בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2020

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג הלאומיות שבטענת הנהלת "יד ושם" ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בטענה של הנהלת "יד ושם" באה לידי ביטוי לאומיות אתנית־תרבותית.
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.
ציטוט: "לטענת הנהלת "יד ושם", המכתבים הם עדות לפרק חשוב בתולדות עם ישראל בשואה, ולכן מקומם ב"יד ושם", שהוא מוסד רשמי של מדינת ישראל המופקד על תיעוד חיי היהודים לפני השואה ובמהלכה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לטענתם, שימור המכתבים במוזאון יתרום להנצחת השואה ולהנחלת מורשת השואה לדורות הבאים.")
הסבר: הנהלת "יד ושם" רואה במכתבים עדות לפרק בתולדות עם ישראל – כלומר בהיסטוריה המשותפת של העם היהודי, שהיא אחד היסודות האתניים־תרבותיים שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות האתנית־תרבותית. היא גם מבקשת להנחיל את מורשת השואה לדורות הבאים, כלומר לשמור על זיכרון ועל מורשת משותפים לבני העם. זאת ועוד: את המכתבים כתבו ילדים יהודים בתפוצות, לפני שקמה מדינת ישראל, והם לא היו אזרחיה. אף על פי כן מוסד רשמי של מדינת ישראל רואה בתולדותיהם חלק מתולדות העם שלה – ביטוי לכך שהלאום קודם למדינה ושאין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות.

טעות נפוצה: לענות לאומיות אזרחית. בלאומיות אזרחית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות פוליטיים משותפים (אזרחות, ערכים וחוקים משותפים), וכל מי שמקבל אזרחות הוא חלק מהלאום. בקטע ההדגשה היא על ההיסטוריה ועל המורשת של העם היהודי – יסודות אתניים־תרבותיים.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי, היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים, והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. בהסבר: "עדות לפרק חשוב בתולדות עם ישראל" / "הנחלת מורשת השואה" = היסטוריה ומורשת משותפות – יסודות אתניים־תרבותיים.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בדברי הפרשנים ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בדברי הפרשנים הוא קביעת מדיניות ויישומה (ביצועה).
הצגה: הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל (באמצעות משרדי הממשלה). היא עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, לדוגמה: כלכלה, חקלאות, חינוך, בריאות, רווחה ועוד.
ציטוט: "פרשנים לענייני כלכלה מסבירים שמשרד הכלכלה ומשרד החקלאות מעוניינים להגן על יצרני החמאה המקומיים מפני תחרות ולכן מגבילים את ייבוא החמאה ממדינות אחרות לישראל."
הסבר: משרד הכלכלה ומשרד החקלאות הם חלק מן הרשות המבצעת. לפי הפרשנים, המשרדים קבעו קו פעולה בתחום אחריותם – להגן על יצרני החמאה המקומיים מפני תחרות – והם גם מוציאים את ההחלטה לפועל: מגבילים את ייבוא החמאה ממדינות אחרות. כלומר יש כאן גם קביעת מדיניות וגם יישום שלה, בתחום הכלכלה והחקלאות.

טעות נפוצה: לבלבל בין התפקיד "קביעת מדיניות ויישומה" ובין "חקיקת משנה" (התקנת תקנות) – בקטע אין תקנות, יש החלטה על דרך פעולה והוצאתה לפועל. טעות נוספת: לענות בשם של גישה כלכלית־חברתית – השאלה מבקשת תפקיד של הממשלה. וגם: להציג את התפקיד רק בשמו ("הממשלה קובעת מדיניות") בלי לפרט את רכיביו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: קבלת החלטות / התוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, ובתחומים שונים (פנים וחוץ). בהסבר: הרצון להגן על היצרנים המקומיים = קביעת מדיניות; הגבלת הייבוא = יישום המדיניות.

מה נדרש: "הצג את התוכן של כל אחת מן הפניות" – להציג את תוכנן של שתי הפניות, כל אחת ברכיביה (לא רק למי היא מופנית). שניים–שלושה משפטים לפחות לכל פנייה.

תשובה מלאה – הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל:
בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם – גם בתוך התקפת הדמים שנערכה על היישוב – לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". כלומר, ההכרזה מבטיחה לערבים אזרחי המדינה שוויון אזרחי מלא וייצוג הולם במוסדות המדינה, ומזמינה אותם להיות שותפים בבנייתה.

טעות נפוצה: להציג במקום הפנייה ביטויים אחרים בהכרזה שנוגעים למיעוטים – למשל שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, או שמירה על המקומות הקדושים של כל הדתות. אלה חלק מן החזון ומאופייה של המדינה כפי שהובטחו בהכרזה, ולא הפנייה לבני העם הערבי. שימו לב גם: "אזרחות מלאה ושווה" בפנייה פירושה שוויון בזכויות האזרח, ולא שוויון כלכלי.

מה הבודק מחפש: הקריאה לבני העם הערבי תושבי המדינה לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה.

מה נדרש: "הצג שניים מן התנאים" – שני תנאים שונים, וכל אחד מוסבר במשפט מלא (לא רק שם התנאי).

תשובה מלאה:
תנאי ראשון – בחירות כלליות: לכל אזרח בגיר יש זכות לבחור ולהיבחר, בלי הבדל מין, דת, לאום, מעמד או השכלה (בכפוף לתנאים כלליים שנקבעו בחוק, כמו גיל).
תנאי שני – בחירות חשאיות: רק הבוחר יודע במי בחר. ננקטים אמצעים המבטיחים את החשאיות – הבחירה נעשית בקלפי, מאחורי פרגוד ובמעטפה סגורה – כדי שהבוחר יוכל לבחור בחופשיות, בלי לחץ ובלי חשש מפגיעה.
תנאים נוספים שאפשר להציג:
– בחירות שוות: לכל בוחר יש קול אחד, ולקולו של כל בוחר יש משקל שווה לקולו של כל בוחר אחר.
– בחירות מחזוריות (תקופתיות): הבחירות חוזרות ונערכות בפרקי זמן קבועים בחוק; בישראל הבחירות לכנסת מתקיימות, ככלל, אחת לארבע שנים.
– בחירות חופשיות: הבוחר בוחר על פי רצונו החופשי, בלי לחץ, איום או פיתוי; מתקיימים חופש הביטוי והדעה וחופש ההתאגדות וההתארגנות הפוליטית, ובבחירות מתמודדות לפחות שתי מפלגות או שני מועמדים, כך שלאזרח יש אפשרות לבחור בין חלופות.

טעות נפוצה: לערבב בין התנאים לבחירות דמוקרטיות ובין מאפייני שיטת הבחירות בישראל (ארציות, יחסיות, רשימתיות). ארציות ויחסיות הן מאפיינים של שיטת הבחירות לכנסת, ולא תנאים הכרחיים לכל בחירות דמוקרטיות. טעות נוספת: לכתוב רק את שם התנאי ("כלליות, חשאיות") בלי להסביר אותו.

מה הבודק מחפש: שני תנאים שונים, כל אחד עם הסבר (למשל: כלליות – לכל אזרח זכות לבחור ולהיבחר; חשאיות – רק הבוחר יודע במי בחר; שוות – קול אחד לכל בוחר, במשקל שווה).

מה נדרש: "הצג חובה אחת... וחובה אחת..." – שתי חובות: אחת מסוג חובות האדם כאדם ואחת מסוג חובות האדם כאזרח. לכל חובה כדאי לכתוב מהו סוג החובה (על מי היא חלה ומדוע) ומהי החובה עצמה, עם דוגמה.

תשובה מלאה:
חובה של האדם כאדם – החובה לכבד את זכויות הזולת ולא לפגוע בהן: חובות האדם כאדם חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו, משום שהן הצד השני של זכויות האדם: כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן. למשל, אסור לאדם לפגוע בחייו, בגופו, ברכושו או בכבודו של אדם אחר, וגם תייר או תושב שאינו אזרח חייב בכך.
חובה של האדם כאזרח – החובה לציית לחוקי המדינה: חובות האדם כאזרח הן החובות שחלות על אדם משום שהוא אזרח המדינה, כחלק מן הקשר בינו ובין המדינה, שמעניקה לו זכויות. הן כוללות את החובה לציית לחוקי המדינה, למשל לשלם מסים ולשרת בצבא. הן כוללות גם ערכים של מעורבות אזרחית ותרומה לחברה, לקהילה ולמדינה, למשל הצבעה בבחירות, השתתפות בדיון הציבורי והתנדבות.
(חובה אפשרית נוספת של האדם כאזרח: חובת הנאמנות למדינה – האזרח מחויב לשמור על קיומה ועל ביטחונה של המדינה, לא לפגוע בה, לא לבגוד בה ולא לסייע לאויביה.)

טעות נפוצה: להציג שתי חובות מאותו סוג, או להציג חובה בלי להסביר מדוע היא שייכת לסוג שנבחר – למשל לכתוב "לשלם מסים" בלי לציין שזו חובה שחלה על האדם משום שהוא אזרח המדינה.

מה הבודק מחפש: חובה אחת של האדם כאדם (חלה על כל אדם באשר הוא אדם – כיבוד זכויות הזולת ואי־פגיעה בהן), וחובה אחת של האדם כאזרח (חלה על אדם משום שהוא אזרח – ציות לחוק, למשל תשלום מסים ושירות צבאי, או מעורבות אזרחית / נאמנות למדינה), כל אחת מוסברת.

מה נדרש: להציג את עיקרי התוכן של חוק יסוד אחד בלבד מבין השניים. בכל תשובה כתוב לפחות שניים–שלושה משפטים.

תשובה מלאה:
עונים על אחד משני חוקי היסוד. להלן הצגה של כל אחד מהם:

אפשרות א – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
– החוק נחקק בשנת 1992. מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בחוק נקבע גם שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
– הזכויות שהחוק מגן עליהן: אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו; אין פוגעים בקניינו של אדם; אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת; כל אדם חופשי לצאת מישראל, וכל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל; כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו (אין נכנסים לרשות היחיד בלי הסכמתו, אין עורכים חיפוש בגופו או בכליו, ואין פוגעים בסוד שיחו, בכתביו או ברשומותיו).
– פסקת ההגבלה: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש (או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו).
– כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד. החוק אינו פוגע בתוקפם של חוקים שהיו קיימים לפני שנחקק (שמירת דינים). אי־אפשר לשנות את החוק, להשעות אותו או לקבוע בו תנאים באמצעות תקנות שעת חירום.

אפשרות ב – חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (התקבל ב־2018) מעגן את אופייה היהודי של מדינת ישראל. עיקרי התוכן שלו:
1. עקרונות יסוד (רכיב חובה – זו מהות החוק):
(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.
(ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
(ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
2. סמלי המדינה: שם המדינה הוא "ישראל"; דגל המדינה לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול במרכזו; סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה והמילה "ישראל" למרגלותיה; המנון המדינה הוא "התקווה"; פרטים בעניין סמלי המדינה ייקבעו בחוק.
3. שפה: עברית היא שפת המדינה; לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה, והסדרת השימוש בערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק; אין באמור כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק היסוד.

סעיפים נוספים שאפשר להציג (מספיק לבחור שניים מכל הסעיפים שאחרי סעיף 1):
– בירת המדינה: ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
– קיבוץ גלויות: המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
– הקשר עם העם היהודי: המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשבייה בשל יהדותם או בשל אזרחותם; המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין העם היהודי; המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
– התיישבות יהודית: המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
– לוח רשמי: הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי; השימוש בלוח העברי ובלוח הלועזי ייקבע בחוק.
– יום העצמאות וימי זיכרון: יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה.
– ימי מנוחה ושבתון: שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה; למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם; פרטים בעניין זה ייקבעו בחוק.
– נוקשות: אין לשנות חוק יסוד זה אלא בחוק יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת (כלומר 61 חברי כנסת לפחות).

טעות נפוצה: בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – לייחס לחוק זכויות שאינן כתובות בו במפורש, כמו חופש הביטוי, חופש הדת או הזכות לשוויון (בית המשפט גזר חלק מהן מן הזכות לכבוד, אבל הן אינן כתובות בחוק), או לשכוח את פסקת ההגבלה. בחוק הלאום – לא לכתוב את סעיף עקרונות היסוד, שהוא רכיב חובה, או לכתוב "רשימה" של נושאים בלי תוכן ("השפה, החגים, הסמלים..."); וגם לייחס לחוק דברים שאינם כתובים בו, כמו חוק השבות – זה חוק אחר.

מה הבודק מחפש: הצגה של חוק יסוד אחד בלבד, עם עיקרי התוכן ולא רק שם החוק. בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – המטרה, כמה מן הזכויות שהחוק מגן עליהן, ופסקת ההגבלה. בחוק הלאום – סעיף עקרונות היסוד במלואו (רכיב חובה), ועוד שני סעיפים לבחירתכם, כל אחד מוצג במלואו.

מה נדרש: "הצג שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שתי הגישות זו מול זו לפי אותו קריטריון, באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – הערך המרכזי: הגישה הסוציאל־דמוקרטית מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ומקדמת אותו לפני החירות הכלכלית; היא מקדמת סולידריות וצמצום פערים בין חלקי החברה. לעומת זאת, הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי, מתוך תפיסה שהחירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
הבדל שני – מידת מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי: לפי הגישה הסוציאל־דמוקרטית המדינה מעורבת בתחום זה במידה רבה, למשל באמצעות סבסוד, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה ומיסוי גבוה על העשירונים העליונים. ואילו לפי הגישה הליברלית מעורבות המדינה צריכה להיות מינימלית: הגישה מעודדת יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ותומכת בהפרטה, בהפחתת מסים, בקיצוץ תקציבים ובצמצום קצבאות.
הבדל אפשרי נוסף – האחריות לרווחת הפרט: לפי הגישה הסוציאל־דמוקרטית, במקרה הצורך הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה; למדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה, המחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם. לעומת זאת, לפי הגישה הליברלית הפרט אחראי לחייו ולרווחתו, והמדינה מתערבת רק במידה מצומצמת.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל גישה בנפרד בלי להשוות ביניהן, או להשוות לפי קריטריונים שונים (למשל ערך מרכזי בגישה אחת מול מידת מעורבות בגישה האחרת). טעות נוספת: לכתוב שבגישה הליברלית "אין" מעורבות של המדינה בכלכלה – בשתי הגישות יש מעורבות, וההבדל הוא במידתה ובסוגה.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון ברור (ערך מרכזי / מידת מעורבות המדינה / האחריות לרווחת הפרט), ושתי הגישות מוצגות זו מול זו לפי אותו קריטריון.

מה נדרש: "הצג שני מאפיינים" – שני מאפיינים שונים, כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – מערכת חינוך נפרדת: לחברה החרדית יש מערכת חינוך נפרדת משלה, שמדגישה את לימודי הקודש. לימוד תורה הוא ערך עליון בחברה זו, ולכן גברים רבים מעדיפים ללמוד תורה בישיבות על פני שירות צבאי.
מאפיין שני – מחויבות להלכה ולרבנים: החרדים מאמינים בעיקרי האמונה של הדת היהודית ומקפידים מאוד על שמירת המצוות. הם נשמעים למרות רבניהם בכל תחומי החיים, ושואפים שגם המדינה תתנהל על פי ההלכה.
מאפיינים נוספים: התבדלות והסתגרות במגורים, לבוש שמבטא השתייכות לקבוצה, חלוקה לתתי־קבוצות (חסידים, ליטאים, ספרדים), ועמדה לא ציונית של חלק מהקבוצות.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים נפרדים ומוסברים.

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה של הגלובליזציה עם רכיביה.

תשובה מלאה: גלובליזציה היא תהליכים כלל־עולמיים המתרחשים בין מדינות, חברות ויחידים. התהליכים כוללים יכולת תנועה (מעבר, ניעות) הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם ממקום למקום בעולם. התנועה מתבצעת במהירות, בתדירות גבוהה ובקלות יחסית, ובהיקף שהולך וגדל. כתוצאה מכך העולם נתפס כ"כפר גלובלי", והדבר משפיע על תחומי חיים רבים: חברה, כלכלה, משפט, יחסים בין מדינות ולאומיות. (לעיתים תוצאות הגלובליזציה גורמות להחלשת מדינות הלאום, או דווקא לתהליכים הפוכים של חיזוק זהויות לאומיות ודתיות.) התנועה המהירה והקלה מתאפשרת בין השאר בזכות התפתחות התחבורה והתקשורת (למשל האינטרנט).

טעות נפוצה: להסתפק ב"העולם הופך לכפר גלובלי" או בדוגמה אחת (למשל רשתות מזון בינלאומיות) בלי רכיבי ההגדרה – תהליכים כלל־עולמיים, מעבר מהיר וקל של סחורות, מידע ובני אדם, והשפעה על תחומי חיים רבים.

מה הבודק מחפש: תהליכים כלל־עולמיים בין מדינות, חברות ויחידים; תנועה הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם, במהירות ובקלות יחסית; השפעה על תחומי חיים רבים ("כפר גלובלי").

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהי ממשלת אחדות לאומית ומה מטרתה.

תשובה מלאה: ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה המבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות – בדרך כלל המפלגות הגדולות, המייצגות גושים פוליטיים מתחרים – היוצרות יחד קואליציה רחבה. ממשלה כזאת נועדה לאחת משלוש מטרות (או לכמה מהן): להבטיח יציבות פוליטית; לתת מענה למצב שבו אף מפלגה גדולה אינה יכולה להקים קואליציה בלי המפלגה הגדולה האחרת; או לחזק את הלגיטימציה של הממשלה בזמני חירום ומשבר, כמו מלחמה או משבר כלכלי. דוגמאות: הממשלה שהורחבה ערב מלחמת ששת הימים (1967), וממשלת האחדות שהוקמה לאחר הבחירות ב־1984.

טעות נפוצה: לבלבל בין ממשלת אחדות לאומית ובין קואליציה רחבה. קואליציה רחבה היא כל קואליציה עם מפלגות רבות; ממשלת אחדות לאומית מבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות (בדרך כלל הגדולות), ולשם המטרות שצוינו.

מה הבודק מחפש: שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות היוצרות קואליציה רחבה, ומטרת הממשלה (יציבות / היעדר אפשרות להקים קואליציה בלי היריב / לגיטימציה בזמן חירום ומשבר).

מה נדרש: "הצג את שיטת הבחירות" – איך בוחרים את ראש הרשות ואת המועצה.

תשובה מלאה: בבחירות לרשויות המקומיות כל בוחר מצביע בשני פתקים: פתק אחד לבחירת ראש הרשות ופתק אחד לבחירת מועצת הרשות. הבחירות לראש הרשות הן אישיות ורוביות: הבוחר בוחר במועמד מסוים. כדי להיבחר, מועמד צריך לקבל לפחות 40% מהקולות הכשרים. אם אף מועמד לא הגיע לכך, נערכות בחירות חוזרות בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. הבחירות למועצת הרשות הן רשימתיות ויחסיות: הבוחר מצביע לרשימה, וכל רשימה מקבלת מושבים במועצה ביחס למספר הקולות שקיבלה. גם במועצה יש אחוז חסימה: רשימה משתתפת בחלוקת המושבים רק אם קיבלה לפחות 75% מן המודד (מספר הקולות הדרוש למושב אחד). בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים (בבחירות לכנסת מצביעים אזרחים בלבד).

מה הבודק מחפש: שני פתקים; ראש הרשות – בחירה אישית ורובית, סף 40% וסיבוב שני; המועצה – בחירה רשימתית ויחסית, עם אחוז חסימה.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו תפקיד נציב תלונות הציבור, על מי ועל מה הוא בודק תלונות ומה הוא עושה בעקבותיהן.

תשובה מלאה: נציב תלונות הציבור הוא גוף פיקוח פורמלי (מוסדי) שבודק תלונות של אזרחים ושל תושבים על התנהלותם של מוסדות המדינה: משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות וכל גוף אחר הכפוף לביקורת המדינה. הנציב בודק תלונות על פגיעה באדם, על עוול, על שירות לקוי, על חריגה מסמכות או על התנהגות לא תקינה של הגוף. בסיום הבירור הוא ממליץ לגוף לתקן את הליקויים, ומגיש לכנסת דוח שנתי על פעולותיו. הוא גם מוסמך לתת צווי הגנה לעובדים בגופים ציבוריים שחשפו שחיתות (למשל ביטול פיטורים או העברה מתפקיד). בישראל מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור.

טעות נפוצה: לחזור על שם התפקיד ("מטפל בתלונות הציבור") בלי לפרט על מי ועל מה מתלוננים ומה הנציב עושה, או להציג במקום זאת את תפקיד מבקר המדינה (בדיקת חוקיות, יעילות וחיסכון בגופים המבוקרים).

מה הבודק מחפש: שני רכיבים לפחות – בדיקת תלונות של אזרחים / תושבים על גופי המדינה; על פגיעה, עוול, שירות לקוי או חריגה מסמכות; המלצה לתיקון ליקויים ודוח לכנסת; צווי הגנה לחושפי שחיתויות.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את העמדה", לפי מה שלמדת (לא לפי הקטע), עם כל רכיביה. החלק השני – "הסבר" לפי הקטע כיצד הכותבת תומכת בעמדה זו: לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: לפי העמדה (החלום) של מדינה מסורתית (מורשתית־תרבותית):
– מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים.
– מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לתת ביטוי בחקיקה ובמרחב הציבורי למורשת היהודית במובן התרבותי והלאומי (למשל בלוח השנה, בחגים ובסמלים).
– הדבר נעשה מתוך זיקה למורשת ולמסורת, אך ללא מחויבות להלכה.

ציטוט: "בעיניי, השבת הישראלית היא לאו דווקא שבת המבוססת רק על מצוות התורה, אלא השבת שנקבעה במרוצת הדורות כיום מנוחה ויש לה משמעות וערך בעיני כלל העם היהודי."
(ציטוט אפשרי נוסף: "רבים מאזרחי ישראל מכירים בייחודו של יום זה, אך לא בהכרח מתוך מחויבות דתית.")
(ציטוט אפשרי נוסף: "אם כך, אולי הגיע הזמן לדון על צביון השבת במדינה ולהחליט אם ראוי להנהיג תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת, שתיתן מענה גם לחילוניים וגם לדתיים.")

הסבר: הכותבת רואה בשבת "יום מנוחה" שנקבע "במרוצת הדורות" ו"יש לה משמעות וערך בעיני כלל העם היהודי" – כלומר חלק מן המורשת היהודית במובן התרבותי והלאומי. היא מדגישה שהשבת הישראלית היא "לאו דווקא שבת המבוססת רק על מצוות התורה", ושרבים מכירים בייחודה "אך לא בהכרח מתוך מחויבות דתית" – וזה בדיוק הרכיב שלפיו הביטוי למורשת נעשה מתוך זיקה למסורת, אך ללא מחויבות להלכה. הכותבת גם רוצה ששבת תישמר כיום מיוחד במרחב הציבורי (היא רואה ב"משבר השבת" הפסד), ומציעה שציבור האזרחים ונציגיו ידונו ויחליטו על צביון השבת – למשל תחבורה ציבורית מוגבלת שתיתן מענה לחילוניים ולדתיים. כך באים לידי ביטוי גם הרכיב של ביטוי למורשת במרחב הציבורי וגם הרכיב שלפיו מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים.

טעות נפוצה: לבלבל עם מדינה המשלבת חקיקה דתית־הלכתית בהיקף חלקי – בעמדה זו יש לשלב רכיבים הלכתיים בחקיקה משיקולים דתיים, ואילו הכותבת מדגישה דווקא שהשבת אינה מבוססת "רק על מצוות התורה". טעות נוספת: להציג את העמדה בעזרת שמה בלבד ("מדינה שיש בה מסורת"), בלי מקור הסמכות ובלי שאר הרכיבים.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: מקור הסמכות – ציבור האזרחים; ביטוי למורשת היהודית בחקיקה ובמרחב הציבורי; ללא מחויבות להלכה. בהסבר: השבת כיום מנוחה בעל ערך לכלל העם, "לא בהכרח מתוך מחויבות דתית" = זיקה למורשת ללא מחויבות להלכה.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את עקרון הסובלנות", לפי מה שלמדת (לא לפי הקטע). החלק השני – "הסבר את טענת כותבת המאמר" בנוגע למימוש העיקרון: לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.

ציטוט: "לדעתי, ההתעקשות של נבחרי ציבור, המייצגים מגזרים שונים ודעות שונות בחברה, לסרב להקשיב איש לדעות רעהו הובילה למציאות זו שבה לא נמצא פתרון מוסכם לסוגיות המסחר והתחבורה הציבורית בשבת, ובכך הפסידה השבת."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לכן עד שלא נשכיל לייצר שיח חדש, של הקשבה לדעת האחר, תפסיד היהדות גם במערכה הבאה.")
(ציטוט אפשרי נוסף: "בשנים האחרונות אטמו נבחרי הציבור את אוזניהם לקולות המחלוקת על צביון השבת ובכך אִפשרו למשבר השבת לתפוח לממדי ענק.")

הסבר: לטענת הכותבת, עקרון הסובלנות לא מומש. סובלנות פירושה נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות שונות משלנו, ולהתייחס אליו ואל דעותיו בכבוד – גם כשאיננו מסכימים איתן. נבחרי הציבור, שמייצגים מגזרים שונים ודעות שונות, "סירבו להקשיב איש לדעות רעהו" ו"אטמו את אוזניהם לקולות המחלוקת" – כלומר לא היו מוכנים להתייחס בכבוד לדעות השונות משלהם. לדברי הכותבת, בגלל זה לא נמצא פתרון מוסכם לסוגיית השבת, והשבת הפסידה. לכן היא קוראת לייצר "שיח חדש, של הקשבה לדעת האחר" – כלומר לממש את הסובלנות: להקשיב לאחר ולקבל את זכותו לדעה שונה, בלי לוותר על הוויכוח עצמו.

טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם או הסכמיות. פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידוד שלו; הסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק; ואילו סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מנוגדות לדעותינו. שימו לב: השאלה מבקשת את טענת הכותבת – שהעיקרון לא מומש, ושצריך לממש אותו.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות ולהתנהגות שונות, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ומכעיסות אותנו; איפוק והימנעות מפגיעה; אין ויתור על עמדותינו. בהסבר: הסירוב "להקשיב איש לדעות רעהו" = אי־מימוש הסובלנות; הקריאה ל"הקשבה לדעת האחר" = מימוש הסובלנות.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את סוג הזכויות", לפי מה שלמדת. החלק השני – "הסבר כיצד" סוג הזכויות בא לידי ביטוי בקטע: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות חברתיות־כלכליות הן זכויות שנועדו להבטיח לכל אדם רמת חיים בסיסית – התנאים החברתיים והכלכליים הדרושים לו כדי לחיות בכבוד כאדם חופשי, המסוגל לחשוב ולקבל החלטות רציונליות, להעריך את השלטון ולבקר אותו. הן נובעות מן ההכרה בערך כבוד האדם.
– בשונה מזכויות האדם הטבעיות, שהמדינה אינה מעניקה אלא מחויבת להגן עליהן, הזכויות החברתיות מוענקות על ידי המדינה ליחיד – בדרך כלל בחקיקה – ומימושן מחייב את המדינה להקצות משאבים.
– היקפן ורמתן משתנים ממדינה למדינה, לפי המדיניות החברתית־כלכלית של כל מדינה (לפי הגישה הליברלית או הסוציאל־דמוקרטית) ולפי משאביה, ויש ויכוח בשאלה עד כמה המדינה מחויבת לממש אותן.
– דוגמאות: הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לרווחה ולביטחון סוציאלי, הזכות לדיור, והזכות לעבודה ולתנאי עבודה הוגנים (שכר מינימום, הגבלת שעות העבודה, יום מנוחה שבועי, חופשה).

ציטוט: "לא תמיד בעלי העסק נותנים להם יום חופש חלופי ולעיתים גם לא תוספת תשלום בעבור עבודתם בשבת, כנדרש בחוק."
(ציטוט אפשרי נוסף: "תוצאה נוספת של התעקשות זו נוגעת לנותני שירות שעובדים בשבת, כמו נהגים וקופאיות.")

הסבר: זכויות העובד – הזכות למנוחה שבועית ולתנאי עבודה ושכר הוגנים – הן זכויות חברתיות־כלכליות. בישראל המדינה העניקה אותן בחקיקה: לפי חוק שעות עבודה ומנוחה לכל עובד יש מנוחה שבועית, ועבודה ביום המנוחה מזכה בתוספת תשלום. הכותבת מתארת נהגים וקופאיות שעובדים בשבת, שלא תמיד מקבלים יום חופש חלופי ולעיתים גם לא תוספת תשלום "כנדרש בחוק". כלומר הזכויות החברתיות שהמדינה העניקה להם בחוק – מנוחה ותגמול הוגן על עבודתם – אינן ממומשות, וזכויותיהם החברתיות־כלכליות נפגעות.

טעות נפוצה: להציג את הזכות לחירות או את חופש העיסוק במקום זכויות חברתיות, או להגדיר זכויות חברתיות כזכויות טבעיות "של כל אדם באשר הוא אדם". זכויות חברתיות מוענקות על ידי המדינה, והיקפן תלוי במדיניותה ובמשאביה.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: רמת חיים בסיסית הדרושה לחיים בכבוד; מוענקות על ידי המדינה (בחקיקה) ותלויות במדיניותה ובמשאביה; דוגמאות לזכויות. בהסבר: יום מנוחה ותוספת תשלום "כנדרש בחוק" = זכויות עובד שהמדינה העניקה, שאינן ממומשות.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג המשפט ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בעניינו של הנוסע התנהל משפט אזרחי.
הצגה:
– במה עוסק: המשפט האזרחי עוסק בהכרעה בסכסוכים בין אדם לחברו – בין אנשים, תאגידים וגופים שונים.
– בין מי למי: התובע הוא אדם (אזרח) או תאגיד, או המדינה או רשות מקומית; גם הנתבע יכול להיות אדם, אזרח או תאגיד, או המדינה או רשות מקומית.
– התוצאה: אין במשפט האזרחי ענישה. בית המשפט יכול לחייב את הצד שהפסיד בחיוב כספי, בקיום חוזה, בתשלום פיצוי או בחיוב לנקוט פעולה מסוימת.
(לעומת זאת, במשפט הפלילי המדינה, באמצעות התביעה, מעמידה לדין נאשם שעבר על החוק, ואם הוא מורשע – מוטל עליו עונש.)
ציטוט: "נוסע ישראלי שטס מתאילנד לישראל תבע את חברת התעופה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "השופט קיבל את טענת הנוסע, ופסק שחברת התעופה תשלם לו פיצוי כספי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו בגלל העיכוב בטיסה.")
הסבר: הנוסע – אדם פרטי – הגיש תביעה נגד חברת התעופה, שהיא תאגיד. זהו סכסוך בין אדם לגוף, והצדדים בו הם תובע ונתבע – ולא המדינה מול נאשם. בנוסף, בית המשפט לא הטיל על חברת התעופה עונש, אלא חייב אותה לשלם לנוסע פיצוי כספי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. שני הרכיבים האלה מאפיינים משפט אזרחי.

טעות נפוצה: לענות "משפט פלילי" משום שהמשפט התנהל בבית משפט ו"השופט פסק". במשפט פלילי המדינה מעמידה לדין נאשם ומבקשת להעניש אותו; כאן אדם פרטי תבע חברה, והתוצאה היא פיצוי כספי ולא עונש.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: במה עוסק (סכסוכים בין אדם לחברו / בין אנשים, תאגידים וגופים), בין מי למי (תובע ונתבע – אדם או תאגיד, גם המדינה), והתוצאה (אין ענישה – חיוב כספי / פיצוי). בהסבר: נוסע שתבע חברה = סכסוך בין אדם לגוף; פיצוי כספי ולא עונש.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את תפקיד הכנסת ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט מדברי המועמדת ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: באמצעות איחוד הרשימות מתממש תפקיד הכנסת בייצוג האזרחים.
הצגה: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה.
ציטוט: "לדבריה, איחוד הרשימות יבטיח שנציגי הרשימה החדשה יצליחו להיכנס לכנסת, ורק כך יביאו לידי ביטוי את רצון הבוחרים של כל אחת מן הרשימות שהתאחדו."
הסבר: בבחירות לכנסת רשימה שאינה עוברת את אחוז החסימה אינה מקבלת מושבים, והקולות שניתנו לה אינם מתורגמים לייצוג. לדברי המועמדת, איחוד הרשימות יבטיח שנציגי הרשימה החדשה ייכנסו לכנסת, ו"רק כך יביאו לידי ביטוי את רצון הבוחרים". כלומר הבוחרים, שבחרו ברשימות שמבטאות את עמדותיהם ואת האינטרסים שלהם, יקבלו נציגים בכנסת שישמיעו שם את עמדותיהם – וזה תפקיד הכנסת בייצוג האזרחים: בכנסת מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שבחברה.

טעות נפוצה: לענות "חקיקה" או "פיקוח וביקורת על הממשלה" – המועמדת אינה מדברת על מה שחברי הכנסת יעשו בכנסת, אלא על כך שהבוחרים יהיו מיוצגים בה. טעות נוספת: לענות "שלטון העם" או "הסכמיות" – השאלה מבקשת תפקיד של הכנסת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: ייצוג ריבונות העם והעמדות השונות בחברה; בחירה במפלגות שמבטאות את עמדות הבוחרים. בהסבר: כניסת נציגי הרשימה המאוחדת לכנסת = ביטוי לרצון הבוחרים ולעמדותיהם בכנסת.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג העבריינות ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: במעשה האוהד בא לידי ביטוי סוג העבריינות: עבריינות פלילית (רגילה).
הצגה:
– עבריינות פלילית היא עבירה על החוק שמבצע אדם – מבצע העבירה יכול להיות כל אדם (ולא דווקא נושא משרה ציבורית).
– המניע לעבירה הוא אינטרס אישי, למשל רווח כספי.
– מבצע העבירה אינו מוכן לשאת בתוצאות מעשיו: הוא פועל בהסתר ומנסה להימנע מעונש.
– החברה והמדינה רואות בעבריינות זו תופעה שלילית, והמדינה מפעילה נגדה אמצעי אכיפה – חקירה, העמדה לדין וענישה.
ציטוט: "במהלך משחק כדורגל של נבחרת ישראל, התפרץ אחד האוהדים בריצה למגרש כדי להצטלם עם שחקן הנערץ עליו ולפרסם את התמונה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "המשטרה עצרה את האוהד, והודיעה כי תמליץ להעמיד אותו לדין על שיבוש מהלך המשחק וסיכון חיי השחקנים.")
הסבר: האוהד הוא אדם מן השורה, ולא נושא משרה ציבורית – כלומר מבצע העבירה יכול להיות כל אדם. הוא עבר על החוק כשהתפרץ למגרש, והמניע שלו היה אינטרס אישי: להצטלם עם השחקן הנערץ עליו ולפרסם את התמונה. המשטרה, כגוף אכיפה של המדינה, עצרה אותו והודיעה שתמליץ להעמיד אותו לדין על שיבוש מהלך המשחק ועל סיכון חיי השחקנים – ביטוי ליחס השלילי של המדינה לעבירה ולאמצעי האכיפה שהיא מפעילה. לכן זו עבריינות פלילית.

טעות נפוצה: לענות עבריינות שלטונית – האוהד אינו נושא משרה ציבורית שניצל את מעמדו. וגם אין כאן עבריינות אידאולוגית: המניע אינו אידאולוגי או פוליטי, אלא אישי (תמונה עם השחקן).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: עבירה על החוק, מבצע שהוא כל אדם, מניע של אינטרס אישי, הסתרה / אי־נשיאה בתוצאות, ויחס שלילי ואכיפה מצד המדינה. בהסבר: "כדי להצטלם עם שחקן הנערץ עליו ולפרסם את התמונה" = מניע אישי; "אחד האוהדים" = כל אדם; מעצר והמלצה להעמיד לדין = אכיפה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בצעדים שנקט שר הבריאות כדי למנוע את התפשטות מגפת הקורונה בישראל: הצו המאפשר לשירותי הבריאות ולרופאים לכפות אשפוז בבידוד על מי שאובחן כנשא של הנגיף, וההנחיה שמי שחוזר ממדינות מסוימות ישהה בבידוד שבועיים ויימנע מלהימצא במקומות ציבוריים.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת לטענה שבמקרים שבהם החשודים הם נבחרי ציבור או בעלי תפקידים בכירים ברשויות השלטון אין להוציא צווי איסור פרסום; לדעתי גם במקרים אלה אפשר להוציא צו האוסר לפרסם את שם החשוד או פרטים על חקירתו לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.