דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט תורת החשמל ואלקטרוניקה 97100 - אביב 2026 מועד ב'

הנדסת אלקטרוניקה · סמל 97100 · 9 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בתורת החשמל ואלקטרוניקה, אביב 2026 מועד ב', כל 9 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה 9 שאלות. יש לענות על 5 שאלות מתוכן.

שאלות 5-1: יש לבחור 3 שאלות.

שאלות 9-6: יש לבחור 2 שאלות.

השיבו עליהן וכתבו תשובות במחברת הבחינה.

כל השאלות שוות בערכן, ערך כל שאלה: 20 נקודות.

סה"כ: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. נוסחאון המצורף לבחינה.

נוסחאון מה"ט בתורת החשמל ואלקטרוניקה - להורדה ב-PDF, 47 עמודים.

שאלה 1 · מעגל תבנין והעברת הספק מקסימלית

נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את מעגל תבנין מהדקי נגד העומס RLR_L.

(12 נקודות)
ב.

אם מקצרים את נגד העומס, מהו הזרם שיזרום דרך הנגד?

(4 נקודות)
ג.

נתון שהנגד RLR_L רגיש לטמפרטורה לפי הנוסחה: RL=20k⋅[1+0.003⋅(T−20)]R_L=20k\cdot[1+0.003\cdot(T-20)].

חשבו באיזו טמפרטורה תהיה העברת הספק מקסימלית?

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

Vth=Vab=12 VV_{th}=V_{ab}=12\,\text{V}, Rth=21.33 kΩR_{th}=21.33\,\text{k}\Omega

נתון: I1=5 mAI_1=5\,\text{mA}, V1=12 VV_1=12\,\text{V}, R1=4 kΩR_1=4\,\text{k}\Omega, R2=8 kΩR_2=8\,\text{k}\Omega, R3=6 kΩR_3=6\,\text{k}\Omega, R4=10 kΩR_4=10\,\text{k}\Omega, R5=5 kΩR_5=5\,\text{k}\Omega.

מבוקש: מקור המתח השקול VthV_{th} (בין aa ל-bb, כשהעומס מנותק) וההתנגדות השקולה RthR_{th}.

ההדקים. מעגל התמורה נבנה ביחס לשני ההדקים שאליהם מחובר העומס: aa ו-bb. מנתקים את RLR_L, ומאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם Vth=Va−VbV_{th}=V_a-V_b וגם את ההתנגדות השקולה RthR_{th}.

שלב 1: מתח תבנין. המעגל כש-RLR_L מנותק, עם ההדקים, הזרמים והקווים שווי-הפוטנציאל:

•האדמה היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל.

•כש-RLR_L מנותק, הענף R2R_2 מסתיים בהדק aa הפתוח, ולכן לא זורם בו זרם (I=0I=0). על נגד שלא זורם בו זרם אין מפל מתח, ולכן הקו של aa והקו העליון השמאלי באותו פוטנציאל ובאותו צבע (20 V20\,\text{V}).

•מאותה סיבה גם ב-R3R_3 לא זורם זרם, ולכן הקו התחתון השמאלי נמצא ב-0 V0\,\text{V}, כמו קו האדמה (אותו צבע).

•כל זרם המקור, 5 mA5\,\text{mA}, עובר דרך R1R_1 מלמעלה למטה (החיצים).

•בחלק הימני זורם זרם בחוג הסגור V1V_1-R5R_5-R4R_4: הוא יוצא מההדק החיובי של V1V_1 (12 V12\,\text{V}), עובר ב-R5R_5 אל הקו של bb, ויורד דרך R4R_4 לאדמה.

בחירת השיטה. כשהעומס מנותק, המעגל מתפרק לשני חלקים שמחוברים רק בקו האדמה, ודרך חיבור יחיד לא יכול לזרום זרם. בכל חלק יש חוג אחד בלבד שזורם בו זרם, והזרם בחלק השמאלי נקבע על ידי מקור הזרם. לכן אין צורך במערכת משוואות של זרמי חוגים או של מתחי צמתים: חוק אוהם על R1R_1 נותן את VaV_a, ומחלק מתח נותן את VbV_b.

1. המתח בצומת aa. הקצה התחתון של R1R_1 נמצא ב-0 V0\,\text{V}, והזרם I1I_1 עובר בו מלמעלה למטה:

Va=I1⋅R1=5 mA⋅4 kΩ=20 VV_a=I_1\cdot R_1=5\,\text{mA}\cdot4\,\text{k}\Omega=20\,\text{V}

2. המתח בצומת bb. בחוג הימני זורם V1R4+R5=1215=0.8 mA\frac{V_1}{R_4+R_5}=\frac{12}{15}=0.8\,\text{mA}, ו-VbV_b הוא המתח על R4R_4 (מחלק מתח):

Vb=V1⋅R4R4+R5=12⋅1010+5=8 VV_b=V_1\cdot\frac{R_4}{R_4+R_5}=12\cdot\frac{10}{10+5}=8\,\text{V}

3. מתח תבנין:

Vth=Va−Vb=20−8=12 VV_{th}=V_a-V_b=20-8=12\,\text{V} (הדק aa חיובי).

שלב 2: התנגדות תבנין. מאפסים את כל המקורות הבלתי תלויים ומסרטטים את המעגל מחדש: מקור הזרם I1I_1 מוחלף בנתק (מוסר, ושני הקצוות שלו נשארים פתוחים), ומקור המתח V1V_1 מוחלף בקצר. במעגל אין מקורות תלויים, ולכן נשארים בו רק הנגדים:

4. מסתכלים על המעגל החדש מההדקים. מ-aa עוברים דרך R2R_2 אל הקו העליון השמאלי. משם יש דרך אחת בלבד, דרך R1R_1, אל הקו התחתון השמאלי (הענף של I1I_1 הוא נתק), ומשם דרך R3R_3 אל קו האדמה. לכן R2R_2, R1R_1 ו-R3R_3 בטור.

5. הקו שהיה בין R5R_5 ל-V1V_1 התאחד עם קו האדמה (אותו צבע), כי V1V_1 הוחלף בקצר. לכן R4R_4 ו-R5R_5 מחוברים שניהם בין הקו של bb לקו האדמה, כלומר במקביל.

6. מ-aa אל bb עוברים: R2R_2, R1R_1, R3R_3 ואז R4∥R5R_4\parallel R_5, הכול בטור:

Rth=R2+R1+R3+R4⋅R5R4+R5=8+4+6+10⋅510+5=18+3.333=21.33 kΩR_{th}=R_2+R_1+R_3+\frac{R_4\cdot R_5}{R_4+R_5}=8+4+6+\frac{10\cdot5}{10+5}=18+3.333=21.33\,\text{k}\Omega

שלב 3: המעגל. מעגל התמורה של תבנין הוא מקור מתח Vth=12 VV_{th}=12\,\text{V} בטור עם נגד Rth=21.33 kΩR_{th}=21.33\,\text{k}\Omega, בין ההדקים aa ו-bb. ההדק החיובי של המקור פונה לצד של aa. אל ההדקים aa ו-bb מחברים את RLR_L.

תשובה: מעגל תבנין: מקור Vth=12 VV_{th}=12\,\text{V} (הדק aa חיובי) בטור עם Rth=21.33 kΩR_{th}=21.33\,\text{k}\Omega.

סעיף ב

תשובה:

Isc=0.5625 mAI_{sc}=0.5625\,\text{mA} (מ-aa אל bb)

נשתמש במעגל התמורה של תבנין שסורטט בסעיף א. כשמקצרים את מהדקי העומס, מחברים בין aa ל-bb תיל, ומעגל התמורה נסגר דרכו. הזרם בתיל הוא זרם הקצר (זרם נורטון). כשהנגד מקוצר לא זורם דרכו זרם - כל הזרם עובר בקצר.

בחירת השיטה. מעגל התמורה הוא חוג אחד: מקור VthV_{th} ונגד RthR_{th} בטור, סגור בקצר. לכן מספיק חוק אוהם, בלי לחזור למעגל המקורי.

1. זרם הקצר (מ-aa אל bb, כי aa הוא ההדק החיובי):

Isc=VthRth=12 V21.33 kΩ=0.5625 mAI_{sc}=\frac{V_{th}}{R_{th}}=\frac{12\,\text{V}}{21.33\,\text{k}\Omega}=0.5625\,\text{mA}

תשובה: בקצר בין aa ל-bb זורם Isc=0.5625 mAI_{sc}=0.5625\,\text{mA} מ-aa אל bb (ובנגד עצמו, שמקוצר, אין זרם).

סעיף ג

תשובה:

T=42.2∘CT=42.2^\circ\text{C}

העברת הספק מקסימלית לעומס מתקבלת כאשר התנגדות העומס שווה להתנגדות תבנין: RL=Rth=21.33 kΩR_L=R_{th}=21.33\,\text{k}\Omega. נמצא את הטמפרטורה שבה זה קורה.

1. תנאי ההספק המקסימלי:

20⋅[1+0.003⋅(T−20)]=21.3320\cdot[1+0.003\cdot(T-20)]=21.33

2. פתרון:

1+0.003⋅(T−20)=21.3320=1.06671+0.003\cdot(T-20)=\frac{21.33}{20}=1.0667

T−20=0.06670.003=22.22T-20=\frac{0.0667}{0.003}=22.22

T=20+22.22=42.22∘CT=20+22.22=42.22^\circ\text{C}

תשובה: בטמפרטורה T≈42.2∘CT\approx42.2^\circ\text{C} (RL=21.33 kΩR_L=21.33\,\text{k}\Omega).

שאלה 2 · מתחי צמתים והספקי מקורות במעגל ישר

נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את המתחים בצמתים a ו- b.

(12 נקודות)
ב.

חשבו את ההספקים של המקורות, קבעו אילו מהם פועלים כמקורות ואילו כצרכנים.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

Va=90 VV_a=90\,\text{V}, Vb=120 VV_b=120\,\text{V}

נתון: V1=100 VV_1=100\,\text{V}, V2=60 VV_2=60\,\text{V}, I=4 mAI=4\,\text{mA}, R1=5 kΩR_1=5\,\text{k}\Omega, R2=6 kΩR_2=6\,\text{k}\Omega, R3=10 kΩR_3=10\,\text{k}\Omega, R4=20 kΩR_4=20\,\text{k}\Omega.

מבוקש: VaV_a ו-VbV_b ביחס לאדמה.

סימון על הסרטוט. לפני שכותבים משוואות, מסמנים על המעגל את הצמתים ואת הקווים שווי-הפוטנציאל:

•הקו התחתון (האדמה) הוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}).

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. במעגל חמישה קווים כאלה, כלומר חמישה פוטנציאלים.

•הקו השמאלי (ההדק ++ של V1V_1, הקצה השמאלי של R1R_1 והקצה השמאלי של R4R_4) מחובר לאדמה דרך V1V_1 בלבד, ולכן הפוטנציאל שלו ידוע: 100 V100\,\text{V}.

•הקו שבין R2R_2 להדק ++ של V2V_2 נמצא ב-60 V60\,\text{V}, כי ההדק השלילי של V2V_2 מחובר לאדמה.

•נשארים שני פוטנציאלים לא ידועים: VaV_a (הקו של R1R_1, R2R_2 ו-R3R_3) ו-VbV_b (הקו של R3R_3, R4R_4 ומקור הזרם).

בחירת השיטה. השאלה מבקשת מתחי צמתים, ולפי הסרטוט יש רק שני צמתים שהפוטנציאל שלהם לא ידוע (VaV_a, VbV_b): שתי משוואות. בשיטת זרמי החוגים יש שלושה חוגים. מקור הזרם II נמצא בענף החיצוני של החוג הימני התחתון ואינו משותף לחוג אחר, ולכן זרם החוג הזה ידוע (4 mA4\,\text{mA}), וגם שם נשארות שתי משוואות. אבל משם צריך עוד שלב כדי לחשב מהזרמים את המתחים. לכן שיטת מתחי הצמתים ישירה יותר.

1. זרמי הענפים מתוך הפוטנציאלים. נסמן את כל הזרמים כיוצאים מהצומת הנבדק, וכל זרם לפי חוק אוהם: הפרש הפוטנציאלים בין שני קצות הנגד חלקי ההתנגדות. בצומת aa: דרך R1R_1 אל הקו של 100 V100\,\text{V}, דרך R2R_2 אל הקו של 60 V60\,\text{V} ודרך R3R_3 אל bb. בצומת bb: דרך R3R_3 אל aa ודרך R4R_4 אל הקו של 100 V100\,\text{V}. מקור הזרם II מכניס 4 mA4\,\text{mA} לצומת bb (החץ כלפי מעלה).

2. חוק הזרמים בצומת aa (מתחים ב-V, התנגדויות ב-kΩ\text{k}\Omega, זרמים ב-mA):

Va−1005+Va−606+Va−Vb10=0\frac{V_a-100}{5}+\frac{V_a-60}{6}+\frac{V_a-V_b}{10}=0

3. חוק הזרמים בצומת bb:

Vb−Va10+Vb−10020=4\frac{V_b-V_a}{10}+\frac{V_b-100}{20}=4

4. סידור המשוואות:

(15+16+110)Va−110Vb=20+10=30\left(\frac15+\frac16+\frac1{10}\right)V_a-\frac1{10}V_b=20+10=30, כלומר 0.4667Va−0.1Vb=300.4667V_a-0.1V_b=30

−110Va+(110+120)Vb=5+4=9-\frac1{10}V_a+\left(\frac1{10}+\frac1{20}\right)V_b=5+4=9, כלומר −0.1Va+0.15Vb=9-0.1V_a+0.15V_b=9

5. פתרון. מהמשוואה השנייה: Vb=9+0.1Va0.15=60+0.6667VaV_b=\frac{9+0.1V_a}{0.15}=60+0.6667V_a. נציב בראשונה:

0.4667Va−0.1(60+0.6667Va)=30 ⇒ 0.4Va=36 ⇒ Va=90 V0.4667V_a-0.1(60+0.6667V_a)=30\ \Rightarrow\ 0.4V_a=36\ \Rightarrow\ V_a=90\,\text{V}

Vb=60+0.6667⋅90=120 VV_b=60+0.6667\cdot90=120\,\text{V}

תשובה: Va=90 VV_a=90\,\text{V}, Vb=120 VV_b=120\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

V1V_1: מספק 100 mW100\,\text{mW} (מקור); V2V_2: קולט 300 mW300\,\text{mW} (צרכן); II: מספק 480 mW480\,\text{mW} (מקור)

נשתמש בסרטוט המסומן מסעיף א, ונרשום עליו את הפוטנציאלים שחושבו. מהם נחשב את הזרמים בענפים, ומהזרמים את הזרם דרך כל מקור.

סימון על הסרטוט. אותם קווים שווי-פוטנציאל ואותם צבעים כמו בסעיף א, עם הערכים, ועם הכיוון שבו כל זרם זורם בפועל (החיצים):

•בכל נגד הזרם זורם מהקו בעל הפוטנציאל הגבוה אל הקו בעל הפוטנציאל הנמוך. למשל ב-R3R_3 הזרם זורם מ-bb (120 V120\,\text{V}) אל aa (90 V90\,\text{V}).

•מכיוון החץ ליד כל מקור רואים אם הזרם יוצא מההדק החיובי שלו (המקור מספק הספק) או נכנס אליו (המקור קולט הספק).

1. זרמי הענפים (חוק אוהם, מהפוטנציאלים שבסרטוט):

IR1=100−VaR1=100−905=2 mAI_{R1}=\frac{100-V_a}{R_1}=\frac{100-90}{5}=2\,\text{mA} (מהצומת השמאלי אל aa)

IR4=100−VbR4=100−12020=−1 mAI_{R4}=\frac{100-V_b}{R_4}=\frac{100-120}{20}=-1\,\text{mA}, כלומר 1 mA1\,\text{mA} מ-bb אל הצומת השמאלי

IR2=Va−V2R2=90−606=5 mAI_{R2}=\frac{V_a-V_2}{R_2}=\frac{90-60}{6}=5\,\text{mA} (מ-aa למטה, נכנס להדק ++ של V2V_2)

IR3=Va−VbR3=90−12010=−3 mAI_{R3}=\frac{V_a-V_b}{R_3}=\frac{90-120}{10}=-3\,\text{mA}, כלומר 3 mA3\,\text{mA} מ-bb אל aa

2. המקור V1V_1. הזרם שיוצא מההדק ++ שלו אל הצומת השמאלי מתחלק ל-R1R_1 ול-R4R_4:

IV1=IR1+IR4=2+(−1)=1 mAI_{V1}=I_{R1}+I_{R4}=2+(-1)=1\,\text{mA}

הזרם יוצא מההדק החיובי, ולכן המקור מספק הספק:

PV1=V1⋅IV1=100⋅1 mA=100 mWP_{V1}=V_1\cdot I_{V1}=100\cdot1\,\text{mA}=100\,\text{mW} - פועל כמקור.

3. המקור V2V_2. הזרם IR2=5 mAI_{R2}=5\,\text{mA} נכנס להדק ++ שלו, ולכן הוא קולט הספק (נטען):

PV2=V2⋅IR2=60⋅5 mA=300 mWP_{V2}=V_2\cdot I_{R2}=60\cdot5\,\text{mA}=300\,\text{mW} - פועל כצרכן.

4. מקור הזרם II. הוא דוחף 4 mA4\,\text{mA} מהאדמה אל הצומת bb שמתחו 120 V120\,\text{V}, כלומר הזרם יוצא מההדק בעל המתח הגבוה:

PI=Vb⋅I=120⋅4 mA=480 mWP_I=V_b\cdot I=120\cdot4\,\text{mA}=480\,\text{mW} - פועל כמקור.

5. בדיקת מאזן הספקים. הספק בנגדים:

PR=22⋅5+52⋅6+32⋅10+12⋅20=20+150+90+20=280 mWP_R=2^2\cdot5+5^2\cdot6+3^2\cdot10+1^2\cdot20=20+150+90+20=280\,\text{mW}

מסופק: 100+480=580 mW100+480=580\,\text{mW}; נצרך: 280+300=580 mW280+300=580\,\text{mW} - המאזן מתקיים.

תשובה: V1V_1 מספק 100 mW100\,\text{mW} (מקור), II מספק 480 mW480\,\text{mW} (מקור), V2V_2 קולט 300 mW300\,\text{mW} (צרכן).

שאלה 3 · מעגל זרם חילופין עם מקור זרם תלוי

נתון המעגל הבא:

חשבו את זרם IxI_x ואת הספק הפיזור בנגד R2R_2.

(20 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

Iˉx=5∠0∘ A\bar{I}_x=5\angle0^\circ\,\text{A}, PR2=72 WP_{R2}=72\,\text{W}

נתון: Iˉ1=2∠270∘ A=−j2 A\bar{I}_1=2\angle270^\circ\,\text{A}=-j2\,\text{A}, R1=4.8 ΩR_1=4.8\,\Omega, XL=1.92 ΩX_L=1.92\,\Omega, R2=8 ΩR_2=8\,\Omega, מקור זרם תלוי 1.6⋅Iˉx1.6\cdot\bar{I}_x.

מבוקש: Iˉx\bar{I}_x וההספק בנגד R2R_2.

סימון על הסרטוט. מסמנים על המעגל את הצמתים, את הקווים שווי-הפוטנציאל ואת כיווני הזרמים:

•הקו התחתון הוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). הפוטנציאלים הם פאזורים, אבל הסימון זהה למעגל של זרם ישר: כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל.

•VˉA\bar{V}_A הוא הקו העליון השמאלי: מחוברים אליו Iˉ1\bar{I}_1, R1R_1 והסליל.

•VˉB\bar{V}_B הוא הקו העליון הימני: מחוברים אליו הסליל, המקור התלוי ו-R2R_2.

•הזרם Iˉx\bar{I}_x זורם בסליל מ-BB אל AA, כמו החץ שבאיור. מקור Iˉ1\bar{I}_1 מכניס זרם לצומת AA, והמקור התלוי מכניס 1.6Iˉx1.6\bar{I}_x לצומת BB.

•הזרמים בנגדים, IˉR1\bar{I}_{R1} ו-IˉR2\bar{I}_{R2}, זורמים מלמעלה למטה (החיצים).

בחירת השיטה. במעגל יש שני צמתים שהפוטנציאל שלהם לא ידוע (VˉA\bar{V}_A, VˉB\bar{V}_B), ולכן בשיטת מתחי הצמתים יש שתי משוואות צומת, ועוד הקשר של הגודל השולט Iˉx\bar{I}_x (חוק אוהם על הסליל). בשיטת זרמי החוגים יש שלושה חוגים: את החוג השמאלי קובע Iˉ1\bar{I}_1, והמקור התלוי יושב על הענף המשותף לשני החוגים האחרים, כך שצריך חוג-על ועוד משוואת קשר. כל המקורות במעגל הם מקורות זרם, ומקור זרם נכנס ישירות למשוואת צומת. לכן נבחר בשיטת מתחי הצמתים.

המקור התלוי נשאר במשוואות כמו כל מקור זרם, אבל הזרם שלו כתוב בעזרת Iˉx\bar{I}_x, ולכן Iˉx\bar{I}_x נשאר נעלם עד שמצרפים את משוואת הסליל.

1. חוק הזרמים בצומת BB. נכנס 1.6Iˉx1.6\bar{I}_x מהמקור התלוי, ויוצאים Iˉx\bar{I}_x אל הסליל ו-IˉR2=VˉBR2\bar{I}_{R2}=\frac{\bar{V}_B}{R_2}:

1.6Iˉx=Iˉx+VˉBR2 ⇒ VˉB=0.6Iˉx⋅R2=0.6⋅8⋅Iˉx=4.8Iˉx1.6\bar{I}_x=\bar{I}_x+\frac{\bar{V}_B}{R_2}\ \Rightarrow\ \bar{V}_B=0.6\bar{I}_x\cdot R_2=0.6\cdot8\cdot\bar{I}_x=4.8\bar{I}_x

2. חוק הזרמים בצומת AA. נכנסים Iˉ1\bar{I}_1 ו-Iˉx\bar{I}_x, ויוצא IˉR1=VˉAR1\bar{I}_{R1}=\frac{\bar{V}_A}{R_1}:

Iˉ1+Iˉx=VˉAR1 ⇒ VˉA=4.8(Iˉ1+Iˉx)\bar{I}_1+\bar{I}_x=\frac{\bar{V}_A}{R_1}\ \Rightarrow\ \bar{V}_A=4.8(\bar{I}_1+\bar{I}_x)

3. חוק אוהם בסליל (הזרם Iˉx\bar{I}_x נכנס לסליל מצד BB):

VˉB−VˉA=jXL⋅Iˉx\bar{V}_B-\bar{V}_A=jX_L\cdot\bar{I}_x

נציב: 4.8Iˉx−4.8Iˉ1−4.8Iˉx=j1.92 Iˉx4.8\bar{I}_x-4.8\bar{I}_1-4.8\bar{I}_x=j1.92\,\bar{I}_x, כלומר −4.8Iˉ1=j1.92 Iˉx-4.8\bar{I}_1=j1.92\,\bar{I}_x

4. פתרון:

Iˉx=−4.8 Iˉ1j1.92=−4.8⋅(−j2)j1.92=j9.6j1.92=5∠0∘ A\bar{I}_x=\frac{-4.8\,\bar{I}_1}{j1.92}=\frac{-4.8\cdot(-j2)}{j1.92}=\frac{j9.6}{j1.92}=5\angle0^\circ\,\text{A}

5. המתח על R2R_2 וההספק בו:

VˉB=4.8⋅Iˉx=4.8⋅5=24∠0∘ V\bar{V}_B=4.8\cdot\bar{I}_x=4.8\cdot5=24\angle0^\circ\,\text{V}, כלומר IˉR2=248=3 A\bar{I}_{R2}=\frac{24}{8}=3\,\text{A}

PR2=∣VˉB∣2R2=2428=72 WP_{R2}=\frac{|\bar{V}_B|^2}{R_2}=\frac{24^2}{8}=72\,\text{W}

(בדיקה: VˉA=4.8(−j2+5)=24−j9.6 V\bar{V}_A=4.8(-j2+5)=24-j9.6\,\text{V}, ו-VˉB−VˉAj1.92=j9.6j1.92=5 A\frac{\bar{V}_B-\bar{V}_A}{j1.92}=\frac{j9.6}{j1.92}=5\,\text{A} - מתאים.)

הערה: ערכי הפאזורים נלקחו כערכים יעילים. אילו היו ערכי שיא, ההספק היה 2422⋅8=36 W\frac{24^2}{2\cdot8}=36\,\text{W}.

תשובה: Iˉx=5∠0∘ A\bar{I}_x=5\angle0^\circ\,\text{A}, PR2=72 WP_{R2}=72\,\text{W}.

שאלה 4 · מתח צומת והספקים מרוכבים במעגל חילופין

נתון המעגל הבא:

א.

חשבו את המתח בצומת x.

(10 נקודות)
ב.

חשבו את ההספק S של כל מקור. קבעו איזה מהם פועל כמקור ואיזה כצרכן.

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

Vˉx=−8−j6.14=10.09∠−142.5∘ V\bar{V}_x=-8-j6.14=10.09\angle-142.5^\circ\,\text{V}

נתון: IˉS1=4∠0∘ A\bar{I}_{S1}=4\angle0^\circ\,\text{A}, IˉS2=2∠30∘ A\bar{I}_{S2}=2\angle30^\circ\,\text{A}, VˉS=12∠90∘=j12 V\bar{V}_S=12\angle90^\circ=j12\,\text{V}, XL=4 ΩX_L=4\,\Omega, R1=6 ΩR_1=6\,\Omega, R2=10 ΩR_2=10\,\Omega, XC=8 ΩX_C=8\,\Omega.

מבוקש: Vˉx\bar{V}_x ביחס לאדמה.

סימון על הסרטוט. מסמנים על המעגל את הקווים שווי-הפוטנציאל ואת כיווני הזרמים:

•האדמה היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). הפוטנציאלים הם פאזורים, וכל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל.

•הקו של Vˉx\bar{V}_x מחבר את R1R_1, את הקבל ואת R2R_2. זה הצומת היחיד שמבקשים את הפוטנציאל שלו.

•הקו שבין הקבל להדק ++ של VˉS\bar{V}_S נמצא ב-j12 Vj12\,\text{V}, כי ההדק השלילי של VˉS\bar{V}_S מחובר לאדמה.

•שאר הקווים (בין IˉS1\bar{I}_{S1} לסליל, בין הסליל ל-R1R_1, ובין R2R_2 ל-IˉS2\bar{I}_{S2}) נמצאים בענפים שיש בהם מקור זרם. הזרם בענף כזה נקבע על ידי המקור, ולכן את הפוטנציאלים שלהם לא צריך כדי למצוא את Vˉx\bar{V}_x.

•הזרמים: IˉS1\bar{I}_{S1} נכנס לצומת xx (החץ במקור כלפי מעלה), IˉS2\bar{I}_{S2} יוצא ממנו (החץ כלפי מטה), ו-IˉC\bar{I}_C זורם בענף האמצעי מ-xx למטה.

בחירת השיטה. בשיטת מתחי הצמתים יש רק צומת אחד שהפוטנציאל שלו לא ידוע וקובע את התשובה, Vˉx\bar{V}_x: משוואה אחת. גם בשיטת זרמי החוגים אין מערכת: בכל אחד משני החוגים יש מקור זרם בענף החיצוני, ולכן זרם החוג השמאלי הוא IˉS1\bar{I}_{S1} וזרם החוג הימני הוא IˉS2\bar{I}_{S2}, והענף האמצעי נושא את ההפרש שלהם. בשתי הדרכים מגיעים לאותה משוואה, ולכן מספיק חוק הזרמים בצומת xx וחוק המתחים בענף האמצעי.

1. חוק הזרמים בצומת xx. נכנס IˉS1\bar{I}_{S1}, ויוצאים IˉS2\bar{I}_{S2} ו-IˉC\bar{I}_C:

IˉS1=IˉS2+IˉC ⇒ IˉC=IˉS1−IˉS2\bar{I}_{S1}=\bar{I}_{S2}+\bar{I}_C\ \Rightarrow\ \bar{I}_C=\bar{I}_{S1}-\bar{I}_{S2}

IˉS2=2∠30∘=1.732+j1 A\bar{I}_{S2}=2\angle30^\circ=1.732+j1\,\text{A}

IˉC=4−(1.732+j1)=2.268−j1=2.479∠−23.8∘ A\bar{I}_C=4-(1.732+j1)=2.268-j1=2.479\angle-23.8^\circ\,\text{A}

2. חוק המתחים בענף האמצעי. יורדים מהקו של Vˉx\bar{V}_x דרך הקבל אל הקו של j12 Vj12\,\text{V}. הזרם IˉC\bar{I}_C זורם בקבל מלמעלה למטה, ולכן Vˉx\bar{V}_x שווה לפוטנציאל של הקו התחתון ועוד המתח על הקבל:

Vˉx=VˉS+(−jXC)⋅IˉC=j12+(−j8)(2.268−j1)\bar{V}_x=\bar{V}_S+(-jX_C)\cdot\bar{I}_C=j12+(-j8)(2.268-j1)

(−j8)(2.268−j1)=−8−j18.14(-j8)(2.268-j1)=-8-j18.14

Vˉx=j12−8−j18.14=−8−j6.144 V\bar{V}_x=j12-8-j18.14=-8-j6.144\,\text{V}

3. בצורה קוטבית:

∣Vˉx∣=82+6.1442=10.09 V|\bar{V}_x|=\sqrt{8^2+6.144^2}=10.09\,\text{V}, והזווית ברביע השלישי: 180∘+arctan⁡6.1448=180∘+37.5∘180^\circ+\arctan\frac{6.144}{8}=180^\circ+37.5^\circ, כלומר −142.5∘-142.5^\circ.

תשובה: Vˉx=−8−j6.14 V=10.09∠−142.5∘ V\bar{V}_x=-8-j6.14\,\text{V}=10.09\angle-142.5^\circ\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

SˉIS1=64+j39.4 VA\bar{S}_{I_{S1}}=64+j39.4\,\text{VA} (מקור), SˉIS2=60+j2.64 VA\bar{S}_{I_{S2}}=60+j2.64\,\text{VA} (מקור), SˉVS=12−j27.2 VA\bar{S}_{V_S}=12-j27.2\,\text{VA} (מקור של הספק ממשי)

ההספק המרוכב שמקור מספק הוא Sˉ=Vˉ⋅Iˉ∗\bar{S}=\bar{V}\cdot\bar{I}^*, כאשר Vˉ\bar{V} הוא המתח על המקור ו-Iˉ\bar{I} הזרם שיוצא מההדק החיובי שלו (בכיוון החץ במקור זרם). P>0P>0 - המקור מספק הספק ממשי (פועל כמקור).

סימון על הסרטוט. נשתמש בסרטוט המסומן מסעיף א (אותם צבעים), ונרשום עליו את הפוטנציאלים של ההדקים העליונים של שני מקורות הזרם, שנחשב בשלבים 1 ו-2. ההדק התחתון של כל שלושת המקורות מחובר לאדמה (0 V0\,\text{V}), ולכן המתח על כל מקור הוא הפוטנציאל של הקו שמחובר להדק העליון שלו.

1. המקור IˉS1\bar{I}_{S1}. המתח על המקור (הדק עליון ביחס לאדמה) שווה ל-Vˉx\bar{V}_x ועוד המפל על R1R_1 ו-XLX_L שהזרם עובר בהם לכיוון xx:

VˉS1=Vˉx+IˉS1(R1+jXL)=(−8−j6.144)+4(6+j4)=16+j9.856 V\bar{V}_{S1}=\bar{V}_x+\bar{I}_{S1}(R_1+jX_L)=(-8-j6.144)+4(6+j4)=16+j9.856\,\text{V}

Sˉ1=VˉS1⋅IˉS1∗=(16+j9.856)⋅4=64+j39.43 VA\bar{S}_{1}=\bar{V}_{S1}\cdot\bar{I}_{S1}^*=(16+j9.856)\cdot4=64+j39.43\,\text{VA}

P=64 W>0P=64\,\text{W}>0 - פועל כמקור.

2. המקור IˉS2\bar{I}_{S2}. הזרם בו זורם מלמעלה למטה (מ-xx דרך R2R_2 לאדמה). המתח בהדק העליון שלו:

VˉS2=Vˉx−IˉS2R2=(−8−j6.144)−10(1.732+j1)=−25.32−j16.14 V\bar{V}_{S2}=\bar{V}_x-\bar{I}_{S2}R_2=(-8-j6.144)-10(1.732+j1)=-25.32-j16.14\,\text{V}

החץ פונה מטה, כלומר הזרם יוצא מהמקור בהדק התחתון (אדמה) ונכנס בהדק העליון. ההספק שהמקור מספק:

Sˉ2=−VˉS2⋅IˉS2∗=−(−25.32−j16.14)(1.732−j1)=60+j2.64 VA\bar{S}_{2}=-\bar{V}_{S2}\cdot\bar{I}_{S2}^*=-(-25.32-j16.14)(1.732-j1)=60+j2.64\,\text{VA}

P=60 W>0P=60\,\text{W}>0 - פועל כמקור.

3. המקור VˉS\bar{V}_S. הזרם IˉC=2.268−j1 A\bar{I}_C=2.268-j1\,\text{A} זורם מלמעלה למטה ונכנס להדק ++ של המקור, ולכן הזרם שיוצא מההדק ++ הוא −IˉC-\bar{I}_C:

SˉV=VˉS⋅(−IˉC)∗=j12⋅(−2.268−j1)=12−j27.22 VA\bar{S}_{V}=\bar{V}_S\cdot(-\bar{I}_C)^*=j12\cdot(-2.268-j1)=12-j27.22\,\text{VA}

P=12 W>0P=12\,\text{W}>0 - מספק הספק ממשי, פועל כמקור; Q=−27.22 VARQ=-27.22\,\text{VAR} - הוא קולט הספק עיוור.

4. בדיקת מאזן. הספק בצרכנים:

∣IˉS1∣2(R1+jXL)+∣IˉS2∣2R2+∣IˉC∣2(−jXC)=16(6+j4)+4⋅10+6.143⋅(−j8)=136+j14.85 VA|\bar{I}_{S1}|^2(R_1+jX_L)+|\bar{I}_{S2}|^2R_2+|\bar{I}_C|^2(-jX_C)=16(6+j4)+4\cdot10+6.143\cdot(-j8)=136+j14.85\,\text{VA}

סכום ההספקים שהמקורות מספקים: (64+60+12)+j(39.43+2.64−27.22)=136+j14.85 VA(64+60+12)+j(39.43+2.64-27.22)=136+j14.85\,\text{VA} - מתאים.

הערה: ערכי הפאזורים נלקחו כערכים יעילים.

תשובה: SˉIS1=64+j39.4 VA\bar{S}_{I_{S1}}=64+j39.4\,\text{VA}, SˉIS2=60+j2.64 VA\bar{S}_{I_{S2}}=60+j2.64\,\text{VA}, SˉVS=12−j27.2 VA\bar{S}_{V_S}=12-j27.2\,\text{VA} - שלושתם מספקים הספק ממשי ופועלים כמקורות (VˉS\bar{V}_S קולט הספק עיוור); הצרכנים הם הנגדים, הסליל והקבל.

שאלה 5 · ערך ממוצע ויעיל של סינוס מוסט ומשולש

נתון מעגל המוזן מ-2 מקורות מתח v1(t)v_1(t) ו- v2(t)v_2(t) המכיל נגד RR:

צורות המתחים במקורות מוצגות באיור הבא:

חשבו את הערך הממוצע ואת הערך היעיל של כל אחד מהמקורות.

(20 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

פתרון

תשובה:

v1v_1: Vavg=5 VV_{avg}=5\,\text{V}, Vrms=6.12 VV_{rms}=6.12\,\text{V}; v2v_2: Vavg=1 VV_{avg}=1\,\text{V}, Vrms=2 VV_{rms}=2\,\text{V}

נקרא מהגרפים את רכיב הממוצע (DC) ואת הרכיב המשתנה של כל אות, ונשתמש בנוסחה לערך היעיל של אות המורכב מרכיב קבוע ורכיב חילופין: Vrms=VDC2+Vac,rms2V_{rms}=\sqrt{V_{DC}^2+V_{ac,rms}^2}.

המקור v1(t)v_1(t)

1. קריאת הגרף. האות סינוסי ונע בין 0 V0\,\text{V} ל-10 V10\,\text{V}; בין שני שיאים סמוכים עוברים 100 μs100\,\mu\text{s}:

VDC=10+02=5 VV_{DC}=\frac{10+0}{2}=5\,\text{V}, Vm=10−02=5 VV_m=\frac{10-0}{2}=5\,\text{V}, T1=100 μsT_1=100\,\mu\text{s} (f1=10 kHzf_1=10\,\text{kHz})

כלומר v1(t)=5+5sin⁡(2π⋅104 t) Vv_1(t)=5+5\sin(2\pi\cdot10^4\,t)\,\text{V}.

2. ערך ממוצע. הממוצע של הסינוס על מחזור הוא אפס, ולכן:

V1,avg=5 VV_{1,avg}=5\,\text{V}

3. ערך יעיל. הערך היעיל של הרכיב הסינוסי Vm2\frac{V_m}{\sqrt2}:

V1,rms=VDC2+(Vm2)2=52+522=37.5=6.124 VV_{1,rms}=\sqrt{V_{DC}^2+\left(\frac{V_m}{\sqrt2}\right)^2}=\sqrt{5^2+\frac{5^2}{2}}=\sqrt{37.5}=6.124\,\text{V}

המקור v2(t)v_2(t)

4. קריאת הגרף. האות משולש סימטרי: עולה ליניארית מ-−2 V-2\,\text{V} ל-4 V4\,\text{V} במשך 250 μs250\,\mu\text{s} (מ-375 μs375\,\mu\text{s} ועד 125 μs125\,\mu\text{s} של המחזור הבא) ויורד באותו קצב. זמן המחזור T2=500 μsT_2=500\,\mu\text{s} (f2=2 kHzf_2=2\,\text{kHz}).

VDC=4+(−2)2=1 VV_{DC}=\frac{4+(-2)}{2}=1\,\text{V}, Vm=4−(−2)2=3 VV_m=\frac{4-(-2)}{2}=3\,\text{V}

5. ערך ממוצע. משולש סימטרי סביב 1 V1\,\text{V}, ולכן:

V2,avg=1 VV_{2,avg}=1\,\text{V}

6. ערך יעיל. הערך היעיל של משולש סימטרי בעל משרעת VmV_m הוא Vm3\frac{V_m}{\sqrt3}:

V2,rms=VDC2+(Vm3)2=12+323=4=2 VV_{2,rms}=\sqrt{V_{DC}^2+\left(\frac{V_m}{\sqrt3}\right)^2}=\sqrt{1^2+\frac{3^2}{3}}=\sqrt{4}=2\,\text{V}

תשובה: v1v_1: ממוצע 5 V5\,\text{V}, יעיל 6.12 V6.12\,\text{V}; v2v_2: ממוצע 1 V1\,\text{V}, יעיל 2 V2\,\text{V}.

שאלה 6 · טעינה ופריקה של קבל עם מפסקים

נתון המעגל הבא:

הניחו Vc(0)=0VV_c(0)=0V.

המפסק S1S_1 נסגר בזמן t=0t=0.

כאשר המתח על הדקי הקבל מגיע ל- 6V6V נסגר מפסק S2S_2.

כאשר המתח על הדקי הקבל יורד ל- 0V0V, נפתח מפסק S1S_1.

חשבו ושרטטו את המתח על הדקי הקבל Vc(t)V_c(t) מזמן t=0t=0 ועד למצב המתמיד תוך ציון זמנים, קבועי זמן ומתחים אופייניים.

(20 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

פתרון

תשובה:

שלב 1: Vc=10(1−e−t/2 ms)V_c=10(1-e^{-t/2\,\text{ms}}), מגיע ל-6 V6\,\text{V} ב-t1=1.83 mst_1=1.83\,\text{ms}; שלב 2: τ2=1.286 ms\tau_2=1.286\,\text{ms}, Vc→−0.714 VV_c\to-0.714\,\text{V}, מגיע ל-00 ב-t2=4.71 mst_2=4.71\,\text{ms}; שלב 3: τ3=1.4 ms\tau_3=1.4\,\text{ms}, Vc→−5 VV_c\to-5\,\text{V} (מצב מתמיד אחרי כ-11.7 ms11.7\,\text{ms})

נתון: V1=10 VV_1=10\,\text{V}, V2=−5 VV_2=-5\,\text{V} (ההדק המסומן ++ שלו נמצא ב-−5 V-5\,\text{V} ביחס לאדמה), R1=R2=10 kΩR_1=R_2=10\,\text{k}\Omega, R3=4 kΩR_3=4\,\text{k}\Omega, C=0.1 μFC=0.1\,\mu\text{F}, Vc(0)=0V_c(0)=0.

מבוקש: Vc(t)V_c(t) בשלושת השלבים. בכל שלב המעגל שהקבל רואה הוא מקור תבנין VthV_{th} עם התנגדות RthR_{th}, ולכן

Vc(t)=Vth+(Vc(t0)−Vth)e−(t−t0)/τV_c(t)=V_{th}+\left(V_c(t_0)-V_{th}\right)e^{-(t-t_0)/\tau}, τ=RthC\tau=R_{th}C.

נסמן ב-MM את הצומת שבין R1R_1, R2R_2 והמפסק S2S_2.

ההדקים. בכל שלב מוציאים את הקבל מהמעגל, ושני ההדקים שלו נקראים aa (ההדק העליון, הצד ++ של VcV_c) ו-bb (ההדק התחתון, המחובר לאדמה). מאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם Vth=VabV_{th}=V_{ab}, שאליו הקבל שואף, וגם את ההתנגדות RthR_{th}, שקובעת את קבוע הזמן. בכל שלב יש שני סרטוטים: המעגל עם ההדקים הפתוחים, והמעגל החדש שבו המקורות הבלתי תלויים מאופסים (מקור מתח מוחלף בקצר). במעגל אין מקורות תלויים. מפסק סגור מסורטט כתיל, ומפסק פתוח נשאר כמו באיור. בכל הסרטוטים הקו התחתון (האדמה) הוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}), וכל קו רציף צבוע בצבע אחד.

בחירת השיטה. כשהקבל מוצא, בכל שלב נשאר לכל היותר חוג סגור אחד שזורם בו זרם. לכן אין צורך במערכת משוואות של זרמי חוגים או של מתחי צמתים: מתח תבנין מתקבל מהסרטוט ישירות (שלבים 1 ו-3) או ממשוואת צומת אחת לפי מילמן (שלב 2), והתנגדות תבנין מצירופי טור ומקביל במעגל החדש.

שלב 1: S1S_1 סגור, S2S_2 פתוח (0≤t≤t10\le t\le t_1)

•S2S_2 פתוח, ולכן הענף של R3R_3 ו-V2V_2 מנותק מ-MM: הקו שבין R3R_3 ל-V2V_2 נמצא ב-−5 V-5\,\text{V}, ובענף לא זורם זרם, ולכן גם הקטע שבין R3R_3 ל-S2S_2 נמצא ב-−5 V-5\,\text{V} (אותו צבע).

•ההדקים aa, bb פתוחים, ולכן גם ב-R1R_1 וב-R2R_2 לא זורם זרם (I=0I=0). על נגד שלא זורם בו זרם אין מפל מתח, ולכן כל הקו העליון, מההדק החיובי של V1V_1 עד aa, באותו פוטנציאל ובאותו צבע: 10 V10\,\text{V}.

1. מהסרטוט: Vth1=Va−Vb=10−0=10 VV_{th1}=V_a-V_b=10-0=10\,\text{V}, כלומר הקבל שואף ל-V1=10 VV_1=10\,\text{V}.

2. המעגל החדש להתנגדות תבנין (V1V_1 ו-V2V_2 מוחלפים בקצר):

הקו השמאלי התאחד עם קו האדמה. מ-aa עוברים דרך R2R_2 אל MM, ומשם דרך R1R_1 אל קו האדמה, שהוא bb. R3R_3 תלוי על S2S_2 הפתוח ולא זורם בו זרם. לכן R1R_1 ו-R2R_2 בטור:

Rth1=R1+R2=20 kΩR_{th1}=R_1+R_2=20\,\text{k}\Omega

τ1=Rth1C=20 kΩ⋅0.1 μF=2 ms\tau_1=R_{th1}C=20\,\text{k}\Omega\cdot0.1\,\mu\text{F}=2\,\text{ms}

Vc(t)=10(1−e−t/2 ms) VV_c(t)=10\left(1-e^{-t/2\,\text{ms}}\right)\,\text{V}

3. מתי Vc=6 VV_c=6\,\text{V}:

6=10(1−e−t1/2) ⇒ e−t1/2=0.4 ⇒ t1=2⋅ln⁡104=1.833 ms6=10\left(1-e^{-t_1/2}\right)\ \Rightarrow\ e^{-t_1/2}=0.4\ \Rightarrow\ t_1=2\cdot\ln\frac{10}{4}=1.833\,\text{ms}

שלב 2: S1S_1 ו-S2S_2 סגורים (t1≤t≤t2t_1\le t\le t_2)

•עכשיו MM מחובר ל-V1V_1 דרך R1R_1 ול-V2V_2 דרך R3R_3. הפוטנציאל של MM, VMV_M, הוא הנעלם.

•ב-R2R_2 לא זורם זרם (ההדק aa פתוח), ולכן הקו של aa באותו פוטנציאל כמו MM ובאותו צבע: Vth2=VMV_{th2}=V_M.

•הזרם II זורם בחוג V1→R1→M→R3→V2V_1\to R_1\to M\to R_3\to V_2, בכיוון החיצים.

4. מתח תבנין. משוואת צומת אחת ב-MM, לפי מילמן:

Vth2=VM=V1R1+V2R31R1+1R3=1010+−54110+14=−0.250.35=−0.714 VV_{th2}=V_M=\frac{\frac{V_1}{R_1}+\frac{V_2}{R_3}}{\frac{1}{R_1}+\frac{1}{R_3}}=\frac{\frac{10}{10}+\frac{-5}{4}}{\frac{1}{10}+\frac{1}{4}}=\frac{-0.25}{0.35}=-0.714\,\text{V}

בדיקה בחוק המתחים. בסרטוט יש חוג אחד, ובו I=V1−V2R1+R3=10−(−5)14 kΩ=1.071 mAI=\frac{V_1-V_2}{R_1+R_3}=\frac{10-(-5)}{14\,\text{k}\Omega}=1.071\,\text{mA}. הפוטנציאל יורד לאורך R1R_1: VM=10−1.071⋅10=−0.714 VV_M=10-1.071\cdot10=-0.714\,\text{V}. מתאים.

5. התנגדות תבנין. המעגל החדש:

R1R_1 ו-R3R_3 מחוברים שניהם בין MM לקו האדמה, כלומר במקביל, ו-R2R_2 מחבר אותם בטור אל aa:

Rth2=R2+R1∥R3=10+10⋅410+4=10+2.857=12.86 kΩR_{th2}=R_2+R_1\parallel R_3=10+\frac{10\cdot4}{10+4}=10+2.857=12.86\,\text{k}\Omega

τ2=Rth2C=12.86 kΩ⋅0.1 μF=1.286 ms\tau_2=R_{th2}C=12.86\,\text{k}\Omega\cdot0.1\,\mu\text{F}=1.286\,\text{ms}

6. הקבל מתחיל מ-6 V6\,\text{V} ופורק לכיוון −0.714 V-0.714\,\text{V}:

Vc(t)=−0.714+6.714 e−(t−1.833)/1.286 VV_c(t)=-0.714+6.714\,e^{-(t-1.833)/1.286}\,\text{V} (tt ב-ms)

7. מתי Vc=0V_c=0:

0=−0.714+6.714 e−Δt2/1.286 ⇒ Δt2=1.286⋅ln⁡6.7140.714=1.286⋅ln⁡9.4=2.881 ms0=-0.714+6.714\,e^{-\Delta t_2/1.286}\ \Rightarrow\ \Delta t_2=1.286\cdot\ln\frac{6.714}{0.714}=1.286\cdot\ln9.4=2.881\,\text{ms}

t2=t1+Δt2=1.833+2.881=4.713 mst_2=t_1+\Delta t_2=1.833+2.881=4.713\,\text{ms}

שלב 3: S1S_1 פתוח, S2S_2 סגור (t≥t2t\ge t_2)

•S1S_1 פתוח, ולכן V1V_1 מנותק: רק הקו הקצר שבין V1V_1 ל-S1S_1 נמצא ב-10 V10\,\text{V}.

•אין חוג סגור, ולכן לא זורם זרם באף נגד, ואין עליהם מפלי מתח. כל הקו מ-R1R_1 דרך MM ו-R3R_3 עד ההדק החיובי של V2V_2, וגם הקו של aa, באותו פוטנציאל ובאותו צבע: −5 V-5\,\text{V}.

8. מהסרטוט: Vth3=−5 VV_{th3}=-5\,\text{V}, כלומר הקבל שואף ל-V2=−5 VV_2=-5\,\text{V}.

9. המעגל החדש להתנגדות תבנין:

מ-aa עוברים דרך R2R_2 אל MM, ומשם דרך R3R_3 אל קו האדמה (V2V_2 הוחלף בקצר). R1R_1 תלוי על S1S_1 הפתוח ולא זורם בו זרם. לכן R2R_2 ו-R3R_3 בטור:

Rth3=R2+R3=14 kΩR_{th3}=R_2+R_3=14\,\text{k}\Omega

τ3=14 kΩ⋅0.1 μF=1.4 ms\tau_3=14\,\text{k}\Omega\cdot0.1\,\mu\text{F}=1.4\,\text{ms}

Vc(t)=−5+5 e−(t−4.713)/1.4 VV_c(t)=-5+5\,e^{-(t-4.713)/1.4}\,\text{V}

10. מצב מתמיד. אחרי כ-5τ3=7 ms5\tau_3=7\,\text{ms} (כלומר בערך ב-t≈4.71+7=11.7 mst\approx4.71+7=11.7\,\text{ms}) הקבל מגיע ל-Vc=−5 VV_c=-5\,\text{V} ונשאר שם.

11. שרטוט: עלייה מעריכית מ-00 ל-6 V6\,\text{V} (שואפת ל-10 V10\,\text{V}), ירידה מעריכית מ-6 V6\,\text{V} ל-00 (שואפת ל-−0.714 V-0.714\,\text{V}), וירידה מעריכית מ-00 אל −5 V-5\,\text{V}.

t [ms]V_c [V]024681012-6-4-224686 V, 1.83 ms0 V, 4.71 ms

תשובה: 0→1.83 ms0\to1.83\,\text{ms}: Vc=10(1−e−t/2 ms)V_c=10(1-e^{-t/2\,\text{ms}}) עד 6 V6\,\text{V} (τ1=2 ms\tau_1=2\,\text{ms}); 1.83→4.71 ms1.83\to4.71\,\text{ms}: Vc=−0.714+6.714e−(t−1.83)/1.286V_c=-0.714+6.714e^{-(t-1.83)/1.286} עד 0 V0\,\text{V} (τ2=1.286 ms\tau_2=1.286\,\text{ms}); מ-4.71 ms4.71\,\text{ms}: Vc=−5+5e−(t−4.71)/1.4V_c=-5+5e^{-(t-4.71)/1.4}, מצב מתמיד −5 V-5\,\text{V} (τ3=1.4 ms\tau_3=1.4\,\text{ms}).

שאלה 7 · מיישר חצי גל עם שנאי וקבל סינון

נתון המעגל הבא ואופיין של דיודה:

המפסק פתוח:

א.

חשבו את המתח vi(t)v_i(t). ציינו ערך מרבי של המתח ורשמו את הביטוי למתח זה.

(4 נקודות)
ב.

חשבו את ערכו המרבי, הממוצע והיעיל של מתח המוצא VoV_o.

(6 נקודות)

המפסק סגור:

ג.

חשבו את מתח המוצא המקסימלי, את גליות המתח ΔVo\Delta V_o במוצא ואת הערך המינימלי של מתח המוצא.

(6 נקודות)
ד.

חשבו את המתח האחורי המקסימלי על הדיודה כאשר:

(1)

הקבל מנותק.

(2)

הקבל מחובר.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

vi(t)=8sin⁡(314t) Vv_i(t)=8\sin(314t)\,\text{V}, Vi,max=8 VV_{i,max}=8\,\text{V}

נתון: vs(t)=120sin⁡(314t) Vv_s(t)=120\sin(314t)\,\text{V}, יחס השנאי 15:115:1 (מוריד).

מבוקש: המתח במשני.

1. ערך מרבי. המתח במשני קטן פי יחס הליפופים:

Vi,max=Vs,maxn=12015=8 VV_{i,max}=\frac{V_{s,max}}{n}=\frac{120}{15}=8\,\text{V}

2. הביטוי. התדר והמופע אינם משתנים בשנאי:

vi(t)=8sin⁡(314t) Vv_i(t)=8\sin(314t)\,\text{V}

תשובה: vi(t)=8sin⁡(314t) Vv_i(t)=8\sin(314t)\,\text{V}, ערך מרבי 8 V8\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

Vo,max=7.1 VV_{o,max}=7.1\,\text{V}, Vo,avg=2.26 VV_{o,avg}=2.26\,\text{V}, Vo,rms=3.55 VV_{o,rms}=3.55\,\text{V}

כשהמפסק פתוח המעגל הוא מיישר חצי גל עם עומס התנגדותי. לפי האופיין הדיודה מוליכה עם מפל קבוע של 0.9 V0.9\,\text{V}, ובחצי השלילי היא נתק (Vo=0V_o=0).

1. ערך מרבי:

Vo,max=Vi,max−Vγ=8−0.9=7.1 VV_{o,max}=V_{i,max}-V_\gamma=8-0.9=7.1\,\text{V}

2. ערך ממוצע (מתח מיושר חצי גל):

Vo,avg=Vo,maxπ=7.13.1416=2.26 VV_{o,avg}=\frac{V_{o,max}}{\pi}=\frac{7.1}{3.1416}=2.26\,\text{V}

3. ערך יעיל:

Vo,rms=Vo,max2=7.12=3.55 VV_{o,rms}=\frac{V_{o,max}}{2}=\frac{7.1}{2}=3.55\,\text{V}

(בחישוב קירבנו את המוצא לחצי סינוס בשיא 7.1 V7.1\,\text{V}. אם מתחשבים בכך שהדיודה מתחילה להוליך רק כש-vi>0.9 Vv_i>0.9\,\text{V}, מתקבל Vo,avg≈2.11 VV_{o,avg}\approx2.11\,\text{V} ו-Vo,rms≈3.44 VV_{o,rms}\approx3.44\,\text{V}.)

תשובה: Vo,max=7.1 VV_{o,max}=7.1\,\text{V}, Vo,avg=2.26 VV_{o,avg}=2.26\,\text{V}, Vo,rms=3.55 VV_{o,rms}=3.55\,\text{V}.

סעיף ג

תשובה:

Vo,max=7.1 VV_{o,max}=7.1\,\text{V}, ΔVo=1.42 V\Delta V_o=1.42\,\text{V}, Vo,min=5.68 VV_{o,min}=5.68\,\text{V}

כשהמפסק סגור הקבל נטען לשיא המתח ומתפרק דרך RLR_L בין השיאים. נתון: RL=100 ΩR_L=100\,\Omega, C=1000 μFC=1000\,\mu\text{F}; התדר f=ω2π=3142π≈50 Hzf=\frac{\omega}{2\pi}=\frac{314}{2\pi}\approx50\,\text{Hz}.

1. מתח מוצא מקסימלי. הקבל נטען לשיא מתח המשני פחות מפל הדיודה:

Vo,max=8−0.9=7.1 VV_{o,max}=8-0.9=7.1\,\text{V}

2. גליות. במיישר חצי גל הקבל מתפרק במשך מחזור שלם T=1fT=\frac1f בקירוב, ולכן:

ΔVo=Vo,maxf⋅RL⋅C=7.150⋅100⋅1000⋅10−6=7.15=1.42 V\Delta V_o=\frac{V_{o,max}}{f\cdot R_L\cdot C}=\frac{7.1}{50\cdot100\cdot1000\cdot10^{-6}}=\frac{7.1}{5}=1.42\,\text{V}

3. ערך מינימלי:

Vo,min=Vo,max−ΔVo=7.1−1.42=5.68 VV_{o,min}=V_{o,max}-\Delta V_o=7.1-1.42=5.68\,\text{V}

תשובה: Vo,max=7.1 VV_{o,max}=7.1\,\text{V}, ΔVo=1.42 V\Delta V_o=1.42\,\text{V}, Vo,min=5.68 VV_{o,min}=5.68\,\text{V}.

סעיף ד

(1)
תשובה:

PIV=8 VPIV=8\,\text{V}

בחצי המחזור השלילי הדיודה נתק. בלי קבל אין זרם בעומס ולכן Vo=0V_o=0, וכל מתח המשני נופל על הדיודה בכיוון אחורי.

1. המתח האחורי על הדיודה: VR=Vo−vi=0−viV_R=V_o-v_i=0-v_i, והוא מקסימלי כאשר vi=−8 Vv_i=-8\,\text{V}:

PIV=Vi,max=8 VPIV=V_{i,max}=8\,\text{V}

תשובה: PIV=8 VPIV=8\,\text{V}.

(2)
תשובה:

PIV≈15.1 VPIV\approx15.1\,\text{V}

כשהקבל מחובר, הקתודה של הדיודה מוחזקת על ידי הקבל במתח חיובי בזמן שהאנודה יורדת לשיא השלילי של המשני. המתח האחורי הוא סכום שני המתחים.

1. המתח האחורי על הדיודה: VR=Vo−viV_R=V_o-v_i. במקרה הגרוע הקבל עדיין טעון ל-Vo,maxV_{o,max} כאשר vi=−8 Vv_i=-8\,\text{V}:

PIV=Vo,max+Vi,max=7.1+8=15.1 VPIV=V_{o,max}+V_{i,max}=7.1+8=15.1\,\text{V}

(בפועל הקבל מתפרק מעט עד לשיא השלילי, כך שהמתח מעט נמוך יותר; לתכנון לוקחים את הערך המקסימלי.)

תשובה: PIV≈15.1 VPIV\approx15.1\,\text{V} (בערך פי שניים מבלי הקבל).

שאלה 8 · מיתוג ממסר בטרנזיסטור MOSFET

נתון המעגל הבא ואות מבוא (סעיף ג'):

נתוני הטרנזיסטור:

K=50[mAV2]K=50\left[\frac{mA}{V^2}\right], VT=4VV_T=4V.

נתוני הממסר:

זרם תפיסה - 90 mA90\,mA.

זרם שחרור - 60 mA60\,mA.

א.

עבור Vi=5VV_i=5V האם הטרנזיסטור נמצא במצב אוהמי? הוכיחו.

(3 נקודות)
ב.

חשבו את מתח VDSV_{DS} כאשר Vi=8VV_i=8V.

(3 נקודות)
ג.

מתח המבוא למעגל הוא כמתואר באיור. בהנחה ש- VDD≫VDSV_{DD}\gg V_{DS}, חשבו את אורך הפולס המינימלי TT הדרוש לתפיסת הממסר.

(8 נקודות)
ד.

אם T=15 msecT=15\,msec חשבו את זמן שיחרור הממסר.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

לא - הטרנזיסטור ברוויה: ID=50 mAI_D=50\,\text{mA}, VDS=14 V>VGS−VT=1 VV_{DS}=14\,\text{V}>V_{GS}-V_T=1\,\text{V}

נתון: K=50 mAV2K=50\,\frac{\text{mA}}{\text{V}^2}, VT=4 VV_T=4\,\text{V}, VDD=24 VV_{DD}=24\,\text{V}, r=200 Ωr=200\,\Omega, VGS=Vi=5 VV_{GS}=V_i=5\,\text{V}.

מבוקש: באיזה מצב הטרנזיסטור. נניח מצב רוויה, נחשב, ונבדוק את התנאי.

1. הטרנזיסטור מוליך, כי VGS=5 V>VT=4 VV_{GS}=5\,\text{V}>V_T=4\,\text{V}.

2. הנחה: רוויה.

ID=K(VGS−VT)2=50⋅(5−4)2=50 mAI_D=K(V_{GS}-V_T)^2=50\cdot(5-4)^2=50\,\text{mA}

3. המתח VDSV_{DS}. במצב מתמיד בזרם ישר הסליל הוא קצר, ולכן במעגל השפך נשאר רק rr (הדיודה במתח אחורי ואינה מוליכה):

VDS=VDD−ID⋅r=24−50 mA⋅200 Ω=24−10=14 VV_{DS}=V_{DD}-I_D\cdot r=24-50\,\text{mA}\cdot200\,\Omega=24-10=14\,\text{V}

4. בדיקת התנאי. VGS−VT=1 VV_{GS}-V_T=1\,\text{V}, ו-VDS=14 V>1 VV_{DS}=14\,\text{V}>1\,\text{V} - תנאי הרוויה מתקיים, ההנחה נכונה.

(הזרם 50 mA50\,\text{mA} קטן מזרם התפיסה 90 mA90\,\text{mA}, ולכן הממסר לא נתפס.)

תשובה: לא. הטרנזיסטור במצב רוויה ולא במצב אוהמי: ID=50 mAI_D=50\,\text{mA}, VDS=14 V>VGS−VT=1 VV_{DS}=14\,\text{V}>V_{GS}-V_T=1\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

VDS=0.308 VV_{DS}=0.308\,\text{V} (מצב אוהמי, ID=118.5 mAI_D=118.5\,\text{mA})

נתחיל שוב בהנחת רוויה, נראה שהיא נכשלת, ונפתור במצב אוהמי.

1. הנחת רוויה:

ID=K(VGS−VT)2=50⋅(8−4)2=800 mAI_D=K(V_{GS}-V_T)^2=50\cdot(8-4)^2=800\,\text{mA}

VDS=24−0.8⋅200=−136 VV_{DS}=24-0.8\cdot200=-136\,\text{V} - בלתי אפשרי, ולכן הטרנזיסטור במצב אוהמי.

2. משוואות המצב האוהמי. הזרם בטרנזיסטור שווה לזרם דרך rr (הסליל קצר במצב מתמיד):

ID=K[2(VGS−VT)VDS−VDS2]I_D=K\left[2(V_{GS}-V_T)V_{DS}-V_{DS}^2\right], ID=VDD−VDSrI_D=\frac{V_{DD}-V_{DS}}{r}

(זרמים ב-A, K=0.05 AV2K=0.05\,\frac{\text{A}}{\text{V}^2}):

24−VDS200=0.05[2⋅4⋅VDS−VDS2]\frac{24-V_{DS}}{200}=0.05\left[2\cdot4\cdot V_{DS}-V_{DS}^2\right]

3. סידור:

0.12−0.005VDS=0.4VDS−0.05VDS20.12-0.005V_{DS}=0.4V_{DS}-0.05V_{DS}^2

0.05VDS2−0.405VDS+0.12=00.05V_{DS}^2-0.405V_{DS}+0.12=0

4. פתרון המשוואה הריבועית:

VDS=0.405±0.4052−4⋅0.05⋅0.122⋅0.05=0.405±0.37420.1V_{DS}=\frac{0.405\pm\sqrt{0.405^2-4\cdot0.05\cdot0.12}}{2\cdot0.05}=\frac{0.405\pm0.3742}{0.1}

VDS=7.79 VV_{DS}=7.79\,\text{V} או VDS=0.308 VV_{DS}=0.308\,\text{V}.

הפתרון 7.79 V7.79\,\text{V} נפסל כי במצב אוהמי צריך VDS<VGS−VT=4 VV_{DS}<V_{GS}-V_T=4\,\text{V}. לכן VDS=0.308 VV_{DS}=0.308\,\text{V}.

5. הזרם:

ID=24−0.308200=118.5 mAI_D=\frac{24-0.308}{200}=118.5\,\text{mA} (גדול מזרם התפיסה - הממסר נתפס).

תשובה: VDS=0.308 VV_{DS}=0.308\,\text{V} (מצב אוהמי).

סעיף ג

תשובה:

Tmin=13.86 msT_{min}=13.86\,\text{ms}

כשהפולס עולה ל-8 V8\,\text{V} הטרנזיסטור מוליך כמתג סגור (VDS≈0V_{DS}\approx0), והזרם בסליל הממסר עולה מעריכית מאפס. הממסר נתפס כשהזרם מגיע ל-90 mA90\,\text{mA}, לכן הפולס חייב להימשך לפחות עד אז.

1. קבוע הזמן של סליל הממסר:

τ=Lr=2 H200 Ω=10 ms\tau=\frac{L}{r}=\frac{2\,\text{H}}{200\,\Omega}=10\,\text{ms}

2. הזרם הסופי (בהנחה VDS≈0V_{DS}\approx0):

Imax=VDDr=24200=120 mAI_{max}=\frac{V_{DD}}{r}=\frac{24}{200}=120\,\text{mA}

3. עליית הזרם (הזרם ההתחלתי אפס, כי הסליל לא הוליך לפני הפולס):

i(t)=120(1−e−t/10 ms) mAi(t)=120\left(1-e^{-t/10\,\text{ms}}\right)\,\text{mA}

4. הזמן להגעה לזרם התפיסה:

90=120(1−e−T/10) ⇒ e−T/10=120−90120=0.2590=120\left(1-e^{-T/10}\right)\ \Rightarrow\ e^{-T/10}=\frac{120-90}{120}=0.25

T=10⋅ln⁡4=13.86 msT=10\cdot\ln4=13.86\,\text{ms}

תשובה: Tmin=13.86 msT_{min}=13.86\,\text{ms}.

סעיף ד

תשובה:

הממסר משתחרר 4.41 ms4.41\,\text{ms} אחרי סוף הפולס, כלומר ב-t≈19.41 mst\approx19.41\,\text{ms}

בסוף הפולס הטרנזיסטור נקטע, אבל הזרם בסליל אינו יכול להשתנות בבת אחת. הוא ממשיך לזרום במעגל הסגור סליל - rr - דיודה (הדיודה האידיאלית מוליכה ומגינה על הטרנזיסטור), ודועך מעריכית. הממסר משתחרר כשהזרם יורד ל-60 mA60\,\text{mA}.

1. הזרם בסוף הפולס (t=T=15 mst=T=15\,\text{ms}):

i(T)=120(1−e−15/10)=120⋅(1−0.2231)=93.22 mAi(T)=120\left(1-e^{-15/10}\right)=120\cdot(1-0.2231)=93.22\,\text{mA}

(גדול מ-90 mA90\,\text{mA}, ולכן הממסר אכן נתפס.)

2. דעיכת הזרם. הדיודה אידיאלית, ולכן ההתנגדות במעגל הדעיכה היא rr בלבד ו-τ=Lr=10 ms\tau=\frac{L}{r}=10\,\text{ms}:

i(t′)=93.22 e−t′/10 ms mAi(t')=93.22\,e^{-t'/10\,\text{ms}}\,\text{mA}, כאשר t′t' נמדד מסוף הפולס.

3. הזמן לירידה לזרם השחרור:

60=93.22 e−t′/10 ⇒ t′=10⋅ln⁡93.2260=4.41 ms60=93.22\,e^{-t'/10}\ \Rightarrow\ t'=10\cdot\ln\frac{93.22}{60}=4.41\,\text{ms}

4. ביחס לתחילת הפולס: t=15+4.41=19.41 mst=15+4.41=19.41\,\text{ms}.

t [ms]i [mA]05101520253002040608010012013.86 ms93.2 mA19.41 ms

תשובה: הממסר משתחרר 4.41 ms4.41\,\text{ms} אחרי סוף הפולס, כלומר כ-19.41 ms19.41\,\text{ms} מתחילת הפולס.

שאלה 9 · שאלות אמריקאיות: זנר, מקדם הספק, מקורות תלויים, רכיב

לשאלה זו 4 סעיפים (ערך כל סעיף – 5 נקודות)

יש לענות על כל הסעיפים 9.1-9.4.

נתונים המעגל הבא ואופיין דיודת זנר:

9.1.

מתח המוצא VoV_o שווה ל:

א. 4V4V

ב. 0V0V

ג. 0.7V0.7V

ד. 3V3V

(5 נקודות)

כדי לשפר מקדם הספק בעל אופי השראי של מערכת חשמלית מסוימת, יש:

9.2.

א. להוסיף קבלים בטור לעומס.

ב. להוסיף קבלים במקביל לעומס.

ג. להוסיף סלילים בטור לעומס.

ד. להוסיף סלילים במקביל לעומס.

(5 נקודות)

נתון המעגל הבא:

9.3.

הביטוי VOIS\frac{V_O}{I_S} שווה ל:

א. −5-5

ב. +5+5

ג. −7.6-7.6

ד. −0.4-0.4

(5 נקודות)

במעגל ז"ח נמדדו על רכיב מסוים מתח וזרם כדלהלן:

v(t)=4⋅sin⁡(2⋅π⋅f⋅t−30∘)v(t)=4\cdot\sin(2\cdot\pi\cdot f\cdot t-30^\circ)

i(t)=3⋅sin⁡(2⋅π⋅f⋅t+60∘)i(t)=3\cdot\sin(2\cdot\pi\cdot f\cdot t+60^\circ)

9.4.

מהו הרכיב?

א. נגד

ב. קבל

ג. סליל

ד. שילוב של סליל ונגד

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף 9.1

תשובה:

ד. 3V3V

נבדוק אם דיודת הזנר מוליכה. המתח VoV_o הוא המתח על RLR_L (ועל הזנר שמחובר אליו במקביל).

1. כיוון הזנר. הקתודה של הזנר מחוברת לצומת העליון והאנודה לאדמה. המקור מעלה את הצומת העליון למתח חיובי, ולכן הזנר בממתח אחורי. לפי האופיין, בכיוון האחורי הזנר מוליך רק כשהמתח עליו מגיע ל-4 V4\,\text{V}.

2. המתח בלי הזנר (מחלק מתח):

Vo=VS⋅RLR1+RL=6⋅100100+100=3 VV_o=V_S\cdot\frac{R_L}{R_1+R_L}=6\cdot\frac{100}{100+100}=3\,\text{V}

3. בדיקה. 3 V<4 V3\,\text{V}<4\,\text{V}, ולכן הזנר לא מגיע לפריצה ונשאר נתק, וההנחה נכונה.

תשובה: ד. Vo=3 VV_o=3\,\text{V}

סעיף 9.2

תשובה:

ב. להוסיף קבלים במקביל לעומס.

עומס בעל אופי השראי צורך הספק עיוור חיובי (QL>0Q_L>0), והזרם שלו מפגר אחרי המתח.

1. קבל מספק הספק עיוור (QC<0Q_C<0) שמקזז את ההספק העיוור של העומס, וכך הזווית φ\varphi בין המתח לזרם הכולל קטנה ומקדם ההספק cos⁡φ\cos\varphi גדל.

2. חיבור במקביל שומר על מתח העומס ללא שינוי (העומס ממשיך לקבל את מתח הרשת), ורק הזרם הכולל מהרשת קטן. חיבור בטור היה משנה את המתח על העומס.

3. הוספת סלילים רק מגדילה את ההספק העיוור ההשראי ומרעה את מקדם ההספק.

תשובה: ב. להוסיף קבלים במקביל לעומס.

סעיף 9.3

תשובה:

א. −5-5

נעבור משלב לשלב: מ-ISI_S אל IR2I_{R2}, ממנו אל VR3V_{R3}, וממנו אל VoV_o.

סימון על הסרטוט. הקו התחתון משותף לשלושת החלקים והוא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). כל קו עליון רציף צבוע בצבע אחד, והפוטנציאל שלו רשום ביחס ל-ISI_S (כפי שיתקבל בשלבים 1-3):

•שלושת החלקים מחוברים זה לזה רק בקו התחתון ודרך המקורות התלויים: החלק האמצעי "מרגיש" את הראשון רק דרך IR2I_{R2}, והחלק הימני את האמצעי רק דרך VR3V_{R3}.

•בחלק האמצעי, הזרם IR3I_{R3} זורם בקו העליון מ-R3R_3 אל המקור התלוי (החץ), כלומר ב-R3R_3 הוא זורם מלמטה למעלה.

בחירת השיטה. כל חלק הוא מעגל פשוט: בחלק הראשון שני נגדים במקביל (מחלק זרם), באמצעי מקור זרם עם נגד אחד, ובימני שני נגדים בטור (מחלק מתח). לכן אין צורך במערכת משוואות; פותרים חלק אחרי חלק, משמאל לימין.

1. השלב הראשון. ISI_S מתחלק בין R1R_1 ו-R2R_2 השווים (מחלק זרם):

IR2=IS⋅R1R1+R2=IS⋅1010+10=0.5 ISI_{R2}=I_S\cdot\frac{R_1}{R_1+R_2}=I_S\cdot\frac{10}{10+10}=0.5\,I_S

(הפוטנציאל של הקו העליון: 10⋅0.5 IS=5IS10\cdot0.5\,I_S=5I_S.)

2. השלב השני. המקור התלוי מושך 5IR25I_{R2} מהצומת העליון כלפי מטה, ולכן הזרם ב-R3R_3 זורם מלמטה למעלה, IR3=5IR2=2.5 ISI_{R3}=5I_{R2}=2.5\,I_S, והמתח VR3V_{R3} (הדק ++ למעלה) שלילי:

VR3=−5IR2⋅R3=−5⋅0.5 IS⋅0.4=−ISV_{R3}=-5I_{R2}\cdot R_3=-5\cdot0.5\,I_S\cdot0.4=-I_S

3. השלב השלישי. מקור המתח התלוי 10VR310V_{R3} מזין את R4R_4 ו-R5R_5 בטור (מחלק מתח). הקו בין המקור ל-R4R_4 נמצא ב-10VR3=−10IS10V_{R3}=-10I_S:

Vo=10VR3⋅R5R4+R5=10⋅(−IS)⋅2020+20=−5 ISV_o=10V_{R3}\cdot\frac{R_5}{R_4+R_5}=10\cdot(-I_S)\cdot\frac{20}{20+20}=-5\,I_S

4. VoIS=−5 Ω\frac{V_o}{I_S}=-5\,\Omega

תשובה: א. −5-5

סעיף 9.4

תשובה:

ב. קבל

נשווה את המופעים של המתח והזרם.

1. הפרש המופע:

φ=φv−φi=−30∘−60∘=−90∘\varphi=\varphi_v-\varphi_i=-30^\circ-60^\circ=-90^\circ

כלומר הזרם מקדים את המתח ב-90∘90^\circ בדיוק.

2. זיהוי. בנגד φ=0\varphi=0, בסליל הזרם מפגר ב-90∘90^\circ, ובשילוב סליל ונגד הזרם מפגר בזווית שבין 0∘0^\circ ל-90∘90^\circ. זרם שמקדים את המתח ב-90∘90^\circ מאפיין קבל אידיאלי.

3. העכבה: Zˉ=4∠−30∘3∠60∘=1.333∠−90∘ Ω=−j1.333 Ω\bar{Z}=\frac{4\angle-30^\circ}{3\angle60^\circ}=1.333\angle-90^\circ\,\Omega=-j1.333\,\Omega - ריאקטנס קיבולי טהור.

תשובה: ב. קבל

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.