עקרונות הדמוקרטיה
בחירות לכנסת, הצבעה במליאה, עתירה לבג"ץ נגד החלטה של הממשלה, דוח של מבקר המדינה, הפגנה מול משרד ממשלתי: כל אלה הם ביטויים של עקרונות שהמשטר הדמוקרטי נשען עליהם. העקרונות עונים על שלוש שאלות: ממי השלטון מקבל את הסמכות שלו, איך מקבלים החלטות, ואיך מונעים מהשלטון לנצל את כוחו.
במדויק: עקרונות הדמוקרטיה הם הכללים והערכים שהמשטר הדמוקרטי מבוסס עליהם. בנושא הזה: שלטון העם (דמוקרטיה ישירה ועקיפה, משאל עם, התנאים לבחירות דמוקרטיות ושיטת הבחירות בישראל), הכרעת הרוב ושמירה על זכויות המיעוט, שלטון החוק והגבלת השלטון (חוקה, הפרדת רשויות ומנגנוני פיקוח). לצדם לומדים איך הדמוקרטיה מגינה על עצמה (דמוקרטיה מתגוננת, ביטחון ודמוקרטיה), את הגישות הכלכליות-חברתיות ואת הגלובליזציה.
את העקרונות של התרבות הפוליטית (סובלנות, פלורליזם, הסכמיות) לומדים בנושא תרבות פוליטית דמוקרטית, ואת הזכויות - בנושא זכויות האדם והאזרח. את המוסדות עצמם (הכנסת, הממשלה, בתי המשפט) לומדים בנושא רשויות השלטון.
מתח בין עקרונות דמוקרטיים
הרוב בכנסת רוצה לחוקק חוק, והמיעוט טוען שהחוק פוגע בזכויות שלו. המדינה רוצה לעצור אדם מסוכן, אבל עוד לא הוכח שעבר עבירה. בשני המקרים שני עקרונות דמוקרטיים מושכים לכיוונים הפוכים.
במדויק: מתח בין עקרונות דמוקרטיים הוא מצב שבו מימוש מלא של עיקרון אחד פוגע בעיקרון אחר. המתחים שחוזרים בנושא הזה: הכרעת הרוב מול זכויות המיעוט והפרט (הסכנה של עריצות הרוב), ביטחון מול זכויות האדם (מעצר מנהלי, חקיקת חירום), הגנה על הדמוקרטיה מול חופש הביטוי והזכות להיבחר (דמוקרטיה מתגוננת), וחירות כלכלית מול שוויון (הגישות הכלכליות-חברתיות). הפתרון המקובל בדמוקרטיה הוא איזון: מימוש מידתי של עיקרון אחד, בלי לבטל את האחר.
המתחים האלה הם הבסיס לרוב שאלות העמדה בנושא. בשאלת עמדה כל צד נשען על עיקרון אחר, ואין תשובה "נכונה": הניקוד הוא על המושג, ההצגה שלו והקישור לסוגיה.
1. שלטון העם: ישירה, ייצוגית, משאל עם ותנאי הבחירות
שלטון העם
ביום הבחירות לכנסת מיליוני אזרחים הולכים לקלפי. הכנסת שנבחרת, והממשלה שקמה אחריה, מנהלות את המדינה בשמם. אם האזרחים לא מרוצים, בבחירות הבאות הם יכולים להחליף אותן. זה הרעיון של שלטון העם: הכוח של השלטון בא מהאזרחים, ולא להפך.
במדויק: עקרון שלטון העם קובע שהעם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. האזרחים בוחרים בבחירות חופשיות ותקופתיות נציגים, שפועלים בשמם ולמענם. השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב הקבוע בחוק, שואב את הלגיטימיות שלו מן העם ונתון לביקורתו, והעם יכול להחליף אותו בבחירות.
העם יכול לממש את הריבונות שלו בשלוש דרכים: בדמוקרטיה ישירה, בדמוקרטיה עקיפה (ייצוגית) ובמשאל עם. כל הדמוקרטיות היום הן בעיקר ייצוגיות.
שלטון העם קשור לזכויות הפוליטיות (הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתאגדות הפוליטית, חופש ההפגנה), שלומדים בנושא זכויות האדם והאזרח. כדי שהבחירות יבטאו באמת את רצון העם, הן צריכות לעמוד בחמשת התנאים לבחירות דמוקרטיות.
דמוקרטיה ישירה, דמוקרטיה ייצוגית ומשאל עם
משאל עם הוא כלי שמשמש בדמוקרטיה עקיפה, והוא אינו דמוקרטיה ישירה: הנציגים ממשיכים לנהל את המדינה, ורק בשאלה אחת ההכרעה עוברת לעם.
משאל עם: יתרונות וחסרונות
חמשת התנאים לבחירות דמוקרטיות
במיקוד התנאים נקראים: כלליות, חשאיות, מחזוריות, שוויוניות, מאפשרות התמודדות חופשית. אלה אותם חמישה תנאים.
שאלת אירוע: איזה תנאי לבחירות התממש או נפגע
1. שאלו מה קרה לבוחרים בקטע, ומצאו את התנאי שמתאים:
•מאפשרים להצביע למי שלא יכול להגיע לקלפי (חיילים, אנשי צוות אוויר, מי שלא יכול לעטות מסכה), או מונעים מקבוצה להצביע: כלליות.
•דוחים בחירות בלי מועד, או מאריכים כהונה מעבר לזמן הקבוע: מחזוריות.
•מישהו יכול לדעת במי הצבעתם, לוחצים עליכם להצביע בדרך מסוימת: חשאיות (ולפעמים גם חופשיות).
•יש רק מועמד אחד, או אוסרים על מפלגה להתארגן: חופשיות.
•לקולות של חלק מהבוחרים יש משקל גדול יותר: שוות.
2. בהסבר שאלו מי בעל זכות הבחירה בקטע, ואיך מה שקרה מאפשר לו (או מונע ממנו) לממש אותה. זה הקישור שהמחוון מחפש.
אל תבלבלו בין התנאים לבחירות דמוקרטיות (כלליות, שוות, חשאיות, מחזוריות, חופשיות), שנדרשים בכל דמוקרטיה, לבין מאפייני שיטת הבחירות בישראל (ארצית, יחסית, רשימתית). וכתבו תמיד הסבר: "כלליות, שוות, חשאיות" בלי הסבר לא מקבלים ניקוד.
משאל עם אינו דמוקרטיה ישירה, ובחירות מקדימות (פריימריז) אינן דמוקרטיה ישירה. בפריימריז חברי המפלגה בוחרים נציגים שיחליטו בשמם, וזו דמוקרטיה עקיפה. בשאלה על משאל עם כתבו יתרונות וחסרונות של משאל העם, לא של דמוקרטיה ישירה באופן כללי.
בהצגת שלטון העם הרכיב שתלמידים שוכחים הוא "העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון". "העם בוחר" לבד לא מספיק. ובקטע על משאל עם (למשל הברקזיט), כשנשאלים איזה עיקרון מימשו האזרחים בעצם ההשתתפות, התשובה היא שלטון העם, לא הכרעת הרוב.
דוגמה א - תנאי לבחירות: קלפיות לחיילים בזמן מלחמה
"הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התקיימו בזמן מלחמת "חרבות ברזל". חיילים רבים שלחמו בעזה ובצפון הארץ לא יכלו להצביע במקום מגוריהם, ולכן הוצבו קלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון כדי לאפשר להם להצביע בבחירות."
ציינו והציגו את התנאי לקיום בחירות דמוקרטיות שהתממש בהצבת הקלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון. הסבירו כיצד תנאי זה בא לידי ביטוי בקטע.
1. שואלים מה קרה לבוחרים: אנשים עם זכות בחירה לא יכלו להגיע לקלפי, והמדינה הביאה אליהם את הקלפי. זה התנאי כלליות.
2. מציגים: לכל בעלי זכות הבחירה יש זכות לבחור, וכל אזרח מגיל מסוים זכאי להיבחר, בלי הגבלה על בסיס דת, לאום, מין, מוצא, מעמד או השקפה; והמדינה צריכה לאפשר לכל מי שזכאי להצביע לממש את זכותו בפועל.
3. מצטטים: "חיילים רבים שלחמו בעזה ובצפון הארץ לא יכלו להצביע במקום מגוריהם, ולכן הוצבו קלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון כדי לאפשר להם להצביע בבחירות."
4. מקשרים: החיילים הם בעלי זכות בחירה. הקלפיות בשטח אפשרו גם להם להשתתף בבחירות, כך שכל מי שזכאי להצביע יכול לממש את זכותו.
בחירות כלליות: לכל בעלי זכות הבחירה (האזרחים הבוגרים מגיל מסוים - לכנסת מגיל 18, לרשויות המקומיות מגיל 17, ובבחירות המקומיות גם תושבי הקבע) יש זכות לבחור, וכל אזרח מגיל מסוים זכאי להיבחר, בלי הגבלה על בסיס דת, לאום, מין, מוצא, מעמד או השקפה; המדינה צריכה לאפשר לכל מי שזכאי להצביע לממש את זכותו בפועל. ציטוט: "חיילים רבים שלחמו בעזה ובצפון הארץ לא יכלו להצביע במקום מגוריהם, ולכן הוצבו קלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון כדי לאפשר להם להצביע בבחירות." הסבר: הצבת הקלפיות אפשרה גם לחיילים - בעלי זכות בחירה שלא יכלו להגיע לקלפי - להשתתף בבחירות.
דוגמה ב - שאלת ידע: יתרון וחיסרון של משאל עם
הצג יתרון אחד וחיסרון אחד של משאל עם.
1. פותחים במשפט שמסביר מהו משאל עם: שאלה מדינית מסוימת מובאת להכרעה של כלל האזרחים, שמצביעים בעדה או נגדה.
2. יתרון אחד, מוסבר: ביטוי מיטבי של עקרון שלטון העם. האזרחים עצמם מביעים את דעתם, בלי תיווך של הנציגים, ולכן התוצאה משקפת באופן מדויק את דעת העם.
3. חיסרון אחד, מוסבר: תשובה של "כן" או "לא" אינה נותנת מענה לסוגיה מורכבת. אי אפשר לבטא עמדת ביניים או להגיע לפשרה.
4. בודקים שהתשובה עוסקת במשאל עם, ולא ביתרונות ובחסרונות של דמוקרטיה ישירה באופן כללי.
יתרון: ביטוי מיטבי של עקרון שלטון העם - האזרחים מביעים את דעתם בלי תיווך של הנציגים, ולכן המשאל משקף באופן מדויק את דעת העם בעניין שלגביו נערך. חיסרון: תשובה של כן ולא אינה מספקת מענה לסוגיות מורכבות, שנדרשים בהן משא ומתן ופשרות. (יתרונות אפשריים נוספים: ביטוי עמדות בלי קשר למחויבות מפלגתית; חיזוק הלגיטימציה של הממשלה. חסרונות נוספים: החרפת מתחים בחברה משוסעת והגברת הסכנה של עריצות הרוב; השפעת ניסוח השאלה; חוסר ידע ומידע; החלשת הדמוקרטיה הפרלמנטרית.)
2. שיטת הבחירות בישראל
שיטת הבחירות בישראל
בקלפי לכנסת אתם לא כותבים שם של מועמד. אתם מכניסים למעטפה פתק של רשימה. אחרי הספירה 120 המושבים בכנסת מתחלקים בין הרשימות לפי מספר הקולות שכל אחת קיבלה בכל הארץ, ובתוך כל רשימה נכנסים המועמדים לפי הסדר שהמפלגה קבעה.
במדויק: לשיטת הבחירות לכנסת שלושה מאפיינים:
- ארצית: כל המדינה היא אזור בחירה אחד. כל הקולות של כל רשימה, מכל רחבי הארץ, נספרים יחד, והמושבים מחולקים לפי סך הקולות בכל הארץ. חברי הכנסת אינם נבחרים כנציגים של אזור גאוגרפי מסוים.
- יחסית: מספר המושבים (המנדטים) שכל רשימה מקבלת בכנסת, מתוך 120, יחסי לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות. רק רשימה שעברה את אחוז החסימה (כיום 3.25% מן הקולות הכשרים) זוכה בייצוג. כך הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון העמדות בציבור.
- רשימתית: הבוחרים מצביעים בעד רשימת מועמדים של מפלגה (או של כמה מפלגות יחד), ולא בעד מועמד יחיד. סדר המועמדים ברשימה נקבע מראש בידי המפלגה, והבוחר אינו יכול לשנותו. המושבים שהרשימה זכתה בהם מאוישים לפי סדר המועמדים, וחבר כנסת שפורש מוחלף במועמד הבא ברשימה.
דוגמה ליחסיות: רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות תקבל כרבע מן המושבים, כ-30 מנדטים. אחוז החסימה של 3.25% שווה ערך לכארבעה מנדטים.
את סדר המועמדים ברשימה המפלגה קובעת בדרכים שונות, למשל בבחירות מקדימות (פריימריז) של חברי המפלגה, בוועדה מסדרת או בידי ראש המפלגה.
שלושת המאפיינים: על איזו שאלה כל אחד עונה
תנאי הבחירות מול מאפייני השיטה
המלכודת: שוות פירושו קול אחד בעל משקל שווה לכל בוחר. יחסית פירושו שהמושבים מתחלקים לפי שיעור הקולות של הרשימות.
מושגים לשאלת עמדה על שיטת הבחירות
אין עמדה נכונה. כל נימוק מבוסס על מושג אחר, מוצג ומקושר לסוגיה (ראו את שאלת העמדה על אחוז החסימה בנושא תרבות פוליטית דמוקרטית).
לפי המיקוד לומדים את שיטת הבחירות בישראל בלי השוואה לשיטות בחירות אחרות. בשאלה על השיטה הציגו את שלושת המאפיינים שלה בישראל, ואל תשוו לשיטות אחרות.
במחוון, בהצגת יחסית מופיע גם "כל המדינה היא אזור בחירה אחד (בחירות ארציות)". זה בעצם המאפיין ארצית, ולא טעות להוסיף אותו. אבל העיקר של "יחסית" הוא היחס בין שיעור הקולות של רשימה לבין מספר המושבים שלה, ואחוז החסימה. כשמבקשים להציג את ארצית, כתבו את מה שמופיע בשורה שלו.
בקטע שמציע לשנות את השיטה, אל תסבירו את המאפיין באמצעות ההצעה של הכותב. חפשו משפט שמתאר את השיטה הקיימת. ואם כתוב שמפלגות קטנות חזקות בקואליציה "באופן לא מידתי", זה עוסק בכוחן בממשלה, לא במאפיין היחסי של הבחירות.
דוגמה - המאפיין היחסי בקטע על משבר משילות
מתוך מאמר:
"שיטת הבחירה הנהוגה בישראל מאפשרת ריבוי מפלגות, ובהן מפלגות קטנות שנכנסות לכנסת ומייצגות קבוצות שונות בחברה. מצב זה גורם למשבר משילות רחב ועמוק [...] העוצמה הרבה שיש למפלגות הקטנות, באופן לא מידתי למספר האזרחים שהצביעו עבורן, מאפשרת להן לעיתים לכפות את האינטרסים המצומצמים שלהן על הממשלה [...] אני חושב שיש לשנות את שיטת הבחירות לבחירה ישירה לראשות הממשלה."
•הצג את שני מאפייני שיטת הבחירות בישראל: יחסית, רשימתית.
•הסבר כיצד מאפיין שיטת הבחירות: היחסית בא לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים יחסית: המושבים מתחלקים לפי שיעור הקולות של כל רשימה; רק רשימה שעברה את אחוז החסימה זוכה בייצוג; ולכן הכנסת משקפת את מגוון העמדות. (המחוון מוסיף כאן גם "כל המדינה היא אזור בחירה אחד", כלומר את המאפיין ארצית. מותר לכתוב אותו, אבל הוא לא העיקר של "יחסית".)
2. מציגים רשימתית: מצביעים בעד רשימה של מפלגה ולא בעד מועמד; הסדר נקבע מראש בידי המפלגה; המושבים מאוישים לפי הסדר, ופורש מוחלף בבא ברשימה.
3. מחפשים משפט שמתאר את השיטה הקיימת (לא את ההצעה לבחירה ישירה): "שיטת הבחירה הנהוגה בישראל מאפשרת ריבוי מפלגות, ובהן מפלגות קטנות שנכנסות לכנסת ומייצגות קבוצות שונות בחברה."
4. מקשרים: בשיטה יחסית גם רשימה שקיבלה שיעור קטן מן הקולות, אם עברה את אחוז החסימה, מקבלת מושבים לפי שיעור זה. לכן נכנסות לכנסת גם מפלגות קטנות, והיא מייצגת קבוצות שונות.
יחסית: מספר המושבים (המנדטים) שכל רשימה מקבלת בכנסת יחסי לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות; רק רשימה שעברה את אחוז החסימה (כיום 3.25% מן הקולות הכשרים) זוכה בייצוג; כל המדינה היא אזור בחירה אחד (בחירות ארציות), ולכן הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון העמדות בציבור. רשימתית: הבוחרים מצביעים בעד רשימת מועמדים של מפלגה ולא בעד מועמד יחיד; סדר המועמדים נקבע מראש בידי המפלגה, והבוחר אינו יכול לשנותו; המושבים מאוישים לפי סדר המועמדים, וחבר כנסת שפורש מוחלף במועמד הבא ברשימה. ביטוי היחסיות: "שיטת הבחירה הנהוגה בישראל מאפשרת ריבוי מפלגות, ובהן מפלגות קטנות שנכנסות לכנסת ומייצגות קבוצות שונות בחברה." - כל רשימה שעברה את אחוז החסימה מקבלת מושבים ביחס לשיעור הקולות שקיבלה, ולכן גם מפלגות קטנות נכנסות לכנסת ומייצגות קבוצות שונות.
3. הכרעת הרוב ושמירה על זכויות המיעוט
הכרעת הרוב
ועד השכבה צריך לבחור יעד לטיול השנתי. יש שלוש הצעות, מצביעים, וההצעה שקיבלה הכי הרבה קולות נבחרת. אבל גם רוב גדול לא יכול להחליט שתלמידי כיתה מסוימת לא ייצאו לטיול בכלל. זה העיקרון: הרוב מכריע, אבל לא בכל דבר.
במדויק: עקרון הכרעת הרוב קובע שמתוך כמה אפשרויות נבחרת (מתקבלת) ההחלטה שבה תומכים הרוב: רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים. אסור לרוב לקבל החלטות שפוגעות באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד או בזכויות המיעוט.
הרוב יכול להיות רוב רגיל (יותר בעד מאשר נגד, אפילו בהפרש של קול אחד) או רוב מיוחס, שנדרש בהחלטות חשובות במיוחד: למשל 61 חברי כנסת לפחות, 80 חברי כנסת, שני שלישים מהמצביעים, או 70% מההורים בגן. הדרישה לרוב מיוחס היא גם הכרעת רוב וגם מגבלה על כוחו של רוב רגיל.
מכיוון שהמגבלה על הרוב היא חלק מהגדרת העיקרון, הכרעת הרוב בדמוקרטיה קשורה תמיד להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם.
שלוש הצדקות להכרעת הרוב
עריצות הרוב
רוב גדול בחברה מחליט שבני קבוצה מסוימת לא יוכלו לגור בשכונות מסוימות, או לא יוכלו ללמוד בשפתם. ההחלטה התקבלה בהצבעה דמוקרטית, ובכל זאת היא פוגעת בזכויות היסוד של המיעוט. זו הסכנה שנקראת עריצות הרוב.
במדויק: עריצות הרוב היא מצב שבו הרוב, באמצעות הכרעה דמוקרטית או בכוח מעמדו, מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט, או בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. לכן הכרעת הרוב צריכה להיות מוגבלת: לרוב אין סמכות לפגוע בזכויות היסוד של המיעוט.
הכרעת הרוב מול שמירה על זכויות המיעוט
שני הצדדים הם חלק מהדמוקרטיה: הכרעת הרוב בלי הגנה על המיעוט היא עריצות הרוב, והגנה על המיעוט בלי הכרעת הרוב משתקת את השלטון.
הציגו את הכרעת הרוב והצדקה: שני חלקים
השאלה מבקשת שני דברים, ושניהם מקבלים ניקוד:
1. העיקרון במלואו, עם שלושת הרכיבים: כמה אפשרויות; ההחלטה שבה תומך הרוב (האוכלוסייה, הנציגים או המצביעים); והמגבלה: בלי פגיעה לא סבירה או לא מוצדקת בזכויות יסוד ובזכויות המיעוט. המגבלה היא הרכיב שנשמט הכי הרבה.
2. הצדקה אחת, מוסברת: סיום ויכוחים בדרכי שלום, קרבה לרצון העם, או יציבות שלטונית. לפי הפתרון, רוב הנבחנים לא כתבו הצדקה בכלל.
בקטע על הצבעה (בכנסת, בוועדה, בבחירות בשני סיבובים, בהורים בגן) קשרו את הציטוט לשני רכיבים: היו כמה אפשרויות, והתקבלה האפשרות שבה תמך הרוב. אם נדרש רוב מיוחס (80 חברי כנסת, 70% מההורים), זו גם מגבלה על כוחו של רוב רגיל.
שאלות עמדה על פסקת ההתגברות ועל סמכויות בג"ץ נשענות על המתח בין הכרעת הרוב ושלטון העם לבין עריצות הרוב והגבלת השלטון. המושגים לכל צד נמצאים בנושא יסודות חוקתיים, בשיעור על המהפכה החוקתית והוויכוח על סמכויות בג"ץ.
דוגמה א - שאלת ידע: הכרעת הרוב והצדקה
הציגו את עקרון הכרעת הרוב.
הציגו הצדקה אחת לקיומו של עקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי.
1. מציגים את העיקרון: כשיש כמה אפשרויות, מתקבלת ההחלטה שבה תומכים הרוב: רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים.
2. מוסיפים את המגבלה: ההכרעה נעשית בלי לפגוע באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד, ובייחוד בזכויות המיעוט.
3. בוחרים הצדקה ומסבירים: הכרעת הרוב היא הדרך היעילה לסיים ויכוחים בדרכי שלום. לא תמיד אפשר שכולם יסכימו, ובלי כלל מוסכם המחלוקות היו נמשכות בלי סוף או מוכרעות בכוח.
הכרעת הרוב: עיקרון הקובע שמתוך כמה אפשרויות נבחרת (מתקבלת) ההחלטה שבה תומכים הרוב - רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים; אסור לרוב לקבל החלטות שפוגעות באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד או בזכויות המיעוט. הצדקה (אחת מאלה): הדרך היעילה לסיים ויכוחים בדרכי שלום; ההכרעה קרובה יותר להחלטת העם / מממשת בצורה הטובה ביותר את עקרון שלטון העם; תורמת ליציבות השלטון.
דוגמה ב - החשש מעריצות הרוב בקטע על גזענות
מתוך מאמר:
"המוסר היהודי דורש מאיתנו לנהוג בכבוד כלפי המיעוטים שאינם משתייכים לקבוצות הגדולות והחזקות בחברה ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם. לצערי, בחברה הישראלית יש גזענות וניכור, והתפתחו בה דעות קדומות כלפי כמה קבוצות בחברה. [...] לדעתי, עלינו להיאבק בתופעות אלה, לנהוג בכבוד כלפי כל המגזרים בחברה הישראלית ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם, במיוחד בחלשים ובקטנים שבהם."
הצג את המושג עריצות הרוב. הסבר כיצד החשש מפני עריצות הרוב בא לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים: הרוב, בהכרעה דמוקרטית או בכוח מעמדו, מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט; לכן הכרעת הרוב מוגבלת.
2. מחפשים בקטע את "הרוב" ואת "המיעוט": "הקבוצות הגדולות והחזקות" מול "המיעוטים".
3. מצטטים: "המוסר היהודי דורש מאיתנו לנהוג בכבוד כלפי המיעוטים שאינם משתייכים לקבוצות הגדולות והחזקות בחברה ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם."
4. מקשרים: הכותב חושש שהקבוצות החזקות, שהן הרוב, יפגעו במיעוטים ובזכויותיהם, וקורא לרוב להימנע מכך.
עריצות הרוב: מצב שבו הרוב, באמצעות הכרעה דמוקרטית או בכוח מעמדו, מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט, או בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה; לכן הכרעת הרוב צריכה להיות מוגבלת - לרוב אין סמכות לפגוע בזכויות היסוד של המיעוט. ציטוט: "המוסר היהודי דורש מאיתנו לנהוג בכבוד כלפי המיעוטים שאינם משתייכים לקבוצות הגדולות והחזקות בחברה ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם." (או: "...להימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם, במיוחד בחלשים ובקטנים שבהם.") הסבר: הכותב חושש שהקבוצות הגדולות והחזקות (הרוב) יפגעו במיעוטים ובזכויותיהם, וקורא להימנע מכך.
4. שלטון החוק, סוגי עבריינות ופקודה בלתי חוקית
שלטון החוק
הרמזור האדום עוצר גם את הנהג הפשוט וגם את רכב השר. ועד יישוב לא יכול להחליט לבד על דבר שהחוק לא הסמיך אותו לעשות. שלטון החוק אומר שהחוק חל על כולם, גם על מי שמחזיק בשלטון.
במדויק: עקרון שלטון החוק קובע שחובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפניו. לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה בחוק. החוק עצמו נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (המותר והאסור) ומאזן בין טובת הכלל לטובת הפרט.
הציות לחוק הוא חובה של האדם כאזרח (ראו בנושא זכויות האדם והאזרח, בשיעור על חובות האדם והאזרח).
המשפט "לרשות מותר רק מה שהוסמכה" הוא הבסיס לביקורת על רשויות השלטון: רשות שפועלת בלי סמכות בחוק פועלת שלא כחוק, ובית המשפט יכול לבטל את החלטתה.
שלטון החוק: על מי ומה
ארבעה סוגי עבריינות
זיהוי סוג העבריינות בקטע: מי ולמה
1. מי הפר את החוק? אדם מן השורה, או נושא משרה ציבורית (ראש עיר, שר, פקיד) שניצל את תפקידו?
2. למה? לטובת עצמו ומקורביו, לטובת ציבור מסוים, או כדי לשנות מדיניות מתוך אידיאולוגיה?
3. שבצו לפי ארבעת הסוגים: אדם מן השורה + אינטרס אישי = פלילית רגילה; נושא משרה + טובת הנאה אישית = שלטונית אישית; נושא משרה + טובת ציבור = שלטונית ציבורית; מניע אידיאולוגי-פוליטי = אידיאולוגית-פוליטית.
4. בהצגה כתבו את כל הרכיבים של הסוג: מבצע, מניע ויחס החברה. בהסבר קשרו את הציטוט למבצע או למניע.
המניע מכריע, לא חומרת העבירה. אזרחים שריגלו עבור מדינת אויב תמורת כסף ביצעו עבריינות פלילית רגילה, כי המניע הוא רווח אישי. ושר שמעביר תקציב שלא כחוק כדי להיטיב עם ציבור בוחריו מבצע עבריינות שלטונית ציבורית, לא אישית.
סירוב לציית לחוק: מטעמי מצפון ומטעמים אידיאולוגיים-פוליטיים
לפי המיקוד, אלה מקרים שבהם יש ספק, מחלוקת או מתח בשאלת המחויבות לציות לחוק.
המחלוקת: יש הטוענים שיש להתחשב בסירוב, כי חופש המצפון הוא זכות יסוד, ואין לחייב אדם לפעול נגד מצפונו. ויש הטוענים שאין להתחשב בו, כי הוא פוגע בשלטון החוק: אם כל אחד יחליט לאיזה חוק לציית, החוק יאבד את כוחו.
פקודה בלתי חוקית בעליל
מפקד נותן לחייל פקודה. ברוב המקרים החייל חייב לבצע, גם אם יש לו ספק. אבל יש פקודות שהפסול בהן זועק: למשל לפגוע באזרחים שאינם מסכנים איש. פקודה כזאת אסור לבצע.
במדויק: פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה לבצע מעשה שאינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק: אי-החוקיות בולטת לעין כל, כמו "דגל שחור" המתנוסס מעליה. אסור לציית לה: מקבל הפקודה חייב לסרב. האיסור חל על כולם (אנשי כוחות הביטחון ואזרחים). מי שנתן את הפקודה ומי שביצע אותה ייענשו, ומבצע הפקודה אינו יכול להתגונן בטענה שקיבל פקודה.
הביטוי "דגל שחור" נטבע בפסק הדין בעניין כפר קאסם. הפקודה הבלתי חוקית בעליל קשורה לשלטון החוק: החוק והמוסר הבסיסי גוברים על חובת הציות לפקודה.
פקודה בלתי חוקית מול פקודה בלתי חוקית בעליל
בשאלה "הציגו שני הבדלים" כתבו כל הבדל לפי קריטריון אחד, ובשני הצדדים: "ענישה - בבלתי חוקית ייענש מי שלא יבצע, ואילו בבלתי חוקית בעליל ייענשו נותן הפקודה ומבצעה". אותו מבנה גם בשאלות על הבדל בין סוגי עבריינות.
כשארגון ממלכתי (צבא, כבאות והצלה) מחייב את כל אנשיו לציית להוראות מפורסמות וברורות, העיקרון שבא לידי ביטוי הוא שלטון החוק. הטענה של מי שנפגע מההוראה (שוויון, חופש דת) היא זכות, ולא העיקרון שעליו פעל הארגון.
דוגמה א - שאלת אירוע: כספי התרומות לתושבי קו העימות
"בימי הלחימה נתרם כסף רב למען תושבי אחת הערים בקו העימות כדי לספק להם מזון וציוד. באחרונה נעצרו ראש העיר וכמה ממקורביו שניהלו כספים אלה. על פי החשד, חלק מכספי התרומות הועברו לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו."
•ציינו והציגו על פי הקטע את סוג העבריינות שבגינה נעצר ראש העיר.
•צטטו מן הקטע משפט שממנו לומדים כי עבריינות זו באה לידי ביטוי בקטע.
•הסבירו כיצד עבריינות זו באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מי: ראש העיר, נבחר ציבור, שניהל כספים במסגרת תפקידו.
2. למה: הכסף הועבר "לכיסו הפרטי" ולמקורביו, כלומר טובת הנאה אישית.
3. נושא משרה + טובת הנאה אישית = עבריינות שלטונית אישית.
4. מציגים: הפרת החוק בידי נבחר ציבור או עובד ציבור במסגרת תפקידו, תוך ניצול לרעה של כוחו, מעמדו וסמכויותיו, לשם טובת הנאה אישית לו או למקורביו.
5. מצטטים ומקשרים: ראש העיר ניצל את סמכותו לנהל את כספי התרומות כדי להעביר כסף ציבורי לעצמו ולמקורביו.
עבריינות שלטונית אישית (לשם טובת הנאה אישית): הפרת החוק בידי נבחרי ציבור או עובדי ציבור במסגרת תפקידם, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם וסמכויותיהם; לשם טובת הנאה אישית לעצמם או למקורביהם (שוחד, מעילה בכספי ציבור, מינויים פסולים). ציטוט: "על פי החשד, חלק מכספי התרומות הועברו לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו." הסבר: ראש העיר, נבחר ציבור, ניצל את סמכותו לנהל את כספי התרומות לטובת עצמו ומקורביו.
דוגמה ב - שני הבדלים בין שני סוגי פקודה
הציגו שני הבדלים בין פקודה בלתי חוקית ובין פקודה בלתי חוקית בעליל.
1. בוחרים שני קריטריונים מתוך ארבעה: תוכן הפקודה, התנהגות מקבל הפקודה, על מי הציות חל, ענישה.
2. כותבים כל הבדל עם שני הצדדים ומילת השוואה ("ואילו").
3. למשל: תוכן הפקודה - בלתי חוקית: מעשה שאינו מעוגן בחוק, ואילו בלתי חוקית בעליל: גם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק. התנהגות מקבל הפקודה - בבלתי חוקית חייב לציית, ואילו בבלתי חוקית בעליל אסור לציית.
שניים מאלה (כל הבדל לפי קריטריון): תוכן הפקודה - פקודה בלתי חוקית: מעשה שאינו מעוגן בחוק, ואילו בלתי חוקית בעליל: גם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק ("דגל שחור"); התנהגות מקבל הפקודה - בבלתי חוקית חייב לציית, ואילו בבלתי חוקית בעליל אסור לציית; על מי הציות חל - בלתי חוקית מחייבת ציות של אנשי הביטחון ולא של אזרחים, ואילו בלתי חוקית בעליל אסורה בציות לכולם; ענישה - בבלתי חוקית ייענש מי שלא יבצע, ואילו בבלתי חוקית בעליל ייענשו נותן הפקודה ומבצעה.
5. הגבלת השלטון: חוקה, הפרדת רשויות ומנגנוני פיקוח
הגבלת השלטון
לממשלה יש תקציב עצום, משטרה, צבא ומאגרי מידע על כולנו. הכוח הזה נחוץ כדי לנהל מדינה, אבל אפשר גם לנצל אותו לרעה: לפגוע במתנגדים, להסתיר מחדלים, להעדיף מקורבים. לכן הדמוקרטיה בונה "בלמים" על השלטון.
במדויק: עקרון הגבלת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים (כלכליים, אנושיים, מקורות מידע, מנגנוני אכיפה) המעניקים לו עוצמה רבה. קיימת סכנה שינצל לרעה את כוחו ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות קבוצה. לכן הפרדת רשויות ואמצעים מוסדיים (פורמליים) ולא מוסדיים (בלתי פורמליים) נועדו למנוע את עריצות השלטון.
לפי המיקוד, האמצעים להגבלת השלטון הם חוקה, הפרדת רשויות ומנגנוני פיקוח (מוסדיים וחוץ-מוסדיים). גם הבחירות התקופתיות מגבילות את השלטון: הוא מכהן לזמן קצוב, והעם יכול להחליפו.
בישראל אין חוקה שלמה. חוקי היסוד, פסקת ההגבלה והביקורת השיפוטית נלמדים בנושא יסודות חוקתיים, ואת הפיקוח של הכנסת ושל בתי המשפט לומדים בנושא רשויות השלטון.
שלושת האמצעים להגבלת השלטון
הפרדת רשויות
הכנסת מחוקקת, הממשלה מבצעת, ובתי המשפט שופטים. אבל הכנסת גם מפקחת על הממשלה, ובית המשפט יכול לבטל החלטה של שר. החלוקה הזאת, עם הבקרה ההדדית, היא הפרדת הרשויות.
במדויק: עקרון הפרדת הרשויות הוא פיצול הכוח השלטוני לשלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. המטרה: להגביל את השלטון ולמנוע את ריכוז הכוח בידי גורם שלטוני אחד, כדי לקדם הגנה על זכויות האדם. לכל רשות סמכויות ייחודיות בתחומה, אך הן אינן מוחלטות: יש עירוב סמכויות, ומתקיימים בין הרשויות יחסי איזון ובקרה (פיקוח ובקרה), כלומר מערכת של איזונים ובלמים.
מנגנוני פיקוח וביקורת
מבקר המדינה מפרסם דוח שחושף ליקויים במקלטים. בית המשפט מבטל החלטה של משרד ממשלתי. ובאותו שבוע אלפי הורים מפגינים, ועיתון חושף מחדל. כל אלה בודקים את השלטון, אבל רק חלקם הוסמכו לכך בחוק.
במדויק:
- מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי (מוסדי): ביקורת של גופים ומוסדות שלטוניים (מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור, מערכת המשפט, הכנסת), שהוסמכו לכך בחוק; פועלים באמצעות דוחות, הנחיות, פסקי דין ומסמכים רשמיים; לשם הגבלת השלטון ופיקוח על חוקיות פעולותיו.
- מנגנון פיקוח וביקורת בלתי פורמלי (חוץ-מוסדי): ביקורת שמקיימים גופים, ארגונים או אזרחים, ביוזמתם וללא הסמכה חוקית; באמצעים כמו הפגנות, שביתות, עצומות, מכתבים, כתיבה בתקשורת וברשתות החברתיות; כדי להגביל את השלטון ולפקח עליו, להפעיל לחץ על קובעי המדיניות לשנות מדיניות ולעורר דיון ציבורי.
הכלים של הכנסת לפיקוח על הממשלה (שאילתות, ועדות, הצעת אי-אמון ועוד) והביקורת השיפוטית של בג"ץ נלמדים בנושא רשויות השלטון. כאן מספיק לדעת לזהות את סוג המנגנון ולהציג אותו.
מנגנון פורמלי מול מנגנון בלתי פורמלי
הפרדת רשויות מול מנגנוני פיקוח
הקשר ביניהם: חלק מהאיזונים והבלמים בין הרשויות הם מנגנוני פיקוח מוסדיים, למשל הפיקוח של הכנסת על הממשלה והביקורת השיפוטית של בית המשפט. אבל מנגנון חוץ-מוסדי, כמו הפגנה, אינו חלק מהפרדת הרשויות.
טענת הכותב על הגבלת השלטון או הפרדת הרשויות
שאלות כמו "הסבירו כיצד העיקרון עלול להיפגע, לפי טענת הכותב" או "הסבירו את טענת הכותב בנוגע למימוש העיקרון". ההצגה כרגיל; ההבדל הוא בהסבר:
1. מצאו את טענת הכותב: לדעתו העיקרון מתממש, נחלש או בסכנה? מה הסיבה שהוא נותן?
2. קשרו את הסיבה לרכיב של העיקרון: ריכוז כוח בידי רשות אחת (למשל הממשלה שולטת בחקיקה), היעדר בלמים (אין חוקה, אין בית פרלמנט שני), החלשת הפיקוח (הכנסת לא מפקחת, פגיעה בביקורת השיפוטית), או סכנה לזכויות.
3. כתבו "לטענת הכותב". אתם מסבירים את עמדתו, לא את עמדתכם.
כדי לזהות את סוג המנגנון שאלו מי מבקר, ולא באיזה כלי. דוח של מבקר המדינה ופסק דין של בג"ץ הם מנגנון פורמלי, גם כשאזרחים הם שעתרו לבג"ץ. מכתבים, עצומה או מאמר בעיתון של אזרחים וארגונים הם מנגנון בלתי פורמלי.
הפרדת הרשויות היא אחד האמצעים להגבלת השלטון, לא שם נוסף לאותו עיקרון. כשמבקשים להציג את הפרדת הרשויות, אל תציגו במקומה את הגבלת השלטון. ובהפרדת הרשויות אל תשכחו את הרכיב "הסמכויות אינן מוחלטות" (עירוב סמכויות, איזונים ובלמים).
דוגמה א - סוג מנגנון הפיקוח: קיצוץ בתקציבי הספריות
"בעקבות התארכות המלחמה והעלויות הכספיות הגבוהות שלה הציעה הממשלה תוכנית לקיצוץ תקציבי משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות כדי להפנות כסף למימון עלויות המלחמה. במסגרת התוכנית הוצע לקצץ כשלושים אחוזים מתקציבי הספריות הציבוריות.
בתגובה על כך אנשי תרבות ותושבים ברשויות המקומיות שלחו מכתבים לגורמים שונים בממשלה, ובהם טענו שתוכנית זו תפגע קשות בילדים ובמבוגרים הנעזרים בשירותים השונים של הספריות הציבוריות."
ציינו והציגו את סוג מנגנון הפיקוח והביקורת שבא לידי ביטוי בתגובת אנשי התרבות והתושבים. הסבירו כיצד סוג מנגנון זה בא לידי ביטוי בקטע.
1. מי מבקר? אנשי תרבות ותושבים, לא מוסד של המדינה. האם הוסמכו בחוק? לא, הם פועלים ביוזמתם. לכן זה מנגנון בלתי פורמלי (חוץ-מוסדי).
2. מציגים: ביקורת של אזרחים, ארגונים או גופים; ביוזמתם וללא הסמכה חוקית; באמצעים כמו הפגנות, עצומות, מכתבים ופרסום בתקשורת; כדי להגביל את השלטון ולהפעיל לחץ על קובעי המדיניות לשנות מדיניות.
3. מצטטים: "בתגובה על כך אנשי תרבות ותושבים ברשויות המקומיות שלחו מכתבים לגורמים שונים בממשלה..."
4. מקשרים: אזרחים, ביוזמתם ובלי סמכות בחוק, שולחים מכתבי ביקורת כדי ללחוץ על הממשלה לשנות את תוכנית הקיצוץ.
מנגנון פיקוח וביקורת בלתי פורמלי (חוץ-מוסדי). הצגה: ביקורת שמקיימים גופים, ארגונים או אזרחים באמצעים כמו הפגנות, עצומות, מכתבים, כתיבה בתקשורת וברשתות; ביוזמתם וללא הסמכה חוקית; לשם הגבלת השלטון, פיקוח עליו ולחץ על קובעי המדיניות לשנות מדיניות. ציטוט: "בתגובה על כך אנשי תרבות ותושבים ברשויות המקומיות שלחו מכתבים לגורמים שונים בממשלה, ובהם טענו שתוכנית זו תפגע קשות בילדים ובמבוגרים הנעזרים בשירותים השונים של הספריות הציבוריות." הסבר: אזרחים פועלים ביוזמתם, בלי הסמכה בחוק, ושולחים מכתבי ביקורת כדי ללחוץ על הממשלה לשנות את התוכנית.
דוגמה ב - הפרדת רשויות בפסק דין על החלטת ממשלה
בחודש אוגוסט 2025 החליטה הממשלה לערוך השתלטות צבאית על העיר עזה. נגד ההחלטה הוגשה עתירה לבג"ץ, בדרישה שיורה לממשלה לבטל אותה בשל החשש לחיי החטופים. בג"ץ דחה את העתירה, ובין השאר כתב:
"אשר על כן, משוועדת השרים שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים, אין מקום להתערבותנו בהחלטה שהתקבלה. [...] בהתאם לכך סבורני כי משעה שגורמי הרשות המבצעת שמעו את כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים ושקלו את כלל השיקולים הנדרשים לנושא, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שהתקבלה בעקבות כך."
•הציגו את עקרון הפרדת הרשויות.
•צטטו מן הקטע משפט אחד (או יותר) המתייחס לעקרון הפרדת הרשויות.
•הסבירו כיצד עקרון הפרדת הרשויות בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מציגים את שלושת הרכיבים: פיצול הכוח לשלוש רשויות; המטרה: הגבלת השלטון, מניעת ריכוז כוח בידי גורם אחד והגנה על זכויות האדם; סמכויות ייחודיות לכל רשות, שאינן מוחלטות (עירוב סמכויות, איזונים ובלמים).
2. מצטטים משפט ממוקד: "בהתאם לכך סבורני כי משעה שגורמי הרשות המבצעת שמעו את כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים ושקלו את כלל השיקולים הנדרשים לנושא, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שהתקבלה בעקבות כך."
3. מקשרים לרכיב "סמכויות ייחודיות": ההחלטה על פעולה צבאית מסורה לרשות המבצעת, ובית המשפט (הרשות השופטת) נמנע מלהתערב בתחום שלה.
4. אפשרות אחרת: העתירה עצמה נגד החלטת הממשלה היא ביטוי ליחסי האיזון והבקרה: הרשות השופטת מוסמכת לבקר את הרשות המבצעת.
הפרדת רשויות: פיצול הכוח השלטוני לשלוש רשויות - מחוקקת, מבצעת ושופטת; במטרה להגביל את השלטון ולמנוע את ריכוז הכוח בידי גורם שלטוני אחד, כדי לקדם הגנה על זכויות האדם; לכל רשות יש סמכויות ייחודיות בתחומה, אך הן אינן מוחלטות - יש עירוב סמכויות / מתקיימים בין הרשויות יחסי איזון ובקרה / מערכת של איזונים ובלמים. ציטוט: "בהתאם לכך סבורני כי משעה שגורמי הרשות המבצעת שמעו את כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים ושקלו את כלל השיקולים הנדרשים לנושא, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שהתקבלה בעקבות כך." (או: "אשר על כן, משוועדת השרים שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים, אין מקום להתערבותנו בהחלטה שהתקבלה.") הסבר: ההחלטה מסורה לסמכות הרשות המבצעת, והרשות השופטת אינה מתערבת בתחום זה. (או: העתירה לבג"ץ נגד החלטת הממשלה - ביטוי ליחסי האיזון והבקרה בין הרשויות.)
6. דמוקרטיה מתגוננת
דמוקרטיה מתגוננת
רשימה מבקשת להתמודד בבחירות לכנסת, והמצע שלה מסית לגזענות. מצד אחד, בדמוקרטיה לכל אחד יש זכות להיבחר ולהביע את דעתו. מצד שני, אם הרשימה תשתמש בכנסת כדי לפגוע בדמוקרטיה עצמה, הכלים הדמוקרטיים ישמשו להרוס אותה.
במדויק: דמוקרטיה מתגוננת היא הגנה על המשטר הדמוקרטי ועל עקרונותיו ועל אופי המדינה (כללי המשחק, הערכים הדמוקרטיים; בישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית), מפני אדם או קבוצה שפועלים בזירה הציבורית תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי או לחסל אותו, או לפגוע באופי המדינה, באמצעות שלילת הזכות להיבחר, שלילת הזכות להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית והגבלת חופש הביטוי.
שלושת הרכיבים: על מה מגינים (המשטר, עקרונותיו ואופי המדינה), מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בהם), ובאילו אמצעים (הגבלת זכויות פוליטיות וחופש הביטוי).
הדמוקרטיה המתגוננת היא מקרה של מתח בין עקרונות: כדי להגן על עצמה, הדמוקרטיה פוגעת בזכויות שהיא עצמה מבוססת עליהן.
ביטויים של דמוקרטיה מתגוננת בישראל
הדילמה: האם להגביל זכויות כדי להגן על הדמוקרטיה
כל דמוקרטיה מתלבטת עד כמה מותר לפגוע בזכויות נגד מי שמסכן אותה. אין תשובה אחת נכונה, ובשאלת עמדה הניקוד הוא על המושגים והקישור.
הצגה של "הגבלת חופש הביטוי" לבד אינה הצגה של דמוקרטיה מתגוננת. כתבו את שלושת הרכיבים: על מה מגינים, מפני מי, ובאילו אמצעים.
אל תבלבלו בין דמוקרטיה מתגוננת לבין אמצעי ביטחון (מעצר מנהלי, חקיקת חירום). דמוקרטיה מתגוננת מגינה על המשטר הדמוקרטי ואופי המדינה מפני מי שמנצל כלים דמוקרטיים (בחירות, מפלגה, ביטוי). אמצעי הביטחון מגינים על ביטחון המדינה ואזרחיה מפני איומים ביטחוניים. בקטע על כתב אישום בשל הזדהות עם ארגון טרור, המחוון קיבל גם דמוקרטיה מתגוננת וגם שלטון החוק.
דוגמה א - שאלת ידע: דמוקרטיה מתגוננת וביטוי בישראל
הציגו את המושג דמוקרטיה מתגוננת, והציגו כיצד הוא בא לידי ביטוי במדינת ישראל.
1. מציגים את שלושת הרכיבים: על מה מגינים, מפני מי, באילו אמצעים.
2. בוחרים ביטוי אחד בישראל ומציגים אותו במלואו: למשל סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת.
3. מראים את הקשר למושג: הסעיף שולל את הזכות להיבחר (אמצעי) ממי ששולל את קיום ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או מסית לגזענות (מי שמנצל את הבחירות כדי לפגוע במשטר ובאופי המדינה).
הצגה: הגנה על המשטר הדמוקרטי ועל עקרונותיו ועל אופי המדינה (כללי המשחק, הערכים הדמוקרטיים); מפני אדם או קבוצה שפועלים בזירה הציבורית תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי או לחסל אותו, או לפגוע באופי המדינה; באמצעות שלילת הזכות להיבחר, שלילת הזכות להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית והגבלת חופש הביטוי. ביטוי בישראל (אחד מאלה): סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת - מניעת השתתפות של רשימה או מועמד בבחירות לכנסת (למשל בשל שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור); פסילת תנועת כך מהשתתפות בבחירות בשל הסתה לגזענות; חוק המפלגות - סירוב לרשום מפלגה מאותן עילות, או כשיש יסוד סביר למסקנה שתשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות; איסור הסתה לגזענות בחוק העונשין (הגבלת חופש הביטוי).
דוגמה ב - שאלת עמדה: פסילת מפלגות ומועמדים
"כמעט בכל מערכת בחירות מתעורר דיון בשאלה אם יש לפסול מפלגות או מועמדים שבמצע או בפרסומים שלהם נכללים מסרים השוללים את האופי היהודי או הדמוקרטי של מדינת ישראל. יש הטוענים שצריך לפסול מפלגות אלה ולא לאפשר להן להתמודד בבחירות ויש המתנגדים לכך."
הבע את עמדתך בעניין זה. הצג שני נימוקים המתבססים על מושגים מתחום האזרחות - נימוק אחד לעמדתך ונימוק אחד (אחר) לעמדה המנוגדת לשלך.
1. טענה: בוחרים עמדה ברורה. כאן, לדוגמה, בעד הפסילה (עמדה נגד מקבלת אותו ניקוד).
2. נימוק לעמדה: דמוקרטיה מתגוננת. מציגים (הגנה על המשטר הדמוקרטי ועל אופי המדינה, מפני מי שמנצל כלים דמוקרטיים, באמצעות שלילת הזכות להיבחר) ומקשרים: מפלגה שמצעה שולל את אופי המדינה מנצלת את הבחירות כדי לפגוע בו, וסעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת מאפשר למנוע את השתתפותה.
3. נימוק לעמדה המנוגדת, ממושג אחר: זכויות פוליטיות, הזכות לבחור ולהיבחר. מציגים ומקשרים: פסילה שוללת מהמועמדים את הזכות להיבחר, ומהבוחרים שתומכים בהם את האפשרות להצביע עבורם.
עמדה (לדוגמה): בעד פסילת מפלגות או מועמדים שבמצע או בפרסומים שלהם נכללים מסרים השוללים את האופי היהודי או הדמוקרטי של המדינה. נימוק לעמדה: דמוקרטיה מתגוננת (סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת) - הגנה על המשטר הדמוקרטי ועל אופי המדינה מפני מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בהם, באמצעות שלילת הזכות להיבחר. נימוק לעמדה המנוגדת: זכויות פוליטיות - הזכות לבחור ולהיבחר; פסילה שוללת את זכותם של המועמדים להיבחר ואת זכותם של הבוחרים לבחור בהם. (מושגים נוספים בעד: הכרזת העצמאות - מדינה יהודית ודמוקרטית; שלטון החוק. נגד: פלורליזם; חופש הביטוי; שלטון העם; הזכות להתארגן במפלגה.)
7. ביטחון ודמוקרטיה: חקיקת חירום ומעצר מנהלי
ביטחון ודמוקרטיה
בזמן מלחמה המדינה צריכה לפעול מהר: לעצור אדם שמתכנן פיגוע, להגביל התקהלויות, לגייס משאבים. חלק מהצעדים האלה פוגעים בזכויות. השאלה היא איך מגינים על חיי האזרחים בלי לוותר על הדמוקרטיה.
במדויק: לפי המיקוד, למדינה יש זכות להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני איומים על הביטחון. ההגנה נובעת מחובת המדינה לשמור על הזכות לחיים ולביטחון של אזרחיה. לשם כך המדינה רשאית לנקוט אמצעים מיוחדים, גם כאלה שפוגעים בזכויות אחרות. המיקוד מונה שניים: חקיקת חירום ומעצר מנהלי. מכיוון שהם פוגעים בזכויות, חלות עליהם מגבלות בחוק, והם נתונים לפיקוח של הכנסת ולביקורת שיפוטית.
הזכות לחיים ולביטחון ותפקיד המדינה להגן עליה נלמדים בנושא זכויות האדם והאזרח. המתח כאן הוא בין הזכות הזאת לבין זכויות אחרות: חירות, הליך הוגן, פרטיות, חופש תנועה.
מעצר מנהלי
אדם נעצר בלי כתב אישום ובלי משפט, על סמך מידע מודיעיני חסוי שלפיו הוא מתכנן פיגוע. הוא לא נעצר על מה שעשה, אלא כדי למנוע את מה שעלול לעשות.
במדויק: מעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי, ללא הליך פלילי רגיל נגד העצור, גם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה. המטרה: למנוע פגיעה עתידית בביטחון המדינה או בביטחון הציבור (בזכות לחיים ולביטחון של אזרחי המדינה). המגבלות: בשל הפגיעה הקשה בזכויות חלות עליו הגבלות בחוק: הוא בסמכות שר הביטחון, לתקופה של עד שישה חודשים שניתן להאריך, ונתון לביקורת שיפוטית.
הביקורת השיפוטית: העצור מובא תוך 48 שעות לפני נשיא בית משפט מחוזי, המעצר נבחן מחדש מעת לעת (לפחות פעם בשלושה חודשים), ואפשר לערער לבית המשפט העליון.
המעצר פוגע בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן: העצור לא תמיד יודע מה החשד נגדו ואינו רואה את כל הראיות.
חקיקת חירום (תקנות לשעת חירום)
כשהמדינה במצב חירום, אין תמיד זמן לחכות לשלוש קריאות בכנסת. לכן החוק מאפשר לממשלה להתקין תקנות מיוחדות, ואפילו לשנות זמנית חוק, אבל רק בתנאים ובמגבלות.
במדויק: בתקופה שבה הכנסת הכריזה על מצב חירום, הממשלה מוסמכת להתקין תקנות לשעת חירום, במידה שמצב החירום מחייב, כדי להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים. ייחודן: אף שהן חקיקה של הרשות המבצעת, הן יכולות לשנות זמנית חוק, להשעות את תוקפו או לקבוע בו תנאים, פרט לחוקים מוגנים (למשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: הכנסת). המגבלות: הן מוגשות לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ופוקעות לאחר שלושה חודשים, אלא אם הוארכו בחוק; ואסור שימנעו פנייה לערכאות, יקבעו ענישה למפרע או יתירו פגיעה בכבוד האדם.
הכרזת מצב החירום היא לתקופה של עד שנה, ומאז קום המדינה היא מחודשת.
ההגנה של חוקי היסוד מפני תקנות שעת חירום נלמדת בנושא יסודות חוקתיים, ואת חקיקת התקנות כתפקיד של הממשלה לומדים בנושא רשויות השלטון.
שלוש דרכים שבהן הדמוקרטיה מגינה על עצמה
מושגים לשאלת עמדה: ביטחון מול זכויות
טעות נפוצה: לבלבל בין מעצר מנהלי לבין מעצר עד תום ההליכים. מעצר עד תום ההליכים הוא מעצר של נאשם שכבר הוגש נגדו כתב אישום. במעצר מנהלי אין כתב אישום ואין משפט. טעות נוספת: להציג רק את הפגיעה בזכויות, בלי מהו המעצר ומה מטרתו.
בהצגת מעצר מנהלי המחוון מחפש שלושה רכיבים: מהו (מעצר מניעתי בלי הליך פלילי רגיל, גם בלי שהעצור מואשם בעבירה), המטרה (מניעת פגיעה בביטחון המדינה או הציבור), והמגבלות (שר הביטחון, עד שישה חודשים שניתן להאריך, ביקורת שיפוטית).
דוגמה א - שאלת ידע: הצגת מעצר מנהלי
הציגו את המושג מעצר מִנהלי.
1. מהו: מעצר מניעתי, בלי הליך פלילי רגיל, כלומר בלי כתב אישום ובלי משפט, וגם בלי שהעצור מואשם בעבירה.
2. המטרה: לא להעניש על מה שנעשה, אלא למנוע פגיעה עתידית בביטחון המדינה או הציבור, כלומר להגן על הזכות לחיים ולביטחון.
3. המגבלות: מכיוון שהמעצר פוגע קשות בזכויות (חירות, הליך הוגן), החוק מגביל אותו: הוא בסמכות שר הביטחון, לעד שישה חודשים שניתן להאריך, ונתון לביקורת שיפוטית.
מהו: מעצר מניעתי, ללא הליך פלילי רגיל נגד העצור - גם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה; מטרה: למנוע פגיעה עתידית בביטחון המדינה או בביטחון הציבור (בזכות לחיים ולביטחון של אזרחי המדינה); מגבלות: בשל הפגיעה הקשה בזכויות חלות עליו הגבלות בחוק - בסמכות שר הביטחון, לתקופה של עד שישה חודשים שניתן להאריך, ונתון לביקורת שיפוטית.
דוגמה ב - שאלת עמדה: הרחבת המעצרים המנהליים
"בעת האחרונה הועלתה הצעת חוק ולפיה הרשויות יוכלו לנקוט מעצרים מנהליים בהיקף נרחב יותר מזה שנקטו עד כה, למשל גם כלפי פעילים בארגוני פשע בישראל. המטרה היא למנוע או לצמצם פשיעה חמורה. יש התומכים בהצעת החוק ויש המתנגדים לה."
הביעו את עמדתכם בעניין זה. הציגו שני נימוקים המתבססים על מושגים מתחום האזרחות - נימוק אחד לעמדתכם ונימוק אחד (אחר) לעמדה המנוגדת.
1. טענה: כאן, לדוגמה, נגד ההצעה (עמדה בעד מקבלת אותו ניקוד).
2. נימוק לעמדה: הזכות להליך הוגן. מציגים (הזכות של אדם שנחשד בעבירה להליך משפטי הוגן: חזקת החפות, הזכות לדעת במה הוא מואשם ולראות את הראיות, הזכות להתגונן) ומקשרים: במעצר מנהלי אין כתב אישום ואין משפט, ולכן הרחבתו לפעילי פשיעה תשלול מהם את ההגנות של ההליך הפלילי.
3. נימוק לעמדה המנוגדת, ממושג אחר: הזכות לחיים ולביטחון. מציגים ומקשרים: ארגוני הפשיעה מסכנים חיים, ולמדינה חובה להגן על אזרחיה; מעצר מניעתי יכול למנוע פגיעה לפני שהיא קורית.
4. בודקים שהמושגים שונים ואינם קרובים זה לזה.
עמדה (לדוגמה): נגד הצעת החוק להרחבת המעצרים המנהליים. נימוק לעמדה: הזכות להליך הוגן - חזקת החפות, הזכות לדעת במה מואשמים ולראות את הראיות; מעצר מנהלי נעשה בלי כתב אישום ובלי משפט, והרחבתו לפעילי פשיעה תפגע בזכות זו. נימוק לעמדה המנוגדת: הזכות לחיים ולביטחון / חובת המדינה להגן על אזרחיה - ארגוני הפשיעה מסכנים את חיי האזרחים, ומעצר מניעתי יכול למנוע פגיעה. (מושגים נוספים נגד: הזכות לחירות, הגבלת השלטון, שלטון החוק - ההליך הפלילי הרגיל, כבוד האדם; בעד: זכות המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה, שלטון החוק - מאבק בפשיעה.)
8. גישות כלכליות-חברתיות: ליברלית וסוציאל-דמוקרטית
גישות כלכליות-חברתיות
האם המדינה צריכה לספק חשמל, או לתת לחברות פרטיות להתחרות? לחלק קצבאות נדיבות, או להוריד מסים ולהשאיר לכל אחד יותר מכספו ומהאחריות לחייו? על השאלות האלה חלוקות מפלגות בכל העולם, ואין עליהן תשובה אחת נכונה.
במדויק: הגישות הכלכליות-חברתיות הן תפיסות שונות לגבי היחס בין חירות כלכלית לבין שוויון חברתי-כלכלי, לגבי האחריות לרווחת הפרט ולגבי מידת המעורבות של המדינה בכלכלה ובחברה. לפי המיקוד, לומדים את הרצף בין שתי גישות: הגישה הליברלית (ניאו-ליברלית) בקצה אחד, והגישה הסוציאל-דמוקרטית בקצה השני.
"רצף" פירושו שמדיניות של מדינה או של מפלגה יכולה להיות קרובה יותר לקצה אחד או לאחר, ולא חייבת להיות "טהורה". בבגרות מזהים לאיזו גישה נוטה צעד מסוים (הפרטה, סבסוד, הפחתת מסים, הגדלת קצבאות).
שתי הגישות דמוקרטיות, ושתיהן מכירות בחירות ובשוויון. ההבדל הוא באיזון ביניהם (ראו בנושא זכויות האדם והאזרח, חירות ושוויון כערכי יסוד).
הגישה הליברלית (ניאו-ליברלית)
הממשלה פותחת את שוק החשמל לחברות פרטיות, מעניקה פטור ממס על קנייה מחו"ל ומקצצת בהוצאות. ההנחה: תחרות חופשית תוריד מחירים ותשפר את השירות לכולם.
במדויק: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי-כלכלי (לפיה החירות מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים). הפרט אחראי לחייו ולרווחתו. הדגש הוא על יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות מינימלית של המדינה בתחום החברתי-כלכלי: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות, הפחתת מסים.
הגישה הסוציאל-דמוקרטית
מועמד מבטיח להקפיא את שכר הדירה, חינוך חינם לגיל הרך ותחבורה ציבורית זולה, וממן את זה במסים על תאגידים ועל העשירון העליון. ההנחה: המדינה אחראית לכך שלכולם יהיו תנאים בסיסיים לחיים בכבוד.
במדויק: הגישה הסוציאל-דמוקרטית מדגישה את השוויון החברתי-כלכלי, הקודם לחירות הכלכלית (סולידריות, צמצום פערים). הפרט יכול להישען על סיוע מהמדינה, ולמדינה אחריות כלפי החלש: מדינת רווחה, רשת ביטחון סוציאלית שמבטיחה קיום בסיסי בכבוד. לכן מעורבות רבה של המדינה בתחום החברתי-כלכלי: סבסוד, שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה, מיסוי גבוה על העשירונים העליונים.
שתי הגישות לפי שלושה קריטריונים
הנימוקים של כל גישה
שתי הגישות מוצגות כאן בלי להעדיף אחת מהן. בשאלת עמדה על צעד כלכלי אפשר לבסס כל צד על אחת הגישות: למשל בעד הטבות מס לבניית דירות להשכרה - הגישה הסוציאל-דמוקרטית (או הזכות לקיום בכבוד); ונגד - הגישה הליברלית (או הזכות לשוויון).
זיהוי הגישה בקטע: שלוש שאלות
1. מה המדינה עושה, או מתבקשת לעשות? פחות (הפרטה, קיצוץ, הפחתת מסים, פטור ממס, ייבוא חופשי, פתיחה לתחרות) = ליברלית. יותר (סבסוד, הלאמה, הגנה על ייצור מקומי, קצבאות, דיור מוזל, מיסוי על העשירים) = סוציאל-דמוקרטית.
2. על מי האחריות? הפרט דואג לעצמו, או המדינה מסייעת לחלש?
3. איזה ערך מודגש? חירות כלכלית ויעילות, או שוויון וצמצום פערים?
4. בהצגה כתבו את שלושת הקריטריונים (ערך, אחריות, מעורבות), ובהסבר קשרו את הצעד שבקטע לקריטריון המתאים, בדרך כלל מידת המעורבות.
שימו לב מי בקטע מבטא את הגישה: לפעמים הממשלה מבטאת גישה אחת, והמתנגדים לה מבטאים את הגישה האחרת.
בהצגת גישה כלכלית-חברתית כתבו את שלושת הרכיבים: ערך מרכזי, אחריות לרווחת הפרט, ומידת מעורבות המדינה. דוגמה אחת ("הפרטה") בלי הרכיבים אינה הצגה. ובשאלה על הבדלים כתבו כל הבדל לפי קריטריון אחד, בשתי הגישות.
אל תבלבלו בין הגישה הליברלית הכלכלית לבין התפיסה הליברלית-אינדיבידואלית של הדמוקרטיה (נושא תרבות פוליטית דמוקרטית), ובין החירות הכלכלית לבין הזכות לחירות. הגישות הכלכליות עוסקות במעורבות המדינה בכלכלה ובחברה.
דוגמה א - הגישה הכלכלית בפטור ממס על חבילות מחו"ל
"ממשלת ישראל אישרה את תוכניתו של שר האוצר להעניק פטור ממס על הזמנות של חבילות מחו"ל בשווי של עד 150 דולר. לדברי השר, מטרת התוכנית היא להפוך כל אזרח ליבואן, ואף לאפשר לאזרחים לרכוש יותר מוצרים מחנויות באינטרנט שמוכרות במחירים נמוכים יותר. חברי כנסת רבים הסתייגו מן התוכנית של שר האוצר ויצאו נגדה בטענה שהיא עלולה לגרום לסגירת עסקים קטנים בישראל ולפיטורים של עובדים רבים."
ציינו והציגו את הגישה הכלכלית-חברתית שבאה לידי ביטוי בתוכנית של שר האוצר. צטטו מן הקטע משפט שממנו לומדים כי גישה זו באה לידי ביטוי בקטע. הסבירו כיצד גישה זו באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מי מבטא את הגישה? השאלה היא על התוכנית של שר האוצר, לא על המתנגדים לה.
2. מה המדינה עושה? מוותרת על מס ופותחת את השוק לייבוא חופשי של צרכנים: פחות מעורבות, יותר תחרות. זו הגישה הליברלית (ניאו-ליברלית).
3. מציגים בשלושה רכיבים: חירות כלכלית על פני שוויון; הפרט אחראי לחייו ולרווחתו; יוזמה פרטית, תחרות ושוק חופשי ומעורבות מינימלית של המדינה (הפרטה, קיצוץ, צמצום קצבאות, הפחתת מסים).
4. מצטטים: "ממשלת ישראל אישרה את תוכניתו של שר האוצר להעניק פטור ממס על הזמנות של חבילות מחו"ל בשווי של עד 150 דולר."
5. מקשרים: פטור ממס הוא הפחתת מסים, והוא מאפשר לכל אזרח לפעול בשוק החופשי ("להפוך כל אזרח ליבואן") ולקנות במחירים נמוכים בזכות התחרות.
הגישה הליברלית (ניאו-ליברלית): ערך מרכזי - חירות כלכלית על פני שוויון חברתי-כלכלי; הפרט אחראי לחייו ולרווחתו; יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי - מעורבות מינימלית של המדינה (הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות, הפחתת מסים). ציטוט: "...להעניק פטור ממס על הזמנות של חבילות מחו"ל..." / "...מטרת התוכנית היא להפוך כל אזרח ליבואן...". הסבר: הפטור ממס הוא הפחתת מסים, והתוכנית מעודדת יוזמה של כל אזרח ותחרות בשוק החופשי, בלי מעורבות של המדינה.
דוגמה ב - שאלת ידע: שני הבדלים בין הגישות
הציגו שני הבדלים בין הגישה החברתית-כלכלית: הגישה הסוציאל-דמוקרטית ובין הגישה החברתית הכלכלית: הגישה הליברלית.
1. בוחרים שני קריטריונים מתוך שלושה: ערך מרכזי, האחריות לרווחת הפרט, מידת מעורבות המדינה.
2. בכל הבדל כותבים את שתי הגישות, עם מילת השוואה.
3. למשל: האחריות לרווחת הפרט - לפי הגישה הסוציאל-דמוקרטית המדינה אחראית כלפי החלש (מדינת רווחה), ואילו לפי הגישה הליברלית הפרט אחראי לחייו ולרווחתו. מידת מעורבות המדינה - בסוציאל-דמוקרטית מעורבות רבה (סבסוד, שירותים חברתיים, הלאמה), ואילו בליברלית מעורבות מינימלית (שוק חופשי, הפרטה, הפחתת מסים).
שניים מאלה (כל הבדל לפי קריטריון): ערך מרכזי - סוציאל-דמוקרטית: שוויון חברתי-כלכלי קודם לחירות הכלכלית (סולידריות, צמצום פערים), ואילו ליברלית: חירות כלכלית על פני שוויון; האחריות לרווחת הפרט - סוציאל-דמוקרטית: המדינה אחראית כלפי החלש (מדינת רווחה, רשת ביטחון סוציאלית), ואילו ליברלית: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו; מידת מעורבות המדינה - סוציאל-דמוקרטית: מעורבות רבה (סבסוד, שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה, מיסוי גבוה על העשירונים העליונים), ואילו ליברלית: מעורבות מינימלית (יוזמה פרטית, תחרות, שוק חופשי, הפרטה, הפחתת מסים, צמצום קצבאות).
9. גלובליזציה
גלובליזציה
אתם מזמינים מוצר מאתר בסין, צופים בסדרה אמריקאית, משוחחים בזמן אמת עם חברים בחו"ל, ופוגשים בעבודה עובדים שהגיעו ממדינות אחרות. כל אלה הם חלק מתהליך אחד: העולם נעשה מחובר יותר.
במדויק: גלובליזציה היא תהליכים כלל-עולמיים בין מדינות, חברות ויחידים. התהליכים כוללים יכולת תנועה (מעבר, ניעות) הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם. התנועה מתבצעת במהירות, בתדירות גבוהה ובקלות יחסית, בהיקף הולך וגדל. כתוצאה מכך העולם נתפס כ"כפר גלובלי", והדבר משפיע על תחומי חיים רבים: חברה, כלכלה, משפט, יחסים בין מדינות ולאומיות.
לפי המיקוד לומדים את המושג, ואת השפעות הגלובליזציה בתחום אחד לבחירת המורה: חברה וכלכלה (הגירה ומהגרי עבודה), תרבות, מוסדות בינלאומיים ומשפט בינלאומי, או מעמדה של מדינת הלאום (היחלשות מול התחזקות).
השפעות הגלובליזציה בתחומים שבמיקוד
טעות נפוצה: לכתוב רק "העולם הופך לכפר גלובלי", או רק דוגמה ("אפשר לקנות מוצרים מחו"ל"). הציגו את הרכיבים: תהליכים כלל-עולמיים; תנועה הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם; במהירות ובקלות; השפעה על תחומי חיים רבים.
בקטע על גלובליזציה קשרו את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה: מה עובר בין מדינות (אנשים, מידע, סחורות), ועל איזה תחום זה משפיע. אם הכותב חושש מתוצאות התהליך (למשל דחיקת התרבות הלאומית), גם זה ביטוי להשפעת הגלובליזציה, ואפשר להסביר בעזרתו.
דוגמה - גלובליזציה בקטע על לימודים באנגלית
"באוניברסיטה העברית שוקלים לשנות את שפת הלימוד מעברית לאנגלית בכמה מן המקצועות. יש לכך סיבות מוצדקות: הלימוד באנגלית יתרום להשתלבות בקהילה האקדמית העולמית משום שתתאפשר קליטת מרצים בעלי שם מרחבי העולם, וכך יתחזקו התחרותיות והמצוינות. כמו כן, שערי האוניברסיטה ייפתחו לסטודנטים ממדינות שונות, ולכך יש יתרונות רבים בתחומי הכלכלה, התרבות, המדע, המשפט ועוד. [...] להצבת השפה האנגלית במרכז ולדחיקת התרבות הלאומית של המדינה לשוליים תהיינה השלכות קשות על התרבות בישראל."
הצג את המושג גלובליזציה. הסבר כיצד הגלובליזציה באה לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים לפי מה שלמדנו, לא לפי הקטע: תהליכים כלל-עולמיים בין מדינות, חברות ויחידים; תנועה הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם; במהירות ובקלות יחסית; "כפר גלובלי" שמשפיע על תחומי חיים רבים.
2. מצטטים משפט ממוקד: "הלימוד באנגלית יתרום להשתלבות בקהילה האקדמית העולמית משום שתתאפשר קליטת מרצים בעלי שם מרחבי העולם, וכך יתחזקו התחרותיות והמצוינות."
3. מקשרים לרכיבים: מעבר לשפה הבין-לאומית כדי להשתלב בקהילה העולמית; מרצים, סטודנטים וידע עוברים בין מדינות (תנועה של בני אדם ומידע); וההשפעה היא על כמה תחומים: כלכלה, תרבות, מדע ומשפט.
הצגה: תהליכים כלל-עולמיים בין מדינות, חברות ויחידים; כוללים יכולת תנועה (מעבר, ניעות) הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם; התנועה מתבצעת במהירות, בתדירות גבוהה ובקלות יחסית, בהיקף הולך וגדל; העולם נתפס כ"כפר גלובלי", והדבר משפיע על תחומי חיים רבים: חברה, כלכלה, משפט, יחסים בין מדינות ולאומיות. ציטוט: "הלימוד באנגלית יתרום להשתלבות בקהילה האקדמית העולמית משום שתתאפשר קליטת מרצים בעלי שם מרחבי העולם, וכך יתחזקו התחרותיות והמצוינות." / "כמו כן, שערי האוניברסיטה ייפתחו לסטודנטים ממדינות שונות, ולכך יש יתרונות רבים בתחומי הכלכלה, התרבות, המדע, המשפט ועוד." הסבר: מעבר לשפה הבין-לאומית כדי להשתלב בקהילה העולמית, ומעבר של מרצים, סטודנטים וידע ממדינה למדינה, המשפיע על תחומי חיים רבים.