סוגיות בתולדות מדינת ישראל
בפרק הזה שואלים איך מדינה צעירה התמודדה עם שני אתגרים גדולים: לקלוט מאות אלפי עולים בשנים הראשונות, ולעמוד במלחמות מול מדינות ערב. בסיכום הזה שלושה נושאים: העלייה והקליטה, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
במדויק: לפי האשנ"ב לומדים את העלייה בשנות החמישים והשישים ואחת משתי המלחמות: מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים. בבגרות יש שאלה על כל מלחמה, ולפעמים שאלה אחת שבה בוחרים מלחמה. כאן כתובות שתי המלחמות, ואתם לומדים את זו שבית הספר שלכם לימד. הדה-קולוניזציה וגורל היהודים בארצות האסלאם, שגם הם בפרק, נמצאים בסיכום "בונים מדינה במזרח התיכון".
המלחמה הקרה במזרח התיכון
שתי המלחמות לא היו רק בין ישראל לשכנותיה. מאחורי כל צד עמדה מעצמה, והאשנ"ב מבקש להראות איך זה השפיע.
במדויק: יש להדגיש את חשיבות "המלחמה הקרה" בהסבר הגורמים למלחמה ואת השפעתה על מהלך המלחמה ועל תוצאותיה. ברית המועצות סייעה למצרים ולסוריה בנשק חדיש, בהלוואות ובאימון, ולפני 1967 העבירה למצרים מידע שגוי שישראל מרכזת כוחות מול סוריה. ארצות הברית ראתה בישראל אחרי 1967 "נכס אסטרטגי", לחצה עליה לא להנחית מכה מקדימה ב-1973 והפעילה רכבת אווירית בזמן המלחמה.
אחרי מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות וגרורותיה את היחסים עם ישראל, והקשר עם ארצות הברית התהדק. אחרי מלחמת יום הכיפורים מצרים עברה מברית המועצות לארצות הברית, וארצות הברית תיווכה בהסכמי הפרדת הכוחות. כך המלחמה הקרה מחברת בין שתי המלחמות.
1. העלייה והקליטה בשנות ה-50 וה-60
העלייה הגדולה
בשנים הראשונות של המדינה הגיעו אליה יותר עולים מכל מי שכבר חי בה. השאלה הגדולה: למה הם באו, איך מדינה ענייה אחרי מלחמה קלטה אותם, ומה המחיר שהעולים שילמו.
במדויק: בתשובה על העלייה בשנות ה-50 וה-60 כותבים: הגורמים לעלייה (מארצות האסלאם ומאירופה), היקף העלייה וארצות המוצא; דפוסי העלייה - עליית הצלה, עלייה מבוקרת, עלייה חשאית; תהליך הקליטה - הקשיים של הקולטים ושל הנקלטים, מדיניות הקליטה ותפיסת "כור ההיתוך" (מיזוג גלויות), דרכי ההתמודדות של המדינה ושל העולים, ותרומת העולים למדינה; ואירועי ואדי סאליב (1959) - משמעותם והשפעתם על החברה הישראלית.
העלייה נפתחה מייד עם הקמת המדינה: הכרזת העצמאות קבעה ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות", והגבלות הספר הלבן בוטלו. העלייה מארצות האסלאם קשורה לסיכום "בונים מדינה במזרח התיכון" (גורל היהודים בארצות האסלאם). תחושות הקיפוח שהתגלו בוואדי סאליב היו ניצנים למאבק בשנות השבעים ("הפנתרים השחורים").
הגורמים לעלייה
היקף העלייה ומבצעי העלייה
דפוסי העלייה
הוויכוח על העלייה המבוקרת
קשיי הקליטה: הקולטים והנקלטים
השיקולים במדיניות הקליטה
מדיניות "כור ההיתוך" (מיזוג גלויות)
דרכי ההתמודדות ותרומת העולים
אירועי ואדי סאליב (1959)
ההבדל בין עליית הצלה לעלייה חשאית הוא הסיבה, לא המהירות. בעליית הצלה מצילים קהילה שנשקפת לה סכנה מיידית (תימן, עיראק). בעלייה חשאית מבריחים יהודים ממדינה שאוסרת לצאת ממנה (מרוקו). כשמבקשים לזהות דפוס במקור, חפשו במקור את הסכנה או את האיסור.
כשהשאלה מבקשת גורמים "גם לעלייה מארצות האסלאם וגם לעלייה מאירופה", גורם בלי ארץ מוצא לא מספיק. כתבו לכל גורם מאיפה הוא. ושימו לב להגבלות בשאלה: היו שאלות שבהן נאמר "אין לכתוב על השפעת תהליך הדה-קולוניזציה".
המחוון מונה בקשיי המעברות גם תחושת אפליה: רבים מיוצאי ארצות האסלאם נשארו במעברות שנים רבות, ואילו עולים מאירופה עברו מהר יותר ליישובי קבע, בסיוע כספי השילומים, קשרי משפחה והיכרות עם תנועות פוליטיות בארץ. כתבו את זה כעובדה שהמחוון מביא, בלי שיפוט.
בשאלות מקור על ואדי סאליב הושוו שני עיתונים: "דבר" (עיתון ההסתדרות, מזוהה עם מפא"י) תיאר "בריונים מוסתים", ו"העולם הזה" (שבועון עצמאי שביקר את השלטון) תיאר "התקוממות" נגד עוול. הסיבה להבדל היא זהות העיתון והאינטרס שלו: הזעם הופנה דווקא נגד מפא"י וההסתדרות.
דוגמה א - עליית הצלה מתימן בספרה של גולדה מאיר
קטע מספר שכתבה גולדה מאיר, שרה בממשלה בתקופת "העלייה הגדולה" (מקוצר): "ב-1947, ימים אחדים אחרי שהחליט האו"ם על החלוקה, היו מהומות בעדן וגם מצב היהודים בתימן הורע. אלפים מיהודי תימן... נטלו בייאוש ובאימתם את גורלם בידיהם לבסוף וברחו... סבלו התנפלויות של שודדים ערבים... בכל יום ויום הוטסו לישראל 500 או 600 יהודים תימנים... רכבת אווירית זו נמשכה כל שנת 1949, ועד שהסתיימה הביאה לישראל 48,000 יהודים תימנים."
– הסבירו מהו דפוס העלייה שבא לידי ביטוי במקור. בססו את תשובתכם על שתי עובדות מן המקור.
– הציגו את המאפיינים של דפוס עלייה אחר שנקטה מדינת ישראל בתקופה זו.
1. מזהים את הדפוס: במקור יש סכנה לחיים והעלאה מהירה של קהילה שלמה - זו עליית הצלה: דפוס שהופעל בארצות שבהן היה חשש כבד לחיי היהודים, וקהילות שלמות הובאו לישראל בתוך זמן קצר.
2. עובדה ראשונה מן המקור - הסכנה: "היו מהומות בעדן... מצב היהודים בתימן הורע", "סבלו התנפלויות של שודדים ערבים".
3. עובדה שנייה מן המקור - העלאת הקהילה: "בכל יום ויום הוטסו לישראל 500 או 600 יהודים תימנים", "הביאה לישראל 48,000 יהודים תימנים".
4. דפוס אחר - מציגים מאפיינים, בלי להסביר: עלייה מבוקרת - בארצות שבהן לא היה חשש קיומי; צמצום וויסות מחשש לקריסת מערכות הקליטה; סדר עדיפויות לפי גיל ומצב בריאות; ריכוז היהודים לפני העלייה ומיון. (אפשר גם עלייה חשאית: הברחה בסתר ממדינות שלא התירו יציאה.)
עליית הצלה - הופעלה בארצות שבהן היה חשש כבד לחיי היהודים, וקהילות שלמות הובאו בתוך זמן קצר. עובדות: ההרעה במצב היהודים אחרי החלטת החלוקה ("היו מהומות בעדן... מצב היהודים בתימן הורע", "סבלו התנפלויות של שודדים ערבים"); העלאת רוב הקהילה ב-1949 ("בכל יום ויום הוטסו לישראל 500 או 600 יהודים תימנים", "הביאה לישראל 48,000 יהודים תימנים"). דפוס אחר: עלייה מבוקרת - בארצות בלי חשש קיומי, צמצום וויסות מחשש לקריסת הקליטה, עדיפויות לפי גיל ומצב בריאותי, ריכוז ומיון; או עלייה חשאית - בריחה בסתר ממדינות שלא התירו יציאה חופשית.
דוגמה ב - שני הטיעונים בוויכוח על העלייה המבוקרת
הציגו את שני הטיעונים (טענות ונימוקים) בוויכוח שהתנהל בקרב ההנהגה במדינת ישראל בתקופה זו בנוגע לעלייה המבוקרת (סלקטיבית).
בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבסס את אחד מן הנימוקים שהצגתם.
1. שני צדדים, לכל אחד טענה ונימוקים.
2. בעד עלייה מבוקרת - טענה: אי-אפשר לקלוט את המוני העולים, ולכן מתאימים את הקצב ליכולת הקליטה וקובעים עדיפויות (גיל, מצב בריאות). נימוקים: בארץ כ-650 אלף יהודים בלבד; המדינה צריכה להשתקם ולבנות צבא, ולכן מעדיפים צעירים ובעלי מקצוע; מערכות הבריאות, החינוך והדיור בבנייה ופרצו מגפות; קודם מעלים את מי שבסכנה קיומית.
3. נגד - טענה: קולטים בלי הגבלה כל יהודי שרוצה לעלות. נימוקים: המדינה קמה כדי שכל יהודי יוכל לעלות; צורך דמוגרפי-ביטחוני ביישוב הארץ והגבולות; מצב היהודים עלול להידרדר והשערים ייסגרו.
4. מקור מספר הלימוד: למשל חוק השבות (1950), "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". מסבירים שהוא מבסס את הנימוק שהמדינה קמה כדי שכל יהודי יוכל לעלות, בלי תנאי של גיל או בריאות.
בעד עלייה מבוקרת: אין אפשרות לקלוט את המוני העולים, ולכן יש להתאים את הקצב ליכולת הקליטה ולקבוע עדיפויות - כי בארץ כ-650 אלף יהודים בלבד, המדינה צריכה לשקם את עצמה ולבנות כוח צבאי, מערכות הרווחה, החינוך, הבריאות והדיור בבנייה (ומגפות בקרב העולים), ויש להעלות קודם את מי שבסכנה קיומית. נגד: יש לקלוט בלי הגבלה כל יהודי - כי המדינה קמה לשם כך (מגילת העצמאות, חוק השבות 1950), יש צורך דמוגרפי-ביטחוני ביישוב הארץ והגבולות, ומצב היהודים עלול להידרדר והשערים ייסגרו. מקור מספר הלימוד המבסס נימוק, למשל חוק השבות (1950).
2. מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים
בשלושה שבועות של מאי 1967 עברה ישראל מתחושה של סכנה קיומית לניצחון שאיש לא צפה. השאלה הגדולה: מה הוביל למלחמה, ואיך הניצחון המהיר שינה את ישראל ואת המזרח התיכון לשנים.
במדויק: המלחמה התנהלה ב-5-10 ביוני 1967, וישראל פתחה בה במכת מנע. בתשובה כותבים: הגורמים והנסיבות לפרוץ המלחמה (צעדי מצרים, סוריה ומדינות ערב, מעורבות המעצמות, וההתנהלות של ישראל); מהלך המלחמה (מבט על); תוצאות המלחמה בטווח הקצר; השפעת המלחמה על ישראל בתחום החברתי, הכלכלי, הפוליטי, הביטחוני ועל יחסי החוץ; השפעות המלחמה על הפלסטינים ועל מדינות ערב. לדיון: תרומתו של אלי כהן לניצחון.
הרקע הוא ההסדר שאחרי מבצע קדש (מלחמת סיני, 1956): ישראל נסוגה מסיני ומרצועת עזה, סיני נעשה אזור חיץ מפורז, כוח של האו"ם פיקח עליו, וארצות הברית נתנה מחויבות מעורפלת לחופש השיט של ישראל במצרי אילת. במאי 1967 נאצר הפר את ההסדר הזה. אחרי המלחמה באה מלחמת ההתשה (1969-1970), והניצחון הוליד את השאננות שקדמה למלחמת יום הכיפורים.
הגורמים והנסיבות לפרוץ המלחמה
תחושות הציבור: לפני המלחמה ואחריה
מהלך המלחמה (מבט על)
אלי כהן ותרומתו לניצחון
תוצאות המלחמה (בטווח הקצר)
השפעת המלחמה על מדינת ישראל
השפעות המלחמה על הפלסטינים ועל מדינות ערב
שאלת פער: התחושות לפני המלחמה ואחריה
1. מגדירים את הפער במשפט אחד: מאיזו תחושה לאיזו תחושה (לפני 1967: חרדה קיומית; אחרי: אופוריה וביטחון. ב-1973: ניצחון צבאי מול תחושות קשות).
2. מסבירים את הצד הראשון בעובדות: מה גרם לתחושה לפני המלחמה (צעדי נאצר, התעמולה, הבריתות) או אחריה (המחיר, המחדל).
3. מסבירים את הצד השני בעובדות ממהלכי המלחמה ומתוצאותיה: השמדת חיל האוויר, ההגעה לתעלה, כיבוש ירושלים והגולן; או ב-1973 - צליחת התעלה ו-101 ק"מ מקהיר.
4. סופרים: אם ביקשו "שלוש עובדות", כל עובדה שונה, וכל אחת מוסברת.
ששת הימים: ישראל פתחה (מכת מנע ב-5 ביוני 1967). יום הכיפורים: מצרים וסוריה פתחו (התקפת פתע ב-6 באוקטובר 1973). שאלה כמו "מי מן הצדדים פתח במלחמה? הציגו את המניעים שלו" מחייבת לכתוב את המניעים של הצד הנכון.
כשמבקשים גורם "שנבע מן ההתנהלות של מדינת ישראל", אל תכתבו צעד של מדינות ערב. גורמים מצד ישראל: שמירה על מקורות המים ופעולות התגמול, גיוס המילואים ולחץ הצבא ודעת הקהל, ותחושת חוסר הברירה אחרי כישלון הדיפלומטיה.
"תוצאות" ו"השפעות" הן שתי משימות. תוצאות הן מה שהשתנה מייד (ניצחון, שטח פי שלושה, כמיליון פלסטינים). השפעות הן מה שהתוצאות גרמו לאורך זמן ובתחום מסוים (שגשוג כלכלי, הוויכוח על השטחים, מלחמת ההתשה).
דוגמה - שלושה גורמים לפרוץ מלחמת ששת הימים
הסבירו שלושה גורמים שהובילו לפרוץ מלחמת ששת הימים: שני גורמים שקשורים למדינות ערב וגורם אחד שנבע מן ההתנהלות של מדינת ישראל.
1. סופרים לפי החלוקה: שניים מצד מדינות ערב, אחד מצד ישראל. לכל גורם עובדה, ומסבירים איך הוביל למלחמה.
2. מדינות ערב, גורם ראשון: נאצר ריכז כוחות, ציוד ותחמושת בסיני, סילק את כוח האו"ם וסגר את מצרי טיראן (22 במאי 1967). ישראל ראתה בסגירת המצרים עילה למלחמה.
3. מדינות ערב, גורם שני: הסכמי ההגנה מצרים-סוריה (נובמבר 1966) ומצרים-ירדן (מאי 1967), ותעמולה שאיימה להשמיד את ישראל. ישראל הייתה מוקפת, והאיום נתפס כקיומי.
4. ישראל: גיוס המילואים שיתק את המשק, ולכן גבר לחץ הצבא ודעת הקהל לצאת למלחמה ולזכות ביתרון ההפתעה. (חלופה: הפעולות לשמירה על מקורות המים, שהחריפו את המתיחות.)
מצד מדינות ערב (שניים מתוך): ירי סורי על אזרחים באזורים המפורזים; תוכנית סוריה להטיית מי הבניאס; ריכוז כוחות, ציוד ותחמושת בסיני; סגירת מצרי טיראן; תעמולת מלחמה ואיומי השמדה; הסכמי ההגנה מצרים-סוריה (נובמבר 1966) ומצרים-ירדן (מאי 1967). מצד ישראל (אחד מתוך): פעולות לשמירת מקורות המים (המוביל הארצי, הפסקת הטיית הבניאס); גיוס המילואים; לחץ הצבא ודעת הקהל לצאת למלחמה ולזכות ביתרון ההפתעה; תחושת חוסר ברירה אחרי כישלון הניסיונות לגייס את המעצמות.
3. מלחמת יום הכיפורים
מלחמת יום הכיפורים
שש שנים אחרי הניצחון של 1967, ביום הכיפורים, הותקפה ישראל בהפתעה בשתי חזיתות. היא סיימה את המלחמה בהישג צבאי, אבל במחיר כבד ובזעזוע עמוק. השאלה הגדולה: איך ישראל הופתעה, ולמה מלחמה שהסתיימה בניצחון הובילה לשינוי גדול בחברה ובפוליטיקה.
במדויק: ב-6 באוקטובר 1973 פתחו מצרים וסוריה בהתקפת פתע משולבת. בתשובה כותבים: הגורמים והנסיבות לפרוץ המלחמה (מטרות מצרים וסוריה, הסיוע הסובייטי, והצד הישראלי - "הקונספציה"); ההפתעה הישראלית והשפעתה על הימים הראשונים; תוצאות המלחמה בטווח הקצר; השפעת המלחמה על ישראל בתחום החברתי, הכלכלי, הביטחוני, הפוליטי ועל יחסי החוץ; השפעות המלחמה על מדינות ערב.
הרקע הוא תוצאות מלחמת ששת הימים: מצרים איבדה את סיני וסוריה את רמת הגולן, ובישראל רווחו ביטחון עצמי ושאננות. אחרי המלחמה נפתח תהליך מדיני: הסכמי הפרדת כוחות (ינואר 1974 עם מצרים, מאי 1974 עם סוריה), הסכם ביניים (1975), ביקור סאדאת בירושלים (1977), הסכמי קמפ דייוויד (1978) והסכם השלום עם מצרים (1979).
הגורמים והנסיבות לפרוץ המלחמה
"הקונספציה": הנחות היסוד
ההפתעה והשפעתה על הימים הראשונים
תוצאות המלחמה (בטווח הקצר)
השפעת המלחמה על מדינת ישראל
ועדת אגרנט והמחאה
השפעות המלחמה על מדינות ערב
המעצמות במלחמת יום הכיפורים
אל תבלבלו בין הגורמים למלחמה (למה מצרים וסוריה יצאו למלחמה) לבין הסיבות להפתעה (למה ישראל לא ציפתה לה). בשאלות רבות אלה שתי משימות נפרדות באותו סעיף.
"האם הושגו מטרות מצרים?" - כן, ברובן: ההצלחות בתחילת המלחמה שיקמו את הגאווה הלאומית, והפרדת הכוחות פתחה תהליך מדיני שהוביל להסכם השלום ולהחזרת סיני. מצרים לא ניצחה צבאית, ובכל זאת השיגה את מטרותיה המדיניות. בתשובה צריך את שתי העובדות.
שאלה על "הפער בין ההישגים הצבאיים לבין התחושות הקשות" נפתרת כמו שאלת הפער בשיעור על מלחמת ששת הימים: מצד אחד ההישג (101 ק"מ מקהיר, 40 ק"מ מדמשק), ומצד אחר המחיר והמחדל (ההפתעה, נפילת המעוזים, יותר מ-2,300 הרוגים).
דוגמה - הגורמים למלחמה ולמה ישראל הופתעה
הציגו שני גורמים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, והסבירו מדוע הופתעה מדינת ישראל כאשר פרצה המלחמה.
1. שתי משימות: גורמים למלחמה (מצד מצרים וסוריה) - רק להציג; הסיבות להפתעה (מצד ישראל) - להסביר.
2. שני גורמים: השבת השטחים שאבדו ב-1967 (סיני, רמת הגולן); ופתיחת תהליך מדיני - מצרים ראתה במלחמה דרך לשבור את הקיפאון ולהביא לנסיגת ישראל מסיני, אחרי שנדחו יוזמותיה. (אפשר גם: שיקום הכבוד אחרי התבוסה ב-1967.)
3. למה ישראל הופתעה:
•זלזול ביכולת הצבאית של צבאות ערב אחרי 1967.
•כישלון מערך ההתרעה: בגלל "הקונספציה" הסימנים המוקדמים פורשו כתרגיל.
•ההנחה שקו בר-לב יעמוד בפני התקפה הביאה לשאננות.
•המצרים הסוו את ההכנות ונקטו אמצעי הטעיה.
גורמים (שניים מתוך): שיקום הכבוד אחרי התבוסה ב-1967; השבת השטחים שאבדו (סיני, רמת הגולן); מצרים ראתה במלחמה אמצעי לפתיחת תהליך מדיני שיביא לנסיגת ישראל מסיני, אחרי שנדחו יוזמותיה. ישראל הופתעה כי זלזלה ביכולת צבאות ערב; מערך ההתרעה נכשל והסימנים המוקדמים לא פורשו נכון ("הקונספציה"); ההנחה שקו בר-לב יעמוד הובילה לשאננות ולהתעלמות מן המידע; והמצרים הסוו את כוונותיהם ונקטו אמצעי הטעיה (תרגילים).