הכרזת העצמאות
ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), כמה שעות לפני שהמנדט הבריטי הסתיים, התכנסו בתל אביב חברי מועצת העם. דוד בן־גוריון קרא את ההכרזה, וכך קמה מדינת ישראל. עד היום מצטטים ממנה בכנסת, בבתי המשפט ובוויכוחים ציבוריים.
במדויק: הכרזת העצמאות היא המסמך שבו הכריזה מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. יש בה שלושה חלקים: חלק היסטורי (ההצדקות להקמת המדינה), חלק אופרטיבי־מעשי (ההכרזה על הקמת המדינה) וחלק הצהרתי (אופי המדינה). אחרי אופי המדינה באות גם ארבע פניות והתחייבויות לגורמים שונים. הן לא חלק רביעי: במיקוד הן נמנות יחד עם החלק ההצהרתי.
מאפיינים יהודיים ודמוקרטיים בהכרזה
ההכרזה היא המקום הראשון שבו מופיעים יחד שני הצדדים של אופי המדינה. באותו מסמך כתוב שהמדינה פתוחה לעלייה יהודית, וגם שהיא תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה.
במדויק: מאפיין יהודי בהכרזה מבטא את הקשר המיוחד בין המדינה לבין העם היהודי: מדינה יהודית בארץ ישראל, פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, הקשר ההיסטורי של העם לארץ, הפנייה לעם היהודי בתפוצות. מאפיין דמוקרטי בהכרזה מבטא את זכויות האדם והאזרח ואת שלטון העם: שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; חוקה שתיקבע בידי אספה מכוננת נבחרת.
1. הרקע: החלטה 181 של האו"ם (תכנית החלוקה)
החלטה 181 (תכנית החלוקה)
בנובמבר 1947 רבים ביישוב היהודי ישבו ליד מקלטי הרדיו ושמעו את ההצבעה בעצרת האו"ם. כשהתברר שההחלטה התקבלה, יצאו המונים לרקוד ברחובות. ההחלטה הזאת נקראת בקיצור "החלטה 181" או "תכנית החלוקה", והיא ההחלטה הבין־לאומית שקדמה להקמת המדינה.
במדויק: החלטה 181 היא החלטת עצרת האומות המאוחדות מ־29 בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ ישראל (שטח המנדט הבריטי) לשתי מדינות, מדינה יהודית ומדינה ערבית, כשירושלים וסביבתה נמצאות תחת משטר בין־לאומי. ההחלטה קבעה גם את סיום המנדט הבריטי. בהכרזת העצמאות היא מוצגת כהכרה של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו, הכרה ש"אינה ניתנת להפקעה". לכן היא חלק מההצדקה הבין־לאומית (המשפטית) להקמת המדינה.
תגובות להחלטה: ההנהגה היהודית קיבלה את התכנית. ההנהגה הערבית בארץ ומדינות ערב דחו אותה. בחודשים שאחרי ההחלטה פרצו קרבות בארץ, ועל רקע זה נכתבה ההכרזה. לכן בפנייה לבני העם הערבי כתוב "גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים".
ההחלטה דיברה גם על איחוד כלכלי בין שתי המדינות. לכן בהכרזה כתוב שמדינת ישראל מוכנה לשתף פעולה עם האו"ם בהגשמת ההחלטה, "ולפעול להקמת האחדות הכלכלית של ארץ־ישראל בשלמותה".
החלטה 181 בהכרזת העצמאות: שלושה מקומות
הדרך הבין־לאומית: מבלפור עד ההכרזה
החלטה 181 היא הצדקה בין־לאומית, לא היסטורית: היא החלטה רשמית של גוף בין־לאומי. טעות נפוצה היא לכתוב אותה תחת ההצדקה ההיסטורית רק כי היא "אירוע בהיסטוריה".
האו"ם לא הקים את המדינה. החלטה 181 הכירה בזכות להקים מדינה יהודית, ומועצת העם היא שהכריזה על הקמתה.
דוגמה - החלטה 181 בהצדקה הבין־לאומית
מתוך השאלה:
"הציגו את שתי ההצדקות האלה להקמת מדינת ישראל המופיעות בהכרזת העצמאות: [...] הצדקה בין־לאומית (משפטית)"
1. כותבים הכללה: מה ההצדקה אומרת. הכרה בין־לאומית בזכות העם היהודי למדינה בארץ ישראל, כלומר החלטות רשמיות של מדינות ושל גופים בין־לאומיים.
2. מביאים דוגמה מלאה מן ההכרזה. החלטה 181 מתאימה כאן: עצרת האו"ם החליטה ב־29 בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
3. מוסיפים דוגמאות נוספות כדי לחזק: הצהרת בלפור (1917) וכתב המנדט (1922).
הצדקה בין־לאומית (משפטית): הצדקה הנובעת מהכרה בין־לאומית בזכות העם היהודי למדינה בארץ ישראל - החלטות רשמיות של מדינות וגופים בין־לאומיים. דוגמה: החלטת עצרת האו"ם מ־29 בנובמבר 1947 (החלטה 181), שחייבה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; גם הצהרת בלפור (1917) וכתב המנדט של חבר הלאומים (1922).
2. הכרזת העצמאות: החלק ההיסטורי, האופרטיבי וההצהרתי
שלושת החלקים של ההכרזה
אפשר לקרוא את ההכרזה כמו נאום בשלושה שלבים. קודם מסבירים למה מגיעה לעם היהודי מדינה. אחר כך מכריזים שהיא קמה. ובסוף מתארים איזו מדינה היא תהיה.
במדויק:
- החלק ההיסטורי: ההצדקות להקמת המדינה: היסטורית, בין־לאומית (הצהרת בלפור, כתב המנדט, החלטת האו"ם) וטבעית־אוניברסלית.
- החלק האופרטיבי־מעשי ("לפיכך נתכנסנו... אשר תיקרא בשם ישראל"): מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, מתכנסת ביום סיום המנדט הבריטי, ובתוקף הזכות הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האו"ם מכריזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
- החלק ההצהרתי ("מדינת ישראל תהא פתוחה..." עד "מגילת האומות המאוחדות"): אופי המדינה, ובו מאפיינים יהודיים ודמוקרטיים.
•אחרי אופי המדינה באות ארבע פניות והתחייבויות לגורמים שונים. הן לא חלק רביעי: במיקוד הן נמנות יחד עם החלק ההצהרתי.
בחלק האופרטיבי נקבעו גם המוסדות הזמניים: מועצת העם תפעל כמועצת מדינה זמנית, ומנהלת העם תהיה הממשלה הזמנית. כך יהיה עד שיוקמו שלטונות נבחרים לפי חוקה שתקבע אספה מכוננת נבחרת, לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948.
בחלק ההצהרתי המדינה מתחייבת, בין השאר: להיות פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; לפתח את הארץ לטובת כל תושביה; להיות מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; להבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; לשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ולהיות נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות.
שלושת החלקים במבט אחד
מאפיינים יהודיים ומאפיינים דמוקרטיים בהכרזה
שאלת ידע: "הציגו מתוך ההכרזה"
1. קראו מה בדיוק מבקשים: כמה ביטויים, ומאיזה סוג (יהודי, דמוקרטי, או אחד מכל סוג).
2. הביאו את הביטוי מתוך ההכרזה עצמה, במדויק או בקירוב. למשל: "תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות".
3. הסבירו במשפט אחד למה הוא מבטא את האופי שביקשו: קשר מיוחד לעם היהודי (יהודי), או שוויון, זכויות ושלטון העם (דמוקרטי).
4. כשמבקשים שני ביטויים, בחרו שני רעיונות שונים, לא שני חצאים של אותו משפט.
"ביטוי מתוך ההכרזה" הוא רק מה שכתוב בהכרזה. חוק השבות (1950), סמלי המדינה או השבת כיום מנוחה הם מאפיינים יהודיים של המדינה, אבל הם לא כתובים בהכרזה.
המשפט "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" מופיע בתשובות פעמיים: כמאפיין יהודי (עם המילים "לאור חזונם של נביאי ישראל") וכמאפיין דמוקרטי (רק "יסודות החירות, הצדק והשלום"). אם בחרתם בו, הסבירו לפי החלק שמתאים למה שביקשו: חזון נביאי ישראל = יהודי; חירות, צדק ושלום = דמוקרטי. כשמבקשים אחד מכל סוג, עדיף לבחור ביטוי חד־משמעי.
בשאלה על קטע מציגים מאפיין יהודי ומאפיין דמוקרטי, ואז מסבירים את אותו מאפיין שהצגתם. אל תסבירו מאפיין אחר. וכתבו מה המאפיין בפועל, לא רק "מדינה יהודית" או "מדינה דמוקרטית".
דוגמה א - ביטוי יהודי וביטוי דמוקרטי מתוך המגילה
הציגו מתוך מגילת העצמאות ביטוי אחד לאופייה היהודי של מדינת ישראל וביטוי אחד לאופייה הדמוקרטי של המדינה.
1. מבקשים שני ביטויים: אחד יהודי ואחד דמוקרטי. אין קטע, ולכן עונים מן הידע.
2. ביטוי יהודי מתוך המגילה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". מסבירים: כל יהודי מן התפוצות יכול לעלות אליה, וזה קשר מיוחד בין המדינה לבין העם היהודי.
3. ביטוי דמוקרטי מתוך המגילה: המדינה "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". מסבירים: שוויון הזכויות של כל האזרחים, בלי אפליה, הוא מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
ביטוי יהודי: המדינה "תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". ביטוי דמוקרטי: המדינה "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
דוגמה ב - מאפיין דמוקרטי בקטע על ערכי המגילה
מתוך מאמר על מגילת העצמאות:
"במדינת ישראל יש מסמך המגדיר איזו מדינה רצינו ליצור כאן - מגילת העצמאות. [...] הרצון להקים חברת מופת לעם היהודי בארצו הוא שקיבץ אותנו בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ונתן לנו את ההשראה ואת הכוחות להקים מחדש את מדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה זו מחויבת לממש ערכים כלל עולמיים, כמו ערך השוויון וחופש הבחירה עבור כלל אזרחיה, יהודים ולא יהודים כאחד."
הציגו מאפיין יהודי אחד ומאפיין דמוקרטי אחד של מדינת ישראל שבאים לידי ביטוי בהכרזת העצמאות. הסבירו כיצד אחד מן המאפיינים האלה (מאפיין יהודי או: מאפיין דמוקרטי) בא לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים מאפיין יהודי מן ההכרזה: מדינה יהודית בארץ ישראל, פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
2. מציגים מאפיין דמוקרטי מן ההכרזה: שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.
3. בוחרים אחד מהם ומחפשים לו משפט ממוקד בקטע: "מדינה זו מחויבת לממש ערכים כלל עולמיים, כמו ערך השוויון וחופש הבחירה עבור כלל אזרחיה, יהודים ולא יהודים כאחד".
4. מקשרים: "כלל אזרחיה, יהודים ולא יהודים כאחד" הוא שוויון בלי הבדל דת, כמו בהכרזה.
מאפיין יהודי: מדינה יהודית בארץ ישראל, הפתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. מאפיין דמוקרטי: שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. ציטוט: "מדינה זו מחויבת לממש ערכים כלל עולמיים, כמו ערך השוויון וחופש הבחירה עבור כלל אזרחיה, יהודים ולא יהודים כאחד." קישור: שוויון לכל האזרחים, יהודים ולא יהודים = שוויון זכויות בלי הבדל דת.
3. ההצדקות להקמת המדינה
הצדקות להקמת המדינה
כשמבקשים משהו חשוב, מביאים נימוקים. ההכרזה נפתחת בשלושה סוגים של נימוקים לזכות העם היהודי למדינה: מה שקרה בהיסטוריה, מה שהעולם החליט, ומה שמגיע לכל עם.
במדויק: ההצדקות הן הנימוקים בחלק ההיסטורי של ההכרזה לזכות העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל. מציגים כל הצדקה בשני רכיבים: הכללה (מה ההצדקה אומרת) ודוגמה מלאה מן ההכרזה.
- הצדקה היסטורית: נשענת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל אירועים היסטוריים. דוגמה: בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, ובה יצר נכסי תרבות והוריש לעולם את ספר הספרים.
- הצדקה בין־לאומית (משפטית): נובעת מהכרה בין־לאומית בזכות העם היהודי למדינה בארץ ישראל, כלומר מהחלטות רשמיות של מדינות ושל גופים בין־לאומיים. דוגמה: הצהרת בלפור (1917), כתב המנדט (1922), החלטת עצרת האו"ם מ־29 בנובמבר 1947.
- הצדקה טבעית (אוניברסלית): נשענת על הזכות הטבעית של כל עם להגדרה עצמית, כלומר להיות עם עצמאי במדינה ריבונית משלו. הזכות הזאת שייכת גם לעם היהודי, ככל עם ועם: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".
בחלק האופרטיבי שלוש ההצדקות מתכנסות למשפט אחד: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות".
ההבדל ביניהן: ההצדקה ההיסטורית וההצדקה הבין־לאומית מיוחדות לעם היהודי ולארץ ישראל. ההצדקה הטבעית אוניברסלית: היא לא צריכה נימוק מיוחד לעם היהודי, כי היא שייכת לכל עם.
שלוש ההצדקות: הכללה ודוגמאות
הצגה של הצדקה = הכללה + דוגמה מלאה. רשימת אירועים בלי הכללה ("השואה, בלפור, המנדט") מקבלת ניקוד חלקי בלבד.
השואה והשתתפות היישוב במלחמת העולם השנייה הן הצדקה היסטורית, אף שהן קשורות לעולם כולו: הן אירועים בתולדות העם. ההצדקה הבין־לאומית היא רק החלטות רשמיות של מדינות וגופים בין־לאומיים.
בהצדקה הטבעית אל תשכחו את הרכיב האוניברסלי: הזכות שייכת לכל עם, ולכן גם לעם היהודי, "ככל עם ועם". בלי זה, ההצגה נשמעת כמו הצדקה היסטורית.
דוגמה - הצגת ההצדקה ההיסטורית
מתוך השאלה:
"הציגו את שתי ההצדקות האלה להקמת מדינת ישראל המופיעות בהכרזת העצמאות: הצדקה היסטורית [...]"
1. כותבים הכללה: הצדקה הנשענת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל אירועים היסטוריים.
2. מביאים דוגמה מלאה אחת לפחות, לא רק מילה. למשל: בארץ ישראל קם העם היהודי, עוצבה דמותו, והוא יצר בה נכסי תרבות ובראשם התנ"ך.
3. אפשר להוסיף דוגמה שנייה: בגלות שמר העם אמונים לארץ ולא חדל מתקווה לשוב אליה.
הכללה: הצדקה הנשענת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל אירועים היסטוריים. דוגמה מלאה: בארץ ישראל קם העם היהודי, עוצבה דמותו ויצר נכסי תרבות ובראשם התנ"ך; בגלות שמר אמונים לארץ ולא חדל מתקווה לשוב אליה.
4. ארבע הפניות וההתחייבויות שבהכרזה
ארבע הפניות וההתחייבויות שבהכרזה
בסוף ההכרזה מקימי המדינה פונים החוצה, לארבעה גורמים. לכל אחד יש בקשה משלו, ובחלק מהפניות המדינה גם מתחייבת למשהו. כשקוראים היום על הסכם עם ירדן, על מינוי שופט ערבי או על עולים מצרפת, אפשר לזהות בכל אחד מהם פנייה אחרת.
במדויק:
- לאומות המאוחדות: לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו, ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. התחייבות: ישראל מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האו"ם בהגשמת החלטת העצרת מ־29 בנובמבר 1947.
- לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל: קריאה, גם בתוך התקפת הדמים על היישוב, לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
- למדינות השכנות ועמיהן: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה, וקריאה לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. התחייבות: ישראל מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
- לעם היהודי בתפוצות: קריאה להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
ההכרזה נכתבה בזמן מלחמה, והמדינה הייתה צריכה הכרה, שלום ותמיכה. לכן כל פנייה מבקשת משהו אחר: מהאו"ם הכרה וסיוע, מהאזרחים הערבים שותפות, מהשכנים שלום ושיתוף פעולה, ומהיהודים בעולם עלייה ועזרה בבניין המדינה.
מדינת ישראל התקבלה כחברה באו"ם ב־11 במאי 1949.
ארבע הפניות במבט אחד
שלושה דברים שקל לבלבל ביניהם
שאלת אירוע: איזו פנייה באה לידי ביטוי
1. זהו מי פועל באירוע ומול מי: אזרחים ערבים בישראל? מדינה שכנה? יהודים מחו"ל? האו"ם? התשובה כבר מצביעה על הפנייה.
2. ציינו את הפנייה בשמה המלא: "הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל", "הפנייה למדינות השכנות ועמיהן".
3. הציגו אותה עם כל הרכיבים, כמו בטבלה.
4. קשרו את המעשה לרכיב מסוים: מינוי שופט ערבי = נציגות מתאימה במוסדות המדינה; הסכם עם ירדן = שיתוף פעולה ושכנות טובה; עולים ומתנדבים = התלכדות סביב היישוב בעלייה ובבניין.
"הפנייה למדינות ערב" היא תשובה חלקית. הפנייה היא למדינות השכנות ועמיהן, והרעיון שלה הוא שלום ושכנות טובה. ואל תבלבלו אותה עם הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל: זו פנייה לאזרחי המדינה.
בשאלה על הפנייה לערבים תושבי המדינה, אל תכתבו במקומה "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור" או "חופש דת, מצפון, לשון". אלה חלק מאופי המדינה בחלק ההצהרתי, לא הפנייה. "אזרחות מלאה ושווה" בפנייה פירושה שוויון בזכויות האזרח, לא שוויון כלכלי.
הפנייה לאו"ם היא בקשה: לתת יד ולקבל את ישראל למשפחת העמים. החלטת האו"ם מ־29 בנובמבר 1947 היא הצדקה בין־לאומית להקמת המדינה. אל תחליפו ביניהן.
כשהקטע עוסק בעלייה והשאלה היא על פנייה, התשובה היא הפנייה לעם היהודי בתפוצות. "פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" הוא מאפיין יהודי מהחלק ההצהרתי, ולא אחת מארבע הפניות.
דוגמה א - פנייה בעסקת הגז עם מצרים
"בחודשים האחרונים נחתמה עסקת הייצוא הגדולה ביותר בתולדות המדינה. בעסקה זו סוכם כי ישראל תמכור גז טבעי למצרים. ישראלי בעל תפקיד בכיר המעורב בעניין מסר כי מדובר בעסקה החשובה והמשמעותית ביותר בתולדות משק הגז בישראל, וכי עסקה זו תגביר את היציבות באזורנו. הבכיר הוסיף ואמר כי הוא סבור שעסקה זו תתרום לחיזוק הקשרים של ישראל עם מדינות נוספות באזור, ולא רק עם מצרים."
– ציינו והציגו איזו פנייה מן הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בדברי הישראלי בעל התפקיד הבכיר.
– צטטו מן הקטע משפט שממנו לומדים כי פנייה זו באה לידי ביטוי בקטע.
– הסבירו כיצד פנייה זו באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מי פועל ומול מי? ישראל מול מצרים, מדינה שכנה. לכן זו הפנייה למדינות השכנות ועמיהן.
2. מציגים את שני הרכיבים: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה, וקריאה לשיתוף פעולה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
3. מצטטים: "הבכיר הוסיף ואמר כי הוא סבור שעסקה זו תתרום לחיזוק הקשרים של ישראל עם מדינות נוספות באזור, ולא רק עם מצרים."
4. מקשרים: עסקה כלכלית שמחזקת את הקשרים עם מדינות האזור היא שכנות טובה ושיתוף פעולה. והציפייה שתגביר את היציבות באזור היא המאמץ לקדם את המזרח התיכון כולו.
הפנייה למדינות השכנות (מדינות ערב השכנות) ועמיהן: מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה, וקוראים לשיתוף פעולה במאמץ לקדם את המזרח התיכון כולו. ציטוט: "עסקה זו תתרום לחיזוק הקשרים של ישראל עם מדינות נוספות באזור, ולא רק עם מצרים" (או: "עסקה זו תגביר את היציבות באזורנו"). הסבר: העסקה עם מצרים מחזקת את השכנות הטובה ואת שיתוף הפעולה עם מדינות האזור, ותורמת ליציבות המזרח התיכון כולו.
דוגמה ב - שאלת ידע: הפנייה לערבים והפנייה לאו"ם
הצג את התוכן של כל אחת מן הפניות האלה ממגילת העצמאות:
– הפנייה לערבים תושבי מדינת ישראל
– הפנייה לאומות המאוחדות (או"ם)
1. אין קטע: זו שאלת ידע. לכל פנייה כותבים את התוכן שלה, עם כל הרכיבים, ולא רק למי היא מופנית.
2. הפנייה לערבים תושבי המדינה: שני רכיבים של הקריאה (לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה) ושני היסודות (אזרחות מלאה ושווה, ונציגות מתאימה בכל המוסדות).
3. הפנייה לאו"ם: שתי בקשות (לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו, ולקבל את ישראל לתוך משפחת העמים).
הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל: קריאה - גם בתוך התקפת הדמים שנערכה על היישוב - לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. הפנייה לאומות המאוחדות: לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו, ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.