חומצות גרעין
איך תא יודע איזה חלבון לבנות? ההוראות כתובות במולקולות ארוכות מאוד, ובכולן יש רק ארבעה סוגים של "אותיות". הסדר של האותיות הוא המידע.
במדויק: חומצות גרעין - DNA (דנ"א) ו-RNA (רנ"א) - הן שרשרות ארוכות של נוקלאוטידים. כל נוקלאוטיד בנוי מקבוצת זרחה, מסוכר ומבסיס חנקני אחד. בשרשרת (גדיל) הנוקלאוטידים קשורים זה לזה בקשרים פוספואסטריים, והמידע הגנטי הוא רצף הבסיסים החנקניים לאורך הגדיל.
המידע עובר בשני שלבים: בתעתוק נבנה לפי קטע של DNA גדיל של mRNA (רנ"א-שליח), ובתרגום נבנית לפי ה-mRNA שרשרת של חומצות אמיניות - חלבון. ארבעת השיעורים בנושא הולכים בסדר הזה: DNA, RNA, תעתוק, תרגום.
קשר מימן (תזכורת)
שני הגדילים של ה-DNA לא קשורים זה לזה בקשרים קוולנטיים. מה שמחזיק אותם יחד הוא הרבה קשרי מימן קטנים - כל אחד חלש, אבל יחד הם יציבים.
במדויק: קשר מימן הוא משיכה בין אטום מימן שקשור בקשר קוולנטי לאטום F, O או N בחלקיק אחד, לבין זוג אלקטרונים לא קושר על אטום F, O או N אחר - בחלקיק אחר, או בחלק אחר של אותה מולקולה ארוכה. ב-DNA קשרי המימן הם בין בסיסים חנקניים שנמצאים זה מול זה בשני גדילים שונים: אטום H שקשור לאטום N בבסיס אחד, וזוג אלקטרונים לא קושר על אטום O או N בבסיס שמולו.
ב-DNA קשרי המימן הם בין שני גדילים נפרדים, כלומר בין שתי מולקולות, והם חלשים בהרבה מהקשרים הקוולנטיים שבתוך כל גדיל. לכן בחימום של DNA נשברים קשרי המימן והגדילים נפרדים, אבל כל גדיל נשאר שלם.
דחיסה והידרוליזה (תזכורת)
אותן שתי תגובות שבונות ומפרקות חלבונים בונות ומפרקות גם נוקלאוטידים וגדילים: באחת יוצאת מולקולת מים, ובשנייה מולקולת מים נכנסת.
במדויק: בתגובת דחיסה שתי מולקולות נקשרות בקשר קוולנטי, ומשתחררת מולקולת מים: קבוצת OH מאחת ואטום H מהשנייה. בהידרוליזה קשר קוולנטי נשבר בתגובה עם מים: אטום H נקשר לצד אחד של הקשר שנשבר, וקבוצת OH לצד השני.
בנוקלאוטיד שני קשרים כאלה: הקשר בין הבסיס לסוכר (N-גליקוזידי) והקשר בין קבוצת הזרחה לסוכר (פוספואסטרי). כל אחד מהם נוצר בדחיסה ומתפרק בהידרוליזה.
1. הדנ"א: נוקלאוטיד, בסיסים חנקניים וקשרי מימן בסליל
נוקלאוטיד ו-DNA
ה-DNA הוא ספר ההוראות של התא, וכל הספר כתוב בארבע אותיות בלבד: A, T, G ו-C. כל אות היא נוקלאוטיד, ושני "עותקים" משלימים של הטקסט מלופפים זה סביב זה.
במדויק: נוקלאוטיד של DNA בנוי משלושה מרכיבים: קבוצת זרחה, הסוכר 2-דאוקסיריבוז ובסיס חנקני אחד מארבעה - אדנין (A), תימין (T), גואנין (G), ציטוזין (C). הבסיס קשור לפחמן של הסוכר בקשר N-גליקוזידי, וקבוצת הזרחה קשורה לאטום החמצן שעל פחמן בקשר פוספואסטרי. DNA בנוי משני גדילים של נוקלאוטידים שמלופפים זה סביב זה בסליל כפול: בתוך כל גדיל הנוקלאוטידים קשורים בקשרים פוספואסטריים, ובין הגדילים יש קשרי מימן בין בסיסים משלימים.
את נוסחאות המבנה של הסוכרים, של הבסיסים ושל קבוצת הזרחה מקבלים בדף הנתונים ("רשימת המרכיבים של חומצות גרעין"). מהן צריך לדעת לבנות נוסחת מבנה של נוקלאוטיד, ולהפך - לזהות בנוקלאוטיד את המרכיבים ואת הקשרים.
המספרים עם התג (, , ) הם מספרי הפחמנים בסוכר: פחמן קשור לבסיס, ופחמן הוא קבוצת ה- שמחוץ לטבעת, שאליה נקשרת קבוצת הזרחה. בפחמן יש קבוצת OH, ודרכה הנוקלאוטיד נקשר לנוקלאוטיד הבא בגדיל.
הבסיסים החנקניים
הקשרים ב-DNA
קצוות הגדיל וכיוון הצמיחה
- קצה : בנוקלאוטיד שבקצה, קבוצת הזרחה שעל פחמן אינה קשורה לנוקלאוטיד נוסף. קצה : בנוקלאוטיד שבקצה יש קבוצת OH חופשית על פחמן .
- הגדיל צומח מ- ל-: נוקלאוטיד חדש נקשר בקבוצת הזרחה שעל פחמן שלו לקבוצת ה-OH שעל פחמן של הנוקלאוטיד האחרון בגדיל. זו תגובת דחיסה, ומשתחררת מולקולת מים.
- שני הגדילים אנטי-מקבילים (מקבילים-נגדיים): מול קצה של גדיל אחד נמצא קצה של הגדיל השני.
•רצף כותבים תמיד עם הקצוות. ו- הם אותו רצף, כתוב פעם מכל צד.
בסיסים משלימים
- A מול T - שני קשרי מימן. G מול C - שלושה קשרי מימן.
•בכל קשר מימן כזה: אטום H שקשור לאטום N בבסיס אחד, וזוג אלקטרונים לא קושר על אטום O או N בבסיס שמולו.
•לכן ב-DNA דו-גדילי מספר בסיסי A שווה למספר בסיסי T, ומספר בסיסי G שווה למספר בסיסי C.
- הפרדת הגדילים בחימום שוברת רק את קשרי המימן שבין הבסיסים; הקשרים הקוולנטיים בתוך כל גדיל נשארים. בקטעים באותו אורך: יותר זוגות G-C - יותר קשרי מימן - צריך יותר אנרגיה - ההפרדה מסתיימת בטמפרטורה גבוהה יותר.
כתיבת הגדיל המשלים
כשנתון רצף של גדיל DNA ומבקשים את הגדיל המשלים:
1. כותבים את הגדיל הנתון עם הקצוות, בשלשות.
2. מתחת לכל בסיס כותבים את המשלים לו: A מול T, T מול A, G מול C, C מול G.
3. הקצוות: מתחת לקצה כותבים , ומתחת לקצה כותבים .
4. אם מבקשים לכתוב מ- ל- - הופכים את סדר כל הרצף, ולא רק את הסימנים בקצוות.
למשל: - המשלים: .
שלושה קשרים, שלושה מקומות: קשר N-גליקוזידי הוא בתוך הנוקלאוטיד (בסיס-סוכר); קשר פוספואסטרי קושר נוקלאוטידים באותו גדיל, וחיתוך של גדיל הוא פירוק של קשרים כאלה; קשרי מימן הם בין הגדילים - הם לא קוולנטיים, והפרדת הגדילים היא שבירה שלהם.
את האטומים שבין הם נוצרים קשרי המימן קובעים רק כשנתון איור של שני גדילים זה מול זה. לא נדרש לזהות אותם על סמך גדיל בודד, ולא נדרש למספר את האטומים בטבעות של הבסיסים.
הידרוליזה של נוקלאוטיד ושל גדיל
- נוקלאוטיד: נשברים הקשר N-גליקוזידי והקשר הפוספואסטרי, ולכל קשר מגיבה מולקולת מים. התוצרים: בסיס חנקני, סוכר וחומצה זרחתית. למשל, נוקלאוטיד אדנין של DNA (בנוסחאות מולקולריות, בצורה לא מיוננת):
(אדנין, 2-דאוקסיריבוז וחומצה זרחתית.) בשאלה מנסחים בנוסחאות מבנה, לפי המרכיבים שבדף הנתונים.
- גדיל (הידרוליזה בין נוקלאוטידים): נשבר קשר פוספואסטרי בין שני נוקלאוטידים. אטום H ממולקולת המים נקשר לאטום ה-O שעל פחמן , וקבוצת OH נקשרת לאטום הזרחן. מתקבלים נוקלאוטידים בודדים: בכל אחד קבוצת זרחה על פחמן וקבוצת OH על פחמן .
דוגמה א - טמפרטורת הפרדת גדילים לפי מספר קשרי מימן
חוקרים עקבו אחרי תהליך ההפרדה של גדילי DNA בחימום. בחימום התפרקו קשרי המימן בין הגדילים, ונוצרו מולקולות חד-גדיליות.
נתון: בין הבסיסים המשלימים אדנין (A) ותימין (T) יש שני קשרי מימן, ובין הבסיסים המשלימים ציטוזין (C) וגואנין (G) יש שלושה קשרי מימן.
חיממו בנפרד את שני הקטעים. באחד הקטעים הסתיימה ההפרדה בין הגדילים ב-, ובקטע האחר רק ב-. קבעו באיזה מן הקטעים, (1) או (2), הסתיימה ההפרדה ב-. נמקו את קביעתכם.
1. מה נשבר בהפרדה: קשרי המימן בין הבסיסים המשלימים שבשני הגדילים.
2. סופרים זוגות (גדיל ראשון מול גדיל שני). קטע (1): T-A, C-G, A-T, T-A, G-C, C-G - שלושה זוגות A-T ושלושה זוגות G-C. קטע (2): C-G, C-G, A-T, T-A, G-C, C-G - שני זוגות A-T וארבעה זוגות G-C.
3. מספר קשרי המימן: קטע (1): . קטע (2): .
4. מסקנה: בקטע (1) פחות קשרי מימן בין הגדילים, ולכן נדרשת פחות אנרגיה כדי לשבור אותם, וההפרדה מסתיימת בטמפרטורה נמוכה יותר.
בקטע (1): יש בו 15 קשרי מימן בין הגדילים לעומת 16 בקטע (2).
דוגמה ב - מספר בסיסי אדנין מתוך מספר בסיסי ציטוזין
בחקר של מולקולות DNA בזן מסוים של חיידקים נמצא ששני הגדילים של ה-DNA מכילים סך הכול בסיסים חנקניים. המספר הכולל של הבסיסים החנקניים מסוג ציטוזין (C) בשני הגדילים הוא .
מהו מספר הבסיסים החנקניים מסוג אדנין (A) בשני הגדילים?
א.
ב.
ג.
ד.
1. זיווג בסיסים: ב-DNA דו-גדילי כל C עומד מול G וכל A עומד מול T, ולכן ו-.
2. G: .
3. A ו-T יחד: .
4. A: .
5. ב - זה מספר A ו-T יחד; ג - מספר C; ד - מספר כל הבסיסים.
א
2. הרנ"א וההבדלים בינו לבין הדנ"א
RNA
ה-DNA שומר את ההוראות, אבל לא הוא בונה את החלבון. את העבודה עושות מולקולות RNA - קרובות משפחה של ה-DNA, עם שלושה שינויים קטנים בבנייה ותפקיד אחר.
במדויק: RNA (רנ"א) הוא גדיל אחד (חד-גדילי) של נוקלאוטידים. כל נוקלאוטיד בנוי מקבוצת זרחה, מהסוכר ריבוז ומבסיס חנקני אחד מארבעה - אדנין (A), אורציל (U), גואנין (G), ציטוזין (C). הקשרים כמו ב-DNA: הבסיס קשור לפחמן של הסוכר בקשר N-גליקוזידי, והנוקלאוטידים קשורים זה לזה בקשרים פוספואסטריים.
בנושא הזה פוגשים שני סוגים של RNA: mRNA (רנ"א-שליח), שנבנה בתעתוק ונושא את הקודונים, ו-tRNA (רנ"א-מעביר), שמביא את החומצות האמיניות בתרגום ונושא את האנטיקודון.
ארבעת ההבדלים בין DNA ל-RNA
מה זהה ב-DNA וב-RNA
- קבוצת הזרחה זהה.
- סוג הקשר בין הנוקלאוטידים בגדיל - פוספואסטרי.
- סוג הקשר בין הבסיס לסוכר - N-גליקוזידי, לפחמן .
•הבסיסים A, G ו-C נמצאים בשניהם.
לכן מה שמבדיל בין המבנים הוא סוג הנוקלאוטידים: הסוכר והבסיס הרביעי.
mRNA ו-tRNA
שתי המולקולות שונות ברצף, באורך ובתפקיד - לא בסוג הנוקלאוטידים. יש יותר סוגים של tRNA ממספר סוגי החומצות האמיניות, כי לרוב החומצות האמיניות יש כמה קודונים.
נוקלאוטיד של DNA או של RNA
כשנתונה נוסחת מבנה של נוקלאוטיד ומבקשים לקבוע אם הוא של DNA או של RNA:
1. הסוכר: מסתכלים על פחמן - הפחמן בטבעת שליד הפחמן שקשור לבסיס. יש עליו קבוצת OH - ריבוז, RNA. יש עליו רק אטומי H - 2-דאוקסיריבוז, DNA.
2. הבסיס: טבעת אחת עם קבוצת - תימין, רק ב-DNA. אורציל - רק ב-RNA. A, G ו-C - בשניהם, ואז מחליט הסוכר.
3. שני המרכיבים צריכים להתאים: נוקלאוטיד עם אורציל ו-2-דאוקסיריבוז אינו נוקלאוטיד של RNA (וגם לא של DNA).
"2-דאוקסי" פירושו בלי אטום חמצן בפחמן . בשני הסוכרים, בנוקלאוטיד, יש קבוצת OH על פחמן - דרכה נקשר הנוקלאוטיד הבא בגדיל. ההבדל הוא רק בפחמן .
דוגמה א - מה מבדיל בין מבנה DNA למבנה RNA
מה מבדיל בין מבנה של DNA לבין מבנה של RNA?
א. סוג הקשרים המחברים בין הנוקלאוטידים בגדיל.
ב. מבנה קבוצת הזרחה.
ג. סוג הנוקלאוטידים.
ד. סוג הקשר המחבר בין הסוכר לבסיס החנקני.
1. א: בשניהם הנוקלאוטידים בגדיל קשורים בקשרים פוספואסטריים. לא נכון.
2. ב: קבוצת הזרחה זהה בשניהם. לא נכון.
3. ג: בנוקלאוטידים של DNA הסוכר 2-דאוקסיריבוז והבסיסים A, G, C, T; בנוקלאוטידים של RNA הסוכר ריבוז והבסיסים A, G, C, U. נכון.
4. ד: בשניהם הבסיס קשור לפחמן של הסוכר בקשר N-גליקוזידי. לא נכון.
ג
דוגמה ב - אורציל עם 2-דאוקסיריבוז: האם זה RNA
במעבדה הכינו נוקלאוטיד המורכב מאורציל, 2-דאוקסיריבוז וקבוצת זרחה. קבעו אם נוקלאוטיד זה הוא נוקלאוטיד של RNA. נמקו.
1. הבסיס: אורציל מופיע ב-RNA ולא ב-DNA - לכאורה מתאים ל-RNA.
2. הסוכר: בנוקלאוטידים של RNA הסוכר הוא ריבוז, ובפחמן שלו יש קבוצת OH. בנוקלאוטיד שהוכן הסוכר הוא 2-דאוקסיריבוז, ובפחמן שלו אין קבוצת OH.
3. מסקנה: הסוכר לא מתאים, ולכן זה אינו נוקלאוטיד של RNA.
לא - הסוכר בנוקלאוטידים של RNA הוא ריבוז, ולא 2-דאוקסיריבוז.
3. תעתוק: מהדנ"א לרנ"א-שליח
תעתוק
ה-DNA לא משמש ישירות לבניית חלבון. קודם מעתיקים את הקטע הדרוש ל"שפה" קרובה - mRNA - וה-mRNA הוא שמשמש תבנית לבניית החלבון. כמו לצלם דף מספר יקר במקום להוציא את הספר.
במדויק: תעתוק הוא בניית גדיל של RNA - בנושא הזה mRNA - לפי אחד מגדילי ה-DNA, שנקרא גדיל התבנית. ה-mRNA משלים לגדיל התבנית - מול A ב-DNA נכנס U, מול T נכנס A, מול G נכנס C ומול C נכנס G - ואנטי-מקביל לו: גדיל ה-DNA נקרא מקצה לקצה , וה-mRNA נבנה מקצה לקצה . בזמן התעתוק הבסיסים בגדיל ה-DNA קשורים לבסיסים ב-RNA בקשרי מימן, והנוקלאוטידים של ה-mRNA נקשרים זה לזה בקשרים פוספואסטריים.
חשיבות התהליך: ה-mRNA נושא עותק של המידע שבקטע ה-DNA, ורצף הקודונים בו קובע בתרגום את רצף החומצות האמיניות בחלבון.
זיווג הבסיסים בתעתוק
•ה-mRNA זהה ברצף ובכיוון לגדיל ה-DNA השני (זה שמשלים לתבנית), אלא שבמקום T יש בו U.
- תעתוק הפוך (בנגיפים שהחומר התורשתי שלהם RNA): ה-RNA משמש תבנית ונבנה גדיל DNA משלים ואנטי-מקביל - מול U נכנס A, ומול A נכנס T.
רצף mRNA מגדיל DNA, ולהפך
כשנתון רצף של גדיל DNA ומבקשים את תוצר התעתוק:
1. כותבים את גדיל התבנית בשלשות, עם הקצוות.
2. מתחת לכל בסיס - הבסיס המשלים ב-RNA: A→U, T→A, G→C, C→G.
3. הקצוות: מתחת לקצה של ה-DNA כותבים , ומתחת לקצה - .
4. בדיקה: אין T ב-mRNA.
להפך - כשנתון mRNA ומבקשים את גדיל ה-DNA שעבר תעתוק: מול U כותבים A, מול A - T, מול G - C, מול C - G, וגם כאן הקצוות הפוכים.
כשנתון סליל כפול של DNA, השאלה מציינת איזה גדיל מתועתק. מתעתקים רק אותו.
גדיל DNA משלים ותוצר תעתוק הם שני דברים שונים: מול A בתבנית, בגדיל DNA משלים כותבים T, וב-mRNA כותבים U. תשובה עם T ב-RNA, או עם קצוות שלא התהפכו, שגויה.
דוגמה א - תוצר התעתוק של מקטע DNA
לפניכם רצף נוקלאוטידים במקטע של DNA:
הרצף הנכון של תוצר התעתוק של המקטע הנתון הוא:
א.
ב.
ג.
ד.
1. השלמה: מול כל בסיס ב-DNA כותבים את המשלים ב-RNA: A→U, T→A, G→C, C→G.
2. כיוון: מול קצה של ה-DNA נמצא קצה של ה-mRNA.
3. בדיקת התשובות: ב - GCC הועתק כמו שהוא ולא הושלם. ג - יש בו T. ד - הרצף לא משלים (AAC, ויש בו T).
א
דוגמה ב - מרצף mRNA אל גדיל ה-DNA שעבר תעתוק
לפניכם רצף נוקלאוטידים מגדיל ה-mRNA, אשר מתקבל מקטע DNA של חיידק E. coli:
רשמו את רצף הנוקלאוטידים בשרשרת ה-DNA שעבר תעתוק. ציינו את קצה ואת קצה .
1. מה מבקשים: את גדיל התבנית - הוא משלים ל-mRNA ואנטי-מקביל לו.
2. השלמה: מול G כותבים C, מול C - G, מול A - T, מול U - A.
3. כיוון: מול קצה של ה-mRNA נמצא קצה של ה-DNA.
4. תרגום, הקוד הגנטי ומוטציה
תרגום והקוד הגנטי
ב-mRNA יש רק ארבע "אותיות", ובחלבונים יש עשרים סוגים של חומצות אמיניות. איך כותבים עשרים "מילים" בארבע אותיות? קוראים את האותיות בשלשות.
במדויק: תרגום הוא בניית שרשרת פוליפפטידית לפי רצף הקודונים ב-mRNA. קודון הוא רצף של שלושה נוקלאוטידים סמוכים ב-mRNA, שמתאים לחומצה אמינית אחת או לעצירת התרגום. קוראים את ה-mRNA מקצה לקצה , קודון אחרי קודון. כל חומצה אמינית מובאת על ידי מולקולת tRNA שיש בה אנטיקודון - שלושה בסיסים שמשלימים לקודון ואנטי-מקבילים לו. החומצה האמינית מהקודון הראשון (הקרוב לקצה ) נמצאת בקצה N של השרשרת, והאחרונה בקצה C. הקוד הגנטי הוא ההתאמה בין כל קודון לחומצה האמינית שלו, והוא נתון בטבלת הקודונים בדף הנתונים.
יש קודונים: 61 מתאימים לחומצות אמיניות, ו-3 הם קודוני עצירה. לכן הקוד מנוון: לרוב החומצות האמיניות יש כמה קודונים (לאלנין, למשל, GCU, GCC, GCA ו-GCG). אבל כל קודון מתאים לחומצה אמינית אחת בלבד. מזה נובעים שני דברים שחוזרים בבגרות: יש יותר סוגים של tRNA מסוגי חומצות אמיניות, ומרצף של חומצות אמיניות אפשר רק להציע רצף mRNA אפשרי, כי יש כמה כאלה.
קודוני התחלה ועצירה
כשנתון בשאלה קודון התחלה, מתחילים לתרגם ממנו. מה שאחרי קודון עצירה לא מתורגם.
קודון ואנטיקודון
- הקודון נמצא על ה-mRNA, האנטיקודון על ה-tRNA. שניהם RNA, ולכן אין בהם T.
•האנטיקודון משלים לקודון: A מול U, G מול C.
•האנטיקודון אנטי-מקביל לקודון: מול קצה של הקודון נמצא קצה של האנטיקודון.
•למשל: לקודון מתאים האנטיקודון .
מרצף mRNA לרצף חומצות אמיניות, ולהפך
כשמבקשים את רצף החומצות האמיניות שיתקבל בתרגום:
1. אם נתון DNA - קודם מתעתקים ל-mRNA (ראו שיעור התעתוק).
2. כותבים את ה-mRNA מ- ל-.
3. אם נתון קודון התחלה - מתחילים ממנו (AUG).
4. מחלקים לשלשות ומתרגמים כל קודון לפי טבלת הקודונים.
5. בקודון עצירה התרגום נגמר.
6. כותבים את הרצף מקצה N (הקודון הראשון, בצד ) לקצה C.
להפך: מרצף של חומצות אמיניות בוחרים לכל חומצה קודון אחד מהטבלה, וכותבים מ- ל- - יש כמה תשובות נכונות. מאנטיקודונים כותבים את הקודונים המשלימים, בסדר שבו נכנסו מולקולות ה-tRNA.
את החומצה האמינית מוצאים בטבלה לפי הקודון שעל ה-mRNA, ולא לפי האנטיקודון. כשנתון אנטיקודון, קודם כותבים את הקודון המשלים לו, ורק אז פותחים את הטבלה.
מוטציה
מוטציה היא שינוי ברצף הנוקלאוטידים ב-DNA. מוטציה נקודתית היא שינוי בנוקלאוטיד אחד; בשאלות - החלפה של נוקלאוטיד אחד באחר. השינוי עובר בתעתוק לקודון אחד ב-mRNA, ומשם לחלבון:
ההשפעה של מוטציה נקודתית
כשנתונים רצף DNA לפני מוטציה ואחריה:
1. מוצאים את הנוקלאוטיד שהשתנה, ובאיזו שלשה הוא נמצא.
2. מתעתקים את השלשה שלפני השינוי ואת השלשה שאחריו לקודונים ב-mRNA (אם הגדיל הנתון הוא גדיל התבנית).
3. מתרגמים את שני הקודונים לפי הטבלה.
4. משווים: אותה חומצה אמינית, חומצה אמינית אחרת, או קודון עצירה.
דוגמה א - תרגום קטע mRNA, עם קצה N וקצה C
נתון קטע mRNA של נגיף:
מדענים ביצעו תהליך תרגום של קטע ה-mRNA הנתון. רשמו את רצף החומצות האמיניות בקטע החלבון המתקבל בתרגום. ציינו את קצה N ואת קצה C.
1. כיוון: קוראים את ה-mRNA מקצה לקצה , בשלשות.
2. תרגום לפי טבלת הקודונים:
3. קצוות: החומצה האמינית מהקודון שבצד היא קצה N, והאחרונה היא קצה C.
N – Pro – Arg – Pro – Leu – Ala – C
דוגמה ב - מוטציה נקודתית שמחליפה חומצה אמינית
לפניכם קטעי הגדיל של ה-DNA מסוג מסוים לפני הפגיעה ואחריה.
לפני הפגיעה:
אחרי הפגיעה:
אם קטע ה-DNA נמצא באזור המקודד לחלבון, חל שינוי במבנה החלבון אחרי הפגיעה - הוחלף נוקלאוטיד, ובחלבון הוחלפה חומצה אמינית I בחומצה אמינית II. ציינו את שמה של חומצה אמינית I ואת שמה של חומצה אמינית II. נמקו את קביעתכם.
1. הנוקלאוטיד שהשתנה: בשלשה החמישית - C הוחלף ב-T.
2. איזה גדיל: אילו זה היה הגדיל שרצפו כרצף ה-mRNA (קוראים אותו מקצה ), השינוי היה GCC→GCU, ושני הקודונים מתאימים לאלנין - לא הייתה מוחלפת חומצה אמינית, בניגוד לנתון. לכן זה גדיל התבנית.
3. תעתוק (משלים ואנטי-מקביל, מ- ל-):
4. תרגום: GGC - גליצין (Gly); AGC - סרין (Ser). שאר הקודונים לא השתנו.
חומצה אמינית I – גליצין (Gly, קודון GGC); חומצה אמינית II – סרין (Ser, קודון AGC).