מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - קיץ 2024 מועד ב'
הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף
מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, קיץ 2024 מועד ב', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.
הנחיות הבחינה
משך הבחינה: ארבע שעות.
מבנה השאלון: בשאלון 8 שאלות פתוחות, מתוכן יש לבחור ולענות על 4 שאלות (ערך כל שאלה 25 נק'):
חלק א': מכניקה טכנית – 4 שאלות.
חלק ב': גרפיקה הנדסית – 2 שאלות.
חלק ג': תורת החומרים – 2 שאלות.
יש לבחור באופן חופשי ולענות על ארבע שאלות מבין שאלות 1-8.
סך הכול: 100 נקודות.
חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).
2. 3 ספרי לימוד.
3. קלסר אחד עם חומר לימודי.
4. ניתן להשתמש בנוסחאון (לא יסופק על ידי מה"ט).
5. כלי סרטוט.
נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.
שאלה 1 · מכל גלילי על משטח עגול: כוחות משותפי נקודה
מכל גלילי אחיד בעל מסה של 50 קילוגרם מונח על משטח עגול, חלק לחלוטין, בנקודה . המכל נתמך בנקודה על ידי מוט חסר משקל הנטוי בזווית ביחס למישור האופקי, כמוצג באיור לשאלה 1.
הזנח את החיכוך בין המכל והמוט בנקודה .

דרוש:
לבנות דיאגרמת גוף חופשי למכל הגלילי ולמערכת הכוחות משותפי נקודה .
לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.
לחשב את כוחות התגובה הפועלים על המכל הגלילי בנקודות ו-.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
על המכל פועלים שלושה כוחות, וכולם עוברים דרך המרכז : המשקל אנכית למטה; כוח המוט לאורך המוט, ימינה ולמעלה ב- מעל האופק; ותגובת המשטח לאורך הרדיוס של המשטח העגול, שמאלה ולמעלה ב- מעל האופק.
נתון: מכל גלילי אחיד, , מונח בנקודה על משטח עגול חלק. בנקודה נשען עליו הקצה של המוט , שמחובר בפרק לרצפה ב- ונטוי לאופק. אין חיכוך ב- וב-.
מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של המכל, והמערכת של הכוחות שנפגשים ב-.
מערכת הצירים. הראשית במרכז המכל , ציר אופקי ימינה וציר אנכי למעלה.
1. המשקל . המכל אחיד, ולכן המשקל פועל במרכז , אנכית למטה:
2. הכוח במוט, . המוט חסר משקל ומחובר רק בשני קצותיו (פרק ב- ומגע ב-), ולכן הוא מוט של שני כוחות: הכוח שלו פועל לאורך הקו . המוט דוחף את המכל (הוא תומך בו מלמטה), ולכן הכוח פונה מ- אל : ימינה ולמעלה, מעל האופק. אין חיכוך ב-, ולכן הכוח ניצב לדופן המכל, כלומר עובר דרך המרכז . ואכן באיור הציר של המוט ממשיך עד .
3. תגובת המשטח העגול, . המשטח חלק, ולכן התגובה ניצבת למשטח בנקודת המגע. הניצב למשטח עגול הוא הרדיוס שלו: הקו שמחבר את מרכז הקשת עם . באיור הקו הזה נטוי מעל האופק, והוא ממשיך עד . המשטח דוחף את המכל, ולכן הכוח פונה מ- אל : שמאלה ולמעלה, מעל האופק.
מערכת הכוחות משותפי נקודה . שלושת הכוחות עוברים דרך , ולכן מעבירים את כולם לנקודה הזאת ומקבלים מערכת כוחות משותפי נקודה. בפירוק לרכיבים:
בדיקת היגיון לכיוונים. המשקל מושך למטה. שני הכוחות האחרים חייבים לתת יחד רכיב כלפי מעלה שמאזן אותו, ובכיוון האופקי לבטל זה את זה: המוט דוחף ימינה, והמשטח דוחף שמאלה. זה מתאים לכיוונים שבחרנו.
תשובה: בדיאגרמה שלושה חיצים שעוברים דרך : למטה, ימינה ולמעלה לאורך המוט (), ו- שמאלה ולמעלה לאורך הרדיוס של המשטח ( מעל האופק).
סעיף ב
, כאשר .
כל הכוחות עוברים דרך הנקודה , ולכן לאף אחד מהם אין מומנט סביבה, ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות, לפי הטבלה מסעיף א.
1. סכום הכוחות בציר (ימינה חיובי):
2. סכום הכוחות בציר (למעלה חיובי):
כאן הוא הכוח שהמוט מפעיל על המכל, תגובת המשטח העגול ו- משקל המכל.
יש שני נעלמים, ו-, ושתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.
תשובה: ו- .
סעיף ג
(לאורך המוט, ימינה ולמעלה ב-; המוט לחוץ); (לאורך הרדיוס של המשטח, שמאלה ולמעלה ב- מעל האופק).
פותרים את שתי המשוואות מסעיף ב.
1. ממשוואת ציר מבטאים את בעזרת :
2. מציבים במשוואת ציר , וכך נשאר נעלם אחד:
3. מחזירים לביטוי של :
שתי התוצאות חיוביות, ולכן הכיוונים שהנחנו בסעיף א נכונים: המוט דוחף את המכל, כלומר המוט לחוץ, והמשטח דוחף את המכל כלפי חוץ.
בדיקה במשפט לאמי (משפט הסינוסים לשלושה כוחות). כשלושה כוחות בשיווי משקל, כל כוח חלקי הסינוס של הזווית שבין שני האחרים שווה לאותו מספר. הזווית בין ל- היא , בין ל- היא , ובין ל- היא (סכום הזוויות ):
אותן תוצאות.
תשובה: בנקודה פועל על המכל כוח של כ- לאורך המוט, ימינה ולמעלה ב- (המוט לחוץ). בנקודה פועלת תגובה של כ- לאורך הרדיוס של המשטח העגול, שמאלה ולמעלה ב- מעל האופק.
שאלה 2 · מסבך: תגובות, כוחות במוטות ומוטות אפס
המסבך המוצג באיור לשאלה 2 מורכב מ-9 מוטות חסרי משקל, המחוברים באמצעות פרקים. המסבך נתמך באמצעות סמך נייח וסמך נייד .
על המסבך פועלים הכוחות הבאים: , .
כל המידות באיור נתונות במטרים.

חשבו:
את כוח התגובה בסמך הנייד ואת רכיבי כוח התגובה בסמך הנייח .
את הכוחות הפועלים במוטות ו-. ציינו אם המוטות נמתחים או נלחצים.
באילו מוטות כוח התגובה שווה לאפס? הסבירו את תשובתכם.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
כלפי מעלה; שמאלה, כלפי מעלה (השקול ).
נתון: מסבך שנתמך בסמך נייח (בקיר) ובסמך נייד (על הרצפה). פועל אופקית ימינה בצומת , ו- פועל אנכית למטה בצומת .
מבוקש: התגובות בסמכים.
מערכת הצירים והצמתים. הראשית ב-, ציר ימינה וציר למעלה. לפי המידות (במטרים): , , , , , .
•סמך נייח : מונע תזוזה בשני הכיוונים, ולכן יש בו שני רכיבים: (מניחים ימינה) ו- (מניחים למעלה).
•סמך נייד : הגלגלים נעים על רצפה אופקית, ולכן התגובה אנכית בלבד: (מניחים למעלה).
שלושה נעלמים ושלוש משוואות שיווי משקל של המסבך כולו.
1. סכום המומנטים סביב (נגד כיוון השעון חיובי). בוחרים את כי שני רכיבי התגובה שלה עוברים דרכה.
• פועל למעלה, משמאל ל-: מסובב עם כיוון השעון, .
• פועל ב- לאורך הקו , שעובר דרך : זרוע אפס, אין מומנט.
• פועל למטה, משמאל ל-: מסובב נגד כיוון השעון, .
2. סכום הכוחות בציר :
הסימן שלילי, ולכן פונה שמאלה, בגודל .
3. סכום הכוחות בציר :
(כלפי מעלה).
השקול ב- (לא נדרש, לשלמות):
, שמאלה ולמעלה בזווית מעל האופק.
בדיקה במומנטים סביב : פועל מימין ל-: . שמאלה בגובה : . ימינה בגובה : . למטה מימין ל-: . הסכום .
תשובה: כלפי מעלה; שמאלה ו- כלפי מעלה.
סעיף ב
, לחיצה; , מתיחה.
השיטה: שיטת הצמתים. כל צומת הוא נקודה שעליה פועלים כוחות משותפי נקודה, ולכן לכל צומת שתי משוואות: ו-. מסמנים את הכוח בכל מוט ב- ומניחים שכל המוטות נמתחים: מוט מתוח מושך את הצומת לכיוון המוט. תוצאה שלילית פירושה לחיצה.
כל המוטות האלכסוניים במסבך נטויים , ולכן הרכיבים של כוח אלכסוני הם בכל ציר.
1. צומת . פועלים בו למעלה, המוט האנכי והמוט האלכסוני .
(לחיצה)
2. צומת . פועלים בו המוטות (למטה), (למעלה) ו- (אופקי). אין עומס.
(לחיצה)
3. צומת . פועלים בו ימינה, המוט (ימינה), המוט (למטה) והמוט האלכסוני (ימינה ולמטה).
(מתיחה)
הסימן שלילי: המוט לחוץ, בכוח של .
4. צומת . פועלים בו התגובה ( שמאלה, למעלה), המוט (שמאלה) והמוט האלכסוני (שמאלה ולמטה).
(מתיחה)
(לחיצה)
בצומת המוטות ו- נמצאים על קו אחד, ולכן הכוח בהם שווה. אכן : התאמה בין שני הצדדים של המסבך.
בדיקה בצומת . המוטות ו- מתוחים ( כל אחד), ומושכים את אל (שמאלה ולמעלה) ואל (ימינה ולמעלה). הרכיבים: ו-. יחד עם למטה: , . הצומת בשיווי משקל.
תשובה: במוט כוח של והמוט נלחץ. במוט כוח של והמוט נמתח.
סעיף ג
במוטות , ו- הכוח שווה לאפס.
מחפשים צמתים שבהם מוט אחד אינו יכול לשאת כוח, כי אין כוח אחר שיאזן את הרכיב שלו.
הכלל: בצומת לא עמוס שמתחברים אליו שלושה מוטות, ששניים מהם על קו ישר אחד, הכוח במוט השלישי שווה לאפס. הסיבה: אם מפרקים את הכוחות בכיוון הניצב לקו של שני המוטות, רק למוט השלישי יש רכיב בכיוון הזה, ולכן הוא חייב להיות אפס.
1. המוט . בצומת אין עומס, ומתחברים אליו שלושה מוטות: ו- על קו אופקי אחד, ו- אנכי. בכיוון האנכי רק ל- יש רכיב, ולכן .
2. המוט . בצומת אין עומס, ומתחברים אליו ו- על קו אנכי אחד, ו- אופקי. בכיוון האופקי רק ל- יש רכיב, ולכן .
3. המוט . בצומת פועלים המוט האנכי , המוט האלכסוני והתגובה של הסמך הנייד. הסמך הנייד נותן רק תגובה אנכית, כך שבכיוון האופקי רק ל- יש רכיב. לכן . (גם כאן שני כוחות על קו אחד, ו-, והשלישי הוא אפס.)
בחישוב של סעיף ב התקבלו בדיוק התוצאות האלה. מוטות האפס אינם מיותרים: הם מקבעים את הצורה של המסבך, מקצרים את אורך הכפיפה של המוטות הלחוצים, והם יישאו כוח אם העומסים ישתנו.
תשובה: הכוח שווה לאפס במוטות , ו-.
שאלה 3 · מרכז כובד של מלבן עם מגרעת משולשת וקדח
לצורה בעלת העובי האחיד המוצגת באיור לשאלה 3 עליכם לחשב קואורדינטות של מרכז הכובד ו- במערכת הצירים הנתונה באיור לשאלה 3.
יש להציג חישובים מפורטים במחברת הבחינה.
יש לסמן את הנקודה בתרשים.
המידות נתונות במילימטרים.

חשבו את ו- וסמנו את הנקודה בתרשים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
פתרון
,
נתון: לוח בעובי אחיד, מלבן שבצדו השמאלי מגרעת בצורת משולש, ובתוכו קדח בקוטר . הראשית בפינה השמאלית התחתונה.
מבוקש: הקואורדינטות , של מרכז הכובד.
השיטה. העובי אחיד, ולכן מרכז הכובד של הלוח הוא מרכז הכובד של השטח. מחלקים את הצורה לחלקים פשוטים שמרכז הכובד שלהם ידוע. חלק חסר (מגרעת או קדח) נכנס לחישוב עם שטח שלילי:
,
כאן הוא השטח של חלק, ו-, הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו.
•המלבן: רוחב , גובה .
•המגרעת המשולשת: הקודקודים שלה בנקודות ו- שעל הצלע השמאלית, והקודקוד השלישי בנקודה : המידה נותנת את המרחק שלו מציר , והוא נמצא על קו הציר שבאמצע הגובה ().
•הקדח: קוטר (רדיוס ). המרכז במרחק מהצלע הימנית, כלומר , ובגובה .
1. מלבן מלא .
2. מגרעת משולשת: בסיס (על ציר ), גובה . שטח שלילי.
3. קדח עגול, . שטח שלילי.
•מלבן: במרכז, .
•משולש: בממוצע של שלושת הקודקודים: , .
•עיגול: במרכז, .
טבלת החישוב (שטחים ב-, מרחקים ב-):
•בלי הקדח, הצורה סימטרית ביחס לקו , ולכן מרכז הכובד היה בדיוק על הקו הזה. הקדח מוציא חומר מתחת לקו, ולכן מרכז הכובד עולה מעט מעליו: .
•המגרעת מוציאה חומר משמאל, ולכן מרכז הכובד זז ימינה מאמצע הרוחב (). הקדח נמצא מימין לאמצע, ולכן הוא מחזיר אותו מעט שמאלה. בלי הקדח: ; עם הקדח: .
סימון הנקודה בתרשים. מודדים ימינה מציר ו- למעלה מציר , ומסמנים שם את הנקודה . היא נמצאת בתוך החומר, כמעט על קו הציר האופקי (), קצת מעליו, ומעל הקדח ומשמאל לו (מרכז הקדח ב-).
תשובה: , .
שאלה 4 · אבן על קרח: האטה קבועה וזריקה אופקית
דוחפים אבן על משטח קרח אופקי במהירות התחלתית של כדי לפגוע באבן הנמצאת במנוחה במרחק של 30 מטרים, כפי שמוצג באיור א' לשאלה 4. אבן מחליקה על פני משטח הקרח בתאוטה של .
איור א' לשאלה 4 מתייחס לסעיפים א', ב', ג'.


חשבו:
את משך זמן החלקת אבן עד לעצירתה הסופית.
איזה מרחק תעבור אבן עד לעצירתה? האם היא תפגע באבן ?
באיזו מהירות התחלתית מינימלית יש לדחוף את אבן כדי שתגיע לאבן ?
כמה זמן תימשך תנועתה במקרה זה?
באיור ב' לשאלה 4 זורקים את אבן בצורה אופקית מגובה של חמישה מטרים מעל נקודת ההתחלה כפי שמוצג באיור ב' לשאלה 4, ופוגעים באבן , מהי מהירות הזריקה ?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
נתון: מהירות התחלתית , תאוטה (האטה) קבועה .
מבוקש: הזמן עד שהאבן נעצרת.
המודל. האבן נעה בקו ישר, והחיכוך עם הקרח מאט אותה בקצב קבוע. זוהי תנועה שוות תאוצה, עם תאוצה שלילית (נגד כיוון התנועה). המהירות כפונקציה של הזמן:
כאן המהירות ברגע , המהירות ההתחלתית ו- גודל התאוטה.
האבן נעצרת כש-:
תשובה: האבן מחליקה עד שהיא נעצרת.
סעיף ב
. האבן נעצרת לפני ואינה פוגעת בה.
מחשבים את הדרך עד העצירה בנוסחה שאינה תלויה בזמן:
בעצירה , ולכן:
בדיקה בנוסחת המקום, עם הזמן מסעיף א:
ההשוואה. אבן נמצאת במרחק , ואבן עוצרת אחרי , כלומר לפני .
תשובה: אבן עוברת ונעצרת. היא לא תפגע באבן : היא נעצרת לפניה.
סעיף ג
;
מה פירוש "מינימלית". המהירות ההתחלתית הקטנה ביותר שבה האבן עוד מגיעה ל- היא זו שבה היא נעצרת בדיוק ליד : הדרך עד העצירה שווה ל-. בכל מהירות קטנה יותר היא תיעצר לפני . התאוטה נשארת , כי היא נקבעת על ידי החיכוך עם הקרח ולא על ידי המהירות.
1. המהירות ההתחלתית, מ- עם ו-:
2. זמן התנועה, מ- עם :
בדיקה. .
תשובה: יש לדחוף את האבן במהירות של לפחות . התנועה תימשך כ-.
סעיף ד
(זמן המעוף )
נתון: האבן נזרקת אופקית מגובה מעל הקרח, ופוגעת באבן , במרחק אופקי (איור ב').
מבוקש: מהירות הזריקה .
המודל. באוויר פועל על האבן רק כוח הכובד (מזניחים את התנגדות האוויר ואת גודל האבנים). זוהי זריקה אופקית:
•בכיוון האופקי אין כוח, והמהירות קבועה ושווה ל-: .
•בכיוון האנכי המהירות ההתחלתית אפס, והאבן נופלת בתאוצה : .
1. זמן המעוף נקבע רק מהגובה:
2. בזמן הזה האבן צריכה לעבור אופקית:
בדיקה. המהירות האנכית ברגע הפגיעה: , והגובה שהאבן ירדה: , כנדרש.
תשובה: יש לזרוק את האבן אופקית במהירות של כ-.
שאלה 5 · השלמת היטלים וחתך: בסיס עם קיר וצלעות משופעות
נתון: באיור לשאלה 5 גוף מרחבי סימטרי באיזומטריה והתחלת סרטוט ההיטלים שלו.

הערה: כל החללים עוברים.
דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על הדף המצורף או במחברת הבחינה:
דף היטלים לשאלה 5:

היטל פנים.
היטל על.
היטל צד בחתך.
לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מוסיפים להיטל הפנים שני קווים אנכיים מלאים בחלק העליון, 15 מכל צד של הציר (מגובה 20 עד 40): הדפנות הפנימיות של שתי הצלעות המשופעות. ושני קווים מקווקווים של הקדח, 5 מכל צד של הציר, מקרקעית התעלה התחתונה (גובה 10) עד ראש הבסיס (גובה 20).
מבוקש: להשלים את היטל הפנים. בדף ההיטלים מודפסים בו המתאר של הבסיס (60×20) עם התעלה התחתונה (20×10), המתאר של החלק העליון (50×20) עם המגרעת שבראשו (10×10), וקו הציר האנכי.
שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה. (כל המידות במ"מ. "רוחב" נמדד לאורך הצלע של 60, "עומק" מהפאה הקדמית, זו שבה רואים את התעלה, אחורה, ו"גובה" מתחתית הגוף.)
•בסיס: רוחב 60, עומק 50, גובה 20. בתחתית הבסיס תעלה עוברת לכל העומק, ברוחב 20 ובגובה 10, במרכז הרוחב (20 מכל צד).
•קיר אחורי על הבסיס: רוחב 50 (5 פנימה מכל צד של הבסיס), עובי 10 (עומק 40 עד 50), גובה 20 (גובה 20 עד 40). בראש הקיר, במרכז, מגרעת עוברת ברוחב 10 ובעומק 10 (עד גובה 30).
•שתי צלעות משופעות, אחת בכל קצה של הקיר, ברוחב 10 כל אחת (רוחב 5 עד 15 ו-45 עד 55). כל צלע יורדת מראש הקיר (עומק 40, גובה 40) עד הבסיס, בעומק 10 (המידה 40 שבאיזומטריה נמדדת מהגב עד תחתית השיפוע).
•בין הצלעות, על ראש הבסיס: קדח עובר בקוטר 10, במרכז הרוחב, במרחק 20 מהפאה הקדמית. הוא יורד מראש הבסיס (גובה 20) ונפתח לתוך התעלה (גובה 10).
שלב 2: מה רואים מלפנים. היטל הפנים הוא המבט על הפאה של התעלה (הצלע של 60). מלפנים רואים את הצלעות המשופעות, ומאחוריהן ובין הן את הפאה הקדמית של הקיר.
1. הדפנות הפנימיות של הצלעות: הדופן הפנימית של כל צלע היא משטח אנכי שנראה מלפנים כקו. מוסיפים שני קווים אנכיים מלאים, במרחק 15 מכל צד של ציר הסימטריה (כלומר 10 פנימה מהקווים הצדדיים של החלק העליון), מהקו העליון של הבסיס (גובה 20) עד הקו העליון של הגוף (גובה 40). בין שני הקווים רואים את פאת הקיר, ומחוץ להם את המשטחים המשופעים של הצלעות.
2. הקדח: הוא מוסתר בתוך הבסיס, ולכן מסמנים אותו בקו מקווקו. שני קווים אנכיים מקווקווים, 5 מכל צד של הציר (חצי הקוטר), מקרקעית התעלה (גובה 10) עד הקו העליון של הבסיס (גובה 20). קו הציר האנכי שכבר מודפס הוא גם ציר הקדח.
3. המגרעת שבראש הקיר והתעלה שבתחתית הבסיס כבר מסורטטות. כל החללים עוברים, ולכן אין מאחוריהם קווים נסתרים נוספים.
בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים של הקדח (5 מכל צד של הציר) נמצאים בדיוק מעל הקצה השמאלי והקצה הימני של המעגל שבהיטל העל.
תשובה: בהיטל הפנים מוסיפים שני קווים אנכיים מלאים, 15 מכל צד של הציר, בין גובה 20 לגובה 40 (הדפנות הפנימיות של הצלעות), ושני קווים מקווקווים של הקדח, 5 מכל צד של הציר, בין גובה 10 לגובה 20.
סעיף ב
בהיטל העל (הגב למעלה, החזית למטה) מוסיפים: קו מלא לכל רוחב החלק העליון בעומק 40 (10 מהגב); שני קווים מלאים לאורך 5 ו-55 מהעומק 10 עד הגב; שני קווים מלאים לאורך 15 ו-45 מהעומק 10 עד 40; שני קווים קצרים בעומק 10 שסוגרים את הצלעות; שני קווים מלאים של המגרעת, 5 מכל צד של הציר, בין העומק 40 לגב; ושני קווים מקווקווים של התעלה, 10 מכל צד של הציר, לכל העומק.
מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף ההיטלים מודפסים המתאר (60×50), המעגל של הקדח וקווי הציר שלו. היטל העל מסורטט מתחת להיטל הפנים, ולכן הקו העליון שלו הוא הגב של הגוף והקו התחתון הוא החזית (הפאה של התעלה). מודדים "רוחב" מהקו השמאלי של ההיטל ו"עומק" מהקו התחתון.
מביטים על הגוף מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט:
1. הקיר האחורי. ראש הקיר הוא רצועה בעומק 40 עד 50, מרוחב 5 עד 55. מוסיפים קו מלא בעומק 40 (10 מתחת לקו העליון של ההיטל), מרוחב 5 עד 55. לאורך הקו הזה נפגשים ראש הקיר עם פאת הקיר, ובקטעים של הצלעות ראש הקיר עם המשטח המשופע, ולכן הקו רציף.
2. המגרעת בראש הקיר. שני קווים מלאים קצרים ברוחב 25 ו-35 (5 מכל צד של הציר), מהעומק 40 עד הגב (50). הם הדפנות של המגרעת. רצפת המגרעת (גובה 30) נראית מלמעלה בין שני הקווים.
3. הצלעות המשופעות. כל צלע נראית מלמעלה כמלבן ברוחב 10, מהעומק 10 (תחתית השיפוע) עד העומק 40, והמלבן ממשיך עד הגב יחד עם ראש הקיר:
•הדפנות החיצוניות: קווים מלאים ברוחב 5 וברוחב 55, מהעומק 10 עד הגב. הם גם הגבול בין החלק העליון לבין שוליים ברוחב 5 של ראש הבסיס.
•הדפנות הפנימיות: קווים מלאים ברוחב 15 וברוחב 45, מהעומק 10 עד העומק 40.
•תחתית השיפוע: קו מלא בעומק 10, מרוחב 5 עד 15 ומרוחב 45 עד 55, במקום שבו המשטח המשופע פוגש את ראש הבסיס.
4. הקדח. המעגל בקוטר 10 כבר מסורטט, במרכז הרוחב ובעומק 20.
5. התעלה התחתונה. היא מוסתרת מתחת לבסיס, ולכן מסמנים אותה בשני קווים מקווקווים, ברוחב 20 וברוחב 40 (10 מכל צד של הציר), לכל העומק (מהקו התחתון עד הקו העליון של ההיטל).
בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים שברוחב 5, 15, 45 ו-55 נמצאים בדיוק מתחת לקווים האנכיים של החלק העליון בהיטל הפנים; הקווים של המגרעת (25 ו-35) מתחת לדפנות המגרעת; והקווים המקווקווים (20 ו-40) מתחת לדפנות התעלה. העומקים 10 ו-40 מתאימים לתחתית השיפוע ולראש השיפוע בהיטל הצד.
תשובה: בהיטל העל מוסיפים את הקו של פאת הקיר (עומק 40), את הדפנות של המגרעת, את המלבנים של שתי הצלעות (רוחב 5-15 ו-45-55, מעומק 10) בקו מלא, ואת הדפנות של התעלה התחתונה בקו מקווקו לכל העומק.
סעיף ג
חתך A-A במישור הסימטריה (על קו הציר של היטל הפנים, חצים ימינה). בהיטל הצד מקווקווים: רצועת הבסיס שבין גובה 10 לגובה 20, חוץ מהקדח (25 עד 35 מהגב), ואת הקיר מהגב עד 10 מהגב, מגובה 20 עד 30. מוסיפים קו אופקי בגובה 10 לכל העומק, שני קווי הקדח עם קו ציר, קו אנכי 10 מהגב מגובה 20 עד 40, וקו אופקי בגובה 30 מהגב עד 10 מהגב; ומוחקים את הקו שבגובה 20 בקטע של הקיר.
מבוקש: היטל צד שמסורטט כחתך. בדף ההיטלים מודפסים בו מלבן הבסיס (50×20), הקו שבגובה 20 לכל העומק, והפרופיל של הצלע: קו אנכי בגב, ראש אופקי באורך 10, וקו משופע שיורד עד גובה 20, 40 מהגב.
כיוון המבט. היטל הצד מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן הוא מבט מצד שמאל של הגוף. בהיטל הזה הקו השמאלי הוא הגב של הגוף והקו הימני הוא החזית. מודדים "מרחק מהגב" מהקו השמאלי ו"גובה" מהקו התחתון.
מישור החיתוך. הגוף סימטרי, והפרטים הפנימיים (התעלה, הקדח והמגרעת) נמצאים במרכז. לכן חותכים במישור הסימטריה, שעובר דרך ציר הקדח. בהיטל הפנים מסמנים אותו על קו הציר האנכי: קטע עבה בכל קצה, חץ שפונה ימינה (כיוון המבט של היטל צד שמאל) והאות A ליד כל חץ. מעל היטל הצד כותבים A-A.
•בבסיס: במרכז יש מתחת התעלה (גובה 0 עד 10), ולכן החומר שנחתך הוא רק הרצועה שבין גובה 10 לגובה 20, לכל העומק, חוץ מהקדח: הקדח נמצא 20 מהחזית, כלומר 30 מהגב, ותופס מ-25 עד 35 מהגב.
•בחלק העליון: במרכז אין צלעות (הן בצדדים). המישור חותך רק את הקיר האחורי (0 עד 10 מהגב), ובקיר המגרעת מגיעה עד גובה 30. לכן נחתך רק המלבן שמ-0 עד 10 מהגב, מגובה 20 עד 30.
1. קו אופקי בגובה 10, לכל העומק (מ-0 עד 50 מהגב): קרקעית התעלה, שהיא הגבול התחתון של החומר שנחתך.
2. שני קווים אנכיים של הקדח, 25 ו-35 מהגב, מגובה 10 עד 20, וביניהם קו ציר אנכי 30 מהגב.
3. קו אנכי 10 מהגב, מגובה 20 עד 40. החלק התחתון שלו (גובה 20 עד 30) הוא הפאה של הקיר שנחתכה. החלק העליון (גובה 30 עד 40) הוא המקצוע שבין הדופן של המגרעת לבין פאת הקיר, שנראה מאחורי המישור.
4. קו אופקי בגובה 30, מ-0 עד 10 מהגב: רצפת המגרעת.
קו שמוחקים. הבסיס והקיר הם גוף אחד, ולכן בחתך אין קו ביניהם: מוחקים את הקו המודפס שבגובה 20 בקטע שמ-0 עד 10 מהגב. ביתר העומק (10 עד 50 מהגב) הקו נשאר: הוא הגבול העליון של החומר בבסיס.
הקווקוו. מקווקווים בקווים דקים ב-, באותו כיוון ובאותו מרווח, את כל השטח שבו המישור עובר בחומר:
•הרצועה שבין גובה 10 לגובה 20, מהחזית עד 35 מהגב, ומ-25 מהגב עד הגב;
•המלבן של הקיר, מ-0 עד 10 מהגב, מגובה 20 עד 30. הוא מתחבר לרצועה שמתחתיו ויוצר עמה צורת L אחת.
•התעלה (גובה 0 עד 10), לכל העומק. מאחורי המישור רואים את הדופן של התעלה.
•רצועת הקדח (25 עד 35 מהגב, גובה 10 עד 20).
•המשולש שמתחת לקו המשופע ומעל גובה 20, ומ-10 מהגב עד 40 מהגב: שם המישור עובר באוויר, ומאחוריו רואים את הדופן הפנימית של הצלע. גם ריבוע המגרעת (0 עד 10 מהגב, גובה 30 עד 40) אינו מקווקו: מאחוריו רואים את הדופן של המגרעת.
לכן הפרופיל המודפס של הצלע (הקו המשופע והראש האופקי) נשאר בקו מלא.
קווים נסתרים אינם מסורטטים בחתך.
בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים 10, 20, 30 ו-40 שווים לגבהים של קרקעית התעלה, ראש הבסיס, רצפת המגרעת וראש הקיר בהיטל הפנים. המרחקים 25 ו-35 מהגב שווים למרחקים של קצות המעגל מהקו העליון של היטל העל.
תשובה: היטל הצד הוא חתך A-A במישור הסימטריה. מקווקווים את רצועת הבסיס שבין גובה 10 לגובה 20 (חוץ מהקדח) ואת הקיר מגובה 20 עד 30, ברצף אחד. התעלה, הקדח, המגרעת והמשולש שמתחת לשיפוע נשארים בלי קווקוו.
סעיף ד
14 מידות, כל אחת פעם אחת. בהיטל הפנים: 60, 40, 20, 50, 10 (מגרעת), 10 (עומק המגרעת), 20 (תעלה), 10 (גובה התעלה), 10 (רוחב הצלע). בהיטל העל: Ø10 ו-20 (מיקום הקדח מהחזית). בהיטל הצד: 50, 10 (עובי הקיר) ו-40 (מהגב עד תחתית השיפוע).
מבוקש: לרשום על ההיטלים את כל המידות שדרושות כדי לייצר את הגוף, כל מידה פעם אחת. באיזומטריה נתונות 14 מידות, וכולן צריכות להופיע בהיטלים.
•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.
•לא נותנים מידה לקו נסתר (מקווקו) אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.
•קווי המידה נמצאים מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר, והמידה הקצרה קרובה יותר להיטל.
•המספר נכתב מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף. רושמים את המידה האמיתית של הגוף, בלי יחידות.
•קוטר מסומן בסימן Ø לפני המספר.
•לא סוגרים שרשרת מידות: אם נתונות מידות חלקיות ומידה כוללת, משמיטים מידה חלקית אחת.
•פרט שנמצא על ציר סימטריה אינו צריך מידת מיקום לרוחב: קו הציר מראה שהוא במרכז.
1. בהיטל הפנים רואים בקו מלא את הרוחבים והגבהים: את הבסיס, את החלק העליון, את המגרעת, את התעלה ואת הצלעות. גובה הבסיס (20) נובע מההפרש בין 40 ל-20, ולכן אינו נרשם שוב (שרשרת סגורה).
2. הקדח נראה כמעגל רק בהיטל העל, ולכן הקוטר ומידת המיקום שלו (20 מהחזית, אל מרכז הקדח) נרשמים שם.
3. העומקים והשיפוע נראים בפרופיל שבהיטל הצד: עומק הבסיס, עובי הקיר והמידה 40 שקובעת את תחתית השיפוע. הגובה של השיפוע (20) כבר נרשם בהיטל הפנים, ולכן השיפוע מוגדר ואין צורך במידת זווית.
4. הבליטה של החלק העליון (5 מכל צד), המגרעת, התעלה והקדח סימטריים ביחס לציר, ולכן אין צורך במידות מיקום לרוחב.
תשובה: רושמים 14 מידות: בהיטל הפנים 60, 40, 20, 50, 10, 10, 20, 10, 10; בהיטל העל Ø10 ו-20; בהיטל הצד 50, 10 ו-40.
שאלה 6 · חתך מדורג והיטל צד: פלטה עם בליטות וחריץ
נתון: באיור לשאלה 6 מתואר היטל העל ומבט איזומטרי של חלק מכאני.
שני הקדחים והחריץ המאורך עוברים.

דרוש:
לסרטט חתך א-א על גבי השאלון או במחברת הבחינה.
להוסיף היטל צד על גבי השאלון או במחברת הבחינה.
להשלים את כל המידות ולסמן קווי ציר.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
חתך מדורג א-א (מבט מלפנים): פלטה 90×10 מקווקוות, ועליה בליטה נמוכה בגובה 5 (אורך 5 עד 30) ובליטה גבוהה בגובה 10 (אורך 42.5 עד 72.5), מקווקוות ברצף עם הפלטה. בלי קווקוו: שני הקדחים (7.5-12.5 ו-22.5-27.5, לכל הגובה 15), החריץ (47.5-67.5, לכל הגובה 20) והקצה הימני של הפלטה מקצה החריץ החיצוני (כ-83) עד 90. קווי ציר בקדחים ובמרכזי הקשתות של החריץ (50 ו-65). מעל ההיטל כותבים א-א.
מבוקש: לסרטט את החתך א-א במסגרת שמעל היטל העל. זהו היטל פנים בחתך.
שלב 1: מבינים את החלק. (כל המידות במ"מ. "אורך" נמדד מהקצה השמאלי של היטל העל, "רוחב" מהקצה הקרוב אל המתבונן, שהוא הקו התחתון של היטל העל, ו"גובה" מתחתית החלק.)
•פלטה: אורך 90, רוחב 45, עובי 10.
•בליטה נמוכה (לפי האיזומטריה בגובה 5 מעל הפלטה): צורה מוארכת עם קצוות מעוגלים ברדיוס R5, סביב שני קדחים בקוטר 5. מרכזי הקדחים באורך 10 ובאורך 25, ברוחב 10. לכן הבליטה תופסת את האורך 5 עד 30 ואת הרוחב 5 עד 15.
•בליטה גבוהה (בגובה 10 מעל הפלטה): צורה מוארכת עם קצוות ברדיוס R7.5. מרכזי הקשתות באורך ובאורך , ברוחב 30. הבליטה תופסת את האורך 42.5 עד 72.5 ואת הרוחב 22.5 עד 37.5.
•בתוך הבליטה הגבוהה חריץ מאורך עובר ברדיוס R2.5 (רוחב 5), על אותם מרכזים: אורך 47.5 עד 67.5.
•בקצה הימני של הפלטה, ברוחב 30: חריץ V עובר (פרט א). הפתח שלו בקצה 5, העומק עד הקודקוד התאורטי של ה-V הוא 10, והקודקוד מעוגל ברדיוס R1. לכן החומר על קו הציר מסתיים מעט לפני הקודקוד התאורטי: חצי זווית ה-V היא , ומרכז הקשת R1 נמצא מהקודקוד, כך שהעיגול מתחיל כ-3.1 מהקודקוד, כלומר באורך כ-83.
•הקדחים והחריץ עוברים בכל העובי: הקדחים מגובה 0 עד 15, והחריץ מגובה 0 עד 20.
שלב 2: קוראים את קו החיתוך. בהיטל העל קו החיתוך מתחיל משמאל ברוחב 10, עובר לאורך הציר של שני הקדחים ושל הבליטה הנמוכה, ממשיך עד אורך של כ-38 (בין הבליטה הנמוכה לבליטה הגבוהה), נשבר בזווית ישרה עד הרוחב 30, וממשיך ימינה לאורך הציר של החריץ ושל חריץ ה-V, עד הקצה. החצים פונים אל החלק האחורי של החלק: מסירים בדמיון את מה שלפני המישור ומביטים מלפנים. כך חתך אחד מראה גם את הקדחים וגם את החריץ, שאינם על קו אחד. את מקום השבירה לא מסמנים בתוך החתך: מסרטטים את כל חלקי המישור כאילו הם מישור אחד.
שלב 3: מה מסרטטים במסגרת (אורך לרוחב המסגרת, גובה לגובה שלה):
1. המתאר: הפלטה, מלבן 90×10. מעליה הבליטה הנמוכה, מלבן מאורך 5 עד 30 ומגובה 10 עד 15. ומעליה גם הבליטה הגבוהה, מלבן מאורך 42.5 עד 72.5 ומגובה 10 עד 20.
2. הקדחים: לכל קדח שני קווים אנכיים לכל הגובה (0 עד 15), באורך 7.5 ו-12.5 לקדח הראשון, ובאורך 22.5 ו-27.5 לשני. בכל קדח קו ציר אנכי (באורך 10 ובאורך 25).
3. החריץ: שני קווים אנכיים לכל הגובה (0 עד 20), באורך 47.5 ובאורך 67.5. קווי ציר אנכיים במרכזי הקשתות, באורך 50 ובאורך 65.
4. חריץ ה-V: קו אנכי לכל עובי הפלטה בקצה העגול שלו, באורך כ-83. ממנו ועד הקצה (90) המישור עובר בחלל של חריץ ה-V, ומאחוריו רואים את הדופן המשופעת שלו. לכן השטח הזה נשאר בלי קווקוו, וקווי המתאר שלו (הקו העליון, הקו התחתון והקו של הקצה הימני) נשארים.
5. הקווקוו: מקווקווים בקווים דקים ב-, באותו כיוון ובאותו מרווח, את כל השטח שבו המישור עובר בחומר: הפלטה מאורך 0 עד כ-83, חוץ מהקדחים ומהחריץ; הבליטה הנמוכה (5 עד 7.5, 12.5 עד 22.5, 27.5 עד 30); והבליטה הגבוהה (42.5 עד 47.5 ו-67.5 עד 72.5). הבליטות והפלטה הן גוף אחד, ולכן אין קו גבול ביניהן בתוך השטח המקווקו, והקווקוו רציף.
6. מעל ההיטל כותבים "חתך א-א" (כבר מודפס). קווים נסתרים אינם מסורטטים בחתך.
בדיקת התאמה בין ההיטלים. כל קו אנכי בחתך נמצא בדיוק מעל הקו המתאים בהיטל העל: הקדחים מעל המעגלים, הקצוות של החריץ מעל הקשתות R2.5, הקצוות של הבליטות מעל הקשתות R5 ו-R7.5.
תשובה: חתך מדורג א-א: פלטה ושתי בליטות מקווקוות ברצף אחד, עם הקדחים, החריץ והקצה של חריץ ה-V בלי קווקוו, וקווי ציר בקדחים ובמרכזי הקשתות של החריץ.
סעיף ב
היטל צד (מבט משמאל; הקו השמאלי הוא הגב והקו הימני החזית): פלטה 45×10; עליה מלבן הבליטה הנמוכה 5 עד 15 מהחזית, עד גובה 15, ומלבן הבליטה הגבוהה 22.5 עד 37.5 מהחזית, עד גובה 20. מקווקווים: קווי הקדחים 7.5 ו-12.5 מהחזית (גובה 0-15), וקווי החריץ 27.5 ו-32.5 מהחזית (גובה 0-20; הם מכסים גם את חריץ ה-V). קווי ציר ב-10 וב-30 מהחזית.
מבוקש: היטל צד במסגרת שמימין לחתך.
כיוון המבט. ההיטל מימין להיטל הפנים, ולכן זהו מבט מצד שמאל של החלק: מביטים מהקצה השמאלי (אורך 0) לכיוון הקצה של חריץ ה-V. בהיטל הזה הרוחב של החלק (45) הוא הרוחב של ההיטל: הקו השמאלי הוא הצד האחורי של החלק (הקו העליון של היטל העל), והקו הימני הוא הצד הקרוב אל המתבונן (הקו התחתון של היטל העל). מודדים "מהחזית" מהקו הימני.
1. הפלטה: מלבן ברוחב 45 ובגובה 10.
2. הבליטה הנמוכה: מלבן מעל הפלטה, מ-5 עד 15 מהחזית, מגובה 10 עד 15. מהצד היא נראית כמלבן, כי הקשתות R5 שבקצוות שלה נראות מהצד כקווים ישרים.
3. הבליטה הגבוהה: מלבן מעל הפלטה, מ-22.5 עד 37.5 מהחזית, מגובה 10 עד 20. שתי הבליטות נמצאות ברוחבים שונים, ולכן אף אחת מהן אינה מסתירה את השנייה.
4. הקדחים: שני הקדחים נמצאים על אותו קו (רוחב 10), ולכן מהצד הם מתלכדים. שני קווים מקווקווים, 7.5 ו-12.5 מהחזית, מגובה 0 עד 15 (דרך הפלטה והבליטה).
5. החריץ: שני קווים מקווקווים, 27.5 ו-32.5 מהחזית, מגובה 0 עד 20 (דרך הפלטה והבליטה הגבוהה).
6. חריץ ה-V: הפתח שלו ברוחב 5, בדיוק סביב הרוחב 30, ולכן הדפנות שלו בקצה הפלטה נמצאות באותם מקומות כמו קווי החריץ (27.5 ו-32.5), בגובה 0 עד 10. קווים נסתרים שמתלכדים מסרטטים פעם אחת, ולכן לא מוסיפים דבר.
קווי ציר: קו ציר אנכי 10 מהחזית (ציר הקדחים) וקו ציר אנכי 30 מהחזית (ציר החריץ והבליטה הגבוהה), שבולטים מעט מעל ההיטל ומתחתיו.
בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים בהיטל הצד (10, 15, 20) שווים לגבהים בחתך א-א. הרוחבים (5, 7.5, 12.5, 15, 22.5, 27.5, 32.5, 37.5) מועברים מהיטל העל דרך קו עזר ב-, או נמדדים ממנו.
תשובה: בהיטל הצד: פלטה 45×10, מלבן הבליטה הנמוכה (5 עד 15 מהחזית, עד גובה 15) ומלבן הבליטה הגבוהה (22.5 עד 37.5 מהחזית, עד גובה 20) בקו מלא; הקדחים והחריץ בקו מקווקו; וקווי ציר ב-10 וב-30 מהחזית.
סעיף ג
חסרות רק מידות הגובה, ורושמים אותן בחתך א-א: עובי הפלטה 10, גובה הבליטה הנמוכה 5 וגובה הבליטה הגבוהה 10 (מעל הפלטה). קווי ציר: בחתך - בכל קדח ובמרכזי הקשתות של החריץ; בהיטל הצד - ציר הקדחים וציר החריץ.
מה כבר רשום. בהיטל העל ובפרט א רשומות כל המידות של הצורה במבט מלמעלה: האורך 90 והרוחב 45, המיקומים 10, 15, 15, 25, 10 ו-30, הרדיוסים R5, R7.5 ו-R2.5, הקוטר Ø5×2, ומידות חריץ ה-V (5, 10, R1). כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, ולכן לא חוזרים עליהן.
מה חסר. היטל העל אינו מראה גבהים. מהאיזומטריה נתונות שלוש מידות גובה, ורושמים אותן בחתך א-א, שבו רואים את הפרופיל בקו מלא:
1. עובי הפלטה: 10.
2. גובה הבליטה הנמוכה מעל הפלטה: 5.
3. גובה הבליטה הגבוהה מעל הפלטה: 10.
המידות נרשמות מחוץ לחתך, עם קווי עזר מהקווים האופקיים של הפרופיל. מספר שנופל בתוך שטח מקווקו מקבל רווח נקי בקווקוו. אין צורך במידה כוללת (20): היא סכום של מידות שכבר רשומות.
•בחתך א-א: קו ציר אנכי בכל אחד מהקדחים (באורך 10 ו-25) ובשני מרכזי הקשתות של החריץ (באורך 50 ו-65).
•בהיטל הצד: קו ציר אנכי של הקדחים (10 מהחזית) וקו ציר אנכי של החריץ (30 מהחזית).
•בהיטל העל קווי הציר כבר מסורטטים.
תשובה: מוסיפים בחתך א-א את שלוש מידות הגובה: 10 (פלטה), 5 (בליטה נמוכה) ו-10 (בליטה גבוהה), ומסמנים קווי ציר לקדחים ולחריץ בחתך ובהיטל הצד.
שאלה 7 · עקומות הרפיה של SAE 1040 ו-SAE 1340
באיור לשאלה 7 מוצגות שתי עקומות ההרפיה של שתי פלדות שונות: SAE1040 ו-SAE1340.
העקומות מתארות את שינוי הקשיות כתלות בטמפרטורת ההרפיה (זמן ההרפיה זהה לשתי הפלדות הללו).

מהן מטרות ההרפיה?
ציינו את סוגי ההרפיה הקיימים ואת השפעתם על תכונות הפלדה המחוסמת.
מהי קשיות הפלדות לאחר הרפיה בטמפרטורה ? ציין את הנתונים על גבי הגרף.
מהי הסיבה העיקרית לשוני בקשיות בין הפלדות?
מהי הקשיות של כל סוג פלדה לאחר החיסום? ציינו את הנתונים גם על גבי הגרף.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
להקטין את המאמצים הפנימיים שנוצרו בחיסום, להקטין את השבירות ולהעלות את החוסן והמשיכות של המרטנזיט, לייצב את המבנה ואת המידות (פירוק אוסטניט שיורי), ולכוון את הקשיות והחוזק לערך הנדרש לחלק.
הרקע. אחרי חיסום מתקבל מרטנזיט: מבנה קשה מאוד אבל שביר, מלא מאמצים פנימיים, ולא יציב. חלק כזה עלול להיסדק כבר בזמן הקירור או בשימוש הראשון. הרפיה היא חימום של הפלדה המחוסמת לטמפרטורה שמתחת ל- (הקו ), החזקה בה וקירור.
1. שחרור מאמצים פנימיים. בחיסום השכבה החיצונית והליבה מתקררות בקצב שונה, והמעבר למרטנזיט מלווה בגידול נפח. כך נוצרים מאמצים פנימיים גדולים. ההרפיה משחררת אותם ומקטינה את הסכנה לסדקים ולעיוותים.
2. הקטנת השבירות והעלאת החוסן. בחימום יוצא חלק מהפחמן מהמרטנזיט ויוצר קרבידים זעירים, והסריג נרגע. מתקבל מרטנזיט מורפה, שהחוסן (הקשיחות לשבר) והמשיכות שלו גבוהים יותר.
3. התאמת הקשיות והחוזק לדרישה. הקשיות יורדת ככל שטמפרטורת ההרפיה עולה (כמו שרואים בעקומות שבאיור). בחירת הטמפרטורה קובעת את השילוב בין קשיות וחוזק לבין חוסן, לפי השימוש בחלק.
4. ייצוב המבנה והמידות. ההרפיה מפרקת אוסטניט שיורי שנשאר אחרי החיסום. בלי זה האוסטניט היה הופך למרטנזיט בהדרגה בזמן השימוש, והמידות של החלק היו משתנות.
תשובה: מטרות ההרפיה הן לשחרר את המאמצים הפנימיים שנוצרו בחיסום, להקטין את השבירות ולהעלות את החוסן, לכוון את הקשיות והחוזק לערכים הדרושים, ולייצב את המבנה והמידות.
סעיף ב
הרפיה נמוכה (כ-150 עד 250°C): משחררת מאמצים, הקשיות כמעט נשמרת - לכלי חיתוך, מסבים וחלקים מוקשים. הרפיה בינונית (כ-350 עד 500°C): קשיות בינונית וגבול אלסטיות גבוה - לקפיצים ולמטבעות. הרפיה גבוהה (כ-500 עד 650°C): קשיות נמוכה יותר וחוסן ומשיכות גבוהים; חיסום והרפיה גבוהה נקראים השבחה - לגלים, גלגלי שיניים וברגים.
מחלקים את ההרפיה לשלושה סוגים לפי הטמפרטורה. בכל הסוגים, ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, הקשיות והחוזק יורדים והחוסן והמשיכות עולים.
1. חיסום ואחריו הרפיה גבוהה נקראים "השבחה". זה הטיפול הנפוץ לחלקי מכונות שעומדים בעומסים משתנים ובהלמים.
2. את ההשפעה רואים בעקומות שבאיור. למשל, בפלדת SAE1040: אחרי הרפיה ב- הקשיות כ-53 HRC, ב- כ-40 HRC, וב- כ-23 HRC.
3. בתחום של כ-250 עד 350°C נמנעים בדרך כלל מהרפיה בפלדות פחמן ובחלק מהפלדות המסוגסגות, בגלל תופעה של שבירות הרפיה (ירידה בחוסן).
תשובה: הרפיה נמוכה שומרת על קשיות גבוהה ומשחררת מאמצים; הרפיה בינונית נותנת גבול אלסטיות גבוה וחוסן בינוני; הרפיה גבוהה (השבחה) נותנת את החוסן והמשיכות הגבוהים ביותר במחיר של קשיות נמוכה יותר.
סעיף ג
SAE1340: כ-49 HRC; SAE1040: כ-47 HRC.
איך קוראים. מעלים קו אנכי מהשנתה של שעל הציר האופקי עד שתי העקומות, ומכל נקודת חיתוך מעבירים קו אופקי אל ציר הקשיות. שימו לב: הקווים האנכיים של הרשת אינם בדיוק על השנתות של הציר האופקי, ולכן קוראים לפי השנתה המסומנת (300) ולא לפי קו הרשת הקרוב.
•SAE1340 (העקומה העליונה): כ-49 HRC.
•SAE1040 (העקומה התחתונה): כ-47 HRC.
הסימון על הגרף. מסמנים את שתי נקודות החיתוך על העקומות, משרטטים את הקו האנכי ב-300 ואת שני הקווים האופקיים אל ציר הקשיות, ורושמים ליד הציר 49 ו-47.
בטמפרטורה הזאת ההבדל בין הפלדות קטן, כ-2 HRC. בטמפרטורות הרפיה גבוהות יותר הוא גדל (ב- כ-28 לעומת כ-23 HRC).
תשובה: אחרי הרפיה ב- הקשיות של SAE1340 היא כ-49 HRC, והקשיות של SAE1040 כ-47 HRC.
סעיף ד
כמות הפחמן זהה (כ-0.40%), וההבדל הוא בכמות המנגן: ב-SAE1340 יש כ-1.75% מנגן, וב-SAE1040 כ-0.6 עד 0.9%. המנגן מעלה את כושר החיסום (יותר מרטנזיט בחיסום), מחזק את הפריט בתמיסה מוצקה ומאט את ההתרככות בזמן ההרפיה, ולכן SAE1340 קשה יותר בכל טמפרטורת הרפיה.
מה כל פלדה מכילה. בסימון SAE שתי הספרות האחרונות הן כמות הפחמן במאיות האחוז, ושתי הספרות הראשונות הן סוג הפלדה:
•SAE1040: פלדת פחמן רגילה, כ-0.40% פחמן וכ-0.6 עד 0.9% מנגן.
•SAE1340: פלדת מנגן, כ-0.40% פחמן וכ-1.75% מנגן.
כלומר כמות הפחמן זהה, וההבדל העיקרי הוא בכמות המנגן.
1. כושר חיסום. המנגן מאט את ההתפרקות של האוסטניט לפריט ולפרליט (מזיז את העקומות בדיאגרמת TTT ימינה). לכן בחיסום נוצר יותר מרטנזיט, גם במקומות שמתקררים לאט יותר. זה מסביר את הקשיות הגבוהה יותר של SAE1340 כבר לפני ההרפיה.
2. חיזוק בתמיסה מוצקה. המנגן מומס בסריג של הברזל ומקשה על תנועת הנקעים.
3. עמידות להרפיה. המנגן מאט את הדיפוזיה של הפחמן ואת הגידול של הקרבידים בזמן ההרפיה, ולכן המרטנזיט מתרכך לאט יותר. לכן הפער בין העקומות גדל בטמפרטורות הרפיה גבוהות: כ-2 HRC ב-, וכ-5 HRC ב-.
תשובה: הסיבה העיקרית היא יסוד הסגסוגת מנגן (כ-1.75% ב-SAE1340), שמעלה את כושר החיסום ומאט את ההתרככות בהרפיה. כמות הפחמן זהה בשתי הפלדות, ולכן ההבדל אינו נובע ממנה.
סעיף ה
SAE1340: כ-60 HRC; SAE1040: כ-58 HRC (הקשיות בתחילת העקומות, בלי הרפיה).
איך קוראים. הקשיות לאחר החיסום, לפני שמבצעים הרפיה, היא הקשיות בטמפרטורה הנמוכה ביותר שבגרף: בקצה השמאלי של כל עקומה, בטמפרטורת החדר בערך. בטמפרטורה הזאת לא מתרחשת הרפיה, ולכן זו קשיות המרטנזיט שהתקבל בחיסום.
•SAE1340: העקומה מתחילה ב-60 HRC.
•SAE1040: העקומה מתחילה בכ-58 HRC.
הסימון על הגרף. מסמנים את נקודות ההתחלה של שתי העקומות ומעבירים מהן קווים אופקיים אל ציר הקשיות, עם הערכים 60 ו-58.
ההסבר להבדל. הקשיות המרבית של מרטנזיט תלויה בעיקר בכמות הפחמן, והיא זהה בשתי הפלדות, ולכן הקשיות קרובה. SAE1340 מעט קשה יותר, כי בזכות המנגן כושר החיסום שלה גבוה יותר, ובחיסום נוצר בה חלק גדול יותר של מרטנזיט.
תשובה: לאחר החיסום הקשיות של SAE1340 היא כ-60 HRC, והקשיות של SAE1040 כ-58 HRC.
שאלה 8 · סוגי קורוזיה, דרכי מניעה וגילוון
יש להציג את התשובות לסעיפים א' ו-ב' בעזרת הטבלה המצורפת לשאלה 8.
טבלה לשאלה 8:

התבוננו באיורים 4,3,2,1 לשאלה 8 וקבעו את סוג הקורוזיה המתואר בכל אחד מהם. נמקו את תשובתכם.
הציעו לפחות שיטה אחת למניעת קורוזיה בכל אחד מסוגי הקורוזיה המוצגים באיורים.
הסבירו מהו גילוון? מה תפקידו? וכיצד מתבצע.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
איור 1: קורוזיה אחידה (כללית) - שכבה אחידה לאורך כל פני השטח. איור 2: קורוזיית סדק (נקיקים) - בסדק הצר שבין הדסקית ללוח, תא ריכוז חמצן. איור 3: קורוזיה גלוונית - הסימנים (−) ו-(+) מראים שתי מתכות שונות שיוצרות תא גלווני, והבורג (האנודה) מתאכל. איור 4: קורוזיה במאמץ (סדיקת קורוזיה במאמץ) - סדקים מסתעפים שחודרים לעומק החומר תחת מאמץ מתיחה.
הרקע. קורוזיה היא הרס של מתכת בתגובה כימית או אלקטרוכימית עם הסביבה. בקורוזיה אלקטרוכימית נוצר תא: אזור אנודי שבו המתכת מתמוססת (מתאכלת), אזור קתודי, ותמיסה מוליכה (לחות) ביניהם. הסוג נקבע לפי מה שיוצר את התא ולפי המקום שבו מתרכזת הפגיעה.
תשובה: איור 1 - קורוזיה אחידה; איור 2 - קורוזיית סדק; איור 3 - קורוזיה גלוונית; איור 4 - קורוזיה במאמץ.
סעיף ב
1 (אחידה): ציפוי מגן - צבע, גילוון או ציפוי מתכתי; או בחירת חומר עמיד. 2 (סדק): למנוע סדקים - לאטום את המרווח בחומר איטום או באטם שאינו סופג, או לחבר בריתוך; לנקות ולייבש. 3 (גלוונית): לבודד חשמלית בין המתכות (דסקיות ושרוול מחומר מבודד) או לבחור מתכות קרובות בטור הגלווני; ציפוי, אנודה מוקרבת. 4 (במאמץ): להקטין מאמצי מתיחה - חישול להפגת מאמצים, הקשתה בכדוריות (מאמצי לחיצה בפני השטח); לבחור חומר עמיד ולהרחיק את הסביבה המזיקה.
הדרך למנוע כל סוג נובעת מהסיבה שלו: מסלקים את אחד הרכיבים של התא, או את הגורם שמרכז את הפגיעה.
תשובה: אחידה - ציפוי מגן ובחירת חומר; סדק - איטום או ביטול המרווחים; גלוונית - בידוד חשמלי בין המתכות או בחירת מתכות קרובות; במאמץ - הפגת מאמצים או יצירת מאמצי לחיצה בפני השטח, ובחירת חומר עמיד.
סעיף ג
גילוון הוא ציפוי של פלדה בשכבת אבץ. תפקידו להגן מפני קורוזיה בשתי דרכים: שכבה שמפרידה בין הפלדה לסביבה, והגנה קתודית - האבץ פעיל יותר מהברזל, ולכן במקום שבו הציפוי נשרט האבץ מתאכל במקום הפלדה (אנודה מוקרבת). הביצוע הנפוץ: ניקוי ושטיפה, צריבה בחומצה, טבילה בשטף, ואז טבילה באבץ מותך (כ-450°C) וקירור. אפשרות אחרת: גילוון חשמלי באמבט של מלחי אבץ, כשהחלק הוא הקתודה.
מהו גילוון. גילוון הוא ציפוי של פלדה או ברזל בשכבה דקה של אבץ ().
1. שכבת הפרדה. האבץ מכסה את הפלדה ומונע מגע שלה עם הלחות והחמצן. בפני השטח של האבץ נוצרת שכבה דקה של תחמוצות ופחמות אבץ, שמאטה את הקורוזיה של האבץ עצמו.
2. הגנה קתודית (אנודה מוקרבת). האבץ פעיל יותר מהברזל: הפוטנציאל שלו שלילי יותר ( לעומת ). כשהציפוי נשרט ונוצר תא גלווני בין האבץ לפלדה, האבץ הוא האנודה ומתאכל, והפלדה היא הקתודה ומוגנת. לכן הפלדה מוגנת גם במקומות שבהם הציפוי נפגע. זה ההבדל מציפוי במתכת אצילה יותר, כמו בדיל: שם שריטה דווקא מאיצה את הקורוזיה של הפלדה.
1. ניקוי ושמנים: טבילה בתמיסה בסיסית חמה, ושטיפה במים.
2. צריבה (פיקלינג): טבילה בחומצה מהולה (מלחית או גופרתית) להסרת חלודה ותחמוצות, ושטיפה.
3. טבילה בשטף (פלקס, אמוניום כלורי ואבץ כלורי), שמנקה את השטח ומונע חמצון עד הטבילה, וייבוש.
4. טבילה באמבט של אבץ מותך, בטמפרטורה של כ-, לכמה דקות. האבץ מגיב עם הברזל ויוצר שכבות של תרכובות ברזל-אבץ, ומעליהן שכבה של אבץ טהור.
5. הוצאה, קירור במים או באוויר, ובדיקה של עובי הציפוי.
שיטה נוספת: גילוון חשמלי (אלקטרוליטי). החלק מחובר כקתודה באמבט של תמיסת מלחי אבץ, ואנודות מאבץ. הזרם החשמלי משקיע אבץ על החלק. הציפוי דק ואחיד ומתאים לחלקים קטנים, כמו ברגים ואומים.
תשובה: גילוון הוא ציפוי פלדה באבץ. הוא מגן מפני קורוזיה גם כשכבת הפרדה וגם כאנודה מוקרבת, שמגינה על הפלדה גם בשריטות. הוא נעשה בעיקר בטבילה באבץ מותך (כ-) אחרי ניקוי וצריבה, או בגילוון חשמלי.