דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט חלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי 97002 - אביב 2024 מועד ב'

הנדסת מכונות · סמל 97002 · 18 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בחלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי, אביב 2024 מועד ב', כל 18 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: חלק א' (80 נקודות) – שמונה שאלות פתוחות, יש לענות על ארבע שאלות:

שאלות 4-1 בנושא חלקי מכונות.

שאלות 8-5 בנושא תהליכי עיבוד שבבי.

ערך כל שאלה 20 נקודות.

חלק ב' (20 נקודות) – עשר שאלות ברירה – יש לבחור 8 שאלות מתוך 10.

שאלות 13-9 בנושא חלקי מכונות.

שאלות 18-14 בנושא תהליכי עיבוד שבבי.

ערך כל שאלה 2.5 נקודות.

חומר עזר: מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

מותר לשימוש: קלסר אחד בלבד עם חומר ההרצאות. אין להוציא דפים מהקלסר.

שלושה ספרי לימוד.

נוסחאון מה"ט בחלקי מכונות ועיבוד שבבי - להורדה ב-PDF, 505 עמודים.

שאלה 1 · גלגל מניע אחד ושני צרכנים: חוזק לכפיפה

בממסרת גלגלי השיניים הישרות המוצגת באיור לשאלה 1 מסתובב הגלגל המניע (1) במהירות של 1,500 סל"ד ומניע שני גלגלי שיניים (2, 3) המחוברים לשני צרכנים בנפרד.

נתונים:

•מודול השיניים – m=5 mmm=5\,\text{mm}

•קוטרי הגלגלים – D1=100 mmD_1=100\,\text{mm}, D2=D3=300 mmD_2=D_3=300\,\text{mm}

•מאמץ הכפיפה המותר בשיניים – 130 MPa130\,\text{MPa}

•מקדם אורך השן – b/m=10b/m=10

•מקדם תנאי עבודה – 1.81.8

•גלגלי השיניים מיוצרים בעיבוד שבבי

הערה: הזניחו הפסדים בממסרה.

א.

חשבו את המומנט המרבי המועבר לכל אחד מהצרכנים (חשבו לחוזק לכפיפה בלבד).

(9 נקודות)
ב.

חשבו את המומנט המרבי הנדרש מהגלגל המניע (1).

(4 נקודות)
ג.

איזה גלגל שיניים מבין שלושת הגלגלים יהיה בעל אורך החיים הגבוה ביותר, ואיזה גלגל יהיה בעל אורך החיים הקצר ביותר? הסבירו ללא חישוב.

(4 נקודות)
ד.

נדרש להגדיל את ההספק שמעבירה הממסרה. הציעו לפחות שני שינויים בתכנון או בנתוני הממסרה. איזה מהשינויים שהצעתם ישפיע ביותר על הגדלת ההספק? הסבירו ללא חישוב.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

M2=M3≈364.9 NmM_2=M_3\approx364.9\,\text{Nm} לכל צרכן (המומנט הכולל על הגלגל המניע 243.2 Nm243.2\,\text{Nm}, חצי לכל תשלובת).

נתון: m=5 mmm=5\,\text{mm}, D1=100 mmD_1=100\,\text{mm}, D2=D3=300 mmD_2=D_3=300\,\text{mm}, n1=1500 rpmn_1=1500\,\text{rpm}, λ=bm=10\lambda=\frac{b}{m}=10, ko=1.8k_o=1.8, [σb]=130 MPa[\sigma_b]=130\,\text{MPa}, שיניים בעיבוד שבבי, בלי הפסדים.

מבוקש: המומנט הגדול ביותר שכל צרכן יכול לקבל, כך שמאמץ הכפיפה בשיניים לא יעבור את המותר.

איזה גלגל קובע. שלושת הגלגלים באותו מודול ובאותו רוחב. על כל זוג שיניים בתשלובת פועל אותו כוח היקפי, ולכן השן החלשה היא של הגלגל עם מספר השיניים הקטן (מקדם צורת שן קטן). זה הגלגל המניע 1. חוץ מזה, גלגל 1 משתלב עם שני הגלגלים, ולכן הוא העמוס ביותר. מחשבים את החוזק לפיו.

גלגל מניע עם שני צרכנים. לפי הנוסחאון, כשהגלגל המניע מחובר ליותר מגלגל אחד, המומנט בנוסחה הוא סכום המומנטים על הגלגל המניע. לכן הנוסחה נותנת את המומנט הכולל Mt1M_{t1}, והוא מתחלק בין שתי התשלובות.

1. מספרי השיניים:

Z1=D1m=1005=20Z_1=\frac{D_1}{m}=\frac{100}{5}=20, Z2=Z3=3005=60Z_2=Z_3=\frac{300}{5}=60

2. המהירות ההיקפית של הגלגל המניע:

v=π⋅m⋅Z1⋅n160,000=π⋅5⋅20⋅150060,000=7.85 msv=\frac{\pi\cdot m\cdot Z_1\cdot n_1}{60{,}000}=\frac{\pi\cdot5\cdot20\cdot1500}{60{,}000}=7.85\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

3. מקדם המהירות לשיניים בעיבוד שבבי:

kV=5050+200⋅v=5050+200⋅7.85=0.558k_V=\frac{50}{50+\sqrt{200\cdot v}}=\frac{50}{50+\sqrt{200\cdot7.85}}=0.558

4. מקדם חלוקת העומס בין השיניים (תשלובת חיצונית):

kε=0.9⋅[1.88−3.2⋅(1Z1+1Z2)]=0.9⋅[1.88−3.2⋅(120+160)]=1.50k_\varepsilon=0.9\cdot\left[1.88-3.2\cdot\left(\frac{1}{Z_1}+\frac{1}{Z_2}\right)\right]=0.9\cdot\left[1.88-3.2\cdot\left(\frac{1}{20}+\frac{1}{60}\right)\right]=1.50

5. מקדם צורת השן (לואיס) מהטבלה בנוסחאון: עבור Z=20Z=20, Y=0.322Y=0.322.

6. המומנט המרבי הכולל על הגלגל המניע, מנוסחת "מומנט מרבי" בנוסחאון:

Mt1=m3⋅λ⋅Z1⋅Y⋅kV⋅kε⋅[σb]2⋅ko=53⋅10⋅20⋅0.322⋅0.558⋅1.50⋅1302⋅1.8≈243,200 Nmm=243.2 NmM_{t1}=\frac{m^3\cdot\lambda\cdot Z_1\cdot Y\cdot k_V\cdot k_\varepsilon\cdot[\sigma_b]}{2\cdot k_o}=\frac{5^3\cdot10\cdot20\cdot0.322\cdot0.558\cdot1.50\cdot130}{2\cdot1.8}\approx243{,}200\,\text{Nmm}=243.2\,\text{Nm}

7. שני הצרכנים זהים (אותו קוטר גלגל), ולכן כל תשלובת מקבלת חצי מהמומנט של הגלגל המניע:

M1→2=M1→3=243.22=121.6 NmM_{1\to2}=M_{1\to3}=\frac{243.2}{2}=121.6\,\text{Nm}

הכוח ההיקפי בכל תשלובת: Ft=2⋅121,600100=2432 NF_t=\frac{2\cdot121{,}600}{100}=2432\,\text{N}

8. המומנט על כל צרכן. יחס התמסורת Z2Z1=6020=3\frac{Z_2}{Z_1}=\frac{60}{20}=3, ובלי הפסדים המומנט גדל פי 3:

M2=M3=121.6⋅3=364.9 NmM_2=M_3=121.6\cdot3=364.9\,\text{Nm}

(בדרך אחרת: M2=Ft⋅D22=2432⋅150=364,800 NmmM_2=F_t\cdot\frac{D_2}{2}=2432\cdot150=364{,}800\,\text{Nmm}.)

הערה: אם מניחים שכל שן של גלגל 1 נושאת בכל רגע עומס של תשלובת אחת בלבד, וכל תשלובת מחושבת לבדה, מתקבל מומנט כפול לכל צרכן (כ-730 Nm730\,\text{Nm}). הנוסחאון מורה לחבר את המומנטים על הגלגל המניע, ולכן התשובה כאן היא לפי הסכום, והיא גם השמרנית.

תשובה: לכל אחד מהצרכנים M2=M3≈364.9 NmM_2=M_3\approx364.9\,\text{Nm}.

סעיף ב

תשובה:

Mt1≈243.2 NmM_{t1}\approx243.2\,\text{Nm} (בהספק של כ-38.2 kW38.2\,\text{kW}).

מבוקש: המומנט שהגלגל המניע צריך לספק כששני הצרכנים מקבלים את המומנט המרבי מסעיף א.

1. הגלגל המניע מעביר מומנט לשתי תשלובות, והמומנט הנדרש ממנו הוא סכום שני החלקים:

Mt1=M1→2+M1→3=121.6+121.6=243.2 NmM_{t1}=M_{1\to2}+M_{1\to3}=121.6+121.6=243.2\,\text{Nm}

2. בדיקה מכיוון הצרכנים: בלי הפסדים ההספק נשמר. כל צרכן מסתובב ב-n2=15003=500 rpmn_2=\frac{1500}{3}=500\,\text{rpm}, ולכן:

Mt1⋅n1=(M2+M3)⋅n2 ⇒ Mt1=2⋅364.9⋅5001500=243.2 NmM_{t1}\cdot n_1=(M_2+M_3)\cdot n_2\ \Rightarrow\ M_{t1}=\frac{2\cdot364.9\cdot500}{1500}=243.2\,\text{Nm}

3. ההספק המתאים: H=Mt1⋅n19550=243.2⋅15009550=38.2 kWH=\frac{M_{t1}\cdot n_1}{9550}=\frac{243.2\cdot1500}{9550}=38.2\,\text{kW}

(בנוסחת ההספק המרבי, עם הקבוע 265, מתקבל 39.2 kW39.2\,\text{kW}; ההפרש נובע מעיגול הקבוע.)

הערה: בקריאה החלופית מסעיף א (כל תשלובת מחושבת לבדה, 243.2 Nm243.2\,\text{Nm} לכל אחת) המומנט הנדרש מהגלגל המניע כפול: 2⋅243.2=486.5 Nm2\cdot243.2=486.5\,\text{Nm}.

תשובה: Mt1≈243.2 NmM_{t1}\approx243.2\,\text{Nm}.

סעיף ג

תשובה:

הקצר ביותר: הגלגל המניע 1. הארוך ביותר: הגלגלים 2 ו-3 (זהים זה לזה).

אורך החיים של גלגל שיניים נקבע בעיקר לפי העומס על כל שן ולפי מספר הפעמים שהשן מועמסת (מספר מחזורי העומס).

1. גלגל 1 – אורך החיים הקצר ביותר:

•הוא מסתובב מהר פי 3 מהגלגלים 2 ו-3 (1500 מול 500 סל"ד).

•כל שן שלו משתלבת בכל סיבוב פעמיים: פעם עם גלגל 2 ופעם עם גלגל 3. לכן בפרק זמן נתון שן של גלגל 1 מועמסת פי 3⋅2=63\cdot2=6 פעמים יותר משן של גלגל 2 או 3.

•יש לו מעט שיניים (20), ולכן מקדם צורת השן שלו קטן (Y=0.322Y=0.322 מול 0.4220.422) והמאמץ בשן שלו גדול יותר באותו כוח.

2. גלגלים 2 ו-3 – אורך החיים הגבוה ביותר, וזהה בשניהם: הם זהים בקוטר ובמספר השיניים, מסתובבים באותה מהירות, כל שן שלהם משתלבת פעם אחת בסיבוב, והם מעבירים אותו מומנט (הצרכנים זהים).

תשובה: לגלגל המניע 1 אורך החיים הקצר ביותר; לגלגלים 2 ו-3 אורך החיים הגבוה ביותר, ושווה בשניהם.

סעיף ד

תשובה:

להגדיל את מודול השן, להגדיל את רוחב השן (b/m), לבחור חומר חזק יותר או טיפול תרמי (מאמץ מותר גבוה יותר), להשחיז את השיניים. ההשפעה הגדולה ביותר: הגדלת המודול.

לפי נוסחת ההספק המרבי בנוסחאון, H=(m265)3⋅n⋅λ⋅Z⋅Y⋅kV⋅kε⋅[σb]koH=\left(\frac{m}{265}\right)^3\cdot\frac{n\cdot\lambda\cdot Z\cdot Y\cdot k_V\cdot k_\varepsilon\cdot[\sigma_b]}{k_o}, ההספק גדל עם כל אחד מהגורמים במונה. שינויים אפשריים:

1. הגדלת מודול השן mm. השן גדולה וחזקה יותר.

2. הגדלת רוחב השן (מקדם λ=bm\lambda=\frac{b}{m} גדול יותר): הכוח מתחלק על שן רחבה יותר.

3. חומר חזק יותר או טיפול תרמי (שיפור, הקשיה): מאמץ כפיפה מותר [σb][\sigma_b] גבוה יותר.

4. השחזת השיניים במקום עיבוד שבבי בלבד: מקדם המהירות kVk_V גדל (בנוסחאון 78 במקום 50).

מה משפיע ביותר: הגדלת המודול. המודול מופיע בנוסחה בחזקה שלישית. גם אם שומרים על קוטרי הגלגלים (ואז מספר השיניים קטן), ההספק גדל בערך עם ריבוע המודול, ואילו שאר הגורמים משפיעים רק באופן יחסי (קווי). למשל, הגדלת המודול מ-5 ל-6 מגדילה את ההספק בכ-40% עד 70%, בעוד הגדלה דומה של הרוחב מגדילה אותו ב-20% בלבד.

תשובה: הגדלת המודול, הגדלת רוחב השן, חומר חזק יותר או טיפול תרמי, השחזת השיניים. הגדלת המודול משפיעה ביותר, כי ההספק תלוי בו בחזקה.

שאלה 2 · רצועה שטוחה ורצועות טריזיות: רוחב ומספר

בממסרת הרצועה השטוחה שבאיור לשאלה 2, מניע גלגל 1 את גלגל 2, גלגל 2 מחובר לצרכן.

המנוע מסתובב במהירות של 1,500 RPM1{,}500\,\text{RPM} ומעביר הספק של 10 kW10\,\text{kW}.

קוטר הגלגל המניע הוא d=140 mmd=140\,\text{mm}. יחס התמסורת הוא 1:2.5, זווית החביקה בגלגל המניע 1 היא 160∘160^\circ.

נתונים נוספים:

נתוני הרצועה השטוחה: עובי הרצועה – h=5 mmh=5\,\text{mm}, המאמץ המותר – [σ]=6 MPa[\sigma]=6\,\text{MPa}, מקדם החיכוך ברצועה – μ=0.30\mu=0.30, מודול האלסטיות – E=50 MPaE=50\,\text{MPa}.

נתוני הרצועות הטריזיות: גובה – h=10 mmh=10\,\text{mm}, שטח החתך – A=100 mm2A=100\,\text{mm}^2, זווית הטריז – 2γ=36∘2\gamma=36^\circ.

שאר הנתונים כמו ברצועה השטוחה.

הערה: בסעיפים א' ו-ב' הזניחו הפסדים בממסרה.

א.

חשבו את רוחב הרצועה השטוחה הנדרש.

(9 נקודות)
ב.

חשבו את הכמות הנדרשת של רצועות טריזיות במקום הרצועה השטוחה.

(8 נקודות)
ג.

חשבו את המומנט המועבר לצרכן, אם נצילות הממסרת היא 85%.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

b≈76.1 mmb\approx76.1\,\text{mm}, בפועל 77 mm77\,\text{mm} (למשל רצועה ברוחב 80 mm80\,\text{mm}).

נתון: P=10 kWP=10\,\text{kW}, n1=1500 rpmn_1=1500\,\text{rpm}, d=140 mmd=140\,\text{mm}, זווית חביקה 160∘160^\circ, h=5 mmh=5\,\text{mm}, [σ]=6 MPa[\sigma]=6\,\text{MPa}, μ=0.30\mu=0.30, E=50 MPaE=50\,\text{MPa}.

מבוקש: רוחב הרצועה bb, כך שהמאמץ המרבי ברצועה לא יעבור את המותר.

המאמץ המרבי נוצר בענף הפעיל, במקום שבו הרצועה מתכופפת על הגלגל הקטן: σt+σb+σc≤[σ]\sigma_t+\sigma_b+\sigma_c\le[\sigma].

1. המהירות ההיקפית של הרצועה:

v=π⋅d⋅n160,000=π⋅140⋅150060,000=11.0 msv=\frac{\pi\cdot d\cdot n_1}{60{,}000}=\frac{\pi\cdot140\cdot1500}{60{,}000}=11.0\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

המהירות קטנה מ-20 ms20\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, ולכן המאמץ הצנטריפוגלי זניח: σc=0\sigma_c=0.

2. הכוח ההיקפי (המשיקי) שהרצועה מעבירה:

Ft=1000⋅Pv=1000⋅1011.0=909.5 NF_t=\frac{1000\cdot P}{v}=\frac{1000\cdot10}{11.0}=909.5\,\text{N}

3. זווית החביקה ברדיאנים: α=160⋅π180=2.793 rad\alpha=160\cdot\frac{\pi}{180}=2.793\,\text{rad}

יחס המתיחויות (נוסחת אוילר):

ke=eα⋅μ=e2.793⋅0.30=2.311k_e=e^{\alpha\cdot\mu}=e^{2.793\cdot0.30}=2.311

4. כוח המתיחה בענף הפעיל:

S1=Ft1−1ke=909.51−12.311=1603 NS_1=\frac{F_t}{1-\frac{1}{k_e}}=\frac{909.5}{1-\frac{1}{2.311}}=1603\,\text{N}

5. מאמץ הכפיפה ברצועה על הגלגל הקטן:

σb=E⋅hd=50⋅5140=1.79 MPa\sigma_b=\frac{E\cdot h}{d}=\frac{50\cdot5}{140}=1.79\,\text{MPa}

למתיחה נשאר: [σ]−σb−σc=6−1.79−0=4.21 MPa[\sigma]-\sigma_b-\sigma_c=6-1.79-0=4.21\,\text{MPa}

6. רוחב הרצועה:

b=S1([σ]−σb−σc)⋅h=16034.21⋅5=76.1 mmb=\frac{S_1}{([\sigma]-\sigma_b-\sigma_c)\cdot h}=\frac{1603}{4.21\cdot5}=76.1\,\text{mm}

מעגלים כלפי מעלה: b=77 mmb=77\,\text{mm} (או רוחב תקני קרוב מעליו, למשל 80 mm80\,\text{mm}).

בדיקה עם b=77 mmb=77\,\text{mm}: σ=160377⋅5+1.79=4.16+1.79=5.95 MPa≤6 MPa\sigma=\frac{1603}{77\cdot5}+1.79=4.16+1.79=5.95\,\text{MPa}\le6\,\text{MPa}.

תשובה: b≈76.1 mmb\approx76.1\,\text{mm}, כלומר רצועה ברוחב 77 mm77\,\text{mm} לפחות.

סעיף ב

תשובה:

N=4.01N=4.01, כלומר 5 רצועות טריזיות.

נתון: לרצועה טריזית h=10 mmh=10\,\text{mm}, A=100 mm2A=100\,\text{mm}^2, 2γ=36∘2\gamma=36^\circ (כלומר γ=18∘\gamma=18^\circ), ושאר הנתונים כמו ברצועה השטוחה: [σ]=6 MPa[\sigma]=6\,\text{MPa}, μ=0.30\mu=0.30, E=50 MPaE=50\,\text{MPa}. הכוח ההיקפי לא השתנה: Ft=909.5 NF_t=909.5\,\text{N}, v=11.0 msv=11.0\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, σc=0\sigma_c=0.

מבוקש: מספר הרצועות הטריזיות NN.

1. ברצועה טריזית הרצועה נדחקת לחריץ, והחיכוך האפקטיבי גדל. ביחס המתיחויות מחלקים את המעריך ב-sin⁡γ\sin\gamma:

ke=eα⋅μsin⁡γ=e2.793⋅0.30sin⁡18∘=e2.711=15.04k_e=e^{\frac{\alpha\cdot\mu}{\sin\gamma}}=e^{\frac{2.793\cdot0.30}{\sin18^\circ}}=e^{2.711}=15.04

2. כוח המתיחה בענף הפעיל של כל הרצועות יחד:

S1N=Ft1−1ke=909.51−115.04=974.2 NS_{1N}=\frac{F_t}{1-\frac{1}{k_e}}=\frac{909.5}{1-\frac{1}{15.04}}=974.2\,\text{N}

3. מאמץ הכפיפה ברצועה טריזית (גובה 10 mm10\,\text{mm}):

σb=E⋅hd=50⋅10140=3.57 MPa\sigma_b=\frac{E\cdot h}{d}=\frac{50\cdot10}{140}=3.57\,\text{MPa}

4. הכוח המרבי שרצועה טריזית אחת יכולה לשאת בענף הפעיל:

[S1]=([σ]−σb−σc)⋅A=(6−3.57−0)⋅100=242.9 N[S_1]=([\sigma]-\sigma_b-\sigma_c)\cdot A=(6-3.57-0)\cdot100=242.9\,\text{N}

5. מספר הרצועות:

N=S1N[S1]=974.2242.9=4.01N=\frac{S_{1N}}{[S_1]}=\frac{974.2}{242.9}=4.01

מספר הרצועות חייב להיות שלם ומעוגל כלפי מעלה: N=5N=5.

הערה: עם 4 רצועות המאמץ יוצא 974.24⋅100+3.57=6.01 MPa\frac{974.2}{4\cdot100}+3.57=6.01\,\text{MPa}, מעט מעל המותר. החריגה זעירה (כ-0.1%), ובפועל יש מי שיסתפק ב-4 רצועות; לפי תנאי החוזק כלשונו נדרשות 5.

תשובה: N=4.01N=4.01, כלומר 5 רצועות טריזיות.

סעיף ג

תשובה:

M≈135.3 NmM\approx135.3\,\text{Nm} (ב-600 rpm600\,\text{rpm}, הספק 8.5 kW8.5\,\text{kW}).

נתון: P=10 kWP=10\,\text{kW}, n1=1500 rpmn_1=1500\,\text{rpm}, יחס תמסורת 1:2.5, נצילות beta=0.85\\beta=0.85.

1. מהירות הסיבוב של גלגל 2 (הצרכן):

n2=n12.5=15002.5=600 rpmn_2=\frac{n_1}{2.5}=\frac{1500}{2.5}=600\,\text{rpm}

2. ההספק שמגיע לצרכן:

P2=P⋅beta=10⋅0.85=8.5 kWP_2=P\cdot\\beta=10\cdot0.85=8.5\,\text{kW}

3. המומנט (PP ב-kW, nn ב-rpm, התוצאה ב-Nm):

M2=9550⋅P2n2=9550⋅8.5600=135.3 NmM_2=\frac{9550\cdot P_2}{n_2}=\frac{9550\cdot8.5}{600}=135.3\,\text{Nm}

תשובה: M≈135.3 NmM\approx135.3\,\text{Nm}.

שאלה 3 · זוויתן על ארבעה ברגים: החלקה והתהפכות

זוויתן פלדה 1 מהודק לבסיס פלדה רתום 2, באמצעות ארבעה בורגי הידוק A, B, C, D. כמוצג באיור לשאלה 3.

על הזוויתן פועל כוח אופקי F=5 kNF=5\,\text{kN}. הכוח פועל בציר הסימטריה של הזוויתן, במקביל לציר X.

נתונים:

•מקדם הביטחון בחישוב הברגים: S=3S=3

•דרגת החוזק של הבורג: 5.8

•מקדם החיכוך בתבריג: 0.12

•מקדם החיכוך בין המשטחים המהודקים: 0.30

•מקדם החלקה: fk=1.2f_k=1.2

א.

חשבו את כוח ההידוק המרבי הנדרש בברגים. הסבירו באילו ברגים נדרש כוח הדוק זה.

(8 נקודות)
ב.

חשבו ובחרו בורג מתאים. בצעו את החישוב למאמץ מורכב בבורג.

הניחו שכוח ההידוק בבורג הוא Q=8 kNQ=8\,\text{kN}.

(8 נקודות)
ג.

כיצד תשפיע הגדלת דרגת החוזק של הברגים על הדברים הבאים:

(1)

כוח ההידוק הנדרש בברגים.

(2)

מידות הבורג (קוטר ופסיעה).

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

Qmax≈7846 N≈7.85 kNQ_{max}\approx7846\,\text{N}\approx7.85\,\text{kN}, בברגים B ו-C (הרחוקים ביותר מציר ההתהפכות, שעובר בקצה הזוויתן מצד A ו-D).

נתון: F=5000 NF=5000\,\text{N}, ארבעה ברגים (i=4i=4), משטח מגע אחד (ni=1n_i=1), μ0=0.30\mu_0=0.30, fk=1.2f_k=1.2. מהאיור: המרחק בין עמודת הברגים A, D לעמודת הברגים B, C הוא 120 mm120\,\text{mm}, ומעמודת A, D עד קצה הזוויתן 25 mm25\,\text{mm}. הכוח פועל בקצה הכנף הבולטת, 170 mm170\,\text{mm} ממישור הברגים.

מבוקש: כוח ההידוק הגדול ביותר, ובאילו ברגים.

קריאת האיור. כנף הזוויתן עם הברגים צמודה לבסיס 2, במישור של הצירים X ו-Y. הכנף השנייה בולטת מהבסיס בכיוון Z. הכוח FF פועל בקצה הכנף הבולטת, במקביל לציר X, כלומר במקביל למישור ההידוק ובכיוון של A (מצד B, C לכיוון A, D). הוא פועל בגובה מרכז הברגים (ציר הסימטריה), ולכן אינו מסובב את הזוויתן במישור ההידוק.

מה הכוח עושה למחבר. זה המקרה בנוסחאון שבו קו פעולת הכוח מקביל למישור ההידוק ומרוחק ממנו LbL_b:

•החלקה: הכוח מנסה להחליק את הזוויתן על הבסיס בכיוון X.

•התהפכות: הכוח פועל 170 mm170\,\text{mm} מהבסיס, ולכן יוצר מומנט שמנסה לסובב את הזוויתן סביב ציר אנכי. כשקצה הכנף נדחף לכיוון A, הזוויתן נלחץ אל הבסיס בקצה שלו מצד A ו-D, ומתנתק מהבסיס בצד של B ו-C. ציר ההתהפכות הוא אפוא הקצה האנכי של הזוויתן מצד A ו-D.

1. כוח ההידוק למניעת החלקה (שווה בכל הברגים):

Qf=F⋅fki⋅ni⋅μ0=5000⋅1.24⋅1⋅0.30=5000 NQ_f=\frac{F\cdot f_k}{i\cdot n_i\cdot\mu_0}=\frac{5000\cdot1.2}{4\cdot1\cdot0.30}=5000\,\text{N}

2. מומנט ההתהפכות:

Mb=F⋅Lb=5000⋅170=850,000 NmmM_b=F\cdot L_b=5000\cdot170=850{,}000\,\text{Nmm}

3. המרחקים של שורות הברגים מציר ההתהפכות: A ו-D ב-a1=25 mma_1=25\,\text{mm}, B ו-C ב-a2=25+120=145 mma_2=25+120=145\,\text{mm}. בכל שורה 2 ברגים:

Σ(in⋅ai2)=2⋅252+2⋅1452=1250+42,050=43,300 mm2\Sigma(i_n\cdot a_i^2)=2\cdot25^2+2\cdot145^2=1250+42{,}050=43{,}300\,\text{mm}^2

4. כוח ההידוק למניעת התהפכות, בשורה הרחוקה ביותר (B, C):

Qb=Mb⋅amaxΣ(in⋅ai2)=850,000⋅14543,300=2846 NQ_b=M_b\cdot\frac{a_{max}}{\Sigma(i_n\cdot a_i^2)}=850{,}000\cdot\frac{145}{43{,}300}=2846\,\text{N}

(בברגים A ו-D: 850,000⋅2543,300=491 N850{,}000\cdot\frac{25}{43{,}300}=491\,\text{N}.)

5. כוח ההידוק המרבי:

Qmax=Qf+Qb=5000+2846=7846 N≈7.85 kNQ_{max}=Q_f+Q_b=5000+2846=7846\,\text{N}\approx7.85\,\text{kN}

בורגQfQ_f (N)QbQ_b (N)QQ (N)
B, C500028467846
A, D50004915491

הכוח המרבי נדרש בברגים B ו-C, כי הם הרחוקים ביותר מציר ההתהפכות, ושם הזוויתן מנסה להתנתק מהבסיס.

הערה: את המרחק 170 mm170\,\text{mm} לוקחים כזרוע של הכוח ממישור ההידוק, כמו שהוא מודד באיור. עובי הכנף הצמודה לבסיס לא נתון, והוא משנה את התוצאה רק מעט. התוצאה מתאימה לכוח Q=8 kNQ=8\,\text{kN} שנתון בסעיף ב.

תשובה: Qmax≈7846 NQ_{max}\approx7846\,\text{N}, בברגים B ו-C.

סעיף ב

תשובה:

בורג M12 (פסיעה 1.75 mm1.75\,\text{mm}) בדרגת חוזק 5.8: σe≈129.9 MPa<[σt]=140 MPa\sigma_e\approx129.9\,\text{MPa}<[\sigma_t]=140\,\text{MPa}.

נתון: Q=8000 NQ=8000\,\text{N}, דרגת חוזק 5.8, S=3S=3, מקדם חיכוך בתבריג μ=0.12\mu=0.12.

מבוקש: לבחור בורג ולבדוק אותו למאמץ מורכב (מתיחה מכוח ההידוק יחד עם פיתול בזמן ההידוק).

1. המאמץ המותר. מטבלת Din 898 בנוסחאון, לדרגה 5.8: σy=420 MPa\sigma_y=420\,\text{MPa}.

[σt]=σyS=4203=140 MPa[\sigma_t]=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{420}{3}=140\,\text{MPa}

2. שטח הקנה המזערי (המקדם 1.25 מביא בחשבון את תוספת הפיתול):

Amin=1.25⋅Q[σt]=1.25⋅8000140=71.4 mm2A_{min}=1.25\cdot\frac{Q}{[\sigma_t]}=1.25\cdot\frac{8000}{140}=71.4\,\text{mm}^2

3. בחירה מטבלת התבריגים המטריים (תבריג רגיל): ל-M10 שטח של 52.3 mm252.3\,\text{mm}^2, קטן מדי. בוחרים M12:

p=1.75 mmp=1.75\,\text{mm}, At=76.3 mm2A_t=76.3\,\text{mm}^2, d1=9.853 mmd_1=9.853\,\text{mm}, d2=10.863 mmd_2=10.863\,\text{mm}

4. מאמץ המתיחה בקנה:

σt=QAt=800076.3=104.8 MPa\sigma_t=\frac{Q}{A_t}=\frac{8000}{76.3}=104.8\,\text{MPa}

5. זווית המעלה:

γ=tan⁡−1(pπ⋅d2)=tan⁡−1(1.75π⋅10.863)=2.94∘\gamma=\tan^{-1}\left(\frac{p}{\pi\cdot d_2}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{1.75}{\pi\cdot10.863}\right)=2.94^\circ

זווית החיכוך המתוקנת:

φ′=tan⁡−1(μcos⁡30∘)=tan⁡−1(0.120.866)=7.89∘\varphi'=\tan^{-1}\left(\frac{\mu}{\cos30^\circ}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{0.12}{0.866}\right)=7.89^\circ

γ<φ′\gamma<\varphi', ולכן מתקיים תנאי הנעילה העצמית.

6. מאמץ הפיתול בקנה בזמן ההידוק:

τt=8⋅Q⋅d2⋅tan⁡(γ+φ′)π⋅d13=8⋅8000⋅10.863⋅tan⁡(10.83∘)π⋅9.8533=44.2 MPa\tau_t=\frac{8\cdot Q\cdot d_2\cdot\tan(\gamma+\varphi')}{\pi\cdot d_1^3}=\frac{8\cdot8000\cdot10.863\cdot\tan(10.83^\circ)}{\pi\cdot9.853^3}=44.2\,\text{MPa}

7. המאמץ המורכב:

σe=σt2+3⋅τt2=104.82+3⋅44.22=129.9 MPa\sigma_e=\sqrt{\sigma_t^2+3\cdot\tau_t^2}=\sqrt{104.8^2+3\cdot44.2^2}=129.9\,\text{MPa}

8. בדיקה: σe=129.9 MPa<[σt]=140 MPa\sigma_e=129.9\,\text{MPa}<[\sigma_t]=140\,\text{MPa}. מקדם הביטחון בפועל: 420129.9=3.23>3\frac{420}{129.9}=3.23>3.

תשובה: בורג M12 (תבריג רגיל, פסיעה 1.75 mm1.75\,\text{mm}) בדרגת חוזק 5.8; σe≈129.9 MPa<140 MPa\sigma_e\approx129.9\,\text{MPa}<140\,\text{MPa}.

סעיף ג

(1)
תשובה:

לא ישתנה.

כוח ההידוק הנדרש נקבע לפי העומס החיצוני (FF), מקדם החיכוך בין המשטחים, מקדם ההחלקה, מספר הברגים ומיקומם (Q=Qf+QbQ=Q_f+Q_b בסעיף א). דרגת החוזק היא תכונה של חומר הבורג, ואינה מופיעה בחישוב הזה.

תשובה: כוח ההידוק הנדרש לא ישתנה.

(2)
תשובה:

יקטנו: מאמץ הכניעה והמאמץ המותר גדלים, ולכן נדרש שטח קנה קטן יותר, כלומר בורג בקוטר קטן יותר (ובתבריג רגיל גם בפסיעה קטנה יותר).

בדרגת חוזק גבוהה יותר מאמץ הכניעה של חומר הבורג גבוה יותר, ולכן גם המאמץ המותר [σt]=σyS[\sigma_t]=\frac{\sigma_y}{S}. שטח הקנה הנדרש Amin=1.25⋅Q[σt]A_{min}=1.25\cdot\frac{Q}{[\sigma_t]} קטן, ולכן אפשר לבחור בורג בקוטר קטן יותר. בתבריג מטרי רגיל לבורג קטן יותר יש גם פסיעה קטנה יותר.

לדוגמה, בדרגה 8.8: [σt]=6603=220 MPa[\sigma_t]=\frac{660}{3}=220\,\text{MPa}, Amin=1.25⋅8000220=45.5 mm2A_{min}=1.25\cdot\frac{8000}{220}=45.5\,\text{mm}^2, ומספיק בורג M10 (פסיעה 1.5 mm1.5\,\text{mm}) במקום M12 (פסיעה 1.75 mm1.75\,\text{mm}).

תשובה: קוטר הבורג והפסיעה שלו יקטנו.

שאלה 4 · מוט מכופף מרותך: מאמצים בתפר היקפי

מוט פלדה AB שקוטרו 50 mm50\,\text{mm} מכופף לצורה של רבע עיגול, ומרותך לבסיס B בריתוך מילאת (פינתי) היקפי, בקצה המוט בנקודה A פועלים כוחות F1=F2=1,500 NF_1=F_2=1{,}500\,\text{N}. הכוחות פועלים במקביל לצירים Y ו-Z כמוצג באיור.

הכוחות אינם פועלים ביחד. בשלב ראשון פועל כוח F1F_1 בלבד (ראו סעיפים א'-ג'), בשלב שני פועל כוח F2F_2 בלבד (ראו סעיף ד').

המאמץ המותר בתפר הריתוך הוא 90 MPa90\,\text{MPa}.

הערה: הזניחו את משקל המוט.

א.

חשבו את המאמצים הקיימים בתפר הריתוך מפעולת כוח F1F_1 בלבד.

(6 נקודות)
ב.

סרטטו את תרשים המאמצים הקיימים בתפר הריתוך מפעולת כוח F1F_1 בלבד.

(4 נקודות)
ג.

חשבו את המאמץ המרבי ואת עובי תפר הריתוך הנדרש מפעולת כוח F1F_1 בלבד. היכן קיים מאמץ זה?

(5 נקודות)
ד.

חשבו את המאמץ המרבי שנוצר מפעולת כוח F2F_2 בלבד.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

ρs≈9.55 Nmm\rho_s\approx9.55\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (גזירה), ρb≈229.2 Nmm\rho_b\approx229.2\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (כפיפה), ρtr≈114.6 Nmm\rho_{tr}\approx114.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (פיתול).

נתון: F1=1500 NF_1=1500\,\text{N} בכיוון ציר Y (כלפי מטה), קוטר המוט והתפר d=50 mmd=50\,\text{mm}, רדיוס הכיפוף R=300 mmR=300\,\text{mm}.

מבוקש: המאמצים בתפר מפעולת F1F_1. עובדים בשיטת המאמץ הקווי (כוח ליחידת אורך של התפר, ב-Nmm\frac{\text{N}}{\text{mm}}).

הגיאומטריה. המוט יוצא מהבסיס בכיוון ציר Z ומתעקל ברבע עיגול במישור האופקי (מישור הצירים x ו-Z). מרכז העיגול נמצא על ציר x, 300 mm300\,\text{mm} מ-B. לכן הנקודה A רחוקה ממרכז התפר B:

•300 mm300\,\text{mm} בכיוון Z (בניצב לבסיס),

•300 mm300\,\text{mm} בכיוון x (במקביל לבסיס).

מה F1F_1 עושה לתפר. מעבירים את F1F_1 למרכז התפר:

•כוח גזירה F1F_1 במישור התפר (כלפי מטה).

•מומנט כפיפה, כי הכוח רחוק 300 mm300\,\text{mm} מהבסיס בכיוון Z: Mb=F1⋅300M_b=F_1\cdot300. הוא מנסה לכופף את המוט כלפי מטה.

•מומנט פיתול סביב ציר המוט שב-B (ציר Z), כי הכוח רחוק 300 mm300\,\text{mm} מציר זה בכיוון x: Mt=F1⋅300M_t=F_1\cdot300.

נתוני התפר (טבלת נתוני תפרי ריתוך בנוסחאון, תפר עגול):

•היקף: ΣL=π⋅d=π⋅50=157.1 mm\Sigma L=\pi\cdot d=\pi\cdot50=157.1\,\text{mm}

•מומנט התנגדות קווי: Zb=π4⋅d2=π4⋅502=1963.5 mm2Z_b=\frac{\pi}{4}\cdot d^2=\frac{\pi}{4}\cdot50^2=1963.5\,\text{mm}^2

•מומנט התמד קוטבי קווי: IO=π4⋅d3=π4⋅503=98,175 mm3I_O=\frac{\pi}{4}\cdot d^3=\frac{\pi}{4}\cdot50^3=98{,}175\,\text{mm}^3

1. מאמץ גזירה (שווה בכל התפר, בכיוון F1F_1):

ρs=F1ΣL=1500157.1=9.55 Nmm\rho_s=\frac{F_1}{\Sigma L}=\frac{1500}{157.1}=9.55\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. מאמץ כפיפה (מרבי בנקודה העליונה ובנקודה התחתונה של התפר):

Mb=F1⋅300=1500⋅300=450,000 NmmM_b=F_1\cdot300=1500\cdot300=450{,}000\,\text{Nmm}

ρb=MbZb=450,0001963.5=229.2 Nmm\rho_b=\frac{M_b}{Z_b}=\frac{450{,}000}{1963.5}=229.2\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

3. מאמץ פיתול (שווה בכל היקף התפר, בכיוון המשיק):

Mt=F1⋅300=450,000 NmmM_t=F_1\cdot300=450{,}000\,\text{Nmm}

ρtr=Mt⋅rmaxIO=450,000⋅2598,175=114.6 Nmm\rho_{tr}=\frac{M_t\cdot r_{max}}{I_O}=\frac{450{,}000\cdot25}{98{,}175}=114.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

תשובה: ρs≈9.55 Nmm\rho_s\approx9.55\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, ρb≈229.2 Nmm\rho_b\approx229.2\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, ρtr≈114.6 Nmm\rho_{tr}\approx114.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}.

סעיף ב

תשובה:

במעגל התפר: ρs\rho_s כלפי מטה בכל הנקודות; ρtr\rho_{tr} משיקי בכל ההיקף; ρb\rho_b מתיחה בנקודה העליונה (1) ולחיצה בתחתונה (3), אפס בנקודות הצד (2, 4).

מסרטטים את התפר כמעגל בקוטר 50 mm50\,\text{mm} במישור הבסיס, עם ציר Y אנכי וציר x אופקי דרך המרכז. מסמנים ארבע נקודות: 1 למעלה, 3 למטה, 2 ו-4 בצדדים (על ציר x). בכל נקודה מסרטטים את המאמצים מסעיף א:

1. ρs=9.55 Nmm\rho_s=9.55\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}: חץ כלפי מטה (בכיוון F1F_1) בכל ארבע הנקודות.

2. ρtr=114.6 Nmm\rho_{tr}=114.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}: חץ משיק למעגל בכל נקודה, כולם באותו כיוון סיבוב. בנקודות 1 ו-3 הוא אופקי (ניצב ל-ρs\rho_s). בנקודות 2 ו-4 הוא אנכי: באחת מהן באותו כיוון כמו ρs\rho_s ובשנייה בכיוון ההפוך.

3. ρb=229.2 Nmm\rho_b=229.2\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}: ניצב למישור התפר. F1F_1 מכופף את המוט כלפי מטה, ולכן בנקודה 1 (למעלה) המאמץ יוצא מהבסיס (מתיחה, עיגול עם נקודה), ובנקודה 3 (למטה) הוא נכנס לבסיס (לחיצה, עיגול עם איקס). בנקודות 2 ו-4, שנמצאות על הציר הניטרלי, מאמץ הכפיפה אפס.

סיכום לפי נקודות:

נקודהρb\rho_b (N/mm)ρtr\rho_{tr} (N/mm)ρs\rho_s (N/mm)
1 (עליונה)229.2 מתיחה114.6 אופקי9.55 אנכי
3 (תחתונה)229.2 לחיצה114.6 אופקי9.55 אנכי
2, 4 (צדדים)0114.6 אנכי9.55 אנכי

תשובה: ρs\rho_s אחיד כלפי מטה; ρtr\rho_{tr} משיקי ואחיד בכל ההיקף; ρb\rho_b מרבי בנקודה העליונה (מתיחה) ובתחתונה (לחיצה), ואפס בנקודות הצד.

סעיף ג

תשובה:

ρe≈256.4 Nmm\rho_e\approx256.4\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} בנקודה העליונה ובנקודה התחתונה של התפר; a≈2.85 mma\approx2.85\,\text{mm}, גובה רגל k≈4 mmk\approx4\,\text{mm}.

מבוקש: המאמץ הקווי המורכב המרבי, עובי התפר, והמקום.

1. המקום. מאמץ הכפיפה, שהוא הגדול מבין השלושה, מרבי בנקודות 1 ו-3. שם ρtr\rho_{tr} אופקי ו-ρs\rho_s אנכי, ושניהם במישור התפר ובניצב ל-ρb\rho_b וזה לזה. לכן המאמץ המורכב:

ρe=ρb2+ρtr2+ρs2=229.22+114.62+9.552=256.4 Nmm\rho_e=\sqrt{\rho_b^2+\rho_{tr}^2+\rho_s^2}=\sqrt{229.2^2+114.6^2+9.55^2}=256.4\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. בדיקה בנקודות הצד (2, 4): אין כפיפה, ו-ρtr\rho_{tr} ו-ρs\rho_s מתחברים בנקודה אחת: 114.6+9.55=124.1 Nmm114.6+9.55=124.1\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}. זה פחות. לכן המאמץ המרבי בנקודות 1 ו-3.

3. עובי התפר, מתנאי החוזק τw=ρea≤[τw]\tau_w=\frac{\rho_e}{a}\le[\tau_w]:

a=ρe[τw]=256.490=2.85 mma=\frac{\rho_e}{[\tau_w]}=\frac{256.4}{90}=2.85\,\text{mm}

4. גובה רגל התפר:

k=1.4⋅a=1.4⋅2.85=3.99 mm≈4 mmk=1.4\cdot a=1.4\cdot2.85=3.99\,\text{mm}\approx4\,\text{mm}

תשובה: ρe≈256.4 Nmm\rho_e\approx256.4\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, בנקודה העליונה (מתיחה) ובנקודה התחתונה (לחיצה) של התפר. עובי התפר a≈2.85 mma\approx2.85\,\text{mm}, גובה רגל k≈4 mmk\approx4\,\text{mm}.

סעיף ד

תשובה:

ρmax=ρt+ρb≈9.55+229.2=238.7 Nmm\rho_{max}=\rho_t+\rho_b\approx9.55+229.2=238.7\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (מתיחה, בצד התפר הפונה למרכז הקשת); בתפר מסעיף ג: τw≈83.8 MPa<90 MPa\tau_w\approx83.8\,\text{MPa}<90\,\text{MPa}.

נתון: F2=1500 NF_2=1500\,\text{N} בכיוון ציר Z, כלומר בניצב למישור התפר, והלאה מהבסיס.

מבוקש: המאמץ המרבי בתפר מפעולת F2F_2.

מה F2F_2 עושה לתפר. מעבירים את F2F_2 למרכז התפר:

•כוח מתיחה בניצב למישור התפר: הכוח מושך את המוט מהבסיס.

•מומנט כפיפה, כי קו הפעולה של F2F_2 רחוק 300 mm300\,\text{mm} ממרכז התפר בכיוון x (במקביל לבסיס): Mb=F2⋅300M_b=F_2\cdot300.

•אין פיתול ואין גזירה: F2F_2 ניצב למישור התפר וחותך את ציר המוט שב-B.

1. מאמץ מתיחה (שווה בכל התפר):

ρt=F2ΣL=1500157.1=9.55 Nmm\rho_t=\frac{F_2}{\Sigma L}=\frac{1500}{157.1}=9.55\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. מאמץ כפיפה (מרבי בנקודות הצד של התפר, על ציר x):

Mb=F2⋅300=450,000 NmmM_b=F_2\cdot300=450{,}000\,\text{Nmm}

ρb=MbZb=450,0001963.5=229.2 Nmm\rho_b=\frac{M_b}{Z_b}=\frac{450{,}000}{1963.5}=229.2\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

3. שני המאמצים ניצבים למישור התפר, ולכן מחברים אותם. בצד התפר הפונה לכיוון A (למרכז הקשת), הכפיפה מותחת, כמו כוח המתיחה:

ρmax=ρt+ρb=9.55+229.2=238.7 Nmm\rho_{max}=\rho_t+\rho_b=9.55+229.2=238.7\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

בצד הנגדי: 229.2−9.55=219.6 Nmm229.2-9.55=219.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (לחיצה).

4. המאמץ בתפר שתוכנן בסעיף ג (a=2.85 mma=2.85\,\text{mm}):

τw=ρmaxa=238.72.85=83.8 MPa<90 MPa\tau_w=\frac{\rho_{max}}{a}=\frac{238.7}{2.85}=83.8\,\text{MPa}<90\,\text{MPa}

התפר עומד גם בעומס הזה, כי F2F_2 אינו יוצר פיתול.

תשובה: ρmax≈238.7 Nmm\rho_{max}\approx238.7\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (מתיחה, בצד התפר הפונה למרכז הקשת). בתפר מסעיף ג המאמץ הוא כ-83.8 MPa83.8\,\text{MPa}, פחות מ-90 MPa90\,\text{MPa}.

שאלה 5 · כרסום מדרגה בכרסום אצבע: מהלכים, זמן והספק

בחלק המוצג באיור לשאלה 5 נדרש לכרסם מדרגה ברוחב 20 mm20\,\text{mm} ובגובה 15 mm15\,\text{mm}. החלק עשוי מפלדה בקשיות 300 HB, יש לבצע עיבוד מוקדם ועיבוד גמר.

המידות החיצוניות של החלק – 35×60×180 mm35\times60\times180\,\text{mm}.

העיבוד מבוצע באמצעות כרסום אצבע מתק"ש בקוטר 30 mm30\,\text{mm}. לכרסום יש ארבע שיניים.

נתוני היגש לעיבוד: עיבוד מוקדם 3 mm3\,\text{mm}, עיבוד גמר 0.5 mm0.5\,\text{mm}

ההתנגדות הסגולית של החומר לכרסום היא 2,500 Nmm22{,}500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}.

היעזרו בנספח תנאי שיבוב בכרסום.

א.

תארו את תהליך העיבוד, ואת שלבי העיבוד באופן שבו מספר מהלכי העיבוד יהיה הנמוך ביותר.

(3 נקודות)
ב.

חשבו את זמן העיבוד הכולל (עיבוד מוקדם ועיבוד גמר).

(8 נקודות)
ג.

חשבו את הספק הכרסומת הנדרש, אם נצילות הכרסומת היא 80%.

(5 נקודות)
ד.

באיזה שלב עיבוד (עיבוד מוקדם או עיבוד גמר), ידרש הספק גבוה יותר? הסבירו ללא חישוב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

כל מהלך במלוא רוחב המדרגה (הכרסום ∅30\varnothing30 רחב מ-20): 5 מהלכים מוקדמים בהיגש 2.9 mm2.9\,\text{mm} ומהלך גמר אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm}. סך הכול 6 מהלכים.

נתון: מדרגה ברוחב 20 mm20\,\text{mm} ובעומק 15 mm15\,\text{mm} לכל אורך החלק (180 mm180\,\text{mm}), טיב שטח N6 בתחתית המדרגה. כרסום אצבע ∅30\varnothing30 עם 4 שיניים. היגש: עד 3 mm3\,\text{mm} במוקדם, 0.5 mm0.5\,\text{mm} בגמר.

מבוקש: תהליך עם מספר המהלכים הקטן ביותר.

רוחב. קוטר הכרסום (30 mm30\,\text{mm}) גדול מרוחב המדרגה (20 mm20\,\text{mm}), והמדרגה פתוחה לצד החלק. לכן מציבים את ציר הכרסום 15 mm15\,\text{mm} מקו הדופן של המדרגה, כך ש-10 mm10\,\text{mm} מהכרסום בולטים מחוץ לחלק, וכל מהלך מסיר את כל רוחב המדרגה. אין צורך במהלכים זה לצד זה.

עומק. מתחילים מהגמר: מהלך אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm}. נשאר לעיבוד מוקדם:

15−0.5=14.5 mm15-0.5=14.5\,\text{mm}, ו-14.53=4.83\frac{14.5}{3}=4.83, כלומר 5 מהלכים, בהיגש שווה של 14.55=2.9 mm\frac{14.5}{5}=2.9\,\text{mm} כל אחד.

סדר העבודה:

1. דופנים את החלק במלחציים על שולחן כרסומת אנכית, עם הצד של המדרגה כלפי מעלה ופתוח לכלי.

2. עיבוד מוקדם: 5 מהלכים לכל אורך החלק, בהיגש 2.9 mm2.9\,\text{mm} כל אחד, עד עומק 14.5 mm14.5\,\text{mm}.

3. עיבוד גמר: מהלך אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm}, בתנאי שיבוב של עיבוד עדין, לקבלת המידה 15 וטיב שטח N6.

שלבמספר מהלכיםהיגש בכל מהלך
עיבוד מוקדם52.9 mm2.9\,\text{mm}
עיבוד גמר10.5 mm0.5\,\text{mm}

תשובה: 5 מהלכים מוקדמים בהיגש 2.9 mm2.9\,\text{mm} ומהלך גמר אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm}, כל מהלך במלוא רוחב המדרגה. סך הכול 6 מהלכים.

סעיף ב

תשובה:

כ-5.53 min5.53\,\text{min}: מוקדם 4.00 min4.00\,\text{min} (vc=90v_c=90, fz=0.07f_z=0.07), גמר 1.53 min1.53\,\text{min} (vc=110v_c=110, fz=0.03f_z=0.03), L=214 mmL=214\,\text{mm}. בחירה אחרת בתוך טווחי הנספח תשנה את התוצאה.

מבוקש: זמן העיבוד של 5 המהלכים המוקדמים ושל מהלך הגמר.

בכל שלב מחשבים: מהירות סיבוב n=1000⋅vcπ⋅Dn=\frac{1000\cdot v_c}{\pi\cdot D}, מהירות קידמה vf=fz⋅z⋅nv_f=f_z\cdot z\cdot n, וזמן t=L⋅ivft=\frac{L\cdot i}{v_f} (LL אורך המהלך, ii מספר המהלכים).

תנאי השיבוב. מהנספח "נתוני שיבוב בכרסום אצבע, מתק"ש", חומר פלדה, שורת הקשיות HB 250-325 (הקשיות 300 HB בתוכה):

•כירסום גס: vc=75v_c=75 עד 100 mmin100\,\frac{\text{m}}{\text{min}}, fz=0.05f_z=0.05 עד 0.10 mmtooth0.10\,\frac{\text{mm}}{\text{tooth}}. בוחרים vc=90v_c=90, fz=0.07f_z=0.07.

•כירסום עדין: vc=100v_c=100 עד 125 mmin125\,\frac{\text{m}}{\text{min}}, fz=0.02f_z=0.02 עד 0.05 mmtooth0.05\,\frac{\text{mm}}{\text{tooth}}. בוחרים vc=110v_c=110, fz=0.03f_z=0.03 (קידמה נמוכה לטיב שטח N6).

אורך המהלך. הכרסום מתחיל מחוץ לחלק ויוצא ממנו כולו. בשאלה לא נתונה תוספת מהלך, ולכן מניחים 2 mm2\,\text{mm} לכניסה ו-2 mm2\,\text{mm} ליציאה:

L=l+D+2+2=180+30+2+2=214 mmL=l+D+2+2=180+30+2+2=214\,\text{mm}

עיבוד מוקדם.

1. n=1000⋅90π⋅30=955 rpmn=\frac{1000\cdot90}{\pi\cdot30}=955\,\text{rpm}

2. vf=fz⋅z⋅n=0.07⋅4⋅955=267.4 mmminv_f=f_z\cdot z\cdot n=0.07\cdot4\cdot955=267.4\,\frac{\text{mm}}{\text{min}}

3. t1=L⋅ivf=214⋅5267.4=4.00 mint_1=\frac{L\cdot i}{v_f}=\frac{214\cdot5}{267.4}=4.00\,\text{min}

עיבוד גמר.

4. n=1000⋅110π⋅30=1167 rpmn=\frac{1000\cdot110}{\pi\cdot30}=1167\,\text{rpm}

5. vf=0.03⋅4⋅1167=140.1 mmminv_f=0.03\cdot4\cdot1167=140.1\,\frac{\text{mm}}{\text{min}}

6. t2=214⋅1140.1=1.53 mint_2=\frac{214\cdot1}{140.1}=1.53\,\text{min}

זמן כולל.

7. t=t1+t2=4.00+1.53=5.53 mint=t_1+t_2=4.00+1.53=5.53\,\text{min}

הערות:

•בנספח יש טווחים, וכל בחירה בתוכם נכונה; הזמן משתנה בהתאם.

•בנוסחאון יש גם נוסחה מפורטת למהלך בכרסום מדרגה: L=l0+la+l+luL=l_0+l_a+l+l_u, עם l0=(D2)2−(D2−B)2=152−52=14.1 mml_0=\sqrt{\left(\frac{D}{2}\right)^2-\left(\frac{D}{2}-B\right)^2}=\sqrt{15^2-5^2}=14.1\,\text{mm} ותוספות כניסה ויציאה של 2.5 mm2.5\,\text{mm}. לפיה L=199 mmL=199\,\text{mm} והזמן הכולל כ-5.15 min5.15\,\text{min}. שתי הדרכים מקובלות; כאן נבחרה הדרך שבה עובדים הפתרונות הרשמיים של השאלון (L=l+D+2+2L=l+D+2+2).

•טבלת כרסום האצבע מופיעה בנספח פעמיים, ובאחת מהן הכותרות "כירסום גס" ו"כירסום עדין" מוחלפות. בעיבוד גס עובדים במהירות חיתוך נמוכה ובקידמה גבוהה, ולכן נלקחה הטבלה שבה vc=75v_c=75 עד 100100 ו-fz=0.05f_z=0.05 עד 0.100.10 הם של הכירסום הגס (הטבלה שבאיור).

תשובה: כ-5.53 min5.53\,\text{min} (עיבוד מוקדם 4.00 min4.00\,\text{min}, עיבוד גמר 1.53 min1.53\,\text{min}).

סעיף ג

תשובה:

כ-0.81 kW0.81\,\text{kW} (בעיבוד המוקדם, שהוא הקובע; בגמר כ-0.07 kW0.07\,\text{kW}).

נתון: KS=2500 Nmm2K_S=2500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}, beta=0.8\\beta=0.8, ותנאי השיבוב מסעיף ב.

מבוקש: ההספק שהמנוע צריך לספק. מחשבים לשלב שבו הוא גדול יותר, העיבוד המוקדם, ולהשוואה גם לגמר.

כוח החיתוך המשיקי:

Pz=KS⋅B⋅a⋅fz⋅zπ⋅DP_z=\frac{K_S\cdot B\cdot a\cdot f_z\cdot z}{\pi\cdot D}

(BB רוחב העיבוד, aa ההיגש, fzf_z הקידמה לשן, zz מספר השיניים, DD קוטר הכרסום.)

וההספק: H=Pz⋅vc1000⋅60⋅betaH=\frac{P_z\cdot v_c}{1000\cdot60\cdot\\beta}

עיבוד מוקדם: B=20 mmB=20\,\text{mm}, a=2.9 mma=2.9\,\text{mm}, fz=0.07f_z=0.07, z=4z=4, D=30 mmD=30\,\text{mm}, vc=90 mminv_c=90\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

1. Pz=2500⋅20⋅2.9⋅0.07⋅4π⋅30=430.8 NP_z=\frac{2500\cdot20\cdot2.9\cdot0.07\cdot4}{\pi\cdot30}=430.8\,\text{N}

2. H=430.8⋅901000⋅60⋅0.8=0.81 kWH=\frac{430.8\cdot90}{1000\cdot60\cdot0.8}=0.81\,\text{kW}

עיבוד גמר (לבדיקה): a=0.5 mma=0.5\,\text{mm}, fz=0.03f_z=0.03, vc=110 mminv_c=110\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

3. Pz=2500⋅20⋅0.5⋅0.03⋅4π⋅30=31.8 NP_z=\frac{2500\cdot20\cdot0.5\cdot0.03\cdot4}{\pi\cdot30}=31.8\,\text{N}

4. H=31.8⋅1101000⋅60⋅0.8=0.07 kWH=\frac{31.8\cdot110}{1000\cdot60\cdot0.8}=0.07\,\text{kW}

ההספק הנדרש מהכרסומת נקבע לפי העיבוד המוקדם.

תשובה: כ-0.81 kW0.81\,\text{kW}.

סעיף ד

תשובה:

בעיבוד המוקדם: ההיגש והקידמה לשן גדולים בהרבה, ולכן כוח החיתוך גדול בהרבה, יותר ממה שמהירות החיתוך בגמר גבוהה.

ההספק הוא כוח החיתוך כפול מהירות החיתוך. כוח החיתוך גדל עם שטח חתך השבב, כלומר עם מכפלת ההיגש בקידמה לשן.

•בעיבוד המוקדם ההיגש גדול בהרבה (2.9 mm2.9\,\text{mm} מול 0.5 mm0.5\,\text{mm}).

•גם הקידמה לשן גדולה יותר בעיבוד המוקדם (בגמר בוחרים קידמה קטנה כדי לקבל טיב שטח N6).

•לכן כוח החיתוך בעיבוד המוקדם גדול פי כמה.

•מהירות החיתוך בגמר אמנם גבוהה יותר, אבל רק במעט (בנספח 100100 עד 125125 מול 7575 עד 100 mmin100\,\frac{\text{m}}{\text{min}}), והיא אינה מפצה על הירידה הגדולה בכוח.

תשובה: בעיבוד המוקדם, כי ההיגש והקידמה לשן גדולים בהרבה, ולכן כוח החיתוך וההספק גדולים יותר.

שאלה 6 · פין מזלג: מידה מתקבלת, מידה טכנולוגית ומקבילות

באיור לשאלה 6 מוצג החלק פין מזלג (רק חלק מהמידות מוצגות).

א.

חשבו את המידה המתקבלת X±ΔXX\pm\Delta X.

(7 נקודות)
ב.

חשבו את המידה הטכנולוגית Y±ΔYY\pm\Delta Y.

(7 נקודות)
ג.

ביחס לדרישה ∥∣0.1∣B\boxed{\parallel \mid 0.1 \mid B}, הסבירו את הדברים הבאים:

(1)

מהי משמעות הדרישה?

(2)

כיצד בודקים בביקורת איכות את ביצוע הדרישה? אילו אמצעים נדרשים לשם כך?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

X=25−0.4+0.2X=25^{+0.2}_{-0.4}, כלומר X±ΔX=24.9±0.3 mmX\pm\Delta X=24.9\pm0.3\,\text{mm} (בין 24.624.6 ל-25.2 mm25.2\,\text{mm}).

מבוקש: המידה המתקבלת XX, אורך ראש הפין (מהקצה השמאלי עד הכתף של המדרגה ∅18\varnothing18). מידה מתקבלת נסגרת מעצמה על ידי המידות האחרות בשרשרת.

1. שרשרת המידות לפי האיור: האורך הכולל 8383 מחולק ל-XX ול-5858:

X=83−58X=83-58

•83−0.2 083^{\ 0}_{-0.2}: בין 82.882.8 ל-83.0 mm83.0\,\text{mm}.

•58±0.258\pm0.2: בין 57.857.8 ל-58.2 mm58.2\,\text{mm}.

2. המידה הנומינלית: X=83−58=25 mmX=83-58=25\,\text{mm}

3. המידה המרבית (מידה שבחיבור במרבית, מידה שבחיסור במזערית):

Xmax=83max−58min=83.0−57.8=25.2 mmX_{max}=83_{max}-58_{min}=83.0-57.8=25.2\,\text{mm}

4. המידה המזערית:

Xmin=83min−58max=82.8−58.2=24.6 mmX_{min}=83_{min}-58_{max}=82.8-58.2=24.6\,\text{mm}

5. הכתיבה: X=25−0.4+0.2X=25^{+0.2}_{-0.4}. תחום הסבולת 25.2−24.6=0.6 mm25.2-24.6=0.6\,\text{mm}, והאמצע 24.9 mm24.9\,\text{mm}, ולכן בכתיבה סימטרית:

X±ΔX=24.9±0.3 mmX\pm\Delta X=24.9\pm0.3\,\text{mm}

בדיקה: תחום הסבולת של XX (0.60.6) שווה לסכום התחומים של המידות בשרשרת: 0.2+0.4=0.6 mm0.2+0.4=0.6\,\text{mm}.

תשובה: X=25−0.4+0.2X=25^{+0.2}_{-0.4}, כלומר X±ΔX=24.9±0.3 mmX\pm\Delta X=24.9\pm0.3\,\text{mm}.

סעיף ב

תשובה:

Y=40−0.2 0Y=40^{\ 0}_{-0.2}, כלומר Y±ΔY=39.9±0.1 mmY\pm\Delta Y=39.9\pm0.1\,\text{mm}.

מבוקש: המידה הטכנולוגית YY, אורך הקטע ∅18\varnothing18 (מהכתף עד המדרגה של ∅16\varnothing16). מידה טכנולוגית (חליפית) היא מידת ייצור שמחליפה מידה מהסרטוט, וצריך לבחור לה סבולת כך שהמידה המוחלפת תתקבל בתחום שלה.

1. שרשרת המידות לפי האיור:

58=Y+1858=Y+18

•58±0.258\pm0.2: מהכתף עד הקצה הימני (תחום 0.4 mm0.4\,\text{mm}).

•18 0+0.218^{+0.2}_{\ 0}: אורך הקטע ∅16\varnothing16 (תחום 0.2 mm0.2\,\text{mm}).

2. איזו מידה מוחלפת? המידה 58±0.258\pm0.2, שתחום הסבולת שלה הגדול בשרשרת. בייצור מבצעים את YY ואת 1818, והמידה 5858 מתקבלת מהן:

Y=58−18=40 mmY=58-18=40\,\text{mm} (נומינלי)

3. הגבולות של YY, כך שהמידה 5858 תישאר בגבולותיה גם במקרים הקיצוניים:

58max=Ymax+18max ⇒ Ymax=58.2−18.2=40.0 mm58_{max}=Y_{max}+18_{max}\ \Rightarrow\ Y_{max}=58.2-18.2=40.0\,\text{mm}

58min=Ymin+18min ⇒ Ymin=57.8−18.0=39.8 mm58_{min}=Y_{min}+18_{min}\ \Rightarrow\ Y_{min}=57.8-18.0=39.8\,\text{mm}

4. הכתיבה: Y=40−0.2 0Y=40^{\ 0}_{-0.2}. בכתיבה סימטרית, סביב האמצע 39.9 mm39.9\,\text{mm}:

Y±ΔY=39.9±0.1 mmY\pm\Delta Y=39.9\pm0.1\,\text{mm}

בדיקה: תחום המידה המוחלפת שווה לסכום התחומים שבשרשרת: 0.4=0.2+0.20.4=0.2+0.2. הסבולת של YY (0.20.2) צרה מהסבולת הכללית (±0.2\pm0.2, תחום 0.40.4), כצפוי ממידה טכנולוגית.

תשובה: Y=40−0.2 0Y=40^{\ 0}_{-0.2}, כלומר Y±ΔY=39.9±0.1 mmY\pm\Delta Y=39.9\pm0.1\,\text{mm}.

סעיף ג

(1)
תשובה:

דרישת מקבילות: מצח הקצה של ראש הפין חייב להימצא בין שני מישורים המקבילים למשטח הייחוס B (מצח הכתף), שהמרחק ביניהם 0.1 mm0.1\,\text{mm}.

מסגרת הסבולת כוללת שלושה תאים:

•הסמל ∥\parallel: דרישת מקבילות (דרישת תנוחה).

•0.10.1: גודל הסבולת ב-mm.

•B: משטח הייחוס. לפי האיור, B הוא מצח הכתף של ראש הפין (המשטח שממנו יוצא הקטע ∅18\varnothing18).

החץ של המסגרת מצביע על המצח השמאלי של ראש הפין (קצה החלק). המשמעות: כל נקודות המצח הזה חייבות להימצא בין שני מישורים מקבילים למשטח B, שהמרחק ביניהם 0.1 mm0.1\,\text{mm}. כלומר שני המצחים של הראש מקבילים זה לזה בסטייה של עד 0.1 mm0.1\,\text{mm} לאורך כל המשטח.

תשובה: דרישת מקבילות: המצח של קצה הראש חייב להיות מקביל למשטח הייחוס B (מצח הכתף) בתוך תחום של 0.1 mm0.1\,\text{mm}.

(2)
תשובה:

מניחים את משטח B על שולחן ביקורת (על שני גושי מקבילות משני צדי הקטע ∅18\varnothing18), ומעבירים חוגן על מעמד לאורך המצח הנבדק; ההפרש בין הקריאה הגדולה לקטנה עד 0.1 mm0.1\,\text{mm}. אמצעים: שולחן ביקורת, גושי מקבילות, חוגן (אינדיקטור) על מעמד.

הבדיקה משווה את המצח הנבדק למשטח הייחוס B:

1. מניחים את החלק כך שמשטח B שוכב על משטח ייחוס מדויק: שולחן ביקורת (שולחן גרניט או פלדה). הקטע ∅18\varnothing18 בולט מ-B, ולכן מניחים את B על שני גושי מקבילות זהים משני צדי הקטע, או על לוחית עם קדח שהקטע עובר דרכו. כך המצח השמאלי של הראש פונה כלפי מעלה.

2. מציבים חוגן (אינדיקטור, שעון מדידה) על מעמד שעומד על שולחן הביקורת, ומצמידים את המחוג למצח הנבדק.

3. מזיזים את החוגן (או את החלק) על פני כל שטח המצח, וקוראים את המחוג.

4. ההפרש בין הקריאה הגדולה לקטנה הוא הסטייה מהמקבילות. החלק תקין אם ההפרש עד 0.1 mm0.1\,\text{mm}.

אמצעים נדרשים: שולחן ביקורת, גושי מקבילות (או לוחית תמיכה), חוגן עם מעמד.

תשובה: מניחים את B על שולחן ביקורת (על גושי מקבילות), ומעבירים חוגן על מעמד על פני המצח הנבדק; תנועת המחוג לא תעלה על 0.1 mm0.1\,\text{mm}.

שאלה 7 · סעפת יניקה: חומר גלם, תהליך ומרכזיות

באיור לשאלה 7, מסורטט החלק סעפת יניקה, העשוי מפלדה SAE1040.

החלק מיוצר בכמויות קטנות, באמצעות מכונות חריטה וכרסום בלבד.

א.

פרטו את השיקולים לבחירת הצורה הגאומטרית של חומר הגלם. מה יהיו מידות חומר הגלם?

(4 נקודות)
ב.

פרטו במחברת את סדר הפעולות הנדרש לייצור החלק. אין צורך בתיאור מפורט של כל פעולה בנפרד.

(10 נקודות)
ג.

מהי שיטת הייצור המומלצת לייצור החלק בייצור המוני? אפשר לבחור יותר משיטה אחת.

הסבירו את תשובתכם.

(3 נקודות)
ד.

הסבירו כיצד מבטיחים את העמידה בדרישה ⊚∣∅0.05∣B\boxed{\circledcirc \mid \varnothing0.05 \mid B} במהלך הייצור.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

מוט עגול מפלדה SAE1040 בקוטר 115 mm115\,\text{mm} ובאורך כ-100 mm100\,\text{mm} (הקוטר הגדול ∅110\varnothing110 והגובה 9595, בתוספת עיבוד).

השיקולים:

1. צורת החלק: החלק הוא גוף סיבובי (אוגן, קונוס, צוואר וקדחים על ציר אחד). לכן חומר הגלם המתאים הוא מוט עגול, שמעבדים אותו במחרטה.

2. אמצעי הייצור: מותר להשתמש במחרטה ובכרסומת בלבד, ולכן אין אפשרות ליציקה או לחישול. משתמשים בחומר גלם מסחרי: מוט עגול מלא.

3. כמות קטנה: אין הצדקה לחומר גלם מיוחד (צינור בהזמנה, יציקה, חישול). מנסרים קטעים ממוט מסחרי.

4. המידות: הקוטר הגדול בחלק ∅110\varnothing110 (האוגן), והגובה הכולל 95±0.195\pm0.1. מוסיפים תוספת עיבוד בקוטר (כדי לחרוט את האוגן למשטח נקי) ובאורך (לחריטת שני המצחים ולתפיסה במלחציים).

המידות:

•קוטר: 110+5=115 mm110+5=115\,\text{mm} (קוטר מסחרי קרוב).

•אורך: 95+5=100 mm95+5=100\,\text{mm}.

תשובה: מוט עגול מפלדה SAE1040, ∅115×100 mm\varnothing115\times100\,\text{mm}.

סעיף ב

תשובה:

ניסור ∅115×100\varnothing115\times100; חריטה בדפינה ראשונה (צד האוגן): מצח A, קוטר ∅110\varnothing110, קידוח וקידוח הרחבה, חריטה פנימית של השקע ∅100\varnothing100, של החלל ∅70\varnothing70 והקונוס הפנימי עד ∅40\varnothing40, קדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7}; חריטה בדפינה שנייה (תפיסה פנימית על ∅100\varnothing100, מצח A צמוד): מצח לגובה 95, צוואר ∅30\varnothing30, מצח 85, קונוס חיצוני ∅80\varnothing80 עד ∅50\varnothing50, פני האוגן בגובה 15, רדיוסים R2; כרסומת: הכנת משטח, קידוח ∅8.5\varnothing8.5 והברזת M10 בגובה 55; הסרת גרדים וביקורת.

קריאת הסרטוט. אוגן ∅110\varnothing110 בעובי 15 mm15\,\text{mm}, ובצדו התחתון שקע ∅100\varnothing100 (בסיס B) בעומק כ-10 mm10\,\text{mm}. מעליו קונוס חלול: מבחוץ מ-∅80\varnothing80 (בגובה 15) עד ∅50\varnothing50 (בגובה 85), בעובי דופן 5 mm5\,\text{mm} (מבפנים מ-∅70\varnothing70 עד ∅40\varnothing40). בראש צוואר ∅30\varnothing30 עד גובה 95±0.195\pm0.1, ובו קדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7}. בדופן הקונוס קדח מתוברג M10 בגובה 55±0.155\pm0.1. המצח התחתון הוא בסיס A. כל הרדיוסים R2, סבולת כללית ±0.3\pm0.3.

הכנה.

1. ניסור מוט ∅115\varnothing115 לאורך 100 mm100\,\text{mm}.

חריטה, דפינה ראשונה (תופסים את המוט בלסתות, הצד של האוגן כלפי חוץ):

2. חריטת מצח: המצח התחתון של האוגן (בסיס A, N7).

3. חריטת הקוטר החיצוני ∅110\varnothing110 לאורך האוגן.

4. קידוח מרכוז, קידוח בקוטר הולך וגדל, וקידוח הרחבה (הכנה לחריטה פנימית).

5. חריטה פנימית: השקע ∅100\varnothing100 (בסיס B, N7) בעומק 10, ומצח השקע (N7).

6. חריטה פנימית של החלל: מ-∅70\varnothing70 עד ∅40\varnothing40 בצורת קונוס, ותקרת החלל, עם רדיוסי R2.

7. קידוח, חריטה פנימית וקידוד (ריימר) של הקדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7} דרך תקרת החלל (N7). הקדח והשקע ∅100\varnothing100 מעובדים באותה דפינה, וכך מתקיימת דרישת המרכזיות (סעיף ד).

חריטה, דפינה שנייה (הופכים את החלק; תופסים אותו בתפיסה פנימית על השקע ∅100\varnothing100, או בלסתות רכות, כשהמצח A צמוד ללסתות):

8. חריטת מצח לגובה 95±0.195\pm0.1 (N7). כשהמצח A צמוד לתפסן, המצח העליון יוצא מקביל לו (דרישת המקבילות 0.1 ביחס ל-A).

9. חריטת הצוואר ∅30\varnothing30 עד גובה 85.

10. חריטת המצח בגובה 85 (פני הקונוס העליונים, ∅50\varnothing50).

11. חריטת הקונוס החיצוני מ-∅80\varnothing80 עד ∅50\varnothing50, בהטיית המגלשה העליונה בזווית α2=tan⁡−180−502⋅70≈12∘\frac{\alpha}{2}=\tan^{-1}\frac{80-50}{2\cdot70}\approx12^\circ.

12. חריטת הפנים העליונות של האוגן בגובה 15, והרדיוסים R2 (במעבר בין הקונוס לאוגן ובפינות).

13. שבירת פינות.

כרסומת (החלק דפון על האוגן, בראש חלוקה או במלחציים עם פריזמה):

14. כרסום משטח קטן (שקע ישר) בדופן המשופעת, בגובה 55±0.155\pm0.1, כדי שהמקדח ייכנס בניצב ולא יחליק.

15. קידוח מרכוז, קידוח ∅8.5\varnothing8.5 דרך הדופן, פאזה, והברזת תבריג M10.

סיום.

16. הסרת גרדים, וביקורת מידות, טיב שטח ודרישות התנוחה.

תשובה: ניסור; חריטה בדפינה ראשונה (מצח A, ∅110\varnothing110, קידוחים, שקע ∅100\varnothing100, חלל פנימי וקונוס פנימי, קדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7}); חריטה בדפינה שנייה על ∅100\varnothing100 ומצח A (מצח לגובה 95, צוואר ∅30\varnothing30, מצח 85, קונוס חיצוני, פני האוגן, רדיוסים); כרסומת: משטח, קידוח ∅8.5\varnothing8.5 והברזת M10; הסרת גרדים וביקורת.

סעיף ג

תשובה:

יציקה מדויקת (או חישול בתבנית) לצורה קרובה לסופית, ואחריה עיבוד שבבי במחרטת CNC רק של המשטחים המדויקים (A, B, ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7}, מצח 95) והתבריג M10.

בייצור מהמוט רוב החומר הופך לשבבים: החלק חלול, ועובי הדופן שלו רק 5 mm5\,\text{mm}, וזמן העיבוד ארוך. בייצור המוני כדאי לייצר צורה קרובה לסופית ולעבד רק את מה שחייב דיוק.

1. יציקה מדויקת (יציקת פלדה): מתאימה לצורה חלולה עם קונוס ודופן דקה, וגם הרדיוסים R2 נוצרים מעצמם. בסרטוט מופיע גם הסימן הכללי "ללא הסרת חומר" עם יוצאים מן הכלל N7 ו-N8, כלומר המשטחים שלא סומנו יכולים להישאר כפי שהם מתקבלים מתהליך עיצוב.

2. חישול בתבנית (חישול חם) ואחריו עיבוד: אפשרות נוספת, מתאימה לפלדה SAE1040 ונותנת חוזק טוב, אבל חלל פנימי עמוק קשה יותר לקבל בחישול.

3. עיבוד גמר במחרטת CNC ובמרכז עיבוד: רק של המשטחים המדויקים (המצח A, השקע ∅100\varnothing100, הקדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7}, המצח בגובה 95) ושל התבריג M10. מכונות CNC נותנות זמן מחזור קצר ואחידות בסדרה גדולה.

ההשקעה בתבנית משתלמת רק בכמויות גדולות, ולכן בכמויות קטנות (כמו בשאלה) מייצרים מהמוט.

תשובה: יציקה מדויקת (או חישול בתבנית), ואחריה עיבוד שבבי ב-CNC של המשטחים המדויקים והתבריג.

סעיף ד

תשובה:

מעבדים את הקדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7} ואת השקע ∅100\varnothing100 (בסיס B) באותה דפינה במחרטה, כך ששניהם נחרטים סביב אותו ציר סיבוב. אם אי אפשר, דופנים את החלק לעיבוד הקדח על הבסיס B עצמו (תפיסה פנימית מדויקת על ∅100\varnothing100) ובודקים בחוגן לפני העיבוד.

המשמעות. זו דרישת מרכזיות: הציר של הקדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7} חייב להימצא בתוך גליל דמיוני בקוטר 0.05 mm0.05\,\text{mm} שהציר שלו הוא הציר של השקע ∅100\varnothing100 (בסיס B). כלומר הסטה של עד 0.025 mm0.025\,\text{mm} בין הצירים.

איך מבטיחים בייצור:

1. מעבדים את שני הקטרים באותה דפינה (דפינה ראשונה בסעיף ב): קודם את השקע ∅100\varnothing100, ומיד אחריו, בלי לשחרר את החלק, את הקדח ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7} דרך החלל הפנימי. כך שניהם נחרטים סביב ציר הסיבוב של אותו ציר מחרטה, והסטייה ביניהם תלויה רק בדיוק המכונה.

2. אם הקדח מעובד בדפינה אחרת, דופנים את החלק על הבסיס B עצמו: תפיסה פנימית (לסתות מתרחבות או מתקן עם פין מרכוז) בתוך ∅100\varnothing100, ומצח A צמוד לתפסן. לפני העיבוד מאפסים בחוגן את הריצה של ∅100\varnothing100.

3. מסיימים את הקדח בחריטה פנימית ובקידוד (ריימר) אחרי הקידוח, כי מקדח עלול לסטות מהמרכז; החריטה הפנימית מתקנת את מיקום הציר.

תשובה: מעבדים את ∅20 H7\varnothing20\,\text{H7} ואת ∅100\varnothing100 באותה דפינה במחרטה (או דופנים את החלק על ∅100\varnothing100 עצמו), ומסיימים את הקדח בחריטה פנימית ובקידוד, כך ששני הצירים מתלכדים.

שאלה 8 · עיבוד שבבי מול חישול: עלויות ונקודת איזון

מפעל קיבל הזמנה לייצור ולאספקה של 3,000 יחידות סיפון מורכב.

המפעל שוקל שתי שיטות ייצור למוצר, לביצוע בשני קווי ייצור נפרדים: עיבוד שבבי מלא או שילוב של חישול עם עיבוד שבבי.

להלן טבלה המפרטת את העלויות בכל אחת משיטות הייצור:

שיטת ייצורעלות חומר גלם ליחידה (₪)זמן ייצור ליחידה (דקות)עלות שעת עבודה (₪)אחוזי פסילה (%)הוצאות הכנה ומתקנים (₪)
ייצור בעיבוד שבבי6050200520,000
ייצור בחישול ועיבוד שבבי50221503180,000
א.

חשבו את עלות הייצור ליחידה בכל אחת משיטות הייצור ללא הוצאות ההכנה והמתקנים.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את עלות הייצור הכוללת של הזמנת 3,000 יחידות בכל אחת משיטות ייצור.

(5 נקודות)
ג.

חשבו את נקודת האיזון בין שתי שיטות הייצור. באיזו שיטת ייצור עדיף לייצר? הסבירו.

(5 נקודות)
ד.

בכמה זמן תבוצע ההזמנה בשיטת הייצור העדיפה?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

עיבוד שבבי: כ-238.6238.6 ₪ ליחידה. חישול ועיבוד שבבי: כ-108.2108.2 ₪ ליחידה.

מבוקש: העלות המשתנה של יחידה תקינה אחת, AA, בכל שיטה.

העלות ליחידה כוללת חומר גלם ושכר עבודה. חלק מהיחידות נפסלות, ולכן כדי לקבל יחידה תקינה צריך לייצר יותר מיחידה אחת: כשאחוז הפסולים pp, מכפילים ב-100100−p\frac{100}{100-p}.

1. עיבוד שבבי:

•שכר עבודה: 200⋅5060=166.67200\cdot\frac{50}{60}=166.67 ₪

•חומר גלם: 6060 ₪

A1=(166.67+60)⋅100100−5=226.67⋅10095=238.6A_1=(166.67+60)\cdot\frac{100}{100-5}=226.67\cdot\frac{100}{95}=238.6 ₪

2. חישול ועיבוד שבבי:

•שכר עבודה: 150⋅2260=55150\cdot\frac{22}{60}=55 ₪

•חומר גלם: 5050 ₪

A2=(55+50)⋅100100−3=105⋅10097=108.2A_2=(55+50)\cdot\frac{100}{100-3}=105\cdot\frac{100}{97}=108.2 ₪

תשובה: עיבוד שבבי: A1≈238.6A_1\approx238.6 ₪ ליחידה. חישול ועיבוד שבבי: A2≈108.2A_2\approx108.2 ₪ ליחידה.

סעיף ב

תשובה:

עיבוד שבבי: כ-735,800735{,}800 ₪. חישול ועיבוד שבבי: כ-504,700504{,}700 ₪.

העלות הכוללת של הזמנה: C=B+A⋅QC=B+A\cdot Q, כאשר BB הוצאות ההכנה והמתקנים ו-Q=3000Q=3000 יחידות.

1. עיבוד שבבי:

C1=20,000+238.6⋅3000≈735,800C_1=20{,}000+238.6\cdot3000\approx735{,}800 ₪

2. חישול ועיבוד שבבי:

C2=180,000+108.2⋅3000≈504,700C_2=180{,}000+108.2\cdot3000\approx504{,}700 ₪

בהזמנה של 3,000 יחידות החישול זול בכ-231,000231{,}000 ₪.

תשובה: עיבוד שבבי: כ-735,800735{,}800 ₪. חישול ועיבוד שבבי: כ-504,700504{,}700 ₪.

סעיף ג

תשובה:

Q≈1228Q\approx1228 יחידות. עד כ-1227 יחידות עדיף עיבוד שבבי, ומעל זה חישול ועיבוד שבבי. להזמנה של 3,000 יחידות עדיף החישול.

בנקודת האיזון העלות הכוללת של שתי השיטות שווה:

B1+A1⋅Q=B2+A2⋅Q ⇒ Q=B2−B1A1−A2B_1+A_1\cdot Q=B_2+A_2\cdot Q\ \Rightarrow\ Q=\frac{B_2-B_1}{A_1-A_2}

1. Q=180,000−20,000238.6−108.2=160,000130.3=1227.5Q=\frac{180{,}000-20{,}000}{238.6-108.2}=\frac{160{,}000}{130.3}=1227.5, כלומר כ-1228 יחידות.

2. ההסבר:

•לעיבוד השבבי הוצאות הכנה נמוכות (20,00020{,}000 ₪) אבל עלות יחידה גבוהה. בכמויות קטנות הוא זול יותר.

•לחישול השקעה גבוהה בתבניות ובמתקנים (180,000180{,}000 ₪) אבל עלות יחידה נמוכה בהרבה. ההשקעה מחזירה את עצמה רק בכמות גדולה.

•עד כ-1227 יחידות עדיף עיבוד שבבי; מכ-1228 יחידות ומעלה עדיף חישול ועיבוד שבבי.

3. ההזמנה היא 3,000 יחידות, הרבה מעל נקודת האיזון, ולכן עדיף לייצר בחישול ועיבוד שבבי. זה מתאים לתוצאה של סעיף ב.

תשובה: נקודת האיזון כ-1228 יחידות. להזמנה של 3,000 יחידות עדיף חישול ועיבוד שבבי.

סעיף ד

תשובה:

כ-11341134 שעות עבודה (3,093 יחידות כולל פסולים, 22 דקות ליחידה), כ-142 ימי עבודה של 8 שעות במשמרת אחת.

מבוקש: משך הייצור של 3,000 יחידות תקינות בשיטה העדיפה, חישול ועיבוד שבבי, בקו ייצור אחד.

1. בגלל 3% פסולים צריך לייצר יותר מ-3,000 יחידות:

N=3000⋅100100−3=3092.8N=\frac{3000\cdot100}{100-3}=3092.8, כלומר 3,093 יחידות.

2. זמן הייצור (22 דקות ליחידה):

t=3093⋅22=68,046 min=68,04660≈1134 ht=3093\cdot22=68{,}046\,\text{min}=\frac{68{,}046}{60}\approx1134\,\text{h}

3. בימי עבודה, בהנחה של משמרת אחת של 8 שעות ביום:

11348≈142\frac{1134}{8}\approx142 ימי עבודה (כ-6.5 חודשים של 22 ימי עבודה).

הערה: בלי להביא בחשבון את הפסולים מתקבל 3000⋅22=66,000 min=1100 h3000\cdot22=66{,}000\,\text{min}=1100\,\text{h}.

תשובה: כ-1134 שעות עבודה, כלומר כ-142 ימי עבודה של 8 שעות.

שאלה 9 · תנאי עצירה עצמית בבורג הידוק

כדי שתהיה עצירה עצמית בבורג הידוק נדרש:

א. שזווית המעלה תהיה גדולה מזווית החיכוך.

ב. שזווית השן בתבריג תהיה קטנה מזווית החיכוך.

ג. שזווית המעלה תהיה קטנה מזווית החיכוך

ד. שלבורג תהיה עצירה לאחר ההידוק.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

פתרון

תשובה:

ג. שזווית המעלה תהיה קטנה מזווית החיכוך

עצירה עצמית (נעילה עצמית) פירושה שהבורג לא יסתובב לאחור מעצמו תחת הכוח הצירי. זה קורה כשהחיכוך בתבריג חזק מהנטייה של השיפוע לסובב את הבורג, כלומר כשזווית המעלה של התבריג קטנה מזווית החיכוך:

γ≤φ′\gamma\le\varphi', כאשר γ=tan⁡−1(pπ⋅d2)\gamma=\tan^{-1}\left(\frac{p}{\pi\cdot d_2}\right) ו-φ′=tan⁡−1(μcos⁡30∘)\varphi'=\tan^{-1}\left(\frac{\mu}{\cos30^\circ}\right).

בבורגי הידוק מטריים רגילים γ\gamma הוא בערך 2∘2^\circ עד 3.5∘3.5^\circ ו-φ′\varphi' בערך 8∘8^\circ, ולכן התנאי מתקיים.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. כשזווית המעלה גדולה מזווית החיכוך, הבורג משתחרר מעצמו.

•ב: זווית השן (זווית הפרופיל, 60∘60^\circ בתבריג מטרי) אינה התנאי. היא משפיעה על זווית החיכוך המתוקנת, אבל ההשוואה היא בין זווית המעלה לזווית החיכוך.

•ד: זה רק חוזר על המילים "עצירה עצמית" ואינו אומר מה נדרש כדי שתתקיים.

תשובה: ג.

שאלה 10 · השפעת המודול על מאמץ הכפיפה בשן

מהו המשפט הנכון ביחס למאמץ כפיפה בשיני גלגל שיניים?

א. ככל שמודול השן יגדל – מאמצי הכפיפה יגדלו.

ב. ככל שנגדיל את מהירות הסיבוב של גלגל השיניים מאמצי הכפיפה יגדלו.

ג. ככל שמודול השן יגדל – מאמצי הכפיפה יקטנו.

ד. שינוי במודול השן לא ישפיע על מאמצי הכפיפה.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10

פתרון

תשובה:

ג. ככל שמודול השן יגדל – מאמצי הכפיפה יקטנו.

לפי תנאי החוזק לכפיפה בנוסחאון:

σb=(265m)3⋅ko⋅Hn⋅λ⋅Z⋅Y⋅kV⋅kε\sigma_b=\left(\frac{265}{m}\right)^3\cdot\frac{k_o\cdot H}{n\cdot\lambda\cdot Z\cdot Y\cdot k_V\cdot k_\varepsilon}

המודול mm נמצא במכנה (בחזקה שלישית). מודול גדול פירושו שן גבוהה, רחבה ועבה יותר, עם שטח חתך גדול בבסיסה. לכן באותו עומס מאמץ הכפיפה בשן קטן.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך מהנכון.

•ב: באותו הספק, מהירות סיבוב גבוהה יותר פירושה מומנט קטן יותר וכוח היקפי קטן יותר, ולכן מאמץ כפיפה קטן יותר ולא גדול יותר. (מקדם המהירות kVk_V מקטין מעט את ההשפעה, אבל לא הופך אותה.)

•ד: המודול הוא הגורם המשפיע ביותר על מאמץ הכפיפה.

תשובה: ג.

שאלה 11 · מתיחה מוקדמת: רצועות טריזיות מול שטוחה

מהו המשפט הנכון ביחס לממסרת רצועות טריזית וממסרת רצועה שטוחה שמעבירות הספק זהה?

א. החיכוך בין הרצועה לגלגל בממסרת רצועה שטוחה גדול מזה שבממסרת טריזית.

ב. כוח המתיחה המוקדמת הנדרש בממסרה שטוחה קטן מזה הנדרש מממסרה טריזית.

ג. כוח המתיחה המוקדמת הנדרש בממסרה טריזית קטן מזה הנדרש בממסרה שטוחה.

ד. הנצילות של כל אחת ממסרות אלה היא נמוכה מ- 80%.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11

פתרון

תשובה:

ג. כוח המתיחה המוקדמת הנדרש בממסרה טריזית קטן מזה הנדרש בממסרה שטוחה.

רצועה טריזית נדחקת לתוך החריץ של הגלגל, ולכן החיכוך האפקטיבי שלה גדול: ביחס המתיחויות ke=eα⋅μsin⁡γk_e=e^{\frac{\alpha\cdot\mu}{\sin\gamma}} המעריך מחולק ב-sin⁡γ\sin\gamma (עבור γ=18∘\gamma=18^\circ, בערך פי 3). כשיחס המתיחויות גדול, אותו כוח היקפי מועבר במתיחה קטנה יותר בענפי הרצועה. לכן כוח המתיחה המוקדמת הנדרש בממסרה טריזית קטן יותר.

(בשאלה 2 בשאלון רואים זאת במספרים: ke=2.31k_e=2.31 ברצועה השטוחה מול 15.015.0 ברצועות הטריזיות.)

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. החיכוך האפקטיבי ברצועה טריזית גדול יותר.

•ב: הפוך מהנכון.

•ד: הנצילות של ממסרות רצועה גבוהה, בדרך כלל בסביבות 95% ויותר.

תשובה: ג.

שאלה 12 · מצמד חיכוך קוני מול מצמד שטוח

מהו המשפט הנכון ביחס למצמד חיכוך קוני ומצמד חיכוך שטוח בעלי קטרים זהים?

א. ככל שמאמץ המגע המותר קטן יותר אפשר להעביר בעזרת המצמדים מומנט גדול יותר.

ב. במצמד חיכוך קוני אפשר להעביר מומנט גבוה יותר מאשר במצמד חיכוך שטוח.

ג. במצמד חיכוך שטוח אפשר להעביר מומנט גבוה יותר מאשר במצמד חיכוך קוני.

ד. המומנט שאפשר להעביר בשני המצמדים הוא זהה.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12

פתרון

תשובה:

ב. במצמד חיכוך קוני אפשר להעביר מומנט גבוה יותר מאשר במצמד חיכוך שטוח.

במצמד קוני המשטחים נטויים בזווית α\alpha (חצי זווית הקונוס) לציר. כוח ההצמדה הצירי FF יוצר על המשטח הנטוי כוח ניצב גדול יותר, Fsin⁡α\frac{F}{\sin\alpha}, ולכן גם כוח החיכוך גדול יותר. באותם קטרים (ובאותו כוח הצמדה), המומנט במצמד הקוני גדול פי 1sin⁡α\frac{1}{\sin\alpha} מבמצמד השטוח: Mcone=μ⋅F⋅Rmsin⁡αM_{cone}=\frac{\mu\cdot F\cdot R_m}{\sin\alpha} מול Mflat=μ⋅F⋅RmM_{flat}=\mu\cdot F\cdot R_m. גם שטח המגע של הקונוס גדול יותר מזה של טבעת שטוחה באותם קטרים, ולכן גם בחישוב לפי לחץ המגע המותר המצמד הקוני מעביר יותר.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. המומנט שאפשר להעביר גדל עם לחץ המגע המותר.

•ג: הפוך מהנכון.

•ד: המומנטים שונים, בגלל השפעת זווית הקונוס.

תשובה: ב.

שאלה 13 · המאמצים בבורג הנעה

מהו המשפט הנכון ביחס למאמצים הקימים בבורג הנעה?

א. בלב הבורג קיימים מאמצי מתיחה וכפיפה.

ב. בשיני התבריג קיימים מאמצי מתיחה וגזירה.

ג. בשיני התבריג קיימים מאמצי לחיצה וגזירה.

ד. בלב הבורג קיימים מאמצי לחיצה וגזירה.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13

פתרון

תשובה:

ג. בשיני התבריג קיימים מאמצי לחיצה וגזירה.

בבורג הנעה (בורג כוח) מבחינים בין שני מקומות:

•לב הבורג (הקנה): מאמץ מתיחה או לחיצה מהכוח הצירי, ומאמץ פיתול מהמומנט שמסובב את הבורג. לכן בודקים אותו למאמץ מורכב, ובבורג ארוך גם לקריסה.

•שיני התבריג: השיניים של הבורג נלחצות אל שיני האום. נוצר בהן לחץ מגע (מאמץ מעיכה, כלומר לחיצה), שמגבילים אותו כדי למנוע שחיקה, ומאמץ גזירה בבסיס השן.

לכן המשפט הנכון הוא ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: בלב הבורג יש מתיחה (או לחיצה) ופיתול, לא כפיפה.

•ב: בשיני התבריג השיניים נלחצות זו אל זו; אין בהן מתיחה.

•ד: הצירוף הנכון בלב הבורג הוא לחיצה (או מתיחה) עם פיתול. מאמץ הגזירה האופייני לתבריג נמצא בשיניים, ובלב הבורג מדברים על פיתול.

תשובה: ג.

שאלה 14 · טיב שטח בעיבוד שבבי

מהו המשפט הנכון ביחס לטיב השטח המתקבל בעיבוד שבבי?

א. ככל שטיב השטח גבוה יותר, הקורוזיה בחלק תהיה קטנה יותר.

ב. ככל שהקדמה בעיבוד השבבי גדולה יותר טיב השטח יהיה טוב יותר.

ג. ככל שההגש בעיבוד השבבי גדול יותר טיב השטח טוב יותר.

ד. ככל שנמעיט להשתמש בנוזל קירור, נקבל טיב שטח טוב יותר.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14

פתרון

תשובה:

א. ככל שטיב השטח גבוה יותר, הקורוזיה בחלק תהיה קטנה יותר.

משטח חלק (טיב שטח גבוה, חספוס נמוך) הוא בעל שטח פנים אמיתי קטן יותר, ואין בו חריצים ושקעים שבהם מצטברים לחות ולכלוך. לכן הוא עמיד יותר בפני קורוזיה. זה משפט א.

למה האחרות לא נכונות:

•ב: קידמה גדולה משאירה סימני כלי עמוקים ורחוקים זה מזה, וטיב השטח יורד. לגמר עובדים בקידמה קטנה.

•ג: היגש גדול מגדיל את כוחות החיתוך ואת הרעידות, וטיב השטח יורד. לגמר עובדים בהיגש קטן.

•ד: נוזל קירור מקטין חום וחיכוך ומונע הצטברות חומר על הלהב, ולכן משפר את טיב השטח. צמצום השימוש בו פוגע בטיב השטח.

תשובה: א.

שאלה 15 · כלי חיתוך H.S.S מול מתק"ש

מהו המשפט הנכון ביחס לכלי חיתוך מסוג H.S.S ומסוג מתק"ש?

א. בייצור חלק זהה, ב-H.S.S נדרשת מהירות חיתוך גבוהה יותר מאשר במתק"ש.

ב. אורך החיים של מתק"ש גבוה יותר מאורך החיים של H.S.S.

ג. המחיר של כלי מתק"ש גבוה באופן ניכר ממחיר כלי H.S.S.

ד. בשימוש ב-H.S.S יתקבל טיב פני שטח טוב יותר מאשר במתק"ש.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15

פתרון

תשובה:

ג. המחיר של כלי מתק"ש גבוה באופן ניכר ממחיר כלי H.S.S.

מתכת קשה (מתק"ש, קרבידים) קשה ועמידה בחום בהרבה מפלדת כלים מהירה (H.S.S), אבל הייצור שלה (מטלורגיית אבקות, סינטור) והחומרים שבה (טונגסטן, קובלט) יקרים. לכן כלי מתק"ש יקר באופן ניכר מכלי H.S.S. זה משפט ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. מתק"ש עמיד בחום, ולכן עובדים בו במהירות חיתוך גבוהה פי כמה מ-H.S.S.

•ב: אורך החיים של כלי תלוי בתנאי השיבוב. כל כלי עובד במהירות המתאימה לו, ותנאי השיבוב לכלי מתק"ש נקבעים לאורך חיים קצר יחסית (בנספח, T=15 minT=15\,\text{min}), כדי לנצל את המהירות הגבוהה. לכן המשפט אינו נכון באופן כללי.

•ד: בדרך כלל להפך: במתק"ש עובדים במהירות חיתוך גבוהה, ומתקבל טיב שטח טוב יותר.

תשובה: ג.

שאלה 16 · טיב שטח בקידוח ובקידוד

מהו המשפט הנכון ביחס לפעולות קידוח וקידוד של קדח?

א. טיב פני השטח המתקבל בקידוח הוא N8 – N10.

ב. טיב פני השטח המתקבל בקידוח הוא N5 – N7.

ג. טיב פני השטח המתקבל בקידוד הוא N8 – N10.

ד. פעולת הקידוח מבוצעת לאחר פעולת הקידוד.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 16

פתרון

תשובה:

א. טיב פני השטח המתקבל בקידוח הוא N8 – N10.

קידוח במקדח לולייני הוא פעולה גסה יחסית: המקדח מתכופף מעט, השבבים מתחככים בדופן הקדח, ומתקבל טיב שטח של N8 עד N10 (חספוס RaRa של בערך 3.2 עד 12.5 μm12.5\,\mu\text{m}). קידוד (ריימר) הוא פעולת גמר שמורידה שכבה דקה מדופן הקדח, ונותנת קוטר מדויק וטיב שטח של בערך N6 עד N7.

למה האחרות לא נכונות:

•ב: N5 עד N7 הוא טיב שטח של פעולת גמר (קידוד, השחזה), לא של קידוח.

•ג: N8 עד N10 הוא טיב השטח של קידוח. קידוד נותן טיב שטח טוב יותר.

•ד: הפוך. קודם קודחים קדח מכין בקוטר מעט קטן, ואחר כך מקדדים אותו למידה הסופית.

תשובה: א.

שאלה 17 · מהו מברז

מהו מברז?

א. תבנית לייצור ברזים.

ב. כלי לייצור תבריג חיצוני בבורג.

ג. כלי לייצור תבריג פנימי בקדח.

ד. כלי לביצוע השחזה פנימית.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 17

פתרון

תשובה:

ג. כלי לייצור תבריג פנימי בקדח.

מברז הוא כלי חיתוך בצורת בורג עם חריצים לאורכו. מכניסים אותו לקדח מכין (למשל ∅8.5\varnothing8.5 עבור M10) ומסובבים אותו, והשיניים שלו חותכות תבריג פנימי בדופן הקדח. הפעולה נקראת הברזה.

למה האחרות לא נכונות:

•א: למרות הדמיון במילים, למברז אין קשר לייצור ברזים.

•ב: תבריג חיצוני מייצרים במברזה (לוחית חיתוך עגולה), בחריטה או בגלגול.

•ד: השחזה פנימית מבצעים באבן השחזה במשחזת פנימית.

תשובה: ג.

שאלה 18 · בדיקת מקבילות בין שני משטחים

במה משתמשים לבדיקת דרישת מקבילות בין שני שטחים?

א. מיקרומטר.

ב. מד זחיח (זחון, קליבר).

ג. חוגן (אינדיקטור).

ד. מד זווית.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 18

פתרון

תשובה:

ג. חוגן (אינדיקטור).

את המקבילות בודקים כשמשטח הייחוס מונח על שולחן ביקורת, וחוגן (אינדיקטור) על מעמד מועבר על פני המשטח הנבדק. החוגן מראה את ההפרש בין הנקודה הגבוהה לנמוכה, וזו הסטייה מהמקבילות. החוגן מתאים לכך כי הוא מודד שינוי ולא מידה מוחלטת, והוא סורק את כל המשטח.

למה האחרות לא נכונות:

•א: מיקרומטר מודד עובי בנקודות בודדות. אפשר להסיק ממנו משהו על המקבילות, אבל הוא אינו הכלי לבדיקת דרישה כזו לאורך כל המשטח.

•ב: מד זחיח מודד מידות אורך, ודיוקו (בדרך כלל 0.020.02 עד 0.05 mm0.05\,\text{mm}) אינו מספיק לבדיקת סבולות תנוחה.

•ד: מד זווית בודק זוויות בין משטחים, לא מקבילות בדיוק של מאיות מילימטר.

תשובה: ג.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.