דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט מכונות חשמל והנע 97161 - אביב 2025 מועד א'

הנדסת חשמל · סמל 97161 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט במכונות חשמל והנע, אביב 2025 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה שמונה שאלות.

יש לענות על חמש שאלות בלבד, ערך כל שאלה 20 נקודות.

סה"כ: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. קלסר אחד בלבד עם חומר ההרצאות. אין להוציא דפים מהקלסר.

3. שני ספרי לימוד.

אין להעביר חומר עזר, ספרים ומחשבונים בין הנבחנים.

נוסחאון מה"ט במכונות חשמל והנע - להורדה ב-PDF, 84 עמודים.

שאלה 1 · מנוע DC בעירור זר: כא"מ, מהירות והפסדים

למנוע DC בעל עירור זר יש נתונים נקובים הבאים:

Un=220 V, Pn=5 kW, Tn=25 Nm, Ra=0.8 ΩU_n=220\,\text{V},\ P_n=5\,\text{kW},\ T_n=25\,\text{Nm},\ R_a=0.8\,\Omega

הפסדי הליבה וההפסדים המכניים זניחים.

חשבו את:

א.

הכא"מ במצב עבודה נומינלי.

(8 נקודות)
ב.

בנקודת עבודה מסוימת המנוע מניע עומס של 20 Nm20\,\text{Nm}. חשבו את מהירות המנוע והפסדי הנחושת של המנוע בנקודת עבודה זאת.

(4 נקודות)
ג.

הסבירו אילו גורמים יכולים לגרום להתחממות יתר של מנוע DC.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

En=200 VE_n=200\,\text{V} (זרם עוגן Ian=25 AI_{an}=25\,\text{A})

נתון: Un=220 VU_n=220\,\text{V}, Pn=5 kWP_n=5\,\text{kW} (הספק המוצא, על הציר), Tn=25 NmT_n=25\,\text{Nm}, Ra=0.8 ΩR_a=0.8\,\Omega, הפסדי ליבה והפסדים מכניים זניחים.

מבוקש: הכא"מ EnE_n במצב הנקוב.

רעיון: כשאין הפסדי ליבה ואין הפסדים מכניים, כל ההספק האלקטרומגנטי E⋅IaE\cdot I_a יוצא כהספק מכני על הציר. בנוסף, במעגל העוגן U=E+IaRaU=E+I_aR_a. משתי המשוואות נמצא את EE.

1. משוואת מעגל העוגן (הזרם IaI_a נכנס למנוע מההדק החיובי של המקור, ו-EE מנוגד לו):

Un=En+IanRa ⇒ Ian=Un−EnRaU_n=E_n+I_{an}R_a\ \Rightarrow\ I_{an}=\frac{U_n-E_n}{R_a}

2. מאזן ההספק: Pn=En⋅Ian=En⋅Un−EnRaP_n=E_n\cdot I_{an}=E_n\cdot\frac{U_n-E_n}{R_a}

מציבים: 5000=En⋅220−En0.8 ⇒ En2−220En+4000=05000=E_n\cdot\frac{220-E_n}{0.8}\ \Rightarrow\ E_n^2-220E_n+4000=0

3. פותרים את המשוואה הריבועית:

En=220±2202−4⋅40002=220±324002=220±1802E_n=\frac{220\pm\sqrt{220^2-4\cdot4000}}{2}=\frac{220\pm\sqrt{32400}}{2}=\frac{220\pm180}{2}

כלומר En=200 VE_n=200\,\text{V} או En=20 VE_n=20\,\text{V}. הפתרון 20 V20\,\text{V} אינו מעשי (זרם של 250 A250\,\text{A} ונצילות של 10%10\%), ולכן En=200 VE_n=200\,\text{V}.

4. בדיקה: Ian=220−2000.8=25 AI_{an}=\frac{220-200}{0.8}=25\,\text{A}, P=EnIan=200⋅25=5000 WP=E_nI_{an}=200\cdot25=5000\,\text{W}. המהירות הזוויתית הנקובה ωn=PnTn=500025=200 rad/s\omega_n=\frac{P_n}{T_n}=\frac{5000}{25}=200\,\text{rad/s} (כ-19101910 סל"ד), והקבוע kΦ=Enωn=200200=1 V⋅s/radk\Phi=\frac{E_n}{\omega_n}=\frac{200}{200}=1\,\text{V}\cdot\text{s/rad}, ואז T=kΦ⋅Ian=1⋅25=25 NmT=k\Phi\cdot I_{an}=1\cdot25=25\,\text{Nm} - מתאים לנתון.

תשובה: En=200 VE_n=200\,\text{V} (בזרם עוגן Ian=25 AI_{an}=25\,\text{A}).

סעיף ב

תשובה:

n≈1948 rpmn\approx1948\,\text{rpm} (ω=204 rad/s\omega=204\,\text{rad/s}), PCu=320 WP_{Cu}=320\,\text{W}

נתון: מומנט העומס T=20 NmT=20\,\text{Nm}, המתח U=220 VU=220\,\text{V}, והעירור הזר לא השתנה, ולכן kΦ=1 V⋅s/radk\Phi=1\,\text{V}\cdot\text{s/rad} (מסעיף א).

מבוקש: המהירות והפסדי הנחושת.

1. זרם העוגן: במנוע DC המומנט יחסי לזרם, T=kΦ⋅IaT=k\Phi\cdot I_a:

Ia=TkΦ=201=20 AI_a=\frac{T}{k\Phi}=\frac{20}{1}=20\,\text{A}

2. הכא"מ ממשוואת מעגל העוגן:

E=U−IaRa=220−20⋅0.8=204 VE=U-I_aR_a=220-20\cdot0.8=204\,\text{V}

3. המהירות מתוך E=kΦ⋅ωE=k\Phi\cdot\omega:

ω=EkΦ=2041=204 rad/s\omega=\frac{E}{k\Phi}=\frac{204}{1}=204\,\text{rad/s}

n=60 ω2π=60⋅2042π≈1948 rpmn=\frac{60\,\omega}{2\pi}=\frac{60\cdot204}{2\pi}\approx1948\,\text{rpm}

(המהירות עלתה מעט לעומת 19101910 סל"ד הנקובים, כי העומס קטן והמפל על RaR_a קטן.)

4. הפסדי הנחושת (בעוגן):

PCu=Ia2Ra=202⋅0.8=320 WP_{Cu}=I_a^2R_a=20^2\cdot0.8=320\,\text{W}

תשובה: n≈1948 rpmn\approx1948\,\text{rpm} (ω=204 rad/s\omega=204\,\text{rad/s}), PCu=320 WP_{Cu}=320\,\text{W}.

סעיף ג

תשובה:

עומס יתר (זרם עוגן גבוה, I2RI^2R), התנעות ובלימות תכופות, עבודה ממושכת במהירות נמוכה עם קירור לקוי, מתח הזנה חריג, בעיות בקומוטטור ובמברשות, הפסדי ליבה ומכניים מוגדלים, וטמפרטורת סביבה גבוהה.

החום במנוע נוצר מההפסדים, ולכן כל גורם שמגדיל את ההפסדים או מקטין את פיזור החום גורם להתחממות יתר:

1. עומס יתר: המומנט יחסי לזרם העוגן (T=kΦIaT=k\Phi I_a), ולכן עומס מעל הנקוב מגדיל את IaI_a, והפסדי הנחושת Ia2RaI_a^2R_a גדלים בריבוע הזרם.

2. התנעות, היפוכים ובלימות תכופים: בזמן ההתנעה הכא"מ קטן והזרם גבוה מאוד, וכך גם בבלימה בהיפוך; כשהם חוזרים לעתים קרובות, הסלילים לא מספיקים להתקרר.

3. עבודה במהירות נמוכה בעומס מלא: במנוע עם מאוורר על הציר הקירור נחלש כשהמהירות יורדת, בעוד הזרם (והחום) נשאר גבוה.

4. מתח הזנה לא תקין או החלשת שדה: ירידת שטף (למשל תקלה בעירור או מתח עירור נמוך) מחייבת זרם עוגן גדול יותר לאותו מומנט; מתח גבוה מהנקוב מגדיל את זרם העירור ואת הפסדי הליבה.

5. בעיות בקומוטטור ובמברשות: מגע לקוי, ניצוץ ולחץ מברשות לא נכון יוצרים חום מקומי.

6. הפסדים מכניים ומגנטיים מוגדלים: מסבים בלויים או חסרי סיכה (חיכוך), ליבה פגועה או מהירות גבוהה מאוד (הפסדי היסטרזיס וזרמי מערבולת).

7. קירור לקוי: פתחי אוורור חסומים, מאוורר תקול, לכלוך ואבק על המנוע, טמפרטורת סביבה גבוהה.

8. פגמי בידוד וקצרים בין כריכות: זרמים מקומיים גבוהים בסלילים.

תשובה: עומס יתר והזרם הגבוה שנובע ממנו, התנעות ובלימות תכופות, מהירות נמוכה עם קירור חלש, תקלות עירור ומתח, בעיות קומוטטור ומברשות, חיכוך במסבים, והפסדי ליבה וקירור לקוי.

שאלה 2 · גנרטור סינכרוני: מתח יציאה ודיאגרמה פאזורית

נתון גנרטור סינכרוני עם סטטור מחובר בכוכב. הכא"מ של הגנרטור הוא 420∠8∘ V420\angle 8^\circ\,\text{V} (מתח שלוב).

הגנרטור מזין את העומס שצורך 2.5 A2.5\,\text{A} בעל גורם הספק של 0.80.8 מפגר. Ra=1 Ω, Xs=15 ΩR_a=1\,\Omega,\ X_s=15\,\Omega.

א.

חשבו את מתח היציאה של הגנרטור.

(8 נקודות)
ב.

סרטטו את הדיאגרמה הפאזורית של הגנרטור.

(7 נקודות)
ג.

זרם העומס גדל פי 2. חשבו את הכא"מ החדש הדרוש על מנת לשמור על מתח יציאה של הגנרטור ללא שינוי.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

Vφ≈216.3 VV_\varphi\approx216.3\,\text{V} (פאזי), VL≈374.7 VV_L\approx374.7\,\text{V} (שלוב)

נתון: EL=420 VE_L=420\,\text{V} (שלוב), חיבור כוכב, IA=2.5 AI_A=2.5\,\text{A}, cos⁡φ=0.8\cos\varphi=0.8 מפגר, RA=1 ΩR_A=1\,\Omega, XS=15 ΩX_S=15\,\Omega.

מבוקש: מתח היציאה VφV_\varphi (ומתח הקו).

רעיון: עובדים במעגל התמורה של פאזה אחת (האיור לשאלה). לפי חוק המתחים של קירכהוף: EˉA=Vˉφ+IˉA(RA+jXS)\bar{E}_A=\bar{V}_\varphi+\bar{I}_A(R_A+jX_S). ניקח את מתח היציאה כייחוס (Vˉφ=Vφ∠0∘\bar{V}_\varphi=V_\varphi\angle0^\circ), והזרם מפגר אחריו בזווית φ\varphi. הגודל של EAE_A ידוע, ולכן נקבל משוואה לגודל VφV_\varphi.

1. כא"מ פאזי (חיבור כוכב):

EA=EL3=4203≈242.49 VE_A=\frac{E_L}{\sqrt3}=\frac{420}{\sqrt3}\approx242.49\,\text{V}

2. זווית הזרם: φ=arccos⁡0.8=36.87∘\varphi=\arccos0.8=36.87^\circ, ולכן

IˉA=2.5∠−36.87∘=2−j1.5 A\bar{I}_A=2.5\angle-36.87^\circ=2-j1.5\,\text{A}

3. המפל על עכבת הסטטור:

IˉA(RA+jXS)=(2−j1.5)(1+j15)=2+j30−j1.5+22.5=24.5+j28.5 V\bar{I}_A(R_A+jX_S)=(2-j1.5)(1+j15)=2+j30-j1.5+22.5=24.5+j28.5\,\text{V}

(מזה: IˉARA=2−j1.5 V\bar{I}_AR_A=2-j1.5\,\text{V} ו-jXSIˉA=22.5+j30 VjX_S\bar{I}_A=22.5+j30\,\text{V}.)

4. הצבה בחוק המתחים:

EˉA=(Vφ+24.5)+j28.5\bar{E}_A=(V_\varphi+24.5)+j28.5

∣EˉA∣2=(Vφ+24.5)2+28.52=242.492|\bar{E}_A|^2=(V_\varphi+24.5)^2+28.5^2=242.49^2

Vφ+24.5=58800−812.25=57987.75≈240.81V_\varphi+24.5=\sqrt{58800-812.25}=\sqrt{57987.75}\approx240.81

Vφ≈240.81−24.5=216.31 VV_\varphi\approx240.81-24.5=216.31\,\text{V}

5. מתח הקו ביציאה:

VL=3⋅Vφ=3⋅216.31≈374.7 VV_L=\sqrt3\cdot V_\varphi=\sqrt3\cdot216.31\approx374.7\,\text{V}

6. זווית העומס שמתקבלת: δ=arctan⁡28.5240.81≈6.75∘\delta=\arctan\frac{28.5}{240.81}\approx6.75^\circ, כלומר EˉA≈242.5∠6.75∘ V\bar{E}_A\approx242.5\angle6.75^\circ\,\text{V} ביחס למתח היציאה.

הערה: הזווית 8∘8^\circ שבנתון אינה מתיישבת בדיוק עם זרם של 2.5 A2.5\,\text{A} בגורם הספק 0.80.8; לכן השתמשנו בגודל הכא"מ בלבד. אם מחסרים ישירות Vˉφ=242.49∠8∘−(24.5+j28.5)\bar{V}_\varphi=242.49\angle8^\circ-(24.5+j28.5) מתקבל ∣Vˉφ∣≈215.7 V|\bar{V}_\varphi|\approx215.7\,\text{V} (קו ≈373.6 V\approx373.6\,\text{V}) - כמעט אותו גודל.

תשובה: מתח היציאה הפאזי Vφ≈216.3 VV_\varphi\approx216.3\,\text{V}, ומתח הקו VL≈374.7 VV_L\approx374.7\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

Vˉφ=216.3∠0∘\bar{V}_\varphi=216.3\angle0^\circ כייחוס; IˉA=2.5∠−36.87∘\bar{I}_A=2.5\angle-36.87^\circ; IˉARA\bar{I}_AR_A מקביל ל-IˉA\bar{I}_A; jXSIˉAjX_S\bar{I}_A מקדים את IˉA\bar{I}_A ב-90∘90^\circ; EˉA=242.5∠6.75∘ V\bar{E}_A=242.5\angle6.75^\circ\,\text{V} סוגר את המשולש.

הדיאגרמה מציירת את המשוואה EˉA=Vˉφ+IˉARA+jXSIˉA\bar{E}_A=\bar{V}_\varphi+\bar{I}_AR_A+jX_S\bar{I}_A (ערכים מסעיף א).

1. משרטטים את Vˉφ=216.3∠0∘ V\bar{V}_\varphi=216.3\angle0^\circ\,\text{V} על הציר הממשי (ייחוס).

2. משרטטים את IˉA=2.5∠−36.87∘ A\bar{I}_A=2.5\angle-36.87^\circ\,\text{A} - מתחת לציר, מפגר ב-36.87∘36.87^\circ (עומס השראי). בדיאגרמה הזרם מוגדל פי 40 כדי שיראו אותו.

3. מקצה Vˉφ\bar{V}_\varphi מוסיפים את IˉARA=2.5∠−36.87∘ V\bar{I}_AR_A=2.5\angle-36.87^\circ\,\text{V} - וקטור קטן ומקביל לזרם.

4. מקצהו מוסיפים את jXSIˉA=37.5∠53.13∘ VjX_S\bar{I}_A=37.5\angle53.13^\circ\,\text{V} - ניצב לזרם ומקדים אותו ב-90∘90^\circ.

5. הווקטור מהראשית לקצה האחרון הוא EˉA=242.5∠6.75∘ V\bar{E}_A=242.5\angle6.75^\circ\,\text{V}. זווית העומס δ≈6.75∘\delta\approx6.75^\circ היא הזווית בין EˉA\bar{E}_A ל-Vˉφ\bar{V}_\varphi, ו-EˉA\bar{E}_A גדול מ-Vˉφ\bar{V}_\varphi - כמו שמצופה בגנרטור עם עומס מפגר.

ReIm50100150200250-5050V_φ=216.3 VI_A R_AjX_S I_AE_A=242.5 VI_A (x40)

תשובה: משולש המתחים: Vˉφ\bar{V}_\varphi (ייחוס), IˉARA\bar{I}_AR_A במקביל לזרם המפגר ב-36.87∘36.87^\circ, jXSIˉAjX_S\bar{I}_A ניצב לזרם, ו-EˉA=242.5∠6.75∘ V\bar{E}_A=242.5\angle6.75^\circ\,\text{V} סוגר את המשולש.

סעיף ג

תשובה:

EA′≈271.4 VE_A'\approx271.4\,\text{V} (פאזי), EL′≈470 VE_L'\approx470\,\text{V} (שלוב), δ≈12.1∘\delta\approx12.1^\circ

נתון: הזרם החדש IA′=2⋅2.5=5 AI_A'=2\cdot2.5=5\,\text{A}, באותו גורם הספק 0.80.8 מפגר; מתח היציאה נשאר Vφ=216.31 VV_\varphi=216.31\,\text{V}.

מבוקש: הכא"מ החדש.

1. הזרם החדש: IˉA′=5∠−36.87∘=4−j3 A\bar{I}_A'=5\angle-36.87^\circ=4-j3\,\text{A}

2. המפל על עכבת הסטטור (פי 2 מבסעיף א):

IˉA′(RA+jXS)=(4−j3)(1+j15)=4+j60−j3+45=49+j57 V\bar{I}_A'(R_A+jX_S)=(4-j3)(1+j15)=4+j60-j3+45=49+j57\,\text{V}

3. חוק המתחים:

EˉA′=Vˉφ+IˉA′(RA+jXS)=216.31+49+j57=265.31+j57 V\bar{E}_A'=\bar{V}_\varphi+\bar{I}_A'(R_A+jX_S)=216.31+49+j57=265.31+j57\,\text{V}

EA′=265.312+572≈271.36 VE_A'=\sqrt{265.31^2+57^2}\approx271.36\,\text{V}, δ′=arctan⁡57265.31≈12.1∘\delta'=\arctan\frac{57}{265.31}\approx12.1^\circ

4. כא"מ שלוב:

EL′=3⋅271.36≈470 VE_L'=\sqrt3\cdot271.36\approx470\,\text{V}

כלומר יש להגדיל את זרם העירור כך שהכא"מ יעלה מ-420 V420\,\text{V} לכ-470 V470\,\text{V} (שלוב).

תשובה: EA′≈271.4 VE_A'\approx271.4\,\text{V} פאזי, כלומר EL′≈470 VE_L'\approx470\,\text{V} שלוב (בזווית עומס δ≈12.1∘\delta\approx12.1^\circ).

שאלה 3 · מעגל תמורה של שנאי חד פאזי

באיור מוצג מעגל תמורה של שנאי חד פאזי 220/110 V220/110\,\text{V}:

נתוני השנאי: R1=2 Ω, R2′=1 Ω, X1=0.5 Ω, X2′=0.5 Ω, R0=1 kΩ, X0=500 ΩR_1=2\,\Omega,\ R_2'=1\,\Omega,\ X_1=0.5\,\Omega,\ X_2'=0.5\,\Omega,\ R_0=1\,\text{k}\Omega,\ X_0=500\,\Omega

בצידו המשני של השנאי מחובר עומס הצורך 5 A5\,\text{A} בגורם הספק cos⁡φ=0.85\cos\varphi=0.85 מפגר.

חשבו (עבור העומס הנתון) את:

א.

הזרם בצד הראשוני של השנאי (גודל וזווית).

(8 נקודות)
ב.

המתח בצד המשני של השנאי (גודל וזווית).

(7 נקודות)
ג.

הסבירו לאיזה מטרה מחברים שנאים במקביל.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

Iˉ1≈2.92∠−36.07∘ A\bar{I}_1\approx2.92\angle-36.07^\circ\,\text{A} (ביחס ל-Vˉ1=220∠0∘ V\bar{V}_1=220\angle0^\circ\,\text{V})

נתון: V1=220 VV_1=220\,\text{V} (המתח הנקוב בצד הראשוני), יחס ההשנאה a=220110=2a=\frac{220}{110}=2, R1=2 ΩR_1=2\,\Omega, X1=0.5 ΩX_1=0.5\,\Omega, R2′=1 ΩR_2'=1\,\Omega, X2′=0.5 ΩX_2'=0.5\,\Omega, R0=1000 ΩR_0=1000\,\Omega, X0=500 ΩX_0=500\,\Omega; עומס I2=5 AI_2=5\,\text{A}, cos⁡φ=0.85\cos\varphi=0.85 מפגר.

מבוקש: Iˉ1\bar{I}_1.

סימונים (לפי האיור לשאלה): Iˉ1\bar{I}_1 זורם מההדק השמאלי ימינה דרך R1,X1R_1, X_1; Iˉ0\bar{I}_0 זורם מצומת האמצע למטה דרך ענף המגנוט; Iˉ2′\bar{I}_2' זורם ימינה דרך R2′,X2′R_2', X_2' אל העומס. Vˉm\bar{V}_m הוא המתח על ענף המגנוט.

רעיון: נחשב קודם הכול כשמתח העומס Vˉ2′\bar{V}_2' הוא הייחוס (גודלו VV עדיין לא ידוע), נבטא את Vˉ1\bar{V}_1 באמצעות VV, ומהדרישה ∣Vˉ1∣=220 V|\bar{V}_1|=220\,\text{V} נמצא את VV. בסוף נסובב את כל הפאזורים כך ש-Vˉ1\bar{V}_1 יהיה בזווית 0∘0^\circ.

1. ערכים מוחזרים לראשוני:

I2′=I2a=52=2.5 AI_2'=\frac{I_2}{a}=\frac{5}{2}=2.5\,\text{A}, φ=arccos⁡0.85=31.79∘\varphi=\arccos0.85=31.79^\circ

Iˉ2′=2.5∠−31.79∘=2.125−j1.317 A\bar{I}_2'=2.5\angle-31.79^\circ=2.125-j1.317\,\text{A} (ביחס ל-Vˉ2′\bar{V}_2')

2. עכבות:

Zˉ1=2+j0.5 Ω\bar{Z}_1=2+j0.5\,\Omega, Zˉ2′=1+j0.5 Ω\bar{Z}_2'=1+j0.5\,\Omega

Zˉ0=R0⋅jX0R0+jX0=1000⋅j5001000+j500=200+j400=447.2∠63.43∘ Ω\bar{Z}_0=\frac{R_0\cdot jX_0}{R_0+jX_0}=\frac{1000\cdot j500}{1000+j500}=200+j400=447.2\angle63.43^\circ\,\Omega

3. מתח ענף המגנוט (חוק המתחים בלולאה הימנית):

Vˉm=Vˉ2′+Iˉ2′Zˉ2′=V+(2.125−j1.317)(1+j0.5)=V+2.783−j0.254\bar{V}_m=\bar{V}_2'+\bar{I}_2'\bar{Z}_2'=V+(2.125-j1.317)(1+j0.5)=V+2.783-j0.254

4. זרם המגנוט וזרם הראשוני (חוק הזרמים בצומת האמצע):

Iˉ0=VˉmZˉ0\bar{I}_0=\frac{\bar{V}_m}{\bar{Z}_0}, Iˉ1=Iˉ2′+Iˉ0\bar{I}_1=\bar{I}_2'+\bar{I}_0

5. מתח הכניסה (חוק המתחים בלולאה השמאלית):

Vˉ1=Vˉm+Iˉ1Zˉ1=Vˉm(1+Zˉ1Zˉ0)+Iˉ2′Zˉ1\bar{V}_1=\bar{V}_m+\bar{I}_1\bar{Z}_1=\bar{V}_m\left(1+\frac{\bar{Z}_1}{\bar{Z}_0}\right)+\bar{I}_2'\bar{Z}_1

כאשר Zˉ1Zˉ0=2+j0.5200+j400=0.003−j0.0035\frac{\bar{Z}_1}{\bar{Z}_0}=\frac{2+j0.5}{200+j400}=0.003-j0.0035 ו-Iˉ2′Zˉ1=(2.125−j1.317)(2+j0.5)=4.908−j1.571 V\bar{I}_2'\bar{Z}_1=(2.125-j1.317)(2+j0.5)=4.908-j1.571\,\text{V}.

מציבים ומקבלים:

Vˉ1=(1.003−j0.0035) V+7.699−j1.836\bar{V}_1=(1.003-j0.0035)\,V+7.699-j1.836

6. התנאי ∣Vˉ1∣=220|\bar{V}_1|=220:

(1.003V+7.699)2+(−0.0035V−1.836)2=2202(1.003V+7.699)^2+(-0.0035V-1.836)^2=220^2

1.00602 V2+15.458 V−48337.3=0 ⇒ V=−15.458+15.4582+4⋅1.00602⋅48337.32⋅1.00602≈211.65 V1.00602\,V^2+15.458\,V-48337.3=0\ \Rightarrow\ V=\frac{-15.458+\sqrt{15.458^2+4\cdot1.00602\cdot48337.3}}{2\cdot1.00602}\approx211.65\,\text{V}

7. הזרמים (עדיין ביחס ל-Vˉ2′\bar{V}_2'):

Vˉm=211.65+2.783−j0.254=214.43−j0.254 V\bar{V}_m=211.65+2.783-j0.254=214.43-j0.254\,\text{V}

Iˉ0=214.43∠−0.07∘447.2∠63.43∘=0.4795∠−63.50∘=0.214−j0.429 A\bar{I}_0=\frac{214.43\angle-0.07^\circ}{447.2\angle63.43^\circ}=0.4795\angle-63.50^\circ=0.214-j0.429\,\text{A}

Iˉ1=(2.125−j1.317)+(0.214−j0.429)=2.339−j1.746=2.919∠−36.74∘ A\bar{I}_1=(2.125-j1.317)+(0.214-j0.429)=2.339-j1.746=2.919\angle-36.74^\circ\,\text{A}

ובאותה מערכת Vˉ1=219.98−j2.58=220∠−0.67∘ V\bar{V}_1=219.98-j2.58=220\angle-0.67^\circ\,\text{V}.

8. מעבירים לייחוס Vˉ1=220∠0∘\bar{V}_1=220\angle0^\circ: מוסיפים 0.67∘0.67^\circ לכל הזוויות:

Iˉ1=2.919∠(−36.74∘+0.67∘)=2.919∠−36.07∘ A\bar{I}_1=2.919\angle(-36.74^\circ+0.67^\circ)=2.919\angle-36.07^\circ\,\text{A}

(בדיקה: גורם ההספק בכניסה cos⁡36.07∘≈0.81\cos36.07^\circ\approx0.81 - נמוך מעט מ-0.850.85 בגלל זרם המגנוט.)

תשובה: Iˉ1≈2.92∠−36.07∘ A\bar{I}_1\approx2.92\angle-36.07^\circ\,\text{A} (ביחס ל-Vˉ1=220∠0∘ V\bar{V}_1=220\angle0^\circ\,\text{V}).

סעיף ב

תשובה:

Vˉ2≈105.8∠0.67∘ V\bar{V}_2\approx105.8\angle0.67^\circ\,\text{V} (מוחזר לראשוני: Vˉ2′≈211.65∠0.67∘ V\bar{V}_2'\approx211.65\angle0.67^\circ\,\text{V})

משתמשים בתוצאות סעיף א: V2′=211.65 VV_2'=211.65\,\text{V}, ובמערכת שבה Vˉ2′\bar{V}_2' הוא הייחוס התקבל Vˉ1=220∠−0.67∘ V\bar{V}_1=220\angle-0.67^\circ\,\text{V}.

1. הזווית של Vˉ2′\bar{V}_2' ביחס ל-Vˉ1=220∠0∘\bar{V}_1=220\angle0^\circ: מסובבים ב-+0.67∘+0.67^\circ:

Vˉ2′=211.65∠0.67∘ V\bar{V}_2'=211.65\angle0.67^\circ\,\text{V}

2. בדיקה בכיוון ההפוך (חוקי קירכהוף מהכניסה ליציאה, הכול ביחס ל-Vˉ1\bar{V}_1):

Iˉ1Zˉ1=2.919∠−36.07∘⋅2.062∠14.04∘=6.02∠−22.04∘=5.578−j2.258 V\bar{I}_1\bar{Z}_1=2.919\angle-36.07^\circ\cdot2.062\angle14.04^\circ=6.02\angle-22.04^\circ=5.578-j2.258\,\text{V}

Vˉm=Vˉ1−Iˉ1Zˉ1=220−5.578+j2.258=214.42+j2.258 V\bar{V}_m=\bar{V}_1-\bar{I}_1\bar{Z}_1=220-5.578+j2.258=214.42+j2.258\,\text{V}

Iˉ2′=Iˉ1−VˉmZˉ0=2.5∠−31.12∘ A\bar{I}_2'=\bar{I}_1-\frac{\bar{V}_m}{\bar{Z}_0}=2.5\angle-31.12^\circ\,\text{A}

Vˉ2′=Vˉm−Iˉ2′Zˉ2′=214.42+j2.258−(2.786−j0.222)=211.64+j2.48=211.65∠0.67∘ V\bar{V}_2'=\bar{V}_m-\bar{I}_2'\bar{Z}_2'=214.42+j2.258-(2.786-j0.222)=211.64+j2.48=211.65\angle0.67^\circ\,\text{V}

וגורם ההספק בעומס: cos⁡(0.67∘+31.12∘)=0.85\cos(0.67^\circ+31.12^\circ)=0.85 - כנדרש.

3. המתח בפועל בצד המשני (מחלקים ביחס ההשנאה; הזווית נשמרת בשנאי האידאלי):

Vˉ2=Vˉ2′a=211.65∠0.67∘2=105.8∠0.67∘ V\bar{V}_2=\frac{\bar{V}_2'}{a}=\frac{211.65\angle0.67^\circ}{2}=105.8\angle0.67^\circ\,\text{V}

המתח נמוך מ-110 V110\,\text{V} בכ-3.8%3.8\% בגלל המפלים על עכבות השנאי.

תשובה: Vˉ2≈105.8∠0.67∘ V\bar{V}_2\approx105.8\angle0.67^\circ\,\text{V} (מוחזר לראשוני: Vˉ2′≈211.65∠0.67∘ V\bar{V}_2'\approx211.65\angle0.67^\circ\,\text{V}).

סעיף ג

תשובה:

להגדלת ההספק הזמין מעבר להספק של שנאי אחד, לאמינות ורציפות אספקה (תחזוקה או תקלה בשנאי אחד), להתאמת מספר השנאים הפועלים לעומס (נצילות), ולהרחבה הדרגתית של המתקן.

מחברים שנאים במקביל (בתנאי שיחסי ההשנאה, קבוצות החיבורים ומתחי הקצר שלהם מתאימים) כדי:

1. להגדיל את ההספק: כשהעומס גדול מההספק של שנאי אחד, שני שנאים או יותר במקביל מספקים יחד את העומס, וכל אחד נושא חלק ממנו.

2. אמינות ורציפות אספקה: אם שנאי אחד נכשל או מוצא לתחזוקה, האחרים ממשיכים להזין (לפחות את הצרכנים החיוניים) בלי הפסקת חשמל.

3. עבודה כלכלית ונצילות: בעומס נמוך אפשר לנתק חלק מהשנאים ולחסוך את הפסדי הברזל (הריקם) שלהם, ובעומס גבוה מחברים אותם שוב - כך כל שנאי עובד קרוב לנקודת הנצילות הטובה שלו.

4. הרחבה הדרגתית: כשהעומס גדל עם השנים, מוסיפים שנאי במקביל במקום להחליף את הקיים בשנאי גדול יותר.

5. שנאי רזרבה קטן יותר: מספיק להחזיק במלאי שנאי אחד בגודל של יחידה, ולא שנאי גדול אחד.

תשובה: כדי להגדיל את ההספק הזמין, להבטיח רציפות אספקה בתקלה או בתחזוקה, להתאים את מספר השנאים הפועלים לעומס ולשפר את הנצילות, ולאפשר הרחבה הדרגתית.

שאלה 4 · מנוע השראה עם ווסת מהירות ויחס מתח/תדר

מנוע השראה תלת פאזי בעל 4 קטבים מוזן מווסת מהירות. בהתחלה, הממיר מספק למנוע מתח של 400 V400\,\text{V} בתדר של 50 Hz50\,\text{Hz}. אחר כך הממיר משנה את התדר ל-30 Hz30\,\text{Hz}. בתדר של 30 Hz30\,\text{Hz} המנוע עובד עם חליקה 0.030.03. הממיר שומר על יחס מתח/תדר קבוע.

א.

חשבו את מהירות הסינכרונית ואת גודל המתח כאשר הממיר מזין את המנוע בתדר של 30 Hz30\,\text{Hz}.

(6 נקודות)
ב.

חשבו את מהירות המנוע כאשר הממיר מזין את המנוע בתדר של 30 Hz30\,\text{Hz}.

(3 נקודות)
ג.

הסבירו למה הממיר צריך לשמור על יחס מתח/תדר קבוע.

(11 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

ns=900 rpmn_s=900\,\text{rpm}, V=240 VV=240\,\text{V}

נתון: p=4p=4 קטבים, V1=400 VV_1=400\,\text{V} ב-f1=50 Hzf_1=50\,\text{Hz}, התדר החדש f2=30 Hzf_2=30\,\text{Hz}, יחס V/fV/f קבוע.

מבוקש: המהירות הסינכרונית והמתח ב-30 Hz30\,\text{Hz}.

1. המהירות הסינכרונית (מהירות השדה המסתובב):

ns=120f2p=120⋅304=900 rpmn_s=\frac{120f_2}{p}=\frac{120\cdot30}{4}=900\,\text{rpm}

2. המתח: היחס Vf=40050=8 V/Hz\frac{V}{f}=\frac{400}{50}=8\,\text{V/Hz} נשמר, ולכן

V2=V1⋅f2f1=400⋅3050=240 VV_2=V_1\cdot\frac{f_2}{f_1}=400\cdot\frac{30}{50}=240\,\text{V}

תשובה: ns=900 rpmn_s=900\,\text{rpm}, V=240 VV=240\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

n=873 rpmn=873\,\text{rpm}

מהגדרת החליקה s=ns−nnss=\frac{n_s-n}{n_s}, עם s=0.03s=0.03 ו-ns=900 rpmn_s=900\,\text{rpm} מסעיף א:

n=ns(1−s)=900⋅(1−0.03)=873 rpmn=n_s(1-s)=900\cdot(1-0.03)=873\,\text{rpm}

תשובה: n=873 rpmn=873\,\text{rpm}.

סעיף ג

תשובה:

כדי לשמור על שטף מגנטי קבוע (Φ∝V/f\Phi\propto V/f): אם מורידים תדר בלי להוריד מתח - רוויה, זרם מגנוט גבוה והתחממות; אם המתח נמוך מדי - שטף חלש ומומנט נמוך. בשטף קבוע המנוע מפתח מומנט נקוב בכל מהירות.

1. הקשר בין מתח, תדר ושטף: במנוע השראה (כמו בשנאי) המתח המושרה בסליל הסטטור הוא בקירוב

V≈E=4.44 f N ΦmaxV\approx E=4.44\,f\,N\,\Phi_{max}, ולכן Φmax∝Vf\Phi_{max}\propto\frac{V}{f}.

השטף נקבע אפוא על ידי היחס בין המתח לתדר, ולא על ידי כל אחד מהם לבד.

2. מה קורה אם מורידים תדר בלי להוריד מתח: אם ב-30 Hz30\,\text{Hz} היינו משאירים 400 V400\,\text{V}, השטף היה גדל פי 5030≈1.67\frac{50}{30}\approx1.67. הליבה נכנסת לרוויה, זרם המגנוט גדל מאוד (גם כי ההיגב X=2πfLX=2\pi fL קטן בתדר נמוך), הפסדי הנחושת והברזל עולים, המנוע מתחמם וגורם ההספק יורד. הממיר עלול להיכנס להגנת זרם יתר.

3. מה קורה אם המתח נמוך מדי: השטף קטן, והמומנט (שיחסי לשטף ולזרם הרוטור, T∝Φ⋅I2T\propto\Phi\cdot I_2) קטן. כדי להניע אותו עומס המנוע צריך זרם רוטור גדול יותר וחליקה גדולה יותר - שוב התחממות, והמנוע עלול לא להתניע או להיעצר בעומס.

4. היתרון של שטף קבוע: כשהשטף נשמר נקוב, המנוע יכול לפתח את המומנט הנקוב (והמומנט המרבי נשמר בקירוב) בכל תדר - "אזור מומנט קבוע". אופיין המומנט-מהירות פשוט מוזז שמאלה במקביל, וההפרש בין המהירות הסינכרונית למהירות בפועל נשאר דומה, כך שבקרת המהירות יציבה.

5. הסתייגות: בתדרים נמוכים מאוד המפל על R1R_1 כבר אינו זניח, ולכן ממירים מוסיפים "הגברת מתח" (boost) קטנה מעל היחס הקבוע. מעל התדר הנקוב אי אפשר להעלות את המתח מעבר לנקוב, ולכן שם השטף נחלש (אזור הספק קבוע).

תשובה: כי השטף בליבה יחסי ל-V/fV/f. שמירה על יחס קבוע שומרת על שטף נקוב: מונעת רוויה, זרם מגנוט גבוה והתחממות בתדר נמוך, ומונעת מצד שני שטף חלש ומומנט נמוך - כך המנוע מפתח מומנט נקוב בכל מהירות.

שאלה 5 · מנוע DC בעירור זר: התנגדות עוגן והפסדים

נתון מנוע DC בעל עירור זר.

נתוני המנוע הם:

מתח ההזנה של המנוע במצב עבודה נקוב הוא 250 V250\,\text{V}, המהירות הנקובה היא 14701470 סל"ד, הכא"מ הנקוב 240 V240\,\text{V}, הנצילות הנקובה היא 84%84\%, ההספק הנקוב הוא 1 kW1\,\text{kW}.

א.

חשבו את התנגדות העוגן RaR_a ואת הפסדי הנחושת בעוגן במצב עבודה נקוב.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את מהירות הריקם של המנוע.

(4 נקודות)
ג.

חשבו את ההפסדים הקבועים של המנוע במצב עבודה נקוב (ניתן להזניח את הפסדי ליבה).

(5 נקודות)
ד.

הסבירו מדוע מנוע DC לא יכול להמשיך לפעול באותה מהירות תחת עומס הולך וגדל ללא שינוי במתח ההזנה?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

Ra=2.1 ΩR_a=2.1\,\Omega, PCu≈47.6 WP_{Cu}\approx47.6\,\text{W}

נתון: U=250 VU=250\,\text{V}, E=240 VE=240\,\text{V}, n=1470 rpmn=1470\,\text{rpm}, beta=0.84\\beta=0.84, Pout=1 kWP_{out}=1\,\text{kW}.

מבוקש: RaR_a והפסדי הנחושת בעוגן.

רעיון: מההספק והנצילות נמצא את הספק הכניסה, ממנו את זרם העוגן (בעירור זר זרם הקו הוא זרם העוגן), ואז את RaR_a ממשוואת מעגל העוגן.

1. הספק הכניסה:

Pin=Poutbeta=10000.84≈1190.5 WP_{in}=\frac{P_{out}}{\\beta}=\frac{1000}{0.84}\approx1190.5\,\text{W}

2. זרם העוגן:

Ia=PinU=1190.5250≈4.762 AI_a=\frac{P_{in}}{U}=\frac{1190.5}{250}\approx4.762\,\text{A}

3. התנגדות העוגן ממשוואת מעגל העוגן U=E+IaRaU=E+I_aR_a:

Ra=U−EIa=250−2404.762=2.1 ΩR_a=\frac{U-E}{I_a}=\frac{250-240}{4.762}=2.1\,\Omega

4. הפסדי הנחושת בעוגן:

PCu=Ia2Ra=4.7622⋅2.1≈47.6 WP_{Cu}=I_a^2R_a=4.762^2\cdot2.1\approx47.6\,\text{W}

(בדיקה: PCu=(U−E)⋅Ia=10⋅4.762=47.6 WP_{Cu}=(U-E)\cdot I_a=10\cdot4.762=47.6\,\text{W}.)

תשובה: Ra=2.1 ΩR_a=2.1\,\Omega, PCu≈47.6 WP_{Cu}\approx47.6\,\text{W}.

סעיף ב

תשובה:

n0≈1531 rpmn_0\approx1531\,\text{rpm}

רעיון: בעירור זר השטף קבוע, ולכן הכא"מ יחסי למהירות: E=kΦ⋅nE=k\Phi\cdot n. בריקם (אידאלי) זרם העוגן כמעט אפס, אין מפל על RaR_a, והכא"מ שווה למתח ההזנה: E0≈U=250 VE_0\approx U=250\,\text{V}.

1. היחס בין המצבים:

n0nn=E0En ⇒ n0=nn⋅E0En=1470⋅250240=1531.25 rpm\frac{n_0}{n_n}=\frac{E_0}{E_n}\ \Rightarrow\ n_0=n_n\cdot\frac{E_0}{E_n}=1470\cdot\frac{250}{240}=1531.25\,\text{rpm}

הערה: אם מתחשבים בכך שגם בריקם המנוע צריך לכסות את ההפסדים הקבועים (142.9 W142.9\,\text{W}, ראו סעיף ג), זורם בריקם זרם קטן של כ-0.57 A0.57\,\text{A}, E0≈248.8 VE_0\approx248.8\,\text{V}, והמהירות יוצאת כ-1524 rpm1524\,\text{rpm} - הבדל של פחות מ-0.5%0.5\%.

תשובה: n0≈1531 rpmn_0\approx1531\,\text{rpm}.

סעיף ג

תשובה:

Pconst≈142.9 WP_{const}\approx142.9\,\text{W} (הפסדים מכניים)

רעיון: כל ההפסדים הם ההפרש בין הספק הכניסה להספק המוצא. מורידים מהם את הפסדי הנחושת (המשתנים), ומה שנשאר הם ההפסדים הקבועים - כאן הפסדים מכניים בלבד, כי הפסדי הליבה מוזנחים.

1. סך ההפסדים:

Ploss=Pin−Pout=1190.5−1000=190.5 WP_{loss}=P_{in}-P_{out}=1190.5-1000=190.5\,\text{W}

2. ההפסדים הקבועים:

Pconst=Ploss−PCu=190.5−47.6≈142.9 WP_{const}=P_{loss}-P_{Cu}=190.5-47.6\approx142.9\,\text{W}

3. בדיקה: ההספק האלקטרומגנטי Pem=E⋅Ia=240⋅4.762≈1142.9 WP_{em}=E\cdot I_a=240\cdot4.762\approx1142.9\,\text{W}, ומתוכו מגיעים לציר 1000 W1000\,\text{W}; ההפרש 1142.9−1000=142.9 W1142.9-1000=142.9\,\text{W} הוא ההפסד המכני.

תשובה: Pconst≈142.9 WP_{const}\approx142.9\,\text{W}.

סעיף ד

תשובה:

עומס גדול מחייב מומנט גדול ולכן זרם עוגן גדול (T=kΦIaT=k\Phi I_a); המפל IaRaI_aR_a גדל, הכא"מ E=U−IaRaE=U-I_aR_a קטן, ובשטף קבוע המהירות n=U−IaRakΦn=\frac{U-I_aR_a}{k\Phi} יורדת. כדי לשמור על מהירות צריך להעלות את UU.

1. המומנט דורש זרם: במנוע DC בעירור זר השטף קבוע, והמומנט האלקטרומגנטי T=kΦ⋅IaT=k\Phi\cdot I_a. כשמומנט העומס גדל, המנוע מאט מעט, ומשיווי המשקל החדש T=TloadT=T_{load} מתקבל שזרם העוגן חייב לגדול.

2. הזרם מגדיל את המפל על העוגן: ממשוואת מעגל העוגן U=E+IaRaU=E+I_aR_a, ולכן E=U−IaRaE=U-I_aR_a. כש-UU קבוע ו-IaI_a גדל - הכא"מ EE קטן.

3. הכא"מ קובע את המהירות: E=kΦ⋅nE=k\Phi\cdot n, ולכן

n=U−IaRakΦn=\frac{U-I_aR_a}{k\Phi}

בשטף קבוע ובמתח קבוע, הגדלת IaI_a מקטינה את המהירות. זהו האופיין "היורד" של המנוע (למשל בשאלה זו: מ-1531 rpm1531\,\text{rpm} בריקם ל-1470 rpm1470\,\text{rpm} בעומס נקוב).

4. מה צריך כדי לשמור על המהירות: כדי ש-EE (ולכן nn) יישאר קבוע כש-IaI_a גדל, צריך להעלות את מתח ההזנה בדיוק בגודל המפל הנוסף: U=E+IaRaU=E+I_aR_a. זה מה שעושה בקר מהירות בחוג סגור. (הגדלת השטף לא עוזרת כאן - היא דווקא מקטינה את המהירות.)

תשובה: כי עומס גדול מחייב זרם עוגן גדול, המפל IaRaI_aR_a גדל, הכא"מ ולכן המהירות n=U−IaRakΦn=\frac{U-I_aR_a}{k\Phi} יורדים. רק העלאת מתח ההזנה יכולה לפצות על המפל ולשמור על המהירות.

שאלה 6 · ממיר תדר למנוע השראה: פעולה וזרם

נתון המעגל הבא שמזין מנוע השראה.

הנתונים נקובים של המנוע:

הספק 5 kW5\,\text{kW}, מתח הזנה 400 V400\,\text{V}, תדר 50 Hz50\,\text{Hz}, מספר קטבים 4, מקדם הספק 0.850.85 מפגר, נצילות 90%90\%.

א.

הסבירו את עיקרון פעולה של המעגל הזה.

(8 נקודות)
ב.

חשבו את מהירות הסינכרונית ואת זרם שצורך המנוע במצב עבודה נקוב.

(5 נקודות)
ג.

כיצד ישתנה זרם המנוע אם העומס יצרוך הספק נקוב וממיר התדר יוריד את התדר ל-25 Hz25\,\text{Hz} אך ישמור על יחס קבוע בין המתח לתדר?

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

ממיר תדר AC-DC-AC: מיישר גשר תלת פאזי (D1-D6) הופך את רשת R,S,T למתח DC; הקבל C1 מסנן ומייצב את מתח הביניים (DC link); ממיר מתח (6 מתגים) מייצר בשיטת PWM מתח תלת פאזי a,b,c בתדר ובמתח משתנים לפי V/fV/f קבוע, לשליטה במהירות המנוע.

המעגל באיור לשאלה הוא ממיר תדר (ווסת מהירות) מסוג AC-DC-AC, ובו שלושה שלבים (שלושת המלבנים המקווקווים):

1. מיישר (D1-D6): גשר דיודות תלת פאזי מלא מחובר לרשת (R,S,TR, S, T, 400 V400\,\text{V}, 50 Hz50\,\text{Hz}). בכל רגע מוליכות שתי דיודות: מהקבוצה העליונה (D1, D3, D5) זו שבפאזה שלה המתח הגבוה ביותר, ומהקבוצה התחתונה (D2, D4, D6) זו שבפאזה שלה המתח הנמוך ביותר. ביציאה מתקבל מתח DC עם אדוות של 6 פולסים בכל מחזור, וממוצע של כ-1.35VL1.35V_L (כ-540 V540\,\text{V}; עם הקבל - קרוב לשיא, כ-565 V565\,\text{V}).

2. מעגל ביניים (C1): הקבל מחובר בין פסי ה-DC. הוא מחליק את האדוות, מחזיק מתח DC כמעט קבוע ("DC link"), ומספק את פולסי הזרם המהירים שהמהפך דורש בזמן המיתוג.

3. מהפך (S1-S6): שישה מתגים אלקטרוניים (טרנזיסטורים, למשל IGBT, עם דיודות מקבילות) בשלוש זרועות; נקודת האמצע של כל זרוע היא יציאה (a,b,ca, b, c) למנוע. בכל זרוע מוליך בכל רגע מתג אחד בלבד (עליון או תחתון), כך שכל יציאה מחוברת לסירוגין לפס החיובי או לשלילי. המתגים ממותגים בשיטת אפנון רוחב פולס (PWM) בתדר גבוה: רוחב הפולסים משתנה בצורה סינוסית, והזרם בסלילי המנוע (השראי) מסנן אותם לזרם כמעט סינוסי.

4. השליטה במהירות: הבקר קובע את תדר הסינוס של ה-PWM (ולכן את המהירות הסינכרונית ns=120fpn_s=\frac{120f}{p}) ואת עומק האפנון (ולכן את המתח), תוך שמירה על יחס V/fV/f קבוע כדי שהשטף במנוע יישאר נקוב. כך מתקבלת בקרת מהירות רציפה, התנעה רכה בזרם נמוך, ושינוי כיוון סיבוב על ידי שינוי סדר הפאזות.

תשובה: זהו ממיר תדר: המיישר הופך את מתח הרשת ל-DC, הקבל מחליק ומייצב אותו, והמהפך ממתג את ה-DC בשיטת PWM ומייצר למנוע מתח תלת פאזי בתדר ובמתח משתנים (ביחס V/fV/f קבוע) - וכך שולט במהירות המנוע.

סעיף ב

תשובה:

ns=1500 rpmn_s=1500\,\text{rpm}, I≈9.43 AI\approx9.43\,\text{A}

נתון: Pout=5 kWP_{out}=5\,\text{kW}, VL=400 VV_L=400\,\text{V}, f=50 Hzf=50\,\text{Hz}, p=4p=4, cos⁡φ=0.85\cos\varphi=0.85, beta=0.9\\beta=0.9.

מבוקש: nsn_s וזרם הקו.

1. המהירות הסינכרונית:

ns=120fp=120⋅504=1500 rpmn_s=\frac{120f}{p}=\frac{120\cdot50}{4}=1500\,\text{rpm}

2. ההספק החשמלי שהמנוע צורך (ההספק הנקוב הוא הספק המוצא על הציר):

Pin=Poutbeta=50000.9≈5555.6 WP_{in}=\frac{P_{out}}{\\beta}=\frac{5000}{0.9}\approx5555.6\,\text{W}

3. זרם הקו מנוסחת ההספק התלת פאזי Pin=3VLIcos⁡φP_{in}=\sqrt3V_LI\cos\varphi:

I=Pin3VLcos⁡φ=5555.63⋅400⋅0.85≈9.43 AI=\frac{P_{in}}{\sqrt3V_L\cos\varphi}=\frac{5555.6}{\sqrt3\cdot400\cdot0.85}\approx9.43\,\text{A}

תשובה: ns=1500 rpmn_s=1500\,\text{rpm}, I≈9.43 AI\approx9.43\,\text{A}.

סעיף ג

תשובה:

הזרם יוכפל בערך: V=200 VV=200\,\text{V}, I≈18.9 AI\approx18.9\,\text{A} (כי ההספק נשמר והמתח ירד לחצי; המומנט כפול מהנקוב - עומס יתר).

נתון: התדר יורד ל-25 Hz25\,\text{Hz}, יחס V/fV/f קבוע, והעומס עדיין דורש את ההספק הנקוב 5 kW5\,\text{kW}. נניח שהנצילות וגורם ההספק נשארים כמו בנקוב.

מבוקש: הזרם החדש.

1. המתח החדש:

V′=VL⋅2550=400⋅2550=200 VV'=V_L\cdot\frac{25}{50}=400\cdot\frac{25}{50}=200\,\text{V}

2. המהירות הסינכרונית החדשה: ns′=120⋅254=750 rpmn_s'=\frac{120\cdot25}{4}=750\,\text{rpm} - בערך חצי מהמהירות.

3. הספק הכניסה לא השתנה (Pin=5555.6 WP_{in}=5555.6\,\text{W}), ולכן הזרם:

I′=Pin3V′cos⁡φ=5555.63⋅200⋅0.85≈18.87 AI'=\frac{P_{in}}{\sqrt3V'\cos\varphi}=\frac{5555.6}{\sqrt3\cdot200\cdot0.85}\approx18.87\,\text{A}

4. משמעות: הזרם גדל פי 2 בערך (18.879.43=2\frac{18.87}{9.43}=2). מבחינה מכנית, כדי למסור אותו הספק בחצי מהירות המנוע צריך לפתח מומנט כפול (T=PωT=\frac{P}{\omega}: כ-31.8 Nm31.8\,\text{Nm} ב-1500 rpm1500\,\text{rpm} מול כ-63.7 Nm63.7\,\text{Nm} ב-750 rpm750\,\text{rpm}), ובשטף קבוע המומנט יחסי לזרם. זהו עומס יתר: הזרם כפול מהנקוב, הפסדי הנחושת גדלים פי 4, והקירור (מאוורר על הציר) חלש יותר במהירות נמוכה - המנוע יתחמם, וממיר התדר יגביל את הזרם או ינתק. בפועל, בתדר נמוך ביחס V/fV/f קבוע המנוע יכול למסור לכל היותר מומנט נקוב, כלומר בערך חצי מההספק הנקוב.

תשובה: המתח יורד ל-200 V200\,\text{V}, ולכן כדי לספק את אותו הספק הזרם גדל בערך פי 2: I≈18.9 AI\approx18.9\,\text{A} במקום 9.43 A9.43\,\text{A} - מצב של עומס יתר.

שאלה 7 · בלימה רגנרטיבית של מנוע DC בממיר מגביר

באיור מתואר מנוע DC (בתוך מלבן מקוקו) עם מערכת אלקטרונית שמאפשרת בלימה רגנרטיבית.

א.

הסבירו את תפקיד הקבל במעגל הזה?

(7 נקודות)
ב.

כיצד האנרגיה שנאגרה בסוללה משומשת מחדש במערכת?

(6 נקודות)
ג.

למערכת יש את הנתונים הבאים: d=0.5, Ra=5 Ω, ia=11 A, V=90 Vd=0.5,\ R_a=5\,\Omega,\ i_a=11\,\text{A},\ V=90\,\text{V} (dd - מחזור הפעולה).

חשבו את הערך של הכא"מ EE.

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

הקבל מחובר במקביל לסוללה ומסנן: הוא קולט את פולסי הזרם החדים שמגיעים דרך הדיודה כשהטרנזיסטור נפתח, מחליק את המתח והזרם לסוללה, מייצב את המתח VV ומגן על המתג מקפיצות מתח.

1. צורת הזרם בלי קבל: בזמן בלימה, כשהטרנזיסטור TrT_r מוליך, הדיודה חסומה ולא זורם זרם לצד הסוללה. כשהטרנזיסטור נפתח, זרם העוגן iai_a (שהסליל LaL_a שומר עליו) עובר בבת אחת דרך הדיודה DD לצד הסוללה. כלומר זרם הטעינה של הסוללה הוא סדרה של פולסים מלבניים בתדר המיתוג.

2. מה הקבל עושה: הקבל CC מחובר במקביל לסוללה, ממש ביציאה של הדיודה. הוא קולט את רכיב הזרם החילופין של הפולסים (נטען בזמן הולכת הדיודה ונפרק לסוללה בזמן ההולכה של הטרנזיסטור), כך שלסוללה מגיע זרם כמעט רציף ומתח ההדקים כמעט קבוע.

3. תועלות:

•מייצב את המתח VV שהמעגל "רואה" ומקטין את האדוות;

•מקטין את חימום הסוללה ואת השחיקה שלה (זרם RMS נמוך יותר);

•מספק נתיב בעל השראות נמוכה לפולסי הזרם, וכך מקטין קפיצות מתח על הטרנזיסטור בזמן הניתוק, וגם מפריעות אלקטרומגנטיות;

•אוגר אנרגיה לטווח קצר בין מחזורי המיתוג.

תשובה: הקבל הוא מסנן במקביל לסוללה: הוא סופג את פולסי הזרם שמגיעים דרך הדיודה בכל מחזור מיתוג, מחליק את זרם הטעינה ומייצב את המתח VV, ומגן על הטרנזיסטור מקפיצות מתח.

סעיף ב

תשובה:

בזמן בלימה המנוע עובד כגנרטור והממיר (מגביר) מעביר את האנרגיה הקינטית לסוללה. בהאצה או בנסיעה הסוללה מזינה חזרה את המנוע (דרך ממיר מוריד/ממיר דו כיווני), כך שהאנרגיה שנחסכה בבלימה משמשת להנעה במקום להתבזבז כחום.

1. בזמן הבלימה (טעינה): המנוע ממשיך להסתובב בגלל האינרציה של העומס (רכב, מעלית וכו'), ולכן הכא"מ EE נשאר. הממיר פועל כממיר מגביר: כשהטרנזיסטור מוליך, EE מזרים זרם דרך LaL_a ו-RaR_a ואנרגיה נאגרת בסליל; כשהטרנזיסטור נפתח, הסליל "דוחף" את הזרם דרך הדיודה אל הסוללה, גם כש-E<VE<V. כך האנרגיה הקינטית הופכת לאנרגיה כימית בסוללה, ובמקביל נוצר מומנט בולם על הציר.

2. בזמן הנעה (שימוש חוזר): כשצריך להאיץ או לנסוע שוב, הזרם בכיוון ההפוך: הסוללה מזינה את המנוע דרך ממיר מוריד (באותו מעגל עם מתג ודיודה נוספים, כלומר ממיר דו כיווני בשני רביעים). מחזור הפעולה של המתג קובע את המתח הממוצע על המנוע (Va=d⋅VV_a=d\cdot V) ולכן את מהירותו.

3. התוצאה: האנרגיה שהייתה הולכת לאיבוד כחום בבלמים מכניים או בנגד בלימה, נאגרת וחוזרת להנעה. זה מקטין את צריכת האנרגיה הכוללת, מאריך את הטווח של רכב חשמלי, ומקטין את שחיקת הבלמים המכניים.

תשובה: האנרגיה שנאגרה בסוללה בזמן הבלימה מוחזרת למנוע בזמן ההאצה והנסיעה: הסוללה מזינה את המנוע דרך הממיר (הפועל אז כממיר מוריד), כך שאנרגיית הבלימה מנוצלת להנעה במקום להתבזבז כחום.

סעיף ג

תשובה:

E=100 VE=100\,\text{V}

נתון: מחזור הפעולה של הטרנזיסטור d=0.5d=0.5, Ra=5 ΩR_a=5\,\Omega, זרם עוגן ממוצע ia=11 Ai_a=11\,\text{A}, מתח הסוללה V=90 VV=90\,\text{V}.

מבוקש: הכא"מ EE.

סימונים: לפי האיור לשאלה, VaV_a הוא המתח על הדקי המנוע (החץ מכוון כלפי מעלה), והזרם iai_a יוצא מההדק החיובי של EE, עובר דרך RaR_a ו-LaL_a וזורם שמאלה אל הממיר - המנוע עובד כגנרטור.

1. המתח על הדקי המנוע בכל מצב מיתוג:

•הטרנזיסטור מוליך (חלק dd מהמחזור): הוא מקצר את הדקי המנוע, Va=0V_a=0.

•הטרנזיסטור חסום (חלק 1−d1-d מהמחזור): הזרם עובר דרך הדיודה לסוללה, Va=VV_a=V.

2. המתח הממוצע על הדקי המנוע:

Va=(1−d)⋅V=(1−0.5)⋅90=45 VV_a=(1-d)\cdot V=(1-0.5)\cdot90=45\,\text{V}

3. חוק המתחים של קירכהוף בלולאת המנוע (בממוצע המתח על LaL_a הוא אפס במצב מתמיד):

E=Va+ia⋅Ra=45+11⋅5=45+55=100 VE=V_a+i_a\cdot R_a=45+11\cdot5=45+55=100\,\text{V}

4. בדיקת הספקים: הגנרטור מפתח E⋅ia=100⋅11=1100 WE\cdot i_a=100\cdot11=1100\,\text{W}, מזה ia2Ra=112⋅5=605 Wi_a^2R_a=11^2\cdot5=605\,\text{W} חום בעוגן ו-Va⋅ia=45⋅11=495 WV_a\cdot i_a=45\cdot11=495\,\text{W} מוחזרים לסוללה; 605+495=1100 W605+495=1100\,\text{W}.

תשובה: E=100 VE=100\,\text{V}.

שאלה 8 · חלוקת עומס בין שנאים תלת פאזיים במקביל

נתונים שלושה שנאים תלת פאזיים מחוברים במקביל ובעלי אותה קבוצת חיבורים.

נתוני השנאים הם:

שנאי 1: S1n=100 kVAS_{1n}=100\,\text{kVA}

שנאי 2: Uk=6%, S2n=250 kVAU_k=6\%,\ S_{2n}=250\,\text{kVA}

שנאי 3: Uk=5%, S3n=500 kVAU_k=5\%,\ S_{3n}=500\,\text{kVA}

א.

חשבו את Uk%U_k\% של שנאי 1 כאשר ידוע ששנאי 2 מעומס ב-220 kVA220\,\text{kVA}.

(10 נקודות)
ב.

באיזה הספק מועמסים שנאים 1 ו-3?

(5 נקודות)
ג.

האם מצב חלוקת ההספקים של שלושת השנאים תקין? נמקו.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

Uk1≈5.18%U_{k1}\approx5.18\% (בהנחה שהעומס הכולל שווה לסכום ההספקים הנקובים, 850 kVA850\,\text{kVA})

נתון: S1n=100 kVAS_{1n}=100\,\text{kVA}, S2n=250 kVAS_{2n}=250\,\text{kVA}, Uk2=6%U_{k2}=6\%, S3n=500 kVAS_{3n}=500\,\text{kVA}, Uk3=5%U_{k3}=5\%, והעומס על שנאי 2 הוא S2=220 kVAS_2=220\,\text{kVA}.

מבוקש: Uk1U_{k1}.

חסר נתון: כדי למצוא את Uk1U_{k1} צריך לדעת את העומס הכולל (או את העומס על שנאי 1). נניח, כמקובל, שהשנאים מזינים יחד עומס השווה לסכום ההספקים הנקובים שלהם:

S=S1n+S2n+S3n=100+250+500=850 kVAS=S_{1n}+S_{2n}+S_{3n}=100+250+500=850\,\text{kVA}

רעיון: שנאים במקביל מחוברים לאותם פסים משני הצדדים, ולכן מפל המתח על כולם זהה. מפל המתח היחסי של שנאי שווה למתח הקצר שלו כפול מקדם העמסתו:

Uk1S1S1n=Uk2S2S2n=Uk3S3S3nU_{k1}\frac{S_1}{S_{1n}}=U_{k2}\frac{S_2}{S_{2n}}=U_{k3}\frac{S_3}{S_{3n}}

כלומר מקדם ההעמסה של כל שנאי הפוך ל-UkU_k שלו.

1. מפל המתח המשותף (משנאי 2):

u=Uk2⋅S2S2n=6%⋅220250=6%⋅0.88=5.28%u=U_{k2}\cdot\frac{S_2}{S_{2n}}=6\%\cdot\frac{220}{250}=6\%\cdot0.88=5.28\%

2. העומס על שנאי 3:

S3=S3n⋅uUk3=500⋅5.285=528 kVAS_3=S_{3n}\cdot\frac{u}{U_{k3}}=500\cdot\frac{5.28}{5}=528\,\text{kVA}

3. העומס על שנאי 1 (מסכום העומסים):

S1=S−S2−S3=850−220−528=102 kVAS_1=S-S_2-S_3=850-220-528=102\,\text{kVA}

4. מתח הקצר של שנאי 1:

Uk1=u⋅S1nS1=5.28%⋅100102≈5.18%U_{k1}=u\cdot\frac{S_{1n}}{S_1}=5.28\%\cdot\frac{100}{102}\approx5.18\%

5. בדיקה בנוסחת חלוקת העומס Si=S⋅Sin/Uki∑jSjn/UkjS_i=S\cdot\frac{S_{in}/U_{ki}}{\sum_j S_{jn}/U_{kj}}:

∑SjnUkj=1005.176+2506+5005=19.32+41.67+100=160.98\sum\frac{S_{jn}}{U_{kj}}=\frac{100}{5.176}+\frac{250}{6}+\frac{500}{5}=19.32+41.67+100=160.98

S2=850⋅41.67160.98=220 kVAS_2=850\cdot\frac{41.67}{160.98}=220\,\text{kVA} - מתאים לנתון.

תשובה: Uk1≈5.18%U_{k1}\approx5.18\% (בהנחה שהעומס הכולל הוא 850 kVA850\,\text{kVA}).

סעיף ב

תשובה:

S1=102 kVAS_1=102\,\text{kVA}, S3=528 kVAS_3=528\,\text{kVA}

מתוך סעיף א, כשמפל המתח המשותף הוא u=5.28%u=5.28\%:

1. שנאי 3: S3=S3n⋅uUk3=500⋅5.285=528 kVAS_3=S_{3n}\cdot\frac{u}{U_{k3}}=500\cdot\frac{5.28}{5}=528\,\text{kVA} (מקדם העמסה 1.0561.056)

2. שנאי 1: S1=S1n⋅uUk1=100⋅5.285.176=102 kVAS_1=S_{1n}\cdot\frac{u}{U_{k1}}=100\cdot\frac{5.28}{5.176}=102\,\text{kVA} (מקדם העמסה 1.021.02)

בדיקה: S1+S2+S3=102+220+528=850 kVAS_1+S_2+S_3=102+220+528=850\,\text{kVA}.

תשובה: שנאי 1 מועמס ב-102 kVA102\,\text{kVA} ושנאי 3 ב-528 kVA528\,\text{kVA}.

סעיף ג

תשובה:

לא תקין: שנאי 3 מועמס ב-105.6%105.6\% ושנאי 1 ב-102%102\% (עומס יתר), ושנאי 2 רק ב-88%88\%; הסיבה - מתחי קצר שונים (5%5\%, 5.18%5.18\%, 6%6\%).

1. מקדמי ההעמסה:

•שנאי 1: 102100=1.02\frac{102}{100}=1.02, כלומר 102%102\% - עומס יתר.

•שנאי 2: 220250=0.88\frac{220}{250}=0.88, כלומר 88%88\% - מנוצל חלקית.

•שנאי 3: 528500=1.056\frac{528}{500}=1.056, כלומר 105.6%105.6\% - עומס יתר.

2. חלוקה תקינה היא חלוקה שבה כל שנאי מועמס באחוז זהה מההספק הנקוב שלו (כאן, בעומס של 850 kVA850\,\text{kVA} - כל אחד ב-100%100\%), כך שאף שנאי לא נמצא בעומס יתר בזמן שאחר לא מנוצל.

3. הסיבה לחוסר האיזון: למתחי הקצר יש ערכים שונים (Uk3=5%U_{k3}=5\%, Uk1≈5.18%U_{k1}\approx5.18\%, Uk2=6%U_{k2}=6\%). השנאי עם UkU_k הנמוך ביותר (שנאי 3) "לוקח" יותר מחלקו, והשנאי עם UkU_k הגבוה ביותר (שנאי 2) פחות. אחד התנאים לחיבור שנאים במקביל הוא מתחי קצר שווים (בדרך כלל מותרת סטייה של עד כ-10%10\% מהממוצע); כאן Uk2U_{k2} גבוה מ-Uk3U_{k3} ב-20%20\%.

4. מסקנה מעשית: אי אפשר לנצל את סך ההספק 850 kVA850\,\text{kVA}. כדי ששנאי 3 לא יעבור את הנקוב, העומס הכולל מוגבל ל-8501.056≈805 kVA\frac{850}{1.056}\approx805\,\text{kVA} בערך.

תשובה: לא תקין. שנאים 1 ו-3 בעומס יתר (102%102\% ו-105.6%105.6\%) ושנאי 2 מנוצל רק ב-88%88\%, משום שמתחי הקצר שלהם שונים.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.