דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט תורת החשמל ומבוא לאלקטרוניקה 97111 - קיץ 2022 מועד ב'

הנדסת אלקטרוניקה · סמל 97111 · 21 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בתורת החשמל ומבוא לאלקטרוניקה, קיץ 2022 מועד ב', כל 21 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: 21 שאלות בשאלון. השאלון מחולק לשני חלקים.

חלק א' – שאלות סגורות

יש לענות על 10 שאלות בלבד, מתוך השאלות 1-15.

ערך כל שאלה: 4 נקודות, סה"כ 40 נקודות.

חלק ב' – שאלות פתוחות

יש לענות על 4 שאלות בלבד, מתוך השאלות 16-21.

ערך כל שאלה: 15 נקודות, סה"כ 60 נקודות.

סה"כ: 100 נקודות.

חלק א' – שאלות סגורות (40 נקודות): בחלק זה 15 שאלות. יש לענות על 10 שאלות בלבד, ערך כל שאלה 4 נקודות. יש להקיף בעיגול את התשובה הנכונה.

חלק ב' – שאלות פתוחות (60 נקודות): בחלק זה 6 שאלות. עליכם לענות על 4 שאלות בלבד, ערך כל שאלה 15 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. נוסחאון מצורף לבחינה.

3. מילון אנגלי – שפת אם (רגיל או אלקטרוני).

נוסחאון מה"ט בתורת החשמל ומבוא לאלקטרוניקה - להורדה ב-PDF, 63 עמודים.

שאלה 1 · טמפרטורה של מוליך לפי שינוי התנגדות

התנגדות של מוליך נחושת היא 8Ω8\Omega בטמפרטורה של 200c20^0c. חימום המוליך העלה את התנגדותו ל- 12Ω12\Omega.

מקדם הטמפרטורה של הנחושת הוא α=0.005210c\alpha=0.0052\frac{1}{^0c}.

מהי הטמפרטורה לאחר החימום?

א. 2200c220^0c

ב. 1010c101^0c

ג. 212.30c212.3^0c

ד. 116.10c116.1^0c

◂ פתרון מלא לשאלה 1

פתרון

תשובה:

ד. t2≈116.1∘Ct_2\approx116.1^\circ\text{C}

נתון: R1=8 ΩR_1=8\,\Omega בטמפרטורה t1=20∘Ct_1=20^\circ\text{C}, R2=12 ΩR_2=12\,\Omega אחרי החימום, α=0.0052 1∘C\alpha=0.0052\,\frac{1}{^\circ\text{C}}.

מבוקש: הטמפרטורה t2t_2 אחרי החימום.

ההתנגדות של מוליך מתכתי משתנה באופן קווי עם הטמפרטורה: R2=R1[1+α (t2−t1)]R_2=R_1\left[1+\alpha\,(t_2-t_1)\right]. נבודד מכאן את הפרש הטמפרטורות ואז את t2t_2.

1. היחס בין ההתנגדויות: R2R1=128=1.5\frac{R_2}{R_1}=\frac{12}{8}=1.5, ולכן α Δt=1.5−1=0.5\alpha\,\Delta t=1.5-1=0.5.

2. הפרש הטמפרטורות:

Δt=R2/R1−1α=0.50.0052=96.15∘C\Delta t=\frac{R_2/R_1-1}{\alpha}=\frac{0.5}{0.0052}=96.15^\circ\text{C}

3. הטמפרטורה הסופית:

t2=t1+Δt=20+96.15=116.15∘C≈116.1∘Ct_2=t_1+\Delta t=20+96.15=116.15^\circ\text{C}\approx116.1^\circ\text{C}

תשובה: ד. t2≈116.1∘Ct_2\approx116.1^\circ\text{C}

שאלה 2 · חישוב נגד טורי לזרם כולל נתון

באיור לשאלה 2 נתון המעגל החשמלי הבא:

מה צריך להיות ערכו של הנגד R1R_1 כדי שיזרום עבורו במעגל זרם כולל בשיעור I=2AI=2\text{A}?

א. 10Ω10\Omega

ב. 7.4Ω7.4\Omega

ג. 5.2Ω5.2\Omega

ד. 6Ω6\Omega

◂ פתרון מלא לשאלה 2

פתרון

תשובה:

ג. R1=5.2 ΩR_1=5.2\,\Omega

נתון: UT=20 VU_T=20\,\text{V}, R2=3 ΩR_2=3\,\Omega, R3=5 ΩR_3=5\,\Omega, R4=4 ΩR_4=4\,\Omega, R5=8 ΩR_5=8\,\Omega, הזרם הכולל I=2 AI=2\,\text{A}.

מבוקש: R1R_1.

סימון על הסרטוט.

•ההדק השלילי של המקור נבחר כנקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). ההדק החיובי מחובר לכל הקו השמאלי, ולכן הוא נמצא ב-20 V20\,\text{V}.

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. VXV_X הוא הקו הימני, שאליו מחוברים R3R_3, R5R_5 ו-R1R_1.

•הקו שבין R2R_2 ל-R3R_3 והקו שבין R4R_4 ל-R5R_5 אינם צמתים שבהם הזרם מתפצל: בכל ענף כזה שני הנגדים בטור.

•הזרמים: II יוצא מההדק החיובי, מתפצל ל-I23I_{23} בענף העליון ול-I45I_{45} בענף האמצעי, ושניהם חוזרים יחד דרך R1R_1 אל ההדק השלילי (בכיוון החץ).

בחירת השיטה. בסרטוט רואים שני קווים בלבד שהזרם מתפצל ביניהם (הקו של 20 V20\,\text{V} והקו של VXV_X), ושני ענפים טוריים ביניהם. זה מעגל טורי-מקבילי פשוט, ולכן אין צורך בשיטת זרמי החוגים או בשיטת מתחי הצמתים: מספיק לחשב התנגדות שקולה.

1. ההתנגדות הכוללת הדרושה:

RT=UTI=202=10 ΩR_T=\frac{U_T}{I}=\frac{20}{2}=10\,\Omega

2. בענף העליון R2R_2 ו-R3R_3 בטור: R23=3+5=8 ΩR_{23}=3+5=8\,\Omega. בענף האמצעי R4R_4 ו-R5R_5 בטור: R45=4+8=12 ΩR_{45}=4+8=12\,\Omega.

3. שני הענפים מחוברים בין אותם שני קווים (הקו של 20 V20\,\text{V} והקו של VXV_X), ולכן הם במקביל:

Rp=R23⋅R45R23+R45=8⋅128+12=4.8 ΩR_{p}=\frac{R_{23}\cdot R_{45}}{R_{23}+R_{45}}=\frac{8\cdot12}{8+12}=4.8\,\Omega

4. R1R_1 בטור עם החלק המקבילי, ולכן:

R1=RT−Rp=10−4.8=5.2 ΩR_1=R_T-R_p=10-4.8=5.2\,\Omega

5. בדיקה לפי הפוטנציאלים בסרטוט: על R1R_1 נופל I⋅R1=2⋅5.2=10.4 VI\cdot R_1=2\cdot5.2=10.4\,\text{V}, ולכן VX=10.4 VV_X=10.4\,\text{V}. על החלק המקבילי נשאר 20−10.4=9.6 V20-10.4=9.6\,\text{V}, ומכאן I23=9.68=1.2 AI_{23}=\frac{9.6}{8}=1.2\,\text{A} ו-I45=9.612=0.8 AI_{45}=\frac{9.6}{12}=0.8\,\text{A}. סכומם 2 A2\,\text{A}, כמו הזרם הכולל.

תשובה: ג. R1=5.2 ΩR_1=5.2\,\Omega

שאלה 3 · Distance between capacitor plates

Given the data of a specific parallel-plate capacitor:

•Capacitance of the capacitor - 2.65 pF2.65\,pF.

•Surface area of each plate – 15 cm215\,cm^2.

•The relative dielectric constant of the material between plates is 2.

Calculate the separation distance between the capacitor's plates.

א. 2mm2mm

ב. 3mm3mm

ג. 5mm5mm

ד. 10mm10mm

◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

ד. d≈10 mmd\approx10\,\text{mm}

נתון: C=2.65 pFC=2.65\,\text{pF}, שטח כל לוח A=15 cm2=15⋅10−4 m2A=15\,\text{cm}^2=15\cdot10^{-4}\,\text{m}^2, εr=2\varepsilon_r=2.

מבוקש: המרחק dd בין הלוחות.

קיבול של קבל לוחות: C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_r A}{d}, ומכאן d=ε0εrACd=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_r A}{C}, עם ε0=8.854⋅10−12 Fm\varepsilon_0=8.854\cdot10^{-12}\,\frac{\text{F}}{\text{m}}.

1. המונה:

ε0εrA=8.854⋅10−12⋅2⋅15⋅10−4=2.656⋅10−14 F⋅m\varepsilon_0\varepsilon_r A=8.854\cdot10^{-12}\cdot2\cdot15\cdot10^{-4}=2.656\cdot10^{-14}\,\text{F}\cdot\text{m}

2. המרחק:

d=2.656⋅10−142.65⋅10−12=1.002⋅10−2 m≈10 mmd=\frac{2.656\cdot10^{-14}}{2.65\cdot10^{-12}}=1.002\cdot10^{-2}\,\text{m}\approx10\,\text{mm}

תשובה: ד. d≈10 mmd\approx10\,\text{mm}

שאלה 4 · שקול תבנין של מעגל פשוט

באיור לשאלה 4 נתון מעגל חשמלי.

מהו שקול תבנין בין הנקודות A ו- B?

א. UTh=0V  RTh=12ΩU_{Th}=0V\ \ R_{Th}=12\Omega

ב. UTh=30V  RTh=12ΩU_{Th}=30V\ \ R_{Th}=12\Omega

ג. UTh=30V  RTh=50ΩU_{Th}=30V\ \ R_{Th}=50\Omega

ד. UTh=50V  RTh=12ΩU_{Th}=50V\ \ R_{Th}=12\Omega

◂ פתרון מלא לשאלה 4

פתרון

תשובה:

ב. UTh=30 VU_{Th}=30\,\text{V}, RTh=12 ΩR_{Th}=12\,\Omega

נתון: E1=50 VE_1=50\,\text{V}, R1=12 ΩR_1=12\,\Omega, R2=8 ΩR_2=8\,\Omega, R3=30 ΩR_3=30\,\Omega.

מבוקש: מתח תבנין והתנגדות תבנין בין A ל-B.

ההדקים. מעגל התמורה של תבנין נבנה ביחס לשני ההדקים A ו-B. אליהם לא מחובר עומס, ולכן הם כבר פתוחים. מאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם UTh=UABU_{Th}=U_{AB} וגם את ההתנגדות השקולה RThR_{Th}.

שלב 1: מתח תבנין. המעגל עם ההדקים הפתוחים והקווים שווי-הפוטנציאל:

•הקו התחתון (ההדק השלילי של E1E_1) נבחר כנקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). ההדק B מחובר אליו, ולכן VB=0V_B=0.

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד. הקו שבין E1E_1 ל-R1R_1 נמצא ב-50 V50\,\text{V}. ההדק A מחובר בתיל ישיר לקצה העליון של R3R_3, ולכן מתח A הוא המתח על R3R_3.

•ההדקים פתוחים, ולכן במעגל חוג אחד בלבד, ובו זורם זרם אחד II בכיוון החץ: מההדק החיובי של E1E_1 דרך R1R_1, R2R_2 ו-R3R_3 חזרה.

בחירת השיטה. בחוג אחד אין צורך בשיטת זרמי החוגים או בשיטת מתחי הצמתים: מספיק מחלק מתח (חוק המתחים של קירכהוף על החוג).

1. הזרם בחוג:

I=E1R1+R2+R3=5012+8+30=1 AI=\frac{E_1}{R_1+R_2+R_3}=\frac{50}{12+8+30}=1\,\text{A}

2. מתח תבנין הוא המתח על R3R_3 (מחלק מתח):

UTh=E1⋅R3R1+R2+R3=50⋅3012+8+30=30 VU_{Th}=E_1\cdot\frac{R_3}{R_1+R_2+R_3}=50\cdot\frac{30}{12+8+30}=30\,\text{V}

ההדק A חיובי ביחס ל-B.

3. בדיקה לפי הפוטנציאלים בסרטוט. הולכים מהקו של 50 V50\,\text{V} בכיוון הזרם, ובכל נגד הפוטנציאל יורד ב-I⋅RI\cdot R:

VA=E1−I⋅R1−I⋅R2=50−12−8=30 VV_A=E_1-I\cdot R_1-I\cdot R_2=50-12-8=30\,\text{V}

(בין R1R_1 ל-R2R_2 הפוטנציאל הוא 50−12=38 V50-12=38\,\text{V}.)

שלב 2: התנגדות תבנין. מאפסים את המקור הבלתי תלוי: E1E_1 מוחלף בקצר. במעגל אין מקורות תלויים, ולכן במעגל החדש נשארים רק הנגדים:

4. במעגל החדש הקו השמאלי התאחד עם הקו התחתון, כלומר עם ההדק B. מההדק A רואים שתי דרכים אל B: דרך R3R_3 ישירות, ודרך R2R_2 ו-R1R_1 בטור (אל הקו שהתאחד עם B). לכן R1+R2R_1+R_2 מקבילים ל-R3R_3:

RTh=(R1+R2)⋅R3R1+R2+R3=20⋅3050=12 ΩR_{Th}=\frac{(R_1+R_2)\cdot R_3}{R_1+R_2+R_3}=\frac{20\cdot30}{50}=12\,\Omega

תשובה: ב. UTh=30 VU_{Th}=30\,\text{V}, RTh=12 ΩR_{Th}=12\,\Omega

שאלה 5 · הספק מבוזבז בהתנגדות פנימית של סוללה

נתון מעגל חשמלי המכיל סוללה בעלת ארבעה תאים זהים המחוברים בטור.

כל תא הוא בעל כא"מ של 2.5V2.5V והתנגדות פנימית של 0.14Ω0.14\Omega, הסוללה מחוברת לעומס שהתנגדותו RL=4.44ΩR_L=4.44\Omega.

מהו ההספק המתבזבז בסוללה?

א. 17.76W17.76W

ב. 20W20W

ג. 2.24W2.24W

ד. 0W0W

◂ פתרון מלא לשאלה 5

פתרון

תשובה:

ג. Pr=2.24 WP_r=2.24\,\text{W}

נתון: 4 תאים בטור, לכל תא E=2.5 VE=2.5\,\text{V} ו-r=0.14 Ωr=0.14\,\Omega; עומס RL=4.44 ΩR_L=4.44\,\Omega.

מבוקש: ההספק שמתבזבז (הופך לחום) בתוך הסוללה, כלומר בהתנגדות הפנימית שלה.

1. בחיבור טורי הכא"מ וההתנגדויות הפנימיות מתחברים:

ET=4⋅2.5=10 VE_T=4\cdot2.5=10\,\text{V}, rT=4⋅0.14=0.56 Ω\quad r_T=4\cdot0.14=0.56\,\Omega

2. הזרם במעגל (חוק אוהם למעגל שלם):

I=ETrT+RL=100.56+4.44=105=2 AI=\frac{E_T}{r_T+R_L}=\frac{10}{0.56+4.44}=\frac{10}{5}=2\,\text{A}

3. ההספק המתבזבז בהתנגדות הפנימית:

Pr=I2rT=22⋅0.56=2.24 WP_r=I^2 r_T=2^2\cdot0.56=2.24\,\text{W}

(לבדיקה: בעומס PL=22⋅4.44=17.76 WP_L=2^2\cdot4.44=17.76\,\text{W}, והסוללה מפיקה בסך הכול ETI=20 W=17.76+2.24E_T I=20\,\text{W}=17.76+2.24.)

תשובה: ג. Pr=2.24 WP_r=2.24\,\text{W}

שאלה 6 · Expression of measured voltage waveform

The voltage-waveform, as measured by an oscilloscope, is shown in the figure.

What is the expression for the measured voltage?

א. u(t)=15sin⁡2π⋅2.5⋅103t (V)u(t)=15\sin2\pi\cdot2.5\cdot10^3t\,(V)

ב. u(t)=10+20sin⁡2π⋅5⋅103t (V)u(t)=10+20\sin2\pi\cdot5\cdot10^3t\,(V)

ג. u(t)=15sin⁡2π⋅5⋅103t (V)u(t)=15\sin2\pi\cdot5\cdot10^3t\,(V)

ד. u(t)=10+15sin⁡2π⋅5⋅103t (V)u(t)=10+15\sin2\pi\cdot5\cdot10^3t\,(V)

◂ פתרון מלא לשאלה 6

פתרון

תשובה:

ד. u(t)=10+15sin⁡(2π⋅5⋅103t) Vu(t)=10+15\sin(2\pi\cdot5\cdot10^3t)\,\text{V}

נתון: מהגרף - המתח המרבי Umax=25 VU_{max}=25\,\text{V}, המתח המזערי Umin=−5 VU_{min}=-5\,\text{V}, ובפרק הזמן 00 עד 1 ms1\,\text{ms} יש 5 מחזורים שלמים. בזמן t=0t=0 האות נמצא בערכו הממוצע ועולה, כלומר זה סינוס בלי מופע התחלתי.

מבוקש: הביטוי u(t)=U0+Umsin⁡(2πft)u(t)=U_0+U_m\sin(2\pi f t).

1. הרכיב הישר (הממוצע) הוא אמצע הדרך בין המרבי למזערי:

U0=Umax+Umin2=25+(−5)2=10 VU_0=\frac{U_{max}+U_{min}}{2}=\frac{25+(-5)}{2}=10\,\text{V}

2. המשרעת היא חצי מהטווח:

Um=Umax−Umin2=25−(−5)2=15 VU_m=\frac{U_{max}-U_{min}}{2}=\frac{25-(-5)}{2}=15\,\text{V}

3. זמן המחזור והתדר:

T=1 ms5=0.2 msT=\frac{1\,\text{ms}}{5}=0.2\,\text{ms}, f=1T=10.2⋅10−3=5⋅103 Hz\quad f=\frac{1}{T}=\frac{1}{0.2\cdot10^{-3}}=5\cdot10^3\,\text{Hz}

4. הביטוי: u(t)=10+15sin⁡(2π⋅5⋅103t) Vu(t)=10+15\sin(2\pi\cdot5\cdot10^3t)\,\text{V}

תשובה: ד. u(t)=10+15sin⁡(2π⋅5⋅103t) Vu(t)=10+15\sin(2\pi\cdot5\cdot10^3t)\,\text{V}

שאלה 7 · קיבול במעגל LC טורי לפי עכבה

סליל בעל השראות L=2.5HL=2.5H שאפשר להתעלם מהתנגדותו מחובר עם קבל בטור למקור מתח שתדירותו היא 800Hz800Hz, עכבת המעגל היא 10kΩ10k\Omega.

מהי קיבוליות הקבל?

א. 0.0755μF0.0755\mu F

ב. 0.1755μF0.1755\mu F

ג. 0.2755μF0.2755\mu F

ד. 0.3755μF0.3755\mu F

◂ פתרון מלא לשאלה 7

פתרון

תשובה:

א. C≈0.0775 μFC\approx0.0775\,\mu\text{F} (התשובה הקרובה: 0.0755 μF0.0755\,\mu\text{F})

נתון: L=2.5 HL=2.5\,\text{H} (ללא התנגדות), קבל בטור, f=800 Hzf=800\,\text{Hz}, עכבת המעגל Z=10 kΩZ=10\,\text{k}\Omega.

מבוקש: הקיבול CC.

במעגל טורי של סליל וקבל בלבד העכבה היא ההפרש בין ההיגבים: Z=∣XL−XC∣Z=|X_L-X_C|. נחשב את XLX_L, נמצא את XCX_C ומתוכו את CC.

1. התדירות הזוויתית:

ω=2πf=2π⋅800=5026.5 rads\omega=2\pi f=2\pi\cdot800=5026.5\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}

2. היגב הסליל:

XL=ωL=5026.5⋅2.5=12566 ΩX_L=\omega L=5026.5\cdot2.5=12566\,\Omega

3. היגב הקבל. כאן XL>ZX_L>Z, ולכן המעגל השראי ו-XC=XL−ZX_C=X_L-Z:

XC=12566−10000=2566 ΩX_C=12566-10000=2566\,\Omega

(האפשרות XC=XL+Z=22566 ΩX_C=X_L+Z=22566\,\Omega נותנת C=0.0088 μFC=0.0088\,\mu\text{F}, שאינו בין התשובות.)

4. הקיבול:

C=1ωXC=15026.5⋅2566=7.75⋅10−8 F=0.0775 μFC=\frac{1}{\omega X_C}=\frac{1}{5026.5\cdot2566}=7.75\cdot10^{-8}\,\text{F}=0.0775\,\mu\text{F}

התוצאה 0.0775 μF0.0775\,\mu\text{F} קרובה מאוד לתשובה א (0.0755 μF0.0755\,\mu\text{F}); נראה שבתשובה הוחלפו שתי ספרות. שאר התשובות רחוקות מאוד.

תשובה: א. C≈0.0775 μFC\approx0.0775\,\mu\text{F}

שאלה 8 · מדידת התנגדות והשראות של סליל

כדי למצוא את התנגדותו ואת השראותו של הסליל, הוא חובר למקור מתח חילופין, שתדרו 50HZ50H_Z כפי שמוצג בתרשים לשאלה 8:

קריאות מכשירי המדידה הן:

– מד זרם 5A

– מד המתח 230V

– מד ההספק 600W

מהי השראות הסליל?

א. אי אפשר לדעת.

ב. L=0.05HL=0.05H

ג. L=0.125HL=0.125H

ד. L=0.255HL=0.255H

◂ פתרון מלא לשאלה 8

פתרון

תשובה:

ג. L≈0.125 HL\approx0.125\,\text{H}

נתון: f=50 Hzf=50\,\text{Hz}, I=5 AI=5\,\text{A}, U=230 VU=230\,\text{V}, P=600 WP=600\,\text{W}.

מבוקש: ההשראות LL של הסליל.

מד ההספק מודד הספק ממשי, וזה מתפתח רק בהתנגדות RR של הסליל. מהמתח והזרם נקבל את העכבה, ומשתיהן את ההיגב.

1. ההתנגדות:

P=I2R ⇒ R=PI2=60052=24 ΩP=I^2R\ \Rightarrow\ R=\frac{P}{I^2}=\frac{600}{5^2}=24\,\Omega

2. העכבה:

Z=UI=2305=46 ΩZ=\frac{U}{I}=\frac{230}{5}=46\,\Omega

3. ההיגב ההשראי:

XL=Z2−R2=462−242=39.24 ΩX_L=\sqrt{Z^2-R^2}=\sqrt{46^2-24^2}=39.24\,\Omega

4. ההשראות:

L=XL2πf=39.242π⋅50=0.1249 H≈0.125 HL=\frac{X_L}{2\pi f}=\frac{39.24}{2\pi\cdot50}=0.1249\,\text{H}\approx0.125\,\text{H}

תשובה: ג. L≈0.125 HL\approx0.125\,\text{H}

שאלה 9 · השראות במעגל RLC בתהודה

באיור לשאלה 9 נתון מעגל RLC טורי הנמצא במצב תהודה.

התדירות הזוויתית במצב תהודה היא 5⋅103 rad/sec5\cdot10^3\,rad/sec.

מהו ערכו של הסליל?

א. 2mH2mH

ב. 5mH5mH

ג. 10mH10mH

ד. 12mH12mH

◂ פתרון מלא לשאלה 9

פתרון

תשובה:

א. L=2 mHL=2\,\text{mH}

נתון: R=10 ΩR=10\,\Omega, C=20 μFC=20\,\mu\text{F}, ω0=5⋅103 rads\omega_0=5\cdot10^3\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}.

מבוקש: LL.

בתהודה XL=XCX_L=X_C, כלומר ω0=1LC\omega_0=\frac{1}{\sqrt{LC}}, ומכאן L=1ω02CL=\frac{1}{\omega_0^2C} (ההתנגדות לא משפיעה על תדר התהודה).

1. ω02=(5⋅103)2=25⋅106 rad2s2\omega_0^2=(5\cdot10^3)^2=25\cdot10^6\,\frac{\text{rad}^2}{\text{s}^2}

2. L=125⋅106⋅20⋅10−6=1500=2⋅10−3 H=2 mHL=\frac{1}{25\cdot10^6\cdot20\cdot10^{-6}}=\frac{1}{500}=2\cdot10^{-3}\,\text{H}=2\,\text{mH}

תשובה: א. L=2 mHL=2\,\text{mH}

שאלה 10 · הספק ממשי בעומס תלת מופעי בכוכב

באיור לשאלה 10 נתונה רשת תלת מופעית, מתח שלוב UL=400VU_L=400V.

הרשת מזינה עומס תלת מופעי מאוזן, שסליליו מחוברים בחיבור כוכב.

כל אחת מן העכבות כוללת נגד שהתנגדותו RL=10ΩR_L=10\Omega והיגב משרן XL=5ΩX_L=5\Omega.

מהו ההספק הממשי (הפעיל) של העומס התלת מופעי?

א. 3719.7W3719.7W

ב. 5467.8W5467.8W

ג. 12.793kW12.793kW

ד. 8374.1W8374.1W

◂ פתרון מלא לשאלה 10

פתרון

תשובה:

ג. P≈12.8 kWP\approx12.8\,\text{kW}

נתון: UL=400 VU_L=400\,\text{V}, עומס מאוזן בכוכב, בכל מופע Zˉ=10+j5 Ω\bar Z=10+j5\,\Omega.

מבוקש: ההספק הממשי הכולל.

בכוכב מתח המופע קטן פי 3\sqrt3 מהמתח השלוב, וזרם הקו שווה לזרם המופע. ההספק הממשי מתפתח רק בנגדים.

1. מתח מופע:

Uph=UL3=4003=230.94 VU_{ph}=\frac{U_L}{\sqrt3}=\frac{400}{\sqrt3}=230.94\,\text{V}

2. גודל העכבה:

Z=R2+XL2=102+52=11.18 ΩZ=\sqrt{R^2+X_L^2}=\sqrt{10^2+5^2}=11.18\,\Omega

3. זרם המופע:

Iph=UphZ=230.9411.18=20.66 AI_{ph}=\frac{U_{ph}}{Z}=\frac{230.94}{11.18}=20.66\,\text{A}

4. ההספק הממשי הכולל:

P=3Iph2R=3⋅20.662⋅10=12800 W=12.8 kWP=3I_{ph}^2R=3\cdot20.66^2\cdot10=12800\,\text{W}=12.8\,\text{kW}

(באותה תוצאה: P=3ULILcos⁡φP=\sqrt3U_LI_L\cos\varphi עם cos⁡φ=RZ=0.894\cos\varphi=\frac{R}{Z}=0.894.)

התשובה הקרובה היא ג (12.793 kW12.793\,\text{kW}); ההפרש נובע מעיגול בדרך.

תשובה: ג. P≈12.8 kWP\approx12.8\,\text{kW}

שאלה 11 · מצבי הולכה של דיודות זנר במעגל

באיור א' לשאלה 11 נתון המעגל החשמלי הבא:

באיור ב' לשאלה 11 מוצג אופיין הדיודות D1D_1 ו- D2D_2:

מהו ההיגד הנכון?

א. הדיודה D1D_1 תמיד במצב קטעון לכן לא עובר דרכה זרם, הדיודה D2D_2 מעבירה זרם למעגל החשמלי.

ב. הדיודה D2D_2 מוליכה זרם בהולכה אחורית, הדיודה D1D_1 מוליכה זרם בהולכה קדמית.

ג. הדיודה D1D_1 מוליכה זרם בהולכה אחורית, הדיודה D2D_2 מוליכה זרם בהולכה קדמית.

ד. הדיודה D1D_1 תמיד מוליכה זרם בהולכה קדמית, הדיודה D2D_2 יכולה להוליך רק כאשר הדיודה נמצאת בהולכה אחורית.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

פתרון

תשובה:

ג. D1D_1 בהולכה אחורית (פריצת זנר), D2D_2 בהולכה קדמית

נתון: E=40 VE=40\,\text{V}, R1=0.25 kΩR_1=0.25\,\text{k}\Omega, R2=0.2 kΩR_2=0.2\,\text{k}\Omega, R3R_3 (ערכו לא נתון). לפי האופיין, שתי הדיודות הן דיודות זנר אידיאליות: בכיוון הקדמי מוליכות עם מפל 0 V0\,\text{V}, ובכיוון האחורי מוליכות כשהמתח ההפוך מגיע ל-10 V10\,\text{V}.

מבוקש: באיזה מצב נמצאת כל דיודה.

נסמן ב-VNV_N את מתח הצומת שבין R1R_1, D1D_1 ו-D2D_2 ביחס להדק השלילי של המקור. הזרם יוצא מההדק החיובי של EE דרך R1R_1 אל הצומת, ולכן VN>0V_N>0.

1. הדיודה D2D_2: האנודה שלה בצומת והקתודה לצד R3R_3. הצומת חיובי, ולכן D2D_2 בממתח קדמי ומוליכה בהולכה קדמית (המתח עליה 0 V0\,\text{V}, ו-VR3=VNV_{R3}=V_N).

2. הדיודה D1D_1: הקתודה שלה בצומת והאנודה לצד R2R_2, ומשם להדק השלילי. הצומת חיובי, ולכן D1D_1 בממתח אחורי - היא לא יכולה להוליך בהולכה קדמית. היא תוליך בהולכה אחורית (פריצת זנר) אם VN>10 VV_N>10\,\text{V}.

3. נבדוק אם הצומת עולה מעל 10 V10\,\text{V}. אילו D1D_1 לא הוליכה, היה VNV_N נקבע ממחלק המתח R1R_1-R3R_3:

VN=E⋅R3R1+R3=40⋅R3250+R3V_N=E\cdot\frac{R_3}{R_1+R_3}=40\cdot\frac{R_3}{250+R_3}

זה גדול מ-10 V10\,\text{V} לכל R3>83.3 ΩR_3>83.3\,\Omega, כלומר לכל ערך מעשי של נגד העומס. למשל עבור R3=1 kΩR_3=1\,\text{k}\Omega: כאשר D1D_1 פורצת, משוואת הזרמים בצומת היא 40−VN250=VN−10200+VN1000\frac{40-V_N}{250}=\frac{V_N-10}{200}+\frac{V_N}{1000}, ומתקבל VN=21 VV_N=21\,\text{V}, זרם D1D_1 הוא 21−10200=55 mA\frac{21-10}{200}=55\,\text{mA} וזרם R3R_3 הוא 21 mA21\,\text{mA}.

4. לכן D1D_1 מוליכה בהולכה אחורית ו-D2D_2 בהולכה קדמית. ההיגדים האחרים שגויים: D1D_1 לא "תמיד בקטעון" (היא פורצת), D1D_1 לעולם לא בהולכה קדמית (הצומת חיובי), ו-D2D_2 בממתח קדמי ולא אחורי.

תשובה: ג. D1D_1 מוליכה בהולכה אחורית, D2D_2 בהולכה קדמית

שאלה 12 · תחום הקטעון של טרנזיסטור

מהו תחום הקטעון של טרנזיסטור?

א. כאשר מתח בסיס האמיטר VBEV_{BE} קטן ממתח ההולכה של הטרנזיסטור VBEonV_{BE_{on}} והמתח VCE=VCCV_{CE}=V_{CC}.

ב. כאשר מתח בסיס האמיטר VBEV_{BE} קטן ממתח ההולכה של הטרנזיסטור VBEonV_{BE_{on}} והמתח VCE≠VCCV_{CE}\neq V_{CC}.

ג. כאשר מתח בסיס האמיטר VBEV_{BE} גדול ממתח ההולכה של הטרנזיסטור VBEonV_{BE_{on}} והמתח VCE=0VV_{CE}=0V.

ד. כאשר מתח בסיס אמיטר VBEV_{BE} גדול ממתח ההולכה של הטרנזיסטור VBEonV_{BE_{on}} והמתח VCE=VCCV_{CE}=V_{CC}.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

פתרון

תשובה:

א. VBE<VBEonV_{BE}<V_{BE_{on}} ו-VCE=VCCV_{CE}=V_{CC}

נבחן מה קורה בטרנזיסטור כשהוא בקטעון:

1. צומת בסיס-אמיטר מתנהג כמו דיודה: כל עוד VBEV_{BE} קטן ממתח ההולכה VBEonV_{BE_{on}} (כ-0.7 V0.7\,\text{V} בסיליקון), הצומת לא מוליך, ולכן IB=0I_B=0.

2. בלי זרם בסיס אין גם זרם קולט: IC=βIB=0I_C=\beta I_B=0.

3. כשהזרם בנגד הקולט (ובנגד האמיטר) הוא אפס, אין עליהם מפל מתח, ולכן כל מתח ההזנה נופל על הטרנזיסטור: VCE=VCC−ICRC=VCCV_{CE}=V_{CC}-I_CR_C=V_{CC}.

לעומת זאת VBE>VBEonV_{BE}>V_{BE_{on}} עם VCE≈0V_{CE}\approx0 הוא תחום הרוויה, ו-VBE>VBEonV_{BE}>V_{BE_{on}} עם VCE=VCCV_{CE}=V_{CC} אינו אפשרי (אם יש זרם קולט יש מפל על RCR_C).

תשובה: א. VBE<VBEonV_{BE}<V_{BE_{on}} ו-VCE=VCCV_{CE}=V_{CC}

שאלה 13 · מגבר שרת כמשווה מתחים

המגבר משמש משווה בין שני מתחי הכניסה V+V^+ ו- V−V^- כמתואר באיור לשאלה 13.

מהו ההיגד הנכון?

א. כאשר המתח ברגל החיובית הוא V−<V+V^-<V^+ מתח המוצא יהיה שווה Vout=V+Vout=V^+.

ב. כאשר המתח ברגל החיובית הוא V−<V+V^-<V^+ מתח המוצא יהיה שווה Vout=0VVout=0V.

ג. כאשר המתח ברגל החיובית הוא V−<V+V^-<V^+ מתח המוצא יהיה שווה בקירוב למתח ההזנה החיובית Vout=VCCVout=V_{CC}.

ד. כאשר המתח ברגל החיובית הוא V−<V+V^-<V^+ אי אפשר לדעת מהו מתח המוצא.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

פתרון

תשובה:

ג. Vout≈+VCCV_{out}\approx+V_{CC}

במשווה, מגבר השרת עובד בחוג פתוח (בלי משוב). מתח המוצא שלו הוא Vout=AOL (V+−V−)V_{out}=A_{OL}\,(V^+-V^-), כאשר הגבר החוג הפתוח AOLA_{OL} גדול מאוד (סדר גודל 10510^5 ומעלה).

1. כאשר V+>V−V^+>V^-, ההפרש V+−V−V^+-V^- חיובי, ואפילו הפרש של מילי-וולטים בודדים מוכפל בהגבר עצום.

2. מתח המוצא לא יכול לעבור את מתחי ההזנה, ולכן המגבר נכנס לרוויה החיובית: Vout≈+VCCV_{out}\approx+V_{CC}.

3. (במקרה ההפוך, V+<V−V^+<V^-, המוצא ברוויה השלילית Vout≈−VCCV_{out}\approx-V_{CC}.)

תשובה: ג. Vout≈+VCCV_{out}\approx+V_{CC}

שאלה 14 · כא"מ מושרה במסגרת לפי גרף שטף

באיור א' לשאלה 14 מתוארת מסגרת בצורת ריבוע נעה ימינה במהירות VV קבועה.

ברגע t=0t=0 המסגרת נכנסת לאזור שבו שורר שדה מגנטי אחיד שעוצמתו B.

כיוון השדה המגנטי הוא לתוך הדף.

הגרף באיור ב' לשאלה 14 מתאר את השטף שעבר דרך המסגרת.

חשבו את הכא"מ המושרה שנוצר במגזרת הזמן 0<t<0.10<t<0.1.

א. E=0VE=0V

ב. E=0.1VE=0.1V

ג. E=0.2VE=0.2V

ד. E=0.4VE=0.4V

◂ פתרון מלא לשאלה 14

פתרון

תשובה:

ג. E=0.2 VE=0.2\,\text{V}

נתון (מהגרף): בין t=0t=0 ל-t=0.1 st=0.1\,\text{s} השטף דרך המסגרת עולה באופן קווי מ-00 ל-0.02 Wb0.02\,\text{Wb} (המסגרת נכנסת לשדה).

מבוקש: הכא"מ המושרה בפרק זמן זה.

לפי חוק פאראדיי, הכא"מ המושרה במסגרת (כריכה אחת) שווה בגודלו לקצב השינוי של השטף: E=∣ΔΦΔt∣E=\left|\frac{\Delta\Phi}{\Delta t}\right|. השטף משתנה בקצב קבוע, ולכן הכא"מ קבוע בפרק זמן זה.

1. שינוי השטף: ΔΦ=0.02−0=0.02 Wb\Delta\Phi=0.02-0=0.02\,\text{Wb}

2. משך הזמן: Δt=0.1−0=0.1 s\Delta t=0.1-0=0.1\,\text{s}

3. הכא"מ:

E=ΔΦΔt=0.020.1=0.2 VE=\frac{\Delta\Phi}{\Delta t}=\frac{0.02}{0.1}=0.2\,\text{V}

תשובה: ג. E=0.2 VE=0.2\,\text{V}

שאלה 15 · כוח לורנץ על אלקטרון בשדה מגנטי

אלקטרון (q=1.6⋅10−19c)(q=1.6\cdot10^{-19}c) נכנס במאונך לשדה מגנטי אחיד שעוצמתו 0.04T0.04T במהירות של 14⋅106(m/sec)14\cdot10^6\left(m/sec\right).

חשבו את הכוח והכיוון שמרגיש האלקטרון.

א. F=8.96⋅10−14NF=8.96\cdot10^{-14}N כיוון הכוח שמרגיש האלקטרון – כלפי מטה.

ב. F=8.96⋅10−14NF=8.96\cdot10^{-14}N כיוון הכוח שמרגיש האלקטרון – כלפי מעלה.

ג. F=4.48⋅10−14NF=4.48\cdot10^{-14}N כיוון הכוח שמרגיש האלקטרון – כלפי מטה.

ד. F=4.48⋅10−14NF=4.48\cdot10^{-14}N כיוון הכוח שמרגיש האלקטרון – כלפי מעלה.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

פתרון

תשובה:

א. F=8.96⋅10−14 NF=8.96\cdot10^{-14}\,\text{N}, כלפי מטה

נתון: ∣q∣=1.6⋅10−19 C|q|=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C} (מטען שלילי), B=0.04 TB=0.04\,\text{T} לתוך הדף, v=14⋅106 msv=14\cdot10^6\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ימינה, המהירות מאונכת לשדה.

מבוקש: גודל הכוח וכיוונו.

1. גודל הכוח (כוח לורנץ, sin⁡90∘=1\sin90^\circ=1):

F=∣q∣vB=1.6⋅10−19⋅14⋅106⋅0.04=8.96⋅10−14 NF=|q|vB=1.6\cdot10^{-19}\cdot14\cdot10^6\cdot0.04=8.96\cdot10^{-14}\,\text{N}

2. הכיוון: F→=q v→×B→\vec F=q\,\vec v\times\vec B. עבור מטען חיובי: v→\vec v ימינה ו-B→\vec B לתוך הדף נותנים v→×B→\vec v\times\vec B כלפי מעלה (כלל יד ימין: אצבעות לכיוון המהירות, מכופפות לכיוון השדה - האגודל מצביע למעלה).

3. לאלקטרון מטען שלילי, ולכן הכוח הפוך - כלפי מטה.

תשובה: א. F=8.96⋅10−14 NF=8.96\cdot10^{-14}\,\text{N}, כלפי מטה

שאלה 16 · מתחי צמתים וזרמים במעגל עם מקור זרם

באיור לשאלה 16 נתון מעגל חשמלי.

חשבו את:

א.

המתח ביחס לאדמה בכל אחת מהנקודות A, B ו- C.

(9 נקודות)
ב.

הזרם והכיוון בכל אחד מהנגדים שבמעגל.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

VA=87.5 VV_A=87.5\,\text{V}, VB=556.25 VV_B=556.25\,\text{V}, VC=25 VV_C=25\,\text{V}

נתון: R1=1 kΩR_1=1\,\text{k}\Omega, R2=R3=5 kΩR_2=R_3=5\,\text{k}\Omega, R4=0.5 kΩR_4=0.5\,\text{k}\Omega, R5=10 kΩR_5=10\,\text{k}\Omega, E=25 VE=25\,\text{V}, I=0.2 A=200 mAI=0.2\,\text{A}=200\,\text{mA}.

מבוקש: VAV_A, VBV_B, VCV_C ביחס לאדמה.

סימון על הסרטוט.

•האדמה שבאיור היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}). כל הקו התחתון מחובר אליה.

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. VAV_A הוא הקו של A: הוא מגיע גם לקצה העליון של R1R_1 ולקצה השמאלי של R5R_5. VBV_B הוא הקו של B, שאליו מחוברים R2R_2, R3R_3 ו-R4R_4.

•הקו של C מגיע עד ההדק החיובי של הסוללה, וההדק השלילי שלה באדמה. לכן הפוטנציאל של C ידוע: 25 V25\,\text{V}.

•הקו הקצר שבין R4R_4 למקור הזרם הוא פוטנציאל נפרד, אבל לא צריך אותו: R4R_4 ומקור הזרם בטור, ובענף הזה זורם בדיוק זרם המקור, 200 mA200\,\text{mA}, כלפי מעלה אל B.

בחירת השיטה. סופרים נעלמים:

•מתחי צמתים: אחרי שבוחרים את האדמה כנקודת ייחוס, VCV_C ידוע מהסוללה. נשארים שני נעלמים, VAV_A ו-VBV_B, כלומר שתי משוואות.

•זרמי חוגים: במעגל שלושה חוגים. מקור הזרם יושב בענף המשותף לשני החוגים התחתונים וקובע את ההפרש ביניהם, ולכן נשארים שני נעלמים, אבל צריך לכתוב משוואה על "חוג-על" שעוקף את מקור הזרם, ובסוף לחשב ממנו את המתחים.

המבוקש הוא בדיוק מתחי הצמתים, ולכן נעבוד בשיטת מתחי הצמתים. נשתמש בהתנגדויות ב-kΩ\text{k}\Omega ובזרמים ב-mA\text{mA} (אז mA⋅kΩ=V\text{mA}\cdot\text{k}\Omega=\text{V}).

1. הצומת C: הסוללה מחוברת בין C (הדק חיובי) לאדמה (הדק שלילי), ולכן מיד:

VC=E=25 VV_C=E=25\,\text{V}

2. הענף של מקור הזרם: מקור הזרם דוחף 200 mA200\,\text{mA} מהאדמה כלפי מעלה, דרך R4R_4, אל הצומת B. נגד שבטור עם מקור זרם לא משנה את הזרם, ולכן R4R_4 לא נכנס למשוואות הצמתים.

3. משוואת צומת A. בכל נגד מבטאים את הזרם היוצא מ-A לפי חוק אוהם, מהפרש הפוטנציאלים בין שני הקווים שהנגד מחבר: דרך R1R_1 לאדמה VAR1\frac{V_A}{R_1}, דרך R2R_2 אל B VA−VBR2\frac{V_A-V_B}{R_2}, ודרך R5R_5 אל C VA−VCR5\frac{V_A-V_C}{R_5}. סכום הזרמים היוצאים מ-A הוא אפס:

VA1+VA−VB5+VA−2510=0\frac{V_A}{1}+\frac{V_A-V_B}{5}+\frac{V_A-25}{10}=0

כופלים ב-10: 10VA+2VA−2VB+VA−25=0 ⇒ 13VA−2VB=2510V_A+2V_A-2V_B+V_A-25=0\ \Rightarrow\ 13V_A-2V_B=25

4. משוואת צומת B (הזרמים היוצאים דרך R2R_2 ו-R3R_3 שווים לזרם שנכנס ממקור הזרם):

VB−VA5+VB−255=200\frac{V_B-V_A}{5}+\frac{V_B-25}{5}=200

כופלים ב-5: 2VB−VA−25=1000 ⇒ −VA+2VB=10252V_B-V_A-25=1000\ \Rightarrow\ -V_A+2V_B=1025

5. פותרים: מחברים את שתי המשוואות (−2VB-2V_B ו-+2VB+2V_B מתבטלים):

12VA=25+1025=1050 ⇒ VA=87.5 V12V_A=25+1025=1050\ \Rightarrow\ V_A=87.5\,\text{V}

ומהמשוואה השנייה: VB=1025+87.52=556.25 VV_B=\frac{1025+87.5}{2}=556.25\,\text{V}

הערה: המתחים גבוהים מאוד משום שמקור זרם של 0.2 A0.2\,\text{A} מזין נגדים של קילו-אוהמים; פותרים לפי הנתונים כפי שהם.

תשובה: VA=87.5 VV_A=87.5\,\text{V}, VB=556.25 VV_B=556.25\,\text{V}, VC=25 VV_C=25\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

IR1=87.5 mAI_{R1}=87.5\,\text{mA} (מ-A לאדמה), IR2=93.75 mAI_{R2}=93.75\,\text{mA} (מ-B ל-A), IR3=106.25 mAI_{R3}=106.25\,\text{mA} (מ-B ל-C), IR4=200 mAI_{R4}=200\,\text{mA} (מלמטה אל B), IR5=6.25 mAI_{R5}=6.25\,\text{mA} (מ-A ל-C)

מהמתחים שמצאנו בסעיף א נחשב בכל נגד את הזרם לפי חוק אוהם. נשתמש בסרטוט המסומן מסעיף א: כל נגד מחבר שני קווים צבועים, והזרם בו זורם מהקו שהפוטנציאל שלו גבוה יותר אל הקו שהפוטנציאל שלו נמוך יותר. בסרטוט הבא רשומים הפוטנציאלים שמצאנו, והחיצים מראים את כיווני הזרמים שיתקבלו בחישוב:

1. R1R_1 (בין A לאדמה):

IR1=VA−0R1=87.51=87.5 mAI_{R1}=\frac{V_A-0}{R_1}=\frac{87.5}{1}=87.5\,\text{mA}, מ-A כלפי מטה אל האדמה.

2. R2R_2 (בין B ל-A):

IR2=VB−VAR2=556.25−87.55=93.75 mAI_{R2}=\frac{V_B-V_A}{R_2}=\frac{556.25-87.5}{5}=93.75\,\text{mA}, מ-B אל A (מימין לשמאל באיור).

3. R3R_3 (בין B ל-C):

IR3=VB−VCR3=556.25−255=106.25 mAI_{R3}=\frac{V_B-V_C}{R_3}=\frac{556.25-25}{5}=106.25\,\text{mA}, מ-B אל C.

4. R4R_4 (בטור עם מקור הזרם):

IR4=I=200 mAI_{R4}=I=200\,\text{mA}, מלמטה למעלה אל הצומת B. על R4R_4 נופל 200⋅0.5=100 V200\cdot0.5=100\,\text{V}, ולכן הקו שבין R4R_4 למקור הזרם נמצא ב-556.25+100=656.25 V556.25+100=656.25\,\text{V}.

5. R5R_5 (בין A ל-C):

IR5=VA−VCR5=87.5−2510=6.25 mAI_{R5}=\frac{V_A-V_C}{R_5}=\frac{87.5-25}{10}=6.25\,\text{mA}, מ-A אל C.

6. בדיקה לפי חוק הזרמים:

בצומת B: נכנס 200 mA200\,\text{mA}, יוצאים 93.75+106.25=200 mA93.75+106.25=200\,\text{mA}.

בצומת A: נכנס 93.75 mA93.75\,\text{mA}, יוצאים 87.5+6.25=93.75 mA87.5+6.25=93.75\,\text{mA}.

בצומת C: נכנסים 106.25+6.25=112.5 mA106.25+6.25=112.5\,\text{mA}, והם זורמים לתוך ההדק החיובי של הסוללה (הסוללה נטענת).

תשובה: IR1=87.5 mAI_{R1}=87.5\,\text{mA} מ-A לאדמה; IR2=93.75 mAI_{R2}=93.75\,\text{mA} מ-B אל A; IR3=106.25 mAI_{R3}=106.25\,\text{mA} מ-B אל C; IR4=200 mAI_{R4}=200\,\text{mA} מלמטה אל B; IR5=6.25 mAI_{R5}=6.25\,\text{mA} מ-A אל C.

שאלה 17 · טעינה ופריקה של קבל עם מפסק

באיור לשאלה 17 נתון מעגל חשמלי.

המתח ההתחלתי על הקבל UC(0)=5VU_{C(0)}=5V.

בזמן t=0t=0 הועבר המפסק למצב A למשך 25msec⁡25m\sec לאחר מכן המפסק מועבר למצב B.

א.

מהו המתח המקסימלי שאליו נטען הקבל כאשר המפסק במצב A?

(6 נקודות)
ב.

מהו המתח על הקבל בזמן 75msec⁡75m\sec?

(7 נקודות)
ג.

חשבו את האנרגיה האגורה בקבל בזמן t=75msec⁡t=75m\sec.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

UC(25 ms)≈9.26 VU_C(25\,\text{ms})\approx9.26\,\text{V}

נתון: E=15 VE=15\,\text{V}, R1=1.2 kΩR_1=1.2\,\text{k}\Omega, R2=1.8 kΩR_2=1.8\,\text{k}\Omega, R3=1.5 kΩR_3=1.5\,\text{k}\Omega, R4=0.2 kΩR_4=0.2\,\text{k}\Omega, C=10 μFC=10\,\mu\text{F}, UC(0)=5 VU_C(0)=5\,\text{V}; המפסק במצב A במשך 25 ms25\,\text{ms}.

מבוקש: המתח שאליו מגיע הקבל בסוף שהייה במצב A.

קבל שנטען דרך נגדים מתנהג כמו קבל המחובר למעגל התמורה של תבנין של כל שאר המעגל: הוא שואף למתח תבנין VTHV_{TH}, וקבוע הזמן הוא τ=RTH⋅C\tau=R_{TH}\cdot C. לכן מוצאים את שני הגדלים האלה מהדקי הקבל.

ההדקים. מוציאים את הקבל מהמעגל, ובמקומו נשארים שני הדקים פתוחים: aa (הלוח העליון) ו-bb (הלוח התחתון, בצד האדמה). מאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם VTHV_{TH} וגם את ההתנגדות השקולה RTHR_{TH}.

שלב 1: מתח תבנין. המעגל במצב A (המפסק מחבר את R1R_1 ל-R2R_2), בלי הקבל:

•האדמה שבאיור היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}).

•ההדקים פתוחים, ולכן אין חוג סגור ולא זורם זרם באף נגד. בלי זרם אין מפל מתח על הנגדים, ולכן כל הדרך מההדק החיובי של EE דרך R1R_1, המפסק ו-R2R_2 עד ההדק aa נמצאת בפוטנציאל אחד, 15 V15\,\text{V}, וצבועה בצבע אחד.

•מאותה סיבה גם ההדק השלילי של EE (דרך R3R_3) וגם הנקודה B (דרך R4R_4, שקצהו העליון פתוח) נמצאים ב-0 V0\,\text{V}, כמו ההדק bb.

לכן VTH=Va−Vb=15 VV_{TH}=V_a-V_b=15\,\text{V}, וההדק aa חיובי: אילו המפסק היה נשאר ב-A זמן רב, הקבל היה נטען עד 15 V15\,\text{V}.

שלב 2: ההתנגדות שהקבל "רואה". מאפסים את המקור הבלתי תלוי (EE מוחלף בקצר) ומסרטטים את המעגל החדש. במעגל אין מקורות תלויים, ולכן נשארים רק הנגדים:

בחירת השיטה. במצב A יש במעגל חוג אחד בלבד, ולכן אין צורך בשיטת זרמי החוגים או בשיטת מתחי הצמתים: מחשבים את ההתנגדות השקולה בין ההדקים לפי החיבורים בסרטוט.

1. בסרטוט רואים שמההדק aa יש דרך אחת בלבד אל bb: a→R2→R1→E→R3→ba\to R_2\to R_1\to E\to R_3\to b, כשהמקור EE הוא עכשיו קצר. הנגד R4R_4 מחובר רק בקצה אחד (הקצה העליון שלו, B, פתוח), ולכן לא זורם בו זרם והוא לא משתתף (בלי זרם אין עליו מפל מתח, ולכן הקו של B צבוע כמו קו האדמה). לכן שלושת הנגדים בטור:

RTH=R1+R2+R3=1.2+1.8+1.5=4.5 kΩR_{TH}=R_1+R_2+R_3=1.2+1.8+1.5=4.5\,\text{k}\Omega

τ1=RTHC=4.5⋅103⋅10⋅10−6=45 ms\tau_1=R_{TH}C=4.5\cdot10^3\cdot10\cdot10^{-6}=45\,\text{ms}

2. הקבל נטען מ-5 V5\,\text{V} לכיוון VTH=15 VV_{TH}=15\,\text{V}. הלוח העליון חיובי, ומתח ההתחלה 5 V5\,\text{V} באותה קוטביות:

UC(t)=VTH+(UC(0)−VTH)e−t/τ1=15−10e−t/45 msU_C(t)=V_{TH}+\left(U_C(0)-V_{TH}\right)e^{-t/\tau_1}=15-10e^{-t/45\,\text{ms}}

3. המתח עולה כל זמן שהמפסק ב-A, ולכן המתח המרבי מתקבל ברגע המעבר, t=25 mst=25\,\text{ms}:

e−25/45=0.5738e^{-25/45}=0.5738

UC(25 ms)=15−10⋅0.5738=9.26 VU_C(25\,\text{ms})=15-10\cdot0.5738=9.26\,\text{V}

(אילו המפסק היה נשאר ב-A זמן רב, הקבל היה מתקרב ל-15 V15\,\text{V}; אך אחרי 25 ms25\,\text{ms} בלבד הוא מגיע ל-9.26 V9.26\,\text{V}.)

תשובה: UC(25 ms)≈9.26 VU_C(25\,\text{ms})\approx9.26\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

UC(75 ms)≈0.76 VU_C(75\,\text{ms})\approx0.76\,\text{V}

מבוקש: מתח הקבל 50 ms50\,\text{ms} אחרי המעבר למצב B.

ההדקים. כמו בסעיף א, מוציאים את הקבל ומסתכלים מההדקים aa (הלוח העליון) ו-bb (הלוח התחתון). עכשיו המפסק מחבר את R2R_2 לנקודה B, והמגע A נשאר פתוח.

מתח תבנין. המגע A פתוח, ולכן המקור EE, יחד עם R1R_1 ו-R3R_3, מנותק מהקבל: אין דרך סגורה שבה הוא יכול להזרים זרם אל ההדקים. במעגל של הקבל אין אף מקור, ולכן VTH=0V_{TH}=0: הקבל נפרק לכיוון 0 V0\,\text{V}.

ההתנגדות שהקבל "רואה". מאפסים את EE (קצר; ממילא הוא מנותק) ומסרטטים את המעגל החדש:

1. בסרטוט רואים: מההדק aa עוברים דרך R2R_2 אל הקו של B (שהמפסק מחבר אליו), משם דרך R4R_4 אל קו האדמה, שהוא ההדק bb. זו דרך אחת בלבד, ולכן R2R_2 ו-R4R_4 בטור. הענף של R1R_1 מסתיים במגע הפתוח A, ולכן לא זורם בו זרם, ו-R1R_1 ו-R3R_3 לא משתתפים. בלי זרם אין עליהם מפל מתח, ולכן כל הענף הזה, עד המגע A, צבוע כמו קו האדמה:

RTH=R2+R4=1.8+0.2=2 kΩR_{TH}=R_2+R_4=1.8+0.2=2\,\text{k}\Omega

τ2=RTHC=2⋅103⋅10⋅10−6=20 ms\tau_2=R_{TH}C=2\cdot10^3\cdot10\cdot10^{-6}=20\,\text{ms}

2. בזמן הפריקה זרם יוצא מהלוח העליון (החיובי), עובר דרך R2R_2 והמפסק אל B, דרך R4R_4 לאדמה וחזרה ללוח התחתון.

3. הפריקה מתחילה מהמתח שהתקבל בסעיף א, UC(25 ms)=9.26 VU_C(25\,\text{ms})=9.26\,\text{V}, ונמשכת 75−25=50 ms75-25=50\,\text{ms}:

UC(75 ms)=9.26⋅e−50/20=9.26⋅e−2.5=9.26⋅0.0821=0.76 VU_C(75\,\text{ms})=9.26\cdot e^{-50/20}=9.26\cdot e^{-2.5}=9.26\cdot0.0821=0.76\,\text{V}

תשובה: UC(75 ms)≈0.76 VU_C(75\,\text{ms})\approx0.76\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

W≈2.89 μJW\approx2.89\,\mu\text{J}

האנרגיה האגורה בקבל: W=12CUC2W=\frac{1}{2}CU_C^2.

W=12⋅10⋅10−6⋅0.76032=2.89⋅10−6 J=2.89 μJW=\frac{1}{2}\cdot10\cdot10^{-6}\cdot0.7603^2=2.89\cdot10^{-6}\,\text{J}=2.89\,\mu\text{J}

תשובה: W≈2.89 μJW\approx2.89\,\mu\text{J}

שאלה 18 · זרם, מתח והספקים במעגל זרם חילופין

באיור לשאלה 18 מוצג מעגל בזרם חילופין.

הזרם דרך ההיגב XL2X_{L2} הוא 4∠30∘A4\angle30^\circ A מסומן באיור לשאלה.

א.

חשבו את הזרם הכללי במעגל.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את המתח הכללי.

(5 נקודות)
ג.

מהם ההספקים – הממשי, ההיגבי והמדומה – שמספק המקור?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

Iˉ≈3.688∠79.4∘ A\bar I\approx3.688\angle79.4^\circ\,\text{A}

נתון: R1=5 ΩR_1=5\,\Omega, XC1=15 ΩX_{C1}=15\,\Omega, R2=20 ΩR_2=20\,\Omega, XL2=10 ΩX_{L2}=10\,\Omega, R3=10 ΩR_3=10\,\Omega, XC3=20 ΩX_{C3}=20\,\Omega, IˉL2=4∠30∘ A\bar I_{L2}=4\angle30^\circ\,\text{A}.

מבוקש: הזרם הכללי Iˉ\bar I (הזרם דרך המקור, R1R_1 ו-XC1X_{C1}).

סימון על הסרטוט. במעגל זרם חילופין הפוטנציאלים הם פאזורים, אבל הסימון זהה:

•הקו התחתון נבחר כנקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}).

•כל קו רציף צבוע בצבע אחד, כי כולו באותו פוטנציאל. Uˉp\bar U_p הוא הקו העליון שמימין ל-XC1X_{C1}: אליו מחוברים מלמעלה שלושת הענפים (R2R_2, XL2X_{L2}, והענף הטורי R3R_3-XC3X_{C3}), ומלמטה כולם מחוברים לקו של 0 V0\,\text{V}. לכן על שלושת הענפים אותו מתח Uˉp\bar U_p, כלומר הם מחוברים במקביל.

•הקו שבין R1R_1 ל-XC1X_{C1} והקו שבין R3R_3 ל-XC3X_{C3} אינם צמתים שבהם הזרם מתפצל (בכל אחד מהם שני רכיבים בטור).

•הזרמים: Iˉ\bar I מגיע אל הצומת העליון דרך R1R_1 ו-XC1X_{C1}, ומתפצל ל-IˉR2\bar I_{R2}, ל-IˉL2\bar I_{L2} (החץ הנתון) ול-Iˉ3\bar I_3, כולם מהצומת העליון כלפי מטה.

בחירת השיטה. יש כאן צומת אחד בלבד שהמתח שלו לא ידוע, Uˉp\bar U_p, ובשיטת זרמי החוגים היו שלושה חוגים. אבל הזרם בענף אחד (XL2X_{L2}) נתון, ולכן אין צורך במערכת משוואות: עובדים אחורה מהענף הידוע. מהזרם בסליל מקבלים את Uˉp\bar U_p, ממנו את זרמי הענפים האחרים, ולפי חוק הזרמים את הזרם הכללי.

1. המתח על הצירוף המקבילי (חוק אוהם בסליל, ZˉL2=j10=10∠90∘ Ω\bar Z_{L2}=j10=10\angle90^\circ\,\Omega):

Uˉp=IˉL2⋅jXL2=4∠30∘⋅10∠90∘=40∠120∘ V=−20+j34.64 V\bar U_p=\bar I_{L2}\cdot jX_{L2}=4\angle30^\circ\cdot10\angle90^\circ=40\angle120^\circ\,\text{V}=-20+j34.64\,\text{V}

2. הזרם ב-R2R_2:

IˉR2=UˉpR2=40∠120∘20=2∠120∘ A=−1+j1.732 A\bar I_{R2}=\frac{\bar U_p}{R_2}=\frac{40\angle120^\circ}{20}=2\angle120^\circ\,\text{A}=-1+j1.732\,\text{A}

3. עכבת הענף הימני: Zˉ3=R3−jXC3=10−j20=22.36∠−63.43∘ Ω\bar Z_3=R_3-jX_{C3}=10-j20=22.36\angle-63.43^\circ\,\Omega

הזרם בו:

Iˉ3=UˉpZˉ3=40∠120∘22.36∠−63.43∘=1.789∠183.43∘=1.789∠−176.57∘ A=−1.786−j0.107 A\bar I_3=\frac{\bar U_p}{\bar Z_3}=\frac{40\angle120^\circ}{22.36\angle-63.43^\circ}=1.789\angle183.43^\circ=1.789\angle-176.57^\circ\,\text{A}=-1.786-j0.107\,\text{A}

4. הזרם בסליל בצורה קרטזית:

IˉL2=4∠30∘=3.464+j2 A\bar I_{L2}=4\angle30^\circ=3.464+j2\,\text{A}

5. חוק הזרמים בצומת העליון - הזרם הכללי הוא סכום זרמי הענפים:

Iˉ=IˉR2+IˉL2+Iˉ3=(−1+3.464−1.786)+j(1.732+2−0.107)=0.679+j3.625 A\bar I=\bar I_{R2}+\bar I_{L2}+\bar I_3=(-1+3.464-1.786)+j(1.732+2-0.107)=0.679+j3.625\,\text{A}

6. בצורה קוטבית:

∣Iˉ∣=0.6792+3.6252=3.688 A|\bar I|=\sqrt{0.679^2+3.625^2}=3.688\,\text{A}, φI=arctan⁡3.6250.679=79.4∘\quad\varphi_I=\arctan\frac{3.625}{0.679}=79.4^\circ

תשובה: Iˉ≈3.688∠79.4∘ A\bar I\approx3.688\angle79.4^\circ\,\text{A}

סעיף ב

תשובה:

UˉS≈56.92∠48.44∘ V\bar U_S\approx56.92\angle48.44^\circ\,\text{V}

מבוקש: מתח המקור UˉS\bar U_S.

נשתמש בסרטוט המסומן מסעיף א. ההדק התחתון של המקור נמצא על הקו של 0 V0\,\text{V}, ולכן UˉS\bar U_S הוא הפוטנציאל של הקו שמחובר להדק העליון שלו. מהקו הזה עוברים דרך R1R_1 ו-XC1X_{C1} (בהם זורם Iˉ\bar I) אל הקו של Uˉp\bar U_p. לכן, לפי חוק המתחים בלולאה החיצונית, מתח המקור שווה למפל על R1R_1 ו-XC1X_{C1} ועוד המתח על הצירוף המקבילי.

1. העכבה הטורית: Zˉ1=R1−jXC1=5−j15=15.81∠−71.57∘ Ω\bar Z_1=R_1-jX_{C1}=5-j15=15.81\angle-71.57^\circ\,\Omega

2. המפל עליה:

UˉZ1=Iˉ⋅Zˉ1=3.688∠79.4∘⋅15.81∠−71.57∘=58.31∠7.83∘ V=57.77+j7.95 V\bar U_{Z1}=\bar I\cdot\bar Z_1=3.688\angle79.4^\circ\cdot15.81\angle-71.57^\circ=58.31\angle7.83^\circ\,\text{V}=57.77+j7.95\,\text{V}

3. מתח המקור:

UˉS=UˉZ1+Uˉp=(57.77−20)+j(7.95+34.64)=37.77+j42.59 V\bar U_S=\bar U_{Z1}+\bar U_p=(57.77-20)+j(7.95+34.64)=37.77+j42.59\,\text{V}

4. בצורה קוטבית:

∣UˉS∣=37.772+42.592=56.92 V|\bar U_S|=\sqrt{37.77^2+42.59^2}=56.92\,\text{V}, φU=arctan⁡42.5937.77=48.44∘\quad\varphi_U=\arctan\frac{42.59}{37.77}=48.44^\circ

תשובה: UˉS≈56.92∠48.44∘ V\bar U_S\approx56.92\angle48.44^\circ\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

P=180 WP=180\,\text{W}, Q=−108 VArQ=-108\,\text{VAr} (קיבולי), S≈209.9 VAS\approx209.9\,\text{VA}

מבוקש: PP, QQ, SS של המקור. נשתמש בהספק המרוכב Sˉ=UˉS⋅Iˉ∗\bar S=\bar U_S\cdot\bar I^*.

1. זווית המופע בין המתח לזרם:

φ=φU−φI=48.44∘−79.4∘=−30.96∘\varphi=\varphi_U-\varphi_I=48.44^\circ-79.4^\circ=-30.96^\circ (הזרם מקדים את המתח - המעגל קיבולי).

2. ההספק המדומה:

S=USI=56.92⋅3.688=209.9 VAS=U_SI=56.92\cdot3.688=209.9\,\text{VA}

3. ההספק הממשי:

P=Scos⁡φ=209.9⋅cos⁡(−30.96∘)=209.9⋅0.8575=180 WP=S\cos\varphi=209.9\cdot\cos(-30.96^\circ)=209.9\cdot0.8575=180\,\text{W}

4. ההספק ההיגבי:

Q=Ssin⁡φ=209.9⋅sin⁡(−30.96∘)=209.9⋅(−0.5145)=−108 VArQ=S\sin\varphi=209.9\cdot\sin(-30.96^\circ)=209.9\cdot(-0.5145)=-108\,\text{VAr}

5. בדיקה לפי הרכיבים:

הספק ממשי בנגדים: 3.6882⋅5+22⋅20+1.7892⋅10=68+80+32=180 W3.688^2\cdot5+2^2\cdot20+1.789^2\cdot10=68+80+32=180\,\text{W}

הספק היגבי: בסליל +42⋅10=+160 VAr+4^2\cdot10=+160\,\text{VAr}, בקבלים −3.6882⋅15−1.7892⋅20=−204−64=−268 VAr-3.688^2\cdot15-1.789^2\cdot20=-204-64=-268\,\text{VAr}, בסך הכול 160−268=−108 VAr160-268=-108\,\text{VAr}.

תשובה: P=180 WP=180\,\text{W}, Q=−108 VArQ=-108\,\text{VAr} (קיבולי), S≈209.9 VAS\approx209.9\,\text{VA}

שאלה 19 · מעגל מגנטי משני חומרים

באיור לשאלה 19 מוצג מעגל מגנטי ריבועי בעל חתך ריבועי, העשוי משני חומרים פרומגנטיים שונים, אורך המסלול מסומן באיור. ושטח החתך של הגרעין הוא 2.5cm22.5cm^2.

על המעגל המגנטי מלופף סליל בעל 400 כריכות.

החדירות היחסית של החומרים: μr1=1000  μr2=1500\mu_{r_1}=1000\ \ \mu_{r_2}=1500

א.

כיוון הזרם מסומן במעגל המגנטי. מהו כיוון השטף? תשובה ללא נימוק לא תתקבל.

(3 נקודות)
ב.

יש לחשב את המיאון של המעגל המגנטי.

(6 נקודות)
ג.

מזרימים זרם דרך הסליל שיוצרת צפיפות שטף מגנטי במעגל של 0.5T0.5T.

(1)

יש לחשב את השטף המגנטי במעגל.

(2)

יש לחשב את עוצמת הזרם בסליל.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

בתוך הסליל (ברגל השמאלית) השטף כלפי מטה, ובגרעין הוא מסתובב נגד כיוון השעון

לפי האיור, הזרם JJ נכנס לסליל בהדק B (למטה) ויוצא בהדק A (למעלה), כלומר הזרם מתקדם בכריכות מלמטה למעלה.

1. נקבע את כיוון הזרם בחלק הקדמי של הכריכות: הקווים הישרים שנראים על פני הרגל השמאלית הם החלק הקדמי של הכריכות. הקו העליון שבהם הוא גם המוליך שיוצא להדק A: הוא מתחיל בקצה הימני של הכריכה העליונה וחוצה את הרגל אל A שמשמאל. הזרם יוצא ב-A, ולכן בקו הזה הוא זורם מימין לשמאל. כל הכריכות מלופפות באותו כיוון, ולכן בכל החלק הקדמי של הכריכות הזרם זורם מימין לשמאל, ובחלק האחורי - משמאל לימין.

2. נפעיל את כלל יד ימין לסליל: מכופפים את אצבעות יד ימין בכיוון הזרם בכריכות (מלפנים - שמאלה, מאחור - ימינה). במבט מלמעלה על הרגל הזרם מסתובב עם כיוון השעון, ולכן האגודל מצביע כלפי מטה. לכן בתוך הסליל (ברגל השמאלית) השטף כלפי מטה.

3. השטף ממשיך במסלול הסגור של הגרעין: יורד ברגל השמאלית, עובר ימינה בחלק התחתון (מחומר 1 לחומר 2), עולה ברגל הימנית וחוזר שמאלה בחלק העליון (מחומר 2 לחומר 1) - כלומר נגד כיוון השעון.

תשובה: השטף כלפי מטה בתוך הסליל (ברגל השמאלית) ומסתובב בגרעין נגד כיוון השעון.

סעיף ב

תשובה:

Rm≈1.379⋅106 AWb\mathcal{R}_m\approx1.379\cdot10^6\,\frac{\text{A}}{\text{Wb}}

נתון: A=2.5 cm2=2.5⋅10−4 m2A=2.5\,\text{cm}^2=2.5\cdot10^{-4}\,\text{m}^2, μr1=1000\mu_{r1}=1000, μr2=1500\mu_{r2}=1500; מהאיור המסלול הממוצע הוא מלבן בגובה 10 cm10\,\text{cm}, שהחלק שלו בחומר 1 ברוחב 10 cm10\,\text{cm} והחלק בחומר 2 ברוחב 5 cm5\,\text{cm}.

מבוקש: המיאון הכולל.

שני החומרים בטור לאורך המסלול של השטף, ולכן המיאון הכולל הוא סכום המיאונים: R=lμ0μrA\mathcal{R}=\frac{l}{\mu_0\mu_rA} לכל חלק.

1. אורך המסלול בחומר 1 (הרגל השמאלית והחלקים השמאליים של העליון והתחתון):

l1=10+10+10=30 cm=0.3 ml_1=10+10+10=30\,\text{cm}=0.3\,\text{m}

2. אורך המסלול בחומר 2 (הרגל הימנית והחלקים הימניים של העליון והתחתון):

l2=10+5+5=20 cm=0.2 ml_2=10+5+5=20\,\text{cm}=0.2\,\text{m}

3. המיאון של חומר 1:

R1=l1μ0μr1A=0.34π⋅10−7⋅1000⋅2.5⋅10−4=9.549⋅105 AWb\mathcal{R}_1=\frac{l_1}{\mu_0\mu_{r1}A}=\frac{0.3}{4\pi\cdot10^{-7}\cdot1000\cdot2.5\cdot10^{-4}}=9.549\cdot10^5\,\frac{\text{A}}{\text{Wb}}

4. המיאון של חומר 2:

R2=l2μ0μr2A=0.24π⋅10−7⋅1500⋅2.5⋅10−4=4.244⋅105 AWb\mathcal{R}_2=\frac{l_2}{\mu_0\mu_{r2}A}=\frac{0.2}{4\pi\cdot10^{-7}\cdot1500\cdot2.5\cdot10^{-4}}=4.244\cdot10^5\,\frac{\text{A}}{\text{Wb}}

5. המיאון הכולל:

Rm=R1+R2=9.549⋅105+4.244⋅105=1.379⋅106 AWb\mathcal{R}_m=\mathcal{R}_1+\mathcal{R}_2=9.549\cdot10^5+4.244\cdot10^5=1.379\cdot10^6\,\frac{\text{A}}{\text{Wb}}

תשובה: Rm≈1.379⋅106 AWb\mathcal{R}_m\approx1.379\cdot10^6\,\frac{\text{A}}{\text{Wb}}

סעיף ג

(1)
תשובה:

Φ=1.25⋅10−4 Wb\Phi=1.25\cdot10^{-4}\,\text{Wb}

נתון: B=0.5 TB=0.5\,\text{T}, A=2.5⋅10−4 m2A=2.5\cdot10^{-4}\,\text{m}^2. שטח החתך זהה בכל הגרעין, ולכן צפיפות השטף אחידה והשטף הוא:

Φ=B⋅A=0.5⋅2.5⋅10−4=1.25⋅10−4 Wb\Phi=B\cdot A=0.5\cdot2.5\cdot10^{-4}=1.25\cdot10^{-4}\,\text{Wb}

תשובה: Φ=1.25⋅10−4 Wb\Phi=1.25\cdot10^{-4}\,\text{Wb}

(2)
תשובה:

I≈0.431 AI\approx0.431\,\text{A}

מבוקש: הזרם II. לפי "חוק אוהם המגנטי", הכוח המגנטו-מניע של הסליל שווה לשטף כפול המיאון: NI=Φ⋅RmNI=\Phi\cdot\mathcal{R}_m.

1. הכוח המגנטו-מניע הדרוש:

NI=Φ⋅Rm=1.25⋅10−4⋅1.379⋅106=172.4 ANI=\Phi\cdot\mathcal{R}_m=1.25\cdot10^{-4}\cdot1.379\cdot10^6=172.4\,\text{A} (אמפר-כריכות)

2. הזרם:

I=NIN=172.4400=0.431 AI=\frac{NI}{N}=\frac{172.4}{400}=0.431\,\text{A}

(בדיקה דרך עוצמות השדה: H1=Bμ0μr1=397.9 AmH_1=\frac{B}{\mu_0\mu_{r1}}=397.9\,\frac{\text{A}}{\text{m}}, H2=Bμ0μr2=265.3 AmH_2=\frac{B}{\mu_0\mu_{r2}}=265.3\,\frac{\text{A}}{\text{m}}, ו-H1l1+H2l2=397.9⋅0.3+265.3⋅0.2=172.4 AH_1l_1+H_2l_2=397.9\cdot0.3+265.3\cdot0.2=172.4\,\text{A}.)

תשובה: I≈0.431 AI\approx0.431\,\text{A}

שאלה 20 · מגבר אמיטר משותף: נקודת עבודה והגבר

באיור לשאלה 20 נתון מעגל חשמלי ובו טרנזיסטור.

β=hfe=100VBE=0.7Vhie=1kΩ\beta=hfe=100\qquad V_{BE}=0.7V\qquad hie=1k\Omega

א.

חשבו את נקודת העבודה של הטרנזיסטור.

(8 נקודות)
ב.

שרטטו את קו העבודה DCDC ומקמו עליו את נקודת העבודה.

(4 נקודות)
ג.

חשבו את הגבר המתח של המעגל.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

IB≈24 μAI_B\approx24\,\mu\text{A}, IC≈2.40 mAI_C\approx2.40\,\text{mA}, VCE≈8.33 VV_{CE}\approx8.33\,\text{V}

נתון: VCC=18 VV_{CC}=18\,\text{V}, R1=45 kΩR_1=45\,\text{k}\Omega, R2=30 kΩR_2=30\,\text{k}\Omega, RC=1.5 kΩR_C=1.5\,\text{k}\Omega, RE=2.5 kΩR_E=2.5\,\text{k}\Omega, β=100\beta=100, VBE=0.7 VV_{BE}=0.7\,\text{V}.

מבוקש: נקודת העבודה (IC, VCE)(I_C,\,V_{CE}).

בזרם ישר הקבלים מנתקים, ולכן RLR_L ו-VinV_{in} לא משפיעים, ו-C3C_3 לא מקצר את RER_E. הבסיס מוזן ממחלק מתח R1R_1-R2R_2, ונחליף אותו בשקול תבנין.

ההדקים. את מחלק המתח מחליפים בשקול תבנין ביחס לשני הדקים: aa - הבסיס, ו-bb - האדמה. מנתקים את הטרנזיסטור מהבסיס, ומאותם שני הדקים מודדים גם את מתח הריקם VTH=VBBV_{TH}=V_{BB} וגם את ההתנגדות השקולה RTH=RBR_{TH}=R_B.

שלב 1: מתח תבנין. מחלק המתח לבדו, עם ההדק aa פתוח:

•האדמה היא נקודת הייחוס (0 V0\,\text{V}), והקו העליון מחובר ל-VCCV_{CC}, כלומר נמצא ב-18 V18\,\text{V}.

•ההדק aa פתוח, ולכן כל הזרם שעובר ב-R1R_1 ממשיך ב-R2R_2: שני הנגדים בטור בין 18 V18\,\text{V} ל-0 V0\,\text{V} (מחלק מתח), והקו האמצעי הוא הבסיס.

1. מתח תבנין הוא הפוטנציאל של הקו האמצעי:

VBB=VCC⋅R2R1+R2=18⋅3045+30=7.2 VV_{BB}=V_{CC}\cdot\frac{R_2}{R_1+R_2}=18\cdot\frac{30}{45+30}=7.2\,\text{V}

שלב 2: התנגדות תבנין. מאפסים את המקור הבלתי תלוי VCCV_{CC}: מקור מתח מוחלף בקצר, כלומר הקו העליון מתחבר לאדמה. במעגל החדש נשארים רק שני הנגדים:

2. במעגל החדש יש רק שני פוטנציאלים: הקו של aa, והקו של האדמה, שהתאחד עם הקו העליון. גם R1R_1 וגם R2R_2 מחוברים בין שני הקווים האלה, ולכן הם במקביל:

RB=R1R2R1+R2=45⋅3075=18 kΩR_B=\frac{R_1R_2}{R_1+R_2}=\frac{45\cdot30}{75}=18\,\text{k}\Omega

את מחלק המתח מחליפים עכשיו במקור VBB=7.2 VV_{BB}=7.2\,\text{V} בטור עם RB=18 kΩR_B=18\,\text{k}\Omega, המחובר לבסיס.

3. חוק המתחים בלולאת בסיס-אמיטר (זרם הבסיס IBI_B נכנס לבסיס, זרם האמיטר IE=(β+1)IBI_E=(\beta+1)I_B יורד דרך RER_E לאדמה):

VBB=IBRB+VBE+(β+1)IBREV_{BB}=I_BR_B+V_{BE}+(\beta+1)I_BR_E

IB=VBB−VBERB+(β+1)RE=7.2−0.718+101⋅2.5 mA=6.5270.5 mA=24.03 μAI_B=\frac{V_{BB}-V_{BE}}{R_B+(\beta+1)R_E}=\frac{7.2-0.7}{18+101\cdot2.5}\,\text{mA}=\frac{6.5}{270.5}\,\text{mA}=24.03\,\mu\text{A}

4. זרמי הקולט והאמיטר:

IC=βIB=100⋅24.03 μA=2.403 mAI_C=\beta I_B=100\cdot24.03\,\mu\text{A}=2.403\,\text{mA}

IE=(β+1)IB=101⋅24.03 μA=2.427 mAI_E=(\beta+1)I_B=101\cdot24.03\,\mu\text{A}=2.427\,\text{mA}

5. חוק המתחים בלולאת קולט-אמיטר (זרם ICI_C יורד מ-VCCV_{CC} דרך RCR_C, והזרם IEI_E דרך RER_E):

VCE=VCC−ICRC−IERE=18−2.403⋅1.5−2.427⋅2.5=18−3.604−6.067=8.33 VV_{CE}=V_{CC}-I_CR_C-I_ER_E=18-2.403\cdot1.5-2.427\cdot2.5=18-3.604-6.067=8.33\,\text{V}

6. VCE=8.33 VV_{CE}=8.33\,\text{V} רחוק מ-0 ומ-VCCV_{CC}, ולכן הטרנזיסטור בתחום הפעיל, כנדרש למגבר.

תשובה: IB≈24 μAI_B\approx24\,\mu\text{A}, IC≈2.40 mAI_C\approx2.40\,\text{mA}, VCE≈8.33 VV_{CE}\approx8.33\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

קו ישר מ-(VCE=18 V, IC=0)(V_{CE}=18\,\text{V},\ I_C=0) עד (VCE=0, IC≈4.47 mA)(V_{CE}=0,\ I_C\approx4.47\,\text{mA}); נקודת העבודה Q(8.33 V, 2.40 mA)Q(8.33\,\text{V},\ 2.40\,\text{mA})

קו העבודה DCDC הוא הקשר בין ICI_C ל-VCEV_{CE} שמכתיב מעגל הקולט-אמיטר. בחוק המתחים מסעיף א נציב IE=β+1βIC=1.01ICI_E=\frac{\beta+1}{\beta}I_C=1.01I_C:

VCE=VCC−IC(RC+1.01RE)=18−IC⋅(1.5+2.525) kΩ=18−4.025 kΩ⋅ICV_{CE}=V_{CC}-I_C\left(R_C+1.01R_E\right)=18-I_C\cdot(1.5+2.525)\,\text{k}\Omega=18-4.025\,\text{k}\Omega\cdot I_C

1. נקודת הקטעון (IC=0I_C=0): VCE=VCC=18 VV_{CE}=V_{CC}=18\,\text{V}.

2. נקודת הרוויה (VCE=0V_{CE}=0):

IC(sat)=VCCRC+1.01RE=184.025=4.47 mAI_{C(sat)}=\frac{V_{CC}}{R_C+1.01R_E}=\frac{18}{4.025}=4.47\,\text{mA}

(בקירוב IE≈ICI_E\approx I_C מקבלים 181.5+2.5=4.5 mA\frac{18}{1.5+2.5}=4.5\,\text{mA} - כמעט אותו קו.)

3. מותחים קו ישר בין שתי הנקודות במישור ICI_C-VCEV_{CE}, ומסמנים עליו את נקודת העבודה מסעיף א: Q(8.33 V, 2.40 mA)Q(8.33\,\text{V},\ 2.40\,\text{mA}). בדיקה: 18−4.025⋅2.403=8.33 V18-4.025\cdot2.403=8.33\,\text{V}, כלומר הנקודה על הקו.

V_CE [V]I_C [mA]024681012141618200123454.47 mA18 VQ (8.33 V, 2.40 mA)

תשובה: קו העבודה מ-(18 V, 0)(18\,\text{V},\ 0) עד (0, 4.47 mA)(0,\ 4.47\,\text{mA}), ועליו Q(8.33 V, 2.40 mA)Q(8.33\,\text{V},\ 2.40\,\text{mA}).

סעיף ג

תשובה:

Av=−105A_v=-105

מבוקש: Av=voutvinA_v=\frac{v_{out}}{v_{in}}.

בתדרי האות הקבלים (C1,C2,C3→∞C_1,C_2,C_3\to\infty) הם קצר, ולכן RER_E מקוצר על ידי C3C_3 (האמיטר באדמה לאות), ו-RLR_L מחובר במקביל ל-RCR_C. מקור המתח מחובר ישירות לבסיס, ולכן vbe=vinv_{be}=v_{in}.

1. זרם הבסיס של האות: ib=vinhiei_b=\frac{v_{in}}{h_{ie}}, וזרם הקולט ic=hfeibi_c=h_{fe}i_b.

2. ההתנגדות בקולט לאות:

RC∥RL=1.5⋅3.51.5+3.5=1.05 kΩR_C\parallel R_L=\frac{1.5\cdot3.5}{1.5+3.5}=1.05\,\text{k}\Omega

3. מתח המוצא: vout=−ic (RC∥RL)v_{out}=-i_c\,(R_C\parallel R_L) (הזרם נכנס לקולט, ולכן המוצא הפוך במופע).

4. הגבר המתח:

Av=−hfe (RC∥RL)hie=−100⋅1.051=−105A_v=-\frac{h_{fe}\,(R_C\parallel R_L)}{h_{ie}}=-\frac{100\cdot1.05}{1}=-105

תשובה: Av=−105A_v=-105 (הגבר של 105 עם היפוך מופע)

שאלה 21 · מגבר מהפך עם משוב טורי ועומס

במעגל הבא מגבר השרת הוא אידיאלי.

א.

חשבו את מתח המוצא VoutVout.

(5 נקודות)
ב.

שרטטו את מתח הכניסה ומתח המוצא בהתאמה.

(5 נקודות)
ג.

חשבו את הזרם Iout′Iout' במוצא מגבר השרת המסומן באיור לשאלה. מה כיוונו?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 21

סעיף א

תשובה:

Vout=−7.5 VV_{out}=-7.5\,\text{V}

נתון: Vin=1.5 VV_{in}=1.5\,\text{V} (פלוס בהדק העליון), R1=2 kΩR_1=2\,\text{k}\Omega, R2=R4=5 kΩR_2=R_4=5\,\text{k}\Omega, R3=1 kΩR_3=1\,\text{k}\Omega, RL=5 kΩR_L=5\,\text{k}\Omega, מגבר שרת אידיאלי.

מבוקש: VoutV_{out}.

1. המבנה: האות נכנס דרך R1R_1 למבוא המהפך. המשוב מהמוצא למבוא המהפך עובר דרך R4R_4 ו-R2R_2 בטור, ולכן Rf=R2+R4=5+5=10 kΩR_f=R_2+R_4=5+5=10\,\text{k}\Omega. המבוא הלא-מהפך מחובר לאדמה דרך R3R_3; למגבר אידיאלי אין זרם מבוא, ולכן אין מפל על R3R_3 ו-V+=0V^+=0.

2. משוב שלילי ומגבר אידיאלי: V−=V+=0V^-=V^+=0 (אדמה מדומה).

3. הזרם דרך R1R_1 (משמאל לימין, מהסוללה אל המבוא המהפך):

I1=Vin−0R1=1.52=0.75 mAI_1=\frac{V_{in}-0}{R_1}=\frac{1.5}{2}=0.75\,\text{mA}

4. אין זרם לתוך המבוא, ולכן כל I1I_1 ממשיך דרך R2R_2 ו-R4R_4 אל המוצא:

Vout=0−I1Rf=−0.75⋅10=−7.5 VV_{out}=0-I_1R_f=-0.75\cdot10=-7.5\,\text{V}

(כלומר Av=−R2+R4R1=−5A_v=-\frac{R_2+R_4}{R_1}=-5.)

תשובה: Vout=−7.5 VV_{out}=-7.5\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

VinV_{in} - קו אופקי קבוע ב-+1.5 V+1.5\,\text{V}; VoutV_{out} - קו אופקי קבוע ב-−7.5 V-7.5\,\text{V}

מתח הכניסה הוא מתח ישר של סוללה, ולכן שני המתחים קבועים בזמן:

1. VinV_{in} - קו אופקי ב-+1.5 V+1.5\,\text{V}.

2. VoutV_{out} - קו אופקי ב-−7.5 V-7.5\,\text{V}: גדול פי 5 מהכניסה ובסימן הפוך (מגבר מהפך).

tV [V]246810-8-6-4-221.5 V-7.5 V

תשובה: Vin=+1.5 VV_{in}=+1.5\,\text{V} ו-Vout=−7.5 VV_{out}=-7.5\,\text{V}, שני קווים אופקיים לאורך כל הזמן.

סעיף ג

תשובה:

Iout′=2.25 mAI_{out}'=2.25\,\text{mA}, זורם מצומת המוצא לתוך מגבר השרת

מבוקש: הזרם בהדק המוצא של מגבר השרת וכיוונו.

נסתכל על צומת המוצא (הנקודה שאליה מחוברים מוצא המגבר, R4R_4 ו-RLR_L) ונסכם את הזרמים שנכנסים אליו.

1. מענף המשוב: מסעיף א, הזרם I1=0.75 mAI_1=0.75\,\text{mA} זורם דרך R2R_2 ו-R4R_4 אל צומת המוצא (מהמבוא, שמתחו 0 V0\,\text{V}, אל המוצא, שמתחו −7.5 V-7.5\,\text{V}).

2. מהעומס: המוצא שלילי, ולכן הזרם ב-RLR_L זורם מהאדמה כלפי מעלה אל צומת המוצא:

IL=0−VoutRL=0−(−7.5)5=1.5 mAI_L=\frac{0-V_{out}}{R_L}=\frac{0-(-7.5)}{5}=1.5\,\text{mA}

3. לפי חוק הזרמים, כל הזרם שנכנס לצומת המוצא חייב לצאת דרך הדק המוצא של המגבר:

Iout′=I1+IL=0.75+1.5=2.25 mAI_{out}'=I_1+I_L=0.75+1.5=2.25\,\text{mA}

4. הכיוון: מצומת המוצא לתוך מגבר השרת - המגבר "בולע" את הזרם (sink), כצפוי כשמתח המוצא שלילי.

תשובה: Iout′=2.25 mAI_{out}'=2.25\,\text{mA}, זורם מצומת המוצא לתוך מגבר השרת.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.