דילוג לתוכן המרכזי

בגרות במתמטיקה 571 - קיץ 2023 מועד ב'

5 יח"ל · שאלון 035571 · תשפ"ג · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

כאן תמצאו את בחינת הבגרות במתמטיקה בשאלון 571 (5 יח"ל), מועד קיץ 2023 מועד ב' (תשפ"ג), כל 8 השאלות. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא, מוסבר צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון של השאלה.

שאלה 1 · שאלות קצרות: אינדוקציה, מרובע בר-חסימה, גרפים של פונקציות שורש, גרף הנגזרת ואינטגרלים

ענו על שניים מארבעת הסעיפים א–ד שלפניכם. אם תענו על יותר משני סעיפים, ייבדקו רק שתי התשובות הראשונות שבמחברתכם.

א.

בעבור כל nn טבעי הוכיחו באינדוקציה או בדרך אחרת כי מתקיים: A2+A22+…+A2n=A(1−12n)\frac A2+\frac A{2^2}+\ldots+\frac A{2^n}=A\left(1-\frac1{2^n}\right)

הנקודה B היא אמצע הקטע AC. AB הוא קוטר במעגל שמרכזו O ורדיוסו RR. מן הנקודה C מעבירים ישר המשיק למעגל בנקודה D. בנקודה A מעבירים משיק נוסף למעגל. שני המשיקים נחתכים בנקודה E (ראו סרטוט).

CBOADE
ב(1).

הוכיחו כי המרובע AODE הוא בר חסימה במעגל.

ב(2).

הביעו באמצעות RR את רדיוס המעגל החוסם את המרובע AODE.

לפניכם שלוש פונקציות והגרפים א-ד. כל אחת מן הפונקציות מתוארת על ידי אחד מן הגרפים.

f(x)=x2(x+2)f(x)=\sqrt{x^2(x+2)}, h(x)=x(x+2)h(x)=\sqrt{x(x+2)}, k(x)=xx+2k(x)=x\sqrt{x+2}

גרף א
גרף ב
גרף ג
גרף ד
ג(1).

בעבור כל אחת מן הפונקציות, קבעו איזה מן הגרפים מתאר אותה. נמקו את קביעותיכם.

נתונה הפונקציה: g(x)=xnx+2g(x)=x^n\sqrt{x+2}, nn הוא פרמטר טבעי גדול מ-1.

ג(2).

מצאו עבור אילו ערכים של nn, הגרף הנותר מתאר את הפונקציה g(x)g(x).

לפניכם גרף של הפונקציה f(x)f(x), המוגדרת לכל x≠0x\neq0. הישרים y=2y=2 ו-x=0x=0 הם אסימפטוטות של הפונקציה f(x)f(x). הפונקציה f(x)f(x) קעורה כלפי מעלה בכל תחום הגדרתה.

ד(1).

סרטטו סקיצה של גרף פונקציית הנגזרת f′(x)f'(x).

ד(2).

רשמו את תחומי העלייה והירידה של פונקציית הנגזרת f′(x)f'(x) (אם יש כאלה).

נתון: a>0a>0 הוא פרמטר.

ד(3).

סדרו את הביטויים (1)-(4) שלפניכם מן הקטן ביותר אל הגדול ביותר (כתבו בצד שמאל את מספרו של הביטוי הקטן ביותר וכן הלאה). (1) ∫aa+1f(x)dx\int_a^{a+1}f(x)dx (2) ∫a+1a+2f(x)dx\int_{a+1}^{a+2}f(x)dx (3) ∫aa+1f′(x)dx\int_a^{a+1}f'(x)dx (4) המספר 2.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

הוכחה

שלב הבסיס (n=1n=1): אגף שמאל A2\frac A2, אגף ימין A(1−12)=A2A\left(1-\frac12\right)=\frac A2. שווים.

הנחת האינדוקציה: נניח שעבור n=kn=k מתקיים A2+…+A2k=A(1−12k)\frac A2+\ldots+\frac A{2^k}=A\left(1-\frac1{2^k}\right).

שלב הצעד: נוכיח עבור n=k+1n=k+1. הסכום עבור k+1k+1 הוא הסכום עבור kk ועוד האיבר A2k+1\frac A{2^{k+1}}:

A2+…+A2k+A2k+1=A(1−12k)+A2k+1\frac A2+\ldots+\frac A{2^k}+\frac A{2^{k+1}}=A\left(1-\frac1{2^k}\right)+\frac A{2^{k+1}}

12k=22k+1\frac1{2^k}=\frac2{2^{k+1}}, ולכן:

A(1−22k+1+12k+1)=A(1−12k+1)A\left(1-\frac2{2^{k+1}}+\frac1{2^{k+1}}\right)=A\left(1-\frac1{2^{k+1}}\right)

זו הטענה עבור n=k+1n=k+1. לפי עקרון האינדוקציה הטענה נכונה לכל nn טבעי.

(דרך אחרת: זה סכום של סדרה הנדסית עם a1=A2a_1=\frac A2 ו-q=12q=\frac12: Sn=A2(1−12n)1−12=A(1−12n)S_n=\frac{\frac A2\left(1-\frac1{2^n}\right)}{1-\frac12}=A\left(1-\frac1{2^n}\right).)

טעות נפוצה: להוסיף בצעד את A2k\frac A{2^k} (שכבר נמצא בסכום) במקום A2k+1\frac A{2^{k+1}}, לקבל A(1−12k)+A2k=AA\left(1-\frac1{2^k}\right)+\frac A{2^k}=A, ו"להסיק" שהנוסחה לא נכונה.

סעיף ב(1)

תשובה:

הוכחה

ODOD הוא רדיוס לנקודת ההשקה DD של המשיק CECE, ולכן OD⊥CEOD\perp CE: ∠ODE=90∘\angle ODE=90^\circ.

AEAE משיק למעגל ב-AA ו-OAOA רדיוס, ולכן ∠OAE=90∘\angle OAE=90^\circ.

במרובע AODEAODE הקודקודים AA ו-DD נגדיים, וסכום הזוויות בהם 90∘+90∘=180∘90^\circ+90^\circ=180^\circ. מרובע שבו סכום זוג זוויות נגדיות הוא 180∘180^\circ הוא בר-חסימה.

טעות נפוצה: לחבר זוויות סמוכות, כמו ∠OAE+∠AOD\angle OAE+\angle AOD, ולדרוש שסכומן יהיה 180∘180^\circ - במרובע AODEAODE הקודקודים הנגדיים הם AA ו-DD (וגם OO ו-EE).

סעיף ב(2)

תשובה:

32R\frac{\sqrt3}2R

AB=2RAB=2R ו-BB אמצע ACAC, ולכן BC=2RBC=2R, OC=3ROC=3R, AC=4RAC=4R.

במשולש ODCODC (∠ODC=90∘\angle ODC=90^\circ): CD=(3R)2−R2=22RCD=\sqrt{(3R)^2-R^2}=2\sqrt2R.

EAEA ו-EDED שני משיקים מהנקודה EE, ולכן EA=EDEA=ED. נסמן EA=ED=xEA=ED=x; אז CE=22R+xCE=2\sqrt2R+x.

משפט פיתגורס במשולש CAECAE (∠CAE=90∘\angle CAE=90^\circ):

(22R+x)2=(4R)2+x2⇒8R2+42Rx=16R2⇒x=2R\left(2\sqrt2R+x\right)^2=(4R)^2+x^2\quad\Rightarrow\quad8R^2+4\sqrt2Rx=16R^2\quad\Rightarrow\quad x=\sqrt2R

המעגל החוסם את AODEAODE: הזוויות ב-AA וב-DD ישרות ונשענות על OEOE, ולכן OEOE קוטר שלו.

OE=OA2+AE2=R2+2R2=3ROE=\sqrt{OA^2+AE^2}=\sqrt{R^2+2R^2}=\sqrt3R

הרדיוס: 32R\frac{\sqrt3}2R.

טעות נפוצה: לענות 3R\sqrt3R - זה אורך הקוטר OEOE, לא הרדיוס.

סעיף ג(1)

תשובה:

f(x)f(x): גרף ד; h(x)h(x): גרף ג; k(x)k(x): גרף א

תחומי הגדרה: ff ו-kk מוגדרות עבור x≥−2x\ge-2. hh: x(x+2)≥0x(x+2)\ge0 כאשר x≤−2x\le-2 או x≥0x\ge0 - שני קטעים נפרדים.

רק בגרף ג יש שני ענפים נפרדים, ולכן hh מתוארת בגרף ג.

f(x)=x2⋅x+2=∣x∣x+2≥0f(x)=\sqrt{x^2}\cdot\sqrt{x+2}=|x|\sqrt{x+2}\ge0 בכל התחום, וחיובית בין −2-2 ל-0. הגרף שאינו יורד מתחת לציר ה-xx ויש לו "גבעה" משמאל לראשית: גרף ד.

k(x)=xx+2k(x)=x\sqrt{x+2} שלילית עבור −2<x<0-2<x<0 וחיובית עבור x>0x>0. השיפוע שלה בראשית: k′(x)=x+2+x2x+2k'(x)=\sqrt{x+2}+\frac{x}{2\sqrt{x+2}}, k′(0)=2≠0k'(0)=\sqrt2\neq0 - הגרף חוצה את הראשית באלכסון. זה גרף א (בגרף ב הגרף שטוח בראשית).

טעות נפוצה: לפשט x2=x\sqrt{x^2}=x, לחשוב ש-ff ו-kk הן אותה פונקציה, ולשייך את ff לגרף א.

סעיף ג(2)

תשובה:

nn אי-זוגי ו-n≥3n\ge3

הגרף הנותר הוא גרף ב: מוגדר עבור x≥−2x\ge-2, שלילי בקטע −2<x<0-2<x<0, חיובי עבור x>0x>0, ושטוח (משיק אופקי) בראשית.

x+2>0\sqrt{x+2}>0 עבור x>−2x>-2, ולכן הסימן של g(x)g(x) הוא הסימן של xnx^n. xn<0x^n<0 עבור x<0x<0 רק כאשר nn אי-זוגי (כאשר nn זוגי g(x)≥0g(x)\ge0 בכל התחום, כמו בגרף ד).

g′(x)=nxn−1x+2+xn2x+2g'(x)=nx^{n-1}\sqrt{x+2}+\frac{x^n}{2\sqrt{x+2}}, ועבור n≥2n\ge2 מתקיים g′(0)=0g'(0)=0 - הגרף שטוח בראשית, כמו בגרף ב. (עבור n=1n=1 זו הפונקציה kk של גרף א, אבל נתון n>1n>1.)

לכן הגרף הנותר מתאר את g(x)g(x) לכל nn אי-זוגי, n≥3n\ge3.

טעות נפוצה: לבדוק רק את n=3n=3 ולענות "n=3n=3" - כל חזקה אי-זוגית n≥3n\ge3 נותנת גרף מאותה צורה.

סעיף ד(1)

תשובה:

עבור x<0x<0: f′>0f'>0, עולה מ-0 (אסימפטוטה y=0y=0) ל-+∞+\infty ליד x=0x=0; עבור x>0x>0: f′<0f'<0, עולה מ-−∞-\infty ליד x=0x=0 ל-0; אסימפטוטות: x=0x=0, y=0y=0

לפי הגרף ff עולה עבור x<0x<0 ויורדת עבור x>0x>0, ולכן f′>0f'>0 עבור x<0x<0 ו-f′<0f'<0 עבור x>0x>0.

ff קעורה כלפי מעלה בכל התחום, ולכן f′f' עולה בכל אחד מהקטעים.

כאשר x→±∞x\to\pm\infty הגרף של ff מתקרב לאסימפטוטה y=2y=2 ונעשה כמעט אופקי, ולכן f′→0f'\to0: לגרף של f′f' אסימפטוטה y=0y=0.

ליד x=0x=0 הגרף של ff תלול מאוד: משמאל הוא עולה ל-+∞+\infty (f′→+∞f'\to+\infty), ומימין יורד מ-+∞+\infty (f′→−∞f'\to-\infty). x=0x=0 אסימפטוטה אנכית של f′f'.

סקיצה (לדוגמה):

טעות נפוצה: לסרטט את f′f' עם אסימפטוטה y=2y=2, כמו של ff - השיפוע של ff שואף ל-0, ולכן האסימפטוטה האופקית של f′f' היא y=0y=0.

סעיף ד(2)

תשובה:

עלייה: x<0x<0, x>0x>0; ירידה: אין

ff קעורה כלפי מעלה בכל התחום, כלומר f′′(x)>0f''(x)>0. f′′f'' היא הנגזרת של f′f', ולכן f′f' עולה בכל אחד מהקטעים x<0x<0 ו-x>0x>0, ואין לה תחומי ירידה.

(אלה שני קטעים נפרדים: x=0x=0 אינו בתחום, ו-f′f' "קופצת" שם מ-+∞+\infty ל-−∞-\infty.)

טעות נפוצה: לכתוב ש-f′f' יורדת עבור x>0x>0 כי ff יורדת שם - הירידה של ff אומרת ש-f′<0f'<0, לא ש-f′f' יורדת.

סעיף ד(3)

תשובה:

(3)<(4)<(2)<(1)(3)<(4)<(2)<(1), כלומר 3, 4, 2, 1

(3): ∫aa+1f′(x)dx=f(a+1)−f(a)\int_a^{a+1}f'(x)dx=f(a+1)-f(a). a>0a>0 ו-ff יורדת עבור x>0x>0, ולכן f(a+1)<f(a)f(a+1)<f(a) - הביטוי (3) שלילי.

ff יורדת עבור x>0x>0 ומתקרבת ל-2, ולכן f(x)>2f(x)>2 לכל x>0x>0.

(2): השטח מתחת לגרף בקטע באורך 1 שבו f>2f>2 גדול מ-2⋅12\cdot1: ∫a+1a+2f(x)dx>2\int_{a+1}^{a+2}f(x)dx>2.

(1) לעומת (2): הקטע [a+1,a+2][a+1,a+2] הוא הקטע [a,a+1][a,a+1] מוזז ימינה ב-1, ו-ff יורדת: לכל xx בקטע [a,a+1][a,a+1] מתקיים f(x)>f(x+1)f(x)>f(x+1). לכן השטח מעל [a,a+1][a,a+1] גדול יותר: (1) > (2).

הסדר: (3)<(4)<(2)<(1)(3)<(4)<(2)<(1).

טעות נפוצה: להחליף בין (1) ל-(2), כאילו ff עולה עבור x>0x>0, ולקבל את הסדר 3, 4, 1, 2.

שאלה 2 · סדרה חשבונית בת איברים: סכום האיברים האמצעיים ותת-סדרה

נתונה סדרה חשבונית: a1,a2,…,a3na_1,a_2,\ldots,a_{3n} שבה 3n3n איברים, וההפרש שלה הוא dd. נסמן ב-Sn∗S_n^* את הסכום של nn האיברים האמצעיים של הסדרה.

א.

הוכיחו כי: Sn∗=13⋅S3nS_n^*=\frac13\cdot S_{3n}.

נתון כי האיבר הראשון של הסדרה הוא חיובי וכי הסכום של nn האיברים האמצעיים שווה ל-0.

ב.

האם הפרש הסדרה הוא חיובי או שלילי? נמקו את תשובתכם.

ידוע כי מתקיים: a1=19⋅∣d∣a_1=19\cdot|d|.

ג.

מצאו את מספר האיברים בסדרה.

מוחקים כמה מן האיברים בסדרה הנתונה, ונוצרת סדרה חשבונית חדשה: a2,a5,a8,…,a3n−4a_2,a_5,a_8,\ldots,a_{3n-4}. סכום האיברים של הסדרה החדשה הוא 54.

ד.

מצאו את dd.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

הוכחה

האיברים האמצעיים הם an+1,an+2,…,a2na_{n+1},a_{n+2},\ldots,a_{2n}: לפניהם nn איברים ואחריהם nn איברים.

גם הם סדרה חשבונית בת nn איברים, ולכן:

Sn∗=n2(an+1+a2n)S_n^*=\frac n2\left(a_{n+1}+a_{2n}\right)

בסדרה חשבונית, אם סכום המקומות של שני איברים שווה לסכום המקומות של שני איברים אחרים, גם סכומי האיברים שווים. כאן (n+1)+2n=1+3n(n+1)+2n=1+3n, ולכן an+1+a2n=a1+a3na_{n+1}+a_{2n}=a_1+a_{3n}.

(בדיקה: an+1+a2n=(a1+nd)+(a1+(2n−1)d)=2a1+(3n−1)d=a1+a3na_{n+1}+a_{2n}=\left(a_1+nd\right)+\left(a_1+(2n-1)d\right)=2a_1+(3n-1)d=a_1+a_{3n}.)

Sn∗=n2(a1+a3n)=13⋅3n2(a1+a3n)=13S3nS_n^*=\frac n2\left(a_1+a_{3n}\right)=\frac13\cdot\frac{3n}2\left(a_1+a_{3n}\right)=\frac13S_{3n}

טעות נפוצה: לקחת כאיברים האמצעיים את an,…,a2n−1a_n,\ldots,a_{2n-1} ולקבל Sn∗=n2(an+a2n−1)=13S3n−ndS_n^*=\frac n2\left(a_n+a_{2n-1}\right)=\frac13S_{3n}-nd - לפני ana_n יש רק n−1n-1 איברים.

סעיף ב

תשובה:

הפרש הסדרה שלילי

לפי סעיף א, S3n=3Sn∗=3⋅0=0S_{3n}=3S_n^*=3\cdot0=0.

S3n=3n2(a1+a3n)=0⇒a3n=−a1S_{3n}=\frac{3n}2\left(a_1+a_{3n}\right)=0\quad\Rightarrow\quad a_{3n}=-a_1

a1>0a_1>0, ולכן a3n<0<a1a_{3n}<0<a_1: האיבר האחרון קטן מהאיבר הראשון, ולכן הסדרה יורדת וההפרש שלילי.

(אלגברית: a3n−a1=(3n−1)d=−2a1<0a_{3n}-a_1=(3n-1)d=-2a_1<0, ו-3n−1>03n-1>0, ולכן d<0d<0.)

טעות נפוצה: להסיק מ-Sn∗=0S_n^*=0 רק ש-an+1=−a2na_{n+1}=-a_{2n}, לא לקשר זאת ל-a1a_1, ולענות שאי אפשר לקבוע את סימן ההפרש.

סעיף ג

תשובה:

39 איברים

לפי סעיף ב d<0d<0, ולכן ∣d∣=−d|d|=-d, ו-a1=−19da_1=-19d.

לפי סעיף ב גם S3n=0S_{3n}=0:

3n2(2a1+(3n−1)d)=0⇒2⋅(−19d)+(3n−1)d=0\frac{3n}2\left(2a_1+(3n-1)d\right)=0\quad\Rightarrow\quad2\cdot(-19d)+(3n-1)d=0

מחלקים ב-d≠0d\neq0: −38+3n−1=0-38+3n-1=0, כלומר 3n=393n=39.

בסדרה 39 איברים.

טעות נפוצה: לפתור את המשוואה עבור nn ולענות 13 - אבל מספר האיברים בסדרה הוא 3n=393n=39.

סעיף ד

תשובה:

d=−3d=-3

בסדרה החדשה המקומות עולים ב-3, ולכן זו סדרה חשבונית שהפרשה 3d3d.

לפי סעיף ג 3n=393n=39, ולכן האיבר האחרון בסדרה החדשה הוא a3n−4=a35a_{3n-4}=a_{35}.

מספר האיברים: המקום של האיבר ה-kk בסדרה החדשה הוא 2+3(k−1)2+3(k-1), ו-2+3(k−1)=352+3(k-1)=35 נותן k=12k=12.

a2+a35=(a1+d)+(a1+34d)=2a1+35d=2⋅(−19d)+35d=−3da_2+a_{35}=\left(a_1+d\right)+\left(a_1+34d\right)=2a_1+35d=2\cdot(-19d)+35d=-3d
122⋅(−3d)=−18d=54⇒d=−3\frac{12}2\cdot(-3d)=-18d=54\quad\Rightarrow\quad d=-3

(מתאים לסעיף ב: d<0d<0. אז a1=57a_1=57.)

טעות נפוצה: לספור את האיברים כ-35−23=11\frac{35-2}3=11 (בלי להוסיף 1) ולקבל 112⋅(−3d)=54\frac{11}2\cdot(-3d)=54, כלומר d=−3611≈−3.27d=-\frac{36}{11}\approx-3.27.

שאלה 3 · הסתברות מותנית בשני הכיוונים: מנויי עיתון בחיפה ובתל אביב

עיתון יומי המופץ למנויים שגרים בחיפה או בתל אביב בלבד, אמור להישלח אל ביתם בכל יום עד השעה 6:00. מערכת העיתון ערכה סקר בקרב המנויים, ושאלה בנוגע ליום מסוים אם הם קיבלו את העיתון בזמן. כל המנויים השתתפו בסקר וכל אחד מהם ענה כן או לא. מספר המנויים של העיתון גדול מאוד. מתוצאות הסקר עולה כי ההסתברות לבחור באקראי מנוי שקיבל את העיתון בזמן מבין המנויים שגרים בחיפה היא 23\frac23, וההסתברות לבחור באקראי מנוי שגר בחיפה מבין המנויים שקיבלו את העיתון בזמן היא 57\frac57.

נסמן ב-pp את ההסתברות שמנוי שנבחר באקראי מבין כל המנויים גר בחיפה.

בוחרים באקראי אחד מן המנויים.

א.

הביעו באמצעות pp את ההסתברות שהמנוי שנבחר גר בתל אביב וקיבל את העיתון בזמן.

נתון כי מספר המנויים שגרים בתל אביב ולא קיבלו את העיתון בזמן גדול פי 1.5 ממספר המנויים שגרים בתל אביב וקיבלו את העיתון בזמן.

ב.

כמה אחוזים מן המנויים קיבלו את העיתון בזמן?

מבין המנויים שלא קיבלו את העיתון בזמן, בוחרים באקראי שני מנויים.

ג.

מהי ההסתברות שהראשון שנבחר גר בתל אביב והשני שנבחר גר בחיפה?

באותו היום התקשרו למערכת העיתון 6 מנויים שלא קיבלו את העיתון בזמן.

ד.

מהי ההסתברות שלכל היותר 4 מהם גרים בחיפה?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

415p\frac4{15}p

נסמן: HH - המנוי גר בחיפה, TT - המנוי גר בתל אביב, BB - המנוי קיבל את העיתון בזמן.

P(H)=pP(H)=p ו-P(B∣H)=23P(B|H)=\frac23, ולכן P(H∩B)=23pP(H\cap B)=\frac23p.

נתון P(H∣B)=57P(H|B)=\frac57, כלומר P(H∩B)P(B)=57\frac{P(H\cap B)}{P(B)}=\frac57, ולכן P(B)=23p57=1415pP(B)=\frac{\frac23p}{\frac57}=\frac{14}{15}p.

כל מנוי גר בחיפה או בתל אביב, ולכן P(T∩B)=P(B)−P(H∩B)=1415p−1015p=415pP(T\cap B)=P(B)-P(H\cap B)=\frac{14}{15}p-\frac{10}{15}p=\frac4{15}p.

סעיף ב

תשובה:

56%

לפי הנתון P(T∩Bˉ)=1.5⋅415p=25pP(T\cap\bar B)=1.5\cdot\frac4{15}p=\frac25p.

לכן P(T)=P(T∩B)+P(T∩Bˉ)=415p+615p=23pP(T)=P(T\cap B)+P(T\cap\bar B)=\frac4{15}p+\frac6{15}p=\frac23p.

מצד שני P(T)=1−pP(T)=1-p, ולכן 1−p=23p1-p=\frac23p, כלומר p=35p=\frac35.

P(B)=1415⋅35=1425=0.56P(B)=\frac{14}{15}\cdot\frac35=\frac{14}{25}=0.56, כלומר 56%56\% מן המנויים קיבלו את העיתון בזמן.

סעיף ג

תשובה:

30121≈0.248\frac{30}{121}\approx0.248

P(Bˉ)=1−0.56=0.44P(\bar B)=1-0.56=0.44.

P(H∩Bˉ)=p−23p=13⋅35=0.2P(H\cap\bar B)=p-\frac23p=\frac13\cdot\frac35=0.2, ו-P(T∩Bˉ)=25⋅35=0.24P(T\cap\bar B)=\frac25\cdot\frac35=0.24.

מבין המנויים שלא קיבלו את העיתון בזמן: P(T∣Bˉ)=0.240.44=611P(T|\bar B)=\frac{0.24}{0.44}=\frac6{11} ו-P(H∣Bˉ)=0.20.44=511P(H|\bar B)=\frac{0.2}{0.44}=\frac5{11}.

מספר המנויים גדול מאוד, ולכן הבחירה של המנוי הראשון כמעט אינה משנה את ההרכב, והבחירות בלתי תלויות:

P=611⋅511=30121≈0.248P=\frac6{11}\cdot\frac5{11}=\frac{30}{121}\approx0.248.

סעיף ד

תשובה:

≈0.928\approx0.928

כל אחד מ-6 המנויים שהתקשרו לא קיבל את העיתון בזמן, ולכן הוא גר בחיפה בהסתברות 511\frac5{11}. מספר המנויים גדול מאוד, ולכן אפשר להתייחס לכך כאל 6 ניסויי ברנולי בלתי תלויים.

"לכל היותר 4" הוא המשלים של "5 או 6":

P=1−(65)(511)5⋅611−(511)6=1−1125001771561−156251771561=16434361771561≈0.928P=1-\binom65\left(\frac5{11}\right)^5\cdot\frac6{11}-\left(\frac5{11}\right)^6=1-\frac{112500}{1771561}-\frac{15625}{1771561}=\frac{1643436}{1771561}\approx0.928.

שאלה 4 · משיק, מיתרים מקבילים ודמיון: יחסי שטחים ונקודות על מעגל

מנקודה B, שמחוץ למעגל, העבירו ישר שמשיק למעגל בנקודה C, וישר אחר שחותך את המעגל בנקודות E ו-A, כמתואר בסרטוט. הנקודה D נמצאת על המעגל כך שהמיתר CD מקביל למיתר EA. המיתרים ED ו-AC נחתכים בנקודה K.

ABCDEKO
א.

הוכיחו: ΔCEB∼ΔDCE\Delta CEB\sim\Delta DCE.

נתון: ED=7ED=7, AK=3AK=3. נסמן את שטח המשולש CEK ב-SS.

ב.

הביעו באמצעות SS את שטח המשולש CKD.

נתון: BC=3532BC=\frac{35}{\sqrt{32}}.

ג.

הביעו באמצעות SS את שטח המשולש CEB.

הנקודה O היא מרכז המעגל.

ד.

הוכיחו: ∠COE=∠CKE\angle COE=\angle CKE.

נתון: ∠CAE=45∘\angle CAE=45^\circ.

ה.

הסבירו מדוע הנקודות E, C, O ו-K נמצאות על מעגל אחד.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

הוכחה

∠BCE=∠CDE\angle BCE=\angle CDE: הזווית בין המשיק BCBC למיתר CECE שווה לזווית ההיקפית CDECDE שנשענת על אותה קשת CECE.

∠CEB=∠DCE\angle CEB=\angle DCE: זוויות מתחלפות בין הישרים המקבילים CDCD ו-EBEB (הישר EBEB הוא הישר EAEA), עם החותך CECE.

לכן ΔCEB∼ΔDCE\Delta CEB\sim\Delta DCE (ז.ז.), בהתאמה C↔DC\leftrightarrow D, E↔CE\leftrightarrow C, B↔EB\leftrightarrow E.

טעות נפוצה: לנמק את ∠BCE=∠CDE\angle BCE=\angle CDE כ"זוויות מתחלפות" - BCBC אינו מקביל ל-DEDE; השוויון נובע מהמשפט על זווית בין משיק למיתר.

סעיף ב

תשובה:

43S\frac43S

טרפז החסום במעגל הוא שווה-שוקיים (מיתרים מקבילים חוסמים קשתות שוות, CE⌢=DA⌢\overset{\frown}{CE}=\overset{\frown}{DA}, ולכן CE=DACE=DA). לכן CDAECDAE טרפז שווה-שוקיים.

∠KEA=∠DEA\angle KEA=\angle DEA ו-∠KAE=∠CAE\angle KAE=\angle CAE הן זוויות היקפיות על הקשתות השוות DADA ו-CECE, ולכן הן שוות, והמשולש KEAKEA שווה-שוקיים: KE=KA=3KE=KA=3.

KD=ED−KE=7−3=4KD=ED-KE=7-3=4.

למשולשים CKDCKD ו-CKECKE קודקוד משותף CC, והבסיסים KDKD ו-KEKE על אותו ישר EDED - יש להם אותו גובה מ-CC. לכן:

SCKDSCKE=KDKE=43⇒SCKD=43S\frac{S_{CKD}}{S_{CKE}}=\frac{KD}{KE}=\frac43\quad\Rightarrow\quad S_{CKD}=\frac43S

טעות נפוצה: להפוך את היחס, KEKD\frac{KE}{KD}, ולקבל 34S\frac34S.

סעיף ג

תשובה:

17596S\frac{175}{96}S

לפי סעיף א ΔCEB∼ΔDCE\Delta CEB\sim\Delta DCE, והצלע CBCB מתאימה לצלע DEDE. יחס הדמיון:

CBDE=35327=532\frac{CB}{DE}=\frac{\frac{35}{\sqrt{32}}}{7}=\frac5{\sqrt{32}}

יחס השטחים הוא ריבוע יחס הדמיון: 2532\frac{25}{32}.

SDCE=SCKE+SCKD=S+43S=73SS_{DCE}=S_{CKE}+S_{CKD}=S+\frac43S=\frac73S.

SCEB=2532⋅73S=17596SS_{CEB}=\frac{25}{32}\cdot\frac73S=\frac{175}{96}S

טעות נפוצה: להכפיל ביחס הדמיון עצמו ולא בריבועו: 532⋅73S≈2.06S\frac5{\sqrt{32}}\cdot\frac73S\approx2.06S.

סעיף ד

תשובה:

הוכחה

∠CKE\angle CKE היא זווית חיצונית למשולש KEAKEA, ולכן ∠CKE=∠KEA+∠KAE\angle CKE=\angle KEA+\angle KAE.

לפי סעיף ב ∠KEA=∠KAE=∠CAE\angle KEA=\angle KAE=\angle CAE, ולכן ∠CKE=2∠CAE\angle CKE=2\angle CAE.

∠COE\angle COE היא זווית מרכזית ו-∠CAE\angle CAE זווית היקפית, ושתיהן נשענות על הקשת CECE, ולכן ∠COE=2∠CAE\angle COE=2\angle CAE.

מכאן ∠COE=∠CKE\angle COE=\angle CKE.

(דרך אחרת: ∠CKE=12(CE⌢+DA⌢)\angle CKE=\frac12\left(\overset{\frown}{CE}+\overset{\frown}{DA}\right), והקשתות שוות כי CD∥EACD\parallel EA; לכן ∠CKE\angle CKE שווה לקשת CECE, כמו הזווית המרכזית.)

טעות נפוצה: לחשוב ש-∠CKE\angle CKE היא "זווית היקפית" על הקשת CECE ולכתוב ∠CKE=12∠COE\angle CKE=\frac12\angle COE - הקודקוד KK נמצא בתוך המעגל, לא עליו.

סעיף ה

תשובה:

∠COE=∠CKE=90∘\angle COE=\angle CKE=90^\circ, ולכן O ו-K על המעגל שקוטרו CE

∠COE=2∠CAE=90∘\angle COE=2\angle CAE=90^\circ (זווית מרכזית והיקפית על הקשת CECE), ולפי סעיף ד גם ∠CKE=90∘\angle CKE=90^\circ.

הנקודות OO ו-KK "רואות" את הקטע CECE בזווית ישרה. קודקוד של זווית ישרה שנשענת על קטע נמצא על המעגל שהקטע הוא קוטר שלו.

לכן OO ו-KK נמצאות על המעגל שקוטרו CECE, וכך גם CC ו-EE: ארבע הנקודות על מעגל אחד.

טעות נפוצה: לכתוב ∠COE=∠CAE=45∘\angle COE=\angle CAE=45^\circ (לשכוח שהזווית המרכזית כפולה מההיקפית) - ואז הנימוק של זווית ישרה לא עובד.

שאלה 5 · טרפז חסום במעגל והמשכי השוקיים: משפט הסינוסים, יחס שטחים ותיכון

נתון טרפז ABCD (AB∥DC)(AB\parallel DC), החסום במעגל. המשכי הצלעות AD ו-BC נפגשים בנקודה E, כמתואר בסרטוט.

נתון: ∠ACB=60∘\angle ACB=60^\circ.

נסמן: ∠CDE=α\angle CDE=\alpha, AC=kAC=k.

ABCDE
א(1).

מצאו את זוויות המשולש ACE (הביעו באמצעות α\alpha אם יש צורך).

א(2).

הביעו באמצעות α\alpha ו-kk את אורכי הצלעות AB ו-DC.

נתון כי שטח המשולש ABE גדול פי 3 משטח המשולש DCE.

ב.

מצאו את גודל הזווית α\alpha.

ג.

מצאו את הערך של kk שבעבורו אורך התיכון לצלע EC במשולש AEC הוא 63\sqrt{63}.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א(1)

תשובה:

∠EAC=2α−120∘\angle EAC=2\alpha-120^\circ, ∠ACE=120∘\angle ACE=120^\circ, ∠AEC=180∘−2α\angle AEC=180^\circ-2\alpha

∠CDE\angle CDE היא זווית חיצונית למרובע החסום ABCD, ולכן היא שווה לזווית הפנימית שמולה: ∠ABC=α\angle ABC=\alpha.

טרפז החסום במעגל הוא טרפז שווה שוקיים, ולכן גם ∠DAB=∠ABC=α\angle DAB=\angle ABC=\alpha.

במשולש ABC: ∠CAB=180∘−α−60∘=120∘−α\angle CAB=180^\circ-\alpha-60^\circ=120^\circ-\alpha.

∠EAC=∠DAB−∠CAB=α−(120∘−α)=2α−120∘\angle EAC=\angle DAB-\angle CAB=\alpha-(120^\circ-\alpha)=2\alpha-120^\circ

הנקודות B, C, E על ישר אחד, ולכן ∠ACE\angle ACE צמודה ל-∠ACB\angle ACB: ∠ACE=180∘−60∘=120∘\angle ACE=180^\circ-60^\circ=120^\circ.

סכום הזוויות במשולש ACE:

∠AEC=180∘−120∘−(2α−120∘)=180∘−2α\angle AEC=180^\circ-120^\circ-(2\alpha-120^\circ)=180^\circ-2\alpha

(בדיקה: במשולש ABE שתי זוויות הבסיס שוות α\alpha, ולכן גם משם ∠E=180∘−2α\angle E=180^\circ-2\alpha.)

טעות נפוצה: להפעיל את המשפט "זוויות נגדיות במרובע חסום משלימות" על הזווית החיצונית ולכתוב ∠ABC=180∘−α\angle ABC=180^\circ-\alpha; אז ∠CAB=α−60∘\angle CAB=\alpha-60^\circ ומקבלים ∠EAC=240∘−2α\angle EAC=240^\circ-2\alpha.

סעיף א(2)

תשובה:

AB=3k2sin⁡αAB=\frac{\sqrt3k}{2\sin\alpha}, DC=ksin⁡(2α−120∘)sin⁡αDC=\frac{k\sin(2\alpha-120^\circ)}{\sin\alpha}

במשולש ABC, לפי משפט הסינוסים (הזווית שמול AC היא ∠ABC=α\angle ABC=\alpha):

ABsin⁡60∘=ksin⁡α ⇒ AB=ksin⁡60∘sin⁡α=3k2sin⁡α\frac{AB}{\sin60^\circ}=\frac{k}{\sin\alpha}\ \Rightarrow\ AB=\frac{k\sin60^\circ}{\sin\alpha}=\frac{\sqrt3k}{2\sin\alpha}

במשולש ACD: ∠ADC=180∘−α\angle ADC=180^\circ-\alpha (צמודה ל-∠CDE\angle CDE), ו-∠DAC=∠EAC=2α−120∘\angle DAC=\angle EAC=2\alpha-120^\circ. לפי משפט הסינוסים:

DCsin⁡(2α−120∘)=ksin⁡(180∘−α) ⇒ DC=ksin⁡(2α−120∘)sin⁡α\frac{DC}{\sin(2\alpha-120^\circ)}=\frac{k}{\sin(180^\circ-\alpha)}\ \Rightarrow\ DC=\frac{k\sin(2\alpha-120^\circ)}{\sin\alpha}

(כי sin⁡(180∘−α)=sin⁡α\sin(180^\circ-\alpha)=\sin\alpha.)

טעות נפוצה: להפוך את היחס במשפט הסינוסים ולכתוב AB=ksin⁡αsin⁡60∘=2ksin⁡α3AB=\frac{k\sin\alpha}{\sin60^\circ}=\frac{2k\sin\alpha}{\sqrt3} - כל צלע מחולקת בסינוס הזווית שמולה.

סעיף ב

תשובה:

α=75∘\alpha=75^\circ

DC∥ABDC\parallel AB, ולכן △DCE∼△ABE\triangle DCE\sim\triangle ABE (זוויות מתאימות שוות).

יחס השטחים של משולשים דומים שווה לריבוע יחס הדמיון: (ABDC)2=3\left(\frac{AB}{DC}\right)^2=3, ולכן ABDC=3\frac{AB}{DC}=\sqrt3.

מסעיף א(2):

ABDC=3k2sin⁡α⋅sin⁡αksin⁡(2α−120∘)=32sin⁡(2α−120∘)=3 ⇒ sin⁡(2α−120∘)=12\frac{AB}{DC}=\frac{\sqrt3k}{2\sin\alpha}\cdot\frac{\sin\alpha}{k\sin(2\alpha-120^\circ)}=\frac{\sqrt3}{2\sin(2\alpha-120^\circ)}=\sqrt3\ \Rightarrow\ \sin(2\alpha-120^\circ)=\frac12

2α−120∘2\alpha-120^\circ היא זווית במשולש ACE, ולכן 0∘<2α−120∘<180∘0^\circ<2\alpha-120^\circ<180^\circ. יש שתי אפשרויות:

2α−120∘=30∘2\alpha-120^\circ=30^\circ, כלומר α=75∘\alpha=75^\circ, או 2α−120∘=150∘2\alpha-120^\circ=150^\circ, כלומר α=135∘\alpha=135^\circ.

α\alpha היא זווית בסיס במשולש ABE (שבו שתי זוויות הבסיס שוות α\alpha), ולכן α<90∘\alpha<90^\circ. הפתרון α=135∘\alpha=135^\circ נפסל.

α=75∘\alpha=75^\circ.

טעות נפוצה: לקחת את יחס השטחים כיחס הצלעות, ABDC=3\frac{AB}{DC}=3; אז sin⁡(2α−120∘)=36\sin(2\alpha-120^\circ)=\frac{\sqrt3}{6} ומקבלים α≈68.4∘\alpha\approx68.4^\circ.

סעיף ג

תשובה:

k=6k=6

עבור α=75∘\alpha=75^\circ, מסעיף א(1): ∠EAC=2⋅75∘−120∘=30∘\angle EAC=2\cdot75^\circ-120^\circ=30^\circ ו-∠AEC=180∘−150∘=30∘\angle AEC=180^\circ-150^\circ=30^\circ.

שתי הזוויות שוות, ולכן המשולש AEC שווה שוקיים: EC=AC=kEC=AC=k, והזווית ביניהן ∠ACE=120∘\angle ACE=120^\circ.

נסמן ב-M את אמצע EC, כך ש-CM=k2CM=\frac k2. במשולש ACM, לפי משפט הקוסינוסים:

AM2=k2+(k2)2−2⋅k⋅k2cos⁡120∘=k2+k24+k22=7k24AM^2=k^2+\left(\frac k2\right)^2-2\cdot k\cdot\frac k2\cos120^\circ=k^2+\frac{k^2}4+\frac{k^2}2=\frac{7k^2}4
AM=72k=63=37 ⇒ k=6AM=\frac{\sqrt7}{2}k=\sqrt{63}=3\sqrt7\ \Rightarrow\ k=6

טעות נפוצה: להציב cos⁡120∘=12\cos120^\circ=\frac12 (בלי הסימן); מקבלים AM2=3k24AM^2=\frac{3k^2}4, כלומר 32k=63\frac{\sqrt3}2k=\sqrt{63} ו-k=221≈9.17k=2\sqrt{21}\approx9.17.

שאלה 6 · פונקציה רציונלית עם פרמטר: חקירה, גרף שנמצא מעל גרף אחר ושטח ביניהם

נתונה הפונקציה: f(x)=x2−a2(x−3)2f(x)=\frac{x^2-a^2}{(x-3)^2}, 0<a<30<a<3 הוא פרמטר.

ענו על התת-סעיפים (1)-(5). הביעו את תשובותיכם באמצעות aa, אם יש צורך.

א(1).

מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x)f(x).

א(2).

מצאו את משוואות האסימפטוטות המאונכות לצירים של הפונקציה f(x)f(x).

א(3).

מצאו את שיעורי נקודות החיתוך של גרף הפונקציה f(x)f(x) עם הצירים.

א(4).

מצאו את שיעור ה-xx של נקודת הקיצון של הפונקציה f(x)f(x), וקבעו את סוגה.

א(5).

סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x)f(x).

נתונה הפונקציה: g(x)=x2(x−3)2g(x)=\frac{x^2}{(x-3)^2}, המוגדרת באותו התחום שבו מוגדרת הפונקציה f(x)f(x).

ב(1).

הוכיחו כי גרף הפונקציה g(x)g(x) נמצא כולו מעל גרף הפונקציה f(x)f(x).

ב(2).

הביעו באמצעות aa את השטח המוגבל על ידי הגרפים של הפונקציות f(x)f(x) ו-g(x)g(x), על ידי הישר x=1x=1 ועל ידי ציר ה-yy.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א(1)

תשובה:

x≠3x\neq3

הפונקציה מוגדרת בכל מקום שבו המכנה (x−3)2(x-3)^2 שונה מאפס.

המכנה מתאפס רק ב-x=3x=3, ולכן תחום ההגדרה: x≠3x\neq3.

טעות נפוצה: להוציא מהתחום גם את x=±ax=\pm a (שבהם המונה מתאפס) ולכתוב x≠3, x≠±ax\neq3,\ x\neq\pm a - בנקודות האלה הפונקציה מוגדרת ושווה 0.

סעיף א(2)

תשובה:

x=3x=3, y=1y=1

אסימפטוטה אנכית: ב-x=3x=3 המכנה מתאפס, והמונה שווה 9−a29-a^2. מאחר ש-0<a<30<a<3, 9−a2>09-a^2>0 - המונה אינו מתאפס, ולכן x=3x=3 אסימפטוטה אנכית.

אסימפטוטה אופקית: (x−3)2=x2−6x+9(x-3)^2=x^2-6x+9, כך שמעלת המונה ומעלת המכנה שוות (2). הפונקציה שואפת ליחס המקדמים המובילים, 11=1\frac11=1: y=1y=1.

טעות נפוצה: לחשוב שהמכנה "בריבוע" ממעלה גבוהה יותר מהמונה ולכתוב y=0y=0 - אבל (x−3)2(x-3)^2 ממעלה 2, כמו המונה.

סעיף א(3)

תשובה:

(a,0)(a,0), (−a,0)(-a,0), (0,−a29)\left(0,-\frac{a^2}9\right)

עם ציר ה-xx: f(x)=0f(x)=0 כשהמונה מתאפס: x2−a2=0x^2-a^2=0, x=±ax=\pm a (שניהם בתחום, כי a<3a<3). הנקודות: (a,0)(a,0), (−a,0)(-a,0).

עם ציר ה-yy: f(0)=−a2(0−3)2=−a29f(0)=\frac{-a^2}{(0-3)^2}=-\frac{a^2}9. הנקודה: (0,−a29)\left(0,-\frac{a^2}9\right).

טעות נפוצה: לכתוב (0−3)2=−9(0-3)^2=-9 ולקבל את הנקודה (0,a29)\left(0,\frac{a^2}9\right).

סעיף א(4)

תשובה:

x=a23x=\frac{a^2}3, מינימום

גוזרים לפי כלל המנה:

f′(x)=2x(x−3)2−(x2−a2)⋅2(x−3)(x−3)4f'(x)=\frac{2x(x-3)^2-(x^2-a^2)\cdot2(x-3)}{(x-3)^4}

מצמצמים ב-(x−3)(x-3):

f′(x)=2x(x−3)−2(x2−a2)(x−3)3=2(a2−3x)(x−3)3f'(x)=\frac{2x(x-3)-2(x^2-a^2)}{(x-3)^3}=\frac{2(a^2-3x)}{(x-3)^3}

f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=a23x=\frac{a^2}3 (ומאחר ש-a<3a<3, a23<3\frac{a^2}{3}<3 - הנקודה בתחום, משמאל לאסימפטוטה).

טבלת סימנים - חשוב להתחשב גם בסימן המכנה (x−3)3(x-3)^3:

xxx<a23x<\frac{a^2}3a23\frac{a^2}3a23<x<3\frac{a^2}3<x<3x>3x>3
2(a2−3x)2(a^2-3x)++0−-−-
(x−3)3(x-3)^3−-−-++
f′(x)f'(x)−-0++−-
f(x)f(x)↘מינימום↗↘

ב-x=a23x=\frac{a^2}3 נקודת מינימום.

טעות נפוצה: לקבוע את הסימן רק לפי המונה 2(a2−3x)2(a^2-3x) (חיובי ואז שלילי) ולקבוע "מקסימום" - המכנה (x−3)3(x-3)^3 שלילי בכל הקטע x<3x<3 והופך את הסימן.

סעיף א(5)

תשובה:

אסימפטוטות x=3x=3, y=1y=1. משמאל ל-3: הגרף מגיע מ-y=1y=1 (מלמטה), יורד דרך (−a,0)(-a,0) ו-(0,−a29)\left(0,-\frac{a^2}9\right) למינימום שלילי ב-x=a23x=\frac{a^2}3, עולה דרך (a,0)(a,0), חוצה את y=1y=1 ושואף ל-+∞+\infty ליד x=3x=3. מימין ל-3: יורד מ-+∞+\infty ושואף ל-y=1y=1 מלמעלה

מרכזים את הנתונים: אסימפטוטות x=3x=3, y=1y=1; חיתוכים (±a,0)(\pm a,0), (0,−a29)\left(0,-\frac{a^2}9\right); מינימום ב-x=a23x=\frac{a^2}3, שערכו f(a23)=a2a2−9<0f\left(\frac{a^2}3\right)=\frac{a^2}{a^2-9}<0.

ליד x=3x=3 המונה חיובי (9−a29-a^2) והמכנה חיובי משני הצדדים, ולכן f→+∞f\to+\infty משני צדי האסימפטוטה.

יחס לאסימפטוטה האופקית:

f(x)−1=x2−a2−(x−3)2(x−3)2=6x−9−a2(x−3)2f(x)-1=\frac{x^2-a^2-(x-3)^2}{(x-3)^2}=\frac{6x-9-a^2}{(x-3)^2}

כש-x→−∞x\to-\infty ההפרש שלילי - הגרף מתחת ל-y=1y=1. הגרף חוצה את y=1y=1 ב-x=9+a26x=\frac{9+a^2}6 (שנמצא בין aa ל-3), ומימין ל-3 ההפרש חיובי - הגרף מתקרב ל-y=1y=1 מלמעלה.

סדר הנקודות משמאל לימין: −a<0<a23<a<9+a26<3-a<0<\frac{a^2}3<a<\frac{9+a^2}6<3.

טעות נפוצה: לסרטט את הענף השמאלי יורד ל-−∞-\infty ליד x=3x=3 - המונה ב-x=3x=3 חיובי והמכנה ריבוע, ולכן f→+∞f\to+\infty משני הצדדים.

סעיף ב(1)

תשובה:

g(x)−f(x)=a2(x−3)2>0g(x)-f(x)=\frac{a^2}{(x-3)^2}>0 לכל x≠3x\neq3

מחשבים את ההפרש (לשתי הפונקציות אותו מכנה):

g(x)−f(x)=x2−(x2−a2)(x−3)2=a2(x−3)2g(x)-f(x)=\frac{x^2-(x^2-a^2)}{(x-3)^2}=\frac{a^2}{(x-3)^2}

המונה a2>0a^2>0 (כי a>0a>0), והמכנה ריבוע חיובי לכל x≠3x\neq3. לכן g(x)−f(x)>0g(x)-f(x)>0 בכל התחום, כלומר גרף gg נמצא כולו מעל גרף ff.

טעות נפוצה: לחסר בלי סוגריים, x2−x2−a2x^2-x^2-a^2, לקבל g(x)−f(x)=−a2(x−3)2g(x)-f(x)=-\frac{a^2}{(x-3)^2} ו"להוכיח" שגרף ff מעל גרף gg.

סעיף ב(2)

תשובה:

S=a26S=\frac{a^2}6

בקטע 0≤x≤10\le x\le1 גרף gg מעל גרף ff (סעיף ב(1)), ולכן

S=∫01a2(x−3)2 dx=a2[−1x−3]01=a2(−1−2−(−1−3))=a2(12−13)=a26S=\int_0^1\frac{a^2}{(x-3)^2}\,dx=a^2\left[-\frac{1}{x-3}\right]_0^1=a^2\left(-\frac{1}{-2}-\left(-\frac{1}{-3}\right)\right)=a^2\left(\frac12-\frac13\right)=\frac{a^2}6

טעות נפוצה: לטעות בסימן בהצבת הגבול התחתון, −10−3=−13-\frac{1}{0-3}=-\frac13, ולקבל a2(12+13)=5a26a^2\left(\frac12+\frac13\right)=\frac{5a^2}6.

שאלה 7 · פונקציה עם שורש במכנה: אסימפטוטות שונות ב-, זיהוי גרף ושטח מתחתיו

נתונה הפונקציה: f(x)=4xx2+xf(x)=\frac{4x}{\sqrt{x^2+x}}.

בסוף השאלה מופיעים ארבעה גרפים, I-IV:

גרף I
גרף II
גרף III
גרף IV
א(1).

מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x)f(x).

א(2).

האם גרף הפונקציה f(x)f(x) חותך את הצירים? נמקו את תשובתכם.

א(3).

מצאו את משוואות האסימפטוטות המאונכות לצירים של הפונקציה f(x)f(x).

א(4).

מצאו את תחום העלייה ואת תחום הירידה של הפונקציה f(x)f(x).

נתון כי לפונקציה f(x)f(x) אין נקודות פיתול.

ב.

סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x)f(x).

ג.

היעזרו בגרף הפונקציה f(x)f(x), וקבעו איזה מן הגרפים I-IV שבסוף השאלה מתאר את גרף הנגזרת השנייה f′′(x)f''(x). נמקו את קביעתכם.

ד.

חשבו את השטח המוגבל על ידי גרף פונקציית הנגזרת השנייה f′′(x)f''(x), על ידי ציר ה-xx ועל ידי הישרים: x=1x=1 ו-x=2x=2.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א(1)

תשובה:

x<−1x<-1 או x>0x>0

הביטוי שבתוך השורש צריך להיות אי-שלילי, והשורש נמצא במכנה, ולכן הוא חייב להיות שונה מאפס - אי-שוויון חזק:

x2+x>0 ⇒ x(x+1)>0x^2+x>0\ \Rightarrow\ x(x+1)>0

פרבולה פתוחה כלפי מעלה עם אפסים ב-−1-1 וב-0: חיובית מחוץ לשורשים.

תחום ההגדרה: x<−1x<-1 או x>0x>0.

טעות נפוצה: לפתור x2+x≥0x^2+x\ge0 ולכתוב x≤−1x\le-1 או x≥0x\ge0 - בנקודות האלה המכנה מתאפס.

סעיף א(2)

תשובה:

לא

ציר ה-yy: x=0x=0 אינו בתחום ההגדרה, ולכן אין חיתוך.

ציר ה-xx: f(x)=0f(x)=0 רק כשהמונה מתאפס, 4x=04x=0, כלומר x=0x=0 - שאינו בתחום. לכן אין חיתוך.

הגרף אינו חותך את הצירים.

טעות נפוצה: לאפס את המונה, לקבל x=0x=0 ולענות שהגרף עובר בראשית (0,0)(0,0) - בלי לבדוק את התחום.

סעיף א(3)

תשובה:

x=−1x=-1, y=4y=4, y=−4y=-4

אסימפטוטה אנכית - בודקים את קצוות התחום:

כש-x→−1−x\to-1^-: המונה שואף ל-−4-4 והמכנה ל-0+0^+, ולכן f(x)→−∞f(x)\to-\infty: x=−1x=-1 אסימפטוטה אנכית.

כש-x→0+x\to0^+: f(x)=4xxx+1=4xx+1→0f(x)=\frac{4x}{\sqrt{x}\sqrt{x+1}}=\frac{4\sqrt x}{\sqrt{x+1}}\to0 - אין אסימפטוטה ב-x=0x=0 (הגרף מתחיל בנקודה ריקה בראשית).

אסימפטוטות אופקיות: x2+x=∣x∣1+1x\sqrt{x^2+x}=|x|\sqrt{1+\frac1x}.

כש-x→∞x\to\infty: ∣x∣=x|x|=x, ולכן f(x)=41+1x→4f(x)=\frac{4}{\sqrt{1+\frac1x}}\to4: y=4y=4.

כש-x→−∞x\to-\infty: ∣x∣=−x|x|=-x, ולכן f(x)=−41+1x→−4f(x)=\frac{-4}{\sqrt{1+\frac1x}}\to-4: y=−4y=-4.

טעות נפוצה: לכתוב x2=x\sqrt{x^2}=x גם כש-x→−∞x\to-\infty ולקבל רק את האסימפטוטה y=4y=4.

סעיף א(4)

תשובה:

עלייה: x>0x>0; ירידה: x<−1x<-1

f′(x)=4x2+x−4x⋅2x+12x2+xx2+x=4(x2+x)−2x(2x+1)(x2+x)32=2x(x2+x)32f'(x)=\frac{4\sqrt{x^2+x}-4x\cdot\frac{2x+1}{2\sqrt{x^2+x}}}{x^2+x}=\frac{4(x^2+x)-2x(2x+1)}{(x^2+x)^{\frac32}}=\frac{2x}{(x^2+x)^{\frac32}}

המכנה חיובי בכל התחום, ולכן סימן f′f' הוא סימן xx:

עבור x>0x>0: f′>0f'>0 - עלייה. עבור x<−1x<-1: f′<0f'<0 - ירידה.

טעות נפוצה: לשכוח את ה-12\frac12 בנגזרת השורש, לקבל במונה 4(x2+x)−4x(2x+1)=−4x24(x^2+x)-4x(2x+1)=-4x^2, ולהסיק שהפונקציה יורדת בשני התחומים.

סעיף ב

תשובה:

ענף ימני (x>0x>0): יוצא מהנקודה הריקה (0,0)(0,0), עולה ושואף ל-y=4y=4 מלמטה. ענף שמאלי (x<−1x<-1): יורד מ-y=−4y=-4 (מתחתיה) ושואף ל-−∞-\infty ליד x=−1x=-1

ענף ימני: מתחיל בגבול 0 בראשית (נקודה ריקה), עולה כל הזמן ושואף ל-4. מאחר שהוא עולה אל 4, כל ערכיו קטנים מ-4 - הגרף מתחת לאסימפטוטה.

ענף שמאלי: כש-x→−∞x\to-\infty הוא שואף ל-−4-4, והוא יורד כל הזמן עד −∞-\infty ליד x=−1x=-1. לכן כל ערכיו קטנים מ-−4-4 - הגרף מתחת ל-y=−4y=-4.

אין נקודות פיתול, ולכן כל ענף שומר על כיוון קעירות אחד (קעור כלפי מטה).

טעות נפוצה: לסרטט את הענף השמאלי בין y=−4y=-4 לציר ה-xx - פונקציה יורדת שמתחילה ב-−4-4 חייבת להיות מתחת ל-−4-4.

סעיף ג

תשובה:

גרף I

ענף ימני: הפונקציה עולה אל האסימפטוטה y=4y=4 והשיפוע שלה קטן ושואף ל-0 - הגרף קעור כלפי מטה, f′′<0f''<0.

ענף שמאלי: הפונקציה יורדת אל −∞-\infty ליד x=−1x=-1, והשיפוע הולך ונעשה שלילי יותר - קעורה כלפי מטה, f′′<0f''<0.

אין נקודות פיתול, ולכן f′′<0f''<0 בכל אחד מהענפים. הגרף שבו שני הענפים מתחת לציר ה-xx הוא גרף I.

טעות נפוצה: לבחור את גרף II - לפי סימן f′f' (שלילי משמאל, חיובי מימין) במקום לפי הקעירות.

סעיף ד

תשובה:

22−69≈0.435\frac{\sqrt2}2-\frac{\sqrt6}9\approx0.435

f′(x)f'(x) היא פונקציה קדומה של f′′(x)f''(x). בקטע 1≤x≤21\le x\le2 מתקיים f′′<0f''<0 (סעיף ג), ולכן

S=−∫12f′′(x) dx=f′(1)−f′(2)S=-\int_1^2f''(x)\,dx=f'(1)-f'(2)
f′(1)=2232=12=22,f′(2)=4632=466=69f'(1)=\frac{2}{2^{\frac32}}=\frac{1}{\sqrt2}=\frac{\sqrt2}2,\qquad f'(2)=\frac{4}{6^{\frac32}}=\frac{4}{6\sqrt6}=\frac{\sqrt6}9
S=22−69≈0.7071−0.2722≈0.435S=\frac{\sqrt2}2-\frac{\sqrt6}9\approx0.7071-0.2722\approx0.435

טעות נפוצה: לצמצם בטעות את xx שבמונה עם x32x^{\frac32} שבמכנה, כאילו f′(x)=2(x+1)32f'(x)=\frac{2}{(x+1)^{\frac32}}; אז f′(2)=233f'(2)=\frac{2}{3\sqrt3} ומקבלים S=22−239≈0.322S=\frac{\sqrt2}2-\frac{2\sqrt3}9\approx0.322.

שאלה 8 · בעיית קיצון טריגונומטרית: הפרש קטעים במלבן ובמשולש ישר זווית

הנקודה E היא אמצע הקטע AB.

על הקטע AB בונים מלבן ABCD ומשולש ישר זווית AFB, ∠AFB=90∘\angle AFB=90^\circ, כמתואר בסרטוט.

נתון: ∠FAB=2x\angle FAB=2x, ∠ECB=x\angle ECB=x.

נסמן את אורך הקטע AB ב-hh.

xABCDEF
א.

מהו תחום הערכים האפשרי בעבור xx? הסבירו את תשובתכם.

ב.

הביעו באמצעות xx ו-hh את ההפרש בין אורך הקטע CE לאורך הקטע AF.

ג.

מצאו את הערך של xx שבעבורו ההפרש בין אורך הקטע CE לאורך הקטע AF הוא מינימלי.

ד.

בעבור הערך של xx שמצאתם בסעיף ג, מצאו את היחס בין שטח המלבן ABCD לשטח המשולש AFB.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

0∘<x<45∘0^\circ<x<45^\circ

2x=∠FAB2x=\angle FAB היא זווית חדה במשולש ישר הזווית AFB (הזווית הישרה היא ב-F), ולכן 0∘<2x<90∘0^\circ<2x<90^\circ, כלומר 0∘<x<45∘0^\circ<x<45^\circ.

(גם x=∠ECBx=\angle ECB זווית חדה במשולש ישר הזווית EBC, אבל זה תנאי חלש יותר.)

טעות נפוצה: להסתפק בתנאי מהמשולש EBC ולענות 0∘<x<90∘0^\circ<x<90^\circ - שוכחים שגם 2x2x צריכה להיות זווית חדה.

סעיף ב

תשובה:

CE−AF=h2sin⁡x−hcos⁡2xCE-AF=\frac{h}{2\sin x}-h\cos2x

במשולש EBC (ישר זווית ב-B): EB=h2EB=\frac h2 הוא הניצב שמול הזווית xx, ולכן sin⁡x=EBCE\sin x=\frac{EB}{CE}:

CE=h2sin⁡xCE=\frac{h}{2\sin x}

במשולש AFB (ישר זווית ב-F): AB הוא היתר ו-AF הניצב שליד הזווית 2x2x:

AF=hcos⁡2xAF=h\cos2x
CE−AF=h2sin⁡x−hcos⁡2xCE-AF=\frac{h}{2\sin x}-h\cos2x

טעות נפוצה: לכתוב cos⁡x=EBCE\cos x=\frac{EB}{CE} (EB הוא הניצב שמול xx, לא שלידה) ולקבל h2cos⁡x−hcos⁡2x\frac{h}{2\cos x}-h\cos2x.

סעיף ג

תשובה:

x=30∘x=30^\circ

d(x)=h2sin⁡x−hcos⁡2xd(x)=\frac{h}{2\sin x}-h\cos2x.

d′(x)=−hcos⁡x2sin⁡2x+2hsin⁡2x=−hcos⁡x2sin⁡2x+4hsin⁡xcos⁡x=hcos⁡x(4sin⁡x−12sin⁡2x)d'(x)=-\frac{h\cos x}{2\sin^2x}+2h\sin2x=-\frac{h\cos x}{2\sin^2x}+4h\sin x\cos x=h\cos x\left(4\sin x-\frac{1}{2\sin^2x}\right)

(השתמשנו ב-sin⁡2x=2sin⁡xcos⁡x\sin2x=2\sin x\cos x.)

בתחום 0∘<x<45∘0^\circ<x<45^\circ: cos⁡x>0\cos x>0, ולכן d′(x)=0d'(x)=0 כאשר

4sin⁡x=12sin⁡2x ⇒ sin⁡3x=18 ⇒ sin⁡x=12 ⇒ x=30∘4\sin x=\frac1{2\sin^2x}\ \Rightarrow\ \sin^3x=\frac18\ \Rightarrow\ \sin x=\frac12\ \Rightarrow\ x=30^\circ

עבור x<30∘x<30^\circ: sin⁡x<12\sin x<\frac12, 4sin⁡x−12sin⁡2x<04\sin x-\frac1{2\sin^2x}<0 ו-d′<0d'<0; עבור x>30∘x>30^\circ: d′>0d'>0. לכן ב-x=30∘x=30^\circ מינימום.

טעות נפוצה: לגזור את cos⁡2x\cos2x כ-−sin⁡2x-\sin2x (בלי הכפל ב-2 של הנגזרת הפנימית); מקבלים sin⁡3x=14\sin^3x=\frac14 ו-x≈39.1∘x\approx39.1^\circ.

סעיף ד

תשובה:

4

עבור x=30∘x=30^\circ: במשולש EBC, BC=EBtan⁡30∘=h2⋅3=32hBC=\frac{EB}{\tan30^\circ}=\frac h2\cdot\sqrt3=\frac{\sqrt3}2h, ולכן

SABCD=AB⋅BC=h⋅32h=32h2S_{ABCD}=AB\cdot BC=h\cdot\frac{\sqrt3}2h=\frac{\sqrt3}2h^2

במשולש AFB: ∠FAB=60∘\angle FAB=60^\circ, AF=hcos⁡60∘=h2AF=h\cos60^\circ=\frac h2, BF=hsin⁡60∘=32hBF=h\sin60^\circ=\frac{\sqrt3}2h:

SAFB=12⋅h2⋅32h=38h2S_{AFB}=\frac12\cdot\frac h2\cdot\frac{\sqrt3}2h=\frac{\sqrt3}8h^2
SABCDSAFB=3238=4\frac{S_{ABCD}}{S_{AFB}}=\frac{\frac{\sqrt3}2}{\frac{\sqrt3}8}=4

טעות נפוצה: לכתוב BC=EB⋅tan⁡30∘=h23BC=EB\cdot\tan30^\circ=\frac{h}{2\sqrt3} (להפוך את היחס במשולש EBC), ולקבל יחס 43\frac43.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.