דילוג לתוכן המרכזי

סיכום מבנה האטום

פיזיקה לבגרות · 3 נושאים

כל מה שצריך לדעת במבנה האטום: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

המודל הגרעיני של האטום

בניסוי של רתרפורד ירו חלקיקי α\alpha על רדיד זהב דק. רוב החלקיקים עברו כמעט בלי לסטות, אבל מעטים סטו בזוויות גדולות, ואפילו חזרו לאחור. מכאן הסיק רתרפורד שבתוך האטום יש "לב" קטן, כבד וטעון.

במדויק: לפי המודל הפלנטרי של רתרפורד, רוב המסה של האטום מרוכזת בגרעין קטן מאוד ביחס לאטום, והמטען החשמלי של הגרעין חיובי. האלקטרונים, שמטענם שלילי, נעים סביב הגרעין, וכוח המשיכה החשמלי של הגרעין (חוק קולון) הוא הכוח השקול שמחזיק כל אלקטרון במסלולו.

המגבלות של המודל הפלנטרי, שבגללן צריך את מודל בוהר:

1. אלקטרון במסלול מעגלי נע בתאוצה, ולפי התורה האלקטרומגנטית מטען מואץ קורן ומאבד אנרגייה. לכן האלקטרון היה אמור ליפול על הגרעין, אבל האטומים יציבים.

2. המודל לא מסביר את הספקטרום הבדיד (הקווי) של אטום המימן.

3. המודל לא קובע את רדיוס האטום, ולא מסביר למה לכל אטומי המימן אותה אנרגיית קשר.

תזכורת: פוטון ואלקטרון-וולט

אור נפלט ונבלע בחומר במנות של אנרגייה, פוטונים. האנרגיות באטום קטנות מאוד בג'אול, ולכן מודדים אותן ביחידה נוחה יותר: אלקטרון-וולט.

במדויק: האנרגייה של פוטון של קרינה בתדירות ff היא Eph=hf=hcλE_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda}: ככל שאורך הגל קצר יותר, אנרגיית הפוטון גדולה יותר. אלקטרון-וולט הוא האנרגייה שאלקטרון צובר כשהוא מואץ ממנוחה בהפרש פוטנציאלים של 1 V1\,\text{V}: 1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}. לכן אלקטרון שמואץ ממנוחה בהפרש פוטנציאלים VV צובר אנרגייה קינטית Ek=eVE_k=eV, כלומר מספר האלקטרון-וולט שווה למספר הוולט.

מעבר מהיר בין אורך גל לאנרגייה, מהנוסחאון: E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}. פוטון אדום באורך גל 656 nm656\,\text{nm} נושא 1240656≈1.89 eV\frac{1240}{656}\approx1.89\,\text{eV}, ופוטון על-סגול באורך גל 121.6 nm121.6\,\text{nm} נושא 1240121.6≈10.2 eV\frac{1240}{121.6}\approx10.2\,\text{eV}.

התחום הנראה, 400400 עד 700 nm700\,\text{nm}, מתאים לפוטונים בין 1240700≈1.77 eV\frac{1240}{700}\approx1.77\,\text{eV} ל-1240400=3.1 eV\frac{1240}{400}=3.1\,\text{eV}. פוטון עם יותר מ-3.1 eV3.1\,\text{eV} הוא על-סגול.

תזכורת: אנרגייה של מערכת קשורה

כדור שזורקים כלפי מעלה במהירות קטנה חוזר לקרקע: הוא "קשור" לכדור הארץ. כדי לשחרר אותו צריך לתת לו אנרגייה. אלקטרון שמסתובב סביב פרוטון קשור אליו באותו אופן.

במדויק: האנרגייה הפוטנציאלית החשמלית של שני מטענים נקודתיים היא UE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r}, כשבוחרים UE=0U_E=0 במרחק אינסופי. לאלקטרון (−e-e) ולפרוטון (+e+e): UE=−ke2rU_E=-\frac{ke^2}{r}, שלילית. האנרגייה הכוללת של המערכת היא E=Ek+UEE=E_k+U_E. כשהיא שלילית המערכת קשורה: האלקטרון לא יכול להתרחק לאינסוף אלא אם הוא מקבל אנרגייה מבחוץ.

1. מודל בוהר ואטום המימן

מודל בוהר

בוהר "תיקן" את המודל הפלנטרי בעזרת הנחות נועזות: האלקטרון לא יכול לנוע בכל מסלול, אלא רק במסלולים מסוימים, ובהם הוא לא קורן. כך האטום יציב, ואור נפלט רק כשהאלקטרון עובר ממסלול למסלול.

במדויק: מודל בוהר לאטום המימן הוא המודל הפלנטרי (אלקטרון במסלול מעגלי סביב פרוטון, וכוח קולון הוא הכוח השקול עליו), ועוד שלוש הנחות:

1. מסלולים סטציונריים: יש מסלולים מותרים שבהם האלקטרון אינו קורן, ולכן האנרגייה של האטום בהם קבועה.

2. מעבר בין מסלולים: האטום פולט או בולע אנרגייה רק במעבר של האלקטרון ממסלול מותר אחד למסלול מותר אחר. כשנפלט או נבלע פוטון, האנרגייה שלו שווה להפרש האנרגיות בין שני המצבים.

3. תנאי הקוונטיזציה: המסלולים המותרים הם אלה שבהם mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi}, כאשר n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots הוא המספר הקוונטי.

המסלולים המותרים הראשונים, n=1,2,3n=1,2,3. הרדיוס גדל כמו n2n^2: r2=4r1r_2=4r_1 ו-r3=9r1r_3=9r_1.

r3=9r1n=1n=2n=3

המודל מבוסס גם על הנחות קלאסיות (החוק השני של ניוטון, חוק קולון, מסלול מעגלי) וגם על הנחות שאינן קלאסיות: מטען מואץ שלא קורן, ורק מסלולים מסוימים מותרים.

הנחות בוהר בנוסחאון

- תנאי הקוונטיזציה: mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi}. בניסוח שקול, mevn⋅2πrn=nhm_ev_n\cdot2\pi r_n=nh: התנע הקווי של האלקטרון כפול היקף המסלול הוא כפולה שלמה של hh.

- פוטון במעבר בין רמות: Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, כאשר EiE_i היא האנרגייה של האטום לפני המעבר ו-EfE_f אחריו. כש-Ef<EiE_f<E_i האטום פולט פוטון, וכש-Ef>EiE_f>E_i הוא בולע פוטון. זה חוק שימור האנרגייה.

רדיוסי המסלולים באטום המימן

הנוסחה מופיעה בדף הנוסחאות. כשהשאלה מבקשת לפתח אותה, משתמשים בשתי משוואות:

1. החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי, כשכוח קולון הוא הכוח השקול: ke2rn2=mevn2rnk\frac{e^2}{r_n^2}=m_e\frac{v_n^2}{r_n}.

2. תנאי הקוונטיזציה: vn=nh2πmernv_n=\frac{nh}{2\pi m_er_n}.

מציבים את vnv_n בחוק השני: ke2=mevn2rn=n2h24π2mernke^2=m_ev_n^2r_n=\frac{n^2h^2}{4\pi^2m_er_n}, ולכן

rn=h24π2meke2 n2=r1n2,r1=0.0529 nmr_n=\frac{h^2}{4\pi^2m_eke^2}\,n^2=r_1n^2,\qquad r_1=0.0529\,\text{nm}

r1r_1 הוא רדיוס המסלול ברמת היסוד. ברמה n=3n=3, למשל: r3=9⋅0.0529=0.476 nmr_3=9\cdot0.0529=0.476\,\text{nm}.

רמות האנרגייה של האטום

בכל מסלול מותר יש לאטום אנרגייה מסוימת. לכן האנרגייה של האטום לא יכולה לקבל כל ערך: היא בנויה כמו שלבים בסולם, ולא כמו מדרון.

במדויק: רמת אנרגייה היא אחד הערכים הבדידים (המותרים) של האנרגייה הכוללת של האטום. הרמה הנמוכה ביותר, n=1n=1, היא מצב היסוד, והרמות n=2,3,…n=2,3,\dots הן מצבים מעוררים. בוחרים U∞=0U_\infty=0: אלקטרון חופשי במנוחה, רחוק מאוד מהגרעין, נמצא באנרגייה 00. לכן לכל הרמות הקשורות אנרגייה שלילית. מעל 00 האנרגייה רציפה: אלקטרון חופשי יכול לנוע בכל מהירות.

בדיאגרמת רמות אנרגייה כל רמה היא קו אופקי בגובה של האנרגייה שלה. באטום המימן הרווחים בין הרמות קטנים ככל שעולים, והרמות מצטופפות מתחת לרמת היינון (E=0E=0). הרווחים בתרשים אינם בקנה מידה.

0יינון-0.85 eVn=4-1.51 eVn=3-3.4 eVn=2-13.6 eVn=1

רמות האנרגייה של אטום המימן

הפיתוח: מהחוק השני של ניוטון, mevn2=ke2rnm_ev_n^2=\frac{ke^2}{r_n}, ולכן Ek=12mevn2=ke22rnE_k=\frac12m_ev_n^2=\frac{ke^2}{2r_n}. האנרגייה הפוטנציאלית, לפי UE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r} עם המטענים +e+e ו-−e-e: UE=−ke2rn=−2EkU_E=-\frac{ke^2}{r_n}=-2E_k. האנרגייה הכוללת:

En=Ek+UE=−ke22rn=−ke22r1⋅1n2=−R∗n2,R∗=13.6 eVE_n=E_k+U_E=-\frac{ke^2}{2r_n}=-\frac{ke^2}{2r_1}\cdot\frac{1}{n^2}=-\frac{R^*}{n^2},\qquad R^*=13.6\,\text{eV}
רמהn=1n=1n=2n=2n=3n=3n=4n=4n=∞n=\infty
En (eV)E_n\,(\text{eV})−13.6-13.6−3.4-3.4−1.51-1.51−0.85-0.8500

באותה רמה: Ek=−EnE_k=-E_n ו-UE=2EnU_E=2E_n. למשל ברמה n=1n=1: Ek=13.6 eVE_k=13.6\,\text{eV} ו-UE=−27.2 eVU_E=-27.2\,\text{eV}.

שים לב

הקשר Ek=−EnE_k=-E_n לא מופיע בדף הנוסחאות: מפתחים אותו בכל תשובה מהחוק השני של ניוטון ומ-UE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r}. האנרגייה הקינטית תמיד חיובית. השלילית היא האנרגייה הכוללת: ברמה n=3n=3, Ek=+1.51 eVE_k=+1.51\,\text{eV} ולא −1.51 eV-1.51\,\text{eV}.

שים לב

הנוסחאות En=−R∗n2E_n=-\frac{R^*}{n^2} ו-rn=r1n2r_n=r_1n^2 הן רק לאטום המימן. באטומים אחרים (כספית, נתרן) רמות האנרגייה נתונות בתרשים או נמצאות מהספקטרום, והן לא מתנהגות כמו 1n2\frac{1}{n^2}.

שים לב

אומרים "רמות האנרגייה של האטום" ולא "של האלקטרון": האנרגייה הפוטנציאלית שייכת למערכת של הפרוטון והאלקטרון יחד. הערך של כל רמה תלוי בבחירת האפס (U∞=0U_\infty=0). בבחירה אחרת כל הרמות זזות באותו קבוע, וההפרשים ביניהן, שהם מה שנמדד, לא משתנים.

דרך הפתרון

חישובים באטום המימן

1. רמה: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, או קוראים אותה מהתרשים הנתון.

2. פוטון במעבר: Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, ואורך הגל: λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}.

3. סדרה היא כל המעברים שמסתיימים באותה רמה: לימן אל n=1n=1 (על-סגול), בלמר אל n=2n=2 (ובה ארבעת הקווים של המימן בתחום הנראה), פשן אל n=3n=3 (תת-אדום).

4. בכל סדרה, אורך הגל הארוך ביותר הוא המעבר מהרמה הסמוכה (הפרש האנרגייה הקטן ביותר). ככל שהרמה ההתחלתית גבוהה יותר, אורך הגל קצר יותר.

5. ברמה nn: rn=r1n2r_n=r_1n^2, Ek=−EnE_k=-E_n, ואת המהירות מוצאים מ-Ek=12mevn2E_k=\frac12m_ev_n^2.

דוגמה א - רמה חסרה, סדרת בלמר ויינון מרמה מעוררת

בתרשים מתוארות כמה מרמות האנרגייה של אטום המימן. האנרגייה של הרמה n=3n=3 לא נתונה. הרווחים בתרשים אינם בקנה מידה.

0 eVיינוןn=6: -0.37 eVn=5: -0.54 eVn=4: -0.85 eVn=3: ?n=2: -3.4 eVn=1: -13.6 eV

א. חשבו את האנרגייה המתאימה לרמה n=3n=3.

ג. סדרת בלמר היא סדרה של קווים ספקטרליים הנפלטים מאטום מימן בעקבות ירידה של אלקטרון לרמה n=2n=2.

(1) חשבו את אורך הגל הארוך ביותר בסדרה זו.

(2) חשבו את אורך הגל הקצר ביותר בתחום 400 nm<λ<700 nm400\,\text{nm}<\lambda<700\,\text{nm} בסדרה זו.

ה. באטמוספרה של השמש יש אטומי מימן. בגלל הטמפרטורה הגבוהה של השמש יש בה אטומי מימן מעוררים. קבעו את אנרגיית היינון של אטום מימן שהאלקטרון שלו נמצא ברמה n=2n=2. הסבירו.

פתרון

1. א: לפי En=−R∗n2E_n=-\frac{R^*}{n^2} עם R∗=13.6 eVR^*=13.6\,\text{eV}: E3=−13.632≈−1.51 eVE_3=-\frac{13.6}{3^2}\approx-1.51\,\text{eV}. בדיקה: E2=−13.64=−3.4 eVE_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV}, כמו בתרשים.

2. ג(1): אורך הגל הארוך ביותר מתאים לפוטון עם האנרגייה הקטנה ביותר בסדרה, כלומר למעבר מהרמה הסמוכה, n=3→n=2n=3\to n=2. לפי Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|: Eph=−1.51−(−3.4)=1.89 eVE_{ph}=-1.51-(-3.4)=1.89\,\text{eV}.

3. לפי E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}: λ=12401.89≈656 nm\lambda=\frac{1240}{1.89}\approx656\,\text{nm} (אדום).

4. ג(2): ככל שהרמה ההתחלתית גבוהה יותר, הפוטון אנרגטי יותר ואורך הגל קצר יותר. מחשבים את המעברים אל n=2n=2 לפי התרשים, ואת E7=−13.649≈−0.28 eVE_7=-\frac{13.6}{49}\approx-0.28\,\text{eV} לפי הנוסחה:

מעבר3→23\to24→24\to25→25\to26→26\to27→27\to2
Eph (eV)E_{ph}\,(\text{eV})1.891.892.552.552.862.863.033.033.123.12
λ (nm)\lambda\,(\text{nm})656656486486434434409409397397

5. המעבר 7→27\to2 כבר מחוץ לתחום, ולכן הקצר ביותר בתחום הוא 6→26\to2: λ=12403.03≈409 nm\lambda=\frac{1240}{3.03}\approx409\,\text{nm}.

6. ה: אנרגיית יינון היא האנרגייה המזערית שמנתקת את האלקטרון ומעבירה אותו מהרמה שלו אל n=∞n=\infty, שבה E=0E=0. מרמה n=2n=2: 0−(−3.4)=3.4 eV0-(-3.4)=3.4\,\text{eV}. לאטום שכבר מעורר לרמה n=2n=2 מספיקים 3.4 eV3.4\,\text{eV}, ולא 13.6 eV13.6\,\text{eV}.

תשובה

א. E3≈−1.51 eVE_3\approx-1.51\,\text{eV}. ג. (1) λ≈656 nm\lambda\approx656\,\text{nm} (המעבר 3→23\to2). (2) λ≈409 nm\lambda\approx409\,\text{nm} (המעבר 6→26\to2). ה. 3.4 eV3.4\,\text{eV}.

דוגמה ב - אנרגייה קינטית של האלקטרון ברמה מעוררת

בסימולציית מחשב הבנויה לפי המודל של בוהר יש מכל ובו גז מימן חד-אטומי. אטומי המימן עוררו מרמת היסוד לרמה n=3n=3.

ה. חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון באטום המימן כאשר הוא נמצא ברמה n=3n=3.

פתרון

1. הקשר בין האנרגייה הקינטית לאנרגייה הכוללת לא בדף, ולכן מפתחים אותו. כוח קולון הוא הכוח השקול הרדיאלי: ke2r2=mev2rk\frac{e^2}{r^2}=\frac{m_ev^2}{r}, ולכן Ek=12mev2=ke22rE_k=\frac12m_ev^2=\frac{ke^2}{2r}.

2. לפי UE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r} עם +e+e ו-−e-e: UE=−ke2r=−2EkU_E=-\frac{ke^2}{r}=-2E_k. לכן En=Ek+UE=−EkE_n=E_k+U_E=-E_k, כלומר Ek=−EnE_k=-E_n.

3. לפי En=−R∗n2E_n=-\frac{R^*}{n^2}: E3=−13.69≈−1.51 eVE_3=-\frac{13.6}{9}\approx-1.51\,\text{eV}, ולכן Ek=1.51 eV=1.51⋅1.6⋅10−19≈2.42⋅10−19 JE_k=1.51\,\text{eV}=1.51\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx2.42\cdot10^{-19}\,\text{J}.

4. בדיקה: לפי rn=r1n2r_n=r_1n^2: r3=9⋅0.0529=0.476 nmr_3=9\cdot0.0529=0.476\,\text{nm}, ו-Ek=ke22r3=9⋅109⋅(1.6⋅10−19)22⋅0.476⋅10−9≈2.42⋅10−19 JE_k=\frac{ke^2}{2r_3}=\frac{9\cdot10^9\cdot(1.6\cdot10^{-19})^2}{2\cdot0.476\cdot10^{-9}}\approx2.42\cdot10^{-19}\,\text{J}.

תשובה

ה. Ek≈1.51 eV≈2.42⋅10−19 JE_k\approx1.51\,\text{eV}\approx2.42\cdot10^{-19}\,\text{J}.

2. רמות אנרגייה: ספקטרום פליטה ובליעה ויינון

ספקטרום פליטה וספקטרום בליעה

שלט פרסומת עם גז ניאון זוהר באדום-כתום, ומנורת נתרן בצהוב-כתום: כל גז מאיר בצבעים משלו. כשמפרקים את האור שלו לאורכי גל, למשל בסריג עקיפה, רואים לא קשת רציפה אלא כמה קווים נפרדים.

במדויק: ספקטרום פליטה של גז הוא אוסף אורכי הגל שהגז פולט כשהאטומים שלו מעוררים: קווים בהירים בדידים על רקע כהה. ספקטרום בליעה מתקבל כשמעבירים קרינה בעלת ספקטרום רציף דרך גז שהאטומים שלו במצב היסוד: קווים כהים על רקע הספקטרום הרציף, באורכי הגל שהגז בלע. שני הספקטרומים אופייניים לסוג הגז, ולכן לפיהם מזהים יסודות.

קווי הבליעה של גז במצב היסוד הם חלק מקווי הפליטה שלו: רק המעברים שמתחילים ברמת היסוד. למשל באטום כספית שעורר לרמה n=3n=3 יש שלושה קווי פליטה (חיצים כלפי מטה), אבל בגז במצב היסוד יש רק שני קווי בליעה עד הרמה הזו: 4.9 eV4.9\,\text{eV} ו-6.7 eV6.7\,\text{eV}. המעבר של 1.8 eV1.8\,\text{eV} מתחיל ברמה מעוררת.

1.8 eV6.7 eV4.9 eV-1.6 eVn=4-3.7 eVn=3-5.5 eVn=2-10.4 eVn=1

כך נוצרים גם הקווים הכהים בספקטרום של אור השמש (קווי פרנהופר): גזים באטמוספרה של השמש בולעים אורכי גל מסוימים, ולפיהם מזהים את היסודות שבה.

פוטון שנפלט או נבלע

אנרגיית הפוטון שווה להפרש בין שתי רמות, ומאנרגיית הפוטון מוצאים את אורך הגל:

Eph=∣Ef−Ei∣=hf=hcλ,λ[nm]=1240E[eV]E_{ph}=|E_f-E_i|=hf=\frac{hc}{\lambda},\qquad \lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}

- פליטה: אטום מעורר יורד לרמה נמוכה יותר. בדיאגרמה: חץ כלפי מטה. האטום יכול לרדת ישירות או בכמה שלבים, ולכן מרמה nn (כשכל הרמות שמתחתיה קיימות) יש n(n−1)2\frac{n(n-1)}{2} קווי פליטה: מ-n=3n=3 שלושה, מ-n=4n=4 שישה.

- בליעה: אטום עולה לרמה גבוהה יותר. בדיאגרמה: חץ כלפי מעלה. בגז שכל האטומים שלו במצב היסוד כל המעברים מתחילים ב-n=1n=1, ולכן עד רמה nn יש רק n−1n-1 קווי בליעה.

•הפרש אנרגייה קטן = אורך גל ארוך.

פוטון שפוגע באטום במצב היסוד

אנרגיית הפוטוןמה קורה
שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררתהפוטון נבלע, והאטום עובר לרמה המעוררת: קו בליעה
קטנה מאנרגיית היינון ולא שווה לאף הפרשהפוטון לא נבלע ועובר דרך הגז
גדולה מאנרגיית היינון או שווה לההפוטון נבלע ומיינן את האטום, והעודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון: תחום בליעה רציף
שים לב

פוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע בכלל. פוטון של 5.5 eV5.5\,\text{eV} לא מעורר אטום כספית לרמה שדורשת 4.9 eV4.9\,\text{eV} "ומשאיר עודף": הוא פשוט לא נבלע. רק כשאנרגיית הפוטון מספיקה ליינון אין צורך בהתאמה מדויקת.

מצב יסוד, מצב מעורר ואנרגיית יינון

אטום שמקבל מספיק אנרגייה מאבד את האלקטרון שלו והופך ליון חיובי. זה יינון. כמה אנרגייה "מספיק"? זה תלוי ברמה שבה האטום נמצא.

במדויק: אנרגיית היינון של אטום היא האנרגייה המזערית שצריך לתת לאטום במצב היסוד כדי לנתק ממנו אלקטרון ולהרחיק אותו לאינסוף, כך שהאלקטרון חופשי ובמנוחה. כש-E∞=0E_\infty=0, אנרגיית היינון היא 0−E1=−E10-E_1=-E_1: באטום מימן 13.6 eV13.6\,\text{eV}. לאטום שכבר נמצא ברמה מעוררת nn מספיקה אנרגייה −En-E_n: באטום מימן ברמה n=2n=2, 3.4 eV3.4\,\text{eV}.

פוטון שמיינן אטום מימן במצב היסוד צריך לפחות 13.6 eV13.6\,\text{eV}. אורך הגל המתאים: λ=124013.6≈91.2 nm\lambda=\frac{1240}{13.6}\approx91.2\,\text{nm} (על-סגול). כל פוטון שאורך הגל שלו קצר מזה נושא יותר אנרגייה, ולכן מיינן גם הוא. פוטון שאורך הגל שלו ארוך מזה לא מיינן אטום במצב היסוד.

יינון בפוטון: האנרגייה הקינטית של האלקטרון

פוטון שהאנרגייה שלו גדולה מאנרגיית היינון או שווה לה נבלע ומשחרר את האלקטרון. לפי שימור האנרגייה, העודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון:

Ek=Eph−EionE_k=E_{ph}-E_{ion}

זה כמו Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B באפקט הפוטואלקטרי, כשבמקום פונקציית העבודה BB באה אנרגיית היינון.

•האנרגייה של אלקטרון חופשי לא מקוונטטת, ולכן אין צורך בהתאמה מדויקת: בספקטרום הבליעה כל אורכי הגל הקצרים מ-1240Eion\frac{1240}{E_{ion}} נבלעים, ומתקבל תחום בליעה רציף. הגבול שלו (אורך הגל הארוך ביותר בתחום) נותן את אנרגיית היינון.

•האלקטרונים המהירים ביותר משתחררים על ידי הפוטונים עם אורך הגל הקצר ביותר בקרינה. את המהירות מוצאים מ-Ek=12mev2E_k=\frac12m_ev^2.

דרך הפתרון

ספקטרום פליטה מדיאגרמת רמות

1. קובעים לאיזו רמה הגיעו האטומים (הרמה הגבוהה ביותר שעוררה).

2. מסמנים חץ כלפי מטה מכל רמה מעוררת אל כל רמה שמתחתיה, גם מרמות הביניים: אטום שירד מ-n=4n=4 ל-n=3n=3 ממשיך לרדת.

3. לכל חץ: Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i| ו-λ=1240Eph\lambda=\frac{1240}{E_{ph}}.

4. בתחום הנראה (400400 עד 700 nm700\,\text{nm}) נמצאים רק פוטונים עם 1.77 eV≤Eph≤3.1 eV1.77\,\text{eV}\le E_{ph}\le3.1\,\text{eV}. בודקים כל מעבר מול התחום, ולא עוצרים אחרי הקו הראשון שנמצא.

דרך הפתרון

רמות אנרגייה מספקטרום בליעה

1. כל האטומים במצב היסוד, ולכן כל קו כהה הוא מעבר מ-n=1n=1 אל רמה מעוררת.

2. התחום הרציף: אורך הגל הארוך ביותר שבו כל הקרינה נבלעה נותן את אנרגיית היינון, Eion=1240λE_{ion}=\frac{1240}{\lambda}. הקצה השני של התחום הוא רק הקצה של הקרינה שהקרינו, ולא תכונה של האטום. בוחרים E∞=0E_\infty=0, ולכן E1=−EionE_1=-E_{ion}.

3. לכל קו כהה: Eph=1240λE_{ph}=\frac{1240}{\lambda}, והרמה היא E=E1+EphE=E_1+E_{ph}. אורך הגל הארוך ביותר שייך לרמה המעוררת הנמוכה ביותר.

4. מהרמות שנמצאו מוצאים את קווי הפליטה, כמו בדיאגרמה רגילה.

שים לב

בספקטרום הבליעה מופיעים קווים כהים למרות שהאטומים שבלעו פולטים אחר כך אורכי גל אלה שוב: הפליטה היא לכל הכיוונים, ולכן רק מעט מהאור הזה ממשיך בכיוון האלומה אל הספקטרומטר.

שים לב

הקרינה שגז פולט אחרי שהקרינו אותו יכולה לכלול אורכי גל שלא היו בקרינה שהקרינו: אטום שבלע פוטון ועלה ל-n=3n=3 יכול לרדת בשני שלבים, 3→2→13\to2\to1, ולפלוט שני פוטונים אחרים.

שים לב

אנרגיית הפוטון היא הפרש בין שתי רמות, לא הערך של רמה אחת. וגם: בספקטרום הבליעה של גז במצב היסוד אין מעברים שמתחילים ברמה מעוררת (למשל 3→43\to4).

שים לב

כשאטום פולט פוטון הוא גם נרתע (שימור התנע), אבל האנרגייה הקינטית של הרתע זניחה ביחס להפרש הרמות. לכן כותבים Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|.

דוגמה א - בליעה, יינון ופליטה בכספית מתרשים רמות

מקרינים בקרינה אלקטרומגנטית שפופרת המכילה אטומי כספית בלחץ נמוך. לפני ההקרנה כל אטומי הכספית נמצאים ברמת היסוד (n=1n=1). בתרשים נתונות רמות אנרגייה אחדות של אטום כספית.

0יינון-1.6 eVn=4-3.7 eVn=3-5.5 eVn=2-10.4 eVn=1

א. קבעו אם פוטונים שהאנרגייה שלהם Eph=5.5 eVE_{ph}=5.5\,\text{eV} יעוררו את אטומי הכספית מרמת היסוד (n=1n=1) לרמה המעוררת הראשונה (n=2n=2). נמקו.

ב. קבעו מהי האנרגייה המינימלית של פוטון הדרושה כדי ליינן את אטום הכספית מרמת היסוד.

ג. סמנו בתרשים חיצים המייצגים את כל המעברים האפשריים (ספקטרום הפליטה) מרמה n=4n=4 לרמה n=1n=1.

ד. הקרינה עוררה חלק מאטומי הכספית לרמה n=4n=4. בספקטרום הפליטה המתקבל מהמעברים שסימנתם, קו אחד לפחות נמצא בתחום האור הנראה (400 nm−700 nm400\,\text{nm}-700\,\text{nm}). חשבו את האנרגייה של הפוטון או הפוטונים בתחום האור הנראה.

ה. ציינו מהן האנרגיות של הפוטונים בספקטרום הבליעה של אטומי הכספית עד לרמה n=4n=4.

פתרון

1. א: לפי Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, המעבר 1→21\to2 דורש ∣−5.5−(−10.4)∣=4.9 eV|-5.5-(-10.4)|=4.9\,\text{eV}. 5.5 eV≠4.9 eV5.5\,\text{eV}\ne4.9\,\text{eV}, ופוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע בכלל, ולכן הוא לא יעורר את האטום לרמה n=2n=2.

2. ב: יינון מרמת היסוד הוא מעבר אל n=∞n=\infty, שבה E=0E=0: Eph,min⁡=0−(−10.4)=10.4 eVE_{ph,\min}=0-(-10.4)=10.4\,\text{eV}.

3. ג: מ-n=4n=4 האטום יכול לרדת ישירות או דרך רמות ביניים. מסמנים שישה חיצים כלפי מטה: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1.

0יינון-1.6 eVn=4-3.7 eVn=3-5.5 eVn=2-10.4 eVn=1

4. ד: פוטון נראה הוא בין 1240700≈1.77 eV\frac{1240}{700}\approx1.77\,\text{eV} ל-1240400=3.1 eV\frac{1240}{400}=3.1\,\text{eV}. אנרגיות המעברים: 4→34\to3: 2.12.1; 4→24\to2: 3.93.9; 4→14\to1: 8.88.8; 3→23\to2: 1.81.8; 3→13\to1: 6.76.7; 2→12\to1: 4.9 eV4.9\,\text{eV}. בתחום יש שניים: 2.1 eV2.1\,\text{eV} (λ=12402.1≈590 nm\lambda=\frac{1240}{2.1}\approx590\,\text{nm}) ו-1.8 eV1.8\,\text{eV} (λ=12401.8≈689 nm\lambda=\frac{1240}{1.8}\approx689\,\text{nm}).

5. ה: כל האטומים ברמת היסוד, ולכן בבליעה כל המעברים מתחילים ב-n=1n=1: 1→21\to2: 4.9 eV4.9\,\text{eV}; 1→31\to3: −3.7−(−10.4)=6.7 eV-3.7-(-10.4)=6.7\,\text{eV}; 1→41\to4: −1.6−(−10.4)=8.8 eV-1.6-(-10.4)=8.8\,\text{eV}.

תשובה

א. לא: המעבר 1→21\to2 דורש בדיוק 4.9 eV4.9\,\text{eV}. ב. 10.4 eV10.4\,\text{eV}. ג. שישה מעברים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1. ד. 2.1 eV2.1\,\text{eV} (המעבר 4→34\to3) ו-1.8 eV1.8\,\text{eV} (המעבר 3→23\to2). ה. 4.9 eV4.9\,\text{eV}, 6.7 eV6.7\,\text{eV}, 8.8 eV8.8\,\text{eV}.

דוגמה ב - רמות אנרגייה מספקטרום בליעה עם תחום רציף

חוקרים הקרינו קרינה על-סגולה בתחום אורכי הגל 100 nm100\,\text{nm} עד 300 nm300\,\text{nm} דרך שפופרת עם גז דליל של אטומי כספית. כל אטומי הכספית היו ברמת היסוד. ספקטרום הבליעה שהתקבל כולל רצף כהה בתחום 100 nm100\,\text{nm} עד 119.2 nm119.2\,\text{nm}, ושלושה קווים כהים בדידים באורכי הגל 140.3 nm140.3\,\text{nm}, 185.9 nm185.9\,\text{nm} ו-255.15 nm255.15\,\text{nm}.

ב. חשבו את אנרגיית היינון של אטומי הכספית.

ג. סרטטו דיאגרמה של ארבע רמות האנרגייה של אטום הכספית שהתקבלו בניסוי, וחשבו את האנרגייה של כל אחת מהרמות.

ד. חשבו את המהירות המרבית של האלקטרונים שהשתחררו מאטומי הכספית בניסוי זה.

פתרון

1. ב: הרצף הכהה הוא בליעה שמייננת. הגבול שלו, 119.2 nm119.2\,\text{nm}, הוא הפוטון עם האנרגייה הקטנה ביותר שעדיין מיינן. לפי E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}: Eion=1240119.2≈10.40 eV≈1.66⋅10−18 JE_{ion}=\frac{1240}{119.2}\approx10.40\,\text{eV}\approx1.66\cdot10^{-18}\,\text{J}.

2. ג: בוחרים E∞=0E_\infty=0, ולכן E1=−10.40 eVE_1=-10.40\,\text{eV}. כל קו כהה הוא מעבר מ-n=1n=1: 1240255.15=4.86 eV\frac{1240}{255.15}=4.86\,\text{eV}, 1240185.9=6.67 eV\frac{1240}{185.9}=6.67\,\text{eV}, 1240140.3=8.84 eV\frac{1240}{140.3}=8.84\,\text{eV}.

3. לפי Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, Ef=E1+EphE_f=E_1+E_{ph}: E2=−10.40+4.86=−5.54 eVE_2=-10.40+4.86=-5.54\,\text{eV}, E3=−10.40+6.67=−3.73 eVE_3=-10.40+6.67=-3.73\,\text{eV}, E4=−10.40+8.84=−1.56 eVE_4=-10.40+8.84=-1.56\,\text{eV}. בדיאגרמה החיצים הם מעברי הבליעה, כלפי מעלה:

0יינון-1.56 eVn=4-3.73 eVn=3-5.54 eVn=2-10.40 eVn=1

4. ד: האלקטרונים המהירים ביותר משתחררים על ידי הפוטונים האנרגטיים ביותר, λ=100 nm\lambda=100\,\text{nm}: Eph=1240100=12.40 eVE_{ph}=\frac{1240}{100}=12.40\,\text{eV}. העודף מעל אנרגיית היינון: Ek=12.40−10.40=2.00 eV=3.2⋅10−19 JE_k=12.40-10.40=2.00\,\text{eV}=3.2\cdot10^{-19}\,\text{J}.

5. לפי Ek=12mv2E_k=\frac12mv^2, עם me=9.11⋅10−31 kgm_e=9.11\cdot10^{-31}\,\text{kg}: v=2Ekme=2⋅3.2⋅10−199.11⋅10−31≈8.4⋅105 m/sv=\sqrt{\frac{2E_k}{m_e}}=\sqrt{\frac{2\cdot3.2\cdot10^{-19}}{9.11\cdot10^{-31}}}\approx8.4\cdot10^5\,\text{m/s}.

תשובה

ב. Eion≈10.4 eV≈1.66⋅10−18 JE_{ion}\approx10.4\,\text{eV}\approx1.66\cdot10^{-18}\,\text{J}. ג. E1=−10.40 eVE_1=-10.40\,\text{eV}, E2=−5.54 eVE_2=-5.54\,\text{eV}, E3=−3.73 eVE_3=-3.73\,\text{eV}, E4=−1.56 eVE_4=-1.56\,\text{eV}. ד. vmax⁡≈8.4⋅105 m/sv_{\max}\approx8.4\cdot10^5\,\text{m/s}.

3. עירור בהתנגשות עם אלקטרונים (פרנק-הרץ)

עירור בהתנגשות

בשלט פרסומת עם גז ניאון עובר זרם חשמלי בגז: אלקטרונים מהירים מתנגשים באטומים ומעוררים אותם, והאטומים חוזרים למצב היסוד ופולטים אור. כאן לא פוטון מעורר את האטום, אלא אלקטרון.

במדויק: עירור בהתנגשות הוא מעבר של אטום לרמה מעוררת בעקבות התנגשות בחלקיק אחר (אלקטרון, יון, מולקולה טעונה). החלקיק יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו, בדיוק את הפרש הרמות, ולהמשיך עם השאר. לכן עירור לרמה מסוימת אפשרי כשהאנרגייה הקינטית של החלקיק גדולה מהפרש הרמות או שווה לו. אם היא קטנה מההפרש בין רמת היסוד לרמה המעוררת הראשונה, ההתנגשות אלסטית והאטום נשאר במצב היסוד.

עירור בפוטון מול עירור באלקטרון

מה פוגע באטוםמתי יש עירור מ-n=1n=1 לרמה nnמה נשאר אחרי העירור
פוטוןEph=En−E1E_{ph}=E_n-E_1 בדיוקכלום: הפוטון נבלע כולו
אלקטרון או חלקיק אחרEk≥En−E1E_k\ge E_n-E_1האלקטרון ממשיך עם Ek−(En−E1)E_k-(E_n-E_1)

לכן אלקטרון עם EkE_k יכול לעורר כל רמה שההפרש שלה מרמת היסוד קטן מ-EkE_k או שווה לו. הרמה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה היא הרמה הגבוהה ביותר שנמצאת מתחת ל-E1+EkE_1+E_k (או עליה).

האנרגייה של אלקטרון שהואץ

אלקטרון שהואץ ממנוחה בהפרש פוטנציאלים VV: לפי WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB} ומשפט עבודה-אנרגייה, Ek=eVE_k=eV. ביחידות eV\text{eV} זה אותו מספר: אלקטרון שהואץ ב-12.5 V12.5\,\text{V} מגיע עם Ek=12.5 eV=12.5⋅1.6⋅10−19 J=2⋅10−18 JE_k=12.5\,\text{eV}=12.5\cdot1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}=2\cdot10^{-18}\,\text{J}.

ניסוי פרנק-הרץ

פרנק והרץ הראו שגם אלקטרון יכול למסור לאטום רק "מנות" מסוימות של אנרגייה. זו הייתה הוכחה ישירה, בלי ספקטרוסקופ, לכך שרמות האנרגייה של האטום בדידות.

במדויק: בשפופרת עם אדי כספית בלחץ נמוך מאיצים אלקטרונים מהקתודה אל רשת (סריג) בהפרש פוטנציאלים VV, ומגדילים את VV בהדרגה. בין הרשת לאנודה יש מתח נגדי קטן, ולכן רק אלקטרונים שנשארה להם מספיק אנרגייה קינטית מגיעים לאנודה ונמדדים בזרם II. התוצאה: הזרם עולה עם VV, ויורד בחדות כשהאנרגייה של האלקטרונים מגיעה ל-4.9 eV4.9\,\text{eV}: אלקטרון כזה מעורר אטום כספית מרמת היסוד לרמה המעוררת הראשונה ומאבד כמעט את כל האנרגייה שלו. הירידות חוזרות כל 4.9 V4.9\,\text{V}. באותו זמן הכספית פולטת קרינה על-סגולה באורך גל 12404.9≈253 nm\frac{1240}{4.9}\approx253\,\text{nm}.

הזרם באנודה כפונקציה של מתח ההאצה (צורה סכמטית, הזרם ביחידות יחסיות). הירידות החדות ב-4.9 V4.9\,\text{V}, ב-9.8 V9.8\,\text{V} וב-14.7 V14.7\,\text{V} נמצאות במרווחים שווים של 4.9 V4.9\,\text{V}.

V (V)I4.99.814.7

מתחת ל-4.9 V4.9\,\text{V} ההתנגשויות אלסטיות, והאלקטרונים מגיעים לאנודה כמעט עם כל האנרגייה שצברו. ב-9.8 V9.8\,\text{V} אלקטרון מספיק לעורר שני אטומים בזה אחר זה, ב-14.7 V14.7\,\text{V} שלושה, וכן הלאה.

שים לב

הירידות בזרם ב-4.9 V4.9\,\text{V}, ב-9.8 V9.8\,\text{V} וכן הלאה אינן מעברים לרמות שונות. כולן אותו מעבר, מרמת היסוד לאותה רמה מעוררת: ב-9.8 V9.8\,\text{V} האלקטרון עושה את המעבר הזה פעמיים, בשני אטומים.

שים לב

בהתנגשות אלסטית האלקטרון כמעט לא מאבד אנרגייה קינטית. זה נובע משני גורמים יחד: מסת אטום הכספית גדולה מאוד ממסת האלקטרון, ומהירות האלקטרונים גדולה מאוד ביחס למהירות אטומי הכספית. לכן אלקטרון שיוצא מהגז באנרגייה שבה נכנס לא עורר אף אטום.

דרך הפתרון

אלומת אלקטרונים בגז: אילו רמות ואילו קווים

1. האנרגייה של כל אלקטרון: Ek=eVE_k=eV.

2. מחשבים לכל רמה את ההפרש שלה מרמת היסוד, En−E1E_n-E_1. אפשר לעורר את הרמות שבהן En−E1≤EkE_n-E_1\le E_k.

3. קווי הפליטה: כל המעברים כלפי מטה מהרמות שעוררו אל הרמות שמתחתיהן (כולל 3→23\to2, לא רק המעברים לרמת היסוד).

4. אם EkE_k גדולה מאנרגיית היינון או שווה לה, ההתנגשות יכולה גם ליינן.

5. בכיוון ההפוך: כשנתונות האנרגיות של האלקטרונים אחרי המעבר בגז, אנרגיית העירור של כל רמה היא האנרגייה שהאלקטרון איבד: En−E1=Ek−Ek′E_n-E_1=E_k-E_k'. אלקטרון שיצא עם כל האנרגייה עבר רק התנגשויות אלסטיות.

שים לב

אנרגיית העירור היא האנרגייה שאבדה לאלקטרון, לא האנרגייה שבה הוא יצא מהגז. אלקטרון שנכנס עם 3.1 eV3.1\,\text{eV} ויצא עם 1 eV1\,\text{eV} עורר רמה שנמצאת 2.1 eV2.1\,\text{eV} מעל רמת היסוד.

דוגמה א - אלקטרון מעורר ופוטון לא: הרמה המרבית והקווים

אלקטרונים שהאנרגייה הקינטית שלהם Ek=12.6 eVE_k=12.6\,\text{eV} עברו דרך שפופרת המכילה אטומי מימן בצפיפות נמוכה. אטומי המימן היו ברמת היסוד, ומהשפופרת נפלטה קרינה אלקטרומגנטית. בתרשים ארבע רמות האנרגייה הראשונות של אטום המימן ורמת היינון. הרווחים בתרשים אינם בקנה מידה.

0יינון-0.85 eVn=4-1.51 eVn=3-3.4 eVn=2-13.6 eVn=1

א. ידוע כי אלקטרון עם האנרגייה הקינטית הנתונה יכול לעורר את אטום המימן מרמת היסוד לרמה מעוררת כלשהי, ואילו פוטון עם אותה אנרגייה לא יעורר את אטום המימן. הסבירו מדוע.

ב. חשבו את רמת האנרגייה המקסימלית שאליה עוררו אטומי המימן בהתנגשות עם האלקטרונים.

ג. קבעו כמה קווים היו בספקטרום הפליטה, וחשבו את אורכי הגל של הקווים שנמצאים בתחום האור הנראה (400 nm−700 nm400\,\text{nm}-700\,\text{nm}).

פתרון

1. א, הפרשי הרמות מרמת היסוד: E2−E1=−3.4−(−13.6)=10.2 eVE_2-E_1=-3.4-(-13.6)=10.2\,\text{eV}, E3−E1=−1.51−(−13.6)=12.09 eVE_3-E_1=-1.51-(-13.6)=12.09\,\text{eV}, E4−E1=−0.85−(−13.6)=12.75 eVE_4-E_1=-0.85-(-13.6)=12.75\,\text{eV}.

2. האלקטרון יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגייה שלו, בדיוק את הפרש הרמות, ולהמשיך עם השאר. 12.6 eV12.6\,\text{eV} גדולה מ-10.210.2 ומ-12.09 eV12.09\,\text{eV}, ולכן הוא יכול לעורר.

3. הפוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע. 12.6 eV12.6\,\text{eV} לא שווה לאף הפרש, וגם קטנה מאנרגיית היינון 13.6 eV13.6\,\text{eV}, ולכן הפוטון לא נבלע.

4. ב: האנרגייה המרבית שהאטום יכול להגיע אליה: E1+Ek=−13.6+12.6=−1.0 eVE_1+E_k=-13.6+12.6=-1.0\,\text{eV}. לפי En=−R∗n2E_n=-\frac{R^*}{n^2}: E3=−1.51 eVE_3=-1.51\,\text{eV} מתחת לגבול, ו-E4=−0.85 eVE_4=-0.85\,\text{eV} מעליו. הרמה המרבית היא n=3n=3, E3=−1.51 eVE_3=-1.51\,\text{eV}.

5. ג: מ-n=3n=3 יש שלושה מעברים כלפי מטה: 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1, כלומר שלושה קווים.

656 nm103 nm122 nm0יינון-0.85 eVn=4-1.51 eVn=3-3.4 eVn=2-13.6 eVn=1

6. לפי Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i| ו-λ=1240E\lambda=\frac{1240}{E}: 3→23\to2: 1.89 eV1.89\,\text{eV}, λ≈656 nm\lambda\approx656\,\text{nm} (נראה). 2→12\to1: 10.2 eV10.2\,\text{eV}, λ≈122 nm\lambda\approx122\,\text{nm}. 3→13\to1: 12.09 eV12.09\,\text{eV}, λ≈103 nm\lambda\approx103\,\text{nm}. שני האחרונים על-סגולים.

תשובה

א. אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה שלו; פוטון נבלע רק בשלמותו, ו-12.6 eV12.6\,\text{eV} לא שווה לאף הפרש רמות (וקטנה מאנרגיית היינון). ב. n=3n=3, E3=−1.51 eVE_3=-1.51\,\text{eV}. ג. שלושה קווים; בתחום הנראה קו אחד: λ≈656 nm\lambda\approx656\,\text{nm} (המעבר 3→23\to2).

דוגמה ב - רמות מאנרגיית האלקטרונים שיצאו מהגז

תלמידים בדקו את רמות האנרגייה של אטומים של יסוד מסוים. כל האטומים במכל נמצאים ברמת היסוד. בניסוי קודם הם מצאו שאנרגיית היינון של האטום היא 4.81 eV4.81\,\text{eV}, ובחרו שאנרגיית האטום המיונן היא 00.

ג. דרך המכל העבירו אלומת אלקטרונים שהואצו (מחוץ למכל) במתח 3.1 V3.1\,\text{V}. באלומה שיצאה מהמכל התגלו אלקטרונים באנרגיות 0.1 eV0.1\,\text{eV}, 1 eV1\,\text{eV} ו-3.1 eV3.1\,\text{eV}. חשבו את האנרגייה של שתי הרמות המעוררות שהתגלו בניסוי.

ה. בניסוי זה נפלטה מהמכל קרינה, ובתחום הנראה (400 nm≤λ≤700 nm400\,\text{nm}\le\lambda\le700\,\text{nm}) התקבלו שני אורכי גל. חשבו אותם.

פתרון

1. ג: לפי Ek=eVE_k=eV, כל אלקטרון נכנס עם 3.1 eV3.1\,\text{eV}. בהתנגשות הוא מוסר לאטום בדיוק הפרש רמות, או לא מוסר כלום (התנגשות אלסטית).

2. אלקטרונים שיצאו עם 3.1 eV3.1\,\text{eV} לא עוררו אטום. אלקטרונים שיצאו עם 1 eV1\,\text{eV} איבדו 3.1−1=2.1 eV3.1-1=2.1\,\text{eV}, ואלה שיצאו עם 0.1 eV0.1\,\text{eV} איבדו 3.1−0.1=3.0 eV3.1-0.1=3.0\,\text{eV}.

3. לכן יש רמות 2.1 eV2.1\,\text{eV} ו-3.0 eV3.0\,\text{eV} מעל רמת היסוד. רמת היסוד: E1=0−4.81=−4.81 eVE_1=0-4.81=-4.81\,\text{eV}, והרמות: −4.81+2.1=−2.71 eV-4.81+2.1=-2.71\,\text{eV} ו-−4.81+3.0=−1.81 eV-4.81+3.0=-1.81\,\text{eV}.

4. ה: הקווים הם המעברים בין הרמות שעוררו: לפי λ=1240E\lambda=\frac{1240}{E}: מ-−1.81-1.81 לרמת היסוד, 3.0 eV3.0\,\text{eV}: λ=12403.0≈413 nm\lambda=\frac{1240}{3.0}\approx413\,\text{nm}. מ-−2.71-2.71 לרמת היסוד, 2.1 eV2.1\,\text{eV}: λ=12402.1≈590 nm\lambda=\frac{1240}{2.1}\approx590\,\text{nm}.

5. המעבר בין שתי הרמות המעוררות, 3.0−2.1=0.9 eV3.0-2.1=0.9\,\text{eV}, נותן λ≈1378 nm\lambda\approx1378\,\text{nm}: תת-אדום, מחוץ לתחום הנראה.

תשובה

ג. 2.1 eV2.1\,\text{eV} ו-3.0 eV3.0\,\text{eV} מעל רמת היסוד, כלומר E≈−2.71 eVE\approx-2.71\,\text{eV} ו-E≈−1.81 eVE\approx-1.81\,\text{eV}. ה. λ≈413 nm\lambda\approx413\,\text{nm} ו-λ≈590 nm\lambda\approx590\,\text{nm}.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.