דילוג לתוכן המרכזי

סיכום הבנת הנקרא

לשון לבגרות · 9 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהבנת הנקרא: המושגים, הכללים, דרכי פתרון בצעדים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר.

ממדי ההבנה: איתור, פרשנות והיסק, הערכה ביקורתית

בפרק ההבנה קוראים שניים או שלושה טקסטים על נושא אחד ועונים על שאלות. יש שאלות שהתשובה עליהן כתובה בטקסט במפורש ("העתיקו את ההסתייגות"). יש שאלות שבהן צריך להבין מה הכותב מתכוון, גם כשהוא לא אומר את זה ישירות ("מהי הטענה המרכזית העולה ממאמר 2?"). ויש שאלות שבהן משתמשים בטקסט כדי לשפוט משהו חדש ("איזו מן התגובות 1–4 היא תגובה שמעידה על 'הקשבה מיטיבה'?").

במדויק: שאלות ההבנה בודקות שלוש קבוצות של מיומנויות. איתור מידע: מציאה של פרטי מידע שכתובים בטקסט במפורש, כולל עמדות מפורשות, קשרים לוגיים גלויים ורכיבי מבנה גלויים. הבנה (פרשנות והיסק): הבנה של מה שנרמז או משתמע: נושא, רעיון מרכזי, מטרה, עמדות, משמעות של מילים בהקשר, השוואה ומיזוג בין טקסטים והסקת מסקנות. הערכה ביקורתית: בחינה של התוכן, הלשון והמבנה של הטקסט, וקישור שלהם לידע ולמצבים שמחוץ לטקסט. בכל השאלות מקבל ניקוד גם הניסוח של התשובה.

בפרק יש כמה טקסטים מסוגים שונים, וגם השאלות עצמן יכולות לכלול טקסט קצר או טקסט בלתי מילולי (קטע, תרשים, שלטים). השאלות מפנות לטקסט לפי השם שלו (מאמר 1, טקסט 3) ולפסקה (פסקה ד). מה שכתוב בשאלה על המקום (באיזה מאמר, באיזו פסקה) הוא חלק מן השאלה.

הקול של הכותב והקולות של אחרים

לא כל משפט במאמר מבטא את הדעה של הכותב. ב"החוקר סטיבן פינקר טוען כי המוזיקה היא חסרת תכלית מבחינה הישרדותית" הכותבת מביאה דברים של חוקר אחר. אחר כך היא מסתייגת מהם: "אולם ברור שלמוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור החברה והפרט גם יחד". רק המשפט שאחרי "אולם" הוא העמדה שלה.

במדויק: עמדת הכותב היא מה שהכותב עצמו חושב על הנושא, כפי שעולה מן הטקסט כולו. עמדות שונות המוצגות בטקסט הן עמדות של אחרים (חוקרים, "רבים", "דעה מקובלת") שהכותב מביא: כדי לחזק בהן את דבריו, כדי להסתייג מהן, כדי לדחות אותן, או (במאמר עיוני־מידעי) כדי להציג כמה דעות בלי להכריע ביניהן. בכל תשובה על "עמדה" או על "טענה" צריך לדעת של מי היא.

1. סוגי טקסטים ומבנה הטקסט

סוג הטקסט ומטרתו

לפני שעונים, כדאי לדעת איזה טקסט קוראים. מאמר שמסביר מהו "טאבו לשוני" ומתאר איך התפתחה התקינות הפוליטית הוא מאמר עיוני־מידעי: הוא מסביר ומתאר. מאמר שכותב "הגיע הזמן לשינוי ממשי בעניין זה" הוא מאמר עמדה: הוא רוצה לשכנע ולשנות.

במדויק: סוג הטקסט נקבע לפי המטרה העיקרית שלו ולפי המאפיינים שנובעים ממנה. במפרט הבחינה מופיעים: מאמרים עיוניים, למשל כאלה שמתארים תופעה או מציגים רעיון על היבטיו (בבגרות: "מאמר עיוני־מידעי"); מאמרי עמדה ושכנוע; ערכים אנציקלופדיים וויקיפדיים; טקסטים שימושיים; טקסטים בלתי רציפים. מבנה הטקסט הוא הדרך שבה החלקים שלו מאורגנים כדי לשרת את המטרה (העיקרון המארגן).

לפעמים סוג הטקסט כתוב בשאלה עצמה: "מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי". גם כשהוא לא כתוב, יש סימנים, אבל אף סימן לא מכריע לבד. הגדרות של מושגים, הערות שוליים ודעות בשם אחרים בלי הכרעה מאפיינים בדרך כלל מאמר עיוני־מידעי. "אני", ביקורת על גורם מסוים וביטויי חובה ("צריך להיות", "יש להשקיע") מאפיינים בדרך כלל מאמר עמדה. מחקרים מופיעים בשני הסוגים: במאמר עמדה הם ראיה לעמדה, כמו המחקר של אבננטי במאמר "אנשי הפוליטיקלי קורקט הם הגזענים ביותר".

מאמר עיוני־מידעי ומאמר עמדה

הסוגמטרה עיקרית (מן הרשימות שבבגרות)מאפיינים (מן הרשימות שבבגרות)
מאמר עיוני־מידעילהציג טענות המבוססות על מידע מהימןהסברים של מושגים; כתיבה אובייקטיבית; התמקדות בתיאור של תופעה והתפתחותה
מאמר עמדה ושכנועלמתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטותהבעת עמדת הכותב בנוגע לתופעה והצדקתה; טענת כותב ברורה ונחרצת

מבנים לוגיים וחלקי הטקסט

- העיקרון המארגן (מבנה לוגי־רטורי): למשל תיאור תופעה, או הצגת רעיון על היבטיו.

- קשרים לוגיים בין החלקים: סיבה ותוצאה, הכללה ופירוט, השתלשלות עניינים, השוואה, הסתייגות.

- חלקי הטקסט: פתיחה (מבוא), גוף וסיום; כותרת וכותרות משנה; פסקות.

- סימנים למבנה: מילות קישור ("אולם", "עם זאת", "נוסף על כך"), ומשפטים שבהם הכותב מכריז על המבנה, כמו "אני רוצה להציע תשובות על שני טיעונים של רבים מן המתנגדים".

רכיבים בטקסט ותפקידם

הרכיבהתפקיד שלו בטקסטמהבגרות
דוגמה או סיפורממחיש את הטענה"אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו"
ממצא של מחקרמבסס את הטענה (ראיה)"המסקנה היא שאנחנו רגישים פחות לכאב של אנשים מקבוצות אחרות" - תומך בעמדת הכותבת נגד התקינות הפוליטית
עמדה של אחריםנקודת מוצא שהכותב מסתייג ממנה או דוחה אותה"התפיסה הזאת ניזונה גם מ'סיפורי סינדרלה'" ← "אולם סיפורי ההצלחה האלה חריגים"
"מצב מצוי" ו"מצב רצוי" (ניסוח הבגרות)ביקורת על המצב והצעה לשינוי"במערכת החינוך לא משלבים תחום זה במידה מספקת" ← "הגיע הזמן לשינוי ממשי בעניין זה"
שאלה שהכותב עונה עליהמציגה את הנושא של החלק הבא"האם אפשר להיעזר בבינה המלאכותית בתחום בריאות הנפש? לכאורה עשויים להיות לכך יתרונות רבים"
דרך הפתרון

איך קובעים את סוג הטקסט ואת המטרה שלו

1. קוראים את הכותרת, את שם המקור ואת הפסקה הראשונה: מה הנושא, ומה הכותב עושה בו?

2. בודקים לאורך כל הטקסט במה הכותב משתמש: הגדרות ודעות בשם אחרים בלי הכרעה (בדרך כלל מאמר עיוני־מידעי), או "אני", ביקורת וביטויי חובה (בדרך כלל מאמר עמדה). מחקרים יש בשני הסוגים.

3. שואלים למי הכותב פונה ומה הוא רוצה שיקרה: שהקורא יבין? שמקבלי ההחלטות ישנו משהו?

4. בשאלה עם רשימה פוסלים כל אפשרות שמתאימה רק לחלק קטן מן הטקסט, כמו חוויה אישית שמובאת כדוגמה.

דרך הפתרון

איך מסבירים את התפקיד של רכיב בטקסט

1. מזהים מה הרכיב: דוגמה, סיפור, מחקר, דברים של מומחה, שאלה, קטע.

2. מוצאים את הטענה שהרכיב קשור אליה. לפעמים הכותב כותב אותה במפורש ממש לפני הרכיב או אחריו ("כדי להמחיש").

3. קובעים מה הרכיב עושה לטענה: ממחיש אותה, מבסס אותה, מציג עמדה של אחרים כדי לדחות אותה, או מציג את הנושא.

4. עונים על "לשם מה" ולא על "מה": לא מספרים מחדש את התוכן של הרכיב, אלא כותבים את התפקיד שלו.

שים לב

ביטויי חובה ("צריך להיות", "יש להשקיע", "נחוץ") מופנים לפעמים אל מקבלי ההחלטות ולא אל הקורא. אז המטרה היא "למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות", ולא "להנחות ולהדריך את הקוראים".

שים לב

הגדרה של מושג אינה טענה. מאמר שמגדיר "אמון", "אכפתיות" ו"אחווה" מסביר ואינו מתווכח, ולכן "טענת כותב ברורה ונחרצת" אינה מאפיין שלו.

שים לב

בשאלת "לשם מה" אל תבחרו תשובה שרק חוזרת על התוכן ("כדי להדגים את גלגולה של מילה בערבית"). שאלו מה הרכיב עושה בשביל הטענה.

דוגמה א - המטרה העיקרית של מאמר עמדה

לפניכם רשימת מטרות בכתיבת מאמרים.

– להנחות ולהדריך את הקוראים

– למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות

– לדווח על פעולות ואירועים

– להציג טענות המבוססות על מידע מהימן

– לתאר חוויות אישיות

מהי המטרה העיקרית של מאמר 3? העתיקו אותה מן הרשימה.

מתוך מאמר 3 ("מוזיקה היא כלי חינוכי מרכזי"): "אף על פי שכולם מבינים את חשיבותה של המוזיקה, במערכת החינוך לא משלבים תחום זה במידה מספקת, ובכך מועבר מסר שגוי להורים ולילדים בנוגע לחשיבותו. [...] הגיע הזמן לשינוי ממשי בעניין זה. חינוך מוזיקלי בגני ילדים צריך להיות במעמד של מקצוע חובה מפוקח. יש להשקיע בהכשרת מורים מקצועיים למוזיקה המתמחים בגיל הרך ולקבוע בעבורם תקן של עובדי הוראה."

פתרון

1. הכותבת לא רק מתארת. היא מבקרת גורם מסוים: "במערכת החינוך לא משלבים תחום זה במידה מספקת, ובכך מועבר מסר שגוי".

2. אחרי הביקורת באות דרישות: "הגיע הזמן לשינוי ממשי", "צריך להיות", "יש להשקיע". זה מאמר עמדה.

3. למי הדרישות מופנות? מי שיכול לקבוע מקצוע חובה ותקן של עובדי הוראה היא מערכת החינוך, כלומר מקבלי ההחלטות, ולא הקורא.

4. פוסלים: "להנחות ולהדריך את הקוראים" - הדרישות לא אומרות לקורא איך לנהוג. "להציג טענות המבוססות על מידע מהימן" מתאים למאמרים 1 ו־2, שמבוססים על מחקרים.

תשובה

למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות

דוגמה ב - התפקיד של סיפור בתוך נאום

לשם מה עמרי לבנת (טקסט 3) מציג בנאומו את גלגוליה של המילה "מועבט"? הקיפו את התשובה הנכונה.

(1) כדי להדגים מחקר במדעי הרוח שאין לו תועלת בחיינו.

(2) כדי להדגים את גלגולה של מילה בערבית שהשתרבבה לשפה העברית.

(3) כדי להדגים את הפופולריות של מדעי הרוח בקרב הציבור.

(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

מתוך טקסט 3: "לדעת חוקרי הלשון, בראשית ימיה זאת הייתה מילה בערבית [...] הגיעה המילה לבסוף בצורת 'מועבט' לשיר בעברית ששרה עדן בן־זקן [...] אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו. למעשה, במדעי הרוח חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן."

פתרון

1. הרכיב: סיפור על הגלגולים של מילה משיר פופ.

2. הטענה שהוא קשור אליה כתובה מיד אחריו: "אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש את קִרבתם התמידית של מדעי הרוח אלינו".

3. התפקיד: הסיפור ממחיש שמדעי הרוח חוקרים דברים שנמצאים סביבנו, כמו מילה בשיר פופולרי.

4. פוסלים: (2) היא התוכן של הסיפור, לא המטרה שלו. (1) הפוכה לכוונת הנואם. (3) - השיר הוא הפופולרי, לא מדעי הרוח.

תשובה

(4) כדי להדגים נושא מחקרי במדעי הרוח הלקוח מסביבתנו וקרוב לחיינו.

2. איתור מידע

איתור מידע

יש שאלות שהתשובה עליהן כתובה בטקסט, וצריך למצוא אותה ולמסור אותה בדיוק. "על פי מאמר 1, מה הן הסכנות הטמונות בהיעדר שיעמום אצל ילדים?" - בפסקה א כתוב שמילוי שעות הפנאי של ילדים בפעילויות מתוכננות "עלול להפוך אותם לחסרי שקט ולחרדתיים". הסכנה כתובה במפורש.

במדויק: איתור מידע הוא מציאה של פרטי מידע שכתובים בטקסט במפורש - פרטים מרכזיים ופרטים נלווים, עמדות מפורשות, קשרים לוגיים גלויים ורכיבי מבנה גלויים - ומסירה שלהם כמו שהשאלה מבקשת: בהעתקה, בניסוח במילים שלכם, או בסידור מחדש (ברצף, בטבלה).

מה בדיוק השאלה מבקשת

מה כתוב בשאלהמה זה אומרמהבגרות
שם עצם ברבים ("הסכנות")לפחות שני פריטים"על פי מאמר 1, מה הן הסכנות הטמונות בהיעדר שיעמום אצל ילדים?"
"שונות זו מזו"שני רעיונות שונים, לא אותו רעיון פעמיים"כתבו שתי המלצות שונות זו מזו"
"העתיקו"משפט מן הטקסט, מילה במילה, בתוך מירכאות"העתיקו את ההסתייגות"
שם של טקסט או של פסקהרק מן המקום שבשאלה"העתיקו ממאמר 3 משפט אחד המוכיח זאת"
מילה מודגשתרק מה שמתאים למילה הזאת"מהי תרומתה של הסולידריות לפרט עצמו"
דרך הפתרון

איך מאתרים מידע

1. מסמנים בשאלה: מה מחפשים (סכנה, המלצה, דוגמה, הסתייגות), כמה פריטים, ובאיזה טקסט ובאיזו פסקה.

2. הולכים רק לטקסט ולפסקה שבשאלה.

3. מחפשים את המילים של השאלה ומילים קרובות להן ("סכנה" - "עלול", "פוגע"). גם מילות קישור עוזרות: "עם זאת", "אולם" מסמנות הסתייגות או מעבר לרעיון אחר.

4. בודקים שהמשפט שמצאתם עונה בדיוק על סוג המידע שבשאלה: סכנה ולא תועלת, דוגמה ולא הגדרה, תרומה לפרט ולא לחברה.

5. מוסרים את המידע כמו שביקשו: מעתיקים מילה במילה, או כותבים משפט שלם במילים שלכם.

שים לב

לפעמים המידע כתוב בצורה הפוכה. "השיעמום חיוני להתפתחות תקינה של ילדים" עונה על שאלה על הסכנות: היעדר שיעמום פוגע בהתפתחות התקינה.

שים לב

שימו לב באיזה טקסט צריך לחפש. כשהשאלה אומרת "העתיקו ממאמר 3", משפט ממאמר 2 לא מקבל ניקוד, גם אם המילה מן השאלה מופיעה בו.

שים לב

בשאלה עם משבצת לכל מאמר כותבים בכל משבצת דוגמה מן המאמר שלה. דוגמה נכונה במשבצת הלא נכונה לא מקבלת ניקוד. וגם: דוגמה היא מקרה מוחשי, לא הגדרה ולא תנאי.

שים לב

תוצאה איננה הסתייגות. אחרי ההמלצה "רִכשו מיומנויות" בא המשפט "כל אלה עשויים לעודד את הדובר לפתוח את ליבו" - זו התוצאה. ההסתייגות היא המשפט שנפתח ב"עם זאת".

דוגמה א - שתי המלצות שונות זו מזו

כותבת מאמר 3 ממליצה להורים כיצד לנהוג כשילדיהם משתעממים. על פי מאמר 3, כתבו שתי המלצות שונות זו מזו.

מתוך מאמר 3: "כשילד פונה להוריו ובפיו המשפט האלמותי 'משעמם לי', הוא פונה אליהם בבקשת עזרה, אבל אין זה אומר שעליהם לשאת מייד באחריות לשיעמום שלו. [...] הם צריכים לשחרר את האחריות שלהם לשיעמום של ילדיהם, ובמילים אחרות, פשוט לאפשר לילד שלהם להשתעמם. עם זאת חשוב לכוון ילדים לפתח תחביבים שהם יכולים לעסוק בהם בכוחות עצמם. [...] ככל שלילד יהיו יותר תחומי עניין וסקרנות, היכולת שלו להעסיק את עצמו ולחיות חיים מלאים ובעלי משמעות תהיה רבה יותר."

פתרון

1. מה מחפשים: המלצות להורים, שתיים, שונות זו מזו, ממאמר 3 בלבד.

2. ההמלצה הראשונה חוזרת בכמה ניסוחים: "אין זה אומר שעליהם לשאת מייד באחריות", "לשחרר את האחריות", "לאפשר לילד שלהם להשתעמם". כל אלה הם המלצה אחת.

3. "עם זאת" מסמנת מעבר לרעיון אחר: "חשוב לכוון ילדים לפתח תחביבים". זו ההמלצה השנייה.

4. כותבים כל המלצה במשפט שלם, בלשון של המלצה ("על ההורים...").

תשובה

המלצה 1: על ההורים לא לשאת באחריות לשיעמום של הילד, אלא לאפשר לו להשתעמם ולהתמודד עם השיעמום בעצמו.

המלצה 2: על ההורים לכוון את הילד לפתח תחביבים, כלומר לפתח אצלו תחומי עניין וסקרנות, כדי שיוכל להעסיק את עצמו.

דוגמה ב - העתקה של משפט הסתייגות

במאמר 1 בפסקה ח הכותב ממליץ למקשיב לרכוש מיומנויות מסוימות שיסייעו לו להקשיב הקשבה מיטיבה, והוא מוסיף הסתייגות להמלצתו. העתיקו את ההסתייגות.

מתוך פסקה ח: "כדי להקשיב רִכשו מיומנויות: נסו ליצור קשר עין עם הדובר, היאזרו בסבלנות עד שהוא יסיים את דבריו, הביעו רגישות ואמפתיה לדבריו וחזרו עליהם במילותיכם כדי לוודא שהבנתם את כוונתו. כל אלה עשויים לעודד את הדובר לפתוח את ליבו. עם זאת אם המיומנויות האלה ייושמו באופן טכני בלבד, הן לא בהכרח יביאו להקשבה מיטיבה."

פתרון

1. מה מחפשים: הסתייגות, כלומר משפט שמגביל את ההמלצה. מקום: פסקה ח בלבד.

2. בפסקה יש שלושה חלקים: ההמלצה ("רִכשו מיומנויות"), התוצאה ("כל אלה עשויים לעודד") והמשפט שנפתח ב"עם זאת".

3. "עם זאת" מסמנת הסתייגות: המיומנויות לא מבטיחות הקשבה מיטיבה אם משתמשים בהן "באופן טכני בלבד".

4. השאלה אומרת "העתיקו", ולכן מעתיקים את המשפט כולו, מילה במילה, בתוך מירכאות.

תשובה

"עם זאת אם המיומנויות האלה ייושמו באופן טכני בלבד, הן לא בהכרח יביאו להקשבה מיטיבה."

3. פרשנות והסקה: נושא, רעיון מרכזי, מטרה ועמדה

נושא, רעיון מרכזי, מטרה ועמדה

אחרי שקוראים מאמר, צריך לדעת לומר במה הוא עוסק ומה הוא אומר על זה. שלושה מאמרים עוסקים ב"ההבחנה המגדרית בשפה העברית" - זה הנושא המשותף. אבל כל כותב אומר על הנושא משהו אחר - זו הטענה שלו.

במדויק: נושא הטקסט הוא העניין שהטקסט עוסק בו, בניסוח כללי ובלי עמדה. הרעיון המרכזי (הטענה המרכזית) הוא מה שהטקסט (או החלק שהשאלה מפנה אליו) אומר על הנושא, בניסוח של משפט שלם, ורוב חלקי הטקסט משרתים אותו. מטרת הטקסט היא מה שהכותב רוצה להשיג בטקסט: למשל להציג טענות המבוססות על מידע, למתוח ביקורת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות, או להנחות את הקוראים. עמדת הכותב היא היחס שלו לנושא: בעד או נגד, הערכה או ביקורת. את כל אלה מבינים מן הטקסט כולו, גם כשהם לא כתובים בו במשפט אחד.

משמעות נרמזת היא מה שהטקסט אומר בלי לכתוב במפורש. כשבפסקה כתוב "תוצאותיו היו מקובלות במשך שנים רבות", זמן העבר מרמז שהיום התוצאות כבר אינן מקובלות.

נושא, רעיון מרכזי, מטרה ועמדה: איך מנסחים

המושגאיך מנסחיםמהבגרות
נושאצירוף כללי, בלי עמדה, שמתאים לכל הטקסט (או לכל הטקסטים)"ההבחנה המגדרית בשפה העברית"
רעיון מרכזי (טענה מרכזית)משפט שלם, שמכסה את רוב הטקסט"למוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור הפרט והחברה גם יחד"
מטרה של ניסוי או של מחקר"מטרת... הייתה לבדוק / לבחון...""מטרת הניסוי הייתה לבחון את הקשר בין שיעמום לבין יצירתיות"
עמדה ויחסבעד / נגד, הערכה / ביקורת, ובמה זה ניכר"טלי בן־יהודה מתייחסת לפעילות האקדמיה ללשון העברית בכבוד ובהערכה רבה"
דרך הפתרון

איך מוצאים את הטענה המרכזית

1. מסמנים מה עושה כל פסקה: טענה, דוגמה, מחקר, עמדה של אחרים, רקע.

2. מפרידים בין הקול של הכותב לקולות של אחרים: "פינקר טוען", "לפי דעה מקובלת" - זה לא הכותב.

3. מחפשים את המשפט שהכותב עומד מאחוריו: לפעמים אחרי "אולם" או "אך", או עם מילה כמו "ברור".

4. בודקים שהטענה מכסה את רוב הטקסט. פרט מפסקה אחת, דוגמה או רקע אינם טענה מרכזית.

5. בשאלה עם אפשרויות פוסלים אפשרות שמגזימה ("רק") או שמתאימה לפסקה אחת בלבד.

דרך הפתרון

איך מבינים טענה רווחת והסתייגות ממנה

1. מוצאים את הטענה הרווחת לפי הסימנים שרבים מחזיקים בה: "נראה שכולם מסכימים", "לפי דעה מקובלת", "רבים סבורים".

2. מחפשים אחריה מילת ניגוד או ויתור: "אולם", "עם זאת", "יכול להיות, אך".

3. קובעים: אם הכותב מקבל חלק מן הטענה ומצמצם אותה - זו הסתייגות. אם הוא דוחה אותה לגמרי - הוא מתנגד לה.

4. נוח לנסח הסתייגות במבנה "אומנם... אך...": מה נכון בטענה, ובמה היא מוגבלת.

דרך הפתרון

איך מסבירים סתירה, ניגוד או אירוניה

1. מוצאים את שני הצדדים: שתי תפיסות, או מה שצפוי לעומת מה שקורה בפועל.

2. מעגנים כל צד בטקסט, ומציינים איפה הוא מופיע.

3. מנסחים את שני הצדדים לפי אותו עניין (למשל "מטרת הנימוסים": שוויון לעומת חוסר שוויון).

4. כותבים במפורש מה הסתירה: "מצד אחד... מצד אחר... האירוניה היא ש...".

שים לב

הניסוחים "טענה רווחת", "דעה מקובלת" ו"טענת נגד" הם ניסוחים של שאלות הבגרות. הכוונה לעמדה של אחרים, שהכותב מציג כדי להסתייג ממנה או כדי לדחות אותה. "טענת הנגד הרווחת" במאמרים בעד מדעי הרוח: "מדעי הרוח אינם נחוצים בימינו".

שים לב

"לכאורה... אך" מסמן מראית עין שהכותבת דוחה. "לכאורה נראה כי שימושים כאלה במוזיקה רחוקים מן האופן שבו המוזיקה שזורה בחיינו", "אך" יש להם "בימינו מקבילות" - ולכן לדעתה יש דמיון, לא שוני.

שים לב

הסתייגות איננה שלילה. הכותב לא טוען ש"השפה אינה מעצבת את תפיסת המציאות", אלא שהשפה היא רק אחד מגורמים רבים.

שים לב

מטרה של ניסוי או של מחקר היא מה שרצו לבדוק. לא מה שעשו בו (המהלך), ולא מה שגילו (הממצא).

שים לב

חשש, טענה ועמדה כותבים כמשפט חיווי, לא כשאלה: "הסולידריות עלולה להתפוגג", ולא "כמה זמן אפשר...?".

דוגמה א - טענה מרכזית אחרי עמדה של חוקר אחר

על פי פסקות א–ג במאמר 1, כתבו את הטענה המרכזית של כותבת המאמר.

מתוך פסקה ג: "החוקר סטיבן פינקר טוען כי המוזיקה היא חסרת תכלית מבחינה הישרדותית. [...] לדבריו, המוזיקה הייתה יכולה להיכחד מן העולם בלי שיחול שום שינוי באורחות חיינו. ייתכן שהיכולת המוזיקלית עצמה לא פתרה שום בעיה הישרדותית בעבור המין האנושי, אולם ברור שלמוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור החברה והפרט גם יחד. מכאן עולה השאלה: מהו סוד קסמה של המוזיקה, שגורם לה להיות חשובה כל כך בעבור רוב האנשים בכל התרבויות במשך אלפי שנים?"

פתרון

1. מה עושות הפסקות: בפסקות א–ב יש דוגמה ("שירת המרפסות") וממצא ממחקר. אלה ראיות, לא הטענה.

2. בפסקה ג "החוקר סטיבן פינקר טוען" - זה קול של אחר, והכותבת מסתייגת ממנו.

3. אחרי "אולם" באה עמדת הכותבת, עם המילה "ברור": "למוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור החברה והפרט גם יחד".

4. השאלה שבסוף הפסקה מוסיפה את אותו רעיון מזווית אחרת: המוזיקה חשובה לרוב האנשים בכל התרבויות. כותבים משפט שלם, במילים שלכם. את מה שהכותבת מוותרת עליו ("ייתכן שהיכולת המוזיקלית עצמה לא פתרה שום בעיה הישרדותית") כותבים כאפשרות, לא כעובדה.

תשובה

למוזיקה יש שימושים רבים מאוד בעבור הפרט והחברה גם יחד, ולכן היא חשובה לרוב האנשים בכל התרבויות במשך אלפי שנים (גם אם ייתכן שאין לה תכלית הישרדותית).

דוגמה ב - ניסוח של הסתייגות במשפט אחד

כותב מאמר 1 מסתייג מן הטענה "השפה מעצבת את תפיסת המציאות של דובריה". נסחו במשפט אחד את ההסתייגות שלו מן הטענה.

מתוך פסקות ג–ד: "לפי דעה מקובלת, שפות נבדלות זו מזו בדרך שבה רעיונות באים בהן לידי ביטוי. השפה מעצבת את תפיסת המציאות של דובריה. [...] עם זאת מקוורטר טוען כי יש להביא בחשבון שלאנשים יש תפיסות מציאות שונות ומגוונות לאין שיעור, גם אם הם דוברים את אותה השפה. המסקנה היא שבתפיסת המציאות שלנו מעורבים גורמים רבים מאוד מלבד השפה."

פתרון

1. הטענה הרווחת מסומנת ב"לפי דעה מקובלת": השפה מעצבת את תפיסת המציאות.

2. אחריה בא "עם זאת" - סימן להסתייגות.

3. הכותב לא דוחה את הטענה לגמרי: השפה כן משפיעה, אבל מעורבים "גורמים רבים מאוד מלבד השפה". זה צמצום, כלומר הסתייגות.

4. הנימוק: גם מי שדוברים את אותה השפה תופסים את המציאות בדרכים שונות. מנסחים במבנה "אומנם... אך...", במשפט אחד.

תשובה

אומנם השפה משפיעה על תפיסת המציאות, אך יש גורמים רבים מאוד מלבד השפה המעצבים את תפיסת המציאות שלנו, שהרי גם דוברי אותה השפה תופסים את המציאות באופנים שונים מאוד.

4. משמעות של מילים וצירופים בהקשר

משמעות של מילה בהקשר

מילה יכולה להיות זרה לכם, אבל המשפט שסביבה מגלה מה היא אומרת. ב"ממרום גילו ומעמדו הוא סבור שהחלטתו ללמוד לתואר אקדמי הייתה ההחלטה הטובה ביותר" לא מדובר במקום גבוה, אלא בנקודת מבט של אדם בעל ניסיון חיים.

במדויק: משמעות בהקשר היא המשמעות שיש למילה או לצירוף במשפט המסוים שבטקסט. למילה אחת יכולות להיות כמה משמעויות, למשל משמעות מילולית ומשמעות מטפורית. לפעמים יש למילה גם קונוטציה: מטען חיובי או שלילי שהיא נושאת. ההקשר - המשפט, המשפטים שלפניו ואחריו ונושא הטקסט - קובע איזו מהן מתאימה.

רוב השאלות על מילים בהקשר מופיעות בפרק ההבנה של מאמר הטיעון (שאלון 11282). אותה דרך עבודה מתאימה גם לשאלה "הסבירו את הביטוי 'הולך ופוחת הדור' בהקשר של נושא המאמר" בשאלון 11281.

סוגי שאלות על מילים וצירופים

השאלהמה בודקיםמהבגרות
"מהי משמעות הביטוי 'ממרום גילו'?"איזו אפשרות מתאימה למשפט, לא רק למילה"ממרום גילו" - "מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים"
"איזו מן המילים שלפניכם אינה יכולה להחליף את המילה 'פנומנלי'...?"מציבים כל אפשרות; מחפשים את היחידה שמשנה את המשמעות"חוש קצב פנומנלי" - "שכיח"
"החליפו את הצירוף המודגש במילה מתאימה אחרת"מילה אחת, באותה צורה דקדוקית, בלי לשנות את שאר המשפט"לא הרימו ידיים מעולם" - "לא ויתרו מעולם"
"באיזה מן המשפטים שלפניכם השימוש בפועל מן השורש של הפועל 'בהיתי' אינו מתאים?"בודקים את המילה בכל משפט לפי המשמעות המדויקת שלה"המבקרים במוזאון בהו בעניין רב בתמונה"
"הסבירו את הביטוי 'הולך ופוחת הדור' בהקשר של נושא המאמר"פירוש וקישור לנושא"הולך ופוחת הדור" - בני האדם נעשים מנומסים פחות
דרך הפתרון

איך קובעים משמעות של מילה בהקשר

1. קוראים את המשפט כולו, וגם את המשפט שלפניו ושאחריו.

2. שואלים אם המילה באה כאן במשמעות מילולית או מטפורית. "רוח גבית" היא רוח שדוחפת מאחור; במשמעות המטפורית - תמיכה.

3. מציבים כל אפשרות במקום המילה וקוראים את המשפט: המשמעות צריכה להישמר.

4. בשאלה עם "אינו" או "אינה" מחפשים את האפשרות היחידה שמשנה את המשמעות.

5. בשאלת החלפה שומרים על הצורה הדקדוקית (זמן, גוף, מספר) ועל שאר המילים במשפט.

שים לב

היזהרו ממילים שנשמעות דומות. "תכופים" = תדירים, ולא "דחופים" (בגלל "תכף"). "בלתי נדלה" = אין־סופי (מן ד-ל-ה, שאב), ולא קשור ל"דל".

שים לב

שלילה של שלילה היא קביעה. "אינו חף מחששות" = "כרוך בחששות". זו לא אפשרות בלבד ("ייתכן ש..."), וזה גם לא אומר כמה חששות יש ("רבים מאוד").

שים לב

בהחלפה מחליפים רק את המילים המודגשות. ב"לא הרימו ידיים מעולם" המילה "לא" נשארת: "לא ויתרו מעולם". "התמידו" היה הופך את המשמעות ("לא התמידו").

דוגמה א - משמעות מטפורית ולא מילולית

לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.

"אמיר, מְפַתח בכיר בחברת היי־טק שמרוויח שכר גבוה מן הממוצע ונהנה מיציבות תעסוקתית, שולח מסר לצעירים [...] ממרום גילו ומעמדו הוא סבור שהחלטתו ללמוד לתואר אקדמי הייתה ההחלטה הטובה ביותר בחייו המקצועיים".

מהי משמעות הביטוי "ממרום גילו"? הקיפו את התשובה הנכונה.

(1) מחוסר הרלוונטיות של אדם מבוגר

(2) מלמידה מטעויות ומכישלונות

(3) מעמידה במקום גבוה ורם

(4) מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים

פתרון

1. ההקשר: אמיר הוא "מְפַתח בכיר", שמסתכל לאחור על החלטה שקיבל בצעירותו ומעריך אותה.

2. "מרום" הוא מקום גבוה, אבל אמיר לא עומד במקום גבוה. הביטוי בא כאן במשמעות מטפורית: ה"גובה" שאדם מגיע אליו עם השנים, כלומר ניסיון החיים.

3. מציבים: "מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים הוא סבור שהחלטתו... הייתה הטובה ביותר" - המשמעות נשמרת.

4. פוסלים: (3) היא המשמעות המילולית. (1) הפוכה לכוונה. (2) - אין במשפט טעויות או כישלונות.

תשובה

(4) מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים

דוגמה ב - פירוש ביטוי בהקשר של נושא המאמר

לפניכם ציטוט מפסקה ו במאמר 3: "במשך מאות שנים מעולם לא פסקה הקובלנה הידועה, כי הולך ופוחת הדור".

הסבירו את הביטוי "הולך ופוחת הדור" בהקשר של נושא המאמר.

מתוך פסקה ו: "למרות אין־ספור כללי ההתנהגות והנימוסים הממלאים את חיינו, הדעה הרווחת היא שהדור הצעיר כיום מנומס פחות מקודמו. במחקר דעת קהל שנערך בשנת 2008 בבריטניה, יותר מחצי מן הנשאלים טענו כי חוסר נימוס הוא הבעיה הגדולה ביותר של החברה האנושית."

פתרון

1. הפירוש המילולי: "הולך ופוחת" = הולך וקטן, נעשה פחות ופחות. "פוחת הדור" - כל דור פחות טוב מן הדור שלפניו.

2. השאלה מבקשת במפורש לקשר לנושא המאמר: נימוסים.

3. בפסקה ו, לפני הביטוי, כתוב: "הדעה הרווחת היא שהדור הצעיר כיום מנומס פחות מקודמו".

4. לכן בהקשר הזה הביטוי הוא התלונה שהדורות נעשים פחות ופחות מנומסים. "הדור נעשה גרוע יותר" בלי נימוסים לא עונה על השאלה.

תשובה

בהקשר של המאמר הביטוי פירושו שבני האדם נעשים עם הזמן פחות ופחות מנומסים - כל דור צעיר נחשב מנומס פחות מן הדור שקדם לו.

5. אמצעים לשוניים־רטוריים ותפקידם

אמצעים לשוניים־רטוריים

כותבים לא רק אומרים מה הם חושבים. הם גם בוחרים איך לומר את זה. "השביל המוביל להצלחה הוא ארוך, ודומה הרבה יותר לריצת מרתון מל'ספרינט'" - הכותבת לא מסתפקת בטענה שצריך להתמיד: היא משווה את הדרך להצלחה לריצת מרתון, וכך הקורא מרגיש כמה הדרך ארוכה.

במדויק: אמצעי לשוני־רטורי הוא בחירה בלשון, בסגנון או במבנה של הטקסט, שתורמת להעברת המסר ולחיזוק הטענה של הכותב. למשל: לשון ציורית ומטפורה, שאלה רטורית, אירוניה, משלב (לשון דיבור וסלנג לעומת לשון רשמית), מילים בעלות קונוטציה חיובית או שלילית, פנייה לנמען, בחירת הגוף וזמן הפועל. בשאלה על אמצעי כזה שואלים בדרך כלל גם מה התפקיד שלו. קרוב לזה: גם על סימנים גרפיים שנלווים לטקסט (כוכבית, הדגשות, איורים) אפשר לשאול מה התפקיד שלהם.

אמצעים לשוניים־רטוריים ותפקידם

האמצעיאיך מזהיםמה הוא עושהמהבגרות
שאלה רטוריתהכותב לא עונה עליה; התשובה מובנת מן ההקשרמבטאת טענה בצורת שאלה"מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות?"
לשון ציורית"... הוא כמו ...", "דומה ל..."ממחישה את הטענה דרך תכונה משותפת"השביל המוביל להצלחה הוא ארוך, ודומה הרבה יותר לריצת מרתון מל'ספרינט'"
מילה שחוזרת בשני הקשריםאותה מילה לשני דברים הפוכיםמבליטה ניגוד ומחזקת את הטענה"בין ניגוב הדמעות לניגוב החומוס: יום אחד, זה הכול"
מילים בעלות קונוטציה חיוביתשמות תואר וצירופים מעצימיםחושפות את היחס של הכותב"שתי משימות כבדות משקל", "מחקר דקדקני", "בפעולתה הענפה"
משלב: לשון דיבור וסלנגמילים מן הדיבור בתוך מאמריוצר סגנון לא רשמי, שונה מן הלשון הרשמית והעניינית של המאמרים האחרים"האקדמיה קופצת לי לפעמים לראש", "יש מצב"
גוף ראשון ופנייה לנמען"אני", "תצטרכו, אנשי האקדמיה"כתיבה אישית, ופנייה ישירה אל מי שהכותבת מבקרת"אני אזרחית משלמת מיסים", "תצטרכו, אנשי האקדמיה, להתאמץ"
זמן הפועלעבר במקום הווהרומז על שינוי"תוצאותיו היו מקובלות במשך שנים רבות"
דרך הפתרון

איך מסבירים את התפקיד של אמצעי לשוני־רטורי

1. מזהים את האמצעי ומעתיקים את המילים שבהן הוא מופיע.

2. מסבירים מה הוא אומר בהקשר: מה התשובה המובנת לשאלה הרטורית, מה התכונה המשותפת בהשוואה, מה שני ההקשרים של המילה שחוזרת.

3. מקשרים לטענה או למסר של הכותב: "כך הכותבת מבטאת / מחזקת את טענתה ש...".

4. כשהשאלה מבקשת להבחין בין כמה דברים (שאלה "יוצאת דופן", מאפיין "ייחודי"), כותבים גם במה האחרים שונים.

דרך הפתרון

איך מסבירים לשון ציורית: הדמיון בין שני דברים

1. מתארים את התכונה של הדבר שאליו משווים (מרתון: ריצה ארוכה, שדורשת סבולת והתמדה).

2. מראים שאותה תכונה נמצאת בדבר שהכותב מדבר עליו (הדרך להצלחה), ומעגנים זאת בטקסט.

3. אם הכותב משווה גם לדבר הפוך (ספרינט), מסבירים את הניגוד.

4. מקשרים לטענה המרכזית: מה ההשוואה ממחישה.

דרך הפתרון

איך מציינים מאפיינים של סגנון

1. משווים את הטקסט לטקסטים האחרים: מה בולט בו ואינו נמצא בהם?

2. בוחרים מאפיינים של סגנון (משלב, גוף, פנייה לנמען, שאלות, מילים לועזיות), לא של תוכן.

3. בוחרים שני מאפיינים שונים באמת זה מזה.

4. לכל מאפיין מביאים דוגמה מדויקת מן הטקסט (מילה, צירוף או משפט), ולכל מאפיין דוגמה אחרת.

שים לב

"היא שאלה רטורית" לבד לא מספיק. כותבים מה השאלה מבטאת, ובשאלת "יוצאת דופן" כותבים גם במה שונות ממנה השאלות האחרות: הכותבות עונות עליהן.

שים לב

"היא מבקרת את האקדמיה" הוא מאפיין של תוכן, לא של סגנון. ו"לשון דיבור" ו"סלנג" הם מאפיין אחד, לא שניים.

שים לב

בתשובות הבגרות מופיע גם הניסוח "לשון צינית וסרקסטית (הומור עוקצני)". הכוונה ללעג: הכותבת אומרת משהו בצורה תמימה, ומתכוונת לביקורת. למשל: "לפעמים אני נזכרת שאני משלמת לאקדמיה ללשון העברית".

שים לב

גם במאמר עיוני־מידעי יכול להיות יחס ברור של הכותב. אל תכתבו "יחס ניטרלי" רק בגלל סוג המאמר: חפשו את המילים שהכותב בוחר, ואמרו במה היחס ניכר בלשון.

דוגמה א - שאלה רטורית מול שאלות שהכותבות עונות עליהן

לפניכם ארבע שאלות מן המאמרים.

(1) האם אפשר להיעזר בבינה המלאכותית בתחום בריאות הנפש? (מאמר 1, פסקה ב)

(2) האם צ'אטבוטים יכולים להחליף את המטפל האנושי המעניק אמפתיה ויוצר קשר אישי? (מאמר 1, פסקה ג)

(3) מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות? (מאמר 2, פסקה ח)

(4) לשם מה היא עושה זאת? (מאמר 3, פסקה ב)

א. הקיפו את השאלה יוצאת הדופן מבחינת התפקיד שלה במאמר. ב. נמקו את קביעתכם.

מתוך מאמר 1, פסקה ב: "האם אפשר להיעזר בבינה המלאכותית בתחום בריאות הנפש? לכאורה עשויים להיות לכך יתרונות רבים, למשל זמינות ונגישות, עלות נמוכה וייעוץ מותאם אישית."

מתוך מאמר 1, פסקה ג: "אולם האם צ'אטבוטים יכולים להחליף את המטפל האנושי המעניק אמפתיה ויוצר קשר אישי? כדי להשיב על שאלה זו, יש להגדיר תחילה מהי אמפתיה."

מתוך מאמר 3, פסקה ב: "הבינה המלאכותית לומדת כל הזמן את מה שאנחנו רוצים לשמוע ממנה. לשם מה היא עושה זאת? מטרתה היא שנישאר בפלטפורמה ושלא נסיים את השיחה איתה."

מתוך מאמר 2, פסקה ח: "כך נוצרת תחרות חדשה בין תוכנה שעשויה להבין אותנו היטב ובין חבר קרוב. כשיש כבר מישהו שמבין אותנו טוב כל כך, מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות?"

פתרון

1. בודקים כל שאלה: האם הכותבת עונה עליה? (1) נענית מיד: "לכאורה עשויים להיות לכך יתרונות רבים". (2) נענית בפסקות ג–ו. (4) נענית מיד: "מטרתה היא שנישאר בפלטפורמה".

2. שאלה (3) לא נענית. התשובה מובנת מן ההקשר: נדמה לנו שאין צורך לטרוח. זו שאלה רטורית.

3. התפקיד: הכותבת מבטאת בה את עמדתה, שמי שיש לו צ'אטבוט שמבין אותו "טוב כל כך" עלול לוותר על קשרים חדשים.

4. כותבים גם את ההבדל: שאר השאלות מציגות את הנושא, והכותבות עונות עליהן.

תשובה

א. (3) מדוע כדאי לנו בכלל לטרוח לפתח מערכות יחסים חדשות?

ב. שאלה (3) היא שאלה רטורית: הכותבת אינה מצפה לתשובה ואינה עונה עליה, אלא משתמשת בה כדי להביע את עמדתה - שמי שיש לו צ'אטבוט ש"מבין אותו טוב כל כך" עלול לוותר על קשרים אנושיים חדשים. לעומת זאת שאר השאלות הן שאלות "אמיתיות": הכותבות משיבות עליהן במאמר, ובכך הן מציגות את הנושא ומספקות לקוראים מידע.

דוגמה ב - לשון ציורית: הדרך להצלחה וריצת מרתון

כותבת מאמר 1 טוענת כי השביל המוביל להצלחה הוא ארוך, ודומה הרבה יותר לריצת מרתון מל"ספרינט". הסבירו את הדמיון בין הדרך להצלחה לבין ריצת מרתון.

מתוך מאמר 1: "להשקעה, למאמץ ולהשתדלות יש יחסי ציבור גרועים. [...] ונכללים בהם שעות של ניסוי וטעייה, כישלונות, לילות ללא שינה, יזע ודמעות. [...] היא מרגשת מכיוון שגם אם התחלתם את חייכם בנקודת פתיחה טובה פחות, וגם אם לא הייתם המצטיינים של כיתתכם, תוכלו להגשים את חלומותיכם. [...] השביל המוביל להצלחה הוא ארוך, ודומה הרבה יותר לריצת מרתון מל'ספרינט'."

פתרון

1. התכונה של המרתון: ריצה ארוכה מאוד, שמנצח בה מי שיש לו כוח סבל ואינו מוותר.

2. אותה תכונה בדרך להצלחה: היא ארוכה, ויש בה "שעות של ניסוי וטעייה, כישלונות, לילות ללא שינה" - מצליח מי שממשיך למרות הקשיים.

3. הניגוד לספרינט: בספרינט מכריעה מהירות טבעית, כלומר כישרון; במרתון אפשר להצליח גם מ"נקודת פתיחה טובה פחות".

4. הקשר לטענה: ההשוואה ממחישה שהתמדה ונחישות חשובות להצלחה יותר מכישרון.

תשובה

ריצת מרתון היא ריצה ארוכה מאוד, ומי שמנצח בה אינו בהכרח המהיר ביותר אלא מי שיש לו כוח סבל, שומר על קצב ואינו מוותר גם כשהוא עייף וכואב לו. כך גם הדרך להצלחה: היא נמשכת זמן רב, יש בה קשיים, כישלונות וניסיונות חוזרים, ומי שמצליח הוא מי שמתמיד ונחוש לאורך זמן - ולא מי שניחן בכישרון שמאפשר לו "זינוק" מהיר (כמו בספרינט).

6. השוואה ומיזוג מידע בין טקסטים

השוואה ומיזוג מידע

יש שאלות שבהן מסתכלים על שני דברים יחד: שני חוקרים, שני מאמרים, עבר והווה. "לפי קהאן אנו מאמינים למידע שמחזק את הקשר שלנו לקבוצה שאנו מזדהים עמה, ואילו לפי ראנד הסיבה העיקרית היא עצלנות מנטלית" - שני הצדדים באים באותו משפט, והמילה "ואילו" מראה את ההבדל.

במדויק: השוואה היא הצגה של שני דברים (או יותר) לפי אותו עניין, כדי להראות במה הם דומים ובמה הם שונים. מיזוג מידע הוא חיבור של פרטי מידע מכמה מקומות בטקסט או מכמה טקסטים לתשובה אחת: מה משותף להם, מה מיוחד לכל אחד, ואילו עמדות מסכימות זו עם זו או מתנגדות זו לזו.

כתיבת סקירה על סמך שני מאמרים היא מטלה של ההבעה בכתב (כתיבה ממזגת). כאן מדובר בשאלות ההבנה שמבקשות להשוות או למזג.

תשובה של השוואה

- אותו עניין לשני הצדדים: המניע לטאבו הלשוני מול המניע לתקינות הפוליטית - לא המניע של אחד מול הדוגמה של השני.

- מילת השוואה או ניגוד בין הצדדים: "ואילו", "לעומת זאת", "לעומתו", "בעוד ש־". חיבור ב"ו" או ב"או" אינו השוואה.

- שני הצדדים כתובים במפורש, גם הצד שנראה ברור.

- בטבלת השוואה: כל הבדל באותה שורה ולפי אותו עניין לשני הצדדים, בצירופים קצרים ("התחשבות עמוקה יותר" / "התחשבות שטחית יותר").

שאלות של השוואה ומיזוג

השאלהמה עושיםמהבגרות
מה משותף לכמה מאמריםבודקים כל אפשרות מול כל אחד מן המאמרים"מהי הטענה המרכזית המשותפת לשלושת כותבי המאמרים בנוגע להקשבה?"
האם העמדות עולות בקנה אחדקביעה (כן / לא), עמדת כל כותב, וביסוס מכל מאמר"האם עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2?"
הוכחה ממאמר אחרמוצאים במאמר האחר מידע שמתאים בדיוק לטענה"הביאו הוכחה אחת ממאמר 1 או ממאמר 2 שיכולה לתמוך בטענה זו"
גורם נוסףרושמים מה כבר הוזכר, ומחפשים מה חדש"כותבת מאמר 3 מעלה גורם נוסף. מהו גורם זה, וכיצד הוא מקשה על שיפוט המידע?"
השלמת טבלהמשותף והבדלים, לפי אותו עניין"כתבו מה המשותף להבעת רגשות ולנימוסים, וציינו שני הבדלים ביניהם"
דרך הפתרון

איך עונים על שאלת השוואה

1. מזהים את שני הצדדים ואת העניין שלפיו משווים (מניע, סיבה, תהליך, עמדה).

2. מוצאים בטקסט מה נאמר על כל צד באותו עניין. מילים כמו "לא כולם מסכימים", "כמו... גם", "אולם", "ואילו" מסמנות מעבר בין הצדדים.

3. כותבים את הצד הראשון, מילת השוואה, ואת הצד השני - באותו מבנה.

4. בודקים שלא עברתם את מספר המשפטים שהשאלה מתירה ("עד שני משפטים").

דרך הפתרון

איך בודקים אם כותבים מסכימים זה עם זה

1. מנסחים במשפט אחד את העמדה של כל כותב.

2. משווים: אותה עמדה, עמדה הפוכה, או הסכמה חלקית.

3. בוחרים מכל טקסט משפט שמבטא את העמדה של הכותב עצמו, לא דברים שהוא מביא בשם אחרים.

4. כותבים קביעה ברורה, את שתי העמדות, ואת המשפטים מן הטקסטים בתוך מירכאות (כשהשאלה מבקשת ציטוט).

שים לב

בשאלת "משותף", אפשרות שמופיעה כמעט מילה במילה באחד המאמרים היא לרוב מסיח: פרט מאחד המאמרים, או עמדה שהכותב מביא כדי לדחות אותה.

שים לב

הוכחה ממאמר אחר צריכה להתאים בדיוק לטענה. לטענה שהמוזיקה "מגשרת" בין זהויות מתאים מידע על חיבור בין אנשים, ולא מידע על השפעת המוזיקה על הרגשות של היחיד.

שים לב

"גורם נוסף" הוא גורם שלא הוזכר במאמרים האחרים. וצריך לומר מהו (הבינה המלאכותית היוצרת), ולא רק לתאר מה הוא עושה.

שים לב

קראו בזהירות שאלה עם "אלא" או "בלבד". "האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים עם עמדתו של שטרסלר שאין במדעי הרוח אלא 'כיף' בלבד?" - מי שחושב שיש בהם עוד דברים מלבד כיף אינו מסכים.

דוגמה א - מחלוקת בין שני חוקרים

במאמר 2 מתוארת מחלוקת בין חוקרים בנוגע לסיבות שבגללן אנו מאמינים למידע מסוים ולא למידע אחר. מהי המחלוקת? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה.

מתוך מאמר 2: "לפי דבריו של החוקר דן קהאן, אנחנו מאמינים למידע בנושא שנוי במחלוקת, אם הוא מחזק את הקשר שלנו לאנשים שאנחנו מזדהים עם הערכים שלהם, ואיננו מאמינים למידע אשר מחליש קשר זה. [...] לא כולם מסכימים עם קהאן. החוקר דיוויד ראנד טוען כי הבעיה העיקרית אינה דווקא הטיות מחשבתיות והיצמדות לערכי השבט, אלא עצלנות מנטלית. לטענתו, אנחנו לא משקיעים מספיק מאמץ בחשיבה על המידע שאנחנו צורכים."

פתרון

1. שני הצדדים: קהאן וראנד. העניין: הסיבה שבגללה אנו מאמינים למידע (לא הפתרון).

2. "לא כולם מסכימים עם קהאן" מסמן את המעבר לצד השני.

3. קהאן: אנו מאמינים למידע שמחזק את הקשר שלנו לקבוצה שאנו מזדהים עמה. ראנד: עצלנות מנטלית - איננו משקיעים מספיק מאמץ בחשיבה.

4. כותבים את שני הצדדים עם מילת השוואה ("לעומתו"), ולא יותר משני משפטים.

תשובה

החוקר דן קהאן טוען שאנו מאמינים למידע מסוים משום שאנו נצמדים לערכי "השבט" שלנו - אנו סומכים על מידע שמקורו בחברים, בבני משפחה ובאנשים שהשקפת עולמם דומה לשלנו, ומאמינים למידע שמחזק את הקשר שלנו אליהם. לעומתו, החוקר דיוויד ראנד טוען שהסיבה העיקרית היא עצלנות מנטלית - אנחנו לא משקיעים מספיק מאמץ בחשיבה על המידע שאנחנו צורכים.

דוגמה ב - האם שתי עמדות עולות בקנה אחד

האם עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתקינות הפוליטית? הוכיחו את קביעתכם באמצעות ציטוט אחד מכל אחד מן המאמרים.

מתוך מאמר 2 ("אנשי הפוליטיקלי קורקט הם הגזענים ביותר"): "היא נהפכה למעין 'משטרה' של דעות שכל עיסוקה הוא להשליט כללים, המונעים מאיתנו להתבטא בחופשיות ומחנכים אותנו להשתמש ב'לשון נקייה' כדי להסתיר את דעותינו האמיתיות."

מתוך מאמר 3: "ומדוע להשתיק את הדוברים? האם אין אנחנו פוגעים בחופש הביטוי שלהם? [...] הערות שאינן תקינות פוליטית הן הערות שכל כוונתן להשפיל ולהשתיק את מושאן."

פתרון

1. עמדת כותבת מאמר 2: נגד התקינות הפוליטית (כבר הכותרת אומרת זאת). עמדת כותב מאמר 3: בעד - הוא מביא את טיעוני המתנגדים כדי להפריך אותם.

2. ההשוואה: עמדות הפוכות, ולכן התשובה היא "לא".

3. במאמר 3 צריך להיזהר: "ומדוע להשתיק את הדוברים?" הן שאלות שהכותב מביא בשם המתנגדים. בוחרים משפט שבו הוא עצמו מדבר: "הערות שאינן תקינות פוליטית הן הערות שכל כוונתן להשפיל ולהשתיק את מושאן".

4. כותבים קביעה, שתי עמדות ושני ציטוטים בתוך מירכאות.

תשובה

לא. עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לתקינות הפוליטית אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2: כותבת מאמר 2 מתנגדת לתקינות הפוליטית, ואילו כותב מאמר 3 תומך בה.

ציטוט ממאמר 2: "היא [התקינות הפוליטית] נהפכה למעין 'משטרה' של דעות שכל עיסוקה הוא להשליט כללים, המונעים מאיתנו להתבטא בחופשיות ומחנכים אותנו להשתמש ב'לשון נקייה'" (פסקה ג).

ציטוט ממאמר 3: "הערות שאינן תקינות פוליטית הן הערות שכל כוונתן להשפיל ולהשתיק את מושאן" (פסקה ו).

7. טקסט בלתי רציף: טבלה, דיאגרמה ותרשים

טקסט בלתי רציף

לא כל טקסט בנוי ממשפטים שבאים זה אחר זה. בתרשים יש מעגלים, חצים וכיתובים קצרים, ובטבלה יש שורות ועמודות. כדי להבין אותם קוראים כל רכיב ושואלים מה הוא מייצג. בתרשים של "הטיית האישוש" השטח המשותף לשני המעגלים, "הדעות שלנו" ו"עובדות וראיות", מייצג את "הדברים שאנו מאמינים להם".

במדויק: טקסט בלתי רציף הוא טקסט שהמידע בו אינו מוצג ברצף של משפטים ופסקות, אלא בצורה מאורגנת וחזותית, למשל בדיאגרמה, בטבלה או בתרשים. גם השאלות עצמן יכולות לכלול טקסטים קצרים (כמו שלטים) וטקסטים בלתי מילוליים. בדרך כלל השאלה על טקסט כזה מבקשת לקשר את הרכיבים שלו למה שכתוב במאמרים.

מה קוראים בתרשים ובטבלה

- כותרת וכיתובים: מה הנושא, ומה מייצג כל רכיב ("הדעות שלנו", "עובדות וראיות", "אנחנו").

- צורות ושטחים: מעגל, שטח משותף לשני מעגלים, צורות מסוגים שונים (כוכבים, ריבועים, עיגולים).

- חצים: מה עובר מאיפה לאיפה - ומה לא עובר.

- בטבלה: כל תא נקבע לפי השורה והעמודה שלו ("המשותף" / "ההבדלים", "הבעת רגשות" / "נימוסים").

דרך הפתרון

איך עונים על שאלה עם תרשים

1. קוראים את הכותרת ואת כל הכיתובים.

2. לכל רכיב כותבים לעצמכם מה הוא מייצג.

3. מוצאים במאמרים את ההגדרה או את הרעיון שהתרשים מתאר, ומשווים רכיב לרכיב.

4. בתשובה מקשרים רכיב בתרשים לרכיב בהגדרה: "השטח המשותף מייצג... ולכן...".

דרך הפתרון

איך מקשרים טקסט קצר (שלטים, קטע) לטקסט

1. מבינים מה אומר כל רכיב בנפרד (כל שלט).

2. מנסחים רעיון אחד שמשותף לכולם.

3. מעגנים את הרעיון בפסקה שהשאלה מפנה אליה, ומראים את ההתאמה.

שים לב

אל תכתבו רק את ההגדרה מן המאמר. כשהשאלה שואלת "כיצד בתרשים באים לידי ביטוי...", התשובה חייבת להתייחס לרכיבים של התרשים: למעגלים, לשטח המשותף, לחצים ולצורות.

שים לב

כשהשאלה מבקשת לבחור טענות מרשימה ולכתוב אותן במשבצות של תרשים, מעתיקים מן הרשימה ולא מנסחים מחדש.

שים לב

בשאלה על כמה שלטים לא מספיק לתאר כל שלט בנפרד. מנסחים רעיון אחד משותף ומעגנים אותו בטקסט.

דוגמה - שני תרשימים ושתי הגדרות

לפניכם שני תרשימים. אחד מהם מתאר את "אפקט תיבת התהודה" והאחר את "הטיית האישוש".

תרשים 1: שני מעגלים, "הדעות שלנו" ו"עובדות וראיות". חץ יוצא מן השטח המשותף לשני המעגלים אל הכיתוב "הדברים שאנו מאמינים להם".

תרשים 2: במרכז מעגל "אנחנו", ובתוכו רק כוכבים. מחוץ לו יש כוכבים, ריבועים ועיגולים, והחצים מכניסים אל המעגל רק כוכבים.

א. ציינו איזה מן התרשימים מתאר את "אפקט תיבת התהודה" ואיזה את "הטיית האישוש".

ב. בחרו באחד מן התרשימים, והסבירו כיצד בתרשים באים לידי ביטוי ההטיה או האפקט שציינתם.

מתוך מאמר 1: "'אפקט תיבת תהודה'. הכוונה במונח זה היא שבסביבה שאנו נמצאים בה, אנו נחשפים בעיקר למידע התומך בעמדותינו. [...] 'הטיית האישוש'. הטיה זו מתבטאת בנטייה שלנו לחפש, להעדיף ולזכור מידע התומך בעמדותינו, להתעלם ממידע המנוגד להן או לפסול מידע זה."

פתרון

1. קוראים את הכיתובים: בתרשים 1 - "הדעות שלנו", "עובדות וראיות", "הדברים שאנו מאמינים להם". בתרשים 2 - "אנחנו".

2. מה מייצג כל רכיב: בתרשים 1 השטח המשותף הוא העובדות שתואמות את הדעות שלנו. בתרשים 2 הצורות הן סוגים של מידע, והחצים הם המידע שמגיע אלינו.

3. משווים להגדרות: הטיית האישוש היא מה שאנחנו בוחרים להאמין לו (מסננים בעצמנו) - תרשים 1. תיבת התהודה היא מה שמגיע אלינו מן הסביבה - תרשים 2.

4. בסעיף ב מקשרים רכיב בתרשים לרכיב בהגדרה, ולא כותבים רק את ההגדרה.

תשובה

א. תרשים 1: הטיית האישוש. תרשים 2: אפקט תיבת התהודה.

ב. (תרשים 1) בתרשים 1 השטח שבו שני המעגלים נפגשים מייצג את הדברים שאנו מאמינים להם: אלה הן רק העובדות והראיות החופפות לדעות שלנו. עובדות וראיות שנמצאות מחוץ לשטח המשותף, כלומר כאלה שאינן תואמות את עמדותינו, אינן נכנסות לתחום "הדברים שאנו מאמינים להם" - אנחנו מתעלמים מהן או פוסלים אותן.

8. הערכה ביקורתית

הערכה ביקורתית

יש שאלות שבהן לא מספיק להבין את הטקסט: צריך לבחון אותו, או להשתמש בו כדי לשפוט מקרה חדש. במאמר כתוב ש"מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית". אזרח שעזר לנפגעי המלחמה "והתנה זאת בצילום מעשיו ובפרסומם" - האם זו סולידריות? לפי המאמר, לא.

במדויק: הערכה ביקורתית היא בחינה של הטקסט ושימוש בו מעבר למה שכתוב בו: הערכה של טענות ועמדות בעזרת ידע עולם, בחינה של מחקר או של ראיה, העלאת השערות ("האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים...?"), הערכת הרלוונטיות של מידע, ושימוש במידע שבטקסט כדי לשפוט מקרים ומצבים אחרים. גם בחינה של הלשון והמבנה של הטקסט (סגנון, משלב, התאמה למטרה) היא חלק מן ההערכה הביקורתית.

שאלות של הערכה ביקורתית

השאלהמה עושיםמהבגרות
שיפוט של מקרים חדשים לפי הטקסטמוצאים בטקסט את התנאים, ובודקים כל מקרה מול כולם"האם פעולת המדינות מבטאת סולידריות? כן / לא"
בחירת תגובה לפי הטקסטמאפיין בתגובה + מה שכתוב בטקסט"איזו מן התגובות 1–4 היא תגובה שמעידה על 'הקשבה מיטיבה'?"
בחינה של מחקרבודקים אם הקבוצות שהושוו נבדלות רק בגורם הנבדק"איזה רכיב לא הובא בחשבון והיה יכול להשפיע על תוצאות המחקר?"
מידע מבחוץ שמחזק טענהמה הכותב טוען או דורש, ומה במידע החדש מתאים לזה"כיצד החידוש 'צפיית רצף' מחזק את הביקורת של רחלי רוטנר?"
השערה: האם הכותב היה מסכיםמנסחים את עמדת הכותב ומשווים לטענה החדשה"האם כותב טקסט 3 עשוי להסכים עם עמדתו של שטרסלר...?"
שיבוץ קטע בטקסטמוצאים את הפסקה שהקטע מבסס"לוּ התבקשת לשבץ את הקטע הזה בטקסט 3, היכן בטקסט היית משבץ אותו?"
דרך הפתרון

איך שופטים מקרה חדש לפי הטקסט

1. מוצאים בטקסט את התנאים: מה צריך להתקיים כדי שמשהו ייחשב סולידריות, הקשבה מיטיבה, קבוצה יעילה.

2. בודקים כל מקרה מול כל התנאים, ומסמנים במקרה את המילים שמכריעות ("נשכרה" = קיבלה תשלום; "התנה" = דרש תמורה).

3. מכריעים.

4. מנמקים בשני רכיבים: מה יש במקרה, ואיזה תנאי מן הטקסט הוא מקיים או סותר.

דרך הפתרון

איך בוחנים מחקר באופן ביקורתי

1. מוצאים מה השוו במחקר ומה הסיקו ממנו.

2. בודקים במה נבדלו הקבוצות. אם הן נבדלו בעוד דבר מלבד הגורם הנבדק, אי אפשר לדעת מה גרם לתוצאה.

3. כותבים את הרכיב, את הנתון מתוך תיאור המחקר, ואיך הרכיב הזה יכול היה להשפיע על התוצאות.

דרך הפתרון

איך מסבירים שמידע מבחוץ מחזק טענה

1. מנסחים את הטענה או את הביקורת של הכותב, ואת מה שהוא דורש.

2. מתארים מה מיוחד במידע החדש (בחידוש, בקטע, בתמונה).

3. מראים שהמידע החדש מתאים לטענה, או שאינו עונה על הדרישה של הכותב, ואומרים מה המשמעות.

שים לב

בבחירה בין תגובות אל תבחרו לפי התחושה, אלא לפי הממצאים בטקסט. לפי מאמר 1 דווקא התגובה האמפתית יותר מתאימה לצ'אטבוט.

שים לב

רכיב שלא הובא בחשבון במחקר צריך להיות מתוך תיאור המחקר. רכיב שלא מופיע בתיאור (גיל, מין) אינו מתקבל.

שים לב

כשמבקשים להסביר "על פי מאמר 2", מסבירים לפי הטענות של הכותבת של מאמר 2, ולא לפי מאמר אחר שעוסק באותו נושא.

שים לב

בשיבוץ קטע לא מספיק לציין את הפסקה. כותבים מה נאמר בפסקה, מה נאמר בקטע, ומה הקשר ביניהם: למשל, הקטע מבסס את הטענה שבפסקה בממצא של מחקר.

דוגמה א - שיפוט פעולות לפי התנאים שבמאמר

א. לפניכם תיאורים של ארבע פעולות. ענו על פי המאמרים: האם הפעולה מבטאת סולידריות? כן / לא.

(1) בזמן המלחמה האירו מדינות שונות ברחבי העולם בניינים בנורות שיצרו את צורת דגל ישראל.

(2) חברת הסעות נשכרה על ידי העירייה כדי להסיע ילדים מיישובים מפונים ל"יום כיף".

(3) בתקופת המלחמה סייע אזרח ישראלי לנפגעי המלחמה בכל מה שנדרש, והתנה זאת בצילום מעשיו ובפרסומם.

(4) בתקופת המלחמה אנשים רבים תלו על צווארם דסקית ובה הכיתוב: "השיבו אותם הביתה".

ב. בחרו באחת מן הפעולות שאינה מבטאת סולידריות, ונמקו על פי מאמר 1.

מתוך מאמר 1: "הבעת הסולידריות נתפסת כמעשה טוב גם אם אין בכוחה להועיל כלל לאדם או לקבוצה שעימם מזדהים. [...] מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית, התועלת היא עבור הכלל בלבד."

פתרון

1. התנאים במאמר 1: סולידריות היא הזדהות, והיא יכולה להיות גם סמל בלבד, בלי תועלת מעשית; ומי שפועל מתוך סולידריות אינו מפיק תועלת אישית.

2. בודקים כל פעולה: (1) ו־(4) הם סמלים של הזדהות - מתאים לתנאי של ההזדהות. (2) "נשכרה" - קיבלה תשלום. (3) "התנה" - דרש פרסום.

3. מכריעים: (1) כן, (2) לא, (3) לא, (4) כן.

4. בסעיף ב מנמקים בשני רכיבים: מה בפעולה מראה תועלת אישית, ומה התנאי במאמר 1.

תשובה

א. (1) כן. (2) לא. (3) לא. (4) כן.

ב. פעולה (3): האזרח התנה את עזרתו בצילום מעשיו ובפרסומם, כלומר רצה להפיק מן העזרה תועלת אישית (תדמית ופרסום). לכן פעולתו אינה סולידרית: לפי מאמר 1, "מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית, התועלת היא עבור הכלל בלבד".

דוגמה ב - רכיב שלא הובא בחשבון במחקר

בפסקה ד במאמר 3 כתוב: "לא הובאו בחשבון רכיבים רבים". על פי תיאור המחקר, איזה רכיב לא הובא בחשבון והיה יכול להשפיע על תוצאות המחקר? הסבירו את דבריכם.

מתוך פסקה ד: "במחקר שנערך בקנדה בשנות השבעים של המאה ה־20 השוו ילדים דוברי שפה אחת ממעמד חברתי־כלכלי בינוני־גבוה לילדים דו־לשוניים ממעמד נמוך, והגיעו למסקנה שהדו־לשוניים מעוכבים מבחינת השפה. במחקר זה לא הובאו בחשבון רכיבים רבים, אך תוצאותיו היו מקובלות במשך שנים רבות."

פתרון

1. מה השוו: ילדים דוברי שפה אחת לעומת ילדים דו־לשוניים. מה הסיקו: הדו־לשוניים מעוכבים בשפה.

2. במה נבדלו הקבוצות: במספר השפות, וגם במעמד החברתי־כלכלי ("בינוני־גבוה" לעומת "נמוך"). לכן אי אפשר לדעת מה גרם לעיכוב.

3. כותבים את הרכיב (המעמד החברתי־כלכלי), את הנתון מן התיאור, ואיך הוא יכול היה להשפיע על התוצאה.

תשובה

הרכיב שלא הובא בחשבון הוא המעמד החברתי־כלכלי של הילדים. במחקר השוו ילדים דוברי שפה אחת ממעמד בינוני־גבוה לילדים דו־לשוניים ממעמד נמוך. ייתכן שהעיכוב השפתי שנמצא אצל הדו־לשוניים נבע ממעמדם החברתי־כלכלי הנמוך (למשל מתנאים ומהזדמנויות לימודיות דלים יותר) ולא מן הדו־לשוניות עצמה, ולכן אי אפשר לקבוע שהדו־לשוניות היא שגרמה לעיכוב.

9. ניסוח התשובה: פרפרזה, מבע ותקינות

ניסוח התשובה

בפרק ההבנה בודקים גם איך כתבתם. "שהשיעמום שלילי" הוא חצי משפט. התשובה המלאה: "הדעה המקובלת היא שהשיעמום הוא דבר שלילי, ולכן יש להימנע ממנו".

במדויק: ניסוח התשובה כולל שלושה דברים: (1) מבנה - תשובה שעונה על כל הרכיבים של השאלה, במשפטים שלמים, בסדר הגיוני ובמספר המשפטים שהשאלה מבקשת; (2) פרפרזה - מסירה של רעיונות מן הטקסט במילים שלכם ובמבנה משפט שלכם, בכל שאלה שמבקשת הסבר ולא העתקה; (3) מבע ותקינות - כתיבה לכידה ותקנית: התאם דקדוקי, מילות יחס, שם המספר ופיסוק.

התוכנית כותבת שתלמידים רבים מסתפקים "בהעתקת משפטים מתוך הטקסט גם כשהשאלות דורשות פרשנות ופרפרזה". מעתיקים רק כשהשאלה אומרת "העתיקו" או "צטטו".

מה ההוראה בשאלה דורשת

ההוראהמה כותביםמהבגרות
"העתיקו" / "צטטו"משפט מן הטקסט, מילה במילה, בתוך מירכאות (אפשר להעתיק רק את החלק שמוכיח את התשובה); אפשר לציין את הפסקה"העתיקו את ההסתייגות"
"הסבירו" / "נסחו"משפטים שלמים במילים שלכם"הסבירו קביעה זו על פי מאמר 1"
"נמקו"הקביעה, ומה בטקסט מבסס אותה"בחרו באחת מן התגובות, ונמקו את קביעתכם על פי פסקה ד"
"במשפט אחד" / "עד שני משפטים"לא יותר מן המספר שנקבע"כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה"
"הקיפו" / "העתיקו אותה מן הרשימה"בוחרים ומעתיקים, בלי לנסח מחדש"בחרו מן הרשימה את הטענה המרכזית של כל אחד מן הטקסטים"
"השלימו את הטבלה"צירופים קצרים, לא משפטים שלמים"השלימו את הטבלה שלפניכם"
דרך הפתרון

איך בונים תשובה מלאה

1. מפרקים את השאלה לרכיבים וסופרים אותם: "מהו... וכיצד...", "מצב מצוי ומצב רצוי", נימוק ודוגמה.

2. מאתרים לכל רכיב את המקום שלו בטקסט.

3. פותחים במשפט שחוזר על מילות השאלה: "הדעה המקובלת היא ש...", "מטרת הניסוי הייתה לבדוק...", "התרומה: ...".

4. מוסיפים הסבר או ביסוס מן הטקסט: "הסיבה לכך היא ש...", "על פי מאמר 2...".

5. בודקים: כל הרכיבים, מן הטקסט הנכון, במילים שלכם (אם לא ביקשו להעתיק), ובלי מידע שלא ביקשו.

תקינות בתשובה

- משפט שלם: לא שם פעולה תלוש ("שחרור אחריות.") ולא חצי משפט ("שהשיעמום שלילי").

- התאם דקדוקי במין, במספר וביידוע.

- מילות יחס ושם המספר בשימוש תקני.

- פיסוק: מירכאות סביב מה שמעתיקים; סימן פיסוק בסוף המשפט.

- מילה מדויקת: "לחזק את האמון", לא "את האמונה".

שים לב

בשאלה של הסבר מנסחים במילים שלכם, "לא בהעתקה רצופה". בשאלה של העתקה - להפך: מעתיקים מילה במילה, בתוך מירכאות, ורק משפט אחד כשמבקשים משפט אחד.

שים לב

בשאלה עם שני צדדים (מצב מצוי ומצב רצוי) עונים על שניהם. במצב הרצוי כותבים את השינוי עצמו, ולא את התועלת שתבוא ממנו. כדאי לנסח בניגוד ברור: "כיום... ואילו הכותבת רוצה ש...".

שים לב

המלצה כותבים כמשפט שלם בלשון של המלצה ("על ההורים...", "מומלץ ש..."), ולא כשם פעולה תלוש.

שים לב

הדוגמה צריכה להתאים בדיוק לנימוק. מי שנימק ב"עצות" מעתיק משפט עם "כדאי ל...", ולא את "אני כאן איתך".

דוגמה א - משפט שלם שחוזר על מילות השאלה

בשלושת המאמרים הכותבים מביעים התנגדות לדעה מקובלת הרווחת בציבור בנוגע לשיעמום. מהי הדעה המקובלת שהכותבים מתנגדים לה?

מתוך מאמר 1: "התרגלנו לברוח מהשיעמום בכל הזדמנות, וזאת טעות."

מתוך מאמר 2: "לשיעמום יש דימוי שלילי, אך למרות זאת יש לו תפקידים חשובים."

מתוך מאמר 3: "רוב ההורים רואים בשיעמום דבר שלילי שיש לבטלו מהר ככל האפשר."

פתרון

1. הרכיב שבשאלה: הדעה המקובלת - לא דעת הכותבים.

2. בכל מאמר: "התרגלנו לברוח מהשיעמום", "דימוי שלילי", "דבר שלילי שיש לבטלו". מה שאחרי "וזאת טעות" ו"אך" הוא דעת הכותבים, ולא הדעה המקובלת.

3. המשותף: השיעמום נתפס כשלילי, ולכן בורחים ממנו.

4. כותבים משפט שלם שחוזר על מילות השאלה: "הדעה המקובלת היא ש...".

תשובה

הדעה המקובלת היא שהשיעמום הוא דבר שלילי, ולכן יש להימנע ממנו ולברוח ממנו (או לבטל אותו מהר ככל האפשר).

דוגמה ב - תשובה בשלושה רכיבים: בחירה, נימוק ודוגמה

לפניכם הודעה שכתבה נערה, ואחריה יש שתי תגובות.

היה לי יום עמוס מאוד בבית הספר. בתקופה האחרונה אני לחוצה כי יש עומס אדיר של מבחנים, ואני לא מצליחה להספיק הכול. אני מאוכזבת מעצמי.

תגובה 1: נשמע שאת עוברת תקופה מלחיצה מאוד, וזה טבעי להרגיש תסכול ואכזבה כשיש כל כך הרבה דרישות. [...] את לא לבד בתחושה הזאת. [...] אני כאן איתך, ואפשר לתכנן יחד איך לשמור על איזון בתקופה הזאת.

תגובה 2: מעניין אותי לדעת איך את מארגנת את הזמן שלך בתקופות כאלה, ואם קיבלת על עצמך יותר מדי משימות. כדאי לבנות סדר עדיפויות ברור שיבהיר לך את מידת החשיבות של כל משימה. זה גם יאפשר לך לבחון אם את מלחיצה את עצמך לשווא.

(התשובה לסעיף א: תגובה 1 - הצ'אטבוט; תגובה 2 - יועצת בית הספר.) בחרו באחת מן התגובות, ונמקו את קביעתכם על פי פסקה ד. העתיקו מן התגובה שבחרתם משפט אחד שישמש דוגמה לנימוק שכתבתם.

מתוך פסקה ד: "הכלים הטיפוליים שבהם השתמשה הבינה המלאכותית היו בעיקר אסטרטגיות תמיכה, כגון הבעת אמפתיה, עידוד והענקת תחושות של הכלה וביטחון. לעומת זאת המטפלים האנושיים נטו יותר לתת עצות, למסור מידע, לעודד את הפונה לעסוק בחקירה עצמית ולנתח דפוסים [...]"

פתרון

1. הרכיבים: בחירה, נימוק על פי פסקה ד, ומשפט אחד מן התגובה. בוחרים, למשל, בתגובה 2.

2. בפסקה ד: הבינה המלאכותית - בעיקר תמיכה; המטפלים האנושיים - עצות וחקירה עצמית.

3. תגובה 2 נותנת עצה ("כדאי לבנות סדר עדיפויות") ומזמינה את הנערה לבחון את עצמה. הנימוק מחבר בין המאפיין שבתגובה לבין הממצא שבפסקה.

4. הדוגמה מתאימה לנימוק: הנימוק הוא "עצה", ולכן מעתיקים את המשפט עם "כדאי ל...", במירכאות.

תשובה

התגובה שבחרתי: תגובה 2 (יועצת בית הספר).

נימוק: בתגובה יש עצה מעשית, והיא מעודדת את הנערה לחקור את עצמה ולנתח את דפוסי ההתנהגות שלה. לפי פסקה ד, כך נוטים להגיב מטפלים אנושיים.

דוגמה: "כדאי לבנות סדר עדיפויות ברור שיבהיר לך את מידת החשיבות של כל משימה."

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.