דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - אביב 2026 מועד ב'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, אביב 2026 מועד ב', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון שמונה שאלות פתוחות:

חלק א': מכניקה טכנית – יש לענות על שתי שאלות מתוך ארבע (שאלות 1-4).

חלק ב': גרפיקה הנדסית – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 5-6).

שימו לב: יש לסרטט את ההיטלים על גבי דף ההיטלים המצורף. אין לסרטט היטלים במחברת הבחינה!

חלק ג': תורת החומרים – יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים (שאלות 7-8).

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · שני מוטות וגלגלת: כוחות משותפי נקודה

המערכת המכנית המוצגת באיור לשאלה מורכבת משני מוטות חסרי משקל, ACAC ו-BCBC, המחוברים לתקרה בנקודות AA ו-BB בעזרת מפרקים ומחוברים ביניהם בנקודה CC. בנקודה CC מורכבת גלגלת שדרכה עובר כבל הרמה שקצהו האחד מתלפף על התוף DD, ובקצהו השני תלויה משקולת שהמסה שלה היא m=600 kgm=600\,\text{kg}.

החיכוך ומידות הגלגלת זניחים.

דרוש:

א.

לבנות למערכת המכנית מערכת כוחות משותפי נקודה.

(8 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.

(8 נקודות)
ג.

לחשב את כוחות התגובה הפועלים על המוטות. לציין אם המוטות נלחצים או נמתחים.

(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

בנקודה CC פועלים ארבעה כוחות: מתיחות הכבל T=m⋅g=5886 NT=m\cdot g=5886\,\text{N} אופקית שמאלה (אל התוף DD), מתיחות הכבל T=5886 NT=5886\,\text{N} אנכית למטה (אל המשקולת), הכוח במוט ACAC לאורך המוט (35∘35^\circ מהאנך, כלפי AA) והכוח במוט BCBC לאורך המוט (35∘35^\circ מהאנך, כלפי BB).

נתון: שני מוטות חסרי משקל, ACAC ו-BCBC, שכל אחד מהם נטוי 35∘35^\circ מהאנך, מחוברים בפרקים לתקרה ובפרק משותף CC. ב-CC גלגלת שדרכה עובר כבל: קטע אחד שלו אופקי ומגיע אל התוף DD, והקטע השני אנכי ונושא משקולת שמסתה m=600 kgm=600\,\text{kg}.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הנקודה CC, עם כל הכוחות שנפגשים בה.

למה מבודדים את CC. הגלגלת, שני המוטות ושני קטעי הכבל נפגשים בנקודה CC. מידות הגלגלת זניחות, ולכן כל הכוחות עוברים דרך נקודה אחת: זוהי מערכת כוחות משותפי נקודה.

מערכת הצירים. הראשית ב-CC, ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי למעלה.

הכוחות על CC, כוח אחרי כוח:

1. מתיחות הכבל האנכי, TT. המשקולת תלויה בשיווי משקל, ולכן המתיחות שווה למשקל שלה:

T=m⋅g=600⋅9.81=5886 NT=m\cdot g=600\cdot9.81=5886\,\text{N}

הכבל מושך את הגלגלת למטה, אל המשקולת.

2. מתיחות הכבל האופקי. הגלגלת חסרת חיכוך, ולכן המתיחות שווה לאורך כל הכבל: גם כאן T=5886 NT=5886\,\text{N}. הכבל יוצא מראש הגלגלת אל התוף DD, ולכן הוא מושך את CC אופקית שמאלה.

3. הכוח במוט ACAC, FACF_{AC}. המוט חסר משקל ומחובר בפרקים בשני קצותיו, ולכן הוא מוט דו-כוחי: הכוח שלו פועל לאורך הקו CACA, 35∘35^\circ שמאלה מהאנך. מניחים שהמוט מתוח, כלומר הוא מושך את CC אל AA (שמאלה ולמעלה). אם ההנחה שגויה, הכוח ייצא שלילי, והמוט לחוץ.

4. הכוח במוט BCBC, FBCF_{BC}. מאותה סיבה הוא פועל לאורך הקו CBCB, 35∘35^\circ ימינה מהאנך. מניחים מתיחה: המוט מושך את CC אל BB (ימינה ולמעלה).

הכוחות בפירוק לרכיבים (הזוויות נמדדות מהאנך, ולכן הרכיב האופקי עם sin⁡35∘\sin35^\circ והאנכי עם cos⁡35∘\cos35^\circ):

כוחרכיב xxרכיב yy
כבל אופקי TT−T-T00
כבל אנכי TT00−T-T
מוט FACF_{AC}−FACsin⁡35∘-F_{AC}\sin35^\circ+FACcos⁡35∘+F_{AC}\cos35^\circ
מוט FBCF_{BC}+FBCsin⁡35∘+F_{BC}\sin35^\circ+FBCcos⁡35∘+F_{BC}\cos35^\circ

בדיקת היגיון. שני קטעי הכבל מושכים את CC שמאלה ולמטה. רק המוט BCBC יכול למשוך ימינה, ולכן הוא חייב להיות מתוח, וגדול יחסית.

תשובה: ארבעה כוחות שיוצאים מ-CC: T=5886 NT=5886\,\text{N} שמאלה, T=5886 NT=5886\,\text{N} למטה, FACF_{AC} לאורך המוט אל AA ו-FBCF_{BC} לאורך המוט אל BB (שניהם 35∘35^\circ מהאנך).

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: −T−FACsin⁡35∘+FBCsin⁡35∘=0\sum F_x=0:\ -T-F_{AC}\sin35^\circ+F_{BC}\sin35^\circ=0

∑Fy=0: −T+FACcos⁡35∘+FBCcos⁡35∘=0\sum F_y=0:\ -T+F_{AC}\cos35^\circ+F_{BC}\cos35^\circ=0, כאשר T=m⋅g=5886 NT=m\cdot g=5886\,\text{N}.

כל הכוחות עוברים דרך הנקודה CC, ולכן אין להם מומנט סביבה, ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות: סכום הרכיבים בכל ציר שווה לאפס.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי), לפי הטבלה מסעיף א:

∑Fx=0: −T−FACsin⁡35∘+FBCsin⁡35∘=0\sum F_x=0:\ -T-F_{AC}\sin35^\circ+F_{BC}\sin35^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: −T+FACcos⁡35∘+FBCcos⁡35∘=0\sum F_y=0:\ -T+F_{AC}\cos35^\circ+F_{BC}\cos35^\circ=0

3. המתיחות בכבל:

T=m⋅g=600⋅9.81=5886 NT=m\cdot g=600\cdot9.81=5886\,\text{N}

כאן TT היא מתיחות הכבל (שווה בשני הקטעים, כי אין חיכוך בגלגלת), FACF_{AC} ו-FBCF_{BC} הכוחות במוטות (חיובי פירושו מתיחה), mm מסת המשקולת ו-g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} תאוצת הכובד.

יש שני נעלמים, FACF_{AC} ו-FBCF_{BC}, ושתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.

תשובה: −T−FACsin⁡35∘+FBCsin⁡35∘=0-T-F_{AC}\sin35^\circ+F_{BC}\sin35^\circ=0 ו- −T+FACcos⁡35∘+FBCcos⁡35∘=0-T+F_{AC}\cos35^\circ+F_{BC}\cos35^\circ=0, עם T=5886 NT=5886\,\text{N}.

סעיף ג

תשובה:

FBC≈8724 NF_{BC}\approx8724\,\text{N} – המוט BCBC נמתח; FAC≈−1538 NF_{AC}\approx-1538\,\text{N} – המוט ACAC נלחץ בכוח של כ-1538 N1538\,\text{N}.

נתון: שתי המשוואות מסעיף ב, ו-T=5886 NT=5886\,\text{N}.

מבוקש: FACF_{AC} ו-FBCF_{BC}, וסוג העומס בכל מוט.

הערכים: sin⁡35∘=0.57358\sin35^\circ=0.57358, cos⁡35∘=0.81915\cos35^\circ=0.81915.

1. ממשוואת ציר xx מוציאים את ההפרש בין שני הכוחות:

(FBC−FAC)⋅sin⁡35∘=T(F_{BC}-F_{AC})\cdot\sin35^\circ=T

FBC−FAC=58860.57358≈10261.9 NF_{BC}-F_{AC}=\frac{5886}{0.57358}\approx10261.9\,\text{N}

2. ממשוואת ציר yy מוציאים את הסכום שלהם:

(FAC+FBC)⋅cos⁡35∘=T(F_{AC}+F_{BC})\cdot\cos35^\circ=T

FAC+FBC=58860.81915≈7185.5 NF_{AC}+F_{BC}=\frac{5886}{0.81915}\approx7185.5\,\text{N}

3. מחברים את שתי המשוואות ומחלקים ב-2:

FBC=10261.9+7185.52≈8723.7 NF_{BC}=\frac{10261.9+7185.5}{2}\approx8723.7\,\text{N}

4. מחסירים ומחלקים ב-2:

FAC=7185.5−10261.92≈−1538.2 NF_{AC}=\frac{7185.5-10261.9}{2}\approx-1538.2\,\text{N}

5. הפירוש של הסימנים. בסעיף א הנחנו ששני המוטות מתוחים. FBCF_{BC} יצא חיובי, ולכן המוט BCBC אכן נמתח. FACF_{AC} יצא שלילי, ולכן הכיוון שהנחנו הפוך: המוט ACAC דוחף את CC (ממנו והלאה, ימינה ולמטה), כלומר הוא נלחץ.

בדיקה בהצבה.

ציר xx: −5886−(−1538.2)⋅0.57358+8723.7⋅0.57358=−5886+882.3+5003.7≈0-5886-(-1538.2)\cdot0.57358+8723.7\cdot0.57358=-5886+882.3+5003.7\approx0

ציר yy: −5886+(−1538.2)⋅0.81915+8723.7⋅0.81915=−5886−1260.0+7146.0≈0-5886+(-1538.2)\cdot0.81915+8723.7\cdot0.81915=-5886-1260.0+7146.0\approx0

הכוחות על המוטות עצמם. כל מוט הוא מוט דו-כוחי, ולכן פועלים עליו שני כוחות שווים והפוכים לאורכו: על BCBC – כוח מתיחה של 8724 N8724\,\text{N} (הפרק CC מושך אותו כלפי מטה-שמאלה, והפרק BB מושך אותו כלפי מעלה-ימינה); על ACAC – כוח לחיצה של 1538 N1538\,\text{N}.

תשובה: במוט BCBC פועל כוח מתיחה של כ-8724 N8724\,\text{N}, ובמוט ACAC פועל כוח לחיצה של כ-1538 N1538\,\text{N}.

שאלה 2 · מוט על קפיץ וגלגל אקסצנטרי: תגובות

המנגנון המוצג באיור לשאלה מורכב ממוט ABDABD שמשקלו 100 ניוטון המחובר לבסיס אופקי בנקודה AA בעזרת סמך נייח. בנקודה BB מחובר למוט קפיץ מתיחה אנכי BEBE. קצה DD של המוט נשען על גלגל אקסצנטרי EE חלק לחלוטין.

נתון:

האורך ההתחלתי, במצב חופשי, של קפיץ המתיחה: 120 מ"מ.

קבוע הקפיץ: 1800 Nm1800\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

דרוש:

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי למוט ABDABD.

(4 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למוט ABDABD.

(8 נקודות)
ג.

לחשב את כוח הקפיץ בנקודה BB.

(3 נקודות)
ד.

לחשב את כוחות התגובה בנקודה DD ובסמך הנייח AA (שיעור וכיוון).

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

על המוט פועלים: משקל W=100 NW=100\,\text{N} אנכית למטה באמצע המוט (225 מ"מ מ-AA); כוח הקפיץ FsF_s אנכית למטה ב-BB (הקפיץ מתוח); תגובת הגלגל NDN_D ב-DD, מאונכת למוט (60∘60^\circ מעל האופק, שמאלה ולמעלה); ותגובת הסמך הנייח ב-AA בשני רכיבים, AxA_x ו-AyA_y.

נתון: מוט ABDABD באורך 300+150=450 mm300+150=450\,\text{mm}, נטוי 30∘30^\circ מעל האופק, שמשקלו W=100 NW=100\,\text{N}. ב-AA סמך נייח (פרק), ב-BB קפיץ מתיחה אנכי שמחובר לבסיס, וב-DD המוט נשען על גלגל אקסצנטרי חלק.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של המוט.

הערה על האיור: האות EE מסומנת בו פעמיים - בקצה התחתון של הקפיץ (על הבסיס) ובמרכז הגלגל האקסצנטרי. אין לכך השפעה על הפתרון: הקפיץ הוא BEBE שיורד אנכית מ-BB אל הבסיס, והגלגל הוא הגלגל שעליו נשען DD.

מבודדים את המוט, ובמקום כל חיבור מסמנים את הכוח שהוא מפעיל. מערכת הצירים: xx אופקי ימינה, yy אנכי למעלה.

הכוחות, כוח אחרי כוח:

1. המשקל W=100 NW=100\,\text{N}. המוט אחיד, ולכן המשקל פועל באמצע שלו, 4502=225 mm\frac{450}{2}=225\,\text{mm} מ-AA לאורך המוט, אנכית למטה.

2. כוח הקפיץ FsF_s ב-BB. הקפיץ אנכי, ולכן הכוח אנכי. האורך שלו עכשיו הוא הגובה של BB מעל הבסיס, 300⋅sin⁡30∘=150 mm300\cdot\sin30^\circ=150\,\text{mm}, יותר מהאורך החופשי (120 מ"מ). לכן הקפיץ מתוח, והוא מושך את BB למטה, אל הבסיס.

3. תגובת הגלגל NDN_D ב-DD. הגלגל חלק לחלוטין, ולכן אין כוח חיכוך, והתגובה מאונכת למשטח המגע. המוט נשען על הגלגל, ולכן הגלגל משיק למוט בנקודת המגע, והתגובה מאונכת למוט (באיור הקו המקווקו מ-DD דרך EE מסמן את הכיוון הזה). הגלגל יכול רק לדחוף, ולכן NDN_D פונה מהגלגל אל המוט: שמאלה ולמעלה, בזווית 90∘−30∘=60∘90^\circ-30^\circ=60^\circ מעל האופק.

4. תגובת הסמך הנייח ב-AA. פרק נייח מונע תזוזה בשני הכיוונים, ולכן מסמנים שני רכיבים לא ידועים: AxA_x (מניחים ימינה) ו-AyA_y (מניחים למעלה).

זרועות המומנט סביב AA. הכוחות WW ו-FsF_s אנכיים, ולכן הזרוע שלהם היא המרחק האופקי מ-AA: 225⋅cos⁡30∘225\cdot\cos30^\circ ו-300⋅cos⁡30∘300\cdot\cos30^\circ. הכוח NDN_D מאונך למוט, ולכן הזרוע שלו היא כל אורך המוט, 450 mm450\,\text{mm}.

תשובה: בדיאגרמה חמישה רכיבי כוח: W=100 NW=100\,\text{N} למטה באמצע המוט, FsF_s למטה ב-BB, NDN_D ב-DD מאונך למוט (60∘60^\circ מעל האופק, שמאלה), ו-AxA_x, AyA_y ב-AA.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: Ax−NDsin⁡30∘=0\sum F_x=0:\ A_x-N_D\sin30^\circ=0

∑Fy=0: Ay−W−Fs+NDcos⁡30∘=0\sum F_y=0:\ A_y-W-F_s+N_D\cos30^\circ=0

∑MA=0: ND⋅450−W⋅225cos⁡30∘−Fs⋅300cos⁡30∘=0\sum M_A=0:\ N_D\cdot450-W\cdot225\cos30^\circ-F_s\cdot300\cos30^\circ=0

גוף קשיח במישור נמצא בשיווי משקל כאשר סכום הכוחות בכל ציר וסכום המומנטים סביב כל נקודה שווים לאפס. כותבים שלוש משוואות לפי הדיאגרמה מסעיף א.

פירוק NDN_D לרכיבים. הכוח נטוי 60∘60^\circ מעל האופק ופונה שמאלה:

NDx=−NDcos⁡60∘=−NDsin⁡30∘N_{Dx}=-N_D\cos60^\circ=-N_D\sin30^\circ, NDy=NDsin⁡60∘=NDcos⁡30∘N_{Dy}=N_D\sin60^\circ=N_D\cos30^\circ

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי):

∑Fx=0: Ax−NDsin⁡30∘=0\sum F_x=0:\ A_x-N_D\sin30^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: Ay−W−Fs+NDcos⁡30∘=0\sum F_y=0:\ A_y-W-F_s+N_D\cos30^\circ=0

3. סכום המומנטים סביב AA (נגד כיוון השעון חיובי). בוחרים את AA כי שני הרכיבים AxA_x, AyA_y עוברים דרכה ואין להם מומנט:

∑MA=0: ND⋅450−W⋅225⋅cos⁡30∘−Fs⋅300⋅cos⁡30∘=0\sum M_A=0:\ N_D\cdot450-W\cdot225\cdot\cos30^\circ-F_s\cdot300\cdot\cos30^\circ=0

(המרחקים במילימטרים, ולכן המומנטים ב-N⋅mm\text{N}\cdot\text{mm}.)

כאן W=100 NW=100\,\text{N} הוא משקל המוט, FsF_s כוח הקפיץ, NDN_D תגובת הגלגל ו-AxA_x, AyA_y רכיבי התגובה בסמך. את FsF_s מחשבים מחוק הוק (סעיף ג), ואז נשארים שלושה נעלמים ושלוש משוואות.

תשובה: Ax−NDsin⁡30∘=0A_x-N_D\sin30^\circ=0; Ay−W−Fs+NDcos⁡30∘=0A_y-W-F_s+N_D\cos30^\circ=0; 450⋅ND−225cos⁡30∘⋅W−300cos⁡30∘⋅Fs=0450\cdot N_D-225\cos30^\circ\cdot W-300\cos30^\circ\cdot F_s=0.

סעיף ג

תשובה:

Fs=54 NF_s=54\,\text{N} (הקפיץ מתוח ומושך את BB כלפי מטה).

מחשבים לפי חוק הוק: הכוח בקפיץ שווה לקבוע הקפיץ כפול השינוי באורך שלו.

1. האורך הנוכחי של הקפיץ. הקפיץ אנכי, מהבסיס עד BB, ולכן האורך שלו הוא הגובה של BB:

L=AB⋅sin⁡30∘=300⋅0.5=150 mmL=AB\cdot\sin30^\circ=300\cdot0.5=150\,\text{mm}

2. ההתארכות:

ΔL=L−L0=150−120=30 mm=0.03 m\Delta L=L-L_0=150-120=30\,\text{mm}=0.03\,\text{m}

3. הכוח:

Fs=k⋅ΔL=1800⋅0.03=54 NF_s=k\cdot\Delta L=1800\cdot0.03=54\,\text{N}

כאן k=1800 Nmk=1800\,\frac{\text{N}}{\text{m}} הוא קבוע הקפיץ, ולכן ההתארכות מוצבת במטרים.

הקפיץ התארך, ולכן הוא מתוח: הוא מושך את BB למטה, אל הבסיס.

תשובה: Fs=54 NF_s=54\,\text{N}, כוח מתיחה שמושך את המוט ב-BB כלפי מטה.

סעיף ד

תשובה:

ND≈74.5 NN_D\approx74.5\,\text{N}, מאונך למוט, 60∘60^\circ מעל האופק (שמאלה ולמעלה). Ax≈37.2 NA_x\approx37.2\,\text{N} ימינה, Ay≈89.5 NA_y\approx89.5\,\text{N} למעלה; RA≈96.9 NR_A\approx96.9\,\text{N} בזווית 67.4∘67.4^\circ מעל האופק, ימינה ולמעלה.

נתון: W=100 NW=100\,\text{N}, Fs=54 NF_s=54\,\text{N} (סעיף ג), והמשוואות מסעיף ב.

מבוקש: NDN_D ו-RAR_A, בגודל ובכיוון.

הערכים: cos⁡30∘=0.86603\cos30^\circ=0.86603, sin⁡30∘=0.5\sin30^\circ=0.5.

1. ממשוואת המומנטים סביב AA (בה נעלם אחד בלבד):

ND⋅450=W⋅225⋅cos⁡30∘+Fs⋅300⋅cos⁡30∘N_D\cdot450=W\cdot225\cdot\cos30^\circ+F_s\cdot300\cdot\cos30^\circ

ND⋅450=100⋅225⋅0.86603+54⋅300⋅0.86603=19485.6+14029.6=33515.2 N⋅mmN_D\cdot450=100\cdot225\cdot0.86603+54\cdot300\cdot0.86603=19485.6+14029.6=33515.2\,\text{N}\cdot\text{mm}

ND=33515.2450≈74.48 NN_D=\frac{33515.2}{450}\approx74.48\,\text{N}

התוצאה חיובית, ולכן הכיוון שהנחנו נכון: הגלגל דוחף את המוט, מאונך לו, 60∘60^\circ מעל האופק, שמאלה ולמעלה.

2. רכיבי NDN_D:

NDx=−74.48⋅0.5=−37.24 NN_{Dx}=-74.48\cdot0.5=-37.24\,\text{N} (שמאלה)

NDy=74.48⋅0.86603=64.50 NN_{Dy}=74.48\cdot0.86603=64.50\,\text{N} (למעלה)

3. ממשוואת ציר xx:

Ax=NDsin⁡30∘=37.24 NA_x=N_D\sin30^\circ=37.24\,\text{N} (חיובי, כלומר ימינה)

4. ממשוואת ציר yy:

Ay=W+Fs−NDcos⁡30∘=100+54−64.50=89.50 NA_y=W+F_s-N_D\cos30^\circ=100+54-64.50=89.50\,\text{N} (חיובי, כלומר למעלה)

5. גודל התגובה ב-AA וכיוונה:

RA=Ax2+Ay2=37.242+89.502=1386.8+8010.3≈96.94 NR_A=\sqrt{A_x^2+A_y^2}=\sqrt{37.24^2+89.50^2}=\sqrt{1386.8+8010.3}\approx96.94\,\text{N}

α=arctan⁡AyAx=arctan⁡89.5037.24≈67.4∘\alpha=\arctan\frac{A_y}{A_x}=\arctan\frac{89.50}{37.24}\approx67.4^\circ מעל האופק, ימינה ולמעלה.

בדיקה במומנטים סביב DD. הקואורדינטות ביחס ל-AA: DD ב-(389.7, 225)(389.7,\,225), המשקל ב-x=194.9x=194.9, הקפיץ ב-x=259.8x=259.8 (מ"מ). הכוח NDN_D עובר ב-DD ואין לו מומנט סביבה:

∑MD=−Ay⋅389.7+Ax⋅225+W⋅(389.7−194.9)+Fs⋅(389.7−259.8)\sum M_D=-A_y\cdot389.7+A_x\cdot225+W\cdot(389.7-194.9)+F_s\cdot(389.7-259.8)

=−34879+8379+19486+7015≈0=-34879+8379+19486+7015\approx0

תשובה: התגובה ב-DD: ND≈74.5 NN_D\approx74.5\,\text{N}, מאונכת למוט, שמאלה ולמעלה ב-60∘60^\circ מעל האופק. התגובה ב-AA: RA≈96.9 NR_A\approx96.9\,\text{N} (37.2 N37.2\,\text{N} ימינה ו-89.5 N89.5\,\text{N} למעלה), בזווית של כ-67.4∘67.4^\circ מעל האופק.

שאלה 3 · מרכז כובד של צורה מורכבת

באיור לשאלה מוצגת צורה מורכבת בעלת עובי אחיד.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

עליך לחשב את הקואורדינטות של מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור.

יש לסמן את הנקודה בתרשים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

XC≈115.2 mmX_C\approx115.2\,\text{mm}, YC≈96.6 mmY_C\approx96.6\,\text{mm}

נתון: לוח בעובי אחיד: מלבן 200×180200\times180, ומימינו משולש שהצלע המשופעת שלו יוצרת זווית 70∘70^\circ עם ציר xx. בתחתית חלל של חצי עיגול R60R60 שמרכזו ב-x=100x=100, ובצד ימין קדח ∅50\varnothing50 שמרכזו ב-(200, 70)(200,\,70). הראשית בפינה השמאלית התחתונה.

מבוקש: XCX_C, YCY_C.

השיטה. העובי אחיד, ולכן מרכז הכובד של הלוח הוא מרכז הכובד של השטח. מחלקים את הצורה לחלקים פשוטים, וחלל נכנס לחישוב עם שטח שלילי:

XC=∑Ai⋅xi∑AiX_C=\frac{\sum A_i\cdot x_i}{\sum A_i}, YC=∑Ai⋅yi∑AiY_C=\frac{\sum A_i\cdot y_i}{\sum A_i}

כאן AiA_i הוא השטח של חלק, ו-xix_i, yiy_i הן הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו.

קריאת המידות מהאיור.

•הצלע העליונה מסתיימת ב-x=200x=200, והצלע המשופעת יורדת משם עד ציר xx בזווית 70∘70^\circ. הבסיס של המשולש:

b=180tan⁡70∘=1802.7475≈65.51 mmb=\frac{180}{\tan70^\circ}=\frac{180}{2.7475}\approx65.51\,\text{mm}

ולכן הפינה הימנית התחתונה ב-x=265.51x=265.51.

•הקדח: מרכזו על קו המידה 200 (הקו האנכי שיורד מקצה הצלע העליונה) ובגובה 70.

•בדיקה שהקדח כולו בתוך הלוח: בגובה 70 הצלע המשופעת נמצאת ב-x=200+180−70tan⁡70∘=240.0x=200+\frac{180-70}{\tan70^\circ}=240.0, והקדח מגיע רק עד x=225x=225. המרחק ממרכז הקדח לצלע המשופעת הוא כ-37.6 mm37.6\,\text{mm}, יותר מהרדיוס 25.

החלקים:

1. מלבן 200×180200\times180: מרכז הכובד ב-(100, 90)(100,\,90).

2. משולש ישר זווית: הזווית הישרה ב-(200, 0)(200,\,0), ניצב אופקי 65.5165.51 וניצב אנכי 180180. מרכז הכובד במרחק שליש מכל ניצב: x2=200+65.513=221.84x_2=200+\frac{65.51}{3}=221.84, y2=1803=60y_2=\frac{180}{3}=60.

3. חלל חצי עיגול R=60R=60, הקוטר על ציר xx והמרכז ב-x=100x=100. מרכז הכובד על ציר הסימטריה, במרחק 4R3π\frac{4R}{3\pi} מהקוטר: x3=100x_3=100, y3=4⋅603π=25.46y_3=\frac{4\cdot60}{3\pi}=25.46. שטח שלילי.

4. חלל עיגול ∅50\varnothing50: מרכז הכובד במרכזו, (200, 70)(200,\,70). שטח שלילי.

השטחים:

A1=200⋅180=36000 mm2A_1=200\cdot180=36000\,\text{mm}^2

A2=65.51⋅1802=5896.3 mm2A_2=\frac{65.51\cdot180}{2}=5896.3\,\text{mm}^2

A3=−π⋅6022=−5654.9 mm2A_3=-\frac{\pi\cdot60^2}{2}=-5654.9\,\text{mm}^2

A4=−π⋅5024=−1963.5 mm2A_4=-\frac{\pi\cdot50^2}{4}=-1963.5\,\text{mm}^2

טבלת החישוב (שטחים ב-mm2\text{mm}^2, מרחקים ב-mm\text{mm}, מומנטים סטטיים ב-mm3\text{mm}^3):

חלקAiA_ixix_iyiy_iAi⋅xiA_i\cdot x_iAi⋅yiA_i\cdot y_i
1. מלבן360003600010010090903600000360000032400003240000
2. משולש5896.35896.3221.84221.84606013080291308029353779353779
3. חלל חצי עיגול−5654.9-5654.910010025.4625.46−565487-565487−144000-144000
4. חלל עיגול−1963.5-1963.52002007070−392699-392699−137445-137445
סך הכול34278.034278.03949843394984333123343312334

החישוב.

XC=394984334278.0≈115.2 mmX_C=\frac{3949843}{34278.0}\approx115.2\,\text{mm}

YC=331233434278.0≈96.6 mmY_C=\frac{3312334}{34278.0}\approx96.6\,\text{mm}

בדיקת היגיון. בלי החללים, מרכז הכובד של הטרפז (מלבן ומשולש) נמצא ב-X≈117.2X\approx117.2, Y≈85.8Y\approx85.8. החלל של חצי העיגול נמצא נמוך, ולכן הוצאתו מעלה את YCY_C; הקדח נמצא ימינה, ולכן הוצאתו מזיזה את XCX_C מעט שמאלה. התוצאה מתאימה לשני השינויים.

סימון הנקודה בתרשים. מודדים 115.2 mm115.2\,\text{mm} מציר yy ימינה (מעט מימין לקו הציר של חצי העיגול, ב-x=100x=100) ו-96.6 mm96.6\,\text{mm} מעל ציר xx, ומסמנים שם את הנקודה CC. הנקודה נמצאת בתוך החומר, מעל הקשת של חצי העיגול (שמגיעה עד גובה 60).

תשובה: XC≈115.2 mmX_C\approx115.2\,\text{mm}, YC≈96.6 mmY_C\approx96.6\,\text{mm}.

שאלה 4 · זריקה משופעת: אופנוע קופץ מעל תעלה

רוכב אופנוע עולה במעלה מישור משופע בזווית של 20∘20^\circ ומגיע לגדה גבוהה של תעלה שרוחבה 10 מטרים.

על הרוכב לקפוץ כדי להגיע לגדה הנגדית של התעלה הנמוכה ב-3 מטרים מגובה הגדה שממנה קופץ הרוכב.

חשב:

א.

את מהירות הקפיצה המינימלית הנדרשת לאופנוע כדי להגיע לגדה הנגדית.

(10 נקודות)
ב.

את הגובה המרבי של האופנוע במסלול תנועתו.

(5 נקודות)
ג.

את משך זמן קפיצת האופנוע עד להגעתו אל הגדה הנגדית.

(5 נקודות)
ד.

בהנחה שגובהן של שתי הגדות זהה, האם יגיע לגדה הנגדית אם יקפוץ במהירות שחישבת בסעיף א'?

מה מהירות הקפיצה המינימלית הנדרשת כדי להגיע לגדה הנגדית במקרה זה?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

V0≈9.15 msV_0\approx9.15\,\frac{\text{m}}{\text{s}} (כ-32.9 kmh32.9\,\frac{\text{km}}{\text{h}}), בזווית 20∘20^\circ מעל האופק.

נתון: האופנוע עוזב את קצה המישור המשופע בזווית 20∘20^\circ מעל האופק. רוחב התעלה 10 m10\,\text{m}, והגדה הנגדית נמוכה ב-3 m3\,\text{m} מנקודת הקפיצה.

מבוקש: המהירות המינימלית שבה האופנוע מגיע בדיוק לשפת הגדה הנגדית.

המודל. באוויר פועל על האופנוע רק כוח הכובד (מזניחים את התנגדות האוויר ואת מידות האופנוע). זוהי זריקה משופעת: בכיוון האופקי המהירות קבועה, ובכיוון האנכי התנועה שוות תאוצה, עם g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} כלפי מטה.

מערכת הצירים. הראשית בנקודת הקפיצה, ציר xx אופקי לכיוון הגדה הנגדית, ציר yy אנכי למעלה. שפת הגדה הנגדית נמצאת בנקודה (10, −3)(10,\,-3).

למה זו המהירות המינימלית. במהירות קטנה יותר האופנוע מגיע לגובה −3-3 לפני שעבר 10 m10\,\text{m}, כלומר נופל לתעלה. המהירות המינימלית היא זו שבה המסלול עובר בדיוק בשפת הגדה.

1. משוואות התנועה (מהנוסחאון, זריקה משופעת):

x=V0cos⁡α⋅tx=V_0\cos\alpha\cdot t

y=V0sin⁡α⋅t−g⋅t22y=V_0\sin\alpha\cdot t-\frac{g\cdot t^2}{2}

כאן V0V_0 היא מהירות הקפיצה, α=20∘\alpha=20^\circ זווית הקפיצה ו-tt הזמן מרגע הקפיצה.

2. מבטאים את הזמן מהמשוואה האופקית, כש-x=10x=10:

t=10V0cos⁡20∘t=\frac{10}{V_0\cos20^\circ}

3. מציבים במשוואה האנכית, כש-y=−3y=-3:

−3=10⋅tan⁡20∘−g⋅1022⋅V02⋅cos⁡220∘-3=10\cdot\tan20^\circ-\frac{g\cdot10^2}{2\cdot V_0^2\cdot\cos^220^\circ}

4. מבודדים את V02V_0^2:

V02=g⋅1022cos⁡220∘⋅(10tan⁡20∘+3)V_0^2=\frac{g\cdot10^2}{2\cos^220^\circ\cdot(10\tan20^\circ+3)}

עם tan⁡20∘=0.36397\tan20^\circ=0.36397 ו-cos⁡20∘=0.93969\cos20^\circ=0.93969:

V02=9.81⋅1002⋅0.88302⋅(3.6397+3)=98111.726≈83.66 m2s2V_0^2=\frac{9.81\cdot100}{2\cdot0.88302\cdot(3.6397+3)}=\frac{981}{11.726}\approx83.66\,\frac{\text{m}^2}{\text{s}^2}

V0=83.66≈9.15 msV_0=\sqrt{83.66}\approx9.15\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

5. הרכיבים של מהירות הקפיצה (נחוצים בסעיפים הבאים):

V0x=9.147⋅0.93969≈8.595 msV_{0x}=9.147\cdot0.93969\approx8.595\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

V0y=9.147⋅0.34202≈3.128 msV_{0y}=9.147\cdot0.34202\approx3.128\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

בדיקה. בזמן t=108.595=1.1635 st=\frac{10}{8.595}=1.1635\,\text{s} הגובה הוא y=3.128⋅1.1635−4.905⋅1.16352=3.640−6.640=−3.00 my=3.128\cdot1.1635-4.905\cdot1.1635^2=3.640-6.640=-3.00\,\text{m}, בדיוק בשפת הגדה.

תשובה: מהירות הקפיצה המינימלית היא V0≈9.15 msV_0\approx9.15\,\frac{\text{m}}{\text{s}} (כ-33 kmh33\,\frac{\text{km}}{\text{h}}).

סעיף ב

תשובה:

hmax≈0.50 mh_{max}\approx0.50\,\text{m} מעל נקודת הקפיצה, כלומר כ-3.50 m3.50\,\text{m} מעל הגדה הנגדית.

בשיא המסלול רכיב המהירות האנכי מתאפס. מהנוסחאון (תנועה שוות תאוצה בציר האנכי):

hmax=V0y22gh_{max}=\frac{V_{0y}^2}{2g}

כאן V0y=3.128 msV_{0y}=3.128\,\frac{\text{m}}{\text{s}} הוא רכיב המהירות האנכי ההתחלתי (סעיף א).

hmax=3.12822⋅9.81=9.78619.62≈0.499 mh_{max}=\frac{3.128^2}{2\cdot9.81}=\frac{9.786}{19.62}\approx0.499\,\text{m}

האופנוע מגיע לשיא אחרי t1=V0yg=3.1289.81≈0.319 st_1=\frac{V_{0y}}{g}=\frac{3.128}{9.81}\approx0.319\,\text{s}, ובמרחק אופקי של 8.595⋅0.319≈2.74 m8.595\cdot0.319\approx2.74\,\text{m} מנקודת הקפיצה.

הגובה הזה נמדד מנקודת הקפיצה. מעל הגדה הנגדית הגובה המרבי הוא 0.499+3=3.499 m0.499+3=3.499\,\text{m}.

תשובה: הגובה המרבי הוא כ-0.50 m0.50\,\text{m} מעל נקודת הקפיצה (כ-3.5 m3.5\,\text{m} מעל הגדה הנגדית).

סעיף ג

תשובה:

t≈1.16 st\approx1.16\,\text{s}

בכיוון האופקי המהירות קבועה, ולכן הזמן שווה למרחק האופקי חלקי הרכיב האופקי של המהירות:

t=xV0x=108.595≈1.163 st=\frac{x}{V_{0x}}=\frac{10}{8.595}\approx1.163\,\text{s}

בדיקה בשני שלבים. העלייה עד השיא נמשכת 0.319 s0.319\,\text{s} (סעיף ב). משם האופנוע נופל ממנוחה אנכית גובה של 0.499+3=3.499 m0.499+3=3.499\,\text{m}:

t2=2⋅3.4999.81=0.7134≈0.845 st_2=\sqrt{\frac{2\cdot3.499}{9.81}}=\sqrt{0.7134}\approx0.845\,\text{s}

בסך הכול 0.319+0.845≈1.163 s0.319+0.845\approx1.163\,\text{s}, אותה תוצאה.

תשובה: הקפיצה נמשכת כ-1.16 s1.16\,\text{s}.

סעיף ד

תשובה:

לא. במהירות 9.15 ms9.15\,\frac{\text{m}}{\text{s}} טווח הקפיצה בין גדות באותו גובה הוא רק כ-5.48 m5.48\,\text{m}, פחות מ-10 m10\,\text{m}. המהירות המינימלית במקרה זה: V0≈12.35 msV_0\approx12.35\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

כשהגדות באותו גובה, האופנוע נוחת כשהוא חוזר לגובה הקפיצה (y=0y=0). המרחק האופקי עד אז הוא הטווח של זריקה משופעת, מהנוסחאון:

R=V02⋅sin⁡2αgR=\frac{V_0^2\cdot\sin2\alpha}{g}

כאן V0V_0 היא מהירות הקפיצה, α=20∘\alpha=20^\circ ו-sin⁡40∘=0.64279\sin40^\circ=0.64279.

1. הטווח במהירות מסעיף א:

R=83.66⋅0.642799.81≈5.48 mR=\frac{83.66\cdot0.64279}{9.81}\approx5.48\,\text{m}

5.48 m<10 m5.48\,\text{m}<10\,\text{m}, ולכן האופנוע לא מגיע לגדה הנגדית ונופל לתעלה. בסעיף א הגדה הנגדית הייתה נמוכה ב-3 m3\,\text{m}, וזמן הנפילה הנוסף הזה הוא שאפשר לאופנוע לעבור 10 m10\,\text{m}.

2. המהירות המינימלית לגדות בגובה זהה: דורשים R=10 mR=10\,\text{m}:

V0=R⋅gsin⁡2α=10⋅9.810.64279=152.62≈12.35 msV_0=\sqrt{\frac{R\cdot g}{\sin2\alpha}}=\sqrt{\frac{10\cdot9.81}{0.64279}}=\sqrt{152.62}\approx12.35\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

בדיקה. V0x=12.354⋅0.93969=11.609 msV_{0x}=12.354\cdot0.93969=11.609\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, ולכן הזמן עד x=10x=10 הוא 0.8614 s0.8614\,\text{s}. באותו זמן y=12.354⋅0.34202⋅0.8614−4.905⋅0.86142=3.640−3.640=0y=12.354\cdot0.34202\cdot0.8614-4.905\cdot0.8614^2=3.640-3.640=0: האופנוע נוחת בדיוק בשפת הגדה.

תשובה: לא, במהירות של סעיף א הוא נוחת כ-5.5 m5.5\,\text{m} מנקודת הקפיצה, בתוך התעלה. כשהגדות בגובה זהה דרושה מהירות קפיצה של כ-12.35 ms12.35\,\frac{\text{m}}{\text{s}} (כ-44.5 kmh44.5\,\frac{\text{km}}{\text{h}}).

שאלה 5 · השלמת היטלים וחתך מדורג: זוויתן עם צלע

נתון: גוף מרחבי סימטרי באיזומטריה והתחלת סרטוט היטלים שלו.

הערה: כל הקדחים עוברים.

דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 5.

שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.

דף היטלים לשאלה 5:

א.

היטל פנים בחתך מדורג.

(6 נקודות)
ב.

היטל על.

(6 נקודות)
ג.

היטל צד.

(8 נקודות)
ד.

לתת מידות להיטלים לפי תקן למתן מידות.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

היטל הפנים מסורטט כחתך A-A. מקווקווים: הבסיס מאורך 20 עד 60 (גובה 0 עד 10) והלוח הזקוף (אורך 50 עד 60) מגובה 0 עד 35 ומגובה 45 עד 50. בלוח הזקוף נשארת רצועת הקדח (גובה 35 עד 45) בלי קווקוו, עם קווים מלאים בגובה 35 ו-45 וקו ציר בגובה 40. בבסיס מוסיפים קווים אנכיים מלאים באורך 10 ו-20. הצלע נשארת בלי קווקוו (צלע שנחתכת לאורכה). מעל ההיטל כותבים A-A.

מבוקש: לסרטט את היטל הפנים כחתך מדורג, לפי מישור החיתוך A-A שמסומן בהיטל הצד.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה (כל המידות במ"מ).

•בסיס: לוח אופקי באורך 60, ברוחב 50 ובעובי 10.

•לוח זקוף: בקצה אחד של הבסיס, בעובי 10, לכל רוחב הגוף (50), בגובה כולל של 50 מתחתית הבסיס. בשתי הפינות העליונות שלו שיפוע 5×45∘5\times45^\circ (הגוף סימטרי, ולכן השיפוע בשני הצדדים, כמו בהיטל הצד שבדף).

•שני קדחים עוברים ∅10\varnothing10 בלוח הזקוף, 10 מתחת לקצה העליון שלו (גובה 40), במרחק 30 זה מזה, סימטרית לציר: 10 מכל קצה של הלוח.

•צלע חיזוק משולשת במרכז: עובי 10, גובה 20 מעל הבסיס ואורך 20 על הבסיס.

•מגרעת עוברת בקצה החופשי של הבסיס, בשתי מדרגות: בעומק 10 מהקצה היא ברוחב 30, ומשם עד עומק 20 היא ברוחב 20. שתיהן במרכז.

שלב 2: מהיכן עובר מישור החיתוך. בהיטל הצד (מימין בדף) קו החיתוך יורד מלמעלה דרך מרכז הקדח הימני, פונה אופקית בגובה של כ-32 (בין ראש הצלע, בגובה 30, לבין תחתית הקדח, בגובה 35), וממשיך למטה דרך מרכז הצלע ודרך המגרעת שבבסיס. החצים מראים את כיוון המבט. בחתך מדורג מסרטטים את כל החלקים שנחתכים כאילו הם במישור אחד, ובלי קו במקום שבו המישור משנה כיוון.

שלב 3: מה נחתך, חלק אחרי חלק. בהיטל הפנים מודדים אורך מהקצה השמאלי (הקצה החופשי של הבסיס) וגובה מהקו התחתון.

1. הלוח הזקוף (אורך 50 עד 60). מעל המדרגה המישור עובר דרך מרכז הקדח, ולכן החומר נחתך מגובה 45 עד 50 ומגובה 32 עד 35, והקדח (גובה 35 עד 45) נשאר פתוח. מתחת למדרגה המישור עובר במרכז הלוח, שם אין קדח, והחומר נחתך מגובה 0 עד 32. ביחד: שטח חתוך מגובה 0 עד 35 ומגובה 45 עד 50.

2. הקדח: מסרטטים שני קווים אופקיים מלאים, בגובה 35 ובגובה 45, מאורך 50 עד 60. אלה הקצוות של חצי הקדח שנשאר מאחורי המישור. בין הקווים אין קווקוו. מוסיפים קו ציר (קו-נקודה) בגובה 40, שבולט מעט משני צדי הלוח.

3. הבסיס. המישור עובר במרכז הרוחב, שם המגרעת עמוקה 20, ולכן החומר נחתך רק מאורך 20 עד 60 (גובה 0 עד 10). מוסיפים קו אנכי מלא באורך 20, מגובה 0 עד 10: הדופן האחורית של המגרעת, שבה מתחיל החומר החתוך.

4. מה שרואים מאחורי המישור באורך 0 עד 20: את המדרגות של המגרעת. מוסיפים קו אנכי מלא באורך 10, מגובה 0 עד 10: הקו שבו המדרגה הראשונה (עומק 10) פוגשת את השנייה. קווי המתאר של הבסיס באורך 0 עד 20 (הקו העליון, התחתון והקצה השמאלי) נשארים, כי מאחורי המישור עדיין יש חומר בכל הגובה הזה.

5. הצלע. המישור עובר לאורך הצלע, במרכז העובי שלה. לפי כללי הסרטוט, צלע חיזוק שנחתכת לאורכה אינה מקווקוות, כדי שהחתך לא ייראה כמו גוש מלא. לכן המשולש של הצלע נשאר כפי שהוא בדף, עם קווי המתאר שלו בלבד, והקו האופקי שבתחתיתו (בגובה 10) והקו האנכי שמשמאל ללוח (באורך 50) מפרידים בינה לבין החומר המקווקו.

שלב 4: הקווקוו. קווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח בכל השטחים, כי זה גוף אחד:

•הבסיס מאורך 20 עד 60, מגובה 0 עד 10;

•הלוח הזקוף מגובה 10 עד 35, וממשיך ברצף אל הבסיס (בחתך אין קו בין הלוח לבסיס);

•הלוח הזקוף מגובה 45 עד 50.

נשארים בלי קווקוו: רצועת הקדח, הצלע, והבסיס מאורך 0 עד 20.

שלב 5: סימון. מעל היטל הפנים כותבים A-A.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים של הקדח (גובה 35 ו-45) באותו מפלס כמו הקצה התחתון והקצה העליון של העיגולים בהיטל הצד. הקווים באורך 10 ו-20 בדיוק מעל המדרגות שבהיטל העל.

תשובה: היטל הפנים הוא חתך A-A: הלוח הזקוף מקווקו מגובה 0 עד 35 ומגובה 45 עד 50, עם רצועת הקדח פתוחה ביניהם (קווים בגובה 35 ו-45 וקו ציר בגובה 40); הבסיס מקווקו מאורך 20 עד 60, עם קווים אנכיים באורך 10 ו-20; הצלע לא מקווקוות.

סעיף ב

תשובה:

בהיטל העל, על רצועת הלוח הזקוף (אורך 50 עד 60), מוסיפים: שני קווים מלאים במרחק 5 מכל קצה של הרוחב (השיפועים 5×45∘5\times45^\circ), שני קווים מקווקווים במרחק 15 מכל קצה (הצד הפנימי של הקדחים; הצד החיצוני, במרחק 5, מתלכד עם קו השיפוע), שני קווי ציר של הקדחים במרחק 10 מכל קצה וציר סימטריה באמצע הרוחב.

מבוקש: להשלים את היטל העל. בדף הוא מסורטט מתחת להיטל הפנים: אורך 60 (משמאל לימין) ורוחב 50 (מלמעלה למטה). כבר מסורטטים בו המתאר עם המגרעת המדורגת, מלבן הצלע ורצועת הלוח הזקוף בצד ימין.

מביטים על הגוף מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט. מודדים רוחב מהקו העליון של ההיטל.

1. השיפועים 5×45∘5\times45^\circ בפינות העליונות של הלוח הזקוף. מלמעלה כל שיפוע נראה כרצועה ברוחב 5 בקצה של הלוח. מוסיפים שני קווים מלאים לרוחב רצועת הלוח (מאורך 50 עד 60): ברוחב 5 וברוחב 45. אלה הקווים שבהם השיפועים פוגשים את הפאה העליונה של הלוח.

2. הקדחים ∅10\varnothing10. הם עוברים בלוח הזקוף לכל עוביו (בכיוון האורך), ומלמעלה הם מוסתרים בתוך החומר. כל קדח מסומן בשני קווים מקווקווים במרחק 5 מהציר שלו, מאורך 50 עד 60:

•הקדח הראשון (ציר ברוחב 10): קווים ברוחב 5 וברוחב 15;

•הקדח השני (ציר ברוחב 40): קווים ברוחב 35 וברוחב 45.

הקווים ברוחב 5 וברוחב 45 מתלכדים עם קווי השיפוע מסעיף 1. כשקו נסתר מתלכד עם קו נראה, מסרטטים רק את הקו הנראה. לכן מסרטטים בקו מקווקו רק את הקווים ברוחב 15 וברוחב 35.

3. קווי ציר (קו-נקודה): קו הציר של כל קדח, ברוחב 10 וברוחב 40, לאורך רצועת הלוח ובולט מעט משני צדיה; וציר הסימטריה של הגוף, ברוחב 25, לכל אורך ההיטל (הוא עובר גם במרכז הצלע ובמרכז המגרעת).

4. הצלע: מלמעלה רואים את המשטח המשופע שלה, והוא כבר מסורטט כמלבן 20×10. אין מה להוסיף.

5. המגרעת המדורגת עוברת לכל עובי הבסיס, ולכן אין מתחתיה קווים נוספים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. קווי הקדחים (רוחב 5, 15, 35, 45) ושיפועי הפינות (רוחב 5 ו-45) מתאימים, דרך הקו של 45∘45^\circ שבדף, למיקום העיגולים ולשיפועים שבהיטל הצד.

תשובה: על רצועת הלוח הזקוף מוסיפים שני קווים מלאים ברוחב 5 ו-45 (השיפועים), שני קווים מקווקווים ברוחב 15 ו-35 (הקדחים), קווי ציר ברוחב 10 ו-40, וציר סימטריה ברוחב 25.

סעיף ג

תשובה:

בהיטל הצד מוסיפים ברצועת הבסיס (גובה 0 עד 10) ארבעה קווים אנכיים מלאים, ברוחב 10, 15, 35 ו-40 (המדרגות של המגרעת), וקווי ציר: לכל קדח קו אופקי וקו אנכי שנחתכים במרכזו (גובה 40, רוחב 10 ו-40), וציר סימטריה אנכי ברוחב 25.

מבוקש: להשלים את היטל הצד. בדף הוא מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן זהו מבט מצד הקצה החופשי של הבסיס אל הלוח הזקוף: הצלע נראית לפני הלוח, והעיגולים של הקדחים נראים בקו מלא. כבר מסורטטים: מתאר הלוח עם שני השיפועים, שני העיגולים, מלבן הצלע (רוחב 20 עד 30, גובה 10 עד 30), רצועת הבסיס (גובה 0 עד 10) וקו החיתוך A-A.

מודדים רוחב מהקצה השמאלי של ההיטל וגובה מהקו התחתון.

מה חסר: המגרעת שבבסיס. מהכיוון הזה רואים את הקצה החופשי של הבסיס, ובו המגרעת המדורגת. היא עוברת לכל עובי הבסיס, ולכן כל הפאות שלה נראות, כל אחת בעומק אחר:

•רוחב 0 עד 10 ו-40 עד 50: הקצה החופשי של הבסיס (עומק 0);

•רוחב 10 עד 15 ו-35 עד 40: הדופן של המדרגה הראשונה (עומק 10);

•רוחב 15 עד 35: הדופן של המדרגה השנייה (עומק 20).

בין כל שתי פאות שנמצאות בעומקים שונים יש מקצוע, ולכן מוסיפים ארבעה קווים אנכיים מלאים, מגובה 0 עד 10: ברוחב 10, 15, 35 ו-40.

קווי הציר (קו-נקודה):

1. לכל קדח: קו אופקי וקו אנכי שנחתכים במרכז העיגול (גובה 40; רוחב 10 ו-40), ובולטים כ-3 מ"מ מחוץ לעיגול.

2. ציר הסימטריה של הגוף: קו אנכי ברוחב 25, לכל גובה ההיטל. הוא עובר במרכז הצלע ובמרכז המגרעת. (החלקים של קו החיתוך שכבר מודפסים בדף נמצאים עליו.)

מה לא מוסיפים. כל שאר הפרטים כבר מסורטטים: השיפועים, הקדחים העוברים (עיגול אחד לכל קדח) והצלע. מהכיוון הזה אין פרטים מוסתרים, ולכן אין קווים מקווקווים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים ברוחב 10, 15, 35 ו-40 מתאימים, דרך הקו של 45∘45^\circ, לקווים האופקיים של המדרגות בהיטל העל.

תשובה: מוסיפים ארבעה קווים אנכיים מלאים ברצועת הבסיס, ברוחב 10, 15, 35 ו-40, ואת קווי הציר של שני הקדחים ואת ציר הסימטריה ברוחב 25.

סעיף ד

תשובה:

בהיטל הפנים (החתך): 60, 50, 10 (עובי הבסיס), 10 (עובי הלוח הזקוף), 20 (גובה הצלע), 20 (אורך הצלע). בהיטל העל: 50, 30 ו-20 (רוחבי המגרעת), 10 ו-20 (עומקי המגרעת), 10 (עובי הצלע). בהיטל הצד: 30 (בין הקדחים), 10 (מהקצה העליון לציר הקדחים), 2×∅102\times\varnothing10, 5×45∘5\times45^\circ.

מבוקש: לרשום את כל המידות שדרושות לייצור הגוף, כל מידה פעם אחת.

הכללים שלפיהם עובדים:

•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו מקווקו אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.

•קווי המידה מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר; המידה הקצרה קרובה יותר להיטל.

•המספר מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מימין. בלי יחידות.

•קוטר מסומן ב-∅\varnothing, ושיפוע ב-5×45∘5\times45^\circ. שני קדחים זהים: 2×∅102\times\varnothing10.

•פרט שנמצא על ציר הסימטריה אינו צריך מידת מיקום.

חלוקת המידות בין ההיטלים:

מה מודדיםהמידהההיטל
האורך הכולל60פנים
הגובה הכולל50פנים
עובי הבסיס10פנים
עובי הלוח הזקוף10פנים
גובה הצלע20פנים
אורך הצלע20פנים
הרוחב הכולל50על
רוחב המדרגה הראשונה של המגרעת30על
רוחב המדרגה השנייה של המגרעת20על
עומק המדרגה הראשונה10על
עומק המגרעת הכולל20על
עובי הצלע10על
המרחק בין צירי הקדחים30צד
מהקצה העליון לציר הקדחים10צד
קוטר הקדחים2×∅102\times\varnothing10צד
השיפוע בפינות5×45∘5\times45^\circצד

הנמקה:

1. הפרופיל של הגוף (צורת L והצלע המשולשת) נראה בהיטל הפנים, ולכן האורך, הגובה, העוביים ומידות הצלע נרשמים שם.

2. המגרעת המדורגת נראית בצורתה האמיתית רק בהיטל העל, ולכן הרוחבים והעומקים שלה נרשמים שם. שם גם עובי הצלע (המלבן 20×10).

3. הקדחים והשיפועים נראים בצורתם האמיתית בהיטל הצד (עיגולים ופינות משופעות), ולכן הקוטר, המיקום שלהם והשיפוע נרשמים שם.

4. הצלע והמגרעת נמצאות על ציר הסימטריה, והקדחים סימטריים לו. לכן אין צורך במידות מיקום כמו 20 (מקצה הגוף לצלע) או 10 (מקצה הלוח לציר הקדח).

תשובה: בהיטל הפנים: 60, 50, 10, 10, 20, 20. בהיטל העל: 50, 30, 20, 10, 20, 10. בהיטל הצד: 30, 10, 2×∅102\times\varnothing10, 5×45∘5\times45^\circ.

שאלה 6 · השלמת היטלים וחתך: גוש עם פתח וחריץ

נתון: גוף מרחבי סימטרי באיזומטריה ומיקום סרטוט היטלים שלו.

הערה: כל הפתחים עוברים.

דרוש: להשלים באמצעות כלי סרטוט שלושה היטלים של הגוף על גבי דף ההיטלים המצורף לשאלה 6 ועליו בלבד.

שימו לב: אין לסרטט במחברת הבחינה! אפשר לסרטט בעיפרון או בעט.

דרישות: לסרטט במקום המיועד בדף ההיטלים:

דף היטלים לשאלה 6:

א.

היטל על.

(5 נקודות)
ב.

היטל פנים בחתך.

(10 נקודות)
ג.

היטל צד.

(5 נקודות)
ד.

לרשום את כל המידות ולסרטט קווי ציר וקווי סימטריה.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

היטל העל הוא מלבן 60×50. בתוכו: פתח מרובע 30×30 (אורך 10 עד 40, רוחב 10 עד 40) בקו מלא; על שתי הדפנות (רוחב 0 עד 10 ו-40 עד 50) קווים מלאים באורך 15 ו-30; שני קווים מקווקווים ברוחב 15 ו-35, מאורך 40 עד 60 (החריץ); וציר סימטריה ברוחב 25.

מבוקש: לסרטט את היטל העל במסגרת התחתונה שבדף ההיטלים. בדף מודפסות רק פינות המסגרת של כל היטל, וקו החיתוך א-א עובר לרוחב המסגרת התחתונה, באמצעה.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה (כל המידות במ"מ).

•המידות הכוללות: אורך 60, רוחב 50, גובה 35.

•שתי דפנות צד, כל אחת בעובי 10 (רוחב 0 עד 10 ו-40 עד 50). הפרופיל של כל דופן: בקצה הקדמי גובה 5; משם מדרון של 45∘45^\circ שעולה עד גובה 20 באורך 15; משטח אופקי בגובה 20 עד אורך 30 (המידה 15); מדרגה אנכית עד גובה 35; ומשטח עליון בגובה 35 עד הקצה האחורי (המידה 30).

•בין הדפנות (רוחב 10 עד 40): בחזית לוח נמוך, שהפאה העליונה שלו היא המשך של אותו מדרון, מגובה 5 באורך 0 עד גובה 15 באורך 10. אחריו פתח מרובע עובר, 30×30 (אורך 10 עד 40; זו המידה 30 שבאמצע האיזומטריה), מלמעלה עד למטה. בגב: גוש אחורי בעובי 20 (אורך 40 עד 60) ובגובה 35 (המידה 35 שבתוך הפתח).

•בגוש האחורי חריץ אובלי עובר, מהפאה הקדמית שלו עד הגב: שני חצאי עיגול R5R5 שמרכזיהם 10 זה מזה, ברוחב 20 ו-30, והציר שלהם 10 מתחת לקצה העליון (גובה 25). לכן החריץ תופס רוחב 15 עד 35 וגובה 20 עד 30.

שלב 2: בוחרים כיוון מבט. היטל הפנים הוא מבט על הצד הארוך של הגוף (האורך 60 לרוחב המסגרת), והחזית הנמוכה בצד שמאל. היטל העל מסורטט מתחת לו, באותו אורך. הגוף סימטרי סביב המישור שעובר באמצע הרוחב, ולכן שני חצאי היטל העל זהים.

שלב 3: מה רואים מלמעלה. מודדים אורך מהקו השמאלי של ההיטל, ורוחב מהקו העליון.

1. המתאר: מלבן 60×50.

2. הפתח המרובע: מלבן בקו מלא מאורך 10 עד 40 ומרוחב 10 עד 40. דרכו רואים את הקרקע, כי הוא עובר.

3. הדפנות: על כל רצועה (רוחב 0 עד 10 ו-40 עד 50) שני קווים מלאים לרוחב הרצועה: באורך 15 (המקום שבו המדרון פוגש את המשטח האופקי) ובאורך 30 (המדרגה לגובה 35).

4. הלוח הקדמי: מאורך 0 עד 10 המדרון של הלוח והמדרון של הדפנות הם משטח אחד, ולכן אין ביניהם קו. הקו באורך 10 הוא הצלע הקדמית של הפתח.

5. הגוש האחורי (אורך 40 עד 60): הפאה העליונה שלו באותו גובה כמו המשטחים העליונים של הדפנות (35), ולכן אין קווים ברוחב 10 ו-40 בקטע הזה.

6. החריץ מוסתר בתוך הגוש האחורי. מלמעלה רואים את הקצוות שלו ברוחב: שני קווים מקווקווים, ברוחב 15 וברוחב 35, מאורך 40 עד 60.

7. ציר הסימטריה (קו-נקודה) ברוחב 25, לכל אורך ההיטל. הוא גם ציר החריץ, ומתלכד עם קו החיתוך א-א.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים באורך 10, 15, 30 ו-40 נמצאים בדיוק מתחת למקומות המתאימים בהיטל הפנים (סוף הלוח הקדמי, סוף המדרון, המדרגה והפאה הקדמית של הגוש האחורי).

תשובה: מלבן 60×50 ובו: פתח 30×30 בקו מלא (אורך 10 עד 40, רוחב 10 עד 40); קווים מלאים באורך 15 ו-30 על שתי הדפנות; שני קווים מקווקווים ברוחב 15 ו-35 מאורך 40 עד 60; ציר סימטריה ברוחב 25.

סעיף ב

תשובה:

חתך א-א במישור הסימטריה. המתאר: קו תחתון 60; קצה שמאלי בגובה 5; מדרון 45∘45^\circ עד (15, 20); אופקי עד אורך 30; אנכי עד גובה 35; אופקי עד אורך 60; קצה ימני לכל הגובה. בתוכו קו אנכי מלא באורך 10 (גובה 0 עד 15), קו אנכי מלא באורך 40 (לכל הגובה), וקווים אופקיים בגובה 20 ו-30 מאורך 40 עד 60. מקווקווים: הלוח הקדמי (טרפז, אורך 0 עד 10) והגוש האחורי מגובה 0 עד 20 ומגובה 30 עד 35. הפתח והחריץ נשארים בלי קווקוו. קו ציר של החריץ בגובה 25.

מבוקש: היטל הפנים בחתך א-א, במסגרת השמאלית העליונה (מעליה כתוב בדף "חתך א-א").

מישור החיתוך. בהיטל העל קו החיתוך עובר באמצע הרוחב (רוחב 25), כלומר במישור הסימטריה, והחצים פונים אל החלק האחורי של הגוף. רואים את מה שנשאר מעבר למישור: חצי אחד של הגוף, כולל הדופן שלו.

מה המישור חותך (אורך מהקו השמאלי, גובה מהקו התחתון):

•אורך 0 עד 10: הלוח הקדמי. החתך שלו הוא טרפז: הקצה השמאלי מגובה 0 עד 5, הקו העליון משופע מ-(0, 5) עד (10, 15), והקצה הימני באורך 10 מגובה 15 עד 0.

•אורך 10 עד 40: הפתח המרובע. במישור אין חומר.

•אורך 40 עד 60: הגוש האחורי. המישור עובר באמצע החריץ, ולכן נחתכות שתי רצועות: מגובה 0 עד 20 ומגובה 30 עד 35. ביניהן החריץ, מגובה 20 עד 30.

מה רואים מאחורי המישור. במקומות שבהם המישור עובר באוויר (הפתח והחריץ), רואים את מה שמאחוריו:

•דרך הפתח רואים את הפאה הפנימית של הדופן, עם הפרופיל שלה: המדרון ממשיך מ-(10, 15) עד (15, 20), אחריו המשטח האופקי בגובה 20 עד אורך 30, המדרגה עד גובה 35 והמשטח העליון עד אורך 40. הקו הזה הוא חלק מהמתאר העליון של ההיטל.

•בתוך החריץ רואים את הדופן המעוגלת של קצה החריץ. אין עליה קו נוסף.

הקווים שמסרטטים:

1. המתאר: קו תחתון מאורך 0 עד 60; קצה שמאלי מגובה 0 עד 5; מדרון 45∘45^\circ אחד, מ-(0, 5) עד (15, 20); קו אופקי בגובה 20 עד אורך 30; קו אנכי עד גובה 35; קו אופקי בגובה 35 עד אורך 60; קצה ימני מגובה 35 עד 0.

2. קו אנכי מלא באורך 10, מגובה 0 עד 15: הפאה האחורית של הלוח הקדמי (גבול השטח החתוך).

3. קו אנכי מלא באורך 40, מגובה 0 עד 35: הפאה הקדמית של הגוש האחורי. גם ברצועת החריץ (גובה 20 עד 30) הקו נשאר, כי שם נפגשות הפאה הפנימית של הדופן והחריץ.

4. שני קווים אופקיים מלאים, בגובה 20 ובגובה 30, מאורך 40 עד 60: הדפנות העליונה והתחתונה של החריץ.

5. קו ציר (קו-נקודה) של החריץ בגובה 25, שבולט מעט משני צדי הגוש האחורי.

בהיטל בחתך לא מסרטטים קווים מוסתרים.

הקווקוו. קווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח, בשלושת השטחים החתוכים:

•הטרפז של הלוח הקדמי (אורך 0 עד 10);

•הגוש האחורי מגובה 0 עד 20 (אורך 40 עד 60);

•הגוש האחורי מגובה 30 עד 35 (אורך 40 עד 60).

נשארים בלי קווקוו: הפתח (אורך 10 עד 40) ורצועת החריץ (גובה 20 עד 30).

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים באורך 10 ו-40 נמצאים בדיוק מעל הקצוות של הפתח בהיטל העל, והקווים בגובה 20 ו-30 באותו מפלס כמו הקצה התחתון והקצה העליון של החריץ בהיטל הצד.

תשובה: חתך א-א: המתאר של הדופן (קצה 5, מדרון 45∘45^\circ עד גובה 20, מדרגה באורך 30 עד גובה 35); קווים אנכיים באורך 10 (עד גובה 15) ובאורך 40 (לכל הגובה); קווי החריץ בגובה 20 ו-30 מאורך 40 עד 60; קווקוו בטרפז של הלוח הקדמי ובגוש האחורי מעל החריץ ומתחתיו.

סעיף ג

תשובה:

היטל הצד הוא מלבן 50×35 (מבט מצד החזית הנמוכה). בתוכו: קו אופקי מלא בגובה 5 לכל הרוחב; קו אופקי מלא בגובה 15 ברוחב 10 עד 40; קווים אופקיים מלאים בגובה 20 על שתי הדפנות (רוחב 0 עד 10 ו-40 עד 50); קווים אנכיים מלאים ברוחב 10 ו-40 מגובה 15 עד 35, ומקווקווים מגובה 0 עד 15; החריץ האובלי בקו מלא (רוחב 15 עד 35, גובה 20 עד 30, R5R5); קווי ציר של החריץ וציר סימטריה ברוחב 25.

מבוקש: היטל הצד, במסגרת הימנית העליונה. הוא מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן זהו מבט מצד שמאל של היטל הפנים, כלומר מהצד של החזית הנמוכה, אל הגוש האחורי.

מודדים רוחב מהקו השמאלי של ההיטל (0 עד 50) וגובה מהקו התחתון (0 עד 35).

מה רואים, מלפנים לאחור:

1. המתאר: מלבן 50×35. הגובה המרבי (35) הוא של הגוש האחורי ושל החלקים הגבוהים של הדפנות, לכל הרוחב.

2. הפאה הקדמית של הגוף, מגובה 0 עד 5, לכל הרוחב. מעליה מתחיל המדרון, ולכן קו אופקי מלא בגובה 5 לכל הרוחב.

3. המדרון. בין הדפנות (רוחב 10 עד 40) הוא מסתיים בראש הלוח הקדמי, בגובה 15: קו אופקי מלא בגובה 15, מרוחב 10 עד 40. על הדפנות הוא ממשיך עד גובה 20: קווים אופקיים מלאים בגובה 20, מרוחב 0 עד 10 ומרוחב 40 עד 50. מעליהם רואים את המדרגה של הדפנות (באורך 30) עד גובה 35.

4. הפאות הפנימיות של הדפנות, ברוחב 10 וברוחב 40. מעל הלוח הקדמי (גובה 15 עד 35) הן נראות: קווים אנכיים מלאים. מתחת לגובה 15 הן מוסתרות מאחורי הלוח הקדמי, בתוך הפתח: קווים מקווקווים מגובה 0 עד 15.

5. מעל הלוח הקדמי רואים, דרך הפתח, את הפאה הקדמית של הגוש האחורי, ובה החריץ העובר בצורתו האמיתית: שני חצאי עיגול R5R5 שמרכזיהם ברוחב 20 וברוחב 30, בגובה 25, ושני קווים אופקיים בגובה 20 ובגובה 30 שמחברים אותם (מרוחב 20 עד 30). כולם בקו מלא. החריץ נמצא כולו מעל ראש הלוח הקדמי (גובה 15), ולכן נראה במלואו.

קווי הציר (קו-נקודה): קו אופקי בגובה 25 לאורך החריץ, קווים אנכיים קצרים ברוחב 20 וברוחב 30 (מרכזי הקשתות), וציר הסימטריה של הגוף ברוחב 25, לכל הגובה.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים 5, 15, 20 ו-35 זהים לגבהים בהיטל הפנים; הרוחבים 10, 15, 35 ו-40 מתאימים לקווים בהיטל העל.

תשובה: מלבן 50×35 ובו: קו בגובה 5 לכל הרוחב, קו בגובה 15 ברוחב 10 עד 40, קווים בגובה 20 על שתי הדפנות, קווים אנכיים ברוחב 10 ו-40 (מלאים מגובה 15 עד 35, מקווקווים מתחת), החריץ האובלי בקו מלא, וקווי ציר.

סעיף ד

תשובה:

בהיטל הפנים (החתך): 60, 35, 5, 20, 15, 30 ו-10 (מהקצה העליון לציר החריץ). בהיטל העל: 50, 10 (עובי הדופן), 30 (רוחב הפתח), 30 (אורך הפתח) ו-20 (עובי הגוש האחורי). בהיטל הצד: R5R5 ו-10 (בין מרכזי הקשתות). קווי ציר: ציר הסימטריה ברוחב 25 בהיטל העל ובהיטל הצד, ציר החריץ בגובה 25 בחתך ובהיטל הצד, וצירי הקשתות בהיטל הצד.

מבוקש: לרשום את כל המידות, כל אחת פעם אחת, ולסרטט את קווי הציר והסימטריה.

הכללים: כל מידה פעם אחת, בהיטל שבו הפרט נראה בצורה הברורה ביותר; לא נותנים מידה לקו מקווקו; קווי המידה מחוץ להיטל, הקצרים קרובים יותר; רדיוס מסומן ב-RR; פרט שנמצא על ציר הסימטריה אינו צריך מידת מיקום.

חלוקת המידות:

מה מודדיםהמידהההיטל
האורך הכולל60פנים (חתך)
הגובה הכולל35פנים (חתך)
גובה הפאה הקדמית5פנים (חתך)
גובה המשטח האופקי של הדפנות20פנים (חתך)
אורך המשטח האופקי של הדפנות15פנים (חתך)
אורך החלק הגבוה30פנים (חתך)
מהקצה העליון לציר החריץ10פנים (חתך)
הרוחב הכולל50על
עובי הדופן10על
רוחב הפתח30על
אורך הפתח30על
עובי הגוש האחורי20על
רדיוס קצות החריץR5R5צד
המרחק בין מרכזי הקשתות10צד

הנמקה:

1. הפרופיל של הגוף (הפאה הקדמית, המדרון, המדרגות) נראה בהיטל הפנים, ולכן מידות האורך והגובה שלו נרשמות שם. המדרון מוגדר בלי מידת זווית: הוא מתחיל בגובה 5 בקצה ומסתיים בסוף המשטח האופקי, בגובה 20, באורך 60−30−15=1560-30-15=15.

2. הפתח המרובע והדפנות נראים בצורתם האמיתית בהיטל העל, ולכן הרוחבים, אורך הפתח ועובי הגוש האחורי נרשמים שם. ראש הלוח הקדמי (אורך 10) נובע מהן: 60−20−30=1060-20-30=10.

3. החריץ נראה בצורתו האמיתית בהיטל הצד, ולכן הרדיוס והמרחק בין המרכזים נרשמים שם. הגובה של הציר שלו (10 מהקצה העליון) נרשם בחתך, שבו החריץ נראה בקווים מלאים.

4. המידה 35 שבתוך הפתח באיזומטריה שווה לגובה הכולל, ולכן לא חוזרים עליה. המידה 10 שבאיזומטריה מהדופן אל מרכז הקשת מיותרת: החריץ על ציר הסימטריה, ולכן המיקום שלו נקבע מהציר.

קווי ציר וסימטריה (קו-נקודה דק, שבולט כ-3 מ"מ מחוץ לפרט):

•ציר הסימטריה של הגוף, באמצע הרוחב: בהיטל העל (קו אופקי, על קו החיתוך) ובהיטל הצד (קו אנכי).

•ציר החריץ, בגובה 25: בחתך (קו אופקי מאורך 40 עד 60, בולט מעט) ובהיטל הצד (קו אופקי לאורך החריץ).

•צירי הקשתות של החריץ בהיטל הצד: קווים אנכיים קצרים ברוחב 20 וברוחב 30.

תשובה: בחתך: 60, 35, 5, 20, 15, 30, 10. בהיטל העל: 50, 10, 30, 30, 20. בהיטל הצד: R5R5, 10. וקווי הציר: ציר הסימטריה בהיטל העל ובהיטל הצד, ציר החריץ בחתך ובהיטל הצד, וצירי הקשתות בהיטל הצד.

שאלה 7 · שיתוך כימי ואלקטרוכימי, שיתוך גלווני

א.

הסבר את המושגים הבאים: שיתוך כימי, שיתוך אלקטרוכימי. כיצד הם נוצרים? מה ההבדלים ביניהם?

(8 נקודות)
ב.

איזה תנאים מאיצים את קצב השיתוך בכל אחד מהמקרים שבסעיף א'? יש לכתוב לפחות 2 תנאים מאיצים לכל סוג שיתוך ולהסביר.

(7 נקודות)
ג.

באיור לשאלה מוצג מבנה שבו זוויתן אלומיניום מחובר ללוח נחושת באמצעות מסמרת אלומיניום.

היעזרו בטבלה הרצ"ב.

(1)

האם ייווצר שיתוך? מהו סוג השיתוך? סמנו באיור היכן ייווצר שיתוך. הסבירו מדוע.

(2)

איזה מחלקי המבנה ייפגע בתהליך השיתוך? הסבירו מדוע.

(3)

יש להציג (בתרשים במחברת או בשאלון הבחינה) פתרון למניעת השיתוך במבנה.

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

שיתוך כימי: תגובה ישירה של המתכת עם גז יבש או עם נוזל שאינו מוליך (בעיקר חמצן בטמפרטורה גבוהה), בלי אלקטרוליט ובלי זרם חשמלי; נוצרת שכבת תחמוצת (קשקשת) על פני השטח. שיתוך אלקטרוכימי: נוצר בנוכחות אלקטרוליט (מים, לחות, תמיסת מלח), כשנוצר תא גלווני: באנודה המתכת מתחמצנת ומתמוססת, האלקטרונים זורמים במתכת אל הקתודה, ושם מתרחש חיזור. ההבדלים: הסביבה (יבשה לעומת אלקטרוליט), המנגנון (תגובה ישירה לעומת תא עם זרם), הטמפרטורה (בדרך כלל גבוהה לעומת רגילה), המקום (שכבה אחידה על כל השטח לעומת פגיעה מרוכזת באזורי האנודה).

שיתוך כימי.

•מה זה: הרס של המתכת בתגובה כימית ישירה בינה לבין הסביבה, בלי אלקטרוליט ובלי זרם חשמלי.

•איך נוצר: המתכת באה במגע עם גז יבש (חמצן, אדי גופרית, כלור) או עם נוזל שאינו מוליך חשמל (למשל שמן), בדרך כלל בטמפרטורה גבוהה. אטומי המתכת מגיבים ישירות עם הגז. למשל, ברזל בתנור: 3Fe+2O2→Fe3O43Fe+2O_2\rightarrow Fe_3O_4. על פני השטח נוצרת שכבת תחמוצת (קשקשת). כדי שהשיתוך ימשיך, אטומי חמצן או יוני מתכת צריכים לעבור בדיפוזיה דרך השכבה הזאת, ולכן הקצב תלוי מאוד בטמפרטורה ובתכונות השכבה.

•דוגמאות: היווצרות קשקשת על פלדה בחישול ובטיפול תרמי, שיתוך של צינורות בדוד קיטור ושל שסתומי פליטה במנוע.

שיתוך אלקטרוכימי.

•מה זה: הרס של המתכת שנוצר כאשר על פני המתכת פועל תא גלווני: יש אנודה, קתודה, מגע חשמלי ביניהן ואלקטרוליט.

•איך נוצר: בנוכחות אלקטרוליט (מים, לחות מהאוויר, מי ים, תמיסת מלח או חומצה) נוצרים על המתכת אזורים בעלי פוטנציאל שונה. הם נוצרים משתי מתכות שונות במגע, או בתוך מתכת אחת, מהבדלים בהרכב, בגרגרים, במאמצים או בריכוז החמצן.

1. באנודה (האזור הפעיל יותר) המתכת מתחמצנת ועוברת לתמיסה כיונים: M→Mn++n e−M\rightarrow M^{n+}+n\,e^-. כאן המתכת נאכלת.

2. האלקטרונים זורמים דרך המתכת אל הקתודה.

3. בקתודה מתרחש חיזור. בסביבה ניטרלית: O2+2H2O+4e−→4OH−O_2+2H_2O+4e^-\rightarrow4OH^-; בסביבה חומצית: 2H++2e−→H22H^++2e^-\rightarrow H_2.

4. היונים נעים באלקטרוליט, וכך המעגל נסגר. למשל, בברזל יוני הברזל מגיבים עם OH−OH^- ויוצרים חלודה.

•דוגמאות: חלודה של פלדה באוויר לח, שיתוך במי ים, שיתוך גלווני במגע בין שתי מתכות שונות.

ההבדלים:

תכונהשיתוך כימישיתוך אלקטרוכימי
סביבהגז יבש או נוזל לא מוליךאלקטרוליט (מים, לחות, תמיסה)
מנגנוןתגובה ישירה של המתכת עם הסביבהתא גלווני: אנודה, קתודה וזרם חשמלי
טמפרטורהבדרך כלל גבוההבדרך כלל טמפרטורת הסביבה
מקום הפגיעהשכבה אחידה על כל פני השטחמרוכז באנודה, לעתים נקודתי (גומות)
התוצרשכבת תחמוצת צמודה, שלעתים מגינהתוצרים שנוצרים בתמיסה ואינם מגינים (חלודה)

תשובה: שיתוך כימי הוא תגובה ישירה של המתכת עם גז יבש, בעיקר בטמפרטורה גבוהה, שיוצרת שכבת תחמוצת. שיתוך אלקטרוכימי נוצר בנוכחות אלקטרוליט, כאשר נוצר תא גלווני: המתכת באנודה מתמוססת, וזרם עובר אל הקתודה. ההבדלים בסביבה, במנגנון, בטמפרטורה ובמקום הפגיעה.

סעיף ב

תשובה:

שיתוך כימי: טמפרטורה גבוהה (הדיפוזיה דרך שכבת התחמוצת מהירה יותר); ריכוז גבוה של גז תוקפני (חמצן, תרכובות גופרית, אדי מים); שכבת תחמוצת נקבובית או סדוקה, וחימום וקירור לסירוגין שסודקים אותה. שיתוך אלקטרוכימי: הפרש פוטנציאלים גדול בין המתכות; אנודה קטנה מול קתודה גדולה; אלקטרוליט מוליך (מלחים, מי ים) וחומצי; ריכוז חמצן גבוה וטמפרטורה גבוהה; מאמצים ואי-אחידות במתכת.

שיתוך כימי, תנאים מאיצים:

1. טמפרטורה גבוהה. קצב התגובה וקצב הדיפוזיה של חמצן ויוני מתכת דרך שכבת התחמוצת עולים מאוד עם הטמפרטורה. לכן פלדה מתחמצנת מעט בטמפרטורת החדר, ונוצרת עליה קשקשת עבה בתנור.

2. ריכוז גבוה של גז תוקפני. ככל שיש יותר חמצן, תרכובות גופרית (SO2SO_2, H2SH_2S) או אדי מים בגז, יותר מולקולות פוגעות במתכת, והשכבה גדלה מהר יותר.

3. שכבת תחמוצת שאינה מגינה. אם השכבה נקבובית, סדוקה או מתקלפת, הגז מגיע אל המתכת בלי לעבור בדיפוזיה דרכה. חימום וקירור לסירוגין מאיצים את השיתוך, כי ההתפשטות השונה של השכבה ושל המתכת סודקת את השכבה.

שיתוך אלקטרוכימי, תנאים מאיצים:

1. הפרש פוטנציאלים גדול בין המתכות. ככל שהמתכות רחוקות יותר זו מזו בטבלת הפוטנציאלים, המתח של התא גדול יותר, ועובר זרם גדול יותר. קצב ההמסה של האנודה עולה עם הזרם.

2. יחס שטחים: אנודה קטנה מול קתודה גדולה. כל הזרם שהקתודה הגדולה צורכת יוצא משטח קטן של האנודה. צפיפות הזרם באנודה גבוהה, והיא נאכלת מהר.

3. אלקטרוליט מוליך וחומצי. מלחים מומסים (מי ים, מלח כבישים) מעלים את המוליכות, ולכן את הזרם. בסביבה חומצית (pH נמוך) יש יותר יוני מימן לחיזור בקתודה.

4. חמצן, לחות וטמפרטורה. חמצן מומס הוא המגיב העיקרי בקתודה. לחות גבוהה שומרת על שכבת אלקטרוליט על פני המתכת, וטמפרטורה גבוהה מאיצה את התגובות.

5. מאמצים ואי-אחידות. אזורים מעובדים בקור, מרותכים או נתונים למאמץ הם פעילים יותר ומתנהגים כאנודה.

תשובה: בשיתוך כימי: טמפרטורה גבוהה, ריכוז גבוה של גז תוקפני ושכבת תחמוצת שאינה מגינה. בשיתוך אלקטרוכימי: הפרש פוטנציאלים גדול, אנודה קטנה מול קתודה גדולה, אלקטרוליט מוליך וחומצי, חמצן ולחות, ומאמצים במתכת.

סעיף ג

(1)
תשובה:

כן. ייווצר שיתוך גלווני (שיתוך אלקטרוכימי בין שתי מתכות שונות): לפי הטבלה לאלומיניום −1.66 V-1.66\,\text{V} ולנחושת +0.34 V+0.34\,\text{V}, הפרש של 2.0 V2.0\,\text{V}. בנוכחות לחות האלומיניום הוא האנודה. השיתוך ייווצר במשטחי המגע בין האלומיניום לנחושת: בגוף המסמרת בתוך החור שבלוח הנחושת, בראש התחתון של המסמרת שנשען על הלוח, ובשפה של הכנף התחתונה של הזוויתן, במקום שבו היא יושבת על הלוח.

האם ייווצר שיתוך ואיזה. המבנה מחבר שתי מתכות שונות במגע חשמלי ישיר. לפי טבלת הפוטנציאלים:

•אלומיניום (חמרן, שורה 4): EAl=−1.66 VE_{Al}=-1.66\,\text{V}

•נחושת (שורה 14): ECu=+0.34 VE_{Cu}=+0.34\,\text{V}

הפרש הפוטנציאלים:

ΔE=0.34−(−1.66)=2.00 V\Delta E=0.34-(-1.66)=2.00\,\text{V}

זהו הפרש גדול מאוד. ברגע שיש אלקטרוליט, אפילו לחות מהאוויר או מי גשם שנכנסים לרווחים, נוצר תא גלווני:

•האלומיניום, שהפוטנציאל שלו נמוך יותר (פעיל יותר), הוא האנודה ומתמוסס: Al→Al3++3e−Al\rightarrow Al^{3+}+3e^-.

•הנחושת היא הקתודה. עליה מתרחש חיזור החמצן, והיא עצמה אינה נפגעת.

לכן ייווצר שיתוך גלווני, סוג של שיתוך אלקטרוכימי.

היכן לסמן באיור. השיתוך מתרכז במקומות שבהם האלומיניום נוגע בנחושת, ובעיקר בשפות של משטחי המגע, שם נכנס האלקטרוליט ונשאר:

1. גוף המסמרת בתוך החור שבלוח הנחושת, לכל עובי הלוח.

2. הראש התחתון של המסמרת, במקום שבו הוא נשען על הצד התחתון של לוח הנחושת.

3. משטח המגע בין הכנף התחתונה של הזוויתן לבין הצד העליון של לוח הנחושת, ובמיוחד הקצוות של המשטח: השפה המעוגלת של הכנף משמאל, והפינה שבה הכנף האנכית של הזוויתן פוגשת את הלוח.

(הראש העליון של המסמרת יושב על הזוויתן. שם אלומיניום נוגע באלומיניום, ואין שיתוך גלווני.)

תשובה: כן. ייווצר שיתוך גלווני בין האלומיניום (אנודה, −1.66 V-1.66\,\text{V}) לנחושת (קתודה, +0.34 V+0.34\,\text{V}), בכל משטחי המגע ביניהם: גוף המסמרת בחור, הראש התחתון שלה, והשפות של הכנף התחתונה של הזוויתן על הלוח.

(2)
תשובה:

ייפגעו חלקי האלומיניום, שהם האנודה, ובעיקר מסמרת האלומיניום: השטח שלה קטן מאוד לעומת לוח הנחושת (קתודה גדולה), ולכן צפיפות הזרם בה גבוהה והיא נאכלת מהר. היא מחזיקה את החיבור, ולכן השיתוך שלה מפרק את המבנה. לוח הנחושת לא ייפגע.

החלקים שנפגעים. בתא גלווני רק האנודה מתמוססת. כאן האנודה היא האלומיניום, ולכן ייפגעו הזוויתן והמסמרת. לוח הנחושת הוא הקתודה, ולא ייפגע (הוא אפילו מוגן).

למה בעיקר המסמרת. הזרם הגלווני שעובר בין שתי המתכות תלוי בשטח הקתודה: ככל שהיא גדולה יותר, היא צורכת יותר אלקטרונים. כל האלקטרונים האלה יוצאים מהאנודה. לוח הנחושת גדול, וגוף המסמרת והראש התחתון שלה, שהם החלק של האנודה שנוגע בנחושת, קטנים מאוד. לכן צפיפות הזרם במסמרת גבוהה מאוד, וקצב ההמסה שלה גבוה. זה המצב הגרוע ביותר: אנודה קטנה מול קתודה גדולה. בזוויתן השטח גדול יותר, והשיתוך מתפזר עליו.

התוצאה. המסמרת היא החלק שמחזיק את החיבור. השיתוך מקטין את חתך הגוף שלה ואוכל את הראש התחתון, עד שהחיבור מתרופף ונפרד. בנוסף, תוצרי השיתוך של האלומיניום תופחים בתוך החור ומגבירים את ההרס.

תשובה: ייפגעו חלקי האלומיניום (האנודה), ובעיקר המסמרת: השטח הקטן שלה מול לוח הנחושת הגדול גורם לצפיפות זרם גבוהה ולשיתוך מהיר שלה, וכשהיא נאכלת, החיבור כולו נכשל. הנחושת אינה נפגעת.

(3)
תשובה:

מבודדים חשמלית את האלומיניום מהנחושת: אטם מבודד (גומי או פלסטיק) בין הכנף התחתונה של הזוויתן ללוח, תותב מבודד סביב גוף המסמרת בתוך החור, ודסקית מבודדת בין הראש התחתון של המסמרת ללוח. אוטמים את השפות בחומר איטום וצובעים את החיבור, כדי שלא ייכנס אלקטרוליט. אפשרות נוספת: ציפוי הנחושת (למשל בבדיל) כדי להקטין את הפרש הפוטנציאלים.

העיקרון: שיתוך גלווני דורש ארבעה דברים יחד: אנודה, קתודה, מגע חשמלי ביניהן ואלקטרוליט. מספיק לבטל אחד מהם כדי לעצור אותו. בונים את הפתרון בעיקר על ביטול המגע החשמלי, ומוסיפים הגנה מפני האלקטרוליט.

התרשים (מסרטטים את החתך שבאיור, ומוסיפים שכבות מבודדות):

1. אטם מבודד בין הזוויתן ללוח: שכבה דקה של גומי, ניאופרן או פלסטיק, לכל שטח המגע בין הכנף התחתונה של הזוויתן לבין לוח הנחושת. בתרשים: רצועה דקה בין שני החלקים, שבולטת מעט מעבר לשפות הכנף.

2. תותב מבודד סביב גוף המסמרת: צינור קצר מפלסטיק בתוך החור שבלוח הנחושת, כך שגוף המסמרת לא נוגע בדופן החור. בתרשים: שני פסים דקים משני צדי גוף המסמרת, לכל עובי הלוח.

3. דסקית מבודדת מתחת לראש התחתון: בין הראש התחתון של המסמרת לבין הצד התחתון של לוח הנחושת.

כך אין שום נקודה שבה האלומיניום נוגע בנחושת, ולא נוצר תא גלווני.

הגנה נוספת מפני האלקטרוליט:

4. אוטמים את השפות של משטחי המגע ואת ראשי המסמרת בחומר איטום, כדי שלחות לא תיכנס לרווחים.

5. צובעים את החיבור. אם צובעים רק אחת המתכות, צובעים דווקא את הנחושת (הקתודה): פגם קטן בצבע על האלומיניום היה יוצר אנודה קטנה מול קתודה גדולה, והשיתוך במקום הפגם היה מהיר מאוד.

אפשרויות נוספות:

•ציפוי הנחושת במתכת שהפוטנציאל שלה קרוב יותר לאלומיניום, למשל בדיל (−0.14 V-0.14\,\text{V}). כך הפרש הפוטנציאלים קטן.

•אם המבנה מאפשר: לוח מאלומיניום או חיבור שכולו ממתכת אחת.

תשובה: מבודדים חשמלית את חלקי האלומיניום מהנחושת: אטם בין הזוויתן ללוח, תותב מבודד סביב גוף המסמרת ודסקית מבודדת מתחת לראש התחתון. אוטמים וצובעים את החיבור (בעיקר את הנחושת), כדי שלא ייכנס אלקטרוליט.

שאלה 8 · חיסום פלדה: כושר חיסום, מרטנזיט וטעויות תהליך

הסבר ביחס לתהליך חיסום פלדה:

א.

הסבר את המושגים: מהירות קריטית, כושר חיסום, קוטר קריטי. הסבר את הקשר בין מושגים אלה.

(7 נקודות)
ב.

כיצד תשפיע הוספת יסודות מסג על המושגים שבסעיף א'? הסבירו מדוע?

(5 נקודות)
ג.

מהו מרטנזיט? כיצד נוצר? מהם התנאים הנדרשים להיווצרות מרטנזיט?

(5 נקודות)
ד.

לצורך העלאת החוזק של חלק מפלדה SAE 1040 בוצע תהליך חיסום. 24 שעות לאחר החיסום, לצורך שלב הרפיה, בוצע חימום החלק בתנור לטמפ' 850 מעלות למשך הזמן הנדרש להרפיה, וקירור בקצב התנור.

(1)

מהן הטעויות שנעשו בתהליך המפורט? הסבירו.

(2)

מה תהיה השפעת הטעויות שציינתם על תוצאות התהליך שבוצע? מה תהיינה התכונות המכניות של החלק?

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

מהירות קירור קריטית: קצב הקירור הנמוך ביותר מטמפרטורת האוסטניט שבו כל האוסטניט הופך למרטנזיט (העקומה לא חוצה את "האף" של דיאגרמת TTT). כושר חיסום: היכולת של פלדה להתקשות בחיסום לעומק, כלומר ליצור מרטנזיט גם במקומות שמתקררים לאט. קוטר קריטי: הקוטר הגדול ביותר של מוט עגול שאחרי חיסום בנוזל קירור נתון מתקבל במרכזו מבנה של 50% מרטנזיט. הקשר: ככל שמהירות הקירור הקריטית נמוכה יותר, כושר החיסום גבוה יותר והקוטר הקריטי גדול יותר.

מהירות קירור קריטית. קצב הקירור הנמוך ביותר מטמפרטורת האוסטניט שעדיין מונע כל התפרקות של האוסטניט לפריט, לפרליט או לבייניט, כך שכולו הופך למרטנזיט. בדיאגרמת TTT (או CCT) זהו קו הקירור שמשיק ל"אף" של עקומת תחילת ההתמרה. קירור מהיר ממנה נותן מרטנזיט; קירור איטי ממנה נותן גם מבנים רכים.

כושר חיסום. היכולת של הפלדה להתקשות בחיסום לעומק, כלומר ליצור מרטנזיט לא רק על פני השטח, שמתקררים מהר, אלא גם בעומק החלק, שמתקרר לאט יותר. זו תכונה שונה מהקשיות המרבית: הקשיות של המרטנזיט תלויה בעיקר בכמות הפחמן, וכושר החיסום קובע עד איזה עומק מתקבל מרטנזיט. מודדים אותו בבדיקת ג'ומיני (חיסום מהקצה).

קוטר קריטי. הקוטר הגדול ביותר של מוט עגול מהפלדה, שאחרי חיסום בנוזל קירור נתון (מים, שמן) מתקבל במרכזו מבנה של 50% מרטנזיט לפחות. במוט עבה יותר המרכז מתקרר לאט מדי, ונשאר בו מבנה רך. (הקוטר הקריטי האידאלי הוא אותו קוטר בחיסום אידאלי, שבו פני השטח מתקררים מיד לטמפרטורת נוזל הקירור.)

הקשר בין המושגים.

1. במוט מחוסם, המרכז מתקרר לאט יותר מפני השטח, וככל שהקוטר גדל, קצב הקירור במרכז קטן.

2. המרכז יתקשה רק אם קצב הקירור בו גבוה ממהירות הקירור הקריטית.

3. לכן, ככל שמהירות הקירור הקריטית של הפלדה נמוכה יותר, גם קירור איטי (בעומק, במוט עבה) מספיק ליצירת מרטנזיט: כושר החיסום גבוה, והקוטר הקריטי גדול.

כלומר שלושת המושגים באים יחד: מהירות קריטית נמוכה, כושר חיסום גבוה וקוטר קריטי גדול. הקוטר הקריטי הוא מדד מספרי לכושר החיסום.

תשובה: מהירות קריטית: קצב הקירור המינימלי שנותן מרטנזיט מלא. כושר חיסום: היכולת להתקשות לעומק. קוטר קריטי: הקוטר הגדול ביותר שמתקבל במרכזו 50% מרטנזיט בחיסום נתון. ככל שהמהירות הקריטית נמוכה יותר, כושר החיסום גבוה יותר והקוטר הקריטי גדול יותר.

סעיף ב

תשובה:

יסודות מסג (כרום, מוליבדן, מנגן, ניקל ועוד, חוץ מקובלט) מקטינים את מהירות הקירור הקריטית, ולכן מגדילים את כושר החיסום ואת הקוטר הקריטי. הסיבה: הם מומסים באוסטניט ומאטים את הדיפוזיה שדרושה להתפרקות שלו לפריט ופרליט, ולכן העקומות בדיאגרמת TTT זזות ימינה, לזמנים ארוכים יותר.

ההשפעה על כל מושג:

1. מהירות קירור קריטית – קטנה. דרוש קירור איטי יותר כדי לקבל מרטנזיט.

2. כושר חיסום – גדל. הפלדה מתקשה לעומק רב יותר.

3. קוטר קריטי – גדל. אפשר לחסם מוטות עבים יותר עד המרכז, או לחסם באותו קוטר בנוזל קירור מתון יותר (שמן במקום מים).

למה.

•ההתפרקות של האוסטניט לפריט ולפרליט היא התמרה בדיפוזיה: אטומי הפחמן צריכים לנדוד ולהתרכז בצמנטיט, וזה דורש זמן.

•יסודות המסג (כרום, מוליבדן, מנגן, ניקל, סיליקון ועוד) מומסים באוסטניט. הם מאטים את הדיפוזיה של הפחמן, ובנוסף הם עצמם צריכים להתחלק מחדש בין הפריט לקרבידים, ותנועתם איטית מאוד. חלקם (כרום, מוליבדן) יוצרים קרבידים משלהם.

•לכן ההתמרה מתחילה מאוחר יותר: בדיאגרמת TTT העקומות זזות ימינה, וה"אף" מתרחק מציר הטמפרטורה. קו קירור איטי יותר כבר אינו חוצה את האף, כלומר מהירות הקירור הקריטית קטנה.

(יוצא דופן: קובלט מאיץ את ההתמרה ומקטין את כושר החיסום.)

תועלת מעשית. אפשר לחסם בשמן או אפילו באוויר, ולכן העיוותים והסדקים בחיסום קטנים. בפלדות פחמן רגילות, כמו 1040, חייבים לחסם במים, ובכל זאת רק שכבה דקה מתקשה.

תשובה: יסודות המסג מקטינים את מהירות הקירור הקריטית ומגדילים את כושר החיסום ואת הקוטר הקריטי, כי הם מאטים את הדיפוזיה ואת התפרקות האוסטניט ומזיזים את עקומות TTT ימינה.

סעיף ג

תשובה:

מרטנזיט הוא תמיסה מוצקה רוויה-על של פחמן בברזל, בסריג טטרגונלי ממורכז גוף; זהו מבנה קשה מאוד ושביר, בצורת מחטים. הוא נוצר מאוסטניט בקירור מהיר, בהתמרה ללא דיפוזיה, בתזוזת גזירה של הסריג, כשאטומי הפחמן נלכדים בתוכו. התנאים: חימום לתחום האוסטניט (30 עד 50 מעלות מעל A3A_3 בפלדה תת-אוטקטואידית) והחזקה; קירור מהיר ממהירות הקירור הקריטית עד מתחת ל-MsM_s (ורצוי עד MfM_f); וכמות פחמן מספיקה (מעל כ-0.3%) כדי לקבל קשיות גבוהה.

מהו מרטנזיט. מבנה של פלדה מחוסמת: תמיסה מוצקה רוויה-על של פחמן בברזל אלפא. אטומי הפחמן נשארים לכודים בסריג, ומעוותים אותו מסריג קובי ממורכז גוף לסריג טטרגונלי ממורכז גוף. העיוות הזה חוסם את תנועת הנקעים, ולכן מרטנזיט הוא המבנה הקשה ביותר של הפלדה, אבל גם שביר ובעל מאמצים פנימיים גבוהים. במיקרוסקופ הוא נראה כמחטים או כלוחות דקים.

איך נוצר.

1. מחממים את הפלדה עד שכולה אוסטניט (סריג קובי ממורכז פאות, שבו הפחמן מומס היטב).

2. מקררים מהר מאוד. אין זמן לדיפוזיה, ולכן הפחמן לא מספיק לצאת מהתמיסה וליצור צמנטיט (כמו בפרליט).

3. בטמפרטורה MsM_s (תחילת המרטנזיט) הסריג משנה את מבנהו בבת אחת, בתזוזת גזירה קטנה של כל האטומים, בלי דיפוזיה. ההתמרה מתקדמת ככל שהטמפרטורה יורדת, ומסתיימת ב-MfM_f.

התנאים להיווצרות מרטנזיט:

1. חימום לתחום האוסטניט: בפלדה תת-אוטקטואידית 30 עד 50 מעלות מעל A3A_3, והחזקה עד שהמבנה אחיד.

2. קירור מהיר ממהירות הקירור הקריטית: כדי לא לחצות את "האף" של דיאגרמת TTT, כלומר לא לתת לאוסטניט להתפרק לפריט, פרליט או בייניט. לכן מחסמים במים, בשמן או בתמיסת מלח, לפי סוג הפלדה.

3. קירור עד מתחת ל-MsM_s, ורצוי עד מתחת ל-MfM_f: אחרת נשאר אוסטניט שיורי.

4. כמות פחמן מספיקה: הקשיות של המרטנזיט עולה עם כמות הפחמן. מתחת לכ-0.3% פחמן הקשיות אחרי החיסום נמוכה, ולכן פלדות דלות פחמן כמעט אינן מתקשות בחיסום.

תשובה: מרטנזיט הוא תמיסה מוצקה רוויה-על של פחמן בברזל, בסריג טטרגונלי ממורכז גוף, קשה מאוד ושביר. הוא נוצר מאוסטניט בקירור מהיר, בהתמרה ללא דיפוזיה. התנאים: חימום לאוסטניט, קירור מהיר ממהירות הקריטית עד מתחת ל-MsM_s, וכמות פחמן מספיקה.

סעיף ד

(1)
תשובה:

1. ההרפיה בוצעה 24 שעות אחרי החיסום, במקום מיד אחריו: כל הזמן הזה החלק נשאר מרטנזיטי, שביר ועם מאמצים פנימיים גבוהים, וקיים סיכון לסדקים ולעיוותים. 2. טמפרטורת ההרפיה, 850 מעלות, גבוהה מקו A1A_1 (723 מעלות) ואף מקו A3A_3 של פלדה עם 0.4% פחמן: זו טמפרטורת אוסטניט (טמפרטורת החימום לחיסום), לא הרפיה. הרפיה נעשית מתחת ל-723 מעלות: 150 עד 200 מעלות (הרפיה נמוכה), 350 עד 400 מעלות (בינונית) או 550 עד 650 מעלות (גבוהה, לפלדות מבנה). 3. חימום מעל A3A_3 והשהיה ואחריהם קירור איטי בתנור הם בדיוק תהליך ריפוי מלא, ולכן התהליך שבוצע אינו הרפיה אלא ריפוי.

הטעות הראשונה: המתנה של 24 שעות בין החיסום להרפיה.

אחרי החיסום המבנה הוא מרטנזיט: קשה מאוד, שביר, ועם מאמצים פנימיים גבוהים (מהקירור הלא אחיד ומהגידול בנפח בהתמרה). כל פלדה שעוברת חיסום עוברת הרפיה, והיא צריכה להתבצע מיד אחרי החיסום. בהמתנה של יממה החלק עלול להיסדק (סדקים מושהים) או להתעוות, וחלק מהאוסטניט השיורי מתייצב.

הטעות השנייה, והחמורה: טמפרטורה של 850 מעלות.

•הרפיה היא חימום של הפלדה המחוסמת לטמפרטורה מתחת לקו A1A_1, 723 מעלות, בלי להגיע לתחום האוסטניט. המרטנזיט משחרר חלק מהפחמן כקרבידים עדינים, המאמצים הפנימיים יורדים, הפריכות קטנה והפלדה נעשית קשיחה (טפסנית) יותר. הטמפרטורה נבחרת לפי התכונות הרצויות: הרפיה נמוכה לפלדות כלים, 150 עד 200 מעלות; בינונית לפלדות קפיצים, 350 עד 400 מעלות; גבוהה לפלדות מבנה, 550 עד 650 מעלות. ככל שטמפרטורת ההרפיה גבוהה יותר, הקשיות והחוזק יורדים יותר והפלסטיות עולה.

•פלדה SAE 1040 מכילה כ-0.40% פחמן (שתי הספרות האחרונות בסימון). בדיאגרמת ברזל-פחמן קו A3A_3 יורד מ-910 מעלות (ברזל טהור) עד 723 מעלות (0.8% פחמן), ולכן בפלדה עם 0.4% פחמן הוא נמוך מ-850 מעלות. ב-850 מעלות הפלדה נמצאת כולה בתחום האוסטניט: זו טמפרטורת חימום לחיסום (מעל 750 מעלות), לא להרפיה.

הטעות השלישית: מה שנוצר מהשילוב עם קירור בקצב התנור.

בהרפיה רגילה (מתחת ל-723 מעלות) קירור איטי בתנור מותר. אבל אחרי חימום לתחום האוסטניט והשהיה, קירור איטי מאוד בתנור הוא בדיוק תהליך הריפוי המלא. כלומר בפועל לא בוצעה הרפיה, אלא ריפוי.

תשובה: ההרפיה בוצעה באיחור של 24 שעות במקום מיד אחרי החיסום; היא בוצעה ב-850 מעלות, מעל A1A_1 (723 מעלות) ומעל A3A_3 של פלדה עם 0.4% פחמן, במקום מתחת ל-723 מעלות; והחימום לתחום האוסטניט יחד עם קירור בתנור הוא ריפוי מלא, לא הרפיה.

(2)
תשובה:

החימום ל-850 מעלות מבטל את החיסום: המרטנזיט חוזר לאוסטניט, והקירור האיטי בתנור יוצר פריט ופרליט גס, המבנה של ריפוי מלא. החלק יהיה רך: קשיות נמוכה, חוזק מתיחה וגבול זרימה נמוכים, ומשיכות (פלסטיות) גבוהה - התכונות של פלדה SAE 1040 במצב מרופא. השאלון אינו נותן ערכים מספריים לתכונות האלה, ולכן התשובה איכותית. המטרה (העלאת החוזק) לא הושגה, ובנוסף ייתכן שבזמן ההמתנה כבר נוצרו בחלק סדקים.

מה קרה למבנה, שלב אחרי שלב:

1. אחרי החיסום: מרטנזיט קשה ושביר.

2. בהמתנה של 24 שעות: החלק נשאר במצב השביר והמתוח. אם נוצרו בו סדקים מושהים, הם יישארו גם בהמשך.

3. בחימום ל-850 מעלות: הפלדה עוברת את A1A_1 ואת A3A_3, וכל המבנה, כולל המרטנזיט, חוזר להיות אוסטניט. כל מה שהשיג החיסום נמחק.

4. בקירור האיטי בתנור: לאוסטניט יש זמן רב לדיפוזיה, והוא מתפרק בטמפרטורות גבוהות לפריט ולפרליט גס. זה המבנה של פלדה אחרי ריפוי מלא.

התכונות המכניות של החלק. השאלון אינו נותן ערכים מספריים לתכונות של פלדה 1040, ולכן מתארים אותן בהשוואה:

•קשיות נמוכה בהרבה מזו של חלק מחוסם ומורפה כראוי.

•חוזק מתיחה וגבול זרימה נמוכים: זה מבנה הפריט והפרליט הגס, החלש מבין המבנים שאפשר לקבל בפלדה הזאת.

•משיכות (פלסטיות) גבוהה ועיבוד שבבי נוח - ריפוי מלא נועד בדיוק להקטין את הקשיות ולהגדיל את הפלסטיות.

כלומר החלק רך, אולי אף רך יותר ממה שהיה לפני החיסום, והמטרה של התהליך, העלאת החוזק, לא הושגה. כדי לתקן צריך לחזור על החיסום, ואחריו, מיד, הרפיה בטמפרטורה מתאימה מתחת ל-723 מעלות (לחוזק טוב עם טפסנות בחלק מבני: הרפיה גבוהה, 550 עד 650 מעלות).

תשובה: החימום ל-850 מעלות והקירור בתנור ביטלו את החיסום והפכו את התהליך לריפוי מלא: מבנה של פריט ופרליט גס, קשיות וחוזק נמוכים ומשיכות גבוהה. החלק רך, והחוזק לא עלה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.