קולוניאליזם ומושבה
עד אמצע המאה ה-20 שלטו מעצמות מאירופה בארצות רבות באסיה ובאפריקה. כדי להבין את הנושא הזה צריך להבין קודם מה זה השלטון הזה, כי כל הנושא עוסק בסיום שלו ובמה שקרה אחריו.
במדויק: קולוניאליזם הוא שלטון של מעצמה זרה בארץ אחרת. הארץ הנשלטת נקראת מושבה (קולוניה). המעצמות הקולוניאליות העיקריות בנושא הן בריטניה וצרפת, ולצידן גם בלגיה: קונגו שבאפריקה הייתה מושבה של בלגיה עד שזכתה בעצמאות ב-30 ביוני 1960.
ארצות האסלאם
בנושא הזה "ארצות האסלאם" הן הארצות שבהן חיו קהילות יהודיות גדולות תחת שלטון מוסלמי או קולוניאלי. אלה הארצות שמהן הגיעה חלק גדול מהעלייה לישראל בשנות ה-50 וה-60.
במדויק: ארצות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ולצידן איראן, טורקייה ואפגניסטן. בבגרות הן מופיעות כך: מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, עיראק, תימן, סוריה, לבנון, עדן, איראן, אפגניסטן וטורקייה. בשנת 1948 חיו בהן 955,700 יהודים.
1. הדה-קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות
תהליך הדה-קולוניזציה
אחרי מלחמת העולם השנייה התפרקו האימפריות של בריטניה וצרפת, ובמקום המושבות קמו מדינות עצמאיות. השאלה הגדולה בשיעור: למה זה קרה דווקא בתקופה הזאת? התשובה היא שילוב של גורמים מכמה תחומים, והבגרות שואלת עליהם כמעט בכל מועד.
במדויק: דה-קולוניזציה היא התהליך ההיסטורי של התפרקות האימפריות הקולוניאליות ומאבק המושבות באסיה ובאפריקה לעצמאות. התקופה: מ-1945 עד תחילת שנות ה-60. התהליך התעצם אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשנות ה-50 וה-60, ושינה את מפת המדינות בעולם. הוא זכה לתמיכת שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות. הבגרות שואלת על הגורמים (אידאולוגיים, כלכליים, פוליטיים, והשלכות מלחמות העולם), על המאפיינים ועל התוצאות של התהליך.
השיעור הזה הוא הבסיס לשיעור הבא: סיום השלטון הקולוניאלי שינה את מצבם של היהודים בארצות האסלאם, שנחשבו תומכים של המעצמה הקולוניאלית. יש גם קשר לפרק הלאומיות: המאבק של המושבות לעצמאות הוא "מאבק לאומי קלאסי" של תנועות לאומיות. ובמזרח התיכון קמה ב-1945 הליגה הערבית, שתמכה במאבק העמים הערביים לעצמאות.
הגורמים לדה-קולוניזציה, לפי תחומים
האשנ"ב מונה את "השלכות מלחמות העולם" בנפרד, ובתשובות בבגרות הן מופיעות בדרך כלל עם הגורמים הפוליטיים (אזרחי המושבות שלחמו בצבאות המעצמות). אל תספרו את המלחמה פעמיים: אם כתבתם "משבר כלכלי אחרי המלחמה" כגורם כלכלי, הגורם הפוליטי צריך להיות משהו אחר.
שלושה גורמים מתחומים שונים
1. גורם אחד מכל תחום: אידאולוגי, כלכלי ופוליטי. כתבו את שם התחום במפורש בתחילת כל פסקה.
2. הסבירו כל גורם: איך הוא דחף את המושבות להיאבק, או את המעצמות לוותר על המושבות.
3. עובדה לכל גורם מתוך הטבלה: שם, מקום או תאריך.
4. אם שואלים "מהו לדעתכם הגורם העיקרי": בוחרים גורם אחד, ומסבירים למה הוא חשוב יותר מהאחרים. למשל: רעיון הלאומיות היה קיים גם לפני המלחמה, אבל רק כשהמעצמות נחלשו הן כבר לא יכלו להחזיק במושבות.
טעות נפוצה: שלושה גורמים מאותו תחום, למשל המלחמה הקרה, האו"ם והליגה הערבית, שכולם פוליטיים. כשהשאלה מבקשת "מתחומים שונים", כל גורם צריך להיות מתחום אחר.
המאפיינים של תהליך הדה-קולוניזציה
התוצאות של תהליך הדה-קולוניזציה
כשמבקשים "מהו תהליך הדה-קולוניזציה", ההגדרה צריכה לכלול: התפרקות האימפריות הקולוניאליות, המאבק של המושבות לעצמאות, המקום (אסיה ואפריקה) והזמן (אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקר שנות ה-50 וה-60). אפשר להוסיף את תמיכת מעצמות העל. רבים שוכחים את הזמן ואת המקום.
דוגמה א - שלושה גורמים מתחומים שונים והגורם העיקרי
הציגו שלושה גורמים מתחומים שונים לתהליך הדה-קולוניזציה.
מהו לדעתכם הגורם העיקרי שהביא לתהליך זה? נמקו את תשובתכם.
1. שלושה גורמים, כל אחד מתחום אחר, ושם התחום כתוב:
- אידאולוגי: התפתחות רעיון הלאומיות, וההתנגדות של שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, לקולוניאליזם.
- כלכלי: המשבר הכלכלי בבריטניה ובצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, והירידה ברווחיות המושבות.
- פוליטי: השינוי ביחסי הכוחות בעולם והמלחמה הקרה, והמאבק של התנועות הלאומיות במושבות.
2. הגורם העיקרי: בוחרים אחד ומנמקים. למשל הגורם הפוליטי: רעיון הלאומיות והמאבקים במושבות היו קיימים גם קודם, אבל רק כשבריטניה וצרפת נחלשו במלחמה הן כבר לא יכלו לדכא את התנועות הלאומיות. לכן התהליך קרה דווקא בשני העשורים שאחרי המלחמה.
גורמים: אידאולוגי - התפתחות רעיון הלאומיות, התנגדות שתי מעצמות העל לקולוניאליזם, דעת הקהל בעולם; כלכלי - משבר כלכלי בבריטניה ובצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, ירידה ברווחיות המושבות; פוליטי - שינוי ביחסי הכוחות (המלחמה הקרה), מאבק התנועות הלאומיות, האו"ם, הליגה הערבית, השפעת המלחמה על תושבי המושבות. הגורם העיקרי: עמדה מנומקת, למשל הגורם הפוליטי - היחלשות המעצמות הקולוניאליות ועליית מעצמות העל.
דוגמה ב - הדה-קולוניזציה במקור של פעיל פוליטי מגאנה
מקור שכתב בשנת 1948 קוואסי אווסו, פעיל פוליטי יליד גאנה שבאפריקה (מקוצר): "האם לא נילחם בעד חירותנו? האם איננו נתינים בריטיים? מדוע יכבלו אותנו על ידי ניצול וכפייה? מדוע לא נהיה עצמאיים? ... תלמידים מתלוננים ודורשים עצמאות... איכרים זועמים על הגבלת התפוקה החקלאית ועל ניצולם בידי שלטונות המושבה... אי-שקט נפוץ בכל מקום... ניצול! כפייה!... הבה לנו צדק".
הסבירו כיצד תהליך הדה-קולוניזציה בא לידי ביטוי במקור. בססו את תשובתכם על שתי דוגמאות מן המקור.
1. שורת הפתיחה: פעיל פוליטי מגאנה, מושבה בריטית באפריקה, 1948. כלומר זירת התהליך (אפריקה) ותקופתו (אחרי מלחמת העולם השנייה).
2. דוגמה ראשונה - הקריאה לחירות ולעצמאות: "האם לא נילחם בעד חירותנו?", "מדוע לא נהיה עצמאיים?", "תלמידים... דורשים עצמאות". זה המאבק של המושבה לעצמאות.
3. דוגמה שנייה - המחאה נגד הניצול: "איכרים זועמים... על ניצולם בידי שלטונות המושבה", "ניצול! כפייה!... הבה לנו צדק". זו ההתנגדות לעוולות השלטון הקולוניאלי.
התהליך התרחש באסיה ובאפריקה; המקור נכתב ב-1948 בידי פעיל פוליטי יליד גאנה, שמוחה נגד עוולות השלטון הקולוניאלי הבריטי. דוגמאות: הקריאה לחירות ולעצמאות ("האם לא נילחם בעד חירותנו?", "מדוע לא נהיה עצמאיים?", "תלמידים... דורשים עצמאות"); המחאה נגד הניצול ("איכרים זועמים... על ניצולם בידי שלטונות המושבה", "אי-שקט נפוץ בכל מקום", "ניצול! כפייה!... הבה לנו צדק").
2. גורל היהודים בארצות האסלאם
גורל היהודים בארצות האסלאם
קהילות יהודיות חיו בארצות האסלאם מאות שנים, ויהודי עיראק כתבו על "2,400 שנות חייה בעיראק" של הקהילה. בתוך כעשרים שנה, מסוף שנות ה-40 עד סוף שנות ה-60, כמעט כל הקהילות האלה עזבו. השאלה הגדולה בשיעור: אילו גורמים הביאו לכך?
במדויק: למעלה מ-90% מהיהודים בארצות האסלאם היגרו מארצותיהם בתקופה זו. רובם עלו לישראל, ומיעוטם היגרו למדינות אחרות (צרפת, איטליה, בריטניה ועוד). מבט-על: האזור, מספר היהודים, מעמדם ומצבם הכללי ערב הקמת המדינה. הגורמים שעיצבו את גורלם:
- תהליך הדה-קולוניזציה: שינוי תרבותי, התגברות השנאה ליהודים;
- התגברות הלאומיות;
- מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל: המעגל הראשון, המעגל השני, הפאן-ערביות ופעילות הליגה הערבית;
- ציונות וזיקה דתית והיסטורית לארץ ישראל;
- מדיניות "חיסול גלויות" (בשאלות הבגרות: "קיבוץ גלויות").
בתשובות בבגרות מתקבלים גם מלחמת סיני (מבצע קדש, 1956) ומלחמת ששת הימים (1967). אחר כך מראים איך הגורמים באו לידי ביטוי בארץ אחת שלמדתם.
השיעור ממשיך את שיעור הדה-קולוניזציה: עם סיום השלטון הקולוניאלי השתנה מעמד היהודים. הוא מחובר גם לנושא העלייה והקליטה בשנות ה-50 וה-60: היהודים שעזבו את ארצות האסלאם היו חלק גדול מ"העלייה הגדולה", ובעליית ההצלה הועלו קהילות שלמות. וגם לפרק מלחמת העצמאות: המלחמה השפיעה על היחסים בין יהודים למוסלמים גם הרחק מארץ ישראל.
מבט-על: יהודי ארצות האסלאם ערב הקמת המדינה
הגורמים שעיצבו את גורל היהודים
"המעגל הראשון" ו"המעגל השני" מופיעים באשנ"ב בלי הסבר. ההבחנה שבמחוון ובתשובות בבגרות היא בין שני סוגי ארצות:
- המעגל הראשון - המדינות שנלחמו בישראל (מצרים, סוריה, לבנון, עיראק): מלחמת העצמאות הגבירה מאוד את המתח והאיבה כלפי היהודים, והשלטונות נקטו צעדים נגדם (בעיראק הוגדרה הציונות כפשע).
- המעגל השני - צפון אפריקה, שעדיין הייתה תחת שלטון צרפתי (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה): התנועות הלאומיות הבינו שפגיעה במיעוט היהודי עלולה לחבל במאבקן לעצמאות, ולכן גילו יותר איפוק. גם שם היו פרעות, כמו באוג'דה ובג'ראדה ביוני 1948.
בתשובה כתבו את ההבחנה עצמה, ולא רק את שמות המעגלים.
כשהשאלה מבקשת "גורם נוסף (מלבד תהליך הדה-קולוניזציה)", אל תכתבו שוב את הדה-קולוניזציה במילים אחרות. וכשמבקשים מקור שמבטא את השפעת הדה-קולוניזציה, המקור צריך להראות את הדה-קולוניזציה (למשל יהודים שחששו לעתידם אחרי העצמאות), ולא גורם אחר כמו מלחמת העצמאות.
בחלק מהתשובות בבגרות מתקבלים גם אירועים ממלחמת העולם השנייה, כמו הפרהוד בבגדד (1941). אבל לפי האשנ"ב התקופה מתחילה בסוף שנות ה-40, ולכן הגורמים העיקריים הם אלה שבטבלה.
ארץ לדוגמה: עיראק
ארץ לדוגמה: מרוקו
ארצות נוספות שאפשר לבחור
דרכי התגובה של היהודים
תיאור מגמה בטבלת נתונים
1. מנסחים את המגמה במילים: למשל "ירידה חדה ומתמשכת: רוב היהודים עזבו את ארצות האסלאם".
2. מביאים את סך הכול: 955,700 (1948), 266,200 (1966), 189,900 (1969).
3. בדיוק שלוש ארצות עם המספרים מהטבלה. בוחרים ארצות שבהן המגמה ברורה (עיראק, מרוקו, לוב), לא ארץ שבה הירידה קטנה (איראן: 90,000 → 80,000). סך הכול בטבלה כולל גם את איראן וטורקייה, שבהן נשארו ב-1969 קהילות גדולות (80,000 ו-39,000).
4. מחברים את הגורמים לנתונים: למשל הירידה בלוב בין 1966 ל-1969 (מ-6,000 ל-100) מוסברת בפרעות אחרי מלחמת ששת הימים.
דוגמה א - המגמה בטבלה ושלושה גורמים לה
טבלה על האוכלוסייה היהודית בארצות האסלאם (מקוצר): מרוקו 250,000 (1948), 70,000 (1966), 50,000 (1969); עירק 125,000, 6,000, 2,500; לוב 40,000, 6,000, 100; איראן 90,000, 80,000, 80,000; סך הכול 955,700, 266,200, 189,900.
– תארו את המגמה (השינוי) המוצגת בטבלה. בססו את תשובתכם על דוגמאות של שלוש ארצות.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שלושה גורמים שהובילו למגמה זו.
1. המגמה במילים: ירידה חדה ומתמשכת. רוב היהודים עזבו, וסך הכול ירד מ-955,700 ל-266,200 ול-189,900.
2. שלוש ארצות: מרוקו 250,000 → 70,000 → 50,000; עירק 125,000 → 6,000 → 2,500; לוב 40,000 → 6,000 → 100. לא בוחרים את איראן, שבה הירידה קטנה.
3. שלושה גורמים, לכל אחד עובדה:
- הדה-קולוניזציה: היהודים נחשבו תומכי השלטון הקולוניאלי, וביטחונם התערער במדינות העצמאיות.
- מלחמת העצמאות והקמת המדינה: פרעות ביהודים (מצרים, עירק, לוב, מרוקו), החלטות הליגה הערבית (1946, 1947) לפגוע ביהודים.
- מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים: פגיעה ביהודי מצרים (1956) ופרעות בלוב (1967). זה מסביר את הירידה בלוב מ-6,000 ל-100.
המגמה: עזיבת מרבית היהודים את ארצות האסלאם וסיום הדרגתי של נוכחותם בהן - מ-955,700 (1948) ל-266,200 (1966) ול-189,900 (1969). דוגמאות: מרוקו 250,000 → 70,000 → 50,000; עירק 125,000 → 6,000 → 2,500; לוב 40,000 → 6,000 → 100. גורמים: תהליך הדה-קולוניזציה (היהודים נחשבו תומכי השלטון הקולוניאלי, ביטחונם התערער במדינות העצמאיות); השפעת מלחמת העצמאות והקמת המדינה (פרעות במצרים, עירק, לוב ומרוקו; החלטות הליגה הערבית ב-1946 וב-1947 לפגוע ביהודים); מלחמת סיני (1956) ומלחמת ששת הימים (1967) - פגיעה ביהודי מצרים ופרעות בלוב.
דוגמה ב - תזכיר ראש הקהילה בבגדד: גורמים ודרכי תגובה
קטע מתזכיר ששלח ראש הקהילה היהודית בבגדד אל ממשלת עיראק, 28 באוקטובר 1949 (מקוצר): "הסיבות העיקריות נעוצות... בהגבלות הרבות אשר הוטלו בזו אחר זו על העיראקים היהודים במשך 18 החודשים האחרונים... הקהילה היהודית בעיראק, אשר נודעה במשך 2,400 שנות חייה בעיראק בדבקות בארץ הזאת ובנאמנות ללא רבב, הייתה בטוחה כי פרוץ המלחמה [מלחמת העצמאות] לא ישפיע על קיומה... כל עוד היא ממלאת את חובתה תוך דבקות בחוקים ונאמנות לארץ. אבל התקוות האלה, לצערנו, נכזבו כולן. בגלל המלחמה הזאת נפגעה הקהילה... כאשר הסתבר כי הפסקת הקרבות לא שמה קץ [סוף] לסבלותיה של הקהילה. אדרבה - המצור סביבה נמשך... נאמנות למולדתם העיראקית ודבקות בכתר ההאשמי האהוב."
– הסבירו שני גורמים, גורם אחד לפחות על פי קטע המקור, שהשפיעו על מצב היהודים בארצות האסלאם משנות הארבעים עד סוף שנות השישים של המאה ה-20.
– הציגו שתיים מדרכי התגובה של היהודים על מצבם: דרך אחת שבאה לידי ביטוי בקטע המקור, ודרך אחת נוספת.
1. גורם ראשון מהקטע - מלחמת העצמאות והקמת המדינה: הקהילה האמינה ש"פרוץ המלחמה... לא ישפיע על קיומה", אבל "בגלל המלחמה הזאת נפגעה הקהילה".
2. גורם שני - התגברות הלאומיות הערבית: גם אחרי סוף המלחמה המצב לא השתפר, "הפסקת הקרבות לא שמה קץ לסבלותיה של הקהילה", אף שהקהילה הייתה נאמנה "ללא רבב". הלאומיות הערבית לא ראתה ביהודים חלק מהאומה.
3. דרך תגובה מהקטע: להישאר ולהדגיש נאמנות, ולפנות לשלטונות: "ממלאת את חובתה תוך דבקות בחוקים ונאמנות לארץ".
4. דרך תגובה נוספת, מהידע: עלייה לישראל או הגירה למדינות אחרות. שימו לב: העלייה אינה הדרך שבקטע, כי ראש הקהילה מבקש להישאר.
גורמים על פי המקור: השפעת מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל - תקוות הקהילה נכזבו ("כי פרוץ המלחמה [מלחמת העצמאות] לא ישפיע על קיומה", "בגלל המלחמה הזאת נפגעה הקהילה"); התגברות הלאומיות הערבית - ההגבלות נמשכו גם אחרי המלחמה, אף שהקהילה דבקה "בארץ הזאת ובנאמנות ללא רבב" ("הפסקת הקרבות לא שמה קץ לסבלותיה", "המצור סביבה נמשך"). גורמים נוספים אפשריים: הדה-קולוניזציה, החלטות הליגה הערבית (1946, 1947), מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. דרכי תגובה: על פי המקור - להישאר מתוך נאמנות ("ממלאת את חובתה תוך דבקות בחוקים ונאמנות לארץ", "נאמנות למולדתם העיראקית"); דרך נוספת - הגירה למדינות שונות או עלייה למדינת ישראל.