דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - אביב 2026 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, אביב 2026 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון שמונה שאלות פתוחות:

חלק א': מכניקה טכנית – יש לענות על שתי שאלות מתוך ארבע (שאלות 1-4).

חלק ב': גרפיקה הנדסית – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 5-6).

שימו לב: יש לסרטט את ההיטלים על גבי דף ההיטלים המצורף. אין לסרטט היטלים במחברת הבחינה!

חלק ג': תורת החומרים – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 7-8).

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · לוח משולש על שני מוטות: כוחות משותפי נקודה

לוח משולש במשקל של 150 ניוטון, מוחזק במצב שיווי משקל בעזרת שני מוטות חסרי משקל AEAE ו-BHBH כמתואר באיור לשאלה. מרכז הכובד של הלוח נמצא בנקודה CC שהיא המפגש של המשכי המוטות EAEA ו-BHBH.

דרוש:

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי ללוח המשולש ומערכת כוחות משותפי נקודה CC.

(10 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.

(8 נקודות)
ג.

לחשב את כוחות התגובה במוטות AEAE ו-BHBH.

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על הלוח פועלים שלושה כוחות שנפגשים ב-CC: המשקל W=150 NW=150\,\text{N} אנכית למטה; הכוח במוט AEAE, FAEF_{AE}, לאורך הקו CACA בכיוון אל EE (שמאלה ולמעלה, 14∘14^\circ מעל האופק); הכוח במוט BHBH, FBHF_{BH}, לאורך הקו CBCB בכיוון אל HH (ימינה ולמעלה, 26.57∘26.57^\circ מעל האופק). שני המוטות מתוחים.

נתון: לוח משולש ABDABD במשקל W=150 NW=150\,\text{N}, תלוי בשני מוטות חסרי משקל: AEAE (מחובר לקיר בנקודה EE) ו-BHBH (מחובר לתקרה בנקודה HH). ההמשך של המוט EAEA יוצא מ-AA בזווית 14∘14^\circ מתחת לקו ABAB, וההמשך של המוט HBHB יוצא מ-BB בזווית 26.57∘26.57^\circ מתחת ל-ABAB. שני ההמשכים נפגשים ב-CC, מרכז הכובד של הלוח.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הלוח, והצגה של הכוחות כמערכת משותפת נקודה ב-CC.

שלב 1: מבודדים את הלוח. "חותכים" את שני המוטות ליד הלוח ומחליפים כל מוט בכוח.

שלב 2: הכוחות על הלוח, כוח אחרי כוח.

1. המשקל W=150 NW=150\,\text{N}, פועל במרכז הכובד CC, אנכית למטה.

2. הכוח במוט AEAE. המוט מחובר בפרקים בשני קצותיו ואין לו משקל, ולכן זהו מוט דו-כוחי: הכוח שלו פועל לאורך הקו AEAE. הקו הזה הוא ההמשך של CACA, ולכן הכוח עובר דרך CC. הלוח תלוי, והמוט מחזיק אותו: מניחים שהמוט מתוח, כלומר מושך את הלוח מ-AA אל EE, שמאלה ולמעלה, בזווית 14∘14^\circ מעל האופק.

3. הכוח במוט BHBH. גם הוא מוט דו-כוחי, והכוח שלו לאורך הקו BHBH, שהמשכו עובר דרך CC. מניחים שגם הוא מתוח: הוא מושך את הלוח מ-BB אל HH, ימינה ולמעלה, בזווית 26.57∘26.57^\circ מעל האופק.

שלב 3: למה זו מערכת משותפת נקודה. קווי הפעולה של שלושת הכוחות עוברים דרך CC: המשקל פועל ב-CC, ושני כוחות המוטות פועלים לאורך קווים שנפגשים ב-CC. כוח אפשר להזיז לאורך קו הפעולה שלו בלי לשנות את השפעתו על גוף קשיח, ולכן מזיזים את שלושתם אל CC. (זה גם מתאים לכלל: גוף שעליו פועלים שלושה כוחות בלבד ונמצא בשיווי משקל, קווי הפעולה שלהם נפגשים בנקודה אחת.)

שלב 4: מערכת צירים ב-CC ופירוק לרכיבים. ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי למעלה.

כוחהזווית לציר xxרכיב xxרכיב yy
WWאנכי למטה00−150-150
FAEF_{AE}14∘14^\circ מעל האופק, שמאלה−FAEcos⁡14∘-F_{AE}\cos14^\circ+FAEsin⁡14∘+F_{AE}\sin14^\circ
FBHF_{BH}26.57∘26.57^\circ מעל האופק, ימינה+FBHcos⁡26.57∘+F_{BH}\cos26.57^\circ+FBHsin⁡26.57∘+F_{BH}\sin26.57^\circ

בדיקת היגיון לכיוונים. המשקל מושך למטה. רק כוחות המוטות יכולים לתת רכיב כלפי מעלה, ושניהם עושים זאת כשהם מושכים כלפי נקודות התלייה. לכן הנחת המתיחה סבירה; אם היא שגויה, התוצאה תצא שלילית.

תשובה: בדיאגרמה שלושה כוחות שיוצאים מ-CC: W=150 NW=150\,\text{N} למטה, FAEF_{AE} שמאלה ולמעלה ב-14∘14^\circ מעל האופק, ו-FBHF_{BH} ימינה ולמעלה ב-26.57∘26.57^\circ מעל האופק.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: −FAEcos⁡14∘+FBHcos⁡26.57∘=0\sum F_x=0:\ -F_{AE}\cos14^\circ+F_{BH}\cos26.57^\circ=0

∑Fy=0: FAEsin⁡14∘+FBHsin⁡26.57∘−150=0\sum F_y=0:\ F_{AE}\sin14^\circ+F_{BH}\sin26.57^\circ-150=0

כל הכוחות עוברים דרך CC, ולכן אין להם מומנט סביב CC, ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות, לפי הטבלה מסעיף א.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי):

∑Fx=0: −FAEcos⁡14∘+FBHcos⁡26.57∘=0\sum F_x=0:\ -F_{AE}\cos14^\circ+F_{BH}\cos26.57^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: FAEsin⁡14∘+FBHsin⁡26.57∘−150=0\sum F_y=0:\ F_{AE}\sin14^\circ+F_{BH}\sin26.57^\circ-150=0

כאן FAEF_{AE} ו-FBHF_{BH} הם הכוחות במוטות (חיובי = מתיחה), ו-150 N150\,\text{N} הוא משקל הלוח.

יש שני נעלמים ושתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.

תשובה: −FAEcos⁡14∘+FBHcos⁡26.57∘=0-F_{AE}\cos14^\circ+F_{BH}\cos26.57^\circ=0 ו- FAEsin⁡14∘+FBHsin⁡26.57∘=150F_{AE}\sin14^\circ+F_{BH}\sin26.57^\circ=150.

סעיף ג

תשובה:

FAE≈206.3 NF_{AE}\approx206.3\,\text{N}, FBH≈223.8 NF_{BH}\approx223.8\,\text{N}, שני המוטות מתוחים.

פותרים את שתי המשוואות מסעיף ב.

1. מהמשוואה בציר xx מבטאים את FAEF_{AE}:

FAE=FBH⋅cos⁡26.57∘cos⁡14∘=FBH⋅0.89440.9703=0.9218 FBHF_{AE}=F_{BH}\cdot\frac{\cos26.57^\circ}{\cos14^\circ}=F_{BH}\cdot\frac{0.8944}{0.9703}=0.9218\,F_{BH}

2. מציבים במשוואה בציר yy:

0.9218 FBH⋅sin⁡14∘+FBH⋅sin⁡26.57∘=1500.9218\,F_{BH}\cdot\sin14^\circ+F_{BH}\cdot\sin26.57^\circ=150

0.9218⋅0.2419 FBH+0.4472 FBH=1500.9218\cdot0.2419\,F_{BH}+0.4472\,F_{BH}=150

0.2230 FBH+0.4472 FBH=1500.2230\,F_{BH}+0.4472\,F_{BH}=150

0.6702 FBH=1500.6702\,F_{BH}=150

FBH=1500.6702≈223.8 NF_{BH}=\frac{150}{0.6702}\approx223.8\,\text{N}

3. חוזרים לשלב 1:

FAE=0.9218⋅223.8≈206.3 NF_{AE}=0.9218\cdot223.8\approx206.3\,\text{N}

בדיקה בדרך אחרת (משפט לאמי). במשולש הכוחות הזווית בין שני כוחות המוטות היא 180∘−14∘−26.57∘=139.43∘180^\circ-14^\circ-26.57^\circ=139.43^\circ, ולכן:

FAE=150⋅cos⁡26.57∘sin⁡(14∘+26.57∘)=150⋅0.89440.6503≈206.3 NF_{AE}=\frac{150\cdot\cos26.57^\circ}{\sin(14^\circ+26.57^\circ)}=\frac{150\cdot0.8944}{0.6503}\approx206.3\,\text{N}

FBH=150⋅cos⁡14∘sin⁡40.57∘=150⋅0.97030.6503≈223.8 NF_{BH}=\frac{150\cdot\cos14^\circ}{\sin40.57^\circ}=\frac{150\cdot0.9703}{0.6503}\approx223.8\,\text{N}

התוצאות זהות.

שני הכוחות יצאו חיוביים, ולכן ההנחה נכונה: שני המוטות מתוחים. על המוטות עצמם פועלים כוחות שווים והפוכים (לפי החוק השלישי של ניוטון).

תשובה: FAE≈206.3 NF_{AE}\approx206.3\,\text{N} ו-FBH≈223.8 NF_{BH}\approx223.8\,\text{N}, שני המוטות במתיחה.

שאלה 2 · מוט נטוי על גלגל: תגובות בסמך ובגלגל

על מסילה אופקית EHEH מורכב מוט חסר משקל ABAB. המוט מחובר למסילה בעזרת סמך נייח AA, ונשען עליה באמצעות גלגל חסר משקל, המחובר אל המוט בנקודה DD.

בקצה המוט, בניצב לצירו, פועל כוח FF השווה ל-180 ניוטון.

החיכוך בין המסילה לגלגל ומידות הגלגל זניחים. המידות באיור נתונות במילימטרים.

דרוש:

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי למוט ABAB.

(4 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למוט ABAB.

(11 נקודות)
ג.

לחשב את כוח התגובה הפועל על הגלגל DD.

(4 נקודות)
ד.

לחשב את כוח התגובה הפועל על המוט בסמך נייח AA (שעור וכיוון).

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

על המוט פועלים: הכוח F=180 NF=180\,\text{N} בקצה BB, בניצב למוט, ימינה ולמטה; כוח התגובה של הגלגל NDN_D ב-DD, אנכית למעלה (ניצב למסילה האופקית); ושני רכיבי התגובה בסמך הנייח, AxA_x ו-AyA_y.

נתון: מוט ABAB חסר משקל. מ-AA עד DD: 300 מ"מ אופקית ו-200 מ"מ אנכית; מ-DD עד BB: 200 מ"מ לאורך המוט. בקצה BB פועל כוח F=180 NF=180\,\text{N} בניצב למוט. ב-AA סמך נייח (פרק), וב-DD גלגל שנשען על המסילה האופקית בלי חיכוך.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי למוט.

שלב 1: הגאומטריה. זווית המוט לאופק:

tan⁡α=200300⇒α=33.69∘\tan\alpha=\frac{200}{300}\Rightarrow\alpha=33.69^\circ

אורך הקטע ADAD: 3002+2002=360.56 mm\sqrt{300^2+200^2}=360.56\,\text{mm}, ולכן AB=360.56+200=560.56 mmAB=360.56+200=560.56\,\text{mm}.

שלב 2: הכוחות על המוט, כוח אחרי כוח. (ציר xx ימינה, ציר yy למעלה.)

1. הכוח F=180 NF=180\,\text{N} בנקודה BB. הוא ניצב למוט ופונה אל המוט מלמעלה, כלומר ימינה ולמטה. המוט נטוי α\alpha מעל האופק, ולכן הניצב לו נטוי α\alpha מהאנך: FF יוצר זווית 33.69∘33.69^\circ עם האנך (ו-56.31∘56.31^\circ עם האופק).

2. כוח התגובה בגלגל NDN_D בנקודה DD. אין חיכוך בין הגלגל למסילה, ולכן המסילה יכולה לדחוף את הגלגל רק בניצב לפני השטח שלה. המסילה אופקית, ולכן NDN_D אנכי. הגלגל נשען על המסילה מלמעלה, ולכן NDN_D פונה למעלה.

3. התגובה בסמך הנייח AA. פרק יכול להפעיל כוח בכל כיוון, ולכן מסמנים שני רכיבים לא ידועים: AxA_x (מניחים ימינה) ו-AyA_y (מניחים למעלה). סימן שלילי בתוצאה יראה שהכיוון הפוך.

תשובה: שלושה כוחות על המוט: FF בניצב למוט ב-BB (ימינה ולמטה), NDN_D אנכית למעלה ב-DD, והתגובה ב-AA ברכיבים AxA_x ו-AyA_y.

סעיף ב

תשובה:

∑MA=0: ND⋅300−F⋅560.56=0\sum M_A=0:\ N_D\cdot300-F\cdot560.56=0

∑Fx=0: Ax+Fsin⁡33.69∘=0\sum F_x=0:\ A_x+F\sin33.69^\circ=0

∑Fy=0: Ay+ND−Fcos⁡33.69∘=0\sum F_y=0:\ A_y+N_D-F\cos33.69^\circ=0

זווית הפעלת הכוח FF. המוט נטוי α=33.69∘\alpha=33.69^\circ לאופק, ו-FF ניצב לו, ולכן FF נטוי 33.69∘33.69^\circ לאנך. הרכיבים שלו:

Fx=Fsin⁡α=180⋅sin⁡33.69∘=180⋅0.5547=99.85 NF_x=F\sin\alpha=180\cdot\sin33.69^\circ=180\cdot0.5547=99.85\,\text{N} (ימינה)

Fy=Fcos⁡α=180⋅cos⁡33.69∘=180⋅0.8321=149.77 NF_y=F\cos\alpha=180\cdot\cos33.69^\circ=180\cdot0.8321=149.77\,\text{N} (למטה)

זרועות הכוחות סביב AA. בוחרים לכתוב משוואת מומנטים סביב AA, כי שני הרכיבים של התגובה ב-AA עוברים בנקודה הזו ולא נכנסים למשוואה.

•הזרוע של NDN_D: NDN_D אנכי, ולכן הזרוע שלו היא המרחק האופקי מ-AA ל-DD: 300 מ"מ.

•הזרוע של FF: FF ניצב למוט, ולכן הזרוע שלו היא כל אורך המוט: AB=560.56 mmAB=560.56\,\text{mm}.

משוואת המומנטים (נגד כיוון השעון חיובי). NDN_D דוחף את המוט למעלה מימין ל-AA, ולכן מסובב נגד כיוון השעון; FF דוחף את BB למטה, ולכן מסובב עם כיוון השעון:

∑MA=0: ND⋅300−F⋅560.56=0\sum M_A=0:\ N_D\cdot300-F\cdot560.56=0

משוואות הכוחות:

∑Fx=0: Ax+Fsin⁡33.69∘=0 ⇒ Ax+99.85=0\sum F_x=0:\ A_x+F\sin33.69^\circ=0\ \Rightarrow\ A_x+99.85=0

∑Fy=0: Ay+ND−Fcos⁡33.69∘=0 ⇒ Ay+ND−149.77=0\sum F_y=0:\ A_y+N_D-F\cos33.69^\circ=0\ \Rightarrow\ A_y+N_D-149.77=0

שלוש משוואות ושלושה נעלמים (NDN_D, AxA_x, AyA_y), ולכן אפשר לפתור.

תשובה: ND⋅300−180⋅560.56=0N_D\cdot300-180\cdot560.56=0; Ax+99.85=0A_x+99.85=0; Ay+ND−149.77=0A_y+N_D-149.77=0.

סעיף ג

תשובה:

ND≈336.3 NN_D\approx336.3\,\text{N}, אנכי (המסילה דוחפת את הגלגל למעלה).

משתמשים במשוואת המומנטים סביב AA מסעיף ב, כי יש בה נעלם אחד בלבד:

ND⋅300=F⋅ABN_D\cdot300=F\cdot AB

ND=180⋅560.56300=100,900300≈336.3 NN_D=\frac{180\cdot560.56}{300}=\frac{100{,}900}{300}\approx336.3\,\text{N}

הכוח יצא חיובי, ולכן הכיוון שהנחנו נכון: המסילה דוחפת את הגלגל אנכית למעלה, והגלגל מעביר את הכוח הזה למוט ב-DD.

תשובה: ND≈336.3 NN_D\approx336.3\,\text{N}, אנכית למעלה.

סעיף ד

תשובה:

RA≈211.6 NR_A\approx211.6\,\text{N}, פונה שמאלה ולמטה, בזווית 61.8∘61.8^\circ מתחת לאופק (Ax=−99.85 NA_x=-99.85\,\text{N}, Ay=−186.6 NA_y=-186.6\,\text{N}).

מציבים במשוואות הכוחות מסעיף ב.

1. הרכיב האופקי:

Ax=−Fsin⁡33.69∘=−99.85 NA_x=-F\sin33.69^\circ=-99.85\,\text{N}

הסימן שלילי, ולכן AxA_x פונה שמאלה.

2. הרכיב האנכי, עם ND=336.33 NN_D=336.33\,\text{N} מסעיף ג:

Ay=Fcos⁡33.69∘−ND=149.77−336.33=−186.56 NA_y=F\cos33.69^\circ-N_D=149.77-336.33=-186.56\,\text{N}

הסימן שלילי, ולכן AyA_y פונה למטה. זה הגיוני: הגלגל דוחף את המוט למעלה בכוח גדול מהרכיב האנכי של FF, והסמך צריך להחזיק את המוט כלפי מטה.

3. שעור הכוח:

RA=Ax2+Ay2=99.852+186.562=9970+34805≈211.6 NR_A=\sqrt{A_x^2+A_y^2}=\sqrt{99.85^2+186.56^2}=\sqrt{9970+34805}\approx211.6\,\text{N}

4. כיוון הכוח (הזווית לאופק):

tan⁡θ=∣Ay∣∣Ax∣=186.5699.85=1.868⇒θ≈61.8∘\tan\theta=\frac{|A_y|}{|A_x|}=\frac{186.56}{99.85}=1.868\Rightarrow\theta\approx61.8^\circ

בדיקה: שלושת הכוחות על המוט (FF, NDN_D, RAR_A) מתאזנים בשני הצירים: 99.85−99.85=099.85-99.85=0 ו-336.33−149.77−186.56=0336.33-149.77-186.56=0.

תשובה: RA≈211.6 NR_A\approx211.6\,\text{N}, פונה שמאלה ולמטה בזווית של כ-61.8∘61.8^\circ מתחת לאופק.

שאלה 3 · מרכז כובד של לוח עם חצי עיגול וקדח

צורה מורכבת בעלת עובי אחיד מוצגת באיור לשאלה.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

עליך לחשב הקואורדינטות של מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור. יש לסמן את הנקודה בתרשים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

XC≈66.4 mmX_C\approx66.4\,\text{mm}, YC≈71.0 mmY_C\approx71.0\,\text{mm} (שטח הצורה 11,412 mm211{,}412\,\text{mm}^2).

נתון: לוח בעובי אחיד. הראשית בפינה השמאלית התחתונה. הרוחב 110, הגובה בצד ימין 150. הצלע העליונה אופקית מ-x=80x=80 (קו הציר של הקדח, 30 משמאל לצלע הימנית) עד x=110x=110, ומשם שמאלה הצלע משופעת עד הנקודה (0,120)(0,120) על ציר yy. בצד שמאל חסר חצי עיגול ברדיוס 45 שמרכזו (0,75)(0,75) (מ-y=30y=30 עד y=120y=120, ולכן הצלע המשופעת מתחילה בדיוק בקצה העליון שלו). קדח ברדיוס 15 שמרכזו (80,30)(80,30).

מבוקש: XCX_C ו-YCY_C.

שלב 1: העובי אחיד, ולכן מרכז הכובד הוא מרכז השטח. מחלקים את הצורה לצורות פשוטות: שלוש צורות "מלאות", ושתי צורות "חסרות" עם שטח שלילי.

1. מלבן 110×120110\times120 (מ-y=0y=0 עד y=120y=120).

2. משולש ישר זווית מעל המלבן, עם הקודקודים (0,120)(0,120), (80,120)(80,120), (80,150)(80,150): ניצבים 80 ו-30.

3. ריבוע 30×3030\times30 בפינה הימנית העליונה: xx מ-80 עד 110, yy מ-120 עד 150.

4. חצי עיגול חסר, R=45R=45, מרכזו (0,75)(0,75), פונה ימינה.

5. עיגול חסר (הקדח), r=15r=15, מרכזו (80,30)(80,30).

שלב 2: השטח ומרכז הכובד של כל צורה.

•מלבן: A1=110⋅120=13,200A_1=110\cdot120=13{,}200; מרכזו (55, 60)(55,\ 60).

•משולש: A2=80⋅302=1200A_2=\frac{80\cdot30}{2}=1200. מרכז הכובד של משולש נמצא בשליש מהזווית הישרה: x2=80−803=53.33x_2=80-\frac{80}{3}=53.33, y2=120+303=130y_2=120+\frac{30}{3}=130.

•ריבוע: A3=900A_3=900; מרכזו (95, 135)(95,\ 135).

•חצי עיגול: A4=−π⋅4522=−3180.9A_4=-\frac{\pi\cdot45^2}{2}=-3180.9. מרכז הכובד של חצי עיגול נמצא במרחק 4R3π\frac{4R}{3\pi} מהקוטר: x4=4⋅453π=19.10x_4=\frac{4\cdot45}{3\pi}=19.10, y4=75y_4=75.

•קדח: A5=−π⋅152=−706.9A_5=-\pi\cdot15^2=-706.9; מרכזו (80, 30)(80,\ 30).

שלב 3: טבלת חישוב.

צורהAiA_i [mm²]xix_i [mm]yiy_i [mm]AixiA_i x_i [mm³]AiyiA_i y_i [mm³]
מלבן13,2005560726,000792,000
משולש1,20053.3313064,000156,000
ריבוע9009513585,500121,500
חצי עיגול (חסר)−3,180.919.1075−60,750−238,565
קדח (חסר)−706.98030−56,549−21,206
סך הכול11,412.3758,201809,729

שלב 4: הקואורדינטות של מרכז הכובד.

XC=∑Aixi∑Ai=758,20111,412.3≈66.4 mmX_C=\frac{\sum A_i x_i}{\sum A_i}=\frac{758{,}201}{11{,}412.3}\approx66.4\,\text{mm}

YC=∑Aiyi∑Ai=809,72911,412.3≈71.0 mmY_C=\frac{\sum A_i y_i}{\sum A_i}=\frac{809{,}729}{11{,}412.3}\approx71.0\,\text{mm}

בדיקת היגיון. החומר שהוצא בצד שמאל (חצי העיגול) גדול בהרבה מהקדח בצד ימין, ולכן מרכז הכובד זז ימינה מאמצע הרוחב (55) אל 66.4. בגובה: החלק העליון רחב יותר מהתחתון אחרי הוצאת חצי העיגול והקדח, ולכן YCY_C מעט מעל 70.

שלב 5: סימון בתרשים. מודדים 66.4 מ"מ על ציר XX ו-71.0 מ"מ על ציר YY, ומסמנים את הנקודה C(66.4; 71.0)C(66.4;\ 71.0). היא נמצאת בתוך החומר, 13.6 מ"מ משמאל לקו הציר של הקדח (x=80x=80) ומעט מתחת לגובה 75 של מרכז חצי העיגול.

תשובה: XC≈66.4 mmX_C\approx66.4\,\text{mm}, YC≈71.0 mmY_C\approx71.0\,\text{mm}.

שאלה 4 · רכבת בולמת מאחורי רכבת משא: האם תהיה התנגשות

נהג של רכבת נוסעים הנוסעת במהירות של 30 msec30\,\frac{\text{m}}{\text{sec}} רואה על המסילה רכבת משא הנוסעת באותו כיוון. קרונה האחרון של רכבת המשא נמצא במרחק של 180 מטרים לפני רכבת הנוסעים.

רכבת המשא נוסעת במהירות של 9 msec9\,\frac{\text{m}}{\text{sec}}.

הנהג מפעיל את הבלמים והרכבת מתחילה להאט בתאוטה של 1.2 msec21.2\,\frac{\text{m}}{\text{sec}^2}, ואילו רכבת המשא ממשיכה את דרכה במהירות קבועה. זמן התגובה של הנהג הוא 2 שניות.

חשב את:

א.

המרחק שרכבת הנוסעים תעבור עד לעצירתה הסופית.

(8 נקודות)
ב.

הזמן הדרוש לרכבת הנוסעים עד לעצירתה הסופית.

(5 נקודות)
ג.

המרחק שרכבת המשא תעבור במשך הזמן שחושב בסעיף ב' לשאלה.

(3 נקודות)
ד.

האם הרכבות יתנגשו? אם כן מהי התאוטה הנדרשת של רכבת הנוסעים למניעת התנגשות הרכבות? בהנחה ששאר נתוני תנועת הרכבות לא ישתנו?

(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

S=60+375=435 mS=60+375=435\,\text{m}

נתון: v0=30 msv_0=30\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, זמן תגובה tr=2 st_r=2\,\text{s}, תאוטה a=1.2 ms2a=1.2\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

מבוקש: הדרך הכוללת של רכבת הנוסעים מהרגע שהנהג רואה את רכבת המשא ועד שהיא נעצרת.

התנועה מתחלקת לשני שלבים: בזמן התגובה הנהג עוד לא בלם, והרכבת נוסעת במהירות קבועה; אחר כך היא מאטה בתאוטה קבועה עד עצירה.

שלב 1: תנועה קצובה בזמן התגובה.

S1=v0⋅tr=30⋅2=60 mS_1=v_0\cdot t_r=30\cdot2=60\,\text{m}

שלב 2: ההאטה עד עצירה. הזמן לא ידוע עדיין, ולכן משתמשים בנוסחה שמקשרת מהירות, תאוטה ודרך: v2=v02−2aSv^2=v_0^2-2aS. בסוף ההאטה v=0v=0:

S2=v022a=3022⋅1.2=9002.4=375 mS_2=\frac{v_0^2}{2a}=\frac{30^2}{2\cdot1.2}=\frac{900}{2.4}=375\,\text{m}

שלב 3: הדרך הכוללת.

S=S1+S2=60+375=435 mS=S_1+S_2=60+375=435\,\text{m}

תשובה: רכבת הנוסעים עוברת 435 מ' עד שהיא נעצרת.

סעיף ב

תשובה:

t=2+25=27 st=2+25=27\,\text{s}

1. זמן ההאטה, מהנוסחה v=v0−a⋅tv=v_0-a\cdot t עם v=0v=0:

t2=v0a=301.2=25 st_2=\frac{v_0}{a}=\frac{30}{1.2}=25\,\text{s}

2. הזמן הכולל כולל את זמן התגובה:

t=tr+t2=2+25=27 st=t_r+t_2=2+25=27\,\text{s}

תשובה: 27 שניות מהרגע שהנהג רואה את רכבת המשא.

סעיף ג

תשובה:

Sm=9⋅27=243 mS_m=9\cdot27=243\,\text{m}

רכבת המשא נוסעת במהירות קבועה, ולכן הדרך שלה היא מהירות כפול זמן:

Sm=vm⋅t=9⋅27=243 mS_m=v_m\cdot t=9\cdot27=243\,\text{m}

תשובה: 243 מ'.

סעיף ד

תשובה:

כן, הרכבות יתנגשו (כ-10.8 שניות אחרי שהנהג רואה את רכבת המשא). התאוטה הנדרשת: a≈1.6 ms2a\approx1.6\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

בדיקה ראשונה, מהסעיפים הקודמים. עד שרכבת הנוסעים נעצרת היא עוברת 435 מ'. באותו זמן הקרון האחרון של רכבת המשא מגיע ל-180+243=423 m180+243=423\,\text{m} ממקום ההתחלה של רכבת הנוסעים. 435>423435>423, ולכן רכבת הנוסעים הייתה "עוברת" את רכבת המשא: יש התנגשות.

הבדיקה המדויקת: תנועה יחסית. ההשוואה במקום העצירה לא מספיקה תמיד: ההתנגשות יכולה לקרות עוד לפני שרכבת הנוסעים נעצרת. מה שקובע הוא אם הפער ביניהן נסגר לפני שהמהירויות משתוות.

1. הפער בסוף זמן התגובה (t=2 st=2\,\text{s}): רכבת הנוסעים עברה 60 מ', ורכבת המשא 9⋅2=18 m9\cdot2=18\,\text{m}:

d=180+18−60=138 md=180+18-60=138\,\text{m}

2. מכאן, ביחס לרכבת המשא, רכבת הנוסעים מתקרבת במהירות יחסית 30−9=21 ms30-9=21\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ומאטה ב-1.2 ms21.2\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} (רכבת המשא לא מאיצה ולא מאטה). הדרך היחסית עד שהמהירויות משתוות:

drel=2122⋅1.2=4412.4=183.75 md_{rel}=\frac{21^2}{2\cdot1.2}=\frac{441}{2.4}=183.75\,\text{m}

3. 183.75>138183.75>138: הפער נסגר לפני שהמהירויות משתוות, ולכן הרכבות מתנגשות. מהמשוואה 21t−0.6t2=13821t-0.6t^2=138 מקבלים t≈8.8 st\approx8.8\,\text{s} אחרי תחילת הבלימה, כלומר כ-10.8 שניות אחרי שהנהג ראה את רכבת המשא, כשרכבת הנוסעים עדיין נוסעת בכ-19.5 ms19.5\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

התאוטה הנדרשת. ההנחה הנכונה: ההתנגשות נמנעת בדיוק כשרכבת הנוסעים מגיעה לקרון האחרון ברגע שהמהירות שלה יורדת ל-9 ms9\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, כלומר המהירות היחסית מתאפסת בדיוק כשהפער של 138 מ' נסגר. זמן התגובה ושאר הנתונים לא משתנים, ולכן:

amin=(v0−vm)22d=2122⋅138=441276≈1.6 ms2a_{min}=\frac{(v_0-v_m)^2}{2d}=\frac{21^2}{2\cdot138}=\frac{441}{276}\approx1.6\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}

בדיקה. עם a=1.6 ms2a=1.6\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} (בדיוק 1.5981.598) המהירויות משתוות אחרי 211.598=13.14 s\frac{21}{1.598}=13.14\,\text{s} של בלימה. רכבת הנוסעים עברה עד אז 60+30⋅13.14−1.598⋅13.1422=316.3 m60+30\cdot13.14-\frac{1.598\cdot13.14^2}{2}=316.3\,\text{m}, ורכבת המשא נמצאת ב-180+9⋅15.14=316.3 m180+9\cdot15.14=316.3\,\text{m}: הן נוגעות בלי מהירות יחסית. בכל תאוטה גדולה יותר אין מגע.

תשובה: כן, תהיה התנגשות. כדי למנוע אותה רכבת הנוסעים צריכה להאט בתאוטה של לפחות 1.6 ms21.6\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

שאלה 5 · היטלים וחתך: תושבת Z עם צלע וקדחים

נתון: גוף מרחבי סימטרי באיזומטריה והתחלת סרטוט ההיטלים שלו.

הערה: כל הקדחים עוברים.

דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 5.

שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.

דף היטלים לשאלה 5:

א.

היטל פנים בחתך.

(8 נקודות)
ב.

היטל על.

(7 נקודות)
ג.

היטל צד.

(5 נקודות)
ד.

לתת מידות להיטלים לפי תקן למתן מידות.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

חתך A-A במישור הסימטריה. מוסיפים להיטל הפנים: שני קווים אנכיים של הקדח ∅10\varnothing10 במרחק 10 ו-20 מהקצה השמאלי (לכל עובי הכנף התחתונה), שני קווים אנכיים של הקדח ∅20\varnothing20 במרחק 65 ו-85 (לכל עובי הכנף העליונה), קווי ציר לשני הקדחים, וקווקוו ב-45∘45^\circ על הכנף התחתונה, הדופן והכנף העליונה, חוץ מהקדחים. הצלע המשולשת נשארת בלי קווקוו.

מבוקש: להפוך את היטל הפנים שבדף לחתך. בדף כבר מסורטטים המתאר של הגוף בצורת Z והקו המשופע של הצלע.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה ומדף ההיטלים. (כל המידות במ"מ. "אורך" נמדד ימינה מהקצה השמאלי של הכנף התחתונה, "גובה" למעלה מהבסיס, ו"רוחב" בכיוון העומק.)

•כנף תחתונה: עובי 10, רוחב 30. הקצה השמאלי מעוגל ברדיוס 15 (חצי מהרוחב), ובמרכז העיגול קדח עובר ∅10\varnothing10. מרכז הקדח במרחק 15 מהקצה השמאלי.

•דופן אנכית: עובי 10, גובה 50, לכל רוחב הגוף. הפנים השמאלי שלה נמצא 30 ממרכז הקדח ∅10\varnothing10, כלומר באורך 45, והפנים הימני באורך 55. הכנף התחתונה מסתיימת בפנים הימני של הדופן.

•כנף עליונה: עובי 10 (גובה 40 עד 50). היא מתחילה בפנים השמאלי של הדופן ונמשכת ימינה. מרכז הקדח העליון במרחק 30 מהפנים השמאלי של הדופן, כלומר באורך 75, והקצה הימני מעוגל ברדיוס 15, ולכן הוא באורך 90.

•הקדח העליון: באיזומטריה אין לו מידה. הוא מסורטט בקוטר כפול מהקדח ∅10\varnothing10, ובהיטל העל שבדף (שמסורטט בקנה מידה, לפי הרוחב 30) הקוטר שלו 20. לכן הקדח העליון ∅20\varnothing20.

•צלע תמיכה משולשת בעובי 10, במרכז הרוחב: היא יושבת על הכנף התחתונה ונשענת על הפנים השמאלי של הדופן. האורך שלה על הכנף 20 (מאורך 25 עד 45) והגובה שלה 30 (מגובה 10 עד 40).

•הגוף סימטרי ביחס למישור האנכי שעובר באמצע הרוחב, ושני הקדחים והצלע נמצאים על המישור הזה.

שלב 2: מישור החיתוך. חותכים במישור הסימטריה, כי הוא עובר דרך שני הקדחים. בהיטל העל מסמנים אותו על ציר הסימטריה האופקי: קטע עבה בכל קצה, חצים בכיוון המבט, והאות A ליד כל חץ. היטל העל מסורטט מתחת להיטל הפנים, ולכן חזית הגוף בתחתית היטל העל, והחצים פונים למעלה (מבט מהחזית אל הגב). מעל היטל הפנים כותבים A-A.

שלב 3: הקווים שמוסיפים (קווים מלאים).

1. הקדח ∅10\varnothing10: שני קווים אנכיים באורך 10 ובאורך 20, מגובה 0 עד גובה 10. אלה דפנות הקדח שמאחורי מישור החיתוך.

2. הקדח ∅20\varnothing20: שני קווים אנכיים באורך 65 ובאורך 85, מגובה 40 עד גובה 50.

3. קווי ציר (קו-נקודה דק) לשני הקדחים: אנכיים, באורך 15 ובאורך 75, שבולטים כ-3 מ"מ מעל הכנף ומתחתיה.

4. כל המתאר מודגש בקו עבה. הקווים של הצלע (הקו המשופע מ-(25, 10) אל (45, 40), קו הבסיס שלה על הכנף והקו שלה על הדופן) נשארים.

שלב 4: הקווקוו. מקווקווים בקווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח, את כל החומר שהמישור חותך. הגוף הוא חלק אחד, ולכן הקווקוו רציף מהכנף התחתונה לדופן ולכנף העליונה:

•הכנף התחתונה: מאורך 0 עד 10 ומאורך 20 עד 55 (גובה 0 עד 10).

•הדופן: מאורך 45 עד 55, לכל הגובה.

•הכנף העליונה: מאורך 45 עד 65 ומאורך 85 עד 90 (גובה 40 עד 50).

מה נשאר בלי קווקוו:

•רצועות הקדחים (אורך 10 עד 20 בכנף התחתונה, אורך 65 עד 85 בכנף העליונה): שם אין חומר.

•הצלע. לפי התקן, צלע תמיכה שנחתכת לאורכה אינה מקווקוות, כדי שלא תיראה כמו גוש מלא. מסרטטים את המתאר שלה בקו מלא ומשאירים אותה לבנה.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים של הקדחים (10, 20, 65, 85) נמצאים בדיוק מעל הקצוות של המעגלים בהיטל העל.

תשובה: היטל הפנים הוא חתך A-A במישור הסימטריה: מוסיפים את דפנות הקדחים ∅10\varnothing10 (אורך 10 ו-20) ו-∅20\varnothing20 (אורך 65 ו-85) וקווי הציר שלהם, ומקווקווים את הכנפיים ואת הדופן חוץ מהקדחים. הצלע לא מקווקוות.

סעיף ב

תשובה:

מוסיפים להיטל העל קו מקווקו לרוחב הכנף העליונה, באורך 55 (הפנים הימני של הדופן, מתחת לכנף העליונה), ומשלימים את ציר הסימטריה לכל האורך ואת צלבי הציר של שני הקדחים. על ציר הסימטריה מסמנים את מישור החיתוך A-A.

מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף כבר מסורטטים המתאר (שני קצוות מעוגלים ברדיוס 15), שני הקדחים, מלבן הצלע (20×1020\times10), הקו באורך 45 שבו מתחילה הכנף העליונה, וחלק מקווי הציר.

מביטים על הגוף מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט:

1. הכנף העליונה מכסה את האורך 45 עד 90. מתחתיה, באורך 55, הפנים הימני של הדופן פוגש את הצד התחתון של הכנף העליונה. זו פינה אמיתית של הגוף, והיא מוסתרת על ידי הכנף. לכן מוסיפים קו מקווקו (קו נסתר) באורך 55, לכל הרוחב (30).

2. הקדח ∅20\varnothing20 עובר דרך הכנף העליונה. מתחתיו אין חומר (הכנף התחתונה מסתיימת באורך 55), ולכן אין בו קווים נוספים.

3. הקדח ∅10\varnothing10 נראה מלמעלה במלואו, והוא כבר מסורטט.

4. הצלע: המשטח המשופע שלה נראה מלמעלה כמלבן מאורך 25 עד 45, ברוחב 10 במרכז. הוא כבר מסורטט. הקצה הימני שלו מתלכד עם הקו באורך 45.

5. קווי ציר: ציר הסימטריה האופקי לכל אורך ההיטל, שבולט כ-3 מ"מ מכל קצה, וצלב ציר לכל קדח.

6. סימון מישור החיתוך של סעיף א: קטעים עבים בקצוות של ציר הסימטריה, חצים כלפי מעלה (כיוון המבט של היטל הפנים) והאות A.

7. מדגישים את כל קווי הגוף בקו עבה.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקו הנסתר באורך 55 נמצא בדיוק מתחת לקו של הפנים הימני של הדופן בהיטל הפנים.

תשובה: מוסיפים קו נסתר באורך 55 לכל רוחב הכנף העליונה, משלימים את קווי הציר ומסמנים את מישור החיתוך A-A.

סעיף ג

תשובה:

בתוך המלבן 30×5030\times50: קו מלא בגובה 10 לכל הרוחב; מלבן הצלע בקו מלא (רוחב 10 במרכז, מגובה 10 עד 40); קווים נסתרים של הקדח ∅10\varnothing10 (רוחב 10 ו-20, גובה 0 עד 10), של הקדח ∅20\varnothing20 (רוחב 5 ו-25, גובה 40 עד 50) ושל הצד התחתון של הכנף העליונה (גובה 40, מרוחב 0 עד 10 ומ-20 עד 30); ציר סימטריה אנכי.

מבוקש: להשלים את היטל הצד. בדף מסורטט רק המלבן החיצוני: רוחב 30, גובה 50. היטל הצד מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן הוא מבט מצד שמאל של הגוף: רואים את הקצה המעוגל של הכנף התחתונה, את הצלע, ומאחוריה את הפנים השמאלי של הדופן. "רוחב" נמדד מהקו השמאלי של ההיטל ו"גובה" מהקו התחתון.

קווים מלאים:

1. קו אופקי בגובה 10, לכל הרוחב: הקצה העליון של הכנף התחתונה. מעליו רואים את הפנים השמאלי של הדופן.

2. הצלע: שני קווים אנכיים ברוחב 10 וברוחב 20, מגובה 10 עד 40, וקו אופקי בגובה 40 ביניהם. המשטח המשופע של הצלע פונה שמאלה ולמעלה, ולכן נראה מהצד כמלבן 10×3010\times30. הקו העליון שלו הוא המקום שבו הצלע פוגשת את הדופן.

קווים נסתרים (מקווקווים):

3. הקדח ∅10\varnothing10 בכנף התחתונה: שני קווים אנכיים ברוחב 10 וברוחב 20 (רדיוס 5 מכל צד של הציר), מגובה 0 עד 10.

4. הקדח ∅20\varnothing20 בכנף העליונה, מאחורי הדופן: שני קווים אנכיים ברוחב 5 וברוחב 25 (רדיוס 10 מכל צד של הציר), מגובה 40 עד 50.

5. הצד התחתון של הכנף העליונה פוגש את הפנים הימני של הדופן בגובה 40. הקו הזה מוסתר על ידי הדופן. באמצע (רוחב 10 עד 20) הוא מתלכד עם הקו העליון של הצלע, שהוא קו נראה, ולכן מסרטטים רק את הקו הנראה. נשארים שני קטעים מקווקווים בגובה 40: מרוחב 0 עד 10 ומרוחב 20 עד 30.

קו ציר: ציר סימטריה אנכי ברוחב 15, לכל הגובה, שבולט כ-3 מ"מ מלמעלה ומלמטה. הוא גם הציר של שני הקדחים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים 10 ו-40 זהים לגבהים של הכנף התחתונה ושל הקצה העליון של הצלע בהיטל הפנים, ובאמצעות קו העזר ב-45∘45^\circ שבדף, הרוחבים 5, 10, 20 ו-25 מתאימים לקדחים ולצלע שבהיטל העל.

תשובה: בהיטל הצד: קו מלא בגובה 10, מלבן הצלע 10×3010\times30 במרכז, קווים נסתרים של שני הקדחים ושל הצד התחתון של הכנף העליונה, וציר סימטריה אנכי.

סעיף ד

תשובה:

בהיטל הפנים (בחתך): 50, 10 (כנף עליונה), 10 (כנף תחתונה), 10 (דופן), 30 (גובה הצלע), 20 (אורך הצלע), 30 (מרכז הקדח ∅10\varnothing10 עד הדופן), 30 (הדופן עד מרכז הקדח ∅20\varnothing20). בהיטל העל: ∅10\varnothing10, ∅20\varnothing20, (R15). בהיטל הצד: 30 (רוחב) ו-10 (עובי הצלע).

מבוקש: לרשום על ההיטלים את כל המידות שדרושות לייצור הגוף, כל מידה פעם אחת.

כללי מתן המידות:

•כל מידה נרשמת פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר אם אפשר לתת אותה בהיטל אחר על קו נראה.

•קווי המידה מחוץ להיטל, כ-10 מ"מ מהמתאר; המידה הקצרה קרובה יותר להיטל.

•המספר מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף, בלי יחידות.

•קוטר מסומן ב-∅\varnothing, רדיוס ב-R. מידה שנובעת ממידות אחרות (הרדיוס 15, שהוא חצי מהרוחב 30) נרשמת בסוגריים, כמו באיזומטריה, כמידת עזר.

•פרטים שעל ציר הסימטריה (הקדחים והצלע) אינם צריכים מידת מיקום ברוחב.

חלוקת המידות:

מה מודדיםהמידהההיטל
גובה כולל50פנים
עובי הכנף העליונה10פנים
עובי הכנף התחתונה10פנים
עובי הדופן10פנים
גובה הצלע30פנים
אורך הצלע20פנים
ממרכז הקדח ∅10\varnothing10 עד הפנים השמאלי של הדופן30פנים
מהפנים השמאלי של הדופן עד מרכז הקדח ∅20\varnothing2030פנים
קוטר הקדח התחתון∅10\varnothing10על
קוטר הקדח העליון∅20\varnothing20על
רדיוס הקצוות(R15)על
רוחב הגוף30צד
עובי הצלע10צד

הנמקה:

1. הצורה Z, העוביים, הגבהים והמרחקים לאורך הגוף נראים בהיטל הפנים, ולכן נרשמים שם. מידות המיקום של הקדחים נמדדות מקווי הציר שלהם, שמסורטטים בחתך.

2. הקדחים נראים כמעגלים, והקצוות המעוגלים כקשתות, רק בהיטל העל. לכן הקטרים והרדיוס נרשמים שם, עם קו הפניה.

3. הרוחב ועובי הצלע נראים בקווים מלאים בהיטל הצד.

4. הקוטר ∅20\varnothing20 לא רשום באיזומטריה. הוא נלקח מדף ההיטלים, שבו הקדח מסורטט בקנה מידה, ונרשם כדי שהשרטוט יהיה שלם.

תשובה: בהיטל הפנים 50, 10, 10, 10, 30, 20, 30, 30; בהיטל העל ∅10\varnothing10, ∅20\varnothing20, (R15); בהיטל הצד 30 ו-10.

שאלה 6 · היטלים: בסיס עם קיר, עמוד ותמיכה משופעת

נתון: גוף מרחבי באיזומטרייה.

דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 6 ועליו בלבד.

שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.

יש לסרטט את שלושת ההיטלים במקומות המסומנים בדף ההיטלים.

דף היטלים לשאלה 6:

א.

היטל פנים.

(7 נקודות)
ב.

היטל על.

(6 נקודות)
ג.

היטל צד.

(6 נקודות)
ד.

לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

בתוך המסגרת 75×4575\times45: בסיס בגובה 10 לכל האורך עם קו אנכי באורך 15 (קצה המשטח המלוכסן); קיר מאורך 20 עד 60 ועמוד מאורך 60 עד 75, שניהם עד גובה 45; קו משופע נראה מ-(0, 10) עד (20, 21.7), והמשכו כקו נסתר עד (60, 45). הפינה השמאלית העליונה, מעל הקו המשופע, ריקה.

מבוקש: היטל הפנים, בתוך המסגרת 75×4575\times45 שבדף (המסגרת היא רק תחום; מדגישים רק את הקווים של הגוף).

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה. (כל המידות במ"מ. "אורך" נמדד ימינה מהקצה השמאלי, "עומק" מהגב לחזית, "גובה" מהבסיס.)

•בסיס: 75×3075\times30, עובי 10. בפינה הקדמית השמאלית נחתך משטח אנכי מלוכסן: הפנים השמאלי של הבסיס רק בעומק 15 (המידה 15 למטה משמאל), והחזית הישרה רק באורך 60, כך שהאלכסון מחבר את הנקודה (אורך 0, עומק 15) לנקודה (אורך 15, עומק 30).

•עמוד בקצה הימני: אורך 15 (מ-60 עד 75), לכל העומק (30), עד גובה 45.

•קיר: עובי 10, מעומק 10 עד 20, מאורך 20 (המידה 55 נמדדת ממנו עד הקצה הימני) עד העמוד, עד גובה 45. לפני הקיר נשאר "מדף" בעומק 10 (המידה 10 שליד העמוד), ומאחוריו רצועה בעומק 10.

•תמיכה משופעת: מאחורי הקיר, בעומק 0 עד 10, לכל האורך מ-0 עד 60. המשטח העליון שלה עולה בקו ישר מהפינה העליונה של הבסיס בקצה השמאלי (אורך 0, גובה 10) עד הפינה העליונה של העמוד (אורך 60, גובה 45). בגובה בכל אורך xx: z=10+3560xz=10+\frac{35}{60}x. ליד הקיר (אורך 20): z=10+35⋅2060≈21.7z=10+\frac{35\cdot20}{60}\approx21.7.

שלב 2: מה רואים מלפנים. מביטים מהחזית (מהצד של המדף). "אורך" ימינה ו"גובה" למעלה.

קווים מלאים:

1. הקו התחתון, בגובה 0, מאורך 0 עד 75, והקו הימני, באורך 75, מגובה 0 עד 45.

2. קו אופקי בגובה 10, מאורך 0 עד 60: הקצה העליון של הבסיס. מימין ל-60 החזית של הבסיס והחזית של העמוד הן משטח אחד, ולכן אין שם קו.

3. קו אנכי באורך 15, מגובה 0 עד 10: הגבול בין המשטח המלוכסן לבין החזית הישרה של הבסיס.

4. הקו השמאלי, באורך 0, מגובה 0 עד 10.

5. קו אנכי באורך 60, מגובה 10 עד 45: הפינה של העמוד. העמוד בולט 10 לפני הקיר, ולכן יש שם קו.

6. קו אנכי באורך 20, מגובה 10 עד 45: הקצה השמאלי של הקיר.

7. הקו העליון, בגובה 45, מאורך 20 עד 75.

8. הקו המשופע של התמיכה, מ-(0, 10) עד (20, 21.7): משמאל לקיר רואים את הצד הקדמי של התמיכה כמשולש, והקו הזה הוא הקצה העליון שלו.

קו נסתר (מקווקו):

9. המשך הקו המשופע מ-(20, 21.7) עד (60, 45): המשטח המשופע ממשיך מאחורי הקיר ומוסתר על ידו.

הפינה השמאלית העליונה של המסגרת (מעל הקו המשופע ומשמאל לאורך 20) ריקה: שם אין חומר.

תשובה: בהיטל הפנים: בסיס בגובה 10 עם קו אנכי באורך 15, קיר מאורך 20 ועמוד מאורך 60 עד גובה 45, קו משופע נראה מ-(0, 10) עד (20, 21.7) והמשכו הנסתר עד (60, 45).

סעיף ב

תשובה:

בתוך המסגרת 75×3075\times30 (החזית למטה): קו האלכסון בפינה השמאלית התחתונה, מ-(0, 15) עד (15, 30) מהגב; קו לכל אורך 0 עד 60 בעומק 10; קו מאורך 20 עד 60 בעומק 20; קו באורך 20 מעומק 10 עד 20; קו באורך 60 מעומק 0 עד 10 ומעומק 20 עד 30. אין קווים נסתרים.

מבוקש: היטל העל, במסגרת 75×3075\times30 שמתחת להיטל הפנים. היטל העל מסורטט מתחת להיטל הפנים, ולכן הגב בקו העליון של המסגרת והחזית בקו התחתון. "עומק" נמדד מהקו העליון כלפי מטה.

מביטים מלמעלה. רואים ארבעה משטחים: הצד העליון של העמוד ושל הקיר (גובה 45), המשטח המשופע של התמיכה (עומק 0 עד 10), והצד העליון של הבסיס לפני הקיר ומשמאל לו (גובה 10).

קווים מלאים:

1. המתאר: הקו העליון (הגב) מאורך 0 עד 75; הקו הימני; הקו התחתון (החזית) מאורך 15 עד 75; הקו השמאלי מעומק 0 עד 15; וקו האלכסון מהנקודה (אורך 0, עומק 15) אל הנקודה (אורך 15, עומק 30). החלק של המסגרת שמחוץ לאלכסון אינו קו של הגוף.

2. קו בעומק 10, מאורך 0 עד 60. משמאל לאורך 20 זה הקצה של התמיכה (הצד הקדמי שלה אנכי ונראה מלמעלה כקו); מ-20 עד 60 זה הגבול בין הצד העליון של הקיר לבין המשטח המשופע.

3. קו בעומק 20, מאורך 20 עד 60: החזית של הקיר.

4. קו באורך 20, מעומק 10 עד 20: הקצה השמאלי של הקיר.

5. קו באורך 60, מעומק 0 עד 10: הגבול בין המשטח המשופע לבין הצד העליון של העמוד.

6. קו באורך 60, מעומק 20 עד 30: הצד השמאלי של העמוד, שעולה מעל המדף.

באורך 60, בין עומק 10 ל-20, אין קו: הצד העליון של הקיר ושל העמוד הם משטח אחד בגובה 45.

קווים נסתרים: אין. כל הפינות של הגוף נראות מלמעלה.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים באורך 15, 20 ו-60 נמצאים בדיוק מתחת לקווים האנכיים המתאימים בהיטל הפנים.

תשובה: בהיטל העל: האלכסון בפינה, קו בעומק 10 מאורך 0 עד 60, מלבן הקיר (אורך 20 עד 60, עומק 10 עד 20), וקטעים באורך 60 מעומק 0 עד 10 ומעומק 20 עד 30.

סעיף ג

תשובה:

בתוך המסגרת 30×4530\times45 (הגב משמאל): קו אופקי בגובה 10 לכל הרוחב; קו אנכי בעומק 15 מגובה 0 עד 10; שני קווים אנכיים בעומק 10 ובעומק 20 מגובה 10 עד 45. אין קווים נסתרים.

מבוקש: היטל הצד, במסגרת 30×4530\times45 שמימין להיטל הפנים. הוא מבט מצד שמאל של הגוף. הגב קרוב להיטל הפנים, ולכן הוא הקו השמאלי של המסגרת, והחזית הקו הימני. "עומק" נמדד מהקו השמאלי.

מביטים מצד שמאל, ובודקים מה רואים בכל רצועת עומק:

•עומק 0 עד 10: המשטח המשופע של התמיכה. הוא פונה שמאלה ולמעלה, ועולה מגובה 10 עד 45.

•עומק 10 עד 20: הצד השמאלי של הקיר (באורך 20), מגובה 10 עד 45.

•עומק 20 עד 30: הצד השמאלי של העמוד (באורך 60), מעל המדף, מגובה 10 עד 45.

•למטה, גובה 0 עד 10: הצד השמאלי של הבסיס (עומק 0 עד 15) והמשטח המלוכסן (עומק 15 עד 30).

קווים מלאים:

1. המתאר המלא 30×4530\times45: בכל רצועת עומק יש חומר עד גובה 45.

2. קו אופקי בגובה 10, לכל הרוחב: הקצה העליון של הבסיס.

3. קו אנכי בעומק 15, מגובה 0 עד 10: הגבול בין הצד השמאלי של הבסיס לבין המשטח המלוכסן.

4. קו אנכי בעומק 10, מגובה 10 עד 45: הגבול בין המשטח המשופע לבין הצד של הקיר.

5. קו אנכי בעומק 20, מגובה 10 עד 45: החזית של הקיר, שבה הצד של הקיר מסתיים, ומאחוריה (במרחק 40) הצד של העמוד.

קווים נסתרים: אין. כל הפינות של הגוף מתלכדות עם הקווים האלה.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגובה 10 זהה לקו הבסיס בהיטל הפנים. העומקים 10, 15 ו-20 מועברים מהיטל העל דרך קו עזר ב-45∘45^\circ.

תשובה: בהיטל הצד: קו אופקי בגובה 10, קו אנכי בעומק 15 מתחתיו, ושני קווים אנכיים בעומק 10 ו-20 מעליו.

סעיף ד

תשובה:

10 מידות, כל אחת פעם אחת. בהיטל הפנים: 75, 45, 10 (עובי הבסיס), 55, 15 (העמוד). בהיטל העל: 60, 15 (הצד השמאלי של הבסיס), 10 (עובי הקיר), 10 (המדף). בהיטל הצד: 30.

מבוקש: לרשום על ההיטלים את המידות שנתונות באיזומטריה, כל מידה פעם אחת, בהיטל המתאים.

כללי מתן המידות:

•כל מידה פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר.

•קווי המידה מחוץ להיטל; המידה הקצרה קרובה להיטל והארוכה רחוקה ממנו, כדי שקווי מידה לא ייחתכו.

•המספר מעל קו המידה ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף, בלי יחידות.

•לא סוגרים שרשרת: 55 ו-15 נמדדים שניהם מהקצה הימני, ולכן אין מידה נוספת של 40 לקיר.

חלוקת המידות:

מה מודדיםהמידהההיטל
אורך כולל75פנים
גובה כולל45פנים
עובי הבסיס10פנים
מהקצה השמאלי של הקיר עד הקצה הימני55פנים
אורך העמוד15פנים
אורך החזית הישרה של הבסיס60על
עומק הצד השמאלי של הבסיס15על
עובי הקיר10על
עומק המדף לפני הקיר10על
עומק כולל30צד

הנמקה:

1. האורכים והגבהים של הבסיס, הקיר והעמוד נראים בהיטל הפנים.

2. המשטח המלוכסן נראה כאלכסון רק בהיטל העל, ולכן שתי המידות שמגדירות אותו (60 ו-15) נרשמות שם. גם עובי הקיר והמדף נראים שם כקווים מלאים.

3. העומק הכולל נרשם בהיטל הצד.

4. השיפוע של התמיכה מוגדר על ידי נקודת ההתחלה שלה (הפינה של הבסיס, גובה 10) ונקודת הסיום שלה (הפינה של העמוד, אורך 60 וגובה 45), שכבר נקבעו במידות האחרות. לכן אין צורך במידת זווית.

תשובה: בהיטל הפנים 75, 45, 10, 55, 15; בהיטל העל 60, 15, 10, 10; בהיטל הצד 30.

שאלה 7 · עקומות מאמץ-מעוות: חיסום מול ריכוך

באיור לשאלה מוצגות עקומות מאמץ מעוות של שני דגמים מפלדה זהה. כל דגם עובר טיפול תרמי שונה.

הערה: יש להציג ולסמן את נתוני הגרפים, בהם השתמשת, על גבי האיור בשאלון הבחינה.

א.

איזה טיפול תרמי עבר כל אחד מהדגמים? הסבר מדוע, ותאר בקצרה כל טיפול. מהם התכונות המכניות של כל אחד מהדגמים?

(6 נקודות)
ב.

האם תמליץ למתכנן להשתמש באחד מהטיפולים התרמיים המוצגים, אם נדרש חוזק מרבי גבוה מ-700 MPa? הסבר

(5 נקודות)
ג.

מה יהיה אורכו של דגם 2 בנקודת σUTS\sigma_{UTS}, אם אורכו ההתחלתי של הדגם הוא 80 mm?

(6 נקודות)
ד.

מהו כוח המתיחה המרבי שאפשר להפעיל על מוט בקוטר d=10 mmd=10\,\text{mm} המיוצר מהחומר של דגם 2, אם מקדם הביטחון בתכנון הוא S=2S=2?

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

דגם 1 עבר חיסום (חימום לאוסטניט וקירור מהיר במים או בשמן, מבנה מרטנזיטי): חוזק מרבי כ-1220 MPa, כמעט בלי שלב פלסטי, התארכות כ-2%, קשה ופריך. דגם 2 עבר ריכוך (חימום לאוסטניט וקירור איטי מאוד בתנור, מבנה פריט-פרליט גס): נקודת כניעה ברורה כ-310 עד 325 MPa, חוזק מרבי כ-600 MPa ב-20% התארכות, התארכות בשבר כ-34%, רך ומשיך.

קריאת הגרפים (מסמנים על האיור):

תכונהדגם 1דגם 2
מאמץ כניעהאין נקודת כניעה ברורה; העקומה כמעט ישרה עד כ-1200 MPaכניעה עליונה כ-325 MPa, כניעה תחתונה כ-310 MPa
חוזק מרבי σUTS\sigma_{UTS}כ-1220 MPaכ-600 MPa, בהתארכות 20%
התארכות בשברכ-2%כ-34%

דגם 1: חיסום (הקשיה).

•למה: החוזק גבוה מאוד, והעקומה כמעט ישרה עד השבר. אין כמעט עיוות פלסטי, וההתארכות בשבר כ-2%. זו ההתנהגות של פלדה עם מבנה מרטנזיטי, שמתקבל בחיסום.

•הטיפול: מחממים את הפלדה לתחום האוסטניט (כ-30 עד 50 מעלות מעל קו A3A_3 בפלדה תת-אוטקטואידית), מחזיקים עד שכל המבנה הופך לאוסטניט, ומקררים מהר מאוד, במים או בשמן. לפחמן אין זמן לצאת מהסריג, והאוסטניט הופך למרטנזיט: מבנה מעוות ומתוח, קשה מאוד ופריך.

•התכונות: חוזק וקשיות גבוהים מאוד, עמידות טובה בשחיקה; משיכות ועמידות בנגיפה נמוכות מאוד, ויש מאמצים פנימיים. אחרי חיסום כמעט תמיד מבצעים הרפיה.

דגם 2: ריכוך (חישול מלא).

•למה: החוזק נמוך, יש נקודת כניעה ברורה (ירידה מכניעה עליונה לתחתונה) ותחום פלסטי ארוך מאוד, עם התארכות של כ-34% עד השבר. זו ההתנהגות של פלדה רכה, עם מבנה של פריט ופרליט גס.

•הטיפול: מחממים לתחום האוסטניט, מחזיקים, ומקררים לאט מאוד, בתוך התנור הכבוי. בקירור האיטי נוצרים פריט ופרליט גס, והמאמצים הפנימיים משתחררים.

•התכונות: חוזק וקשיות נמוכים, משיכות ועמידות בנגיפה גבוהות, עיבוד שבבי ועיבוד בעיוות קלים. (נרמול, כלומר קירור באוויר, נותן עקומה דומה עם חוזק מעט גבוה יותר והתארכות מעט קטנה יותר; ההתארכות הגדולה מאוד כאן מתאימה יותר לריכוך.)

תשובה: דגם 1 עבר חיסום (מרטנזיט): חוזק כ-1220 MPa, התארכות כ-2%, פריך. דגם 2 עבר ריכוך (פריט ופרליט): כניעה כ-310 MPa, חוזק כ-600 MPa, התארכות כ-34%, משיך.

סעיף ב

תשובה:

לא באף אחד מהם כפי שהוא. הריכוך (דגם 2) נותן רק כ-600 MPa, פחות מהנדרש. החיסום (דגם 1) נותן כ-1220 MPa, אבל הפלדה פריכה (כ-2% התארכות). ממליצים על חיסום ואחריו הרפיה (השבחה), שתיתן חוזק מעל 700 MPa יחד עם משיכות סבירה.

בודקים כל דגם מול הדרישה (σUTS>700 MPa\sigma_{UTS}>700\,\text{MPa}):

1. דגם 2 (ריכוך): החוזק המרבי כ-600 MPa, פחות מ-700 MPa. הוא לא עומד בדרישה, ולכן לא מתאים.

2. דגם 1 (חיסום): החוזק המרבי כ-1220 MPa, הרבה מעל הדרישה. אבל ההתארכות בשבר כ-2% בלבד, כמעט אין תחום פלסטי, והמבנה מכיל מאמצים פנימיים. חלק כזה יישבר בפתאומיות בעומס הלם או בריכוז מאמצים (חריץ, תבריג, שינוי חתך), בלי להתעוות קודם. לכן גם אותו לא כדאי להשתמש כמו שהוא.

ההמלצה: חיסום ואחריו הרפיה (השבחה). בהרפיה מחממים את החלק המחוסם מחדש לטמפרטורה מתחת ל-A1A_1 (בדרך כלל 400 עד 650 מעלות בהשבחה), מחזיקים ומקררים. המרטנזיט הופך למרטנזיט מורפה, המאמצים הפנימיים משתחררים, והמשיכות והעמידות בנגיפה עולות. החוזק יורד מ-1220 MPa, אבל בטמפרטורת הרפיה מתאימה הוא נשאר מעל 700 MPa.

תשובה: לא ממליצים על אף אחד מהטיפולים המוצגים: הריכוך חלש מדי (כ-600 MPa), והחיסום פריך מדי. מתאים חיסום ואחריו הרפיה.

סעיף ג

תשובה:

בנקודת σUTS\sigma_{UTS} (כ-600 MPa) ההתארכות היחסית 20%, ולכן L=80⋅1.20=96 mmL=80\cdot1.20=96\,\text{mm}.

1. קריאה מהגרף: בעקומה של דגם 2 המאמץ המרבי, כ-600 MPa, מתקבל בהתארכות יחסית של ε=20%\varepsilon=20\%. מסמנים את הנקודה על העקומה ומורידים ממנה קו אנכי אל ציר ההתארכות.

2. ההתארכות:

ε=ΔLL0⇒ΔL=ε⋅L0=0.20⋅80=16 mm\varepsilon=\frac{\Delta L}{L_0}\Rightarrow\Delta L=\varepsilon\cdot L_0=0.20\cdot80=16\,\text{mm}

3. האורך:

L=L0+ΔL=80+16=96 mmL=L_0+\Delta L=80+16=96\,\text{mm}

תשובה: אורך הדגם בנקודת σUTS\sigma_{UTS} הוא כ-96 מ"מ.

סעיף ד

תשובה:

σy≈310 MPa\sigma_y\approx310\,\text{MPa}, σallow=155 MPa\sigma_{allow}=155\,\text{MPa}, Fmax≈12,170 N≈12.2 kNF_{max}\approx12{,}170\,\text{N}\approx12.2\,\text{kN}.

נתון: חומר של דגם 2, מוט עגול d=10 mmd=10\,\text{mm}, מקדם ביטחון S=2S=2.

מבוקש: כוח המתיחה המרבי.

שלב 1: באיזה מאמץ משתמשים. דגם 2 הוא חומר משיך עם נקודת כניעה ברורה. מוט כזה "נכשל" כשהוא מתחיל לכנוע ומתעוות לצמיתות, ולכן המאמץ המותר נקבע לפי מאמץ הכניעה, לא לפי החוזק המרבי.

שלב 2: קריאת מאמץ הכניעה מהגרף. בעקומה של דגם 2 יש כניעה עליונה של כ-325 MPa וכניעה תחתונה של כ-310 MPa. לוקחים את הכניעה התחתונה, שהיא היציבה והשמרנית: σy≈310 MPa\sigma_y\approx310\,\text{MPa}. מסמנים אותה על הגרף.

שלב 3: המאמץ המותר.

σallow=σyS=3102=155 MPa\sigma_{allow}=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{310}{2}=155\,\text{MPa}

שלב 4: שטח החתך של המוט.

A=πd24=π⋅1024=78.54 mm2A=\frac{\pi d^2}{4}=\frac{\pi\cdot10^2}{4}=78.54\,\text{mm}^2

שלב 5: הכוח המרבי. במתיחה σ=FA\sigma=\frac{F}{A}, ולכן:

Fmax=σallow⋅A=155⋅78.54≈12,170 N≈12.2 kNF_{max}=\sigma_{allow}\cdot A=155\cdot78.54\approx12{,}170\,\text{N}\approx12.2\,\text{kN}

(יחידות: MPa=Nmm2\text{MPa}=\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}, ולכן כפול mm2\text{mm}^2 מתקבלים ניוטונים.)

אם לוקחים את הכניעה העליונה (325 MPa) מתקבל Fmax≈12.8 kNF_{max}\approx12.8\,\text{kN}; הקריאה מהגרף נותנת תחום של כ-12 עד 13 קילוניוטון.

תשובה: Fmax≈12.2 kNF_{max}\approx12.2\,\text{kN}.

שאלה 8 · בדיקות קשיות ועמידות בנגיפה

בנושא בדיקות קשיות:

א.

בבדיקת קשיות רוקוול יש מספר סולמות מדידה (A, B, וכו'). מה ההבדלים ביניהם? מדוע נדרשים מספר סולמות מדידה?

(5 נקודות)
ב.

לאיזה מקרים מתאימה כל אחת מבדיקות הקשיות הבאות: רוקוול, ברינל, וויקרס? תן 2 מקרים לפחות לכל אחת מהבדיקות. הסבר מדוע.

(7 נקודות)

בנושא עמידות לנגיפה:

ג.

מהם הגורמים העיקריים המשפיעים על עמידות המתכת בנגיפה? תן לפחות 4 גורמים. באיזה אופן משפיעים הגורמים שציינת על העמידות בנגיפה?

(8 נקודות)
ד.

האם קיים הבדל בין מתכות בעלות מבנה BCC ומתכות בעלות מבנה FCC בהתנהגות בנגיפה? מהו ההבדל, ובאיזה סוג של מתכות מדובר?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

הסולמות נבדלים בחודר ובעומס: A ו-C (וגם D) בחרוט יהלום (120∘120^\circ), בעומס כולל של 60 ק"ג-כוח (A) או 150 ק"ג-כוח (C); B בכדור פלדה בקוטר 1/16 אינץ' ובעומס 100 ק"ג-כוח (ויש עוד סולמות עם כדורים גדולים יותר לחומרים רכים מאוד). צריך כמה סולמות כי תחום הקשיות של החומרים רחב מאוד: חומר רך שייבדק ביהלום ובעומס גדול יחדור עמוק מדי, וחומר קשה ייבדק בכדור יעוות את הכדור ולא יבחין בין קשיויות.

העיקרון של בדיקת רוקוול. לוחצים חודר על פני החומר בעומס התחלתי קטן (10 ק"ג-כוח), מוסיפים עומס עיקרי, מסירים אותו, ומודדים את העומק הנוסף שנשאר. המכשיר מתרגם את העומק ישירות למספר קשיות: ככל שהחדירה רדודה יותר, המספר גבוה יותר.

ההבדלים בין הסולמות: כל סולם הוא צירוף של חודר ועומס.

סולםהחודרעומס כולל (ק"ג-כוח)שימוש טיפוסי
HRAחרוט יהלום 120∘120^\circ60חומרים קשים מאוד (קרבידים, מתכות קשות), שכבות דקות מוקשות
HRBכדור פלדה 1/16 אינץ'100פלדות רכות, סגסוגות נחושת ואלומיניום
HRCחרוט יהלום 120∘120^\circ150פלדות מחוסמות ומושבחות, כלים
HRDחרוט יהלום 120∘120^\circ100פלדה בשכבה מוקשית בעובי בינוני

יש גם סולמות נוספים (E, F, H ועוד) עם כדורים גדולים יותר ועומסים קטנים, לחומרים רכים מאוד כמו פלסטיק, עופרת ואלומיניום טהור.

למה צריך כמה סולמות:

1. תחום הקשיות רחב מאוד. אם בודקים חומר רך בחרוט יהלום ובעומס 150, החודר שוקע עמוק מדי והתוצאה יוצאת מחוץ לסולם (או שלילית).

2. בחומר קשה מאוד כדור הפלדה עצמו מתעוות, והחדירה כל כך רדודה שאי אפשר להבחין בין קשיויות שונות.

3. עובי הדגם או השכבה המוקשית: בחלק דק או בשכבה דקה בוחרים עומס קטן (A, או סולמות שטחיים), כדי שהחדירה לא תושפע מהחומר שמתחת.

לכן בוחרים לכל חומר סולם שבו החדירה בתחום המדידה המדויק. תוצאה נרשמת תמיד עם שם הסולם (למשל 60 HRC), ואי אפשר להשוות ישירות מספרים מסולמות שונים.

תשובה: הסולמות נבדלים בסוג החודר (חרוט יהלום או כדור פלדה בקטרים שונים) ובגודל העומס. צריך כמה סולמות כדי לכסות את כל תחום הקשיות, מחומרים רכים ועד קשים מאוד, ולהתאים את הבדיקה לעובי החלק.

סעיף ב

תשובה:

רוקוול: בקרת איכות בייצור סדרתי, למשל חלקי פלדה אחרי חיסום והרפיה (גלגלי שיניים, צירים, כלים, ב-HRC) ופחים ומוטות רכים (ב-HRB): מהיר, קריאה ישירה, טביעה קטנה. ברינל: חומרים רכים עד בינוניים ולא אחידים, למשל יציקות ברזל יציקה, חלקים מחושלים ומוטות גולמיים, סגסוגות אלומיניום ונחושת: הכדור הגדול יוצר טביעה גדולה שממצעת את המבנה. וויקרס: שכבות דקות ומוקשות (צמנטציה, חנקון, ציפויים), פחים דקים וחלקים קטנים, ומדידת מיקרו-קשיות של פאזות: עומס קטן, טביעה קטנה, וסולם אחד לכל תחום הקשיות.

רוקוול

•מקרה 1: בדיקת חלקי פלדה אחרי חיסום והרפיה בקו ייצור, למשל גלגלי שיניים, צירים, מיסבים וכלי חיתוך (סולם HRC).

•מקרה 2: בדיקה מהירה של פחים, מוטות וחלקים מפלדה רכה, פליז או אלומיניום (סולם HRB).

•למה: הבדיקה מהירה, התוצאה נקראת ישירות במכשיר בלי למדוד את הטביעה במיקרוסקופ, והטביעה קטנה ולא פוגעת בחלק. לכן היא מתאימה לבקרת איכות בייצור סדרתי. אין צורך בהכנה מדוקדקת של פני השטח.

ברינל

•מקרה 1: יציקות, ובמיוחד ברזל יציקה אפור, שיש בו גרפיט ומבנה לא אחיד.

•מקרה 2: חלקים מחושלים, מוטות ופחים עבים במצב גולמי או מרוכך, וסגסוגות אלומיניום ונחושת.

•למה: כדור גדול (בדרך כלל 10 מ"מ) ועומס גדול יוצרים טביעה גדולה, שממצעת את הקשיות על פני אזור גדול של המבנה ולכן לא מושפעת מגרגר בודד או מפתית גרפיט. יש גם קשר מקורב בין קשיות ברינל לבין חוזק המתיחה של פלדה. לא מתאים לחומרים קשים מאוד (הכדור מתעוות) או לחלקים דקים (הטביעה עמוקה מדי).

וויקרס

•מקרה 1: שכבות דקות ומוקשות: אחרי צמנטציה, חנקון או חיסום בהשראה, ומדידת פרופיל הקשיות לעומק השכבה.

•מקרה 2: פחים דקים, חוטים, חלקים קטנים מאוד, ציפויים, ומדידת מיקרו-קשיות של פאזה בודדת במבנה (בעבודת מעבדה).

•למה: החודר הוא פירמידת יהלום, והעומס יכול להיות קטן מאוד, ולכן הטביעה קטנה ורדודה. הצורה הגאומטרית של הטביעה דומה בכל עומס, ולכן יש סולם אחד רציף לכל החומרים, מרכים מאוד ועד קשים מאוד. הבדיקה מדויקת, אבל איטית יותר ודורשת פני שטח מלוטשים ומדידת אלכסוני הטביעה במיקרוסקופ.

תשובה: רוקוול לבקרת איכות מהירה (פלדות מחוסמות ב-HRC, חומרים רכים ב-HRB); ברינל לחומרים רכים ולא אחידים (יציקות, מחושלים, סגסוגות לא ברזליות); וויקרס לשכבות ולחלקים דקים ולמיקרו-קשיות.

סעיף ג

תשובה:

טמפרטורה (ירידה בטמפרטורה מורידה את העמידות, ובמתכות BCC יש מעבר חד ממשיך לפריך); חריץ וריכוזי מאמצים (חריץ חד מוריד מאוד את העמידות); מהירות העמסה (עומס מהיר מוריד אותה); גודל גרגר (גרגר עדין משפר אותה); הרכב כימי (פחמן, זרחן וגופרית מורידים, ניקל משפר); טיפול תרמי ומבנה (מרטנזיט לא מורפה פריך, השבחה משפרת); עובי החלק (חלק עבה פריך יותר).

עמידות בנגיפה היא היכולת של החומר לבלוע אנרגיה בעומס פתאומי (הלם) לפני שהוא נשבר. בודקים אותה בניסוי שרפי (Charpy) או איזוד: פטיש מטוטלת שובר דגם עם חריץ, ומודדים את האנרגיה שנבלעה.

הגורמים העיקריים והשפעתם:

1. טמפרטורה. בטמפרטורה נמוכה תנועת הנקעים קשה יותר, והחומר נשבר בשבר פריך עם מעט אנרגיה. במתכות בעלות מבנה BCC (פלדות פריטיות) יש טמפרטורת מעבר: מתחתיה העמידות צונחת בחדות.

2. חריץ וריכוזי מאמצים. חריץ, סדק, תבריג או פינה חדה מרכזים מאמצים ויוצרים מצב מאמצים תלת-צירי בקצה החריץ, שמונע עיוות פלסטי. ככל שהחריץ חד ועמוק יותר, העמידות קטנה יותר.

3. מהירות ההעמסה. בעומס מהיר לחומר אין זמן להתעוות פלסטית, ולכן הוא מתנהג פריך יותר מאשר באותו עומס שמופעל לאט.

4. גודל הגרגר. גבולות גרגרים עוצרים התפשטות של סדקים. גרגר עדין מגדיל את העמידות בנגיפה ומוריד את טמפרטורת המעבר; גרגר גס (למשל אחרי חימום יתר) מוריד אותה.

5. הרכב כימי. תוספת פחמן מעלה את החוזק ומורידה את העמידות בנגיפה. זיהומים כמו זרחן וגופרית ותכלילים לא מתכתיים מורידים אותה. ניקל ומנגן (בכמות מתאימה) משפרים אותה ומורידים את טמפרטורת המעבר.

6. טיפול תרמי ומבנה. מרטנזיט אחרי חיסום, בלי הרפיה, פריך מאוד. השבחה (חיסום והרפיה) נותנת את השילוב הטוב ביותר של חוזק ועמידות בנגיפה. ריכוך מגדיל את העמידות על חשבון החוזק.

7. עובי החלק. בחלק עבה מצב המאמצים בתוכו תלת-צירי יותר, והוא נוטה יותר לשבר פריך מאשר חלק דק מאותו חומר.

תשובה: הגורמים העיקריים: טמפרטורה, חריצים וריכוזי מאמצים, מהירות העמסה, גודל גרגר, הרכב כימי, טיפול תרמי ועובי החלק. טמפרטורה נמוכה, חריץ חד, עומס מהיר, גרגר גס, פחמן וזיהומים, מבנה מחוסם וחלק עבה מורידים את העמידות בנגיפה; גרגר עדין, ניקל והשבחה משפרים אותה.

סעיף ד

תשובה:

כן. במתכות BCC (פלדות פחמן ופלדות פריטיות, ברזל אלפא, כרום, מוליבדן, טונגסטן) יש טמפרטורת מעבר ממשיך לפריך: מתחתיה העמידות בנגיפה צונחת. במתכות FCC (אלומיניום, נחושת, ניקל, עופרת, פלדות אל-חלד אוסטניטיות) אין מעבר כזה: הן נשארות משיכות ועמידות בנגיפה גם בטמפרטורות נמוכות מאוד.

כן, יש הבדל מהותי.

מתכות BCC (מבנה מעוקב ממורכז גוף), למשל פלדות פחמן ופלדות פריטיות (ברזל אלפא), כרום, מוליבדן, טונגסטן:

•בעקומה של אנרגיית הנגיפה מול הטמפרטורה יש טמפרטורת מעבר. מעליה החומר משיך ובולע הרבה אנרגיה; מתחתיה האנרגיה צונחת לערך נמוך, והשבר פריך (שבר ביקוע).

•הסיבה: במבנה BCC אין מישורים צפופים לגמרי, והמאמץ שנדרש להזזת נקעים גדל מאוד כשהטמפרטורה יורדת. בטמפרטורה נמוכה קל יותר לחומר להיסדק מאשר להתעוות.

•המשמעות: פלדות פריטיות מסוכנות בשימוש בקור (אוניות, צינורות וגשרים באקלים קר). בוחרים להן חומר שטמפרטורת המעבר שלו נמוכה מטמפרטורת השימוש.

מתכות FCC (מבנה מעוקב ממורכז פאות), למשל אלומיניום, נחושת, ניקל, עופרת, וזהב, ופלדות אל-חלד אוסטניטיות:

•אין טמפרטורת מעבר. העמידות בנגיפה יורדת רק מעט עם ירידת הטמפרטורה, והשבר נשאר משיך גם בטמפרטורות נמוכות מאוד.

•הסיבה: במבנה FCC יש הרבה מערכות החלקה על מישורים צפופים, ותנועת הנקעים כמעט לא תלויה בטמפרטורה.

•המשמעות: הן משמשות במתקנים קריוגניים, למשל מכלים לגזים נוזליים (חנקן, חמצן, גז טבעי נוזלי).

תשובה: כן. מתכות BCC (פלדות פריטיות, כרום, מוליבדן, טונגסטן) עוברות ממשיכות לפריכות מתחת לטמפרטורת המעבר; מתכות FCC (אלומיניום, נחושת, ניקל, פלדות אל-חלד אוסטניטיות) נשארות משיכות ועמידות בנגיפה גם בקור.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.