דילוג לתוכן המרכזי

סיכום יסודות חוקתיים

אזרחות לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת ביסודות חוקתיים: המושגים, המושגים עם כל הרכיבים שהבגרות דורשת, דרכי תשובה ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

יסודות חוקתיים

כשאזרחים עותרים לבג"ץ נגד חוק שפוגע בזכות שלהם, השופטים לא פותחים ספר שנקרא "החוקה של ישראל". מסמך כזה עדיין אין. הם בודקים את החוק מול חוקי היסוד, ולפעמים נעזרים גם בעקרונות של הכרזת העצמאות.

במדויק: היסודות החוקתיים של מדינת ישראל הם המקורות שממלאים את מקומה של חוקה שעדיין לא הושלמה: הם קובעים את אופי המדינה, את מוסדות השלטון ואת זכויות האדם. לפי המיקוד: המעמד המשפטי של הכרזת העצמאות; חוקי היסוד (מעמד, תוכן וצורה), ובהם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי; חוק השבות וחוק האזרחות; והמהפכה החוקתית והוויכוח על סמכויות בג"ץ.

רשות מכוננת

הכרזת העצמאות קבעה שאספה מכוננת נבחרת תכתוב חוקה עד 1 באוקטובר 1948. החוקה לא נכתבה, והוויכוח עליה נמשך. ב-1950 הכנסת החליטה על פשרה: החוקה תיכתב בחלקים.

במדויק: רשות מכוננת היא הגוף שאחראי לכינון החוקה של המדינה. בישראל הכנסת ממלאת שני תפקידים: היא רשות מחוקקת (חוקים רגילים) והיא רשות מכוננת. בהחלטת הררי (1950) נקבע שהחוקה תיכתב בהדרגה, פרק אחר פרק, ושכל פרק יהיה חוק יסוד. כשהכנסת מחוקקת חוק יסוד, היא פועלת כרשות מכוננת.

1. המעמד המשפטי של הכרזת העצמאות

המעמד המשפטי של הכרזת העצמאות

בפסקי דין על שוויון השופטים מצטטים לא פעם את הכרזת העצמאות: המדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה". אבל האם ההכרזה היא חוק? האם אפשר לבטל בגללה חוק של הכנסת? לתשובה יש שלושה צדדים.

במדויק: למעמד של הכרזת העצמאות שלושה היבטים:

- מעמד ערכי: ההכרזה מבטאת את החזון ואת ה"אני מאמין" של המדינה: אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית וערכי היסוד שלה. היא מקור השראה לחקיקה, לחינוך ולשיח הציבורי.

- מעמד משפטי: ההכרזה אינה חוקה ואינה חוק. כבר בשנים הראשונות של המדינה קבע בית המשפט העליון שאין לה מעמד משפטי מחייב: אי אפשר לבטל חוק של הכנסת משום שהוא סותר אותה. עם זאת, בתי המשפט נעזרים בה כדי לפרש חוקים לאור ערכיה.

- ביטוי בחוקי יסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק קובעים שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן "יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". כך עקרונות ההכרזה קיבלו מעמד משפטי בעקיפין, דרך חוקי היסוד.

ההכרזה עצמה קבעה שהשלטונות הנבחרים יוקמו "בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסֵפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948". החוקה לא נכתבה במועד, ובמקומה נבחרה הדרך של חוקי יסוד (ראו בשיעור על חוקי היסוד).

ההכרזה נוסחה כהצהרה על הקמת המדינה ועל עקרונותיה, ולא כחוק מפורט שקובע זכויות וחובות. לכן בית המשפט לא ראה בה חוק מחייב, אבל ראה בה ביטוי לחזון העם ול"אני מאמין" שלו, שלאורם מפרשים את החוקים.

את התוכן של ההכרזה, החלקים שלה והפניות שבה תמצאו בנושא "הקמת המדינה והכרזת העצמאות".

שלושת ההיבטים של מעמד ההכרזה

ההיבטמה הוא אומראיפה רואים אותו
ערכיההכרזה היא החזון וה"אני מאמין" של המדינהנאומים, טקסים, חינוך ודיון ציבורי על אופי המדינה
משפטיההכרזה אינה חוקה ואינה חוק; אי אפשר לבטל חוק בגללה; משמשת לפרשנותשופטים שמפרשים חוק לאור עקרון השוויון שבהכרזה
ביטוי בחוקי יסודזכויות היסוד "יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל"סעיף עקרונות היסוד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק
שים לב

אל תכתבו שההכרזה היא "החוקה של ישראל", או שבית המשפט פוסל חוק כי הוא סותר את ההכרזה. בית המשפט בוחן חוקים מול חוקי היסוד, ולא מול ההכרזה.

שים לב

בשאלה על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחד הרכיבים שהמחוון מקבל בהצגה הוא שהחוק מחזק את מעמד הכרזת העצמאות: הזכויות שבו יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה. זה המקום שבו שני הנושאים נפגשים.

דוגמה - ההכרזה בחוק היסוד: עתירה על הצפיפות בכלא

ארגונים לשמירה על זכויות אדם עתרו לבג"ץ בטענה שהצפיפות בבתי הכלא בישראל גבוהה מדי. לדברי העותרים, האסירים חיים בתנאי מחנק ודוחק בתאים, ובריאותם נפגעת. מצב זה הוא בניגוד לחובה להימנע מענישה אכזרית ובלתי אנושית, ויש בו משום השפלה ללא צורך של האסירים. "בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שתנאי הכליאה של האסירים אינם כחוק משום שהם פוגעים בזכויות היסוד של הפרט." לכן על המדינה להגדיל במידה ניכרת את שטח המחיה של כל אסיר.

ציין והצג את חוק היסוד שעליו התבססה פסיקת בג"ץ.

הסבר כיצד חוק היסוד הזה בא לידי ביטוי בקטע.

פתרון

1. מציינים: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הקטע מדבר על זכויות היסוד של הפרט, על בריאות ועל השפלה.

2. מציגים: החוק נחקק ב-1992 כדי להגן על כבוד האדם וחירותו ולעגן את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית. כותבים לפחות שתי זכויות (חיים ושלמות הגוף, כבוד, קניין, חירות, פרטיות, יציאה וכניסה), ועוד רכיב: פסקת ההגבלה, או החיזוק של מעמד ההכרזה (הזכויות יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה), או החסינות מפני תקנות שעת חירום.

3. מצטטים: "בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שתנאי הכליאה של האסירים אינם כחוק משום שהם פוגעים בזכויות היסוד של הפרט."

4. מקשרים: הצפיפות פוגעת בבריאות האסירים, כלומר בגופם, וההשפלה פוגעת בכבודם. החוק מגן על כל אדם, גם על אסיר, וכל רשויות השלטון חייבות לכבד את הזכויות שבו.

הערה: השאלה הזאת מתויגת בשיעור על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא מובאת כאן כי המחוון שלה מקבל את החיזוק של מעמד ההכרזה כרכיב בהצגה.

תשובה

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצגה: מפרט את זכויות היסוד של האדם בישראל (שתיים לפחות: חיים ושלמות הגוף, כבוד, קניין, חירות, פרטיות, יציאה וכניסה); בחוק יש פסקת הגבלה / הוא מחזק את מעמד הכרזת העצמאות (הזכויות יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה) / חסין מפני תקנות שעת חירום. ציטוט: "בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שתנאי הכליאה של האסירים אינם כחוק משום שהם פוגעים בזכויות היסוד של הפרט." קישור: הצפיפות וההשפלה פוגעות בזכויות האסירים לכבוד, לחיים ולשלמות הגוף, המעוגנות בחוק היסוד.

2. חוקי היסוד: מעמד, תוכן וצורה

חוקי יסוד

חוק יסוד: הכנסת קובע כמה חברים יש בכנסת. חוק יסוד: הממשלה קובע איך מקימים ממשלה. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על הפרטיות שלכם. אלה לא חוקים "רגילים": הם אבני הבניין של החוקה שעדיין לא הושלמה.

במדויק:

- מעמד: חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית של המדינה (החלטת הררי, 1950), והכנסת מחוקקת אותם בתפקידה כרשות מכוננת. לכן מעמדם הנורמטיבי עליון לעומת חוקים רגילים: חלקם משוריינים, כלומר אפשר לשנות אותם רק ברוב מיוחס (למשל רוב של חברי הכנסת, 61 לפחות); ומאז המהפכה החוקתית (פסק דין בנק המזרחי, 1995) בית המשפט רשאי לפסול חוק רגיל שפוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד שלא לפי תנאי פסקת ההגבלה (ביקורת שיפוטית).

- תוכן: נושאים שבדרך כלל מוסדרים בחוקה, בעיקר בשני תחומים: מוסדות השלטון - מבנה הרשויות, סמכויותיהן והיחסים ביניהן (למשל חוק יסוד: הכנסת, הממשלה, השפיטה, נשיא המדינה, מבקר המדינה, הצבא, משק המדינה); וזכויות האדם - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק (1992). חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי (2018) עוסק בזהותה הלאומית של המדינה.

- צורה: בשם מופיעות המילים "חוק יסוד", בלי שנת החקיקה. בחלק מחוקי היסוד יש סעיף שריון (נוקשות). בחוקי היסוד על זכויות האדם יש פסקת הגבלה, ובחוק יסוד: חופש העיסוק גם פסקת התגברות. חלק מחוקי היסוד מוגנים מפני שינוי בתקנות שעת חירום.

בעשורים הראשונים חוקקה הכנסת בעיקר חוקי יסוד על מוסדות השלטון. בשנות התשעים היא החלה לחוקק גם חוקי יסוד על זכויות האדם.

חוק יסוד עובר בכנסת באותו תהליך של שלוש קריאות כמו חוק רגיל. ההבדל הוא ברוב שנדרש כדי לשנות סעיף משוריין, ובמעמד העליון מול חוקים רגילים.

חוק יסוד: החקיקה, שאמור להסדיר את דרכי החקיקה של הכנסת ואת היחסים בינה לבין בית המשפט, מוצע כבר משנות השבעים ועד כה לא נחקק (ראו בשיעור על המהפכה החוקתית).

חוק יסוד מול חוק רגיל

ההבדלחוק יסודחוק רגיל
מי מחוקקהכנסת כרשות מכוננתהכנסת כרשות מחוקקת
מעמדפרק בחוקה העתידית; מעמד נורמטיבי עליוןכפוף לחוקי היסוד
שינויסעיף משוריין משנים רק ברוב מיוחס (למשל 61 חברי כנסת)משנים ברוב רגיל של המשתתפים בהצבעה
ביקורת שיפוטיתאמת המידה שלפיה בית המשפט בוחן חוקיםחוק שפוגע בזכויות שבחוק יסוד, שלא לפי פסקת ההגבלה, עלול להיפסל
תקנות שעת חירוםחלק מחוקי היסוד מוגנים מפניהן (למשל כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק והכנסת)תקנות שעת חירום יכולות לשנות אותו זמנית
שם"חוק יסוד: ..." בלי שנהשם החוק ושנת החקיקה, למשל חוק השבות (1950)

שריון, פסקת הגבלה ופסקת התגברות

הכלימה הוא קובעאיפה יש אותו
שריון (נוקשות)את חוק היסוד, או סעיף בו, אפשר לשנות רק ברוב מיוחסבחלק מחוקי היסוד או מסעיפיהם, למשל חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי
פסקת הגבלהמותר לפגוע בזכויות שבחוק היסוד רק בחוק ההולם את ערכי המדינה, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרשחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק
פסקת התגברותחוק שפוגע בחופש העיסוק תקף גם אם אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, אם התקבל ברוב של חברי הכנסת (61 לפחות) ונאמר בו במפורש שהוא תקף על אף חוק היסוד; תוקפו פוקע אחרי ארבע שנים, אלא אם נקבע מועד מוקדם יותררק בחוק יסוד: חופש העיסוק
שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שחוקי היסוד הם "החוקה של ישראל". לישראל אין חוקה שלמה: חוקי היסוד הם פרקים בחוקה שעדיין לא הושלמה. טעות נוספת: לכתוב שכל חוקי היסוד משוריינים. רק חלקם, או חלק מסעיפיהם, משוריינים.

שים לב

"הציגו את המעמד" זה לא "מעמד גבוה". כתבו למה המעמד עליון (פרקים בחוקה, רשות מכוננת) ובמה זה מתבטא (שריון, ביקורת שיפוטית). ב"הציגו את התוכן" כתבו את התחומים (מוסדות השלטון, זכויות האדם), ולא רק רשימה של שמות חוקים.

דוגמה - שאלת ידע: מעמד ותוכן של חוקי היסוד

הצג את שני המאפיינים האלה של חוקי היסוד:

– מעמד

– תוכן

פתרון

1. אין קטע: זו שאלת ידע. לכל מאפיין כותבים כמה רכיבים, לא משפט אחד.

2. מעמד: פותחים ב"למה" - חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית (החלטת הררי, 1950), והכנסת מחוקקת אותם כרשות מכוננת. ממשיכים ב"במה זה מתבטא" - שריון ברוב מיוחס, וביקורת שיפוטית מאז בנק המזרחי (1995).

3. תוכן: כותבים את שני התחומים עם דוגמאות - מוסדות השלטון (הכנסת, הממשלה, השפיטה ועוד) וזכויות האדם (כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק). מוסיפים את חוק הלאום, שעוסק בזהות הלאומית.

תשובה

מעמד: חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית של המדינה (החלטת הררי, 1950) ונחקקים בידי הכנסת כרשות מכוננת; מעמדם הנורמטיבי עליון לעומת חוקים רגילים: חלקם משוריינים - אפשר לשנותם רק ברוב מיוחס (למשל 61 חברי כנסת); ומאז המהפכה החוקתית (פסק דין בנק המזרחי, 1995) בית המשפט רשאי לפסול חוק רגיל הפוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד שלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה (ביקורת שיפוטית). תוכן: מוסדות השלטון - מבנם, סמכויותיהם והיחסים ביניהם (למשל חוק יסוד: הכנסת, הממשלה, השפיטה, נשיא המדינה, מבקר המדינה, הצבא, משק המדינה); וזכויות האדם (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, 1992). חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי (2018) עוסק בזהותה הלאומית של המדינה.

3. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

שוטר שרוצה לחפש בתיק שלכם, מעצר, איסור לצאת לחוץ לארץ, תנאי כליאה משפילים: בכל המקרים האלה עולה השאלה אם המדינה פוגעת בזכויות שמוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זה חוק היסוד שאליו פונים הכי הרבה כשמדברים על זכויות אדם בישראל.

במדויק:

- מטרה: החוק נחקק ב-1992. מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

- עקרונות יסוד: זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

- הזכויות: חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות אישית (אין נוטלים ואין מגבילים חירות במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת); כל אדם חופשי לצאת מישראל, וכל אזרח זכאי להיכנס אליה; פרטיות וצנעת הפרט.

- פסקת ההגבלה: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש (או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו).

- חובת הרשויות: כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד.

- הגנות נוספות: אי אפשר לשנות אותו, להשעות אותו או לקבוע בו תנאים בתקנות שעת חירום. הוא אינו פוגע בתוקפם של חוקים שהיו קיימים לפני שנחקק (שמירת דינים).

החוק לא מזכיר במפורש את חופש הביטוי, חופש הדת או הזכות לשוויון. בית המשפט גזר חלק מהן מן הזכות לכבוד, אבל הן אינן כתובות בחוק, ולכן לא מציגים אותן כחלק מן החוק.

שמירת הדינים פירושה שחוק שנחקק לפני 1992 לא נפסל בגלל חוק היסוד, גם אם הוא פוגע בזכויות שבו.

החוק מגן על כל אדם, גם על מי שאינו אזרח, גם על אסיר. רק הזכות להיכנס לישראל שמורה לאזרחים.

חוק יסוד: חופש העיסוק

נהג מונית, רופאה, בעל חווה, מתכנת: כל אחד בחר את העיסוק שלו. כשהמדינה סוגרת ענף שלם או מגבילה את הכניסה למקצוע, עולה השאלה אם נפגע חופש העיסוק.

במדויק: חוק יסוד: חופש העיסוק נחקק ב-1992. הוא קובע: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד". מטרתו להגן על חופש העיסוק, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. גם בו יש פסקת הגבלה: אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכי המדינה, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. רק בו יש פסקת התגברות: חוק שפוגע בחופש העיסוק תקף גם אם אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, אם התקבל ברוב של חברי הכנסת (61 לפחות) ונאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק היסוד; תוקפו פוקע בתום ארבע שנים, אלא אם נקבע בו מועד מוקדם יותר. החוק משוריין, ואי אפשר לשנות אותו בתקנות שעת חירום.

פסקת ההגבלה: ארבעה תנאים ומטרה

מותר לפגוע בזכות שבחוק היסוד רק כשמתקיימים כל התנאים יחד:

התנאימה הוא אומר
בחוק, או מכוח הסמכה מפורשת בחוקהפגיעה נעשית בחוק של הכנסת, או לפי חוק שנתן לכך הסמכה מפורשת
ההולם את ערכיה של מדינת ישראלכמדינה יהודית ודמוקרטית
שנועד לתכלית ראויהמטרה חשובה, למשל ביטחון הציבור או בריאות הציבור
במידה שאינה עולה על הנדרש (מידתיות)לא פוגעים בזכות יותר ממה שדרוש כדי להשיג את התכלית

המטרה של הפסקה:

•להגן על זכויות היסוד מפני פגיעה, גם בחקיקה של הכנסת.

•לאזן בין זכויות הפרט לבין צורכי הכלל וערכים אחרים: הזכויות אינן מוחלטות, אבל פגיעה מותרת רק בתנאים מחמירים.

•לקבוע אמות מידה שלפיהן בית המשפט בוחן חוק שפוגע בזכויות (ביקורת שיפוטית).

שני חוקי היסוד של 1992 במבט אחד

המאפייןכבוד האדם וחירותוחופש העיסוק
הזכויותחיים, גוף וכבוד; קניין; חירות; יציאה מישראל וכניסה אליה; פרטיותלעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד
למיכל אדם (הכניסה לישראל - לאזרח)כל אזרח או תושב
פסקת הגבלהישיש
פסקת התגברותאיןיש
שריוןאין בו סעיף שריון; מוגן מפני שינוי בתקנות שעת חירוםמשוריין, ומוגן מפני שינוי בתקנות שעת חירום

מה קורה בקטע, ואיזה חוק יסוד

מה קורה בקטעהזכותחוק היסוד
השפלה, תנאי כליאה קשים, סכנה לגוףחיים, גוף וכבודכבוד האדם וחירותו
חובה להתחסן, התערבות בגוף בלי הסכמהגוף (ופרטיות)כבוד האדם וחירותו
סגירת מעבר גבול, איסור לצאת מהארץיציאה מישראלכבוד האדם וחירותו
חיפוש, האזנה, חשיפת מידע אישיפרטיות וצנעת הפרטכבוד האדם וחירותו
איסור לעסוק במקצוע, סגירת ענף כלכליחופש העיסוקחופש העיסוק
דרך הפתרון

האם הפגיעה בזכות מותרת? בודקים לפי פסקת ההגבלה

1. זהו את הזכות שנפגעת ואת חוק היסוד שמגן עליה.

2. עברו על ארבעת התנאים: האם הפגיעה נעשית בחוק או מכוחו? האם החוק הולם את ערכי המדינה? מה התכלית, והאם היא ראויה (למשל הגנה על בריאות הציבור)? האם הפגיעה מידתית, או שיש דרך שפוגעת פחות?

3. הסיקו: אם כל התנאים מתקיימים, הפגיעה מותרת. אם תנאי אחד חסר, החוק עלול להיפסל בביקורת שיפוטית.

בשאלת עמדה אפשר להשתמש בפסקת ההגבלה כנימוק: הזכויות אינן מוחלטות, ומותר לפגוע בהן בחוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

שים לב

אל תבלבלו בין פסקת ההגבלה לבין פסקת ההתגברות או שריון. פסקת ההגבלה קובעת מתי מותר לפגוע בזכות. פסקת ההתגברות מאפשרת לכנסת לחוקק חוק שאינו עומד בתנאים האלה (רק בחופש העיסוק). שריון קובע באיזה רוב משנים את חוק היסוד עצמו.

שים לב

בהצגת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המחוון מחפש שלושה דברים: המטרה, כמה מן הזכויות ופסקת ההגבלה. אל תציגו במקומו את ההגדרה הכללית של הזכות לכבוד או לחירות, ואל תכתבו רק את שם החוק.

שים לב

טעות נפוצה: לייחס לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו זכויות שאינן כתובות בו, כמו חופש הביטוי, חופש הדת או הזכות לשוויון. ובשאלת אירוע: לענות בשם של חוק רגיל (למשל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) כשבקטע כתוב "אחד מחוקי היסוד".

דוגמה א - שאלת ידע: פסקת ההגבלה ומטרתה

הציגו את פסקת ההגבלה, כפי שהיא מופיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הסבירו את מטרתה של פסקה זו.

פתרון

1. יש כאן שתי משימות: להציג (התנאים) ולהסביר (המטרה). תשובה עם אחת מהן היא תשובה חלקית.

2. מציגים את כל ארבעת התנאים: בחוק או מכוח הסמכה מפורשת בו; ההולם את ערכי המדינה; לתכלית ראויה; במידה שאינה עולה על הנדרש. מדגישים שכולם צריכים להתקיים יחד.

3. מסבירים את המטרה: הגנה על זכויות היסוד גם מפני חקיקה של הכנסת; איזון בין הזכויות לבין צורכי הכלל, כי הזכויות אינן מוחלטות; ואמות מידה לביקורת שיפוטית.

תשובה

פסקת ההגבלה (סעיף 8): אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק (או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו); ההולם את ערכיה של מדינת ישראל (כמדינה יהודית ודמוקרטית); שנועד לתכלית ראויה; ובמידה שאינה עולה על הנדרש (מידתיות). מטרה: להגן על זכויות היסוד שבחוק היסוד מפני פגיעה, גם בחקיקה של הכנסת - פגיעה מותרת רק כשמתקיימים כל התנאים; לאזן בין זכויות הפרט ובין צורכי הכלל וערכים אחרים (הזכויות אינן מוחלטות); לקבוע אמות מידה שלפיהן בית המשפט בוחן חוק הפוגע בזכויות (ביקורת שיפוטית).

דוגמה ב - חוק היסוד בקטע על הנגשת המקומות הקדושים

במדינת ישראל יש עשרות מקומות קדושים לבני דתות שונות. רובם אינם מונגשים לאנשים עם מוגבלות. אנשים המתקשים בהליכה נאלצים לטפס במדרגות רבות. "הטיפוס קשה להם ואף מסכן אותם, והם נאלצים לבקש עזרה. רבים התלוננו על המצב וטענו שהם מרגישים עוגמת נפש והשפלה. היעדר ההנגשה פוגע בזכויות שעוגנו באחד מחוקי היסוד."

ציינו והציגו את חוק היסוד שעליו מתבססים המתלוננים על חוסר ההנגשה של המקומות הקדושים לאנשים עם מוגבלות.

הסבירו כיצד חוק יסוד זה בא לידי ביטוי בקטע.

פתרון

1. מזהים: "השפלה" ו"מסכן אותם" - פגיעה בכבוד ובגוף. "אחד מחוקי היסוד" - לכן לא עונים בשם של חוק רגיל. התשובה: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

2. מציגים: 1992; המטרה (להגן על כבוד האדם וחירותו ולעגן את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית); הזכויות (חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות; יציאה וכניסה; פרטיות); פסקת ההגבלה.

3. מצטטים: "רבים התלוננו על המצב וטענו שהם מרגישים עוגמת נפש והשפלה. היעדר ההנגשה פוגע בזכויות שעוגנו באחד מחוקי היסוד."

4. מקשרים: ההשפלה היא פגיעה בכבוד, והטיפוס המסוכן הוא פגיעה בגוף. כל רשות שלטונית חייבת לכבד את הזכויות האלה.

תשובה

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצגה: נחקק ב־1992 כדי להגן על כבוד האדם וחירותו ולעגן את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית; הזכויות: חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות אישית; יציאה מישראל וכניסה אליה; פרטיות; פסקת ההגבלה (חוק ההולם את ערכי המדינה, לתכלית ראויה, במידה שאינה עולה על הנדרש). ציטוט: "רבים התלוננו על המצב וטענו שהם מרגישים עוגמת נפש והשפלה. היעדר ההנגשה פוגע בזכויות שעוגנו באחד מחוקי היסוד." קישור: ההשפלה היא פגיעה בכבוד; הטיפוס המסוכן - פגיעה בגוף.

4. חוק הלאום, חוק השבות וחוק האזרחות

חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי

הכרזת העצמאות הכריזה על "מדינה יהודית בארץ־ישראל". ב-2018 הכנסת עיגנה את הזהות הזאת בחוק יסוד, כלומר בפרק של החוקה העתידית. החוק קובע, למשל, את סמלי המדינה, את בירתה ואת שפתה.

במדויק: חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי (2018) הוא חוק יסוד שעוסק בזהותה הלאומית של המדינה. בהצגה חובה לכתוב את סעיף עקרונות היסוד: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית; מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי. ועוד שני סעיפים במלואם, למשל: סמלי המדינה, בירת המדינה, שפה, קיבוץ גלויות, הקשר עם העם היהודי, התיישבות יהודית, לוח רשמי, יום העצמאות וימי זיכרון, ימי מנוחה ושבתון. נוקשות: אפשר לשנות אותו רק בחוק יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת.

את פירוט הסעיפים, ואיך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה, תמצאו בנושא "מדינה יהודית" (המאפיינים היהודיים: חוקים). שם יש גם דוגמה פתורה לשאלת הידע "הציגו את עיקרי התוכן".

מעמד השפה הערבית לפי החוק מוסבר בנושא "המיעוטים בישראל": לשפה הערבית מעמד מיוחד, ואין בכך כדי לפגוע במעמד שניתן לה בפועל לפני חקיקת החוק.

חוק השבות

משפחה מאמריקה הלטינית מציגה מסמכים שהסבא שלה היה יהודי, ומקבלת אשרת עולה. גם אם אף אחד מבני המשפחה אינו יהודי לפי החוק, הם זכאים לעלות. זה חוק השבות.

במדויק: חוק השבות (1950) קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ: אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל. תחולת החוק: גם בן או בת הזוג של יהודי, ילדיו ונכדיו, ובני הזוג של הילדים ושל הנכדים - גם אם הם עצמם אינם יהודים. הגדרת יהודי: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

הזכאות של בני המשפחה קיימת גם אם היהודי שמכוחו הם מבקשים לעלות כבר אינו בחיים.

החוק מבטא את ייעודה של המדינה להיות בית ומקלט לכל יהודי, ואת הקשר בין המדינה לבין העם היהודי בתפוצות.

חוק האזרחות

עולה חדש שנוחת בנתב"ג מקבל אזרחות. תינוק שנולד בחוץ לארץ להורה ישראלי הוא אזרח. ומי שאינו יהודי ורוצה להיות אזרח? את כל זה קובע חוק האזרחות.

במדויק: חוק האזרחות (1952) קובע את הדרכים לקבל אזרחות ישראלית. עולה לפי חוק השבות מקבל אזרחות מכוח שבות, בלי תנאי ההתאזרחות. מי שאינו זכאי לשבות יכול לקבל אזרחות בדרכים אחרות, בתנאים שקבע החוק, למשל מכוח לידה (מי שנולד להורה אזרח ישראלי, גם אם נולד בחוץ לארץ) או בהתאזרחות. כך חוק האזרחות משלים את חוק השבות: מי שעולה לפי חוק השבות מקבל אזרחות בלי תנאי ההתאזרחות.

השוואה בין חוק השבות לחוק האזרחות, ואיך שני החוקים מבטאים את אופייה היהודי של המדינה, תמצאו בנושא "מדינה יהודית".

מחלוקות על חוק השבות

המחלוקתצד אחדצד אחר
האם החוק מתיישב עם עקרון השוויוןהחוק מעניק יתרון על בסיס השתייכות לאומית-דתית, ולכן פוגע בשוויון ומפלה את מי שאינם יהודים; למשל, קרוביהם של אזרחים ערבים אינם יכולים להגר לישראל באותם תנאיםהחוק עוסק בהגירה, ולא בזכויות של אזרחי המדינה, ולכן אינו פוגע בשוויון ביניהם; הוא מבטא את זכות העם היהודי להגדרה עצמית ואת ייעוד המדינה להיות בית ומקלט לכל יהודי
"מיהו יהודי": אילו גיורים מוכריםלהכיר רק בגיור אורתודוקסי, על פי ההלכהלהכיר גם בגיור של זרמים אחרים (רפורמי וקונסרבטיבי)
"סעיף הנכד"לצמצם את התחולה על נכדים ובני זוגם, כי רבים מהעולים מכוחו אינם יהודים, וכך נחלש האופי היהודי של המדינהלשמור על הסעיף, כדי לא לפצל משפחות, וכי מי שעלול להיות נרדף בשל מוצאו היהודי ראוי שימצא בית בישראל
דרך הפתרון

עיקרי חוק השבות ומחלוקת: שני חלקים

השאלה "הציגו את עיקרי חוק השבות, והציגו מחלוקת אחת" בודקת שני חלקים נפרדים:

1. עיקרי החוק: שלושת הרכיבים - כל יהודי זכאי לעלות; התחולה על בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם; הגדרת יהודי.

2. נושא המחלוקת: משפט אחד על מה מתווכחים (שוויון, "מיהו יהודי" או "סעיף הנכד").

3. שני הצדדים: מה טוען כל צד, ולמה.

לא מכריעים ולא כותבים עמדה אישית. מחלוקת עם צד אחד בלבד היא תשובה חלקית.

שים לב

בחוק השבות, מי שאביו או סבו יהודי אינו נחשב יהודי לפי החוק. הוא זכאי לעלות בזכות הקשר המשפחתי. אל תכתבו גם שהחוק מאפשר לכל "אזרח" יהודי "לחזור": החוק עוסק בזכות של כל יהודי בעולם לעלות לארץ.

שים לב

בהצגת חוק השבות המחוון דורש שלושה רכיבים: כל יהודי זכאי לעלות; התחולה על בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם; הגדרת יהודי. ואל תבלבלו עם חוק האזרחות: מי שמבקש לעלות מתבסס על חוק השבות; אזרחות מכוח לידה (למשל למי שנולד בחוץ לארץ להורה ישראלי) נקבעה בחוק האזרחות.

דוגמה א - שאלת ידע: עיקרי חוק השבות ומחלוקת

הציגו את עיקרי חוק השבות, והציגו מחלוקת אחת שהתעוררה בנוגע לחוק זה.

פתרון

1. יש שתי משימות: עיקרי החוק, ומחלוקת.

2. עיקרי החוק: שלושת הרכיבים - כל יהודי זכאי לעלות; התחולה על בני משפחה (בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם, גם אם אינם יהודים); הגדרת יהודי.

3. בוחרים מחלוקת אחת וכותבים את הנושא ואת שני הצדדים. למשל שוויון: צד אחד - החוק מפלה את מי שאינם יהודים; צד אחר - החוק עוסק בהגירה, אינו פוגע בשוויון בין האזרחים ומבטא את זכות העם היהודי להגדרה עצמית.

תשובה

עיקרי החוק (1950): כל יהודי זכאי לעלות לארץ (אשרת עולה לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל); תחולת החוק גם על בני זוג של יהודים, ילדיהם ונכדיהם, ובני הזוג של הילדים והנכדים - גם אם הם עצמם אינם יהודים; הגדרת יהודי: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת. מחלוקת: האם החוק עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון - פגיעה בשוויון ואפליית מי שאינם יהודים, לעומת זכותה של מדינת לאום לקבוע את מדיניות ההגירה שלה ולהיות מקלט ליהודים, בלי לפגוע בשוויון בין אזרחיה. (אפשר גם: "מיהו יהודי" - אילו גיורים מוכרים; "סעיף הנכד".)

דוגמה ב - חוק השבות בבקשה של אלמנה שאינה יהודייה

תיירת שאינה יהודייה הגישה למשרד הפנים בקשה לקבל מעמד של עולה חדשה. "הסיבה לבקשתה זו היא שבעלה, שנפטר, היה זכאי למעמד עולה חדש משום שאביו היה יהודי." לטענתה, עקב כך גם היא רשאית לקבל מעמד זה. משרד הפנים סירב, והיא עתרה לבג"ץ.

ציין והצג את החוק שעליו התבססה התיירת בבקשתה לקבל מעמד של עולה חדשה.

הסבר כיצד חוק זה בא לידי ביטוי בקטע.

פתרון

1. מזהים: היא מבקשת מעמד עולה, ולכן החוק הוא חוק השבות, לא חוק האזרחות.

2. מציגים את שלושת הרכיבים: כל יהודי זכאי לעלות; התחולה על בני משפחה; הגדרת יהודי.

3. מצטטים: "הסיבה לבקשתה זו היא שבעלה, שנפטר, היה זכאי למעמד עולה חדש משום שאביו היה יהודי."

4. מקשרים לרכיב התחולה: הבעל הוא ילד של יהודי, והתיירת היא בת הזוג של ילד של יהודי. לכן היא בתחולת החוק, אף שאינה יהודייה.

תשובה

חוק השבות (1950): כל יהודי זכאי לעלות לארץ; תחולת החוק גם על בני זוג של יהודים, ילדיהם ונכדיהם של יהודים, ובני הזוג של הילדים והנכדים - גם אם הם עצמם אינם יהודים; הגדרת יהודי: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, ואינו בן דת אחרת. ציטוט: "הסיבה לבקשתה זו היא שבעלה, שנפטר, היה זכאי למעמד עולה חדש משום שאביו היה יהודי." קישור: הבעל הוא ילד של יהודי, והתיירת היא בת זוגו של ילד של יהודי - ולכן לפי החוק זכאית לעלות אף שאינה יהודייה.

5. המהפכה החוקתית והוויכוח על סמכויות בג"ץ

המהפכה החוקתית

עד שנות התשעים בית המשפט כמעט לא פסל חוקים של הכנסת. היום עתירות נגד חוקים הן חלק קבוע מהחדשות, ובית המשפט בוחן אם חוק פוגע בזכויות שבחוקי היסוד. השינוי הזה נקרא המהפכה החוקתית, והוא עדיין במרכז ויכוח ציבורי.

במדויק: המהפכה החוקתית היא השינוי במעמדם של חוקי היסוד ושל זכויות האדם בישראל בשנות התשעים. היא התחילה בחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק (1992), שעיגנו זכויות אדם בחוק יסוד עם פסקת הגבלה. בפסק דין בנק המזרחי (1995) קבע בית המשפט העליון שלחוקי היסוד מעמד חוקתי, עליון על חוקים רגילים. לכן בית המשפט רשאי לבטל חוק רגיל שפוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד שלא לפי תנאי פסקת ההגבלה. זו ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

המילה "מהפכה" מבטאת את גודל השינוי: בעבר הכנסת הייתה כמעט בלי בלם משפטי על החוקים שלה, ומאז בית המשפט יכול לבחון אותם. השינוי עצמו שנוי במחלוקת: יש מי שרואים בו הגנה חשובה על זכויות האדם, ויש מי שמערערים על הלגיטימיות של בית המשפט לבטל חוקים, כי הסמכות הזאת לא הוסדרה במפורש בחוק יסוד (ראו בטבלת הוויכוח).

ביקורת שיפוטית, אקטיביזם שיפוטי והמהפכה החוקתית

המושגמה זה
ביקורת שיפוטיתביקורת שמקיימת מערכת המשפט (בעיקר בג"ץ) על רשויות השלטון: על הרשות המבצעת - בדיקת חוקיות החלטותיה ופעולותיה וביטול החלטה בלתי חוקית; על הרשות המחוקקת - בדיקת התאמת החוקים לחוקי היסוד, ובישראל (במידה רבה מאז המהפכה החוקתית) גם פסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד. אמצעי להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם
אקטיביזם שיפוטיגישה שלפיה בית המשפט מפרש את תפקידו באופן רחב ומרחיב את התערבותו בהחלטות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, גם בנושאים ציבוריים, ערכיים ומדיניים. ביטויים: הרחבת זכות העמידה, הרחבת השפיטות, ביקורת על החלטות הממשלה ועל חוקי הכנסת עד פסילת חוקים, ופרשנות מרחיבה. הגישה המנוגדת: ריסון שיפוטי
המהפכה החוקתיתהשינוי ההיסטורי: חוקי היסוד על זכויות האדם (1992) ופסק דין בנק המזרחי (1995), שאפשרו ביקורת שיפוטית גם על חוקי הכנסת

הוויכוח על סמכויות בג"ץ: שני הצדדים

השאלההתומכים בסמכויות בג"ץהתומכים בצמצום סמכויות בג"ץ
מי מכריע בסוגיות ערכיותבית משפט עצמאי, כדי להגן על זכויות היסוד של הפרט ושל המיעוט מפני עריצות הרובנבחרי העם, כי לפי עקרון שלטון העם ההכרעה צריכה להיות של נציגי הציבור, והשופטים אינם נבחרים
איזון בין הרשויותהגבלת השלטון: בישראל אין חוקה שלמה ואין בית פרלמנט שני, ולכן בג"ץ הוא בלם מרכזי על הרשויות האחרותהפרדת רשויות: בית המשפט נכנס לתחומים המסורים לכנסת ולממשלה (אקטיביזם שיפוטי), ופוגע באיזון בין הרשויות
מקור הסמכותהכנסת עצמה חוקקה את חוקי היסוד כרשות מכוננת, ובית המשפט אוכף אותםהסמכות לפסול חוקים לא נקבעה במפורש בחוק יסוד, והיחסים בין הכנסת לבית המשפט לא הוסדרו
מעמד מערכת המשפטהביקורת השיפוטית שומרת על שלטון החוק: גם הכנסת והממשלה כפופות לחוקי היסודכשבית המשפט מכריע בסוגיות שנויות במחלוקת פוליטית, הוא נתפס כצד, ועלול להיפגע אמון הציבור בו (פוליטיזציה)

הצעות שעלו בוויכוח

ההצעהמה היא אומרת
חוק יסוד: החקיקהלהסדיר בחוק יסוד את דרכי החקיקה, את התנאים שבהם בית המשפט יכול לבטל חוק, ואת הדרכים של הכנסת להתגבר על כך. מוצע כבר משנות השבעים, ועד כה לא נחקק, כי אין הסכמה על התוכן שלו
פסקת התגברות לכל חוקי היסודלאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שבית המשפט פסל. ההצעות נבדלות ברוב הנדרש, למשל 61, 65 או 80 חברי כנסת
רוב מיוחס של שופטיםלפסול חוק רק בהרכב גדול (למשל תשעה שופטים לפחות, או ההרכב המלא) וברוב מיוחס (למשל שני שלישים)

אלה הצעות שעלו בוויכוח, ולא המצב החוקי. התומכים טוענים שהן יסדירו את היחסים בין הרשויות ויחזקו את מעמד נבחרי העם. המתנגדים טוענים שהן עלולות להחליש את ההגנה על זכויות האדם מפני הרוב.

המצב החוקי בשנים האחרונות

- 2023: הממשלה קידמה רפורמה במערכת המשפט, שעוררה מחלוקת ציבורית חריפה. במסגרתה חוקקה הכנסת תיקון לחוק יסוד: השפיטה בעניין עילת הסבירות, שהגביל את הביקורת השיפוטית לפי עילה זו על החלטות הממשלה והשרים.

- 2024: בינואר 2024 ביטל בג"ץ את התיקון הזה. זו הייתה הפעם הראשונה שבית המשפט ביטל תיקון לחוק יסוד. גם עצם הסמכות לבקר חוקי יסוד שנויה במחלוקת.

- 2025: הכנסת קיבלה תיקון לחוק יסוד: השפיטה שמשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה.

המצב החוקי בתחום הזה ממשיך להשתנות. בבגרות לא נדרש לפרט את השלבים: נדרש להציג את המושגים ואת הנימוקים של כל צד.

מושגים לשאלת עמדה על סמכויות בג"ץ

הצדמושגים מתאימים
בעד צמצום סמכויות בג"ץ (למשל הרחבת פסקת ההתגברות)שלטון העם (ריבונות העם, נבחרי הציבור); הכרעת הרוב; הפרדת רשויות (ריסון האקטיביזם השיפוטי)
בעד שמירה על סמכויות בג"ץ (למשל נגד הרחבת פסקת ההתגברות)עריצות הרוב; הגבלת השלטון; ביקורת שיפוטית; זכויות האדם והאזרח (למשל הזכויות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו)
שים לב

בשאלת עמדה על סמכויות בג"ץ אין עמדה נכונה. הניקוד לא תלוי בעמדה שבחרתם, אלא בציון המושג, בהצגה שלו ובקישור לסוגיה. אל תבססו את שני הנימוקים על מושגים קרובים מאוד זה לזה.

שים לב

אל תבלבלו: ביקורת שיפוטית היא הסמכות והפעולה של בית המשפט. אקטיביזם שיפוטי הוא גישה: עד כמה להתערב. המהפכה החוקתית היא השינוי ההיסטורי (1992-1995) שהרחיב את הביקורת השיפוטית לחוקי הכנסת. ופסקת ההתגברות היא סמכות של הכנסת, לא סוג של ביקורת שיפוטית.

שים לב

בהצגת ביקורת שיפוטית כתבו מי מבקר (מערכת המשפט, בג"ץ), על מי (הרשות המבצעת וגם הרשות המחוקקת) ומה נבדק (חוקיות הפעולות, התאמת החוקים לחוקי היסוד). טעות נפוצה: להציג רק ביקורת על הרשות המבצעת.

דוגמה א - ביקורת שיפוטית בקטע על פסקת ההתגברות

מתוך המאמר "דרוש חוק יסוד: החקיקה" (2022):

"לפני כמה שנים הועלתה הצעה לחוקק פסקת התגברות גורפת [...] לדעתי, פסקת התגברות איננה מילה גסה, שכן מערכת היחסים בין הרשות השופטת ובין הרשות המחוקקת בישראל רעועה וזקוקה בדחיפות להסדרה חקיקתית כוללת שתיעשה על ידי הכנסת באמצעות חקיקת חוק יסוד: החקיקה. חוק יסוד זה יסדיר הן את סמכות בג"ץ להתערב בחוקים שהכנסת מחוקקת הן את סמכות הכנסת להתגבר על התערבות בג"ץ, למשל באמצעות פסקת התגברות. ראוי לקבוע בחוק זה שיידרש רוב מיוחד של שופטים כדי לפסול חוקים. [...] אחת הטענות נגד פסקת ההתגברות היא שלא ראוי שרוב בכנסת, גדול ככל שיהיה, יוכל להתגבר על החלטה של בית משפט הקובעת שחוק מסוים פוגע בזכויות ואינו חוקתי."

הציגו את המושג: ביקורת שיפוטית.

הסבירו כיצד ביקורת שיפוטית באה לידי ביטוי בקטע.

פתרון

1. מציגים מן הידע, לא מן הקטע: מי מבקר (מערכת המשפט, בעיקר בג"ץ), על מי (הרשות המבצעת והרשות המחוקקת), מה נבדק (חוקיות הפעולות, התאמת החוקים לחוקי היסוד), ופסילת חוקים מאז המהפכה החוקתית.

2. מצטטים משפט ממוקד: "אחת הטענות נגד פסקת ההתגברות היא שלא ראוי שרוב בכנסת, גדול ככל שיהיה, יוכל להתגבר על החלטה של בית משפט הקובעת שחוק מסוים פוגע בזכויות ואינו חוקתי."

3. מקשרים לרכיב "ביקורת על הרשות המחוקקת": בית המשפט בדק חוק של הכנסת, מצא שהוא פוגע בזכויות שבחוקי היסוד וקבע שאינו חוקתי.

4. לא מביעים עמדה על פסקת ההתגברות: השאלה לא מבקשת זאת.

הערה: השאלה מתויגת בשיעור על בג"ץ וביקורת שיפוטית (נושא רשויות השלטון).

תשובה

הצגה: ביקורת שמקיימת מערכת המשפט (בעיקר בג"ץ) על רשויות השלטון: על הרשות המבצעת - בדיקת חוקיות החלטותיה ופעולותיה וביטול החלטה בלתי חוקית; על הרשות המחוקקת - בדיקת התאמת החוקים לחוקי היסוד, ובישראל (במידה רבה מאז המהפכה החוקתית) גם פסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד; אמצעי להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם. ציטוט: "אחת הטענות נגד פסקת ההתגברות היא שלא ראוי שרוב בכנסת, גדול ככל שיהיה, יוכל להתגבר על החלטה של בית משפט הקובעת שחוק מסוים פוגע בזכויות ואינו חוקתי." קישור: בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד ופוסל חוק שפוגע בזכויות ואינו חוקתי - ביקורת שיפוטית על הרשות המחוקקת.

דוגמה ב - שאלת עמדה: הרחבת פסקת ההתגברות

פסקת ההתגברות היא סעיף בחוק יסוד: חופש העיסוק, ועל פיו הכנסת רשאית, בתנאים מסוימים, לחוקק מחדש חוק שנפסל בבג"ץ. אחד התנאים לחקיקת החוק מחדש הוא רוב של 61 חברי כנסת לפחות.

יש התומכים בהרחבת פסקה זו לכל חוקי היסוד, ויש המתנגדים להרחבה זו. הביעו את עמדתכם בעניין זה. הציגו שני נימוקים המתבססים על מושגים מתחום האזרחות - נימוק אחד לעמדתכם ונימוק אחד (אחר) לעמדה המנוגדת.

פתרון

1. בוחרים עמדה ברורה. כל אחת מהן מקבלת ניקוד מלא. כאן, כמו בתשובה לדוגמה שבמחוון: בעד ההרחבה.

2. נימוק לעמדה: עקרון שלטון העם. מציגים (העם הוא הריבון ומקור הסמכות; מממש את ריבונותו בבחירות, ובוחר נציגים שפועלים בשמו). מקשרים: חברי הכנסת נבחרו בידי העם, השופטים לא; הרחבת הפסקה תאפשר לנבחרי העם, ברוב של 61 לפחות, לחוקק מחדש חוק שנפסל.

3. נימוק לעמדה המנוגדת, ממושג אחר: עריצות הרוב. מציגים (הרוב מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט). מקשרים: רוב של 61 הוא בדרך כלל רוב הקואליציה, והוא יוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל כי פגע בזכויות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

4. מי שבוחרים נגד ההרחבה מחליפים את הסדר: הנימוק לעמדתם הוא עריצות הרוב (או הגבלת השלטון, ביקורת שיפוטית, זכויות האדם), והנימוק לעמדה המנוגדת הוא שלטון העם (או הכרעת הרוב, הפרדת רשויות).

הערה: השאלה מתויגת בשיעור על חוקי היסוד (פסקת ההתגברות).

תשובה

עמדה (לדוגמה): בעד הרחבת פסקת ההתגברות לכל חוקי היסוד. נימוק לעמדה: שלטון העם (ריבונות העם, נבחרי הציבור) - העם הוא הריבון ובוחר נציגים שפועלים בשמו; חברי הכנסת נבחרים והשופטים לא, ולכן לפי התומכים המילה האחרונה בסוגיות ערכיות צריכה להיות של נבחרי העם. נימוק לעמדה המנוגדת: עריצות הרוב - הרוב מנצל את כוחו ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט; רוב של 61 חברי כנסת יוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל משום שפגע בזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (עמדה נגד מקבלת אותו ניקוד, עם אותם מושגים בסדר הפוך. מושגים נוספים בעד: הכרעת הרוב / הפרדת רשויות; נגד: הגבלת השלטון / ביקורת שיפוטית / זכויות האדם והאזרח.)

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.