דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט לימודי מבנים 90419 - קיץ 2025 מועד א'

אדריכלות ועיצוב פנים · סמל 90419 · 5 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בלימודי מבנים, קיץ 2025 מועד א', כל 5 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה חמש שאלות:

שאלה 1 חובה – 40 נקודות

שאלה 2 חובה – 30 נקודות

משאלות 3-5 יש לענות על שתי שאלות בלבד, ערך כל שאלה - 15 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

אם חסר בשאלה נתון, יש לציין זאת בתשובה ולהוסיף נתון מתאים שיאפשר להמשיך בפתרון השאלה. יש לנמק את הבחירה.

חומר עזר: 1. כל חומר עזר למעט מחשב מכל סוג.

2. מחשבון עם אחוזים (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

3. ת"י 466

שאלה 1 · תכנון תקרת בית מגורים בקורות סמויות

בתרשים מספר 1א' מסורטטת תוכנית קומת קרקע בבית מגורים צמוד קרקע

בתרשים מספר 1ב' מסורטטת תוכנית של תקרת קומת הקרקע.

הקירות והמחיצות בנויים מבלוקים, למעט קירות הממ"ד, העשויים מבטון.

כל העמודים המתוכננים בבית יהיו במידות 20/50 ס"מ. את העמודים ניתן למקם בקירות שבהיקף הבית ובמחיצות שבתוך הבית. מאחר שרוחב העמודים גדול מרוחב המחיצות, העמודים יכולים לבלוט מהמחיצה.

אפשר לבצע קורות בולטות (תחתונות או עליונות) רק בקירות החוץ ובהיקף התקרה.

נתון שעובי תקרת הממ"ד, הוא כעובי כל התקרה. אין צורך לתכנן את תקרת הממ"ד.

עומס קבוע בנוסף למשקלה העצמי של התקרה: 4.5 ק"נ למ"ר (0.45 טון למ"ר).

עומס שימושי של התקרה: 2.0 ק"נ למ"ר (0.2 טון למ"ר).

אם בחרתם בתקרת צלעות: המשקל המרחבי של בלוקים: 4.5 ק"נ למ"ק (0.45 טון למ"ק)

ורוחב הצלע: 17 ס"מ.

סוג הבטון: ב-30, האגרגט גירי.

תרשים 1ג עבור סעיף ז' בלבד.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

החליטו על מיקום העמודים בהיקף הבית ובתוך שטח הדירה.

סמנו בתרשים מספר 1א את מיקום העמודים שבחרתם.

סרטטו את העמודים בקנ"מ 1:100 . מספרו את כל העמודים.

(5 נקודות)
ב.

העתיקו לתרשים מספר 1ב את העמודים שסימנתם בתרשים מספר 1א, בקנ"מ 1:100 , כולל מספור העמודים.

קבעו את כיוון המתיחה של התקרה ובחרו את סוג התקרה היעיל ביותר. נמקו את בחירתכם.

(5 נקודות)
ג.

על גבי תרשים מספר 1ב, סרטטו את הקורות הפנימיות שבחרתם (הקפידו לסרטט את ציר הקורות).

חלקו באופן ברור את התקרה לאזורים עם סכמות סטטיות מתאימות ותנו שם לכל סכמה סטטית.

(5 נקודות)
ד.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של התקרה.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של הקורות הפנימיות.

(6 נקודות)
ה.

על פי הסכמות הסטטיות שקבעתם, בחרו את Lo שעל פיו הייתם מתכננים את עובי התקרה.

רשמו איזו סכמה קבעה את Lo שבחרתם.

חשבו את העובי המינימלי של התקרה על פי שקולי הכפף לפי ת"י 466.

סרטטו את חתך התקרה עם העובי שחישבתם. תארו בקצרה את המבנה של תקרת צלעות

(7 נקודות)
ו.

חשבו את העומס המועבר מהתקרה לקורה עם המפתח השקיל המקסימלי בלבד. (ללא משקל עצמי של הקורה).

(אם המפתח המקסימלי נקבע על ידי יותר מקורה אחת, בחרו אחת מהן באופן שרירותי).

הציגו סכמה סטטית של הקורה שבחרתם. הסכמה תכלול את: שמות הסמכים, המפתחים והעומס על הקורה.

(6 נקודות)
ז.

בתרשים 1ג מסומנים עמודים A ו- B וכן קורה ק- 1 וקורה ק-2. (מיקום העמודים והקורות אינו חלק מהפתרון של התקרה): שרטטו סכמות סטטיות של הקורות ק-1 ו-ק-2. הסכמות יכללו את: שמות הסמכים, מפתחים ושרטוט צורת העומס הפועל על כל קורה. אין לחשב את הערך הכמותי של העומסים על הקורות אלא את צורת הפרישה שלהם ומיקומם וכן יש לתת שם לכל עומס ולציין מהיכן הוא מגיע ובאילו יחידות הוא נימדד.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

17 עמודים 20/50 ס"מ: בכל פינות הבית ופינות הקטע הפתוח שבין חדר השינה לאגף ההורים, בקירות החוץ במפגשי קירות ובקטעי קיר מלאים שבין החלונות, ועמוד פנימי אחד (16) בקצה המחיצה שבין המבואה לסלון. קירות הממ"ד וקיר הבטון שליד חדרי הרחצה משמשים סמכים בעצמם, ובחלל הסלון והמטבח אין עמודים.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר, מגפ"ס); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/50 ס"מ, בתוך קירות החוץ או בתוך מחיצות (מותר להם לבלוט מהמחיצה), ולא בתוך חלון, דלת או חלל פתוח של חדר; קורות בולטות רק בקירות החוץ ובהיקף התקרה, ובכל מקום אחר בתוך הבית קורות סמויות; כל קורה נשענת על עמודים או על קירות הבטון של הממ"ד; כל שדה של התקרה נשען על קורות או על קירות בטון, ולכל זיז יש תקרה מאחוריו שמאזנת אותו; כיוון המתיחה הוא הכיוון הקצר או הכיוון שנותן רצועות נמשכות; וסוג התקרה מנומק לפי גודל המפתחים.

מבוקש: למקם עמודים 20/50 ס"מ בקירות החוץ ובמחיצות, למספר אותם ולסרטט אותם בתרשים 1א.

קריאת תרשים 1א.

•הבית במידות כוללות 1815/1800 ס"מ (כולל הגגון שבדרום). בצד המערבי הממ"ד (קירות בטון) וחדר שינה, באמצע קטע פתוח (חצר) ברוחב 350 ס"מ בין חדר השינה לחדר ההורים, ובמזרח אגף ההורים עם חדר רחצה.

•בדרום: מטבח וסלון, חלל פתוח אחד של כ-1275 ס"מ במזרח-מערב, ובקיר הדרומי מפרץ של חלון המטבח. מדרום לקיר הדרומי גגון של 200 ס"מ (קו קצה גגון).

•בין חדרי הרחצה למטבח עובר קיר בטון (מסומן בקווקו כמו קירות הממ"ד), וממשיך מזרחה כמחיצה עד המבואה.

•קירות הבלוקים אינם נושאים, ולכן התקרה נשענת על שלד של עמודים וקורות. קירות הבטון (הממ"ד והקיר שליד חדרי הרחצה) נושאים בעצמם.

העקרונות למיקום העמודים.

1. עמוד בכל פינה של הבית ובכל פינה של הקטע הפתוח, כי שם נפגשות קורות ההיקף.

2. עמוד במקום שבו קורה פנימית (סמויה) פוגשת קיר חוץ, כדי שתהיה לה סמך.

3. העמוד נמצא בקטע קיר מלא: בודקים מול שרשראות המידות שהוא לא נכנס לחלון או לדלת.

4. בחלל הסלון והמטבח לא מעמידים עמוד; עמוד פנימי ממוקם רק בקצה מחיצה, ומותר לו לבלוט ממנה.

רשימת העמודים (המספור כמו באיור הפתרון):

עמודהמיקום
1הפינה הצפון-מזרחית של חדר השינה, בקצה הקיר הצפוני ליד הקטע הפתוח
2הפינה הצפון-מערבית של אגף ההורים
3הפינה הצפון-מזרחית של הבית
4הקיר המזרחי של חדר ההורים, בקטע הקיר המלא שמצפון לחלון (כ-200 ס"מ מהפינה)
5הפינה הדרום-מזרחית של חדר השינה, בפינת הקטע הפתוח
6הפינה הדרום-מערבית של אגף ההורים, בפינת הקטע הפתוח
7הקיר המזרחי, במפגש עם הקיר שבין חדר ההורים לחדר הרחצה שלו
8הקיר המערבי של אזור הרחצה של ההורים, בקו קיר הבטון והמחיצה (קצה הקורה ק-D)
9הקיר המערבי של המטבח, בקטע הקיר המלא שמדרום לדלת
10הפינה הדרום-מערבית של אגף ההורים
11הפינה הדרום-מזרחית של אגף ההורים
12הפינה הדרום-מערבית של הבית
13הקיר הדרומי, בפינה המערבית של מפרץ חלון המטבח
14הקיר הדרומי, בפינה המזרחית של המפרץ
15הפינה הדרום-מזרחית של הסלון
16עמוד פנימי בקצה המזרחי של המחיצה שבין המבואה לסלון, בקו קיר הבטון
17הקיר שבין חדר ההורים לחדר הרחצה שלו, ליד המקלחת (סמך ביניים לקורה הסמויה ק-I)

בדיקה מול הפתחים. כל העמודים נמצאים בפינות או בקטעי קיר מלאים: עמוד 4 בקטע הקיר שבין הפינה לחלון של חדר ההורים, עמוד 9 מתחת לדלת הכפולה של המטבח, ועמודים 13 ו-14 בפינות המפרץ, מחוץ לחלון שבו. אף עמוד לא עומד בחלל הסלון או המטבח.

הערה על איור הפתרון: באיור העמוד שבקיר שבין חדר ההורים לחדר הרחצה מסומן גם הוא "4", כמו העמוד שבקיר המזרחי; כאן הוא מסומן 17, כדי שלכל עמוד יהיה מספר משלו.

תשובה: 17 עמודים 20/50 ס"מ בפינות הבית ובפינות הקטע הפתוח, במפגשי קירות ובקטעי קיר מלאים, ועמוד פנימי אחד בקצה המחיצה שבין המבואה לסלון. הממ"ד וקיר הבטון משמשים סמכים בעצמם.

סעיף ב

תשובה:

העמודים מועתקים לתרשים 1ב באותם מקומות ובאותם מספרים. התקרה: תקרת צלעות בעובי אחיד, הנשענת על קורות סמויות בתוך הבית ועל קורות בולטות בהיקף; כיוון המתיחה צפון-דרום. הנימוק: אסור להוריד קורות לחלל הבית, והמפתחים גדולים (עד כ-7.5 מ'), ולכן דרושה תקרה עבה וקלה - תקרת צלעות.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד.

מבוקש: להעתיק את העמודים לתרשים 1ב, לקבוע כיוון מתיחה ולבחור סוג תקרה.

שלב 1: העתקה. מסמנים בתרשים 1ב את 17 העמודים באותם מקומות ובאותם מספרים, בעזרת קווי הקירות המקווקווים ושרשראות המידות. עמודים שמסומנים בתרשים 1א ואינם תואמים לתרשים 1ב מורידים ניקוד, ולכן מעתיקים בדיוק.

שלב 2: האילוץ. קורות בולטות מותרות רק בקירות החוץ ובהיקף התקרה. בתוך הבית כל קורה חייבת להיות סמויה, כלומר בתוך עובי התקרה.

שלב 3: המפתחים. בחלל הסלון והמטבח המרחק בצפון-דרום בין קו קיר הבטון והמחיצה לקיר הדרומי הוא 748 ס"מ, ובמזרח-מערב החלל ארוך יותר (כ-1275 ס"מ). אין שם קיר או עמוד שאפשר להעביר עליו קורה בולטת.

שלב 4: סוג התקרה. הקורות הסמויות נמצאות בתוך עובי התקרה, ובמפתחים של כ-4 מ' הן צריכות גובה של כ-30 ס"מ (סעיף ה). תקרה מקשית בעובי 30 ס"מ שוקלת 0.30⋅25=7.5 kN/m20.30\cdot25=7.5\,\text{kN/m}^2. בתקרת צלעות באותו עובי בלוקי המילוי הקלים מחליפים את הבטון באזור המתוח, והמשקל העצמי כ-3.8 kN/m23.8\,\text{kN/m}^2, כמחצית. כך מקבלים תקרה עבה (מתאימה למפתח של 7.5 מ' ולקורות הסמויות) וקלה. לכן: תקרת צלעות על קורות סמויות.

שלב 5: כיוון המתיחה - צפון-דרום.

1. זה הכיוון הקצר של החלל הגדול (748 מול כ-1275 ס"מ).

2. בכיוון הזה יש קווי סמך רציפים במזרח-מערב: הקיר הצפוני, הקורות הסמויות ק-B, ק-C ו-ק-I, קו קיר הבטון והקורה הסמויה ק-D, והקיר הדרומי.

3. הגגון הדרומי (200 ס"מ) הוא זיז בהמשך הצלעות, והתקרה שמאחוריו מאזנת אותו.

4. הצלעות שליד הממ"ד ממשיכות אל תקרת הממ"ד, שעובייה כעובי התקרה, ולכן הן רתומות שם.

שלב 6: הסימון. בכל אזור מסרטטים חץ דו-ראשי צפון-דרום עם שם הסכמה (R1 עד R4), כמו באיור הפתרון של סעיף ג.

תשובה: תקרת צלעות בעובי אחיד על קורות סמויות בתוך הבית וקורות בולטות בהיקף, מתיחה צפון-דרום. הנימוק: אי אפשר להוריד קורות לחלל הבית והמפתחים גדולים, ולכן נדרשת תקרה עבה וקלה.

סעיף ג

תשובה:

קורות סמויות פנימיות: ק-B (מקיר הממ"ד לעמוד 5), ק-D (מקצה קיר הבטון דרך עמוד 16 לעמוד 8), ק-I (עמודים 6, 17, 7) ו-ק-F (עמודים 13, 14, מעל מפרץ המטבח); בקירות החוץ קורות בולטות. ארבעה אזורים: R1 (מתחת לממ"ד), R2 (חדר השינה והמשכו דרומה), R3 (מתחת לקטע הפתוח), R4 (אגף ההורים), כולם במתיחה צפון-דרום.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד.

מבוקש: לסרטט את צירי הקורות הפנימיות על תרשים 1ב, ולחלק את התקרה לאזורים עם סכמות סטטיות בעלות שם.

שלב 1: איפה צריך קורה. בכל קו שבו נגמרות או נשענות הצלעות (צלעות צפון-דרום נשענות על קווים במזרח-מערב), ובכל קו היקף בין עמודים.

שלב 2: הקורות הפנימיות (סמויות), עם הציר שלהן.

קורההצירהסמכיםהנימוק
ק-Bהקיר הדרומי של חדר השינהקיר הממ"ד, עמוד 5סמך לצלעות של חדר השינה ושל השדה שמדרום לו
ק-Dבהמשך קיר הבטון מזרחהקצה קיר הבטון, עמוד 16, עמוד 8קו הסמך שבין המבואה לסלון
ק-Iהקיר הדרומי של חדר ההוריםעמודים 6, 17, 7סמך ביניים של צלעות אגף ההורים
ק-Fהקיר הדרומי, מעל מפרץ המטבחעמודים 13, 14בקו הזה אין קיר (הקיר נסוג למפרץ), ולכן הקורה סמויה

שלב 3: קורות ההיקף (בולטות) בקירות החוץ: ק-A בקיר הצפוני של חדר השינה, ק-C בשפה הדרומית של הקטע הפתוח (עמודים 5, 6), ק-H בקיר הדרומי של אגף ההורים (עמודים 10, 11), ק-G ו-ק-E בקיר הדרומי (עמודים 12, 13 ו-14, 15), וקורות בקיר הצפוני ובקיר המזרחי של אגף ההורים ובקיר המערבי. הקורות האלה מותרות כבולטות, כי הן בקירות החוץ.

שלב 4: האזורים והסכמות. החיצים צפון-דרום, ובכל אזור שם:

סכמההאזור (במזרח-מערב)הסמכים מצפון לדרום
R1מתחת לממ"ד ולחדרי הרחצהקיר הממ"ד (ריתום), קיר הבטון, הקיר הדרומי, גגון
R2חדר השינה ומה שמדרום לוק-A, ק-B, קיר הבטון, הקיר הדרומי, גגון
R3מתחת לקטע הפתוח, עד אגף ההוריםק-C, ק-D, הקיר הדרומי, גגון
R4אגף ההוריםהקיר הצפוני של האגף, ק-I, ק-H

תשובה: קורות סמויות ק-B, ק-D, ק-I ו-ק-F, וקורות בולטות בקירות החוץ. ארבע סכמות R1 עד R4, כולן במתיחה צפון-דרום.

סעיף ד

תשובה:

תקרה: R1 - זיז 225, שדות 748 ו-247, רתומה בממ"ד; R2 - זיז 225, שדות 748, 247, 570; R3 - זיז 225, שדות 748, 247; R4 - שדות 570 ו-480. קורות סמויות: ק-B - 400 (רתומה בממ"ד, פרקית בעמוד 5); ק-D - 270 ו-420; ק-I - 260 ו-340; ק-F - 330.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד.

מבוקש: סכמות סטטיות של רצועות התקרה ושל הקורות הסמויות, עם שמות הסמכים והמפתחים (ס"מ, בין צירים).

חלק 1: סכמות התקרה. בכל סכמה צלע אחת, עם עומס מפורס אחיד לכל אורכה.

סכמהמצפון לדרום: סמכים ומפתחים
R1ריתום בקיר הממ"ד, שדה 247, קיר הבטון, שדה 748, ק-G, זיז 225
R2ק-A, שדה 570, ק-B, שדה 247, קיר הבטון, שדה 748, ק-F, זיז 225
R3ק-C, שדה 247, ק-D, שדה 748, ק-E, זיז 225
R4הקורה הצפונית של אגף ההורים, שדה 570, ק-I, שדה 480, ק-H

הסברים:

1. ב-R1 הצלעות ממשיכות אל תקרת הממ"ד, שעובייה כעובי התקרה, ולכן הקצה הצפוני רתום.

2. כל קורה או קיר שהצלעות עוברות מעליהם הם סמך פרקי (משולש).

3. הזיז של 225 ס"מ הוא הגגון: 200 ס"מ מפן הקיר ועוד חצי עמוד עד ציר הקורה.

חלק 2: סכמות הקורות הסמויות. כולן על סמכים פרקיים, חוץ מהקצה של ק-B שבקיר הממ"ד, שבו הקורה רתומה בקיר הבטון.

קורההסמכיםהמפתחים
ק-Bריתום בקיר הממ"ד, עמוד 5400
ק-Dקצה קיר הבטון, עמוד 16, עמוד 8270, 420
ק-Iעמודים 6, 17, 7260, 340
ק-Fעמודים 13, 14330

באיורים שאחרי הפתרון מוצגות הסכמות R1, R2, R3 והקורות ק-B, ק-D, ק-F. את R4 (הקורה הצפונית של אגף ההורים - 570 - ק-I - 480 - ק-H) ואת ק-I (עמוד 6 - 260 - עמוד 17 - 340 - עמוד 7) מסרטטים באותו אופן: קורה על סמכים פרקיים עם המפתחים שבטבלאות, לפי המידות של תוכנית התקרה בסעיף ג.

תשובה: R1: זיז 225, 748, 247 רתומה; R2: זיז 225, 748, 247, 570; R3: זיז 225, 748, 247; R4: 570, 480. קורות: ק-B 400 (רתומה-פרקית), ק-D 270+420, ק-I 260+340, ק-F 330.

סעיף ה

תשובה:

L0=0.7⋅748=524L_0=0.7\cdot748=524 ס"מ, נקבע על ידי השדה של 748 ס"מ בסכמות R1-R3. עובי מוערך 524/18≈29524/18\approx29 ס"מ, וגם הקורה הסמויה ק-D דורשת 420/14=30420/14=30 ס"מ, ולכן נבחר 30 ס"מ (בלוק 25 + טבלה 5). בדיקה לפי ת"י 466: Fser=10.31 kN/m2F_{ser}=10.31\ \text{kN/m}^2, k12=24.16k_{12}=24.16, k11=0.76k_{11}=0.76, hreq=524/(24.16⋅0.76)=28.5h_{req}=524/(24.16\cdot0.76)=28.5 ס"מ <30<30 ס"מ - מתאים.

מבוקש: L0L_0 קובע, עובי מינימלי לפי שיקולי כפף, חתך ותיאור של תקרת צלעות.

שלב 1: מפתחים שקילים. L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L, עם המקדמים המקובלים: שדה פשוט 1.0; קצה אחד נמשך או רתום 0.8; שני הקצוות 0.6; קצה שממשיך בזיז מופחת ב-0.1; זיז 2.2.

סכמההשדהα\alphaL0L_0 (ס"מ)
R1, R2, R3748, זיז מצד אחד ונמשך מהצד השני0.7524
R1, R2, R3זיז 2252.2495
R2570, פשוט בצפון ונמשך בדרום0.8456
R1, R2, R3247, נמשך או רתום בשני הקצוות0.6148
R4570, נמשך מצד אחד0.8456
R4480, נמשך מצד אחד0.8384

הקובע: השדה של 748 ס"מ (סכמה R1, וכמוה R2 ו-R3): L0=0.7⋅748=524L_0=0.7\cdot748=524 ס"מ.

שלב 2: הנחת עובי.

•לפי התקרה: h≈L018=52418=29.1h\approx\frac{L_0}{18}=\frac{524}{18}=29.1 ס"מ.

•לפי הקורה הסמויה הקובעת, ק-D (סעיף ו): h≈L014=42014=30h\approx\frac{L_0}{14}=\frac{420}{14}=30 ס"מ. הקורה הסמויה נמצאת בתוך עובי התקרה, ולכן גם היא קובעת את העובי.

•נבחר h=30h=30 ס"מ: בלוק בגובה 25 ס"מ וטבלה עליונה (בטון יצוק) של 5 ס"מ.

שלב 3: משקל עצמי. צלעות 17 ס"מ, בלוקים 50 ס"מ, כלומר צלע כל b=50+17=67b=50+17=67 ס"מ.

•עובי בטון שקול (נפח הבטון למ"ר תקרה): טבלה 0.05 מ' וצלעות 0.17⋅0.250.67=0.063\frac{0.17\cdot0.25}{0.67}=0.063 מ', כלומר 0.1130.113 מ'. מעגלים כלפי מעלה ל-tc≈0.12t_c\approx0.12 מ', כדי לכלול את צלעות הרוחב והרצועות המלאות ליד הקורות.

•עובי בלוקים שקול: tb=0.30−0.12=0.18t_b=0.30-0.12=0.18 מ'.

•gself=0.12⋅25+0.18⋅4.5=3.0+0.81=3.81 kN/m2g_{self}=0.12\cdot25+0.18\cdot4.5=3.0+0.81=3.81\ \text{kN/m}^2 (0.38 ט'/מ"ר).

שלב 4: עומס שירות.

Σg=3.81+4.5=8.31 kN/m2\Sigma g=3.81+4.5=8.31\ \text{kN/m}^2, q=2.0 kN/m2q=2.0\ \text{kN/m}^2, ולכן Fser=8.31+2.0=10.31 kN/m2F_{ser}=8.31+2.0=10.31\ \text{kN/m}^2 (1.03 ט'/מ"ר).

שלב 5: המקדמים של ת"י 466 (ב-30, אגרגט גירי).

•k12=24.4⋅10Fser3=24.4⋅1010.313=24.16k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{F_{ser}}}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{10.31}}=24.16 (עם FserF_{ser} ב-kN/m2\text{kN/m}^2; זה אותו ביטוי כמו 24.4⋅1/Fser324.4\cdot\sqrt[3]{1/F_{ser}} עם FserF_{ser} בטון למ"ר).

•k11k_{11} מטבלת התקן לחתך T: hhf=305=6\frac{h}{h_f}=\frac{30}{5}=6, bb0=6717=3.94\frac{b}{b_0}=\frac{67}{17}=3.94, ומהטבלה k11=0.76k_{11}=0.76.

שלב 6: העובי הדרוש.

hreq=L0k11⋅k12=5240.76⋅24.16=28.5 cm<30 cmh_{req}=\frac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}=\frac{524}{0.76\cdot24.16}=28.5\ \text{cm}<30\ \text{cm}

העובי של 30 ס"מ מתאים.

שלב 7: החתך (במפלס +3.70). טבלה עליונה 5 ס"מ לכל הרוחב; מתחתיה צלעות ברוחב 17 ס"מ ובגובה 25 ס"מ; בין הצלעות בלוקי מילוי ברוחב 50 ס"מ ובגובה 25 ס"מ; המרחק בין צירי הצלעות 67 ס"מ (50+1750+17; באיור החתך רשום 66, בעיגול), והגובה הכולל 30 ס"מ.

שלב 8: תיאור תקרת צלעות. תקרת צלעות בנויה מקורות קטנות זהות בחתך T, הנקראות צלעות, שנמתחות בכיוון אחד במרחקים קבועים, וטבלת בטון דקה מעליהן שיוצקים יחד איתן. בין הצלעות בלוקי מילוי קלים, שמשמשים טפסה אבודה ואינם נושאים. הזיון הראשי נמצא בתחתית הצלעות, והטבלה מקבלת רשת. עומס התקרה מתחלק שווה בין הצלעות, וכל צלע מעבירה אותו לקורות שבקצותיה. היתרון: משקל קטן ביחס לעובי, ולכן מתאימה למפתחים גדולים.

תשובה: L0=0.7⋅748=524L_0=0.7\cdot748=524 ס"מ, מהשדה של 748 ס"מ בסכמה R1 (וכמוה R2, R3). עובי התקרה 30 ס"מ (בלוק 25 וטבלה 5); לפי ת"י 466 נדרש h=28.5h=28.5 ס"מ <30<30 ס"מ.

סעיף ו

תשובה:

הקורה הסמויה ק-D, L0=420L_0=420 ס"מ. העומס מהתקרה: F=10.3⋅(0.5⋅2.47+0.5⋅7.48)=51.2 kN/mF=10.3\cdot(0.5\cdot2.47+0.5\cdot7.48)=51.2\ \text{kN/m} (5.12 ט'/מ'), מפורס לכל אורכה. הסכמה: קצה קיר הבטון - 270 - עמוד 16 - 420 - עמוד 8.

מבוקש: העומס מהתקרה לקורה (הסמויה) עם המפתח השקיל הגדול ביותר, וסכמה שלה.

קריאת הסעיף: הכוונה לקורות הסמויות שתוכננו בסעיף ג. הן נמצאות בתוך עובי התקרה, ולכן הן הקורות שהתכנון שלהן קשור לתקרה; את הקורות הבולטות שבהיקף אפשר להעמיק כרצוננו.

שלב 1: המפתחים השקילים של הקורות הסמויות.

קורההשדה הקובעα\alphaL0L_0 (ס"מ)
ק-B400, רתומה בממ"ד ופרקית בעמוד 50.8320
ק-D420, בין עמוד 16 לעמוד 81.0420
ק-I340, נמשך מצד אחד0.8272
ק-F330, פשוט1.0330

ב-ק-D השדה הסמוך קצר (270 ס"מ) ומרסן מעט את השדה של 420, ולכן לוקחים, בצד הבטוח, α=1.0\alpha=1.0. גם עם 0.8 (L0=336L_0=336) ק-D היא הקורה עם המפתח השקיל הגדול ביותר.

שלב 2: מאיפה מגיע העומס. ק-D היא סמך ביניים של רצועת הצלעות R3: מצפון לה שדה של 247 ס"מ (עד ק-C) ומדרום לה שדה של 748 ס"מ (עד הקיר הדרומי). לפי שיטת השטחים, כל קורה מקבלת חצי מכל שדה סמוך.

שלב 3: עומס השירות של התקרה מסעיף ה: Fser=10.3 kN/m2F_{ser}=10.3\ \text{kN/m}^2.

שלב 4: העומס על הקורה.

F=Fser⋅(2.472+7.482)=10.3⋅(1.235+3.74)=10.3⋅4.975=51.2 kN/mF=F_{ser}\cdot\left(\frac{2.47}{2}+\frac{7.48}{2}\right)=10.3\cdot(1.235+3.74)=10.3\cdot4.975=51.2\ \text{kN/m}

העומס מפורס אחיד לכל אורך הקורה, כי R3 נמצאת משני צדיה לכל אורכה.

שלב 5: הסכמה של ק-D. קורה נמשכת בשני שדות: סמך פרקי בקצה קיר הבטון, שדה 270 ס"מ, עמוד 16, שדה 420 ס"מ, עמוד 8. מעליה עומס מפורס אחיד F=51.2 kN/mF=51.2\ \text{kN/m} (מהתקרה R3), בלי משקל עצמי.

תשובה: הקורה הסמויה ק-D (L0=420L_0=420 ס"מ); עומס מהתקרה 51.2 kN/m51.2\ \text{kN/m} (5.12 ט'/מ') לכל אורכה; סכמה: קיר הבטון - 270 - עמוד 16 - 420 - עמוד 8.

סעיף ז

תשובה:

ק-1: קורה עם זיז - סמך בקיר הממ"ד, שדה 280, עמוד A, זיז 120; עומס מפורס FF [kN/m] - משקל עצמי של הקורה, וכוח מרוכז PP [kN] בקצה הזיז - הריאקציה של ק-2. ק-2: קורה פשוטה - עמוד B, שדה 555, ק-1; עומסים מפורסים F1F_1 [kN/m] - משקל עצמי ו-F2F_2 [kN/m] - עומס מהתקרה.

מבוקש: סכמות סטטיות של ק-1 ו-ק-2 לפי תרשים 1ג, עם סמכים, מפתחים, צורת העומסים, שמם, מקורם ויחידותיהם, בלי ערכים.

קריאת תרשים 1ג.

•ק-1 עוברת בקיר הצפוני של חדר השינה, מקיר הממ"ד מזרחה. עמוד A נמצא 255 ס"מ מפן הממ"ד, והקורה ממשיכה אחריו עוד 95 ס"מ עד הפינה, שם נמצאת ק-2.

•ק-2 עוברת בקיר המזרחי של חדר השינה, מעמוד B (בדרום) צפונה עד ק-1.

•קריאה שבחרנו: התקרה של חדר השינה נמתחת מזרח-מערב, הכיוון הקצר שלו (380 מול 570 ס"מ), מקיר הממ"ד אל ק-2. כך ק-2 נושאת את התקרה, ו-ק-1 מקבילה לכיוון המתיחה.

שלב 1: הסכמה של ק-2.

•הסמכים: עמוד B (פרקי) והקורה ק-1 (פרקי), כי ק-2 נשענת על הזיז של ק-1.

•המפתח: מציר העמוד B עד ציר ק-1: 540−10+25=555540-10+25=555 ס"מ.

•העומסים, שניהם מפורסים אחיד לכל האורך:

•F1F_1 - המשקל העצמי של הקורה, ביחידות ק"נ/מ'.

•F2F_2 - העומס מהתקרה של חדר השינה, ביחידות ק"נ/מ'.

שלב 2: הסכמה של ק-1.

•הסמכים: קיר הממ"ד (פרקי) ועמוד A (פרקי).

•המפתחים: שדה מפן קיר הממ"ד עד ציר העמוד 255+25=280255+25=280 ס"מ, וזיז מציר העמוד עד ציר ק-2 25+95=12025+95=120 ס"מ.

•העומסים:

•FF - המשקל העצמי של הקורה, מפורס אחיד לכל האורך (כולל הזיז), ביחידות ק"נ/מ'.

•PP - כוח מרוכז בקצה הזיז, הריאקציה של ק-2 בקצה הצפוני שלה, ביחידות ק"נ.

ק-1 אינה מקבלת עומס מהתקרה, כי התקרה נמתחת במקביל לה.

תשובה: ק-1: ממ"ד - 280 - עמוד A - זיז 120; עומס מפורס FF (משקל עצמי, ק"נ/מ') וכוח PP בקצה הזיז (הריאקציה מ-ק-2, ק"נ). ק-2: עמוד B - 555 - ק-1; עומסים מפורסים F1F_1 (משקל עצמי, ק"נ/מ') ו-F2F_2 (מהתקרה, ק"נ/מ').

שאלה 2 · תקרה מקשית: מפתח שקיל, עובי וקורה נמשכת

בתרשים מספר 2א מסורטטת תוכנית של תקרה בבניין משרדים.

התקרה מקשית, חד־כיוונית, בעובי אחיד ונשענת על קורות יורדות.

תרשים מספר 2ב – עבור סעיף ה' בלבד.

העומס הקבוע (בנוסף למשקלה העצמי של התקרה) על כל חלקי התקרה הוא 2.5 ק"נ למ"ר (0.25 טון למ"ר).

העומס השימושי על כל חלקי התקרה הוא 2.0 ק"נ למ"ר (0.20 טון למ"ר).

סוג הבטון הוא ב-30, האגרגט גירי.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

סרטטו את הסכמות הסטטיות של התקרה.

(3 נקודות)
ב.

קבעו את L0 מקסימום של התקרה וציינו איזה שדה קובע אותו (הציגו את החישוב).

חשבו את עובי התקרה משיקולי הכפף לפי ת"י 466.

(7 נקודות)
ג.

חשבו את עומס השירות המועבר מהתקרה לקורה ק-B (קורה 4-5-6-7),

הוסיפו את משקלה העצמי של הקורה.

סרטטו את הסכמה של קורה ק-B . הסכמה תכלול את: שמות הסמכים, מפתחים ואת עומס השירות הפועל על כל אחד מהשדות של הקורה. ציינו מהיכן מגיע כל עומס.

(7 נקודות)
ד.

בהנחה שסמך 7 הוא ריתום. בדקו: האם גובה הקורה ק-B עומד בדרישות הכפף לפי ת"י 466?

האם לדעתך יש הבדל במורכבות החישוב של גובה קורה ק-B אם סמך 7 הוא ריתום או פרקי?

האם עקב כך חישוב גובה הקורה פשוט יותר, מורכב יותר או שאין הבדל? נמק את תשובתך.

(7 נקודות)
ה.

סעיף זה מתייחס לתרשים 2ב :

היזם מעוניין להניח על התקרה מתקן טכני במידות 4.60x5.00 מ'

בין העמודים 6-7-10-11 כמתואר בתרשים. המתקן שוקל 5 טון.

(1)

מה תוספת העומס המפורש על התקרה באזור זה ? באילו יחידות הוא נמדד?

(2)

כיצד משפיעה תוספת העומס על המומנט השלילי של הזיז בתקרה? אין צורך בחישוב.

יש לנמק את התשובות לכל הסעיפים. ללא נימוק, לא יינתן ניקוד.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

S1 (בין עמודים 1-4-8): ק-C - 480 - ק-B - 450 - ק-A. S2 (האמצע): ק-D - 480 - ק-C - 480 - ק-B - 450 - ק-A. S3 (המזרח): זיז 180 - ק-C - 480 - ק-B.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר, מגפ"ס); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: הסכמות הסטטיות של רצועות התקרה.

קריאת תרשים 2א.

•הקורות היורדות ק-A, ק-B, ק-C, ק-D עוברות במזרח-מערב. התקרה חד-כיוונית ונשענת עליהן, ולכן היא נמתחת בצפון-דרום.

•המרחקים בין צירי הקורות: בין ק-A ל-ק-B 20/2+430+20/2=45020/2+430+20/2=450 ס"מ, בין ק-B ל-ק-C ובין ק-C ל-ק-D 480480 ס"מ.

•לפי העמודים התקרה מתחלקת לשלוש רצועות במזרח-מערב:

1. מערבית (עמודים 1, 4, 8): מ-ק-A עד ק-C.

2. אמצעית (עמודים 2, 3, 5, 6, 9, 10, 12, 13): מ-ק-A עד ק-D.

3. מזרחית (עמודים 7, 11): מ-ק-B עד ק-C, ומדרום ל-ק-C זיז של 170+10=180170+10=180 ס"מ. מצפון ל-ק-B אין שם תקרה.

הסכמות (רצועה ברוחב 1 מ', עומס מפורס אחיד, סמכים פרקיים על הקורות):

סכמהמדרום לצפון: סמכים ומפתחים (ס"מ)
S1ק-C, 480, ק-B, 450, ק-A
S2ק-D, 480, ק-C, 480, ק-B, 450, ק-A
S3קצה חופשי, זיז 180, ק-C, 480, ק-B

תשובה: S1 - שני שדות 480 ו-450; S2 - שלושה שדות 480, 480, 450; S3 - זיז 180 ושדה 480.

סעיף ב

תשובה:

L0,max=0.9⋅480=432L_{0,max}=0.9\cdot480=432 ס"מ, בשדה 480 של S3 (שדה עם זיז בקצה אחד). עובי מוערך 432/25≈18432/25\approx18 ס"מ; Fser=9.0 kN/m2F_{ser}=9.0\ \text{kN/m}^2, k12=25.27k_{12}=25.27, hreq=432/25.27=17.1h_{req}=432/25.27=17.1 ס"מ <18<18 ס"מ. עובי התקרה 18 ס"מ.

מבוקש: המפתח השקיל הגדול ביותר, השדה שקובע אותו, ועובי התקרה לפי שיקולי כפף.

שלב 1: מפתחים שקילים (L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L; שדה פשוט 1.0, קצה אחד נמשך 0.8, שני קצוות נמשכים 0.6, קצה עם זיז 0.9, זיז 2.2):

סכמההשדהα\alphaL0L_0 (ס"מ)
S1480, נמשך ב-ק-B0.8384
S1450, נמשך ב-ק-B0.8360
S2480 (ק-D עד ק-C), נמשך ב-ק-C0.8384
S2480 (ק-C עד ק-B), נמשך בשני הקצוות0.6288
S2450, נמשך ב-ק-B0.8360
S3זיז 1802.2396
S3480, עם זיז בקצה ק-C0.9432

הקובע: השדה של 480 ס"מ בסכמה S3, בין ק-C ל-ק-B: L0,max=0.9⋅480=432L_{0,max}=0.9\cdot480=432 ס"מ. הזיז מרסן את השדה פחות משדה נמשך, ולכן המקדם 0.9.

שלב 2: הנחת עובי לתקרה מקשית: h≈L025=43225=17.3 ⇒ h=18h\approx\frac{L_0}{25}=\frac{432}{25}=17.3\ \Rightarrow\ h=18 ס"מ.

שלב 3: עומס שירות.

•משקל עצמי: g=0.18⋅25=4.5 kN/m2g=0.18\cdot25=4.5\ \text{kN/m}^2.

•Σg=4.5+2.5=7.0 kN/m2\Sigma g=4.5+2.5=7.0\ \text{kN/m}^2, q=2.0 kN/m2q=2.0\ \text{kN/m}^2.

•Fser=7.0+2.0=9.0 kN/m2F_{ser}=7.0+2.0=9.0\ \text{kN/m}^2 (0.9 ט'/מ"ר).

שלב 4: המקדמים (ב-30, אגרגט גירי): k12=24.4⋅10Fser3=24.4⋅109.03=25.27k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{F_{ser}}}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{9.0}}=25.27; בתקרה מקשית (חתך מלבני) k11=1k_{11}=1.

שלב 5: העובי הדרוש.

hreq=L0k11⋅k12=4321⋅25.27=17.1 cm<18 cmh_{req}=\frac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}=\frac{432}{1\cdot25.27}=17.1\ \text{cm}<18\ \text{cm}

תשובה: L0,max=432L_{0,max}=432 ס"מ בשדה 480 של S3 (עם הזיז). עובי התקרה 18 ס"מ (hreq=17.1h_{req}=17.1 ס"מ).

סעיף ג

תשובה:

ק-B קורה נמשכת על עמודים 4, 5, 6, 7 במפתחים 400, 425, 520 ס"מ. עומסי שירות כולל משקל עצמי 2.5 kN/m2.5\ \text{kN/m}: שדה 4-5 - 52.7 kN/m52.7\ \text{kN/m} (מ-S1); שדה 5-6 - 48.4 kN/m48.4\ \text{kN/m} (מ-S2); שדה 6-7 - 19.8 kN/m19.8\ \text{kN/m} (מ-S3).

מבוקש: עומס השירות על כל שדה של ק-B, כולל משקל עצמי, וסכמה של הקורה.

שלב 1: המפתחים של ק-B. העמודים ברוחב 40 ס"מ, והמפתח נמדד בין צירי העמודים:

- 4-5: 20+360+20=40020+360+20=400 ס"מ.

- 5-6: 20+385+20=42520+385+20=425 ס"מ.

- 6-7: 20+480+20=52020+480+20=520 ס"מ.

שלב 2: חלוקת עומס התקרה לקורה. לרצועה נמשכת מקובל: סמך קצה מקבל 0.4L0.4L מהשדה, סמך הביניים הראשון 0.6L0.6L מכל שדה קצה, וסמך ביניים בין שדות פנימיים 0.5L0.5L. עומס השירות של התקרה Fser=9.0 kN/m2F_{ser}=9.0\ \text{kN/m}^2 (סעיף ב).

שלב 3: משקל עצמי של הקורה 20/50: gb=0.2⋅0.5⋅25=2.5 kN/mg_b=0.2\cdot0.5\cdot25=2.5\ \text{kN/m}.

שלב 4: העומס על כל שדה.

•שדה 4-5 - מהסכמה S1. ק-B היא הסמך האמצעי של שני שדות קצה (450 ו-480):

F4−5=0.6⋅(4.5+4.8)⋅9.0+2.5=50.22+2.5=52.7 kN/mF_{4-5}=0.6\cdot(4.5+4.8)\cdot9.0+2.5=50.22+2.5=52.7\ \text{kN/m}.

•שדה 5-6 - מהסכמה S2. מצפון שדה קצה של 450 (מקדם 0.6), ומדרום שדה פנימי של 480 שבין ק-B ל-ק-C (מקדם 0.5):

F5−6=(0.6⋅4.5+0.5⋅4.8)⋅9.0+2.5=45.9+2.5=48.4 kN/mF_{5-6}=(0.6\cdot4.5+0.5\cdot4.8)\cdot9.0+2.5=45.9+2.5=48.4\ \text{kN/m}.

•שדה 6-7 - מהסכמה S3. ק-B היא סמך הקצה של השדה 480, ומצפון לה אין תקרה:

F6−7=0.4⋅4.8⋅9.0+2.5=17.28+2.5=19.8 kN/mF_{6-7}=0.4\cdot4.8\cdot9.0+2.5=17.28+2.5=19.8\ \text{kN/m}.

שלב 5: הסכמה. קורה נמשכת על ארבעה סמכים פרקיים: עמוד 4, שדה 400, עמוד 5, שדה 425, עמוד 6, שדה 520, עמוד 7. על כל שדה עומס מפורס אחיד: 52.752.7, 48.448.4, 19.8 kN/m19.8\ \text{kN/m}, ורושמים ליד כל אחד את הסכמה שממנה הגיע.

תשובה: ק-B: 4 - 400 - 5 - 425 - 6 - 520 - 7. עומסי שירות כולל משקל עצמי: 52.7 kN/m52.7\ \text{kN/m} (5.27 ט'/מ', מ-S1), 48.4 kN/m48.4\ \text{kN/m} (4.84 ט'/מ', מ-S2), 19.8 kN/m19.8\ \text{kN/m} (1.98 ט'/מ', מ-S3).

סעיף ד

תשובה:

עם ריתום ב-7: L0,max=0.8⋅400=320L_{0,max}=0.8\cdot400=320 ס"מ בשדה 4-5 (6-7: 0.6⋅520=3120.6\cdot520=312). Fserv=52.7/0.2=263.6 kN/m2F_{serv}=52.7/0.2=263.6\ \text{kN/m}^2, k12=8.2k_{12}=8.2, hreq=320/8.2=39.0h_{req}=320/8.2=39.0 ס"מ <50<50 ס"מ - הקורה עומדת בדרישה. עם ריתום החישוב פשוט יותר: המפתח השקיל הגדול והעומס הגדול נמצאים באותו שדה (4-5), ובודקים שדה אחד. עם סמך פרקי L0,max=0.8⋅520=416L_{0,max}=0.8\cdot520=416 ס"מ בשדה 6-7, אבל העומס הגדול בשדה 4-5, ולכן צריך לבדוק שני שדות.

מבוקש: בדיקת גובה ק-B (50 ס"מ) לפי ת"י 466 כשסמך 7 רתום, והשוואה למקרה של סמך פרקי.

שלב 1: מפתחים שקילים, סמך 7 רתום.

- 4-5: קצה פשוט ב-4 ונמשך ב-5: 0.8⋅400=3200.8\cdot400=320 ס"מ.

- 5-6: נמשך משני הצדדים: 0.6⋅425=2550.6\cdot425=255 ס"מ.

- 6-7: נמשך ב-6 ורתום ב-7: 0.6⋅520=3120.6\cdot520=312 ס"מ.

הגדול: L0=320L_0=320 ס"מ בשדה 4-5, שבו גם העומס הגדול (52.7 kN/m52.7\ \text{kN/m}). לכן השדה 4-5 קובע, ומספיק לבדוק אותו.

שלב 2: עומס השירות ליחידת שטח של הקורה. בקורה מחלקים את העומס לאורך ברוחב הקורה:

Fserv=52.70.2=263.6 kN/m2F_{serv}=\frac{52.7}{0.2}=263.6\ \text{kN/m}^2.

שלב 3: המקדמים. k12=24.4⋅10263.63=8.2k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{263.6}}=8.2; לחתך מלבני k11=1k_{11}=1.

שלב 4: הגובה הדרוש.

hreq=L0k11⋅k12=3208.2=39.0 cm<50 cmh_{req}=\frac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}=\frac{320}{8.2}=39.0\ \text{cm}<50\ \text{cm}

הקורה עומדת בדרישות הכפף.

שלב 5: ריתום מול סמך פרקי.

•סמך 7 פרקי: בשדה 6-7 המקדם 0.8, L0=0.8⋅520=416L_0=0.8\cdot520=416 ס"מ, וזה המפתח השקיל הגדול. אבל העומס בשדה הזה קטן (19.8 kN/m19.8\ \text{kN/m}), והעומס הגדול נמצא בשדה 4-5 (L0=320L_0=320). אי אפשר לדעת מראש איזה שדה קובע, ולכן צריך לחשב שני שדות: 6-7 נותן k12=24.4⋅10/98.93=11.4k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{10/98.9}=11.4 ו-h=416/11.4=36.6h=416/11.4=36.6 ס"מ, ו-4-5 נותן 39.0 ס"מ.

•סמך 7 רתום: המפתח השקיל של 6-7 יורד ל-312, והמפתח השקיל הגדול והעומס הגדול נמצאים שניהם בשדה 4-5. מספיק לבדוק שדה אחד.

תשובה: כן - hreq=39.0h_{req}=39.0 ס"מ <50<50 ס"מ. יש הבדל: עם ריתום החישוב פשוט יותר, כי הקובע הוא שדה אחד (4-5) שבו גם המפתח השקיל וגם העומס הגדולים; עם סמך פרקי המפתח השקיל הגדול בשדה 6-7 והעומס הגדול בשדה 4-5, וצריך לבדוק שני שדות.

סעיף ה

(1)
תשובה:

Δg=505.0⋅4.6=2.17 kN/m2\Delta g=\frac{50}{5.0\cdot4.6}=2.17\ \text{kN/m}^2 (0.22 ט'/מ"ר); עומס מפורס ליחידת שטח, נמדד ב-ק"נ/מ"ר.

מבוקש: העומס המפורס שהמתקן מוסיף לתקרה, ויחידותיו.

המתקן שוקל 5 טון, כלומר P=50 kNP=50\ \text{kN}, והוא מונח על שטח של 5.00⋅4.60=23.0 m25.00\cdot4.60=23.0\ \text{m}^2. בהנחה שהמשקל מתחלק שווה על שטח המגע:

Δg=PA=505.00⋅4.60=2.17 kN/m2\Delta g=\frac{P}{A}=\frac{50}{5.00\cdot4.60}=2.17\ \text{kN/m}^2

זה עומס ליחידת שטח, ולכן הוא נמדד ב-ק"נ/מ"ר (טון/מ"ר ביחידות הישנות). מכיוון שהמתקן קבוע, זו תוספת לעומס הקבוע בשדה שבין העמודים 6, 7, 10, 11.

תשובה: Δg=2.17 kN/m2\Delta g=2.17\ \text{kN/m}^2 (0.22 ט'/מ"ר).

(2)
תשובה:

לא משפיעה. המומנט השלילי בשורש הזיז (מעל ק-C) תלוי רק בעומס שעל הזיז עצמו, והמתקן מונח בשדה שבין ק-B ל-ק-C ולא על הזיז.

מבוקש: השפעת המתקן על המומנט השלילי של הזיז.

1. הזיז של S3 יוצא מ-ק-C דרומה (180 ס"מ). המומנט השלילי בשורש שלו נקבע משיווי משקל של הזיז לבדו: M=−w Lk22M=-\frac{w\,L_k^2}{2}, כאשר ww הוא העומס שעל הזיז ו-LkL_k אורך הזיז.

2. המתקן מונח בין העמודים 6, 7, 10, 11, כלומר בשדה שבין ק-B ל-ק-C, מצפון לק-C. העומס על הזיז עצמו לא השתנה.

3. לכן המומנט השלילי של הזיז לא משתנה. התוספת מגדילה את המומנט החיובי בשדה ואת התגובות של ק-B ו-ק-C. רק עומס שמונח על הזיז היה משנה את המומנט השלילי שלו.

תשובה: אין השפעה - המומנט השלילי של הזיז תלוי רק בעומס שעל הזיז, והמתקן נמצא בשדה הסמוך.

שאלה 3 · יציע פלדה: מיקום עמוד, קורות ובדיקת קריסה

בתרשים מספר 3 מסורטטת תוכנית של יציע במבנה המשמש כמחסן.

היציע נסמך על קירות הבטון המסורטטים בתרשים .

אתם מתבקשים להוסיף עמוד ריבועי אחד נוסף מסוג: R.H.S.100/100 (t=5mm),

שייקרא עמוד מס' 1 אשר את מיקומו עליכם לקבוע כחלק מהפתרון הסטטי של היציע.

נתוני העמוד: A=18.9 cm2A=18.9\ \text{cm}^2 ; i=3.87 cmi=3.87\ \text{cm}

העמוד מחובר פרקית לרצפת המחסן ולגלריה וגובהו 3.0 מ'.

רצפת היציע עשויה מלוחות עץ הנשענים על קורות פלדה. המרחק המרבי בין קורות הפלדה לא יעלה על 70 ס"מ. אין צורך לתכנן את לוחות העץ.

העומס הכולל לתכנון היציע (כולל משקלו העצמי והעומס השימושי על היציע) הוא:

860 ק"ג למ"ר (8.6 ק"נ למ"ר).

מהלך המדרגות אינו נשען על היציע ואין להתחשב בו בפתרון השאלה.

תרשים 3א מתייחס לסעיף ד' בלבד.

המאמץ המותר: 140 MPa (1400 kg/cm2).

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

מקמו על תרשים מס' 3 עמוד אחד נוסף כך שיתרום לסכמה סטטית יציבה. נמקו את בחירת מיקום העמוד.

(2 נקודות)
ב.

על תרשים מס' 3 סרטטו קורות נושאות ראשיות וקורות נושאות משניות.

נמקו מדוע בחרתם בכיווני הקורות הראשיות ובכיווני הקורות המשניות

בכל חלק של היציע.

(5 נקודות)
ג.

סרטטו במחברת הבחינה סכמה סטטית של הקורה המשנית העמוסה ביותר.

(שימו לב: הכוונה לקורה עם העומס הגדול ביותר ולא לקורה עם המומנט הגדול ביותר)

הסכמה תכלול את שם הקורה, שמות הסמכים, מפתח הקורה והעומס הפועל עליה.

(4 נקודות)
ד.

בתרשים 3א נתונה קורה הנשענת על סמכים A ו-B. (קורה AB אינה קשורה לגלריה)

העומס הפועל על סמך A בקורה, זהה לעומס המתקבל מהגלריה על עמוד מס' 1 שהוספתם.

חשבו את העומס הפועל על סמך A ובדקו אם עמוד מס' 1 שהוספתם לגלריה עומד במאמץ המותר.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

עמוד 1 בפינה הפנימית של הזרוע המזרחית של היציע: 560 ס"מ מקיר הבטון המערבי ו-420 ס"מ מהקיר הצפוני. עליו נשענת קורה ראשית אחת במזרח-מערב, מהקיר המערבי (שדה 560) עם זיז של 140 ס"מ עד השפה המזרחית; הזיז מקטין את המפתח של הקורה הראשית.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר, מגפ"ס); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. זה פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם: יש עמוד אחד בלבד, והוא אינו בתוך מהלך המדרגות; כל קורה נשענת על הקירות, על העמוד או על קורה אחרת; כל חלקי היציע (כולל שתי הזרועות הדרומיות) נשענים על קורות; וכל זיז ממשיך שדה שמאחוריו.

מבוקש: מיקום עמוד 1 ונימוק.

קריאת תרשים 3. היציע ברוחב 700 ס"מ (מזרח-מערב) ובעומק 420 ס"מ מהקיר הצפוני, ובדרום שתי זרועות של 140/140140/140 ס"מ, אחת במערב ואחת במזרח, ובין הזרועות פתח של 420 ס"מ. קירות הבטון בצפון ובמערב. השפה המזרחית והשפה הדרומית חופשיות.

השיקולים.

1. הצד המערבי נשען על קיר הבטון, והצד הצפוני על הקיר הצפוני. החלק שאין לו סמך הוא המזרח והדרום, ובעיקר הזרוע המזרחית.

2. קורה ראשית אחת בקו y=420y=420 (קו הזרועות) יכולה לשאת את כל הקורות המשניות. היא צריכה סמך במזרח: עמוד.

3. אם העמוד בפינה הפנימית של הזרוע המזרחית (x=560x=560), הקורה הראשית היא שדה של 560 ס"מ מהקיר המערבי ועוד זיז של 140 ס"מ עד השפה המזרחית. הזיז מקטין את המומנט בשדה (לעומת שדה של 700 ס"מ), ועדיין העמוד אינו בפינה החיצונית ואינו מפריע בקצה היציע.

4. העמוד רחוק מהמדרגות (בפינה הצפון-מזרחית), ולכן אינו נוגע במהלך שלהן.

תשובה: עמוד 1 בפינה הפנימית של הזרוע המזרחית (x=560x=560 ס"מ מהקיר המערבי, y=420y=420 ס"מ מהקיר הצפוני). עליו נשענת קורה ראשית יחידה עם זיז של 140 ס"מ, שמקטין את המפתח שלה.

סעיף ב

תשובה:

קורה ראשית אחת (ק.ראשית 1) במזרח-מערב בקו y=420y=420: מקיר הבטון המערבי, שדה 560 עד עמוד 1 וזיז 140. קורות משניות בצפון-דרום כל 70 ס"מ (10 קורות, ק.מ. 1 עד 4): מהקיר הצפוני אל הקורה הראשית (420 ס"מ), ובשתי הזרועות ממשיכות כזיז של 140 ס"מ. לוחות העץ נמתחים מזרח-מערב בין המשניות. הנימוק: קורה ראשית אחת בכיוון הארוך, והרבה משניות קצרות בכיוון הקצר; מיקום עמוד 1 מכתיב את הכיוון.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א.

מבוקש: לסרטט קורות ראשיות ומשניות ולנמק את הכיוונים.

הקורה הראשית - ק.ראשית 1, מזרח-מערב.

•עוברת בקו y=420y=420 מקיר הבטון המערבי, דרך עמוד 1 (x=560x=560), עד השפה המזרחית (x=700x=700): שדה 560 ס"מ וזיז 140 ס"מ.

•למה בכיוון הזה: זו הקורה היחידה שצריך, והיא אוספת את כל המשניות. כיוונה נקבע על ידי הקיר המערבי ועמוד 1 - שני הסמכים היחידים בקו הזה. היא בכיוון הארוך של היציע (700 ס"מ).

הקורות המשניות - ק.מ., צפון-דרום, כל 70 ס"מ.

•עשר קורות, בצירים x=70,140,…,700x=70,140,\ldots,700. מהקיר הצפוני אל הקורה הראשית, מפתח 420 ס"מ.

•בשתי הזרועות (המערבית x≤140x\le140 והמזרחית x≥560x\ge560) המשניות ממשיכות מעבר לקורה הראשית כזיז של 140 ס"מ ונושאות את הזרועות.

•למה בכיוון הזה: יש הרבה משניות, ולכן כדאי שיהיו קצרות - בכיוון הקצר (420 ס"מ). המרחק ביניהן 70 ס"מ, המרחק המרבי שמותר ללוחות העץ, ולוחות העץ נמתחים מזרח-מערב ביניהן. בקצה המערבי הלוחות נשענים על קיר הבטון.

השמות לפי העומס (כמו באיור הפתרון): ק.מ. 4 - המשניות בין הזרועות (420 ס"מ בלבד); ק.מ. 3 - המשניות שבשפה הפנימית של כל זרוע; ק.מ. 2 - המשניות שבאמצע כל זרוע; ק.מ. 1 - הקורה שבשפה המזרחית.

בכל חלק של היציע: בחלק הראשי (בין הקיר הצפוני לקו y=420y=420) המשניות נשענות על הקיר ועל הקורה הראשית. בזרועות המשניות הן זיזים מעבר לקורה הראשית, ובזרוע המזרחית הקורה הראשית עצמה היא זיז מעבר לעמוד 1.

תשובה: קורה ראשית אחת מזרח-מערב בקו y=420y=420 (שדה 560 וזיז 140, על הקיר ועמוד 1); עשר משניות צפון-דרום כל 70 ס"מ, 420 ס"מ מהקיר הצפוני לקורה הראשית, ובזרועות עם זיז 140 ס"מ.

סעיף ג

תשובה:

ק.מ. 2: זיז 140 - ק.ראשית 1 - שדה 420 - קיר הבטון; עומס מפורס F=1.1⋅8.6⋅0.7=6.62 kN/mF=1.1\cdot8.6\cdot0.7=6.62\ \text{kN/m} (0.66 ט'/מ') לכל אורכה (560 ס"מ).

מבוקש: הסכמה של הקורה המשנית שנושאת את העומס הכולל הגדול ביותר.

שלב 1: איזו קורה. משווים את העומס הכולל של המשניות:

•ק.מ. 2 (באמצע זרוע): רוחב השפעה מלא, 70 ס"מ, לכל האורך 420+140=560420+140=560 ס"מ.

•ק.מ. 3 (בשפה הפנימית של זרוע): 70 ס"מ לאורך 420, אבל בזיז רק 35 ס"מ, כי בצד אחד של הזיז אין רצפה.

•ק.מ. 4: 70 ס"מ לאורך 420 ס"מ בלבד.

•ק.מ. 1 (בשפה המזרחית): רוחב השפעה 35 ס"מ בלבד.

העמוסה ביותר: ק.מ. 2.

שלב 2: העומס ליחידת אורך. לוחות העץ עוברים רציפים מעל המשניות, ולכן משנית פנימית מקבלת יותר מחצי מכל צד; לוקחים מקדם רציפות 1.1:

F=1.1⋅w⋅a=1.1⋅8.6⋅0.7=6.62 kN/mF=1.1\cdot w\cdot a=1.1\cdot8.6\cdot0.7=6.62\ \text{kN/m}

כאשר w=8.6 kN/m2w=8.6\ \text{kN/m}^2 העומס הכולל ו-a=0.7a=0.7 מ' המרחק בין המשניות.

שלב 3: הסכמה. קורה עם זיז: קצה חופשי בדרום, זיז 140 ס"מ, סמך פרקי על ק.ראשית 1, שדה 420 ס"מ, סמך פרקי על קיר הבטון הצפוני. העומס מפורס אחיד 6.62 kN/m6.62\ \text{kN/m} לכל 560 הס"מ.

תשובה: ק.מ. 2 - זיז 140, ק.ראשית 1, שדה 420, קיר בטון; F=6.62 kN/mF=6.62\ \text{kN/m} (0.66 ט'/מ').

סעיף ד

תשובה:

RA=139 kNR_A=139\ \text{kN} (13.9 טון). λ=300/3.87=77.5\lambda=300/3.87=77.5, ω=1.36\omega=1.36, σ=ωN/A=1.36⋅139000/1890=100 MPa≤140 MPa\sigma=\omega N/A=1.36\cdot139000/1890=100\ \text{MPa}\le140\ \text{MPa} - העמוד עומד במאמץ המותר.

מבוקש: התגובה בסמך A של הקורה בתרשים 3א, ובדיקת עמוד 1 לקריסה עם הכוח הזה.

שלב 1: התגובה בסמך A. הקורה והעומסים סימטריים סביב אמצע השדה AB (זיזים שווים של 140 ס"מ, אותם כוחות משני הצדדים), ולכן RA=RB=ΣP2R_A=R_B=\frac{\Sigma P}{2}.

ΣP=2⋅(11+40+38)+5⋅20=178+100=278 kN\Sigma P=2\cdot(11+40+38)+5\cdot20=178+100=278\ \text{kN}
RA=2782=139 kN (13.9 t)R_A=\frac{278}{2}=139\ \text{kN}\ (13.9\ \text{t})

זה הכוח הלוחץ בעמוד 1.

שלב 2: תמירות. העמוד פרקי בשני קצותיו, ולכן אורך הקריסה שווה לגובהו, Lk=300L_k=300 ס"מ:

λ=Lki=3003.87=77.5\lambda=\frac{L_k}{i}=\frac{300}{3.87}=77.5

שלב 3: מקדם הקריסה. מטבלת מקדמי הקריסה לפלדה, עבור λ=77.5\lambda=77.5: ω=1.36\omega=1.36.

שלב 4: המאמץ.

σ=ω⋅NA=1.36⋅139,000 N1890 mm2=100 MPa≤140 MPa\sigma=\frac{\omega\cdot N}{A}=\frac{1.36\cdot139{,}000\ \text{N}}{1890\ \text{mm}^2}=100\ \text{MPa}\le140\ \text{MPa}

תשובה: RA=139 kNR_A=139\ \text{kN}; σ=100 MPa\sigma=100\ \text{MPa} (1000 ק"ג/סמ"ר) קטן מ-140 MPa, ולכן עמוד 1 עומד במאמץ המותר.

שאלה 4 · קורה עם זיזים על סמך ועמוד: גזירה ומומנטים

בתרשים מספר 4 מסורטטת קורת פלדה העמוסה בעומס אחד מחולק,

ובכוחות מרוכזים בנקודות E, C ו-F (המידות הן במטרים).

הקורה נשענת על סמך A ועל עמוד פלדה BG .

העמוד עשוי מפרופיל פלדה R.S.H. 100/100(t=6.3mm).

בפתרון השאלה יש להזניח את משקלה העצמי של הקורה.

המאמץ המותר בפלדה – 160MPa (1600 kg/cm2).

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

חשבו את התגובות בסמך A ובעמוד BG וקבעו אם העמוד במתיחה או בלחיצה.

(4 נקודות)
ב.

חשבו וסרטטו את מהלך כוחות הגזירה לאורך הקורה.

(3 נקודות)
ג.

חשבו וסרטטו את מהלך מומנטי הכפיפה לאורך הקורה.

(4 נקודות)
ד.

בהינתן שחתך הקורה עשוי מחתך מורכב:

עבור שני הסעיפים אין צורך בחישוב, אך לא תתקבל תשובה ללא נימוק.

(1)

בסעיף זה יש להתייחס לתרשימים א4 ו-ב4:

בין שני התרשימים: האם יש הבדל בערך של קאורדינטה yc ?

אם כן, ציין את ההבדל ונמק תשובתך.

(קאורדינטה yc - המרחק בכוון y של נקודת מרכז הכובד של החתך המורכב מציר x).

(2)

בסעיף זה יש להתייחס לתרשימים ג4 ו-ד4:

בין שני התרשימים: האם יש הבדל בערך של מומנט האינרציה, Iy, של החתך המורכב ?

אם כן, ציין את ההבדל ונמק תשובתך.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

RA=0R_A=0, RB=60 kNR_B=60\ \text{kN} (6 טון) כלפי מעלה; העמוד BG בלחיצה של 60 ק"נ.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר, מגפ"ס); המידות בתרשים במטרים.

נתון: הקורה C-A-E-B-F; xx נמדד מ-A ימינה. בנקודה C (x=−2x=-2 מ') כוח של 40 kN40\ \text{kN} כלפי מעלה; עומס מפורס 20 kN/m20\ \text{kN/m} מ-A לאורך 2 מ'; ב-E (x=5x=5 מ') 40 kN40\ \text{kN} כלפי מטה; ב-F (x=11x=11 מ') 20 kN20\ \text{kN} כלפי מטה. A סמך פרקי, B (x=9x=9 מ') ראש העמוד BG. אין כוחות אופקיים, ולכן התגובות אנכיות.

מבוקש: RAR_A, RBR_B ומצב העמוד.

שלב 1: שיווי מומנטים סביב A (מומנט עם כיוון השעון חיובי):

ΣMA=0:40⋅2+20⋅2⋅1+40⋅5−RB⋅9+20⋅11=0\Sigma M_A=0:\quad 40\cdot2+20\cdot2\cdot1+40\cdot5-R_B\cdot9+20\cdot11=0

הכוח ב-C כלפי מעלה משמאל ל-A מסובב עם כיוון השעון, כמו העומסים כלפי מטה שמימין.

9RB=80+40+200+220=540 ⇒ RB=60 kN ↑9R_B=80+40+200+220=540\ \Rightarrow\ R_B=60\ \text{kN}\ \uparrow

שלב 2: שיווי כוחות אנכי:

RA+60+40−40−40−20=0 ⇒ RA=0R_A+60+40-40-40-20=0\ \Rightarrow\ R_A=0

בדיקה - מומנטים סביב B: 40⋅11+RA⋅9−40⋅8−40⋅4+20⋅2=440−320−160+40=040\cdot11+R_A\cdot9-40\cdot8-40\cdot4+20\cdot2=440-320-160+40=0 ✓, כלומר RA=0R_A=0.

שלב 3: מצב העמוד. העמוד דוחף את הקורה כלפי מעלה ב-60 ק"נ, ולכן הקורה לוחצת אותו כלפי מטה באותו כוח: העמוד בלחיצה.

תשובה: RA=0R_A=0, RB=60 kNR_B=60\ \text{kN} כלפי מעלה; העמוד BG בלחיצה של 60 kN60\ \text{kN}.

סעיף ב

תשובה:

C-A: V=+40V=+40 ק"נ; A עד 2 מ' מימין ל-A: יורד ליניארית מ-40 ל-0; משם עד E: V=0V=0; E-B: V=−40V=-40 ק"נ; B-F: V=+20V=+20 ק"נ.

מבוקש: דיאגרמת כוחות הגזירה. הולכים משמאל לימין; כוח כלפי מעלה מקפיץ את הגזירה למעלה.

1. ב-C: קפיצה של +40+40; בין C ל-A אין עומס: V=+40 kNV=+40\ \text{kN}.

2. ב-A: RA=0R_A=0, אין קפיצה.

3. מ-A עד 2 מ' מימין לו: העומס המפורס מוריד את הגזירה בשיפוע −20 kN/m-20\ \text{kN/m}: מ-4040 ל-40−20⋅2=040-20\cdot2=0.

4. מ-x=2x=2 עד E (x=5x=5): אין עומס, V=0V=0.

5. ב-E: קפיצה של −40-40, ועד B: V=−40 kNV=-40\ \text{kN}.

6. ב-B: קפיצה של +60+60 (התגובה של העמוד): V=−40+60=+20 kNV=-40+60=+20\ \text{kN} עד F.

7. ב-F: קפיצה של −20-20, והגזירה חוזרת לאפס - בדיקה ✓.

(באיור הפתרון הכוח ב-E רשום "40kN/m (4t/m)"; לפי השאלון זה כוח מרוכז של 40 ק"נ, וכך הוא מטופל בחישוב. הדיאגרמות באיור בטונות: 4 טון = 40 ק"נ, 12 טון·מ' = 120 ק"נ·מ'.)

תשובה: +40+40 ק"נ בין C ל-A; ירידה ליניארית ל-0 לאורך העומס המפורס; 0 עד E; −40-40 ק"נ בין E ל-B; +20+20 ק"נ בין B ל-F.

סעיף ג

תשובה:

MC=0M_C=0, MA=+80M_A=+80 ק"נ·מ', M=+120M=+120 ק"נ·מ' בקצה העומס המפורס וקבוע עד E, MB=−40M_B=-40 ק"נ·מ', MF=0M_F=0. המומנט החיובי המרבי 120 ק"נ·מ', השלילי המרבי 40 ק"נ·מ' מעל העמוד.

מבוקש: דיאגרמת המומנטים. המומנט בנקודה = המומנט בנקודה הקודמת + שטח דיאגרמת הגזירה ביניהן.

1. C: קצה חופשי, MC=0M_C=0.

2. A: MA=0+40⋅2=+80 kN⋅mM_A=0+40\cdot2=+80\ \text{kN}\cdot\text{m} (קו ישר).

3. 2 מ' מימין ל-A: שטח המשולש של הגזירה 40⋅22=40\frac{40\cdot2}{2}=40: M=80+40=+120 kN⋅mM=80+40=+120\ \text{kN}\cdot\text{m}. בקטע הזה המומנט פרבולי, והשיפוע שלו מתאפס בסוף הקטע (שם V=0V=0).

4. עד E: V=0V=0, ולכן M=+120 kN⋅mM=+120\ \text{kN}\cdot\text{m} קבוע. זה המומנט החיובי המרבי.

5. B: MB=120−40⋅4=−40 kN⋅mM_B=120-40\cdot4=-40\ \text{kN}\cdot\text{m} (קו ישר; המומנט מתאפס 3 מ' מימין ל-E).

6. F: MF=−40+20⋅2=0M_F=-40+20\cdot2=0 - בדיקה ✓.

תשובה: 00 ב-C, +80+80 ב-A, +120 kN⋅m+120\ \text{kN}\cdot\text{m} מקצה העומס המפורס ועד E, −40 kN⋅m-40\ \text{kN}\cdot\text{m} מעל העמוד ב-B, ו-0 ב-F.

סעיף ד

(1)
תשובה:

כן. ycy_c בתרשים 4א גדול יותר: שם UPB200 צמוד לחלק העליון של UPB360, ומרכז הכובד שלו רחוק מציר x, ולכן המומנט הסטטי שלו ביחס לציר x גדול יותר.

מבוקש: האם ycy_c שונה בין תרשים 4א לתרשים 4ב.

1. yc=ΣAi yiΣAiy_c=\frac{\Sigma A_i\,y_i}{\Sigma A_i}, כאשר yiy_i המרחק של מרכז הכובד של כל פרופיל מציר x.

2. בשני התרשימים אותם שני פרופילים, ולכן השטח הכולל (המכנה) זהה, וגם A1y1A_1y_1 של UPB360 זהה: ציר x בתחתית שלו בשניהם.

3. ההבדל ב-UPB200: בתרשים 4א הוא צמוד לחלק העליון של UPB360, ומרכז הכובד שלו גבוה מעל ציר x; בתרשים 4ב הוא צמוד לתחתית, ומרכז הכובד שלו קרוב לציר x. לכן A2y2A_2y_2, והמונה כולו, גדולים יותר בתרשים 4א.

תשובה: יש הבדל - ycy_c בתרשים 4א גדול מ-ycy_c בתרשים 4ב, כי ב-4א הפרופיל UPB200 רחוק יותר מציר x והמומנט הסטטי שלו גדול יותר.

(2)
תשובה:

כן. IyI_y בתרשים 4ג גדול יותר: שם UPB200 מוזז הצידה ביחס ל-IPN260, מרכזי הכובד של שני הפרופילים אינם על אותו ציר אנכי, ונוספים איברי שטיינר. בתרשים 4ד החתך סימטרי, מרכזי הכובד על ציר y אחד, ו-IyI_y הוא רק סכום מומנטי האינרציה העצמיים.

מבוקש: האם IyI_y של החתך המורכב שונה בין תרשים 4ג לתרשים 4ד.

1. לפי משפט שטיינר: Iy=Σ(Iy,i+Ai di2)I_y=\Sigma\left(I_{y,i}+A_i\,d_i^2\right), כאשר did_i המרחק האופקי בין מרכז הכובד של הפרופיל לציר y של החתך המורכב.

2. תרשים 4ד: UPB200 ממורכז מעל IPN260, החתך סימטרי סביב ציר y, ומרכזי הכובד של שני הפרופילים על הציר הזה: d1=d2=0d_1=d_2=0, ו-Iy=Iy,1+Iy,2I_y=I_{y,1}+I_{y,2}.

3. תרשים 4ג: UPB200 מוזז הצידה ביחס לציר של IPN260. מרכז הכובד של החתך המורכב נמצא בין שני הצירים, ולכל פרופיל יש di≠0d_i\ne0. נוסף האיבר ΣAidi2>0\Sigma A_i d_i^2>0.

4. מומנטי האינרציה העצמיים זהים בשני התרשימים, ולכן ההבדל היחיד הוא איברי שטיינר.

תשובה: יש הבדל - IyI_y בתרשים 4ג גדול יותר בגלל תוספת שטיינר; בתרשים 4ד החתך סימטרי ואין תוספת כזו.

שאלה 5 · מסבך מישורי: תגובות, כוחות במוטות ומוטות אפס

בתרשים מספר 5 מסורטט מסבך מישורי, המוחזק בניצב למישורו (המידות הן במטרים).

מוטות המסבך עשויים מצינור "6 ; (t=5mm) ; "6

A=25.65 cm2A=25.65\ \text{cm}^2

i=5.78 cmi=5.78\ \text{cm}

המאמץ המותר בפלדה הוא 160MPa (1600 kg/cm2).

חובה לציין את היחידות של כל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

חשבו את התגובות בסמכים.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את הכוחות במוטות 3,2,1.

עליכם לרשום את התשובות בטבלה ולציין אם המוט מתוח או לחוץ.

(6 נקודות)
ג.

האם יש במסבך מוטות אפס? אם כן, אילו המוטות הם אלה? האם ניתן לבטל אותם? נמק תשובתך.

(2 נקודות)
ד.

היזם פונה אליך, המתכנן, ומבקש שתתכנן את המסבך, ללא מוט 4 . האם תסכים? נמק תשובתך.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

Ax=0A_x=0, Ay=63.3 kNA_y=63.3\ \text{kN} (6.33 טון) כלפי מעלה, RB=26.7 kNR_B=26.7\ \text{kN} (2.67 טון) כלפי מעלה.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר, מגפ"ס); המידות בתרשים במטרים.

נתון: הצמתים (במטרים, מ-C): C(0,0), A(3,0), D(6,0), E(9,0); F(3,2.5), G(6,2.5), H(9,2.5), B(12,2.5); I(9,5), J(12,5). A סמך פרקי (תגובה אופקית ואנכית), B סמך גלילה (תגובה אנכית). עומסים של 30 kN30\ \text{kN}: כלפי מטה ב-C, F ו-I; אופקי ימינה ב-J; אופקי שמאלה ב-E.

מבוקש: AxA_x, AyA_y, RBR_B.

שלב 1: כוחות אופקיים. Ax+30−30=0 ⇒ Ax=0A_x+30-30=0\ \Rightarrow\ A_x=0.

שלב 2: מומנטים סביב A (עם כיוון השעון חיובי):

•C, 3 מ' משמאל ל-A, כלפי מטה: −30⋅3=−90-30\cdot3=-90.

•F מעל A: זרוע 0.

•I, 6 מ' מימין, כלפי מטה: +30⋅6=+180+30\cdot6=+180.

•J, כוח ימינה בגובה 5 מ': +30⋅5=+150+30\cdot5=+150.

•E, כוח אופקי בגובה A: זרוע 0.

•RBR_B, 9 מ' מימין, כלפי מעלה: −9RB-9R_B.

−90+180+150−9RB=0 ⇒ RB=2409=26.7 kN ↑-90+180+150-9R_B=0\ \Rightarrow\ R_B=\frac{240}{9}=26.7\ \text{kN}\ \uparrow

שלב 3: כוחות אנכיים. Ay+26.7−3⋅30=0 ⇒ Ay=63.3 kN ↑A_y+26.7-3\cdot30=0\ \Rightarrow\ A_y=63.3\ \text{kN}\ \uparrow.

תשובה: Ax=0A_x=0, Ay=63.3 kNA_y=63.3\ \text{kN} ↑, RB=26.7 kNR_B=26.7\ \text{kN} ↑ (6.33 ו-2.67 טון).

סעיף ב

תשובה:

N1=−36.0 kNN_1=-36.0\ \text{kN} (לחוץ), N2=+46.9 kNN_2=+46.9\ \text{kN} (מתוח), N3=−2.0 kNN_3=-2.0\ \text{kN} (לחוץ). בטונות: 3.6 ל', 4.68 מ', 0.2 ל'.

מבוקש: הכוחות במוטות 1 (C-A), 2 (C-F) ו-3 (I-J). שיטת הצמתים; מניחים שכל מוט מתוח (מושך מהצומת), וסימן מינוס פירושו לחיצה.

זווית האלכסונים: tan⁡α=2.53\tan\alpha=\frac{2.5}{3}, α=39.81∘\alpha=39.81^\circ, sin⁡α=0.640\sin\alpha=0.640, cos⁡α=0.768\cos\alpha=0.768.

צומת C (מוטות 1 ו-2, עומס 30 kN30\ \text{kN} כלפי מטה):

•ΣFy=0\Sigma F_y=0: N2sin⁡α−30=0 ⇒ N2=300.640=46.9 kNN_2\sin\alpha-30=0\ \Rightarrow\ N_2=\frac{30}{0.640}=46.9\ \text{kN} - מתוח.

•ΣFx=0\Sigma F_x=0: N1+N2cos⁡α=0 ⇒ N1=−46.9⋅0.768=−36.0 kNN_1+N_2\cos\alpha=0\ \Rightarrow\ N_1=-46.9\cdot0.768=-36.0\ \text{kN} - לחוץ.

צומת B (מוטות B-H אופקי ו-B-J אנכי, תגובה 26.7 kN26.7\ \text{kN} כלפי מעלה):

•ΣFx=0\Sigma F_x=0: NBH=0N_{BH}=0.

•ΣFy=0\Sigma F_y=0: NBJ+26.7=0 ⇒ NBJ=−26.7 kNN_{BJ}+26.7=0\ \Rightarrow\ N_{BJ}=-26.7\ \text{kN} - לחוץ. המוט הלחוץ דוחף את J כלפי מעלה ב-26.7 ק"נ.

צומת J (מוטות 3 אל I משמאל, האלכסון J-H כלפי מטה-שמאלה, ו-J-B; עומס 30 kN30\ \text{kN} ימינה):

•ΣFy=0\Sigma F_y=0: −NJHsin⁡α−NBJ=0 ⇒ NJH=26.70.640=41.7 kN-N_{JH}\sin\alpha-N_{BJ}=0\ \Rightarrow\ N_{JH}=\frac{26.7}{0.640}=41.7\ \text{kN} - מתוח.

•ΣFx=0\Sigma F_x=0: −N3−NJHcos⁡α+30=0 ⇒ N3=30−41.7⋅0.768=−2.0 kN-N_3-N_{JH}\cos\alpha+30=0\ \Rightarrow\ N_3=30-41.7\cdot0.768=-2.0\ \text{kN} - לחוץ.

מוטהכוח (ק"נ)הכוח (טון)המצב
136.03.6לחוץ
246.94.68מתוח
32.00.2לחוץ

תשובה: N1=36.0 kNN_1=36.0\ \text{kN} לחוץ, N2=46.9 kNN_2=46.9\ \text{kN} מתוח, N3=2.0 kNN_3=2.0\ \text{kN} לחוץ.

סעיף ג

תשובה:

כן: H-B ו-H-E. אי אפשר לבטל אותם - הם שומרים על יציבות המסבך (בלעדיהם הצמתים B ו-E אינם מקובעים).

מבוקש: מוטות אפס, ואם אפשר לוותר עליהם.

1. צומת B: נפגשים בו המוט האופקי H-B והמוט האנכי J-B, והתגובה אנכית. אין כוח אופקי שיאזן את H-B, ולכן NHB=0N_{HB}=0.

2. צומת E: נפגשים בו המוט האופקי D-E והמוט האנכי H-E, והעומס אופקי. אין כוח אנכי שיאזן את H-E, ולכן NHE=0N_{HE}=0.

3. האם לבטל: לא. מוט אפס אינו נושא כוח רק בעומס הנתון. בלי H-B הצומת B מחובר רק במוט אנכי ובסמך גלילה, ואין לו קיבוע אופקי - מנגנון. בלי H-E הצומת E נשען רק על מוט אופקי, ואין לו קיבוע אנכי. בנוסף, המוטות האלה מקצרים את אורך הקריסה של המוטות הלחוצים, ועומס אחר יפעיל בהם כוח.

תשובה: מוטות האפס הם H-B ו-H-E. אסור לבטל אותם, כי הם שומרים על יציבות המסבך.

סעיף ד

תשובה:

לא. במסבך 10 צמתים ו-17 מוטות, בדיוק m=2n−3m=2n-3; בלי מוט 4 נשארים 16 מוטות, פחות מהנדרש, והמסבך הופך למנגנון ואינו יציב.

מבוקש: האם אפשר לוותר על מוט 4 (G-I).

1. תנאי לקשיחות מסבך מישורי על שלושה רכיבי תגובה: m=2n−3m=2n-3, כאשר mm מספר המוטות ו-nn מספר הצמתים.

2. ספירה: n=10n=10 (C, A, D, E, F, G, H, B, I, J). המוטות: C-A, A-D, D-E, F-G, G-H, H-B, I-J, F-A, G-D, H-E, H-I, J-B, C-F, A-G, G-I, D-H, H-J, כלומר m=17=2⋅10−3m=17=2\cdot10-3. המסבך מסוים וקשיח, בלי מוט מיותר.

3. בלי מוט 4: m=16<17m=16<17, ולכן המסבך לא יציב. רואים זאת גם בצורה: המשולשים H-I-J ו-H-J-B יוצרים גוף קשיח שמחובר לחלק התחתון של המסבך רק בצומת H, ולקרקע רק בסמך הגלילה B; החלק התחתון מחובר לקרקע רק בסמך A. החלק התחתון יכול להסתובב סביב A, והחלק העליון נגרר אחריו (מסתובב סביב H ומחליק על הגלילה ב-B) - מנגנון.

תשובה: לא אסכים. בלי מוט 4 מספר המוטות קטן מ-2n−3=172n-3=17, והמסבך אינו יציב.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.