תזכורת: לחץ
מסמר חודר לעץ, כי כל הכוח מתרכז בחוד הקטן. נעלי שלג רחבות לא שוקעות, כי אותו משקל מתחלק על שטח גדול. לחץ אומר עד כמה הכוח מרוכז.
במדויק: הלחץ גדל כשהכוח גדל או כששטח המגע קטן. גם נוזל לוחץ: על דפנות הכלי ועל כל גוף שבתוכו. הלחץ שלו גדל עם העומק ושווה בכל הכיוונים. גם האוויר לוחץ על כל מה שסביבו, ולחצו קטן ככל שעולים גבוה יותר.
תזכורת: כוח העילוי
אבן שמרימים בתוך המים נראית קלה יותר מאשר באוויר. המים דוחפים אותה כלפי מעלה.
במדויק: כוח העילוי הוא כוח שהנוזל מפעיל כלפי מעלה על גוף שטבול בו. גודלו שווה למשקל הנוזל שהגוף דחה. גוף שטבול כולו שוקע אם כוח העילוי קטן ממשקלו, ועולה אם כוח העילוי גדול ממשקלו.
תזכורת: צפיפות
קילוגרם של נוצות תופס הרבה יותר מקום מקילוגרם של ברזל. צפיפות אומרת כמה מסה נדחסה בכל יחידת נפח.
במדויק: הצפיפות היא המסה ביחידת נפח: . בפיזיקה מודדים אותה בק"ג/מ"ק (קילוגרם למטר מעוקב). צפיפות המים היא ק"ג/מ"ק: מטר מעוקב של מים, שהוא ליטר, מסתו ק"ג. כלומר כל ליטר מים מסתו ק"ג.
תזכורת: משקל
בכל חישוב של לחץ ושל עילוי מופיע משקל: המשקל של גוף שמונח על משטח, או המשקל של נוזל.
במדויק: המשקל הוא הכוח שבו כדור הארץ מושך גוף: , כאשר נ'/ק"ג. גוף שמסתו ק"ג שוקל ניוטון.
1. לחץ של גוף מוצק: הגדרה ויחידות
לחץ
אותו אדם, באותו משקל, שוקע בשלג בנעליים רגילות ולא שוקע במגלשיים. הכוח לא השתנה. השתנה השטח שעליו הכוח מתחלק. לחץ אומר כמה כוח נופל על כל יחידת שטח.
במדויק: הלחץ הוא הכוח שפועל בניצב למשטח, חלקי השטח שעליו הכוח מתחלק:
הוא הלחץ, הוא הכוח הניצב למשטח ו- הוא שטח המגע. לחץ של פסקל פירושו: על כל מטר רבוע פועל כוח של ניוטון.
גוף שמונח על משטח אופקי לוחץ עליו בכוח השווה למשקלו: . החישוב נותן לחץ ממוצע, כי מניחים שהכוח מתחלק שווה על כל שטח המגע. במציאות התחתית של בקבוק נוגעת בשולחן רק בטבעת דקה בשוליים, ולכן באזור המגע הלחץ גדול מהממוצע שחישבתם. רק כוח שפועל בניצב למשטח לוחץ עליו: דחיפה אופקית של ארגז לאורך הרצפה לא מגדילה את הלחץ שלו על הרצפה.
יחידות הלחץ והמרת שטח
יחידת הלחץ היא יחידת כוח חלקי יחידת שטח. היחידה התקנית היא פסקל: פסקל נ'/מ"ר.
פסקל הוא לחץ קטן מאוד: דף נייר שמונח על שולחן לוחץ עליו בערך פסקל.
שלוש הצורות של הקשר
כדי לקבל פסקל, הכוח בניוטון והשטח במ"ר.
חישוב לחץ של גוף מונח
1. מחשבים את הכוח הלוחץ. גוף שמונח על משטח אופקי: , והמסה בק"ג (גרמים מחלקים ב-).
2. מחשבים את שטח המגע במ"ר. אם נתונים אורכים בס"מ, ממירים אותם למטרים לפני שכופלים. אם נתון שטח בסמ"ר, מחלקים ב-.
3. גוף שעומד על כמה רגליים או גלגלים: שטח המגע הוא סכום השטחים של כולם.
4. מציבים: , והתשובה בפסקל.
5. בודקים: שטח קטן יותר צריך לתת לחץ גדול יותר.
לחץ אינו כוח. לבנה שוכבת על הצד הרחב או עומדת על הצד הצר לוחצת על השולחן באותו כוח, המשקל שלה. הלחץ שונה: על הצד הצר הוא גדול יותר, כי אותו כוח מתחלק על שטח קטן יותר.
מ"ר אינו סמ"ר. ריבוע של מ' על מ' הוא ס"מ על ס"מ, כלומר סמ"ר. זו הטעות הנפוצה ביותר בחישובי לחץ.
דוגמה א - שולחן על ארבע רגליים, שטח בסמ"ר
שולחן קטן שמסתו ק"ג עומד על ארבע רגליים. שטח התחתית של כל רגל הוא סמ"ר. המשקל מתחלק שווה בין הרגליים. מה הלחץ שכל רגל מפעילה על הרצפה?
1. הכוח: ניוטון.
2. שטח המגע של ארבע הרגליים: סמ"ר. במ"ר: מ"ר.
3. פסקל.
4. בדיקה לרגל אחת: הכוח עליה ניוטון, השטח מ"ר, ו- פסקל. אותו לחץ.
פסקל, מתחת לכל רגל.
דוגמה ב - אותה לבנה על פאות שונות
לבנה שמסתה ק"ג היא תיבה שמידותיה ס"מ, ס"מ ו- ס"מ. מה הלחץ שהיא מפעילה על השולחן כשהיא שוכבת על הפאה הגדולה ביותר, ומה כשהיא עומדת על הפאה הקטנה ביותר?
1. הכוח זהה בשני המצבים: ניוטון.
2. הפאה הגדולה: ס"מ על ס"מ. במטרים: מ"ר. פסקל.
3. הפאה הקטנה: ס"מ על ס"מ. במטרים: מ"ר. פסקל.
4. בדיקה: השטח קטן פי (), ולכן הלחץ גדול פי .
פסקל על הפאה הגדולה ו- פסקל על הפאה הקטנה. הכוח בשני המצבים ניוטון.
2. הלחץ בנוזל, כלים שלובים וחוק פסקל
הלחץ בנוזל
כשצוללים לקרקעית בריכה, מרגישים לחץ באוזניים, והוא גדל ככל שיורדים. המים שמעליכם לוחצים עליכם, וככל שעמוד המים מעליכם גבוה יותר, הלחץ גדול יותר.
במדויק: נוזל במנוחה לוחץ על כל משטח שנוגע בו: על הקרקעית, על הדפנות ועל כל גוף שטבול בו. בנקודה מסוימת בנוזל הלחץ שווה בכל הכיוונים. הלחץ שהנוזל יוצר בעומק הוא
היא צפיפות הנוזל, תאוצת הכובד, ו- העומק: המרחק האנכי מפני הנוזל עד הנקודה.
מאיפה הנוסחה? דמיינו עמוד נוזל שגובהו ושטח הבסיס שלו , מעל נקודה בעומק . הנפח שלו , המסה שלו והמשקל שלו . המשקל הזה מתחלק על השטח :
השטח מצטמצם, ולכן הלחץ לא תלוי ברוחב הכלי. עדות לכך שהלחץ גדל עם העומק: בבקבוק עם כמה נקבים, הסילון מהנקב התחתון חזק ביותר.
הלחץ בנוזל לפי עומק
•הלחץ שהנוזל יוצר: . במים כל מטר עומק מוסיף פסקל.
•הפרש הלחצים בין שתי נקודות בנוזל תלוי רק בהפרש הגבהים ביניהן: .
•בכלי פתוח, הלחץ הכולל בעומק הוא לחץ האוויר על פני הנוזל ועוד .
גרף לחץ-עומק במים: הלחץ גדל בקו ישר. הקו של הלחץ הכולל מקביל לקו של לחץ המים, ומוזז כלפי מעלה בלחץ האוויר, בערך פסקל.
במה תלוי הלחץ בנוזל, ובמה לא
הפרדוקס ההידרוסטטי: בצינור צר וגבוה ובבריכה רחבה, באותו עומק, הלחץ שווה, אף שבבריכה יש הרבה יותר מים. הכוח על הקרקעית () כן גדול יותר בקרקעית הרחבה.
חוק פסקל
חוק פסקל: לחץ שמוסיפים לנוזל סגור במנוחה, למשל בבוכנה שלוחצת עליו, עובר במלואו לכל נקודה בנוזל ולכל דפנות הכלי.
•בוכנה שמוסיפה פסקל מגדילה את הלחץ ב- פסקל בכל מקום בנוזל: בקרקעית, בדפנות ובכל עומק.
•הלחץ בכל נקודה שווה ללחץ על פני הנוזל (של האוויר או של בוכנה) ועוד .
•דוגמה: לוחצים על שקית מים סגורה עם כמה נקבים, והמים פורצים מכל הנקבים, לכל הכיוונים.
לפעמים קוראים בשם "חוק פסקל" גם לקשר בין הלחצים בשני עומקים. שני הניסוחים מתארים את אותו נוזל במנוחה: הפרש הלחצים בין שתי נקודות קבוע, ולכן לחץ שמוסיפים בנקודה אחת מתווסף לכל הנקודות.
כלים שלובים
כלים שלובים הם כמה כלים שמחוברים בתחתיתם, כך שהנוזל עובר ביניהם בחופשיות.
- חוק הכלים השלובים: כשבכלים יש נוזל אחד והוא במנוחה, פני הנוזל בכל הכלים נמצאים באותו גובה, בלי קשר לצורת הכלים ולרוחבם.
•הסיבה: בנקודות שבאותו גובה בתחתית הלחץ חייב להיות שווה, אחרת הנוזל היה זורם מהלחץ הגדול אל הקטן. לחץ שווה פירושו עומק שווה מתחת לפני הנוזל.
•דוגמאות: קומקום והפייה שלו, צינור שקוף עם מים שבו בנאים מסמנים שני גבהים שווים, מגדל מים שמספק מים לבתים שנמוכים ממנו.
בצינור בצורת U עם שני נוזלים שלא מתערבבים, פני הנוזלים לא באותו גובה. מודדים את גובה כל עמוד מגובה הגבול בין הנוזלים: . נוזל צפוף פי עומד בעמוד נמוך פי .
חישוב לחץ בעומק נתון
1. מודדים את העומק אנכית, מפני הנוזל כלפי מטה, במטרים. לא מהקרקעית, ולא לאורך צינור משופע.
2. רושמים את צפיפות הנוזל בק"ג/מ"ק.
3. מחשבים: .
4. אם שואלים על הלחץ הכולל, מוסיפים את הלחץ על פני הנוזל: לחץ האוויר, או הלחץ של בוכנה.
5. אם שואלים על כוח על משטח (קרקעית, חלון, פקק): , עם השטח במ"ר.
העומק נמדד מפני הנוזל כלפי מטה. נקודה שנמצאת ס"מ מעל הקרקעית, בכלי שבו המים בגובה מ', נמצאת בעומק מ'.
הלחץ לא תלוי בכמות הנוזל. בעומק מ' הלחץ זהה בצינור צר, בבריכה ובאגם, אם הנוזל זהה. מה שקובע הוא העומק, לא כמה נוזל יש מסביב.
דוגמה א - לחץ על צוללנית: לחץ המים ולחץ כולל
צוללנית יורדת לעומק מ' באגם של מים מתוקים ( ק"ג/מ"ק). לחץ האוויר על פני האגם הוא פסקל.
א. מה הלחץ שהמים יוצרים בעומק הזה?
ב. מה הלחץ הכולל על הצוללנית?
ג. הצוללנית עולה לעומק מ'. בכמה קטן הלחץ?
1. א: העומק נמדד מפני האגם: מ'. פסקל.
2. ב: מוסיפים את לחץ האוויר על פני המים: פסקל.
3. ג: הפרש העומקים מ'. פסקל.
4. בדיקה: במים כל מטר מוסיף פסקל, ו- מטר מוסיפים פסקל.
א. פסקל. ב. פסקל, יותר מפי מלחץ האוויר. ג. ב- פסקל.
דוגמה ב - מציאת צפיפות מגרף לחץ-עומק
הגרף מראה את הלחץ ששני נוזלים, ו-, יוצרים בעומקים שונים. נוזל הוא מים.
א. איזה נוזל צפוף יותר? הסבירו לפי הגרף.
ב. מה הצפיפות של נוזל ?
1. א: באותו עומק, למשל מ', הלחץ של הוא אלף פסקל והלחץ של הוא אלף פסקל. לפי , באותו עומק לחץ גדול יותר פירושו צפיפות גדולה יותר. לכן צפוף יותר.
2. ב: קוראים נקודה על הקו של : מ', פסקל.
3. ק"ג/מ"ק.
4. בדיקה על הקו של : ק"ג/מ"ק, הצפיפות של מים.
א. נוזל , כי הקו שלו תלול יותר. ב. ק"ג/מ"ק.
3. מכונות הידראוליות
מכונה הידראולית
במוסך מרימים מכונית שמסתה יותר מטונה בלחיצות קלות על ידית. הסוד: שתי בוכנות בגדלים שונים, מחוברות בצינור מלא בשמן. דוחפים את הבוכנה הצרה בכוח קטן, והבוכנה הרחבה דוחפת את המכונית בכוח גדול.
במדויק: מכונה הידראולית בנויה משני גלילים מחוברים ומלאים בנוזל, ובכל אחד בוכנה: בוכנה צרה ששטחה ובוכנה רחבה ששטחה . לפי חוק פסקל, הלחץ שהבוכנה הצרה מוסיפה לנוזל עובר במלואו אל הבוכנה הרחבה. כשהבוכנות באותו גובה, הלחץ עליהן שווה:
למה נוזל ולא אוויר? נוזל כמעט אינו נדחס, ולכן הלחיצה עוברת כולה אל הבוכנה השנייה. אוויר היה נדחס: הבוכנה הצרה הייתה זזה, והרחבה כמעט לא. לכן בועת אוויר במערכת הבלמים של מכונית מסוכנת: הדוושה שוקעת, והבלמים לא נלחצים מספיק.
יחס הכוחות ויחס השטחים
•הלחץ על שתי הבוכנות שווה, ולכן הכוחות ביחס של השטחים: . בוכנה רחבה פי מקבלת כוח גדול פי .
•את השטחים אפשר להציב בכל יחידה, סמ"ר או מ"ר, בתנאי ששניהם באותה יחידה: רק היחס ביניהם משנה. כדי לחשב את הלחץ עצמו בפסקל צריך מ"ר.
- המחיר הוא דרך. הנוזל שיוצא מהגליל הצר נכנס לגליל הרחב, ולכן , כאשר היא הדרך שכל בוכנה עוברת. בוכנה רחבה פי עוברת דרך קצרה פי . כמו במנוף: מרוויחים בכוח ומפסידים בדרך.
שימושים
פתרון בעיית מכונה הידראולית
1. מזהים את הבוכנה הצרה (, ) ואת הרחבה (, ). הכוח של משא הוא המשקל שלו: .
2. מביאים את שני השטחים לאותה יחידה.
3. מחשבים את יחס השטחים .
4. הכוח על הבוכנה הרחבה גדול פי היחס: . מחפשים את הכוח על הבוכנה הצרה? מחלקים את ביחס.
5. אם שואלים על דרך: הבוכנה הצרה עוברת דרך ארוכה פי אותו יחס.
6. בודקים: הכוח הגדול תמיד על הבוכנה הרחבה, והלחץ יוצא שווה בשתיהן.
הלחץ על שתי הבוכנות שווה; הכוח לא. המכונה ההידראולית לא מגדילה את הלחץ. היא מגדילה את הכוח, כי אותו לחץ פועל על שטח גדול יותר.
המכונה לא נותנת משהו בחינם: כוח קטן פי פירושו דרך ארוכה פי . לכן במגבה לוחצים על הידית פעמים רבות כדי להרים מכונית כמה סנטימטרים.
דוגמה - מגבה של מוסך, שטחים ביחידות שונות
במגבה הידראולי שטח הבוכנה הצרה סמ"ר ושטח הבוכנה הרחבה מ"ר. על הבוכנה הרחבה מונחת מכונית שמסתה ק"ג. הבוכנות באותו גובה.
א. באיזה כוח צריך לדחוף את הבוכנה הצרה כדי להחזיק את המכונית?
ב. איזו דרך צריכה הבוכנה הצרה לעבור, בכל הלחיצות יחד, כדי להרים את המכונית ס"מ?
1. הבוכנה הצרה: סמ"ר. הבוכנה הרחבה: מ"ר, והכוח עליה הוא משקל המכונית: ניוטון.
2. אותה יחידה: מ"ר סמ"ר.
3. יחס השטחים: .
4. א: ניוטון.
5. ב: הבוכנה הצרה עוברת דרך ארוכה פי : ס"מ, כלומר מ'. לכן לוחצים על הידית פעמים רבות, ובכל לחיצה עובר עוד מעט נוזל.
6. בדיקה: נ'/סמ"ר, וגם נ'/סמ"ר. הלחץ שווה בשתי הבוכנות.
א. ניוטון. ב. ס"מ, כלומר מ', בהרבה לחיצות.
4. הלחץ בגז ולחץ האוויר
הלחץ בגז
בלון מנופח נשאר עגול, כי האוויר שבתוכו לוחץ על הדופן מבפנים, לכל הכיוונים. גז, כמו נוזל, לוחץ על כל משטח שהוא נוגע בו.
במדויק: לפי המודל החלקיקי, גז בנוי מחלקיקים זעירים שנעים מהר לכל הכיוונים, ורוב הנפח ביניהם ריק. החלקיקים מתנגשים כל הזמן בדפנות הכלי, וכל התנגשות דוחפת את הדופן. הלחץ של הגז הוא הכוח של כל ההתנגשויות האלה על יחידת שטח של הדופן.
המודל מסביר מתי הלחץ גדל. מכניסים עוד אוויר לצמיג: יותר חלקיקים באותו נפח, יותר התנגשויות בכל שנייה. דוחפים בוכנה של מזרק סתום: אותם חלקיקים בנפח קטן יותר פוגעים בדופן לעתים קרובות יותר. מחממים: החלקיקים מהירים יותר ופוגעים חזק יותר ותכוף יותר. בניגוד לנוזל, גז נדחס בקלות, כי יש בו הרבה מקום ריק בין החלקיקים.
לחץ האוויר
•לאוויר יש מסה ומשקל. שכבת האוויר שמעלינו, בעובי של עשרות קילומטרים, לוחצת על כל מה שנמצא בתחתיתה. זה לחץ האוויר (הלחץ האטמוספרי).
•בגובה פני הים לחץ האוויר הוא בערך פסקל: כוח של כ- ניוטון על כל סמ"ר.
•הלחץ שווה בכל הכיוונים, ולכן לא מרגישים אותו: הוא לוחץ מכל הצדדים, והנוזלים והאוויר שבתוך הגוף לוחצים החוצה באותו לחץ.
•ככל שעולים גבוה יותר, שכבת האוויר מעל דקה יותר, ולחץ האוויר קטן. שקית חטיף אטומה שנארזה ליד הים מתנפחת בראש הר.
מדידת לחץ האוויר: הברומטר של טוריצ'לי
ממלאים בכספית צינור זכוכית ארוך שסגור בקצה אחד, סוגרים באצבע את הפתח, הופכים את הצינור לתוך קערת כספית ומסירים את האצבע. הכספית יורדת בצינור ונעצרת בגובה של בערך ס"מ מעל פני הכספית שבקערה. מעליה נשאר בצינור ריק.
•העמוד נעצר כשהלחץ שהוא יוצר שווה ללחץ האוויר שלוחץ על הכספית בקערה: , כאשר הוא לחץ האוויר.
•גובה העמוד לא תלוי ברוחב הצינור ובשיפוע שלו. קובע רק הגובה האנכי.
•עמוד של מים שמאזן את לחץ האוויר גבוה פי , כי מים פחות צפופים מכספית פי : בערך מ'.
שלושת הערכים בטבלה מעוגלים, והם שווים זה לזה רק בקירוב. למשל, בחישוב עם עמוד כספית של ס"מ יוצר לחץ של בערך פסקל: , ולא בדיוק. בשאלות מעגלים בדרך כלל ל- פסקל, אלא אם נתון ערך אחר.
"הפחד מהריק" או לחץ האוויר: הניסויים המכריעים
עד המאה ה-17 הסבירו תופעות כמו עליית מים במשאבה כך: "הטבע מפחד מהריק", ולכן נוזל ממהר למלא כל מקום שמתרוקן. ההסבר החדש: האוויר לוחץ על פני הנוזל ודוחף אותו אל המקום שבו הלחץ קטן יותר.
חישובים עם לחץ האוויר
1. לחץ האוויר מאזן עמוד נוזל: .
2. הגובה הגדול ביותר שאליו לחץ האוויר יכול לדחוף נוזל (בשאיבה מלמעלה, בקשית, בברומטר): .
3. כוח על משטח שמצדו האחד יש פחות אוויר (מכסה של כלי שרוקן, פתח של משאבה): , כאשר הוא הפרש הלחצים בין שני הצדדים, ו- במ"ר.
4. בדיקה: לחץ האוויר גדול. על שטח של כף יד, כ- סמ"ר, הוא מפעיל כוח של כ- ניוטון.
יניקה לא מושכת. כששותים בקשית, הפה מקטין את הלחץ בתוך הקשית, ולחץ האוויר על פני המשקה בכוס דוחף את המשקה למעלה. גם ריק לא מושך דבר: אין בו חומר שיפעיל כוח.
דוגמה א - משאבת יניקה: עד איזה גובה עולים המים
בבאר, פני המים נמצאים מ' מתחת לפני הקרקע. חקלאית רוצה להעלות את המים במשאבת יניקה שעומדת על הקרקע. לחץ האוויר הוא פסקל.
א. מה הגובה הגדול ביותר שאליו לחץ האוויר יכול לדחוף מים בצינור?
ב. האם המשאבה תצליח? הסבירו.
1. המשאבה מרוקנת את האוויר מהצינור. מה שדוחף את המים למעלה הוא לחץ האוויר על פני המים בבאר.
2. המים עולים עד שעמוד המים יוצר לחץ השווה ללחץ האוויר: .
3. א: מ'.
4. ב: המים צריכים לעלות מ', יותר מ- מ'. גם אם המשאבה תרוקן את הצינור לגמרי, לחץ האוויר לא יספיק, והמים ייעצרו בגובה של כ- מ' מעל פני המים בבאר.
א. בערך מ'. ב. לא. צריך משאבה שנמצאת למטה, בתוך הבאר, ודוחפת את המים מלמטה.
דוגמה ב - הכוח שלחץ האוויר מפעיל על מכסה
צנצנת סגורה במכסה שטוח ששטחו סמ"ר. המכסה רק מונח על הצנצנת, בלי הברגה. שואבים מהצנצנת חלק מהאוויר, כך שהלחץ בתוכה פסקל. בחוץ לחץ האוויר פסקל. באיזה כוח צריך למשוך את המכסה כדי להרים אותו? (הזניחו את משקל המכסה.)
1. האוויר בחוץ דוחף את המכסה פנימה, והאוויר בפנים דוחף אותו החוצה. מה שמחזיק את המכסה הוא הפרש הלחצים: פסקל.
2. השטח במ"ר: מ"ר.
3. ניוטון.
4. בדיקה: זה כמו משקל של משא שמסתו ק"ג, ולכן קשה להרים את המכסה ביד.
בכוח של יותר מ- ניוטון.
5. כוח העילוי וחוק ארכימדס
מאיפה בא כוח העילוי
קל להרים חבר בתוך בריכה, וקשה מחוץ לה. המים דוחפים אותו כלפי מעלה. הכוח הזה נוצר מהלחץ של הנוזל: על החלק התחתון של הגוף הלחץ גדול יותר, כי הוא עמוק יותר.
במדויק: כוח העילוי הוא הכוח שנוזל או גז מפעיל כלפי מעלה על גוף שטבול בו. הוא נוצר כי הלחץ על הצד התחתון של הגוף, שעמוק יותר, גדול מהלחץ על הצד העליון. הכוחות על הצדדים מבטלים זה את זה, והכוח הכולל של הנוזל על הגוף פונה כלפי מעלה.
חישוב לתיבה ששטח הבסיס שלה וגובהה , טבולה כולה בנוזל. הפאה העליונה בעומק , והתחתונה בעומק .
•הנוזל לוחץ על הפאה העליונה כלפי מטה: .
•הנוזל לוחץ על הפאה התחתונה כלפי מעלה: .
•ההפרש: .
זה בדיוק המשקל של הנוזל שהיה ממלא את מקום התיבה. העומק נעלם מהתוצאה: על גוף שטבול כולו, כוח העילוי לא תלוי בעומק.
חוק ארכימדס
חוק ארכימדס: על גוף שטבול בנוזל, כולו או חלקו, פועל כוח עילוי כלפי מעלה, השווה למשקל הנוזל שהגוף דחה:
מ"ק ליטר, ולכן ליטר מ"ק. כל ליטר שקוע במים מקבל כוח עילוי של ניוטון.
במה תלוי כוח העילוי, ובמה לא
מדידת כוח העילוי במד כוח
1. תולים את הגוף על מד כוח באוויר. הקריאה היא המשקל .
2. טובלים את הגוף כולו בנוזל, בלי שייגע בדפנות או בקרקעית. הקריאה קטנה, ונסמן אותה .
3. על הגוף הטבול פועלים שלושה כוחות: המשקל כלפי מטה, ומד הכוח וכוח העילוי כלפי מעלה. הגוף במנוחה, ולכן , כלומר .
4. כדי לבדוק את חוק ארכימדס טובלים את הגוף בכלי מלא עד שפתו, אוספים את הנוזל שגלש ושוקלים אותו: משקלו שווה ל-.
חישוב כוח עילוי
1. מוצאים את הנפח השקוע במ"ק. גוף שטבול כולו: הנפח שלו. ליטרים מחלקים ב-.
2. לוקחים את הצפיפות של הנוזל, לא של הגוף.
3. מציבים: .
4. אם נתונות קריאות של מד כוח: . משם אפשר למצוא את הנפח: .
5. בודקים: כל ליטר שקוע במים נותן ניוטון עילוי.
כוח העילוי לא תלוי במשקל הגוף. כדור ברזל וכדור עץ באותו נפח, ששניהם טבולים כולם במים, מקבלים בדיוק אותו עילוי. הברזל שוקע לא כי העילוי עליו קטן, אלא כי המשקל שלו גדול מהעילוי.
בחוק ארכימדס מציבים את צפיפות הנוזל. צפיפות הגוף לא מופיעה בנוסחה של העילוי. היא נכנסת רק לחישוב המשקל של הגוף.
דוגמה א - אבן טבולה: עילוי וקריאת מד הכוח
אבן שמסתה ק"ג ונפחה ליטר תלויה על מד כוח וטבולה כולה במים ( ק"ג/מ"ק). מה כוח העילוי, ומה מראה מד הכוח?
1. הנפח במ"ק: מ"ק.
2. ניוטון.
3. משקל האבן: ניוטון.
4. מד הכוח מראה את ההפרש: ניוטון.
5. בדיקה: ליטר שקועים במים, ולכל ליטר ניוטון עילוי.
כוח העילוי ניוטון, ומד הכוח מראה ניוטון.
דוגמה ב - מציאת נפח וצפיפות מקריאות מד כוח
גוש מתכת תלוי על מד כוח. באוויר מד הכוח מראה ניוטון, וכשהגוש טבול כולו במים הוא מראה ניוטון. מה נפח הגוש, ומה צפיפות המתכת?
1. כוח העילוי: ניוטון.
2. הנפח: מ"ק, כלומר ליטר.
3. המסה: ק"ג.
4. הצפיפות: ק"ג/מ"ק.
5. בדיקה: הצפיפות גדולה מזו של מים, וזה מתאים לגוש שנשאר שקוע ומושך את מד הכוח. ( ק"ג/מ"ק היא הצפיפות של אלומיניום.)
נפח ליטר ( מ"ק), צפיפות ק"ג/מ"ק.
6. ציפה, שקיעה ורחיפה בנוזל ובגז
ציפה, שקיעה ורחיפה
גוף שמשחררים מתחת למים יכול לעלות, לרדת או להישאר במקום. מה שקובע הוא מאבק בין שני כוחות: המשקל מושך למטה, וכוח העילוי דוחף למעלה.
במדויק: משווים את המשקל של גוף שטבול כולו לכוח העילוי עליו. אם המשקל גדול יותר, הגוף שוקע. אם הם שווים, הגוף מרחף: נשאר במנוחה בכל עומק. אם העילוי גדול יותר, הגוף עולה עד שחלק ממנו יוצא מעל פני הנוזל, ואז הוא צף. ההשוואה הזאת זהה להשוואה בין הצפיפות הממוצעת של הגוף לצפיפות הנוזל.
למה ההשוואה זהה? לגוף שטבול כולו, הנפח השקוע שווה לנפח הגוף . נסמן את צפיפות הגוף ואת צפיפות הנוזל . המשקל: . העילוי: . אותו ואותו , ולכן מכריע רק מי גדולה יותר: צפיפות הגוף או צפיפות הנוזל.
שלושת המקרים
גוף צף: איזה חלק ממנו שקוע
גוף שצף במנוחה: . מציבים , ומכאן
הוא הנפח השקוע, הנפח של כל הגוף, צפיפות הגוף ו- צפיפות הנוזל.
•עץ שצפיפותו ק"ג/מ"ק צף במים כש- מנפחו, כלומר , מתחת למים.
•קרח צף במים כשכ- ממנו מתחת לפני המים. לכן רוב הקרחון מוסתר.
•אותו גוף צף גבוה יותר בנוזל צפוף יותר: בים המלח צפים גבוה יותר מאשר בבריכה.
קביעה אם גוף יצוף
1. מחשבים את הצפיפות הממוצעת של הגוף: , עם המסה הכוללת והנפח הכולל (כולל חללים מלאי אוויר). או: מחשבים את המשקל ואת העילוי כשהגוף טבול כולו.
2. משווים לצפיפות הנוזל (או ל-): גדולה ממנה - שוקע. שווה - מרחף. קטנה - צף.
3. אם הגוף צף: במנוחה . הנפח השקוע: .
4. בודקים: הנפח השקוע לא יכול להיות גדול מנפח הגוף. אם יצא גדול יותר, הגוף בעצם שוקע.
אונייה וצוללת: שליטה בצפיפות הממוצעת
ציפה ורחיפה בגז: בלון, כדור פורח, צפלין
גם אוויר מפעיל כוח עילוי: , עם צפיפות האוויר, כ- ק"ג/מ"ק. גוף עולה באוויר אם הצפיפות הממוצעת שלו קטנה מזו של האוויר.
בלון לא עולה לנצח: למעלה האוויר דליל יותר, העילוי קטן, והבלון נעצר ומרחף בגובה שבו העילוי שווה למשקלו.
שכבות של נוזלים לפי צפיפות
נוזלים שלא מתערבבים מסתדרים בשכבות: הצפוף ביותר למטה, הדליל ביותר למעלה. גוף מוצק שנזרק לכלי כזה שוקע דרך השכבות הדלילות ממנו, וצף על השכבה הראשונה שצפופה ממנו.
למשל, כדור ברזל צף על כספית, כי .
"כבד שוקע, קל צף" אינו נכון. אונייה של אלפי טונות צפה, ומסמר קטן שוקע. מכריעה הצפיפות הממוצעת, כלומר המסה ביחס לנפח, ולא המשקל לבדו.
גוף שצף במנוחה לא מקבל עילוי גדול ממשקלו: העילוי שווה למשקל בדיוק. העילוי גדול מהמשקל רק כשמחזיקים את הגוף כולו מתחת למים, ולכן כשמשחררים אותו הוא עולה.
דוגמה א - גוש עץ צף: איזה חלק ממנו שקוע
גוש עץ שנפחו ליטר ומסתו ק"ג מונח במים.
א. האם הוא יצוף?
ב. מה כוח העילוי עליו כשהוא צף במנוחה?
ג. איזה נפח ממנו שקוע במים?
1. הנפח במ"ק: מ"ק. צפיפות הגוש: ק"ג/מ"ק.
2. א: , ולכן הגוש צף.
3. ב: גוף שצף במנוחה: ניוטון.
4. ג: מ"ק, כלומר ליטר.
5. בדיקה: . החלק השקוע שווה ליחס הצפיפויות.
א. כן, צפיפותו ק"ג/מ"ק, פחות ממים. ב. ניוטון. ג. ליטר, מהגוש.
דוגמה ב - בלון הליום: כמה משא הוא מרים
בלון מלא ב- מ"ק הליום (צפיפות ק"ג/מ"ק). צפיפות האוויר ק"ג/מ"ק. מסת המעטפת של הבלון ק"ג. מה המסה הגדולה ביותר של משא שהבלון יכול להחזיק בלי לרדת? (הזניחו את הנפח של המעטפת ושל המשא.)
1. כוח העילוי של האוויר: ניוטון.
2. משקל ההליום: המסה ק"ג, והמשקל ניוטון. משקל המעטפת: ניוטון.
3. כדי שהבלון לא ירד, המשקל הכולל לא יכול להיות גדול מ- ניוטון. נשאר למשא: ניוטון.
4. מסת המשא: ק"ג.
5. עם משא של ק"ג הבלון מרחף. עם משא קל יותר הוא עולה, ועם משא כבד יותר הוא יורד.
ק"ג. במשא כזה הבלון מרחף.