דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט חלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי 97002 - אביב 2025 מועד ב'

הנדסת מכונות · סמל 97002 · 18 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בחלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי, אביב 2025 מועד ב', כל 18 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: חלק א' (80 נקודות) – שמונה שאלות פתוחות, יש לענות על ארבע שאלות:

שאלות 4-1 בנושא חלקי מכונות.

שאלות 8-5 בנושא תהליכי עיבוד שבבי.

ערך כל שאלה 20 נקודות.

חלק ב' (20 נקודות) – עשר שאלות ברירה, יש לענות על שמונה שאלות:

שאלות 13-9 בנושא חלקי מכונות.

שאלות 18-14 בנושא תהליכי עיבוד שבבי.

ערך כל שאלה 2.5 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. קלסר אחד בלבד עם חומר ההרצאות. אין להוציא דפים מהקלסר.

3. שלושה ספרי לימוד.

נוסחאון מה"ט בחלקי מכונות ועיבוד שבבי - להורדה ב-PDF, 505 עמודים.

שאלה 1 · לוח מוברג בארבעה ברגים: כוח הידוק ומקדם ביטחון

לוח פלדה (1) מחובר לבסיס פלדה רתום (2) באמצעות ארבעה בורגי הידוק M12x1.75.

על לוח (1) מופעל כוח אופקי של F=3 kNF=3\,\text{kN}, כמתואר באיור.

נתונים:

•מקדם החיכוך בתבריג: 0.12.

•מקדם החיכוך בין חלקי המבנה: 0.3.

•מקדם מניעת החלקה בין הלוחות: fk=1.2f_k=1.2.

•דרגת החוזק של הבורג היא 5.8

•מקדם הביטחון הנדרש בתכנון הבורג הוא S=2S=2

א.

חשבו את כוח המתיחה (ההידוק) המרבי הנדרש בברגים. ציינו באיזה בורג או באילו ברגים נדרש כוח הידוק מרבי זה?

(6 נקודות)
ב.

בהנחה שכוח המתיחה, הנדרש בברגים, הוא 10 kN10\,\text{kN}:

חשבו את מקדם הביטחון S הקיים בברגים (חשבו למאמץ מורכב בבורג).

(10 נקודות)
ג.

מרכיבים ברגים עם דרגת חוזק 4.6. חשבו האם הברגים יעמדו בדרישות החוזק?

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

Qmax=9000 N=9 kNQ_{max}=9000\,\text{N}=9\,\text{kN}, בשני הברגים הקיצוניים (הרחוקים ממרכז קבוצת הברגים). בשני הברגים הפנימיים נדרשים 5000 N5000\,\text{N}.

נתון: F=3 kN=3000 NF=3\,\text{kN}=3000\,\text{N}, ארבעה ברגים (i=4i=4), מקדם החיכוך בין הלוחות μ0=0.3\mu_0=0.3, מקדם מניעת ההחלקה fk=1.2f_k=1.2. שני חלקים מהודקים זה לזה, ולכן יש משטח מגע אחד.

מבוקש: כוח ההידוק QQ הגדול ביותר שנדרש בבורג, ובאילו ברגים.

קריאת האיור.

•ארבעת הברגים יושבים בשורה אחת, במרווחים של 36 mm36\,\text{mm}. מרכז הכובד של קבוצת הברגים נמצא באמצע השורה, על ציר הסימטריה של הלוח.

•המרחקים של הברגים ממרכז הקבוצה: שני הברגים הפנימיים ב-362=18 mm\frac{36}{2}=18\,\text{mm}, ושני הקיצוניים ב-18+36=54 mm18+36=54\,\text{mm}.

•הכוח FF פועל במישור הלוח (מקביל למישור ההידוק), על ציר הסימטריה, 60 mm60\,\text{mm} מתחת לשורת הברגים.

מה הכוח עושה למחבר. את הכוח מעבירים למרכז קבוצת הברגים, ומקבלים שני עומסים:

•כוח FF שמנסה להחליק את הלוח (1) על הבסיס.

•מומנט M=F⋅60M=F\cdot60 שמנסה לסובב את הלוח סביב מרכז הקבוצה, במישור ההידוק.

כוח ההידוק בברגים יוצר חיכוך בין הלוחות, והחיכוך הזה צריך למנוע גם את ההחלקה וגם את הסיבוב.

1. כוח ההידוק למניעת החלקה. הוא שווה בכל הברגים:

QP=fk⋅Fμ0⋅i=1.2⋅30000.3⋅4=3000 NQ_P=\frac{f_k\cdot F}{\mu_0\cdot i}=\frac{1.2\cdot3000}{0.3\cdot4}=3000\,\text{N}

2. מומנט הסיבוב סביב מרכז הקבוצה:

M=F⋅l=3000⋅60=180,000 NmmM=F\cdot l=3000\cdot60=180{,}000\,\text{Nmm}

3. סכום ריבועי המרחקים של הברגים ממרכז הקבוצה:

Σai2=2⋅182+2⋅542=648+5832=6480 mm2\Sigma a_i^2=2\cdot18^2+2\cdot54^2=648+5832=6480\,\text{mm}^2

4. כוח ההידוק למניעת סיבוב. הוא גדל עם המרחק מהמרכז, ולכן הוא מרבי בברגים הקיצוניים (amax=54 mma_{max}=54\,\text{mm}):

QM=fk⋅M⋅amaxμ0⋅Σai2=1.2⋅180,000⋅540.3⋅6480=6000 NQ_M=\frac{f_k\cdot M\cdot a_{max}}{\mu_0\cdot\Sigma a_i^2}=\frac{1.2\cdot180{,}000\cdot54}{0.3\cdot6480}=6000\,\text{N}

(aia_i המרחק של בורג ממרכז הקבוצה.)

5. כוח ההידוק המרבי:

Qmax=QP+QM=3000+6000=9000 NQ_{max}=Q_P+Q_M=3000+6000=9000\,\text{N}

6. לשם השוואה, בשני הברגים הפנימיים (a=18 mma=18\,\text{mm}):

QM=1.2⋅180,000⋅180.3⋅6480=2000 NQ_M=\frac{1.2\cdot180{,}000\cdot18}{0.3\cdot6480}=2000\,\text{N}, ולכן Q=3000+2000=5000 NQ=3000+2000=5000\,\text{N}.

תשובה: Qmax=9000 N=9 kNQ_{max}=9000\,\text{N}=9\,\text{kN}, בשני הברגים הקיצוניים של השורה (הרחוקים ביותר ממרכז קבוצת הברגים).

סעיף ב

תשובה:

σe≈162.3 MPa\sigma_e\approx162.3\,\text{MPa}, S=420162.3≈2.59S=\frac{420}{162.3}\approx2.59, יותר מהנדרש (S=2S=2).

נתון: Q=10 kN=10,000 NQ=10\,\text{kN}=10{,}000\,\text{N}, בורג M12x1.75 בדרגת חוזק 5.8, מקדם החיכוך בתבריג μ=0.12\mu=0.12.

מבוקש: מקדם הביטחון הקיים, לפי המאמץ המורכב בקנה הבורג: מתיחה מכוח ההידוק יחד עם פיתול שנוצר בזמן ההידוק.

1. נתוני הבורג מטבלת תבריגי ההידוק המטריים בנוסחאון (תבריג רגיל, M12):

p=1.75 mmp=1.75\,\text{mm}, A=76.3 mm2A=76.3\,\text{mm}^2, d1=9.853 mmd_1=9.853\,\text{mm}, d2=10.863 mmd_2=10.863\,\text{mm}

(pp הפסיעה, AA שטח החתך למתיחה, d1d_1 הקוטר הפנימי, d2d_2 הקוטר האפקטיבי.)

2. מאמץ הכניעה, מטבלת Din 898 בנוסחאון: לדרגה 5.8, σy=420 MPa\sigma_y=420\,\text{MPa}.

3. זווית המעלה של התבריג:

γ=tan⁡−1(pπ⋅d2)=tan⁡−1(1.75π⋅10.863)=2.94∘\gamma=\tan^{-1}\left(\frac{p}{\pi\cdot d_2}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{1.75}{\pi\cdot10.863}\right)=2.94^\circ

4. זווית החיכוך המתוקנת (חצי זווית הפרופיל בתבריג מטרי היא 30∘30^\circ):

φ′=tan⁡−1(μcos⁡30∘)=tan⁡−1(0.120.866)=7.89∘\varphi'=\tan^{-1}\left(\frac{\mu}{\cos30^\circ}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{0.12}{0.866}\right)=7.89^\circ

γ<φ′\gamma<\varphi', ולכן מתקיים תנאי הנעילה העצמית.

5. מאמץ המתיחה בקנה:

σt=QA=10,00076.3=131.1 MPa\sigma_t=\frac{Q}{A}=\frac{10{,}000}{76.3}=131.1\,\text{MPa}

6. מאמץ הפיתול בקנה, מהמומנט שנדרש כדי להדק את הבורג:

τt=8⋅Q⋅d2⋅tan⁡(γ+φ′)π⋅d13=8⋅10,000⋅10.863⋅tan⁡(10.83∘)π⋅9.8533=55.3 MPa\tau_t=\frac{8\cdot Q\cdot d_2\cdot\tan(\gamma+\varphi')}{\pi\cdot d_1^3}=\frac{8\cdot10{,}000\cdot10.863\cdot\tan(10.83^\circ)}{\pi\cdot9.853^3}=55.3\,\text{MPa}

7. המאמץ המורכב:

σe=σt2+3⋅τt2=131.12+3⋅55.32=162.3 MPa\sigma_e=\sqrt{\sigma_t^2+3\cdot\tau_t^2}=\sqrt{131.1^2+3\cdot55.3^2}=162.3\,\text{MPa}

(אותה תוצאה מתקבלת בצורה המקוצרת σe=QA⋅1+3[2⋅d2d1⋅tan⁡(γ+φ′)]2\sigma_e=\frac{Q}{A}\cdot\sqrt{1+3\left[2\cdot\frac{d_2}{d_1}\cdot\tan(\gamma+\varphi')\right]^2}.)

8. מקדם הביטחון הקיים:

S=σyσe=420162.3=2.59S=\frac{\sigma_y}{\sigma_e}=\frac{420}{162.3}=2.59

9. בדיקה: 2.59>22.59>2. במילים אחרות, σe=162.3 MPa\sigma_e=162.3\,\text{MPa} קטן מהמאמץ המותר [σ]=4202=210 MPa[\sigma]=\frac{420}{2}=210\,\text{MPa}, והברגים עומדים בדרישה.

תשובה: σe≈162.3 MPa\sigma_e\approx162.3\,\text{MPa}, ומקדם הביטחון הקיים S≈2.59S\approx2.59, יותר מהנדרש (S=2S=2).

סעיף ג

תשובה:

לא. לדרגה 4.6 σy=240 MPa\sigma_y=240\,\text{MPa}, ולכן [σ]=120 MPa<σe=162.3 MPa[\sigma]=120\,\text{MPa}<\sigma_e=162.3\,\text{MPa}; מקדם הביטחון הקיים S≈1.48<2S\approx1.48<2.

מבוקש: האם אותם ברגים M12, באותו כוח הידוק Q=10 kNQ=10\,\text{kN}, יעמדו בדרישות אם דרגת החוזק שלהם היא 4.6.

המאמץ המורכב תלוי רק בכוח ובגאומטריה של הבורג, ולא בחומר. לכן הוא נשאר כמו בסעיף ב: σe=162.3 MPa\sigma_e=162.3\,\text{MPa}.

1. מאמץ הכניעה מטבלת Din 898: לדרגה 4.6, σy=240 MPa\sigma_y=240\,\text{MPa}.

2. המאמץ המותר, עם מקדם הביטחון הנדרש S=2S=2:

[σ]=σyS=2402=120 MPa[\sigma]=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{240}{2}=120\,\text{MPa}

3. השוואה: σe=162.3 MPa>[σ]=120 MPa\sigma_e=162.3\,\text{MPa}>[\sigma]=120\,\text{MPa}. הברגים אינם עומדים בדרישה.

4. מקדם הביטחון הקיים:

S=240162.3=1.48<2S=\frac{240}{162.3}=1.48<2

הערה: גם בכוח ההידוק שחושב בסעיף א (9 kN9\,\text{kN}) מתקבל σe=146.1 MPa>120 MPa\sigma_e=146.1\,\text{MPa}>120\,\text{MPa}, כלומר המסקנה אותה מסקנה.

תשובה: לא. בדרגה 4.6 המאמץ המותר הוא 120 MPa120\,\text{MPa} בלבד, קטן מהמאמץ המורכב 162.3 MPa162.3\,\text{MPa}, ומקדם הביטחון הקיים 1.481.48 קטן מ-2.

שאלה 2 · מוט מכופף מרותך בריתוך היקפי: מאמצים ועובי תפר

מוט פלדה ABC, שקוטרו 60 mm60\,\text{mm}, מכופף בזווית ישרה ומרותך לבסיס פלדה הרתום בנקודה A בריתוך פינתי (מילאת) היקפי.

בקצה המוט פועלים שני כוחות בניצב זה לזה: כוח אופקי F1=1000 NF_1=1000\,\text{N}, הפועל במקביל לציר Z, וכוח אנכי F2=1500 NF_2=1500\,\text{N}, הפועל במקביל לציר Y, כמוצג באיור לשאלה.

יש להזניח את משקל המוט.

המאמץ המותר בתפר הריתוך הוא 90 MPa90\,\text{MPa}.

א.

חשבו את המאמצים הקיימים בתפר הריתוך. יש להשתמש במערכת הצירים שבאיור.

(10 נקודות)
ב.

סרטטו במחברת הבחינה תרשים של המאמצים בתפר הריתוך,

וציינו באיזו נקודה בתפר קיים המאמץ המרבי. יש להשתמש במערכת הצירים שבאיור.

(5 נקודות)
ג.

חשבו את המאמץ המרבי בתפר ואת עובי תפר הריתוך הנדרש.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

ρt=5.3 Nmm\rho_t=5.3\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (מתיחה מ-F1F_1), ρS=8.0 Nmm\rho_S=8.0\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (גזירה מ-F2F_2), ρby=176.8 Nmm\rho_{by}=176.8\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (כפיפה סביב Y), ρbx=265.3 Nmm\rho_{bx}=265.3\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (כפיפה סביב X), ρtr=132.6 Nmm\rho_{tr}=132.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}} (פיתול סביב Z).

נתון: מוט בקוטר d=60 mmd=60\,\text{mm}, AB=BC=500 mmAB=BC=500\,\text{mm}, F1=1000 NF_1=1000\,\text{N} במקביל ל-Z, F2=1500 NF_2=1500\,\text{N} במקביל ל-Y.

מבוקש: המאמצים הקוויים (Nmm\frac{\text{N}}{\text{mm}}) שכל אחד מהעומסים יוצר בתפר.

קריאת האיור. התפר הוא מעגל בקוטר 60 mm60\,\text{mm} סביב המוט, במישור XY (מישור הבסיס). הקטע AB יוצא מהבסיס לאורך ציר Z, והקטע BC מקביל לציר X. לכן הנקודה C, שבה פועלים הכוחות, נמצאת 500 mm500\,\text{mm} מתפר הריתוך בכיוון Z ו-500 mm500\,\text{mm} מציר המוט בכיוון X.

מעבירים את הכוחות למרכז התפר. כל כוח עובר למרכז התפר יחד עם המומנט שהוא יוצר שם:

•F1F_1 (במקביל ל-Z) ניצב למישור התפר: הוא מותח את התפר. הוא מרוחק 500 mm500\,\text{mm} מציר המוט בכיוון X, ולכן יוצר גם מומנט כפיפה סביב ציר Y:

Mby=F1⋅500=1000⋅500=500,000 NmmM_{by}=F_1\cdot500=1000\cdot500=500{,}000\,\text{Nmm}

•F2F_2 (במקביל ל-Y) מקביל למישור התפר: הוא גוזר את התפר. הוא מרוחק 500 mm500\,\text{mm} מהתפר בכיוון Z, ולכן יוצר מומנט כפיפה סביב ציר X:

Mbx=F2⋅500=1500⋅500=750,000 NmmM_{bx}=F_2\cdot500=1500\cdot500=750{,}000\,\text{Nmm}

ובנוסף הוא מרוחק 500 mm500\,\text{mm} מציר המוט בכיוון X, ולכן יוצר מומנט פיתול סביב ציר Z (ציר המוט):

Mt=F2⋅500=1500⋅500=750,000 NmmM_t=F_2\cdot500=1500\cdot500=750{,}000\,\text{Nmm}

נתוני התפר העגול (מטבלת נתוני תפרי הריתוך בנוסחאון, תפר מעגלי בקוטר dd):

•היקף: ΣL=π⋅d=π⋅60=188.5 mm\Sigma L=\pi\cdot d=\pi\cdot60=188.5\,\text{mm}

•מומנט התנגדות קווי: Zb=π4⋅d2=π4⋅602=2827 mm2Z_b=\frac{\pi}{4}\cdot d^2=\frac{\pi}{4}\cdot60^2=2827\,\text{mm}^2

•מומנט התמד קוטבי קווי: I0=π4⋅d3=π4⋅603=169,646 mm3I_0=\frac{\pi}{4}\cdot d^3=\frac{\pi}{4}\cdot60^3=169{,}646\,\text{mm}^3

1. מתיחה מ-F1F_1 (שווה בכל התפר):

ρt=F1ΣL=1000188.5=5.3 Nmm\rho_t=\frac{F_1}{\Sigma L}=\frac{1000}{188.5}=5.3\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. גזירה מ-F2F_2 (שווה בכל התפר, בכיוון Y):

ρS=F2ΣL=1500188.5=8.0 Nmm\rho_S=\frac{F_2}{\Sigma L}=\frac{1500}{188.5}=8.0\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

3. כפיפה סביב Y (מ-F1F_1). מרבית בשתי הנקודות של התפר שעל ציר X:

ρby=MbyZb=500,0002827=176.8 Nmm\rho_{by}=\frac{M_{by}}{Z_b}=\frac{500{,}000}{2827}=176.8\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

4. כפיפה סביב X (מ-F2F_2). מרבית בשתי הנקודות של התפר שעל ציר Y:

ρbx=MbxZb=750,0002827=265.3 Nmm\rho_{bx}=\frac{M_{bx}}{Z_b}=\frac{750{,}000}{2827}=265.3\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

5. פיתול סביב Z. שווה בכל היקף התפר, בכיוון המשיק למעגל:

ρtr=Mt⋅rmaxI0=750,000⋅30169,646=132.6 Nmm\rho_{tr}=\frac{M_t\cdot r_{max}}{I_0}=\frac{750{,}000\cdot30}{169{,}646}=132.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

תשובה: ρt=5.3\rho_t=5.3, ρS=8.0\rho_S=8.0, ρby=176.8\rho_{by}=176.8, ρbx=265.3\rho_{bx}=265.3, ρtr=132.6 Nmm\rho_{tr}=132.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}.

סעיף ב

תשובה:

המאמץ המרבי נמצא ברבע של התפר שבו X ו-Y חיוביים, בנקודה שמכוונת בזווית של כ-56∘56^\circ מציר X לכיוון ציר Y (בערך x=16.6x=16.6, y=25 mmy=25\,\text{mm} ממרכז התפר). שם מאמצי המתיחה משני מומנטי הכפיפה ומ-F1F_1 מצטרפים.

מבוקש: תרשים של המאמצים בתפר, והנקודה שבה המאמץ השקול הגדול ביותר.

התרשים. מסרטטים את התפר כמעגל במישור XY, ובמרכזו ציר המוט (Z). לאורך ההיקף מסמנים:

•ρt\rho_t: חיצים קטנים ניצבים למישור (יציאה מהדף, בכיוון Z) בכל ההיקף, כי F1F_1 מושך את המוט מהבסיס.

•ρby\rho_{by}: מתיחה (בכיוון Z) בנקודה שעל ציר X החיובי, לחיצה בנקודה שעל ציר X השלילי, ואפס על ציר Y. הסיבה: F1F_1 פועל בצד ה-X החיובי ומושך את הצד הזה מהבסיס.

•ρbx\rho_{bx}: מתיחה בנקודה שעל ציר Y החיובי (למעלה), לחיצה בנקודה שעל ציר Y השלילי, ואפס על ציר X. הסיבה: F2F_2 פועל כלפי מעלה בקצה המוט ומנסה לכופף את המוט כלפי מעלה, ולכן הסיבים העליונים נמתחים.

•ρS\rho_S: חיצים שווים בכיוון Y החיובי בכל ההיקף (כיוון הכוח F2F_2).

•ρtr\rho_{tr}: חיצים משיקים למעגל, כולם באותו כיוון סיבוב: הכוח F2F_2, שפועל כלפי מעלה בצד ה-X החיובי, מסובב את המוט נגד כיוון השעון כשמביטים מכיוון Z.

איפה המאמץ המרבי.

1. המאמצים הניצבים לתפר הם הגדולים. שני מומנטי הכפיפה מצטרפים למומנט שקול אחד:

Mb=Mby2+Mbx2=500,0002+750,0002=901,388 NmmM_b=\sqrt{M_{by}^2+M_{bx}^2}=\sqrt{500{,}000^2+750{,}000^2}=901{,}388\,\text{Nmm}

ρb=MbZb=901,3882827=318.8 Nmm\rho_b=\frac{M_b}{Z_b}=\frac{901{,}388}{2827}=318.8\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. בתפר עגול המאמץ השקול הזה מרבי בנקודה שבה שני רכיבי הכפיפה מותחים יחד, ברבע שבו X ו-Y חיוביים. הזווית מציר X:

θ=tan⁡−1(ρbxρby)=tan⁡−1(265.3176.8)=56.3∘\theta=\tan^{-1}\left(\frac{\rho_{bx}}{\rho_{by}}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{265.3}{176.8}\right)=56.3^\circ

כלומר בנקודה x=30⋅cos⁡56.3∘=16.6 mmx=30\cdot\cos56.3^\circ=16.6\,\text{mm}, y=30⋅sin⁡56.3∘=25 mmy=30\cdot\sin56.3^\circ=25\,\text{mm} ממרכז התפר.

3. שם גם מאמץ המתיחה ρt\rho_t מתווסף באותו כיוון, ולכן זו הנקודה המסוכנת. מאמצי הגזירה (ρS\rho_S, ρtr\rho_{tr}) פועלים במישור התפר ומצטרפים אליה בסעיף ג.

לשם השוואה, המאמץ השקול בארבע הנקודות שעל הצירים: על Y החיובי כ-301 Nmm301\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, על X החיובי כ-230 Nmm230\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, ובשתי האחרות פחות. בנקודה שב-56∘56^\circ הוא גבוה מכולן.

תשובה: המאמץ המרבי נמצא ברבע שבו X ו-Y חיוביים, בכ-56∘56^\circ מציר X (בערך x=16.6x=16.6, y=25 mmy=25\,\text{mm}), שבו שני מאמצי הכפיפה ומאמץ המתיחה של F1F_1 מותחים יחד.

סעיף ג

תשובה:

ρe≈353 Nmm\rho_e\approx353\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}; עובי התפר a≈3.9 mma\approx3.9\,\text{mm}, וגובה הרגל k=1.4⋅a≈5.5 mmk=1.4\cdot a\approx5.5\,\text{mm} (בוחרים 6 mm6\,\text{mm}).

מבוקש: המאמץ השקול בנקודה המסוכנת (מסעיף ב), ועובי התפר שבו המאמץ לא יעבור את [τw]=90 MPa[\tau_w]=90\,\text{MPa}.

1. המאמץ הניצב לתפר בנקודה המסוכנת: כפיפה שקולה ועוד המתיחה מ-F1F_1:

ρn=ρb+ρt=318.8+5.3=324.1 Nmm\rho_n=\rho_b+\rho_t=318.8+5.3=324.1\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

2. המאמץ במישור התפר: גזירה מהפיתול ועוד גזירה מ-F2F_2. מחברים אותם בצורה זהירה, כאילו הם פועלים באותו כיוון:

ρs=ρtr+ρS=132.6+8.0=140.6 Nmm\rho_s=\rho_{tr}+\rho_S=132.6+8.0=140.6\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

3. המאמץ השקול המרבי:

ρe=ρn2+ρs2=324.12+140.62=353.3 Nmm\rho_e=\sqrt{\rho_n^2+\rho_s^2}=\sqrt{324.1^2+140.6^2}=353.3\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

(בחיבור מדויק של כיווני הגזירה בנקודה הזאת מתקבל 352 Nmm352\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}, כמעט אותו ערך.)

4. עובי התפר (עובי הגרון), לפי תנאי החוזק של תפר הריתוך מהנוסחאון:

a=ρe[τw]=353.390=3.93 mma=\frac{\rho_e}{[\tau_w]}=\frac{353.3}{90}=3.93\,\text{mm}

5. גובה הרגל של תפר המילאת:

k=1.4⋅a=1.4⋅3.93=5.5 mmk=1.4\cdot a=1.4\cdot3.93=5.5\,\text{mm}

בוחרים תפר בגובה רגל k=6 mmk=6\,\text{mm} (עובי גרון כ-4.3 mm4.3\,\text{mm}).

תשובה: ρe≈353 Nmm\rho_e\approx353\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}. עובי התפר הנדרש a≈3.9 mma\approx3.9\,\text{mm}, כלומר גובה רגל k≈5.5 mmk\approx5.5\,\text{mm}, ובפועל 6 mm6\,\text{mm}.

שאלה 3 · רצועות טריזיות מול רצועה שטוחה: הספק ורוחב

בממסרת של 4 רצועות טריזיות מסתובב הגלגל המניע 1 במהירות של 1500 rpm1500\,\text{rpm}.

קוטר הגלגל המניע הוא d=150 mmd=150\,\text{mm}. זווית החביקה בגלגל המניע 1 היא 155∘155^\circ.

הזניחו הפסדים במערכת.

נתונים:

נתוני הרצועה השטוחה: עובי הרצועה – h=6 mmh=6\,\text{mm}; המאמץ המותר – [σ]=7 MPa[\sigma]=7\,\text{MPa}

מקדם החיכוך ברצועה μ=0.35\mu=0.35; מודול האלסטיות – E=50 MPaE=50\,\text{MPa}.

נתוני הרצועות הטריזיות: h=10 mmh=10\,\text{mm}; שטח חתך – A=100 mm2A=100\,\text{mm}^2; זווית הטריז – 2γ=36∘2\gamma=36^\circ

שאר הנתונים כמו ברצועה השטוחה.

א.

חשבו את ההספק הנדרש מהמנוע.

(8 נקודות)
ב.

מחליפים את הרצועות הטריזיות ברצועה שטוחה:

חשבו את רוחב הרצועה השטוחה הנדרשת. הניחו כי ההספק המועבר הוא 15 kW15\,\text{kW}.

(8 נקודות)
ג.

חשבו את כוח המתיחה המוקדמת הנדרש בממסרת הרצועות הטריזיות.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

H≈16.5 kWH\approx16.5\,\text{kW} (ארבע רצועות טריזיות, Ft≈1398 NF_t\approx1398\,\text{N}, v=11.78 msv=11.78\,\frac{\text{m}}{\text{s}}).

נתון: 4 רצועות טריזיות, A=100 mm2A=100\,\text{mm}^2, h=10 mmh=10\,\text{mm}, 2γ=36∘2\gamma=36^\circ, [σ]=7 MPa[\sigma]=7\,\text{MPa}, μ=0.35\mu=0.35, E=50 MPaE=50\,\text{MPa}, d=150 mmd=150\,\text{mm}, n=1500 rpmn=1500\,\text{rpm}, זווית חביקה 155∘155^\circ.

מבוקש: ההספק שהמנוע צריך לספק, כלומר ההספק המרבי שארבע הרצועות יכולות להעביר בלי לעבור את המאמץ המותר. אין הפסדים, ולכן זה גם ההספק של המנוע.

1. המהירות ההיקפית:

v=π⋅d⋅n60⋅1000=π⋅150⋅150060,000=11.78 msv=\frac{\pi\cdot d\cdot n}{60\cdot1000}=\frac{\pi\cdot150\cdot1500}{60{,}000}=11.78\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

המהירות קטנה, ולכן מזניחים את המאמץ הצנטריפוגלי: σc=0\sigma_c=0.

2. מאמץ הכפיפה של הרצועה סביב הגלגל הקטן:

σb=E⋅hd=50⋅10150=3.33 MPa\sigma_b=\frac{E\cdot h}{d}=\frac{50\cdot10}{150}=3.33\,\text{MPa}

3. למתיחה נשאר [σ]−σb=7−3.33=3.67 MPa[\sigma]-\sigma_b=7-3.33=3.67\,\text{MPa}. כוח המתיחה המרבי בענף הפעיל של רצועה אחת:

S1=([σ]−σb−σc)⋅A=3.67⋅100=366.7 NS_1=([\sigma]-\sigma_b-\sigma_c)\cdot A=3.67\cdot100=366.7\,\text{N}

4. מקדם החיכוך האפקטיבי של רצועה טריזית. הרצועה נדחקת לתוך החריץ, ולכן החיכוך גדל פי 1sin⁡γ\frac{1}{\sin\gamma}:

μ′=μsin⁡γ=0.35sin⁡18∘=1.133\mu'=\frac{\mu}{\sin\gamma}=\frac{0.35}{\sin18^\circ}=1.133

5. זווית החביקה ברדיאנים: α=155⋅π180=2.705 rad\alpha=\frac{155\cdot\pi}{180}=2.705\,\text{rad}. יחס המתיחויות (נוסחת אוילר):

ke=eμ′⋅α=e1.133⋅2.705=e3.064=21.41k_e=e^{\mu'\cdot\alpha}=e^{1.133\cdot2.705}=e^{3.064}=21.41

6. הכוח ההיקפי שרצועה אחת מעבירה:

Ft1=S1⋅(1−1ke)=366.7⋅(1−121.41)=349.5 NF_{t1}=S_1\cdot\left(1-\frac{1}{k_e}\right)=366.7\cdot\left(1-\frac{1}{21.41}\right)=349.5\,\text{N}

ובארבע רצועות: Ft=4⋅349.5=1398 NF_t=4\cdot349.5=1398\,\text{N}

7. ההספק:

H=Ft⋅v1000=1398⋅11.781000=16.47 kWH=\frac{F_t\cdot v}{1000}=\frac{1398\cdot11.78}{1000}=16.47\,\text{kW}

תשובה: ההספק הנדרש מהמנוע הוא כ-16.5 kW16.5\,\text{kW}.

סעיף ב

תשובה:

b≈69.3 mmb\approx69.3\,\text{mm}, בפועל 70 mm70\,\text{mm}.

נתון: H=15 kWH=15\,\text{kW}, רצועה שטוחה: h=6 mmh=6\,\text{mm}, [σ]=7 MPa[\sigma]=7\,\text{MPa}, μ=0.35\mu=0.35, E=50 MPaE=50\,\text{MPa}. הגלגלים, המהירות וזווית החביקה כמו בסעיף א.

מבוקש: רוחב הרצועה bb.

1. הכוח ההיקפי (v=11.78 msv=11.78\,\frac{\text{m}}{\text{s}} מסעיף א):

Ft=1000⋅Hv=1000⋅1511.78=1273 NF_t=\frac{1000\cdot H}{v}=\frac{1000\cdot15}{11.78}=1273\,\text{N}

2. יחס המתיחויות ברצועה שטוחה (α=2.705 rad\alpha=2.705\,\text{rad}):

ke=eμ⋅α=e0.35⋅2.705=e0.947=2.578k_e=e^{\mu\cdot\alpha}=e^{0.35\cdot2.705}=e^{0.947}=2.578

3. כוח המתיחה בענף הפעיל:

S1=Ft1−1ke=12731−12.578=2080 NS_1=\frac{F_t}{1-\frac{1}{k_e}}=\frac{1273}{1-\frac{1}{2.578}}=2080\,\text{N}

4. מאמץ הכפיפה סביב הגלגל המניע:

σb=E⋅hd=50⋅6150=2 MPa\sigma_b=\frac{E\cdot h}{d}=\frac{50\cdot6}{150}=2\,\text{MPa}, ו-σc=0\sigma_c=0 (מהירות נמוכה).

5. רוחב הרצועה:

b=S1([σ]−σb−σc)⋅h=2080(7−2−0)⋅6=69.3 mmb=\frac{S_1}{([\sigma]-\sigma_b-\sigma_c)\cdot h}=\frac{2080}{(7-2-0)\cdot6}=69.3\,\text{mm}

מעגלים כלפי מעלה: b=70 mmb=70\,\text{mm}.

בדיקה: σe=S1b⋅h+σb=208070⋅6+2=4.95+2=6.95 MPa≤7 MPa\sigma_e=\frac{S_1}{b\cdot h}+\sigma_b=\frac{2080}{70\cdot6}+2=4.95+2=6.95\,\text{MPa}\le7\,\text{MPa}.

תשובה: נדרשת רצועה שטוחה ברוחב b≈69.3 mmb\approx69.3\,\text{mm}, כלומר 70 mm70\,\text{mm}.

סעיף ג

תשובה:

Q≈1499 N≈1.5 kNQ\approx1499\,\text{N}\approx1.5\,\text{kN} (בארבע הרצועות יחד).

מבוקש: כוח המתיחה המוקדמת QQ בממסרת הרצועות הטריזיות, בהספק המרבי מסעיף א. זה הכוח שמושך את שני הגלגלים זה מזה (הכוח QQ באיור), והוא שווה לשקול של כוחות המתיחה בשני הענפים, בכיוון הקו שמחבר את מרכזי הגלגלים.

1. כוחות המתיחה בארבע הרצועות יחד (מסעיף א):

•בענף הפעיל: S1=4⋅366.7=1467 NS_1=4\cdot366.7=1467\,\text{N}

•בענף הרפוי: S2=S1ke=146721.41=68.5 NS_2=\frac{S_1}{k_e}=\frac{1467}{21.41}=68.5\,\text{N} (או S2=S1−Ft=1467−1398=69 NS_2=S_1-F_t=1467-1398=69\,\text{N})

2. הזווית בין כל ענף לבין קו המרכזים. זווית החביקה היא 155∘155^\circ, ולכן:

β=180∘−155∘2=12.5∘\beta=\frac{180^\circ-155^\circ}{2}=12.5^\circ

3. כוח המתיחה המוקדמת:

Q=(S1+S2)⋅cos⁡β=(1467+68.5)⋅cos⁡12.5∘=1499 NQ=(S_1+S_2)\cdot\cos\beta=(1467+68.5)\cdot\cos12.5^\circ=1499\,\text{N}

תשובה: Q≈1499 NQ\approx1499\,\text{N}, כלומר כ-1.5 kN1.5\,\text{kN} לארבע הרצועות יחד.

שאלה 4 · גל עם גלגל שיניים משופעות: תגובות, מומנטים וקוטר

באיור לשאלה מוצגים כוחות השילוב הפועלים בתמסורת של גלגלי שיניים (1) ו-(2).

גל AB נתמך על ידי סמכים (מסבים) – סמך B קבוע וסמך A נייד.

הזניחו הפסדים במערכת.

נתונים:

•כוחות השילוב בין הגלגלים: Ft=5000 NF_t=5000\,\text{N}, Fr=1800 NF_r=1800\,\text{N}, Fa=3000 NF_a=3000\,\text{N}

•מאמץ הכניעה בחומר הגל הוא: σy=400 MPa\sigma_y=400\,\text{MPa}.

•מקדם הביטחון הנדרש בתכנון הגל הוא: S=2.5S=2.5.

•קוטרי הגלגלים הם: D1=140 mmD_1=140\,\text{mm}, D2=280 mmD_2=280\,\text{mm}

א.

חשבו את התגובות בסמכים A, B.

(4 נקודות)
ב.

חשבו את מומנטי הכפיפה והפיתול לאורך הגל וסרטטו במחברת הבחינה את מהלכם.

(10 נקודות)
ג.

חשבו את קוטר הגל הנדרש. היכן נמצא המאמץ המרבי בגל?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

מישור אנכי: AV=428.6 NA_V=428.6\,\text{N} (באותו כיוון כמו FrF_r), BV=2228.6 NB_V=2228.6\,\text{N} (בכיוון הפוך ל-FrF_r). מישור אופקי: AH=2142.9 NA_H=2142.9\,\text{N}, BH=2857.1 NB_H=2857.1\,\text{N} (שתיהן הפוכות ל-FtF_t). צירית בסמך הקבוע: Ba=3000 NB_a=3000\,\text{N}. שקולים רדיאליים: RA≈2185 NR_A\approx2185\,\text{N}, RB≈3624 NR_B\approx3624\,\text{N}.

נתון: Ft=5000 NF_t=5000\,\text{N}, Fr=1800 NF_r=1800\,\text{N}, Fa=3000 NF_a=3000\,\text{N}, גלגל 2 בקוטר D2=280 mmD_2=280\,\text{mm} יושב על הגל בנקודה C. המרחקים: AC=200 mmAC=200\,\text{mm}, AB=350 mmAB=350\,\text{mm}, ולכן CB=150 mmCB=150\,\text{mm}.

מבוקש: התגובות בסמכים.

מה כל כוח עושה לגל. נקודת השילוב נמצאת בתחתית גלגל 2 (מול גלגל 1 שמתחתיו), ברדיוס D22=140 mm\frac{D_2}{2}=140\,\text{mm} מתחת לציר הגל.

•FrF_r פועל במישור האיור, כלפי מעלה (לכיוון ציר הגל). הוא מכופף את הגל במישור האנכי.

•FaF_a מקביל לציר הגל (לכיוון B), אבל פועל 140 mm140\,\text{mm} מתחת לציר. לכן הוא נישא כולו על ידי הסמך הקבוע B, וגם יוצר ב-C מומנט כפיפה מרוכז במישור האנכי:

Ma=Fa⋅D22=3000⋅140=420,000 NmmM_a=F_a\cdot\frac{D_2}{2}=3000\cdot140=420{,}000\,\text{Nmm}

•FtF_t ניצב למישור האיור. הוא מכופף את הגל במישור האופקי ויוצר את מומנט הפיתול.

מישור אנכי. מודדים xx מ-A לכיוון B, וכיוון חיובי כלפי מעלה (כיוון FrF_r).

1. מומנטים סביב A. גם FrF_r (בזרוע 200) וגם MaM_a מסובבים את הגל באותו כיוון:

BV⋅350+Fr⋅200+Ma=0 ⇒ BV=−1800⋅200+420,000350=−2228.6 NB_V\cdot350+F_r\cdot200+M_a=0\ \Rightarrow\ B_V=-\frac{1800\cdot200+420{,}000}{350}=-2228.6\,\text{N}

הסימן השלילי: BVB_V פועל כלפי מטה.

2. סכום כוחות:

AV+BV+Fr=0 ⇒ AV=−1800+2228.6=428.6 NA_V+B_V+F_r=0\ \Rightarrow\ A_V=-1800+2228.6=428.6\,\text{N} (כלפי מעלה)

בדיקה, מומנטים סביב B: AV⋅350=428.6⋅350=150,000A_V\cdot350=428.6\cdot350=150{,}000, ומנגד −Fr⋅150+Ma=−270,000+420,000=150,000-F_r\cdot150+M_a=-270{,}000+420{,}000=150{,}000. מתאים.

מישור אופקי.

3. מומנטים סביב B:

AH⋅350=Ft⋅150 ⇒ AH=5000⋅150350=2142.9 NA_H\cdot350=F_t\cdot150\ \Rightarrow\ A_H=\frac{5000\cdot150}{350}=2142.9\,\text{N}

4. סכום כוחות:

BH=Ft−AH=5000−2142.9=2857.1 NB_H=F_t-A_H=5000-2142.9=2857.1\,\text{N}

שתי התגובות בכיוון ההפוך ל-FtF_t.

כיוון הציר.

5. הסמך הקבוע B נושא את כל הכוח הצירי: Ba=Fa=3000 NB_a=F_a=3000\,\text{N}. הסמך הנייד A אינו נושא כוח צירי.

השקולים הרדיאליים:

RA=428.62+2142.92=2185 NR_A=\sqrt{428.6^2+2142.9^2}=2185\,\text{N}, RB=2228.62+2857.12=3624 NR_B=\sqrt{2228.6^2+2857.1^2}=3624\,\text{N}

תשובה: AV=428.6 NA_V=428.6\,\text{N}, AH=2142.9 NA_H=2142.9\,\text{N} (RA≈2185 NR_A\approx2185\,\text{N}); BV=2228.6 NB_V=2228.6\,\text{N} (הפוך ל-FrF_r), BH=2857.1 NB_H=2857.1\,\text{N} (RB≈3624 NR_B\approx3624\,\text{N}), ובנוסף כוח צירי 3000 N3000\,\text{N} בסמך B.

סעיף ב

תשובה:

מישור אנכי: 0 ב-A, 85.7 Nm85.7\,\text{Nm} משמאל ל-C, קפיצה ל-−334.3 Nm-334.3\,\text{Nm} מימין ל-C, ו-0 ב-B. מישור אופקי: משולש עם שיא 428.6 Nm428.6\,\text{Nm} ב-C. פיתול: Mt=700 NmM_t=700\,\text{Nm} בין C ל-A (ועד הצרכן), ואפס בין C ל-B.

מבוקש: מהלך מומנטי הכפיפה בשני המישורים ומהלך מומנט הפיתול. משתמשים בתגובות מסעיף א, ומודדים xx מ-A.

מישור אנכי.

1. בקטע AC (0≤x<2000\le x<200) פועלת רק AVA_V:

MV=AV⋅xM_V=A_V\cdot x. ב-A: 00. משמאל ל-C: MV=428.6⋅200=85,714 Nmm=85.7 NmM_V=428.6\cdot200=85{,}714\,\text{Nmm}=85.7\,\text{Nm}

2. ב-C פועל המומנט המרוכז של FaF_a, 420 Nm420\,\text{Nm}, ולכן המהלך קופץ:

מימין ל-C: MV=85.7−420=−334.3 NmM_V=85.7-420=-334.3\,\text{Nm}

בדיקה מהצד של B: ∣BV∣⋅150=2228.6⋅150=334,286 Nmm=334.3 Nm|B_V|\cdot150=2228.6\cdot150=334{,}286\,\text{Nmm}=334.3\,\text{Nm}. מתאים.

3. מ-C ועד B המומנט עולה בקו ישר מ-−334.3-334.3 ל-0.

מישור אופקי.

4. משולש: 0 ב-A, שיא ב-C, ו-0 ב-B:

MH=AH⋅200=2142.9⋅200=428,571 Nmm=428.6 NmM_H=A_H\cdot200=2142.9\cdot200=428{,}571\,\text{Nmm}=428.6\,\text{Nm}

(בדיקה מהצד השני: BH⋅150=2857.1⋅150=428.6 NmB_H\cdot150=2857.1\cdot150=428.6\,\text{Nm}.)

פיתול.

5. Mt=Ft⋅D22=5000⋅140=700,000 Nmm=700 NmM_t=F_t\cdot\frac{D_2}{2}=5000\cdot140=700{,}000\,\text{Nmm}=700\,\text{Nm}

המומנט נכנס לגל בגלגל 2 (נקודה C), ויוצא לצרכן מהקצה של A ("יציאה לצרכן"). לכן הוא פועל בקטע שבין C ל-A ועד הצרכן, ובקטע CB אין פיתול.

הסרטוט. על ציר אופקי מסמנים A (x=0x=0), C (x=200x=200) ו-B (x=350x=350):

•MVM_V: קו ישר מ-0 ב-A עד 85.7 Nm85.7\,\text{Nm} משמאל ל-C, קפיצה אנכית ל-−334.3 Nm-334.3\,\text{Nm}, וקו ישר חזרה ל-0 ב-B.

•MHM_H: משולש, מ-0 ב-A עד 428.6 Nm428.6\,\text{Nm} ב-C, וחזרה ל-0 ב-B.

•MtM_t: מלבן בגובה 700 Nm700\,\text{Nm} מ-C ועד A (מקווקו בגרף), ואפס בין C ל-B.

x (mm)M (Nm)50100150200250300350-400-20020040060080085.7-334.3428.6700

תשובה: אנכי: 85.7 Nm85.7\,\text{Nm} משמאל ל-C ו-334.3 Nm334.3\,\text{Nm} מימין ל-C (בסימן הפוך); אופקי: 428.6 Nm428.6\,\text{Nm} ב-C; פיתול 700 Nm700\,\text{Nm} בקטע AC.

סעיף ג

תשובה:

d≥37.2 mmd\ge37.2\,\text{mm}, בוחרים d=40 mmd=40\,\text{mm}. המאמץ המרבי נמצא בחתך C, בצד הפונה ל-A (שם פועלים כפיפה ופיתול יחד), בפני השטח של הגל.

מבוקש: הקוטר הנדרש לפי מאמץ משולב (כפיפה ופיתול), ומיקום המאמץ המרבי.

1. המאמץ המותר:

[σ]=σyS=4002.5=160 MPa[\sigma]=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{400}{2.5}=160\,\text{MPa}

2. החתך המסוכן. שני מומנטי הכפיפה מגיעים לשיא ב-C, אבל משני הצדדים של C המצב שונה:

•משמאל ל-C (הצד של A): MV=85.7M_V=85.7, MH=428.6M_H=428.6, ויש גם פיתול Mt=700 NmM_t=700\,\text{Nm}:

Me=MV2+MH2+Mt2=85.72+428.62+7002=825.2 NmM_e=\sqrt{M_V^2+M_H^2+M_t^2}=\sqrt{85.7^2+428.6^2+700^2}=825.2\,\text{Nm}

•מימין ל-C (הצד של B): MV=334.3M_V=334.3, MH=428.6M_H=428.6, ואין פיתול:

Me=334.32+428.62=543.5 NmM_e=\sqrt{334.3^2+428.6^2}=543.5\,\text{Nm}

המומנט השקול הגדול הוא משמאל ל-C, ולכן שם החתך המסוכן.

3. הקוטר הנדרש (גל מלא), מתנאי החוזק שבנוסחאון σe=10⋅Me maxD3≤[σ]\sigma_e=\frac{10\cdot M_{e\,max}}{D^3}\le[\sigma] (Me maxM_{e\,max} המומנט השקול המרבי ב-Nmm, DD קוטר הגל ב-mm):

D=10⋅Me[σ]3=10⋅825,2001603=37.2 mmD=\sqrt[3]{\frac{10\cdot M_e}{[\sigma]}}=\sqrt[3]{\frac{10\cdot825{,}200}{160}}=37.2\,\text{mm}

4. בוחרים קוטר תקני גדול יותר: D=40 mmD=40\,\text{mm}.

בדיקה: σe=10⋅825,200403=128.9 MPa<160 MPa\sigma_e=\frac{10\cdot825{,}200}{40^3}=128.9\,\text{MPa}<160\,\text{MPa}, ומקדם הביטחון הקיים 400128.9=3.1\frac{400}{128.9}=3.1.

5. איפה המאמץ המרבי: בחתך C, בצד הפונה לסמך A, שבו מומנטי הכפיפה ומומנט הפיתול פועלים יחד. בתוך החתך המאמץ מרבי בפני השטח של הגל (בהיקף), שם מאמצי הכפיפה והפיתול הגדולים ביותר.

הערה: בקטע CB פועל גם כוח הלחיצה הצירי FaF_a. המאמץ שהוא יוצר, 4⋅3000π⋅402=2.4 MPa\frac{4\cdot3000}{\pi\cdot40^2}=2.4\,\text{MPa}, זניח.

תשובה: d≥37.2 mmd\ge37.2\,\text{mm}, ובוחרים גל בקוטר 40 mm40\,\text{mm}. המאמץ המרבי נמצא בחתך C, בצד הפונה ל-A, בהיקף הגל.

שאלה 5 · חריטת ציר לגלגל: מעברים, זמן גמר והספק

באיור לשאלה מוצג החלק ציר לגלגל, העשוי מפלדה SAE 1030. הציר מיוצר בחריטה.

מידות המוצא של חומר הגלם הם: ∅30×88\varnothing30\times88. העיבוד מבוצע בשני שלבים: עיבוד מוקדם ועיבוד גמר.

לביצוע עיבוד הגמר יש להשאיר 1 mm1\,\text{mm} בקוטר בכל מידות החלק.

היעזרו בנספח תנאי שיבוב בחריטה, המצורף.

נתונים:

•נצילות המחרטה 85%.

•התנגדות סגולית – 2,500 Nmm22{,}500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}.

•קדמה: בשלב העיבוד המוקדם - 0.2 mmrev0.2\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}. בשלב עיבוד הגמר - 0.1 mmrev0.1\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}.

•הגש מרבי: בשלב העיבוד המוקדם – 3 mm3\,\text{mm}, בשלב עיבוד הגמר 0.5 mm0.5\,\text{mm}.

•כלי העיבוד – סכין מתק"ש.

א.

תארו והסבירו את תהליך העיבוד ואת מספר המעברים בכל שלב.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את הזמן הנדרש לשלב עיבוד הגמר של החלק.

(9 נקודות)
ג.

חשבו את ההספק הנדרש לשלב עיבוד הגמר של החלק.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

עיבוד מוקדם: חריטת מצח בכל קצה (88 ל-86); ∅30→∅28\varnothing30\to\varnothing28 מעבר אחד; ∅28→∅19\varnothing28\to\varnothing19 בקטעי הקצוות 2 מעברים (היגש 2.252.25); ∅19→∅15\varnothing19\to\varnothing15 בקטעי ∅14\varnothing14 מעבר אחד. גמר: מעבר אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm} בכל קוטר (∅27\varnothing27, ∅18\varnothing18, ∅14\varnothing14) ובכל מצח, ושבירת פינות 2×45∘2\times45^\circ. החריטה בשתי דפינות.

נתון: חומר גלם ∅30×88\varnothing30\times88, חלק באורך 85 עם הקטרים (משמאל לימין) ∅18\varnothing18 (10), ∅14\varnothing14 (30), ∅27\varnothing27 (15), ∅14\varnothing14 (20), ∅18\varnothing18 (10), ושבירות פינות 2×45∘2\times45^\circ בשני הקצוות. האורך של ∅27\varnothing27: 85−10−30−20−10=15 mm85-10-30-20-10=15\,\text{mm}.

מבוקש: התהליך ומספר המעברים בכל שלב.

העיקרון. בעיבוד המוקדם מגיעים לקוטר הסופי ועוד 1 mm1\,\text{mm} (כלומר 0.5 mm0.5\,\text{mm} ברדיוס), וזה בדיוק ההיגש המרבי של הגמר, ולכן בגמר כל משטח נעשה במעבר אחד. בעיבוד המוקדם מספר המעברים הוא ההיגש הכולל חלקי 3 mm3\,\text{mm}, מעוגל כלפי מעלה.

הקטרים בסוף העיבוד המוקדם: ∅27→∅28\varnothing27\to\varnothing28, ∅18→∅19\varnothing18\to\varnothing19, ∅14→∅15\varnothing14\to\varnothing15.

הדפינות. הקוטר הגדול נמצא באמצע החלק, ולכן חורטים בשתי דפינות: בדפינה הראשונה תופסים את צד אחד של המוט ומעבדים את הצד השני ואת ∅27\varnothing27; בדפינה השנייה הופכים את החלק, תופסים אותו (בלסתות רכות) על הצד שכבר עובד, ומעבדים את הצד שנשאר.

שלב 1: עיבוד מוקדם (קדמה 0.2 mmrev0.2\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}, היגש עד 3 mm3\,\text{mm}):

1. חריטת מצח בכל קצה: מקצרים מ-88 ל-86, 1 mm1\,\text{mm} בכל צד, ומשאירים 0.5 mm0.5\,\text{mm} בכל מצח לגמר. מעבר אחד לכל מצח.

2. חריטה אורכית ∅30→∅28\varnothing30\to\varnothing28 לכל האורך (בשתי הדפינות): היגש 1 mm1\,\text{mm}, מעבר אחד.

3. חריטה אורכית ∅28→∅19\varnothing28\to\varnothing19 בקטעים שמחוץ ל-∅27\varnothing27 (באורך 40 mm40\,\text{mm} בצד אחד ו-30 mm30\,\text{mm} בצד השני): היגש כולל 28−192=4.5 mm\frac{28-19}{2}=4.5\,\text{mm}, יותר מ-3, ולכן 2 מעברים של 2.25 mm2.25\,\text{mm}.

4. חריטה אורכית ∅19→∅15\varnothing19\to\varnothing15 בשני קטעי ∅14\varnothing14 (30 ו-20): היגש 19−152=2 mm\frac{19-15}{2}=2\,\text{mm}, מעבר אחד.

שלב 2: עיבוד גמר (קדמה 0.1 mmrev0.1\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}, היגש 0.5 mm0.5\,\text{mm}):

5. חריטת גמר של כל מצח: מעבר אחד (0.5 mm0.5\,\text{mm}), עד האורך 85.

6. חריטת גמר ∅28→∅27\varnothing28\to\varnothing27, ∅19→∅18\varnothing19\to\varnothing18 (בשני הקצוות) ו-∅15→∅14\varnothing15\to\varnothing14 (בשני הקטעים): מעבר אחד בכל קוטר.

7. שבירת פינות 2×45∘2\times45^\circ בשני הקצוות.

שלבפעולההיגשמעברים
מוקדםמצח בכל קצה1 mm1\,\text{mm}1 לכל מצח
מוקדם∅30→∅28\varnothing30\to\varnothing281 mm1\,\text{mm}1
מוקדם∅28→∅19\varnothing28\to\varnothing192.25 mm2.25\,\text{mm}2
מוקדם∅19→∅15\varnothing19\to\varnothing152 mm2\,\text{mm}1
גמרכל קוטר וכל מצח0.5 mm0.5\,\text{mm}1

תשובה: בעיבוד המוקדם: מצח בכל קצה (מעבר אחד), ∅30→28\varnothing30\to28 (מעבר אחד), ∅28→19\varnothing28\to19 (2 מעברים), ∅19→15\varnothing19\to15 (מעבר אחד). בגמר: מעבר אחד בהיגש 0.5 mm0.5\,\text{mm} לכל קוטר ולכל מצח, ושבירת פינות.

סעיף ב

תשובה:

כ-0.30 min0.30\,\text{min} (כ-18 שניות): vc=300 mminv_c=300\,\frac{\text{m}}{\text{min}}, n≈3410 rpmn\approx3410\,\text{rpm}, אורך מהלכים 104 mm104\,\text{mm}, f=0.1 mmrevf=0.1\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}.

מבוקש: זמן העיבוד של שלב הגמר. בכל מעבר t=Ln⋅ft=\frac{L}{n\cdot f}, ולכן מחשבים את מהירות הסיבוב ואת אורך המהלכים.

1. מהירות החיתוך, מנספח "תנאי שיבוב כלליים בחריטה". SAE 1030 נקראת בשורה "פלדות פחמניות קלות חיתוך" (כך קוראים אותה הבוחנים בפתרונות הרשמיים של המקצוע), כלי מתק"ש, בעמודה של הקידמה f=0.1f=0.1: vc=250v_c=250 עד 350 mmin350\,\frac{\text{m}}{\text{min}}. לוקחים את האמצע: vc=300 mminv_c=300\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

2. מהירות הסיבוב, לפי הקוטר הגדול ביותר שנחרט בגמר (∅28\varnothing28):

n=1000⋅vcπ⋅D=1000⋅300π⋅28=3410 rpmn=\frac{1000\cdot v_c}{\pi\cdot D}=\frac{1000\cdot300}{\pi\cdot28}=3410\,\text{rpm}

(vcv_c מהירות החיתוך ב-mmin\frac{\text{m}}{\text{min}}, DD הקוטר הנחרט ב-mm.) עובדים במהירות הזאת בכל מעברי הגמר. בקטרים הקטנים מהירות החיתוך יוצאת נמוכה מעט יותר, וזה בצד הבטוח.

3. אורך המהלכים בגמר:

•חריטה אורכית: כל אורך החלק עובר מעבר גמר אחד, קטע אחרי קטע: 10+30+15+20+10=85 mm10+30+15+20+10=85\,\text{mm}.

•שני המצחים: בכל אחד הסכין נע מהקוטר ∅19\varnothing19 עד המרכז, 9.5 mm9.5\,\text{mm}: 2⋅9.5=19 mm2\cdot9.5=19\,\text{mm}.

•סך הכול: L=85+19=104 mmL=85+19=104\,\text{mm}

(בשאלה לא נתונה תוספת מהלך לכניסה וליציאה, ולכן לא מוסיפים אותה. גם זמן שבירת הפינות זניח.)

4. זמן הגמר:

t=Ln⋅f=1043410⋅0.1=0.30 min≈18 st=\frac{L}{n\cdot f}=\frac{104}{3410\cdot0.1}=0.30\,\text{min}\approx18\,\text{s}

הערה: מי שקורא את SAE 1030 בשורה "פלדות פחמניות" (200200 עד 220220, ובאמצע 210 mmin210\,\frac{\text{m}}{\text{min}}) יקבל n≈2387 rpmn\approx2387\,\text{rpm} ו-t≈0.44 mint\approx0.44\,\text{min}.

תשובה: זמן עיבוד הגמר הוא כ-0.30 min0.30\,\text{min}, כלומר כ-18 שניות.

סעיף ג

תשובה:

Pz=125 NP_z=125\,\text{N}, N≈0.74 kWN\approx0.74\,\text{kW}.

נתון: Ks=2500 Nmm2K_s=2500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}, היגש בגמר a=0.5 mma=0.5\,\text{mm}, קדמה f=0.1 mmrevf=0.1\,\frac{\text{mm}}{\text{rev}}, vc=300 mminv_c=300\,\frac{\text{m}}{\text{min}} (מסעיף ב), נצילות beta=0.85\\beta=0.85.

מבוקש: ההספק שהמנוע צריך לספק בגמר.

1. כוח החיתוך הראשי:

Pz=Ks⋅a⋅f=2500⋅0.5⋅0.1=125 NP_z=K_s\cdot a\cdot f=2500\cdot0.5\cdot0.1=125\,\text{N}

2. ההספק הנדרש מהמנוע (מחלקים ב-60 כדי לעבור לשניות, ב-1000 כדי לעבור ל-kW, ובנצילות):

N=Pz⋅vc60⋅1000⋅beta=125⋅30060,000⋅0.85=0.74 kWN=\frac{P_z\cdot v_c}{60\cdot1000\cdot\\beta}=\frac{125\cdot300}{60{,}000\cdot0.85}=0.74\,\text{kW}

(ההספק על הסכין עצמו הוא 125⋅30060,000=0.625 kW\frac{125\cdot300}{60{,}000}=0.625\,\text{kW}, והמנוע צריך לספק יותר בגלל הנצילות.)

(בקריאה של vc=210 mminv_c=210\,\frac{\text{m}}{\text{min}} מהשורה "פלדות פחמניות" מתקבל 0.51 kW0.51\,\text{kW}.)

תשובה: ההספק הנדרש לעיבוד הגמר הוא כ-0.74 kW0.74\,\text{kW}.

שאלה 6 · לוח ציר: שרשרת מידות ואפיצות מדחק

באיור לשאלה מוצג החלק לוח ציר העשוי מפלדה. רק חלק מהמידות מוצגות.

א.

חשבו את המידה המתקבלת, X±ΔXX\pm\Delta X, הנתונה בסרטוט.

(6 נקודות)
ב.

חשבו את המידה הטכנולוגית (החליפית), Y±ΔYY\pm\Delta Y, הנתונה בסרטוט.

(6 נקודות)
ג.

לקדח ∅12 H7\varnothing12\,\text{H7} נכנס ציר ∅12\varnothing12 בהתאמת מדחק.

(1)

בחרו מתוך נספח הסיבולות המצורף סיבולת מתאימה לקוטר הציר, אשר תבטיח מדחק מינימלי בין הקדח לציר ותהייה ברמת דיוק 6. רשמו את הסיבולת, ואת האפיצות המתקבלת. האם האפיצות בשיטת הקדח האחיד או הגל האחיד?

(2)

חשבו את המדחקים, המינימלי והמקסימלי, בין הציר לקדח בסיבולת שנבחרה?

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

X±ΔX=12.2±0.6 mmX\pm\Delta X=12.2\pm0.6\,\text{mm} (בין 11.611.6 ל-12.8 mm12.8\,\text{mm}).

מבוקש: המידה המתקבלת XX, רוחב המדרגה הימנית. מידה מתקבלת אינה מיוצרת ישירות: היא נסגרת מעצמה על ידי המידות האחרות, והסבולת שלה היא סכום הסבולות שלהן.

1. שרשרת המידות. לפי האיור, האורך הכולל 58 0+0.458^{+0.4}_{\ 0} מורכב מהמדרגה השמאלית 12±0.112\pm0.1, מהחלק העליון 34±0.334\pm0.3 ומ-XX:

X=58−12−34X=58-12-34

2. המידה הנומינלית: X=58−12−34=12 mmX=58-12-34=12\,\text{mm}

3. המידה המרבית. המידה שמופיעה בחיבור מקבלת את הערך המרבי שלה, והמידות שבחיסור את הערך המזערי:

Xmax=58.4−11.9−33.7=12.8 mmX_{max}=58.4-11.9-33.7=12.8\,\text{mm}

4. המידה המזערית:

Xmin=58.0−12.1−34.3=11.6 mmX_{min}=58.0-12.1-34.3=11.6\,\text{mm}

5. הכתיבה המקוצרת. תחום הסבולת 12.8−11.6=1.2 mm12.8-11.6=1.2\,\text{mm}, חציו 0.6 mm0.6\,\text{mm}, והאמצע 12.8+11.62=12.2 mm\frac{12.8+11.6}{2}=12.2\,\text{mm}:

X±ΔX=12.2±0.6 mmX\pm\Delta X=12.2\pm0.6\,\text{mm} (אפשר לכתוב גם 12−0.4+0.812^{+0.8}_{-0.4}.)

בדיקה: תחום הסבולת של XX שווה לסכום התחומים של שלוש המידות: 0.4+0.2+0.6=1.2 mm0.4+0.2+0.6=1.2\,\text{mm}.

תשובה: X±ΔX=12.2±0.6 mmX\pm\Delta X=12.2\pm0.6\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

Y±ΔY=15±0.2 mmY\pm\Delta Y=15\pm0.2\,\text{mm}

מבוקש: המידה הטכנולוגית YY, מהדופן השמאלית של החלק העליון (סוף המדרגה 1212) עד ציר הקדח. מידה טכנולוגית (חליפית) היא מידת ייצור שמחליפה מידה מהסרטוט, וצריך לקבוע לה סבולת כך שהמידה המוחלפת תתקבל בתחום שלה.

1. שרשרת המידות. מיקום הקדח רשום בסרטוט כ-27±0.327\pm0.3 מהקצה השמאלי של החלק. בייצור קובעים את מיקום הקדח מהדופן של המדרגה, כלומר המידה YY מחליפה את המידה 27:

27=12+Y27=12+Y

•27±0.327\pm0.3: מהקצה השמאלי עד ציר הקדח (המידה המוחלפת).

•12±0.112\pm0.1: רוחב המדרגה השמאלית.

2. המידה הנומינלית: Y=27−12=15 mmY=27-12=15\,\text{mm}

3. הגבולות של YY. דורשים שהמידה 27 לא תצא מהגבולות שלה גם במקרים הקיצוניים:

27max=12max+Ymax ⇒ Ymax=27.3−12.1=15.2 mm27_{max}=12_{max}+Y_{max}\ \Rightarrow\ Y_{max}=27.3-12.1=15.2\,\text{mm}

27min=12min+Ymin ⇒ Ymin=26.7−11.9=14.8 mm27_{min}=12_{min}+Y_{min}\ \Rightarrow\ Y_{min}=26.7-11.9=14.8\,\text{mm}

4. הכתיבה המקוצרת: Y±ΔY=15±0.2 mmY\pm\Delta Y=15\pm0.2\,\text{mm}

בדיקה: תחום הסבולת של המידה המוחלפת שווה לסכום התחומים של המידות שמבצעים: 0.6=0.2+0.40.6=0.2+0.4. הסבולת של YY (±0.2\pm0.2) צרה מזו של המידה שהיא מחליפה (±0.3\pm0.3), כצפוי.

תשובה: Y±ΔY=15±0.2 mmY\pm\Delta Y=15\pm0.2\,\text{mm}

סעיף ג

(1)
תשובה:

ציר ∅12 r6\varnothing12\,\text{r6} (+0.023+0.034^{+0.034}_{+0.023}). האפיצות: ∅12 H7r6\varnothing12\,\frac{\text{H7}}{\text{r6}}, בשיטת הקדח האחיד.

הקדח הוא H7, כלומר הסטייה התחתונה שלו אפס, ואת סוג האפיצות קובעים בבחירת הסבולת של הגל (הציר). לכן משתמשים בטבלה "סבולות בשיטת הקדח האחיד" שבנספח, בקבוצה של הקדח H7 ("התאמה בעיבוד עדין"), ובשורת המידות 10…1410\dots14 (הקוטר 12).

1. הקדח H7 בשורה הזאת: +18+18 / 0 μm0\,\mu\text{m}, כלומר בין 12.00012.000 ל-12.018 mm12.018\,\text{mm}.

2. הגלים בדרגת דיוק 6 שבקבוצה הזאת, עם המדחק המינימלי שכל אחד נותן (הסטייה התחתונה של הגל פחות הסטייה העליונה של הקדח, 18 μm18\,\mu\text{m}):

גלסטייה עליונה (μm\mu\text{m})סטייה תחתונה (μm\mu\text{m})מדחק מינימלי (μm\mu\text{m})
s6+39+2810
r6+34+235
n6+23+12אין (מרווח של 6)
m6+18+7אין (מרווח של 11)

3. כדי שתהיה התאמת מדחק, גם הגל הקטן ביותר צריך להיות גדול מהקדח הגדול ביותר. ב-n6 וב-m6 זה לא מתקיים: הן אפיצויות מעבר. מבין האפשרויות שנותנות מדחק בכל מקרה (r6 ו-s6), המדחק המינימלי הקטן ביותר הוא של r6.

4. סבולת הציר: ∅12 r6=∅12+0.023+0.034\varnothing12\,\text{r6}=\varnothing12^{+0.034}_{+0.023}.

5. האפיצות: ∅12 H7r6\varnothing12\,\frac{\text{H7}}{\text{r6}}. הקדח הוא H והגל מותאם אליו, ולכן זו שיטת הקדח האחיד.

תשובה: ציר ∅12 r6\varnothing12\,\text{r6} (+0.023+0.034^{+0.034}_{+0.023}), אפיצות ∅12 H7r6\varnothing12\,\frac{\text{H7}}{\text{r6}}, בשיטת הקדח האחיד.

(2)
תשובה:

מדחק מינימלי 0.005 mm0.005\,\text{mm}, מדחק מקסימלי 0.034 mm0.034\,\text{mm}.

נתון: קדח ∅12 H7\varnothing12\,\text{H7}, בין 12.00012.000 ל-12.018 mm12.018\,\text{mm}. ציר ∅12 r6\varnothing12\,\text{r6}, בין 12.02312.023 ל-12.034 mm12.034\,\text{mm}.

1. המדחק המינימלי מתקבל כשהציר הקטן ביותר נכנס לקדח הגדול ביותר:

δmin=dmin−Dmax=12.023−12.018=0.005 mm\delta_{min}=d_{min}-D_{max}=12.023-12.018=0.005\,\text{mm}

2. המדחק המקסימלי מתקבל כשהציר הגדול ביותר נכנס לקדח הקטן ביותר:

δmax=dmax−Dmin=12.034−12.000=0.034 mm\delta_{max}=d_{max}-D_{min}=12.034-12.000=0.034\,\text{mm}

שני הערכים חיוביים (הציר תמיד גדול מהקדח), ולכן זו אכן התאמת מדחק.

תשובה: δmin=0.005 mm\delta_{min}=0.005\,\text{mm}, δmax=0.034 mm\delta_{max}=0.034\,\text{mm}.

שאלה 7 · פין מייצב: חומר גלם, סדר פעולות ודרישות

באיור לשאלה 7 מסורטט החלק פין מייצב, העשוי פלדה. החלק מיוצר בכמויות קטנות באמצעות מכונות חריטה וכרסום בלבד.

א.

מה יהיו מידות המוצא ומשקלו של חומר הגלם?

(4 נקודות)
ב.

פרטו במחברת את סדר הפעולות הנדרש לייצור החלק. אין צורך בתיאור מפורט של כל פעולה בנפרד.

(8 נקודות)
ג.
(1)

הסבירו את משמעות הדרישה N8 (N7)\text{N8}\,(\text{N7}) (סימן טיב העיבוד שבסרטוט).

(2)

הסבירו כיצד נבדקת בשלב ביקורת האיכות הדרישה ⊚∣∅0.05∣A\boxed{\circledcirc \mid \varnothing0.05 \mid A}?

(3)

כיצד מיוצר החריץ המעוגל ברוחב 4 מ"מ ובעומק 5 מ"מ? באמצעות איזה כלי עיבוד הוא מיוצר?

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

מוט עגול מפלדה ∅52×84 mm\varnothing52\times84\,\text{mm}; משקל כ-1.4 kg1.4\,\text{kg}.

מבוקש: מידות חומר הגלם ומשקלו.

1. קוראים מהסרטוט את המידות החיצוניות הגדולות ביותר:

•הקוטר הגדול ביותר: ∅50\varnothing50 (גוף הפין).

•האורך הכולל: 80 mm80\,\text{mm}.

2. החלק הוא גוף סיבובי, ולכן חומר הגלם הוא מוט עגול. מוסיפים תוספת עיבוד:

•בקוטר: 2 mm2\,\text{mm}, כדי לחרוט את ∅50\varnothing50 ולקבל משטח נקי: ∅52\varnothing52.

•באורך: 4 mm4\,\text{mm}, 2 mm2\,\text{mm} לכל מצח: 84 mm84\,\text{mm}.

3. נפח חומר הגלם:

V=π⋅D24⋅L=π⋅5224⋅84=178,392 mm3=178.4 cm3V=\frac{\pi\cdot D^2}{4}\cdot L=\frac{\pi\cdot52^2}{4}\cdot84=178{,}392\,\text{mm}^3=178.4\,\text{cm}^3

4. המשקל (צפיפות הפלדה 7.85 gcm37.85\,\frac{\text{g}}{\text{cm}^3}):

m=ρ⋅V=7.85⋅178.4=1400 g≈1.4 kgm=\rho\cdot V=7.85\cdot178.4=1400\,\text{g}\approx1.4\,\text{kg}

תשובה: מוט עגול מפלדה ∅52×84 mm\varnothing52\times84\,\text{mm}, במשקל של כ-1.4 kg1.4\,\text{kg}.

סעיף ב

תשובה:

חיתוך מוט ∅52×84\varnothing52\times84; חריטה בדפינה ראשונה (צד הקדח): מצח, ∅50\varnothing50, קידוח ∅10\varnothing10 לעומק 35, קידוח מכין ל-M20, חריטה פנימית ∅30\varnothing30 לעומק 10, חריץ פנימי ∅22×4\varnothing22\times4, תבריג M20, פאזות; חריטה בדפינה שנייה על מנדרל מוברג ב-M20: מצח לאורך 80, ∅50\varnothing50, ∅20\varnothing20, קונוס, פאזה; כרסום: החריץ המעוגל (כרסום דיסקה ∅20×4\varnothing20\times4), קידוח וקידוד ∅10 H7\varnothing10\,\text{H7}; הסרת גרדים וביקורת.

החלק מיוצר בכמויות קטנות במחרטה ובכרסומת. קודם עושים את כל פעולות החריטה (המשטחים הסיבוביים, הקדח הצירי והתבריג), ואחריהן את פעולות הכרסומת (החריץ המעוגל והקדח הרוחבי). את הדפינות מתכננים לפי הבסיס A, שהוא הציר של התבריג M20: לקוטר ∅20\varnothing20 יש דרישת מרכזיות ביחס ל-A, ולקדח ∅10 H7\varnothing10\,\text{H7} דרישת ניצבות ביחס ל-A.

הכנה.

1. חיתוך מוט ∅52\varnothing52 לאורך 84 mm84\,\text{mm} (קיטום במחרטה).

חריטה, דפינה ראשונה (תופסים את המוט בצד של הפין ∅20\varnothing20; מעבדים את הצד של הקדח):

2. חריטת מצח.

3. חריטת ∅50\varnothing50 לאורך שהלסתות מאפשרות.

4. קידוח מרכוז, וקידוח ∅10\varnothing10 לעומק 35 mm35\,\text{mm} מהמצח.

5. קידוח ∅17.5\varnothing17.5 (קדח מכין לתבריג M20) לעומק 30 mm30\,\text{mm}.

6. חריטה פנימית ∅30 0+0.1\varnothing30^{+0.1}_{\ 0} לעומק 10 0+0.210^{+0.2}_{\ 0}.

7. חריטת החריץ הפנימי ∅22\varnothing22 ברוחב 4 (פרט C), בעומק 26 עד 30 מהמצח, כדי לשחרר את סוף התבריג.

8. חריטת התבריג הפנימי M20 (או הברזה), ופאזות: פנימית בכניסה לתבריג וחיצונית 1×45∘1\times45^\circ במצח.

חריטה, דפינה שנייה (הופכים את החלק ומבריגים אותו על מנדרל מוברג שיושב בתבריג M20, או תופסים על ∅50\varnothing50 בלסתות רכות ומיישרים לפי החוגן):

9. חריטת מצח לאורך הכולל 80.

10. השלמת חריטת ∅50\varnothing50.

11. חריטה מוקדמת של ∅20\varnothing20 לאורך 20.

12. חריטת הקונוס מ-∅20\varnothing20 ל-∅50\varnothing50 לאורך 20 mm20\,\text{mm}: המגלשה העליונה מוטה ב-36.9∘36.9^\circ לציר, כי tan⁡α=(50−20)/220=0.75\tan\alpha=\frac{(50-20)/2}{20}=0.75.

13. חריטת גמר של ∅20−0.10 0\varnothing20^{\ 0}_{-0.10} בטיב שטח N7, ופאזה 1×45∘1\times45^\circ בקצה.

כיוון שהחלק דפון על התבריג M20 עצמו (בסיס A), ∅20\varnothing20 נחרט סביב ציר A, ודרישת המרכזיות מתקיימת.

כרסום וקידוח (החלק דפון בפריזמה או בראש חלוקה, על ∅50\varnothing50):

14. כרסום החריץ המעוגל ברוחב 4 ובעומק 5 בגוף ∅50\varnothing50, 20 mm20\,\text{mm} מהמצח הימני, בכרסום דיסקה (שגם סהר) ∅20\varnothing20 ברוחב 4.

15. קידוח הקדח הרוחבי ∅10 H7\varnothing10\,\text{H7} דרך ∅20\varnothing20, 10 mm10\,\text{mm} מהקצה, בניצב לציר: קידוח מרכוז, קידוח ∅9.8\varnothing9.8 וקידוד (ריימר) ∅10 H7\varnothing10\,\text{H7}. מיישרים את ציר החלק במכונה, כך שהקדח יהיה ניצב לציר A בגבול 0.10.1.

סיום.

16. הסרת גרדים, וביקורת מידות, טיב שטח ודרישות הצורה והתנוחה.

תשובה: חיתוך; חריטה בדפינה ראשונה (מצח, ∅50\varnothing50, קידוח ∅10\varnothing10, קדח מכין, ∅30\varnothing30, חריץ ∅22\varnothing22, תבריג M20, פאזות); חריטה בדפינה שנייה על מנדרל ב-M20 (מצח לאורך 80, ∅50\varnothing50, ∅20\varnothing20, קונוס, פאזה); כרסום החריץ המעוגל; קידוח וקידוד ∅10 H7\varnothing10\,\text{H7}; הסרת גרדים וביקורת.

סעיף ג

(1)
תשובה:

טיב השטח הכללי של החלק הוא N8 (Ra=3.2 μmR_a=3.2\,\mu\text{m}), חוץ מהמשטחים שמסומן עליהם N7 (Ra=1.6 μmR_a=1.6\,\mu\text{m}), כלומר הקוטר ∅20\varnothing20.

זה סימון כללי של טיב שטח, שרשום ליד שדה הכותרת של הסרטוט.

1. הסימן שמחוץ לסוגריים, N8, הוא טיב השטח הכללי: הוא חל על כל המשטחים המעובדים שלא סומן עליהם דבר. N8 פירושו חספוס ממוצע Ra=3.2 μmR_a=3.2\,\mu\text{m}, שמתקבל בחריטה או בכרסום רגילים.

2. הסימן שבתוך הסוגריים, N7, מזכיר שיש בסרטוט משטחים שסומנו בטיב שטח אחר. כאן זה הקוטר ∅20\varnothing20, שמסומן עליו N7: חספוס Ra=1.6 μmR_a=1.6\,\mu\text{m}, משטח חלק יותר, שמתקבל בחריטת גמר עדינה.

3. ככל שהמספר שאחרי N קטן יותר, המשטח חלק יותר. לכן המשטח ∅20\varnothing20, שמשמש להרכבה, מדויק יותר משאר החלק.

תשובה: כל משטחי החלק בטיב שטח N8 (Ra=3.2 μmR_a=3.2\,\mu\text{m}), למעט המשטחים שמסומנים N7 (Ra=1.6 μmR_a=1.6\,\mu\text{m}), כלומר הקוטר ∅20\varnothing20.

(2)
תשובה:

דופנים את החלק על הבסיס A (מנדרל מוברג ב-M20, בין חודנים או בתפסנית), מצמידים חוגן ל-∅20\varnothing20 ומסובבים סיבוב שלם; תנועת המחוג לא תעלה על 0.05 mm0.05\,\text{mm}, בכמה חתכים לאורך ∅20\varnothing20.

המשמעות. זו דרישת מרכזיות (שיתוף ציר) של הקוטר ∅20\varnothing20 ביחס לבסיס A, שהוא הציר של התבריג M20. הציר של ∅20\varnothing20 חייב להימצא בתוך גליל דמיוני בקוטר 0.05 mm0.05\,\text{mm}, שהציר שלו הוא ציר A. כלומר הצירים יכולים להיות מוסטים זה מזה ב-0.025 mm0.025\,\text{mm} לכל היותר.

הבדיקה.

1. דופנים את החלק כך שיסתובב סביב ציר A: מבריגים אותו על מנדרל בדיקה שיש לו תבריג M20 מדויק, ומעמידים את המנדרל בין חודנים (או תופסים אותו בתפסנית מדויקת).

2. מצמידים חוגן (שעון מדידה) לפני הקוטר ∅20\varnothing20, בניצב לציר.

3. מסובבים את החלק סיבוב שלם וקוראים את ההפרש בין הקריאה הגדולה לקטנה. הסטה של 0.025 mm0.025\,\text{mm} בין הצירים נותנת תנועה של 0.05 mm0.05\,\text{mm} במחוג, ולכן התנועה צריכה להיות עד 0.05 mm0.05\,\text{mm}.

4. חוזרים על הבדיקה בכמה מקומות לאורך ∅20\varnothing20.

(אפשר גם במכונת מדידה בקואורדינטות.)

תשובה: דופנים את החלק על ציר A (מנדרל בדיקה ב-M20 בין חודנים), מצמידים חוגן ל-∅20\varnothing20 ומסובבים סיבוב שלם; קריאת החוגן לא תשתנה ביותר מ-0.05 mm0.05\,\text{mm}, בכל אחד מכמה חתכים לאורך הקוטר.

(3)
תשובה:

בכרסומת, בכרסום דיסקה לשגם סהר בקוטר 20 mm20\,\text{mm} (R10) וברוחב 4 mm4\,\text{mm}, שמוחדר בניצב לציר החלק לעומק 5 mm5\,\text{mm}, 20 mm20\,\text{mm} מהמצח הימני.

בסרטוט רואים שתחתית החריץ היא קשת ברדיוס R10 (במבט הראשי), ובחתך B-B רואים שרוחבו 4 0+0.14^{+0.1}_{\ 0} ועומקו 5. זה חריץ לשגם חצי-עגול (שגם סהר).

תחתית בצורת קשת מתקבלת כשכרסום בצורת דיסקה חודר לחומר בלי לנוע לאורך החלק. לכן:

•הכלי: כרסום דיסקה לחריצי שגם סהר, בקוטר 20 mm20\,\text{mm} (רדיוס 10) וברוחב 4 mm4\,\text{mm}.

•הדפינה: בכרסומת, החלק דפון בפריזמה או בראש חלוקה על הקוטר ∅50\varnothing50.

•המיקום: מעמידים את מרכז הכרסום מעל ציר החלק, 20 mm20\,\text{mm} מהמצח הימני.

•החיתוך: מחדירים את הכרסום בניצב לציר החלק, בלי תנועה לאורכו, עד עומק 5 mm5\,\text{mm}. אורך החריץ על פני השטח יוצא 2⋅102−52=17.3 mm2\cdot\sqrt{10^2-5^2}=17.3\,\text{mm}.

תשובה: בכרסומת, בכרסום דיסקה לשגם סהר בקוטר 20 mm20\,\text{mm} וברוחב 4 mm4\,\text{mm}, שמוחדר בניצב לציר החלק לעומק 5 mm5\,\text{mm}.

שאלה 8 · כלכלת ייצור: עיבוד שבבי מול חישול

במפעל התקבלה הזמנה לייצור של סעפת בריכה. ניתן לייצר את הסעפת בעיבוד שבבי או בחישול.

להלן נתונים על כל אחת משיטות הייצור:

שיטת ייצורעלות חומר גלם ליחידה (ש"ח/יחידה)עלות שעת עבודה (ש"ח/שעה)זמן ייצור ליחידה (דקות/יח')עלות שינוע ליחידה (ש"ח/ יח')עלות הכנות לייצור (ש"ח)אחוזי פסילה בייצור
עיבוד שבבי40130401515,0005%
חישול30902015130,0003%
א.

חשבו את עלות הייצור הכוללת של הזמנת 3000 סעפות יניקה בכל אחת משיטות ייצור.

(10 נקודות)
ב.

חשבו את נקודת האיזון בין שיטות הייצור.

(4 נקודות)
ג.

שרטטו גרף של עלויות ייצור לעומת כמות היחידות.

הסבירו במילים את משמעות הגרף. מהי שיטת הייצור העדיפה?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

עיבוד שבבי: כ-462,400462{,}400 ₪ (149.12149.12 ₪ ליחידה). חישול: כ-362,000362{,}000 ₪ (77.3277.32 ₪ ליחידה).

מבוקש: העלות הכוללת של 3000 יחידות בכל שיטה.

המודל. העלות הכוללת של סדרה היא C=B+A⋅QC=B+A\cdot Q:

•BB: עלות ההכנות לייצור (קבועה, אינה תלויה בכמות).

•AA: העלות ליחידה תקינה: שכר עבודה, חומר גלם ושינוע.

•QQ: כמות היחידות.

הפסולים. חלק מהיחידות נפסלות, ולכן כדי לקבל יחידה תקינה אחת צריך לייצר יותר מיחידה. כשאחוז הפסולים הוא pp, מכפילים את העלות ליחידה ב-100100−p\frac{100}{100-p}.

1. עיבוד שבבי:

•שכר עבודה ליחידה: 130⋅4060=86.67130\cdot\frac{40}{60}=86.67 ₪

•חומר גלם: 4040 ₪, שינוע: 1515 ₪

A1=(86.67+40+15)⋅100100−5=141.67⋅10095=149.12A_1=(86.67+40+15)\cdot\frac{100}{100-5}=141.67\cdot\frac{100}{95}=149.12 ₪

C1=B1+A1⋅Q=15,000+149.12⋅3000=462,368C_1=B_1+A_1\cdot Q=15{,}000+149.12\cdot3000=462{,}368 ₪

2. חישול:

•שכר עבודה ליחידה: 90⋅2060=3090\cdot\frac{20}{60}=30 ₪

•חומר גלם: 3030 ₪, שינוע: 1515 ₪

A2=(30+30+15)⋅100100−3=75⋅10097=77.32A_2=(30+30+15)\cdot\frac{100}{100-3}=75\cdot\frac{100}{97}=77.32 ₪

C2=130,000+77.32⋅3000=361,959C_2=130{,}000+77.32\cdot3000=361{,}959 ₪

3. השוואה: ב-3000 יחידות החישול זול בכ-100,000100{,}000 ₪.

הערה: בקירוב של הנוסחאון, הכפלה ב-(1+p)(1+p), מתקבל 148.75148.75 ו-77.2577.25 ₪ ליחידה, 461,250461{,}250 ו-361,750361{,}750 ₪, ונקודת איזון של כ-1609 יחידות. ההפרש זניח והמסקנה זהה.

הערה: בשורת השאלה כתוב "סעפות יניקה", ובפתיח "סעפת בריכה". זה אותו חלק.

תשובה: עיבוד שבבי: כ-462,400462{,}400 ₪. חישול: כ-362,000362{,}000 ₪.

סעיף ב

תשובה:

Q≈1602Q\approx1602 יחידות (עלות של כ-253,800253{,}800 ₪).

מבוקש: הכמות שבה העלות הכוללת של שתי השיטות שווה.

1. משווים את שתי המשוואות מסעיף א:

B1+A1⋅Q=B2+A2⋅QB_1+A_1\cdot Q=B_2+A_2\cdot Q

2. מבודדים את QQ:

Q=B2−B1A1−A2=130,000−15,000149.12−77.32=115,00071.80=1601.6Q=\frac{B_2-B_1}{A_1-A_2}=\frac{130{,}000-15{,}000}{149.12-77.32}=\frac{115{,}000}{71.80}=1601.6

כלומר כ-1602 יחידות.

3. העלות בנקודת האיזון: C=15,000+149.12⋅1601.6≈253,800C=15{,}000+149.12\cdot1601.6\approx253{,}800 ₪.

תשובה: נקודת האיזון היא כ-1602 יחידות.

סעיף ג

תשובה:

שני קווים ישרים: C1=15,000+149.12QC_1=15{,}000+149.12Q (עיבוד שבבי), C2=130,000+77.32QC_2=130{,}000+77.32Q (חישול), שנחתכים ב-Q≈1602Q\approx1602. עד כ-1601 יחידות עדיף עיבוד שבבי, ומעל כ-1602 עדיף חישול. להזמנה של 3000 יחידות עדיף החישול.

מבוקש: גרף של העלות הכוללת כתלות בכמות לשתי השיטות, הסבר, והשיטה העדיפה.

1. המשוואות (מסעיף א):

•עיבוד שבבי: C1=15,000+149.12⋅QC_1=15{,}000+149.12\cdot Q

•חישול: C2=130,000+77.32⋅QC_2=130{,}000+77.32\cdot Q

2. מסרטטים כל קו לפי שתי נקודות:

שיטהעלות ב-Q=0Q=0 (₪)עלות ב-Q=3000Q=3000 (₪)
עיבוד שבבי15,000462,368
חישול130,000361,959
עיבוד שבביחישול
‫כמות יחידות Q‬‫עלות כוללת (₪)‬05001000150020002500300035000100000200000300000400000500000Q=1602462,368361,959

3. משמעות הגרף:

•נקודת החיתוך של כל קו עם הציר האנכי היא עלות ההכנות לייצור. בחישול היא גבוהה בהרבה (תבניות חישול).

•השיפוע של כל קו הוא העלות של יחידה נוספת. בעיבוד שבבי הקו תלול יותר, כי זמן הייצור ארוך ושכר העבודה גבוה.

•הקווים נחתכים בנקודת האיזון, Q≈1602Q\approx1602 יחידות. משמאל לה הקו של העיבוד השבבי נמוך יותר, ומימין לה הקו של החישול נמוך יותר. ההשקעה הגבוהה בחישול משתלמת רק בכמויות גדולות.

4. השיטה העדיפה: בכל כמות עדיפה השיטה שהקו שלה נמוך. עד כ-1601 יחידות עדיף עיבוד שבבי, ומכ-1602 יחידות ומעלה עדיף חישול. ההזמנה היא של 3000 יחידות, יותר מנקודת האיזון, ולכן עדיף לייצר אותה בחישול (חיסכון של כ-100,000100{,}000 ₪, כמו שיצא בסעיף א).

תשובה: שני קווים ישרים שנחתכים ב-Q≈1602Q\approx1602. בכמויות קטנות עדיף עיבוד שבבי, ובכמויות גדולות חישול. להזמנה של 3000 יחידות שיטת הייצור העדיפה היא חישול.

שאלה 9 · בחירת מסב לכוח צירי נמוך

על גל הנתמך על ידי שני מסבים פועלים כוחות במישורים הניצבים לציר הגל. אם נתון שהכוח הצירי נמוך יחסית לכוחות האחרים, איזה מסב מתאים למצב המתואר?

א. מיסב כדורי רדיאלי.

ב. מיסב קוני.

ג. מיסב גלילי רדיאלי.

ד. מיסב כדורי צירי.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

פתרון

תשובה:

א. מיסב כדורי רדיאלי.

העומס העיקרי על המסבים הוא רדיאלי (הכוחות ניצבים לציר הגל), ובנוסף יש כוח צירי קטן.

מסב כדורי רדיאלי (מסב חריץ עמוק) מתוכנן לעומס רדיאלי, והכדורים שיושבים בחריצים של הטבעות יכולים לשאת גם כוח צירי קטן עד בינוני, בשני הכיוונים. זה בדיוק המצב המתואר, והוא גם המסב הפשוט והזול מבין האפשרויות.

למה האחרות לא מתאימות:

•ב: מסב קוני מתאים לעומס משולב שבו גם הרכיב הצירי גדול. כאן הוא מיותר, יקר יותר, ודורש כוונון.

•ג: מסב גלילי רדיאלי נושא עומס רדיאלי גדול, אבל בסוג הרגיל שלו כמעט אינו נושא כוח צירי.

•ד: מסב כדורי צירי נושא רק כוח צירי, ואינו מתאים לעומס הרדיאלי, שהוא העיקרי כאן.

תשובה: א.

שאלה 10 · המאמצים בשגם

אילו מאמצים נוצרים בשגם בעת העברת תנועה מגל לגלגל שיניים המחובר באמצעות השגם?

א. מאמצי גזירה וכפיפה.

ב. מאמצי גזירה ומתיחה.

ג. מאמצי מעיכה וכפיפה.

ד. מאמצי גזירה ומעיכה.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10

פתרון

תשובה:

ד. מאמצי גזירה ומעיכה.

השגם יושב חציו בחריץ שבגל וחציו בחריץ שבטבור הגלגל. הגל דוחף את השגם בכוח היקפי F=2⋅MtdF=\frac{2\cdot M_t}{d}, והשגם דוחף את הגלגל.

1. גזירה: הכוח פועל על החצי העליון של השגם בכיוון אחד ועל החצי התחתון בכיוון ההפוך, ולכן השגם נגזר במישור המגע שבין הגל לטבור: τ=Fb⋅L\tau=\frac{F}{b\cdot L}.

2. מעיכה: דפנות השגם נלחצות אל דפנות החריצים בגל ובטבור: σlc=Fh2⋅L\sigma_{lc}=\frac{F}{\frac{h}{2}\cdot L}.

אלה שני המאמצים שלפיהם מתכננים את אורך השגם.

למה האחרות לא נכונות:

•א, ג: השגם קצר ונתמך לכל אורכו בחריץ, ולכן אין בו כפיפה משמעותית.

•ב: אין כוח שמותח את השגם לאורכו.

תשובה: ד.

שאלה 11 · מומנט בתמסורת הפחתה דו-שלבית

בממסרת הפחתת מהירות דו-שלבית של שני זוגות גלגלי שיניים,

יחס התמסורת בכל זוג גלגלי שיניים הוא i=1:2i=1:2. איזה מהמשפטים הבאים נכון?

א. מהירות הסיבוב ביציאה לצרכן תהיה קטנה פי 2 ממהירות היציאה מהמנוע.

ב. המומנט המועבר לצרכן יגדל פי ארבעה ממומנט היציאה מהמנוע.

ג. המומנט המועבר לצרכן יגדל פי שניים ממומנט היציאה מהמנוע.

ד. המומנט המועבר לצרכן יקטן פי ארבעה ממומנט היציאה מהמנוע.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11

פתרון

תשובה:

ב. המומנט המועבר לצרכן יגדל פי ארבעה ממומנט היציאה מהמנוע.

בשלבים בטור יחסי התמסורת מוכפלים: i=12⋅12=14i=\frac{1}{2}\cdot\frac{1}{2}=\frac{1}{4}. לכן מהירות הסיבוב אצל הצרכן קטנה פי 4.

ההספק נשמר (בהזנחת הפסדים), H=Mt⋅n9550H=\frac{M_t\cdot n}{9550}, ולכן כשהמהירות קטנה פי 4 המומנט גדל פי 4.

למה האחרות לא נכונות:

•א: המהירות קטנה פי 4, לא פי 2 (פי 2 זה רק בשלב אחד).

•ג: פי 2 זה רק בשלב אחד. בשני שלבים היחסים מוכפלים.

•ד: בהפחתת מהירות המומנט גדל, לא קטן.

תשובה: ב.

שאלה 12 · המאמץ הקיים מול המאמץ המותר

איזה משפט נכון לגבי מאמצים הקיימים בחומר או בחלק מועמס?

א. אם המאמץ הקיים בחלק יהיה גבוה מהמאמץ המותר – החלק יישבר.

ב. המאמץ הקיים בחומר צריך להיות נמוך מהמאמץ הכניעה או השווה לו.

ג. המאמץ הקיים בחומר צריך להיות נמוך מהמאמץ המותר או שווה לו.

ד. המאמץ הקיים בחומר צריך להיות נמוך ככל האפשר.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12

פתרון

תשובה:

ג. המאמץ הקיים בחומר צריך להיות נמוך מהמאמץ המותר או שווה לו.

תנאי החוזק בתכנון הוא σ≤[σ]\sigma\le[\sigma] (σ\sigma המאמץ הקיים), כאשר המאמץ המותר הוא מאמץ הכניעה (או חוזק השבירה) חלקי מקדם הביטחון: [σ]=σyS[\sigma]=\frac{\sigma_y}{S}. זה מה שכתוב ב-ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: המאמץ המותר נמוך בהרבה ממאמץ השבירה, בזכות מקדם הביטחון. מאמץ שעובר את המותר מבטל את מרווח הביטחון, אבל אינו אומר שהחלק יישבר.

•ב: מאמץ שקרוב למאמץ הכניעה אינו משאיר מרווח ביטחון לעומסים לא צפויים, לפגמים בחומר ולאי-דיוקים בחישוב. התנאי בתכנון הוא לפי המאמץ המותר.

•ד: מאמץ נמוך ככל האפשר פירושו חלק גדול, כבד ויקר שלא לצורך. המטרה היא לעמוד במאמץ המותר, לא להוריד את המאמץ בלי גבול.

תשובה: ג.

שאלה 13 · משמעות דרגת חוזק 5.8

דרגת החוזק של בורג היא 5.8. איזה משפט נכון?

א. המאמץ המותר בבורג הוא 500 MPa500\,\text{MPa}.

ב. מאמץ הכניעה בבורג הוא 500 MPa500\,\text{MPa}.

ג. המאמץ המרבי של הבורג הוא 500 MPa500\,\text{MPa}.

ד. המאמץ המרבי של הבורג הוא 800 MPa800\,\text{MPa}.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13

פתרון

תשובה:

ג. המאמץ המרבי של הבורג הוא 500 MPa500\,\text{MPa}.

דרגת החוזק של בורג מורכבת משני מספרים:

•המספר הראשון כפול 100 הוא חוזק המתיחה המזערי (המאמץ המרבי שהבורג עומד בו לפני שבירה): 5⋅100=500 MPa5\cdot100=500\,\text{MPa}.

•המספר השני חלקי 10 הוא היחס בין מאמץ הכניעה לחוזק המתיחה: 0.80.8. לכן מאמץ הכניעה הוא 0.8⋅500=400 MPa0.8\cdot500=400\,\text{MPa} (בטבלת Din 898 שבנוסחאון: 420 MPa420\,\text{MPa}).

לכן המאמץ המרבי (חוזק המתיחה) הוא 500 MPa500\,\text{MPa}, כמו ב-ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: המאמץ המותר הוא מאמץ הכניעה חלקי מקדם הביטחון, והוא נמוך בהרבה מ-500 MPa500\,\text{MPa}.

•ב: מאמץ הכניעה הוא כ-400 MPa400\,\text{MPa}, לא 500500.

•ד: 800 MPa800\,\text{MPa} הוא חוזק המתיחה של דרגה 8.8. המספר 8 בדרגה 5.8 הוא רק היחס.

תשובה: ג.

שאלה 14 · תמיכה בחריטת גלים ארוכים ודקים

באילו אמצעי תמיכה משתמשים בחריטת גלים ארוכים בעלי קוטר קטן?

א. בעוקצים.

ב. בעוקצים ובמשענות.

ג. במחזיק הסכין.

ד. במערכת הגררות.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14

פתרון

תשובה:

ב. בעוקצים ובמשענות.

גל ארוך ודק גמיש מאוד. כוח החיתוך מכופף אותו, הוא רוטט, והקוטר יוצא לא אחיד (עבה יותר באמצע).

לכן תומכים בו גם בקצוות וגם לאורכו:

•עוקצים (חודנים): תומכים בשני קצות הגל, בקדחי המרכוז.

•משענות (לונטות): משענת קבועה שמותקנת על מיטת המחרטה, או משענת נעה שמותקנת על הגררה ונעה יחד עם הסכין, תומכות בגל באמצע אורכו, מול הסכין.

למה האחרות לא נכונות:

•א: עוקצים לבדם תומכים רק בקצוות. בגל ארוך ודק זה לא מספיק.

•ג, ד: מחזיק הסכין ומערכת הגררות מחזיקים ומזיזים את הכלי, ואינם אמצעי תמיכה לחלק.

תשובה: ב.

שאלה 15 · קריאת סימון אפיצות בשרטוט הרכבה

בשרטוט הרכבה, משמעות המידה ∅15 H7g6\varnothing15\,\frac{H7}{g6} היא:

א. סבולת לגל H7 לקדח g6.

ב. סבולת לקדח g6 ולגל H7.

ג. סבולת לגל g6 וסבולת לקדח H7.

ד. אפיצות לקדח g6 ולגל H7.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15

פתרון

תשובה:

ג. סבולת לגל g6 וסבולת לקדח H7.

בסימון אפיצות בשרטוט הרכבה, הסבולת שבמונה (עם אות גדולה) היא של הקדח, והסבולת שבמכנה (עם אות קטנה) היא של הגל.

כאן: הקדח ∅15 H7\varnothing15\,\text{H7} והגל ∅15 g6\varnothing15\,\text{g6}. זו אפיצות מרווח קטן בשיטת הקדח האחיד.

למה האחרות לא נכונות:

•א, ב, ד: הן מחליפות בין הקדח לגל. אות גדולה (H) היא תמיד של קדח, ואות קטנה (g) תמיד של גל.

תשובה: ג.

שאלה 16 · מהי אפיצות

מהי אפיצות?

א. דרישת דיוק בייצור החלק.

ב. התאמת החלק לתפקידו בהרכבה.

ג. התאמת כלי העיבוד הנדרש לייצור.

ד. מצב ההרכבה היחסי בין שני חלקים מורכבים.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 16

פתרון

תשובה:

ד. מצב ההרכבה היחסי בין שני חלקים מורכבים.

אפיצות היא היחס בין המידות של שני חלקים שמורכבים זה בזה, למשל גל בתוך קדח: האם יהיה ביניהם מרווח (החלקים נעים זה ביחס לזה), מדחק (החלקים לחוצים זה לזה) או מעבר (לפעמים זה ולפעמים זה). כלומר, מצב ההרכבה היחסי בין שני החלקים, כמו ב-ד.

למה האחרות לא נכונות:

•א: דרישת דיוק של חלק אחד היא סבולת, לא אפיצות. אפיצות תמיד מתארת זוג חלקים.

•ב: בוחרים את האפיצות לפי התפקיד, אבל האפיצות עצמה היא מצב ההרכבה, לא התאמת החלק לתפקידו.

•ג: לבחירת כלי העיבוד אין קשר להגדרה של אפיצות.

תשובה: ד.

שאלה 17 · השפעת בלאי בכלי השיבוב

לאיזו תופעה יגרום בלאי מעל המותר בכלי שיבוב?

א. ירידה באיכות טיב פני השטח.

ב. עלייה בכוחות השיבוב שנוצרים.

ג. עלייה בהספק הנדרש ממכונת השיבוב.

ד. כל התשובות נכונות.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 17

פתרון

תשובה:

ד. כל התשובות נכונות.

כלי שחוק מאבד את החדות של להב החיתוך: הלהב מתעגל, ובצד הכלי נוצר משטח שחיקה שמתחכך בחלק.

1. טיב השטח יורד: להב שחוק קורע את החומר במקום לחתוך אותו, והמשטח יוצא מחוספס (ולעיתים גם המידות סוטות). א נכונה.

2. כוחות השיבוב גדלים: נדרש כוח רב יותר כדי לחתוך בלהב קהה, ונוסף החיכוך במשטח השחיקה. ב נכונה.

3. ההספק גדל: ההספק הוא כוח החיתוך כפול מהירות החיתוך. כשהכוח גדל באותה מהירות, גם ההספק גדל (וגם החום). ג נכונה.

שלוש התופעות נכונות, ולכן התשובה היא ד.

תשובה: ד.

שאלה 18 · דרישות דיוק ועלויות ייצור

איזה משפט נכון לגבי דרישות דיוק עיבוד במכונת שיבוב?

א. דרישות דיוק עיבוד גבוהות יגרמו לעלייה בעלויות הייצור.

ב. דרישות דיוק עיבוד גבוהות יגרמו לירידה בעלויות הייצור.

ג. אין כל קשר בין דרישות הדיוק בעיבוד לבין עלויות הייצור.

ד. דרישות דיוק גבוהות יבטיחו את איכות המוצר.

(2.5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 18

פתרון

תשובה:

א. דרישות דיוק עיבוד גבוהות יגרמו לעלייה בעלויות הייצור.

סבולת צרה וטיב שטח גבוה דורשים: יותר מעברים (עיבוד גמר, השחזה, קידוד), קידמות ומהירויות קטנות יותר, מכונות וכלים מדויקים יותר, עובדים מיומנים יותר, יותר ביקורת ומדידה, ויותר פסולים. כל אלה מייקרים את הייצור. לכן א נכונה, ולכן גם קובעים בסרטוט סבולת צרה רק כשהתפקוד באמת דורש אותה.

למה האחרות לא נכונות:

•ב: הפוך מהנכון.

•ג: יש קשר ישיר: העלות עולה מהר ככל שהסבולת נעשית צרה יותר.

•ד: איכות המוצר תלויה בהרבה גורמים (תכנון, חומר, הרכבה, ביקורת). דיוק גבוה לבדו אינו מבטיח אותה, ודיוק שאינו נחוץ רק מייקר.

תשובה: א.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.