תזכורת: איך רואים
כדי לראות משהו, אור צריך להגיע ממנו אל העין. בחדר חשוך לגמרי לא רואים כלום, גם כשהעיניים פקוחות.
במדויק: אנחנו רואים גוף כאשר אור שיוצא ממנו, או שמוחזר ממנו, נכנס אל העין. העין קולטת אור, והיא לא שולחת אור החוצה.
תזכורת: מהירות
מהירות אומרת כמה דרך גוף עובר בכל יחידת זמן.
במדויק: בתנועה במהירות קבועה , ולכן הזמן הוא . היחידות צריכות להתאים: מהירות בק"מ לשנייה הולכת עם דרך בק"מ וזמן בשניות.
1. מקורות אור והתפשטות האור בקו ישר
מקור אור
השמש, נורה דולקת ונר מפיצים אור בעצמם. הירח, הספר ושולחן הכיתה לא מפיצים אור: רואים אותם רק כשאור נופל עליהם וחוזר מהם אל העין.
במדויק: מקור אור (גוף מאיר) הוא גוף שמפיץ אור בעצמו. גוף מואר הוא גוף שלא מפיץ אור בעצמו, ורואים אותו כי אור ממקור אור פוגע בו ומוחזר ממנו אל העין.
הירח נראה בלילה בהיר מאוד, אבל הוא גוף מואר: האור שמגיע ממנו הוא אור שמש שפגע בו והוחזר. גם כוכב לכת שנראה בשמיים כמו "כוכב" הוא גוף מואר, ואילו הכוכבים עצמם הם שמשות רחוקות, כלומר מקורות אור.
סוגים של מקורות אור
הירח, כוכבי הלכת, מראה וקיר לבן אינם מקורות אור, גם כשהם נראים בהירים.
התפשטות האור בקו ישר
כשמסתכלים דרך צינור ישר רואים את המנורה שבקצה, וכשמכופפים את הצינור היא נעלמת. האור לא "מתעקם" סביב פינות.
במדויק: בריק ובחומר אחיד (אוויר, מים, זכוכית) האור מתקדם בקווים ישרים. מתארים את הדרך שלו בקרן אור: קו ישר עם חץ שמראה את כיוון ההתקדמות. כמה קרנים יחד נקראות אלומה.
קרן אור היא סימון שלנו על דף, לא חפץ. מה שעושים בפועל הוא להאיר דרך חריץ צר, ואז מקבלים אלומה דקה שנראית כמעט כמו קו. עדויות לכך שהאור מתקדם בקו ישר: לא רואים מה שמעבר לפינה, לצל יש שפה חדה, ואלומה של פנס בחדר מאובק נראית כמו פס ישר.
הסבר תופעה בעזרת התקדמות האור בקו ישר
1. מזהים מאיפה יוצא האור (מקור אור, או גוף מואר שמחזיר אור) ולאן הוא צריך להגיע (עין, מסך, קרקע).
2. משרטטים קרני אור ישרות מהמקור, ובמיוחד מהקצוות של הגופים.
3. בודקים מה עומד בדרך של כל קרן: גוף אטום עוצר אותה, נקב או חלון מעבירים אותה.
4. מסיקים: לאן מגיע אור ולאן לא, ומה רואים בכל מקום.
"רואים את קרן הלייזר" זה לא מדויק. את האור עצמו לא רואים מהצד. רואים גרגרי אבק, עשן או טיפות קטנות שהאור פוגע בהם ומוחזר מהם אל העין. בריק, או באוויר נקי לגמרי, הדרך של הלייזר לא נראית.
העין לא "שולחת מבט" אל הגוף. הכיוון הוא הפוך: האור מגיע מהגוף אל העין. לכן בחושך מוחלט לא רואים גם אחרי שמתרגלים.
דוגמה - מצלמת נקב: למה הדמות הפוכה
בקופסה חשוכה יש נקב קטן בדופן אחת, ובדופן שמולה מסך של נייר דק. מול הנקב עומד נר דולק. על המסך רואים דמות של הנר. הסבירו מדוע הדמות הפוכה.
1. מקור האור הוא הנר. האור צריך להגיע מהנר אל המסך, ובדרך יש קיר עם נקב קטן.
2. משרטטים קרן ישרה מהקצה העליון של הנר דרך הנקב, וקרן ישרה מהקצה התחתון דרך הנקב:
3. הקרן מהקצה העליון יורדת בדרכה, עוברת בנקב וממשיכה לרדת, ולכן היא פוגעת בחלק התחתון של המסך. הקרן מהקצה התחתון עולה ופוגעת בחלק העליון. שאר האור נעצר בקיר.
4. כל נקודה בנר מאירה נקודה אחת על המסך, והסדר מתהפך: למעלה ולמטה, וגם ימין ושמאל.
הדמות הפוכה, כי האור מתקדם בקו ישר: הקרניים מהחלק העליון של הנר עוברות בנקב וממשיכות אל החלק התחתון של המסך, והקרניים מהחלק התחתון מגיעות לחלק העליון.
2. אור וצל
צל
כשעומדים בשמש, מאחורינו על הקרקע יש אזור כהה בצורת הגוף שלנו. זה המקום שהאור לא מגיע אליו, כי הגוף עומד בדרך.
במדויק: צל הוא אזור שאור ממקור האור לא מגיע אליו, כי גוף אטום חוסם את הקרניים. הצל נוצר כי האור מתקדם בקו ישר ולא עוקף את הגוף.
השפה של צל ממקור אור קטן (נורה קטנה, פנס) חדה, וזו עוד עדות לכך שהאור מתקדם בקו ישר. כשמקור האור גדול (מנורה רחבה, שמש מאחורי ענן דק) השפה מטושטשת: יש אזור שחלק מהמקור מאיר אותו וחלק לא. האזור הזה נקרא חצי צל.
גופים שקופים, שקופים למחצה ואטומים
ממה תלוי גודל הצל
בכל המקרים הסיבה זהה: הקרניים שעוברות בקצוות של הגוף ממשיכות בקו ישר, והמקום שבו הן פוגעות קובע את קצה הצל.
שרטוט צל
1. מסמנים את מקור האור, את הגוף ואת המשטח שעליו נופל הצל (קרקע, קיר).
2. משרטטים קרן ישרה ממקור האור דרך הקצה העליון של הגוף, עד המשטח. אם צריך, גם דרך הקצה התחתון או הצדדי.
3. הצל הוא האזור במשטח שבין הגוף לבין הנקודה שבה הקרן פוגעת: לשם האור לא מגיע.
4. כדי להשוות שני מצבים, משרטטים את שניהם באותו גודל ומשווים את אורכי הצל.
צל הוא לא חפץ שהגוף "זורק" על הקרקע, וגם לא צבע כהה שמונח עליה. צל הוא פשוט מקום שאור ממקור האור לא מגיע אליו ישירות. לכן לצל אין צבע משלו, וכשמכבים את מקור האור הצל נעלם.
גם כדור הארץ והירח מטילים צל. בליקוי חמה הצל של הירח נופל על חלק מכדור הארץ. בליקוי ירח הירח נכנס לצל של כדור הארץ.
דוגמה - צל ארוך בערב וצל קצר בצהריים
עמוד דגל עומד בחצר בית ספר ביום קיץ. בשעה בצהריים הצל של העמוד קצר בהרבה מהעמוד, ובשעה בערב, לפני השקיעה, הוא ארוך מהעמוד. הסבירו בעזרת שרטוט.
1. מקור האור הוא השמש, הגוף הוא העמוד, והצל נופל על הקרקע.
2. בצהריים השמש גבוהה. הקרן שעוברת בראש העמוד יורדת כמעט אנכית ופוגעת בקרקע קרוב לבסיס העמוד:
3. בערב השמש נמוכה. הקרן שעוברת בראש העמוד כמעט אופקית, ופוגעת בקרקע רחוק מהעמוד:
4. הצל הוא הקטע שבין בסיס העמוד לנקודה שבה הקרן פוגעת. ככל שהשמש נמוכה יותר, הקרן נוטה יותר והצל ארוך יותר.
האור מתקדם בקו ישר. כשהשמש נמוכה, הקרן שעוברת בראש העמוד נוטה מאוד ופוגעת בקרקע רחוק, ולכן הצל ארוך. כשהשמש גבוהה, הקרן כמעט אנכית והצל קצר.
3. מהירות האור
מהירות האור
כשמדליקים מנורה, החדר מואר מיד. נראה כאילו האור מגיע בלי שום זמן, אבל זה לא כך: לאור לוקח זמן לעבור דרך, והוא פשוט מהיר מאוד.
במדויק: בריק האור מתקדם במהירות של בערך ק"מ בשנייה. זו המהירות הגדולה ביותר בטבע: שום גוף ושום אות לא נעים מהר יותר. באוויר מהירות האור כמעט זהה, ובמים ובזכוכית היא קטנה יותר (בערך ו- ק"מ בשנייה).
האור לא צריך חומר כדי לעבור דרכו: הוא מגיע אלינו מהשמש דרך החלל הריק. קול, לעומת זאת, צריך חומר (אוויר, מים, קיר), ולכן בחלל אין קול.
כמה זמן לוקח לאור להגיע
השוואה בין אור לקול
האור מהיר מהקול כמעט פי מיליון. לכן בסופת רעמים רואים את הברק לפני ששומעים את הרעם, אף ששניהם נוצרים באותו רגע.
חישוב זמן או מרחק בעזרת מהירות האור
1. רושמים את הנתונים: מרחק וזמן , ומהירות האור ק"מ לשנייה.
2. מתאימים יחידות: מרחק בק"מ, זמן בשניות.
3. זמן: . מרחק: .
4. אם צריך, ממירים שניות לדקות (מחלקים ב-).
5. בודקים סבירות: במרחקים על כדור הארץ הזמן קטן מאוד, כמעט אפס.
כשמסתכלים על כוכב, רואים אור שיצא ממנו לפני שנים רבות. רואים את הכוכב כמו שהיה כשהאור יצא ממנו, ולא כמו שהוא עכשיו. ייתכן שחלק מהכוכבים שאנחנו רואים כבר לא קיימים.
מהירות האור גדולה מאוד, אבל היא לא אינסופית. "האור מגיע מיד" נכון רק למרחקים קצרים, כמו בחדר או בעיר.
דוגמה א - כמה זמן נע האור מהשמש
המרחק בין השמש לכדור הארץ הוא בערך מיליון ק"מ. כמה זמן לוקח לאור לעבור את הדרך הזאת? תנו את התשובה בדקות ובשניות.
1. נתון: ק"מ, ק"מ לשנייה. מחפשים זמן.
2. היחידות מתאימות: ק"מ וק"מ לשנייה, ולכן הזמן יצא בשניות.
3. שניות.
4. ממירים לדקות: ושארית , כלומר דקות ו- שניות.
5. בדיקה: ק"מ. נכון.
שניות, כלומר דקות ו- שניות. את השמש רואים כמו שהייתה לפני כ- דקות.
דוגמה ב - ברק ורעם: הזמן של האור זניח
ירדן ראתה ברק, ושמעה את הרעם שניות אחר כך. מהירות הקול באוויר היא כ- מטר בשנייה. באיזה מרחק ממנה היה הברק?
1. הברק והרעם נוצרים באותו רגע ובאותו מקום.
2. האור עובר כמה קילומטרים בחלק זעיר משנייה, ולכן אפשר להניח שירדן ראתה את הברק ברגע שהוא נוצר.
3. לכן השניות הן הזמן שלקח לקול להגיע.
4. מטר.
בערך מטר, כלומר כ- ק"מ.
4. החזרת אור ומראות
החזרת אור
כשמאירים בפנס על מראה, האור "קופץ" ממנה לכיוון אחר, ועל הקיר מופיע כתם אור. כך גם רואים את עצמנו במראה: האור מהפנים שלנו פוגע במראה וחוזר אל העיניים.
במדויק: החזרת אור היא שינוי הכיוון של אור שפוגע במשטח וחוזר ממנו אל אותו חומר שממנו הגיע. משטח חלק מאוד, כמו מראה, מחזיר את האור בצורה מסודרת, ולכן רואים בו דמות.
גם קיר, דף ובגד מחזירים אור, אבל המשטח שלהם מחוספס, והאור חוזר מהם לכל הכיוונים. לכן רואים אותם מכל מקום בחדר, אבל לא רואים בהם דמות.
חוק ההחזרה
בנקודה שבה הקרן פוגעת במראה מעבירים קו ניצב למראה, שנקרא אנך. את הזוויות מודדים מהאנך:
- זווית הפגיעה (): בין הקרן הפוגעת לאנך.
- זווית ההחזרה (): בין הקרן המוחזרת לאנך.
החוק: זווית ההחזרה שווה לזווית הפגיעה: . הקרן הפוגעת, האנך והקרן המוחזרת נמצאים באותו מישור, והקרן המוחזרת בצד השני של האנך.
שרטוט קרן מוחזרת
1. מסמנים את הנקודה שבה הקרן פוגעת במראה.
2. משרטטים שם אנך למראה (קו מקווקו בזווית למראה).
3. מודדים את זווית הפגיעה מהאנך. אם נתונה הזווית בין הקרן למראה, מחסירים אותה מ-.
4. משרטטים את הקרן המוחזרת בצד השני של האנך, באותה זווית.
5. מסמנים חץ שמתרחק מהמראה.
טעות נפוצה: למדוד את הזווית מהמראה ולא מהאנך. אם הקרן יוצרת עם המראה, זווית הפגיעה היא . קרן שפוגעת במראה לאורך האנך (זווית פגיעה ) חוזרת בדיוק בדרך שבה הגיעה.
הדמות במראה מישורית
הדמות לא נמצאת "על" המראה, וגם לא בתוכה. האור שמגיע אל העין יוצא מהגוף, פוגע במראה ומוחזר. המוח ממשיך את הקרניים לאחור בקו ישר, ו"רואה" את הגוף מאחורי המראה, במקום שבו אין כלום.
דוגמה א - קרן שיוצרת עם המראה
קרן אור פוגעת במראה מישורית כך שהזווית בינה לבין המראה היא .
מה זווית הפגיעה, ומה הזווית בין הקרן המוחזרת לקרן הפוגעת?
1. משרטטים אנך למראה בנקודת הפגיעה.
2. האנך יוצר עם המראה, ולכן זווית הפגיעה היא .
3. לפי חוק ההחזרה, זווית ההחזרה היא גם , בצד השני של האנך:
4. הזווית בין שתי הקרניים היא סכום שתי הזוויות שמשני צדי האנך: .
זווית הפגיעה (ולא ), וגם זווית ההחזרה . בין שתי הקרניים .
דוגמה ב - פריסקופ: שתי החזרות
בפריסקופ יש צינור ובו שתי מראות מקבילות, כל אחת נטויה ב- ביחס לאופק. אור מגוף רחוק נכנס לפתח העליון בכיוון אופקי. הראו בעזרת חוק ההחזרה שהוא יוצא מהפתח התחתון שוב בכיוון אופקי.
1. הקרן האופקית פוגעת במראה העליונה. המראה נטויה ב- לאופק, ולכן בין הקרן למראה יש , ובין הקרן לאנך . זווית הפגיעה .
2. זווית ההחזרה גם , בצד השני של האנך. בין הקרן הפוגעת לקרן המוחזרת יש : הקרן פונה ישר למטה.
3. הקרן האנכית פוגעת במראה התחתונה, שוב בזווית פגיעה של , ושוב מסתובבת ב-, הפעם לכיוון אופקי:
4. אחרי שתי ההחזרות הקרן נעה באותו כיוון כמו בהתחלה, אבל נמוך יותר.
בכל מראה זווית הפגיעה וזווית ההחזרה הן , ולכן הקרן מסתובבת ב- פעמיים: מאופקית לאנכית ושוב לאופקית. כך רואים מעל מכשול, למשל מצוללת אל מעל פני המים.
5. שבירת אור
שבירת אור
קש בתוך כוס מים נראה שבור בדיוק בקו המים. הקש לא נשבר: האור שיוצא ממנו משנה כיוון כשהוא עובר מהמים לאוויר.
במדויק: שבירת אור היא שינוי הכיוון של אור כאשר הוא עובר באלכסון מחומר שקוף אחד לחומר שקוף אחר (למשל מאוויר למים או לזכוכית). השבירה קורה בגבול שבין שני החומרים, כי מהירות האור שונה בכל חומר.
בתוך כל חומר האור ממשיך בקו ישר. הכיוון משתנה רק בגבול. גם כאן מודדים את הזוויות מהאנך, הקו הניצב לגבול בנקודה שבה הקרן פוגעת.
לאן נשברת הקרן
היא זווית הפגיעה ו- היא זווית השבירה. שתיהן נמדדות מהאנך.
ככל שזווית הפגיעה גדולה יותר, הקרן משנה את הכיוון שלה יותר.
הסבר תופעה של שבירה
1. מזהים את הגוף ואת הדרך של האור ממנו אל העין. מאיזה חומר לאיזה חומר הוא עובר?
2. בגבול בין החומרים הקרן משנה כיוון: אל האנך כשהיא נכנסת למים או לזכוכית, ומהאנך כשהיא יוצאת לאוויר.
3. העין "מניחה" שהאור הגיע בקו ישר, וממשיכה את הקרן שהגיעה אליה לאחור.
4. מסיקים: הגוף נראה במקום שבו הקו הממשיך נמצא, ולא במקום האמיתי שלו.
בגבול בין שני חומרים חלק מהאור גם מוחזר. לכן רואים השתקפות בחלון או על פני אגם, וגם רואים דרכם.
טעות נפוצה: "האור נשבר בתוך המים". האור משנה כיוון רק בגבול בין החומרים. בתוך המים, כמו בתוך האוויר, הוא מתקדם בקו ישר.
דוגמה - המטבע שמופיע כשמוזגים מים
מטבע מונח בתחתית ספל אטום. מאיה מתרחקת מעט, עד שדופן הספל מסתירה את המטבע. בלי לזוז, היא מבקשת מחבר למזוג מים לספל, ופתאום היא רואה את המטבע. הסבירו.
1. בלי מים, הקו הישר מהמטבע אל העין של מאיה עובר דרך הדופן האטומה. האור נעצר, ולכן היא לא רואה את המטבע.
2. כשיש מים, אור מהמטבע עובר במים בקו ישר עד פני המים, ושם עובר לאוויר.
3. במעבר ממים לאוויר הקרן נשברת מהאנך, כלומר נוטה יותר. קרן שבלי שבירה הייתה פוגעת בדופן, עוברת עכשיו מעל שפת הספל ומגיעה לעין:
4. העין ממשיכה את הקרן לאחור בקו ישר (הקו המקווקו), ולכן המטבע נראה גבוה יותר מהמקום האמיתי שלו.
האור מהמטבע נשבר כשהוא יוצא מהמים לאוויר, ומשנה כיוון כך שהוא עובר מעל דופן הספל ומגיע לעין. המטבע נראה גבוה יותר ממה שהוא באמת.
6. בליעת אור וצבעים
מה קורה לאור שפוגע בגוף
חולצה שחורה בשמש מתחממת יותר מחולצה לבנה. האור שפוגע בחולצה השחורה לא חוזר ממנה, אלא נשאר בה והופך לחום.
במדויק: אור שפוגע בגוף יכול להיות מוחזר ממנו, לעבור דרכו, או להיבלע בו. בדרך כלל קורים שלושת הדברים, בכמויות שונות. בליעת אור פירושה שהאור נעלם בתוך הגוף והאנרגיה שלו הופכת לאנרגיה תרמית: הגוף מתחמם.
גוף כהה בולע הרבה אור ומחזיר מעט, ולכן מתחמם מהר. גוף בהיר מחזיר את רוב האור ובולע מעט. זו הסיבה שבארצות חמות צובעים בתים בלבן, ושהקולטים של דודי השמש צבועים בשחור.
אור לבן מורכב מצבעים
כשאור שמש עובר דרך מנסרה של זכוכית, או דרך טיפות גשם, מקבלים פס של צבעים: זו הקשת בענן.
במדויק: אור לבן (אור השמש, אור של נורה רגילה) הוא תערובת של אור בכל הצבעים: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. במנסרה כל צבע נשבר קצת אחרת, ולכן הצבעים נפרדים זה מזה.
הצבע של גוף באור לבן
גוף אטום נראה בצבע של האור שהוא מחזיר. את שאר הצבעים הוא בולע.
מסנן (נייר צלופן צבעוני, זכוכית צבעונית) הוא גוף שקוף שמעביר רק את הצבע שלו ובולע את השאר. אור לבן שעובר במסנן אדום יוצא אדום.
גוף צבעוני באור צבעוני
קביעת הצבע שגוף נראה בו
1. בודקים איזה אור מגיע אל הגוף: לבן (כל הצבעים) או צבע אחד. אם יש מסנן בדרך, נשאר רק הצבע שהוא מעביר.
2. בודקים איזה צבע הגוף מחזיר (זה הצבע שלו באור לבן).
3. אם הצבע שמגיע הוא צבע שהגוף מחזיר, הגוף נראה בצבע הזה. אם הגוף בולע את כל מה שמגיע אליו, לא חוזר אור, והגוף נראה שחור.
טעות נפוצה: "הצבע נמצא בגוף, ולכן הוא תמיד נראה באותו צבע". הצבע שרואים תלוי גם באור שמאיר את הגוף. בחושך אין לגוף שום צבע נראה, ועגבנייה באור ירוק נראית שחורה.
שחור הוא לא צבע של אור. גוף נראה שחור כשכמעט שום אור לא חוזר ממנו אל העין.
דוגמה - עגבנייה ודף לבן באור ירוק
בחדר חשוך מאירים בפנס שעליו מסנן ירוק על עגבנייה אדומה שמונחת על דף לבן. באיזה צבע ייראו העגבנייה והדף? הסבירו.
1. האור מהפנס לבן, אבל המסנן הירוק מעביר רק אור ירוק. לכן אל העגבנייה ואל הדף מגיע רק אור ירוק.
2. הדף הלבן מחזיר את כל הצבעים, ולכן הוא מחזיר את האור הירוק. הוא נראה ירוק.
3. העגבנייה מחזירה רק אור אדום ובולעת את שאר הצבעים, כולל ירוק. אין אור אדום שיחזור ממנה.
4. מהעגבנייה כמעט לא מגיע אור לעין, ולכן היא נראית שחורה.
הדף ייראה ירוק, והעגבנייה תיראה שחורה (כהה), כי היא בולעת את האור הירוק ואין אור אדום שהיא יכולה להחזיר.
7. עדשות ומכשירים אופטיים
עדשה
זכוכית מגדלת היא עדשה: דרכה אותיות קטנות נראות גדולות, ובשמש היא יכולה לרכז את האור לנקודה בהירה אחת.
במדויק: עדשה היא גוף שקוף (זכוכית או פלסטיק) עם פאות מעוגלות. האור נשבר כשהוא נכנס לעדשה וכשהוא יוצא ממנה, ולכן העדשה משנה את הכיוון של הקרניים. יש שני סוגים: עדשה מרכזת ועדשה מפזרת.
סוגי עדשות
עדשה מרכזת:
עדשה מפזרת (הקווים המקווקווים מראים מאיפה הקרניים "נראות" יוצאות):
עדשות במכשירים אופטיים
זיהוי סוג העדשה
1. ממששים את העדשה: עבה באמצע היא מרכזת, דקה באמצע היא מפזרת.
2. מסתכלים דרכה על כתב קרוב: אם האותיות נראות גדולות יותר, היא מרכזת. אם הן נראות קטנות יותר, היא מפזרת.
3. בודקים אם היא יוצרת על נייר נקודת אור בהירה מאור של מנורה רחוקה: רק עדשה מרכזת עושה זאת.
(אסור להסתכל על השמש דרך עדשה.)
טעות נפוצה: "עדשה מרכזת תמיד מגדילה". היא מגדילה רק כשהגוף קרוב אליה. כשהגוף רחוק היא יוצרת דמות קטנה והפוכה, כמו במצלמה ובעין.
העדשה לא "מכופפת" את האור בתוכה. האור נשבר בכניסה לזכוכית וביציאה ממנה, ובתוך הזכוכית הוא מתקדם בקו ישר.
דוגמה - למה זכוכית מגדלת מציתה נייר
בשמש אפשר לחמם נקודה על דף עד שתעלה עשן בעזרת זכוכית מגדלת, אבל לא בעזרת עדשה של משקפיים לקוצר ראייה. הסבירו מדוע.
1. מזהים את סוג העדשות: זכוכית מגדלת היא עדשה מרכזת. משקפיים לקוצר ראייה הן עדשה מפזרת.
2. קרני השמש שמגיעות לעדשה כמעט מקבילות. העדשה המרכזת מקרבת אותן, והן נפגשות במוקד. כל האור שנפל על העדשה מגיע לנקודה קטנה.
3. הדף בולע את האור, והאנרגיה הופכת לאנרגיה תרמית. כשהרבה אור נבלע בנקודה קטנה, היא מתחממת מאוד.
4. העדשה המפזרת מרחיקה את הקרניים זו מזו. האור מתפזר על שטח גדול, וכל נקודה בדף מקבלת פחות אור מאשר בלי עדשה.
הזכוכית המגדלת היא עדשה מרכזת: היא מרכזת את קרני השמש במוקד, והאור שנבלע בנקודה קטנה מחמם אותה מאוד. עדשה מפזרת מפזרת את האור, ולכן הדף לא מתחמם.