מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - קיץ 2024 מועד א'
הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף
מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, קיץ 2024 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.
הנחיות הבחינה
משך הבחינה: ארבע שעות.
מבנה השאלון: בשאלון 8 שאלות פתוחות, מתוכן יש לבחור ולענות על 4 שאלות (ערך כל שאלה 25 נק'):
חלק א': מכניקה טכנית – 4 שאלות.
חלק ב': גרפיקה הנדסית – 2 שאלות.
חלק ג': תורת החומרים – 2 שאלות.
יש לבחור באופן חופשי ולענות על 4 שאלות מבין שאלות 1-8.
סך הכול: 100 נקודות.
חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).
2. 3 ספרי לימוד.
3. קלסר אחד עם חומר לימודי.
4. ניתן להשתמש בנוסחאון (לא יסופק על ידי מה"ט).
5. כלי סרטוט.
נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.
שאלה 1 · גליל על משטח חלק: קפיץ וכוח אופקי
באיור לשאלה 1 מתואר גליל אחיד בעל מסה של 75 קילוגרם מונח על מישור אופקי חלק לחלוטין ומחובר אל המישור באמצעות קפיץ מתיחה . על הגליל מופעל כוח אופקי השווה ל-300 ניוטון. אורך הקפיץ במצבו החופשי הוא 300 מילימטר.
המידות באיור נתונות במילימטרים.

דרוש:
בנו דיאגרמת גוף חופשי לגליל ומערכת כוחות משותפי נקודה .
כתבו משוואות שיווי משקל למערכת הכוחות.
חשבו את כוח התגובה המופעל על הגליל בנקודה .
חשבו את קבוע הקפיץ .
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
על הגליל פועלים ארבעה כוחות שכולם עוברים דרך המרכז : המשקל למטה, תגובת הרצפה למעלה, הכוח אופקית שמאלה, וכוח הקפיץ לאורך הקפיץ מ- אל (ימינה ולמטה), בזווית מתחת לאופק.
נתון: גליל אחיד בקוטר (רדיוס ) ובמסה , מונח על רצפה חלקה. כוח אופקי פועל בנקודה , שנמצאת בגובה המרכז. קפיץ מתיחה מחבר את הגליל לרצפה.
מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הגליל, ומערכת הכוחות כמערכת משותפת נקודה .
1. המשקל . פועל במרכז הכובד (הגליל אחיד), אנכית למטה.
2. תגובת הרצפה . הרצפה חלקה לחלוטין, ולכן אין חיכוך והתגובה ניצבת למשטח: אנכית למעלה בנקודת המגע . הקו האנכי דרך עובר גם דרך .
3. הכוח . פועל ב-, אופקית שמאלה. נמצאת על הקו האופקי שעובר דרך המרכז, ולכן קו הפעולה של עובר דרך .
4. כוח הקפיץ . הקפיץ התארך (אורכו החופשי 300 ואורכו באיור 500), ולכן הוא מושך את הגליל לכיוון . באיור רואים שהקו המקווקו של הקפיץ ממשיך את הקו : הקפיץ מכוון אל המרכז, ולכן גם עובר דרך .
זווית הקפיץ. הקו -- ישר. אורכו מ- עד הוא הרדיוס ועוד אורך הקפיץ: . ההפרש בגובה בין ל- (שנמצא על הרצפה) הוא הרדיוס, . במשולש ישר הזווית שהיתר שלו :
מערכת כוחות משותפי נקודה. ארבעת הכוחות עוברים דרך , ולכן מזיזים את כולם לאורך קווי הפעולה שלהם אל , ומקבלים מערכת כוחות משותפי נקודה. ראשית הצירים ב-, ציר ימינה וציר למעלה:
תשובה: בדיאגרמה ארבעה כוחות משותפי נקודה : למטה, למעלה, שמאלה, ו- ימינה ולמטה בזווית מתחת לאופק.

סעיף ב
כל הכוחות עוברים דרך , ולכן אין להם מומנט סביב , ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות, לפי הטבלה מסעיף א.
1. סכום הכוחות בציר (ימינה חיובי):
2. סכום הכוחות בציר (למעלה חיובי):
כאן הוא כוח הקפיץ, הכוח האופקי הנתון, תגובת הרצפה ו- משקל הגליל. הנעלמים הם ו-, ויש שתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.
תשובה: ו- .
סעיף ג
, אנכית למעלה (ובדרך: ).
1. משקל הגליל, עם :
2. ממשוואה (1) מחשבים את כוח הקפיץ, כי זה הנעלם היחיד בה:
3. מציבים במשוואה (2) ומבודדים את :
התגובה גדולה מהמשקל, כי הקפיץ מושך את הגליל גם כלפי מטה ולוחץ אותו אל הרצפה.
תשובה: , כלפי מעלה.
סעיף ד
לפי חוק הוק, הכוח בקפיץ שווה לקבוע הקפיץ כפול השינוי באורכו: .
1. ההתארכות: האורך באיור פחות האורך החופשי.
2. מבודדים את ומציבים את מסעיף ג:
תשובה: .
שאלה 2 · טיל תלוי על שני כבלים: כוחות מקבילים
באיור לשאלה 2 מוצג טיל התלוי על שני כבלים בנקודות ו-. משקלו של נחיר הטיל המרוכז בנקודה הוא , משקלו של גוף הטיל המרוכז בנקודה הוא ומשקלו של ראש הנפץ המרוכז בנקודה הוא .

דרוש:
בנו דיאגרמת גוף חופשי (דג"ח) לטיל.
מהו המשקל השקול של כל חלקי הטיל?
חשבו את המיקום של כוח המשקל השקול ביחס לנקודה . סמנו את המיקום בדג"ח.
כתבו משוואות שיווי משקל למערכת הכוחות המקבילים הפועלים על הטיל.
חשבו את כוחות התגובה הפועלים בכבלים ו-.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
שלושה משקלים כלפי מטה: ב-, ב- ו- ב-; ושתי מתיחויות כבל כלפי מעלה: ב- ו- ב-. כל הכוחות אנכיים ומקבילים.
מבודדים את הטיל: מנתקים את שני הכבלים ומחליפים כל אחד בכוח שהוא מפעיל.
המיקומים לאורך הטיל (מודדים מ-, ימינה חיובי, לפי המידות באיור):
•:
•:
•:
•:
•:
1. ב-, אנכית למטה.
2. ב-, אנכית למטה.
3. ב-, אנכית למטה.
4. מתיחות הכבל ב-. כבל יכול רק למשוך, והכבל אנכי, ולכן אנכית למעלה.
5. מתיחות הכבל ב-, אנכית למעלה.
כל חמשת הכוחות אנכיים, ולכן זו מערכת כוחות מקבילים. מערכת צירים: ימינה, למעלה.
תשובה: בדג"ח: , , כלפי מטה ב-, , ; ו- כלפי מעלה ב- וב-.

סעיף ב
כלפי מטה, במרחק מימין לנקודה .
1. גודל השקול. כל המשקלים באותו כיוון (למטה), ולכן השקול הוא הסכום שלהם:
(כלפי מטה)
2. מיקום השקול. לפי משפט ורינייון, המומנט של השקול סביב נקודה כלשהי שווה לסכום המומנטים של הכוחות סביב אותה נקודה. בוחרים את , כי עובר דרכה ואין לו מומנט סביבה:
3. משווים למומנט של השקול, :
בדג"ח מסמנים נקודה על הטיל במרחק מימין ל- (בין ל-), ומשרטטים בה את כלפי מטה.
תשובה: , פועל מימין ל-.

סעיף ג
במערכת כוחות מקבילים יש שתי משוואות שיווי משקל: סכום הכוחות בכיוון הכוחות, וסכום המומנטים סביב נקודה אחת. מחליפים את שלושת המשקלים בשקול מסעיף ב.
1. מומנטים סביב . בוחרים את כי עובר דרכה, וכך במשוואה נשאר נעלם אחד. נגד כיוון השעון חיובי. נמצא מימין ל- ומסובב נגד כיוון השעון; נמצא מימין ל- ומסובב עם כיוון השעון:
2. כוחות בציר (למעלה חיובי):
אפשר לכתוב את משוואה (1) גם עם שלושת המשקלים בנפרד: ( נמצא משמאל ל- ולכן מסובב נגד כיוון השעון).
תשובה: ו- .
סעיף ד
, (שניהם מתיחה, כלפי מעלה).
1. ממשוואה (1), שבה הנעלם היחיד הוא :
2. ממשוואה (2):
בדיקה בלי עיגול ביניים. עם המשקלים בנפרד: ו-. ההפרש מהתוצאה הקודמת (פחות מ-1 ניוטון) נובע רק מעיגול ל-6.22.
שני הכוחות חיוביים, כלומר שני הכבלים מתוחים, כמו שהנחנו. הכבל נושא יותר, כי השקול קרוב יותר אליו.
תשובה: ו-.
שאלה 3 · מרכז כובד של צורה מורכבת עם חור
המידות באיור נתונות במילימטרים.

חשבו את הקואורדינטות של מרכז הכובד ו- במערכת הצירים הנתונה באיור לשאלה 3, של הצורה המורכבת בעלת העובי האחיד המוצגת באיור לשאלה.
יש לסמן את הנקודה בתרשים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
פתרון
,
נתון: צורה שטוחה בעובי אחיד. לכן מרכז הכובד שלה הוא מרכז הכובד של השטח (המרכז הגיאומטרי), ומחשבים אותו לפי השטחים.
מבוקש: ו- במערכת הצירים שבאיור (הראשית בפינה ).
כאן הוא השטח של כל חלק, ו-, הן הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו. לחור נותנים שטח שלילי.
קריאת המידות. הניצב האנכי של המשולש לאורך ציר : עד תחתית המלבן, ועוד גובה המלבן. גובה המלבן שווה לקוטר חצי העיגול שצמוד אליו, . לכן גובה המשולש . הניצב האופקי: .
1. משולש ישר זווית . מרכז הכובד של משולש נמצא בשליש מהניצבים, מצד הזווית הישרה: , .
2. חור עגול בקוטר 32, מרכזו ב- (מוחסר).
3. מלבן משמאל לציר , בין ל-. מרכזו: , .
4. חצי עיגול ברדיוס 30, שהקוטר שלו הוא הצלע השמאלית של המלבן (). מרכז הכובד של חצי עיגול נמצא במרחק מהקוטר:
, ולכן , .
בדיקת היגיון. רוב השטח במשולש, שמרכזו ב-. החלקים שמשמאל לציר מושכים את שמאלה ולמעלה, והחור (שמרכזו ב-) מוריד שטח מלמטה ומשמאל, ולכן מעלה מעט את . התוצאה מתאימה.
סימון בתרשים: מסמנים את הנקודה במרחק מימין לציר ובגובה מעל ציר , עם קווי עזר אל שני הצירים. הנקודה נמצאת בתוך הצורה, מעל החור ומשמאל למרכזו.
תשובה: , .


שאלה 4 · זריקת כדור אל גדר: משופעת ואופקית
באיור לשאלה מספר 4 מתואר ילד זורק כדור מגובה 1.2 מטר במהירות התחלתית של בכיוון של גדר הנמצאת במרחק של חמישה מטרים ממנו. גובה הגדר הוא שלושה מטרים.

חשבו:
אם הילד זורק את הכדור בזווית מעל האופק, תוך כמה זמן הכדור יגיע לגדר?
האם הכדור יהיה בעלייה או בירידה בעת הגעתו לגדר?
האם הכדור יפגע בגדר או יחלוף מעליה?
אם הילד יזרוק את הכדור אופקית, במהירות ההתחלתית הנתונה, האם הכדור יגיע לגדר?
אם כן, באיזה גובה מעל הקרקע הוא יפגע בגדר?
אם לא, באיזה מרחק מהגדר הכדור יפגע בקרקע?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
; ברגע ההגעה , ולכן הכדור עדיין בעלייה.
נתון: , , נקודת הזריקה בגובה , הגדר במרחק אופקי . מזניחים את התנגדות האוויר, .
מבוקש: הזמן עד הגדר, וכיוון התנועה האנכית באותו רגע.
מפרקים את התנועה לשני כיוונים: בכיוון האופקי אין תאוצה (מהירות קבועה), ובכיוון האנכי יש תאוצה כלפי מטה.
1. הזמן עד הגדר, מהתנועה האופקית:
2. המהירות האנכית באותו רגע (למעלה חיובי):
3. חיובית, כלומר הכדור עדיין נע כלפי מעלה. בדיקה נוספת: הכדור מגיע לשיא בזמן , מאוחר יותר מ-.
תשובה: הכדור מגיע לגדר אחרי כ-, והוא עדיין בעלייה.
סעיף ב
הכדור יפגע בגדר: הוא מגיע אליה בגובה מעל הקרקע, נמוך מ-.
מחשבים את הגובה של הכדור ברגע שהוא מגיע לגדר, ומשווים לגובה הגדר.
1. העלייה האנכית מנקודת הזריקה עד הרגע :
2. הגובה מעל הקרקע: גובה הזריקה ועוד העלייה.
3. , ולכן הכדור פוגע בגדר, כ- מתחת לקצה העליון שלה.
תשובה: הכדור יפגע בגדר, בגובה של כ-.
סעיף ג
כן, הכדור מגיע לגדר (הוא יורד רק כ- מתוך ) ופוגע בה בגובה מעל הקרקע.
בזריקה אופקית המהירות ההתחלתית כולה אופקית, , והמהירות האנכית ההתחלתית אפס. בודקים כמה הכדור יורד עד שהוא עובר אופקית: אם הירידה קטנה מגובה הזריקה, הוא מגיע לגדר.
1. הזמן עד הגדר:
2. הירידה האנכית בזמן הזה (נפילה חופשית מהתחלה מאפס):
3. , ולכן הכדור עדיין באוויר כשהוא מגיע למרחק : הוא מגיע לגדר.
4. גובה הפגיעה מעל הקרקע:
(אם מעגלים את הזמן ל- לפני ההצבה, מתקבלת ירידה של וגובה . ההבדל נובע רק מהעיגול.)
תשובה: הכדור מגיע לגדר ופוגע בה בגובה של כ- מעל הקרקע.
שאלה 5 · השלמת היטל צד לגוף עם צלע ואוזניים
נתון: באיור לשאלה 5 מתוארים 2 היטלים של גוף מרחבי.

דרוש:
לסרטט במחברת הבחינה בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט:
העתיקו את שני ההיטלים הנתונים.
בנו היטל צד (יש לשמור על הקשר בין ההיטלים).
תנו מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות. יש לתת מידות גובה ורוחב כללים בהיטל צד.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מעתיקים בקנה מידה 1:1 את היטל הפנים (למעלה) ואת היטל העל (מתחתיו, באותו רוחב ובקווי קשר אנכיים), כולל הקווים המוסתרים וקווי הציר.
קודם מבינים את הגוף מתוך שני ההיטלים, כי ההבנה הזאת דרושה גם להיטל הצד בסעיף ב. מסמנים: אורך (שמאל-ימין) , גובה , עומק .
1. פלטת בסיס: אורך (מקצה שמאל עד הקיר), גובה , לכל העומק .
2. קיר אנכי: עובי , בקצה הימני של הבסיס, לכל הגובה ולכל העומק.
3. שתי אוזניים בראש הקיר: בולטות ימינה מהקיר, בגובה (מגובה 40 עד 50). בהיטל העל רואים שבאמצע יש מגרעת ברוחב ובעומק , ולכן נשארות שתי אוזניים, כל אחת , בשני קצות העומק. בהיטל הפנים האוזן הקדמית מסתירה את דופן המגרעת, ולכן יש בו קו מקווקו אנכי בגובה 40 עד 50; בהיטל העל הקיר שמתחת לאוזניים מוסתר, ולכן קווים מקווקווים באזור האוזניים.
4. צלע משולשת: בעובי , באמצע העומק (היטל העל: מלבן ברוחב על קו הציר). בהיטל הפנים היא משולש: יוצאת מהבסיס במרחק מהקצה השמאלי ומגיעה לקיר מתחת לראשו (בגובה 45).
5. שיפוע בקצה הבסיס: בקצה השמאלי של הבסיס, באמצע העומק ברוחב , הורד משולש בזווית . בהיטל העל רואים את המשטח המשופע כמלבן . בהיטל הפנים החלק הקדמי של הבסיס (שלא נחתך) מסתיר אותו, ולכן האלכסון שם מקווקו.
1. משרטטים את היטל הפנים: קו אופקי של הבסיס, הקיר, האוזן, האלכסון של הצלע, והאלכסון המקווקו בבסיס.
2. מתחתיו משרטטים את היטל העל, בקווי קשר אנכיים מהיטל הפנים (אותו אורך , כל קו אנכי בהיטל הפנים ממשיך לאותו מקום בהיטל העל).
3. קווים נראים בקו עבה רציף, קווים מוסתרים בקו מקווקו דק, וקו הציר בקו נקודה.
תשובה: שני ההיטלים מועתקים 1:1 עם קווי קשר אנכיים ביניהם.
סעיף ב
היטל צד שמאל, מימין להיטל הפנים: ריבוע ; קו אופקי בגובה 10 (ראש הבסיס) ובתוכו שני קווים אנכיים במרחק 10 מכל צד (גבולות השיפוע); מלבן הצלע ברוחב 10 באמצע, מגובה 10 עד 45; ובפינות העליונות שני קווים מקווקווים בצורת ר' (האוזניים שמאחורי הקיר).
מיקום ושיטה. בשיטת ההיטל האירופית (היטל העל מתחת להיטל הפנים), היטל צד שמאל, כלומר המבט מצד שמאל של הגוף, משורטט מימין להיטל הפנים. הגבהים עוברים מהיטל הפנים בקווי קשר אופקיים, והעומקים עוברים מהיטל העל דרך קו עזר בזווית .
בניית ההיטל, שלב אחרי שלב (רוחב ההיטל = עומק הגוף, גובהו = גובה הגוף):
1. מתאר: ריבוע . מצד שמאל רואים את הדופן השמאלית של הקיר, שתופסת את כל הגובה ואת כל העומק.
2. ראש הבסיס: קו אופקי רציף בגובה לכל הרוחב.
3. השיפוע בקצה הבסיס: בין הגובה 0 ל-10 רואים מצד שמאל את המשטח המשופע באמצע העומק. משרטטים שני קווים אנכיים רציפים, במרחק מכל צד (ברוחב באמצע), מ-0 עד 10.
4. הצלע: מלבן רציף ברוחב על קו הציר (במרחק מכל צד), מגובה עד . הצלע נראית מצד שמאל, כי המשטח המשופע שלה פונה שמאלה ולמעלה.
5. האוזניים: הן מימין לקיר, כלומר מאחוריו במבט משמאל, ולכן מוסתרות. בכל פינה עליונה משרטטים בקו מקווקו את הקו התחתון של האוזן (בגובה , ברוחב מהשפה) ואת דופן המגרעת (קו אנכי במרחק מהשפה, מגובה 40 עד 50). מתקבלות שתי צורות ר' מקווקוות.
6. קו ציר: קו נקודה אנכי באמצע הרוחב.
בדיקה מול ההיטלים האחרים: כל גובה בהיטל הצד (10, 40, 45, 50) נמצא על קו קשר אופקי מהיטל הפנים, וכל רוחב (10, 20, 30, 40) עובר מהיטל העל דרך קו ה-.
תשובה: היטל צד שמאל מימין להיטל הפנים, עם קו הבסיס, גבולות השיפוע, מלבן הצלע והאוזניים המקווקוות, כמו בשרטוט שלמטה.

סעיף ג
בהיטל הצד: רוחב כללי וגובה כללי (ואפשר גם עובי הצלע ). בהיטל הפנים: , (האוזן), , (הבסיס). בהיטל העל: , , , (פעמיים), .
1. כל מידה מופיעה פעם אחת בלבד, בהיטל שבו הפרט נראה הכי טוב.
2. המידות מחוץ לגוף, על קווי עזר, עם חצים בקצוות ומספר מעל קו המידה. מספר על קו אנכי נכתב כך שקוראים אותו מימין.
3. לא נותנים מידה לקו מוסתר.
4. מידות קטנות קרובות לגוף, ומידות כלליות מחוץ להן.
•היטל הפנים: רוחב האוזן והקיר יחד , גובה האוזן , המרחק מראש הקיר לקצה הצלע, ועובי הבסיס .
•היטל העל: האורך הכללי ; המרחק מקצה שמאל לתחילת הצלע; רוחב השיפוע ; הרוחב של השיפוע; הרוחב של המגרעת בין האוזניים; ועומק המגרעת .
•היטל הצד (כנדרש): הרוחב הכללי (מעל ההיטל) והגובה הכללי (מימין לו). כאן נוח לתת גם את עובי הצלע , כי רואים בו את הצלע ברוחבה.
שימו לב: הגובה הכללי והרוחב הכללי מופיעים בשאלון בהיטל הפנים ובהיטל העל. לפי הדרישה הם עוברים להיטל הצד, ולכן לא חוזרים עליהם בהיטלים האחרים.
תשובה: בהיטל הצד רוחב ו- גובה; שאר המידות כמפורט, כל אחת פעם אחת (ראו השרטוט בסעיף ב).
שאלה 6 · חתכים ודרישות ייצור לגוף גלילי
נתון: באיור לשאלה 6 מתואר גוף גלילי מסורטט בהיטל פנים.

דרוש:
לסרטט במחברת הבחינה בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט:
חתך ישר בהיטל פנים של הגוף.
חתך בהיטל צד דרך הקדח .
יש לתת מידות בשני החתכים, לפי דרישות התקן למתן מידות.
יש להוסיף לסרטוט, במקומות המתאימים, את דרישות הייצור הבאות:
סיבולת כללית:
סיבולת קטרים חיצוניים:
סיבולת קטרים פנימיים:
טיב שטח כללי: N7
טיב שטח קטרים פנימיים: N6
מידות כלליות: ___________
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
חתך מלא במישור הציר: שני שטחים מקווקווים (מעל ומתחת לקדח ) בקו קיווקו של ; הקדח כרצועה לבנה לכל האורך עם קווים רציפים; הקדח מופיע כעיגול נראה בתוך הרצועה, מהקצה הימני; פזה במעבר מ- ל-; ומישור החתך - מסומן דרך הקדח .
הגוף: גליל מדורג באורך כולל : חלק בקוטר באורך , וחלק בקוטר באורך , עם פזה במעבר ביניהם (הפזה מורידה בדיוק את ההפרש ברדיוס, ). לאורך הציר קדח עובר (הקווים המקווקווים), ובחלק העבה קדח רוחבי במרחק מהקצה הימני, שציר שלו ניצב למישור השרטוט.
מה זה חתך ישר בהיטל פנים. חותכים את הגוף במישור שעובר דרך הציר ומקביל למישור השרטוט, מסירים את החצי הקדמי, ומשרטטים את מה שנשאר.
1. משרטטים את המתאר החיצוני: באורך , הפזה, ו- עד הקצה. כל הקווים רציפים עבים.
2. הקדח : במקום הקווים המקווקווים משרטטים שני קווים רציפים לכל האורך. בתוך הקדח אין חומר, ולכן הרצועה הזאת נשארת לבנה.
3. קיווקו: השטחים שבהם המישור חותך חומר, מעל ומתחת לקדח, מקווקווים בקווים דקים מקבילים בזווית , באותו כיוון ובאותו מרווח בשני השטחים (זה אותו חלק).
4. הקדח : הוא ניצב למישור החתך ועובר דרך הציר. כל החתך שלו נמצא בתוך רצועת הקדח (כי ), ולכן רואים אותו כעיגול רציף בקוטר על הציר, מהקצה הימני. זה הפתח שלו בדופן האחורית.
5. קו ציר בקו נקודה, ושני קווי ציר קצרים לעיגול .
6. מסמנים את מישור החתך של סעיף ב: קו חתך קצר עבה מעל ומתחת לגוף, דרך מרכז הקדח , עם חצים לכיוון המבט והאותיות -.
תשובה: חתך מלא במישור הציר כמתואר, כמו בשרטוט שלמטה (המידות שבו שייכות לסעיף ג).

סעיף ב
חתך -: עיגול מקווקו, ובמרכזו עיגול ריק ; דרכו עוברת רצועה ריקה ברוחב לכל הקוטר (הקדח , שעובר את שתי הדפנות), עם קו ציר.
מישור החתך ניצב לציר הגוף ועובר דרך מרכז הקדח , מהקצה הימני. מסתכלים בכיוון החצים של - (מהסעיף הקודם).
1. המתאר: עיגול בקוטר (שם החלק העבה).
2. במרכז: עיגול ריק בקוטר , הקדח הצירי.
3. הקדח הרוחבי : בהיטל הפנים ראינו אותו כעיגול, כלומר הציר שלו ניצב למישור השרטוט. בהיטל הצד הציר שלו נראה כקו אופקי. הקדח עובר את שתי הדפנות של הצינור, מצד לצד, ולכן משרטטים רצועה ריקה ברוחב מהשפה השמאלית של העיגול עד השפה הימנית, דרך הקדח .
4. קיווקו בזווית בשני השטחים שנשארו (מעל הרצועה ומתחתיה), באותו כיוון ומרווח כמו בחתך של סעיף א.
5. קווי ציר: קו נקודה אופקי לאורך הקדח וקו אנכי, שמצטלבים במרכז.
6. מעל ההיטל כותבים את שם החתך, -.
תשובה: עיגול מקווקו עם קדח מרכזי ורצועה ריקה ברוחב שחוצה את כל הקוטר, כמו בשרטוט שלמטה.

סעיף ג
בחתך הפנים: , , , אורכים ו-, אורך כולל (כמידת ייחוס), מיקום הקדח מהקצה הימני, ופזה . בחתך הצד: .
כללים: כל מידה פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה במידותיו האמיתיות; קוטר מסמנים ב-; לא נותנים מידה לקו מוסתר (ובחתך אין קווים מוסתרים, ולכן מידות הקדחים ניתנות בחתך).
1. קטרים: ו- (חיצוניים), (הקדח הצירי, נמדד בין שני הקווים הרציפים).
2. אורכים בשרשרת: לחלק הדק ו- לחלק העבה, ומתחתם האורך הכולל . שרשרת מלאה עם סכום יוצרת מידה כפולה, ולכן את כותבים כמידת ייחוס (בסוגריים או עם REF).
3. מיקום הקדח הרוחבי: מהקצה הימני עד ציר הקדח .
4. הפזה: .
חתך הצד (סעיף ב): הקוטר של הקדח הרוחבי. כאן רואים את הקדח לאורכו, והרוחב שלו הוא הקוטר.
תשובה: המידות כמפורט, כמו בשרטוטים של סעיפים א ו-ב.
סעיף ד
ליד ו-: סטייה עליונה ותחתונה . ליד ו-: עליונה ותחתונה , וסימן טיב שטח N6 על כל קדח. ליד השרטוט: "סבולת כללית ", "טיב שטח N7 (N6)", ו"מידות כלליות (מידות גלם): ".
1. קטרים חיצוניים (, ): הסיבולת פירושה שהקוטר יכול רק לקטון. כותבים ליד המידה שתי סטיות, עליונה ותחתונה : למשל , כלומר הקוטר בין ל-. כך גם ל-.
2. קטרים פנימיים (, ): הסיבולת פירושה שהקדח יכול רק לגדול: ו-.
3. סיבולת כללית : חלה על כל שאר המידות (אורכים, מיקום הקדח), ולכן לא כותבים אותה ליד כל מידה אלא פעם אחת, בהערה ליד השרטוט או בטבלת השרטוט.
4. קטרים פנימיים N6: משרטטים את סמל טיב השטח (משולש עם הכיתוב N6) על קו עזר של הקדח בחתך הפנים ושל הקדח בחתך הצד, כך שהקודקוד נוגע במשטח.
5. טיב שטח כללי N7: כותבים פעם אחת ליד השרטוט, בצורה : הסמל N7 חל על כל המשטחים, והסמל N6 בסוגריים אומר שיש משטחים עם דרישה אחרת, והם מסומנים על השרטוט.
6. מידות הגלם שמהן מייצרים את החלק: הקוטר הגדול והאורך הכולל, . משלימים בשורה הריקה: "מידות כלליות: ".
תשובה: ו- עם ; ו- עם ו-N6; בהערות: סיבולת כללית , טיב שטח , מידות כלליות .
שאלה 7 · עקומות מתיחה של פלדות 41xx אחרי חיסום
שלוש פלדות (מסומנות לפי תקן SAE) עוברות טיפול תרמי של חיסום ולאחר מכן הרפיה בטמפרטורה של במשך שעה אחת. הפלדות נבדקות במכונת מתיחה לאחר הטיפול התרמי:
דיאגרמות המתיחה של כל אחת מהפלדות מוצגות באיור לשאלה 7.

השתמשו בדיאגרמות וענו על השאלות הבאות:
מהי הפלדה בעלת החוזק הגבוה ביותר? נמקו את תשובתכם.
מדוע הפלדה שבחרתם בסעיף א' היא בעלת חוזק הגבוה יותר מאשר שתי הפלדות האחרות?
האם מודול האלסטיות של הפלדות הללו זהה או שונה? נמקו את תשובתכם.
מעלים את טמפרטורת ההרפיה ל- (זמן ההרפיה לא ישתנה),
האם צורת הדיאגרמות תשתנה?
אם כן, הסבירו את השינוי, אם לא, הסבירו את הסיבה לכך.
מאריכים את זמן ההרפיה לשלוש שעות (טמפרטורת ההרפיה תישאר )
האם צורת הדיאגרמות תשתנה? אם כן, מהו השינוי? אם לא תשתנה, נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
SAE 4150: המאמץ המרבי שלה (חוזק המתיחה, כ-) הגבוה מבין השלוש.
חוזק המתיחה הוא המאמץ הגבוה ביותר שהחומר מחזיק בבדיקת מתיחה, כלומר נקודת השיא של העקומה.
קוראים את השיא של כל עקומה בגרף:
•SAE 4150: כ-
•SAE 4140: כ-
•SAE 4130: כ-
השיא של עקומת 4150 הגבוה ביותר. גם מאמץ הכניעה שלה (המקום שבו העקומה עוזבת את הקו הישר) הגבוה ביותר.
תשובה: SAE 4150, כי חוזק המתיחה שלה, כ-, הגבוה מבין השלוש.

סעיף ב
כי יש בה הכי הרבה פחמן: 0.50% ב-4150, לעומת 0.40% ב-4140 ו-0.30% ב-4130. אחרי חיסום והרפיה נמוכה המבנה הוא מרטנזיט מורפה, וככל שיש בו יותר פחמן הוא קשה וחזק יותר.
1. מה אומר המספר. בסימון SAE, שתי הספרות האחרונות הן אחוז הפחמן במאיות האחוז. שלוש הפלדות מאותה משפחה, 41xx (פלדות סגסוגת עם כרום ומוליבדן), וההבדל ביניהן הוא רק בפחמן:
- 4130: פחמן
- 4140: פחמן
- 4150: פחמן
2. מה עשה הטיפול. בחיסום מקררים מהר מאוסטניט, והפחמן נלכד בתוך סריג הברזל: נוצר מרטנזיט, מבנה קשה ומעוות. ההרפיה ב- נמוכה, ולכן היא רק מפחיתה מאמצים פנימיים ומשאירה מרטנזיט מורפה, כמעט באותה קשיות.
3. למה הפחמן קובע. הקשיות והחוזק של המרטנזיט תלויים בעיקר בכמות הפחמן שנלכדה בו: יותר פחמן מעוות יותר את הסריג ומקשה יותר על תנועת נקעים. לכן באותו טיפול תרמי בדיוק, הפלדה עם הכי הרבה פחמן היא החזקה ביותר, אבל גם הכי פחות משיכה (העקומה שלה נגמרת במעוות הקטן ביותר).
תשובה: ל-4150 יש הכי הרבה פחמן (0.5%), ולכן המרטנזיט שנוצר בה בחיסום קשה וחזק יותר משל 4140 (0.4%) ו-4130 (0.3%).
סעיף ג
זהה: בתחום האלסטי שלוש העקומות הן אותו קו ישר, עם אותו שיפוע, והשיפוע הזה הוא מודול האלסטיות (כ-).
1. מהגרף. מודול האלסטיות הוא השיפוע של הקטע הישר בתחילת העקומה: . בגרף שלוש העקומות יוצאות מהראשית על אותו קו ישר, עד כ-, ורק משם נפרדות. אותו קו פירושו אותו שיפוע, כלומר אותו מודול.
2. הערכת הגודל. הקו מגיע ל- בערך במעוות :
זה הערך המוכר של פלדה.
3. למה. מודול האלסטיות מבטא את הקשיחות של הקשרים בין אטומי הברזל, כלומר כמה מאמץ צריך כדי לקבל מעוות אלסטי מסוים. שינוי קטן באחוזי הפחמן ובסגסוגת, וגם טיפול תרמי, משנים מאוד את החוזק ואת הקשיות, אבל כמעט לא את המודול.
תשובה: מודול האלסטיות זהה, כ-, כי בתחום האלסטי לכל העקומות אותו שיפוע.
סעיף ד
כן. החוזק והקשיות יירדו והמשיכות תעלה: העקומות יהיו נמוכות יותר (חוזק מתיחה וכניעה נמוכים יותר) ורחבות יותר (התארכות גדולה יותר לפני השבר). הקטע האלסטי (השיפוע) לא ישתנה.
1. מה קורה בהרפיה. בהרפיה מחממים את המרטנזיט מתחת לטמפרטורת הטרנספורמציה. הפחמן הכלוא יוצא מהסריג ושוקע כקרבידים זעירים, והסריג חוזר להיות פחות מעוות.
2. השפעת הטמפרטורה. ב- התהליך כמעט לא מתחיל, ורק המאמצים הפנימיים יורדים. ב- הדיפוזיה מהירה בהרבה: המרטנזיט מתפרק למבנה של פריט עם קרבידים (מרטנזיט מורפה בטמפרטורה גבוהה). המבנה פחות קשה ופחות חזק, אבל משיך וקשוח הרבה יותר.
3. ההשפעה על הדיאגרמות:
•נמוכות יותר: חוזק המתיחה ומאמץ הכניעה יירדו.
•רחבות יותר: ההתארכות עד השבר תגדל.
•הקטע הישר בהתחלה נשאר באותו שיפוע, כי מודול האלסטיות לא משתנה (סעיף ג), אבל הוא נגמר במאמץ נמוך יותר.
תשובה: כן, הדיאגרמות ישתנו: יהיו נמוכות יותר (חוזק יורד) ורחבות יותר (התארכות עולה).
סעיף ה
כן, באותו כיוון: הדיאגרמות יהיו מעט נמוכות יותר (חוזק וקשיות יורדים) ומעט רחבות יותר (התארכות עולה). השינוי קטן בהרבה מאשר בהעלאת הטמפרטורה ל-.
1. זמן וטמפרטורה פועלים באותו כיוון. ההרפיה היא תהליך דיפוזיה. ככל שהפלדה נשארת יותר זמן בטמפרטורת ההרפיה, יותר פחמן יוצא מהמרטנזיט ושוקע כקרבידים, והמאמצים הפנימיים יורדים יותר.
2. התוצאה: החוזק והקשיות יורדים מעט, והמשיכות עולה מעט. העקומות יהיו מעט נמוכות יותר ומעט רחבות יותר. השיפוע האלסטי לא משתנה.
3. כמה גדול השינוי. השפעת הזמן קטנה בהרבה מהשפעת הטמפרטורה: הגדלת הזמן פי 3 בטמפרטורה נמוכה כמו משנה מעט, הרבה פחות מהשינוי שבסעיף ד. לכן הדיאגרמות יזוזו רק במעט.
תשובה: כן, שינוי קטן באותו כיוון: הדיאגרמות יהיו מעט נמוכות יותר (חוזק יורד) ומעט רחבות יותר (התארכות עולה).
שאלה 8 · צמנטציה של פלדה דלת פחמן ועקומת קשיות
באיור A לשאלה 8 מוצגים מוטות העשויים מפלדה SAE 1010. המוטות עברו טיפול תרמו-כימי להקשיית השכבה החיצונית. הטיפול בוצע בכל אחד מהמוטות בנפרד.

מהו הטיפול המומלץ למטרה זו? נמקו.
הסבירו את שלבי הטיפול.
מדוע עובי השכבה החיצונית הקשה, שונה בכל מוט, כפי שמוצג באיור A?

איור B לשאלה 8 מציג את השתנות הקשיות באחד המוטות.
מהי קשיות המוט בעומק של מפני השטח של המוט?
הציגו את תשובתכם גם על גבי הגרף שבאיור B.

לפי איור B לשאלה 8 – האם בעומק של המוט התחסם? הסבירו. היעזרו בנספח לשאלה 8.
הקשיות המתאימה לפלדה מחוסמת היא לפחות HRC50-55.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
צמנטציה (פחמון): בפלדה SAE 1010 יש רק כ-0.10% פחמן, מעט מדי כדי להתקשות בחיסום, ולכן קודם מעשירים את השכבה החיצונית בפחמן ורק אחר כך מחסמים.
1. הפלדה. SAE 1010 היא פלדת פחמן פשוטה (סדרה 10xx) עם כ- פחמן: פלדה דלת פחמן.
2. למה אי אפשר רק לחסם. הקשיות של המרטנזיט תלויה בכמות הפחמן. עם פחמן, גם קירור מהיר מאוד לא נותן שכבה קשה.
3. הפתרון. טיפול תרמו-כימי שמכניס פחמן לשכבה החיצונית בלבד: צמנטציה (נקראת גם פחמון או קרבוריזציה). אחריה פני השטח עשירים בפחמן ואפשר להקשות אותם בחיסום, והליבה נשארת דלת פחמן, רכה וקשוחה. זה בדיוק מה שרוצים: שכבה חיצונית קשה ועמידה בשחיקה, וליבה שלא נשברת.
תשובה: צמנטציה (פחמון), כי הפלדה דלת פחמן ואי אפשר להקשות אותה בחיסום בלי להעשיר קודם את פני השטח בפחמן.
סעיף ב
1. צמנטציה: חימום ל-- (תחום האוסטניט) בסביבה עשירה בפחמן (אבקת פחם בקופסה אטומה, גז או מלחים) למשך כמה שעות, עד שהשכבה החיצונית מגיעה לכ-0.8%-1% פחמן. 2. חיסום: קירור מהיר; בשכבה החיצונית נוצר מרטנזיט קשה, והליבה נשארת רכה. 3. הרפיה נמוכה (-): מורידה מאמצים פנימיים כמעט בלי לאבד קשיות.
•מכניסים את החלקים לסביבה עשירה בפחמן. בצמנטציה מוצקה: קופסה אטומה עם אבקת פחם. בצמנטציה בגז: תנור עם אטמוספרה של גז עשיר בפחמן (למשל גז טבעי). קיימת גם צמנטציה באמבט מלחים.
•מחממים ל--. בטמפרטורה הזאת הפלדה כולה אוסטניטית, ולאוסטניט יש מסיסות גבוהה לפחמן.
•מחזיקים כמה שעות. אטומי פחמן חודרים בדיפוזיה מפני השטח פנימה, ובשכבה החיצונית מגיעים לכ-- פחמן. ככל שהזמן ארוך יותר, השכבה עמוקה יותר.
•מקררים מהר (במים או בשמן) מתחום האוסטניט.
•בשכבה החיצונית, שיש בה כ- פחמן, נוצר מרטנזיט קשה מאוד.
•בליבה נשאר כ- פחמן, מעט מדי למרטנזיט קשה, ולכן היא נשארת רכה וקשוחה.
•מחממים ל-- לזמן קצר.
•ההרפיה מורידה את המאמצים הפנימיים שנוצרו בחיסום ומקטינה את הסכנה לסדקים, כמעט בלי להוריד את הקשיות של השכבה.
התוצאה: מוט עם שכבה חיצונית קשה (מרטנזיט מורפה) וליבה רכה וקשוחה.
תשובה: צמנטציה בכ-- בסביבה עשירה בפחמן, אחריה חיסום, ובסוף הרפיה נמוכה.
סעיף ג
כי כל מוט שהה זמן שונה בשלב הצמנטציה. עומק חדירת הפחמן בדיפוזיה גדל עם הזמן (בערך כמו השורש של הזמן), ולכן מוט ששהה יותר זמן קיבל שכבה עבה יותר.
1. מה רואים באיור A. בחתך של כל מוט יש טבעת חיצונית (השכבה המוקשית) וליבה בגוון אחר, ועובי הטבעת שונה ממוט למוט.
2. ממה תלוי העובי. השכבה הקשה היא האזור שבו יש מספיק פחמן כדי שייווצר מרטנזיט בחיסום. הפחמן חודר בדיפוזיה, ועומק החדירה תלוי בזמן השהייה ובטמפרטורת הצמנטציה. בקירוב העומק גדל כמו השורש של הזמן: כדי להכפיל את העומק צריך זמן גדול פי 4 בערך.
3. המסקנה. הטיפול בוצע בכל מוט בנפרד. לכן כל מוט שהה זמן שונה בסביבת הפחמן (או בטמפרטורה מעט שונה), והפחמן חדר לעומק שונה.
תשובה: כל מוט שהה בשלב הצמנטציה זמן שונה; ככל שהזמן ארוך יותר הפחמן חודר עמוק יותר והשכבה הקשה עבה יותר.
סעיף ד
כ- (בתחום -, לפי דיוק הקריאה).
1. על ציר המרחק מפני השטח מוצאים את , ומעלים ממנו קו אנכי עד העקומה.
2. מנקודת החיתוך מעבירים קו אופקי שמאלה עד ציר הקשיות.
3. הקו פוגע בציר בין ל-, קצת מעל : בגרף שבשאלון הנקודה של נמצאת בערך ב-. קריאה גסה יותר נותנת כ-; ההבדל הוא רק דיוק הקריאה מהגרף, והוא לא משנה את המסקנה בסעיף ה.
על הגרף משרטטים את שני הקווים (אנכי מ- ואופקי אל ציר הקשיות) ומסמנים את הערך, כמו בשרטוט שלמטה.
לשם השוואה: בפני השטח הקשיות כ--, ובליבה (מעומק של כ-) כ-. העומק נמצא באזור המעבר.
תשובה: כ- (כ--).

סעיף ה
כן. לפי הנספח, מתאים ל-HRC 55 ו- ל-HRC 54, ולכן כ-- הם כ-HRC 54-55, לפחות הקשיות הנדרשת לפלדה מחוסמת.
כדי להשוות לסף שנתון ב-HRC, ממירים את הקשיות מסעיף ד מוויקרס לרוקוול C בטבלת ההמרה שבנספח לשאלה 8.
1. קריאה בטבלה. מחפשים בעמודה Vickers HV את הערכים שסביב הקשיות שמצאנו, וקוראים באותה שורה בעמודה Rockwell C HRC:
•השורה עם : HRC 55
•השורה עם : HRC 54
הקשיות בעומק , כ--, נמצאת בין שתי השורות האלה, ולכן היא כ-HRC 54-55.
2. השוואה לסף. פלדה מחוסמת (מרטנזיט) היא בקשיות של לפחות HRC 50-55. הקשיות שמצאנו, כ-HRC 54-55, עומדת בסף.
3. שימו לב לעמודה. הטבלה מתחילה בעמודת ברינל (HB). צריך לקרוא בעמודת ויקרס; בעמודת ברינל הערכים ו- מתאימים ל-HRC 61-62, וזו המרה שגויה.
תשובה: כן, בעומק המוט התחסם: הקשיות כ-HRC 54-55, לפחות הקשיות של פלדה מחוסמת.