דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט לימודי מבנים 90419 - קיץ 2025 מועד ב'

אדריכלות ועיצוב פנים · סמל 90419 · 5 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בלימודי מבנים, קיץ 2025 מועד ב', כל 5 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה חמש שאלות:

שאלה 1 חובה – 40 נקודות

שאלה 2 חובה – 30 נקודות

משאלות 3-5 יש לענות על שתי שאלות בלבד, ערך כל שאלה - 15 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

אם חסר בשאלה נתון, יש לציין זאת בתשובה ולהוסיף נתון מתאים שיאפשר להמשיך בפתרון השאלה. יש לנמק את הבחירה.

חומר עזר: 1. כל חומר עזר למעט מחשב מכל סוג.

2. מחשבון עם אחוזים (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

3. ת"י 466

שאלה 1 · תכנון תקרה בשני מפלסים: עמודים, קורות וסכמות

בתרשים מספר 1 מסורטטת תוכנית קומת קרקע בבית מגורים צמוד קרקע. בתרשים מספר 1 א' מסורטט חתך א-א, ובתרשים מספר 1 ב' מסורטטת תוכנית תקרת קומת הקרקע. הרצפה והתקרה מתוכננות בשני מפלסים בהתאם לחתך א-א.

הקירות והמחיצות בנויים מבלוקים, למעט קירות הממ"ד, העשויים מבטון.

כל העמודים המתוכננים בבית יהיו במידות 20/50 ס"מ (מלבד עמוד מספר 1 המסומן בתרשים מספר 1 ובתרשים מספר 2).

את העמודים ניתן למקם בקירות שבהיקף הבית ובמחיצות שבתוך הבית. מאחר שרוחב העמוד גדול מרוחב המחיצה, העמוד יכול לבלוט מהמחיצה.

אפשר לבצע קורות בולטות (תחתונות או עליונות) רק בקירות-החוץ שבהיקף התקרה ובקורת הקפיצה שבין שני המפלסים.

נתון שעובי תקרת הממ"ד, הוא כעובי כל התקרה. אין צורך לתכנן את תקרת הממ"ד.

העומס הקבוע נוסף על משקלה העצמי של התקרה הוא: 4.0 ק"נ למ"ר (0.40 טון למ"ר).

העומס השימושי של התקרה: 1.7 ק"נ למ"ר (0.17 טון למ"ר).

אם בחרתם בתקרת צלעות, המשקל המרחבי של הבלוקים הוא: 3.5 ק"נ למ"ק (0.35 טון למ"ק)

ורוחב הצלע: 16 ס"מ. סוג הבטון: ב-30, האגרגט גירי.

אפשר לתכנן סוג תקרה שונה בכל מפלס.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

החליטו על מיקום העמודים בהיקף הבית ובתוך שטח הדירה.

סמנו בתרשים מספר 1 את מיקום העמודים שבחרתם.

סרטטו את העמודים בקנ"מ 1:100 . מספרו את כל העמודים.

(5 נקודות)
ב.

העתיקו לתרשים מספר 1 ב' את העמודים שסימנתם בתרשים מספר 1,

בקנ"מ 1:100 , כולל מספור העמודים. קבעו את כיוון המתיחה של התקרה ובחרו את סוג התקרה היעיל ביותר לכל מפלס. נמקו את בחירתכם בכיוון המתיחה ובסוג התקרה.

(5 נקודות)
ג.

על גבי תרשים מספר 1 ב', סרטטו את הקורות הפנימיות שבחרתם (הקפידו לסרטט את ציר הקורות).

חלקו באופן ברור את התקרה לאזורים עם סכמות סטטיות מתאימות ותנו שם לכל סכמה סטטית.

(8 נקודות)
ד.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של התקרה.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של הקורות הפנימיות.

(8 נקודות)
ה.

על פי הסכמות הסטטיות שקבעתם, בחרו את Lo שעל פיו הייתם מתכננים את עובי התקרה לכל מפלס.

רשמו איזו סכמה קבעה את Lo שבחרתם.

חשבו את העובי המינימלי של התקרה בכל מפלס על פי שקולי הכפף לפי ת"י 466.

סרטטו את חתך התקרה עם העובי שחישבתם בכל מפלס.

(8 נקודות)
ו.

חשבו את העומס המועבר מהתקרה לקורה עם המפתח השקיל המקסימלי בלבד. (ללא משקל עצמי של הקורה).

(אם המפתח המקסימלי נקבע על ידי יותר מקורה אחת, בחרו אחת מהן באופן שרירותי).

הציגו סכמה סטטית של הקורה שבחרתם. הסכמה תכלול את: שמות הסמכים, המפתחים והעומס על הקורה

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

15 עמודים: עמוד 1 הנתון; פינות הבית ושני המפלסים (2, 6, 11, 12, 15); לאורך קורת הקפיצה (7, 8, 9, 10, 11); לאורך הקיר המזרחי (13, 14); עמוד 5 בפינת חדר הרחצה הצפוני; ועמודים 3 ו-4 בקו הקורה הסמויה ק-F. אין עמודים בפתחים ובחלל הסלון.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד מתוך כמה. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/50 ס"מ (חוץ מעמוד 1 הנתון), בקירות ההיקף או במחיצות, ולא בתוך חלון, דלת או מעבר; קורות בולטות (תחתונות או עליונות) רק בקירות החוץ שבהיקף התקרה ובקורת הקפיצה שבין שני המפלסים, ובכל מקום אחר קורות סמויות; לכל מפלס סוג תקרה וכיוון מתיחה מנומקים (בדרך כלל בכיוון הקצר); כל שדה נשען על קורות או על קירות הבטון של הממ"ד; והמפתחים והעוביים מחושבים לפי הסכמות שנבחרו.

מבוקש: להחליט על מיקום העמודים בהיקף הבית ובתוכו, לסמן אותם בתרשים 1 בקנ"מ 1:100 ולמספר אותם.

קריאת התרשימים.

•הבית בשני מפלסים (חתך א-א): החלק המערבי (חדרי השינה, הממ"ד, חדרי הרחצה, המבואה, ומעליו גם המשטח המקורה) - רצפה +0.51+0.51 ותקרה +4.10+4.10; החלק המזרחי (סלון ומטבח, ברוחב 510 ס"מ בין צירי הקירות) - רצפה ±0.00\pm0.00 ותקרה +3.50+3.50.

•הקו שבין שני המפלסים הוא הקיר שבין הסלון והמטבח לבין חדרי השינה והמבואה. עליו עוברת קורת הקפיצה.

•המשטח המקורה שבצפון-מערב פתוח, בלי קירות. את קצה התקרה שמעליו נושא עמוד 1 הנתון (בקו "קצה התקרה"). רצועת 180 ס"מ שמצפון לקו הזה לא מקורה.

•קירות הבלוקים אינם נושאים, ולכן התקרה נשענת על שלד של עמודים וקורות. קירות הבטון של הממ"ד נושאים בעצמם.

העקרונות למיקום.

1. עמוד בכל פינה של כל אחד משני המפלסים, ובכל מקום שבו קורה צריכה סמך.

2. לאורך קורת הקפיצה ולאורך הקיר המזרחי - עמודים במרחקים של עד כ-4.5 מ', כדי שהקורות הבולטות יהיו במידות סבירות.

3. לא ממקמים עמוד בתוך חלון, דלת או מעבר; בודקים כל עמוד מול שרשראות המידות של הפתחים. עמוד של 50 ס"מ בתוך מחיצה של 10 ס"מ בולט ממנה - זה מותר.

4. בממ"ד אין צורך בעמודים: קירות הבטון שלו הם הסמכים.

5. בתוך החלל של הסלון והמטבח אין עמודים.

רשימת העמודים (ראו את תרשים הפתרון).

עמודמיקום
1נתון: פינת המשטח המקורה, בקו קצה התקרה
2הפינה הדרום-מערבית של הבית
3במחיצה שבין חדר הרחצה הדרומי למבואה, בקו הקורה הסמויה ק-F (סמך ביניים שלה)
4הקיר הדרומי, בין החלונות של שני חדרי השינה, בקו ק-F
5הפינה הצפון-מערבית של חדר הרחצה הצפוני, על קו קצה התקרה
6הפינה הצפון-מערבית של הסלון (פינת המפלס הנמוך)
7מפגש הקיר הצפוני של חדר הרחצה עם קיר הקפיצה
8קיר הקפיצה, בקיר המזרחי של חדר הרחצה הצפוני, ליד הדלת שלו אך מחוץ לפתח
9קיר הקפיצה, בין חדר הארונות למטבח
10קיר הקפיצה, בפינה הדרום-מערבית של המטבח
11הפינה הדרום-מזרחית של החלק המערבי (קצה קיר הקפיצה בקיר הדרומי)
12הפינה הצפון-מזרחית של הבית
13הקיר המזרחי של הסלון, בקטע הקיר המלא של 385 ס"מ, צמוד לחלון הסלון מצפון לו
14הקיר המזרחי, מדרום לפתח הכניסה
15הפינה הדרום-מזרחית של המטבח

בדיקת פתחים. עמוד 13 נמצא בקטע הקיר המלא של 385 ס"מ שמצפון לחלון הסלון, ועמוד 14 בקיר המלא שמדרום לפתח הכניסה; עמוד 4 בקטע של 395 ס"מ שבין שני החלונות הדרומיים; עמוד 8 צמוד לדלת חדר הרחצה הצפוני אך מחוץ לפתח.

תשובה: 15 עמודים (כולל עמוד 1 הנתון), כמו ברשימה ובתרשים: בפינות של שני המפלסים, לאורך קורת הקפיצה (7-11), לאורך הקיר המזרחי (12-15), ועמודים 3 ו-4 בקו הקורה הסמויה ק-F.

סעיף ב

תשובה:

מפלס +4.10: תקרת צלעות, מתיחה מזרח-מערב (קורות סמויות בלבד בתוך הבית, מפתחים של כ-5 מ'). מפלס +3.50: תקרה מקשית, מתיחה מזרח-מערב (510 ס"מ, הכיוון הקצר), על קורת הקפיצה ועל קורה עליונה בקיר המזרחי.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד מתוך כמה. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/50 ס"מ (חוץ מעמוד 1 הנתון), בקירות ההיקף או במחיצות, ולא בתוך חלון, דלת או מעבר; קורות בולטות (תחתונות או עליונות) רק בקירות החוץ שבהיקף התקרה ובקורת הקפיצה שבין שני המפלסים, ובכל מקום אחר קורות סמויות; לכל מפלס סוג תקרה וכיוון מתיחה מנומקים (בדרך כלל בכיוון הקצר); כל שדה נשען על קורות או על קירות הבטון של הממ"ד; והמפתחים והעוביים מחושבים לפי הסכמות שנבחרו.

מבוקש: להעתיק את העמודים לתרשים 1ב, ולבחור לכל מפלס את סוג התקרה ואת כיוון המתיחה עם נימוק.

שלב 1: העתקת העמודים. מעתיקים לתרשים 1ב את 15 העמודים עם מספריהם, באותו מיקום ובאותו קנ"מ (ראו את תרשים הפתרון של סעיף ג).

שלב 2: מפלס +4.10+4.10 (החלק המערבי).

1. החלק הזה רחב, כ-960 ס"מ בין קצה התקרה המערבי לקורת הקפיצה, ובתוכו חדרים ומחיצות שאין בהם קורות בולטות - מותר רק קורות סמויות.

2. מחלקים את הרוחב בקורה סמויה אחת בכיוון צפון-דרום (ק-B ו-ק-F), ומקבלים שני שדות של 470 ו-490 ס"מ. התקרה נמתחת מזרח-מערב, בניצב לקורה הסמויה ולקורת הקפיצה.

3. סוג התקרה: תקרת צלעות. במפתחים של כ-5 מ' היא קלה בהרבה ממקשית, וגובהה (25 ס"מ) מאפשר להסתיר בתוכה את הקורות הסמויות.

שלב 3: מפלס +3.50+3.50 (הסלון והמטבח).

1. רוחב החלק 510 ס"מ בין קורת הקפיצה לקיר המזרחי, והאורך שלו (צפון-דרום) כפול ויותר. לכן נמתחים בכיוון הקצר, מזרח-מערב.

2. שני הסמכים הם קורות בולטות שמותרות כאן: קורת הקפיצה בצד המערבי וקורה עליונה בקיר החוץ המזרחי.

3. סוג התקרה: תקרה מקשית (מסיבית) בשדה אחד, פשוטה לביצוע, בלי קורות בחלל הסלון.

תשובה: מפלס +4.10+4.10 - תקרת צלעות, מתיחה מזרח-מערב, על הקורה הסמויה ק-B/ק-F ועל קורת הקפיצה; מפלס +3.50+3.50 - תקרה מקשית, מתיחה מזרח-מערב, בין קורת הקפיצה לקורה העליונה בקיר המזרחי.

סעיף ג

תשובה:

ק-G 20/80 (קצה צפוני, תחתונה), ק-A ו-ק-E (היקף מערבי), ק-B ו-ק-F (סמויות, צפון-דרום), ק-C (קורת הקפיצה, עמודים 7-11), ק-D (עליונה, קיר מזרחי). שדות 1 ו-3: צלעות נמשכות; שדה 2: צלעות רתומות בממ"ד; שדה 4: מקשית.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד מתוך כמה. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/50 ס"מ (חוץ מעמוד 1 הנתון), בקירות ההיקף או במחיצות, ולא בתוך חלון, דלת או מעבר; קורות בולטות (תחתונות או עליונות) רק בקירות החוץ שבהיקף התקרה ובקורת הקפיצה שבין שני המפלסים, ובכל מקום אחר קורות סמויות; לכל מפלס סוג תקרה וכיוון מתיחה מנומקים (בדרך כלל בכיוון הקצר); כל שדה נשען על קורות או על קירות הבטון של הממ"ד; והמפתחים והעוביים מחושבים לפי הסכמות שנבחרו.

מבוקש: לסרטט על תרשים 1ב את הקורות (עם הצירים) ולחלק את התקרה לאזורים עם סכמות.

הקורות (ראו את תרשים הפתרון):

•ק-G - קורת היקף בקצה הצפוני של מפלס +4.10+4.10, מעמוד 1 דרך עמוד 5 עד עמוד 7. מעל המשטח המקורה אין קיר, והיא נושאת גם את הקצה של ק-B, ולכן היא עמוקה: 20/80, תחתונה (קיר חוץ - מותר).

•ק-A - קורת היקף מערבית, מעמוד 1 עד הממ"ד, מעל המשטח המקורה.

•ק-E - קורת היקף מערבית, מהממ"ד עד עמוד 2.

•ק-B - קורה סמויה בכיוון צפון-דרום, מ-ק-G עד הקיר הצפוני של הממ"ד, בערך מעל הקיר המערבי של חדר השינה האמצעי.

•ק-F - קורה סמויה באותו קו, מהקיר הדרומי של הממ"ד דרך עמוד 3 עד עמוד 4.

•ק-C - קורת הקפיצה בין המפלסים, על עמודים 7-11: הפן העליון שלה +4.10+4.10, והתקרה הנמוכה (+3.50+3.50) נשענת על חלקה התחתון.

•ק-D - קורה עליונה בקיר החוץ המזרחי, על עמודים 12-15.

•בשאר ההיקף (הקיר הדרומי 2-4-11, הקירות הצפוני 6-12 והדרומי 10-15 של המפלס הנמוך) - קורות היקף מקבילות לכיוון המתיחה, שנושאות רק את קצה התקרה.

האזורים והסכמות:

•שדה 1 (מצפון לממ"ד) ו-שדה 3 (מדרום לממ"ד): צלעות, מתיחה מזרח-מערב, קורה נמשכת בשני שדות - ק-A (ק-E), ק-B (ק-F), ק-C.

•שדה 2 (ממזרח לממ"ד): צלעות, רתומות בקיר הבטון המזרחי של הממ"ד ונשענות על ק-C.

•שדה 4 (הסלון והמטבח): תקרה מקשית, שדה אחד בין ק-C ל-ק-D.

תשובה: קורות: ק-G (20/80, תחתונה), ק-A ו-ק-E (היקף מערבי), ק-B ו-ק-F (סמויות), ק-C (קורת הקפיצה), ק-D (עליונה, קיר מזרחי). אזורים: שדות 1 ו-3 - צלעות נמשכות בשני שדות; שדה 2 - צלעות רתומות בממ"ד; שדה 4 - מקשית פשוטה.

סעיף ד

תשובה:

שדות 1 ו-3: ק-A(ק-E) - ק-B(ק-F) - ק-C, 470+490; שדה 2: רתומה בממ"ד - ק-C, 470; שדה 4: ק-C - ק-D, 510. ק-B: רתומה בממ"ד - ק-G, 425; ק-F: עמוד 4 - עמוד 3 - ממ"ד (רתומה), 360+250 (ס"מ).

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: הסכמות הסטטיות של התקרה ושל הקורות הפנימיות (הסמויות). המפתחים בין צירי הסמכים.

הסכמות של התקרה:

1. שדות 1 ו-3 (צלעות): קורה נמשכת על שלושה סמכים פשוטים - ק-A (ק-E), ק-B (ק-F), ק-C; מפתחים 470 ו-490 ס"מ; עומס מפורס אחיד.

2. שדה 2 (צלעות): קורה רתומה בקיר הממ"ד ונשענת בקצה השני על ק-C; מפתח 470 ס"מ. הצלעות יצוקות יחד עם קיר הבטון ולכן נחשבות רתומות.

3. שדה 4 (מקשית): קורה פשוטה על שני סמכים, ק-C ו-ק-D; מפתח 510 ס"מ.

הסכמות של הקורות הסמויות:

1. ק-B: קורה רתומה בקיר הבטון הצפוני של הממ"ד ונשענת על ק-G (20/80); מפתח 425 ס"מ.

2. ק-F: קורה נמשכת - סמך פשוט בעמוד 4, סמך פשוט בעמוד 3, ורתומה בקיר הדרומי של הממ"ד; מפתחים 360 ו-250 ס"מ.

תשובה: כמו בתרשים הפתרון: שדות 1 ו-3 - קורה נמשכת 470+490 ס"מ; שדה 2 - רתומה-פשוטה 470 ס"מ; שדה 4 - פשוטה 510 ס"מ; ק-B - רתומה בממ"ד ופשוטה על ק-G, 425 ס"מ; ק-F - 4, 3, ממ"ד (רתומה), 360+250 ס"מ.

סעיף ה

תשובה:

+4.10: L0=0.8⋅490=392L_0=0.8\cdot490=392 ס"מ (שדות 1/3), Fs=8.69 kN/m2F_s=8.69\,\text{kN/m}^2, k12=25.57k_{12}=25.57, k11=0.759k_{11}=0.759, דרוש 20.2 ס"מ - צלעות H=25H=25 ס"מ (5+20). +3.50: L0=510L_0=510 ס"מ (שדה 4), מקשית h=22h=22 ס"מ (דרוש 21.7).

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: לכל מפלס - המפתח השקיל L0L_0 הקובע, איזו סכמה קבעה אותו, והעובי המינימלי משיקולי הכפף לפי ת"י 466.

המקדמים למפתח השקיל, L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L: שדה פשוט 1.01.0; שדה שקצה אחד שלו נמשך או רתום 0.80.8; שני הקצוות נמשכים 0.60.6; זיז 2.22.2.

התנאי: h≥L0k11⋅k12h\ge\dfrac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}, כאשר לבטון ב-30 עם אגרגט גירי k12=24.4⋅10Fs3k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{F_{s}}} (FsF_s - עומס השירות ב-kN/m2\text{kN/m}^2), ו-k11k_{11} מקדם לחתך T (בתקרה מקשית k11=1k_{11}=1).

מפלס +4.10+4.10 - תקרת צלעות.

1. שדות 1 ו-3: השדה של 470 נמשך בקצה אחד, 0.8⋅470=3760.8\cdot470=376 ס"מ; השדה של 490 נמשך בקצה אחד, 0.8⋅490=3920.8\cdot490=392 ס"מ. שדה 2: רתום בקצה אחד, 0.8⋅470=3760.8\cdot470=376 ס"מ.

2. L0,max=392L_{0,max}=392 ס"מ - השדה של 490 ס"מ בשדות 1 ו-3.

3. הנחה ראשונית h≈L0/18≈22h\approx L_0/18\approx22 ס"מ. בוחרים בלוק 50 ס"מ ברוחב ו-20 ס"מ בגובה, וטבלה עליונה 5 ס"מ: H=25H=25 ס"מ. רוחב רצועה של צלע: 50+16=6650+16=66 ס"מ.

4. המשקל העצמי:

•טבלה: 0.05⋅25=1.25 kN/m20.05\cdot25=1.25\,\text{kN/m}^2

•צלע: 0.16⋅0.20⋅250.66=1.21 kN/m2\dfrac{0.16\cdot0.20\cdot25}{0.66}=1.21\,\text{kN/m}^2

•בלוקים: 0.50⋅0.20⋅3.50.66=0.53 kN/m2\dfrac{0.50\cdot0.20\cdot3.5}{0.66}=0.53\,\text{kN/m}^2

•סך הכול: g0=2.99≈3.0 kN/m2g_0=2.99\approx3.0\,\text{kN/m}^2 (0.30 t/m20.30\,\text{t/m}^2)

5. עומס השירות: Fs=2.99+4.0+1.7=8.69 kN/m2F_s=2.99+4.0+1.7=8.69\,\text{kN/m}^2 (0.87 t/m20.87\,\text{t/m}^2).

6. k12=24.4⋅108.693=25.57k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{8.69}}=25.57.

7. k11k_{11} מהטבלה של ת"י 466: H/hf=25/5=5H/h_f=25/5=5, b/bw=66/16=4.1b/b_w=66/16=4.1, ולכן k11=0.759k_{11}=0.759.

8. h≥3920.759⋅25.57=20.2h\ge\dfrac{392}{0.759\cdot25.57}=20.2 ס"מ <25<25 ס"מ - מתאים.

מפלס +3.50+3.50 - תקרה מקשית.

1. שדה 4 פשוט: L0=1.0⋅510=510L_0=1.0\cdot510=510 ס"מ; זו הסכמה היחידה במפלס.

2. מנחשים h=22h=22 ס"מ: g0=0.22⋅25=5.5 kN/m2g_0=0.22\cdot25=5.5\,\text{kN/m}^2, Fs=5.5+4.0+1.7=11.2 kN/m2F_s=5.5+4.0+1.7=11.2\,\text{kN/m}^2.

3. k12=24.4⋅1011.23=23.50k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{11.2}}=23.50, ולכן h≥51023.50=21.7h\ge\dfrac{510}{23.50}=21.7 ס"מ <22<22 ס"מ - מתאים. (עם 20 ס"מ יוצא h≥21.4h\ge21.4 ס"מ, כלומר 20 אינו מספיק.)

החתכים: צלעות - טבלה 5 ס"מ, בלוקים 50/20, צלעות ברוחב 16 ס"מ כל 66 ס"מ, גובה כולל 25 ס"מ (ראו את הסרטוט); מקשית - לוח מלא 22 ס"מ.

תשובה: מפלס +4.10+4.10: L0=0.8⋅490=392L_0=0.8\cdot490=392 ס"מ (שדות 1 ו-3), תקרת צלעות H=25H=25 ס"מ (דרוש 20.2). מפלס +3.50+3.50: L0=510L_0=510 ס"מ (שדה 4), תקרה מקשית h=22h=22 ס"מ (דרוש 21.7).

סעיף ו

תשובה:

ק-B (L0=0.8⋅425=340L_0=0.8\cdot425=340 ס"מ): רתומה בממ"ד, פשוטה על ק-G, מפתח 4.25 מ'; q=8.69⋅(0.6⋅4.7+0.6⋅4.9)=50.1 kN/mq=8.69\cdot(0.6\cdot4.7+0.6\cdot4.9)=50.1\,\text{kN/m} (5.01 t/m5.01\,\text{t/m}). רוחב הקורה הסמויה כ-87 ס"מ (90/25).

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: העומס מהתקרה על הקורה בעלת המפתח השקיל הגדול ביותר (בלי משקלה העצמי), וסכמה סטטית שלה.

שלב 1: איזו קורה. משווים את הקורות הפנימיות (הסמויות) שבסעיף ד:

•ק-B: רתומה בקצה אחד, L0=0.8⋅425=340L_0=0.8\cdot425=340 ס"מ.

•ק-F: השדה של 360 נמשך בקצה אחד, 0.8⋅360=2880.8\cdot360=288 ס"מ; השדה של 250 בין סמך נמשך לרתום, 0.6⋅250=1500.6\cdot250=150 ס"מ.

המקסימום הוא ב-ק-B, L0=340L_0=340 ס"מ.

שלב 2: העומס. ק-B היא הסמך האמצעי של הצלעות בשדה 1 (שני שדות של 4.70 ו-4.90 מ'). התגובה בסמך האמצעי של קורה נמשכת היא בקירוב 0.6⋅q⋅L0.6\cdot q\cdot L מכל צד (הערך התאורטי 5/8=0.6255/8=0.625):

qB=Fs⋅(0.6⋅4.7+0.6⋅4.9)=8.69⋅5.76=50.1 kN/mq_B=F_s\cdot(0.6\cdot4.7+0.6\cdot4.9)=8.69\cdot5.76=50.1\,\text{kN/m} (5.01 t/m5.01\,\text{t/m}).

שלב 3: הסכמה. ק-B: סמך רתום בקיר הצפוני של הממ"ד, סמך פשוט על ק-G (20/80), מפתח L=4.25 mL=4.25\,\text{m}, עומס מפורס אחיד q=50.1 kN/mq=50.1\,\text{kN/m}.

הערה - רוחב הקורה הסמויה. הקורה בגובה התקרה, 25 ס"מ, ובודקים לה כפף כמו לתקרה ברוחב bb: k12=L0H=34025=13.6k_{12}=\dfrac{L_0}{H}=\dfrac{340}{25}=13.6, ו-k12=24.4⋅10 bq3k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10\,b}{q}}, ולכן b=(13.624.4)3⋅50.110=0.87 mb=\left(\dfrac{13.6}{24.4}\right)^3\cdot\dfrac{50.1}{10}=0.87\,\text{m}. קורה סמויה 87/25 ס"מ (מעגלים ל-90/25).

תשובה: ק-B, L0=340L_0=340 ס"מ: רתומה בממ"ד ופשוטה על ק-G, מפתח 4.25 מ', עומס מהתקרה q=50.1 kN/mq=50.1\,\text{kN/m} (5.01 t/m5.01\,\text{t/m}).

שאלה 2 · תקרה מקשית על קורות: סכמות, עובי ועומס על קורה

בתרשים מספר 2 מסורטטת תוכנית של תקרה בבניין משרדים.

התקרה מקשית, חד־כיוונית, במפלס אחיד ובעובי אחיד של 20 ס"מ. התקרה נשענת על קורות יורדות.

תרשים מספר 2 א' – עבור סעיף ה' בלבד.

העומס הקבוע (נוסף למשקלה העצמי של התקרה) על כל חלקי התקרה הוא 2.2 ק"נ למ"ר (0.22 טון למ"ר).

העומס השימושי על כל חלקי התקרה הוא 6.0 ק"נ למ"ר (0.60 טון למ"ר).

סוג הבטון הוא ב-30, האגרגט גירי.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

סרטטו את הסכמות הסטטיות של התקרה.

(6 נקודות)
ב.

קבעו את L0 מקסימום של התקרה וציינו איזה שדה קובע אותו (הציגו את החישוב).

חשבו את עובי התקרה משיקולי הכפף לפי ת"י 466.

(8 נקודות)
ג.

חשבו את עומס השירות המועבר מהתקרה לקורה ק-B (קורה 4-5-6),

הוסיפו את משקלה העצמי של הקורה.

סרטטו את הסכמה של קורה ק-B . הסכמה תכלול את שמות הסמכים, המפתחים ואת עומס השירות הפועל על כל אחד מהשדות של הקורה. ציינו מהיכן מגיע כל עומס. (אפשר להזניח עומס משני מהתקרה).

(8 נקודות)
ד.

בהינתן שאין עומסים אנכיים נוספים על הקורות מלבד עומסי התקרה, האם לדעתך, ישנן קורות שאפשר לבטל? אם כן, אילו מהן ניתן לבטל? נמק את תשובתך.

(4 נקודות)
ה.

סעיף זה מתייחס לתרשים 2 א':

טרם היציקה, היזם מבקש מהמתכנן להניח על התקרה בריכת שחייה בעומס שירות כולל של 15 ק"נ/מ"ר ( 1.5 טון/מ"ר). היזם מתלבט אם להניח את הבריכה באזור A (בין העמודים 10-7-8-11) או באזור B (בין העמודים 7-4-5-8) כפי שמתואר בתרשים 2 א'.

באיזה אזור לדעתך, צפוי עובי תקרה גדול יותר, באזור A או באזור B? נמק תשובתך.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

סכמה 1: ק-A (פשוט) - ק-B (רתום), 450 ס"מ; סכמה 2: ק-A - ק-B - ק-E, 450+450 ס"מ; סכמה 3: ק-D - ק-C, שדה 450 ס"מ וזיז 130 ס"מ.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: הסכמות הסטטיות של התקרה. התקרה חד-כיוונית, ולכן בכל אזור היא נמתחת בין שתי קורות מקבילות.

המפתחים (בין צירי הקורות, מתרשים 2): בין ק-A ל-ק-B 430+20=450430+20=450 ס"מ; בין ק-B ל-ק-E 430+20=450430+20=450 ס"מ; בין ק-C ל-ק-D 430+20=450430+20=450 ס"מ; הזיז שמצפון ל-ק-C עד קצה התקרה 120+10=130120+10=130 ס"מ.

חלוקה לאזורים.

1. האזור המערבי (בין ק-A ל-ק-B, לכל הגובה): נמתח מזרח-מערב. מקצהו הצפוני ועד קו ק-D, ממזרח ל-ק-B אין קורה מקבילה (שם התקרה נמתחת צפון-דרום), ולכן:

•סכמה 1 (החלק הצפוני): שדה אחד ק-A - ק-B, 450 ס"מ. ב-ק-B התקרה ממשיכה מעבר לקורה, ולכן הקצה הזה נחשב רתום (נמשך).

2. החלק הדרומי (מדרום ל-ק-D): התקרה ממשיכה מ-ק-A מעל ק-B עד ק-E:

•סכמה 2: קורה נמשכת בשני שדות - ק-A, ק-B, ק-E; מפתחים 450 ו-450 ס"מ.

3. האזור המזרחי (בין ק-B ל-ק-F, מקו ק-D צפונה): נמתח צפון-דרום, בין ק-D ל-ק-C, וממשיך בזיז מצפון ל-ק-C:

•סכמה 3: ק-D (סמך פשוט), שדה 450 ס"מ, ק-C, וזיז של 130 ס"מ.

תשובה: סכמה 1 - ק-A פשוט, ק-B רתום, 450 ס"מ; סכמה 2 - ק-A, ק-B, ק-E, 450+450 ס"מ; סכמה 3 - ק-D, ק-C, שדה 450 ס"מ וזיז 130 ס"מ.

סעיף ב

תשובה:

L0,max=0.9⋅450=405L_{0,max}=0.9\cdot450=405 ס"מ (שדה סכמה 3 עם הזיז); Fs=13.2 kN/m2F_s=13.2\,\text{kN/m}^2, k12=22.24k_{12}=22.24, h=405/22.24=18.2h=405/22.24=18.2 ס"מ <20<20 ס"מ - מתאים.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: L0L_0 המקסימלי, השדה שקובע אותו, ועובי התקרה לפי הכפף.

שלב 1: המפתחים השקילים. המקדמים: שדה שקצה אחד שלו נמשך 0.80.8; שדה שקצה אחד שלו ממשיך בזיז 0.90.9; זיז 2.22.2.

1. סכמה 1: L0=0.8⋅450=360L_0=0.8\cdot450=360 ס"מ.

2. סכמה 2: כל שדה נמשך בקצה אחד, L0=0.8⋅450=360L_0=0.8\cdot450=360 ס"מ.

3. סכמה 3, השדה: L0=0.9⋅450=405L_0=0.9\cdot450=405 ס"מ.

4. סכמה 3, הזיז: L0=2.2⋅130=286L_0=2.2\cdot130=286 ס"מ.

L0,max=405L_{0,max}=405 ס"מ - השדה של סכמה 3 (בין ק-D ל-ק-C, עם הזיז).

שלב 2: עומס השירות.

•משקל עצמי: 0.20⋅25=5.0 kN/m20.20\cdot25=5.0\,\text{kN/m}^2

•קבוע נוסף: 2.2 kN/m22.2\,\text{kN/m}^2; שימושי: 6.0 kN/m26.0\,\text{kN/m}^2

•Fs=5.0+2.2+6.0=13.2 kN/m2F_s=5.0+2.2+6.0=13.2\,\text{kN/m}^2 (1.32 t/m21.32\,\text{t/m}^2)

שלב 3: העובי. לבטון ב-30 עם אגרגט גירי: k12=24.4⋅1013.23=22.24k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{13.2}}=22.24. בתקרה מקשית k11=1k_{11}=1:

h≥L0k12=40522.24=18.2h\ge\dfrac{L_0}{k_{12}}=\dfrac{405}{22.24}=18.2 ס"מ <20<20 ס"מ.

תשובה: L0,max=0.9⋅450=405L_{0,max}=0.9\cdot450=405 ס"מ (השדה של סכמה 3, עם הזיז); העובי הדרוש 18.2 ס"מ, והעובי הנתון 20 ס"מ מתאים.

סעיף ג

תשובה:

ק-B: עמודים 6-5-4 (450+450 ס"מ) וזיז 130 ס"מ. שדה 6-5: 2⋅0.6⋅13.2⋅4.5+2.0=73.3 kN/m2\cdot0.6\cdot13.2\cdot4.5+2.0=73.3\,\text{kN/m} (7.33 t/m7.33\,\text{t/m}); שדה 5-4 (וגם הזיז): 0.6⋅13.2⋅4.5+2.0=37.6 kN/m0.6\cdot13.2\cdot4.5+2.0=37.6\,\text{kN/m} (3.76 t/m3.76\,\text{t/m}).

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: עומס השירות שמגיע מהתקרה ל-ק-B, בתוספת משקלה העצמי, וסכמת הקורה.

שלב 1: הסכמה של ק-B. הקורה נשענת על העמודים 6, 5 ו-4, וממשיכה צפונה מעמוד 4 עד קצה התקרה:

עמוד 6 - שדה 450 ס"מ - עמוד 5 - שדה 450 ס"מ - עמוד 4 - זיז 130 ס"מ.

שלב 2: מאיפה מגיע העומס.

•ממערב - האזור המערבי (סכמות 1 ו-2) נמתח אל ק-B לכל אורכה. ב-ק-B הוא נמשך או רתום, והתגובה שם בקירוב 0.6⋅Fs⋅L0.6\cdot F_s\cdot L (הערך התאורטי 5/85/8):

0.6⋅13.2⋅4.5=35.6 kN/m0.6\cdot13.2\cdot4.5=35.6\,\text{kN/m}

•ממזרח, בשדה 6-5 - סכמה 2 ממשיכה אל ק-E, ו-ק-B הוא הסמך האמצעי שלה, ולכן מגיע עוד 35.6 kN/m35.6\,\text{kN/m}.

•ממזרח, בשדה 5-4 ובזיז - התקרה שם נמתחת צפון-דרום, במקביל ל-ק-B, והעומס שלה הולך ל-ק-C ול-ק-D. זה עומס משני, ומזניחים אותו.

•משקל עצמי של הקורה (החלק שמתחת לתקרה): 0.20⋅(0.60−0.20)⋅25=2.0 kN/m0.20\cdot(0.60-0.20)\cdot25=2.0\,\text{kN/m}.

שלב 3: העומס בכל שדה.

1. שדה 6-5: q=2⋅35.6+2.0=73.3 kN/mq=2\cdot35.6+2.0=73.3\,\text{kN/m} (7.33 t/m7.33\,\text{t/m}).

2. שדה 5-4: q=35.6+2.0=37.6 kN/mq=35.6+2.0=37.6\,\text{kN/m} (3.76 t/m3.76\,\text{t/m}).

3. הזיז 4-קצה: גם עליו נשענת התקרה המערבית, ולכן q=37.6 kN/mq=37.6\,\text{kN/m} (3.76 t/m3.76\,\text{t/m}).

תשובה: ק-B: עמודים 6, 5, 4 (450+450450+450 ס"מ) וזיז 130 ס"מ. שדה 6-5: 73.3 kN/m73.3\,\text{kN/m} (7.33 t/m7.33\,\text{t/m}) - מהתקרה משני הצדדים ומהמשקל העצמי; שדה 5-4 והזיז: 37.6 kN/m37.6\,\text{kN/m} (3.76 t/m3.76\,\text{t/m}) - מהתקרה המערבית ומהמשקל העצמי.

סעיף ד

תשובה:

רק ק-F: היא מקבילה לכיוון המתיחה ומקבלת עומס משני בלבד, ובהתעלם ממנו אין בה צורך. שאר הקורות נושאות את התקרה ואי אפשר לבטלן.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: האם יש קורה שאפשר לבטל, כשאין עליה עומסים אנכיים מלבד עומסי התקרה.

הבדיקה. עוברים על הקורות ושואלים: האם התקרה נמתחת אליה (עומס ראשי), או רק במקביל לה (עומס משני)?

1. ק-A, ק-B, ק-E - האזור המערבי נמתח מזרח-מערב ונשען עליהן. הן נחוצות.

2. ק-C, ק-D - האזור המזרחי נמתח צפון-דרום ונשען עליהן. הן נחוצות.

3. ק-F - בשפה המזרחית, במקביל לכיוון המתיחה של האזור המזרחי. התקרה לא נשענת עליה, והיא מקבלת רק עומס משני (מהשפה של התקרה).

המסקנה. הקורה היחידה שאפשר לשקול לבטל היא ק-F. בהתעלם מהעומס המשני אין בה צורך: התקרה בין ק-C ל-ק-D מסתיימת בשפה חופשית. בפועל ק-F מקבלת עומס משני ומחזקת את שפת התקרה ואת הזיז, ולכן נהוג להשאיר אותה. שאר הקורות נושאות את התקרה ואי אפשר לבטל אותן.

תשובה: רק ק-F, המקבילה לכיוון המתיחה, מקבלת עומס משני בלבד; בהתעלם ממנו אפשר לבטל אותה. כל שאר הקורות נושאות את התקרה ואי אפשר לבטלן.

סעיף ה

תשובה:

באזור A: בכיוון צפון-דרום שני האזורים זהים (שדה 450 עם זיז), אבל A נגמר בשפה חופשית על ק-F, ואילו B מרוסן משני צדדיו על ידי המשך התקרה. L0L_0 של A כ-405405 ס"מ לעומת כ-360360 ס"מ ב-B, ולכן הבריכה עדיפה באזור B.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: באיזה אזור, A או B, הנחת הבריכה (עומס שירות כולל 15 kN/m215\,\text{kN/m}^2) תדרוש תקרה עבה יותר.

הרעיון. עובי התקרה נקבע לפי h≥L0/k12h\ge L_0/k_{12}. העומס של הבריכה זהה בשני האזורים, ולכן k12k_{12} זהה, והעובי תלוי רק במפתח השקיל, כלומר בתנאי השפה של האזור.

מה זהה בשני האזורים. בכיוון המתיחה, צפון-דרום, שני האזורים נמצאים באותו שדה: בין ק-C לבין ק-D, מפתח 450 ס"מ וזיז של 130 ס"מ מצפון. בכיוון הזה אין ביניהם הבדל, ובשניהם L0=0.9⋅450=405L_0=0.9\cdot450=405 ס"מ.

מה שונה. ההבדל הוא רק בשפות המזרחית והמערבית של האזור:

•אזור A (עמודים 10-7-8-11): ממזרח הוא נגמר בשפת התקרה, על ק-F. מעבר לק-F אין תקרה, ולכן השפה הזאת לא מרוסנת.

•אזור B (עמודים 7-4-5-8): ממערב התקרה ממשיכה מעבר לק-B אל השדה המערבי, וממזרח היא ממשיכה אל אזור A. שתי השפות שלו מרוסנות על ידי המשך התקרה.

עומס של בריכה כבד פי שניים בערך מהעומס הרגיל, והאזור כמעט ריבועי (כ-450 על 450 ס"מ). לכן התקרה נושאת אותו גם בכיוון מזרח-מערב, ושם ההמשכיות קובעת: אזור B, שמרוסן משני צדדיו, נשען כמו שדה נמשך, L0≈0.8⋅450=360L_0\approx0.8\cdot450=360 ס"מ, ואילו אזור A, עם שפה חופשית על ק-F, נשאר עם L0=405L_0=405 ס"מ.

השוואה עם עומס הבריכה. עם עובי 20 ס"מ: Fs=5.0+15=20 kN/m2F_s=5.0+15=20\,\text{kN/m}^2, k12=24.4⋅10/203=19.37k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{10/20}=19.37. באזור A: 405/19.37=20.9405/19.37=20.9 ס"מ; באזור B: 360/19.37=18.6360/19.37=18.6 ס"מ.

תשובה: באזור A צפוי עובי תקרה גדול יותר. בכיוון צפון-דרום שני האזורים זהים, אבל אזור A נגמר בשפה חופשית על ק-F, ואילו אזור B מרוסן משני צדדיו על ידי המשך התקרה (ממערב לק-B ואל אזור A). לכן המפתח השקיל של A גדול יותר (405405 ס"מ לעומת כ-360360 ס"מ), ועדיף להציב את הבריכה באזור B.

שאלה 3 · יציע פלדה: קורות ראשיות ומשניות ועומסים

בתרשים מספר 3 מסורטטת תוכנית של יציע במבנה המשמש כמחסן.

היציע נסמך על קיר הבטון ועל עמוד מספר 1 ועמוד מספר 2, המופיעים בתרשים.

אין אפשרות להוסיף עמודים.

רצפת היציע עשויה מלוחות עץ הנשענים על קורות פלדה. המרחק המרבי בין קורות הפלדה לא יעלה על 100 ס"מ. אין צורך לתכנן את לוחות העץ.

העומס הכולל לתכנון היציע (כולל משקלו העצמי והעומס השימושי על היציע) הוא, 950 ק"ג למ"ר (9.5 ק"נ למ"ר).

מהלך המדרגות לא נשען על היציע ואין להתחשב בו במהלך הפתרון.

תרשים מספר 3 א' מתייחס לסעיף ג' בלבד.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

על תרשים מספר 3 סרטטו קורות נושאות ראשיות וקורות נושאות משניות.

חשבו את מס' הקורות וציינו ע"ג התרשים את המרחק בין הקורות המשניות.

נמקו מדוע בחרתם בכיווני הקורות הראשיות ובכיווני הקורות המשניות בכל חלק של היציע.

(7 נקודות)
ב.

בחרו את הקורה המשנית עם העומס הגדול ביותר . נמקו את בחירתכם וחשבו את העומס על הקורה .

הניחו שכול הקורות המשניות נושאות את אותו עומס שחישבתם.

בהתאם לעומס שחישבתם על הקורות המשניות, חשבו את העומס על קורה ראשית אחת לפי בחירתכם.

סרטטו במחברת הבחינה סכמה סטטית של הקורה המשנית.

סרטטו במחברת הבחינה סכמה סטטית של הקורה הראשית.

הסכמות של הקורה המשנית ושל הקורה הראשית יכללו את שם הקורה, שמות הסמכים, מפתח הקורה והעומס הפועל עליה.

(5 נקודות)
ג.

סעיף זה מתייחס לתרשים מספר 3 א':

היזם ביקש מהמתכנן למקם את עמודים 1,2 בקצה הגלריה כמתואר בתרשים מספר 3 א'.

(1)

(1 נק') בהתאם למיקום החדש של העמודים, מה לדעתך צריך להיות כוון הקורות הראשיות וכוון הקורות המשניות? (אין צורך לשרטט את הקורות). נמק תשובתך.

(2)

(2 נק') איך משפיע השינוי במיקום העמודים על הגלריה? האם השינוי משפיע על כל הקורות? נמק תשובתך ופרט מי הן הקורות שמושפעות מהשינוי ומהו מיקום העמודים הנכון יותר בהיבט הכלכלי: כמתואר בתרשים מספר 3 או כמתואר בתרשים מספר 3 א'?

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

2 ראשיות צפון-דרום (A, B) מהקיר דרך עמודים 1 ו-2, שדה 7.0 מ' וזיז 2.0 מ'; 9 משניות מזרח-מערב כל 100 ס"מ, על A ו-B (שדה 5.0 מ' וזיזים 1.0 מ'). סך הכול 11 קורות.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. זה פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם: הקורות הראשיות נשענות רק על קיר הבטון ועל עמודים 1 ו-2 (אין עמודים נוספים); המרחק בין הקורות המשניות לא עולה על 100 ס"מ; כל קורה משנית נשענת על קורות ראשיות או על הקיר; וכיווני הקורות מנומקים.

קריאת התרשים. היציע 700 ס"מ ברוחב (מזרח-מערב) ו-900 ס"מ בעומק מהקיר. העמודים 1 ו-2 נמצאים 700 ס"מ מהקיר, 100 ס"מ מהשפות הצדדיות ו-500 ס"מ זה מזה. מהעמודים עד השפה החופשית 200 ס"מ.

הקורות הראשיות.

1. הסמכים היחידים הם הקיר והעמודים. לכן כל קורה ראשית צריכה לעבור מהקיר אל עמוד.

2. ק.ר. A ו-ק.ר. B - שתי קורות ראשיות בכיוון צפון-דרום, בקו עמוד 1 ובקו עמוד 2: מהקיר, מפתח 700 ס"מ עד העמוד, וזיז של 200 ס"מ עד השפה. הזיז מאזן חלק מהמומנט בשדה.

הקורות המשניות.

1. המשניות בניצב לראשיות, בכיוון מזרח-מערב, ונשענות על A ועל B: שדה 500 ס"מ וזיזים של 100 ס"מ מכל צד עד השפות - אורך 700 ס"מ.

2. מרחק של 100 ס"מ (המקסימום המותר) נותן את המספר הקטן ביותר של קורות. את רצועת הלוחות הראשונה נושא הקיר.

3. מספר המשניות: 900/100=9900/100=9 קורות - 8 קורות "1" במרחקים 100, 200, ..., 800 ס"מ מהקיר, וקורת שפה "2" בקצה החופשי (900 ס"מ).

למה כך. המשניות קצרות (שדה 5 מ' עם זיזים קטנים) וקלות; העומס מרוכז בשתי ראשיות שמגיעות ישר לסמכים הקיימים. כיוון הפוך (ראשית מזרח-מערב בין העמודים ומשניות של 7 מ' מהקיר) היה נותן משניות ארוכות וכבדות.

תשובה: 2 קורות ראשיות (A, B) צפון-דרום, מהקיר דרך עמודים 1 ו-2 עם זיז של 2 מ'; 9 קורות משניות מזרח-מערב כל 100 ס"מ, על A ו-B (500 ס"מ וזיזים של 100 ס"מ). סך הכול 11 קורות.

סעיף ב

תשובה:

משנית פנימית: q=9.5⋅1.0=9.5 kN/mq=9.5\cdot1.0=9.5\,\text{kN/m} (0.95 t/m0.95\,\text{t/m}), 1+5+1 מ', תגובות 33.25 kN33.25\,\text{kN} (3.33 t3.33\,\text{t}). ראשית A: קיר - עמוד 1 (7.0 מ') וזיז 2.0 מ', תשעה כוחות P=33.25 kNP=33.25\,\text{kN} כל 1.0 מ'.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: העומס על הקורה המשנית העמוסה ביותר, העומס על קורה ראשית, והסכמות שלהן.

שלב 1: הקורה המשנית העמוסה ביותר. כל קורה משנית מקבלת את העומס של רוחב העבודה שלה: חצי מהמרחק לקורה שמצד אחד וחצי מהמרחק לקורה שמהצד השני. בקורות "1" זה 0.5+0.5=1.0 m0.5+0.5=1.0\,\text{m}; בקורת השפה רק 0.5 m0.5\,\text{m}. לכן קורות "1" הן העמוסות ביותר:

q=9.5⋅1.0=9.5 kN/mq=9.5\cdot1.0=9.5\,\text{kN/m} (0.95 t/m0.95\,\text{t/m}).

שלב 2: הסכמה של המשנית ותגובותיה. קורה על שני סמכים, A ו-B (הקורות הראשיות), שדה 5.0 מ' וזיזים של 1.0 מ' מכל צד, עומס 9.5 kN/m9.5\,\text{kN/m} לכל האורך (7.0 מ'). מהסימטריה:

VA=VB=9.5⋅7.02=33.25 kNV_A=V_B=\dfrac{9.5\cdot7.0}{2}=33.25\,\text{kN} (3.33 t3.33\,\text{t}).

שלב 3: העומס על קורה ראשית (A). לפי ההנחה, כל המשניות מעבירות אותו עומס, P=33.25 kNP=33.25\,\text{kN}, כל 1.0 מ': תשעה כוחות מרוכזים במרחקים 1, 2, ..., 9 מ' מהקיר. הכוח שב-7 מ' יושב מעל עמוד 1, והשניים שב-8 וב-9 מ' על הזיז.

•התגובה בעמוד 1 (מומנטים סביב הקיר): R1=33.25⋅(1+2+⋯+9)7=33.25⋅457=213.8 kNR_1=\dfrac{33.25\cdot(1+2+\dots+9)}{7}=\dfrac{33.25\cdot45}{7}=213.8\,\text{kN}

•התגובה בקיר: Rwall=9⋅33.25−213.8=85.5 kNR_{wall}=9\cdot33.25-213.8=85.5\,\text{kN}

(בפועל קורת השפה מעבירה רק כחצי, 16.6 kN16.6\,\text{kN}; ההנחה של עומס שווה מחמירה.)

הסכמות:

•ק.מ. 1: סמכים A ו-B (על הקורות הראשיות), זיז 1.0 מ' - שדה 5.0 מ' - זיז 1.0 מ', q=9.5 kN/mq=9.5\,\text{kN/m}.

•ק.ר. A: סמך פשוט בקיר הבטון, סמך פשוט בעמוד 1, שדה 7.0 מ' וזיז 2.0 מ'; כוחות P=33.25 kNP=33.25\,\text{kN} כל 1.0 מ'.

תשובה: משנית "1": q=9.5 kN/mq=9.5\,\text{kN/m}, 1.0+5.0+1.0 מ', תגובות 33.25 kN33.25\,\text{kN} (3.33 t3.33\,\text{t}). ראשית A: קיר - עמוד 1, 7.0 מ' וזיז 2.0 מ', תשעה כוחות P=33.25 kNP=33.25\,\text{kN} כל 1.0 מ' (R1=213.8R_1=213.8, Rwall=85.5 kNR_{wall}=85.5\,\text{kN}).

סעיף ג

(1)
תשובה:

אותם כיוונים: ראשיות צפון-דרום מהקיר אל העמודים (עכשיו 9 מ'), משניות מזרח-מערב כל 100 ס"מ - מספר הקורות הקטן ביותר והמשניות הקצרות.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: כיווני הקורות כשעמודים 1 ו-2 עוברים לשפה החופשית של היציע (900 ס"מ מהקיר).

1. הסמכים עדיין הם רק הקיר ושני העמודים, ושני העמודים עדיין 500 ס"מ זה מזה, 100 ס"מ מהשפות הצדדיות.

2. לכן הפתרון הטוב נשאר אותו פתרון: קורות ראשיות צפון-דרום מהקיר אל העמודים (עכשיו שדה אחד של 900 ס"מ, בלי זיז), ומשניות מזרח-מערב כל 100 ס"מ עליהן.

3. כיוון הפוך (משניות של 900 ס"מ מהקיר אל קורה ראשית לאורך השפה) היה נותן 8 קורות ארוכות וכבדות במקום 2.

תשובה: הכיוונים לא משתנים: ראשיות צפון-דרום מהקיר אל עמודים 1 ו-2, ומשניות מזרח-מערב כל 100 ס"מ - זה הסידור עם מספר הקורות הקטן ביותר והמשניות הקצרות ביותר.

(2)
תשובה:

רק הראשיות מושפעות: במקום 7 מ' וזיז 2 מ' - קורה פשוטה של 9 מ', והמומנט גדל מכ-157 לכ-332 ק"נ·מ'. המשניות לא משתנות. תרשים 3 כלכלי יותר.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: איך השינוי משפיע, על אילו קורות, ואיזה מיקום כלכלי יותר.

הקורות המשניות לא מושפעות: הן עדיין נשענות על אותן ראשיות, באותו מרווח, עם אותו שדה ואותם זיזים.

הקורות הראשיות מושפעות: במקום שדה 7.0 מ' עם זיז 2.0 מ', הן הופכות לקורה פשוטה של 9.0 מ'.

•תרשים 3: הזיז יוצר מומנט שלילי מעל העמוד (M=−33.25⋅(1+2)=−99.8 kN⋅mM=-33.25\cdot(1+2)=-99.8\,\text{kN}\cdot\text{m}), שמקטין את המומנט בשדה. המומנט המקסימלי בשדה כ-157 kN⋅m157\,\text{kN}\cdot\text{m}.

•תרשים 3א: קורה פשוטה של 9 מ' עם שמונה כוחות בשדה: Mmax=332.5 kN⋅mM_{max}=332.5\,\text{kN}\cdot\text{m} - יותר מפי 2.

גם השקיעה של קורה פשוטה ארוכה גדלה מאוד. לכן נדרש פרופיל גדול וכבד בהרבה לקורות הראשיות. גם העומס על הקיר גדל (מ-85.585.5 ל-133 kN133\,\text{kN} לכל קורה).

תשובה: השינוי משפיע רק על הקורות הראשיות: הן הופכות מקורה עם זיז (7+2 מ') לקורה פשוטה של 9 מ', והמומנט בהן גדל יותר מפי 2. המשניות לא משתנות. המיקום שבתרשים 3 (עמודים 2 מ' לפני השפה) כלכלי יותר.

שאלה 4 · קורת פלדה עם זיזים: תגובות, גזירה ומומנטים

בתרשים מספר 4 מסורטטת קורת פלדה העמוסה בשני עומסים מחולקים, ובכוחות מרוכזים בנקודות DD, EE ו-FF (המידות הן במטרים).

הקורה נשענת על סמכים AA ו-BB.

בפתרון השאלה יש להזניח את משקלה העצמי של הקורה.

המאמץ המותר בפלדה – 160 MPa160\,\text{MPa} (1600 kg/cm21600\,\text{kg/cm}^2).

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

חשבו את התגובות בסמכים.

(4 נקודות)
ב.

חשבו וסרטטו את מהלך כוחות הגזירה לאורך הקורה.

(3 נקודות)
ג.

חשבו וסרטטו את מהלך מומנטי הכפיפה לאורך הקורה.

(4 נקודות)
ד.

בהינתן שחתך הקורה עשוי מחתך מורכב:

עבור שני הסעיפים לא תתקבל תשובה ללא נימוק.

(1)

בסעיף זה יש להתייחס לתרשים מספר 4 ולתרשים מספר 4 א':

באיזה מבין שני התרשימים, הערך של קאורדינטה ycy_c של מרכז הכובד הכללי של החתך המורכב תהיה גדולה יותר? נמק תשובתך ללא חישוב.

(קאורדינטה ycy_c – המרחק בכיוון yy של נקודת מרכז הכובד של החתך המורכב מציר xx).

(2)

בסעיף זה יש להתייחס לתרשים מספר 4 ב' ולתרשים מספר 4 ג':

באיזה מבין שני התרשימים מאמץ הכפיפה בקורה יהיה גדול יותר? נמק תשובתך ללא חישוב

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

RA=80 kNR_A=80\,\text{kN} (8.0 t8.0\,\text{t}) ו-RB=50 kNR_B=50\,\text{kN} (5.0 t5.0\,\text{t}), שתיהן כלפי מעלה; HA=0H_A=0.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

הנתונים (מודדים xx מהקצה CC): עומס 10 kN/m10\,\text{kN/m} על CC-DD (0≤x≤20\le x\le2); כוח 20 kN20\,\text{kN} כלפי מעלה ב-DD (x=2x=2); סמך קבוע AA ב-x=4x=4; כוח 50 kN50\,\text{kN} כלפי מטה ב-EE (x=6x=6); עומס 20 kN/m20\,\text{kN/m} על EE-BB (6≤x≤116\le x\le11); סמך נייד BB ב-x=11x=11; כוח 20 kN20\,\text{kN} כלפי מעלה ב-FF (x=13x=13).

מבוקש: התגובות RAR_A ו-RBR_B. אין כוחות אופקיים, ולכן HA=0H_A=0.

שלב 1: שקילי העומסים המפורסים. על CC-DD: 10⋅2=20 kN10\cdot2=20\,\text{kN} ב-x=1x=1. על EE-BB: 20⋅5=100 kN20\cdot5=100\,\text{kN} ב-x=8.5x=8.5.

שלב 2: מומנטים סביב AA (נגד כיוון השעון חיובי; זרועות מ-AA):

ΣMA=20⋅3−20⋅2−50⋅2−100⋅4.5+RB⋅7+20⋅9=0\Sigma M_A=20\cdot3-20\cdot2-50\cdot2-100\cdot4.5+R_B\cdot7+20\cdot9=0

60−40−100−450+180+7RB=0⇒7RB=350⇒RB=50 kN60-40-100-450+180+7R_B=0\Rightarrow 7R_B=350\Rightarrow R_B=50\,\text{kN}

שלב 3: שיווי כוחות אנכי.

RA+RB+20+20−20−50−100=0⇒RA=130−50=80 kNR_A+R_B+20+20-20-50-100=0\Rightarrow R_A=130-50=80\,\text{kN}

בדיקה - מומנטים סביב BB: RA⋅7=20⋅10−20⋅9+50⋅5+100⋅2.5+20⋅2=200−180+250+250+40=560R_A\cdot7=20\cdot10-20\cdot9+50\cdot5+100\cdot2.5+20\cdot2=200-180+250+250+40=560, ולכן RA=80 kNR_A=80\,\text{kN}. מתאים.

תשובה: RA=80 kNR_A=80\,\text{kN} (8.0 t8.0\,\text{t}) כלפי מעלה, RB=50 kNR_B=50\,\text{kN} (5.0 t5.0\,\text{t}) כלפי מעלה, HA=0H_A=0.

סעיף ב

תשובה:

VV (kN\text{kN}): 0→−200\to-20 ב-CC-DD; 00 ב-DD-AA; +80+80 ב-AA-EE; +30→−70+30\to-70 ב-EE-BB (אפס 1.5 מ' מימין ל-EE); −20-20 ב-BB-FF.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: מהלך כוחות הגזירה. הולכים משמאל לימין: כוח כלפי מעלה מעלה את הגרף, כוח כלפי מטה מוריד אותו, ועומס מפורס מוריד אותו בשיפוע qq.

1. CC: V=0V=0.

2. CC-DD: יורד בשיפוע 10 kN/m10\,\text{kN/m}, עד V=−20 kNV=-20\,\text{kN} משמאל ל-DD.

3. DD: הכוח +20+20, ולכן V=0V=0 מימין ל-DD; בין DD ל-AA אין עומס, V=0V=0.

4. AA: RA=+80R_A=+80, ולכן V=+80 kNV=+80\,\text{kN} עד EE.

5. EE: הכוח −50-50, ולכן V=+30 kNV=+30\,\text{kN} מימין ל-EE.

6. EE-BB: יורד בשיפוע 20 kN/m20\,\text{kN/m}: V=30−20⋅5=−70 kNV=30-20\cdot5=-70\,\text{kN} משמאל ל-BB. מתאפס ב-30/20=1.5 m30/20=1.5\,\text{m} מימין ל-EE (x=7.5x=7.5).

7. BB: RB=+50R_B=+50, ולכן V=−20 kNV=-20\,\text{kN} עד FF.

8. FF: הכוח +20+20 מחזיר את הגרף לאפס. מתאים.

תשובה: VV (kN\text{kN}): 0→−200\to-20 (קווי) ב-CC-DD; 00 ב-DD-AA; +80+80 ב-AA-EE; +30→−70+30\to-70 (קווי) ב-EE-BB, אפס 1.5 מ' מימין ל-EE; −20-20 ב-BB-FF.

סעיף ג

תשובה:

MM (kN⋅m\text{kN}\cdot\text{m}): −20-20 מ-DD עד AA; +140+140 ב-EE; Mmax=+162.5M_{max}=+162.5 (16.25 t⋅m16.25\,\text{t}\cdot\text{m}) ב-1.5 מ' מימין ל-EE; +40+40 ב-BB; 00 ב-CC וב-FF.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: מהלך המומנטים. המומנט בנקודה שווה למומנט בנקודה הקודמת ועוד השטח של דיאגרמת הגזירה ביניהן.

1. CC: M=0M=0.

2. DD: MD=−10⋅222=−20 kN⋅mM_D=-\dfrac{10\cdot2^2}{2}=-20\,\text{kN}\cdot\text{m} (פרבולה, מתיחה עליונה).

3. DD-AA: V=0V=0, ולכן MM קבוע: MA=−20 kN⋅mM_A=-20\,\text{kN}\cdot\text{m}.

4. EE: ME=−20+80⋅2=140 kN⋅mM_E=-20+80\cdot2=140\,\text{kN}\cdot\text{m} (קו ישר).

5. המקסימום, היכן ש-V=0V=0 (1.5 מ' מימין ל-EE): Mmax=140+30⋅1.5−20⋅1.522=140+45−22.5=162.5 kN⋅mM_{max}=140+30\cdot1.5-\dfrac{20\cdot1.5^2}{2}=140+45-22.5=162.5\,\text{kN}\cdot\text{m}.

6. BB: MB=140+30⋅5−20⋅522=140+150−250=40 kN⋅mM_B=140+30\cdot5-\dfrac{20\cdot5^2}{2}=140+150-250=40\,\text{kN}\cdot\text{m}.

7. FF: MF=40−20⋅2=0M_F=40-20\cdot2=0. מתאים לקצה חופשי.

תשובה: MM (kN⋅m\text{kN}\cdot\text{m}): 00 ב-CC, −20-20 ב-DD ועד AA (קבוע), +140+140 ב-EE, Mmax=+162.5M_{max}=+162.5 (16.25 t⋅m16.25\,\text{t}\cdot\text{m}) 1.5 מ' מימין ל-EE, +40+40 ב-BB, 00 ב-FF.

סעיף ד

(1)
תשובה:

בתרשים 4: הגב של ה-UPB, שבו רוב החומר שלו, נמצא למעלה, ולכן מרכז הכובד שלו ושל כל החתך גבוה יותר.

מבוקש: באיזה חתך, תרשים 4 או 4א, מרכז הכובד הכללי ycy_c גבוה יותר, בלי חישוב.

1. בשני התרשימים אותם שני פרופילים: R.H.S 300/300/16 למטה, ומעליו פרופיל UPB300 באותו פס גובה. השטחים זהים, ומרכז הכובד של ה-R.H.S במקום זהה.

2. ההבדל הוא רק במיקום מרכז הכובד של ה-UPB. בפרופיל U מרכז הכובד קרוב לגב (לדופן), במרחק ee קטן מחצי גובה האגפים.

3. בתרשים 4 הגב של ה-UPB למעלה והאגפים פונים למטה, ולכן מרכז הכובד שלו קרוב לחלק העליון של הפס. בתרשים 4א הגב צמוד ל-R.H.S והאגפים פונים למעלה, ולכן מרכז הכובד שלו נמוך יותר, במרחק ee מעל ה-R.H.S.

4. מרכז הכובד הכללי הוא ממוצע משוקלל לפי השטחים, ולכן כשמרכז הכובד של ה-UPB עולה, גם ycy_c הכללי עולה.

תשובה: בתרשים 4 ycy_c גדול יותר, כי הגב של ה-UPB (שבו מרוכז רוב החומר שלו) נמצא למעלה, כך שמרכז הכובד שלו, ולכן גם של כל החתך, גבוה יותר.

(2)
תשובה:

בתרשים 4ב: העומס האנכי מכופף את החתך הנמוך סביב הציר החלש (WW קטן); בתרשים 4ג הכפיפה סביב הציר החזק של החתך הרחב.

מבוקש: באיזה תרשים, 4ב או 4ג, מאמץ הכפיפה גדול יותר, בלי חישוב.

הנחה: באותה קורה ובאותו מומנט, רק בכיוון שונה (השאלה לא נותנת את גודל העומס, ולכן משווים לאותו גודל).

1. מאמץ הכפיפה σ=MW\sigma=\dfrac{M}{W}. באותו מומנט, המאמץ גדול יותר בכיוון שבו מודול החתך WW קטן יותר.

2. החתך רחב ונמוך: הדופן של ה-UPB300 (300 מ"מ) שוכבת אופקית, והזווית L200/100/14 מוסיפה 100 מ"מ ברוחב. הגובה הוא רק הרגל של הזווית, 200 מ"מ, והאגפים של ה-UPB.

3. תרשים 4ב: העומס אנכי, והכפיפה סביב הציר האופקי. הגובה קטן, והחומר קרוב לציר - II ו-WW קטנים.

4. תרשים 4ג: העומס אופקי, והכפיפה סביב הציר האנכי. כאן ה"גובה" של החתך הוא הרוחב, כ-400 מ"מ, והדופן הארוכה של ה-UPB עובדת בכיוון החזק שלה - II ו-WW גדולים בהרבה.

תשובה: בתרשים 4ב מאמץ הכפיפה גדול יותר: העומס האנכי מכופף את החתך סביב הציר החלש (החתך נמוך), ואילו בתרשים 4ג העומס האופקי מכופף אותו סביב הציר החזק (החתך רחב).

שאלה 5 · מסבך מישורי: תגובות, כוחות במוטות ומוטות אפס

בתרשים מספר 5 מסורטט מסבך מישורי, המוחזק בניצב למישורו (המידות הן במטרים).

מוטות המסבך עשויים מפרופיל R.H.S ריבועי (t=5 mmt=5\,\text{mm}); 60/60

A=10.90 cm2A=10.90\,\text{cm}^2

i=2.24 cmi=2.24\,\text{cm}

המאמץ המותר בפלדה הוא 160 MPa160\,\text{MPa} (1600 kg/cm21600\,\text{kg/cm}^2).

תרשים מספר 5 א' עבור סעיף ד' בלבד.

חובה לציין את היחידות של כל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

חשבו את התגובות בסמכים.

(3 נקודות)
ב.

חשבו את הכוחות במוטות 3,2,1.

עליכם לרשום את התשובות בטבלה ולציין אם המוט מתוח או לחוץ.

(6 נקודות)
ג.

האם יש במסבך מוטות אפס?

אם כן, כמה מוטות אפס ניתן לגלות ללא חישוב?

באילו מוטות מדובר? נמקו תשובתך.

(2 נקודות)
ד.

המתכנן מבקש לשנות את תנוחת הסמכים כמשורטט בתרשים מספר 5 א'.

(1)

(2 נק') עקב השינוי בתנוחת הסמכים, האם יחולו שינויים בכוחות של המוטות בצמתים AA ו-BB? תאר את השינויים, גם אם לדעתך לא חל שינוי ונמק תשובתך ללא חישוב.

(2)

(2 נק') עקב השינוי בתנוחת הסמכים, האם חל שינוי במוטות אפס? אם כן. תאר ונמק את השינויים.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

VA=30 kNV_A=30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t}) למעלה, HA=10 kNH_A=10\,\text{kN} (1.0 t1.0\,\text{t}) שמאלה, HB=80 kNH_B=80\,\text{kN} (8.0 t8.0\,\text{t}) שמאלה.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

הגאומטריה (xx ימינה, yy למעלה, במטרים): D(0,0)D(0,0), E(4,0)E(4,0); G(0,3)G(0,3), H(4,3)H(4,3), B(8,3)B(8,3); A(0,6)A(0,6), I(4,6)I(4,6), J(8,6)J(8,6). העומסים: 30 kN30\,\text{kN} (3 t3\,\text{t}) כלפי מטה ב-II, ו-30 kN30\,\text{kN} ימינה ב-JJ, ב-DD וב-EE. AA - סמך קבוע (תגובה אופקית ואנכית); BB - סמך נייד על קיר אנכי (תגובה אופקית בלבד).

מבוקש: התגובות HAH_A, VAV_A, HBH_B.

שלב 1: ΣFy=0\Sigma F_y=0. הכוח האנכי היחיד הוא 30 kN30\,\text{kN} כלפי מטה, ורק ב-AA יש תגובה אנכית: VA=30 kNV_A=30\,\text{kN} כלפי מעלה.

שלב 2: מומנטים סביב B(8,3)B(8,3) (נגד כיוון השעון חיובי), כש-HAH_A פועל שמאלה:

•VAV_A: −30⋅8=−240-30\cdot8=-240

•הכוח ב-II: +30⋅4=+120+30\cdot4=+120

•הכוח ב-JJ (3 מ' מעל BB): −30⋅3=−90-30\cdot3=-90

•הכוחות ב-DD וב-EE (3 מ' מתחת ל-BB): +30⋅3+30⋅3=+180+30\cdot3+30\cdot3=+180

•HAH_A שמאלה, 3 מ' מעל BB: +3HA+3H_A

−240+120−90+180+3HA=0⇒HA=10 kN-240+120-90+180+3H_A=0\Rightarrow H_A=10\,\text{kN} (שמאלה).

שלב 3: ΣFx=0\Sigma F_x=0. 90−HA−HB=0⇒HB=80 kN90-H_A-H_B=0\Rightarrow H_B=80\,\text{kN} (שמאלה).

תשובה: VA=30 kNV_A=30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t}) למעלה, HA=10 kNH_A=10\,\text{kN} (1.0 t1.0\,\text{t}) שמאלה, HB=80 kNH_B=80\,\text{kN} (8.0 t8.0\,\text{t}) שמאלה.

סעיף ב

תשובה:

N1=+45 kNN_1=+45\,\text{kN} (4.5 t4.5\,\text{t}) מתוח; N2=−75 kNN_2=-75\,\text{kN} (7.5 t7.5\,\text{t}) לחוץ; N3=+30 kNN_3=+30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t}) מתוח.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: הכוחות במוטות 1 (GDGD), 2 (DHDH), 3 (DEDE). מניחים בכל מוט מתיחה (כוח שיוצא מהצומת); תוצאה שלילית - לחיצה.

שלב 1: צומת EE. נפגשים בו המוט האופקי 3 והמוט האנכי EHEH, ופועל הכוח 30 kN30\,\text{kN} ימינה.

•ΣFx=0\Sigma F_x=0: −N3+30=0⇒N3=+30 kN-N_3+30=0\Rightarrow N_3=+30\,\text{kN} (מתיחה).

•ΣFy=0\Sigma F_y=0: NEH=0N_{EH}=0.

שלב 2: צומת DD. נפגשים בו מוט 1 (אנכי, למעלה), מוט 2 (אלכסוני אל HH) ומוט 3 (אופקי, ימינה), ופועל 30 kN30\,\text{kN} ימינה. זווית מוט 2: tan⁡α=3/4\tan\alpha=3/4, cos⁡α=0.8\cos\alpha=0.8, sin⁡α=0.6\sin\alpha=0.6.

•ΣFx=0\Sigma F_x=0: N3+0.8N2+30=0⇒30+0.8N2+30=0⇒N2=−75 kNN_3+0.8N_2+30=0\Rightarrow 30+0.8N_2+30=0\Rightarrow N_2=-75\,\text{kN} (לחיצה).

•ΣFy=0\Sigma F_y=0: N1+0.6N2=0⇒N1=+45 kNN_1+0.6N_2=0\Rightarrow N_1=+45\,\text{kN} (מתיחה).

מוטכוחסוג
1 (GDGD)45 kN45\,\text{kN} (4.5 t4.5\,\text{t})מתוח
2 (DHDH)75 kN75\,\text{kN} (7.5 t7.5\,\text{t})לחוץ
3 (DEDE)30 kN30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t})מתוח

תשובה: N1=+45 kNN_1=+45\,\text{kN} (מתיחה), N2=−75 kNN_2=-75\,\text{kN} (לחיצה), N3=+30 kNN_3=+30\,\text{kN} (מתיחה).

סעיף ג

תשובה:

כן: EHEH ו-BJBJ ישירות מהצמתים EE ו-BB, ובעקבותיהם HJHJ (צומת JJ) - 3 מוטות אפס.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: מוטות אפס שאפשר לזהות בלי חישוב.

הכלל: בצומת לא עמוס (או שהכוח החיצוני בו בכיוון של אחד המוטות) שבו נפגשים שני מוטות בכיוון אחד ומוט שלישי בכיוון אחר - המוט השלישי הוא מוט אפס, כי אין כוח שיאזן אותו.

1. צומת EE: נפגשים בו DEDE (אופקי) ו-EHEH (אנכי), והכוח החיצוני אופקי. בכיוון האנכי רק EHEH, ולכן NEH=0N_{EH}=0.

2. צומת BB: נפגשים בו HBHB (אופקי) ו-JBJB (אנכי), והתגובה בסמך אופקית בלבד. בכיוון האנכי רק JBJB, ולכן NJB=0N_{JB}=0.

3. צומת JJ: אחרי ש-JB=0JB=0, נשארים בו IJIJ (אופקי) ו-HJHJ (אלכסוני), והכוח החיצוני אופקי. בכיוון האנכי רק HJHJ, ולכן גם NHJ=0N_{HJ}=0.

תשובה: כן. שני מוטות אפס מזהים ישירות מהצמתים - EHEH ו-BJBJ; ומהם נובע מוט אפס שלישי, HJHJ (בצומת JJ, אחרי ש-BJBJ אפס). סך הכול 3 מוטות אפס.

סעיף ד

(1)
תשובה:

כן. ב-AA התגובה האופקית גדלה לכל 90 ק"נ והאנכית משתנה, ולכן הכוחות ב-AIAI וב-AGAG גדלים. ב-BB התגובה הופכת לאנכית: HBHB מתאפס ו-JBJB נושא את התגובה.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: מה משתנה בכוחות המוטות שבצמתים AA ו-BB כשהסמכים משנים תנוחה (תרשים 5א), בלי חישוב.

מה השתנה בסמכים. AA נשאר סמך קבוע (עכשיו מחובר לקיר אנכי), עם תגובה אופקית ואנכית. BB הוא עכשיו סמך נייד על משטח אופקי, עם תגובה אנכית בלבד.

צומת AA. כיווני התגובות לא משתנים, אבל הגודל שלהן כן: BB לא מקבל יותר כוח אופקי, ולכן AA מקבל את כל הכוחות האופקיים, 90 kN90\,\text{kN} (9.0 t9.0\,\text{t}), ובנוסף התגובה האנכית שלו משתנה, כי עכשיו גם BB לוקח חלק מהעומס האנכי. לכן הכוחות במוטות שבצומת, AIAI ו-AGAG, משתנים וגדלים (שני המוטות נשארים מתוחים).

צומת BB. התגובה מסתובבת מאופקית לאנכית:

•המוט האופקי HBHB, שהעביר את התגובה האופקית הגדולה, מאבד את הכוח שלו.

•המוט האנכי JBJB, שהיה מוט אפס, מקבל עכשיו את התגובה האנכית.

תשובה: כן. ב-AA כיוון התגובות נשאר, אבל התגובה האופקית גדלה לכל 90 kN90\,\text{kN} והאנכית משתנה, ולכן הכוחות ב-AIAI וב-AGAG גדלים. ב-BB התגובה הופכת מאופקית לאנכית: HBHB מתאפס, ו-JBJB (שהיה מוט אפס) נושא את התגובה.

(2)
תשובה:

כן: EHEH נשאר מוט אפס, HBHB הופך למוט אפס, ו-JBJB ו-HJHJ כבר אינם מוטות אפס.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

מבוקש: איך משתנים מוטות האפס.

1. EHEH - צומת EE לא השתנה (אותם מוטות ואותו כוח אופקי), ולכן EHEH נשאר מוט אפס.

2. JBJB - כבר לא מוט אפס: בצומת BB יש עכשיו תגובה אנכית, ו-JBJB הוא המוט האנכי היחיד שיכול לאזן אותה.

3. HBHB - הופך למוט אפס: בצומת BB יש רק HBHB (אופקי) ו-JBJB (אנכי), והתגובה אנכית. בכיוון האופקי רק HBHB, ולכן NHB=0N_{HB}=0.

4. HJHJ - כבר לא מוט אפס: מכיוון ש-JBJB נושא כוח, הצומת JJ אינו מאוזן בלי הכוח באלכסון HJHJ.

תשובה: כן. EHEH נשאר מוט אפס; HBHB הופך למוט אפס; JBJB ו-HJHJ מפסיקים להיות מוטות אפס.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.