דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט תורת החשמל ואלקטרוניקה 97100 - קיץ 2024 מועד א'

הנדסת אלקטרוניקה · סמל 97100 · 11 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בתורת החשמל ואלקטרוניקה, קיץ 2024 מועד א', כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה 11 שאלות. יש לענות על 5 שאלות מתוכן.

שאלות 1-7: יש לבחור 3 שאלות.

שאלות 8-11: יש לבחור 2 שאלות.

השיבו עליהן וכתבו את התשובות במחברת הבחינה.

כל השאלות שוות בערכן, ערך כל שאלה: 20 נקודות.

סה"כ 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. נוסחאון שיצורף ע"י מה"ט.

נוסחאון מה"ט בתורת החשמל ואלקטרוניקה - להורדה ב-PDF, 47 עמודים.

שאלה 1 · מעגל תבנין והעברת הספק מרבי

באיור לשאלה 1 נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את מעגל תבנין בין ההדקים aa ו-bb.

(12 נקודות)
ב.

מה ערכו של נגד RLR_L אותו מחברים בין הדקים aa ו-bb להבטחת העברת הספק מכסימלי?

(4 נקודות)
ג.

חשבו את ההספק המכסימלי המתפזר בעומס.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

VTH=Vab=−26.67 VV_{TH}=V_{ab}=-26.67\,\text{V}, RTH=9.333 kΩR_{TH}=9.333\,\text{k}\Omega

נתון: V1=8 VV_1=8\,\text{V}, V2=16 VV_2=16\,\text{V}, I1=6 mAI_1=6\,\text{mA}, R1=4 kΩR_1=4\,\text{k}\Omega, R2=4 kΩR_2=4\,\text{k}\Omega, R3=8 kΩR_3=8\,\text{k}\Omega, R4=16 kΩR_4=16\,\text{k}\Omega.

מבוקש: מתח תבנין VTH=VabV_{TH}=V_{ab} (הדק aa ביחס להדק bb) והתנגדות תבנין RTHR_{TH}.

ההדקים. מעגל התמורה נבנה ביחס לשני ההדקים aa ו-bb שבאיור. בין ההדקים לא מחובר עומס, ומאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם VTH=VabV_{TH}=V_{ab} וגם את ההתנגדות השקולה RTHR_{TH}.

שלב 1: מתח תבנין. המעגל כשההדקים פתוחים, עם הקווים שווי-הפוטנציאל:

•הקו התחתון (האדמה) הוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}).

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. הקו העליון השמאלי מחובר להדק החיובי של V1V_1, ולכן הוא ב-8 V8\,\text{V}. הקו העליון הימני מחובר להדק החיובי של V2V_2, ולכן הוא ב-16 V16\,\text{V}.

•VaV_a הוא הפוטנציאל של הקו של ההדק aa, ו-VbV_b הוא הפוטנציאל של הקו של ההדק bb. אלה שני הנעלמים.

•VTHV_{TH} מסומן בין ההדקים: הקוטב החיובי ב-aa והקוטב השלילי ב-bb.

•החיצים מראים את כיווני הזרמים: 6 mA6\,\text{mA} דרך R2R_2 משמאל לימין, ו-0.667 mA0.667\,\text{mA} דרך R3R_3 מימין לשמאל.

בחירת השיטה. בין aa ל-bb אין חיבור, ולכן החלק השמאלי והחלק הימני מחוברים רק דרך קו האדמה, ודרך חיבור יחיד לא זורם זרם. כל חלק מחושב לבד, ובכל חלק יש נעלם אחד: VaV_a בשמאלי ו-VbV_b בימני. מתחי הקווים העליונים ידועים מהמקורות, ולכן אין צורך במערכת משוואות של מתחי צמתים או של זרמי חוגים: בצד השמאלי מספיק חוק אוהם על R2R_2, ובצד הימני מחלק מתח.

1. הצד השמאלי. הקו העליון השמאלי נמצא ב-V1=8 VV_1=8\,\text{V} (הנגד R1R_1 מקביל למקור ואינו משפיע על המתח הזה). מקור הזרם I1I_1 מושך 6 mA6\,\text{mA} מהקו של aa כלפי מטה לאדמה. ההדק aa פתוח, ולכן כל הזרם הזה עובר ב-R2R_2 משמאל לימין, והפוטנציאל יורד לאורך R2R_2:

Va=V1−R2⋅I1=8−4⋅6=−16 VV_a=V_1-R_2\cdot I_1=8-4\cdot6=-16\,\text{V}

2. הצד הימני. ההדק bb פתוח, ולכן דרך R3R_3 ו-R4R_4 זורם אותו זרם, 168+16=0.667 mA\frac{16}{8+16}=0.667\,\text{mA}, והם מחלק מתח על V2V_2:

Vb=V2⋅R4R3+R4=16⋅168+16=10.67 VV_b=V_2\cdot\frac{R_4}{R_3+R_4}=16\cdot\frac{16}{8+16}=10.67\,\text{V}

3. מתח תבנין:

VTH=Vab=Va−Vb=−16−10.67=−26.67 VV_{TH}=V_{ab}=V_a-V_b=-16-10.67=-26.67\,\text{V}

(הסימן השלילי אומר שההדק bb חיובי ביחס ל-aa.)

שלב 2: התנגדות תבנין. מאפסים את כל המקורות הבלתי תלויים ומסרטטים מעגל חדש: מקורות המתח V1V_1 ו-V2V_2 מוחלפים בקצר, ומקור הזרם I1I_1 מוחלף בנתק. במעגל אין מקורות תלויים, ולכן נשארים בו רק הנגדים:

4. במעגל החדש יש שלושה צבעים: הקו של aa, הקו של bb, וקו האדמה. הקווים העליונים השמאלי והימני התאחדו עם קו האדמה, כי המקורות הוחלפו בקצר.

•R1R_1 מחובר משני צדדיו לקו האדמה, כלומר הוא מקוצר ואינו משפיע.

•R2R_2 מחובר בין הקו של aa לקו האדמה: Ra=R2=4 kΩR_a=R_2=4\,\text{k}\Omega.

•R3R_3 ו-R4R_4 מחוברים שניהם בין הקו של bb לקו האדמה, כלומר במקביל:

Rb=R3∥R4=8⋅168+16=5.333 kΩR_b=R_3\parallel R_4=\frac{8\cdot16}{8+16}=5.333\,\text{k}\Omega

5. זרם שנכנס בהדק aa עובר דרך R2R_2 אל קו האדמה, ומשם דרך R3∥R4R_3\parallel R_4 אל bb. כלומר RaR_a ו-RbR_b בטור:

RTH=Ra+Rb=4+5.333=9.333 kΩR_{TH}=R_a+R_b=4+5.333=9.333\,\text{k}\Omega

שלב 3: מעגל התמורה. מקור VTH=−26.67 VV_{TH}=-26.67\,\text{V} (הקוטב ++ שלו כלפי aa) בטור עם RTH=9.333 kΩR_{TH}=9.333\,\text{k}\Omega בין ההדקים aa ו-bb:

תשובה: VTH=−26.67 VV_{TH}=-26.67\,\text{V}, RTH=9.333 kΩR_{TH}=9.333\,\text{k}\Omega

סעיף ב

תשובה:

RL=9.333 kΩR_L=9.333\,\text{k}\Omega

לפי משפט העברת ההספק המרבי, העומס מקבל את ההספק הגדול ביותר כאשר התנגדותו שווה להתנגדות תבנין של המעגל שהוא רואה:

RL=RTH=9.333 kΩR_L=R_{TH}=9.333\,\text{k}\Omega

תשובה: RL=9.333 kΩR_L=9.333\,\text{k}\Omega

סעיף ג

תשובה:

Pmax=19.05 mWP_{max}=19.05\,\text{mW}

כאשר RL=RTHR_L=R_{TH}, המתח של מקור תבנין מתחלק שווה בשווה בין RTHR_{TH} ל-RLR_L, ולכן על העומס נופל VTH2\frac{V_{TH}}{2} (בערכו המוחלט):

Pmax=(VTH2)2RL=VTH24RL=26.6724⋅9.333=19.05 mWP_{max}=\frac{\left(\frac{V_{TH}}{2}\right)^2}{R_L}=\frac{V_{TH}^2}{4R_L}=\frac{26.67^2}{4\cdot9.333}=19.05\,\text{mW}

(מתח ב-V חלקי התנגדות ב-kΩ\text{k}\Omega נותן הספק ב-mW.)

תשובה: Pmax=19.05 mWP_{max}=19.05\,\text{mW}

שאלה 2 · שיטת מתחי צמתים והספקי מקורות

באיור לשאלה 2 נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את המתחים בצמתים a,b,ca, b, c.

(14 נקודות)
ב.

חשבו את ההספקים של המקורות וקבעו איזה מהם מקור ואיזה מהם צרכן.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

Va=36 VV_a=36\,\text{V}, Vb=50 VV_b=50\,\text{V}, Vc=34 VV_c=34\,\text{V}

נתון: V1=40 VV_1=40\,\text{V}, V2=8 VV_2=8\,\text{V}, V3=10 VV_3=10\,\text{V}, V4=4 VV_4=4\,\text{V}, I=2 mAI=2\,\text{mA}, R1=1 kΩR_1=1\,\text{k}\Omega, R2=5 kΩR_2=5\,\text{k}\Omega, R3=16 kΩR_3=16\,\text{k}\Omega, R4=60 kΩR_4=60\,\text{k}\Omega, R5=10 kΩR_5=10\,\text{k}\Omega.

מבוקש: מתחי הצמתים Va,Vb,VcV_a, V_b, V_c ביחס לאדמה (הקו התחתון).

סימון על הסרטוט. לפני שכותבים משוואות, מסמנים על המעגל את הצמתים ואת הקווים שווי-הפוטנציאל:

•הקו התחתון (האדמה) הוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}).

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. VaV_a, VbV_b ו-VcV_c הם הפוטנציאלים של שלושת הצמתים שבהם הזרם מתפצל. אלה הנעלמים.

•מקור הזרם II דוחף 2 mA2\,\text{mA} מ-aa אל bb.

הקווים הקצרים שבין נגד למקור מתח ידועים, כי מקור המתח קובע את הפרש הפוטנציאלים בין שני ההדקים שלו:

•בין R1R_1 ל-V1V_1: הקוטב ++ של V1V_1, והקוטב −- שלו באדמה, ולכן 40 V40\,\text{V}.

•בין R4R_4 ל-V3V_3: הקוטב −- של V3V_3, והקוטב ++ שלו באדמה, ולכן −10 V-10\,\text{V}.

•בין R5R_5 ל-V4V_4: הקוטב ++ של V4V_4, והקוטב −- שלו באדמה, ולכן 4 V4\,\text{V}.

•בין R2R_2 ל-V2V_2: הקוטב −- של V2V_2, שהקוטב ++ שלו מחובר ל-cc, ולכן Vc−8 VV_c-8\,\text{V}.

בחירת השיטה. סופרים כמה נעלמים יש בכל שיטה:

•מתחי צמתים: שלושה צמתים שהמתח שלהם לא ידוע (VaV_a, VbV_b, VcV_c), כלומר שלוש משוואות. כל הקווים האחרים ידועים או נקבעים מ-VcV_c.

•זרמי חוגים: במעגל שלושה חוגים בלתי תלויים. אפשר לבחור אותם כך שרק אחד מהם עובר במקור הזרם, והזרם שלו נתון (2 mA2\,\text{mA}). נשארים שני נעלמים ושתי משוואות, אבל אחר כך צריך עוד שלב כדי לחשב מהזרמים את מתחי הצמתים.

המבוקש הוא מתחי הצמתים עצמם, ושיטת מתחי הצמתים נותנת אותם ישירות. לכן נפתור בשיטת מתחי הצמתים. בכל צומת נכתוב שסכום הזרמים היוצאים מהצומת הוא אפס (חוק הזרמים של קירכהוף), וכל זרם נבטא לפי חוק אוהם: הפרש הפוטנציאלים בין שני קצות הנגד חלקי ההתנגדות. נעבוד ב-V, kΩ\text{k}\Omega ו-mA.

1. צומת aa. יוצאים ממנו זרם דרך R1R_1 (אל הקו של 40 V40\,\text{V}), זרם מקור הזרם, וזרם דרך R2R_2 (אל הקו של Vc−8V_c-8):

Va−401+2+Va−(Vc−8)5=0\frac{V_a-40}{1}+2+\frac{V_a-(V_c-8)}{5}=0

2. צומת bb. יוצאים ממנו זרם דרך R4R_4 (אל הקו שבין R4R_4 ל-V3V_3, שנמצא ב-−10 V-10\,\text{V}) וזרם דרך R3R_3 (אל cc); מקור הזרם מכניס 2 mA2\,\text{mA}:

Vb+1060+Vb−Vc16−2=0\frac{V_b+10}{60}+\frac{V_b-V_c}{16}-2=0

3. צומת cc. יוצאים ממנו זרם דרך R3R_3 (אל bb), זרם דרך R5R_5 (אל הקו של 4 V4\,\text{V}), וזרם דרך V2V_2 ו-R2R_2 (אל aa):

Vc−Vb16+Vc−410+Vc−8−Va5=0\frac{V_c-V_b}{16}+\frac{V_c-4}{10}+\frac{V_c-8-V_a}{5}=0

4. סידור כמערכת משוואות:

(1+15)Va−15Vc=40−2−85\left(1+\frac15\right)V_a-\frac15V_c=40-2-\frac85

(160+116)Vb−116Vc=2−16\left(\frac1{60}+\frac1{16}\right)V_b-\frac1{16}V_c=2-\frac16

−15Va−116Vb+(116+110+15)Vc=85+0.4-\frac15V_a-\frac1{16}V_b+\left(\frac1{16}+\frac1{10}+\frac15\right)V_c=\frac85+0.4

5. פתרון (למשל בשיטת דטרמיננטות או הצבה):

Va=36 V,Vb=50 V,Vc=34 VV_a=36\,\text{V},\quad V_b=50\,\text{V},\quad V_c=34\,\text{V}

ומכאן הקו שבין R2R_2 ל-V2V_2 נמצא ב-Vc−8=26 VV_c-8=26\,\text{V}.

6. בדיקה בצומת aa: 36−401+2+36−265=−4+2+2=0\frac{36-40}{1}+2+\frac{36-26}{5}=-4+2+2=0 ✓

תשובה: Va=36 VV_a=36\,\text{V}, Vb=50 VV_b=50\,\text{V}, Vc=34 VV_c=34\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

V1V_1: 160 mW160\,\text{mW} מקור; II: 28 mW28\,\text{mW} מקור; V3V_3: 10 mW10\,\text{mW} מקור; V2V_2: 16 mW16\,\text{mW} מקור; V4V_4: 12 mW12\,\text{mW} צרכן

נשתמש בסרטוט המסומן מסעיף א, עם מתחי הצמתים שמצאנו: Va=36 VV_a=36\,\text{V}, Vb=50 VV_b=50\,\text{V}, Vc=34 VV_c=34\,\text{V}, והקו שבין R2R_2 ל-V2V_2 ב-26 V26\,\text{V}. מכל נגד מחשבים את הזרם לפי חוק אוהם, והזרם זורם מהקו בעל הפוטנציאל הגבוה אל הקו בעל הפוטנציאל הנמוך. על הסרטוט מסומנים כיווני הזרמים וגודלם:

לכל מקור נחשב את הזרם דרכו ואת כיוונו. כלל: אם הזרם יוצא מהקוטב החיובי של המקור - המקור מוסר הספק (מקור); אם הזרם נכנס לקוטב החיובי - המקור קולט הספק (צרכן). P=V⋅IP=V\cdot I.

1. V1V_1. הזרם ב-R1R_1 מלמטה כלפי מעלה (מ-V1V_1 אל aa):

IV1=V1−VaR1=40−361=4 mAI_{V1}=\frac{V_1-V_a}{R_1}=\frac{40-36}{1}=4\,\text{mA}

הזרם יוצא מהקוטב ++, ולכן: PV1=40⋅4=160 mWP_{V1}=40\cdot4=160\,\text{mW} - מקור.

2. מקור הזרם II. המתח עליו:

Va−Vb=36−50=−14 VV_a-V_b=36-50=-14\,\text{V}

כלומר צד bb (שאליו המקור דוחף את הזרם) גבוה ב-14 V14\,\text{V} מצד aa. המקור מעלה את הזרם מפוטנציאל נמוך לגבוה, ולכן מוסר הספק: PI=14⋅2=28 mWP_I=14\cdot2=28\,\text{mW} - מקור.

3. V3V_3. הזרם ב-R4R_4 מ-bb כלפי מטה:

IV3=Vb+V3R4=50+1060=1 mAI_{V3}=\frac{V_b+V_3}{R_4}=\frac{50+10}{60}=1\,\text{mA}

הזרם נכנס לקוטב −- של V3V_3 ויוצא מהקוטב ++ אל האדמה, ולכן: PV3=10⋅1=10 mWP_{V3}=10\cdot1=10\,\text{mW} - מקור.

4. V2V_2. הזרם בענף העליון מ-aa דרך R2R_2 אל cc:

IV2=Va+V2−VcR2=36+8−345=2 mAI_{V2}=\frac{V_a+V_2-V_c}{R_2}=\frac{36+8-34}{5}=2\,\text{mA}

הזרם נכנס לקוטב −- ויוצא מהקוטב ++ (אל cc), ולכן: PV2=8⋅2=16 mWP_{V2}=8\cdot2=16\,\text{mW} - מקור.

5. V4V_4. הזרם ב-R5R_5 מ-cc כלפי מטה:

IV4=Vc−V4R5=34−410=3 mAI_{V4}=\frac{V_c-V_4}{R_5}=\frac{34-4}{10}=3\,\text{mA}

הזרם נכנס לקוטב ++ של V4V_4, ולכן: PV4=4⋅3=12 mWP_{V4}=4\cdot3=12\,\text{mW} - צרכן.

6. בדיקת מאזן הספקים. מסופק: 160+28+10+16=214 mW160+28+10+16=214\,\text{mW}.

נצרך בנגדים: R1R_1: 42⋅1=164^2\cdot1=16, R2R_2: 22⋅5=202^2\cdot5=20, R3R_3: (50−34)216=16\frac{(50-34)^2}{16}=16, R4R_4: 12⋅60=601^2\cdot60=60, R5R_5: 32⋅10=903^2\cdot10=90, יחד 202 mW202\,\text{mW}, ועוד 12 mW12\,\text{mW} ב-V4V_4: סה"כ 214 mW214\,\text{mW} ✓

תשובה: V1V_1 מוסר 160 mW160\,\text{mW}, II מוסר 28 mW28\,\text{mW}, V3V_3 מוסר 10 mW10\,\text{mW}, V2V_2 מוסר 16 mW16\,\text{mW} (מקורות); V4V_4 קולט 12 mW12\,\text{mW} (צרכן).

שאלה 3 · מחלק זרם במעגל זרם חילופין

באיור לשאלה 3 נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את המתח VxV_x.

(14 נקודות)
ב.

חשבו את המתח VV המתפתח על מקור הזרם.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

Vˉx=1159.5∠−59.93∘ V\bar{V}_x=1159.5\angle -59.93^\circ\,\text{V}

נתון: Iˉ1=180∠45∘ A\bar{I}_1=180\angle45^\circ\,\text{A}, R1=100 ΩR_1=100\,\Omega, R2=200 ΩR_2=200\,\Omega, XL1=20 ΩX_{L1}=20\,\Omega, XL2=60 ΩX_{L2}=60\,\Omega.

מבוקש: Vˉx\bar{V}_x - המתח בין הצומת האמצעי השמאלי (בין R1R_1 ל-R2R_2, קוטב ++) לבין הצומת האמצעי הימני (בין XL1X_{L1} ל-XL2X_{L2}, קוטב −-).

סימון על הסרטוט. מסמנים על המעגל את הקווים שווי-הפוטנציאל ואת הזרמים:

•האדמה (הקו התחתון) היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). הפוטנציאלים הם פאזורים, אבל הסימון זהה למעגל של זרם ישר.

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. הקו העליון נמצא בפוטנציאל Vˉ\bar{V}, המתח שעל מקור הזרם.

•Vˉ+\bar{V}_{+} הוא הפוטנציאל של הצומת שבין R1R_1 ל-R2R_2, ו-Vˉ−\bar{V}_{-} הוא הפוטנציאל של הצומת שבין XL1X_{L1} ל-XL2X_{L2}. בין שני הצמתים האלה אין חיבור, ולכן הם בשני צבעים שונים, והמתח המבוקש הוא ההפרש ביניהם: Vˉx=Vˉ+−Vˉ−\bar{V}_x=\bar{V}_{+}-\bar{V}_{-}.

•החיצים: IˉR\bar{I}_R בענף הנגדים ו-IˉL\bar{I}_L בענף הסלילים, שניהם מלמעלה כלפי מטה. הצמתים האמצעיים לא מחוברים לשום דבר נוסף, ולכן כל ענף הוא שני רכיבים בטור שזורם בהם אותו זרם.

בחירת השיטה. לפי הצבעים, שני הענפים מחוברים בין אותם שני קווים: הקו העליון והאדמה. כלומר מקור הזרם מזין שני ענפים מקבילים. הצמתים האמצעיים מחברים כל אחד רק שני רכיבים בטור, ולכן אחרי צירוף הרכיבים שבטור נשאר צומת אחד בלבד שהמתח שלו לא ידוע (הקו העליון). אין צורך במערכת משוואות של זרמי חוגים או של מתחי צמתים: מחלק זרם נותן את הזרם בכל ענף, וחוק אוהם על הרכיב התחתון של כל ענף נותן את Vˉ+\bar{V}_{+} ואת Vˉ−\bar{V}_{-}.

1. עכבות הענפים:

ZR=R1+R2=300 ΩZ_R=R_1+R_2=300\,\Omega, ZL=j(XL1+XL2)=j80 Ω\quad Z_L=j(X_{L1}+X_{L2})=j80\,\Omega

ZR+ZL=300+j80=310.48∠14.93∘ ΩZ_R+Z_L=300+j80=310.48\angle14.93^\circ\,\Omega

2. מחלק זרם - ענף הנגדים:

IˉR=Iˉ1⋅ZLZR+ZL=180∠45∘⋅80∠90∘310.48∠14.93∘=46.38∠120.07∘ A\bar{I}_{R}=\bar{I}_1\cdot\frac{Z_L}{Z_R+Z_L}=180\angle45^\circ\cdot\frac{80\angle90^\circ}{310.48\angle14.93^\circ}=46.38\angle120.07^\circ\,\text{A}

3. מחלק זרם - ענף הסלילים:

IˉL=Iˉ1⋅ZRZR+ZL=180∠45∘⋅300310.48∠14.93∘=173.92∠30.07∘ A\bar{I}_{L}=\bar{I}_1\cdot\frac{Z_R}{Z_R+Z_L}=180\angle45^\circ\cdot\frac{300}{310.48\angle14.93^\circ}=173.92\angle30.07^\circ\,\text{A}

4. מתח הצומת השמאלי (המתח על R2R_2):

Vˉ+=IˉR⋅R2=46.38∠120.07∘⋅200=9275.9∠120.07∘ V\bar{V}_{+}=\bar{I}_R\cdot R_2=46.38\angle120.07^\circ\cdot200=9275.9\angle120.07^\circ\,\text{V}

5. מתח הצומת הימני (המתח על XL2X_{L2}):

Vˉ−=IˉL⋅jXL2=173.92∠30.07∘⋅60∠90∘=10435.3∠120.07∘ V\bar{V}_{-}=\bar{I}_L\cdot jX_{L2}=173.92\angle30.07^\circ\cdot60\angle90^\circ=10435.3\angle120.07^\circ\,\text{V}

6. המתח VxV_x: לשני המתחים אותה זווית, ולכן מחסרים את הגדלים:

Vˉx=Vˉ+−Vˉ−=(9275.9−10435.3)∠120.07∘=−1159.5∠120.07∘=1159.5∠−59.93∘ V\bar{V}_x=\bar{V}_{+}-\bar{V}_{-}=(9275.9-10435.3)\angle120.07^\circ=-1159.5\angle120.07^\circ=1159.5\angle-59.93^\circ\,\text{V}

ובצורה קרטזית: Vˉx=580.9−j1003.4 V\bar{V}_x=580.9-j1003.4\,\text{V}.

תשובה: Vˉx=1159.5∠−59.93∘ V\bar{V}_x=1159.5\angle-59.93^\circ\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

Vˉ=13914∠120.07∘ V\bar{V}=13914\angle120.07^\circ\,\text{V}

בסרטוט המסומן מסעיף א, המתח Vˉ\bar{V} על מקור הזרם הוא הפוטנציאל של הקו העליון ביחס לאדמה. שני הענפים מחוברים בין אותם שני קווים, ולכן המתח הזה שווה למתח על כל אחד מהענפים המקבילים. נחשב אותו מענף הנגדים:

Vˉ=IˉR⋅(R1+R2)=46.38∠120.07∘⋅300=13914∠120.07∘ V\bar{V}=\bar{I}_R\cdot(R_1+R_2)=46.38\angle120.07^\circ\cdot300=13914\angle120.07^\circ\,\text{V}

בדיקה דרך ענף הסלילים: IˉL⋅j80=173.92∠30.07∘⋅80∠90∘=13914∠120.07∘ V\bar{I}_L\cdot j80=173.92\angle30.07^\circ\cdot80\angle90^\circ=13914\angle120.07^\circ\,\text{V} ✓

ובצורה קרטזית: Vˉ=−6971+j12041 V\bar{V}=-6971+j12041\,\text{V}.

תשובה: Vˉ=13914∠120.07∘ V\bar{V}=13914\angle120.07^\circ\,\text{V}

שאלה 4 · עכבה כוללת, זרם והספק במעגל RLC

באיור לשאלה 4 נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את העכבה הכללית שרואה המקור.

(14 נקודות)
ב.

חשבו את הזרם הכללי במעגל.

(2 נקודות)
ג.

חשבו את ההספק המדומה הנצרך מהמקור.

(2 נקודות)
ד.

חשבו את מקדם ההספק של המעגל וציינו אם הוא קיבולי או השראותי.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

Z=3.468+j6.560=7.42∠62.14∘ ΩZ=3.468+j6.560=7.42\angle62.14^\circ\,\Omega

נתון: VˉS=200∠0∘ V\bar{V}_S=200\angle0^\circ\,\text{V}, R1=2 ΩR_1=2\,\Omega, XL1=5 ΩX_{L1}=5\,\Omega, R2=5 ΩR_2=5\,\Omega, XL2=2 ΩX_{L2}=2\,\Omega, R3=3 ΩR_3=3\,\Omega, XC=4 ΩX_C=4\,\Omega.

מבוקש: העכבה הכוללת ZZ שרואה המקור.

סימון על הסרטוט. כדי לראות מה מחובר בטור ומה במקביל, צובעים את הקווים שווי-הפוטנציאל:

•האדמה (הקו התחתון) היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). הקו של ההדק העליון של המקור נמצא ב-VˉS=200∠0∘ V\bar{V}_S=200\angle0^\circ\,\text{V}.

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. Vˉp\bar{V}_p הוא הפוטנציאל של הקו העליון הימני, המתח על החלק המקביל.

•הקו שבין R1R_1 ל-XL1X_{L1} והקו שבין R3R_3 ל-XCX_C מחברים כל אחד שני רכיבים בלבד. אין בהם התפצלות, ולכן הרכיבים שמשני צדיהם בטור.

בחירת השיטה. מבוקשת רק העכבה שהמקור רואה, ולכן אין צורך בשיטת זרמי החוגים או בשיטת מתחי הצמתים. הצבעים מראים את המבנה, ומצמצמים את המעגל בעזרת חיבורי טור ומקביל:

•R2R_2, XL2X_{L2} והענף של R3R_3 ו-XCX_C מחוברים שלושתם בין הקו של Vˉp\bar{V}_p לאדמה, כלומר הם שלושה ענפים מקבילים.

•R1R_1 ו-XL1X_{L1} מחוברים בטור בין הקו של VˉS\bar{V}_S לקו של Vˉp\bar{V}_p, ולכן הם בטור עם החלק המקביל.

1. אדמיטנס של כל ענף מקביל:

Y2=1R2=15=0.2 SY_2=\frac1{R_2}=\frac15=0.2\,\text{S}

Y3=1jXL2=1j2=−j0.5 SY_3=\frac1{jX_{L2}}=\frac1{j2}=-j0.5\,\text{S}

Y4=1R3−jXC=13−j4=3+j432+42=0.12+j0.16 SY_4=\frac1{R_3-jX_C}=\frac1{3-j4}=\frac{3+j4}{3^2+4^2}=0.12+j0.16\,\text{S}

2. האדמיטנס של החלק המקביל ועכבתו:

Yp=0.2−j0.5+0.12+j0.16=0.32−j0.34 SY_p=0.2-j0.5+0.12+j0.16=0.32-j0.34\,\text{S}

Zp=1Yp=0.32+j0.340.322+0.342=1.468+j1.560=2.142∠46.74∘ ΩZ_p=\frac1{Y_p}=\frac{0.32+j0.34}{0.32^2+0.34^2}=1.468+j1.560=2.142\angle46.74^\circ\,\Omega

3. הוספת הרכיבים בטור:

Z=R1+jXL1+Zp=2+j5+1.468+j1.560=3.468+j6.560 ΩZ=R_1+jX_{L1}+Z_p=2+j5+1.468+j1.560=3.468+j6.560\,\Omega

4. המרה לקוטבית:

∣Z∣=3.4682+6.5602=7.42 Ω|Z|=\sqrt{3.468^2+6.560^2}=7.42\,\Omega, φ=arctan⁡6.5603.468=62.14∘\quad\varphi=\arctan\frac{6.560}{3.468}=62.14^\circ

תשובה: Z=3.468+j6.560=7.42∠62.14∘ ΩZ=3.468+j6.560=7.42\angle62.14^\circ\,\Omega

סעיף ב

תשובה:

Iˉ=26.95∠−62.14∘ A\bar{I}=26.95\angle-62.14^\circ\,\text{A}

לפי חוק אוהם בזרם חילופין:

Iˉ=VˉSZ=200∠0∘7.42∠62.14∘=26.95∠−62.14∘ A\bar{I}=\frac{\bar{V}_S}{Z}=\frac{200\angle0^\circ}{7.42\angle62.14^\circ}=26.95\angle-62.14^\circ\,\text{A}

תשובה: Iˉ=26.95∠−62.14∘ A\bar{I}=26.95\angle-62.14^\circ\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

S=5391 VAS=5391\,\text{VA} (Sˉ=2519.6+j4765.9 VA\bar{S}=2519.6+j4765.9\,\text{VA})

ההספק המרוכב הוא מכפלת המתח בצמוד של הזרם (ערכים יעילים):

Sˉ=VˉS⋅Iˉ∗=200∠0∘⋅26.95∠62.14∘=5391∠62.14∘ VA\bar{S}=\bar{V}_S\cdot\bar{I}^*=200\angle0^\circ\cdot26.95\angle62.14^\circ=5391\angle62.14^\circ\,\text{VA}

ובצורה קרטזית: Sˉ=2519.6+j4765.9 VA\bar{S}=2519.6+j4765.9\,\text{VA}, כלומר P=2519.6 WP=2519.6\,\text{W} ו-Q=4765.9 VARQ=4765.9\,\text{VAR}.

ההספק המדומה הוא הגודל: S=∣Sˉ∣=5391 VAS=|\bar{S}|=5391\,\text{VA}.

תשובה: S=5391 VAS=5391\,\text{VA}

סעיף ד

תשובה:

cos⁡φ=0.467\cos\varphi=0.467, השראותי

מקדם ההספק הוא הקוסינוס של זווית העכבה (ההפרש בין זווית המתח לזווית הזרם):

cos⁡φ=cos⁡62.14∘=0.467\cos\varphi=\cos62.14^\circ=0.467

(או: PS=2519.65391=0.467\frac{P}{S}=\frac{2519.6}{5391}=0.467.)

זווית העכבה חיובית - הזרם מפגר אחרי המתח ב-62.14∘62.14^\circ - ולכן המעגל השראותי.

תשובה: cos⁡φ=0.467\cos\varphi=0.467, השראותי (זרם מפגר)

שאלה 5 · הספק במעגל RC עם אות לא סינוסי

באיור לשאלה 5 נתון המעגל הבא:

מתח מבוא:

v(t)=−1+2⋅sin⁡(200⋅t+45∘)+3⋅sin⁡(400⋅t+115∘)v(t)=-1+2\cdot\sin(200\cdot t+45^\circ)+3\cdot\sin(400\cdot t+115^\circ)

חשבו את ההספק הנמסר באמצעות המקור.

(20 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

פתרון

תשובה:

P=46 mWP=46\,\text{mW}

נתון: R=100 ΩR=100\,\Omega, C=50 μFC=50\,\mu\text{F}, v(t)=−1+2sin⁡(200t+45∘)+3sin⁡(400t+115∘) Vv(t)=-1+2\sin(200t+45^\circ)+3\sin(400t+115^\circ)\,\text{V}.

מבוקש: ההספק הממוצע שהמקור מוסר.

ההספק הממוצע שהמקור מוסר שווה להספק המתפזר בנגד (הקבל אינו צורך הספק ממוצע). המעגל לינארי, ולכן נשתמש בסופרפוזיציה: נחשב את הזרם של כל רכיב בתדר אחר בנפרד. רכיבים בתדרים שונים אינם יוצרים הספק ממוצע משותף, ולכן מחברים את ההספקים. האמפליטודות בביטוי הן ערכי שיא.

1. רכיב DC (−1 V-1\,\text{V}). בזרם ישר הקבל הוא נתק, ולכן:

I0=0 mAI_0=0\,\text{mA}, P0=0\quad P_0=0

2. הרכיב בתדר ω1=200 rads\omega_1=200\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}:

XC1=1ω1C=1200⋅50⋅10−6=100 ΩX_{C1}=\frac1{\omega_1C}=\frac1{200\cdot50\cdot10^{-6}}=100\,\Omega

Z1=R−jXC1=100−j100=141.42∠−45∘ ΩZ_1=R-jX_{C1}=100-j100=141.42\angle-45^\circ\,\Omega

Iˉ1m=2∠45∘141.42∠−45∘=14.142∠90∘ mA\bar{I}_{1m}=\frac{2\angle45^\circ}{141.42\angle-45^\circ}=14.142\angle90^\circ\,\text{mA}

P1=I1m22R=0.01414222⋅100=10 mWP_1=\frac{I_{1m}^2}{2}R=\frac{0.014142^2}{2}\cdot100=10\,\text{mW}

3. הרכיב בתדר ω2=400 rads\omega_2=400\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}:

XC2=1ω2C=1400⋅50⋅10−6=50 ΩX_{C2}=\frac1{\omega_2C}=\frac1{400\cdot50\cdot10^{-6}}=50\,\Omega

Z2=100−j50=111.8∠−26.57∘ ΩZ_2=100-j50=111.8\angle-26.57^\circ\,\Omega

Iˉ2m=3∠115∘111.8∠−26.57∘=26.83∠141.57∘ mA\bar{I}_{2m}=\frac{3\angle115^\circ}{111.8\angle-26.57^\circ}=26.83\angle141.57^\circ\,\text{mA}

P2=I2m22R=0.0268322⋅100=36 mWP_2=\frac{I_{2m}^2}{2}R=\frac{0.02683^2}{2}\cdot100=36\,\text{mW}

4. הספק כולל. אפשר לחשב דרך הערך היעיל של הזרם:

Irms=02+(14.1422)2+(26.832)2=21.45 mAI_{rms}=\sqrt{0^2+\left(\frac{14.142}{\sqrt2}\right)^2+\left(\frac{26.83}{\sqrt2}\right)^2}=21.45\,\text{mA}

P=Irms2⋅R=0.021452⋅100=46 mWP=I_{rms}^2\cdot R=0.02145^2\cdot100=46\,\text{mW}

וזה בדיוק P0+P1+P2=0+10+36=46 mWP_0+P_1+P_2=0+10+36=46\,\text{mW}.

תשובה: P=46 mWP=46\,\text{mW}

שאלה 6 · פרמטרים, ערך ממוצע ויעיל של אות

נתון באיור לשאלה 6 התיאור הגרפי של אות מתח מחזורי שמופעל על נגד עומס RL=20 ΩR_L=20\,\Omega:

ניתן לתאר את האות הרגעי באמצעות הפונקציה: v(t)=A+Bsin⁡(ωt+φ)v(t)=A+B\sin(\omega t+\varphi)

א.

חשבו את הפרמטרים AA, BB, ω\omega ו-φ\varphi.

(10 נקודות)
ב.

חשבו את הערך הממוצע של האות.

(2 נקודות)
ג.

חשבו את הערך היעיל (RMS) של האות.

(5 נקודות)
ד.

חשבו את ההספק הממוצע המתפתח בנגד העומס.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

A=5 VA=5\,\text{V}, B=3 VB=3\,\text{V}, ω=200π=628.3 rads\omega=200\pi=628.3\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}, φ=0\varphi=0

נקרא מהגרף: מקסימום 8 V8\,\text{V} (ב-t=2.5 mst=2.5\,\text{ms} וב-12.5 ms12.5\,\text{ms}), מינימום 2 V2\,\text{V} (ב-t=7.5 mst=7.5\,\text{ms}), וב-t=0t=0 האות 5 V5\,\text{V} ועולה.

1. הרכיב הקבוע AA הוא אמצע התחום בין המקסימום למינימום:

A=Vmax+Vmin2=8+22=5 VA=\frac{V_{max}+V_{min}}{2}=\frac{8+2}{2}=5\,\text{V}

2. האמפליטודה BB היא חצי מהטווח:

B=Vmax−Vmin2=8−22=3 VB=\frac{V_{max}-V_{min}}{2}=\frac{8-2}{2}=3\,\text{V}

3. הזווית φ\varphi. ב-t=0t=0: v(0)=A+Bsin⁡φ=5v(0)=A+B\sin\varphi=5, ולכן sin⁡φ=0\sin\varphi=0. האות עולה ב-t=0t=0, ולכן φ=0\varphi=0.

4. התדירות הזוויתית. בין שני מקסימומים סמוכים (2.5 ms2.5\,\text{ms} ו-12.5 ms12.5\,\text{ms}) עובר מחזור אחד:

T=12.5−2.5=10 msT=12.5-2.5=10\,\text{ms}

ω=2πT=2π10⋅10−3=200π=628.3 rads\omega=\frac{2\pi}{T}=\frac{2\pi}{10\cdot10^{-3}}=200\pi=628.3\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}

בדיקה: v(2.5 ms)=5+3sin⁡(200π⋅2.5⋅10−3)=5+3sin⁡π2=8 Vv(2.5\,\text{ms})=5+3\sin(200\pi\cdot2.5\cdot10^{-3})=5+3\sin\frac{\pi}{2}=8\,\text{V} ✓

תשובה: A=5 VA=5\,\text{V}, B=3 VB=3\,\text{V}, ω=200π≈628.3 rads\omega=200\pi\approx628.3\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}, φ=0\varphi=0

סעיף ב

תשובה:

VAV=5 VV_{AV}=5\,\text{V}

הממוצע של הרכיב הסינוסי על פני מחזור שלם הוא אפס, ולכן הערך הממוצע שווה לרכיב הקבוע:

VAV=A=5 VV_{AV}=A=5\,\text{V}

תשובה: VAV=5 VV_{AV}=5\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

VRMS=5.431 VV_{RMS}=5.431\,\text{V}

הערך היעיל של סכום רכיב קבוע ורכיב סינוסי הוא שורש סכום ריבועי הערכים היעילים שלהם (הערך היעיל של הסינוס הוא B2\frac{B}{\sqrt2}):

VRMS=A2+(B2)2=52+(32)2=29.5=5.431 VV_{RMS}=\sqrt{A^2+\left(\frac{B}{\sqrt2}\right)^2}=\sqrt{5^2+\left(\frac{3}{\sqrt2}\right)^2}=\sqrt{29.5}=5.431\,\text{V}

תשובה: VRMS=5.431 VV_{RMS}=5.431\,\text{V}

סעיף ד

תשובה:

PAV=1.475 WP_{AV}=1.475\,\text{W}

ההספק הממוצע בנגד נקבע לפי הערך היעיל של המתח:

PAV=VRMS2RL=5.431220=29.520=1.475 WP_{AV}=\frac{V_{RMS}^2}{R_L}=\frac{5.431^2}{20}=\frac{29.5}{20}=1.475\,\text{W}

תשובה: PAV=1.475 WP_{AV}=1.475\,\text{W}

שאלה 7 · טעינה ופריקה של קבל דרך דיודה

באיור לשאלה 7 נתונים המעגל הבא וגל מתח המבוא:

הדיודה אידיאלית. בזמן t=0t=0 מתח הכניסה עולה מ- −2 V-2\,\text{V} ל- 6 V6\,\text{V}.

א.

חשבו ושרטטו את המתח על הדקי הקבל עד למצב מתמיד. ציינו ערכים וזמנים אופייניים.

(14 נקודות)
ב.

חשבו את הזמנים שבהם המתח על הדקי הקבל עובר דרך 0 V0\,\text{V}.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

0<t<20 ms0<t<20\,\text{ms}: vC=6−8e−t/10 ms Vv_C=6-8e^{-t/10\,\text{ms}}\,\text{V} (מגיע ל-4.917 V4.917\,\text{V}); t>20 mst>20\,\text{ms}: vC=−2+6.917e−(t−20 ms)/1 ms Vv_C=-2+6.917e^{-(t-20\,\text{ms})/1\,\text{ms}}\,\text{V} (שואף ל-−2 V-2\,\text{V})

נתון: R1=10 kΩR_1=10\,\text{k}\Omega, R2=90 kΩR_2=90\,\text{k}\Omega, C=0.1 μFC=0.1\,\mu\text{F}, דיודה אידיאלית המחוברת במקביל ל-R2R_2 כשהאנודה שלה בצד הקבל והקתודה בצד R1R_1. מתח המבוא: −2 V-2\,\text{V} לפני t=0t=0, 6 V6\,\text{V} בין 00 ל-20 ms20\,\text{ms}, ו-−2 V-2\,\text{V} אחרי 20 ms20\,\text{ms}.

מבוקש: vC(t)v_C(t) עד למצב מתמיד.

הדיודה מוליכה רק כשהזרם זורם מצד הקבל אל צד המקור, כלומר כשהקבל נפרק. בטעינה (זרם מהמקור אל הקבל) היא חסומה. לכן קבוע הזמן שונה בטעינה ובפריקה.

ההדקים. הקבל "רואה" את שאר המעגל דרך שני ההדקים שלו: aa (ההדק העליון) ו-bb (ההדק התחתון, המחובר לאדמה). בכל קטע זמן מחליפים את שאר המעגל במעגל התמורה של תבנין בין aa ל-bb: המתח הסופי של הקבל הוא V∞=VTHV_\infty=V_{TH}, וקבוע הזמן הוא τ=RTH⋅C\tau=R_{TH}\cdot C. דיודה חסומה היא נתק, ודיודה מוליכה (אידיאלית) היא קצר.

בחירת השיטה. בכל מצב של הדיודה נשאר חוג אחד בלבד, ולכן אין צורך בשיטת זרמי החוגים או בשיטת מתחי הצמתים. מספיק לסרטט את המעגל של כל קטע זמן ולקרוא ממנו את VTHV_{TH} ואת RTHR_{TH}.

בכל קטע נשתמש בנוסחת המעבר:

vC(t)=V∞−(V∞−V0)e−t/τv_C(t)=V_\infty-(V_\infty-V_0)e^{-t/\tau}

1. לפני t=0t=0. המבוא −2 V-2\,\text{V} זמן רב, הקבל במצב מתמיד ואין זרם: vC(0−)=−2 Vv_C(0^-)=-2\,\text{V}. המתח על הקבל לא קופץ, ולכן vC(0+)=−2 Vv_C(0^+)=-2\,\text{V}.

2. 0<t<20 ms0<t<20\,\text{ms} - טעינה. המבוא קופץ ל-6 V6\,\text{V}, גבוה ממתח הקבל, והזרם זורם מהמקור אל הקבל (משמאל לימין). הזרם הזה נכנס לקתודה של הדיודה, ולכן היא חסומה (נתק), והענף שלה נמחק מהסרטוט. הקבל מוצא מהמעגל, וההדקים aa ו-bb פתוחים:

•האדמה היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}), וגם ההדק bb מחובר אליה.

•ההדקים פתוחים, ולכן בחוג לא זורם זרם (I=0I=0), ואין מפל מתח על R1R_1 ועל R2R_2. לכן כל הקטעים של הקו העליון נמצאים באותו פוטנציאל, 6 V6\,\text{V}, וצבועים בצבע אחד עד ההדק aa:

V∞=VTH=6 VV_\infty=V_{TH}=6\,\text{V}

עכשיו מאפסים את המקור הבלתי תלוי: מקור המתח מוחלף בקצר. זה המעגל החדש, כפי שהקבל רואה אותו מההדקים aa ו-bb:

הצד השמאלי של R1R_1 התאחד עם האדמה (ההדק bb), ו-R2R_2 מחובר להדק aa. בין aa ל-bb יש מסלול יחיד, a→R2→R1→ba\to R_2\to R_1\to b, ולכן הנגדים בטור:

RTH=R1+R2=10+90=100 kΩR_{TH}=R_1+R_2=10+90=100\,\text{k}\Omega

τ1=(R1+R2)C=100⋅103⋅0.1⋅10−6=10 ms\tau_1=(R_1+R_2)C=100\cdot10^3\cdot0.1\cdot10^{-6}=10\,\text{ms}

V0=−2 VV_0=-2\,\text{V}, V∞=6 VV_\infty=6\,\text{V}:

vC(t)=6−(6−(−2))e−t/10 ms=6−8e−t/10 ms Vv_C(t)=6-(6-(-2))e^{-t/10\,\text{ms}}=6-8e^{-t/10\,\text{ms}}\,\text{V}

3. המתח ב-t=20 mst=20\,\text{ms}:

vC(20 ms)=6−8e−20/10=6−8e−2=4.917 Vv_C(20\,\text{ms})=6-8e^{-20/10}=6-8e^{-2}=4.917\,\text{V}

4. t>20 mst>20\,\text{ms} - פריקה. המבוא יורד ל-−2 V-2\,\text{V}, נמוך ממתח הקבל, והזרם זורם מהקבל אל המקור (מימין לשמאל). כעת הזרם נכנס לאנודה של הדיודה, והיא מוליכה, כלומר קצר. גם כאן, כשההדקים פתוחים לא זורם זרם, ולכן הקו העליון כולו בפוטנציאל של המקור: V∞=VTH=−2 VV_\infty=V_{TH}=-2\,\text{V}. כדי למצוא את RTHR_{TH} מחליפים את המקור בקצר ואת הדיודה בתיל:

הענף של הדיודה, שני הקצוות של R2R_2 וההדק aa צבועים עכשיו בצבע אחד. R2R_2 מחובר בין שתי נקודות באותו פוטנציאל, כלומר הוא מקוצר ואינו משפיע. בין aa ל-bb נשאר רק R1R_1, והפריקה היא דרך R1R_1 בלבד:

RTH=R1=10 kΩR_{TH}=R_1=10\,\text{k}\Omega

τ2=R1C=10⋅103⋅0.1⋅10−6=1 ms\tau_2=R_1C=10\cdot10^3\cdot0.1\cdot10^{-6}=1\,\text{ms}

V0=4.917 VV_0=4.917\,\text{V}, V∞=−2 VV_\infty=-2\,\text{V}; נסמן t′=t−20 mst'=t-20\,\text{ms}:

vC=−2−(−2−4.917)e−t′/1 ms=−2+6.917e−t′/1 ms Vv_C=-2-(-2-4.917)e^{-t'/1\,\text{ms}}=-2+6.917e^{-t'/1\,\text{ms}}\,\text{V}

הזרם נשאר באותו כיוון כל זמן ש-vC>−2 Vv_C>-2\,\text{V}, ולכן הדיודה מוליכה עד הסוף. אחרי כ-5τ2=5 ms5\tau_2=5\,\text{ms} (כלומר בערך ב-t=25 mst=25\,\text{ms}) הקבל מגיע למצב מתמיד −2 V-2\,\text{V}.

5. השרטוט: קו ישר ב-−2 V-2\,\text{V} עד t=0t=0; עלייה אקספוננציאלית איטית (τ1=10 ms\tau_1=10\,\text{ms}) עד 4.917 V4.917\,\text{V} ב-t=20 mst=20\,\text{ms} (שואפת ל-6 V6\,\text{V} ואינה מגיעה); ירידה אקספוננציאלית מהירה (τ2=1 ms\tau_2=1\,\text{ms}) חזרה ל-−2 V-2\,\text{V}.

t [ms]v_C [V]51015202530-2246-22.877 ms4.91721.24 ms

תשובה: 0<t<20 ms0<t<20\,\text{ms}: vC=6−8e−t/10 ms Vv_C=6-8e^{-t/10\,\text{ms}}\,\text{V}, ב-t=20 mst=20\,\text{ms}: 4.917 V4.917\,\text{V}; t>20 mst>20\,\text{ms}: vC=−2+6.917e−(t−20 ms)/1 ms Vv_C=-2+6.917e^{-(t-20\,\text{ms})/1\,\text{ms}}\,\text{V}, מצב מתמיד −2 V-2\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

t1=2.877 mst_1=2.877\,\text{ms}, t2=21.24 mst_2=21.24\,\text{ms}

המתח עובר דרך אפס פעמיים: פעם בזמן הטעינה ופעם בזמן הפריקה. מנוסחת המעבר מבודדים את הזמן:

t=τln⁡V∞−V0V∞−vC(t)t=\tau\ln\frac{V_\infty-V_0}{V_\infty-v_C(t)}

1. בזמן הטעינה (τ1=10 ms\tau_1=10\,\text{ms}, V0=−2 VV_0=-2\,\text{V}, V∞=6 VV_\infty=6\,\text{V}):

t1=10⋅ln⁡6−(−2)6−0=10⋅ln⁡86=2.877 mst_1=10\cdot\ln\frac{6-(-2)}{6-0}=10\cdot\ln\frac86=2.877\,\text{ms}

2. בזמן הפריקה (τ2=1 ms\tau_2=1\,\text{ms}, V0=4.917 VV_0=4.917\,\text{V}, V∞=−2 VV_\infty=-2\,\text{V}), הזמן נמדד מ-t=20 mst=20\,\text{ms}:

t′=1⋅ln⁡−2−4.917−2−0=ln⁡3.459=1.241 mst'=1\cdot\ln\frac{-2-4.917}{-2-0}=\ln3.459=1.241\,\text{ms}

t2=20+1.241=21.24 mst_2=20+1.241=21.24\,\text{ms}

תשובה: t1=2.877 mst_1=2.877\,\text{ms} ו-t2=21.24 mst_2=21.24\,\text{ms}

שאלה 8 · מייצב זנר: תחום נגד ומקדם ייצוב

באיור לשאלה 8 נתון המעגל הבא:

נתוני הדיודה: VZ∣IZ=0=6.2 V, rZ=5 Ω, IZ(min⁡)=2 mA, PZ(min⁡)=2 WV_Z\big|_{I_Z=0}=6.2\,\text{V},\ r_Z=5\,\Omega,\ I_{Z(\min)}=2\,\text{mA},\ P_{Z(\min)}=2\,\text{W}

א.

חשבו את תחום ערכו של הנגד RR המבטיח פעולה תקינה של המעגל.

(10 נקודות)
ב.

עבור R=33 ΩR=33\,\Omega חשבו את מקדם הייצוב של המעגל: ΔVoΔVi⋅100 [%]\frac{\Delta V_o}{\Delta V_i}\cdot100\,[\%].

(6 נקודות)
ג.

עבור R=33 ΩR=33\,\Omega ו- IL=100 mAI_L=100\,\text{mA} חשבו את מתח המבוא ViV_i שיגרום לשריפת הדיודה.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

27.10 Ω≤R≤37.16 Ω27.10\,\Omega\le R\le37.16\,\Omega

נתון: 10 V≤Vi≤15 V10\,\text{V}\le V_i\le15\,\text{V}, זרם העומס 10 mA<I<100 mA10\,\text{mA}<I<100\,\text{mA}, VZ∗=VZ∣IZ=0=6.2 VV_Z^*=V_Z|_{I_Z=0}=6.2\,\text{V}, rZ=5 Ωr_Z=5\,\Omega, IZ(min)=2 mAI_{Z(min)}=2\,\text{mA}, הספק מרבי של הזנר 2 W2\,\text{W}.

מבוקש: תחום הערכים של RR.

הזנר מתואר כמקור מתח VZ∗V_Z^* בטור עם rZr_Z, כך ש-Vo=VZ∗+rZIZV_o=V_Z^*+r_Z I_Z. נסמן את הזרם ב-RR משמאל לימין ITI_T; בצומת המוצא הוא מתפצל לזנר (מלמעלה למטה, IZI_Z) ולעומס (ILI_L): IT=IZ+ILI_T=I_Z+I_L, ולפי חוק המתחים R=Vi−VoITR=\frac{V_i-V_o}{I_T}.

פעולה תקינה דורשת שני תנאים: IZ≥IZ(min)I_Z\ge I_{Z(min)} (הזנר בפריצה ומייצב) ו-PZ≤2 WP_Z\le2\,\text{W} (הזנר לא נשרף).

(בשאלון ההספק מסומן PZ(min)=2 WP_{Z(min)}=2\,\text{W}; זהו ההספק המרבי המותר לזנר.)

1. מקרה קיצון 1 - קובע את RmaxR_{max}: מתח מבוא מינימלי ועומס מרבי. כאן לזנר נשאר הכי מעט זרם, ונדרוש IZ=IZ(min)=2 mAI_Z=I_{Z(min)}=2\,\text{mA}:

Vo=VZ∗+rZIZ(min)=6.2+5⋅0.002=6.21 VV_o=V_Z^*+r_Z I_{Z(min)}=6.2+5\cdot0.002=6.21\,\text{V}

IT=IZ(min)+IL(max)=2+100=102 mAI_T=I_{Z(min)}+I_{L(max)}=2+100=102\,\text{mA}

Rmax=Vi(min)−VoIT=10−6.210.102=37.16 ΩR_{max}=\frac{V_{i(min)}-V_o}{I_T}=\frac{10-6.21}{0.102}=37.16\,\Omega

2. מקרה קיצון 2 - קובע את RminR_{min}: מתח מבוא מרבי ועומס מינימלי. כאן הזרם בזנר הגדול ביותר, ונדרוש PZ=2 WP_Z=2\,\text{W}:

PZ=VZIZ=(VZ∗+rZIZ)IZ ⇒ 2=(6.2+5IZ)IZP_Z=V_Z I_Z=(V_Z^*+r_Z I_Z)I_Z\ \Rightarrow\ 2=(6.2+5I_Z)I_Z

5IZ2+6.2IZ−2=0 ⇒ IZ(max)=−6.2+6.22+4⋅5⋅22⋅5=0.2657 A5I_Z^2+6.2I_Z-2=0\ \Rightarrow\ I_{Z(max)}=\frac{-6.2+\sqrt{6.2^2+4\cdot5\cdot2}}{2\cdot5}=0.2657\,\text{A}

Vo=6.2+5⋅0.2657=7.528 VV_o=6.2+5\cdot0.2657=7.528\,\text{V}

IT=IZ(max)+IL(min)=265.7+10=275.7 mAI_T=I_{Z(max)}+I_{L(min)}=265.7+10=275.7\,\text{mA}

Rmin=Vi(max)−VoIT=15−7.5280.2757=27.10 ΩR_{min}=\frac{V_{i(max)}-V_o}{I_T}=\frac{15-7.528}{0.2757}=27.10\,\Omega

תשובה: 27.10 Ω≤R≤37.16 Ω27.10\,\Omega\le R\le37.16\,\Omega

סעיף ב

תשובה:

ΔVoΔVi⋅100=20.98%\frac{\Delta V_o}{\Delta V_i}\cdot100=20.98\%

נחשב את מתח המוצא בשני מקרי הקיצון (כמו בסעיף א) עבור R=33 ΩR=33\,\Omega, ונחלק את שינוי המוצא בשינוי המבוא.

בכל מקרה נכתוב משוואת צומת במוצא: סכום הזרמים היוצאים מהצומת - דרך RR אל המבוא, דרך הזנר (VZ∗V_Z^* ו-rZr_Z) ודרך העומס - שווה לאפס:

Vo−ViR+Vo−VZ∗rZ+IL=0\frac{V_o-V_i}{R}+\frac{V_o-V_Z^*}{r_Z}+I_L=0

1. Vi=10 VV_i=10\,\text{V}, IL=100 mAI_L=100\,\text{mA}:

Vo−1033+Vo−6.25+0.1=0 ⇒ Vo=1033+6.25−0.1133+15=6.266 V\frac{V_o-10}{33}+\frac{V_o-6.2}{5}+0.1=0\ \Rightarrow\ V_o=\frac{\frac{10}{33}+\frac{6.2}{5}-0.1}{\frac1{33}+\frac15}=6.266\,\text{V}

(בדיקה: IZ=6.266−6.25=13.2 mA>2 mAI_Z=\frac{6.266-6.2}{5}=13.2\,\text{mA}>2\,\text{mA}, הזנר בפריצה.)

2. Vi=15 VV_i=15\,\text{V}, IL=10 mAI_L=10\,\text{mA}:

Vo−1533+Vo−6.25+0.01=0 ⇒ Vo=1533+6.25−0.01133+15=7.314 V\frac{V_o-15}{33}+\frac{V_o-6.2}{5}+0.01=0\ \Rightarrow\ V_o=\frac{\frac{15}{33}+\frac{6.2}{5}-0.01}{\frac1{33}+\frac15}=7.314\,\text{V}

(בדיקה: IZ=7.314−6.25=222.9 mAI_Z=\frac{7.314-6.2}{5}=222.9\,\text{mA}, PZ=7.314⋅0.2229=1.63 W<2 WP_Z=7.314\cdot0.2229=1.63\,\text{W}<2\,\text{W}.)

3. מקדם הייצוב:

ΔVoΔVi⋅100=7.314−6.26615−10⋅100=20.98%\frac{\Delta V_o}{\Delta V_i}\cdot100=\frac{7.314-6.266}{15-10}\cdot100=20.98\%

(הערה: אם מחזיקים את זרם העומס קבוע ומשנים רק את המבוא, השינוי במוצא נקבע רק ממחלק המתח rZR+rZ=538\frac{r_Z}{R+r_Z}=\frac{5}{38}, כלומר 13.16%13.16\%. כאן חושב המקדם בין שני מקרי הקיצון של המעגל.)

תשובה: ΔVoΔVi⋅100≈20.98%\frac{\Delta V_o}{\Delta V_i}\cdot100\approx20.98\%

סעיף ג

תשובה:

Vi≈19.6 VV_i\approx19.6\,\text{V}

הדיודה נשרפת כאשר ההספק עליה מגיע ל-2 W2\,\text{W}, כלומר כאשר IZ=IZ(max)=0.2657 AI_Z=I_{Z(max)}=0.2657\,\text{A} (מסעיף א).

1. מתח המוצא ברגע זה:

Vo=VZ∗+rZIZ(max)=6.2+5⋅0.2657=7.528 VV_o=V_Z^*+r_Z I_{Z(max)}=6.2+5\cdot0.2657=7.528\,\text{V}

2. הזרם ב-RR:

IT=IZ(max)+IL=0.2657+0.1=0.3657 AI_T=I_{Z(max)}+I_L=0.2657+0.1=0.3657\,\text{A}

3. מתח המבוא לפי חוק המתחים בלולאת המבוא:

Vi=Vo+R⋅IT=7.528+33⋅0.3657=19.60 VV_i=V_o+R\cdot I_T=7.528+33\cdot0.3657=19.60\,\text{V}

תשובה: Vi≈19.6 VV_i\approx19.6\,\text{V}

שאלה 9 · MOSFET כמתג לשרשרת נוריות LED

איור לשאלה 9 נתון המעגל הבא ואות מבוא למעגל:

נתוני הטרנזיסטור: K=50[mAV2], VT=1 VK=50\left[\frac{\text{mA}}{\text{V}^2}\right],\ V_T=1\,\text{V}.

נתוני דיודות LED: VLED=2 V, ILED=20 mAV_{LED}=2\,\text{V},\ I_{LED}=20\,\text{mA}.

א.

חשבו את ערכו של הנגד RR. הניחו VDD≫VDSV_{DD}\gg V_{DS}.

(6 נקודות)
ב.

חשבו את מתח VDSV_{DS} בהנחה שזרם דרך הטרנזיסטור הוא 20 mA20\,\text{mA}.

(6 נקודות)
ג.

שינו את הטרנזיסטור לטרנזיסטור עם VT=4 VV_T=4\,\text{V}. חזרו על חישוב מתח VDSV_{DS} וזרם IDI_D.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

R=450 ΩR=450\,\Omega

נתון: VDD=15 VV_{DD}=15\,\text{V}, שלוש נוריות LED בטור עם VLED=2 VV_{LED}=2\,\text{V} ו-ILED=20 mAI_{LED}=20\,\text{mA}, K=50 mAV2K=50\,\frac{\text{mA}}{\text{V}^2}, VT=1 VV_T=1\,\text{V}, Vi=5 VV_i=5\,\text{V} בזמן הפולס.

מבוקש: RR שיעביר בנוריות את הזרם הנומינלי.

כאשר Vi=5 VV_i=5\,\text{V} הטרנזיסטור מוליך כמתג סגור, וזרם IDI_D זורם מ-VDDV_{DD} דרך RR ושלוש הנוריות אל ה-drain ומשם לאדמה. לפי ההנחה VDS≈0V_{DS}\approx0, ולכן חוק המתחים בלולאה:

VDD=ILEDR+3VLED+VDS≈ILEDR+3VLEDV_{DD}=I_{LED}R+3V_{LED}+V_{DS}\approx I_{LED}R+3V_{LED}

R=VDD−3VLEDILED=15−3⋅220=0.45 kΩ=450 ΩR=\frac{V_{DD}-3V_{LED}}{I_{LED}}=\frac{15-3\cdot2}{20}=0.45\,\text{k}\Omega=450\,\Omega

תשובה: R=450 ΩR=450\,\Omega

סעיף ב

תשובה:

VDS=0.0503 VV_{DS}=0.0503\,\text{V}

1. באיזה תחום הטרנזיסטור? VGS=5 VV_{GS}=5\,\text{V}. אילו היה ברוויה, הזרם היה K(VGS−VT)2=50⋅(5−1)2=800 mAK(V_{GS}-V_T)^2=50\cdot(5-1)^2=800\,\text{mA}, הרבה יותר מ-20 mA20\,\text{mA} שהמעגל מאפשר. לכן הטרנזיסטור בתחום האוהמי (מתג סגור), עם VDS<VGS−VT=4 VV_{DS}<V_{GS}-V_T=4\,\text{V}.

2. משוואת התחום האוהמי:

ID=K[2(VGS−VT)VDS−VDS2]I_D=K\left[2(V_{GS}-V_T)V_{DS}-V_{DS}^2\right]

20=50[2⋅(5−1)VDS−VDS2] ⇒ 50VDS2−400VDS+20=020=50\left[2\cdot(5-1)V_{DS}-V_{DS}^2\right]\ \Rightarrow\ 50V_{DS}^2-400V_{DS}+20=0

VDS=400±4002−4⋅50⋅202⋅50V_{DS}=\frac{400\pm\sqrt{400^2-4\cdot50\cdot20}}{2\cdot50}: VDS1=7.950 V\quad V_{DS1}=7.950\,\text{V}, VDS2=0.0503 V\quad V_{DS2}=0.0503\,\text{V}

3. הפתרון 7.950 V7.950\,\text{V} גדול מ-VGS−VT=4 VV_{GS}-V_T=4\,\text{V} ואינו בתחום האוהמי - נפסל.

תשובה: VDS=0.0503 VV_{DS}=0.0503\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

VDS≈0.22 VV_{DS}\approx0.22\,\text{V}, ID≈19.5 mAI_D\approx19.5\,\text{mA}

כעת VGS−VT=5−4=1 VV_{GS}-V_T=5-4=1\,\text{V}. זרם הרוויה האפשרי K(VGS−VT)2=50⋅12=50 mAK(V_{GS}-V_T)^2=50\cdot1^2=50\,\text{mA}, עדיין יותר מ-20 mA20\,\text{mA}, ולכן הטרנזיסטור עדיין בתחום האוהמי, אבל VDSV_{DS} יהיה גדול יותר.

1. VDSV_{DS} בהנחה ש-ID=20 mAI_D=20\,\text{mA}:

20=50[2⋅(5−4)VDS−VDS2] ⇒ 50VDS2−100VDS+20=020=50\left[2\cdot(5-4)V_{DS}-V_{DS}^2\right]\ \Rightarrow\ 50V_{DS}^2-100V_{DS}+20=0

VDS1=1.775 VV_{DS1}=1.775\,\text{V} (גדול מ-VGS−VT=1 VV_{GS}-V_T=1\,\text{V}, נפסל), VDS2=0.225 V\quad V_{DS2}=0.225\,\text{V}

2. תיקון הזרם. כעת VDSV_{DS} כבר אינו זניח, ולכן נחשב את הזרם מחוק המתחים בלולאה:

ID=VDD−3VLED−VDSR=15−6−0.2250.45=19.5 mAI_D=\frac{V_{DD}-3V_{LED}-V_{DS}}{R}=\frac{15-6-0.225}{0.45}=19.5\,\text{mA}

3. בדיקה. הצבה חוזרת של ID=19.5 mAI_D=19.5\,\text{mA} במשוואת התחום האוהמי נותנת VDS≈0.22 VV_{DS}\approx0.22\,\text{V} ושוב ID≈19.5 mAI_D\approx19.5\,\text{mA} - התוצאות כמעט לא משתנות, כלומר הגענו לנקודת העבודה.

תשובה: VDS≈0.22 VV_{DS}\approx0.22\,\text{V}, ID≈19.5 mAI_D\approx19.5\,\text{mA}

שאלה 10 · טרנזיסטור כמתג לממסר עם סליל

באיור א' לשאלה 10 נתון המעגל הבא:

נתוני הטרנזיסטור:

β=120, VBE=0.7 V, VCEsat=0.2 V\beta=120,\ V_{BE}=0.7\,\text{V},\ V_{CEsat}=0.2\,\text{V}

נתוני הממסר: זרם תפיסה - 100 mA100\,\text{mA}.

זרם שחרור – 50 mA50\,\text{mA}.

מתח המבוא למעגל מתואר באיור ב' לשאלה 10:

א.

חשבו ושרטטו את הזרמים IC(t)I_C(t), IL(t)I_L(t) ואת המתח Vo(t)V_o(t), אחד מתחת לשני. ציינו ערכים אופייניים.

(15 נקודות)
ב.

חשבו את הזמן שבו נתפס הממסר והזמן שבו משתחרר הממסר.

(5 נקודות)
ג.

הציעו שינוי במעגל כדי להגן על הטרנזיסטור. באיזה מצב נוצרת הבעיה

(במיתוג ממצב OFF למצב ON או במיתוג ממצב ON למצב OFF)?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

0<t<3 ms0<t<3\,\text{ms}: IL=238(1−e−t/5 ms) mAI_L=238(1-e^{-t/5\,\text{ms}})\,\text{mA}, IC=IL+23.8 mAI_C=I_L+23.8\,\text{mA} (עד 131.18 mA131.18\,\text{mA}), Vo=0.2 VV_o=0.2\,\text{V}; t>3 mst>3\,\text{ms}: IC=0I_C=0, IL=107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms mAI_L=107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{mA}, Vo=24+107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms VV_o=24+107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{V} (שיא 131.38 V131.38\,\text{V})

נתון: VCC=24 VV_{CC}=24\,\text{V}, סליל הממסר L=0.5 HL=0.5\,\text{H} בטור עם R=100 ΩR=100\,\Omega, ובמקביל לשניהם R′=1 kΩR'=1\,\text{k}\Omega; RB=3.3 kΩR_B=3.3\,\text{k}\Omega, β=120\beta=120, VBE=0.7 VV_{BE}=0.7\,\text{V}, VCEsat=0.2 VV_{CEsat}=0.2\,\text{V}; זרם תפיסה 100 mA100\,\text{mA}, זרם שחרור 50 mA50\,\text{mA}; מבוא 5 V5\,\text{V} בין t=0t=0 ל-t=3 mst=3\,\text{ms} ו-0 V0\,\text{V} בשאר הזמן.

מבוקש: IC(t)I_C(t), IL(t)I_L(t) ו-Vo(t)V_o(t) (מתח הקולקטור).

נסמן את ILI_L בסליל מלמעלה למטה (מ-VCCV_{CC} אל VoV_o), את הזרם ב-R′R' גם הוא מלמעלה למטה, ואת ICI_C נכנס לקולקטור.

1. t<0t<0. Vi=0V_i=0, הטרנזיסטור בקטעון: IC=0I_C=0, IL=0I_L=0, ואין מפל מתח על הנגדים: Vo=VCC=24 VV_o=V_{CC}=24\,\text{V}.

2. 0<t<3 ms0<t<3\,\text{ms} - הטרנזיסטור ברוויה. זרם הבסיס:

IB=Vi−VBERB=5−0.73.3=1.303 mAI_B=\frac{V_i-V_{BE}}{R_B}=\frac{5-0.7}{3.3}=1.303\,\text{mA}, βIB=120⋅1.303=156.4 mA\quad\beta I_B=120\cdot1.303=156.4\,\text{mA}

נניח רוויה ונבדוק בהמשך. אז Vo=VCEsat=0.2 VV_o=V_{CEsat}=0.2\,\text{V}. על הסרטוט מסומנים שני הקווים שווי-הפוטנציאל של חלק הממסר (הקו של VCCV_{CC} והקו של VoV_o, שבקצהו התחתון מחובר הקולקטור) והזרמים:

•הקו העליון נמצא ב-24 V24\,\text{V}, והקו של VoV_o נמצא ב-0.2 V0.2\,\text{V}. שני הפוטנציאלים קבועים כל זמן שהטרנזיסטור ברוויה.

•R′R' וענף הסליל (LL ו-RR בטור) מחוברים שניהם בין שני הקווים האלה, כלומר במקביל, ועל כל אחד מהם מתח קבוע VCC−VCEsat=23.8 VV_{CC}-V_{CEsat}=23.8\,\text{V}.

•לכן R′R' אינו משפיע על הסליל. כדי לראות זאת מוצאים את ההתנגדות שהסליל "רואה": מוציאים את הסליל ומסמנים את שני ההדקים שלו (שני העיגולים הריקים), ומאפסים את המקורות. VCCV_{CC} מוחלף בקצר, וגם הטרנזיסטור הרווי, שמתנהג כמקור מתח קבוע VCEsatV_{CEsat}, מוחלף בקצר. כך הקו העליון והקו של VoV_o מתחברים שניהם לנקודת הייחוס, ובמעגל החדש הם בצבע אחד:

•R′R' מחובר משני צדדיו לאותו קו, כלומר הוא מקוצר ואינו משפיע. בין ההדקים של הסליל נשאר רק RR: RTH=R=100 ΩR_{TH}=R=100\,\Omega, וקבוע הזמן הוא τ=LR\tau=\frac{L}{R}.

•הזרם ב-R′R' קבוע: IR′=23.81=23.8 mAI_{R'}=\frac{23.8}{1}=23.8\,\text{mA}.

•בענף הסליל: IL(0)=0I_L(0)=0 (זרם סליל לא קופץ), IL(∞)=VCC−VCEsatR=23.80.1=238 mAI_L(\infty)=\frac{V_{CC}-V_{CEsat}}{R}=\frac{23.8}{0.1}=238\,\text{mA}, τ=LR=0.5100=5 ms\tau=\frac{L}{R}=\frac{0.5}{100}=5\,\text{ms}:

IL(t)=238−238e−t/5 ms mAI_L(t)=238-238e^{-t/5\,\text{ms}}\,\text{mA}

•IL(3 ms)=238(1−e−3/5)=107.38 mAI_L(3\,\text{ms})=238\left(1-e^{-3/5}\right)=107.38\,\text{mA}

•זרם הקולקטור הוא סכום שני הענפים: IC(t)=IL(t)+23.8 mAI_C(t)=I_L(t)+23.8\,\text{mA}; ב-t=0+t=0^+: 23.8 mA23.8\,\text{mA}, ב-t=3 mst=3\,\text{ms}: 107.38+23.8=131.18 mA107.38+23.8=131.18\,\text{mA}.

•בדיקת רוויה: 131.18 mA<βIB=156.4 mA131.18\,\text{mA}<\beta I_B=156.4\,\text{mA}, ולכן הטרנזיסטור ברוויה לאורך כל הפולס ✓

3. t>3 mst>3\,\text{ms} - הטרנזיסטור בקטעון. IC=0I_C=0 מיד. זרם הסליל אינו יכול להשתנות בקפיצה, ולכן ממשיך לזרום, וכעת הדרך היחידה שלו היא לולאה סגורה: מהסליל דרך RR אל הצומת VoV_o, ומשם דרך R′R' מלמטה למעלה בחזרה ל-VCCV_{CC}:

•הטרנזיסטור בקטעון הוא נתק: בקצה התחתון של הקו של VoV_o לא זורם זרם (IC=0I_C=0).

•החץ המעגלי מראה את הזרם ILI_L בלולאה, עם כיוון השעון: למטה דרך LL ו-RR, ולמעלה דרך R′R'.

•הקו העליון נשאר ב-24 V24\,\text{V}, אבל הפוטנציאל VoV_o כבר לא קבוע: הוא נקבע לפי הזרם שעובר ב-R′R'.

•הסליל רואה את RR ואת R′R' בטור, כי באותה לולאה אין התפצלות.

קבוע הזמן החדש:

τ′=LR+R′=0.51100=0.4545 ms\tau'=\frac{L}{R+R'}=\frac{0.5}{1100}=0.4545\,\text{ms}

IL(t)=107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms mAI_L(t)=107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{mA}, ושואף ל-00.

4. המתח VoV_o אחרי הקטעון. הזרם ILI_L עובר ב-R′R' מ-VoV_o אל VCCV_{CC}, ולכן VoV_o גבוה מ-VCCV_{CC}:

Vo=VCC+ILR′V_o=V_{CC}+I_L R'

Vo(3 ms+)=24+107.38⋅1=131.38 VV_o(3\,\text{ms}^+)=24+107.38\cdot1=131.38\,\text{V}

Vo(t)=24+107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms VV_o(t)=24+107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{V}, ושואף ל-24 V24\,\text{V} (אחרי כ-5τ′≈2.3 ms5\tau'\approx2.3\,\text{ms}).

5. שרטוט (אחד מתחת לשני, ציר זמן משותף):

•ICI_C: אפס עד t=0t=0, קפיצה ל-23.8 mA23.8\,\text{mA}, עלייה אקספוננציאלית עד 131.18 mA131.18\,\text{mA} ב-3 ms3\,\text{ms}, ירידה חדה לאפס.

•ILI_L: עולה מאפס (τ=5 ms\tau=5\,\text{ms}) עד 107.38 mA107.38\,\text{mA} ב-3 ms3\,\text{ms}, ואז דועך מהר (τ′=0.4545 ms\tau'=0.4545\,\text{ms}) לאפס.

•VoV_o: 24 V24\,\text{V} עד t=0t=0, 0.2 V0.2\,\text{V} בין 00 ל-3 ms3\,\text{ms}, קפיצה ל-131.38 V131.38\,\text{V} ודעיכה חזרה ל-24 V24\,\text{V}.

צורות הגל של ICI_C ו-ILI_L (עם המבוא) מופיעות באיור הפתרון; המתח VoV_o:

t [ms]V_o [V]-11234520406080100120140240.2131.4

תשובה: 0<t<3 ms0<t<3\,\text{ms}: IL=238(1−e−t/5 ms) mAI_L=238(1-e^{-t/5\,\text{ms}})\,\text{mA}, IC=IL+23.8 mAI_C=I_L+23.8\,\text{mA} (עד 131.18 mA131.18\,\text{mA}), Vo=0.2 VV_o=0.2\,\text{V}; t>3 mst>3\,\text{ms}: IC=0I_C=0, IL=107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms mAI_L=107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{mA}, Vo=24+107.38e−(t−3 ms)/0.4545 ms VV_o=24+107.38e^{-(t-3\,\text{ms})/0.4545\,\text{ms}}\,\text{V} (שיא 131.38 V131.38\,\text{V}).

סעיף ב

תשובה:

נתפס ב-t=2.72 mst=2.72\,\text{ms}, משתחרר ב-t=3.347 mst=3.347\,\text{ms}

הממסר נתפס כאשר זרם הסליל עולה ל-100 mA100\,\text{mA}, ומשתחרר כאשר הזרם יורד ל-50 mA50\,\text{mA}. מנוסחת המעבר מבודדים את הזמן: t=τln⁡I∞−I0I∞−I(t)t=\tau\ln\frac{I_\infty-I_0}{I_\infty-I(t)}.

1. תפיסה (בזמן העלייה, τ=5 ms\tau=5\,\text{ms}, I0=0I_0=0, I∞=238 mAI_\infty=238\,\text{mA}):

ton=5⋅ln⁡238−0238−100=5⋅ln⁡1.725=2.72 mst_{on}=5\cdot\ln\frac{238-0}{238-100}=5\cdot\ln1.725=2.72\,\text{ms}

זה לפני סוף הפולס (3 ms3\,\text{ms}), ולכן הממסר אכן נתפס.

2. שחרור (בזמן הדעיכה, τ′=0.4545 ms\tau'=0.4545\,\text{ms}, I0=107.38 mAI_0=107.38\,\text{mA}, I∞=0I_\infty=0), הזמן נמדד מ-t=3 mst=3\,\text{ms}:

t′=0.4545⋅ln⁡0−107.380−50=0.4545⋅ln⁡2.148=0.347 mst'=0.4545\cdot\ln\frac{0-107.38}{0-50}=0.4545\cdot\ln2.148=0.347\,\text{ms}

toff=3+0.347=3.347 mst_{off}=3+0.347=3.347\,\text{ms}

כלומר הממסר תפוס בין 2.72 ms2.72\,\text{ms} ל-3.347 ms3.347\,\text{ms}.

תשובה: הממסר נתפס ב-t=2.72 mst=2.72\,\text{ms} ומשתחרר ב-t=3.347 mst=3.347\,\text{ms}.

סעיף ג

תשובה:

הבעיה במיתוג מ-ON ל-OFF; מחליפים את R′R' בדיודה (דיודת גלגול חופשי) שהקתודה שלה ב-VCCV_{CC}

1. מתי נוצרת הבעיה. במעבר מ-OFF ל-ON המתח על הטרנזיסטור יורד ל-0.2 V0.2\,\text{V} והזרם עולה בהדרגה - אין סכנה. במעבר מ-ON ל-OFF הסליל "מתנגד" להפסקת הזרם וממשיך לדחוף 107.38 mA107.38\,\text{mA} דרך R′R', וכך מתח הקולקטור קופץ ל-Vo=24+107.38⋅1=131.38 VV_o=24+107.38\cdot1=131.38\,\text{V} (סעיף א). מתח כזה בין הקולקטור לאמיטר עלול לפרוץ את הטרנזיסטור ולשרוף אותו. ככל ש-R′R' גדול יותר, הקפיצה גבוהה יותר.

2. השינוי. מחליפים את R′R' בדיודה (דיודת גלגול חופשי, freewheeling) המחוברת במקביל לסליל ולנגד: האנודה בצומת VoV_o (הקולקטור) והקתודה ב-VCCV_{CC}. כשהטרנזיסטור מוליך הדיודה חסומה ואינה משפיעה. כשהטרנזיסטור נפתח, זרם הסליל ממשיך דרך הדיודה, ומתח הקולקטור מוגבל ל-VCC+VD≈24.7 VV_{CC}+V_D\approx24.7\,\text{V} בלבד.

תשובה: הבעיה נוצרת במיתוג ממצב ON למצב OFF; מחליפים את R′R' בדיודה במקביל לסליל (קתודה ל-VCCV_{CC}) המגבילה את מתח הקולקטור.

שאלה 11 · שאלות אמריקאיות: נגדים, דיודות, טרנזיסטור ומיישר

לשאלה זו 5 סעיפים (ערך כל סעיף – 4 נקודות)

11.1.

התנגדות של חוט להט בנורת להט:

א. גדולה יותר כאשר מועבר זרם דרכה.

ב. קטנה יותר כאשר מועבר זרם דרכה.

ג. התנגדות חוט להט אינה תלויה בטמפרטורה.

ד. גדלה עד 1000∘C1000^\circ\text{C} וקטנה מעל 1000∘C1000^\circ\text{C}.

(4 נקודות)
11.2.

התנגדות של 100 נגדים זהים המחוברים במקביל כשערך כל נגד הוא 10 kΩ10\,\text{k}\Omega תהיה:

א. 1 MΩ1\,\text{M}\Omega

ב. 1 kΩ1\,\text{k}\Omega

ג. 100 Ω100\,\Omega

ד. 10 Ω10\,\Omega

(4 נקודות)

באיור לשאלה 11.3 נתונים המעגל הבא ואופיין של הדיודות. כל הדיודות זהות.

11.3.

מתח המוצא שווה ל:

א. 0.8 V0.8\,\text{V}

ב. 5 V5\,\text{V}

ג. 2.4 V2.4\,\text{V}

ד. 10 V10\,\text{V}

(4 נקודות)

באיור לשאלה 11.4 נתון המעגל הבא:

11.4.

זרם ICI_C שווה ל:

א. 1.661 mA1.661\,\text{mA}

ב. 1.2 mA1.2\,\text{mA}

ג. 1.18 mA1.18\,\text{mA}

ד. 2 mA2\,\text{mA}

(4 נקודות)
11.5.

במיישר דו דרכי עם שתי דיודות (מיישר עם סנף אמצעי),ההפרש בין מתח המבוא במשני של השנאי, למתח המוצא שווה ל:

א. 0 V0\,\text{V}

ב. VDV_D

ג. 4⋅VD4\cdot V_D

ד. 2⋅VD2\cdot V_D

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף 11.1

תשובה:

א. גדולה יותר כאשר מועבר זרם דרכה.

חוט הלהט עשוי ממתכת (טונגסטן), שמקדם הטמפרטורה של התנגדותה חיובי: ככל שהיא חמה יותר, ההתנגדות גדלה. כשעובר בחוט זרם הוא מתחמם מאוד (עד שהוא זוהר), ולכן התנגדותו גדולה בהרבה מאשר במצב קר. ההתנגדות תלויה בטמפרטורה, וגדלה בכל התחום (אין נקודת היפוך ב-1000∘C1000^\circ\text{C}).

תשובה: א. גדולה יותר כאשר מועבר זרם דרכה.

סעיף 11.2

תשובה:

ג. 100 Ω100\,\Omega

ב-nn נגדים זהים במקביל ההתנגדות השקולה היא ערך נגד אחד חלקי מספר הנגדים:

Req=Rn=10 000100=100 ΩR_{eq}=\frac{R}{n}=\frac{10\,000}{100}=100\,\Omega

תשובה: ג. 100 Ω100\,\Omega

סעיף 11.3

תשובה:

ג. 2.4 V2.4\,\text{V}

לפי האופיין, כל דיודה מתחילה להוליך כשהמתח עליה 0.8 V0.8\,\text{V} ומאז המתח עליה קבוע. שלוש הדיודות בטור מקבילות למוצא, ולכן הן מוליכות רק אם המוצא מגיע ל-3⋅0.8=2.4 V3\cdot0.8=2.4\,\text{V}.

1. נניח שהדיודות חסומות. אז R1R_1 ו-R2R_2 הם מחלק מתח:

Vo=V⋅R2R1+R2=10⋅11+1=5 VV_o=V\cdot\frac{R_2}{R_1+R_2}=10\cdot\frac{1}{1+1}=5\,\text{V}

5 V>2.4 V5\,\text{V}>2.4\,\text{V} - ההנחה שגויה: הדיודות מוליכות.

2. הדיודות מוליכות ומקבעות את המוצא:

Vo=3⋅0.8=2.4 VV_o=3\cdot0.8=2.4\,\text{V}

בדיקה: הזרם ב-R1R_1 הוא 10−2.41=7.6 mA\frac{10-2.4}{1}=7.6\,\text{mA}, ב-R2R_2: 2.41=2.4 mA\frac{2.4}{1}=2.4\,\text{mA}, ובדיודות 7.6−2.4=5.2 mA>07.6-2.4=5.2\,\text{mA}>0 ✓

תשובה: ג. 2.4 V2.4\,\text{V}

סעיף 11.4

תשובה:

ג. 1.18 mA1.18\,\text{mA}

1. זרם הבסיס (לולאה VCCV_{CC} - RBR_B - בסיס-אמיטר):

IB=VCC−VBERB=12−0.7680=16.62 μAI_B=\frac{V_{CC}-V_{BE}}{R_B}=\frac{12-0.7}{680}=16.62\,\mu\text{A}

2. אילו היה הטרנזיסטור בתחום הפעיל:

IC=βIB=100⋅16.62 μA=1.662 mAI_C=\beta I_B=100\cdot16.62\,\mu\text{A}=1.662\,\text{mA}

3. הזרם המרבי שהקולקטור יכול להעביר (ברוויה):

IC(sat)=VCC−VCEsatRC=12−0.210=1.18 mAI_{C(sat)}=\frac{V_{CC}-V_{CEsat}}{R_C}=\frac{12-0.2}{10}=1.18\,\text{mA}

βIB=1.662 mA>1.18 mA\beta I_B=1.662\,\text{mA}>1.18\,\text{mA}, ולכן הטרנזיסטור ברוויה והזרם מוגבל ל-1.18 mA1.18\,\text{mA}. (התשובה 1.661 mA1.661\,\text{mA} מתעלמת מהרוויה.)

תשובה: ג. 1.18 mA1.18\,\text{mA}

סעיף 11.5

תשובה:

ב. VDV_D

במיישר עם סנף אמצעי כל חצי של המשני מזין את העומס בחצי מחזור אחר, דרך דיודה אחת בלבד: בחצי מחזור אחד מוליכה D1D_1 ובשני D2D_2. בכל רגע יש בדרך הזרם דיודה מוליכה אחת, ולכן מתח המוצא קטן ממתח (חצי) המשני במפל של דיודה אחת:

Vo=Vs−VD ⇒ Vs−Vo=VDV_o=V_s-V_D\ \Rightarrow\ V_s-V_o=V_D

(לעומת זאת, במיישר גשר יש בכל רגע שתי דיודות בדרך, וההפרש הוא 2VD2V_D.)

תשובה: ב. VDV_D

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.