מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - קיץ 2025 מועד ב'
הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף
מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, קיץ 2025 מועד ב', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.
הנחיות הבחינה
משך הבחינה: ארבע שעות.
מבנה השאלון: בשאלון שמונה שאלות פתוחות:
חלק א': מכניקה טכנית – יש לענות על שתי שאלות מתוך ארבע (שאלות 1-4).
חלק ב': גרפיקה הנדסית – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 5-6).
שימו לב: יש לסרטט את ההיטלים על גבי דף ההיטלים המצורף בשאלון זה. אין לסרטט היטלים במחברת הבחינה!
חלק ג': תורת החומרים – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 7-8).
סך הכול: 100 נקודות.
חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).
2. שלושה ספרי לימוד.
3. קלסר אחד עם חומר לימודי.
4. כלי סרטוט.
נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.
שאלה 1 · מכל גלילי על מישור משופע חלק וקפיץ
מכל גלילי אחיד, בעל מסה של 100 קילוגרם וקוטר של 500 מ"מ, מונח על מישור חלק לחלוטין ומשופע, ומוחזק במצב של שיווי משקל בעזרת קפיץ מתיחה , כמוצג באיור לשאלה. זווית שיפוע המישור היא .

לבנות דיאגרמת גוף חופשי למכל הגלילי ולמערכת הכוחות משותפי נקודה .
לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.
לחשב את כוח התגובה בקפיץ .
לחשב את קבוע הקפיץ, כאשר אורך הקפיץ במצבו החופשי הוא 250 מ"מ.
לחשב את כוח התגובה של המישור המשופע המופעל על המכל הגלילי בנקודה .
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
על המכל פועלים שלושה כוחות שעוברים דרך מרכזו : המשקל אנכית למטה; כוח הקפיץ לאורך הקפיץ, במעלה המדרון, מעל האופק; וכוח התגובה של המישור , ניצב למישור, שמאלה ולמעלה, מעל האופק.
נתון: מכל גלילי שמסתו וקוטרו (רדיוס ), מונח על מישור חלק שנטוי , ומוחזק בקפיץ שמקביל למישור.
מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של המכל, ומערכת הכוחות כשהם משורטטים מנקודה אחת, .
•המשקל פועל במרכז הכובד של מכל אחיד, כלומר במרכז .
•המישור חלק, ולכן הוא מפעיל רק כוח ניצב למשטח המגע. כוח שניצב למשיק של מעגל עובר תמיד דרך מרכז המעגל.
•הקפיץ מחובר בנקודה שעל הקו שעובר דרך במקביל למישור (רואים באיור שקו הציר של הקפיץ עובר דרך ). קפיץ מעביר כוח רק לאורך הציר שלו, ולכן גם הכוח הזה עובר דרך .
לכן זו מערכת כוחות משותפי נקודה, ואין צורך במשוואת מומנטים.
מערכת הצירים. ראשית ב-, ציר אופקי ימינה, ציר אנכי למעלה.
1. המשקל : אנכית למטה.
2. כוח הקפיץ : הקפיץ הוא קפיץ מתיחה, והוא מושך את המכל אל , כלומר במעלה המדרון. כיוונו מקביל למישור: מעל ציר , ימינה ולמעלה.
3. כוח התגובה בנקודת המגע : ניצב למישור ופונה מהמישור אל המכל. הניצב למישור שנטוי נטוי לאופק. המישור עולה ימינה, ולכן הניצב פונה שמאלה ולמעלה: מעל ציר השלילי.
תשובה: בדיאגרמה שלושה כוחות שיוצאים מ-: למטה, במעלה המדרון ב- מעל האופק, ו- ניצב למישור, שמאלה ולמעלה ב- מעל האופק.

סעיף ב
כל הכוחות עוברים דרך , ולכן משוואת המומנטים סביב מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות: סכום הרכיבים בכל ציר שווה לאפס. לפי הטבלה מסעיף א:
1. ציר (ימינה חיובי):
2. ציר (למעלה חיובי):
כאן הוא משקל המכל, הכוח בקפיץ ו- כוח התגובה של המישור. יש שני נעלמים (, ) ושתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.
תשובה: ו- .
סעיף ג
(מתיחה)
1. משקל המכל:
2. ממשוואה (1) מבטאים את בעזרת :
3. מציבים במשוואה (2), וכך נשאר נעלם אחד:
בדיקה בדרך קצרה. אם בוחרים ציר לאורך המדרון, ניצב לו ואינו נכנס למשוואה, והקפיץ צריך לאזן רק את רכיב המשקל שבמורד המדרון:
אותה תוצאה.
תשובה: הכוח בקפיץ , והקפיץ נמתח.
סעיף ד
(אורך הקפיץ , התארכות )
קבוע הקפיץ מתקבל מחוק הוק: , כאשר הוא שינוי האורך של הקפיץ. לכן צריך קודם את אורך הקפיץ במצב שיווי המשקל.
1. אורך הקפיץ במצב הנתון. הקפיץ מקביל למישור ונמצא על הקו שעובר דרך . הנקודה נמצאת בדיוק מתחת ל- בכיוון הניצב למישור, והמרחק 600 נמדד לאורך המישור מ- עד הקיר, שניצב למישור (כמו באיור). לכן גם המרחק מ- עד הקיר, לאורך הקו של הקפיץ, הוא . הנקודה נמצאת על היקף המכל, רדיוס אחד מ-:
2. ההתארכות:
3. קבוע הקפיץ:
תשובה: .
סעיף ה
, ניצב למישור
מציבים את במשוואה (1):
בדיקה. בציר שניצב למדרון, מאזן את רכיב המשקל הניצב למדרון:
תשובה: , בכיוון הניצב למישור ( מעל האופק, שמאלה ולמעלה).
שאלה 2 · קורה נטויה על סמך נייח ופינת קיר
קורה אחידה , בעלת מסה של 8 קילוגרם, מחוברת בנקודה למישור אופקי בעזרת סמך נייח ונשענת על קיר אנכי חלק בנקודה . בנקודה על הקורה תלויה משקולת בעלת מסה של 22 קילוגרם.
המידות באיור נתונות במילימטרים.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי לקורה .
לכתוב משוואות שיווי משקל לקורה .
לחשב את כוח התגובה בנקודה .
לחשב את כוח התגובה (שעור וכיוון) בסמך הנייח .
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
על הקורה פועלים: רכיבי התגובה בסמך הנייח (ימינה) ו- (למעלה); המשקל באמצע הקורה, 500 מ"מ מ-; משקל המשקולת בנקודה , 200 מ"מ מ-; וכוח התגובה בפינת הקיר, ניצב לקורה, מעל האופק (שמאלה ולמעלה), 800 מ"מ מ-.
נתון: קורה אחידה באורך , נטויה לאופק. בקצה סמך נייח, והקורה נשענת על הפינה העליונה של קיר חלק בנקודה . בנקודה תלויה משקולת.
מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הקורה.
מערכת הצירים. ציר אופקי ימינה, ציר אנכי למעלה.
1. סמך נייח ב-: מונע תזוזה בשני הכיוונים, ולכן יש בו כוח תגובה שכיוונו לא ידוע מראש. מפרקים אותו לשני רכיבים: (מניחים ימינה) ו- (מניחים למעלה).
2. משקל הקורה : הקורה אחידה, ולכן המשקל פועל באמצעה, מ-, אנכית למטה.
3. משקל המשקולת : פועל ב-, מ-, אנכית למטה (דרך החוט).
4. כוח התגובה : הקורה נשענת על הפינה של הקיר, והמגע חלק. במגע בין פינה לבין משטח ישר, כוח התגובה ניצב למשטח הישר, כלומר ניצב לקורה. הקורה נטויה , ולכן נטוי לאופק, ופונה שמאלה ולמעלה (הקיר דוחף את הקורה). הנקודה נמצאת מ-.
תשובה: ארבעה כוחות: ו- ב-, באמצע הקורה, ב-, ו- ב-, ניצב לקורה ב- מעל האופק.

סעיף ב
לגוף קשיח במישור יש שלוש משוואות שיווי משקל: שתי משוואות כוחות ומשוואת מומנטים. כדאי לקחת מומנטים סביב , כי שני הנעלמים ו- עוברים דרכה ולא נכנסים למשוואה.
זרועות הכוחות סביב (מומנט נגד כיוון השעון חיובי):
• ניצב לקורה, ולכן הזרוע שלו היא המרחק לאורך הקורה: . הוא מסובב את הקורה נגד כיוון השעון.
• אנכי. הזרוע היא המרחק האופקי מ-: . הוא מסובב עם כיוון השעון.
• אנכי. הזרוע: , עם כיוון השעון.
1. משוואת מומנטים סביב :
2. משוואת כוחות בציר :
3. משוואת כוחות בציר :
תשובה: שלוש המשוואות (1), (2), (3) שלמעלה.
סעיף ג
, ניצב לקורה
1. המשקלים:
2. ממשוואת המומנטים (1):
תשובה: , ניצב לקורה, מעל האופק.
סעיף ד
, ; בזווית מעל האופק (ימינה ולמעלה)
1. ממשוואה (2):
התוצאה חיובית, ולכן אכן פונה ימינה.
2. ממשוואה (3):
גם חיובי, כלומר פונה למעלה.
3. שעור הכוח השקול בסמך (משפט פיתגורס, כי הרכיבים ניצבים זה לזה):
4. הכיוון: הזווית בין לציר :
תשובה: , פונה ימינה ולמעלה בזווית של כ- מעל האופק.

שאלה 3 · מרכז כובד של צורה מורכבת עם חצאי עיגול
במערכת הצירים המתוארת באיור לשאלה, נדרש לחשב קואורדינטות של מרכז הכובד ו- של הצורה המורכבת הנתונה באיור, שהיא בעלת עובי אחיד.
יש לסמן את הנקודה בתרשים.
המידות באיור נתונות במילימטרים.

לחשב את ו- ולסמן את מרכז הכובד בתרשים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
פתרון
,
הצורה בעלת עובי אחיד, ולכן מרכז הכובד שלה הוא מרכז השטח שלה. מחלקים אותה לצורות פשוטות שמרכזי הכובד שלהן ידועים, ומשתמשים בנוסחה:
כאן הוא שטח הצורה ה-, ו-, הם הקואורדינטות של מרכז הכובד שלה. שטח שמוסר מהצורה (חור או חיתוך) נכנס עם סימן מינוס.
1. מלבן , מ- עד ומ- עד . גובה המלבן: .
2. משולש ישר זווית שחותכים מהפינה הימנית העליונה (מוסר): הקודקודים , , . הניצבים: אופקית ו- אנכית.
3. חצי עיגול ברדיוס 20 (מוסר): המרכז ב-, והקוטר שלו אופקי, כך שהקשת כלפי מעלה.
4. חצי עיגול ברדיוס 40 (מתווסף), משמאל לציר : הקוטר שלו הוא הצלע השמאלית של המלבן, באורך 80, והמרכז ב-.
•מלבן: , המרכז באמצע: , .
•משולש: . מרכז הכובד של משולש נמצא בשליש מהניצבים, מצד הזווית הישרה, שנמצאת ב-:
,
•חצי עיגול קטן: . מרכז הכובד של חצי עיגול נמצא על ציר הסימטריה שלו, במרחק מהקוטר:
,
•חצי עיגול גדול: . הקשת שלו פונה שמאלה, ולכן מרכז הכובד משמאל לקוטר:
,
בדיקת היגיון. בלי החיתוכים ובלי חצי העיגול, מרכז המלבן ב-. חצי העיגול הגדול מוסיף שטח משמאל, והחיתוכים מורידים שטח מימין, ולכן זז שמאלה מ-60. קרוב ל-40, כי החיתוך העליון והחור התחתון מושכים לכיוונים מנוגדים.
שלב 5: הסימון. מסמנים בתרשים את הנקודה במרחק מ"מ ימינה מציר ו- מ"מ מעל ציר .
תשובה: , .


שאלה 4 · זריקה משופעת: כדורסל אל הסל
כדורסלן זורק כדור במהירות התחלתית בזווית מגובה של 2 מטרים. הכדור נכנס לתוך הסל הנמצא במרחק של 4 מטרים ממקום זריקתו ובגובה של זריקת הכדור, כפי שמוצג באיור לשאלה.

באיזו מהירות התחלתית נזרק הכדור?
מהו הגובה המרבי של הכדור על מסלול תנועתו ביחס לרצפה?
מה תהיה מהירות תנועת הכדור בשיא הגובה?
באיזו מהירות התחלתית יש לזרוק את הכדור כדי שייכנס לתוך הסל, אם הסל יותקן על הקיר בגובה 3 מטרים, בהנחה שהכדור נזרק באותה זווית ?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
נתון: זווית זריקה , הסל באותו גובה כמו נקודת הזריקה, במרחק אופקי . מזניחים את התנגדות האוויר, .
מבוקש: .
הכדור חוזר לגובה שממנו נזרק, ולכן המרחק האופקי הוא הטווח של זריקה משופעת:
כאן הוא הטווח, המהירות ההתחלתית ו- זווית הזריקה. מבודדים את :
תשובה: .
סעיף ב
(כ- מעל נקודת הזריקה)
בשיא המסלול המהירות האנכית מתאפסת. הגובה המרבי מעל נקודת הזריקה:
נקודת הזריקה נמצאת 2 מטרים מעל הרצפה, ולכן:
תשובה: מעל הרצפה.
סעיף ג
, אופקית
בזריקה משופעת אין תאוצה אופקית, ולכן הרכיב האופקי של המהירות קבוע לאורך כל המסלול. בשיא הגובה הרכיב האנכי שווה לאפס, ולכן המהירות שם היא הרכיב האופקי בלבד:
תשובה: , בכיוון אופקי.
סעיף ד
נתון: הסל בגובה מהרצפה, כלומר מעל נקודת הזריקה, ובאותו מרחק אופקי, . הזווית .
מבוקש: . עכשיו הכדור לא חוזר לגובה ההתחלתי, ולכן נוסחת הטווח לא מתאימה. כותבים את משוואות התנועה בשני הצירים, עם הראשית בנקודת הזריקה.
1. תנועה אופקית (מהירות קבועה):
2. תנועה אנכית (תאוצה ):
3. מציבים את מהמשוואה האופקית במשוואה האנכית:
4. בדיקה: זמן התעופה . המהירות האנכית ברגע ההגעה לסל: . הסימן שלילי, כלומר הכדור כבר יורד, ונכנס לסל מלמעלה.
תשובה: .
שאלה 5 · היטלים בחצי־חתך: בסיס עם אוזניים ותעלה
נתון: גוף מרחבי סימטרי באיזומטרייה והתחלת סרטוט היטלים שלו.

הערה: כל הקדחים עוברים.
דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שני היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 5, ועליו בלבד.
שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.
דף היטלים לשאלה 5:

היטל פנים בחצי־חתך חצי־מבט.
היטל־על.
לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.
יש לתת מידות מרביות של אורך וגובה הגוף כמידות לידיעה REF.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
ציר הסימטריה האנכי מחלק את ההיטל: חצי שמאלי במבט, חצי ימני בחתך במישור האמצע. במבט מוסיפים את קו המדרגה האנכי בין הבסיס לאוזן (25 משמאל לציר). בחתך מוסיפים: רצפת התעלה בגובה 30 (20 מעל הבסיס) מהציר עד קצה הגוש, קו הקדח (10 מהציר) מרצפת התעלה עד תחתית הבסיס, ושני קווי הקדח (20 ו-30 מהציר) לכל עובי הבסיס. מקווקווים את החומר החתוך: הרצועה שבין 10 ל-15 מהציר מרצפת התעלה עד התחתית, הבסיס שבין 15 ל-20, והאוזן שבין 30 ל-40.
שלב 1: מבינים את הגוף. (כל המידות במ"מ.) קוראים את הגוף מהאיזומטריה ומדף ההיטלים:
•בסיס: לוח מלבני באורך 50, ברוחב (עומק) 40 ובעובי 10.
•בשני הקצוות של הבסיס: אוזן חצי-עגולה ברוחב 30 (רדיוס 15), שמרכזה על קו הקצה של הבסיס, ובאותו עובי כמו הבסיס. האורך הכולל: . האוזן צרה מהבסיס, ולכן בכל צד של האוזן נוצרת מדרגה של .
•בכל אוזן קדח עובר בקוטר 10, במרכז האוזן (25 מציר הסימטריה).
•במרכז הבסיס: גוש מלבני באורך 30 ולכל עומק הבסיס (40), שמתנשא 30 מעל הבסיס. הגובה הכולל: .
•בגוש תעלה לאורכו: נשארים שני קירות בעובי 5, בצד הקדמי ובצד האחורי, ובין הקירות תעלה ברוחב . רצפת התעלה נמצאת 20 מעל הבסיס, כלומר עומק התעלה .
•ברצפת התעלה, במרכז: קדח עובר אנכי בקוטר 20, דרך הגוש ודרך הבסיס.
הגוף סימטרי ביחס לשני מישורי האמצע שלו.
איזו מידה קובעת. באיזומטריה רשומות ליד הבסיס המידות 60 ו-5, אבל דף ההיטלים מסורטט בקנה מידה עם בסיס באורך 50 ובעובי 10 (וגובה כולל 40). ההיטלים משלימים את מה שכבר מודפס בדף, ולכן פותרים לפי דף ההיטלים.
שלב 2: מה רואים בהיטל הפנים. מביטים מלפנים, בכיוון העומק. רואים את המתאר שכבר מודפס: הבסיס עם האוזניים (80 על 10) והגוש (30 על 30). הקיר הקדמי של הגוש מסתיר את התעלה ואת הקדח.
שלב 3: חצי מבט וחצי חתך. הגוף סימטרי, ולכן מספיק לחתוך חצי ממנו: מסירים רבע של הגוף (מלפנים ומימין לציר), ורואים בצד אחד את הפנים ובצד השני את החוץ. ציר הסימטריה האנכי (קו נקודה) הוא הגבול בין שני החצאים, ולא מסרטטים עליו קו מלא. החצי הימני בחתך, והשמאלי במבט.
1. קו אנכי מלא בעובי הבסיס, 25 משמאל לציר: זו המדרגה בין הדופן של הבסיס (בעומק 20 מהאמצע) לבין האוזן הצרה יותר (15 מהאמצע). שם יש מקצוע אמיתי, ולכן רואים אותו.
2. בחצי המבט של חצי־חתך לא מסרטטים קווים נסתרים: הפנים של הגוף כבר מוצגים בחצי השני.
החצי הימני (חתך במישור האמצע של העומק): מודדים מרחק ימינה מהציר וגובה מתחתית הבסיס.
1. רצפת התעלה: קו אופקי מלא בגובה , מהציר עד . מעליו המישור עובר בתוך התעלה, ומאחוריו רואים את הקיר האחורי, שהמתאר שלו כבר מסורטט.
2. הקדח : קו אנכי מלא ב-, מרצפת התעלה (גובה 30) עד תחתית הבסיס. בין הציר לבין הקו הזה אין חומר.
3. הקדח באוזן: שני קווים אנכיים מלאים ב- וב-, לכל עובי הבסיס, וקו ציר של הקדח ב-.
4. אין קו ב- (המדרגה): במישור האמצע הבסיס והאוזן הם חומר רציף אחד.
הקווקוו. קווים דקים ב-, באותו כיוון ובאותו מרווח, בכל מקום שבו המישור עובר בחומר:
•רצועה אנכית בין ל-, מרצפת התעלה עד התחתית (החומר שבין הקדח לקצה הגוש, ממשיך לתוך הבסיס).
•הבסיס בין ל-, בעובי 10 (רציף עם הרצועה שמעליו).
•האוזן בין ל-, בעובי 10.
בלי קווקוו: הקדחים והתעלה.
הדגשה. כל קווי הגוף בקו עבה רציף; קו הסימטריה וקווי הציר בקו דק של נקודה וקו.
תשובה: חצי שמאלי במבט עם קו המדרגה ב-25, חצי ימני בחתך עם רצפת התעלה, קווי הקדחים וקווקוו של החומר החתוך.

סעיף ב
מוסיפים להיטל העל שני קווים מלאים לכל העומק (40), 15 מכל צד של הציר האנכי (קצות הגוש), ובין שני הקווים האלה שני קווים מלאים אופקיים, 15 מעל ציר האורך ו-15 מתחתיו (הפנים של שני הקירות, שעוביים 5). המעגל , האוזניים, הקדחים וקווי הציר כבר מסורטטים.
מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף ההיטלים כבר מודפסים: מתאר הבסיס (50 על 40) עם המדרגות והאוזניים, שני הקדחים , המעגל וקווי הציר.
מביטים מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט (מרחקים נמדדים מקווי הציר):
1. קצות הגוש: הגוש באורך 30 ולכל עומק הבסיס, ולכן מלמעלה רואים את הקצוות שלו כשני קווים אנכיים מלאים, 15 משמאל לציר האנכי ו-15 מימינו, מהקו העליון של הבסיס עד הקו התחתון שלו.
2. הקירות והתעלה: הקירות בעובי 5, ולכן הפנים של כל קיר נמצאים מציר האורך. מסרטטים שני קווים אופקיים מלאים, 15 מעל הציר האופקי ו-15 מתחתיו, בין שני הקווים של סעיף 1. הרצועות שבין הקווים האלה לשפת הבסיס הן החלק העליון של הקירות, והמלבן שבאמצע הוא רצפת התעלה.
3. הקדח נמצא ברצפת התעלה, ולכן נראה מלמעלה. המעגל שלו כבר מודפס, והוא כולו בתוך הרצפה (רדיוס 10, קטן מ-15).
4. האוזניים והקדחים כבר מסורטטים.
קשר בין ההיטלים. הקווים האנכיים של סעיף 1 נמצאים בדיוק מתחת לצלעות האנכיות של הגוש בהיטל הפנים. הקווים של הקירות מתאימים לעובי 5 שיופיע בהיטל צד.
הדגשה. קווי הגוף עבים, קווי הציר דקים (נקודה וקו), גם קווי הציר של הקדחים ושל .
תשובה: ארבעה קווים מלאים חדשים: שני קצות הגוש (15 מהציר האנכי, לכל העומק) ושני הפנים של הקירות (15 מהציר האופקי, בין קצות הגוש).

סעיף ג
בהיטל הפנים: 40 REF (גובה כולל), 10 (עובי הבסיס), 30 (גובה הגוש מעל הבסיס), 20 (גובה רצפת התעלה מעל הבסיס), 30 (אורך הגוש), (קו מידה עם חץ אחד, מהציר אל קו הקדח בחצי החתך), . בהיטל העל: 80 REF (אורך כולל), 50 (בין מרכזי האוזניים / אורך הבסיס), 40 (רוחב הבסיס), 30 (רוחב האוזן), 5 (עובי הקיר).
מבוקש: לתת את כל המידות שדרושות לייצור, כל מידה פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה בצורה הברורה ביותר.
•כל מידה פעם אחת בלבד, מחוץ להיטל, על קווי עזר דקים.
•לא נותנים מידה לקו נסתר.
•המידות המרביות של הגוף (אורך וגובה) נקבעות כבר ממידות אחרות, ולכן הן מידות לידיעה בלבד: כותבים אחריהן REF.
•בחצי חתך רואים רק חצי מהקדח, ולכן קוטר הקדח נותנים בקו מידה עם חץ אחד בלבד: הקו יוצא מעבר לציר הסימטריה, והחץ נוגע בקו הקדח שבצד החתוך.
בהיטל הפנים (רואים בו את הגבהים):
1. 10: עובי הבסיס.
2. 30: גובה הגוש מעל הבסיס.
3. 40 REF: הגובה הכולל (), מידה לידיעה.
4. 20: גובה רצפת התעלה מעל הבסיס (ממנו נובע עומק התעלה, 10).
5. 30: אורך הגוש.
6. : הקדח המרכזי, בחץ אחד.
7. : הקדחים באוזניים, בין שני קווי הקדח שבחצי החתך.
בהיטל העל (רואים בו את האורכים והרוחבים):
8. 50: המרחק בין מרכזי האוזניים, שהוא גם אורך החלק המלבני של הבסיס.
9. 80 REF: האורך הכולל (), מידה לידיעה.
10. 40: רוחב הבסיס.
11. 30: רוחב האוזן (קוטר הקשת).
12. 5: עובי הקיר.
תשובה: בהיטל הפנים 40 REF, 10, 30, 20, 30, (חץ אחד), ; בהיטל העל 80 REF, 50, 40, 30, 5.

שאלה 6 · שלושה היטלים וחתך: תושבת עם שתי אוזניים
נתון: גוף מרחבי סימטרי באיזומטרייה והתחלת סרטוט היטלים שלו.

הערה: כל הקדחים עוברים.
דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 6 ועליו בלבד.
שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.
דף היטלים לשאלה 6:

היטל פנים.
היטל על.
היטל צד בחתך.
לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
מוסיפים לבסיס שבהיטל הפנים, בכל צד, שני קווים מקווקווים אנכיים לכל עובי הבסיס: 25 מהציר (קצה החריץ) ו-30 מהציר (המקום שבו החלק המעוגל של החריץ פוגש את הדפנות הישרות שלו). האוזן, הקדח וקווי הציר כבר מסורטטים.
שלב 1: מבינים את הגוף. (כל המידות במ"מ.)
•בסיס: לוח באורך 80, ברוחב (עומק) 50 ובעובי 10.
•בכל קצה קצר של הבסיס: חריץ עובר ברוחב 10, שמסתיים בחצי עיגול ברדיוס 5. מרכזי חצאי העיגול רחוקים 60 זה מזה, כלומר כל מרכז נמצא מקצה הבסיס, והחריץ נכנס לבסיס עד מהקצה.
•על הבסיס, באמצע האורך: שתי אוזניים זהות, כל אחת ברוחב 30 ובעובי 10. המרחק בין הפנים החיצוניים שלהן 40, ולכן ביניהן רווח של . האוזניים מעוגלות למעלה ברדיוס 15, והגובה הכולל של הגוף 50.
•בכל אוזן קדח עובר בקוטר 20, שמרכזו במרכז הקשת: בגובה מתחתית הבסיס. מעל הקדח נשאר חומר בעובי .
שלב 2: היטל הפנים. מביטים מלפנים, בכיוון העומק (50). בדף ההיטלים כבר מודפסים: הבסיס (80 על 10), האוזן הקדמית עם הקשת והקדח , וקווי הציר. האוזן האחורית נמצאת בדיוק מאחורי הקדמית ולכן אינה מוסיפה קווים.
מה חסר: החריצים. החריצים נמצאים באמצע עומק הבסיס, ומלפנים הם מוסתרים בתוך החומר. לכן מסמנים אותם בקווים מקווקווים (קווים נסתרים), לכל עובי הבסיס (10):
1. קו מקווקו 25 מהציר, בכל צד: קצה החריץ (נקודת הקשת הרחוקה ביותר מהקצה, ).
2. קו מקווקו 30 מהציר, בכל צד: מרכז הקשת, שבו הקשת פוגשת את הדפנות הישרות של החריץ.
בסך הכול ארבעה קווים מקווקווים בבסיס.
הדגשה. קווי הגוף עבים ורציפים, הקווים הנסתרים דקים ומקווקווים, וקו הסימטריה וקווי הציר של הקדח בקו נקודה.
תשובה: בבסיס ארבעה קווים מקווקווים, 25 ו-30 משני צידי הציר, לכל עובי הבסיס.

סעיף ב
מוסיפים שני מלבנים מלאים 30 על 10 (האוזניים): באורך 15 מכל צד של הציר האנכי, האחד בין 10 ל-20 מעל ציר האורך והשני בין 10 ל-20 מתחתיו. בתוך כל מלבן שני קווים מקווקווים, 10 מכל צד של הציר האנכי (דפנות הקדח ).
מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף כבר מודפסים מתאר הבסיס (80 על 50), שני החריצים עם הקשתות שלהם וקווי הציר.
מביטים מלמעלה (מרחקים מקווי הציר):
1. האוזניים: מלמעלה רואים את הקצה העליון של כל אוזן כמלבן באורך 30 ובעובי 10. האוזן הקדמית בין 10 ל-20 מציר האורך מצד אחד, והאחורית בין 10 ל-20 מצדו השני; לאורך הגוף, כל מלבן בין 15 משמאל לציר האנכי ל-15 מימינו. מסרטטים את שני המלבנים בקו מלא.
2. הקדח : צירו בכיוון העומק, והוא עובר דרך שתי האוזניים. מלמעלה הוא מוסתר בתוך החומר של האוזן, ולכן מסמנים בכל מלבן שני קווים מקווקווים בכיוון העומק, 10 מכל צד של הציר האנכי, לכל עובי האוזן (10).
3. הבסיס שבין האוזניים נראה, והחריצים כבר מסורטטים.
קשר בין ההיטלים. אורך המלבנים (30) מתאים לרוחב האוזן בהיטל הפנים, והקווים המקווקווים (10 מהציר) נמצאים בדיוק מתחת לקצה השמאלי ולקצה הימני של מעגל הקדח שבהיטל הפנים. העובי (10) והמרחק (40 בין הפנים החיצוניים) יתאימו להיטל הצד.
תשובה: שני מלבנים מלאים 30 על 10 במרחק 10 עד 20 משני צידי ציר האורך, ובכל אחד שני קווים מקווקווים 10 משני צידי הציר האנכי.

סעיף ג
חתך במישור הסימטריה הניצב לאורך הגוף, דרך צירי הקדחים. מוסיפים בכל אוזן שני קווים אופקיים מלאים בגובה 25 ו-45 (הקדח , צירו בגובה 35) וקו ציר בגובה 35. מקווקווים: כל הבסיס (50 על 10), האוזניים מהבסיס עד גובה 25, והרצועות שבין גובה 45 ל-50. הקדחים והרווח שבין האוזניים בלי קווקוו.
מבוקש: היטל הצד בחתך. בדף כבר מודפס המתאר: הבסיס (50 על 10) ושתי האוזניים (10 על 40 כל אחת, ברווח 20).
מישור החיתוך. הקדחים נמצאים באמצע אורך הגוף, ולכן חותכים במישור הסימטריה שניצב לאורך הגוף, דרך צירי הקדחים. בהיטל הפנים זה הציר האנכי. אפשר לסמן אותו שם בקטע עבה בכל קצה, עם חצים בכיוון המבט והאות A, ולכתוב A-A מעל היטל הצד. היטל הצד מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן הוא מבט מצד שמאל של הגוף, והחצים פונים ימינה.
מה המישור חותך (גובה נמדד מתחתית הבסיס):
1. הבסיס: נחתך לכל רוחבו (50) ולכל עוביו (10). באמצע האורך אין חריצים, ולכן אין בו חורים.
2. כל אוזן: נחתכת מהבסיס עד הקדח, כלומר מגובה 10 עד , ושוב מעל הקדח, מגובה עד 50 (הקשת מגיעה לגובה 50 בדיוק במישור הזה).
3. הקדח: בין גובה 25 ל-45 המישור עובר בחלל. מאחורי המישור רואים את דופן הקדח, ולכן מסרטטים שני קווים אופקיים מלאים בגובה 25 ובגובה 45, לרוחב כל אוזן, וקו ציר (נקודה וקו) בגובה 35.
הקווקוו. קווים דקים ב-, באותו כיוון ובאותו מרווח בכל השטחים, כי זה גוף אחד:
•הבסיס כולו, והמשך רציף לתוך שתי האוזניים עד גובה 25. אין קו גבול בין הבסיס לאוזניים, כי בחתך הם חומר אחד.
•שתי רצועות קטנות, גובה 45 עד 50, מעל הקדחים.
בלי קווקוו: הקדחים והרווח שבין האוזניים.
מה לא מסרטטים. החריץ שבקצה הרחוק של הבסיס מוסתר מאחורי השטח החתוך; בהיטל בחתך לא מסרטטים קווים נסתרים.
תשובה: חתך במישור הסימטריה: בסיס ואוזניים מקווקווים, בכל אוזן קדח בין גובה 25 ל-45 עם קו ציר בגובה 35, ושתי רצועות מקווקוות מעל הקדחים.

סעיף ד
בהיטל הפנים: 30 (רוחב האוזן), (R15) כמידה לידיעה, 50 (גובה כולל), 10 (עובי הבסיס). בהיטל הצד: 40 (בין הפנים החיצוניים של האוזניים), 10 (עובי אוזן), . בהיטל העל: 80 (אורך), 50 (רוחב), 60 (בין מרכזי החריצים), 10 (רוחב החריץ), (R5) כמידה לידיעה.
מבוקש: כל המידות שדרושות לייצור, כל אחת פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה בצורתו האמיתית.
בהיטל הפנים (רואים בו את צורת האוזן):
1. 30: רוחב האוזן.
2. (R15): רדיוס הקשת. הוא נובע מרוחב האוזן (חצי מ-30), ולכן כותבים אותו בסוגריים, כמידה לידיעה.
3. 50: הגובה הכולל.
4. 10: עובי הבסיס.
מרכז הקדח בגובה 35 נקבע מ-50 ומ-R15, והקדח משותף-מרכז עם הקשת, ולכן אין צורך במידה נוספת לגובה הקדח.
בהיטל הצד (רואים בו את עובי האוזניים ואת הקדח בחתך):
5. 40: המרחק בין הפנים החיצוניים של שתי האוזניים.
6. 10: עובי אוזן.
7. : קוטר הקדח, בין שני הקווים שלו בחתך.
בהיטל העל (רואים בו את הבסיס ואת החריצים):
8. 80: אורך הבסיס.
9. 50: רוחב הבסיס.
10. 60: המרחק בין מרכזי הקשתות של החריצים.
11. 10: רוחב החריץ.
12. (R5): רדיוס קצה החריץ, נובע מרוחב החריץ, ולכן בסוגריים.
תשובה: בהיטל הפנים 30, (R15), 50, 10; בהיטל הצד 40, 10, ; בהיטל העל 80, 50, 60, 10, (R5).

שאלה 7 · עקומת מאמץ-מעוות של SAE 4140 וסימון פלדות
באיור מוצגת עקומת מאמץ מעוות של דגם מפלדה SAE 4140 לאחר חיסום והרפיה. רק תחילת העקומה מוצגת.

מהן נקודות גבול האלסטיות (פרופורציונליות), והנקודה המוסכמת של מאמץ הכניעה של הפלדה?
סמנו, והסבירו על גבי העקומה כיצד נקבעו נקודות אלה ומה משמעותן.
חשבו את מודול האלסטיות מתוך העקומה. הציגו את הנתונים על גבי העקומה.
האם מודול האלסטיות לפני חיסום הפלדה היה זהה למחושב או שונה ממנו? הסבירו.
חשבו את קוטרו של דגם הפלדה הנ"ל, אם הוא התארך ב־ בעת הפעלת כוח של . הניחו שאורכו ההתחלתי של הדגם הוא .
נתונות 3 פלדות: C45, SAE4340, X12CrNi17 7
הסבירו את משמעות האותיות והספרות/מספרים בכל אחת מהפלדות.
אילו מהפלדות מתאימות לחיסום והרפיה, ואילו פלדות אינן מתאימות? הסבירו מדוע.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
גבול הפרופורציונליות (סוף הקטע הישר); מאמץ הכניעה המוסכם (חיתוך העקומה עם קו מקביל לקטע הישר שיוצא מ-).
•איך קובעים: מניחים סרגל על הקטע הישר של העקומה, שיוצא מהראשית. הנקודה שבה העקומה מתחילה להתעקם ולהיפרד מהקו הישר היא . מעבירים ממנה קו אופקי לציר המאמץ וקוראים .
•המשמעות: עד הנקודה הזאת המאמץ יחסי למעוות (חוק הוק, ), והחומר אלסטי: כשמסירים את העומס הדגם חוזר לאורכו המקורי. מעליה הקשר כבר אינו ליניארי.
•לפלדה מחוסמת ומורפית אין נקודת כניעה בולטת: העקומה עוברת בהדרגה מהקטע הישר לקטע המעוקל. לכן מגדירים כניעה מוסכמת: המאמץ שאחרי הסרת העומס ממנו נשארת התארכות קבועה של 0.2%.
•איך קובעים: מסמנים על ציר המעוות את (0.2%), ומעבירים ממנה קו מקביל לקטע הישר של העקומה. נקודת החיתוך של הקו הזה עם העקומה היא נקודת הכניעה המוסכמת. קוראים ממנה .
•המשמעות: זהו המאמץ שמעליו מתחילה דפורמציה פלסטית משמעותית (קבועה). בתכנון חלקי מכונות משתמשים בו כמאמץ הגבול שאסור לעבור.
תשובה: , .
; המודול לפני החיסום כמעט זהה, כי חיסום אינו משנה את מודול האלסטיות.
מודול האלסטיות הוא השיפוע של הקטע הישר (חוק הוק): .
1. בוחרים נקודה על הקטע הישר שקל לקרוא: . מעלים ממנה קו אנכי עד העקומה, ומשם קו אופקי לציר המאמץ: . (הנקודה נמצאת מתחת ל-, כלומר עדיין בקטע הישר.)
2. מציבים:
האם המודול השתנה בחיסום? לא, כמעט שלא. מודול האלסטיות נקבע מכוחות הקשר בין האטומים בסריג של הברזל, ולא ממבנה הגרעינים או מהפאזות. חיסום והרפיה משנים מאוד את החוזק, את הקשיות ואת המשיכות, אבל לא את הקשיחות האלסטית. לכן עקומה של אותה פלדה לפני החיסום הייתה עולה באותו שיפוע, ורק נכנעת במאמץ נמוך הרבה יותר. (הערך המקובל לפלדות הוא כ- עד ; ההבדל נובע מדיוק הקריאה מהגרף.)
תשובה: ; זהה לפני החיסום.
נתון: , , .
מבוקש: קוטר הדגם . הדרך: מהמעוות מוצאים בעקומה את המאמץ, ומהמאמץ והכוח את השטח.
1. המעוות:
2. המאמץ מהעקומה, באותה קריאה כמו בסעיף 2: .
3. שטח החתך: , ולכן
4. הקוטר: , ולכן
תשובה: .

סעיף ב
C45: פלדת פחמן לא מסוגסגת (תקן DIN), 0.45% פחמן. SAE 4340: פלדת סגסוגת אמריקאית; 4 – משפחת פלדות המוליבדן, 3 – תת-הקבוצה ניקל-כרום-מוליבדן, 40 – 0.40% פחמן. X12CrNi17 7: X – פלדה מסוגסגת גבוה (פלדת אל-חלד), 12 – 0.12% פחמן, 17% כרום ו-7% ניקל.
C45 (תקן DIN, פלדה לא מסוגסגת):
•C: פלדת פחמן פשוטה, בלי יסודות סגסוג מכוונים.
- 45: אחוז הפחמן כפול 100, כלומר פחמן.
SAE 4340 (התקן האמריקאי SAE/AISI, ארבע ספרות):
•שתי הספרות הראשונות קובעות את משפחת הסגסוג. 4 היא קבוצת פלדות המוליבדן, ו-43 היא תת-הקבוצה ניקל-כרום-מוליבדן (בערך 1.8% ניקל, 0.8% כרום ו-0.25% מוליבדן).
•שתי הספרות האחרונות הן אחוז הפחמן כפול 100: פחמן.
X12CrNi17 7 (תקן DIN/EN, פלדה מסוגסגת גבוה):
•X: פלדה מסוגסגת גבוה, שבה לפחות יסוד סגסוג אחד מעל 5%.
- 12: אחוז הפחמן כפול 100: פחמן.
•CrNi: יסודות הסגסוג העיקריים, כרום וניקל.
- 17 7: בפלדה מסוגסגת גבוה המספרים הם האחוזים עצמם, לפי סדר היסודות: 17% כרום ו-7% ניקל. זוהי פלדת אל-חלד אוסטניטית.
תשובה: C45 – פחמן 0.45%; SAE 4340 – פלדת ניקל-כרום-מוליבדן עם 0.40% פחמן; X12CrNi17 7 – פלדת אל-חלד עם 0.12% פחמן, 17% כרום ו-7% ניקל.
C45 ו-SAE 4340 מתאימות (כ-0.4% פחמן, מעל 0.35%); X12CrNi17 7 אינה מתאימה (0.12% פחמן בלבד, ומבנה אוסטניטי שאינו הופך למרטנזיט בקירור).
התנאי לחיסום. בחיסום מחממים את הפלדה לתחום האוסטניט ומקררים מהר, כדי לקבל מרטנזיט. הקשיות של המרטנזיט תלויה בכמות הפחמן הכלוא בסריג. לחיסום והרפיה (שיפור) מתאימות פלדות עם כ-0.35% עד 0.6% פחמן; עם פחות פחמן החיסום כמעט לא מקשה.
1. C45 – מתאימה. 0.45% פחמן, מעל 0.35%. זו פלדת שיפור טיפוסית. כפלדה לא מסוגסגת, כושר החיסום שלה נמוך, ולכן היא מתאימה בעיקר לחלקים בקוטר קטן או לחיסום בשכבה החיצונית.
2. SAE 4340 – מתאימה מאוד. 0.40% פחמן, ובנוסף ניקל, כרום ומוליבדן, שמגדילים את כושר החיסום. לכן היא מתחסמת לעומק גם בחלקים גדולים ומשמשת לחלקים בעומס גבוה.
3. X12CrNi17 7 – אינה מתאימה. יש בה רק 0.12% פחמן, מעט מדי למרטנזיט קשה. בנוסף, 7% ניקל ו-17% כרום מייצבים את האוסטניט גם בטמפרטורת החדר, ולכן בקירור מהיר לא נוצר מרטנזיט. פלדה כזאת מקשים רק בעיבוד בקור.
תשובה: C45 ו-SAE 4340 מתאימות; X12CrNi17 7 אינה מתאימה בגלל אחוז הפחמן הנמוך (0.12%) והמבנה האוסטניטי.
שאלה 8 · הקשיה חיצונית: צמנוט, חנקון וחיסום בהשראה
הסבר ביחס לתהליכי ההקשיה החיצונית הבאים: צימנוט, חנקון, חיסום בהשראה
מהם ההבדלים העיקריים בין שלושת התהליכים?
לאיזה יישומים או שימושים מתאים כל תהליך?
לאיזה סוגי פלדות יכול להתאים כל תהליך? תן דוגמא אחת לפחות לכל תהליך.
איזה מתהליכי ההקשיה הנ"ל יתאים במקרים הבאים? הסבר:
תהליך מהיר (משך זמן קצר).
תהליך פשוט ובעלות נמוכה.
תהליך ללא מאמצים פנימיים ועיוותים בחלק.
תהליך המתאים לחלקים שנדרשת בהם רמת דיוק גבוהה.
סרטטו באופן סכמטי כיצד ייראה גרף הקשיות, בחתך של מוט, בבדיקת גרוסמן, לאחר הקשיה חיצונית באמצעות חיסום בהשראה. הסבירו.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
צמנוט: מחדירים פחמן לשכבה החיצונית של פלדה דלת פחמן בטמפרטורה גבוהה, ואז מחסמים ומרפים; שכבה של כ-1 מ"מ. חיסום בהשראה: אין שינוי בהרכב; מחממים במהירות רק את פני השטח של פלדה שניתנת לחיסום (מעל 0.35% פחמן) בשדה אלקטרומגנטי, מקררים מהר ומרפים; עומק נשלט. חנקון: מחדירים חנקן ב-500-600°C במשך 24 שעות ויותר, בלי חיסום ובקירור איטי; שכבה דקה (0.2-0.5 מ"מ) וקשה מאוד, כמעט בלי עיוותים.
שלושת התהליכים יוצרים שכבה חיצונית קשה ועמידה בשחיקה, ומשאירים לב גמיש. ההבדל הוא באופן שבו מגיעים לשכבה הקשה.
•רעיון: שינוי כימי של פני השטח. מחממים חלק מפלדה דלת פחמן (0.1% עד 0.2%) בתנור, בסביבה עשירה בפחמן, לתחום האוסטניט (כ- עד ), במשך כמה שעות. הפחמן מתפזר לשכבה החיצונית.
•אחר כך מחסמים את החלק כולו ומרפים בטמפרטורה נמוכה. השכבה העשירה בפחמן הופכת למרטנזיט קשה (כ-60 HRC), והלב, שנשאר דל פחמן, נשאר גמיש.
•עובי השכבה: כ-1 מ"מ. בגלל החיסום של החלק כולו נוצרים עיוותים.
•רעיון: אין שינוי בהרכב. החלק עשוי מפלדה שניתנת לחיסום רגיל (מעל 0.35% פחמן).
•סליל שמוזן בזרם חילופין יוצר שדה אלקטרומגנטי, שמשרה זרמים בשכבה החיצונית ומחמם רק אותה, תוך שניות, לתחום האוסטניט. מיד אחר כך מקררים בהתזת מים, ואז מרפים.
•עובי השכבה נשלט בתדירות, בהספק ובזמן החימום. הלב לא מתחמם, ולכן נשאר במצבו המקורי.
•רעיון: שינוי כימי של פני השטח בחנקן. מחממים ל- עד , מתחת לטמפרטורת השינוי של הפלדה, בסביבה עשירה בחנקן, במשך 24 שעות ויותר. החנקן יוצר עם הברזל ועם יסודות הסגסוג ניטרידים קשים מאוד.
•אין חיסום: מקררים לאט באוויר. לכן כמעט אין עיוותים ואין מאמצים פנימיים.
•השכבה דקה (0.2 עד 0.5 מ"מ) וקשה מאוד (כ-65 HRC).
תשובה: צמנוט מוסיף פחמן ואז מחסם; חיסום בהשראה מחסם רק את פני השטח בלי לשנות את ההרכב; חנקון מוסיף חנקן בטמפרטורה נמוכה ובלי חיסום.
סעיף ב
צמנוט: חלקים שצריכים לב גמיש במיוחד ופני שטח קשים (כ-60 HRC), כמו גלגלי שיניים, פינים וגלי זיזים, כשהעיוותים פחות חשובים. חיסום בהשראה: הקשיה מקומית ומהירה בייצור סדרתי עם שליטה בעומק, כמו צירים, מסבי גל ארכובה ושיני גלגלים. חנקון: חלקים שצריכים עמידות בשחיקה, בהתעייפות, בקורוזיה ובחום בלי עיוותים, כמו חלקי מנועי שריפה ותבניות; חסרונו – תהליך ארוך ויקר.
צמנוט. לחלקים שעובדים בהלמים ובשחיקה יחד: צריך לב גמיש במיוחד של פלדה דלת פחמן, ופני שטח קשים (כ-60 HRC). דוגמאות: גלגלי שיניים בתיבות הילוכים, פינים, גלי זיזים. מתאים כשהעיוותים שנוצרים בחיסום פחות חשובים, או שאפשר ללטש אחרי הטיפול.
חיסום בהשראה. לחלקים מפלדה שניתנת לחיסום, כשצריך להקשות רק אזור מסוים ולשלוט היטב בעומק החיסום: צירים ומשטחי מסבים, מסבי גל ארכובה, שיני גלגלים גדולים, מסילות. מתאים לייצור תעשייתי מהיר, כי כל חלק מטופל בשניות.
חנקון. כשצריך להימנע מעיוותים, וכשנדרשת עמידות גבוהה בהתעייפות, בשחיקה, בקורוזיה ובטמפרטורות גבוהות: חלקי מנועי שריפה (גלי ארכובה, צילינדרים), תבניות, שסתומים. החיסרון: התהליך ארוך (יותר מ-24 שעות) ויקר.
תשובה: צמנוט – גלגלי שיניים ופינים; חיסום בהשראה – הקשיה מקומית ומהירה של צירים ומסבים; חנקון – חלקי מנוע ותבניות שדורשים עמידות בלי עיוותים.
סעיף ג
צמנוט – פלדות דלות פחמן (0.1-0.2%), למשל SAE 1020. חיסום בהשראה – פלדות שניתנות לחיסום רגיל (מעל 0.35% פחמן), למשל SAE 1040. חנקון – מתאים למרבית הפלדות, והטובות ביותר הן פלדות סגסוגת עם כרום, מוליבדן או אלומיניום, למשל SAE 4140.
צמנוט. פלדות דלות פחמן, 0.1% עד 0.2% פחמן: הלב צריך להישאר גמיש, והפחמן נכנס רק לשכבה החיצונית. דוגמאות: SAE 1020, ובפלדות סגסוגת SAE 8620 או 16MnCr5.
חיסום בהשראה. פלדות שניתנות לחיסום רגיל, מעל 0.35% פחמן, כי התהליך אינו מוסיף פחמן: הקשיות תלויה בפחמן שכבר נמצא בפלדה. דוגמאות: SAE 1040, SAE 1045 (C45), SAE 4140.
חנקון. מתאים למרבית הפלדות. התוצאה הטובה ביותר מתקבלת בפלדות סגסוגת שמכילות יסודות שיוצרים ניטרידים קשים, כמו כרום, מוליבדן, אלומיניום וונדיום. בדרך כלל מחסמים ומרפים אותן קודם, ומחנקנים אחרי העיבוד הסופי. דוגמאות: SAE 4140, 34CrAlMo5.
תשובה: צמנוט – SAE 1020; חיסום בהשראה – SAE 1040; חנקון – מרבית הפלדות, למשל SAE 4140.
סעיף ד
חיסום בהשראה
בחיסום בהשראה החימום מהיר מאוד: הזרמים המושרים מחממים את פני השטח תוך שניות, ומיד אחר כך מקררים במים. צמנוט נמשך שעות, וחנקון יותר מ-24 שעות.
תשובה: חיסום בהשראה.
צמנוט
צמנוט אפשר לבצע באמצעים פשוטים שקיימים בכל מפעל לטיפול תרמי: תנור, חומר עשיר בפחמן ואמבט חיסום. חיסום בהשראה דורש ציוד אלקטרוני ייעודי וסליל מותאם לכל חלק, וחנקון דורש תהליך ארוך מאוד בתנור מבוקר, ולכן הוא יקר.
תשובה: צמנוט.
חנקון (ובמידה חלקית גם חיסום בהשראה)
בחנקון הטמפרטורה נמוכה (500 עד 600 מעלות), מתחת לטמפרטורת השינוי של הפלדה, ואין חיסום: החלק מתקרר לאט. לכן אין שינוי פאזה בחלק כולו, ולא נוצרים מאמצים פנימיים ועיוותים. בחיסום בהשראה רק שכבה דקה מתחממת, ולכן העיוותים קטנים, אבל לא אפסיים.
תשובה: חנקון.
חנקון
בחלקים מדויקים (למשל מכשירי מדידה) אסור שהמידות ישתנו אחרי העיבוד. החנקון כמעט אינו גורם לעיוותים, ולכן אפשר לעבד את החלק למידתו הסופית ורק אחר כך לחנקן אותו, בלי ליטוש נוסף.
תשובה: חנקון.
סעיף ה
גרף בצורת U עם קירות תלולים: בשני קצות הקוטר (פני השטח) קשיות גבוהה וכמעט קבועה, כ-60 HRC, לאורך עומק השכבה המוקשית; אחריה ירידה חדה בשכבת המעבר; ובכל הלב קשיות נמוכה וכמעט קבועה, כ-200 HB, כמו לפני הטיפול.
מה מודדים. בבדיקה חותכים את המוט בניצב לצירו ומודדים קשיות לאורך קוטר החתך, מצד לצד. ציר אופקי: המיקום על הקוטר; ציר אנכי: הקשיות.
1. בשני הקצות (פני השטח): קשיות גבוהה, כ-60 HRC, כמעט קבועה לאורך עומק השכבה המוקשית.
2. אחר כך ירידה חדה (שכבת המעבר), בעומק שבו הטמפרטורה בחימום לא הגיעה לתחום האוסטניט.
3. בכל הלב: קשיות נמוכה וכמעט קבועה, כ-200 HB, הקשיות המקורית של הפלדה.
ההסבר. בחיסום בהשראה הזרמים המושרים מחממים רק את השכבה החיצונית מעל טמפרטורת האוסטניט, והקירור המהיר הופך אותה למרטנזיט קשה. הלב לא התחמם מספיק, ולכן לא עבר חיסום ונשאר במבנה המקורי. לכן המעבר מהשכבה הקשה ללב חד: הוא נקבע לפי עומק החימום, ולא לפי קצב הקירור כמו בחיסום של מוט שלם (שבו הקשיות יורדת בהדרגה לכיוון המרכז).
תשובה: עקומה בצורת U: כ-60 HRC בשכבה החיצונית משני הצדדים, ירידה חדה, וכ-200 HB קבוע בלב.
