דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - אביב 2025 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, אביב 2025 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון שמונה שאלות פתוחות:

חלק א': מכניקה טכנית – ארבע שאלות (שאלות 1-4).

חלק ב': גרפיקה הנדסית – שתי שאלות (שאלות 5-6).

חלק ג': תורת החומרים – שתי שאלות (שאלות 7-8).

יש לבחור באופן חופשי ולענות על ארבע שאלות מבין שאלות 1-8, ערך כל שאלה 25 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. נוסחאון מצורף לבחינה.

5. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · שני מוטות, קפיץ וכבל בשיווי משקל

שני מוטות חסרי משקל, ACAC ו-BCBC, מחוברים באמצעות מפרקים בנקודות AA ו-BB למישורים אופקיים, וביניהם לבין עצמם בנקודה CC. בנקודה CC מחוברים למערכת המוטות קפיץ מתיחה אנכי CDCD וכבל העובר דרך גלגלת EE.

על קצה הכבל תלויה משקולת mm, שהיא בעלת מסה של 20 קילוגרם. קבוע הקפיץ הוא 500 Nm500\,\frac{N}{m} ואורכו במצבו החופשי הוא 180 מילימטר.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

מידות הגלגלת והחיכוך בה זניחים.

א.

בנה/י דיאגרמת גוף חופשי ומערכת כוחות משותפי נקודה CC.

(6 נקודות)
ב.

כתוב/י משוואות שיווי משקל למערכת.

(6 נקודות)
ג.

חשב/י את כוח מתיחת הקפיץ CDCD.

(4 נקודות)
ד.

חשב/י את כוחות התגובה הפועלים במוטות ACAC ו-BCBC. האם המוטות נלחצים או נמתחים?

(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על הנקודה CC פועלים ארבעה כוחות: כוח הקפיץ FSF_S אנכית למעלה (אל DD), מתיחות הכבל T=m⋅g=196.2 NT=m\cdot g=196.2\,\text{N} אופקית ימינה (אל EE), הכוח במוט ACAC לאורך המוט (29.54∘29.54^\circ מהאנך), והכוח במוט BCBC אנכית. מניחים ששני המוטות מתוחים: FACF_{AC} מושך את CC אל AA (שמאלה ולמעלה), ו-FBCF_{BC} מושך את CC אל BB (למטה).

נתון: שני מוטות חסרי משקל ACAC ו-BCBC עם מפרקים בקצוות, קפיץ מתיחה אנכי CDCD, וכבל אופקי מ-CC אל הגלגלת EE שנושא משקולת של 20 kg20\,\text{kg}.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של המפרק CC.

למה מבודדים את CC. בנקודה CC נפגשים שני המוטות, הקפיץ והכבל. כל אחד מהם מחובר רק בשני קצותיו ואין לו משקל, ולכן כל אחד מעביר כוח רק לאורך הקו של עצמו. כל הכוחות עוברים דרך CC: זוהי מערכת כוחות משותפי נקודה.

הגאומטריה מהאיור. DD נמצאת באותו גובה כמו AA, 170 mm170\,\text{mm} מימינה, ו-CC נמצאת בדיוק מתחת ל-DD, 300 mm300\,\text{mm} מתחת לקו ADAD. לכן:

•הקפיץ CDCD אנכי, ואורכו עכשיו 300 mm300\,\text{mm}.

•המוט BCBC אנכי.

•המוט ACAC: מ-CC אל AA זזים 170 mm170\,\text{mm} שמאלה ו-300 mm300\,\text{mm} למעלה. אורכו LAC=1702+3002=344.82 mmL_{AC}=\sqrt{170^2+300^2}=344.82\,\text{mm}, והזווית שלו מהאנך: β=arctan⁡170300=29.54∘\beta=\arctan\frac{170}{300}=29.54^\circ.

•הכבל יוצא מ-CC אופקית אל הגלגלת EE.

מערכת הצירים. הראשית ב-CC, ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי למעלה.

הכוחות על CC, כוח אחרי כוח:

1. כוח הקפיץ FSF_S. האורך החופשי 180 mm180\,\text{mm} והאורך עכשיו 300 mm300\,\text{mm}, כלומר הקפיץ מתוח, והוא מושך את CC אליו: אנכית למעלה, אל DD.

2. מתיחות הכבל TT. הכבל מושך את CC אופקית ימינה, אל EE. החיכוך בגלגלת זניח, ולכן המתיחות שווה למשקל המשקולת: T=m⋅g=20⋅9.81=196.2 NT=m\cdot g=20\cdot9.81=196.2\,\text{N}.

3. הכוח במוט ACAC, FACF_{AC}. מוט של שני כוחות, ולכן הכוח לאורך הקו CACA. מניחים שהמוט מתוח: הוא מושך את CC אל AA, כלומר שמאלה ולמעלה, 29.54∘29.54^\circ משמאל לאנך.

4. הכוח במוט BCBC, FBCF_{BC}. גם הוא מוט של שני כוחות, אנכי. מניחים שהוא מתוח: הוא מושך את CC אל BB, כלומר למטה.

אם אחת ההנחות שגויה, הכוח ייצא שלילי, והמוט לחוץ.

מערכת הכוחות בפירוק לרכיבים (sin⁡29.54∘=170344.82=0.4930\sin29.54^\circ=\frac{170}{344.82}=0.4930, cos⁡29.54∘=300344.82=0.8700\cos29.54^\circ=\frac{300}{344.82}=0.8700):

כוחרכיב xxרכיב yy
קפיץ FSF_S00+FS+F_S
כבל TT+T+T00
מוט FACF_{AC}−FAC⋅0.4930-F_{AC}\cdot0.4930+FAC⋅0.8700+F_{AC}\cdot0.8700
מוט FBCF_{BC}00−FBC-F_{BC}

תשובה: בדיאגרמה ארבעה כוחות שיוצאים מ-CC: FSF_S למעלה, T=196.2 NT=196.2\,\text{N} ימינה, FACF_{AC} לאורך המוט אל AA (29.54∘29.54^\circ מהאנך) ו-FBCF_{BC} למטה, אל BB.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: T−FAC⋅sin⁡29.54∘=0\sum F_x=0:\ T-F_{AC}\cdot\sin29.54^\circ=0

∑Fy=0: FS+FAC⋅cos⁡29.54∘−FBC=0\sum F_y=0:\ F_S+F_{AC}\cdot\cos29.54^\circ-F_{BC}=0

כל הכוחות עוברים דרך CC, ולכן אין להם מומנט סביבה. נשארות שתי משוואות: סכום הרכיבים בכל ציר שווה לאפס.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי), לפי הטבלה מסעיף א:

∑Fx=0: T−FAC⋅sin⁡29.54∘=0\sum F_x=0:\ T-F_{AC}\cdot\sin29.54^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: FS+FAC⋅cos⁡29.54∘−FBC=0\sum F_y=0:\ F_S+F_{AC}\cdot\cos29.54^\circ-F_{BC}=0

כאן T=m⋅g=196.2 NT=m\cdot g=196.2\,\text{N} היא מתיחות הכבל, FSF_S כוח הקפיץ (מחושב בסעיף ג), FACF_{AC} ו-FBCF_{BC} הכוחות במוטות (חיובי = מתיחה), ו-29.54∘29.54^\circ היא הזווית של המוט ACAC מהאנך (sin⁡=170344.82\sin=\frac{170}{344.82}, cos⁡=300344.82\cos=\frac{300}{344.82}).

אחרי שמחשבים את FSF_S, נשארים שני נעלמים (FACF_{AC}, FBCF_{BC}) ושתי משוואות.

תשובה: T−FACsin⁡29.54∘=0T-F_{AC}\sin29.54^\circ=0 ו- FS+FACcos⁡29.54∘−FBC=0F_S+F_{AC}\cos29.54^\circ-F_{BC}=0.

סעיף ג

תשובה:

FS=60 NF_S=60\,\text{N} (מתיחה)

מחשבים לפי חוק הוק: הכוח בקפיץ שווה לקבוע הקפיץ כפול השינוי באורכו.

1. האורך של הקפיץ במערכת שווה למרחק האנכי בין DD ל-CC, כלומר 300 mm300\,\text{mm} (הקפיץ אנכי, ו-DD באותו גובה כמו AA).

2. ההתארכות:

Δl=300−180=120 mm=0.12 m\Delta l=300-180=120\,\text{mm}=0.12\,\text{m}

3. הכוח:

FS=k⋅Δl=500⋅0.12=60 NF_S=k\cdot\Delta l=500\cdot0.12=60\,\text{N}

כאן k=500 Nmk=500\,\frac{\text{N}}{\text{m}} הוא קבוע הקפיץ. שימו לב שהקבוע נתון בניוטון למטר, ולכן את ההתארכות מציבים במטרים.

הקפיץ התארך, ולכן הוא מתוח ומושך את CC למעלה.

תשובה: FS=60 NF_S=60\,\text{N}, כוח מתיחה.

סעיף ד

תשובה:

FAC≈398 NF_{AC}\approx398\,\text{N}, מתיחה; FBC≈406 NF_{BC}\approx406\,\text{N}, מתיחה. שני המוטות נמתחים.

נתון: T=196.2 NT=196.2\,\text{N}, FS=60 NF_S=60\,\text{N}, ומשוואות שיווי המשקל מסעיף ב.

מבוקש: FACF_{AC} ו-FBCF_{BC} והאם המוטות מתוחים או לחוצים.

1. ממשוואת ציר xx (הנעלם היחיד בה הוא FACF_{AC}):

FAC=Tsin⁡29.54∘=196.20.4930≈398.0 NF_{AC}=\frac{T}{\sin29.54^\circ}=\frac{196.2}{0.4930}\approx398.0\,\text{N}

(באותה דרך: FAC=196.2⋅344.82170=398.0 NF_{AC}=196.2\cdot\frac{344.82}{170}=398.0\,\text{N}.)

התוצאה חיובית, ולכן ההנחה נכונה: המוט ACAC מושך את CC אל AA, כלומר הוא מתוח. זה הגיוני: רק המוט הזה יכול לאזן את הכבל שמושך את CC ימינה.

2. הרכיב האנכי של FACF_{AC}:

FAC⋅cos⁡29.54∘=398.0⋅0.8700≈346.2 NF_{AC}\cdot\cos29.54^\circ=398.0\cdot0.8700\approx346.2\,\text{N} (למעלה)

3. ממשוואת ציר yy:

FBC=FS+FAC⋅cos⁡29.54∘=60+346.2≈406.2 NF_{BC}=F_S+F_{AC}\cdot\cos29.54^\circ=60+346.2\approx406.2\,\text{N}

גם התוצאה הזאת חיובית: המוט BCBC מושך את CC למטה, אל BB, כלומר הוא מתוח. הסיבה: הקפיץ והמוט ACAC מושכים את CC למעלה בסך 406.2 N406.2\,\text{N}, ורק המוט BCBC יכול למשוך אותו למטה.

בדיקה. סכום הרכיבים האנכיים: 60+346.2−406.2=060+346.2-406.2=0. סכום הרכיבים האופקיים: 196.2−398.0⋅0.4930=196.2−196.2=0196.2-398.0\cdot0.4930=196.2-196.2=0.

מה פועל על המוטות עצמם. כל מוט הוא מוט של שני כוחות: על ACAC פועלים בשני קצותיו כוחות של 398 N398\,\text{N} שמותחים אותו, ועל BCBC כוחות של 406 N406\,\text{N} שמותחים אותו. התגובה במפרק AA מושכת את המוט אל AA (לאורך המוט), והתגובה במפרק BB מושכת את המוט BCBC למטה.

תשובה: FAC≈398 NF_{AC}\approx398\,\text{N} ו-FBC≈406 NF_{BC}\approx406\,\text{N}. שני המוטות נמתחים.

שאלה 2 · מדף עם תיבות: שקול ותגובות בסמכים

באיור לשאלה מוצג מדף באורך של 1.5 מטר שמשקלו 10 קילוגרם. על המדף מונחות תיבות זהות במשקל של 50 ניוטון כל אחת: בנקודה EE חמש תיבות ובנקודות DD, HH ו-KK שתי תיבות.

המדף נתמך על ידי סמכים בנקודות AA ו-BB.

המידות באיור במ"מ.

א.

בנה/י דיאגרמת גוף חופשי למדף, וכתבו משוואות שיווי משקל.

(8 נקודות)
ב.

חשב/י את מיקום שקול הכוחות של משקלי התיבות ביחס לנקודה AA.

יש לסמן את הכוח השקול בתרשים.

(11 נקודות)
ג.

חשב/י את כוחות התגובה הפועלים בסמכים AA ו-BB.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

על המדף פועלים: FD=100 NF_D=100\,\text{N}, FE=250 NF_E=250\,\text{N}, FH=100 NF_H=100\,\text{N}, FK=100 NF_K=100\,\text{N} ומשקל המדף W=98.1 NW=98.1\,\text{N} באמצע המדף, כולם למטה; תגובות AxA_x, AyA_y ב-AA ו-ByB_y ב-BB.

∑Fx=0: Ax=0\sum F_x=0:\ A_x=0

∑Fy=0: Ay+By−100−250−100−100−98.1=0\sum F_y=0:\ A_y+B_y-100-250-100-100-98.1=0

∑MA=0: 100⋅150−250⋅300−100⋅600−100⋅1000−98.1⋅450+By⋅900=0\sum M_A=0:\ 100\cdot150-250\cdot300-100\cdot600-100\cdot1000-98.1\cdot450+B_y\cdot900=0 (מ"מ)

נתון: מדף באורך 1500 mm1500\,\text{mm} במשקל 10 kg10\,\text{kg}, תיבות של 50 N50\,\text{N} כל אחת, וסמכים ב-AA וב-BB.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של המדף ומשוואות שיווי המשקל.

המיקומים מהאיור (מהקצה השמאלי של המדף, במ"מ): DD ב-150, AA ב-300, EE ב-600, HH ב-900, BB ב-1200, KK ב-1300, והקצה הימני ב-1500.

נוח למדוד הכול מ-AA: DD נמצאת 150150 משמאל ל-AA, EE 300300 מימין, HH 600600 מימין, BB 900900 מימין ו-KK 10001000 מימין. מרכז המדף (ב-750) נמצא 450450 מימין ל-AA.

הכוחות על המדף, כוח אחרי כוח:

1. התיבות ב-DD: שתי תיבות, FD=2⋅50=100 NF_D=2\cdot50=100\,\text{N} למטה.

2. התיבות ב-EE: חמש תיבות, FE=5⋅50=250 NF_E=5\cdot50=250\,\text{N} למטה.

3. התיבות ב-HH: FH=100 NF_H=100\,\text{N} למטה.

4. התיבות ב-KK: FK=100 NF_K=100\,\text{N} למטה.

5. משקל המדף: W=m⋅g=10⋅9.81=98.1 NW=m\cdot g=10\cdot9.81=98.1\,\text{N} למטה, באמצע המדף (מדף אחיד).

6. הסמך AA (סמך נייח, פרק): שני רכיבי תגובה, AxA_x ו-AyA_y (מניחים למעלה).

7. הסמך BB: תגובה אנכית ByB_y (מניחים למעלה). כל העומסים אנכיים, ולכן אין צורך ברכיב אופקי נוסף.

משוואות שיווי המשקל (ציר xx ימינה, ציר yy למעלה, מומנט נגד כיוון השעון חיובי, מרחקים במ"מ):

1. ∑Fx=0: Ax=0\sum F_x=0:\ A_x=0

אין אף כוח אופקי אחר, ולכן Ax=0A_x=0.

2. ∑Fy=0: Ay+By−100−250−100−100−98.1=0\sum F_y=0:\ A_y+B_y-100-250-100-100-98.1=0

3. סכום המומנטים סביב AA. בוחרים את AA כי AxA_x ו-AyA_y עוברים דרכה, וכך נשאר נעלם אחד. כוח למטה מימין ל-AA מסובב עם כיוון השעון (שלילי), וכוח למטה משמאל ל-AA מסובב נגד כיוון השעון (חיובי):

∑MA=0: 100⋅150−250⋅300−100⋅600−100⋅1000−98.1⋅450+By⋅900=0\sum M_A=0:\ 100\cdot150-250\cdot300-100\cdot600-100\cdot1000-98.1\cdot450+B_y\cdot900=0

תשובה: בדיאגרמה חמישה כוחות למטה (100, 250, 100, 100 ו-98.1 N98.1\,\text{N}) ושלוש תגובות (AxA_x, AyA_y, ByB_y), ושלוש המשוואות שלמעלה.

סעיף ב

תשובה:

R=550 NR=550\,\text{N} כלפי מטה, 400 mm400\,\text{mm} מימין ל-AA (700 מ"מ מהקצה השמאלי של המדף, 100 מ"מ מימין ל-EE).

מבוקש: הגודל והמיקום של הכוח השקול של משקלי התיבות בלבד (בלי משקל המדף).

השיטה. כל הכוחות מקבילים (אנכיים). השקול שלהם שווה לסכומם, ומקום הפעולה שלו נקבע כך שהמומנט שלו סביב AA יהיה שווה לסכום המומנטים של הכוחות (משפט וריניון):

R=∑FiR=\sum F_i, xR=∑Fi⋅xiRx_R=\frac{\sum F_i\cdot x_i}{R}

כאן xix_i הוא המרחק של כל כוח מ-AA, חיובי מימין ל-AA ושלילי משמאל.

1. גודל השקול:

R=100+250+100+100=550 NR=100+250+100+100=550\,\text{N} (למטה)

2. סכום המומנטים של התיבות סביב AA:

נקודהFiF_i (N)xix_i (mm)Fi⋅xiF_i\cdot x_i (N·mm)
DD100100−150-150−15000-15000
EE2502503003007500075000
HH1001006006006000060000
KK10010010001000100000100000
סך הכול550550220000220000

3. מקום השקול:

xR=220000550=400 mmx_R=\frac{220000}{550}=400\,\text{mm}

התוצאה חיובית, ולכן השקול נמצא 400 mm400\,\text{mm} מימין ל-AA, כלומר 300+400=700 mm300+400=700\,\text{mm} מהקצה השמאלי של המדף, 100 mm100\,\text{mm} מימין ל-EE.

הסימון בתרשים. מסרטטים חץ אנכי כלפי מטה, שנוגע במדף 400 mm400\,\text{mm} מימין ל-AA (בין EE ל-HH, קרוב יותר ל-EE), ורושמים לידו R=550 NR=550\,\text{N}. זה הגיוני: חמש התיבות שב-EE מושכות את השקול אליהן.

תשובה: R=550 NR=550\,\text{N} כלפי מטה, 400 mm400\,\text{mm} מימין ל-AA.

סעיף ג

תשובה:

By≈293.5 NB_y\approx293.5\,\text{N} למעלה; Ay≈354.6 NA_y\approx354.6\,\text{N} למעלה (Ax=0A_x=0).

מחשבים את התגובות ממשוואות סעיף א. אפשר להחליף את ארבעת משקלי התיבות בשקול מסעיף ב: 550 N550\,\text{N}, 400 mm400\,\text{mm} מימין ל-AA.

1. ממשוואת המומנטים סביב AA:

By⋅900=550⋅400+98.1⋅450=220000+44145=264145 N⋅mmB_y\cdot900=550\cdot400+98.1\cdot450=220000+44145=264145\,\text{N}\cdot\text{mm}

By=264145900≈293.5 NB_y=\frac{264145}{900}\approx293.5\,\text{N}

2. ממשוואת הכוחות בציר yy:

Ay=550+98.1−293.5≈354.6 NA_y=550+98.1-293.5\approx354.6\,\text{N}

3. Ax=0A_x=0, כי אין כוחות אופקיים.

שתי התוצאות חיוביות, ולכן שתי התגובות פונות למעלה.

בדיקה במשוואת מומנטים סביב BB (כוח למטה משמאל ל-BB מסובב נגד כיוון השעון, AyA_y למעלה משמאל ל-BB מסובב עם כיוון השעון):

−354.6⋅900+550⋅(900−400)+98.1⋅(900−450)=−319145+275000+44145=0-354.6\cdot900+550\cdot(900-400)+98.1\cdot(900-450)=-319145+275000+44145=0

המשוואה מתקיימת.

תשובה: Ay≈354.6 NA_y\approx354.6\,\text{N} ו-By≈293.5 NB_y\approx293.5\,\text{N}, שתיהן אנכיות כלפי מעלה; Ax=0A_x=0.

שאלה 3 · מרכז כובד של לוח עם קדח

באיור לשאלה מוצגת צורה בעלת עובי אחיד.

המידות נתונות במילימטרים.

חשבו קואורדינטות של מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור.

יש לסמן את הנקודה בתרשים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

XC≈97.8 mmX_C\approx97.8\,\text{mm}, YC≈55.7 mmY_C\approx55.7\,\text{mm}

נתון: לוח בעובי אחיד; המידות במילימטרים, והראשית בפינה השמאלית התחתונה.

מבוקש: הקואורדינטות XCX_C, YCY_C של מרכז הכובד.

השיטה. העובי אחיד, ולכן מרכז הכובד של הלוח הוא מרכז הכובד של השטח. מחלקים את הצורה לחלקים פשוטים, והקדח נכנס עם שטח שלילי:

XC=∑Ai⋅xi∑AiX_C=\frac{\sum A_i\cdot x_i}{\sum A_i}, YC=∑Ai⋅yi∑AiY_C=\frac{\sum A_i\cdot y_i}{\sum A_i}

כאן AiA_i הוא השטח של חלק, ו-xix_i, yiy_i הן הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו.

קריאת המידות מהאיור.

•הרוחב הכולל 150150 והגובה הכולל 120120.

•הקו האנכי של החלק המלבני נמצא ב-x=60x=60.

•הקו המשופע יוצא מהראשית ומגיע לנקודה (60, 120−60)=(60,60)(60,\,120-60)=(60,60). כלומר זהו משולש ישר זווית עם ניצבים של 6060.

•מרכז הקדח נמצא 9090 מתחת לקצה העליון, כלומר ב-y=120−90=30y=120-90=30, ועל הקו x=60x=60. קוטר הקדח 3030, ולכן הרדיוס 1515.

החלוקה לחלקים:

1. מלבן ימני, 90×12090\times120: מ-x=60x=60 עד x=150x=150, לכל הגובה.

2. משולש ישר זווית שמאלי: הקודקודים (0,0)(0,0), (60,0)(60,0), (60,60)(60,60). הזווית הישרה ב-(60,0)(60,0).

3. קדח עגול, R=15R=15, שמרכזו ב-(60,30)(60,30). שטח שלילי. (מחצית הקדח נמצאת במשולש ומחצית במלבן, אבל כעיגול שלם אפשר להחסיר אותו בבת אחת.)

מרכז הכובד של כל חלק.

•מלבן: במרכזו, (60+45, 60)=(105,60)(60+45,\,60)=(105,60).

•משולש ישר זווית: במרחק שליש מכל ניצב, מהפינה של הזווית הישרה: x2=60−603=40x_2=60-\frac{60}{3}=40, y2=603=20y_2=\frac{60}{3}=20.

•עיגול: במרכזו, (60,30)(60,30).

טבלת החישוב (שטחים ב-mm2\text{mm}^2, מרחקים ב-mm\text{mm}):

חלקAiA_ixix_iyiy_iAi⋅xiA_i\cdot x_iAi⋅yiA_i\cdot y_i
1. מלבן 90×12090\times1201080010800105105606011340001134000648000648000
2. משולש 60×6060\times60180018004040202072000720003600036000
3. קדח ∅30\varnothing30−706.86-706.8660603030−42412-42412−21206-21206
סך הכול11893.1411893.1411635881163588662794662794

השטחים: A2=60⋅602=1800A_2=\frac{60\cdot60}{2}=1800, A3=π⋅152=706.86A_3=\pi\cdot15^2=706.86.

החישוב.

XC=116358811893.14≈97.84 mmX_C=\frac{1163588}{11893.14}\approx97.84\,\text{mm}

YC=66279411893.14≈55.73 mmY_C=\frac{662794}{11893.14}\approx55.73\,\text{mm}

בדיקה בחלוקה אחרת. מלבן מלא 150×120150\times120, פחות המשולש החסר בפינה השמאלית התחתונה (קודקודים (0,0)(0,0), (0,60)(0,60), (60,60)(60,60); מרכז הכובד (20,40)(20,40)), פחות הריבוע החסר למעלה משמאל (60×6060\times60, מרכז (30,90)(30,90)), פחות הקדח:

∑A=18000−1800−3600−706.86=11893.14\sum A=18000-1800-3600-706.86=11893.14

XC=18000⋅75−1800⋅20−3600⋅30−706.86⋅6011893.14=116358811893.14≈97.84 mmX_C=\frac{18000\cdot75-1800\cdot20-3600\cdot30-706.86\cdot60}{11893.14}=\frac{1163588}{11893.14}\approx97.84\,\text{mm}

YC=18000⋅60−1800⋅40−3600⋅90−706.86⋅3011893.14=66279411893.14≈55.73 mmY_C=\frac{18000\cdot60-1800\cdot40-3600\cdot90-706.86\cdot30}{11893.14}=\frac{662794}{11893.14}\approx55.73\,\text{mm}

אותה תוצאה.

סימון הנקודה בתרשים. מודדים 97.8 mm97.8\,\text{mm} ימינה מציר yy ו-55.7 mm55.7\,\text{mm} למעלה מציר xx ומסמנים שם את הנקודה CC. היא נמצאת בתוך החלק המלבני, מעט מתחת לחצי הגובה ומשמאל למרכז המלבן. זה הגיוני: המשולש מוסיף חומר משמאל ולמטה, ולכן מרכז הכובד זז מ-(105,60)(105,60) שמאלה ולמטה.

תשובה: XC≈97.8 mmX_C\approx97.8\,\text{mm}, YC≈55.7 mmY_C\approx55.7\,\text{mm}.

שאלה 4 · זריקה משופעת: בעיטת כדור לטווח נתון

כדורגלן בועט כדור מהקרקע במהירות התחלתית של v0=15 msecv_0=15\,\frac{m}{\text{sec}} ובזווית α0\alpha^0. הכדור פוגע בקרקע בנקודה הנמצאת במרחק של 6 מטרים מנקודת הבעיטה.

חשב/י:

א.

את הזווית של בעיטת הכדור α0\alpha^0.

(9 נקודות)
ב.

את הגובה המרבי של הכדור במסלול תנועתו.

(8 נקודות)
ג.

את מהירות הכדור בשיא הגובה.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

sin⁡2α=0.2616\sin2\alpha=0.2616, ולכן יש שתי זוויות אפשריות: α≈7.6∘\alpha\approx7.6^\circ או α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ. המסלול הגבוה שבאיור מתאים ל-α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ.

נתון: מהירות התחלתית v0=15 msv_0=15\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, הכדור יוצא מהקרקע וחוזר לקרקע, והטווח R=6 mR=6\,\text{m}.

מבוקש: זווית הבעיטה α\alpha.

המודל. אחרי הבעיטה פועל על הכדור רק כוח הכובד (מזניחים את התנגדות האוויר). בכיוון האופקי המהירות קבועה, ובכיוון האנכי התנועה שוות תאוצה עם g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} כלפי מטה.

1. רכיבי המהירות ההתחלתית:

v0x=v0cos⁡αv_{0x}=v_0\cos\alpha, v0y=v0sin⁡αv_{0y}=v_0\sin\alpha

2. זמן התנועה. הכדור חוזר לגובה ההתחלתי (y=0y=0):

0=v0sin⁡α⋅t−g⋅t22 ⇒ t=2v0sin⁡αg0=v_0\sin\alpha\cdot t-\frac{g\cdot t^2}{2}\ \Rightarrow\ t=\frac{2v_0\sin\alpha}{g}

3. הטווח הוא המהירות האופקית כפול הזמן:

R=v0cos⁡α⋅2v0sin⁡αg=v02⋅sin⁡2αgR=v_0\cos\alpha\cdot\frac{2v_0\sin\alpha}{g}=\frac{v_0^2\cdot\sin2\alpha}{g}

(השתמשנו בזהות 2sin⁡αcos⁡α=sin⁡2α2\sin\alpha\cos\alpha=\sin2\alpha.)

4. מציבים ומבודדים את sin⁡2α\sin2\alpha:

sin⁡2α=R⋅gv02=6⋅9.81152=58.86225=0.2616\sin2\alpha=\frac{R\cdot g}{v_0^2}=\frac{6\cdot9.81}{15^2}=\frac{58.86}{225}=0.2616

5. למשוואה שני פתרונות בתחום 0∘<2α<180∘0^\circ<2\alpha<180^\circ:

2α=15.17∘ ⇒ α1≈7.6∘2\alpha=15.17^\circ\ \Rightarrow\ \alpha_1\approx7.6^\circ

2α=180∘−15.17∘=164.83∘ ⇒ α2≈82.4∘2\alpha=180^\circ-15.17^\circ=164.83^\circ\ \Rightarrow\ \alpha_2\approx82.4^\circ

שתי הזוויות משלימות זו את זו ל-90∘90^\circ, ושתיהן נותנות בדיוק אותו טווח של 6 m6\,\text{m}.

איזו זווית מתאימה. שתי הזוויות נכונות מבחינה מתמטית ופיזיקלית. באיור המסלול גבוה וקשתי, ולכן הוא מתאים יותר לבעיטה התלולה, α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ (בזווית של 7.6∘7.6^\circ הכדור כמעט צמוד לקרקע). בסעיפים הבאים מחשבים לשתי הזוויות.

בדיקה עבור α1=7.58∘\alpha_1=7.58^\circ: t=2⋅15⋅0.13209.81=0.404 st=\frac{2\cdot15\cdot0.1320}{9.81}=0.404\,\text{s}, R=15⋅0.9913⋅0.404≈6.0 mR=15\cdot0.9913\cdot0.404\approx6.0\,\text{m}. עבור α2=82.42∘\alpha_2=82.42^\circ: t=2⋅15⋅0.99139.81=3.031 st=\frac{2\cdot15\cdot0.9913}{9.81}=3.031\,\text{s}, R=15⋅0.1320⋅3.031≈6.0 mR=15\cdot0.1320\cdot3.031\approx6.0\,\text{m}.

תשובה: α≈7.6∘\alpha\approx7.6^\circ או α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ; לפי המסלול שבאיור, α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ.

סעיף ב

תשובה:

H≈11.27 mH\approx11.27\,\text{m} (במסלול שבאיור, α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ). הערה: בזווית 7.6∘7.6^\circ הגובה המרבי רק כ-0.20 m0.20\,\text{m}.

בשיא המסלול הרכיב האנכי של המהירות מתאפס. לכן משתמשים במשוואה של תנועה שוות תאוצה בציר האנכי, בלי זמן:

vy2=v0y2−2g⋅H ⇒ 0=v0y2−2g⋅H ⇒ H=v0y22g=(v0sin⁡α)22gv_y^2=v_{0y}^2-2g\cdot H\ \Rightarrow\ 0=v_{0y}^2-2g\cdot H\ \Rightarrow\ H=\frac{v_{0y}^2}{2g}=\frac{(v_0\sin\alpha)^2}{2g}

1. בזווית α2=82.42∘\alpha_2=82.42^\circ (המסלול שבאיור):

v0y=15⋅sin⁡82.42∘=15⋅0.9913=14.87 msv_{0y}=15\cdot\sin82.42^\circ=15\cdot0.9913=14.87\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

H=14.8722⋅9.81=221.0819.62≈11.27 mH=\frac{14.87^2}{2\cdot9.81}=\frac{221.08}{19.62}\approx11.27\,\text{m}

2. בזווית α1=7.58∘\alpha_1=7.58^\circ:

v0y=15⋅sin⁡7.58∘=15⋅0.1320=1.98 msv_{0y}=15\cdot\sin7.58^\circ=15\cdot0.1320=1.98\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

H=1.98219.62≈0.20 mH=\frac{1.98^2}{19.62}\approx0.20\,\text{m}

בדיקה בדרך אחרת. הזמן עד השיא הוא חצי מזמן התנועה. בזווית 82.42∘82.42^\circ: tH=14.879.81=1.516 st_H=\frac{14.87}{9.81}=1.516\,\text{s}, ו-H=14.87⋅1.516−9.81⋅1.51622=22.54−11.27=11.27 mH=14.87\cdot1.516-\frac{9.81\cdot1.516^2}{2}=22.54-11.27=11.27\,\text{m}.

תשובה: במסלול שבאיור (α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ) הגובה המרבי כ-11.27 m11.27\,\text{m}; בבעיטה הנמוכה (α≈7.6∘\alpha\approx7.6^\circ) רק כ-0.20 m0.20\,\text{m}.

סעיף ג

תשובה:

v≈1.98 msv\approx1.98\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, אופקית (במסלול שבאיור, α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ). הערה: בזווית 7.6∘7.6^\circ המהירות בשיא כ-14.87 ms14.87\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

בשיא המסלול הרכיב האנכי של המהירות הוא אפס, ונשאר רק הרכיב האופקי. הרכיב האופקי קבוע לאורך כל התנועה, כי בכיוון הזה לא פועל כוח. לכן:

vH=v0x=v0cos⁡αv_H=v_{0x}=v_0\cos\alpha

1. בזווית α2=82.42∘\alpha_2=82.42^\circ (המסלול שבאיור):

vH=15⋅cos⁡82.42∘=15⋅0.1320≈1.98 msv_H=15\cdot\cos82.42^\circ=15\cdot0.1320\approx1.98\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

2. בזווית α1=7.58∘\alpha_1=7.58^\circ:

vH=15⋅cos⁡7.58∘=15⋅0.9913≈14.87 msv_H=15\cdot\cos7.58^\circ=15\cdot0.9913\approx14.87\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

בשני המקרים המהירות בשיא אופקית, בכיוון התנועה.

בדיקה. הזמן עד השיא בזווית 82.42∘82.42^\circ הוא 1.516 s1.516\,\text{s}, וזמן התנועה כולו 3.031 s3.031\,\text{s}. במהירות אופקית של 1.98 ms1.98\,\frac{\text{m}}{\text{s}} הכדור עובר 1.98⋅3.031=6.0 m1.98\cdot3.031=6.0\,\text{m}, בדיוק הטווח הנתון.

תשובה: במסלול שבאיור (α≈82.4∘\alpha\approx82.4^\circ) מהירות הכדור בשיא כ-1.98 ms1.98\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, אופקית; בבעיטה הנמוכה (α≈7.6∘\alpha\approx7.6^\circ) כ-14.87 ms14.87\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

שאלה 5 · שלושה היטלים ומידות: גוף עם אוזן ותעלות

נתון: מבט איזומטרי של חלק מכני סימטרי.

הערה: הקדח Ø15 והתעלות ברוחב 10 עוברים.

דרוש:

א.

סרטט/י את שלושת ההיטלים הראשיים במחברת הבחינה.

יש להקפיד על הקשר בין ההיטלים.

(15 נקודות)
ב.

רשום/י את כל המידות, לפי התקן למתן מידות.

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

היטל פנים (מבט על הפאה הארוכה): מתאר באורך 60 עם קיטומים בקצוות (אנכי עד 12.5, משופע עד 25, אורך עליון 50), אוזן ברוחב 30 עם קשת R15 שמרכזה בגובה 35 וקדח Ø15 מסורטט כמעגל, קו מלא בגובה 20 (המדרגה הקדמית), ובתחתית שתי תעלות 10×10 (ב-10 עד 20 וב-40 עד 50) ושקע בגובה 5 ביניהן. היטל על: מלבן 60×30, קווים מלאים של הקיטומים (ב-5 וב-55 לעומק 25, ב-3 וב-57 ברצועת המדרגה), קו מלא לאורך בעומק 25, קווי האוזן ב-15 וב-45, וקווים מקווקווים של הקדח (22.5 ו-37.5) ושל התעלות (10, 20, 40, 50). היטל צד (מבט משמאל): מתאר עם מדרגה 5×5 בפינה הקדמית העליונה ואוזן בעובי 25 עד גובה 50, קווים מלאים בגובה 12.5 ו-25, וקווים מקווקווים של הקדח (27.5 ו-42.5) ושל התעלות (גובה 10 וגובה 5).

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה. (כל המידות במ"מ. "אורך" נמדד לאורך המידה 60 מהקצה השמאלי, "עומק" מהגב של הגוף אל הפאה הקדמית הארוכה, ו"גובה" מתחתית הגוף.)

•גוש הבסיס: אורך 60, עומק 30, גובה 25.

•קיטומים בשני הקצוות: בכל קצה, הפאה אנכית עד גובה 12.5, ומשם היא משופעת פנימה עד הפאה העליונה בגובה 25. הפאה העליונה ארוכה 50, ולכן בכל צד הקיטום נכנס 60−502=5\frac{60-50}{2}=5 באורך על פני 25−12.5=12.525-12.5=12.5 בגובה.

•מדרגה לאורך הפאה הקדמית העליונה: ברוחב 5 ובעומק 5. המידה 20 בצד ימין היא הגובה של המדף שנוצר, ולכן העומק של המדרגה 25−20=525-20=5. כלומר הפאה הקדמית מגיעה רק עד גובה 20, והפאה העליונה (גובה 25) נמשכת מהגב עד עומק 25.

•אוזן: לוח אנכי ברוחב 30 (שני רדיוסים של 15), במרכז האורך (מאורך 15 עד 45), מהגב עד עומק 25: הפאה הקדמית שלה באותו מישור כמו הדופן של המדרגה. מרכז הקשת R15 והקדח נמצאים 15 מעל המדף (גובה 20), כלומר בגובה 35, ולכן ראש האוזן בגובה 35+15=5035+15=50. הדפנות של האוזן אנכיות מגובה 25 עד 35, ומשם הקשת.

•קדח Ø15 עובר דרך האוזן, בכיוון העומק (מהגב עד הפאה הקדמית שלה, 25).

•תעלות בתחתית: שתי תעלות ברוחב 10 ובגובה 10, שעוברות לכל העומק: מאורך 10 עד 20 ומאורך 40 עד 50. בין התעלות (מאורך 20 עד 40) התחתית מוגבהת ב-5 (המידה 5 שבאמצע היא ההפרש בין תקרת התעלה, בגובה 10, לבין התחתית של החלק האמצעי, בגובה 5). כך הגוף עומד רק על שתי "רגליים" בקצוות, ברוחב 10 כל אחת.

הגוף סימטרי ביחס למישור האנכי שעובר באמצע האורך (אורך 30).

שלב 2: בוחרים את ההיטלים. היטל הפנים הוא מבט על הפאה הארוכה (בכיוון העומק), כי כך רואים את צורת האוזן, את הקדח כמעגל, את הקיטומים ואת התעלות. מסדרים את ההיטלים לפי השיטה האירופית: היטל העל מתחת להיטל הפנים, והיטל הצד (מבט משמאל) מימין להיטל הפנים. מקפידים על הקשר: אותם אורכים בהיטל הפנים ובהיטל העל, ואותם גבהים בהיטל הפנים ובהיטל הצד.

שלב 3: היטל הפנים (מבט מלפנים).

1. מתאר הבסיס: קו תחתון באורך 10 בכל קצה (הרגליים), קווים אנכיים בקצוות עד גובה 12.5, וקווים משופעים מ-(0, 12.5) אל (5, 25) ומ-(60, 12.5) אל (55, 25).

2. התחתית: מכל רגל קו אנכי בפנים (באורך 10 ובאורך 50) עד גובה 10, קו אופקי בגובה 10 (תקרת התעלה, מ-10 עד 20 ומ-40 עד 50), קו אנכי בגובה 5 עד 10 באורך 20 ובאורך 40, וקו אופקי בגובה 5 מ-20 עד 40.

3. הקו העליון של הבסיס בגובה 25: מ-5 עד 15 ומ-45 עד 55.

4. האוזן: קווים אנכיים באורך 15 ובאורך 45 מגובה 25 עד 35, וחצי עיגול R15 שמרכזו ב-(30, 35), עד גובה 50.

5. הקדח: מעגל Ø15 שמרכזו ב-(30, 35), עם קווי ציר אנכי ואופקי. הקדח עובר, ולכן הוא מסורטט בקו מלא.

6. המדרגה: קו מלא אופקי בגובה 20, מהקו המשופע השמאלי (אורך 3) עד הקו המשופע הימני (אורך 57). זהו המקצוע של המדף. הקו המשופע בקצה עובר דרך הנקודה (3, 20), כי השיפוע נכנס 5 לכל 12.5 גובה, וב-7.5 גובה מעל 12.5 הוא נכנס 3.

7. קו ציר סימטריה אנכי באורך 30.

אין בהיטל הזה קווים נסתרים: התעלות פתוחות לפנים והקדח עובר.

שלב 4: היטל העל (מבט מלמעלה, החזית למטה). המתאר: מלבן 60×30.

1. קווים מלאים של הקיטומים: קו לרוחב הפאה העליונה באורך 5 ובאורך 55, מהגב עד עומק 25; וברצועת המדרגה (עומק 25 עד 30) קו באורך 3 ובאורך 57. אלה המקצועות שבין הפאות האופקיות לבין הפאות המשופעות.

2. קו מלא לאורך הגוף בעומק 25, מאורך 3 עד 57: הדופן של המדרגה ושל האוזן (מלמעלה היא נראית כקו).

3. האוזן: קווים מלאים באורך 15 ובאורך 45, מהגב עד עומק 25.

4. הקדח: שני קווים מקווקווים באורך 22.5 ובאורך 37.5 (מרכז 30, רדיוס 7.5), מהגב עד עומק 25, וקו ציר ביניהם באורך 30.

5. התעלות בתחתית: קווים מקווקווים לכל העומק (30) באורך 10, 20, 40 ו-50.

6. קו ציר סימטריה באורך 30.

שלב 5: היטל הצד (מבט משמאל). בהיטל הזה הגב של הגוף בצד שמאל והפאה הקדמית בצד ימין.

1. המתאר: קו תחתון 30; קו ימני (הפאה הקדמית) עד גובה 20; קו אופקי של המדף 5 שמאלה (עד עומק 25); קו אנכי (הדופן של המדרגה והפאה הקדמית של האוזן) מגובה 20 עד 50; קו עליון בגובה 50 (ראש האוזן) מעומק 25 עד הגב; וקו שמאלי (הגב) מגובה 50 עד 0.

2. קו מלא בגובה 12.5 לכל העומק (30): המקצוע שבין הפאה האנכית של הקצה לבין הפאה המשופעת.

3. קו מלא בגובה 25 מהגב עד עומק 25: המקצוע שבין הפאה המשופעת לבין הפאה העליונה, ומעליו נראית הדופן של האוזן.

4. הקדח: שני קווים מקווקווים אופקיים בגובה 27.5 ובגובה 42.5 (מרכז 35, רדיוס 7.5), מהגב עד עומק 25, וקו ציר אופקי בגובה 35.

5. התעלות: קו מקווקו בגובה 10 לכל העומק (תקרת התעלות), וקו מקווקו בגובה 5 לכל העומק (התחתית של החלק האמצעי). שניהם מוסתרים מאחורי הרגל השמאלית.

בדיקת התאמה. הגבהים 5, 10, 12.5, 20, 25, 35, 50 זהים בהיטל הפנים ובהיטל הצד; האורכים 3, 5, 10, 15, 20, 22.5, 37.5, 40, 45, 50, 55, 57 זהים בהיטל הפנים ובהיטל העל; העומקים 25 ו-30 זהים בהיטל העל ובהיטל הצד.

תשובה: שלושת ההיטלים כמתואר: בהיטל הפנים האוזן עם הקדח, הקיטומים, קו המדף והתעלות; בהיטל העל המקצועות של הקיטומים, המדרגה והאוזן, והקדח והתעלות בקווים מקווקווים; בהיטל הצד המדרגה והאוזן במתאר, הקווים של הקיטום, והקדח והתעלות בקווים מקווקווים.

סעיף ב

תשובה:

בהיטל הפנים: 60, 50, 25, 12.5, R15, Ø15, 15 (ממרכז הקדח עד קו המדף), רוחב התעלות 10 ו-10, המרחק ביניהן 20, המרחק מהקצה 10, גובה התעלה 10 וגובה השקע 5. בהיטל הצד: 30, 5 (רוחב המדרגה) ו-20 (גובה המדף).

כללי מתן המידות שלפיהם עובדים:

•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר (מקווקו) אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.

•קווי המידה נמצאים מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר, והמידה הקצרה קרובה יותר להיטל, כדי שקווי העזר לא יחתכו קווי מידה.

•המספר נכתב מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף. רושמים את המידה האמיתית של הגוף, בלי יחידות.

•קוטר מסומן בסימן Ø לפני המספר, ורדיוס באות R.

•לא סוגרים שרשרת מידות: אם נתונות מידות חלקיות ומידה כוללת, משמיטים מידה חלקית אחת.

•פרט שנמצא על ציר סימטריה אינו צריך מידת מיקום: קו הציר מראה שהוא במרכז.

חלוקת המידות בין ההיטלים (16 המידות שבאיזומטריה):

מה מודדיםהמידהההיטל
אורך הגוף60פנים
אורך הפאה העליונה (הקיטומים)50פנים
גובה הבסיס25פנים
גובה החלק האנכי של הקצה12.5פנים
רדיוס ראש האוזןR15פנים
קוטר הקדחØ15פנים
גובה מרכז הקדח מעל המדף15פנים
מרחק התעלה השמאלית מהקצה10פנים
רוחב התעלה השמאלית10פנים
המרחק בין התעלות20פנים
רוחב התעלה הימנית10פנים
גובה התעלות10פנים
גובה השקע שבין התעלות (מתקרת התעלה)5פנים
עומק הגוף30צד
רוחב המדרגה5צד
גובה המדף20צד

הנמקה:

1. צורת האוזן, הקדח, הקיטומים והתעלות נראות בצורתן האמיתית ובקו מלא רק בהיטל הפנים, ולכן רוב המידות נרשמות שם. את הקוטר רושמים על המעגל עם קו הפניה, ואת הרדיוס על הקשת.

2. המידה 15 ניתנת מקו המדף (גובה 20) אל מרכז הקדח, כמו באיזומטריה. אפשר גם לתת את גובה המרכז מהתחתית (35), אבל לא את שתיהן.

3. שרשרת המידות בתחתית: 10, 10, 20, 10 ועוד 60 הכוללת. את הקטע האחרון (הרגל הימנית, 10) משמיטים, כדי לא לסגור שרשרת.

4. העומק, רוחב המדרגה וגובה המדף נראים בצורתם האמיתית רק בהיטל הצד, שבו המדרגה היא חלק מהמתאר.

5. העובי של האוזן (25) אינו נרשם: הוא נובע מ-30 פחות 5.

6. האוזן והקדח נמצאים על ציר הסימטריה, ולכן אין צורך במידת מיקום לאורך.

תשובה: בהיטל הפנים 13 מידות (60, 50, 25, 12.5, R15, Ø15, 15, 10, 10, 20, 10, 10, 5), ובהיטל הצד 3 מידות (30, 5, 20).

שאלה 6 · היטלים וחתך: בסיס עם מגדל חלול

נתון: גוף מרחבי באיזומטריה והתחלת סרטוט ההיטלים שלו.

הערה: החלל המרכזי עובר.

דרוש: להשלים באמצעות שלושה היטלים של הגוף במחברת הבחינה או על גבי הדף המצורף. יש להקפיד על הקשר בין ההיטלים.

דף היטלים לשאלה 6:

א.

היטל פנים בחתך.

(7 נקודות)
ב.

היטל על.

(6 נקודות)
ג.

היטל צד.

(7 נקודות)
ד.

רשום/י את כל המידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

חתך A-A במישור הסימטריה שמקביל לחזית (באמצע העומק). מוסיפים קווים אנכיים מלאים באורך 5 ובאורך 55 (מהתחתית עד הקו המשופע, גובה 42.5) ובאורך 15 ובאורך 45 (מהתחתית עד גובה 55), ומקווקווים את שני השטחים שבין 5 ל-15 ובין 45 ל-55. החלל המרכזי (15 עד 45) והחריצים בקצוות (0 עד 5 ו-55 עד 60) נשארים בלי קווקוו. מעל ההיטל כותבים A-A.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה ומדף ההיטלים. (כל המידות במ"מ. "אורך" לאורך המידה 60, משמאל לימין בהיטל הפנים; "עומק" לאורך המידה 50, מהגב אל החזית; "גובה" מהתחתית.)

•בסיס: תיבה באורך 60, בעומק 50 ובגובה 30.

•מגדל: מעל הבסיס, מגובה 30 עד 55 (גובה כולל 55). בהיטל הפנים הוא טרפז: הבסיס שלו באורך 60, לכל אורך הגוף, והראש באורך 40, כלומר בכל צד הדופן המשופעת נכנסת 10 על פני 25 גובה. בעומק המגדל ישר: עובי 30, במרכז העומק (מעומק 10 עד 40), כך שבחזית ובגב נשארות על הבסיס רצועות של 10.

•חלל מרכזי עובר: מלבן 30 (באורך) על 20 (בעומק), במרכז, מראש המגדל עד התחתית: מאורך 15 עד 45 ומעומק 15 עד 35.

•חריצים בקצוות: בכל קצה חריץ ברוחב 10 (מעומק 20 עד 30, במרכז) ובעומק 5, לכל הגובה: מהתחתית, דרך הבסיס, עד שהוא יוצא מהדופן המשופעת. באיזומטריה רואים את החריץ בקצה השמאלי, ובהיטל העל שבדף מסורטטים חריצים בשני הקצוות, ולכן הגוף סימטרי. הדופן המשופעת נמצאת באורך 5 בגובה 30+25⋅510=42.530+25\cdot\frac{5}{10}=42.5, ושם החריץ יוצא ממנה.

שלב 2: מישור החיתוך. חותכים במישור שמקביל לחזית ועובר באמצע העומק (עומק 25), כי הוא עובר דרך החלל המרכזי ודרך שני החריצים. בהיטל העל המישור הוא קו הציר האופקי. מסמנים עליו קטע עבה בכל קצה, חצים שפונים לכיוון המבט (מהחזית אל הגב, כלומר כלפי מעלה בהיטל העל, שבו החזית למטה) והאות A ליד כל חץ. מעל היטל הפנים כותבים A-A.

שלב 3: מה המישור חותך. הולכים לאורך המישור משמאל לימין:

•אורך 0 עד 5: החריץ. אין חומר.

•אורך 5 עד 15: חומר, מהתחתית עד הדופן המשופעת (בגובה 42.5 באורך 5) ועד ראש המגדל (גובה 55, מאורך 10).

•אורך 15 עד 45: החלל המרכזי. אין חומר לכל הגובה.

•אורך 45 עד 55: חומר, בתמונת ראי לצד השמאלי.

•אורך 55 עד 60: החריץ הימני. אין חומר.

שלב 4: מה מוסיפים להיטל הפנים (המתאר כבר מסורטט בדף):

1. קו אנכי מלא באורך 5, מהתחתית עד הקו המשופע (גובה 42.5), ובאופן סימטרי באורך 55: הדופן האחורית של החריצים, שבה מתחיל החומר שנחתך.

2. קו אנכי מלא באורך 15, מהתחתית עד ראש המגדל (גובה 55), ובאופן סימטרי באורך 45: הדפנות של החלל.

3. קווקוו בקווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח, בשני השטחים שבהם המישור עובר בחומר:

•שמאל: מצולע שקודקודיו (5, 0), (15, 0), (15, 55), (10, 55), (5, 42.5).

•ימין: תמונת ראי, (45, 0), (55, 0), (55, 42.5), (50, 55), (45, 55).

הבסיס והמגדל הם גוף אחד, ולכן אין בחתך קו אופקי בגובה 30 בתוך השטח המקווקו.

4. מה נשאר בלי קווקוו: רצועת החלל (15 עד 45), שבה רואים מאחורי המישור את הדופן האחורית של החלל, ורצועות החריצים (0 עד 5 ו-55 עד 60), שבהן רואים את הדופן האחורית של החריץ. גם שם אין קו בגובה 30, כי הדופן של החריץ היא משטח אחד מהתחתית עד הדופן המשופעת.

5. קו ציר סימטריה אנכי (כבר מסורטט). קווים נסתרים אינם מסורטטים בחתך.

תשובה: חתך A-A באמצע העומק: ארבעה קווים אנכיים (באורך 5, 15, 45 ו-55), קווקוו בשני השטחים שבין 5 ל-15 ובין 45 ל-55, והחלל והחריצים בלי קווקוו.

סעיף ב

תשובה:

מוסיפים להיטל העל ארבעה קווים מלאים: קו לכל האורך (60) בעומק 10 ובעומק 40 (הפאות האחורית והקדמית של המגדל), וקו באורך 10 ובאורך 50 בין עומק 10 לעומק 40 (המקצועות של ראש המגדל), וכן את קו החיתוך A-A.

מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף כבר מודפסים: המתאר 60×50 עם שני החריצים (10×5) בקצוות, מלבן החלל (30×20) וקווי הציר.

מביטים על הגוף מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט:

1. הפאות האחורית והקדמית של המגדל. הן אנכיות, ולכן מלמעלה הן נראות כקווים. כל אחת מפרידה בין רצועת הבסיס (גובה 30) לבין המגדל. מסרטטים קו מלא לכל האורך (מאורך 0 עד 60) בעומק 10, וקו מלא כזה בעומק 40. הקווים לא פוגשים את החריצים, שנמצאים בין עומק 20 ל-30.

2. ראש המגדל. הראש אופקי, מאורך 10 עד 50. משני צדדיו הדפנות המשופעות, שגם הן נראות מלמעלה. מסרטטים קו מלא באורך 10 וקו מלא באורך 50, מעומק 10 עד עומק 40: המקצועות שבין הראש לבין הדפנות המשופעות.

3. החלל המרכזי פתוח למעלה, ולכן הוא נראה בקו מלא, והוא כבר מסורטט.

4. החריצים נראים בקו מלא כחלק מהמתאר, והם כבר מסורטטים. החריץ מתחיל באורך 0 ונגמר באורך 5, כך שהוא נמצא כולו בתוך תחום הדופן המשופעת (0 עד 10).

5. קו החיתוך A-A על קו הציר האופקי, עם קטעים עבים בקצוות וחצים שפונים למעלה (כיוון המבט מהחזית אל הגב), ולידם האות A.

אין בהיטל הזה קווים נסתרים: כל הפרטים פתוחים מלמעלה או נראים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים באורך 10 ו-50 נמצאים בדיוק מתחת לקודקודים העליונים של הטרפז שבהיטל הפנים, והקווים בעומק 10 ו-40 מתאימים לרוחב המגדל (30) שבהיטל הצד.

תשובה: בהיטל העל מוסיפים שני קווים לאורך הגוף בעומק 10 ו-40 ושני קווים קצרים באורך 10 ו-50 בין שני הקווים האלה, ואת סימון החתך A-A.

סעיף ג

תשובה:

מבט משמאל. מוסיפים בקו מלא: שני קווים אנכיים של החריץ ב-5 מכל צד של הציר, מהתחתית עד גובה 42.5, וקו אופקי ביניהם בגובה 42.5; וקו אופקי בגובה 30 משני צדי החריץ (מ-5 עד 15 מהציר). בקו מקווקו: שני קווים אנכיים של החלל, 10 מכל צד של הציר, מהתחתית עד גובה 55.

מבוקש: להשלים את היטל הצד. הוא מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן זהו מבט מצד שמאל של הגוף. בדף מודפסים: המתאר (בסיס ברוחב 50 עד גובה 30, ומגדל ברוחב 30 עד גובה 55) וקו הציר. הרוחב בהיטל הזה הוא העומק של הגוף.

מה רואים במבט משמאל. בתחתית את הפאה השמאלית של הבסיס (גובה 0 עד 30), מעליה את הדופן המשופעת של המגדל (עולה מגובה 30 עד 55), ובמרכז את החריץ.

קווים מלאים שמוסיפים:

1. החריץ: שני קווים אנכיים, 5 מכל צד של הציר (עומק 20 ו-30), מהתחתית עד גובה 42.5. הדפנות של החריץ מקבילות לכיוון המבט, ולכן הן נראות כקווים.

2. קו אופקי קצר בגובה 42.5 בין שני הקווים האלה: המקום שבו הדופן האחורית של החריץ (באורך 5) פוגשת את הדופן המשופעת.

3. קו אופקי בגובה 30 מהקו של המגדל (15 מהציר) עד הקו של החריץ (5 מהציר), בכל צד: המקצוע שבין הפאה האנכית של הבסיס לבין הדופן המשופעת. בתוך החריץ אין קו כזה, כי שם הבסיס והדופן המשופעת נחתכו.

הקו בגובה 30 בין 15 ל-25 מהציר (הכתפיים של הבסיס) כבר נמצא במתאר.

קווים נסתרים (מקווקווים) שמוסיפים:

4. החלל המרכזי: שני קווים אנכיים, 10 מכל צד של הציר (עומק 15 ו-35; רוחב החלל 20), מהתחתית עד ראש המגדל (גובה 55). החלל נמצא בתוך החומר, ולכן הוא מוסתר במבט מהצד.

החריץ שבקצה הימני נמצא בדיוק מאחורי החריץ השמאלי, ולכן הקווים שלו מתלכדים עם הקווים המלאים ואין צורך לסרטט אותם.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים 30, 42.5 ו-55 זהים לגבהים שבהיטל הפנים (בחתך), והמרחקים מהציר (5, 10, 15, 25) זהים לעומקים שבהיטל העל.

תשובה: בהיטל הצד מוסיפים את שני הקווים של החריץ עם הקו בגובה 42.5, את הקווים בגובה 30 משני צדי החריץ, ושני קווים מקווקווים של החלל לכל הגובה.

סעיף ד

תשובה:

בהיטל הפנים (בחתך): 60, 40, 55, 30 (גובה הבסיס), 30 (אורך החלל) ו-5 (עומק החריץ). בהיטל העל: 20 (רוחב החלל) ו-10 (רוחב החריץ). בהיטל הצד: 50 ו-30 (עובי המגדל).

כללי מתן המידות שלפיהם עובדים:

•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר (מקווקו) אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.

•קווי המידה נמצאים מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר, והמידה הקצרה קרובה יותר להיטל, כדי שקווי העזר לא יחתכו קווי מידה.

•המספר נכתב מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף. רושמים את המידה האמיתית של הגוף, בלי יחידות.

•קוטר מסומן בסימן Ø לפני המספר, ורדיוס באות R.

•לא סוגרים שרשרת מידות: אם נתונות מידות חלקיות ומידה כוללת, משמיטים מידה חלקית אחת.

•פרט שנמצא על ציר סימטריה אינו צריך מידת מיקום: קו הציר מראה שהוא במרכז.

חלוקת המידות בין ההיטלים (10 המידות שבאיזומטריה):

מה מודדיםהמידהההיטל
אורך הגוף60פנים
אורך ראש המגדל40פנים
גובה כולל55פנים
גובה הבסיס30פנים
אורך החלל30פנים (בחתך)
עומק החריצים5פנים (בחתך)
רוחב החלל20על
רוחב החריצים10על
עומק הגוף50צד
עובי המגדל30צד

הנמקה:

1. הפרופיל של הגוף (הטרפז, הגבהים והאורכים) נראה בהיטל הפנים. בזכות החתך, החלל והחריצים נראים שם בקו מלא, ולכן גם המידות שלהם לאורך (30 ו-5) נרשמות שם ולא על קווים מקווקווים. מספר שנרשם בתוך שטח מקווקו מקבל רווח נקי בקווקוו.

2. הרוחב של החלל (20) ושל החריצים (10) נראה בצורתו האמיתית ובקו מלא רק בהיטל העל.

3. העומק של הגוף (50) והעובי של המגדל (30) נראים כמתאר בהיטל הצד.

4. החלל, החריצים והמגדל סימטריים ביחס לצירים, ולכן אין צורך במידות מיקום: קווי הציר מראים שהם במרכז. את 5 ו-10 רושמים פעם אחת, עם ציון שהחריצים זהים בשני הקצוות.

תשובה: בהיטל הפנים 60, 40, 55, 30, 30 ו-5; בהיטל העל 20 ו-10; בהיטל הצד 50 ו-30.

שאלה 7 · כושר חיסום: ג'ומיני, קוטר קריטי וגרוסמן

א.

באיור לשאלה מוצגת עקומת כושר חיסום של פלדה בשיטת ג'ומיני.

מהו הקוטר המרבי שבו תתקבל במרכז המוט קשיות של HRC40?

הציגו את תשובתכם על גבי העקומה, הסבירו ונמקו.

(10 נקודות)
ב.

הסבירו את המושג כושר חיסום של פלדה. איזה נתונים משפיעים על ערכו?

(5 נקודות)
ג.

הסבירו את המושג "קוטר קריטי" לחיסום של פלדה.

(5 נקודות)
ד.

מהם ההבדלים העיקריים בבדיקות כושר חיסום בין שיטת "גרוסמן" ובין שיטת "ג'ומיני"?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

לפי העקומה, קשיות של 40 HRC מתקבלת במרחק ג'ומיני של כ-11 מ"מ מהקצה המקורר. כדי להפוך את המרחק הזה לקוטר מוט חסרים בשאלה שני נתונים: באיזה נוזל מחסמים את המוט, ודיאגרמה שמקשרת בין קוטר המוט לבין מרחק הג'ומיני השקול של מרכזו בנוזל הזה. התשובה מהנתונים: הקוטר המרבי הוא הקוטר שמרכזו מתקרר כמו נקודה במרחק 11 מ"מ בדגם ג'ומיני; מוט עבה יותר יקבל במרכזו פחות מ-40 HRC.

מבוקש: הקוטר הגדול ביותר של מוט מהפלדה הזאת, שבמרכזו עדיין מתקבלת קשיות של 40 HRC אחרי חיסום.

הרעיון. בבדיקת ג'ומיני כל מרחק מהקצה המקורר מתאים לקצב קירור מסוים: קרוב לקצה הקירור מהיר והקשיות גבוהה, ורחוק ממנו הקירור איטי והקשיות נמוכה. גם כל נקודה במוט שמחוסם מתקררת בקצב מסוים. לכן לכל נקודה במוט יש "מרחק ג'ומיני שקול": המקום בדגם ג'ומיני שמתקרר באותו קצב, ולכן מקבל אותה קשיות. במרכז המוט הקירור האיטי ביותר, וככל שהמוט עבה יותר, הקירור במרכזו איטי יותר והמרחק השקול שלו גדול יותר.

שלב 1: קריאת העקומה. מעבירים קו אופקי בגובה 40 HRC עד העקומה, ומשם קו אנכי אל הציר האופקי. העקומה עוברת ב-41 HRC בערך במרחק 10 מ"מ, וב-36 HRC בערך במרחק 15 מ"מ, ולכן 40 HRC מתקבל במרחק של כ-11 מ"מ מהקצה המקורר.

המשמעות: כדי לקבל לפחות 40 HRC, נקודה בפלדה הזאת צריכה להתקרר לפחות בקצב שיש בדגם ג'ומיני במרחק 11 מ"מ. נקודה שמתקררת לאט יותר (מרחק שקול גדול מ-11 מ"מ) תהיה רכה יותר מ-40 HRC.

שלב 2: מה חסר בשאלה. עקומת ג'ומיני נותנת קשיות כתלות במרחק מהקצה של דגם ג'ומיני, ולא כתלות בקוטר של מוט. כדי לעבור ממרחק ג'ומיני לקוטר צריך עוד שני נתונים, ושניהם אינם בשאלה:

1. נוזל החיסום של המוט (מים, שמן) ומידת הערבול שלו. אותו מוט מתקרר במים מהר יותר מבשמן, ולכן למרכז שלו יש מרחק שקול אחר בכל נוזל.

2. דיאגרמת שקילות בין קוטר מוט לבין מרחק הג'ומיני השקול של מרכזו, בנוזל שנבחר. דיאגרמה כזו נמדדת בניסוי ואינה ניתנת לחישוב מעקומת ג'ומיני לבדה.

לכן אי אפשר לתת מהנתונים מספר לקוטר. גם קיצור כמו "מרחק 11 מ"מ, ולכן קוטר 22 מ"מ" אינו נכון: דגם ג'ומיני מתקרר רק מקצה אחד, ומוט מחוסם מתקרר מכל פני השטח שלו, ולכן המרחק בדגם אינו העומק במוט.

שלב 3: איך מקבלים את הקוטר כשיש את הדיאגרמה.

1. בוחרים בדיאגרמה את העקומה של מרכז המוט בנוזל החיסום הנתון.

2. מסמנים על הציר של מרחק הג'ומיני את 11 מ"מ, עולים עד העקומה וקוראים את קוטר המוט.

3. זה הקוטר המרבי: במוט דק יותר המרכז מתקרר מהר יותר (מרחק שקול קטן מ-11 מ"מ) ומקבל יותר מ-40 HRC, ובמוט עבה יותר המרכז מתקרר לאט יותר ומקבל פחות.

בחיסום במים הקוטר שמתקבל גדול יותר מאשר בחיסום בשמן, כי המים מקררים מהר יותר.

הסימון על העקומה. קו אופקי מקווקו ב-40 HRC עד העקומה, ממנו קו אנכי מקווקו אל הציר האופקי, ורושמים שם "כ-11 מ"מ".

תשובה: לפי העקומה, 40 HRC מתקבל במרחק ג'ומיני של כ-11 מ"מ. הקוטר המרבי הוא הקוטר שמרכזו שקול למרחק 11 מ"מ; את הערך המספרי שלו קוראים מדיאגרמת שקילות בין קוטר מוט למרחק ג'ומיני, לפי נוזל החיסום. שני הנתונים האלה חסרים בשאלה.

סעיף ב

תשובה:

כושר חיסום הוא היכולת של פלדה להתקשות בחיסום לעומק, כלומר ליצור מרטנזיט גם במקומות שמתקררים לאט, הרחק מפני השטח. הוא נמדד בבדיקת ג'ומיני. משפיעים עליו: יסודות הסגסוגת (מנגן, כרום, מוליבדן, ניקל, בור), אחוז הפחמן, גודל גרעיני האוסטניט ואחידות האוסטניט (טמפרטורת האוסטניטיזציה וזמן ההשהיה).

מהו כושר חיסום. כושר חיסום הוא התכונה של פלדה שקובעת לאיזה עומק היא מתקשה בחיסום: עד כמה היא יוצרת מרטנזיט גם כשקצב הקירור נמוך, כלומר גם בעומק החלק ולא רק על פני השטח. פלדה בעלת כושר חיסום גבוה מתקשה לכל עומק החתך גם בחלק עבה, ופלדה בעלת כושר חיסום נמוך מתקשה רק בשכבה דקה.

חשוב להבחין: כושר החיסום אינו הקשיות המרבית. הקשיות המרבית (בפני השטח) נקבעת בעיקר על ידי אחוז הפחמן, וכושר החיסום קובע כמה מהר הקשיות יורדת עם העומק.

הנתונים שמשפיעים עליו:

1. יסודות סגסוגת (מנגן, כרום, מוליבדן, ניקל, ובכמויות זעירות גם בור). הם מאטים את התפרקות האוסטניט לפריט ולפרליט, ומזיזים את עקומות דיאגרמת TTT ימינה. לכן קצב הקירור הקריטי קטן, ומרטנזיט נוצר גם בקירור איטי. זה הגורם החשוב ביותר.

2. אחוז הפחמן. הוא מעלה את הקשיות של המרטנזיט, ובמידה מסוימת גם את כושר החיסום.

3. גודל גרעיני האוסטניט. בגרעינים גסים יש פחות גבולות גרעין, שבהם מתחילה היווצרות פרליט, ולכן כושר החיסום עולה (אבל הפלדה פריכה יותר).

4. אחידות האוסטניט: טמפרטורת האוסטניטיזציה וזמן ההשהיה. קרבידים שלא נמסו ואוסטניט לא אחיד מקטינים את כושר החיסום.

נוזל החיסום וגודל החלק משפיעים על עומק ההתקשות בחלק מסוים, אבל לא על כושר החיסום, שהוא תכונה של הפלדה עצמה.

תשובה: כושר חיסום הוא היכולת של הפלדה להתקשות לעומק בחיסום. הוא תלוי בעיקר ביסודות הסגסוגת, וגם באחוז הפחמן, בגודל גרעיני האוסטניט ובתנאי האוסטניטיזציה.

סעיף ג

תשובה:

קוטר קריטי הוא הקוטר הגדול ביותר של מוט מפלדה מסוימת, שבחיסום בנוזל מסוים מתקבל במרכזו מבנה של 50% מרטנזיט לפחות. קוטר קריטי אידיאלי הוא אותו קוטר בחיסום אידיאלי (פני השטח מתקררים מיד לטמפרטורת הנוזל). ככל שהקוטר הקריטי גדול יותר, כושר החיסום של הפלדה גבוה יותר.

ההגדרה. קוטר קריטי (D0D_0) הוא הקוטר הגדול ביותר של מוט גלילי מפלדה מסוימת, שכאשר מחסמים אותו בנוזל מסוים, מתקבל במרכזו מבנה של 50% מרטנזיט לפחות (ובמרכזו קשיות שמתאימה ל-50% מרטנזיט).

•במוט דק יותר, גם המרכז מתקרר מהר מספיק ומתקשה.

•במוט עבה יותר, המרכז מתקרר לאט מדי, והאוסטניט שבו מתפרק בחלקו לפרליט או לבייניט רכים.

יש ספרים שמגדירים את הקוטר הקריטי כקוטר המרבי שבו מתקבל מבנה מרטנזיטי מלא לכל החתך. הרעיון זהה: הקוטר הגדול ביותר שהחיסום עדיין חודר עד מרכזו; ההבדל רק בכמות המרטנזיט שנדרשת במרכז.

קוטר קריטי אידיאלי (DID_I). הקוטר הקריטי תלוי בנוזל החיסום: במים הוא גדול יותר מאשר בשמן. כדי לקבל ערך שתלוי רק בפלדה, מגדירים קוטר קריטי אידיאלי: הקוטר הקריטי בחיסום אידיאלי, שבו פני השטח של המוט מתקררים מיד לטמפרטורת הנוזל (חומרת חיסום אינסופית). מ-DID_I אפשר לחשב את הקוטר הקריטי בכל נוזל לפי חומרת החיסום שלו.

המשמעות. הקוטר הקריטי הוא מדד מספרי לכושר החיסום: ככל שהוא גדול יותר, הפלדה מתקשה לעומק רב יותר. בעזרתו בוחרים פלדה ונוזל חיסום לחלק בעובי נתון.

תשובה: קוטר קריטי הוא הקוטר המרבי של מוט שבחיסום בנוזל נתון מקבל במרכזו 50% מרטנזיט לפחות; הקוטר הקריטי האידיאלי מוגדר לחיסום אידיאלי ותלוי רק בפלדה.

סעיף ד

תשובה:

בגרוסמן מחסמים כמה מוטות בקטרים שונים, חותכים כל אחד לרוחב ומודדים קשיות לאורך הקוטר; מקבלים את הקוטר הקריטי ישירות, אבל הבדיקה ארוכה, דורשת דגמים רבים ותלויה בנוזל החיסום. בג'ומיני מחסמים דגם תקני אחד מקצהו בסילון מים ומודדים קשיות לאורכו; הבדיקה מהירה, זולה ותקנית, ומתקבלת עקומה אחת שמתורגמת לקטרים בעזרת דיאגרמות.

שיטת גרוסמן:

1. מכינים כמה מוטות מאותה פלדה בקטרים שונים.

2. מחממים אותם לאוסטניט ומחסמים כל מוט במלואו, בנוזל מסוים.

3. חותכים כל מוט לרוחב באמצע, משחיזים, ומודדים קשיות HRC לאורך הקוטר, כל 2 מ"מ בערך.

4. מסרטטים לכל מוט עקומת קשיות לאורך הקוטר (צורת U), ומוצאים את הקוטר הגדול ביותר שבמרכזו מתקבל 50% מרטנזיט: הקוטר הקריטי.

שיטת ג'ומיני:

1. מכינים דגם תקני אחד: קוטר 25 מ"מ ואורך 100 מ"מ.

2. מחממים לאוסטניט, ומקררים רק את הקצה התחתון בסילון מים בתנאים קבועים.

3. משחיזים משטח לאורך הדגם ומודדים קשיות HRC במרחקים שונים מהקצה המקורר.

4. מסרטטים עקומת קשיות כתלות במרחק מהקצה המקורר.

ההבדלים העיקריים:

מאפייןגרוסמןג'ומיני
מספר הדגמיםכמה מוטות בקטרים שוניםדגם תקני אחד
אופן החיסוםכל המוט נטבל בנוזלרק הקצה מקורר בסילון מים
איפה מודדים קשיותעל חתך רוחב, לאורך הקוטרלאורך הדגם, מהקצה המקורר
התוצאהפרופיל קשיות בחתך וקוטר קריטי ישירעקומת קשיות-מרחק, שמתורגמת לקטרים בדיאגרמות
תלות בנוזלהתוצאה תלויה בנוזל שבו חוסמו המוטותתנאים קבועים, התוצאה היא תכונה של הפלדה בלבד
זמן ועלותארוכה ויקרה (חיתוך, השחזה ומדידות רבות)מהירה, פשוטה וזולה
תקינה ושימושפחות נפוצה היוםבדיקה תקנית ונפוצה מאוד

תשובה: גרוסמן משתמשת בכמה מוטות בקטרים שונים שמחוסמים במלואם, ומודדת קשיות על החתך, ונותנת ישירות את הקוטר הקריטי; ג'ומיני משתמשת בדגם תקני אחד שמקורר מקצהו, ומודדת קשיות לאורכו. ג'ומיני מהירה, זולה ותקנית יותר.

שאלה 8 · דיאגרמות מתיחה אחרי טיפולים תרמיים

באיור לשאלה מוצגות שלוש דיאגרמות מתיחה של שלושה דגמי פלדה שעברו טיפולים תרמיים שונים: חיסום, ריפוי, חיסום + הרפיה. כל הדגמים עשויים מפלדות זהות.

א.

מהו הטיפול התרמי שעבר כל דגם? מהו תפקידו של כל טיפול? הסבירו ונמקו.

(12 נקודות)
ב.

מהם הערכים של מאמצי הכניעה של הפלדות? מהם המאמצים המרביים של הפלדות?

(5 נקודות)
ג.

חשבו את ערכי מודול האלסטיות של הפלדות.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

דגם 1: חיסום (חוזק גבוה מאוד, כ-1230 MPa, והתארכות של כ-2.5% בלבד: מרטנזיט קשה ופריך). דגם 2: חיסום + הרפיה (כניעה כ-800 MPa, חוזק כ-890 MPa והתארכות של כ-25%: חוזק גבוה עם משיכות טובה). דגם 3: ריפוי (כניעה כ-320 MPa, חוזק כ-600 MPa והתארכות של כ-35%: מבנה רך של פריט ופרליט). תפקיד החיסום: הקשיה; תפקיד ההרפיה: שחרור מאמצים והקטנת פריכות; תפקיד הריפוי: ריכוך, שחרור מאמצים ועידון המבנה.

איך מזהים. כל הדגמים מאותה פלדה, ולכן ההבדלים בעקומות נובעים רק מהמבנה שנוצר בטיפול התרמי. משווים את החוזק ואת ההתארכות בשבר.

דגם 1: חיסום.

•מה רואים: העקומה כמעט כולה קו ישר, החוזק הגבוה ביותר (כ-1230 MPa), והשבר מגיע כמעט מיד אחרי סוף התחום האלסטי, בהתארכות של כ-2.5% בלבד. כמעט אין תחום פלסטי.

•למה: חיסום (חימום לאוסטניט וקירור מהיר במים או בשמן) יוצר מרטנזיט: מבנה קשה מאוד וחזק, אבל פריך ומלא מאמצים פנימיים.

•התפקיד: להקשות את הפלדה ולהעלות את החוזק ואת העמידות לשחיקה. כמעט אף פעם לא משאירים פלדה מחוסמת בלי הרפיה, בגלל הפריכות.

דגם 2: חיסום + הרפיה.

•מה רואים: מאמץ כניעה גבוה (כ-800 MPa), חוזק מרבי של כ-890 MPa, והתארכות בשבר של כ-25%.

•למה: אחרי החיסום מחממים שוב לטמפרטורה שמתחת ל-727 ∘C727\,^\circ\text{C}. המרטנזיט מתפרק חלקית לפריט ולחלקיקי קרביד זעירים (מרטנזיט מורפה). החוזק יורד מעט לעומת דגם 1, אבל המשיכות והחוסן עולים מאוד.

•התפקיד: לשחרר את המאמצים הפנימיים שנוצרו בחיסום, להקטין את הפריכות, ולקבל צירוף של חוזק גבוה ומשיכות טובה. זה הטיפול המקובל לחלקי מכונות שעומדים בעומסים.

דגם 3: ריפוי.

•מה רואים: החוזק הנמוך ביותר (כניעה כ-320 MPa עם נקודת כניעה בולטת, וחוזק מרבי כ-600 MPa) וההתארכות הגדולה ביותר (כ-35%).

•למה: בריפוי מחממים לאוסטניט ומקררים לאט מאוד בתוך התנור. מתקבל מבנה של שיווי משקל, פריט ופרליט גס, שהוא רך ומשיך.

•התפקיד: לרכך את הפלדה כדי לשפר את יכולת העיבוד השבבי והעיבוד בקור, לשחרר מאמצים פנימיים (למשל אחרי יציקה, ריתוך או עיבוד בקור) ולהחזיר מבנה אחיד ומעודן.

סיכום: ככל שהקירור מהיר יותר, החוזק עולה והמשיכות יורדת: חיסום (1) > חיסום והרפיה (2) > ריפוי (3).

תשובה: דגם 1 – חיסום (הקשיה, מבנה מרטנזיטי פריך); דגם 2 – חיסום והרפיה (שחרור מאמצים והקטנת פריכות, חוזק ומשיכות); דגם 3 – ריפוי (ריכוך ושחרור מאמצים, מבנה פריט ופרליט).

סעיף ב

תשובה:

דגם 1: כניעה כ-1200 MPa, מאמץ מרבי כ-1230 MPa. דגם 2: כניעה כ-800 MPa, מאמץ מרבי כ-890 MPa. דגם 3: כניעה כ-320 MPa, מאמץ מרבי כ-600 MPa.

איך קוראים מהגרף.

•מאמץ הכניעה: המאמץ שבו העקומה עוזבת את הקו הישר (התחום האלסטי) ומתחילה ההתארכות הפלסטית.

•המאמץ המרבי: הנקודה הגבוהה ביותר של העקומה.

בכל משבצת של הרשת בציר האנכי יש 100 MPa100\,\text{MPa}.

דגםמאמץ כניעה (MPa)מאמץ מרבי (MPa)התארכות בשבר
1 (חיסום)כ-1200כ-1230כ-2.5%
2 (חיסום + הרפיה)כ-800כ-890כ-25%
3 (ריפוי)כ-320כ-600כ-35%

הערות לקריאה:

1. בדגם 1 הקו הישר מגיע עד כ-1200 MPa, והעקומה מתכופפת ממש לפני השבר. מאמץ הכניעה כמעט שווה למאמץ המרבי: זו התנהגות של חומר פריך.

2. בדגם 2 הכניעה בכ-800 MPa, והעקומה ממשיכה לעלות עד כ-890 MPa (בהתארכות של כ-8%) ואחר כך יורדת עד השבר.

3. בדגם 3 יש נקודת כניעה בולטת: המאמץ מגיע לכ-320 MPa ויורד מעט (לכ-310 MPa) לפני שהוא ממשיך לעלות, אופייני לפלדה רכה. המאמץ המרבי כ-600 MPa, בתחום של 18 עד 27% התארכות.

תשובה: מאמצי הכניעה: כ-1200, כ-800 וכ-320 MPa; המאמצים המרביים: כ-1230, כ-890 וכ-600 MPa, לדגמים 1, 2 ו-3 בהתאמה.

סעיף ג

תשובה:

לשלושת הדגמים אותו קו אלסטי: E=σε=12000.016=75000 MPa=75 GPaE=\frac{\sigma}{\varepsilon}=\frac{1200}{0.016}=75000\,\text{MPa}=75\,\text{GPa} (בדגם 2: 8000.0105≈76000 MPa\frac{800}{0.0105}\approx76000\,\text{MPa}, בדגם 3: 3200.0042≈76000 MPa\frac{320}{0.0042}\approx76000\,\text{MPa} – אותו ערך בגבול דיוק הקריאה). לפי הגרף, E≈75 GPaE\approx75\,\text{GPa}.

הנוסחה. בתחום האלסטי מתקיים חוק הוק:

σ=E⋅ε ⇒ E=σε\sigma=E\cdot\varepsilon\ \Rightarrow\ E=\frac{\sigma}{\varepsilon}

כאן EE הוא מודול האלסטיות, σ\sigma המאמץ ו-ε\varepsilon ההתארכות היחסית (כמספר, לא באחוזים). לוקחים נקודה על הקו הישר, בסוף התחום האלסטי של כל דגם.

1. דגם 1: הקו הישר מגיע ל-σ≈1200 MPa\sigma\approx1200\,\text{MPa} בהתארכות של כ-1.6%:

E1=12000.016=75000 MPaE_1=\frac{1200}{0.016}=75000\,\text{MPa}

2. דגם 2: הכניעה ב-σ≈800 MPa\sigma\approx800\,\text{MPa} בהתארכות של כ-1.05%:

E2=8000.0105≈76000 MPaE_2=\frac{800}{0.0105}\approx76000\,\text{MPa}

3. דגם 3: הכניעה ב-σ≈320 MPa\sigma\approx320\,\text{MPa} בהתארכות של כ-0.42%:

E3=3200.0042≈76000 MPaE_3=\frac{320}{0.0042}\approx76000\,\text{MPa}

הפירוש. בגרף שלוש העקומות יוצאות מהראשית על אותו קו ישר, ורק נפרדות ממנו בגבהים שונים. ההבדל בין שלושת הערכים נובע רק מהדיוק של קריאת התארכות קטנה כל כך מהגרף. לכן מודול האלסטיות של שלוש הפלדות זהה, כ-75000 MPa75000\,\text{MPa}. זה גם מה שצפוי: מודול האלסטיות תלוי בכוחות הקשר בין האטומים, כלומר בהרכב הכימי ובסריג, ולא במבנה שנוצר בטיפול התרמי. כל הדגמים מאותה פלדה, ולכן המודול זהה.

(הערה: בפלדה אמיתית E≈200000E\approx200000 עד 210000 MPa210000\,\text{MPa}. הערך הנמוך כאן נובע מכך שהגרף סכמטי, והקו האלסטי בו מסורטט נטוי פחות מהמציאות. הפתרון מבוסס על נתוני הגרף, כפי שנדרש.)

תשובה: E≈75000 MPa=75 GPaE\approx75000\,\text{MPa}=75\,\text{GPa} לשלוש הפלדות (ערכים מחושבים: 75000, כ-76000 וכ-76000 MPa).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.