דילוג לתוכן המרכזי

סיכום הגרעין ורדיואקטיביות

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהגרעין ורדיואקטיביות: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

האטום והגרעין שבמרכזו

בפרק על האטום ראינו שבניסוי של רתרפורד רוב חלקיקי האלפא עברו דרך רדיד הזהב כמעט בלי לסטות, ורק מעטים הוחזרו לאחור. ההסבר: כמעט כל האטום ריק, ובמרכזו גרעין זעיר וכבד.

במדויק: רוב המסה של האטום מרוכזת בגרעין קטן מאוד ביחס לאטום, והמטען החשמלי של הגרעין חיובי. האלקטרונים, שהמטען שלהם שלילי, נמצאים סביבו.

יחידות של הפיזיקה הגרעינית

אנרגיות של גרעינים קטנות מאוד ביחידות של ג'אול, ומסות של גרעינים קטנות מאוד בקילוגרם. לכן משתמשים ביחידות שמתאימות לעולם הגרעין.

במדויק: אלקטרון-וולט הוא האנרגיה שמקבל מטען יסודי שעובר מתח של 1 V1\,\text{V}: 1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}, ו-1 MeV=106 eV1\,\text{MeV}=10^6\,\text{eV}. יחידת המסה האטומית u\text{u} היא 112\frac{1}{12} ממסת אטום 12C^{12}\text{C}: 1 u=931.494 MeVc2=1.66⋅10−27 kg1\,\text{u}=931.494\,\frac{\text{MeV}}{c^2}=1.66\cdot10^{-27}\,\text{kg}. המסות של הפרוטון, הנויטרון, האלקטרון וכמה אטומים קלים ב-u\text{u} נתונות בדף הנוסחאות.

1. מבנה הגרעין, הכוח החזק ואנרגיית קשר

מבנה הגרעין

כל גרעין בנוי משני סוגי חלקיקים: פרוטונים, שהם טעונים חיובית, ונויטרונים, שאין להם מטען. מספיקים שני מספרים כדי לתאר גרעין: כמה פרוטונים יש בו, וכמה חלקיקים יש בו בסך הכול.

במדויק: הפרוטונים והנויטרונים נקראים יחד נוקליאונים. המספר האטומי ZZ הוא מספר הפרוטונים בגרעין; הוא קובע את מטען הגרעין, +Ze+Ze, ואת היסוד. מספר המסה AA הוא מספר הנוקליאונים בגרעין, ולכן מספר הנויטרונים הוא A−ZA-Z. מסמנים גרעין ZAX^{A}_{Z}X. איזוטופים של יסוד הם גרעינים עם אותו ZZ ומספר נויטרונים שונה (ולכן AA שונה).

בסימון 3890Sr^{90}_{38}\text{Sr}: Z=38Z=38 פרוטונים, A=90A=90 נוקליאונים, ולכן 90−38=5290-38=52 נויטרונים. האיזוטופ 3888Sr^{88}_{38}\text{Sr} הוא אותו יסוד (סטרונציום), עם 5050 נויטרונים.

חלקיקמטעןמסה (u\text{u})
פרוטון+e+e1.0072761.007276
נויטרון001.0086651.008665
אלקטרון−e-e0.0005490.000549

מסות הפרוטון והנויטרון כמעט שוות, ומסת האלקטרון קטנה מהן בערך פי 18001800. לכן המסה של אטום ב-u\text{u} קרובה למספר המסה AA.

מרכיבי הגרעין

גודלהסימןמה הוא סופר
מספר אטומיZZפרוטונים (קובע את היסוד ואת המטען +Ze+Ze)
מספר מסהAAנוקליאונים: פרוטונים ונויטרונים
מספר הנויטרוניםA−ZA-Zנויטרונים

•באטום נייטרלי מספר האלקטרונים שווה ל-ZZ.

•איזוטופים: אותו ZZ, AA שונה. שני גרעינים עם ZZ שונה הם תמיד יסודות שונים.

סדרי גודל: אטום וגרעין

גודלסדר גודל
רדיוס אטום10−10 m10^{-10}\,\text{m} (באטום המימן r1=0.529 A˚=0.529⋅10−10 mr_1=0.529\,\text{Å}=0.529\cdot10^{-10}\,\text{m})
קוטר גרעין10−1510^{-15} עד 10−14 m10^{-14}\,\text{m}, כלומר פרמים בודדים עד כ-1515 פרמי (1 fm=10−15 m1\,\text{fm}=10^{-15}\,\text{m})
טווח הכוח החזקכ-22-33 פרמי, מסדר גודל של גרעין

הגרעין קטן מהאטום פי עשרות אלפים בערך, אבל כמעט כל המסה של האטום נמצאת בו.

הכוח הגרעיני החזק

בגרעין יש פרוטונים צפופים מאוד, שכולם טעונים חיובית ודוחים זה את זה בכוח חשמלי עצום. אם כך, למה הגרעין לא מתפרק? כי פועל בו כוח משיכה חזק עוד יותר.

במדויק: הכוח הגרעיני החזק הוא כוח משיכה בין כל הנוקליאונים: פרוטון-פרוטון, נויטרון-נויטרון ופרוטון-נויטרון, והוא לא תלוי במטען. במרחקים של גרעין הוא חזק בהרבה מהדחייה החשמלית בין הפרוטונים, אבל הוא קצר טווח: הוא פועל רק עד מרחק של כ-22-33 פרמי (1 fm=10−15 m1\,\text{fm}=10^{-15}\,\text{m}), ולכן כל נוקליאון מושך רק את שכניו הקרובים.

הנויטרונים תורמים ליציבות הגרעין: הם מוסיפים משיכה של הכוח החזק, ואין להם מטען, ולכן הם לא מוסיפים דחייה חשמלית. הדחייה החשמלית ארוכת טווח, וכל פרוטון דוחה את כל הפרוטונים בגרעין; המשיכה החזקה קצרת טווח, וכל נוקליאון מושך רק את שכניו. לכן בגרעינים כבדים יש יותר נויטרונים מפרוטונים.

שים לב

הנויטרונים, שאין להם מטען, תורמים ליציבות הגרעין: הם משתתפים במשיכה של הכוח החזק ולא בדחייה החשמלית. כוח הכובד בין הנוקליאונים זניח, והוא לא מה שמחזיק את הגרעין.

אנרגיית קשר גרעינית

כדי לפרק גרעין לנוקליאונים נפרדים צריך להשקיע אנרגיה נגד הכוח החזק. ומדידות מראות דבר מפתיע: מסת הגרעין קטנה מסכום המסות של הנוקליאונים שלו. המסה ה"חסרה" שקולה לאנרגיה הזאת.

במדויק: אנרגיית הקשר EBE_B של גרעין היא האנרגיה הדרושה כדי להפריד בין כל הנוקליאונים שלו (לפרק אותו לפרוטונים ולנויטרונים חופשיים במנוחה). לפי שקילות מסה-אנרגיה היא שווה ל-Δm⋅c2\Delta m\cdot c^2, כאשר Δm\Delta m הוא סכום המסות של הנוקליאונים הנפרדים פחות מסת הגרעין. אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקליאון היא EBA\frac{E_B}{A}: ככל שהיא גדולה יותר, הנוקליאונים קשורים חזק יותר והגרעין יציב יותר.

הליום 4 (מהמסות בדף הנוסחאות). משתמשים במסת אטום המימן 1H^1\text{H} במקום במסת הפרוטון, כי מסת האטום 4He^4\text{He} כוללת שני אלקטרונים, ושני אטומי 1H^1\text{H} כוללים אותם שני אלקטרונים:

Δm=2⋅1.007825+2⋅1.008665−4.002603=0.030377 u\Delta m=2\cdot1.007825+2\cdot1.008665-4.002603=0.030377\,\text{u}, ולכן EB=0.030377⋅931.494≈28.3 MeVE_B=0.030377\cdot931.494\approx28.3\,\text{MeV}, ו-EBA=28.34≈7.07 MeV\frac{E_B}{A}=\frac{28.3}{4}\approx7.07\,\text{MeV} לנוקליאון.

באיור: אנרגיית הקשר לנוקליאון של הגרעינים הקלים שהמסות שלהם בדף הנוסחאות (2H^2\text{H}, 4He^4\text{He}, 7Li^7\text{Li}, 12C^{12}\text{C}), מחושבת באותה דרך. לשם השוואה, בגרעינים הכבדים 214Po^{214}\text{Po} ו-226Ra^{226}\text{Ra} היא כ-7.87.8 וכ-7.7 MeV7.7\,\text{MeV} לנוקליאון.

AE_B/A (MeV)0246810121401234567892H4He7Li12C

בגרעינים הקלים EBA\frac{E_B}{A} קטנה ועולה מהר עם AA (4He^4\text{He} יוצא דופן: הוא קשור חזק במיוחד). היא מגיעה לשיא בגרעינים בינוניים, בסביבת מספר מסה 5656 (ברזל), ויורדת לאט בגרעינים הכבדים. לכן הגרעינים היציבים ביותר הם הבינוניים, לא הקטנים ביותר.

שקילות מסה-אנרגיה ואנרגיית קשר

שקילות מסה-אנרגיה: שינוי במסה של מערכת Δm\Delta m שקול לאנרגיה ΔE=Δm c2\Delta E=\Delta m\,c^2. ביחידות של הגרעין: ΔE [MeV]=Δm [u]⋅931.494\Delta E\,[\text{MeV}]=\Delta m\,[\text{u}]\cdot931.494.

אנרגיית הקשר של ZAX^{A}_{Z}X (מפתחים מהנוסחה שבדף):

Δm=Z mp+(A−Z) mn−mnucleusEB=Δm c2\Delta m=Z\,m_p+(A-Z)\,m_n-m_{\text{nucleus}}\qquad E_B=\Delta m\,c^2

•כשנתונה מסת האטום (ולא מסת הגרעין), מציבים את מסת אטום 1H^1\text{H} במקום mpm_p, כדי שמסות האלקטרונים יתקזזו.

- Δm\Delta m תמיד חיובי: הגרעין קל מסכום מרכיביו.

- יציבות: משווים את EBA\frac{E_B}{A}, לא את EBE_B.

ביקוע ומיזוג גרעיני

תהליךמה קורהלמה משתחררת אנרגיה
ביקועגרעין כבד מתפצל לשני גרעינים בינוניים (ולכמה נויטרונים)לגרעינים הבינוניים EBA\frac{E_B}{A} גדולה יותר
מיזוגשני גרעינים קלים מתאחדים לגרעין כבד יותרלגרעין שנוצר EBA\frac{E_B}{A} גדולה יותר

בשני התהליכים מסת התוצרים קטנה ממסת המגיבים, וההפרש משתחרר כאנרגיה (בעיקר אנרגיה קינטית של התוצרים):

E=(mbefore−mafter) c2=EB,after−EB,beforeE=(m_{\text{before}}-m_{\text{after}})\,c^2=E_{B,\text{after}}-E_{B,\text{before}}

למשל במיזוג 2H+2H→4He^2\text{H}+{}^2\text{H}\to{}^4\text{He}: Δm=2⋅2.014102−4.002603=0.025601 u\Delta m=2\cdot2.014102-4.002603=0.025601\,\text{u}, ולכן E=0.025601⋅931.494≈23.8 MeVE=0.025601\cdot931.494\approx23.8\,\text{MeV}.

דרך הפתרון

השוואת יציבות וחישוב אנרגיה משתחררת

1. אנרגיית קשר מנתוני מסה: מחשבים Δm\Delta m (סכום מסות הנוקליאונים פחות מסת הגרעין, ב-u\text{u}) וכופלים ב-931.494 MeVu931.494\,\frac{\text{MeV}}{\text{u}}.

2. יציבות: מחלקים כל אנרגיית קשר במספר הנוקליאונים AA של אותו גרעין. הגרעין עם EBA\frac{E_B}{A} הגדולה יותר יציב יותר.

3. אנרגיה בתהליך: מחשבים את הפרש המסות לפני ואחרי (או את הפרש אנרגיות הקשר אחרי ולפני). הפרש חיובי = אנרגיה משתחררת.

4. בודקים יחידות: אם צריך ג'אול, 1 MeV=1.6⋅10−13 J1\,\text{MeV}=1.6\cdot10^{-13}\,\text{J}.

שים לב

אנרגיית קשר כוללת גדולה לא אומרת שהגרעין יציב יותר: לגרעין כבד יש פשוט יותר נוקליאונים. היציבות נמדדת לפי אנרגיית הקשר לנוקליאון.

שים לב

גרעין קטן יותר אינו בהכרח יציב יותר. אנרגיית הקשר לנוקליאון נמוכה בגרעינים הקלים מאוד, ומרבית בגרעינים הבינוניים.

שים לב

מסת הגרעין קטנה מסכום המסות של הפרוטונים והנויטרונים שלו, לא שווה לו. ההפרש Δm\Delta m הוא אנרגיית הקשר חלקי c2c^2.

דוגמה א - יציבות לפי אנרגיית קשר לנוקליאון

רדיום 226226 (88226Ra^{226}_{88}\text{Ra}) ופולוניום 214214 (84214Po^{214}_{84}\text{Po}) הם איזוטופים רדיואקטיביים בסדרת אורניום 238238.

ד. אנרגיות הקשר הגרעיניות של האיזוטופים רדיום 226226 ופולוניום 214214 הן: EB(Ra)=1732.62 MeVE_{B(\text{Ra})}=1732.62\,\text{MeV}, EB(Po)=1666.02 MeVE_{B(\text{Po})}=1666.02\,\text{MeV}. קבעו איזה משני האיזוטופים יציב יותר. נמקו את קביעתכם.

פתרון

1. מה קובע יציבות: אנרגיית הקשר לנוקליאון, EBA\frac{E_B}{A}: האנרגיה הממוצעת שצריך להשקיע כדי לנתק נוקליאון אחד. ככל שהיא גדולה יותר, הגרעין יציב יותר.

2. רדיום: A=226A=226, ולכן EB(Ra)A=1732.62226≈7.67 MeV\frac{E_{B(\text{Ra})}}{A}=\frac{1732.62}{226}\approx7.67\,\text{MeV} לנוקליאון.

3. פולוניום: A=214A=214, ולכן EB(Po)A=1666.02214≈7.79 MeV\frac{E_{B(\text{Po})}}{A}=\frac{1666.02}{214}\approx7.79\,\text{MeV} לנוקליאון.

4. 7.79>7.677.79>7.67: הנוקליאונים בפולוניום קשורים חזק יותר. אנרגיית הקשר הכוללת של רדיום גדולה יותר רק כי יש בו יותר נוקליאונים.

תשובה

ד. פולוניום 214214 יציב יותר: ≈7.79 MeV\approx7.79\,\text{MeV} לנוקליאון, לעומת ≈7.67 MeV\approx7.67\,\text{MeV} לנוקליאון ברדיום 226226.

דוגמה ב - תפקיד הכוח החזק ויציבות הגרעין

א. ידוע שבגרעין האטום פועל "הכוח החזק". כתבו בקצרה מהי פעילותו של הכוח החזק, והסבירו מדוע הוא נדרש.

ו. קבעו אם ההיגד נכון או שגוי: (5) "ככל שמספר הנוקלאונים (פרוטונים ונויטרונים) בגרעין קטן יותר – היציבות שלו גדולה יותר."

פתרון

1. א, פעילות הכוח: הכוח החזק הוא כוח משיכה בין כל הנוקליאונים, פרוטונים ונויטרונים, ואינו תלוי במטען. במרחקים גרעיניים הוא חזק בהרבה מהכוח החשמלי, וטווחו קצר מאוד, בסדר גודל של קוטר גרעין.

2. א, למה הוא נדרש: הפרוטונים בגרעין טעונים חיובית וקרובים מאוד זה לזה, ולכן לפי חוק קולון פועלת ביניהם דחייה חשמלית גדולה מאוד. כוח הכובד ביניהם זניח. בלי כוח משיכה חזק יותר מהדחייה, הגרעין היה מתפרק.

3. ו(5): מדד היציבות הוא אנרגיית הקשר לנוקליאון. היא נמוכה בגרעינים קלים מאוד (למשל דויטריום, כ-1.1 MeV1.1\,\text{MeV} לנוקליאון), עולה עד לגרעינים בינוניים ויורדת לאט בכבדים. לכן ההיגד שגוי.

תשובה

א. הכוח החזק הוא כוח משיכה חזק וקצר טווח בין כל הנוקליאונים; הוא נדרש כדי להחזיק את הגרעין למרות הדחייה החשמלית בין הפרוטונים. ו(5). שגוי.

2. סוגי קרינה ומשוואות התפרקות (α, β, γ)

התפרקות רדיואקטיבית

יש גרעינים שאינם יציבים. גרעין כזה "מחכה" זמן מה, ובלי שום סיבה חיצונית פולט מעצמו קרינה והופך לגרעין אחר. זו רדיואקטיביות, ומהתופעה הזאת אפשר ללמוד על מבנה הגרעין.

במדויק: התפרקות רדיואקטיבית היא תהליך ספונטני שבו גרעין לא יציב (גרעין אב) פולט קרינה: חלקיק α\alpha, חלקיק β−\beta^- או β+\beta^+, או פוטון γ\gamma. בפליטת α\alpha או β\beta הגרעין הופך לגרעין של יסוד אחר (גרעין בת); בפליטת γ\gamma הוא נשאר אותו גרעין ורק עובר למצב אנרגיה נמוך יותר. ההתפרקות לא מושפעת מתנאים חיצוניים כמו טמפרטורה, לחץ או מצב כימי.

שלוש הקרינות בשדה מגנטי

מעבירים קרינה מחומר רדיואקטיבי דרך שדה מגנטי, והיא מתפצלת לשלושה סוגים: אחד סוטה לצד אחד, אחד לצד השני, ואחד ממשיך ישר. מהסטייה לומדים מה המטען של כל קרינה.

במדויק: קרינת α\alpha היא גרעיני הליום, 24He^4_2\text{He}, עם מטען +2e+2e. קרינת β−\beta^- היא אלקטרונים, −1   0e^{\;\,0}_{-1}e, וקרינת β+\beta^+ היא פוזיטרונים, +10e^{0}_{+1}e (מסה כמו של אלקטרון ומטען +e+e). קרינת γ\gamma היא קרינה אלקטרומגנטית: פוטונים בעלי אנרגיה גבוהה, בלי מטען ובלי מסה. בשדה מגנטי פועל כוח לורנץ רק על הקרינות הטעונות, ולכן α\alpha ו-β−\beta^-, שהמטענים שלהן מנוגדים, סוטות לכיוונים מנוגדים (β+\beta^+ סוטה לאותו צד כמו α\alpha), ו-γ\gamma ממשיכה בקו ישר.

הקרינה נכנסת כלפי מעלה לשדה מגנטי שמכוון לתוך הדף (×). לפי כלל יד ימין, על המטען החיובי של α\alpha פועל כוח שמאלה, ועל המטען השלילי של β−\beta^- ימינה. γ\gamma לא סוטה.

Sγαβ××××××B

רדיוס המסלול של חלקיק טעון הוא r=mvqBr=\frac{mv}{qB} (מפתחים מ-F=qvBF=qvB ומ-aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}). מסת חלקיק α\alpha גדולה פי אלפים ממסת האלקטרון, ולכן בדרך כלל המסלול שלו מתעקם הרבה פחות. באיור β−\beta^- מתעקמת חזק ו-α\alpha רק מעט. גם בשדה חשמלי α\alpha ו-β−\beta^- סוטות לכיוונים מנוגדים ו-γ\gamma לא סוטה.

כיצד משתנים AA ו-ZZ בכל תהליך

תהליךהמשוואהמה קורה בגרעיןAAZZ
פליטת α\alphaZAX→Z−2A−4Y+24He^{A}_{Z}X\to{}^{A-4}_{Z-2}Y+{}^4_2\text{He}נפלטים 2 פרוטונים ו-2 נויטרונים−4-4−2-2
פליטת β−\beta^-ZAX→Z+1AY+−1   0e+νˉ^{A}_{Z}X\to{}^{A}_{Z+1}Y+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nuנויטרון הופך לפרוטון: n→p+e−+νˉn\to p+e^-+\bar\nu00+1+1
פליטת β+\beta^+ZAX→Z−1AY++10e+ν^{A}_{Z}X\to{}^{A}_{Z-1}Y+{}^{0}_{+1}e+\nuפרוטון הופך לנויטרון: p→n+e++νp\to n+e^++\nu00−1-1
לכידת אלקטרוןZAX+−1   0e→Z−1AY+ν^{A}_{Z}X+{}^{\;\,0}_{-1}e\to{}^{A}_{Z-1}Y+\nuהגרעין לוכד אלקטרון מהאטום: p+e−→n+νp+e^-\to n+\nu00−1-1
פליטת γ\gammaZAX∗→ZAX+γ^{A}_{Z}X^*\to{}^{A}_{Z}X+\gammaמעבר ממצב מעורר (∗^*) למצב נמוך יותר0000

ν\nu הוא נויטרינו ו-νˉ\bar\nu אנטי-נויטרינו: אין להם מטען ומספר מסה.

חוקי השימור במשוואה גרעינית

בכל התפרקות ובכל תגובה גרעינית:

- שימור המטען: סכום המספרים התחתונים לפני שווה לסכום אחרי.

- שימור מספר הנוקליאונים: סכום המספרים העליונים לפני שווה לסכום אחרי.

חלקיקהסימון
חלקיק α\alpha24He^4_2\text{He}
אלקטרון (β−\beta^-)−1   0e^{\;\,0}_{-1}e
פוזיטרון (β+\beta^+)+10e^{0}_{+1}e
פרוטון11p^1_1p
נויטרון01n^1_0n
פוטון γ\gamma00γ^0_0\gamma

רצף האנרגיות של β\beta והנויטרינו

בפליטת α\alpha כל החלקיקים שיוצאים מגרעין מסוים מקבלים אותה אנרגיה (או כמה ערכים מוגדרים). בפליטת β\beta זה לא כך: יש אלקטרונים מהירים ויש איטיים. נראה כאילו חלק מהאנרגיה "נעלם".

במדויק: חלקיקי β\beta נפלטים ברצף של אנרגיות, מאפס עד ערך מרבי שאופייני לגרעין. ההסבר: בהתפרקות נפלט חלקיק נוסף, נויטרינו (בפליטת β+\beta^+) או אנטי-נויטרינו (בפליטת β−\beta^-), בלי מטען ועם מסה זניחה, והאנרגיה מתחלקת בינו לבין האלקטרון. קיומו נדרש כדי שחוקי השימור של אנרגיה ותנע יתקיימו, ולכן "הומצא" זמן רב לפני שהוכח בניסוי.

קרינת γ\gamma, לעומת זאת, נפלטת במספר אנרגיות מוגדרות שאופייניות לגרעין, כי לגרעין יש רמות אנרגיה בדידות, כמו לאטום. הפרשי האנרגיה בין רמות הגרעין הם מסדר גודל של MeV\text{MeV}. לפוטון של 1 MeV1\,\text{MeV}: λ=1240106 nm≈1.2⋅10−3 nm\lambda=\frac{1240}{10^6}\,\text{nm}\approx1.2\cdot10^{-3}\,\text{nm}, כלומר מסדר גודל של 10−12 m10^{-12}\,\text{m}, קטן בהרבה מאורך הגל של אור נראה.

תכונות הקרינות

קרינהמטעןבשדה מגנטי או חשמליחדירות באווירהאנרגיות
α\alpha+2e+2eסוטהקצרהערכים מוגדרים
β−\beta^-−e-eסוטה, לכיוון הפוך מ-α\alphaבינוניתרצף, מאפס עד ערך מרבי
γ\gamma00לא סוטהארוכהערכים מוגדרים

- למה γ\gamma נפלטת אחרי α\alpha או β\beta: גרעין הבת נשאר במקרים רבים במצב מעורר, ועובר לרמת היסוד בפליטת פוטון.

דרך הפתרון

כתיבת משוואת התפרקות

1. כותבים את גרעין האב עם AA ו-ZZ, ומזהים את סוג ההתפרקות (נתון, או נקבע מהשינוי ב-AA וב-ZZ).

2. כותבים את החלקיק הנפלט בסימון המלא: 24He^4_2\text{He}, −1   0e+νˉ^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu, +10e+ν^{0}_{+1}e+\nu או γ\gamma.

3. מחשבים את AA ו-ZZ של גרעין הבת משימור מספר הנוקליאונים ומשימור המטען.

4. את שם היסוד קובעים לפי ZZ (נתון בשאלה), ולא לפי AA.

5. חלקיק לא ידוע: משני חוקי השימור מקבלים את AA ואת המטען שלו, ומהם מזהים אותו (מטען −1-1 ומספר מסה 00 = אלקטרון).

6. בודקים: סכום עליון וסכום תחתון שווים בשני הצדדים.

שים לב

האלקטרון שנפלט בהתפרקות β−\beta^- לא היה בגרעין, ואינו אחד מהאלקטרונים שסביב הגרעין. הוא נוצר ברגע ההתפרקות, כשנויטרון בגרעין הופך לפרוטון. לכן ZZ גדל ב-11.

שים לב

בפליטת γ\gamma לא משנים את AA ואת ZZ: לפוטון אין מטען ואין מספר מסה, ולא נוצר יסוד חדש. רק האנרגיה של הגרעין קטנה.

שים לב

קרינת γ\gamma לא סוטה בשדה מגנטי, כי אין לה מטען: F=qvBsin⁡α=0F=qvB\sin\alpha=0. "קרינה חזקה" אינה סיבה לסטייה.

דוגמה א - התפרקות β−\beta^- של מוליבדן ופליטת γ\gamma

סוג אחד של התפרקות רדיואקטיבית הוא התפרקות β−\beta^-.

א. בהתפרקות β−\beta^- נפלט אלקטרון מן הגרעין. הסבירו כיצד נוצר אלקטרון זה.

ב. בהתפרקות β−\beta^- של האיזוטופ הרדיואקטיבי 4299Mo^{99}_{42}\text{Mo} של היסוד מוליבדן מתקבל איזוטופ של היסוד טכנציום, Tc\text{Tc}. כתבו את המשוואה המתארת את ההתפרקות של מוליבדן לטכנציום.

ו. במקרים רבים, לאחר התפרקות α\alpha או התפרקות β−\beta^- מתקיימת בגרעין שנוצר התפרקות γ\gamma. הסבירו מהי הסיבה לכך.

פתרון

1. א: בגרעין אין אלקטרונים, רק פרוטונים ונויטרונים. ברגע ההתפרקות אחד הנויטרונים הופך לפרוטון, ונוצרים אלקטרון ואנטי-נויטרינו: 01n→11p+−1   0e+νˉ^1_0n\to{}^1_1p+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu. הפרוטון נשאר בגרעין, והאלקטרון והאנטי-נויטרינו נפלטים. המטען נשמר: 0=+1+(−1)0=+1+(-1).

2. ב: בהתפרקות β−\beta^- המספר AA לא משתנה ו-ZZ גדל ב-11: 4299Mo→4399Tc+−1   0e+νˉ^{99}_{42}\text{Mo}\to{}^{99}_{43}\text{Tc}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu.

3. בדיקה: מספר הנוקליאונים 99=99+099=99+0; המטען 42=43+(−1)42=43+(-1).

4. ו: לגרעין יש רמות אנרגיה בדידות. אחרי התפרקות α\alpha או β−\beta^- גרעין הבת נשאר במקרים רבים במצב מעורר. כשהוא עובר לרמת היסוד הוא פולט את הפרש האנרגיה כפוטון: Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|. ההפרשים הם מסדר גודל של MeV\text{MeV}, ולכן הפוטון הוא קרינת γ\gamma. AA ו-ZZ לא משתנים.

תשובה

א. נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ובתהליך נוצרים אלקטרון ואנטי-נויטרינו: n→p+e−+νˉn\to p+e^-+\bar\nu. ב. 4299Mo→4399Tc+−1   0e+νˉ^{99}_{42}\text{Mo}\to{}^{99}_{43}\text{Tc}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu. ו. גרעין הבת נשאר במצב מעורר, ובמעבר לרמת היסוד הוא פולט את עודף האנרגיה כפוטון γ\gamma.

דוגמה ב - זיהוי הקרינה לפי חוקי השימור

האיזוטופ הרדיואקטיבי 14C{}^{14}\text{C} נוצר באטמוספרה לפי המשוואה: 714N+01n⟶14C+11p{}^{14}_{7}\text{N}+{}^{1}_{0}\text{n}\longrightarrow{}^{14}\text{C}+{}^{1}_{1}\text{p}.

א. הסתמכו על משוואת היווצרותו של 14C{}^{14}\text{C} וקבעו מהו מספר הפרוטונים ומהו מספר הנויטרונים בגרעין של 14C{}^{14}\text{C}. הסבירו.

ב. 14C{}^{14}\text{C} מתפרק התפרקות רדיואקטיבית ל-14N{}^{14}\text{N}.

(1) רשמו את משוואת ההתפרקות הרדיואקטיבית של 14C{}^{14}\text{C}, וציינו את סוג הקרינה הנפלטת.

(2) מהו חוק השימור שהסתמכתם עליו כדי לקבוע את סוג הקרינה הנפלטת?

פתרון

1. א, שימור המטען: משמאל 7+0=77+0=7, מימין Z+1Z+1. לכן Z=6Z=6: שישה פרוטונים.

2. א, שימור מספר הנוקליאונים: 14+1=A+114+1=A+1, ולכן A=14A=14, ומספר הנויטרונים A−Z=14−6=8A-Z=14-6=8.

3. ב(1): ZZ גדל מ-66 (פחמן) ל-77 (חנקן), ו-AA נשאר 1414. החלקיק הנפלט: מספר מסה 14−14=014-14=0 ומטען 6−7=−16-7=-1, כלומר אלקטרון: 614C→714N+−1   0e+νˉ{}^{14}_{6}\text{C}\to{}^{14}_{7}\text{N}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu. זו קרינת β−\beta^-.

4. ב(2): לפי שימור המטען החלקיק הנפלט חייב לשאת מטען −e-e (בעזרת שימור מספר הנוקליאונים מקבלים שמספר המסה שלו 00).

תשובה

א. 66 פרוטונים ו-88 נויטרונים. ב(1). 614C→714N+−1   0e+νˉ{}^{14}_{6}\text{C}\to{}^{14}_{7}\text{N}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu, קרינת β−\beta^-. ב(2). חוק שימור המטען החשמלי (יחד עם שימור מספר הנוקליאונים).

3. חוק הדעיכה: זמן מחצית חיים ופעילות

אקראיות וחוקיות בהתפרקות

אי אפשר לדעת מתי יתפרק גרעין מסוים: אולי בעוד שנייה, אולי בעוד אלף שנה. אבל כשיש מיליארדי גרעינים, כמו בכל מדגם אמיתי, מספר ההתפרקויות בכל שנייה צפוי מאוד, בדיוק כמו שאי אפשר לנחש תוצאה של הטלת מטבע אחת, אבל במיליון הטלות כמעט בדיוק חצי יהיו "עץ".

במדויק: ההתפרקות של גרעין יחיד היא אקראית: אפשר לדעת רק את ההסתברות שהוא יתפרק. קבוע הדעיכה λ\lambda הוא ההסתברות ליחידת זמן שגרעין יתפרק; הוא תכונה של סוג הגרעין (האיזוטופ) ואינו תלוי בכמות החומר. במדגם גדול קצב ההתפרקות יחסי למספר הגרעינים שעוד לא התפרקו: dNdt=−λN\frac{dN}{dt}=-\lambda N. היחידה של λ\lambda היא 1s\frac{1}{\text{s}}.

זמן מחצית חיים ופעילות

מדגם של יוד 131: אחרי 88 ימים נשארה מחצית מהגרעינים, אחרי עוד 88 ימים מחצית מהמחצית, וכן הלאה. 88 הימים האלה הם זמן מחצית החיים שלו.

במדויק: זמן מחצית החיים T1/2T_{1/2} הוא הזמן שבו מספר הגרעינים שעוד לא התפרקו במדגם קטן לחצי. הוא קבוע לכל איזוטופ, ולא תלוי בכמות ההתחלתית או ברגע שבו מתחילים למדוד. הפעילות RR של מקור רדיואקטיבי היא מספר ההתפרקויות ביחידת זמן: R=−dNdt=λNR=-\frac{dN}{dt}=\lambda N. היחידה שלה היא בקרל: 1 Bq1\,\text{Bq} = התפרקות אחת בשנייה.

בכל פרק זמן של T1/2T_{1/2} מספר הגרעינים שנשארו קטן פי 22: אחרי T1/2T_{1/2} נשאר N02\frac{N_0}{2}, אחרי 2T1/22T_{1/2} נשאר N04\frac{N_0}{4}, אחרי 3T1/23T_{1/2} נשאר N08\frac{N_0}{8}. הגרף הוא עקומה מעריכית יורדת, שמתקרבת לציר הזמן ולא חותכת אותו.

t/T½N/N0 (%)0123450255075100N0N0/2N0/4N0/8

הפעילות R=λNR=\lambda N יחסית ל-NN, ולכן גם היא קטנה פי 22 בכל זמן מחצית חיים, ולגרף שלה אותה צורה.

חוק הדעיכה

גודלהנוסחהיחידה
קצב השינוי במספר הגרעיניםdNdt=−λN\frac{dN}{dt}=-\lambda N1s\frac{1}{\text{s}}
מספר הגרעינים שלא התפרקוN=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}-
הפעילותR=λN=−dNdtR=\lambda N=-\frac{dN}{dt}Bq=1s\text{Bq}=\frac{1}{\text{s}}
זמן מחצית החייםT1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}s\text{s}

מפתחים מהנוסחאות שבדף (הן עצמן לא בדף):

- הפעילות כפונקציה של הזמן: R=λN=λN0e−λt=R0e−λtR=\lambda N=\lambda N_0e^{-\lambda t}=R_0e^{-\lambda t}.

- בזמני מחצית חיים: מציבים λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}: e−λt=e−ln⁡2⋅tT1/2e^{-\lambda t}=e^{-\ln2\cdot\frac{t}{T_{1/2}}}, ולכן N=N0(12)t/T1/2N=N_0\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}.

- הזמן עד יחס נתון: NN0=e−λt⇒t=1λln⁡N0N\frac{N}{N_0}=e^{-\lambda t}\Rightarrow t=\frac{1}{\lambda}\ln\frac{N_0}{N} (וכך גם עם R0R\frac{R_0}{R}).

- מספר הגרעינים שהתפרקו עד רגע tt: N0−NN_0-N.

מספר הגרעינים במדגם לפי מסתו

מסת אטום ב-u\text{u} קרובה למספר המסה AA, ו-1 u=1.66⋅10−27 kg1\,\text{u}=1.66\cdot10^{-27}\,\text{kg}. לכן במדגם שמסתו mm:

N≈mA⋅1.66⋅10−27 kgN\approx\frac{m}{A\cdot1.66\cdot10^{-27}\,\text{kg}}

למשל ב-2 g2\,\text{g} של 3890Sr^{90}_{38}\text{Sr}: N≈2⋅10−390⋅1.66⋅10−27≈1.34⋅1022N\approx\frac{2\cdot10^{-3}}{90\cdot1.66\cdot10^{-27}}\approx1.34\cdot10^{22} גרעינים.

דרך הפתרון

חישובי דעיכה

1. λ\lambda מ-T1/2T_{1/2}: λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}. כשהפעילות ב-Bq\text{Bq}, ממירים קודם את T1/2T_{1/2} לשניות (11 יום =86400 s=86400\,\text{s}, 11 שנה =365⋅24⋅3600 s=365\cdot24\cdot3600\,\text{s}).

2. NN מהפעילות או להפך: R=λNR=\lambda N.

3. מספר או פעילות ברגע tt: N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} או R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t}. במכפלה λt\lambda t אפשר לעבוד בכל יחידת זמן, ובלבד שהיא אותה יחידה ב-λ\lambda וב-tt.

4. שאלת "פי כמה" (קטן פי 88, ירד ל-116\frac{1}{16}): אם היחס הוא חזקה של 22, סופרים זמני מחצית חיים (8=238=2^3: שלושה). אחרת: t=1λln⁡N0Nt=\frac{1}{\lambda}\ln\frac{N_0}{N}.

5. בדיקת סבירות: התוצאה צריכה ליפול בין שני מספרים שלמים של זמני מחצית חיים מתאימים.

דרך הפתרון

זמן מחצית חיים מגרף או מטבלה

1. קוראים את הערך ההתחלתי N0N_0 (או R0R_0) בגרף.

2. מחפשים את הזמן שבו הגרף מגיע ל-N02\frac{N_0}{2}: זה T1/2T_{1/2}.

3. בודקים בנקודה נוספת: ב-2T1/22T_{1/2} הערך צריך להיות N04\frac{N_0}{4}. מנקודות מדידה בטבלה מעבירים עקומה חלקה, ולא קווים ישרים בין הנקודות.

4. מחשבים λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}} ביחידות שהשאלה מבקשת.

5. כשהגרף צמוד לציר (ערכים קטנים מאוד), לא קוראים ממנו: מחשבים בנוסחה.

שים לב

זמן מחצית החיים לא אומר מתי יתפרק גרעין מסוים. הוא מתאר מדגם גדול של גרעינים; על גרעין בודד אפשר לדעת רק את ההסתברות שיתפרק.

שים לב

זמן מחצית החיים לא תלוי בכמות: במדגם כפול יש פי 22 גרעינים וגם פי 22 התפרקויות בשנייה, והזמן עד שהמספר קטן לחצי זהה. גם הזמן עד שהפעילות יורדת ל-110\frac{1}{10} לא תלוי ב-N0N_0.

שים לב

אחרי שני זמני מחצית חיים לא התפרקו כל הגרעינים: נשאר רבע. אחרי nn זמני מחצית חיים נשאר (12)n\left(\frac12\right)^n מהכמות ההתחלתית.

שים לב

כשהפעילות ב-Bq\text{Bq} (התפרקויות בשנייה), λ\lambda חייב להיות ב-1s\frac{1}{\text{s}}. הצבה של T1/2T_{1/2} בימים או בשנים ב-R=λNR=\lambda N נותנת תוצאה שגויה פי עשרות אלפים ויותר.

שים לב

תיארוך (קביעת גיל) מתבסס על מדידת הפעילות שנשארה. לכן זמן מחצית החיים של האיזוטופ צריך להיות מסדר גודל של גיל הממצא: פחמן 14 (57305730 שנה) מתאים לממצאים בני אלפי שנים, ויוד 131 (88 ימים) לא מתאים.

דוגמה א - זמן מחצית חיים מגרף, ודעיכה פי עשרה

יוד 53131I^{131}_{53}\text{I} הוא חומר רדיואקטיבי שמשמש ברפואה לטיפול בבלוטת התריס. חוקרים לקחו מדגם של יוד 53131I^{131}_{53}\text{I} ומדדו את מספר הגרעינים, NN, שלא התפרקו ברגע t=0t=0 ובזמנים נוספים:

מספר המדידהN (1018)N\,(10^{18})tt (ימים)
118800
22663.53.5
33555.45.4
442216.016.0
550.50.532.032.0

ד. היעזרו בגרף של NN כפונקציה של tt, וקבעו את זמן מחצית החיים, T1/2T_{1/2}, של היוד וחשבו את קבוע הדעיכה, λ\lambda.

ה. נתון שהפעילות של 53131I^{131}_{53}\text{I} ברגע נתון הייתה RR. אחרי פרק זמן הפעילות קטנה ל-R10\frac{R}{10}. חשבו את פרק הזמן הזה.

ו. במדגם אחר מספר הגרעינים ההתחלתי של 53131I^{131}_{53}\text{I} ברגע t=0t=0 היה כפול (2N2N). קבעו אם במדגם זה זמן מחצית החיים גדול מזמן מחצית החיים של המדגם הראשון, קטן ממנו או שווה לו. נמקו.

פתרון

1. הגרף: מסמנים את נקודות הטבלה ומעבירים דרכן עקומה חלקה יורדת.

t (days)N (10^18)048121620242832360123456789T½

2. ד: N0=8⋅1018N_0=8\cdot10^{18}. הגרף מגיע למחצית, 4⋅10184\cdot10^{18}, ב-t≈8t\approx8 ימים, ולכן T1/2≈8T_{1/2}\approx8 ימים. בדיקה: ב-1616 ימים (2T1/22T_{1/2}) נשאר 2⋅1018=N042\cdot10^{18}=\frac{N_0}{4}, וב-3232 ימים (4T1/24T_{1/2}) נשאר 0.5⋅1018=N0160.5\cdot10^{18}=\frac{N_0}{16}.

3. לפי T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}: λ=0.6938≈0.0866\lambda=\frac{0.693}{8}\approx0.0866 ליום. בשניות, 88 ימים =8⋅86400=6.91⋅105 s=8\cdot86400=6.91\cdot10^5\,\text{s}, ולכן λ=0.6936.91⋅105≈1.0⋅10−6 1s\lambda=\frac{0.693}{6.91\cdot10^5}\approx1.0\cdot10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}.

4. ה: לפי R=λNR=\lambda N, ו-λ\lambda קבוע, הפעילות יחסית ל-NN. לפי N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}: R10=R e−λt⇒eλt=10⇒t=ln⁡10λ\frac{R}{10}=R\,e^{-\lambda t}\Rightarrow e^{\lambda t}=10\Rightarrow t=\frac{\ln10}{\lambda}.

5. הצבה: t=2.3030.0866≈26.6t=\frac{2.303}{0.0866}\approx26.6 ימים. סבירות: 3T1/2=243T_{1/2}=24 ימים נותנים ירידה פי 88, ו-4T1/2=324T_{1/2}=32 ימים פי 1616.

6. ו: T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}, ו-λ\lambda הוא תכונה של סוג הגרעין, לא של הכמות. במדגם הכפול מתפרקים פי 22 גרעינים בכל שנייה, אבל יש גם פי 22 גרעינים, ולכן הזמן עד שמספרם קטן לחצי זהה.

תשובה

ד. T1/2≈8T_{1/2}\approx8 ימים; λ≈0.087\lambda\approx0.087 ליום ≈1.0⋅10−6 1s\approx1.0\cdot10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}. ה. t≈26.6t\approx26.6 ימים. ו. שווה (88 ימים).

דוגמה ב - פעילות ומספר גרעינים אחרי עשר שנים

גנרטור רדיואיזוטופי תרמואלקטרי (RTG) בחללית מכיל פלוטוניום 94238Pu{}^{238}_{94}\text{Pu}, שזמן מחצית החיים שלו 8888 שנה. בתחילת המשימה היו בגנרטור 2⋅10252\cdot10^{25} אטומי פלוטוניום. החללית הגיעה ליעדה כעבור 1010 שנים.

ב. חשבו את הפעילות, RR, של הפלוטוניום ב-RTG בתחילת המשימה.

ג. חשבו את מספר גרעיני הפלוטוניום ב-RTG שלא התפרקו כעבור 1010 שנים.

פתרון

1. ב, נתון ומטרה: N0=2⋅1025N_0=2\cdot10^{25}, T1/2=88T_{1/2}=88 שנה. הפעילות ב-Bq\text{Bq}, ולכן ממירים לשניות: T1/2=88⋅365⋅24⋅3600≈2.78⋅109 sT_{1/2}=88\cdot365\cdot24\cdot3600\approx2.78\cdot10^9\,\text{s}.

2. לפי T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}: λ=0.6932.775⋅109≈2.50⋅10−10 1s\lambda=\frac{0.693}{2.775\cdot10^9}\approx2.50\cdot10^{-10}\,\frac{1}{\text{s}}.

3. לפי R=λNR=\lambda N: R0=2.50⋅10−10⋅2⋅1025≈5.0⋅1015 BqR_0=2.50\cdot10^{-10}\cdot2\cdot10^{25}\approx5.0\cdot10^{15}\,\text{Bq}.

4. ג: לפי N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}. רק המכפלה λt\lambda t חשובה, ולכן אפשר לעבוד בשנים: λ=0.69388≈7.88⋅10−3\lambda=\frac{0.693}{88}\approx7.88\cdot10^{-3} לשנה, ו-λt=7.88⋅10−3⋅10≈0.0788\lambda t=7.88\cdot10^{-3}\cdot10\approx0.0788.

5. N=2⋅1025⋅e−0.0788=2⋅1025⋅0.924≈1.85⋅1025N=2\cdot10^{25}\cdot e^{-0.0788}=2\cdot10^{25}\cdot0.924\approx1.85\cdot10^{25}. כלומר התפרקו רק כ-1.5⋅10241.5\cdot10^{24} גרעינים, וזמן מחצית החיים הארוך מתאים למשימה ארוכה.

תשובה

ב. R≈5.0⋅1015 BqR\approx5.0\cdot10^{15}\,\text{Bq}. ג. N≈1.85⋅1025N\approx1.85\cdot10^{25}.

4. שרשראות התפרקות ואיזוטופ בת

סדרה רדיואקטיבית

לעתים גרעין הבת שנוצר בהתפרקות גם הוא לא יציב, ומתפרק בעצמו, וגם הבת שלו, וכך הלאה, עד שמגיעים לגרעין יציב. כך אורניום 238 הופך, אחרי שרשרת ארוכה של התפרקויות, לעופרת 206.

במדויק: סדרה רדיואקטיבית ("משפחה רדיואקטיבית") היא שרשרת של התפרקויות שבה כל גרעין בת הוא גרעין האב של ההתפרקות הבאה, מ"ראש המשפחה" ועד גרעין יציב. בכל שלב נפלט חלקיק α\alpha או β\beta (ולעתים גם γ\gamma). כיום ידועות ארבע סדרות רדיואקטיביות; אחת מהן היא סדרת אורניום 238238.

קטע מסדרת אורניום 238238, מרדיום 226226 עד פולוניום 214214. על הציר האופקי המספר האטומי ZZ, ועל האנכי מספר המסה AA. כל חץ אלכסוני הוא התפרקות α\alpha (AA קטן ב-44, ZZ קטן ב-22), וכל חץ אופקי הוא התפרקות β−\beta^- (AA לא משתנה, ZZ גדל ב-11).

ZA818283848586878889212214216218220222224226228226Ra222Rn218Po214Pb214Bi214Po

226Ra→α222Rn→α218Po→α214Pb→β−214Bi→β−214Po^{226}\text{Ra}\xrightarrow{\alpha}{}^{222}\text{Rn}\xrightarrow{\alpha}{}^{218}\text{Po}\xrightarrow{\alpha}{}^{214}\text{Pb}\xrightarrow{\beta^-}{}^{214}\text{Bi}\xrightarrow{\beta^-}{}^{214}\text{Po}

ספירת התפרקויות בשרשרת

בשרשרת מ-Z1A1X^{A_1}_{Z_1}X עד Z2A2Y^{A_2}_{Z_2}Y, עם nαn_\alpha התפרקויות α\alpha ו-nβn_\beta התפרקויות β−\beta^-:

- רק α\alpha משנה את AA: A1−A2=4nαA_1-A_2=4n_\alpha.

- ZZ: כל α\alpha מקטינה אותו ב-22 וכל β−\beta^- מגדילה אותו ב-11: Z2=Z1−2nα+nβZ_2=Z_1-2n_\alpha+n_\beta.

קודם מוצאים את nαn_\alpha מ-AA, ואחר כך את nβn_\beta מ-ZZ.

גרעין אב וגרעין בת לאורך זמן

מוליבדן 99 מתפרק לטכנציום. ככל שהזמן עובר יש פחות מוליבדן ויותר טכנציום. אם הטכנציום כמעט לא מתפרק, כל גרעין מוליבדן שנעלם "עובר" לגרעין טכנציום, והסכום שלהם קבוע.

במדויק: כל התפרקות של גרעין אב יוצרת גרעין בת אחד. כשגרעין הבת יציב (או שזמן מחצית החיים שלו ארוך מאוד ביחס לזמן המדידה), בכל רגע Ndaughter=N0−NparentN_{\text{daughter}}=N_0-N_{\text{parent}}, וסכום שני מספרי הגרעינים קבוע ושווה ל-N0N_0. כשגרעין הבת רדיואקטיבי בעצמו, חלק מגרעיני הבת מתפרקים, ומספרם קטן מ-N0−NparentN_0-N_{\text{parent}}.

מוליבדן (T1/2=66 hT_{1/2}=66\,\text{h}) וטכנציום, שזמן מחצית החיים שלו ארוך בהרבה, עם N0≈8.0⋅1013N_0\approx8.0\cdot10^{13} גרעיני מוליבדן. בכל רגע סכום שני הגרפים הוא N0N_0, והם נחתכים כשבדיוק מחצית מגרעיני האב התפרקו: ב-T1/2T_{1/2} של האב.

אבבת
t (h)N (10^13)03366991321651982312640123456789T½

מצבים של אב ובת

המצבמה קורה לגרעיני הבת
בת יציבה, או T1/2T_{1/2} של הבת ארוך מאודמצטברים: Ndaughter=N0−NparentN_{\text{daughter}}=N_0-N_{\text{parent}}. הגרפים נחתכים ב-T1/2T_{1/2} של האב
T1/2T_{1/2} של הבת קצר מאוד ביחס לזמן המדידהלא מצטברים: כל גרעין בת מתפרק זמן קצר אחרי שנוצר, ומספרם בכל רגע קטן מאוד
גם הבת מתפרקת, בקצב שאי אפשר להזניחיש פחות גרעיני בת מ-N0−NparentN_0-N_{\text{parent}}, ולכן מספרם משתווה למספר גרעיני האב רק אחרי T1/2T_{1/2} של האב
אב עם T1/2T_{1/2} ארוך מאוד (ראש סדרה)איזוטופ בת קצר חיים מתחדש כל הזמן מהתפרקות האב, ולכן קיים בטבע גם אחרי זמן ארוך בהרבה מ-T1/2T_{1/2} שלו
דרך הפתרון

בעיה של שרשרת התפרקויות

1. כותבים את כל שלבי השרשרת. בכל שלב: שימור מספר הנוקליאונים ושימור המטען.

2. AA או ZZ לא ידועים: שלב שבו AA לא השתנה הוא פליטת β\beta (את הסימן קובעים לפי ZZ של היסוד הבא); שלב שבו ZZ השתנה ב-22 הוא פליטת α\alpha.

3. מספר ההתפרקויות: nα=A1−A24n_\alpha=\frac{A_1-A_2}{4}, ואז nβn_\beta מ-Z2=Z1−2nα+nβZ_2=Z_1-2n_\alpha+n_\beta.

4. שני גרפים של אב ובת: מזהים את היורד (אב) ואת העולה (בת). אם הבת יציבה, החיתוך הוא ב-T1/2T_{1/2} של האב, והסכום בכל רגע N0N_0.

5. האם איזוטופ קיים היום: משווים את הזמן שעבר ל-T1/2T_{1/2} שלו, ובודקים אם הוא מתחדש מהתפרקות של אב ארוך חיים.

שים לב

נקודת החיתוך של גרף האב וגרף הבת היא ב-T1/2T_{1/2} של האב רק כשגרעין הבת לא מתפרק בזמן המדידה. כשהבת מתפרקת, החיתוך מאוחר יותר.

שים לב

איזוטופ שזמן מחצית החיים שלו קצר בהרבה מגיל כדור הארץ יכול בכל זאת להימצא בטבע, אם הוא חלק מסדרה שראשה ארוך חיים: הוא נוצר מחדש כל הזמן. לא כל איזוטופ קצר חיים "נעלם".

שים לב

גרעין בת שזמן מחצית החיים שלו קצר מאוד לא מצטבר, גם במקום סגור: הוא מתפרק כמעט מיד אחרי שנוצר. לכן מספר גרעיני הבת שנמדד יכול להיות קטן בהרבה ממספר גרעיני האב שהתפרקו.

דוגמה א - ספירת התפרקויות α\alpha ו-β−\beta^- בשרשרת

שאלה זו עוסקת בסדרת אורניום 238238. רדיום 226226 (88226Ra^{226}_{88}\text{Ra}) ופולוניום 214214 (84214Po^{214}_{84}\text{Po}) הם איזוטופים רדיואקטיביים טבעיים השייכים לסדרה זו. פולוניום 214214 הוא תוצר בשרשרת ההתפרקויות של רדיום 226226, ובשרשרת מתרחשות רק התפרקויות α\alpha ו-β−\beta^-.

א. קבעו את מספר התפרקויות α\alpha ואת מספר התפרקויות β−\beta^- שמתרחשות בשרשרת ההתפרקויות מרדיום 226226 לפולוניום 214214. הסבירו את קביעותיכם.

ב. באחד השלבים של השרשרת נוצר האיזוטופ הרדיואקטיבי רדון 222222 (86222Rn^{222}_{86}\text{Rn}), שמתפרק בפליטת חלקיק α\alpha. קבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של גרעין הבת YY הנוצר מהתפרקותו של רדון 222222.

פתרון

1. א, התפרקויות α\alpha: רק α\alpha משנה את מספר המסה, ב-44 בכל פעם: 226−214=12=4nα226-214=12=4n_\alpha, ולכן nα=3n_\alpha=3.

2. א, התפרקויות β−\beta^-: שלוש התפרקויות α\alpha מקטינות את ZZ ב-66, מ-8888 ל-8282. בפועל ZZ הסופי הוא 8484, וכל β−\beta^- מגדילה אותו ב-11: 88−2⋅3+nβ=8488-2\cdot3+n_\beta=84, ולכן nβ=2n_\beta=2.

3. ב: משוואת ההתפרקות: 86222Rn→ZAY+24He^{222}_{86}\text{Rn}\to{}^{A}_{Z}Y+{}^4_2\text{He}. משימור מספר הנוקליאונים: A=222−4=218A=222-4=218. משימור המטען: Z=86−2=84Z=86-2=84.

4. Z=84Z=84 הוא המספר האטומי של פולוניום, ולכן YY הוא 84218Po^{218}_{84}\text{Po}.

תשובה

א. 33 התפרקויות α\alpha ו-22 התפרקויות β−\beta^-. ב. Z=84Z=84, A=218A=218 (84218Po^{218}_{84}\text{Po}).

דוגמה ב - זמן מחצית חיים מגרפי אב ובת

בהתפרקות β−\beta^- של 4299Mo^{99}_{42}\text{Mo} (מוליבדן) מתקבל טכנציום, Tc\text{Tc}. הגרפים מציגים את מספר גרעיני המוליבדן שטרם התפרקו ואת מספר גרעיני הטכנציום שנוצרו כפונקציה של הזמן. הערכים המספריים של NN אינם נתונים.

t (h)N0336699132165198231264

נתון: בזמן t=0t=0 פעילות המוליבדן הייתה R0=2.336⋅108 BqR_0=2.336\cdot10^8\,\text{Bq}.

ג. קבעו את זמן מחצית החיים של מוליבדן. נמקו את קביעתכם.

ה. נתון: T1/2(Tc)≫T1/2(Mo)T_{1/2}(\text{Tc})\gg T_{1/2}(\text{Mo}). קבעו את המספר הכולל של הגרעינים (של מוליבדן ושל טכנציום) בזמן t=143 ht=143\,\text{h}.

פתרון

1. ג: הגרף היורד הוא המוליבדן והעולה הוא הטכנציום. כל גרעין מוליבדן שמתפרק הופך לגרעין טכנציום אחד, ולכן NTc=N0−NMoN_{\text{Tc}}=N_0-N_{\text{Mo}}.

2. בנקודת החיתוך NMo=NTc=N0−NMoN_{\text{Mo}}=N_{\text{Tc}}=N_0-N_{\text{Mo}}, כלומר NMo=N02N_{\text{Mo}}=\frac{N_0}{2}: התפרקה בדיוק מחצית. החיתוך ב-t=66 ht=66\,\text{h}, ולכן T1/2=66 hT_{1/2}=66\,\text{h}. בדיקה: ב-132 h132\,\text{h} (2T1/22T_{1/2}) גרף המוליבדן צריך להיות ברבע מגובהו ההתחלתי, וכך הוא.

3. ה: הטכנציום כמעט לא מתפרק בזמן המדידה, ולכן בכל רגע NMo+NTc=N0N_{\text{Mo}}+N_{\text{Tc}}=N_0, גם ב-t=143 ht=143\,\text{h}.

4. את N0N_0 מוצאים מהפעילות. לפי T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}, בשניות: λ=0.69366⋅3600≈2.917⋅10−6 1s\lambda=\frac{0.693}{66\cdot3600}\approx2.917\cdot10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}.

5. לפי R=λNR=\lambda N: N0=R0λ=2.336⋅1082.917⋅10−6≈8.0⋅1013N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{2.336\cdot10^8}{2.917\cdot10^{-6}}\approx8.0\cdot10^{13}.

תשובה

ג. T1/2=66 hT_{1/2}=66\,\text{h}. ה. NMo+NTc=N0≈8.0⋅1013N_{\text{Mo}}+N_{\text{Tc}}=N_0\approx8.0\cdot10^{13} גרעינים.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.