דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - קיץ 2024 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, קיץ 2024 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון 8 שאלות פתוחות, מתוכן יש לבחור ולענות על 4 שאלות (ערך כל שאלה 25 נק'):

חלק א': מכניקה טכנית – 4 שאלות.

חלק ב': גרפיקה הנדסית – 2 שאלות.

חלק ג': תורת החומרים – 2 שאלות.

יש לבחור באופן חופשי ולענות על 4 שאלות מבין שאלות 1-8.

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. 3 ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. ניתן להשתמש בנוסחאון (לא יסופק על ידי מה"ט).

5. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · גליל על משטח חלק: קפיץ וכוח אופקי

באיור לשאלה 1 מתואר גליל אחיד בעל מסה של 75 קילוגרם מונח על מישור אופקי חלק לחלוטין ומחובר אל המישור באמצעות קפיץ מתיחה ABAB. על הגליל מופעל כוח אופקי FF השווה ל-300 ניוטון. אורך הקפיץ במצבו החופשי הוא 300 מילימטר.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

דרוש:

א.

בנו דיאגרמת גוף חופשי לגליל ומערכת כוחות משותפי נקודה CC.

(6 נקודות)
ב.

כתבו משוואות שיווי משקל למערכת הכוחות.

(6 נקודות)
ג.

חשבו את כוח התגובה המופעל על הגליל בנקודה DD.

(9 נקודות)
ד.

חשבו את קבוע הקפיץ ABAB.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על הגליל פועלים ארבעה כוחות שכולם עוברים דרך המרכז CC: המשקל WW למטה, תגובת הרצפה NDN_D למעלה, הכוח FF אופקית שמאלה, וכוח הקפיץ FkF_k לאורך הקפיץ מ-AA אל BB (ימינה ולמטה), בזווית α=19.47∘\alpha=19.47^\circ מתחת לאופק.

נתון: גליל אחיד בקוטר 500 mm500\,\text{mm} (רדיוס R=250 mmR=250\,\text{mm}) ובמסה m=75 kgm=75\,\text{kg}, מונח על רצפה חלקה. כוח אופקי F=300 NF=300\,\text{N} פועל בנקודה EE, שנמצאת בגובה המרכז. קפיץ מתיחה ABAB מחבר את הגליל לרצפה.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הגליל, ומערכת הכוחות כמערכת משותפת נקודה CC.

מבודדים את הגליל ומסמנים כוח אחרי כוח:

1. המשקל W=m⋅gW=m\cdot g. פועל במרכז הכובד CC (הגליל אחיד), אנכית למטה.

2. תגובת הרצפה NDN_D. הרצפה חלקה לחלוטין, ולכן אין חיכוך והתגובה ניצבת למשטח: אנכית למעלה בנקודת המגע DD. הקו האנכי דרך DD עובר גם דרך CC.

3. הכוח FF. פועל ב-EE, אופקית שמאלה. EE נמצאת על הקו האופקי שעובר דרך המרכז, ולכן קו הפעולה של FF עובר דרך CC.

4. כוח הקפיץ FkF_k. הקפיץ התארך (אורכו החופשי 300 ואורכו באיור 500), ולכן הוא מושך את הגליל לכיוון BB. באיור רואים שהקו המקווקו של הקפיץ ממשיך את הקו CACA: הקפיץ מכוון אל המרכז, ולכן גם FkF_k עובר דרך CC.

זווית הקפיץ. הקו CC-AA-BB ישר. אורכו מ-CC עד BB הוא הרדיוס ועוד אורך הקפיץ: 250+500=750 mm250+500=750\,\text{mm}. ההפרש בגובה בין CC ל-BB (שנמצא על הרצפה) הוא הרדיוס, 250 mm250\,\text{mm}. במשולש ישר הזווית שהיתר שלו CBCB:

sin⁡α=250500+250=13 ⇒ α=19.47∘\sin\alpha=\frac{250}{500+250}=\frac{1}{3}\ \Rightarrow\ \alpha=19.47^\circ

מערכת כוחות משותפי נקודה. ארבעת הכוחות עוברים דרך CC, ולכן מזיזים את כולם לאורך קווי הפעולה שלהם אל CC, ומקבלים מערכת כוחות משותפי נקודה. ראשית הצירים ב-CC, ציר xx ימינה וציר yy למעלה:

כוחרכיב xxרכיב yy
FF−F-F00
FkF_k+Fkcos⁡19.47∘+F_k\cos19.47^\circ−Fksin⁡19.47∘-F_k\sin19.47^\circ
WW00−W-W
NDN_D00+ND+N_D

תשובה: בדיאגרמה ארבעה כוחות משותפי נקודה CC: WW למטה, NDN_D למעלה, FF שמאלה, ו-FkF_k ימינה ולמטה בזווית 19.47∘19.47^\circ מתחת לאופק.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: Fkcos⁡19.47∘−F=0\sum F_x=0:\ F_k\cos19.47^\circ-F=0

∑Fy=0: −Fksin⁡19.47∘+ND−W=0\sum F_y=0:\ -F_k\sin19.47^\circ+N_D-W=0

כל הכוחות עוברים דרך CC, ולכן אין להם מומנט סביב CC, ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות, לפי הטבלה מסעיף א.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי):

∑Fx=0: Fkcos⁡19.47∘−F=0(1)\sum F_x=0:\ F_k\cos19.47^\circ-F=0\quad(1)

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: −Fksin⁡19.47∘+ND−W=0(2)\sum F_y=0:\ -F_k\sin19.47^\circ+N_D-W=0\quad(2)

כאן FkF_k הוא כוח הקפיץ, FF הכוח האופקי הנתון, NDN_D תגובת הרצפה ו-W=m⋅gW=m\cdot g משקל הגליל. הנעלמים הם FkF_k ו-NDN_D, ויש שתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.

תשובה: Fkcos⁡19.47∘−F=0F_k\cos19.47^\circ-F=0 ו- −Fksin⁡19.47∘+ND−W=0-F_k\sin19.47^\circ+N_D-W=0.

סעיף ג

תשובה:

ND≈841.8 NN_D\approx841.8\,\text{N}, אנכית למעלה (ובדרך: Fk≈318.2 NF_k\approx318.2\,\text{N}).

1. משקל הגליל, עם g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}:

W=m⋅g=75⋅9.81=735.75 NW=m\cdot g=75\cdot9.81=735.75\,\text{N}

2. ממשוואה (1) מחשבים את כוח הקפיץ, כי זה הנעלם היחיד בה:

Fk=Fcos⁡19.47∘=3000.9428≈318.2 NF_k=\frac{F}{\cos19.47^\circ}=\frac{300}{0.9428}\approx318.2\,\text{N}

3. מציבים במשוואה (2) ומבודדים את NDN_D:

ND=W+Fksin⁡19.47∘=735.75+318.2⋅0.3333=735.75+106.07≈841.8 NN_D=W+F_k\sin19.47^\circ=735.75+318.2\cdot0.3333=735.75+106.07\approx841.8\,\text{N}

התגובה גדולה מהמשקל, כי הקפיץ מושך את הגליל גם כלפי מטה ולוחץ אותו אל הרצפה.

תשובה: ND≈841.8 NN_D\approx841.8\,\text{N}, כלפי מעלה.

סעיף ד

תשובה:

k≈1.59 Nmmk\approx1.59\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

לפי חוק הוק, הכוח בקפיץ שווה לקבוע הקפיץ כפול השינוי באורכו: Fk=k⋅ΔLF_k=k\cdot\Delta L.

1. ההתארכות: האורך באיור פחות האורך החופשי.

ΔL=L−L0=500−300=200 mm\Delta L=L-L_0=500-300=200\,\text{mm}

2. מבודדים את kk ומציבים את FkF_k מסעיף ג:

k=FkΔL=318.2200≈1.59 Nmmk=\frac{F_k}{\Delta L}=\frac{318.2}{200}\approx1.59\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}

תשובה: k≈1.59 Nmmk\approx1.59\,\frac{\text{N}}{\text{mm}}.

שאלה 2 · טיל תלוי על שני כבלים: כוחות מקבילים

באיור לשאלה 2 מוצג טיל התלוי על שני כבלים בנקודות AA ו-BB. משקלו של נחיר הטיל המרוכז בנקודה DD הוא G1=200 NG_1=200\,\text{N}, משקלו של גוף הטיל המרוכז בנקודה CC הוא G2=350 NG_2=350\,\text{N} ומשקלו של ראש הנפץ המרוכז בנקודה EE הוא G3=320 NG_3=320\,\text{N}.

דרוש:

א.

בנו דיאגרמת גוף חופשי (דג"ח) לטיל.

(4 נקודות)
ב.

מהו המשקל השקול של כל חלקי הטיל?

חשבו את המיקום של כוח המשקל השקול ביחס לנקודה DD. סמנו את המיקום בדג"ח.

(9 נקודות)
ג.

כתבו משוואות שיווי משקל למערכת הכוחות המקבילים הפועלים על הטיל.

(6 נקודות)
ד.

חשבו את כוחות התגובה הפועלים בכבלים AA ו-BB.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

שלושה משקלים כלפי מטה: G1G_1 ב-DD, G2G_2 ב-CC ו-G3G_3 ב-EE; ושתי מתיחויות כבל כלפי מעלה: TAT_A ב-AA ו-TBT_B ב-BB. כל הכוחות אנכיים ומקבילים.

מבודדים את הטיל: מנתקים את שני הכבלים ומחליפים כל אחד בכוח שהוא מפעיל.

המיקומים לאורך הטיל (מודדים מ-DD, ימינה חיובי, לפי המידות באיור):

•DD: x=0x=0

•AA: x=2 mx=2\,\text{m}

•CC: x=2+2.5=4.5 mx=2+2.5=4.5\,\text{m}

•BB: x=2+6=8 mx=2+6=8\,\text{m}

•EE: x=8+4=12 mx=8+4=12\,\text{m}

הכוחות, כוח אחרי כוח:

1. G1=200 NG_1=200\,\text{N} ב-DD, אנכית למטה.

2. G2=350 NG_2=350\,\text{N} ב-CC, אנכית למטה.

3. G3=320 NG_3=320\,\text{N} ב-EE, אנכית למטה.

4. מתיחות הכבל TAT_A ב-AA. כבל יכול רק למשוך, והכבל אנכי, ולכן TAT_A אנכית למעלה.

5. מתיחות הכבל TBT_B ב-BB, אנכית למעלה.

כל חמשת הכוחות אנכיים, ולכן זו מערכת כוחות מקבילים. מערכת צירים: xx ימינה, yy למעלה.

תשובה: בדג"ח: G1G_1, G2G_2, G3G_3 כלפי מטה ב-DD, CC, EE; TAT_A ו-TBT_B כלפי מעלה ב-AA וב-BB.

סעיף ב

תשובה:

R=870 NR=870\,\text{N} כלפי מטה, במרחק xO≈6.22 mx_O\approx6.22\,\text{m} מימין לנקודה DD.

1. גודל השקול. כל המשקלים באותו כיוון (למטה), ולכן השקול הוא הסכום שלהם:

R=G1+G2+G3=200+350+320=870 NR=G_1+G_2+G_3=200+350+320=870\,\text{N} (כלפי מטה)

2. מיקום השקול. לפי משפט ורינייון, המומנט של השקול סביב נקודה כלשהי שווה לסכום המומנטים של הכוחות סביב אותה נקודה. בוחרים את DD, כי G1G_1 עובר דרכה ואין לו מומנט סביבה:

∑MD=G1⋅0+G2⋅4.5+G3⋅12=0+350⋅4.5+320⋅12=1575+3840=5415 N⋅m\sum M_D=G_1\cdot0+G_2\cdot4.5+G_3\cdot12=0+350\cdot4.5+320\cdot12=1575+3840=5415\,\text{N}\cdot\text{m}

3. משווים למומנט של השקול, R⋅xOR\cdot x_O:

xO=∑MDR=5415870≈6.22 mx_O=\frac{\sum M_D}{R}=\frac{5415}{870}\approx6.22\,\text{m}

בדג"ח מסמנים נקודה OO על הטיל במרחק 6.22 m6.22\,\text{m} מימין ל-DD (בין CC ל-BB), ומשרטטים בה את R=870 NR=870\,\text{N} כלפי מטה.

תשובה: R=870 NR=870\,\text{N}, פועל 6.22 m6.22\,\text{m} מימין ל-DD.

סעיף ג

תשובה:

∑MA=0: TB⋅6−R⋅(6.22−2)=0\sum M_A=0:\ T_B\cdot6-R\cdot(6.22-2)=0

∑Fy=0: TA+TB−R=0\sum F_y=0:\ T_A+T_B-R=0

במערכת כוחות מקבילים יש שתי משוואות שיווי משקל: סכום הכוחות בכיוון הכוחות, וסכום המומנטים סביב נקודה אחת. מחליפים את שלושת המשקלים בשקול RR מסעיף ב.

1. מומנטים סביב AA. בוחרים את AA כי TAT_A עובר דרכה, וכך במשוואה נשאר נעלם אחד. נגד כיוון השעון חיובי. TBT_B נמצא 6 m6\,\text{m} מימין ל-AA ומסובב נגד כיוון השעון; RR נמצא 6.22−2=4.22 m6.22-2=4.22\,\text{m} מימין ל-AA ומסובב עם כיוון השעון:

∑MA=0: TB⋅6−R⋅(6.22−2)=0(1)\sum M_A=0:\ T_B\cdot6-R\cdot(6.22-2)=0\quad(1)

2. כוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: TA+TB−R=0(2)\sum F_y=0:\ T_A+T_B-R=0\quad(2)

אפשר לכתוב את משוואה (1) גם עם שלושת המשקלים בנפרד: TB⋅6−G2⋅2.5−G3⋅10+G1⋅2=0T_B\cdot6-G_2\cdot2.5-G_3\cdot10+G_1\cdot2=0 (G1G_1 נמצא משמאל ל-AA ולכן מסובב נגד כיוון השעון).

תשובה: TB⋅6−R⋅(6.22−2)=0T_B\cdot6-R\cdot(6.22-2)=0 ו- TA+TB−R=0T_A+T_B-R=0.

סעיף ד

תשובה:

TB≈612 NT_B\approx612\,\text{N}, TA≈258 NT_A\approx258\,\text{N} (שניהם מתיחה, כלפי מעלה).

1. ממשוואה (1), שבה הנעלם היחיד הוא TBT_B:

TB=R⋅4.226=870⋅4.226≈611.9 NT_B=\frac{R\cdot4.22}{6}=\frac{870\cdot4.22}{6}\approx611.9\,\text{N}

2. ממשוואה (2):

TA=R−TB=870−611.9≈258.1 NT_A=R-T_B=870-611.9\approx258.1\,\text{N}

בדיקה בלי עיגול ביניים. עם המשקלים בנפרד: TB=350⋅2.5+320⋅10−200⋅26=36756=612.5 NT_B=\frac{350\cdot2.5+320\cdot10-200\cdot2}{6}=\frac{3675}{6}=612.5\,\text{N} ו-TA=870−612.5=257.5 NT_A=870-612.5=257.5\,\text{N}. ההפרש מהתוצאה הקודמת (פחות מ-1 ניוטון) נובע רק מעיגול xOx_O ל-6.22.

שני הכוחות חיוביים, כלומר שני הכבלים מתוחים, כמו שהנחנו. הכבל BB נושא יותר, כי השקול קרוב יותר אליו.

תשובה: TB≈612 NT_B\approx612\,\text{N} ו-TA≈258 NT_A\approx258\,\text{N}.

שאלה 3 · מרכז כובד של צורה מורכבת עם חור

המידות באיור נתונות במילימטרים.

חשבו את הקואורדינטות של מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור לשאלה 3, של הצורה המורכבת בעלת העובי האחיד המוצגת באיור לשאלה.

יש לסמן את הנקודה בתרשים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

XC≈22.82 mmX_C\approx22.82\,\text{mm}, YC≈55.4 mmY_C\approx55.4\,\text{mm}

נתון: צורה שטוחה בעובי אחיד. לכן מרכז הכובד שלה הוא מרכז הכובד של השטח (המרכז הגיאומטרי), ומחשבים אותו לפי השטחים.

מבוקש: XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים שבאיור (הראשית בפינה 00).

הנוסחה (מהנוסחאון):

XC=∑Ai⋅xi∑Ai,YC=∑Ai⋅yi∑AiX_C=\frac{\sum A_i\cdot x_i}{\sum A_i},\qquad Y_C=\frac{\sum A_i\cdot y_i}{\sum A_i}

כאן AiA_i הוא השטח של כל חלק, ו-xix_i, yiy_i הן הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו. לחור נותנים שטח שלילי.

קריאת המידות. הניצב האנכי של המשולש לאורך ציר yy: 30+3030+30 עד תחתית המלבן, ועוד גובה המלבן. גובה המלבן שווה לקוטר חצי העיגול שצמוד אליו, 2⋅30=602\cdot30=60. לכן גובה המשולש 120 mm120\,\text{mm}. הניצב האופקי: 30+90=120 mm30+90=120\,\text{mm}.

חלוקה לחלקים:

1. משולש ישר זווית 120×120120\times120. מרכז הכובד של משולש נמצא בשליש מהניצבים, מצד הזווית הישרה: x1=1203=40x_1=\frac{120}{3}=40, y1=1203=40y_1=\frac{120}{3}=40.

A1=120⋅1202=7200 mm2A_1=\frac{120\cdot120}{2}=7200\,\text{mm}^2

2. חור עגול בקוטר 32, מרכזו ב-(30,30)(30,30) (מוחסר).

A2=−π⋅3224=−804.25 mm2A_2=-\frac{\pi\cdot32^2}{4}=-804.25\,\text{mm}^2

3. מלבן 20×6020\times60 משמאל לציר yy, בין y=60y=60 ל-y=120y=120. מרכזו: x3=−202=−10x_3=-\frac{20}{2}=-10, y3=60+602=90y_3=60+\frac{60}{2}=90.

A3=20⋅60=1200 mm2A_3=20\cdot60=1200\,\text{mm}^2

4. חצי עיגול ברדיוס 30, שהקוטר שלו הוא הצלע השמאלית של המלבן (x=−20x=-20). מרכז הכובד של חצי עיגול נמצא במרחק 4R3π\frac{4R}{3\pi} מהקוטר:

4⋅303π=12.73 mm\frac{4\cdot30}{3\pi}=12.73\,\text{mm}, ולכן x4=−(20+12.73)=−32.73x_4=-(20+12.73)=-32.73, y4=90y_4=90.

A4=π⋅3022=1413.72 mm2A_4=\frac{\pi\cdot30^2}{2}=1413.72\,\text{mm}^2

טבלת חישוב:

חלקAi [mm2]A_i\ [\text{mm}^2]xi [mm]x_i\ [\text{mm}]yi [mm]y_i\ [\text{mm}]Aixi [mm3]A_i x_i\ [\text{mm}^3]Aiyi [mm3]A_i y_i\ [\text{mm}^3]
1 משולש7200720040404040288,000288{,}000288,000288{,}000
2 חור−804.25-804.2530303030−24,127.5-24{,}127.5−24,127.5-24{,}127.5
3 מלבן12001200−10-109090−12,000-12{,}000108,000108{,}000
4 חצי עיגול1413.721413.72−32.73-32.739090−46,271.1-46{,}271.1127,234.8127{,}234.8
סכום9009.479009.47205,601.4205{,}601.4499,107.3499{,}107.3

הצבה:

XC=205,601.49009.47≈22.82 mmX_C=\frac{205{,}601.4}{9009.47}\approx22.82\,\text{mm}

YC=499,107.39009.47≈55.4 mmY_C=\frac{499{,}107.3}{9009.47}\approx55.4\,\text{mm}

בדיקת היגיון. רוב השטח במשולש, שמרכזו ב-(40,40)(40,40). החלקים שמשמאל לציר yy מושכים את XCX_C שמאלה ולמעלה, והחור (שמרכזו ב-(30,30)(30,30)) מוריד שטח מלמטה ומשמאל, ולכן מעלה מעט את YCY_C. התוצאה (22.82, 55.4)(22.82,\ 55.4) מתאימה.

סימון בתרשים: מסמנים את הנקודה CC במרחק 22.82 mm22.82\,\text{mm} מימין לציר yy ובגובה 55.4 mm55.4\,\text{mm} מעל ציר xx, עם קווי עזר אל שני הצירים. הנקודה נמצאת בתוך הצורה, מעל החור ומשמאל למרכזו.

תשובה: XC≈22.82 mmX_C\approx22.82\,\text{mm}, YC≈55.4 mmY_C\approx55.4\,\text{mm}.

שאלה 4 · זריקת כדור אל גדר: משופעת ואופקית

באיור לשאלה מספר 4 מתואר ילד זורק כדור מגובה 1.2 מטר במהירות התחלתית של 15 msec15\,\frac{\text{m}}{\text{sec}} בכיוון של גדר הנמצאת במרחק של חמישה מטרים ממנו. גובה הגדר הוא שלושה מטרים.

חשבו:

א.

אם הילד זורק את הכדור בזווית 20∘20^\circ מעל האופק, תוך כמה זמן הכדור יגיע לגדר?

האם הכדור יהיה בעלייה או בירידה בעת הגעתו לגדר?

(8 נקודות)
ב.

האם הכדור יפגע בגדר או יחלוף מעליה?

(8 נקודות)
ג.

אם הילד יזרוק את הכדור אופקית, במהירות ההתחלתית הנתונה, האם הכדור יגיע לגדר?

אם כן, באיזה גובה מעל הקרקע הוא יפגע בגדר?

אם לא, באיזה מרחק מהגדר הכדור יפגע בקרקע?

(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

t≈0.355 st\approx0.355\,\text{s}; ברגע ההגעה vy≈+1.65 ms>0v_y\approx+1.65\,\frac{\text{m}}{\text{s}}>0, ולכן הכדור עדיין בעלייה.

נתון: v0=15 msv_0=15\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, α=20∘\alpha=20^\circ, נקודת הזריקה בגובה 1.2 m1.2\,\text{m}, הגדר במרחק אופקי X=5 mX=5\,\text{m}. מזניחים את התנגדות האוויר, g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

מבוקש: הזמן עד הגדר, וכיוון התנועה האנכית באותו רגע.

מפרקים את התנועה לשני כיוונים: בכיוון האופקי אין תאוצה (מהירות קבועה), ובכיוון האנכי יש תאוצה gg כלפי מטה.

1. הזמן עד הגדר, מהתנועה האופקית:

X=v0cos⁡α⋅t ⇒ t=Xv0cos⁡α=515⋅cos⁡20∘=514.095≈0.355 sX=v_0\cos\alpha\cdot t\ \Rightarrow\ t=\frac{X}{v_0\cos\alpha}=\frac{5}{15\cdot\cos20^\circ}=\frac{5}{14.095}\approx0.355\,\text{s}

2. המהירות האנכית באותו רגע (למעלה חיובי):

vy=v0sin⁡α−g⋅t=15⋅sin⁡20∘−9.81⋅0.355=5.130−3.480≈1.65 msv_y=v_0\sin\alpha-g\cdot t=15\cdot\sin20^\circ-9.81\cdot0.355=5.130-3.480\approx1.65\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

3. vyv_y חיובית, כלומר הכדור עדיין נע כלפי מעלה. בדיקה נוספת: הכדור מגיע לשיא בזמן ttop=v0sin⁡αg=5.1309.81≈0.523 st_{top}=\frac{v_0\sin\alpha}{g}=\frac{5.130}{9.81}\approx0.523\,\text{s}, מאוחר יותר מ-0.355 s0.355\,\text{s}.

תשובה: הכדור מגיע לגדר אחרי כ-0.355 s0.355\,\text{s}, והוא עדיין בעלייה.

סעיף ב

תשובה:

הכדור יפגע בגדר: הוא מגיע אליה בגובה H≈2.4 mH\approx2.4\,\text{m} מעל הקרקע, נמוך מ-3 m3\,\text{m}.

מחשבים את הגובה של הכדור ברגע שהוא מגיע לגדר, ומשווים לגובה הגדר.

1. העלייה האנכית מנקודת הזריקה עד הרגע t=0.355 st=0.355\,\text{s}:

Y=v0sin⁡α⋅t−g⋅t22=15⋅sin⁡20∘⋅0.355−9.81⋅0.35522=1.820−0.617≈1.2 mY=v_0\sin\alpha\cdot t-\frac{g\cdot t^2}{2}=15\cdot\sin20^\circ\cdot0.355-\frac{9.81\cdot0.355^2}{2}=1.820-0.617\approx1.2\,\text{m}

2. הגובה מעל הקרקע: גובה הזריקה ועוד העלייה.

H=1.2+1.2=2.4 mH=1.2+1.2=2.4\,\text{m}

3. 2.4 m<3 m2.4\,\text{m}<3\,\text{m}, ולכן הכדור פוגע בגדר, כ-0.6 m0.6\,\text{m} מתחת לקצה העליון שלה.

תשובה: הכדור יפגע בגדר, בגובה של כ-2.4 m2.4\,\text{m}.

סעיף ג

תשובה:

כן, הכדור מגיע לגדר (הוא יורד רק כ-0.55 m0.55\,\text{m} מתוך 1.2 m1.2\,\text{m}) ופוגע בה בגובה H≈0.66 mH\approx0.66\,\text{m} מעל הקרקע.

בזריקה אופקית המהירות ההתחלתית כולה אופקית, vx=15 msv_x=15\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, והמהירות האנכית ההתחלתית אפס. בודקים כמה הכדור יורד עד שהוא עובר 5 m5\,\text{m} אופקית: אם הירידה קטנה מגובה הזריקה, הוא מגיע לגדר.

1. הזמן עד הגדר:

t=Xv0=515≈0.333 st=\frac{X}{v_0}=\frac{5}{15}\approx0.333\,\text{s}

2. הירידה האנכית בזמן הזה (נפילה חופשית מהתחלה מאפס):

Y=g⋅t22=9.81⋅0.33322≈0.545 mY=\frac{g\cdot t^2}{2}=\frac{9.81\cdot0.333^2}{2}\approx0.545\,\text{m}

3. 0.545 m<1.2 m0.545\,\text{m}<1.2\,\text{m}, ולכן הכדור עדיין באוויר כשהוא מגיע למרחק 5 m5\,\text{m}: הוא מגיע לגדר.

4. גובה הפגיעה מעל הקרקע:

H=1.2−0.545≈0.66 mH=1.2-0.545\approx0.66\,\text{m}

(אם מעגלים את הזמן ל-0.33 s0.33\,\text{s} לפני ההצבה, מתקבלת ירידה של 0.53 m0.53\,\text{m} וגובה 0.67 m0.67\,\text{m}. ההבדל נובע רק מהעיגול.)

תשובה: הכדור מגיע לגדר ופוגע בה בגובה של כ-0.66 m0.66\,\text{m} מעל הקרקע.

שאלה 5 · השלמת היטל צד לגוף עם צלע ואוזניים

נתון: באיור לשאלה 5 מתוארים 2 היטלים של גוף מרחבי.

דרוש:

לסרטט במחברת הבחינה בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט:

א.

העתיקו את שני ההיטלים הנתונים.

(10 נקודות)
ב.

בנו היטל צד (יש לשמור על הקשר בין ההיטלים).

(10 נקודות)
ג.

תנו מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות. יש לתת מידות גובה ורוחב כללים בהיטל צד.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

מעתיקים בקנה מידה 1:1 את היטל הפנים (למעלה) ואת היטל העל (מתחתיו, באותו רוחב ובקווי קשר אנכיים), כולל הקווים המוסתרים וקווי הציר.

קודם מבינים את הגוף מתוך שני ההיטלים, כי ההבנה הזאת דרושה גם להיטל הצד בסעיף ב. מסמנים: אורך (שמאל-ימין) 7070, גובה 5050, עומק 5050.

הגוף, חלק אחרי חלק:

1. פלטת בסיס: אורך 6060 (מקצה שמאל עד הקיר), גובה 1010, לכל העומק 5050.

2. קיר אנכי: עובי 1010, בקצה הימני של הבסיס, לכל הגובה 5050 ולכל העומק.

3. שתי אוזניים בראש הקיר: בולטות 1010 ימינה מהקיר, בגובה 1010 (מגובה 40 עד 50). בהיטל העל רואים שבאמצע יש מגרעת ברוחב 3030 ובעומק 1010, ולכן נשארות שתי אוזניים, כל אחת 10×10×1010\times10\times10, בשני קצות העומק. בהיטל הפנים האוזן הקדמית מסתירה את דופן המגרעת, ולכן יש בו קו מקווקו אנכי בגובה 40 עד 50; בהיטל העל הקיר שמתחת לאוזניים מוסתר, ולכן קווים מקווקווים באזור האוזניים.

4. צלע משולשת: בעובי 1010, באמצע העומק (היטל העל: מלבן ברוחב 1010 על קו הציר). בהיטל הפנים היא משולש: יוצאת מהבסיס במרחק 2020 מהקצה השמאלי ומגיעה לקיר 55 מתחת לראשו (בגובה 45).

5. שיפוע בקצה הבסיס: בקצה השמאלי של הבסיס, באמצע העומק ברוחב 3030, הורד משולש 10×1010\times10 בזווית 45∘45^\circ. בהיטל העל רואים את המשטח המשופע כמלבן 10×3010\times30. בהיטל הפנים החלק הקדמי של הבסיס (שלא נחתך) מסתיר אותו, ולכן האלכסון שם מקווקו.

העתקת ההיטלים:

1. משרטטים את היטל הפנים: קו אופקי של הבסיס, הקיר, האוזן, האלכסון של הצלע, והאלכסון המקווקו בבסיס.

2. מתחתיו משרטטים את היטל העל, בקווי קשר אנכיים מהיטל הפנים (אותו אורך 7070, כל קו אנכי בהיטל הפנים ממשיך לאותו מקום בהיטל העל).

3. קווים נראים בקו עבה רציף, קווים מוסתרים בקו מקווקו דק, וקו הציר בקו נקודה.

תשובה: שני ההיטלים מועתקים 1:1 עם קווי קשר אנכיים ביניהם.

סעיף ב

תשובה:

היטל צד שמאל, מימין להיטל הפנים: ריבוע 50×5050\times50; קו אופקי בגובה 10 (ראש הבסיס) ובתוכו שני קווים אנכיים במרחק 10 מכל צד (גבולות השיפוע); מלבן הצלע ברוחב 10 באמצע, מגובה 10 עד 45; ובפינות העליונות שני קווים מקווקווים בצורת ר' (האוזניים שמאחורי הקיר).

מיקום ושיטה. בשיטת ההיטל האירופית (היטל העל מתחת להיטל הפנים), היטל צד שמאל, כלומר המבט מצד שמאל של הגוף, משורטט מימין להיטל הפנים. הגבהים עוברים מהיטל הפנים בקווי קשר אופקיים, והעומקים עוברים מהיטל העל דרך קו עזר בזווית 45∘45^\circ.

בניית ההיטל, שלב אחרי שלב (רוחב ההיטל = עומק הגוף, גובהו = גובה הגוף):

1. מתאר: ריבוע 50×5050\times50. מצד שמאל רואים את הדופן השמאלית של הקיר, שתופסת את כל הגובה ואת כל העומק.

2. ראש הבסיס: קו אופקי רציף בגובה 1010 לכל הרוחב.

3. השיפוע בקצה הבסיס: בין הגובה 0 ל-10 רואים מצד שמאל את המשטח המשופע באמצע העומק. משרטטים שני קווים אנכיים רציפים, במרחק 1010 מכל צד (ברוחב 3030 באמצע), מ-0 עד 10.

4. הצלע: מלבן רציף ברוחב 1010 על קו הציר (במרחק 2020 מכל צד), מגובה 1010 עד 4545. הצלע נראית מצד שמאל, כי המשטח המשופע שלה פונה שמאלה ולמעלה.

5. האוזניים: הן מימין לקיר, כלומר מאחוריו במבט משמאל, ולכן מוסתרות. בכל פינה עליונה משרטטים בקו מקווקו את הקו התחתון של האוזן (בגובה 4040, ברוחב 1010 מהשפה) ואת דופן המגרעת (קו אנכי במרחק 1010 מהשפה, מגובה 40 עד 50). מתקבלות שתי צורות ר' מקווקוות.

6. קו ציר: קו נקודה אנכי באמצע הרוחב.

בדיקה מול ההיטלים האחרים: כל גובה בהיטל הצד (10, 40, 45, 50) נמצא על קו קשר אופקי מהיטל הפנים, וכל רוחב (10, 20, 30, 40) עובר מהיטל העל דרך קו ה-45∘45^\circ.

תשובה: היטל צד שמאל 50×5050\times50 מימין להיטל הפנים, עם קו הבסיס, גבולות השיפוע, מלבן הצלע והאוזניים המקווקוות, כמו בשרטוט שלמטה.

סעיף ג

תשובה:

בהיטל הצד: רוחב כללי 5050 וגובה כללי 5050 (ואפשר גם עובי הצלע 1010). בהיטל הפנים: 2020, 1010 (האוזן), 55, 1010 (הבסיס). בהיטל העל: 7070, 2020, 1010, 3030 (פעמיים), 1010.

כללי התקן שמיישמים:

1. כל מידה מופיעה פעם אחת בלבד, בהיטל שבו הפרט נראה הכי טוב.

2. המידות מחוץ לגוף, על קווי עזר, עם חצים בקצוות ומספר מעל קו המידה. מספר על קו אנכי נכתב כך שקוראים אותו מימין.

3. לא נותנים מידה לקו מוסתר.

4. מידות קטנות קרובות לגוף, ומידות כלליות מחוץ להן.

חלוקת המידות:

•היטל הפנים: רוחב האוזן והקיר יחד 2020, גובה האוזן 1010, המרחק 55 מראש הקיר לקצה הצלע, ועובי הבסיס 1010.

•היטל העל: האורך הכללי 7070; המרחק 2020 מקצה שמאל לתחילת הצלע; רוחב השיפוע 1010; הרוחב 3030 של השיפוע; הרוחב 3030 של המגרעת בין האוזניים; ועומק המגרעת 1010.

•היטל הצד (כנדרש): הרוחב הכללי 5050 (מעל ההיטל) והגובה הכללי 5050 (מימין לו). כאן נוח לתת גם את עובי הצלע 1010, כי רואים בו את הצלע ברוחבה.

שימו לב: הגובה הכללי 5050 והרוחב הכללי 5050 מופיעים בשאלון בהיטל הפנים ובהיטל העל. לפי הדרישה הם עוברים להיטל הצד, ולכן לא חוזרים עליהם בהיטלים האחרים.

תשובה: בהיטל הצד 5050 רוחב ו-5050 גובה; שאר המידות כמפורט, כל אחת פעם אחת (ראו השרטוט בסעיף ב).

שאלה 6 · חתכים ודרישות ייצור לגוף גלילי

נתון: באיור לשאלה 6 מתואר גוף גלילי מסורטט בהיטל פנים.

דרוש:

לסרטט במחברת הבחינה בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט:

א.

חתך ישר בהיטל פנים של הגוף.

(8 נקודות)
ב.

חתך בהיטל צד דרך הקדח ϕ5\phi5.

(7 נקודות)
ג.

יש לתת מידות בשני החתכים, לפי דרישות התקן למתן מידות.

(5 נקודות)
ד.

יש להוסיף לסרטוט, במקומות המתאימים, את דרישות הייצור הבאות:

סיבולת כללית: ±0.2\pm0.2

סיבולת קטרים חיצוניים: −0.3-0.3

סיבולת קטרים פנימיים: +0.2+0.2

טיב שטח כללי: N7

טיב שטח קטרים פנימיים: N6

מידות כלליות: ___________

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

חתך מלא במישור הציר: שני שטחים מקווקווים (מעל ומתחת לקדח ϕ10\phi10) בקו קיווקו של 45∘45^\circ; הקדח ϕ10\phi10 כרצועה לבנה לכל האורך עם קווים רציפים; הקדח ϕ5\phi5 מופיע כעיגול נראה בתוך הרצועה, 2020 מהקצה הימני; פזה 5×45∘5\times45^\circ במעבר מ-ϕ30\phi30 ל-ϕ40\phi40; ומישור החתך AA-AA מסומן דרך הקדח ϕ5\phi5.

הגוף: גליל מדורג באורך כולל 7070: חלק בקוטר ϕ30\phi30 באורך 3030, וחלק בקוטר ϕ40\phi40 באורך 4040, עם פזה 5×45∘5\times45^\circ במעבר ביניהם (הפזה מורידה בדיוק את ההפרש ברדיוס, 40−302=5\frac{40-30}{2}=5). לאורך הציר קדח עובר ϕ10\phi10 (הקווים המקווקווים), ובחלק העבה קדח רוחבי ϕ5\phi5 במרחק 2020 מהקצה הימני, שציר שלו ניצב למישור השרטוט.

מה זה חתך ישר בהיטל פנים. חותכים את הגוף במישור שעובר דרך הציר ומקביל למישור השרטוט, מסירים את החצי הקדמי, ומשרטטים את מה שנשאר.

שלבי השרטוט:

1. משרטטים את המתאר החיצוני: ϕ30\phi30 באורך 3030, הפזה, ו-ϕ40\phi40 עד הקצה. כל הקווים רציפים עבים.

2. הקדח ϕ10\phi10: במקום הקווים המקווקווים משרטטים שני קווים רציפים לכל האורך. בתוך הקדח אין חומר, ולכן הרצועה הזאת נשארת לבנה.

3. קיווקו: השטחים שבהם המישור חותך חומר, מעל ומתחת לקדח, מקווקווים בקווים דקים מקבילים בזווית 45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח בשני השטחים (זה אותו חלק).

4. הקדח ϕ5\phi5: הוא ניצב למישור החתך ועובר דרך הציר. כל החתך שלו נמצא בתוך רצועת הקדח ϕ10\phi10 (כי 5<105<10), ולכן רואים אותו כעיגול רציף בקוטר 55 על הציר, 2020 מהקצה הימני. זה הפתח שלו בדופן האחורית.

5. קו ציר בקו נקודה, ושני קווי ציר קצרים לעיגול ϕ5\phi5.

6. מסמנים את מישור החתך של סעיף ב: קו חתך קצר עבה מעל ומתחת לגוף, דרך מרכז הקדח ϕ5\phi5, עם חצים לכיוון המבט והאותיות AA-AA.

תשובה: חתך מלא במישור הציר כמתואר, כמו בשרטוט שלמטה (המידות שבו שייכות לסעיף ג).

סעיף ב

תשובה:

חתך AA-AA: עיגול ϕ40\phi40 מקווקו, ובמרכזו עיגול ריק ϕ10\phi10; דרכו עוברת רצועה ריקה ברוחב 55 לכל הקוטר (הקדח ϕ5\phi5, שעובר את שתי הדפנות), עם קו ציר.

מישור החתך ניצב לציר הגוף ועובר דרך מרכז הקדח ϕ5\phi5, 20 mm20\,\text{mm} מהקצה הימני. מסתכלים בכיוון החצים של AA-AA (מהסעיף הקודם).

מה רואים במישור:

1. המתאר: עיגול בקוטר 4040 (שם החלק העבה).

2. במרכז: עיגול ריק בקוטר 1010, הקדח הצירי.

3. הקדח הרוחבי ϕ5\phi5: בהיטל הפנים ראינו אותו כעיגול, כלומר הציר שלו ניצב למישור השרטוט. בהיטל הצד הציר שלו נראה כקו אופקי. הקדח עובר את שתי הדפנות של הצינור, מצד לצד, ולכן משרטטים רצועה ריקה ברוחב 55 מהשפה השמאלית של העיגול ϕ40\phi40 עד השפה הימנית, דרך הקדח ϕ10\phi10.

4. קיווקו בזווית 45∘45^\circ בשני השטחים שנשארו (מעל הרצועה ומתחתיה), באותו כיוון ומרווח כמו בחתך של סעיף א.

5. קווי ציר: קו נקודה אופקי לאורך הקדח ϕ5\phi5 וקו אנכי, שמצטלבים במרכז.

6. מעל ההיטל כותבים את שם החתך, AA-AA.

תשובה: עיגול ϕ40\phi40 מקווקו עם קדח מרכזי ϕ10\phi10 ורצועה ריקה ברוחב 55 שחוצה את כל הקוטר, כמו בשרטוט שלמטה.

סעיף ג

תשובה:

בחתך הפנים: ϕ30\phi30, ϕ40\phi40, ϕ10\phi10, אורכים 3030 ו-4040, אורך כולל 7070 (כמידת ייחוס), מיקום הקדח 2020 מהקצה הימני, ופזה 5×45∘5\times45^\circ. בחתך הצד: ϕ5\phi5.

כללים: כל מידה פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה במידותיו האמיתיות; קוטר מסמנים ב-ϕ\phi; לא נותנים מידה לקו מוסתר (ובחתך אין קווים מוסתרים, ולכן מידות הקדחים ניתנות בחתך).

חתך הפנים (סעיף א):

1. קטרים: ϕ30\phi30 ו-ϕ40\phi40 (חיצוניים), ϕ10\phi10 (הקדח הצירי, נמדד בין שני הקווים הרציפים).

2. אורכים בשרשרת: 3030 לחלק הדק ו-4040 לחלק העבה, ומתחתם האורך הכולל 7070. שרשרת מלאה עם סכום יוצרת מידה כפולה, ולכן את 7070 כותבים כמידת ייחוס (בסוגריים או עם REF).

3. מיקום הקדח הרוחבי: 2020 מהקצה הימני עד ציר הקדח ϕ5\phi5.

4. הפזה: 5×45∘5\times45^\circ.

חתך הצד (סעיף ב): הקוטר ϕ5\phi5 של הקדח הרוחבי. כאן רואים את הקדח לאורכו, והרוחב שלו הוא הקוטר.

תשובה: המידות כמפורט, כמו בשרטוטים של סעיפים א ו-ב.

סעיף ד

תשובה:

ליד ϕ40\phi40 ו-ϕ30\phi30: סטייה עליונה 00 ותחתונה −0.3-0.3. ליד ϕ10\phi10 ו-ϕ5\phi5: עליונה +0.2+0.2 ותחתונה 00, וסימן טיב שטח N6 על כל קדח. ליד השרטוט: "סבולת כללית ±0.2\pm0.2", "טיב שטח N7 (N6)", ו"מידות כלליות (מידות גלם): ϕ40×70\phi40\times70".

סיבולות על המידות עצמן:

1. קטרים חיצוניים (ϕ40\phi40, ϕ30\phi30): הסיבולת −0.3-0.3 פירושה שהקוטר יכול רק לקטון. כותבים ליד המידה שתי סטיות, עליונה 00 ותחתונה −0.3-0.3: למשל ϕ40−0.3 0\phi40^{\ 0}_{-0.3}, כלומר הקוטר בין 39.739.7 ל-40.040.0. כך גם ל-ϕ30\phi30.

2. קטרים פנימיים (ϕ10\phi10, ϕ5\phi5): הסיבולת +0.2+0.2 פירושה שהקדח יכול רק לגדול: ϕ10 0+0.2\phi10^{+0.2}_{\ 0} ו-ϕ5 0+0.2\phi5^{+0.2}_{\ 0}.

3. סיבולת כללית ±0.2\pm0.2: חלה על כל שאר המידות (אורכים, מיקום הקדח), ולכן לא כותבים אותה ליד כל מידה אלא פעם אחת, בהערה ליד השרטוט או בטבלת השרטוט.

טיב שטח:

4. קטרים פנימיים N6: משרטטים את סמל טיב השטח (משולש עם הכיתוב N6) על קו עזר של הקדח ϕ10\phi10 בחתך הפנים ושל הקדח ϕ5\phi5 בחתך הצד, כך שהקודקוד נוגע במשטח.

5. טיב שטח כללי N7: כותבים פעם אחת ליד השרטוט, בצורה N7 (N6)N7\ (N6): הסמל N7 חל על כל המשטחים, והסמל N6 בסוגריים אומר שיש משטחים עם דרישה אחרת, והם מסומנים על השרטוט.

מידות כלליות:

6. מידות הגלם שמהן מייצרים את החלק: הקוטר הגדול והאורך הכולל, ϕ40×70\phi40\times70. משלימים בשורה הריקה: "מידות כלליות: ϕ40×70\phi40\times70".

תשובה: ϕ40\phi40 ו-ϕ30\phi30 עם −0.3 0^{\ 0}_{-0.3}; ϕ10\phi10 ו-ϕ5\phi5 עם  0+0.2^{+0.2}_{\ 0} ו-N6; בהערות: סיבולת כללית ±0.2\pm0.2, טיב שטח N7 (N6)N7\ (N6), מידות כלליות ϕ40×70\phi40\times70.

שאלה 7 · עקומות מתיחה של פלדות 41xx אחרי חיסום

שלוש פלדות (מסומנות לפי תקן SAE) עוברות טיפול תרמי של חיסום ולאחר מכן הרפיה בטמפרטורה של 150∘C150^\circ\text{C} במשך שעה אחת. הפלדות נבדקות במכונת מתיחה לאחר הטיפול התרמי:

דיאגרמות המתיחה של כל אחת מהפלדות מוצגות באיור לשאלה 7.

השתמשו בדיאגרמות וענו על השאלות הבאות:

א.

מהי הפלדה בעלת החוזק הגבוה ביותר? נמקו את תשובתכם.

(5 נקודות)
ב.

מדוע הפלדה שבחרתם בסעיף א' היא בעלת חוזק הגבוה יותר מאשר שתי הפלדות האחרות?

(5 נקודות)
ג.

האם מודול האלסטיות של הפלדות הללו זהה או שונה? נמקו את תשובתכם.

(5 נקודות)
ד.

מעלים את טמפרטורת ההרפיה ל-500∘C500^\circ\text{C} (זמן ההרפיה לא ישתנה),

האם צורת הדיאגרמות תשתנה?

אם כן, הסבירו את השינוי, אם לא, הסבירו את הסיבה לכך.

(5 נקודות)
ה.

מאריכים את זמן ההרפיה לשלוש שעות (טמפרטורת ההרפיה תישאר 150∘150^\circ)

האם צורת הדיאגרמות תשתנה? אם כן, מהו השינוי? אם לא תשתנה, נמקו.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

SAE 4150: המאמץ המרבי שלה (חוזק המתיחה, כ-2,270 MPa2{,}270\,\text{MPa}) הגבוה מבין השלוש.

חוזק המתיחה σUTS\sigma_{UTS} הוא המאמץ הגבוה ביותר שהחומר מחזיק בבדיקת מתיחה, כלומר נקודת השיא של העקומה.

קוראים את השיא של כל עקומה בגרף:

•SAE 4150: כ-2,270 MPa2{,}270\,\text{MPa}

•SAE 4140: כ-2,000 MPa2{,}000\,\text{MPa}

•SAE 4130: כ-1,650 MPa1{,}650\,\text{MPa}

השיא של עקומת 4150 הגבוה ביותר. גם מאמץ הכניעה שלה (המקום שבו העקומה עוזבת את הקו הישר) הגבוה ביותר.

תשובה: SAE 4150, כי חוזק המתיחה שלה, כ-2,270 MPa2{,}270\,\text{MPa}, הגבוה מבין השלוש.

סעיף ב

תשובה:

כי יש בה הכי הרבה פחמן: 0.50% ב-4150, לעומת 0.40% ב-4140 ו-0.30% ב-4130. אחרי חיסום והרפיה נמוכה המבנה הוא מרטנזיט מורפה, וככל שיש בו יותר פחמן הוא קשה וחזק יותר.

1. מה אומר המספר. בסימון SAE, שתי הספרות האחרונות הן אחוז הפחמן במאיות האחוז. שלוש הפלדות מאותה משפחה, 41xx (פלדות סגסוגת עם כרום ומוליבדן), וההבדל ביניהן הוא רק בפחמן:

- 4130: 0.30%0.30\% פחמן

- 4140: 0.40%0.40\% פחמן

- 4150: 0.50%0.50\% פחמן

2. מה עשה הטיפול. בחיסום מקררים מהר מאוסטניט, והפחמן נלכד בתוך סריג הברזל: נוצר מרטנזיט, מבנה קשה ומעוות. ההרפיה ב-150∘C150^\circ\text{C} נמוכה, ולכן היא רק מפחיתה מאמצים פנימיים ומשאירה מרטנזיט מורפה, כמעט באותה קשיות.

3. למה הפחמן קובע. הקשיות והחוזק של המרטנזיט תלויים בעיקר בכמות הפחמן שנלכדה בו: יותר פחמן מעוות יותר את הסריג ומקשה יותר על תנועת נקעים. לכן באותו טיפול תרמי בדיוק, הפלדה עם הכי הרבה פחמן היא החזקה ביותר, אבל גם הכי פחות משיכה (העקומה שלה נגמרת במעוות הקטן ביותר).

תשובה: ל-4150 יש הכי הרבה פחמן (0.5%), ולכן המרטנזיט שנוצר בה בחיסום קשה וחזק יותר משל 4140 (0.4%) ו-4130 (0.3%).

סעיף ג

תשובה:

זהה: בתחום האלסטי שלוש העקומות הן אותו קו ישר, עם אותו שיפוע, והשיפוע הזה הוא מודול האלסטיות (כ-200 GPa200\,\text{GPa}).

1. מהגרף. מודול האלסטיות הוא השיפוע של הקטע הישר בתחילת העקומה: E=σεE=\frac{\sigma}{\varepsilon}. בגרף שלוש העקומות יוצאות מהראשית על אותו קו ישר, עד כ-1,200 MPa1{,}200\,\text{MPa}, ורק משם נפרדות. אותו קו פירושו אותו שיפוע, כלומר אותו מודול.

2. הערכת הגודל. הקו מגיע ל-1,200 MPa1{,}200\,\text{MPa} בערך במעוות 0.0060.006:

E≈12000.006=200,000 MPa=200 GPaE\approx\frac{1200}{0.006}=200{,}000\,\text{MPa}=200\,\text{GPa}

זה הערך המוכר של פלדה.

3. למה. מודול האלסטיות מבטא את הקשיחות של הקשרים בין אטומי הברזל, כלומר כמה מאמץ צריך כדי לקבל מעוות אלסטי מסוים. שינוי קטן באחוזי הפחמן ובסגסוגת, וגם טיפול תרמי, משנים מאוד את החוזק ואת הקשיות, אבל כמעט לא את המודול.

תשובה: מודול האלסטיות זהה, כ-200 GPa200\,\text{GPa}, כי בתחום האלסטי לכל העקומות אותו שיפוע.

סעיף ד

תשובה:

כן. החוזק והקשיות יירדו והמשיכות תעלה: העקומות יהיו נמוכות יותר (חוזק מתיחה וכניעה נמוכים יותר) ורחבות יותר (התארכות גדולה יותר לפני השבר). הקטע האלסטי (השיפוע) לא ישתנה.

1. מה קורה בהרפיה. בהרפיה מחממים את המרטנזיט מתחת לטמפרטורת הטרנספורמציה. הפחמן הכלוא יוצא מהסריג ושוקע כקרבידים זעירים, והסריג חוזר להיות פחות מעוות.

2. השפעת הטמפרטורה. ב-150∘C150^\circ\text{C} התהליך כמעט לא מתחיל, ורק המאמצים הפנימיים יורדים. ב-500∘C500^\circ\text{C} הדיפוזיה מהירה בהרבה: המרטנזיט מתפרק למבנה של פריט עם קרבידים (מרטנזיט מורפה בטמפרטורה גבוהה). המבנה פחות קשה ופחות חזק, אבל משיך וקשוח הרבה יותר.

3. ההשפעה על הדיאגרמות:

•נמוכות יותר: חוזק המתיחה ומאמץ הכניעה יירדו.

•רחבות יותר: ההתארכות עד השבר תגדל.

•הקטע הישר בהתחלה נשאר באותו שיפוע, כי מודול האלסטיות לא משתנה (סעיף ג), אבל הוא נגמר במאמץ נמוך יותר.

תשובה: כן, הדיאגרמות ישתנו: יהיו נמוכות יותר (חוזק יורד) ורחבות יותר (התארכות עולה).

סעיף ה

תשובה:

כן, באותו כיוון: הדיאגרמות יהיו מעט נמוכות יותר (חוזק וקשיות יורדים) ומעט רחבות יותר (התארכות עולה). השינוי קטן בהרבה מאשר בהעלאת הטמפרטורה ל-500∘C500^\circ\text{C}.

1. זמן וטמפרטורה פועלים באותו כיוון. ההרפיה היא תהליך דיפוזיה. ככל שהפלדה נשארת יותר זמן בטמפרטורת ההרפיה, יותר פחמן יוצא מהמרטנזיט ושוקע כקרבידים, והמאמצים הפנימיים יורדים יותר.

2. התוצאה: החוזק והקשיות יורדים מעט, והמשיכות עולה מעט. העקומות יהיו מעט נמוכות יותר ומעט רחבות יותר. השיפוע האלסטי לא משתנה.

3. כמה גדול השינוי. השפעת הזמן קטנה בהרבה מהשפעת הטמפרטורה: הגדלת הזמן פי 3 בטמפרטורה נמוכה כמו 150∘C150^\circ\text{C} משנה מעט, הרבה פחות מהשינוי שבסעיף ד. לכן הדיאגרמות יזוזו רק במעט.

תשובה: כן, שינוי קטן באותו כיוון: הדיאגרמות יהיו מעט נמוכות יותר (חוזק יורד) ומעט רחבות יותר (התארכות עולה).

שאלה 8 · צמנטציה של פלדה דלת פחמן ועקומת קשיות

באיור A לשאלה 8 מוצגים מוטות העשויים מפלדה SAE 1010. המוטות עברו טיפול תרמו-כימי להקשיית השכבה החיצונית. הטיפול בוצע בכל אחד מהמוטות בנפרד.

א.

מהו הטיפול המומלץ למטרה זו? נמקו.

(2 נקודות)
ב.

הסבירו את שלבי הטיפול.

(10 נקודות)
ג.

מדוע עובי השכבה החיצונית הקשה, שונה בכל מוט, כפי שמוצג באיור A?

(5 נקודות)
ד.

איור B לשאלה 8 מציג את השתנות הקשיות באחד המוטות.

מהי קשיות המוט בעומק של 1.5 mm1.5\,\text{mm} מפני השטח של המוט?

הציגו את תשובתכם גם על גבי הגרף שבאיור B.

(5 נקודות)
ה.

לפי איור B לשאלה 8 – האם בעומק של 1.5 mm1.5\,\text{mm} המוט התחסם? הסבירו. היעזרו בנספח לשאלה 8.

הקשיות המתאימה לפלדה מחוסמת היא לפחות HRC50-55.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

צמנטציה (פחמון): בפלדה SAE 1010 יש רק כ-0.10% פחמן, מעט מדי כדי להתקשות בחיסום, ולכן קודם מעשירים את השכבה החיצונית בפחמן ורק אחר כך מחסמים.

1. הפלדה. SAE 1010 היא פלדת פחמן פשוטה (סדרה 10xx) עם כ-0.10%0.10\% פחמן: פלדה דלת פחמן.

2. למה אי אפשר רק לחסם. הקשיות של המרטנזיט תלויה בכמות הפחמן. עם 0.1%0.1\% פחמן, גם קירור מהיר מאוד לא נותן שכבה קשה.

3. הפתרון. טיפול תרמו-כימי שמכניס פחמן לשכבה החיצונית בלבד: צמנטציה (נקראת גם פחמון או קרבוריזציה). אחריה פני השטח עשירים בפחמן ואפשר להקשות אותם בחיסום, והליבה נשארת דלת פחמן, רכה וקשוחה. זה בדיוק מה שרוצים: שכבה חיצונית קשה ועמידה בשחיקה, וליבה שלא נשברת.

תשובה: צמנטציה (פחמון), כי הפלדה דלת פחמן ואי אפשר להקשות אותה בחיסום בלי להעשיר קודם את פני השטח בפחמן.

סעיף ב

תשובה:

1. צמנטציה: חימום ל-900900-930∘C930^\circ\text{C} (תחום האוסטניט) בסביבה עשירה בפחמן (אבקת פחם בקופסה אטומה, גז או מלחים) למשך כמה שעות, עד שהשכבה החיצונית מגיעה לכ-0.8%-1% פחמן. 2. חיסום: קירור מהיר; בשכבה החיצונית נוצר מרטנזיט קשה, והליבה נשארת רכה. 3. הרפיה נמוכה (150150-200∘C200^\circ\text{C}): מורידה מאמצים פנימיים כמעט בלי לאבד קשיות.

שלב 1: צמנטציה (פחמון).

•מכניסים את החלקים לסביבה עשירה בפחמן. בצמנטציה מוצקה: קופסה אטומה עם אבקת פחם. בצמנטציה בגז: תנור עם אטמוספרה של גז עשיר בפחמן (למשל גז טבעי). קיימת גם צמנטציה באמבט מלחים.

•מחממים ל-900900-930∘C930^\circ\text{C}. בטמפרטורה הזאת הפלדה כולה אוסטניטית, ולאוסטניט יש מסיסות גבוהה לפחמן.

•מחזיקים כמה שעות. אטומי פחמן חודרים בדיפוזיה מפני השטח פנימה, ובשכבה החיצונית מגיעים לכ-0.8%0.8\%-1%1\% פחמן. ככל שהזמן ארוך יותר, השכבה עמוקה יותר.

שלב 2: חיסום.

•מקררים מהר (במים או בשמן) מתחום האוסטניט.

•בשכבה החיצונית, שיש בה כ-1%1\% פחמן, נוצר מרטנזיט קשה מאוד.

•בליבה נשאר כ-0.1%0.1\% פחמן, מעט מדי למרטנזיט קשה, ולכן היא נשארת רכה וקשוחה.

שלב 3: הרפיה נמוכה.

•מחממים ל-150150-200∘C200^\circ\text{C} לזמן קצר.

•ההרפיה מורידה את המאמצים הפנימיים שנוצרו בחיסום ומקטינה את הסכנה לסדקים, כמעט בלי להוריד את הקשיות של השכבה.

התוצאה: מוט עם שכבה חיצונית קשה (מרטנזיט מורפה) וליבה רכה וקשוחה.

תשובה: צמנטציה בכ-900900-930∘C930^\circ\text{C} בסביבה עשירה בפחמן, אחריה חיסום, ובסוף הרפיה נמוכה.

סעיף ג

תשובה:

כי כל מוט שהה זמן שונה בשלב הצמנטציה. עומק חדירת הפחמן בדיפוזיה גדל עם הזמן (בערך כמו השורש של הזמן), ולכן מוט ששהה יותר זמן קיבל שכבה עבה יותר.

1. מה רואים באיור A. בחתך של כל מוט יש טבעת חיצונית (השכבה המוקשית) וליבה בגוון אחר, ועובי הטבעת שונה ממוט למוט.

2. ממה תלוי העובי. השכבה הקשה היא האזור שבו יש מספיק פחמן כדי שייווצר מרטנזיט בחיסום. הפחמן חודר בדיפוזיה, ועומק החדירה תלוי בזמן השהייה ובטמפרטורת הצמנטציה. בקירוב העומק גדל כמו השורש של הזמן: כדי להכפיל את העומק צריך זמן גדול פי 4 בערך.

3. המסקנה. הטיפול בוצע בכל מוט בנפרד. לכן כל מוט שהה זמן שונה בסביבת הפחמן (או בטמפרטורה מעט שונה), והפחמן חדר לעומק שונה.

תשובה: כל מוט שהה בשלב הצמנטציה זמן שונה; ככל שהזמן ארוך יותר הפחמן חודר עמוק יותר והשכבה הקשה עבה יותר.

סעיף ד

תשובה:

כ-640 HV640\,\text{HV} (בתחום 620620-640 HV640\,\text{HV}, לפי דיוק הקריאה).

1. על ציר המרחק מפני השטח מוצאים את 1.5 mm1.5\,\text{mm}, ומעלים ממנו קו אנכי עד העקומה.

2. מנקודת החיתוך מעבירים קו אופקי שמאלה עד ציר הקשיות.

3. הקו פוגע בציר בין 600600 ל-700700, קצת מעל 600600: בגרף שבשאלון הנקודה של 1.5 mm1.5\,\text{mm} נמצאת בערך ב-640 HV640\,\text{HV}. קריאה גסה יותר נותנת כ-620 HV620\,\text{HV}; ההבדל הוא רק דיוק הקריאה מהגרף, והוא לא משנה את המסקנה בסעיף ה.

על הגרף משרטטים את שני הקווים (אנכי מ-1.5 mm1.5\,\text{mm} ואופקי אל ציר הקשיות) ומסמנים את הערך, כמו בשרטוט שלמטה.

לשם השוואה: בפני השטח הקשיות כ-780780-800 HV800\,\text{HV}, ובליבה (מעומק של כ-3 mm3\,\text{mm}) כ-460 HV460\,\text{HV}. העומק 1.5 mm1.5\,\text{mm} נמצא באזור המעבר.

תשובה: כ-640 HV640\,\text{HV} (כ-620620-640 HV640\,\text{HV}).

סעיף ה

תשובה:

כן. לפי הנספח, 639 HV639\,\text{HV} מתאים ל-HRC 55 ו-606 HV606\,\text{HV} ל-HRC 54, ולכן כ-620620-640 HV640\,\text{HV} הם כ-HRC 54-55, לפחות הקשיות הנדרשת לפלדה מחוסמת.

כדי להשוות לסף שנתון ב-HRC, ממירים את הקשיות מסעיף ד מוויקרס לרוקוול C בטבלת ההמרה שבנספח לשאלה 8.

1. קריאה בטבלה. מחפשים בעמודה Vickers HV את הערכים שסביב הקשיות שמצאנו, וקוראים באותה שורה בעמודה Rockwell C HRC:

•השורה עם 639 HV639\,\text{HV}: HRC 55

•השורה עם 606 HV606\,\text{HV}: HRC 54

הקשיות בעומק 1.5 mm1.5\,\text{mm}, כ-620620-640 HV640\,\text{HV}, נמצאת בין שתי השורות האלה, ולכן היא כ-HRC 54-55.

2. השוואה לסף. פלדה מחוסמת (מרטנזיט) היא בקשיות של לפחות HRC 50-55. הקשיות שמצאנו, כ-HRC 54-55, עומדת בסף.

3. שימו לב לעמודה. הטבלה מתחילה בעמודת ברינל (HB). צריך לקרוא בעמודת ויקרס; בעמודת ברינל הערכים 614614 ו-626626 מתאימים ל-HRC 61-62, וזו המרה שגויה.

תשובה: כן, בעומק 1.5 mm1.5\,\text{mm} המוט התחסם: הקשיות כ-HRC 54-55, לפחות הקשיות של פלדה מחוסמת.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.