דילוג לתוכן המרכזי

סיכום הבעה בכתב: כתיבה ממזגת (סקירה)

לשון לבגרות · 7 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהבעה בכתב: כתיבה ממזגת (סקירה): המושגים, הכללים, דרכי פתרון בצעדים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

כתיבה ממזגת

בפרק ההבעה בכתב אתם מקבלים כמה מאמרים על נושא אחד, וכותבים מהם טקסט חדש. בחורף 2026, למשל, שלושה מאמרים עסקו באקדמיה ללשון העברית, והמטלה הייתה לכתוב סקירה על מטרותיה ועל ההתפתחות בפעילותה, על פי מאמרים 1 ו־3.

במדויק: כתיבה ממזגת היא קריאה של כמה טקסטים בנושא אחד וכתיבה של טקסט חדש, שמחבר את המידע שבהם למבנה אחד. בבגרות המטלה היא סקירה על סמך שניים מתוך שלושת המאמרים שבשאלון.

בחטיבת הביניים אפשר היה לכתוב טקסט ממזג בלי לציין במפורש את מקורות המידע. בחטיבה העליונה הסקירה היא כתיבה אקדמית: מציינים את המקורות בגוף הטקסט ובסופו (ראו "אזכור מקורות ורישום ביבליוגרפי").

תזכורת: מאמר עיוני ומאמר עמדה

לא כל מאמר בשאלון בנוי אותו דבר. יש מאמרים שמסבירים תופעה, כמו "הקשבה בעולם של דיבור" (חורף 2025). ויש מאמרים שבהם הכותב מביע עמדה ומנסה לשכנע, כמו "אנשי הפוליטיקלי קורקט הם הגזענים ביותר" (קיץ ב 2025).

במדויק: מאמר עיוני מציג תופעה או רעיון על היבטיו. מאמר עמדה ושכנוע מציג את עמדת הכותב ומנמק אותה, ולפעמים מביא גם טענות של מי שחולקים עליו, כדי לדחות אותן. בסקירה משתמשים במידע משני הסוגים, אבל כל עמדה וכל טענה מייחסים למי שמחזיק בה.

1. מהי סקירה ומה נדרש במטלה

סקירה

סקירה מספרת לקורא מה נכתב על נושא מסוים, בלי לומר מה אתם חושבים עליו. בקיץ 2026 התבקשתם לכתוב סקירה על השפעת המוזיקה על נפש האדם ועל החברה. הסקירה לא אומרת אם כדאי ללמוד מוזיקה בבית הספר; היא מגישה לקורא את מה שכתבו החוקרים.

במדויק: סקירה היא טקסט עצמאי שמגיש לקורא רקע על נושא מסוים, על סמך מקורות כתובים (בבגרות: שני מאמרים מתוך שלושה). היא עונה על הדרישות שבמטלה, ממזגת את המידע משני המקורות לטקסט רציף אחד במבנה משלה, מציינת את המקורות, ואינה מביעה את עמדת הכותב. סיכום של מאמר אחד או מאמר טיעון אינם סקירה.

בבגרות הסקירה היא מטלת הכתיבה של פרק ההבנה וההבעה, בדרך כלל 25 נקודות, בדרך כלל בהיקף של 100–200 מילים (המפרט אומר שההיקף עשוי להשתנות לפי היקף המאמרים). בכל המטלות מופיעה הנחיה כמו זו: "הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה)". כתיבת טיעון נבחנת בשאלון אחר (11282).

מה בודקים בסקירה

הרכיבמה צריך להיות בסקירה
פתיחהפתיחה שמציגה את הנושא בהרחבה, או הגדרה רחבה שלו
פיתוח המידעהתייחסות לשני היבטים לפחות, עם פירוט (בסקירה: בדרך כלל הדרישות שבמטלה)
עיקרון מארגןעיקרון מארגן ברור לאורך כל הטקסט (בסקירה: לפי הדרישות, לא לפי המאמרים)
קישור ולכידותיחידות (פסקות) שמובחנות זו מזו, ומקושרות ביניהן באופן ברור
רלוונטיותרק מידע שקשור לנושא, עם הבחנה בין עיקר לטפל
הצגת המידעמידע כללי, לא מנקודת מבט אישית
מסירה ואזכורפרפרזה, דרכי מסירה מתאימות, אזכור בגוף הטקסט וביבליוגרפיה
לשוןמשלב אחיד והולם, משפטים תקינים, פיסוק וכתיב נכונים

שש השורות הראשונות לקוחות מן המחוון הגנרי של משרד החינוך לכתיבת טקסט עיוני־היצגי ומידעי. המחוון לא נכתב לסקירה דווקא, אבל הסקירה היא טקסט מידעי. מה שבסוגריים - איך זה נראה בסקירה, לפי הפתרונות שבבגרות. שתי השורות האחרונות - ממפרט התכנים לבחינה.

שים לב

בתשפ"ז ההערכה של הסקירה שמה דגש על מבנה הטקסט וארגון המידע, כמו שמפורט במפרט: פתיחה מתאימה, מיזוג, ניסוח מכליל, השמטה של מה שלא רלוונטי וכתיבה בפרפרזה.

המבנה של סקירה

כך בנויות התשובות לדוגמה בבגרות:

- כותרת עניינית, שמציגה את הנושא ואת הדרישות. למשל: "השפעתה של המוזיקה על הנפש ועל החברה".

- פתיחה: מציגה את הנושא, ובדרך כלל גם מודיעה על הדרישות שהסקירה תעסוק בהן.

- גוף: פסקה לכל דרישה (או לכל קבוצת פרטים), ובדרך כלל בכל פסקה מידע משני המאמרים.

- סיום: בדרך כלל משפט מכליל אחד שמחבר בין הדרישות, בלי מידע חדש ובלי עמדה אישית. למשל: "המוזיקה, אם כן, איננה בידור בלבד: היא מסייעת לאדם לווסת את רגשותיו ומחזקת את הקשרים בין בני האדם."

- ביבליוגרפיה: רשימת המקורות בסוף.

דרך הפתרון

איך מתכננים סקירה

1. קראו את המטלה, וסמנו את הדרישות: בדרך כלל אלה המילים שמסומנות בקו תחתי ("הסיבות... ואת הבעיות...").

2. סמנו על אילו מאמרים להתבסס. מאמר שלא נזכר במטלה לא נכנס.

3. עברו על כל מאמר פסקה אחר פסקה, ורשמו בקצרה כל פרט שעונה על אחת הדרישות, עם אות הפסקה.

4. סדרו את הפרטים בטבלה: שורה לכל דרישה, עמודה לכל מאמר. סמנו את הפרטים שמופיעים בשני המאמרים.

5. תכננו את המבנה: כותרת, פתיחה, פסקה לכל דרישה, סיום.

6. כתבו טיוטה, וספרו מילים: ההיקף שבמטלה (בדרך כלל 100–200).

7. העתיקו לדף הסקירה, ובדקו שיש אזכור בגוף הסקירה וביבליוגרפיה בסופה.

שים לב

קראו בדיוק מה נדרש. במטלה על "היתרונות של ההקשבה עבור האדם שמקשיבים לו" - יתרונות למקשיב או יתרונות בתחום העסקי (מכירות, ציונים) אינם עונים על הדרישה.

שים לב

עסקו בכל הדרישות, ובמשקל דומה. סקירה שעוסקת רק בדרישה אחת (רק בשינוי בתפיסה, או רק ביתרונות) מאבדת ניקוד רב.

שים לב

הסקירה אינה מאמר טיעון. אל תכתבו "לדעתי", גם כשהמטלה מוצגת כהכנה לדיון ("לקראת דיון שיעסוק בשילוב שיעורי מוזיקה...").

שים לב

"בלבד" במטלה פירושו שמאמר אחר לא נכנס, גם אם הוא באותו נושא: "המוזיקה מסייעת בהתפתחות השכלית של הילד" לקוח ממאמר 3, ולכן הוא טעות בסקירה על פי מאמרים 1 ו־2.

שים לב

בתשובות לדוגמה שבבגרות סופרים את המילים בלי הכותרת ובלי הביבליוגרפיה. סקירה שחורגת מ־200 מילים היא טעות נפוצה.

דוגמה - פירוק מטלה עם מאמר שלא נכנס

מטלת כתיבה: לקראת דיון שיעסוק בשילוב שיעורי מוזיקה בבית ספרכם התבקשתם לכתוב סקירה.

בסקירתכם כתבו על השפעתה של המוזיקה על נפש האדם ועל החברה.

התבססו על מאמרים 1 ו־2 בלבד. כתבו בהיקף של 100–200 מילים.

הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).

מאמר 1: "סוד קסמה של המוזיקה" · מאמר 2: "המוזיקה של המוח" · מאמר 3: "מוזיקה היא כלי חינוכי מרכזי"

מתוך הפתרון שבשאלון: פירוק המטלה

פתרון

1. הדרישות הן המילים שמסומנות (בשאלון: בקו תחתי): ההשפעה על נפש האדם, וההשפעה על החברה. לכל אחת תהיה פסקה בגוף הסקירה.

2. המקורות: "מאמרים 1 ו־2 בלבד". מאמר 3 עוסק בחינוך המוזיקלי (ראו את הכותרת שלו), וקרוב מאוד לנסיבות המטלה (דיון על שיעורי מוזיקה), ובכל זאת הוא לא נכנס.

3. נסיבות המטלה ("לקראת דיון...") הן לא נושא הסקירה: לא כותבים בעד שיעורי מוזיקה או נגדם, ולא מעתיקים את הנסיבות לפתיחה.

4. הדרישות הטכניות: 100–200 מילים, אזכור בגוף הסקירה, ביבליוגרפיה בסוף.

5. המבנה שמתקבל: כותרת, פתיחה, פסקה על הנפש, פסקה על החברה, סיום.

תשובה

דרישות: השפעת המוזיקה (א) על נפש האדם, (ב) על החברה. מקורות: מאמרים 1 ו־2 בלבד; מאמר 3, על החינוך המוזיקלי, אינו מקור לסקירה. אין לכתוב עמדה אישית בעד או נגד שיעורי מוזיקה. מבנה: כותרת, פתיחה, פסקה לכל דרישה ובה מידע משני המאמרים, סיום, ביבליוגרפיה.

2. פתיחה שמציגה את הנושא

פתיחה של סקירה

הפתיחה אומרת לקורא על מה הסקירה. בסקירה על דו־לשוניות היא מתחילה בהגדרה: "דו־לשוניות היא היכולת לתקשר בשתי שפות." בסקירה על הקשבה היא מודיעה מה יבוא: "בסקירה זו יוצגו הסיבות לכך שהקשבה מיטבית אינה מתאפשרת תמיד, וכן היתרונות שהיא מעניקה לדובר."

במדויק: הפתיחה היא הפסקה הראשונה בסקירה. היא מציגה את הנושא בעזרת הגדרת המושג, תיאור התופעה או תיאור המצב הקיים, לפי הנושא ולפי המטלה, ובדרך כלל גם מודיעה על הדרישות שהסקירה תעסוק בהן. כשיש בפתיחה מידע מן המאמרים, מאזכרים אותו.

הפתיחה נכתבת לקורא שלא קרא את המאמרים. לכן היא לא נפתחת ב"לפי בועז..." וגם לא בנסיבות המטלה ("לקראת כינוס..."), אלא בנושא עצמו.

שלוש דרכים לפתוח

הדרךמה כותביםמתוך תשובה בבגרות
הגדרת המושגמהו המושג שהסקירה עוסקת בודו־לשוניות היא היכולת לתקשר בשתי שפות.
תיאור התופעהמה קורה, ואצל מיבשנים האחרונות פונים אנשים רבים לצ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית כדי לקבל תמיכה רגשית (פרנקנברג, 2025).
תיאור המצב הקייםמה המצב כיוםבשלושת העשורים האחרונים מקצועות מדעי הרוח נמצאים במשבר מתמשך.
דרך הפתרון

איך כותבים פתיחה

1. בחרו דרך לפי הנושא והמטלה. כשהמטלה מבקשת הגדרה ("מהי...", "הגדירו"), אפשר לפתוח בה; כשהיא עוסקת בתופעה או בבעיה - בתיאור התופעה או המצב הקיים.

2. חפשו במאמרים את ההגדרה או את התיאור. לרוב הם בפסקה הראשונה.

3. נסחו במילים שלכם, ואזכרו את המקור. הגדרה שמופיעה בשני המאמרים מנסחים פעם אחת, עם אזכור של שניהם.

4. הוסיפו משפט שמודיע על הדרישות: "לשימוש זה כמה סיבות, אך הוא מעורר גם לא מעט בעיות."

5. בדקו: אין בפתיחה "אני", אין עמדה אישית, ואין העתקה של נסיבות המטלה.

שים לב

פתיחה שמציגה את הנושא באופן חלקי או סתמי, או הגדרה חלקית ("משהו ש...", "דבר ש..."), מקבלת פחות נקודות מפתיחה שמציגה את הנושא בהרחבה או מהגדרה רחבה של הנושא.

שים לב

אל תעתיקו לפתיחה את נסיבות המטלה ("במסגרת השבוע הלאומי..."), ואל תפתחו בפתיחה ריקה שאין בה מידע ("יש המון דרכים...").

שים לב

אל תכתבו את הפתיחה בגוף ראשון ("בסקירה זו אכתוב על..."). אפשר לכתוב בסביל: "בסקירה זו יוצגו הסיבות... וכן היתרונות...".

שים לב

כשהמטלה מבקשת הגדרה ("מהי תקינות פוליטית"), ההגדרה יכולה למלא את כל פסקת הפתיחה: הגדרה ממוזגת משני המאמרים, מטרה ודוגמה.

דוגמה א - פתיחה בהגדרת המושג

מטלת כתיבה: בסקירה הסבירו את השינוי שחל בתפיסה בנוגע לדוברים דו־לשוניים ואת היתרונות של הדו־לשוניות לאדם.

התבססו על מאמרים 2 ו־3.

מאמר 2 (דינור, 2020), פסקה ג: "לאורך המאה ה־20 התפיסה בנוגע לאדם דו־לשוני – אדם המסוגל לתַקשֵר בשתי שפות – השתנתה מקיצוניות אחת לאחרת."

מאמר 3 (קופפר, 2015), פסקה א: "זה כמה שנים רוֹוחת ההנחה שילדים היודעים כמה שפות נהנים לא רק מיכולת לתקשר עם אנשים בשפות שונות, אלא גם מיתרון מוחי."

מתוך התשובה לדוגמה: פסקת הפתיחה

פתרון

1. המטלה עוסקת במושג "דו־לשוניות", ולכן אפשר לפתוח בהגדרה (כך גם בפתרון שבשאלון: "הגדרה קצרה של דו־לשוניות"). ההגדרה נמצאת במאמר 2: "אדם המסוגל לתקשר בשתי שפות".

2. מנסחים במילים שלנו, על המושג ולא על האדם: "דו־לשוניות היא היכולת לתקשר בשתי שפות."

3. משפט שני מודיע על שתי הדרישות: השינוי בתפיסה (מאמר 2) והיתרונות שמקובלים כיום (מאמר 3).

4. המידע במשפט השני משותף לשני המאמרים, ולכן האזכור כפול.

תשובה

דו־לשוניות היא היכולת לתקשר בשתי שפות. במהלך המאה ה־20 השתנתה מן הקצה אל הקצה התפיסה בנוגע לאנשים דו־לשוניים, וכיום מקובל להניח כי ידיעת שתי שפות מקנה יתרונות רבים (דינור, 2020; קופפר, 2015).

דוגמה ב - פתיחה בתיאור התופעה

מטלת כתיבה: במסגרת השבוע הלאומי שמוקדש להעלאת המודעות לגלישה בטוחה ברשת, התבקשתם לכתוב סקירה על הדרכים להתמודדות עם בעיית אמינות המידע המופץ ברשת. התבססו על מאמרים 1 ו־2.

מאמר 1 (ביאליק, 2024), פסקה א: "המידע הרב שאנו נחשפים אליו מגיע אלינו ממקורות שונים – חלקם מהימנים וחלקם אינם מהימנים דיים. לעיתים המידע מניפולטיבי ואפילו שקרי."

מאמר 2 (אשחר, 2019), פסקה א: "הם מצאו שהידיעות המזויפות התפשטו מהר יותר ובתפוצה רחבה יותר בהשוואה לאמיתיות."

מתוך התשובה לדוגמה: פסקת הפתיחה

פתרון

1. המטלה עוסקת בבעיה ובדרכים להתמודד איתה. לכן פותחים בתיאור התופעה: מידע רב, וחלקו כוזב.

2. מוסיפים פרט שמראה שהבעיה חמורה: ידיעות מזויפות מתפשטות מהר יותר (מאמר 2), עם אזכור.

3. משפט שלישי מודיע על נושא הסקירה: הדרכים להתמודד. לא מעתיקים את נסיבות המטלה ("במסגרת השבוע הלאומי...").

תשובה

ברשתות החברתיות ובאתרי החדשות מתפרסם בכל רגע מידע רב, וחלק ממנו כוזב או מניפולטיבי. ידיעות מזויפות אף מתפשטות מהר יותר מידיעות אמיתיות (אשחר, 2019). לכן חשוב להכיר דרכים להתמודד עם בעיית אמינות המידע ברשת.

3. מיון, הכללה ומיזוג: המאחד והמייחד

מיזוג: המאחד והמייחד

בחורף 2025 שני המאמרים על הקשבה כתבו שבעידן הדיגיטלי קשה לנו להתרכז בשיחה. זה מידע משותף. רק מאמר 2 כתב שאנשים מקשיבים רק כדי להגיב. זה מידע ייחודי. במיזוג כותבים את שניהם באותה פסקה, לפי הנושא ולא לפי המאמר.

במדויק: מיזוג הוא ארגון מחדש של פרטי המידע משני המקורות לפי הדרישות שבמטלה: ממיינים את הפרטים לנושאים; פרט שמופיע בשני המקורות (המאחד) מנסחים פעם אחת, בניסוח מכליל, עם אזכור של שני המקורות; פרט שמופיע רק באחד מהם (המייחד) מוסיפים עם אזכור של המקור שלו. התוצאה היא טקסט רציף, בדרך כלל במבנה שונה מהמבנה של המאמרים.

המיזוג כולל גם פרטים משלימים (כל מאמר מוסיף צד אחר של אותו נושא) וגם פרטים מתחרים (המאמרים אומרים דברים שונים על אותו עניין). כשפרט קרוב אבל לא זהה, אפשר לחבר במילים "ברוח דומה": "...לחפש באופן יזום תכנים המציגים דעות שונות מדעותינו... (ביאליק, 2024). ברוח דומה מומלץ לטפח סקרנות... (אשחר, 2019)."

כללי המיזוג

- מארגנים לפי הדרישות, לא לפי המאמרים. בדרך כלל בכל פסקה בגוף הסקירה יש מידע משני המקורות.

- פרט משותף נכתב פעם אחת, עם אזכור כפול: (פרלמן, 2025; פרנקנברג, 2025).

- מילים קרובות הן פרט משותף: "הזדהות" (שורק) ו"תחושת שייכות" (בועז) נכתבות יחד במשפט אחד, עם שני אזכורים.

- מהמשותף אל הייחודי: בכל פסקה כותבים קודם את מה שמשותף לשני המאמרים, ואחר כך את מה שמופיע רק באחד מהם.

- מכלילים מדוגמאות: במקום לפרט את הדוגמאות שבמאמר (החזקת הדלת, הנהג), כותבים את הרעיון שהן מדגימות.

- פסקה ממקור אחד תקינה, כשהמאמר האחר לא עוסק כלל בדרישה הזאת.

דרך הפתרון

איך בונים טבלת מיזוג

1. שרטטו טבלה: שורה לכל דרישה, עמודה לכל מאמר (רשמו את שם הכותב).

2. עברו על כל מאמר פסקה אחר פסקה. כל פרט שעונה על דרישה - רשמו בקצרה בתא המתאים, עם אות הפסקה.

3. השוו בין העמודות בכל שורה, וסמנו פרטים שמופיעים בשתיהן, גם אם המילים שונות. אלה הבסיס למיזוג.

4. סדרו כל שורה: הפרטים המשותפים קודם, אחריהם הייחודיים.

5. כל שורה הופכת לפסקה. פתחו אותה במשפט שמכריז על הדרישה ("האושר במקום העבודה מושפע מכמה גורמים."), וקשרו בין הפרטים במילות קישור.

שים לב

הטעות הנפוצה ביותר: סיכום של כל מאמר בנפרד ("במאמר 1 נכתב... במאמר 2 נכתב...") במקום מיזוג לפי הדרישות.

שים לב

"מיזוג" מדומה: משפט כמו "שני הכותבים עוסקים בדרכי התמודדות" לא מראה מה משותף ומה שונה. כתבו את הפרט המשותף עצמו.

שים לב

אל תכתבו פרט משותף פעמיים, פעם לפי כל כותב ("האמון" לפי שורק ושוב לפי בועז). כתבו אותו פעם אחת עם שני האזכורים.

שים לב

פרטים מתחרים: כשהמאמרים מתארים את אותו עניין בדרכים שונות, כתבו את שני הצדדים זה מול זה, עם מילת השוואה ("לעומת זאת"; בבגרות מתקבל גם ניגוד): "על פי רונית גדיש, את חידושי המילים באקדמיה קובעות ועדות מינוח... לעומת זאת, רחלי רוטנר הייתה רוצה שהאקדמיה תפעל כמו משרד פרסום...".

שים לב

מיזוג נבדק גם בפרק ההבנה ("מהו החשש המשותף שכותבי מאמרים 2 ו־3 מעלים?"). נסחו את המשותף כטענה אחת שנכונה לשני המאמרים: "שני הכותבים חוששים שהסולידריות לא תימשך זמן רב, אלא תתפוגג עם הזמן" - ולא כשאלה.

דוגמה א - פרט משותף ופרטים ייחודיים

מטלת כתיבה: לקראת פעילות בכיתתכם בנושא "כוחה של ההקשבה" התבקשתם לכתוב סקירה על הסיבות שבגללן לא תמיד מתאפשרת הקשבה מיטבית ועל היתרונות של ההקשבה עבור האדם שמקשיבים לו (הדובר בשיחה).

התבססו על מאמרים 1 ו־2.

מאמר 1 (קסטרו, 2015), פסקה ב: "משום כך עמדה זו עשויה להיתפס כחולשה. הקשבה נחשבת פעולה פסיבית בהשוואה לדיבור". פסקה ט: "להקשבה יש מחיר, היא דורשת מאמץ, זמן וויתור מסוים על עמדת כוח." פסקה ו: "בייחוד בימינו, בעולם הדיגיטלי, בהיעדר זמן ופניוּת, אנו מתקשים להתעלם מהסחות הדעת ולנהל שיח קשוב באמת."

מאמר 2 (מרגלית, 2024), פסקה ב: "אי אפשר להיות נוכחים באמת ולהקשיב באמת ובו בזמן להתעסק בטלפון." פסקה ו: "כיום אנחנו רגילים לפצל את הקשב שלנו לדברים רבים כל כך." פסקה ה: "...למעשה הם מקשיבים רק כדי להגיב על מה שנאמר בדיון, הם חושבים על התגובה שלהם". פסקה ז: "אל תספרו על הכאב שלכם, גם אם הייתה לכם חוויה דומה." פסקה ח: "לא כל שיחה היא הזדמנות לקידום עצמי או לאזכור הישגים."

מתוך התשובה לדוגמה: פסקת הסיבות

פתרון

1. טבלה, שורת "סיבות": מאמר 1 - ההקשבה נתפסת כפסיבית וכעמדה נחותה, היא דורשת ויתור על כוח (ב, ט); הסחות דעת בעולם הדיגיטלי (ו). מאמר 2 - אי אפשר להקשיב ולהתעסק בטלפון, ואנחנו רגילים לפצל את הקשב (ב, ו); מקשיבים כדי להגיב (ה); מספרים על עצמם ומשתמשים בשיחה לקידום עצמי (ז, ח).

2. המשותף: הקושי להתרכז בעידן הדיגיטלי מופיע בשני המאמרים. הוא נכתב פעם אחת, עם אזכור כפול.

3. הייחודי: מעמדה הנמוך של ההקשבה (רק מאמר 1); ההתמקדות בעצמי (רק מאמר 2). כל אחד עם האזכור שלו.

4. סדר וקישור: "סיבה אחת", "סיבה נוספת", "זאת ועוד".

תשובה

סיבה אחת היא מעמדה הנמוך של ההקשבה: היא נתפסת כפעולה פסיבית וכעמדה של חולשה, ולכן היא מחייבת את המקשיב לוותר על עמדת כוח (קסטרו, 2015). סיבה נוספת היא הקושי להתרכז: בעידן הדיגיטלי אנו רגילים לפצל את הקשב ולהתעסק בטלפון בזמן שיחה, אף שאי אפשר להקשיב באמת ובו בזמן לעסוק בדבר אחר (קסטרו, 2015; מרגלית, 2024). זאת ועוד, מקשיבים רבים מתמקדים בעצמם: הם מכינים בראשם את תגובתם, מספרים על חוויותיהם או מנצלים את השיחה לקידום עצמי (מרגלית, 2024).

דוגמה ב - מיזוג הגדרה ממילים קרובות

מטלת כתיבה: לקראת כינוס העוסק בהתנדבות בני נוער במסגרת שנת שירות או מכינה קדם־צבאית, נתבקשתם להכין סקירה בנושא הסולידריות. בסקירה נסחו הגדרה לסולידריות, וכתבו את התנאים לקיומה של סולידריות בחברה.

התבססו על מאמרים 1 ו־2.

מאמר 1 (שורק, 2015), פסקה א: "סולידריות היא הזדהות של אנשים וקבוצות עם אנשים אחרים, קבוצות או קהילות. ההזדהות שהסולידריות מבטאת יכולה להתבסס על אמפתיה, על קִרבה רעיונית או על ערכים משותפים. הסולידריות היא מחויבות כלפי הזולת שאנו מקבלים עלינו מרצון, והיא באה לידי ביטוי ברגשותינו או במעשינו."

מאמר 2 (בועז, 2023), פסקה א: "המושג סולידריות [...] מבטא סוג מסוים של ערבות בין אזרחים." "לדעת הסוציולוג אמיל דורקהיים, סולידריות היא תחושת השייכות של האדם למעגל חברתי."

מתוך התשובה לדוגמה: פסקת ההגדרה

פתרון

1. בשני המאמרים יש הגדרה, במילים שונות: "הזדהות" (שורק) ו"תחושת השייכות" (בועז). המילים קרובות, ולכן זה פרט משותף.

2. מנסחים משפט אחד שמחבר את שתיהן, עם אזכור כפול.

3. מוסיפים את הייחודי לכל מאמר: "ערבות בין אזרחים" (בועז); הבסיס להזדהות והמחויבות מרצון (שורק).

4. ההגדרה של דורקהיים מובאת במאמר של בועז, ולכן האזכור הוא (בועז, 2023).

תשובה

סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי והזדהות שלו עם אנשים, קבוצות וקהילות אחרים (בועז, 2023; שורק, 2015). המושג מבטא ערבות בין אזרחים (בועז, 2023), והזדהות זו יכולה לנבוע מאמפתיה, מקִרבה רעיונית או מערכים משותפים. זוהי מחויבות כלפי הזולת שהאדם מקבל עליו מרצון ומבטא ברגשותיו ובמעשיו (שורק, 2015).

4. כתיבה בפרפרזה והשמטת מידע לא רלוונטי

פרפרזה

במאמר של רונית גדיש, שעבדה באקדמיה ללשון, כתוב: "שִׂכללנו מאוד את מנוע החיפוש באתר". בסקירה כתוב: "שוכלל בו מנוע החיפוש". אותו מידע, במילים אחרות ובמבנה אחר.

במדויק: פרפרזה היא ניסוח של מה שכתוב בטקסט המקור בלשון שלכם: באוצר מילים משלכם ובמבנה תחבירי משלכם, בלי לשנות את התוכן ובלי להוסיף עליו. פרפרזה לא חייבת לקצר, אבל בסקירה בדרך כלל מקצרים בה. גם על פרפרזה כותבים אזכור, כי המידע לקוח מהמקור.

הסקירה צריכה להיות עצמאית: טקסט שלכם, ולא הֶדבק של משפטים מהמאמרים. מילה או ביטוי מיוחד שאי אפשר להחליף בלי לאבד את המשמעות אפשר להשאיר כציטוט קצר, במירכאות: "בובות על חוטים", "ידי זהב", "תיבת התהודה".

מה משנים בפרפרזה

מה משניםבמאמרבסקירה
הגוףשִׂכללנו מאוד את מנוע החיפוש באתר, הוספנו מילון עברי-עברי והעלינו יישומון של נטיית הפועלשוכלל בו מנוע החיפוש, נוספו לו מילון עברי-עברי ויישומון לנטיית הפועל
המילים והמבנההפונים נענים במהירות ומקבלים תשובות מקצועיותכל אחד יכול לפנות למערכת פניות ייעודית ולקבל תשובה מקצועית במהירות
כמה משפטים למשפט אחדמשום כך עמדה זו עשויה להיתפס כחולשה. הקשבה נחשבת פעולה פסיבית בהשוואה לדיבורהיא נתפסת כפעולה פסיבית וכעמדה של חולשה
פרטים שאינם נחוציםמשיבה על 1,500 פניות בחודש(הושמט)
רגש של הכותבלשמחתנו הרבה, הפונים מביעים את שביעות רצונם הרבה(הושמט)

מה משמיטים

מה משמיטיםדוגמה מהבגרות
מידע שלא עונה על אף דרישהרשימת המילים שחידשה האקדמיה, בסקירה על מטרותיה ועל התפתחות פעילותה
מידע מהמאמר שלא נכלל במטלההוויכוח בין רוטנר לגדיש, כשהמטלה מבוססת על מאמרים 1 ו־3
פרטי מחקרשמות האוניברסיטאות ומהלך הניסוי בתיפוף - כותבים רק את הממצא
פרטים שולייםשמות וסכומים מדויקים, על חשבון הרעיונות המרכזיים
דוגמאות מפורטותהחזקת הדלת, הנהג המשתלב - כותבים את הרעיון שהן מדגימות
דעות שלא נדרשוטענות המתנגדים לחינוך המקצועי, כשהמטלה מבקשת יתרונות ודרכים לקידום
דרך הפתרון

איך כותבים בפרפרזה

1. קראו את הפסקה, והבינו מה הרעיון שלה.

2. שאלו: האם הרעיון עונה על אחת הדרישות? אם לא - השמיטו אותו.

3. כתבו את הרעיון בלי להסתכל על המשפט שבמאמר: מילים אחרות, מבנה אחר, גוף שלישי.

4. השאירו את העיקר, והשמיטו פרטים שאינם נחוצים: מספרים, שמות, מהלך של ניסוי, דוגמאות מפורטות.

5. מילה מיוחדת שאי אפשר להחליף - במירכאות.

6. הוסיפו אזכור, ובדקו שלא שיניתם את התוכן.

שים לב

תלמידים רבים מעתיקים משפטים מהמאמרים גם כשנדרשת פרפרזה. העתקה של משפטים שלמים, או שרשרת של מובאות במירכאות, פוגעת בציון.

שים לב

פרפרזה נאמנה למקור: אל תוסיפו מידע שלא כתוב במאמרים, ואל תשנו את מידת הוודאות ("עלול" אינו "גורם").

דוגמה א - פרפרזה של פסקה בגוף ראשון

מטלת כתיבה: בסקירתכם הציגו את מטרותיה של האקדמיה ללשון העברית, שנקבעו לה בעת הקמתה, והסבירו את ההתפתחות שחלה בפעילותה בעשורים האחרונים. התבססו על מאמרים 1 ו־3 בלבד.

מאמר 3 (גדיש, 2019), פסקה ג: "עם זאת לפני כמה חודשים הפכה האקדמיה ללשון העברית את אתר הבית שלה למרכז למילה העברית. שִׂכללנו מאוד את מנוע החיפוש באתר, הוספנו מילון עברי-עברי והעלינו יישומון של נטיית הפועל. [...] המזכירות המדעית של האקדמיה משיבה על 1,500 פניות בחודש במערכת פניות ייעודית [...]. הפונים נענים במהירות ומקבלים תשובות מקצועיות. לשמחתנו הרבה, הפונים מביעים את שביעות רצונם הרבה מן השירות הזה".

מתוך התשובה לדוגמה: המשפט שמבוסס על הקטע

פתרון

1. הרעיון: האתר הפך למרכז מידע, והציבור מקבל בו שירות. זה עונה על הדרישה "התפתחות".

2. הכותבת עבדה באקדמיה ומדברת בגוף ראשון ("שכללנו", "לשמחתנו"). בסקירה עוברים לגוף שלישי ולסביל: "שוכלל", "נוספו".

3. משמיטים את המספר 1,500 ואת הרגש של הכותבת ("לשמחתנו הרבה"): הם לא נחוצים לדרישה.

4. "מרכז למילה העברית" הוא שם, ולכן נשאר במירכאות.

5. מחברים לפסקה במילת קישור ("נוסף על כך"), ומוסיפים אזכור.

תשובה

נוסף על כך היא הפכה את אתר הבית שלה ל"מרכז למילה העברית": שוכלל בו מנוע החיפוש, נוספו לו מילון עברי-עברי ויישומון לנטיית הפועל, וכל אחד יכול לפנות למערכת פניות ייעודית ולקבל תשובה מקצועית במהירות (גדיש, 2019).

דוגמה ב - השמטת פרטי מחקר והשארת הממצא

מטלת כתיבה: בסקירתכם כתבו על השפעתה של המוזיקה על נפש האדם ועל החברה. התבססו על מאמרים 1 ו־2 בלבד.

מאמר 2 (יניב, 2024), פסקות ד–ה: "מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ציריך מצא שהמוח שלנו חש בהבדל בין מוזיקה מוקלטת לבין מוזיקה חיה. [...] בסריקת המוח של הנבדקים נמצא כי בעת ההאזנה למוזיקה החיה התעוררה באזורי מוח, הקשורים לעיבוד רגשות ולוויסותם, פעילות ברמה גבוהה יותר".

פסקה ט: "מחקר בדק את מידת העזרה לזולת בשני מצבים שונים: במצב אחד המשתתפים והחוקרים היו מתואמים ותופפו באותו קצב [...] נמצא כי לאחר התיפוף המתואם, ההיענות של המשתתפים לעזור לחוקרים הייתה גבוהה יותר".

מתוך התשובה לדוגמה: המשפטים שמבוססים על שני המחקרים

פתרון

1. לכל מחקר מחפשים את הממצא, ומשמיטים את שם האוניברסיטה, את הנבדקים ואת מהלך הניסוי.

2. ממצא ראשון: מוזיקה חיה מגבירה פעילות באזורי הרגש. זו השפעה על הנפש.

3. ממצא שני: תיפוף מתואם מגביר את הנכונות לעזור. זו השפעה על החברה.

4. כל ממצא נכתב בפסקה של הדרישה שלו, במילים שלנו, עם אזכור. "נמצא כי" מוסר שזה ממצא של מחקר.

תשובה

על הנפש: "השפעה חזקה במיוחד יש למוזיקה חיה, שכן היא מגבירה את הפעילות באזורי המוח האחראים לעיבוד רגשות ולוויסותם (יניב, 2024)."

על החברה: "זאת ועוד, נמצא כי תיפוף משותף בקצב מתואם מגביר את הנכונות לעזור לזולת (יניב, 2024)."

5. דרכי מסירה ופועלי אמירה

דרכי המסירה בסקירה

בסקירה אתם מוסרים כל הזמן דברים של אחרים. אפשר לכתוב "קון (2007) ממליץ לוותר על עונשים ופרסים", אפשר "לפי מרגלית (2020), הגזענות רק עוברת אל מתחת לפני השטח", ואפשר לכתוב את המידע ולשים אחריו אזכור בסוגריים.

במדויק: דרכי המסירה הן הדרכים למסור בסקירה דברים מן המקורות: דיבור עקיף - פועל אמירה ואחריו ש־ או כי ("שניידר (2019) מוסיפה כי..."); הסגר שמציין את המקור ("לפי מרגלית (2020), ...", "לדברי..."); דיבור ישיר - ציטוט מדויק במירכאות. בסקירה רוב המידע נמסר בפרפרזה עם אזכור, ודיבור ישיר שמור למילים מעטות שחשוב לשמור את הנוסח שלהן.

את המבנה התחבירי של דרכי המסירה (פסוקית מושא בדיבור עקיף, הסגר, נקודתיים ומירכאות בדיבור ישיר) למדתם בתחביר, בשיעור "דרכי מסירה: דיבור ישיר, דיבור עקיף והסגר". בסקירה משתמשים בהם כדי לגוון, וכדי שיהיה ברור של מי כל רעיון.

פועלי אמירה: מה המקור עושה

מה המקור עושהפועל או צירוףמתוך תשובה בבגרות
מציג טענה או עמדהטוענים, לטענת, נטעןהמתנגדים טוענים שהיא מביאה לצביעות
ממליץ או מציע דרךממליץ, מוצעקון (2007) ממליץ לוותר על עונשים ופרסים
מוסיף פרט על מה שנאמרמוסיףשניידר (2019) מוסיפה כי השימוש בה עלול לגרום לבצורות, לסופות ולשיטפונות
מבליט רעיוןמדגישיםשני המקורות מדגישים כי דווקא כיום חשיבותם של מקצועות אלה רבה
מזהיר מפני סכנהמזהיריםמדענים מזהירים מפני הסכנות שבהנדסת אקלים
מוסר ממצא של מחקרנמצא כי, מחקרים מראים כינמצא כי תיפוף משותף בקצב מתואם מגביר את הנכונות לעזור לזולת
מוסר מידע, בלי טענהבלי פועל: אזכור בסוגרייםסולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי... (בועז, 2023; שורק, 2015)
דרך הפתרון

איך מוסרים דברים מן המקור

1. בדקו מה המקור עושה: מוסר מידע, טוען, ממליץ, מזהיר או מדווח על מחקר.

2. בחרו פועל אמירה שמתאים לזה. "טוען" ו"לטענת" - רק כשיש טענה.

3. בדקו של מי הדברים: של כותב המאמר, או של מי שהוא מביא (מתנגדים, חוקר, מרואיין). ייחסו כל עמדה למי שמחזיק בה.

4. גוונו: פעם אזכור בסוגריים בסוף המשפט, פעם שם הכותב ושנה ואחריהם פועל אמירה, פעם הסגר.

5. אל תעמיסו: לא פועל אמירה בכל משפט, ולא מובאות ארוכות.

שים לב

"טוען" ו"לטענת" מתאימים רק לטענה. כשהמאמרים מוסרים מידע ואין בהם טענה, כתבו את המידע ואזכור בסוגריים, בלי "שורק טוען" או "לטענת בועז".

שים לב

כותב שמביא טענות של אחרים כדי לדחות אותן לא מחזיק בהן. במאמר של טריגר הוא תומך בתקינות הפוליטית ומפריך את טענות המתנגדים: בסקירה כותבים "המתנגדים טוענים...", ולא שטריגר מתנגד.

שים לב

אל תכפילו את המסירה: "לדברי סיקרון טוענת ש..." הוא ייחוס מסורבל. בחרו דרך אחת: הסגר ("לדברי X, ...") או פועל אמירה ("X טוענת ש...").

שים לב

שימוש יתר בדרכי מסירה (הסגר בכל משפט, "X אומר... Y אומרת...") פוגם בקריאות הסקירה ובעצמאות שלה.

דוגמה - טענות שהכותב מביא כדי לדחות אותן

מטלת כתיבה: בסקירה הסבירו מהי תקינות פוליטית, והציגו את נימוקי המתנגדים לה. התבססו על מאמרים 2 ו־3.

מאמר 3 (טריגר ורוזנבלום, 2007), פסקה ג: "אני רוצה להציע תשובות על שני טיעונים של רבים מן המתנגדים לתקינות הפוליטית." פסקה ד: "הטיעון הראשון של המתנגדים הוא שהתקינות הפוליטית היא בעצם צביעות כפויה. היא כופה על אנשים לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם. [...] מכאן שבין התקינות הפוליטית ובין הצביעות אין ולא כלום."

מאמר 2 (מרגלית, 2020), פסקה ז: "אנחנו עלולים להתנהג בצביעות. כך נוצר פער בין מה שאנחנו חושבים ובין האופן שבו אנחנו מתנהגים."

מתוך התשובה לדוגמה: המשפט על נימוק הצביעות

פתרון

1. מה כל מקור עושה: מרגלית מתנגדת לתקינות הפוליטית, וטוענת שהיא מביאה לצביעות. טריגר תומך בה: הוא מביא את טענת הצביעות של המתנגדים כדי להפריך אותה ("אין ולא כלום").

2. לכן מטריגר לוקחים רק את הטיעון עצמו, ומייחסים אותו למתנגדים. את ההפרכה שלו לא כותבים: היא לא נימוק של המתנגדים.

3. הצביעות מופיעה בשני המאמרים: פרט משותף, אזכור כפול.

4. פועל האמירה: "טוענים", כי זו טענה של צד בוויכוח.

תשובה

המתנגדים טוענים שהיא מביאה לצביעות: היא כופה על אנשים לומר דברים שאינם מאמינים בהם, וכך נוצר פער בין מחשבותיהם ובין התנהגותם (טריגר ורוזנבלום, 2007; מרגלית, 2020).

6. אזכור מקורות ורישום ביבליוגרפי

אזכור ורישום ביבליוגרפי

אחרי משפט שמבוסס על מאמר כותבים בסוגריים מי כתב ומתי: (גדיש, 2019). בסוף הסקירה, תחת הכותרת "ביבליוגרפיה", כותבים את הפרטים המלאים של כל מאמר.

במדויק: אזכור הוא ציון מקוצר של המקור בגוף הסקירה. בתשובות לדוגמה בבגרות הוא בנוי משם המשפחה של כותב המאמר ומשנת הפרסום, בסוגריים בסוף המשפט או בתוך המשפט. רישום ביבליוגרפי הוא רשימת המקורות בסוף הסקירה, עם הפרטים המלאים של כל מקור, בדרך כלל לפי סדר האל"ף־בי"ת של שמות המשפחה. כל דרך רישום אקדמית מקובלת. כל מקור שהשתמשתם בו מאוזכר בגוף הסקירה ומופיע ברשימה.

את פרטי המקור לא צריך לזכור: מתחת לכל מאמר בשאלון כתוב מאיפה הוא לקוח, למשל: "מעובד על פי גדיש, ר' (יולי, 2019). השירות האמיתי של האקדמיה ללשון [...] מאקו. אוחזר מ־mako.co.il."

צורות האזכור בגוף הסקירה

הצורהמתידוגמה מהבגרות
סוגריים בסוף המשפטמידע ממקור אחד...ולכן היא מחייבת את המקשיב לוותר על עמדת כוח (קסטרו, 2015).
שני מקורות בסוגריים, מופרדים בנקודה ופסיקפרט משותף לשני המאמרים(פרלמן, 2025; פרנקנברג, 2025)
שם ושנה בתוך המשפטכשהכותב הוא הנושא של המשפטשניידר (2019) מוסיפה כי...
הסגר עם שם ושנהכשמוסרים דעה של כותבלפי מרגלית (2020), הגזענות רק עוברת אל מתחת לפני השטח
שני כותבים למאמר אחדמאמר שכתבו שניים(טריגר ורוזנבלום, 2007)
"בתוך"דברים של מרואיין או של אדם אחר שמובאים במאמרלטענת עוז ותמר אלמוג (בתוך הרפז, 2007), ...

רישום ביבליוגרפי

סוג המקורדוגמה מהבגרות
מאמר באתר או בעיתון ברשתקסטרו, ד' (ספטמבר, 2015). הקשבה בעולם של דיבור. אלכסון. אוחזר מ־alaxon.co.il.
מאמר בכתב עת מודפסהרפז, י' (אוקטובר, 2007). בעיות משמעת הן בעיות משמעות. הד החינוך, גיליון 9, עמ' 28–31.
ספרסורובייצקי, ג' (2006). חוכמת ההמונים. ירושלים: עברית.
פרק בספר ערוךטריגר, צ' ורוזנבלום, ע' (2007). פוליטיקלי קורקט. בתוך: מטלון ר' (עורכת), ללא מילים – התרבות הישראלית בראי השפה (עמ' 330–332). דביר.

בתשובות לדוגמה הסדר בכל רישום הוא: שם משפחה, אות ראשונה של השם הפרטי (תאריך). כותרת המאמר. שם הבמה (האתר, העיתון, כתב העת או הספר). מקום הפרסום או הכתובת באינטרנט.

דרך הפתרון

איך כותבים את הביבליוגרפיה

1. מצאו מתחת לכל מאמר שהשתמשתם בו את שורת המקור ("מעובד על פי...").

2. העתיקו אותה כמו שהיא, בלי המילים "מעובד על פי".

3. סדרו את המקורות לפי סדר האל"ף־בי"ת של שמות המשפחה.

4. כתבו את הרשימה בסוף הסקירה, תחת הכותרת "ביבליוגרפיה".

5. בדקו: כל מקור ברשימה אוזכר בגוף הסקירה, והשם והשנה זהים בשני המקומות.

שים לב

שכחה של האזכור בגוף הסקירה או של הביבליוגרפיה היא טעות שחוזרת כמעט בכל בחינה. בכל מטלה כתוב: "אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה)".

שים לב

אל תעמיסו אזכורים. בסקירה על שני מקורות בלבד, אזכור אחרי כל משפט פוגם בקריאות. אחרי כמה משפטים רצופים מאותו מקור אפשר לכתוב אזכור אחד, למשל בסוף הפסקה.

שים לב

דברים של חוקר שמובא במאמר מאזכרים לפי המאמר: את דברי ד"ר דורון שבמאמר של נצר מאזכרים (נצר, 2017). אם כותבים את שם החוקר, כתבו שהדברים שלו, ועדיין אזכרו את המאמר.

שים לב

כל דרך רישום אקדמית מקובלת. העיקר: שם הכותב, השנה, כותרת המאמר והבמה, בסדר אחיד בכל הרשימה.

דוגמה - אזכור כפול וביבליוגרפיה משני מאמרים

מטלת כתיבה: בסקירתכם הציגו את מטרותיה של האקדמיה ללשון העברית, שנקבעו לה בעת הקמתה, והסבירו את ההתפתחות שחלה בפעילותה בעשורים האחרונים.

התבססו על מאמרים 1 ו־3 בלבד.

הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).

שורות המקור שמתחת למאמרים:

מאמר 1: "מעובד על פי בן־יהודה, ט' (2024). בת שבעים וצופה אל הבאות. האקדמיה ללשון העברית. אוחזר מ־ hebrew-academy.org.il."

מאמר 3: "מעובד על פי גדיש, ר' (יולי, 2019). השירות האמיתי של האקדמיה ללשון [...] מאקו. אוחזר מ־mako.co.il."

מתוך התשובה לדוגמה: משפט עם אזכור כפול, והביבליוגרפיה

פתרון

1. המשפט עוסק במטרה הכללית של האקדמיה (לחקור, לשמר ולטפח את הלשון), והיא מופיעה בשני המאמרים: פרט משותף, ולכן אזכור כפול - שני מקורות בסוגריים, מופרדים בנקודה ופסיק.

2. באזכור רק שם המשפחה והשנה: בן־יהודה, 2024; גדיש, 2019.

3. לביבליוגרפיה מעתיקים את שתי שורות המקור בלי "מעובד על פי".

4. סדר אל"ף־בי"ת: בן־יהודה (ב) לפני גדיש (ג).

תשובה

...מטרתה הכללית היא לעצב ולכוון את דמותה הרוחנית של המדינה, ולחקור, לשמר ולטפח את הלשון העברית (בן־יהודה, 2024; גדיש, 2019).

ביבליוגרפיה

בן־יהודה, ט' (2024). בת שבעים וצופה אל הבאות. האקדמיה ללשון העברית. אוחזר מ־hebrew-academy.org.il.

גדיש, ר' (יולי, 2019). השירות האמיתי של האקדמיה ללשון [...] מאקו. אוחזר מ־mako.co.il.

7. משלב, לכידות ותקינות

משלב ולכידות

סקירה נכתבת בלשון של טקסט עיוני, ולא בלשון של שיחה או של מודעה. וכל משפט בה מתחבר לקודם: "ראשית, השיעמום מניע אותנו... שנית, הוא מעודד יצירתיות... שלישית, אצל ילדים..." - הקורא יודע בכל רגע איפה הוא.

במדויק: משלב הוא רמת הלשון של הטקסט. בסקירה המשלב צריך להיות אחיד והולם כתיבה עיונית: משפטים שלמים, בלי לשון דיבור, בלי "אני" ובלי פנייה לקורא, בדרך כלל בגוף שלישי (אפשר "אנו" כללי). לכידות היא הקישור בין חלקי הטקסט: כל פסקה עוסקת בעניין אחד, ומילות קישור מחברות בין המשפטים ובין הפסקות, כך שהסקירה נקראת כרצף אחד ולא כאוסף של פרטים.

המאמרים בשאלון כתובים לפעמים בסגנון אישי או בלשון דיבור ("תגבץ" חמוד, "היי"). בסקירה הסגנון הזה לא נשמע: הלשון של הסקירה אחידה, ולא מזכירה את הסגנון של כותב המאמר.

מילות קישור בסקירה

מה המילים עושותהקשר הלוגימתוך תשובות בבגרות
פותחות פרטים ברשימהריבוי והוספהראשית, שנית, שלישית, לבסוף; סיבה אחת, סיבה נוספת; דרך נוספת
מוסיפות פרטריבוי והוספהנוסף על כך, זאת ועוד, יתרה מזאת, כמו כן
מעבירות לצד השני של הנושאניגוד (לפעמים גם ויתור)אולם, אך
מודות בצד אחד ומדגישות את השניויתורעם זאת, אף ש..., אומנם... אך...
מחברות פרט דומה ממקור אחרהשוואהברוח דומה
מציגות שני צדדים זה מול זההשוואה (בבגרות מתקבל גם ניגוד)לעומת זאת
נותנות סיבהסיבה ותוצאהשכן
מסיקות ומסכמותסיבה ותוצאהולכן, מכאן ש..., נמצא אפוא, נראה אפוא, אם כן
מביאות דוגמההדגמהכך, למשל
שים לב

"עם זאת" ו"אומנם... אך" הן מילים של ויתור. בפתרונות שבבגרות "עם זאת" מסומנת גם כ"ויתור/ניגוד", ולכן גם ניגוד מתקבל. "אך", "אבל", "אולם" מבטאות בדרך כלל ניגוד, ולפעמים ויתור.

לשון תקינה בסקירה

- מבנה משפט תקין: משפט שלם, עם נושא ונשוא. לא "לבדוק את המקור." אלא "מומלץ לבדוק את המקור".

- התאם במין, במספר וביידוע: "שלושה תנאים", לא "שלוש תנאים".

- מילות יחס תקינות, ושימוש תקני בשם המספר ובאותיות השימוש.

- פיסוק: נקודה בסוף משפט, פסיק בין חלקים, מירכאות סביב ציטוט.

- חלוקה לפסקות: מומלץ פסקה לפתיחה, פסקה לכל דרישה וסיום.

- כתיב נכון, גם של מילים שמופיעות במאמר.

- ניסוח מדויק: לא "החשיבות חשובה מאוד"; מילה שלא בטוחים במשמעותה - לא כותבים.

דרך הפתרון

איך בודקים את הסקירה לפני ההגשה

1. מבנה: יש פתיחה, פסקה לכל דרישה וסיום. כל פסקה נפתחת במשפט שאומר במה היא עוסקת.

2. לכידות: בין הפסקות ובין הפרטים יש מילות קישור, והן מתאימות לקשר (ניגוד במעבר בין צדדים, הוספה ברשימה).

3. משלב: אין "אני", "לדעתי", "כדאי לך", פנייה לקורא או לשון דיבור.

4. תקינות: משפטים שלמים, התאם במין ובמספר, פיסוק, כתיב.

5. היקף: 100–200 מילים, בלי הכותרת והביבליוגרפיה.

6. מקורות: אזכור בגוף הסקירה, וביבליוגרפיה בסופה.

שים לב

אל תכתבו בגוף ראשון יחיד או בגוף שני ("אני חושב", "כדאי לך"), ואל תכתבו משפט שהוא רק שם פועל או שם פעולה ("לבדוק את המקור.", "פיתוח סקרנות."). כתבו: "מומלץ לבדוק...", "כדאי לפתח...".

שים לב

הסקירה היא טקסט מידע, לא מודעה ולא נאום: בלי פנייה לקוראים ("בואו ללמוד שפות!").

שים לב

הסיום לא מביע עמדה אישית ("לסיכום, אני חושב ש..."). בתשובות לדוגמה הוא משפט מכליל אחד, שנפתח ב"נמצא אפוא", "נראה אפוא" או "אם כן", או במשפט ויתור: "הקשבה מיטבית אמנם דורשת מאמץ, ויתור ותשומת לב מלאה, אך היא מעניקה לדובר תחושת ערך ומסייעת לו להכיר את עצמו."

שים לב

בחרו מילת קישור לפי הקשר. במטלה שמונה תנאים ("התנאי הבסיסי", "תנאי נוסף", "התנאי השלישי") אין צורך ב"לעומת זאת" או ב"לכן": אין שם השוואה או ניגוד, ואין מסקנה.

דוגמה - פסקת גוף לכידה עם רשימת יתרונות

מטלת כתיבה: לקראת הדיון כתבו סקירה על פי מאמרים 2 ו־3: הגדירו מהו שיעמום והציגו את היבטיו החיוביים.

מאמר 2 (מרגלית, 2019), פסקה א: "מטרתו של השיעמום היא לגרום לנו להבין שאנו מצויים בפעילות שאינה מהווה עבורנו אתגר, ולהניע אותנו לעסוק בפעילויות משמעותיות יותר בעבורנו." פסקה ד: "שיעמום הוא השער שמבעדו המחשבות מתחילות לנדוד. כאשר המחשבות נודדות, האסוציאציות מתחילות לעלות."

מאמר 3 (שפילמן, 2019), פסקה ג: "בתחושה הלא נעימה של השיעמום טמון גם היתרון שלו – תחושה זו עשויה להניע אותנו לחפש דרך לצאת מן המצב הנוכחי." פסקה ד: "שיעמום מאלץ את הילד לבחור מה לעשות. [...] עמדת הבחירה מאפשרת לילד ללמוד להכיר את עצמו [...] וזוהי בדיוק יצירתיות". פסקה ז: "חוויה של שיעמום עשויה לסייע לילד ללמוד להיות אחראי לרווחה הנפשית שלו."

מתוך התשובה לדוגמה: פסקת ההיבטים החיוביים

פתרון

1. משפט מעבר מן ההגדרה (תחושה לא נעימה) אל היתרונות: "דווקא בתחושה זו טמונים יתרונותיו." כך הפסקה מתחברת לפסקה הקודמת.

2. שלושה יתרונות, ולכן מילות רשימה: "ראשית", "שנית", "שלישית".

3. היתרון הראשון משותף לשני המאמרים (הנעה לפעולה משמעותית יותר): אזכור כפול.

4. היתרון השלישי (הכרה עצמית ועצמאות אצל ילדים) ייחודי למאמר 3: אזכור אחד. את היתרון השני (יצירתיות) התשובה לדוגמה מפרטת לפי מאמר 2 (נדידת מחשבות, חשיבה אסוציאטיבית), ולכן מאזכרת רק אותו. גם מאמר 3 מזכיר יצירתיות (פסקה ד), כך שאפשר להוסיף גם אותו לאזכור.

5. משלב: גוף שלישי ו"אנו" כללי, משפטים שלמים, בלי "לדעתי".

תשובה

דווקא בתחושה זו טמונים יתרונותיו. ראשית, השיעמום מניע אותנו לצאת מן המצב הנוכחי ולחפש עיסוק משמעותי יותר (מרגלית, 2019; שפילמן, 2019). שנית, הוא מעודד יצירתיות: כשהסביבה החיצונית אינה מעניינת אותנו, המחשבות נודדות, והחשיבה האסוציאטיבית שמתעוררת מאפשרת לבחון בעיות מזווית חדשה ולמצוא להן פתרונות מקוריים (מרגלית, 2019). שלישית, אצל ילדים השיעמום מאלץ לבחור מה לעשות, ובכך מסייע להם להכיר את עצמם, לגלות תחומי עניין ולפתח עצמאות ואחריות לרווחתם הנפשית (שפילמן, 2019).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.