דילוג לתוכן המרכזי

סיכום אנרגיה בתגובות כימיות וקצב תגובה

כימיה לבגרות · 6 נושאים

כל מה שצריך לדעת באנרגיה בתגובות כימיות וקצב תגובה: המושגים, הכללים, דרכי פתרון בצעדים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

אנרגיה בתהליכים כימיים

כשמערבבים תמיסה של חומצה עם תמיסה של בסיס, הכוס מתחממת. כשמורחים אלכוג'ל על ידיים רטובות, הידיים מרגישות חום. כל תגובה וכל מעבר מצב צבירה מלווים במעבר של אנרגיה, והפרק הזה עונה על שתי שאלות: כמה אנרגיה עוברת, וכמה מהר התגובה מתרחשת.

במדויק: בכל תהליך - תגובה כימית, המסה או מעבר מצב צבירה - עוברת אנרגיה בין החומרים שמשתתפים בתהליך לבין מה שמסביבם. את כמות האנרגיה שעוברת בתגובה, לפי הניסוח שלה, מתאר שינוי האנתלפיה, ΔH\Delta H. את המהירות שבה המגיבים הופכים לתוצרים מתאר קצב התגובה.

שני החלקים של הפרק לא תלויים זה בזה: ΔH\Delta H אומר אם תגובה פולטת אנרגיה או קולטת אנרגיה, וכמה, אבל לא אומר כלום על המהירות שלה. תערובת של גז מימן וגז חמצן יכולה לעמוד בכלי סגור לאורך זמן בלי שינוי, למרות שהתגובה ביניהם פולטת הרבה אנרגיה.

תזכורת: מספר המולים ויחס המולים

כמות האנרגיה שעוברת בניסוי תלויה בכמות החומר שהגיב. לכן כמעט כל חישוב בפרק עובר, כמו בסטוכיומטריה, דרך מספר המולים.

במדויק: מספר המולים של חומר מחושב מהמסה שלו: n=mMwn=\frac{m}{M_w}, כשהמסה המולרית MwM_w מחושבת מהמסות האטומיות שבטבלה המחזורית המצורפת. המקדמים בניסוח מאוזן הם יחס המולים בין המגיבים והתוצרים, ושינוי האנתלפיה ΔH\Delta H שרשום ליד הניסוח מתאים בדיוק למספרי המולים האלה.

1. אנרגיה פנימית, פוטנציאלית וקינטית; מערכת וסביבה

אנרגיה פנימית

כוס מים שעומדת על השולחן נראית שקטה, אבל המולקולות שבה נעות כל הזמן, ובין המולקולות ובתוכן יש קשרים. גם אם לא רואים אותה, יש בחומר הרבה אנרגיה - והיא נקראת אנרגיה פנימית.

במדויק: האנרגיה הפנימית של חומר היא סך כל האנרגיה של החלקיקים שבו. יש לה שני מרכיבים: אנרגיה קינטית (כוללת) - אנרגיית התנועה של כל החלקיקים, ואנרגיה פוטנציאלית - האנרגיה האצורה בקשרים ובמשיכות שבין החלקיקים ובתוכם. האנרגיה הפוטנציאלית היא מרכיב של האנרגיה הפנימית.

במיקוד של תשפ"ז: הכרת המושגים האלה בלבד, ללא תרגול, והבנה איכותית. כשחומר עובר תגובה, משתנים הקשרים בין האטומים, ולכן משתנה האנרגיה הפוטנציאלית שלו. השינוי הזה הוא מקור האנרגיה שתגובה פולטת או קולטת (שיעור שינוי אנתלפיה).

אנרגיה וטמפרטורה

ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, האנרגיה הקינטית הממוצעת של החלקיקים גדולה יותר.

מושגמה הוא מתארתלוי בכמות החומר?
טמפרטורהמדד לאנרגיה הקינטית הממוצעת של החלקיקיםלא
אנרגיה קינטית כוללת, אנרגיה פנימיתסך האנרגיה של כל החלקיקיםכן

לכן בכוס מים ובגיגית מים באותה טמפרטורה האנרגיה הקינטית הממוצעת של המולקולות שווה, אבל בגיגית יש הרבה יותר אנרגיה, כי יש בה הרבה יותר מולקולות.

שים לב

אנרגיה וטמפרטורה הם שני מושגים שונים. אפשר להעביר אנרגיה לחומר בלי שהטמפרטורה שלו תשתנה: בזמן היתוך או רתיחה הטמפרטורה קבועה, והאנרגיה משמשת להרחקת החלקיקים זה מזה.

מערכת וסביבה

מושגמה כוללדוגמה: סתירה של HCl(aq)\text{HCl}_{(aq)} ב-NaOH(aq)\text{NaOH}_{(aq)}
מערכתהחומרים שמשתתפים בתהליך: המגיבים והתוצריםH3O(aq)+\text{H}_3\text{O}^+_{(aq)}, OH(aq)−\text{OH}^-_{(aq)} והמים שנוצרים
סביבהכל השאר: הממס, הכלי, המדחום, האווירהמים של התמיסה והכוס

- אנרגיה עוברת מהמערכת לסביבה - הסביבה מתחממת: הטמפרטורה של התמיסה עולה.

- אנרגיה עוברת מהסביבה למערכת - הסביבה מתקררת: הטמפרטורה של התמיסה יורדת.

תגובה בכלי פתוח, סגור או מבודד

סוג הכליחומר עובר בין המערכת לסביבה?אנרגיה עוברת בין המערכת לסביבה?
פתוחכן (למשל גז שנפלט לאוויר)כן
סגורלאכן
מבודדלאלא

בכלי מבודד האנרגיה שתגובה אקסותרמית פולטת נשארת בתוך הכלי: הטמפרטורה בתוך הכלי עולה, והטמפרטורה בסביבת הכלי לא משתנה.

שים לב

המערכת היא החומרים שמגיבים ונוצרים, ולא החפץ שרואים בניסוי. בניתוח בגרות 2018 רוב התלמידים לא הצליחו לקבוע מהי המערכת בניסוי של נר בוער, וכתבו למשל "המערכת היא נר דולק" או "הנר והצלוחית".

דוגמה - מהי המערכת בבעירה של נר

התרכובת העיקרית בשעוות הנר היא פחמימן שנוסחתו C25H52\text{C}_{25}\text{H}_{52}. בבעירת הנר השעווה ניתכת, נספגת בפתיל, נהפכת לגז ומגיבה בתגובת שרפה עם החמצן, O2(g)\text{O}_{2(g)}, שבאוויר:

C25H52(g)+38O2(g)→25CO2(g)+26H2O(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}+38\text{O}_{2(g)}\rightarrow25\text{CO}_{2(g)}+26\text{H}_2\text{O}_{(g)}

תלמידים שקלו נר שעווה, הדביקו אותו לצלוחית, הדליקו את הפתיל באמצעות גפרור דולק עד שנוצרה להבה קבועה בקצה הנר, ורשמו תצפיות. מהי המערכת בניסוי המתואר?

פתרון

1. מה מבקשים: המערכת היא החומרים שמשתתפים בתהליך שבו מתמקדים - כאן תגובת השרפה.

2. המגיבים: C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)} ו-O2(g)\text{O}_{2(g)}.

3. התוצרים: CO2(g)\text{CO}_{2(g)} ו-H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(g)}.

4. הסביבה היא כל השאר: האוויר שמסביב, הצלוחית, החלק של הנר שעוד לא נשרף. האנרגיה שנפלטת בשרפה עוברת מהמערכת לסביבה.

תשובה

המערכת היא המגיבים והתוצרים של תגובת השרפה: C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)} ו-O2(g)\text{O}_{2(g)}, CO2(g)\text{CO}_{2(g)} ו-H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(g)}.

2. שינוי אנתלפיה: תגובות אקסותרמיות ואנדותרמיות

שינוי אנתלפיה

כשמערבבים תמיסת NaOH(aq)\text{NaOH}_{(aq)} עם תמיסת HCl(aq)\text{HCl}_{(aq)}, הטמפרטורה עולה. כשמפרקים מים לגז מימן ולגז חמצן, צריך להשקיע אנרגיה כל הזמן. יש תגובות שנותנות אנרגיה, ויש תגובות שלוקחות - ו-ΔH\Delta H אומר לנו בדיוק כמה.

במדויק: אנתלפיה, HH, היא האנרגיה האצורה בחומרים. מודדים רק את השינוי בה. שינוי האנתלפיה של תגובה הוא ΔH=Hproducts−Hreactants\Delta H=H_{products}-H_{reactants}, והוא שווה לאנרגיה שהמערכת קולטת מהסביבה (ערך חיובי) או פולטת לסביבה (ערך שלילי) בתגובה לפי הניסוח שלה. תגובה אקסותרמית פולטת אנרגיה לסביבה: ΔH<0\Delta H<0. תגובה אנדותרמית קולטת אנרגיה מהסביבה: ΔH>0\Delta H>0.

היחידות של שינוי אנתלפיה הן יחידות של אנרגיה: קילוג'אול, kJ\text{kJ}, או ג'אול, J\text{J}. לפעמים רושמים ΔH0\Delta H^0 - שינוי האנתלפיה התקנית; בשאלות בבגרות זה הערך שרשום ליד הניסוח. גם תהליך פיזיקלי, כמו המסה או אידוי, יכול להיות אקסותרמי או אנדותרמי.

אקסותרמית או אנדותרמית

תכונהתגובה אקסותרמיתתגובה אנדותרמית
מעבר האנרגיהמהמערכת לסביבהמהסביבה למערכת
סימן ΔH\Delta Hשלילי, ΔH<0\Delta H<0חיובי, ΔH>0\Delta H>0
האנתלפיה של התוצריםנמוכה מזו של המגיביםגבוהה מזו של המגיבים
טמפרטורת הסביבה (התמיסה, הכלי, הידיים)עולהיורדת
דוגמה מהבגרותשרפה של דלק; סתירה של H3O+\text{H}_3\text{O}^+ ב-OH−\text{OH}^-פירוק מים לגז מימן ולגז חמצן

בדיאגרמת אנתלפיה רושמים את המגיבים ואת התוצרים על קווים אופקיים, וחץ מהמגיבים אל התוצרים הוא ΔH\Delta H: כלפי מטה בתגובה אקסותרמית (ΔH<0\Delta H<0), וכלפי מעלה בתגובה אנדותרמית (ΔH>0\Delta H>0).

תגובה אקסותרמית
‫אנתלפיה‬‫מגיבים‬‫תוצרים‬
תגובה אנדותרמית
‫אנתלפיה‬‫מגיבים‬‫תוצרים‬
שים לב

בשאלה "סרטטו דיאגרמת אנרגיה" של תגובה מסרטטים קווים אופקיים למגיבים ולתוצרים, עם מצבי צבירה וערך ΔH\Delta H עם יחידות. בדוח התובנות של קיץ 2025: "תלמידים משרטטים גרף של אנתלפיית במהלך תגובה (המתאים לגרפים שמתארים קצב תגובות) במקום לשרטט דיאגרמת אנרגיה", ו"תלמידים לא מקשרים בין אנתלפיית התגובה למיקום של המגיבים והתוצרים".

ΔH מתאים לניסוח, ו-Q לניסוי

•את ΔH0\Delta H^0 רושמים ליד הניסוח, והוא מתאים למספרי המולים שבמקדמי הניסוח, במצבי הצבירה שבניסוח:

N2(g)+3H2(g)→2NH3(g)ΔH0=−92 kJ\text{N}_{2(g)}+3\text{H}_{2(g)}\rightarrow2\text{NH}_{3(g)}\qquad\Delta H^0=-92\ \text{kJ}

כשמגיבים 11 מול N2\text{N}_2 ו-33 מול H2\text{H}_2 ונוצרים 22 מול NH3\text{NH}_3, נפלטים 92 kJ92\ \text{kJ}.

- כמות האנרגיה שעוברת בניסוי מסוים, QQ, תלויה במספר המולים שהגיבו בפועל. אם נוצר רק 11 מול NH3\text{NH}_3 (חצי מהמקדם), נפלטים 922=46 kJ\frac{92}{2}=46\ \text{kJ}.

•לכן שני ניסויים של אותה תגובה, בכמויות שונות, נותנים QQ שונה, אבל ΔH0\Delta H^0 של הניסוח זהה.

דרך הפתרון

מאנרגיה שנמדדה בניסוי אל ΔH של הניסוח

כשנתונים מסה (או מספר מולים) של חומר שהגיב וכמות האנרגיה שנפלטה או נקלטה:

1. מולים: n=mMwn=\frac{m}{M_w} של החומר שהגיב.

2. אנרגיה למול: מחלקים את האנרגיה שנמדדה ב-nn.

3. לפי הניסוח: כופלים במקדם של החומר בניסוח (אם המקדם 11 - לא משתנה).

4. סימן: אנרגיה נפלטה - ΔH\Delta H שלילי; אנרגיה נקלטה - ΔH\Delta H חיובי. רושמים יחידה, kJ\text{kJ}.

ובכיוון ההפוך (נתון ΔH\Delta H, מבקשים QQ או מולים): n=Q∣ΔH∣⋅coefficientn=\frac{Q}{|\Delta H|}\cdot\text{coefficient}, ואחר כך יחס מולים לפי הניסוח.

שים לב

שתי טעויות אופייניות מניתוח בגרות 2018 בחישוב כזה: "רישום ערך ΔH\Delta H של תגובה אקסותרמית ללא סימן מינוס", ורישום כמות האנרגיה שנפלטה בשרפת גרם אחד במקום ΔH\Delta H של מול אחד.

שים לב

בניתוח בגרות 2017, בשרפה של C13H28(l)\text{C}_{13}\text{H}_{28(l)} (ΔH0=−8740 kJ\Delta H^0=-8740\ \text{kJ} למול אחד) שבה נפלטו 890 kJ890\ \text{kJ}, "הטעות האופיינית העיקרית" הייתה חלוקה הפוכה: 8740890=9.82\frac{8740}{890}=9.82 מול. מספר המולים של C13H28\text{C}_{13}\text{H}_{28} שהגיבו הוא 890 kJ8740 kJmol=0.102 mol\frac{890\ \text{kJ}}{8740\ \frac{\text{kJ}}{\text{mol}}}=0.102\ \text{mol} - האנרגיה שנמדדה חלקי האנרגיה למול.

דוגמה א - סוג התגובה וסימן ΔH לפי עליית הטמפרטורה

בכוס A יש 100100 מ"ל תמיסת NaOH(aq)\text{NaOH}_{(aq)} בריכוז 1 M1\ \text{M}, ובכוס B - 100100 מ"ל תמיסת HCl(aq)\text{HCl}_{(aq)} בריכוז 1 M1\ \text{M}. הטמפרטורה של כל אחת מהתמיסות 22∘C22^\circ\text{C}. שפכו את התמיסה מכוס A אל כוס B וערבבו. במהלך הערבוב עלתה טמפרטורת התמיסה עד ל-28∘C28^\circ\text{C}. התגובה נטו: H3O(aq)++OH(aq)−→2H2O(l)\text{H}_3\text{O}^+_{(aq)}+\text{OH}^-_{(aq)}\rightarrow2\text{H}_2\text{O}_{(l)}.

(1) האם התגובה שהתרחשה בכוס היא תגובה אקסותרמית או אנדותרמית? נמקו את תשובתכם. בנימוק התייחסו למעברי אנרגיה.

(2) מהו ΔH0\Delta H^0 העשוי להתאים לתגובה: −57 kJ-57\ \text{kJ} או +57 kJ+57\ \text{kJ}? נמקו את בחירתכם.

פתרון

1. מערכת וסביבה: המערכת היא המגיבים והתוצרים, H3O+\text{H}_3\text{O}^+, OH−\text{OH}^- והמים שנוצרים. הסביבה היא שאר התמיסה והכוס.

2. התצפית: הטמפרטורה של התמיסה עלתה מ-22∘C22^\circ\text{C} ל-28∘C28^\circ\text{C}, כלומר הסביבה קלטה אנרגיה.

3. מסקנה ל-(1): אנרגיה עברה מהמערכת לסביבה - התגובה אקסותרמית.

4. מסקנה ל-(2): בתגובה אקסותרמית האנתלפיה של התוצרים נמוכה מזו של המגיבים, ולכן ΔH0<0\Delta H^0<0: −57 kJ-57\ \text{kJ}. הערך +57 kJ+57\ \text{kJ} מתאים לתגובה אנדותרמית, שבה הטמפרטורה הייתה יורדת.

תשובה

(1) אקסותרמית: אנרגיה עברה מהמערכת לסביבה, ולכן הטמפרטורה עלתה. (2) ΔH0=−57 kJ\Delta H^0=-57\ \text{kJ}.

דוגמה ב - ΔH של מול אחד מאנרגיה שנמדדה לגרמים

שעוות הנרות עשויה בעיקר מפחמימן שנוסחתו C25H52\text{C}_{25}\text{H}_{52} (מסה מולרית: 352 gmol352\ \frac{\text{g}}{\text{mol}}). תגובת השרפה המלאה של אדי הפחמימן:

C25H52(g)+38O2(g)→25CO2(g)+26H2O(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}+38\text{O}_{2(g)}\rightarrow25\text{CO}_{2(g)}+26\text{H}_2\text{O}_{(g)}

נמצא שכמות האנרגיה שנפלטה בתגובת השרפה של 1.761.76 גרם C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)} שווה ל-77.825 kJ77.825\ \text{kJ}. מהו שינוי האנתלפיה התקנית, ΔH0\Delta H^0, בתגובת השרפה של 1 מול C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}?

א. +15,565 kJ+15{,}565\ \text{kJ}

ב. −15,565 kJ-15{,}565\ \text{kJ}

ג. +77,825 kJ+77{,}825\ \text{kJ}

ד. −77,825 kJ-77{,}825\ \text{kJ}

פתרון

1. נתון: m=1.76 gm=1.76\ \text{g}, Mw=352 gmolM_w=352\ \frac{\text{g}}{\text{mol}}, נפלטו 77.825 kJ77.825\ \text{kJ}. מבוקש: ΔH0\Delta H^0 למול אחד.

2. מולים: n=mMw=1.76 g352 gmol=0.005 moln=\frac{m}{M_w}=\frac{1.76\ \text{g}}{352\ \frac{\text{g}}{\text{mol}}}=0.005\ \text{mol}.

3. אנרגיה למול: 77.825 kJ0.005 mol=15,565 kJmol\frac{77.825\ \text{kJ}}{0.005\ \text{mol}}=15{,}565\ \frac{\text{kJ}}{\text{mol}}. המקדם של C25H52\text{C}_{25}\text{H}_{52} בניסוח הוא 11.

4. סימן: האנרגיה נפלטה - התגובה אקסותרמית, ולכן ΔH0=−15,565 kJ\Delta H^0=-15{,}565\ \text{kJ}.

5. א - הערך הנכון בסימן של תגובה אנדותרמית. ג, ד - לא מתאימים לחישוב.

תשובה

ב

3. שינויי אנתלפיה במעברי מצב: היתוך, אידוי ושרפה

אנתלפיית היתוך, אידוי והמראה

כדי להפוך קרח למים ומים לאדים צריך לחמם - להשקיע אנרגיה. האנרגיה הזאת לא משנה את המולקולות עצמן; היא רק מרחיקה אותן זו מזו. לכן גם למעבר מצב צבירה יש ΔH\Delta H, בדיוק כמו לתגובה.

במדויק: אנתלפיית היתוך היא שינוי האנתלפיה במעבר של חומר ממוצק לנוזל; אנתלפיית אידוי - מנוזל לגז; אנתלפיית המראה - ממוצק ישירות לגז. שלושת המעברים האלה אנדותרמיים (ΔH>0\Delta H>0), כי נשברים בהם קשרים בין החלקיקים. המעברים ההפוכים - קיפאון, עיבוי ומעבר מגז ישירות למוצק - אקסותרמיים, וה-ΔH\Delta H שלהם שווה בגודלו ומנוגד בסימנו.

את הערכים נותנים בדרך כלל למול אחד של החומר, ביחידות kJmol\frac{\text{kJ}}{\text{mol}} (למשל אנתלפיית האידוי של הפחמימן C25H52(l)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)} היא 126 kJmol126\ \frac{\text{kJ}}{\text{mol}}). לכל חומר: האנתלפיה של הגז גבוהה מזו של הנוזל, ושל הנוזל - גבוהה מזו של המוצק.

מעברי מצב והסימן של ΔH

מעברניסוח (מים)ΔH\Delta H
היתוךH2O(s)→H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(s)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}חיובי
אידויH2O(l)→H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(l)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(g)}חיובי
המראהH2O(s)→H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(s)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(g)}חיובי
קיפאוןH2O(l)→H2O(s)\text{H}_2\text{O}_{(l)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(s)}שלילי
עיבויH2O(g)→H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}שלילי

אנתלפיית ההמראה שווה לסכום של אנתלפיית ההיתוך ואנתלפיית האידוי: מוצק →\rightarrow נוזל →\rightarrow גז מגיע לאותה נקודה כמו מוצק →\rightarrow גז. למשל לברום: היתוך 1010, אידוי 3030, ולכן המראה 10+30=40 kJmol10+30=40\ \frac{\text{kJ}}{\text{mol}}.

באיור: (1) היתוך, (2) אידוי, (3) המראה.

‫אנתלפיה‬(1)(2)(3)‫מוצק‬‫נוזל‬‫גז‬
שים לב

ברתיחה או בהיתוך של חומר מולקולרי נשברים רק הקשרים בין המולקולות (אינטראקציות ון-דר-ולס וקשרי מימן). הקשרים הקוולנטיים בתוך המולקולות לא נשברים. בדוח התובנות של קיץ 2025: "תלמידים לא מבינים את ההבדל באנרגיה המושקעת בפירוק קשרים בין מולקולות" לבין פירוק קשרים בתוך המולקולות.

מצב הצבירה משנה את ΔH של תגובה

•ל-ΔH\Delta H של תגובה יש ערך אחד לכל ניסוח עם מצבי הצבירה שלו. אותה תגובה עם תוצר נוזלי במקום תוצר גזי היא ניסוח אחר עם ΔH\Delta H אחר:

H2(g)+12O2(g)→H2O(g)ΔH0=−241.8 kJ\text{H}_{2(g)}+\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(g)}\qquad\Delta H^0=-241.8\ \text{kJ}
H2(g)+12O2(g)→H2O(l)ΔH0=−285.9 kJ\text{H}_{2(g)}+\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}\qquad\Delta H^0=-285.9\ \text{kJ}

- תוצר במצב בעל אנתלפיה נמוכה יותר (נוזל במקום גז) - נפלטת יותר אנרגיה, ו-ΔH\Delta H שלילי יותר.

- מגיב במצב בעל אנתלפיה נמוכה יותר (נוזל במקום גז) - נפלטת פחות אנרגיה: בשרפה של C25H52(l)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)} חלק מהאנרגיה "הולך" לאידוי, ולכן ΔH0=−11,842 kJ\Delta H^0=-11{,}842\ \text{kJ}, לעומת −11,968 kJ-11{,}968\ \text{kJ} בשרפה של C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}.

שרפה

- שרפה היא תגובה של חומר עם חמצן, O2(g)\text{O}_{2(g)}. בשרפה מלאה של פחמימן או של כוהל נוצרים פחמן דו-חמצני ומים, למשל:

C2H5OH(l)+3O2(g)→2CO2(g)+3H2O(g)\text{C}_2\text{H}_5\text{OH}_{(l)}+3\text{O}_{2(g)}\rightarrow2\text{CO}_{2(g)}+3\text{H}_2\text{O}_{(g)}

•תגובות שרפה הן אקסותרמיות, ΔH<0\Delta H<0: זה מה שהופך חומר לדלק.

•שרפה היא תגובה כימית: המגיבים הופכים לחומרים אחרים. היתוך ואידוי הם מעברי מצב של אותו חומר: C2H5OH(l)→C2H5OH(g)\text{C}_2\text{H}_5\text{OH}_{(l)}\rightarrow\text{C}_2\text{H}_5\text{OH}_{(g)}.

שים לב

כשמבקשים לנסח שרפה, החמצן חייב להופיע במגיבים. בניתוח בגרות 2018 נמצאו תשובות שבהן במקום תגובת השרפה של הפחמימן נרשם ניסוח של תהליך אידוי, C25H52(l)→C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)}\rightarrow\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}, או ניסוח ללא חמצן.

דוגמה - ΔH כשהמים נוצרים נוזל ולא גז

נתונה תגובה (1):

H2(g)+12O2(g)→H2O(g)ΔH10=−241.8 kJ\text{H}_{2(g)}+\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(g)}\qquad\Delta H^0_1=-241.8\ \text{kJ}

בתגובה (2) מקבלים מתערובת הגזים מימן וחמצן מים במצב נוזל:

H2(g)+12O2(g)→H2O(l)ΔH20\text{H}_{2(g)}+\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}\qquad\Delta H^0_2

לפניכם שלושה ערכים של שינויי אנתלפיה: −197.7 kJ-197.7\ \text{kJ}, −241.8 kJ-241.8\ \text{kJ}, −285.9 kJ-285.9\ \text{kJ}. קבעו איזה מהערכים מתאים ל-ΔH20\Delta H^0_2. נמקו.

פתרון

1. מה שונה בין התגובות: המגיבים זהים. ההבדל הוא רק במצב הצבירה של התוצר: H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(l)} במקום H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(g)}.

2. מעבר המצב: עיבוי, H2O(g)→H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}, הוא תהליך אקסותרמי: נוצרים קשרים בין המולקולות (קשרי מימן ואינטראקציות ון-דר-ולס), ונפלטת אנרגיה. לכן האנתלפיה של H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(l)} נמוכה מזו של H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(g)}.

3. מסקנה: בתגובה (2) נפלטת יותר אנרגיה מאשר בתגובה (1), ולכן ΔH20<−241.8 kJ\Delta H^0_2<-241.8\ \text{kJ}.

4. הערך היחיד שקטן מ-−241.8 kJ-241.8\ \text{kJ} הוא −285.9 kJ-285.9\ \text{kJ}. הערך −197.7 kJ-197.7\ \text{kJ} מתאים לפליטה של פחות אנרגיה.

תשובה

ΔH20=−285.9 kJ\Delta H^0_2=-285.9\ \text{kJ}

4. חישוב השינוי באנתלפיה לפי חוק הס

חוק הס

את ΔH\Delta H של הרבה תגובות קשה או בלתי אפשרי למדוד ישירות. חוק הס מאפשר לחשב אותו מתגובות אחרות שה-ΔH\Delta H שלהן ידוע - כמו לבנות משפט חדש ממשפטים שכבר יש לנו.

במדויק: לפי חוק הס, שינוי האנתלפיה של תגובה תלוי רק במגיבים ובתוצרים, במצבי הצבירה שלהם, ולא במסלול שבו התגובה מתרחשת. לכן, אם אפשר לקבל ניסוח של תגובה כסכום של ניסוחים של תגובות אחרות (אחרי היפוך או הכפלה שלהם), ΔH\Delta H שלה שווה לסכום של שינויי האנתלפיה שלהם, אחרי אותם היפוכים והכפלות.

כך חישבו בבגרות את ΔH\Delta H של יצירת אתאן מאצטילן ומימן מתגובות השרפה של שלושת החומרים, ואת ΔH\Delta H של שרפת שעווה נוזלית מהשרפה של השעווה הגזית ומאנתלפיית האידוי.

פעולות על ניסוח ומה קורה ל-ΔH

פעולה על הניסוחמה קורה ל-ΔH\Delta H
הופכים את הכיוון (מגיבים ↔\leftrightarrow תוצרים)הסימן מתהפך: −ΔH-\Delta H
כופלים את כל המקדמים במספר kk (גם חצי)כופלים ב-kk: k⋅ΔHk\cdot\Delta H
מחברים כמה ניסוחיםמחברים את שינויי האנתלפיה
חומר מופיע בשני הצדדיםמצמצמים - רק אם הוא באותו מצב צבירה
דרך הפתרון

חישוב ΔH לפי חוק הס

כשנתונים כמה ניסוחים עם ΔH\Delta H, ומבקשים את ΔH\Delta H של ניסוח אחר (תגובת המטרה):

1. מסמנים בתגובת המטרה כל חומר, ואת הצד שבו הוא נמצא ואת המקדם שלו.

2. מוצאים כל חומר בניסוחים הנתונים. אם הוא בצד הלא נכון - הופכים את הניסוח ומחליפים את הסימן של ΔH\Delta H. אם המקדם שונה - כופלים את כל הניסוח ואת ΔH\Delta H.

3. רושמים את הניסוחים אחרי השינויים זה מתחת לזה, כל אחד עם ΔH\Delta H החדש שלו.

4. מחברים ומצמצמים חומרים שמופיעים בשני הצדדים. צריך לקבל בדיוק את תגובת המטרה, כולל מצבי הצבירה.

5. מחברים את שינויי האנתלפיה ורושמים את התוצאה עם סימן ויחידה, kJ\text{kJ}.

שים לב

בדוח התובנות של קיץ 2025 נכתב: "תלמידים לא יודעים כיצד ליישם את חוק הס". בניתוח בגרות 2019 הטעויות האופייניות בחישוב לפי חוק הס היו "התעלמות מהמקדמים בניסוח התגובה" ו"טעויות בסימנים": כשהופכים ניסוח מחליפים את הסימן של ΔH\Delta H, וכשכופלים ניסוח כופלים גם את ΔH\Delta H.

שים לב

מצבי הצבירה בניסוחים צריכים להתאים לתגובת המטרה. אם בתגובת המטרה נוצרים מים במצב גז, משתמשים בניסוח עם H2O(g)\text{H}_2\text{O}_{(g)}, ולא בניסוח עם H2O(l)\text{H}_2\text{O}_{(l)}.

דוגמה א - שלושה ניסוחים: הכפלה והיפוך

לפניכם תגובות השרפה של שלושה חומרים וערכי ΔH0\Delta H^0 שלהן:

1. H2(g)+12O2(g)→H2O(l)ΔH10=−286 kJ\text{H}_{2(g)}+\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow\text{H}_2\text{O}_{(l)}\qquad\Delta H^0_1=-286\ \text{kJ}

2. C2H2(g)+212O2(g)→2CO2(g)+H2O(l)ΔH20=−1300 kJ\text{C}_2\text{H}_{2(g)}+2\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow2\text{CO}_{2(g)}+\text{H}_2\text{O}_{(l)}\qquad\Delta H^0_2=-1300\ \text{kJ}

3. C2H6(g)+312O2(g)→2CO2(g)+3H2O(l)ΔH30=−1560 kJ\text{C}_2\text{H}_{6(g)}+3\tfrac12\text{O}_{2(g)}\rightarrow2\text{CO}_{2(g)}+3\text{H}_2\text{O}_{(l)}\qquad\Delta H^0_3=-1560\ \text{kJ}

נתון ניסוח תגובה 4, יצירת אתאן מאצטילן ומימן:

4. C2H2(g)+2H2(g)→C2H6(g)ΔH40=?\text{C}_2\text{H}_{2(g)}+2\text{H}_{2(g)}\rightarrow\text{C}_2\text{H}_{6(g)}\qquad\Delta H^0_4=?

חשבו את הערך של ΔH40\Delta H^0_4.

פתרון

1. תגובת המטרה: C2H2\text{C}_2\text{H}_2 ו-2H22\text{H}_2 במגיבים, C2H6\text{C}_2\text{H}_6 בתוצרים.

2. C2H2\text{C}_2\text{H}_2 נמצא במגיבים של תגובה 2 - משאירים אותה: ΔH=−1300 kJ\Delta H=-1300\ \text{kJ}.

3. 2H22\text{H}_2: בתגובה 1 יש H2\text{H}_2 אחד במגיבים - כופלים ב-22: 2H2(g)+O2(g)→2H2O(l)2\text{H}_{2(g)}+\text{O}_{2(g)}\rightarrow2\text{H}_2\text{O}_{(l)}, ΔH=2⋅(−286 kJ)=−572 kJ\Delta H=2\cdot(-286\ \text{kJ})=-572\ \text{kJ}.

4. C2H6\text{C}_2\text{H}_6 צריך להיות בתוצרים, ובתגובה 3 הוא במגיבים - הופכים: 2CO2(g)+3H2O(l)→C2H6(g)+312O2(g)2\text{CO}_{2(g)}+3\text{H}_2\text{O}_{(l)}\rightarrow\text{C}_2\text{H}_{6(g)}+3\tfrac12\text{O}_{2(g)}, ΔH=+1560 kJ\Delta H=+1560\ \text{kJ}.

5. מחברים ומצמצמים: חמצן: 212+1=3122\tfrac12+1=3\tfrac12 משמאל ו-3123\tfrac12 מימין; 2CO22\text{CO}_2 בשני הצדדים; מים: 1+2=31+2=3 מימין ו-33 משמאל. נשארת תגובה 4.

6. חישוב: ΔH40=ΔH20+2ΔH10−ΔH30=−1300 kJ+(−572 kJ)+1560 kJ=−312 kJ\Delta H^0_4=\Delta H^0_2+2\Delta H^0_1-\Delta H^0_3=-1300\ \text{kJ}+(-572\ \text{kJ})+1560\ \text{kJ}=-312\ \text{kJ}.

תשובה

ΔH40=−312 kJ\Delta H^0_4=-312\ \text{kJ}

דוגמה ב - שרפה של נוזל: שלב אידוי לפני השרפה

תגובת השרפה המלאה של הפחמימן C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}:

C25H52(g)+38O2(g)→25CO2(g)+26H2O(g)ΔH0=−11,968 kJ\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}+38\text{O}_{2(g)}\rightarrow25\text{CO}_{2(g)}+26\text{H}_2\text{O}_{(g)}\qquad\Delta H^0=-11{,}968\ \text{kJ}

אנתלפיית האידוי של הפחמימן C25H52(l)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)} היא ΔHv0=126 kJmol\Delta H^0_v=126\ \frac{\text{kJ}}{\text{mol}}. חשבו את ערכו של ΔH0\Delta H^0 בעבור תגובת השרפה המלאה של 1 מול C25H52(l)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)}. פרטו את חישוביכם.

פתרון

1. תגובת המטרה: C25H52(l)+38O2(g)→25CO2(g)+26H2O(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)}+38\text{O}_{2(g)}\rightarrow25\text{CO}_{2(g)}+26\text{H}_2\text{O}_{(g)}.

2. שלב א - אידוי (אנדותרמי, סימן חיובי): C25H52(l)→C25H52(g)ΔH10=+126 kJ\text{C}_{25}\text{H}_{52(l)}\rightarrow\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}\qquad\Delta H^0_1=+126\ \text{kJ}.

3. שלב ב - שרפת הגז: C25H52(g)+38O2(g)→25CO2(g)+26H2O(g)ΔH20=−11,968 kJ\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}+38\text{O}_{2(g)}\rightarrow25\text{CO}_{2(g)}+26\text{H}_2\text{O}_{(g)}\qquad\Delta H^0_2=-11{,}968\ \text{kJ}.

4. מחברים: C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)} מצטמצם, ומתקבלת תגובת המטרה.

5. חישוב: ΔH0=ΔH10+ΔH20=+126 kJ+(−11,968 kJ)=−11,842 kJ\Delta H^0=\Delta H^0_1+\Delta H^0_2=+126\ \text{kJ}+(-11{,}968\ \text{kJ})=-11{,}842\ \text{kJ}. בשרפת הנוזל נפלטת פחות אנרגיה, כי חלק ממנה משמש לאידוי.

תשובה

ΔH0=−11,842 kJ\Delta H^0=-11{,}842\ \text{kJ}

5. קצב תגובה, אנרגיית שפעול ומודל ההתנגשויות

קצב תגובה

תערובת של גז מימן וגז חמצן יכולה לעמוד בכלי סגור זמן רב בלי שום שינוי - אבל ניצוץ חשמלי אחד, והתגובה מתרחשת. יש תגובות שמסתיימות בשבריר שנייה, ויש כאלה שנמשכות ימים. קצב התגובה מתאר את ההבדל הזה במספרים.

במדויק: קצב תגובה הוא השינוי בכמות של מגיב או של תוצר - במסה, במספר המולים או בריכוז - ביחידת זמן. במהלך התגובה הכמות של המגיבים קטנה והכמות של התוצרים גדלה.

כדי למדוד קצב מודדים גודל שמשתנה במהלך התגובה כמה פעמים, בפרקי זמן קבועים: מסה של מגיב מוצק, נפח של גז שנוצר, pH\text{pH} של תמיסה שבה נצרכים יוני H3O+\text{H}_3\text{O}^+, או מוליכות חשמלית של תמיסה שבה נצרכים יונים. מדידה אחת בסוף התגובה אומרת כמה הגיב, אבל לא כמה מהר. נר שבוער בקצב קבוע מאבד מסה קבועה ביחידת זמן, ולכן שימש בעבר למדידת זמן.

מודל ההתנגשויות

•תגובה מתרחשת רק כשחלקיקי המגיבים מתנגשים זה בזה.

•לא כל התנגשות מובילה לתוצרים. התנגשות אפקטיבית (פורייה) היא התנגשות בכיוון מתאים, שבה לחלקיקים המתנגשים יש אנרגיה השווה לאנרגיית השפעול או גדולה ממנה.

- אנרגיית השפעול, EaE_a, היא האנרגיה המזערית שהמגיבים צריכים כדי להגיע לתצמיד המשופעל ומשם לתוצרים. כל תגובה צריכה אנרגיית שפעול, גם תגובה אקסותרמית: לכן התערובת של מימן וחמצן לא מגיבה עד שמשקיעים אנרגיה בניצוץ.

דיאגרמת אנרגיה במהלך התגובה

בגרף של אנרגיה מול התקדמות התגובה:

מה בגרףמה זה
הקו בהתחלההמגיבים
ראש העקומההתצמיד המשופעל - המצב בעל האנרגיה הגבוהה ביותר במסלול מהמגיבים לתוצרים
הקו בסוףהתוצרים
מהמגיבים עד ראש העקומהאנרגיית השפעול, EaE_a
מהמגיבים עד התוצריםשינוי האנתלפיה, ΔH\Delta H
‫התקדמות התגובה‬‫אנרגיה‬(1)(2)‫מגיבים‬‫תצמיד משופעל‬‫תוצרים‬

באיור: (1) אנרגיית השפעול, (2) שינוי האנתלפיה. זו תגובה אקסותרמית: התוצרים נמוכים מהמגיבים. בתגובה אנדותרמית התוצרים גבוהים מהמגיבים, ואנרגיית השפעול גדולה מ-ΔH\Delta H.

שים לב

אנרגיית שפעול אינה האנרגיה שמושקעת בהיתוך או באידוי. בנר בוער, הלהבה מספקת את אנרגיית השפעול לתגובת השרפה של C25H52(g)\text{C}_{25}\text{H}_{52(g)}, וגם את האנרגיה להתכת השעווה ולאידוי שלה. בניתוח בגרות 2018: "תלמידים רבים לא הצליחו להבחין בין אנרגיית השפעול לבין אנרגיה המושקעת בתהליכים אנדותרמיים כגון היתוך ואידוי".

דוגמה א - זיהוי החלקים בדיאגרמת אנרגיה של פירוק

לפניכם סרטוט סכמטי של דיאגרמת האנרגיה של פירוק ויטמין E אצטאט בעת השימוש בסיגריה אלקטרונית:

‫התקדמות התגובה‬‫אנרגיה‬(D)(F)ABC

(1) התאימו כל אחד מן המושגים שבמחסן המילים אל האות המתאימה לו בדיאגרמה (A, B, C, D, F). לכל אות מושג אחד.

מחסן המילים: שינוי באנתלפיית תגובה (ΔH0\Delta H^0); אנרגיית שפעול (EaE_a); תצמיד משופעל; מגיבים; תוצרים.

(2) על פי הסרטוט, קבעו אם התגובה של פירוק ויטמין E אצטאט היא תגובה אקסותרמית או תגובה אנדותרמית. הסבירו את קביעתכם.

פתרון

1. A - הקו בתחילת התגובה: מגיבים.

2. B - ראש העקומה, האנרגיה הגבוהה ביותר: תצמיד משופעל.

3. C - הקו בסוף התגובה: תוצרים.

4. D - החץ מרמת המגיבים עד ראש העקומה: אנרגיית שפעול, EaE_a.

5. F - החץ מרמת המגיבים עד רמת התוצרים: שינוי האנתלפיה, ΔH0\Delta H^0.

6. סוג התגובה: רמת האנרגיה של התוצרים (C) גבוהה מזו של המגיבים (A), והחץ F מכוון כלפי מעלה. לכן ΔH0>0\Delta H^0>0: המערכת קולטת אנרגיה מהסביבה - התגובה אנדותרמית.

תשובה

(1) A - מגיבים; B - תצמיד משופעל; C - תוצרים; D - אנרגיית שפעול (EaE_a); F - ΔH0\Delta H^0. (2) אנדותרמית: רמת האנרגיה של התוצרים (C) גבוהה מזו של המגיבים (A).

דוגמה ב - איך עוקבים אחרי קצב של תגובה בתמיסה

כשמערבבים תמיסה של חומצת מימן כלורי, HCl(aq)\text{HCl}_{(aq)}, עם תמיסה של נתרן תיוסולפאט, Na2S2O3(aq)\text{Na}_2\text{S}_2\text{O}_{3(aq)}, מתרחשת תגובה. הניסוח נטו:

2H3O(aq)++S2O3(aq)2−→3H2O(l)+SO2(g)+18S8(s)2\text{H}_3\text{O}^+_{(aq)}+\text{S}_2\text{O}^{2-}_{3(aq)}\rightarrow3\text{H}_2\text{O}_{(l)}+\text{SO}_{2(g)}+\tfrac18\text{S}_{8(s)}

תלמידים הציעו ארבע הצעות כדי לקבל מידע על קצב התגובה:

I. למדוד את המוליכות החשמלית של התמיסה בתום התגובה

II. למדוד את ה-pH\text{pH} של התמיסה בתום התגובה

III. למדוד את המוליכות החשמלית של התמיסה בפרקי זמן קבועים

IV. למדוד את ה-pH\text{pH} של התמיסה בפרקי זמן קבועים

מה הן שתי ההצעות המתאימות ביותר?

א. I ו-II

ב. I ו-IV

ג. II ו-III

ד. III ו-IV

פתרון

1. מה זה קצב: שינוי בכמות של מגיב או של תוצר ביחידת זמן. צריך למדוד גודל שמשתנה במהלך התגובה, כמה פעמים לאורך הזמן.

2. pH\text{pH}: נצרכים יוני H3O+\text{H}_3\text{O}^+, ולכן ה-pH\text{pH} עולה במהלך התגובה. מדידה בפרקי זמן קבועים (IV) מראה כמה מהר הוא משתנה.

3. מוליכות: נצרכים יונים (H3O+\text{H}_3\text{O}^+ ו-S2O32−\text{S}_2\text{O}_3^{2-}), והתוצרים אינם יונים. ריכוז היונים יורד והמוליכות קטנה. מדידה בפרקי זמן קבועים (III) עוקבת אחרי הקצב.

4. I ו-II הן מדידה אחת בתום התגובה: הן אומרות מה המצב הסופי, ולא כמה מהר הגיעו אליו.

תשובה

ד

6. הגורמים המשפיעים על הקצב, וזרז

גורמים המשפיעים על קצב התגובה, וזרז

פס אבץ בתמיסה חומצית מגיב לאט; אותה מסה של אבקת אבץ מגיבה הרבה יותר מהר. אפשר לשלוט בקצב של תגובה - להאיץ אותה או להאט אותה - בלי לשנות את המגיבים ואת התוצרים.

במדויק: הגורמים המשפיעים על קצב התגובה הם: ריכוז המגיבים, הטמפרטורה, שטח הפנים של מגיב מוצק, סוג המגיבים (אנרגיית השפעול של התגובה), ונוכחות זרז. זרז הוא חומר שמגביר את קצב התגובה ואינו נצרך בה: הוא מאפשר לתגובה להתרחש במסלול אחר, שאנרגיית השפעול שלו נמוכה יותר, ואינו משנה את ΔH\Delta H.

במיקוד של תשפ"ז: מציינים את הגורמים, ולא מסבירים אותם בעזרת תורת ההתנגשויות. אין צורך להכיר סוגי זרזים. בבגרות מופיעים זרזים כמו חלקי מתכת בסיגריה אלקטרונית, או זרז מוצק שעל שטח הפנים שלו מגיבים מימן וחמצן במכונית שמונעת במימן.

מה מגביר את הקצב

גורםשינויהקצב
ריכוז המגיבים (בתמיסה או בגז)הגדלהגדל
טמפרטורההעלאהגדל
שטח הפנים של מגיב מוצקאבקה במקום פס או גוש (אותה מסה)גדל
סוג המגיביםתגובה שאנרגיית השפעול שלה נמוכה יותרמהירה יותר
זרזהוספהגדל

ובכיוון ההפוך: הקטנת ריכוז או הורדת טמפרטורה מקטינות את הקצב.

מה לא משנה את הקצב

כשהמגיבים הם מוצק ותמיסה, בכלי פתוח:

שינוילמה לא משפיע
נפח גדול יותר של תמיסה באותו ריכוזהריכוז לא השתנה (נוצר יותר תוצר, אבל לא מהר יותר)
כלי גדול יותר, או העברה לכלי אחרהריכוז, שטח הפנים של המוצק והטמפרטורה לא השתנו
חיבור הכלי למזרק לאיסוף הגזהמזרק רק אוסף ומודד את התוצר
מסת התוצר (למשל גז מימן שנפלט)היא תוצאה של התגובה, ולא גורם שמשפיע עליה
שטח הפנים של תמיסהשטח פנים משפיע רק על מגיב מוצק
שים לב

ריכוז אינו מספר מולים. הוספת תמיסת חומצה באותו ריכוז מגדילה את מספר המולים של יוני H3O+\text{H}_3\text{O}^+, אבל לא את הריכוז שלהם - והקצב לא משתנה. בניתוח בגרות 2017: "תלמידים אלה אינם מבחינים בין ריכוז יוני הידרוניום בתמיסה לבין מספר המולים של יונים אלה בנפח גדול יותר של תמיסה".

זרז בדיאגרמת אנרגיה

•עם זרז אנרגיית השפעול נמוכה יותר, ולכן הקצב גדול יותר.

- ΔH\Delta H לא משתנה: המגיבים והתוצרים אותם חומרים, ורמות האנרגיה שלהם לא משתנות.

•הזרז לא מופיע כמגיב או כתוצר, כי הוא לא נצרך.

באיור: קו רציף - ללא זרז; קו מקווקו - עם זרז. חץ (1) - אנרגיית השפעול ללא זרז; חץ (2) - אנרגיית השפעול עם זרז; חץ (3) - ΔH\Delta H, זהה בשני המסלולים.

‫התקדמות התגובה‬‫אנרגיה‬(1)(2)(3)‫מגיבים‬‫תוצרים‬
שים לב

בתשפ"ז מספיק לציין את הגורם ("הגדלת שטח הפנים של המוצק מגדילה את הקצב"). לא נדרש להסביר אותו בעזרת תורת ההתנגשויות.

דוגמה א - איזה שינוי מגביר את קצב פירוק מי החמצן

תלמידים הכניסו למבחנה 1010 מ"ל תמיסת H2O2(aq)\text{H}_2\text{O}_{2(aq)} בריכוז 0.88 M0.88\ \text{M} (3%)(3\%) ושמרו אותה בטמפרטורת החדר. נתונה התגובה:

2H2O2(aq)→2H2O(l)+O2(g)2\text{H}_2\text{O}_{2(aq)}\rightarrow2\text{H}_2\text{O}_{(l)}+\text{O}_{2(g)}

התלמידים הציעו שינויים כדי להגביר את קצב התגובה. איזו מן ההצעות א-ד תגביר את קצב התגובה?

א. הכפלת נפח מי החמצן במבחנה ל-2020 מ"ל.

ב. הכפלת ריכוז מי החמצן במבחנה ל-1.76 M1.76\ \text{M} (6%)(6\%).

ג. הורדת הטמפרטורה של מי החמצן במבחנה ל-15∘C15^\circ\text{C}.

ד. הגדלת שטח פני התמיסה על ידי העברת מי החמצן לארלנמייר.

פתרון

1. הגורמים: ריכוז, טמפרטורה, שטח פנים של מוצק, זרז.

2. א: נפח גדול יותר באותו ריכוז - הריכוז לא השתנה. לא מגביר.

3. ב: ריכוז המגיב גדל מ-0.88 M0.88\ \text{M} ל-1.76 M1.76\ \text{M}. מגביר.

4. ג: הורדת טמפרטורה מקטינה את הקצב.

5. ד: המגיב מומס בתמיסה; שטח פנים משפיע רק על מגיב מוצק, והעברה לכלי אחר לא משנה ריכוז או טמפרטורה. לא מגביר.

תשובה

ב

דוגמה ב - מה ישתנה בדיאגרמה בלי זרז

חלקי המתכת שבסיגריה האלקטרונית משמשים זרז לתגובת הפירוק של ויטמין E אצטאט. לפניכם סרטוט סכמטי של דיאגרמת האנרגיה של התגובה בנוכחות הזרז. A - מגיבים, B - תצמיד משופעל, C - תוצרים:

‫התקדמות התגובה‬‫אנרגיה‬(D)(F)ABC

קבעו איזה משני הגדלים D או F המוצגים בסרטוט ישתנה כאשר התגובה תתבצע ללא זרז. נמקו את קביעתכם.

פתרון

1. מה כל גודל: D - מרמת המגיבים עד התצמיד המשופעל: אנרגיית השפעול. F - מרמת המגיבים עד רמת התוצרים: ΔH0\Delta H^0.

2. מה זרז עושה: מאפשר מסלול אחר עם אנרגיית שפעול נמוכה יותר. הסרטוט מתאר את התגובה עם הזרז, ולכן בלי הזרז D יהיה גדול יותר.

3. F לא ישתנה: הזרז לא משנה את המגיבים ואת התוצרים ואת רמות האנרגיה שלהם, ולכן ההפרש ביניהם, ΔH0\Delta H^0, נשאר זהה.

תשובה

D (אנרגיית השפעול) ישתנה: ללא זרז הוא יהיה גדול יותר. F (ΔH0\Delta H^0) לא ישתנה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.