לאומיות (הרעיון הלאומי)
במשך אלפיים שנה היו יהודים בכל העולם בלי מדינה, ובכל זאת ראו את עצמם עם אחד וחלמו לשוב לציון ולשלוט בעצמם. החלום הזה, שעם יקבע בעצמו את גורלו, הוא הרעיון הלאומי.
במדויק: לאומיות היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה אחרת. בני הלאום חשים שייכות וזהות משותפת ומתלכדים סביב יסודות משותפים. לפי היסודות האלה מבחינים בין שני סוגי לאומיות: לאומיות אתנית-תרבותית ולאומיות אזרחית.
מדינת לאום
כשהרעיון הלאומי מתממש, הלאום מקבל מדינה: שטח, שלטון משלו, והאפשרות לבטא את הזהות שלו בשפה, בסמלים ובחגים.
במדויק: מדינת לאום היא מדינה שבה לאום מממש את זכותו להגדרה עצמית: לקבוע בעצמו את גורלו ולבטא את זהותו ואת תרבותו. יש כמה משמעויות למדינת לאום, על רצף: מדינת לאום אתנית-תרבותית, מדינה דו-לאומית, מדינה רב-לאומית ומדינת לאום אזרחית.
1. לאום, קבוצה אתנית והתנאים לקיומה של מדינה
לאום
יהודים שעלו ממרוקו, מעיראק, מאתיופיה או מרוסיה שומרים לפעמים על מנהגים, מאכלים וניגונים של העדה שלהם. כל עדה כזאת היא קבוצה אתנית. אבל כולם רואים את עצמם גם חלק מעם אחד, שרצה מדינה משלו. השאיפה הזאת לשלטון עצמי היא מה שהופך קבוצה ללאום.
במדויק: לאום הוא קבוצה גדולה של אנשים שחשים שייכות וזהות משותפת, מתלכדים סביב יסודות משותפים (אתניים-תרבותיים כמו מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולפעמים דת, או יסודות אזרחיים-פוליטיים), ושואפים להגדרה עצמית: לשלטון עצמי במדינה ריבונית או לניהול עצמי בתוך מדינה. קבוצה אתנית היא קבוצה שיש לה מוצא, תרבות, שפה ומסורת משותפים, אבל היא לא בהכרח שואפת לשלטון עצמי.
ההבדל בין קבוצה אתנית ללאום הוא לא "כמה דברים משותפים יש להם", אלא השאיפה הפוליטית. קבוצה אתנית יכולה לחיות כמיעוט במדינה ולשמור על התרבות שלה בלי לבקש מדינה. כשהיא מתחילה לשאוף להגדרה עצמית, היא נעשית לאום. התנועה הציונית היא דוגמה: היא הפכה את הזהות המשותפת של היהודים לתביעה לבית לאומי בארץ ישראל.
קבוצה אתנית מול לאום
התנאים ההכרחיים לקיומה של מדינה
לאום יכול להתקיים גם בלי מדינה. רק כשיש לו טריטוריה, אוכלוסייה ושלטון ריבוני, הוא מממש את שאיפתו במדינה.
לאום, מדינה ואזרחות הם לא אותו דבר. לאום הוא קבוצה של אנשים, מדינה היא מסגרת שלטונית, ואזרחות היא הקשר המשפטי בין אדם למדינה. למשל, יהודי שחי בצרפת שייך לעם היהודי, אבל הוא אזרח צרפת.
דוגמה - השאיפה לשלטון עצמי בקטע על עלייה
מתוך מאמר של ידידיה שטרן, "להפריח את שממת הזהות":
"מדינת ישראל היא אבן שואבת למיליוני יהודים מכל העולם, שהחליטו לעלות לישראל כדי לחיות בה ולהחיות את שפתם העתיקה. בכך הפכו אותה למרכז היהודי הגדול ביותר בתבל, המהווה מרחב טריטוריאלי שבו הם מממשים את זכותם להיות עם עצמאי האחראי לגורלו. [...] החברה הישראלית אינה אחידה ויש בה קבוצות ומגזרים שונים. חילוניים, דתיים, יהודים וערבים - כולם אזרחי המדינה וזכאים לזכויות שוות."
הצג את סוג הלאומיות: לאומיות אתנית־תרבותית.
הסבר כיצד לאומיות זו באה לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים קודם את הרכיב הכללי של כל לאומיות: שאיפה משותפת לבני לאום לשלטון עצמי במדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
2. מוסיפים את מה שמייחד את הסוג האתני-תרבותי: התלכדות סביב מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולפעמים דת; אין בהכרח חפיפה בין לאום לאזרחות, והלאום קודם למדינה.
3. מצטטים: "בכך הפכו אותה למרכז היהודי הגדול ביותר בתבל, המהווה מרחב טריטוריאלי שבו הם מממשים את זכותם להיות עם עצמאי האחראי לגורלו".
4. מקשרים לרכיבים: "עם עצמאי האחראי לגורלו" הוא השלטון העצמי. "מרחב טריטוריאלי" הוא הטריטוריה שבה הלאום מממש את שאיפתו. היהודים באו "מכל העולם" והיו חלק מהעם עוד לפני שהיו אזרחי המדינה, כלומר הלאום קודם למדינה. ו"להחיות את שפתם העתיקה" הוא יסוד אתני-תרבותי משותף.
לאומיות אתנית־תרבותית: שאיפה משותפת לבני לאום לשלטון עצמי במדינה ריבונית (או לניהול עצמי בתוך מדינה); בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, לפעמים דת); אין בהכרח חפיפה בין לאום לאזרחות, והלאום קודם למדינה. ציטוט: "בכך הפכו אותה למרכז היהודי הגדול ביותר בתבל, המהווה מרחב טריטוריאלי שבו הם מממשים את זכותם להיות עם עצמאי האחראי לגורלו." הסבר: "עם עצמאי האחראי לגורלו" = שלטון עצמי; יהודים מכל העולם, שהשתייכו לעם לפני שהיו אזרחי המדינה = הלאום קודם למדינה; החייאת השפה העתיקה = יסוד אתני־תרבותי משותף.
2. סוגי לאומיות: אתנית-תרבותית ואזרחית
לאומיות אתנית-תרבותית
יהודי מארגנטינה ויהודי מתימן לא גדלו באותה מדינה, ובכל זאת שניהם מתפללים בעברית, חוגגים פסח ומספרים את אותו סיפור על יציאת מצרים. מה שמחבר אותם הוא מוצא, היסטוריה ותרבות משותפים, לא אזרחות.
במדויק: לאומיות אתנית-תרבותית היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה. בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים-תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולפעמים גם דת. אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית לאזרחות, והלאום קודם למדינה.
"אין חפיפה" פירושו שני דברים: בני הלאום שחיים מחוץ למדינה (למשל יהודי התפוצות) הם חלק מהלאום, ואזרחים של המדינה שאינם בני הלאום (למשל אזרחים ערבים בישראל) אינם חלק ממנו. "הלאום קודם למדינה": העם היהודי התקיים אלפי שנים לפני שקמה מדינת ישראל.
לאומיות אזרחית (פוליטית/מדינתית)
מהגר מקוריאה שמקבל אזרחות אמריקנית נעשה "אמריקני" ביום שבו הוא נשבע אמונים, בלי קשר למוצא, לדת או לשפת האם שלו. מה שמחבר את האמריקנים הוא החוקה, הדגל והערכים המשותפים.
במדויק: לאומיות אזרחית (פוליטית או מדינתית) היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה. בני הלאום מתלכדים סביב יסודות פוליטיים משותפים: אזרחות משותפת במדינה, ערכים, חוקים ומוסדות משותפים. יש חפיפה בין הלאום לאזרחות: כל מי שמקבל את אזרחות המדינה הוא חלק מהלאום, בלי קשר למוצא, לדת או לתרבות שלו.
"יש חפיפה" פירושו שההשתייכות ללאום נקבעת לפי האזרחות: מי שמקבל את אזרחות המדינה נעשה חלק מהלאום, ומי שאינו אזרח אינו חלק ממנו. זה ההבדל המרכזי מהלאומיות האתנית-תרבותית, שבה בני הלאום יכולים לחיות מחוץ למדינה, ואזרחים יכולים לא להשתייך ללאום.
אתנית-תרבותית מול אזרחית
שאלת אירוע: איזה סוג לאומיות בקטע
1. ציינו: בחרו את הסוג לפי הרמזים בקטע. מורשת, שפה עברית, היסטוריה, "עם ישראל", מסורות, סמלים דתיים: אתנית-תרבותית. אזרחות, "כל אזרחי המדינה", ערכים, חוקים ומוסדות משותפים: אזרחית.
2. הציגו את הסוג עם כל הרכיבים, כולל הרכיב הכללי (שאיפה לשלטון עצמי).
3. צטטו את המשפט שבו מופיע הרמז, והסבירו איזה יסוד משותף הוא מבטא.
4. באירוע יש לרוב שני צדדים. בדקו על דברי מי שואלים: הצד השני מבטא בדרך כלל מושג אחר, למשל זכות.
שאלת השוואה: נקודת דמיון והבדל
1. דמיון: כתבו משהו שנכון לשני המושגים יחד, למשל "בשני הסוגים זו שאיפה משותפת של בני לאום לשלטון עצמי".
2. הבדל: בחרו קריטריון אחד, וכתבו מה כל מושג אומר לגביו, זה מול זה: "ב... ואילו ב...".
3. לא מספיק להגדיר כל מושג בנפרד. הבודק מחפש את ההשוואה עצמה ואת מילות ההשוואה ("ואילו", "לעומת").
בהצגת סוג הלאומיות תלמידים כותבים רק את היסודות ("מוצא, שפה, תרבות") ושוכחים את הרכיב הכללי של שאיפה לשלטון עצמי ואת הקשר בין לאום לאזרחות. המחוון דורש את כולם.
בבגרות קוראים ללאומיות האזרחית גם לאומיות פוליטית או מדינתית, ולאתנית-תרבותית לפעמים רק אתנית. אלה אותם מושגים.
נקודת דמיון כמו "בשני הסוגים הלאום מבוסס על מוצא משותף" שגויה: היא נכונה רק לסוג האתני-תרבותי. נקודת דמיון חייבת להתאים לשניהם.
דוגמה א - סוג הלאומיות במכתבו של טרומפלדור
אספן פרטי הציע למכירה פומבית מכתב מקורי של יוסף טרומפלדור. ארכיון ציבורי רשמי תבע אותו בטענה שהמכתב שייך לארכיון. במכתב, מכתב ניחומים לאב שכול, כתב טרומפלדור: "תדע שנפל בנך בתור גיבור בעד עם ישראל ובעד ארץ־ישראל". בית המשפט פסק כי זהו מכתב נדיר בעל ערך חינוכי, והוא עדות לאחד הפרקים החשובים בתולדות עם ישראל בארץ־ישראל. לדבריו, יש להחזיר את המכתב לארכיון הציבורי כדי להבטיח שמורשתם של גיבורי האומה תישמר במוסדות הזיכרון הרשמיים לטובת הדורות הבאים.
ציינו והציגו את סוג הלאומיות הבא לידי ביטוי בקטע.
צטטו מן הקטע משפט שממנו לומדים כי סוג לאומיות זה בא לידי ביטוי בקטע.
הסבירו כיצד סוג לאומיות זה בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מחפשים רמזים: "תולדות עם ישראל", "מורשתם של גיבורי האומה", "ארץ־ישראל". אלה היסטוריה ומורשת משותפות, ולא אזרחות. לכן: לאומיות אתנית-תרבותית.
2. מציגים: שאיפה משותפת לשלטון עצמי; התלכדות סביב מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולפעמים דת; אין חפיפה הכרחית בין לאום לאזרחות, והלאום קודם למדינה.
3. מצטטים: "...והוא עדות לאחד הפרקים החשובים בתולדות עם ישראל בארץ־ישראל".
4. מקשרים: בית המשפט רואה ערך בשימור ההיסטוריה המשותפת של העם היהודי. ההיסטוריה היא יסוד אתני-תרבותי, והיא שייכת לתקופה שלפני קום המדינה, כלומר הלאום קודם למדינה.
לאומיות אתנית־תרבותית: שאיפה משותפת לשלטון עצמי; על בסיס יסודות אתניים־תרבותיים משותפים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, דת); אין חפיפה הכרחית בין לאום לאזרחות, הלאום קודם למדינה. ציטוט: "...והוא עדות לאחד הפרקים החשובים בתולדות עם ישראל בארץ־ישראל" (או: "תדע שנפל בנך בתור גיבור בעד עם ישראל ובעד ארץ־ישראל" / "...שמורשתם של גיבורי האומה תישמר..."). הסבר: ההיסטוריה והמורשת המשותפות של העם היהודי, שקדמו למדינה, הן יסוד אתני־תרבותי.
דוגמה ב - דמיון והבדל בין שני סוגי הלאומיות
הציגו נקודת דמיון אחת והבדל אחד בין לאומיות אתנית־תרבותית ובין לאומיות אזרחית (פוליטית/מדינתית).
1. דמיון: מחפשים רכיב ששייך לשני הסוגים. הרכיב הכללי של כל לאומיות מתאים: שאיפה משותפת של בני לאום לשלטון עצמי.
2. הבדל: בוחרים קריטריון אחד, למשל היסודות שסביבם מתלכדים בני הלאום.
3. כותבים את שני הצדדים זה מול זה, עם "ואילו".
דמיון: בשני הסוגים זו שאיפה משותפת של בני לאום לשלטון עצמי (במדינה ריבונית או בניהול עצמי בתוך מדינה). הבדל: בלאומיות אתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, לפעמים דת), ואילו בלאומיות אזרחית הם מתלכדים סביב יסודות פוליטיים משותפים (אזרחות, ערכים, חוקים ומוסדות משותפים). (הבדל אפשרי אחר: באתנית־תרבותית אין בהכרח חפיפה בין לאום לאזרחות והלאום קודם למדינה, ואילו באזרחית יש חפיפה - כל מי שמקבל אזרחות הוא חלק מן הלאום.)
3. משמעויות מדינת הלאום: מאתנית-תרבותית עד אזרחית
רצף המשמעויות של מדינת הלאום
בישראל השפה המרכזית היא עברית, החגים הרשמיים הם החגים היהודיים, ועל הדגל יש מגן דוד. בארצות הברית הדגל, ההמנון והחגים הלאומיים שייכים לכל האזרחים, בלי קשר למוצא. שתיהן מדינות, אבל הקשר בין המדינה ללאום שונה.
במדויק: למדינת הלאום יש כמה משמעויות, והן מסודרות על רצף: מדינת לאום אתנית-תרבותית, מדינה דו-לאומית, מדינה רב-לאומית ומדינת לאום אזרחית. בקצה אחד, במדינת לאום אתנית-תרבותית, המדינה היא מדינת הלאום של קבוצת לאום אחת. בקצה השני, במדינת לאום אזרחית, כל אזרחי המדינה הם הלאום, והמדינה שייכת לכולם באופן שווה.
ההבדל בין שני הקצוות בא לידי ביטוי בכמה תחומים: מי שייך ללאום (בני לאום אחד, גם מחוץ למדינה, או כל האזרחים), איך נראה המרחב הציבורי (סמלים, שפה, לוח שנה וחגים של הלאום, או סמלים ניטרליים ומשותפים לכל האזרחים), ומה הקשר לבני הלאום מחוץ למדינה (עידוד הקשר עם התפוצות, או מדיניות הגירה אחידה לכולם).
מדינת לאום אתנית-תרבותית
מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי: היא מעודדת עלייה של יהודים, לוח השנה שלה עברי, וסמליה לקוחים מהמורשת היהודית. ובכל זאת, אזרחים ערבים בה הם אזרחים שווי זכויות.
במדויק: מדינת לאום אתנית-תרבותית היא מדינת הלאום של קבוצת לאום אחת, המוגדרת על בסיס אתני-תרבותי (מוצא, היסטוריה, תרבות, שפה ולעיתים דת), והיא מממשת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית. אין חפיפה בין הלאום לאזרחות: בני הלאום שחיים מחוץ למדינה הם חלק ממנו, ואזרחים בני מיעוטים אינם חלק ממנו. אופי המדינה והמרחב הציבורי (סמלים, שפה, לוח שנה וחגים) משקפים את תרבות הלאום, והיא מעודדת את הקשר עם בני הלאום בתפוצות. כמדינה דמוקרטית, לכל האזרחים, ובהם בני המיעוטים, שוויון זכויות אזרחי, ולמיעוטים יכולות להינתן זכויות קבוצתיות.
שני קצוות הרצף
הרצף: מדינת לאום אתנית-תרבותית ← מדינה דו-לאומית ← מדינה רב-לאומית ← מדינת לאום אזרחית
קטע שמתאר מדינה: איפה היא על הרצף
1. שאלו של מי המדינה: של קבוצת לאום אחת, או של כל האזרחים באופן שווה.
2. בדקו את המרחב הציבורי: האם השפה, הסמלים והחגים שייכים לקבוצה אחת או לכולם.
3. בדקו את הקשר לתפוצות ואת ההגירה: עידוד עלייה של בני לאום אחד מעיד על מדינת לאום אתנית-תרבותית; הגירה אחידה לכולם מעידה על מדינת לאום אזרחית.
4. ענו לפי הרכיב שמופיע בקטע, וצטטו את המילים שמראות אותו.
"הציגו מדינת לאום אתנית-תרבותית" זה לא "הציגו לאומיות אתנית-תרבותית". במדינה צריך להוסיף את מה שהמדינה עושה: מממשת את ההגדרה העצמית של הלאום, המרחב הציבורי משקף את תרבותו, קשר לתפוצות, ושוויון זכויות לכל האזרחים.
הרצף הזה הוא מושגים כלליים, על כל מדינה בעולם. העמדות ("חלומות") על אופייה הרצוי של מדינת ישראל בהיבט הלאומי הן נושא נפרד, שנשען על המושגים האלה.
דוגמה - מדינת לאום אתנית-תרבותית בקטע על גזענות
מתוך מאמר של ד' גולדמן, "מלחמה בגזענות - שאלה יהודית":
"הכבוד לכל אדם באשר הוא, ולא משנה לאיזה גזע, לאום או מגדר הוא משתייך, הוא ערך בסיסי במסורת היהודית. מסורת זו היא התשתית לדמותה היהודית של מדינת ישראל, והיא באה בה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי. לכן השמירה על כבוד האדם היא מרכיב חשוב גם בזהות היהודית של מדינת ישראל וגם בזהותה כמדינה דמוקרטית המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית."
הצג את המושג מדינת לאום אתנית־תרבותית.
הסבר כיצד המושג מדינת לאום אתנית־תרבותית בא לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים את המושג לפי מה שלמדתם, עם רכיבי המדינה: לאום אחד שמממש בה את זכותו להגדרה עצמית; לאום המוגדר על בסיס אתני-תרבותי; אין חפיפה בין לאום לאזרחות; המרחב הציבורי משקף את תרבות הלאום, וקשר לתפוצות; שוויון זכויות אזרחי לכל האזרחים.
2. מצטטים משפט ממוקד: "מסורת זו היא התשתית לדמותה היהודית של מדינת ישראל, והיא באה בה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי".
3. מקשרים לרכיב: המסורת היהודית, כלומר תרבות הלאום, באה לידי ביטוי במרחב הציבורי של המדינה.
4. אפשר לצטט גם את המשפט על המדינה "המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית", ולקשר לרכיב המרכזי: מדינה של לאום אחד שמממש בה הגדרה עצמית.
מדינת לאום אתנית־תרבותית: מדינת הלאום של קבוצת לאום אחת, המוגדרת על בסיס אתני־תרבותי, ומממשת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית; אין חפיפה בין הלאום לאזרחות; אופייה ומרחבה הציבורי (סמלים, שפה, לוח שנה וחגים) משקפים את תרבות הלאום, והיא מעודדת קשר עם בני הלאום בתפוצות; לכל האזרחים, ובהם בני המיעוטים, שוויון זכויות אזרחי. ציטוט: "מסורת זו היא התשתית לדמותה היהודית של מדינת ישראל, והיא באה בה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי." (או: "...כמדינה דמוקרטית המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית.") הסבר: המדינה מממשת את זכותו של לאום אחד, העם היהודי, להגדרה עצמית, ותרבותו ומסורתו באות לידי ביטוי במרחב הציבורי שלה.
4. ההצדקות למדינת הלאום
הצדקה למדינת לאום
למה צריך מדינת לאום, ולא מספיק שכל אדם יחיה בכל מדינה עם זכויות שוות? מי שתומך במדינת לאום עונה בשפה של הדמוקרטיה עצמה: זכויות, ביטחון, רצון הרוב.
במדויק: הצדקה למדינת לאום דמוקרטית מבוססת על זכות או עיקרון דמוקרטי, ומראה כיצד הזכות או העיקרון מתממשים במדינת הלאום. ההצדקות העיקריות: הזכות להגדרה עצמית, הזכות לתרבות, הזכות לחיים ולביטחון (מניעת רדיפה), הכרעת הרוב, וחשיבות הסולידריות. מכיוון שהמדינה דמוקרטית, היא מממשת את ההצדקה תוך שמירה על זכויות האדם והאזרח של כל אזרחיה, ובהם בני המיעוטים.
לפי המיקוד, לומדים לפחות שלוש הצדקות. ההצדקות הן הנימוקים של מי שתומך במדינת לאום. יש גם מי שחושבים שמדינה שאינה מזוהה עם לאום אחד, למשל מדינת לאום אזרחית, מבטיחה טוב יותר שוויון לכל האזרחים. זו מחלוקת ערכית, ובבגרות מציגים את ההצדקה כמו שהיא, בלי להכריע בה.
ההצדקות: הזכות, ואיך היא מתממשת
שאלת ידע: הציגו הצדקה
בשאלת ידע אין קטע, ולכן כל הניקוד על ההצגה עצמה.
1. כתבו את שם ההצדקה, למשל "הזכות להגדרה עצמית".
2. הסבירו את הזכות או את העיקרון במובן הדמוקרטי: מה הם אומרים ולמי הם שייכים.
3. הראו איך הם מתממשים במדינת הלאום: מה המדינה מאפשרת ללאום.
4. הוסיפו את התנאי הדמוקרטי: המדינה שומרת על זכויות כל אזרחיה.
כתבו לפחות שניים-שלושה משפטים. אם מבקשים הצדקה אחת, כתבו אחת, במלואה.
אל תבלבלו עם ההצדקות להקמת המדינה שבהכרזת העצמאות (היסטורית, בין-לאומית, טבעית-אוניברסלית). הן עוסקות בהקמת מדינת ישראל דווקא. כאן שואלים למה מדינת לאום דמוקרטית מוצדקת באופן כללי.
טעות נפוצה: לכתוב רק את שם ההצדקה ("הזכות להגדרה עצמית"). בלי הסבר הזכות ובלי האופן שבו היא מתממשת במדינת הלאום, התשובה לא מלאה.
דוגמה - הצגת הצדקה למדינת לאום דמוקרטית
הצג הצדקה אחת לקיומה של מדינת לאום דמוקרטית.
1. בוחרים הצדקה, למשל הזכות להגדרה עצמית.
2. מסבירים את הזכות: לעמים יש זכות טבעית וקולקטיבית לממש את זהותם ואת תרבותם הלאומית ולקבוע בעצמם את גורלם. זו זכות של קבוצות לאומיות, ולא של פרטים.
3. מראים איך היא מתממשת: במדינת הלאום הלאום קובע את מדיניותו בעצמו, ומבטא את זהותו בשפה, בסמלים, בלוח השנה ובמרחב הציבורי.
4. מוסיפים את התנאי הדמוקרטי: ההגדרה העצמית מתממשת לצד שמירה על זכויות האדם והאזרח של כל האזרחים, ובהם בני המיעוטים.
הזכות להגדרה עצמית: לעמים יש זכות טבעית (קולקטיבית) לממש את זהותם ואת תרבותם הלאומית ולקבוע את גורלם - חירות פוליטית של עמים. מדינת הלאום היא המסגרת שבה הלאום מממש זכות זו: קובע את מדיניותו ונותן ביטוי לזהותו בשפה, בסמלים, בלוח השנה ובמרחב הציבורי, תוך שמירה על זכויות כל אזרחיה. (הצדקות אפשריות אחרות: הזכות לתרבות, הזכות לחיים ולביטחון ומניעת רדיפה, הכרעת הרוב, חשיבות הסולידריות.)