דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט מכטרוניקה 97003 - קיץ 2025 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97003 · 18 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט במכטרוניקה, קיץ 2025 מועד א', כל 18 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: חלק א' (80 נקודות) - שאלות פתוחות:

יש לענות על ארבע מתוך שמונה שאלות, לפי הפירוט הבא:

בנושא רכיבים ומתמרים (שאלות 1–3): יש לענות על שאלת חובה אחת;

בנושא מערכות בקרה (שאלות 4–6): יש לענות על שאלת חובה אחת;

בנושא בקרים מתוכנתים וממשק אדם מכונה (שאלות 7–8): יש לענות על שאלת חובה אחת;

וכמו כן יש לענות על שאלה אחת לבחירה חופשית מבין כלל הפרקים.

ערך כל שאלה 20 נקודות.

חלק ב' (20 נקודות) - שאלות נכון או לא נכון (שאלות 9–18):

10 שאלות חובה, ערך כל שאלה 2 נקודות.

סך הכול 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד.

4. נוסחאון מה"ט שחולק במכללה, ללא פתרונות.

5. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט במכטרוניקה - להורדה ב-PDF, 86 עמודים.

שאלה 1 · מד מעוות: משוואות האופיינים וחישוב התארכות

באיור א' לשאלה 1 מוצג אופיין התארכות מד מעוות בתלות באורכו. באיור ב' מוצג אופיין שינוי ההתנגדות של מד המעוות בתלות בהתנגדותו. נתון כי כוח מתיחה של 5.6 N5.6\,\text{N} גורם למד המעוות להתארך ב-0.035 mm0.035\,\text{mm}, וכוח מתיחה של 9.8 N9.8\,\text{N} גורם למד המעוות להתארך ב-0.056 mm0.056\,\text{mm}. כוח המתיחה FF הוא יחסי (לינארי) להתארכות מד המעוות ΔL\Delta L.

איור א': אופיין התארכות מד המעוות בתלות באורכו.

איור ב': אופיין שינוי התנגדות מד המעוות בתלות בהתנגדותו.

א.

למד המעוות יש שני מאפיינים עיקריים והם המעוות והרגישות, המוגדרים על פי נוסחאות אלה:

•המעוות ε\varepsilon: ε=ΔLL\varepsilon=\frac{\Delta L}{L}

•הרגישות G.F.: G.F.=ΔR/RΔL/LG.F.=\frac{\Delta R/R}{\Delta L/L}

הסבירו בקצרה מה משמעותם של שני מאפיינים אלו?

(3 נקודות)
ב.

מתוך איור א', מהי משוואת שינוי התארכות מד המעוות בתלות באורך מד המעוות ΔL=f(L)\Delta L=f(L)?

(5 נקודות)
ג.

מתוך איור ב', מהי משוואת שינוי התנגדות מד המעוות בתלות בהתנגדות מד המעוות ΔR=f(R)\Delta R=f(R)?

(5 נקודות)
ד.

מהי התארכות מד המעוות בעבור הפעלת כוח מתיחה של 6.8 N6.8\,\text{N}?

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

המעוות ε\varepsilon הוא השינוי היחסי באורך של מד המעוות: ההתארכות חלקי האורך המקורי. הרגישות G.F.G.F. (Gauge Factor) היא היחס בין השינוי היחסי בהתנגדות לבין המעוות: פי כמה השינוי היחסי בהתנגדות גדול מהשינוי היחסי באורך. שני הגדלים הם מספרים בלי יחידות.

מבוקש: להסביר בקצרה את המשמעות של שני המאפיינים של מד המעוות, המעוות והרגישות.

מד מעוות הוא נגד דק שמודבק על הגוף הנמדד. כשהגוף נמתח, מד המעוות נמתח איתו: הוא מתארך ונעשה דק יותר, ולכן ההתנגדות שלו גדלה. שני המאפיינים מתארים את שני השלבים של ההמרה הזאת, מכוח לשינוי אורך ומשינוי אורך לשינוי התנגדות.

1. המעוות ε\varepsilon (Strain) הוא השינוי היחסי באורך:

ε=ΔLL\varepsilon=\frac{\Delta L}{L}

כאשר ΔL\Delta L הוא שינוי האורך (התארכות או התקצרות) ו-LL האורך המקורי. המעוות אומר באיזה חלק מהאורך המקורי שלו השתנה מד המעוות, בעקבות המתיחה לאורך הציר שלו. זה מספר טהור, בלי יחידות, כי מחלקים אורך באורך. מעוות חיובי פירושו מתיחה, ומעוות שלילי פירושו לחיצה.

2. הרגישות G.F.G.F. (Gauge Factor) היא השינוי היחסי בהתנגדות ביחס למעוות:

G.F.=ΔR/RΔL/L=ΔR/RεG.F.=\frac{\Delta R/R}{\Delta L/L}=\frac{\Delta R/R}{\varepsilon}

כאשר ΔR\Delta R הוא שינוי ההתנגדות ו-RR ההתנגדות במנוחה. הרגישות אומרת פי כמה השינוי היחסי בהתנגדות גדול מהשינוי היחסי באורך. ככל שהרגישות גדולה יותר, אותו מעוות נותן שינוי התנגדות גדול יותר, וקל יותר למדוד אותו. גם הרגישות היא מספר טהור, והיא תכונה של החומר שממנו עשוי מד המעוות.

תשובה: המעוות ε\varepsilon הוא השינוי היחסי באורך של מד המעוות: ההתארכות חלקי האורך המקורי. הרגישות G.F.G.F. היא היחס בין השינוי היחסי בהתנגדות לבין המעוות: פי כמה השינוי היחסי בהתנגדות גדול מהשינוי היחסי באורך. שני הגדלים הם מספרים בלי יחידות.

סעיף ב

תשובה:

ΔL=0.003⋅L−0.016\Delta L=0.003\cdot L-0.016, כאשר LL ו-ΔL\Delta L ב-mm\text{mm}.

נתון: האופיין שבאיור א' לשאלה 1, קו ישר של ההתארכות ΔL\Delta L כפונקציה של האורך LL (שניהם במילימטרים).

מבוקש: משוואת הקו, ΔL=f(L)\Delta L=f(L).

האופיין הוא קו ישר, ולכן המשוואה היא מהצורה ΔL=a⋅L+b\Delta L=a\cdot L+b, כאשר aa השיפוע ו-bb האיבר החופשי.

1. קוראים מהגרף שתי נקודות שבהן הקו עובר בדיוק בצומת של קווי הרשת:

•נקודה 1: L1=12 mmL_1=12\,\text{mm}, ΔL1=0.02 mm\Delta L_1=0.02\,\text{mm}

•נקודה 2: L2=22 mmL_2=22\,\text{mm}, ΔL2=0.05 mm\Delta L_2=0.05\,\text{mm}

2. השיפוע:

a=ΔL2−ΔL1L2−L1=0.05−0.0222−12=0.0310=0.003a=\frac{\Delta L_2-\Delta L_1}{L_2-L_1}=\frac{0.05-0.02}{22-12}=\frac{0.03}{10}=0.003

3. מציבים את נקודה 2 כדי למצוא את bb:

b=ΔL2−a⋅L2=0.05−0.003⋅22=0.05−0.066=−0.016 mmb=\Delta L_2-a\cdot L_2=0.05-0.003\cdot22=0.05-0.066=-0.016\,\text{mm}

4. המשוואה:

ΔL=0.003⋅L−0.016\Delta L=0.003\cdot L-0.016

כאשר LL ו-ΔL\Delta L במילימטרים.

5. בדיקה בנקודה 1: 0.003⋅12−0.016=0.036−0.016=0.02 mm0.003\cdot12-0.016=0.036-0.016=0.02\,\text{mm}, כמו בגרף. בדיקה בקצה הגרף, L=24 mmL=24\,\text{mm}: 0.003⋅24−0.016=0.056 mm0.003\cdot24-0.016=0.056\,\text{mm}, קצת מעל הקו של 0.050.05, כמו שרואים באיור.

תשובה: ΔL=0.003⋅L−0.016\Delta L=0.003\cdot L-0.016, כאשר LL ו-ΔL\Delta L ב-mm\text{mm}.

סעיף ג

תשובה:

ΔR=0.05⋅R−0.08\Delta R=0.05\cdot R-0.08, כאשר RR ו-ΔR\Delta R ב-Ω\Omega.

נתון: האופיין שבאיור ב' לשאלה 1, קו ישר של שינוי ההתנגדות ΔR\Delta R כפונקציה של ההתנגדות RR (שני הצירים באוהם).

מבוקש: משוואת הקו, ΔR=f(R)\Delta R=f(R).

גם כאן האופיין הוא קו ישר, ולכן ΔR=a⋅R+b\Delta R=a\cdot R+b.

1. קוראים מהגרף שתי נקודות שבהן הקו עובר בצומת של קווי הרשת:

•נקודה 1: R1=2.2 ΩR_1=2.2\,\Omega, ΔR1=0.03 Ω\Delta R_1=0.03\,\Omega

•נקודה 2: R2=3.2 ΩR_2=3.2\,\Omega, ΔR2=0.08 Ω\Delta R_2=0.08\,\Omega

2. השיפוע:

a=ΔR2−ΔR1R2−R1=0.08−0.033.2−2.2=0.051=0.05a=\frac{\Delta R_2-\Delta R_1}{R_2-R_1}=\frac{0.08-0.03}{3.2-2.2}=\frac{0.05}{1}=0.05

3. מציבים את נקודה 2 כדי למצוא את bb:

b=ΔR2−a⋅R2=0.08−0.05⋅3.2=0.08−0.16=−0.08 Ωb=\Delta R_2-a\cdot R_2=0.08-0.05\cdot3.2=0.08-0.16=-0.08\,\Omega

4. המשוואה:

ΔR=0.05⋅R−0.08\Delta R=0.05\cdot R-0.08

כאשר RR ו-ΔR\Delta R באוהם.

5. בדיקה בנקודה 1: 0.05⋅2.2−0.08=0.11−0.08=0.03 Ω0.05\cdot2.2-0.08=0.11-0.08=0.03\,\Omega, כמו בגרף. בדיקה בנקודה שלישית, R=2.6 ΩR=2.6\,\Omega: 0.05⋅2.6−0.08=0.05 Ω0.05\cdot2.6-0.08=0.05\,\Omega, וגם היא על הקו שבאיור.

תשובה: ΔR=0.05⋅R−0.08\Delta R=0.05\cdot R-0.08, כאשר RR ו-ΔR\Delta R ב-Ω\Omega.

סעיף ד

תשובה:

ΔL=0.041 mm\Delta L=0.041\,\text{mm} (לפי הקו ΔL=0.005⋅F+0.007\Delta L=0.005\cdot F+0.007).

נתון: כוח של 5.6 N5.6\,\text{N} גורם להתארכות של 0.035 mm0.035\,\text{mm}, וכוח של 9.8 N9.8\,\text{N} גורם להתארכות של 0.056 mm0.056\,\text{mm}. הקשר בין הכוח FF להתארכות ΔL\Delta L ליניארי.

מבוקש: ההתארכות כשהכוח הוא 6.8 N6.8\,\text{N}.

הדרך: קשר ליניארי הוא קו ישר, ΔL=a⋅F+b\Delta L=a\cdot F+b. מוצאים את aa ואת bb משתי הנקודות הנתונות, ואז מציבים F=6.8 NF=6.8\,\text{N}.

1. השיפוע, לפי שתי הנקודות הנתונות:

a=0.056−0.0359.8−5.6=0.0214.2=0.005 mmNa=\frac{0.056-0.035}{9.8-5.6}=\frac{0.021}{4.2}=0.005\,\frac{\text{mm}}{\text{N}}

2. מציבים את הנקודה הראשונה כדי למצוא את bb:

b=ΔL−a⋅F=0.035−0.005⋅5.6=0.035−0.028=0.007 mmb=\Delta L-a\cdot F=0.035-0.005\cdot5.6=0.035-0.028=0.007\,\text{mm}

3. משוואת הקו:

ΔL=0.005⋅F+0.007\Delta L=0.005\cdot F+0.007

כאשר FF בניוטון ו-ΔL\Delta L במילימטרים.

4. מציבים F=6.8 NF=6.8\,\text{N}:

ΔL=0.005⋅6.8+0.007=0.034+0.007=0.041 mm\Delta L=0.005\cdot6.8+0.007=0.034+0.007=0.041\,\text{mm}

5. בדיקה: בנקודה השנייה מתקבל 0.005⋅9.8+0.007=0.056 mm0.005\cdot9.8+0.007=0.056\,\text{mm}, כמו שנתון. הכוח 6.8 N6.8\,\text{N} נמצא בין שני הכוחות הנתונים, וגם התוצאה 0.041 mm0.041\,\text{mm} נמצאת בין 0.0350.035 ל-0.0560.056.

הערה: הקו לא עובר בראשית הצירים (b≠0b\neq0), ולכן אי אפשר לחשב ביחס ישר פשוט. חישוב כזה היה נותן 0.0355.6⋅6.8=0.0425 mm\frac{0.035}{5.6}\cdot6.8=0.0425\,\text{mm}, וזו תוצאה שגויה. צריך את משוואת הקו שעובר דרך שתי הנקודות.

תשובה: ΔL=0.041 mm\Delta L=0.041\,\text{mm}

שאלה 2 · חיישן קירבה אינפרא-אדום עם מגבר שרת

באיור א' לשאלה 2 מוצג מעגל למדידת מרחק באמצעות חיישן קירבה אינפרא-אדום Infrared proximity sensor. המעגל כולל חיישן קירבה, שלושה נגדים ומגבר שרת. בפתרונכם התייחסו למגבר השרת כאידאלי.

באיור ב' לשאלה 2 מתואר אופיין החיישן.

נתון: R1=60 kΩR_1=60\,\text{k}\Omega, R2=60 kΩR_2=60\,\text{k}\Omega, R3=50 ΩR_3=50\,\Omega.

איור א' לשאלה 2: מעגל חשמלי למדידת מרחק.

איור ב' לשאלה 2: אופיין חיישן קירבה אינפרא-אדום.

א.

הסבירו, מהו חיישן קירבה אינפרא-אדום. כיצד הוא פועל?

(4 נקודות)
ב.

מתוך איור ב' לעיל, מהי הנוסחה המקשרת את זרם החיישן בתלות במרחק? IIR=f(d)I_{IR}=f(d)?

(4 נקודות)
ג.

מהו המתח VaV_a כאשר המרחק הנמדד הוא 78 cm78\,\text{cm}?

(6 נקודות)
ד.

מדדו את המתח VoutV_{out} כ-9.8 V9.8\,\text{V}. מהו המרחק שנמדד בעבור מתח מוצא זה?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

חיישן קירבה אינפרא-אדום מודד מרחק אל עצם בלי מגע, בעזרת אור אינפרא-אדום שהעין לא רואה. דיודה משדרת קרן אור, הקרן מוחזרת מהחפץ, ורכיב קולט קולט את האור המוחזר. המרחק מחושב לפי הפרש הזמן בין הגל המשודר לגל הנקלט: d=v⋅Δt2d=v\cdot\frac{\Delta t}{2}.

מבוקש: להסביר מהו חיישן קירבה אינפרא-אדום ואיך הוא פועל.

מהו. חיישן קירבה אינפרא-אדום (Infrared Proximity Sensor) הוא חיישן שמגלה עצם ומודד את המרחק אליו בלי מגע, בעזרת אור אינפרא-אדום. זהו אור שאורך הגל שלו ארוך מזה של האור הנראה, ולכן העין לא רואה אותו.

איך הוא פועל. החיישן פועל בשיטה של שידור וקליטה של גל אור:

1. שידור. בצד אחד של החיישן יש דיודה שמשדרת קרן אור אינפרא-אדומה.

2. החזרה. אם יש מכשול (חפץ) בדרכה של הקרן, האור פוגע בו ומוחזר ממנו.

3. קליטה. רכיב קולט שבחיישן (פוטודיודה או פוטוטרנזיסטור) קולט את האור המוחזר.

4. חישוב המרחק. המרחק אל החפץ מחושב לפי הפרש הזמן שבין הגל המשודר לגל הנקלט. הגל עובר את המרחק פעמיים, הלוך וחזור, ולכן לפי הנוסחה מהנוסחאון:

d=v⋅Δt2d=v\cdot\frac{\Delta t}{2}

כאשר dd המרחק הנמדד, vv מהירות האור (3⋅105 kms3\cdot10^5\,\frac{\text{km}}{\text{s}}) ו-Δt\Delta t הפרש הזמן בין הגל המשודר לגל הנקלט.

5. מוצא. החיישן מוציא אות חשמלי שתלוי במרחק. בחיישן שבשאלה זהו הזרם IIRI_{IR}, שיורד בקו ישר כשהמרחק גדל (איור ב' לשאלה 2).

בחיישן אינפרא-אדום אפשר למדוד מרחקים קטנים יחסית, ותוצאות המדידה שלו נחשבות מדויקות ואמינות.

תשובה: חיישן קירבה אינפרא-אדום מודד מרחק אל עצם בלי מגע, בעזרת אור אינפרא-אדום שהעין לא רואה. דיודה משדרת קרן אור, הקרן מוחזרת מהחפץ, ורכיב קולט קולט את האור המוחזר. המרחק מחושב לפי הפרש הזמן בין הגל המשודר לגל הנקלט: d=v⋅Δt2d=v\cdot\frac{\Delta t}{2}.

סעיף ב

תשובה:

IIR=−0.333⋅d+125I_{IR}=-0.333\cdot d+125, כאשר IIRI_{IR} ב-mA\text{mA} ו-dd ב-cm\text{cm}.

מבוקש: הנוסחה של האופיין שבאיור ב' לשאלה 2, IIR=f(d)I_{IR}=f(d).

האופיין הוא קו ישר יורד, ולכן הנוסחה היא מהצורה IIR=a⋅d+bI_{IR}=a\cdot d+b, כאשר aa השיפוע (שלילי) ו-bb האיבר החופשי.

1. קוראים מהגרף את שתי נקודות הקצה של הקו:

•נקודה 1: d1=15 cmd_1=15\,\text{cm}, I1=120 mAI_1=120\,\text{mA}

•נקודה 2: d2=120 cmd_2=120\,\text{cm}, I2=85 mAI_2=85\,\text{mA}

2. השיפוע:

a=I2−I1d2−d1=85−120120−15=−35105=−13≈−0.333 mAcma=\frac{I_2-I_1}{d_2-d_1}=\frac{85-120}{120-15}=\frac{-35}{105}=-\frac{1}{3}\approx-0.333\,\frac{\text{mA}}{\text{cm}}

3. מציבים את נקודה 1 כדי למצוא את bb:

b=I1−a⋅d1=120−(−13)⋅15=120+5=125 mAb=I_1-a\cdot d_1=120-\left(-\frac{1}{3}\right)\cdot15=120+5=125\,\text{mA}

4. הנוסחה:

IIR=−0.333⋅d+125I_{IR}=-0.333\cdot d+125

כאשר IIRI_{IR} במיליאמפר ו-dd בסנטימטרים. בצורה מדויקת: IIR=125−d3I_{IR}=125-\frac{d}{3}.

5. בדיקה בנקודה שלישית מהגרף, d=75 cmd=75\,\text{cm}: IIR=125−753=100 mAI_{IR}=125-\frac{75}{3}=100\,\text{mA}, כמו בגרף.

תשובה: IIR=−0.333⋅d+125I_{IR}=-0.333\cdot d+125, כאשר IIRI_{IR} ב-mA\text{mA} ו-dd ב-cm\text{cm}.

סעיף ג

תשובה:

Va=4.95 VV_a=4.95\,\text{V} (זרם החיישן הוא 99 mA99\,\text{mA}).

נתון: מרחק d=78 cmd=78\,\text{cm}, R3=50 ΩR_3=50\,\Omega, מגבר שרת אידיאלי, והאופיין מסעיף ב.

מבוקש: המתח VaV_a.

קריאת המעגל (איור א' לשאלה 2):

•החיישן מחובר בין מקור המתח VV לבין הצומת VaV_a, והוא מזרים אל הצומת את הזרם IIRI_{IR} (לפי החץ שבאיור).

•מהצומת VaV_a יוצאים הנגד R3R_3 אל האדמה, והחיבור אל הכניסה הלא מהפכת (+) של מגבר השרת.

•למגבר שרת אידיאלי יש התנגדות כניסה אינסופית, ולכן לא נכנס זרם לכניסה (+). כל הזרם IIRI_{IR} זורם דרך R3R_3 אל האדמה.

1. זרם החיישן במרחק של 78 cm78\,\text{cm}, לפי האופיין:

IIR=125−783=125−26=99 mAI_{IR}=125-\frac{78}{3}=125-26=99\,\text{mA}

2. חוק אוהם על R3R_3. ממירים את הזרם לאמפר, 99 mA=0.099 A99\,\text{mA}=0.099\,\text{A}:

Va=IIR⋅R3=0.099⋅50=4.95 VV_a=I_{IR}\cdot R_3=0.099\cdot50=4.95\,\text{V}

תשובה: Va=4.95 VV_a=4.95\,\text{V}

סעיף ד

תשובה:

d=81 cmd=81\,\text{cm} (ההגבר 22, Va=4.9 VV_a=4.9\,\text{V}, IIR=98 mAI_{IR}=98\,\text{mA}).

נתון: Vout=9.8 VV_{out}=9.8\,\text{V}, R1=R2=60 kΩR_1=R_2=60\,\text{k}\Omega, R3=50 ΩR_3=50\,\Omega, והאופיין מסעיף ב.

מבוקש: המרחק dd שנמדד.

הדרך: הולכים אחורה לאורך המעגל. מ-VoutV_{out} אל VaV_a דרך ההגבר של המגבר, מ-VaV_a אל זרם החיישן לפי חוק אוהם, ומהזרם אל המרחק לפי האופיין.

1. ההגבר של המגבר. המתח VaV_a נכנס לכניסה הלא מהפכת (+). המוצא חוזר אל הכניסה המהפכת (-) דרך R2R_2, ומהכניסה המהפכת יוצא R1R_1 אל האדמה. זהו מגבר לא מהפך, וההגבר שלו לפי הנוסחה מהנוסחאון:

AV=VoutVa=1+R2R1=1+6060=2A_V=\frac{V_{out}}{V_a}=1+\frac{R_2}{R_1}=1+\frac{60}{60}=2

(שתי ההתנגדויות בקילו-אוהם, והיחידות מצטמצמות.)

ההסבר: במגבר אידיאלי עם משוב שלילי המתחים בשתי הכניסות שווים, ולכן גם בכניסה (-) המתח הוא VaV_a. הנגדים R2R_2 ו-R1R_1 הם מחלק מתח של VoutV_{out}: Va=Vout⋅R1R1+R2V_a=V_{out}\cdot\frac{R_1}{R_1+R_2}.

2. המתח VaV_a:

Va=VoutAV=9.82=4.9 VV_a=\frac{V_{out}}{A_V}=\frac{9.8}{2}=4.9\,\text{V}

3. זרם החיישן, לפי חוק אוהם על R3R_3:

IIR=VaR3=4.950=0.098 A=98 mAI_{IR}=\frac{V_a}{R_3}=\frac{4.9}{50}=0.098\,\text{A}=98\,\text{mA}

4. המרחק, מהאופיין IIR=125−d3I_{IR}=125-\frac{d}{3}:

98=125−d3 ⇒ d=3⋅(125−98)=3⋅27=81 cm98=125-\frac{d}{3}\ \Rightarrow\ d=3\cdot(125-98)=3\cdot27=81\,\text{cm}

5. בדיקה: המרחק נמצא בתחום האופיין (בין 1515 ל-120 cm120\,\text{cm}). הוא קצת גדול מ-78 cm78\,\text{cm} של סעיף ג, ואכן המתח קצת קטן יותר: בסעיף ג המוצא היה 2⋅4.95=9.9 V2\cdot4.95=9.9\,\text{V}. המוצא קטן ממתח ההזנה של המגבר (16 V16\,\text{V}), ולכן המגבר לא ברוויה.

הערה: אם מעגלים את השיפוע ל-−0.333-0.333, מתקבל d=98−125−0.333=81.08 cmd=\frac{98-125}{-0.333}=81.08\,\text{cm}. ההבדל נובע מהעיגול בלבד.

תשובה: d=81 cmd=81\,\text{cm}

שאלה 3 · מגבה הידראולי: חוק פסקל ולחץ הידרוסטטי

באיור לשאלה 3 מתואר מַגְבֵּהַ (ג'ק) הידראולי להרמת מכוניות. הפעלת כוח F1F_1 מאפשרת הרמת מכונית שמשקלה F2F_2, כאשר F2>F1F_2>F_1. המַגְבֵּהַ בנוי משתי בוכנות 1 ו-2 בגדלים שונים, כפי שאפשר לראות באיור. אמבטיית השמן היא אטומה ומחברת בין שתי הבוכנות.

נתון:

•משקל המכונית F2=800 kgF_2=800\,\text{kg}, שתי הבוכנות באותו גובה: h=30 cmh=30\,\text{cm}.

•שטחי הבוכנות: A1=0.02 m2A_1=0.02\,\text{m}^2, A2=0.2 m2A_2=0.2\,\text{m}^2.

•צפיפות השמן: ρ=0.92 grcm3\rho=0.92\,\frac{\text{gr}}{\text{cm}^3}, תאוצת הכובד: g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

•המרת יחידות כוח: 1 N=kg⋅ms2=0.1 kgf1\,\text{N}=\text{kg}\cdot\frac{\text{m}}{\text{s}^2}=0.1\,\text{kgf}.

•המרת יחידות לחץ: 1 Nm2=1 Pa1\,\frac{\text{N}}{\text{m}^2}=1\,\text{Pa}.

א.

מהו עקרון הפעולה של המַגְבֵּהַ (ג'ק) ההידראולי המוצג באיור? כתבו נוסחה מתאימה.

(4 נקודות)
ב.

מהו הכוח F1F_1 המאפשר הרמת המכונית? רשמו תשובתכם ביחידות [N][\text{N}].

(4 נקודות)
ג.

מהו הלחץ P3P_3, הנראה באיור בפינה הימנית התחתונה? רשמו תשובתכם ביחידות [Pa][\text{Pa}].

(9 נקודות)
ד.

מהו אחוז לחץ עמוד השמן בגובה hh, מתוך הלחץ P1P_1?

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

המגבה פועל לפי חוק פסקל: לחץ שמופעל על נוזל כלוא מועבר בשווה לכל הנוזל. לכן הלחץ מתחת לשתי הבוכנות שווה, P1=P2P_1=P_2, כלומר F1A1=F2A2\frac{F_1}{A_1}=\frac{F_2}{A_2} ו-F1=A1A2⋅F2F_1=\frac{A_1}{A_2}\cdot F_2. מכיוון ש-A2>A1A_2>A_1, כוח קטן F1F_1 מרים משא גדול F2F_2.

מבוקש: עקרון הפעולה של המגבה ההידראולי שבאיור לשאלה 3, עם נוסחה מתאימה.

העיקרון: חוק פסקל. לחץ שמופעל על נוזל כלוא במכל אטום מועבר בשווה לכל נקודה בנוזל. השמן כמעט לא נדחס, ולכן הוא מעביר את הלחץ מבוכנה לבוכנה.

1. הכוח F1F_1 לוחץ על הבוכנה הקטנה (בוכנה 1), ויוצר בשמן שמתחתיה לחץ. לפי הנוסחה מהנוסחאון, לחץ הוא כוח חלקי שטח:

P1=F1A1P_1=\frac{F_1}{A_1}

2. אמבטיית השמן אטומה, ושתי הבוכנות באותו גובה. לכן הלחץ מתחת לבוכנה הגדולה (בוכנה 2) שווה ללחץ מתחת לבוכנה הקטנה:

P1=P2P_1=P_2

3. הלחץ P2P_2 פועל על השטח הגדול A2A_2, ויוצר כוח כלפי מעלה שמרים את המכונית:

F2=P2⋅A2F_2=P_2\cdot A_2

4. מכאן הנוסחה של המגבה:

F1A1=F2A2 ⇒ F1=A1A2⋅F2\frac{F_1}{A_1}=\frac{F_2}{A_2}\ \Rightarrow\ F_1=\frac{A_1}{A_2}\cdot F_2

5. מכיוון ש-A2>A1A_2>A_1, מתקבל F2>F1F_2>F_1: כוח קטן על הבוכנה הקטנה מרים משא כבד על הבוכנה הגדולה. הכוח מוגבר פי A2A1\frac{A_2}{A_1}.

המחיר: נפח השמן נשמר, ולכן הבוכנה הקטנה צריכה לעבור דרך ארוכה כדי שהבוכנה הגדולה תעלה מעט, A1⋅x1=A2⋅x2A_1\cdot x_1=A_2\cdot x_2. הבוכנה הקטנה מניעה כמות קטנה של שמן, והכמות הזאת מתפזרת על השטח הגדול של הבוכנה הגדולה, שנעה לאט יותר אבל בכוח גדול יותר.

תשובה: המגבה פועל לפי חוק פסקל: לחץ שמופעל על נוזל כלוא מועבר בשווה לכל הנוזל. לכן P1=P2P_1=P_2, כלומר F1A1=F2A2\frac{F_1}{A_1}=\frac{F_2}{A_2} ו-F1=A1A2⋅F2F_1=\frac{A_1}{A_2}\cdot F_2. מכיוון ש-A2>A1A_2>A_1, כוח קטן F1F_1 מרים משא גדול F2F_2.

סעיף ב

תשובה:

F1=800 NF_1=800\,\text{N} (שהם 80 kgf80\,\text{kgf}).

נתון: משקל המכונית F2=800 kgF_2=800\,\text{kg} (כלומר 800 kgf800\,\text{kgf}, קילוגרם-כוח), A1=0.02 m2A_1=0.02\,\text{m}^2, A2=0.2 m2A_2=0.2\,\text{m}^2, והמרת היחידות שבשאלה: 1 N=0.1 kgf1\,\text{N}=0.1\,\text{kgf}.

מבוקש: הכוח F1F_1, בניוטון.

1. מציבים בנוסחת המגבה מסעיף א:

F1=A1A2⋅F2=0.020.2⋅800=0.1⋅800=80 kgfF_1=\frac{A_1}{A_2}\cdot F_2=\frac{0.02}{0.2}\cdot800=0.1\cdot800=80\,\text{kgf}

2. ממירים לניוטון. לפי הנתון 1 N=0.1 kgf1\,\text{N}=0.1\,\text{kgf}, כלומר 1 kgf=10 N1\,\text{kgf}=10\,\text{N}:

F1=80⋅10=800 NF_1=80\cdot10=800\,\text{N}

3. בדיקה: היחס בין השטחים הוא 1010, ולכן הכוח הדרוש קטן פי 1010 ממשקל המכונית. משקל המכונית הוא F2=800 kgf=8000 NF_2=800\,\text{kgf}=8000\,\text{N}, ואכן F1=800 NF_1=800\,\text{N}.

הערה: ההמרה שנתונה בשאלה מעגלת את תאוצת הכובד ל-10 ms210\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}. פותרים לפיה, כמו שנתון.

תשובה: F1=800 NF_1=800\,\text{N}

סעיף ג

תשובה:

P3=42707.56 Pa≈42.707⋅103 PaP_3=42707.56\,\text{Pa}\approx42.707\cdot10^3\,\text{Pa}

נתון: F1=800 NF_1=800\,\text{N} מסעיף ב, A1=0.02 m2A_1=0.02\,\text{m}^2, ρ=0.92 grcm3\rho=0.92\,\frac{\text{gr}}{\text{cm}^3}, g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}, h=30 cmh=30\,\text{cm}.

מבוקש: הלחץ P3P_3 בתחתית אמבטיית השמן, בפסקל.

הדרך: הנקודה P3P_3 נמצאת בעומק hh מתחת לבוכנות. הלחץ בה הוא הלחץ שמתחת לבוכנה (P1P_1) ועוד הלחץ ההידרוסטטי של עמוד השמן שגובהו hh. לפי הנוסחה מהנוסחאון, הפרש הלחצים בין שתי נקודות בנוזל הוא ΔP=ρ⋅g⋅Δh\Delta P=\rho\cdot g\cdot\Delta h, כאשר ρ\rho צפיפות הנוזל, gg תאוצת הכובד ו-Δh\Delta h הפרש הגובה. לכן:

P3=P1+ρ⋅g⋅hP_3=P_1+\rho\cdot g\cdot h

1. הלחץ מתחת לבוכנה 1:

P1=F1A1=8000.02=40000 Nm2=40⋅103 PaP_1=\frac{F_1}{A_1}=\frac{800}{0.02}=40000\,\frac{\text{N}}{\text{m}^2}=40\cdot10^3\,\text{Pa}

2. ממירים את הצפיפות ליחידות תקניות. גרם אחד הוא 10−3 kg10^{-3}\,\text{kg}, וסנטימטר מעוקב אחד הוא 10−6 m310^{-6}\,\text{m}^3:

ρ=0.92 grcm3=0.92⋅10−310−6=920 kgm3\rho=0.92\,\frac{\text{gr}}{\text{cm}^3}=0.92\cdot\frac{10^{-3}}{10^{-6}}=920\,\frac{\text{kg}}{\text{m}^3}

3. ממירים את הגובה: h=30 cm=0.3 mh=30\,\text{cm}=0.3\,\text{m}.

4. לחץ עמוד השמן:

ρ⋅g⋅h=920⋅9.81⋅0.3=2707.56 Pa\rho\cdot g\cdot h=920\cdot9.81\cdot0.3=2707.56\,\text{Pa}

בדיקת היחידות: kgm3⋅ms2⋅m=kg⋅ms2⋅1m2=Nm2=Pa\frac{\text{kg}}{\text{m}^3}\cdot\frac{\text{m}}{\text{s}^2}\cdot\text{m}=\frac{\text{kg}\cdot\text{m}}{\text{s}^2}\cdot\frac{1}{\text{m}^2}=\frac{\text{N}}{\text{m}^2}=\text{Pa}.

5. הלחץ בתחתית:

P3=40000+2707.56=42707.56 Pa≈42.707⋅103 PaP_3=40000+2707.56=42707.56\,\text{Pa}\approx42.707\cdot10^3\,\text{Pa}

6. בדיקה דרך הבוכנה השנייה: P2=F2A2=80000.2=40000 PaP_2=\frac{F_2}{A_2}=\frac{8000}{0.2}=40000\,\text{Pa}. זה אותו לחץ כמו P1P_1, כצפוי מחוק פסקל, ולכן גם מהצד של בוכנה 2 מתקבל אותו P3P_3.

תשובה: P3=42707.56 Pa≈42.707⋅103 PaP_3=42707.56\,\text{Pa}\approx42.707\cdot10^3\,\text{Pa} (כ-42.7 kPa42.7\,\text{kPa})

סעיף ד

תשובה:

כ-6.77%6.77\%

נתון: לחץ עמוד השמן ρ⋅g⋅h=2707.56 Pa\rho\cdot g\cdot h=2707.56\,\text{Pa} והלחץ P1=40000 PaP_1=40000\,\text{Pa}, שניהם מסעיף ג.

מבוקש: איזה אחוז מהלחץ P1P_1 הוא לחץ עמוד השמן.

1. לחץ עמוד השמן הוא ההפרש P3−P1P_3-P_1. מחלקים אותו ב-P1P_1 ומכפילים ב-100100:

n=ρ⋅g⋅hP1⋅100%=P3−P1P1⋅100%=2707.5640000⋅100%=6.77%n=\frac{\rho\cdot g\cdot h}{P_1}\cdot100\%=\frac{P_3-P_1}{P_1}\cdot100\%=\frac{2707.56}{40000}\cdot100\%=6.77\%

2. משמעות: לחץ עמוד השמן קטן לעומת הלחץ שיוצרת הבוכנה, פחות מ-7%7\% ממנו. לכן הלחץ בתחתית האמבטיה גבוה רק במעט מהלחץ שמתחת לבוכנות.

תשובה: לחץ עמוד השמן הוא כ-6.77%6.77\% מהלחץ P1P_1.

שאלה 4 · מעגל R-C: תגובה לאות הלם ולאות מדרגה

באיור לשאלה 4 מוצג מעגל חשמלי, שהוא חלק ממערכת בקרה. מעגל זה מהווה פיגור מסדר ראשון.

נתון: R=30 ΩR=30\,\Omega, C=4 mFC=4\,\text{mF}.

א.

במעגל הנתון מסרו אות הלם במבוא, Vin(s)=1V_{in}(s)=1:

(1)

מהו אות המוצא במישור לפלס, Vout(s)V_{out}(s)?

(2)

מהו אות המוצא במישור הזמן, vout(t)v_{out}(t)?

(3)

מהו אות המוצא בזמן t=50 msect=50\,\text{msec}, vout(t=50 msec)v_{out}(t=50\,\text{msec})?

(4)

מהו אות המוצא במצב המתמיד, vout(t=∞)v_{out}(t=\infty)?

(10 נקודות)
ב.

במעגל הנתון מסרו אות מדרגה של 3 יחידות Vin(s)=3sV_{in}(s)=\frac{3}{s}:

(1)

מהו אות המוצא Vout(s)V_{out}(s) במישור לפלס?

(2)

מהו אות המוצא vout(t)v_{out}(t) במישור הזמן?

(3)

מהו אות המוצא vout(t)v_{out}(t) בזמן t=80 msect=80\,\text{msec}?

(4)

מהו אות המוצא במצב המתמיד, vout(t=∞)v_{out}(t=\infty)?

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

(1)
תשובה:

Vout(s)=10.12⋅s+1V_{out}(s)=\frac{1}{0.12\cdot s+1}

נתון: מעגל R-C (איור לשאלה 4) עם R=30 ΩR=30\,\Omega ו-C=4 mF=0.004 FC=4\,\text{mF}=0.004\,\text{F}. אות המבוא הוא הלם יחידה, שהתמרת לפלס שלו היא Vin(s)=1V_{in}(s)=1.

מבוקש: אות המוצא במישור לפלס, Vout(s)V_{out}(s).

פונקציית התמסורת של המעגל. הנגד מחובר בטור, והמוצא נלקח על הקבל. במישור לפלס עכבת הקבל היא 1s⋅C\frac{1}{s\cdot C}, והמעגל הוא מחלק מתח:

G(s)=Vout(s)Vin(s)=1s⋅CR+1s⋅C=1R⋅C⋅s+1=1τ⋅s+1G(s)=\frac{V_{out}(s)}{V_{in}(s)}=\frac{\frac{1}{s\cdot C}}{R+\frac{1}{s\cdot C}}=\frac{1}{R\cdot C\cdot s+1}=\frac{1}{\tau\cdot s+1}

זו הצורה של פיגור מסדר ראשון, כאשר τ=R⋅C\tau=R\cdot C הוא קבוע הזמן של המעגל.

1. קבוע הזמן:

τ=R⋅C=30⋅0.004=0.12 sec\tau=R\cdot C=30\cdot0.004=0.12\,\text{sec}

2. אות המוצא הוא מכפלת אות המבוא בפונקציית התמסורת:

Vout(s)=Vin(s)⋅G(s)=1⋅10.12⋅s+1=10.12⋅s+1V_{out}(s)=V_{in}(s)\cdot G(s)=1\cdot\frac{1}{0.12\cdot s+1}=\frac{1}{0.12\cdot s+1}

3. צורה שקולה, אחרי חלוקת המונה והמכנה ב-0.120.12:

Vout(s)=8.333s+8.333V_{out}(s)=\frac{8.333}{s+8.333}

תשובה: Vout(s)=10.12⋅s+1V_{out}(s)=\frac{1}{0.12\cdot s+1}

(2)
תשובה:

vout(t)=10.12⋅e−t0.12=8.333⋅e−8.333⋅tv_{out}(t)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\frac{t}{0.12}}=8.333\cdot e^{-8.333\cdot t}

נתון: Vout(s)=1τ⋅s+1V_{out}(s)=\frac{1}{\tau\cdot s+1} מסעיף 1, עם τ=0.12 sec\tau=0.12\,\text{sec}.

מבוקש: אות המוצא במישור הזמן, כלומר התמרת לפלס ההפוכה של Vout(s)V_{out}(s).

1. מביאים את הביטוי לצורה שמופיעה בטבלת ההתמרות. הזוג המתאים: 1s+a\frac{1}{s+a} במישור לפלס הוא e−a⋅te^{-a\cdot t} במישור הזמן. מוציאים את τ\tau מהמכנה:

Vout(s)=1τ⋅s+1=1τ⋅1s+1τV_{out}(s)=\frac{1}{\tau\cdot s+1}=\frac{1}{\tau}\cdot\frac{1}{s+\frac{1}{\tau}}

2. ההתמרה ההפוכה, עם a=1τa=\frac{1}{\tau}:

vout(t)=1τ⋅e−tτv_{out}(t)=\frac{1}{\tau}\cdot e^{-\frac{t}{\tau}}

זו התגובה של מערכת מסדר ראשון לכניסת הלם, כמו בנוסחאון.

3. מציבים τ=0.12 sec\tau=0.12\,\text{sec}:

vout(t)=10.12⋅e−t0.12=8.333⋅e−8.333⋅tv_{out}(t)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\frac{t}{0.12}}=8.333\cdot e^{-8.333\cdot t}

כאשר tt בשניות ו-t≥0t\ge0.

4. משמעות: ברגע ההלם המוצא קופץ לערך 1τ=8.333\frac{1}{\tau}=8.333, ומשם הוא דועך אקספוננציאלית לאפס, עם קבוע זמן של 0.12 sec0.12\,\text{sec}.

תשובה: vout(t)=10.12⋅e−t0.12=8.333⋅e−8.333⋅tv_{out}(t)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\frac{t}{0.12}}=8.333\cdot e^{-8.333\cdot t}

(3)
תשובה:

vout(50 msec)≈5.49 Vv_{out}(50\,\text{msec})\approx5.49\,\text{V}

נתון: vout(t)=10.12⋅e−t0.12v_{out}(t)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\frac{t}{0.12}} מסעיף 2.

מבוקש: ערך המוצא ברגע t=50 msect=50\,\text{msec}.

1. ממירים את הזמן לשניות: t=50 msec=0.05 sect=50\,\text{msec}=0.05\,\text{sec}.

2. המעריך:

tτ=0.050.12=0.4167\frac{t}{\tau}=\frac{0.05}{0.12}=0.4167

3. האקספוננט:

e−0.4167=0.6592e^{-0.4167}=0.6592

4. מציבים:

vout(0.05)=10.12⋅0.6592=8.333⋅0.6592=5.49 Vv_{out}(0.05)=\frac{1}{0.12}\cdot0.6592=8.333\cdot0.6592=5.49\,\text{V}

בדיקת סבירות: עבר פחות מקבוע זמן אחד (0.05<0.120.05<0.12), ולכן המוצא עוד לא ירד ל-37%37\% מהערך ההתחלתי. הוא עומד על כ-66%66\% מ-8.3338.333.

תשובה: vout(50 msec)≈5.49 Vv_{out}(50\,\text{msec})\approx5.49\,\text{V}

(4)
תשובה:

vout(t=∞)=0v_{out}(t=\infty)=0

נתון: vout(t)=10.12⋅e−t0.12v_{out}(t)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\frac{t}{0.12}} מסעיף 2.

מבוקש: ערך המוצא במצב המתמיד, כלומר כאשר tt שואף לאינסוף.

1. כאשר t→∞t\to\infty המעריך שואף למינוס אינסוף, והאקספוננט שואף לאפס:

vout(t=∞)=10.12⋅e−∞=10.12⋅0=0v_{out}(t=\infty)=\frac{1}{0.12}\cdot e^{-\infty}=\frac{1}{0.12}\cdot0=0

2. בדיקה לפי משפט הערך הסופי, v(∞)=lim⁡s→0s⋅Vout(s)v(\infty)=\lim_{s\to0}s\cdot V_{out}(s):

lim⁡s→0s0.12⋅s+1=01=0\lim_{s\to0}\frac{s}{0.12\cdot s+1}=\frac{0}{1}=0

3. משמעות: ההלם טוען את הקבל ברגע אחד. אחריו המבוא חוזר לאפס, והקבל מתפרק דרך הנגד עד שהמתח עליו מתאפס. התגובה של המערכת לאות הלם שואפת לאפס במצב המתמיד.

תשובה: vout(t=∞)=0v_{out}(t=\infty)=0

סעיף ב

(1)
תשובה:

Vout(s)=30.12⋅s2+sV_{out}(s)=\frac{3}{0.12\cdot s^2+s}

נתון: פונקציית התמסורת של המעגל, G(s)=10.12⋅s+1G(s)=\frac{1}{0.12\cdot s+1} (מסעיף א), ואות מבוא מדרגה בגובה 3, שהתמרת לפלס שלו היא Vin(s)=3sV_{in}(s)=\frac{3}{s}.

מבוקש: אות המוצא במישור לפלס.

1. אות המוצא הוא מכפלת אות המבוא בפונקציית התמסורת:

Vout(s)=Vin(s)⋅G(s)=3s⋅10.12⋅s+1V_{out}(s)=V_{in}(s)\cdot G(s)=\frac{3}{s}\cdot\frac{1}{0.12\cdot s+1}

2. מכפילים את המכנים:

Vout(s)=3s⋅(0.12⋅s+1)=30.12⋅s2+sV_{out}(s)=\frac{3}{s\cdot(0.12\cdot s+1)}=\frac{3}{0.12\cdot s^2+s}

תשובה: Vout(s)=3s⋅(0.12⋅s+1)=30.12⋅s2+sV_{out}(s)=\frac{3}{s\cdot(0.12\cdot s+1)}=\frac{3}{0.12\cdot s^2+s}

(2)
תשובה:

vout(t)=3⋅(1−e−t0.12)v_{out}(t)=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{0.12}}\right)

נתון: Vout(s)=3s⋅(0.12⋅s+1)V_{out}(s)=\frac{3}{s\cdot(0.12\cdot s+1)} מסעיף 1.

מבוקש: אות המוצא במישור הזמן.

הדרך: מפרקים את הביטוי לשברים חלקיים, שכל אחד מהם מופיע בטבלת ההתמרות.

1. כותבים את הפירוק:

3s⋅(τ⋅s+1)=As+Bτ⋅s+1\frac{3}{s\cdot(\tau\cdot s+1)}=\frac{A}{s}+\frac{B}{\tau\cdot s+1}

2. מוצאים את המקדמים. מכפילים ב-ss ומציבים s=0s=0: A=3A=3. מכפילים ב-(τ⋅s+1)(\tau\cdot s+1) ומציבים s=−1τs=-\frac{1}{\tau}: B=−3⋅τB=-3\cdot\tau. לכן:

Vout(s)=3s−3⋅ττ⋅s+1=3s−3s+1τV_{out}(s)=\frac{3}{s}-\frac{3\cdot\tau}{\tau\cdot s+1}=\frac{3}{s}-\frac{3}{s+\frac{1}{\tau}}

3. התמרה הפוכה לכל איבר. 1s\frac{1}{s} הוא מדרגת יחידה, ו-1s+a\frac{1}{s+a} הוא e−a⋅te^{-a\cdot t}:

vout(t)=3−3⋅e−tτ=3⋅(1−e−tτ)v_{out}(t)=3-3\cdot e^{-\frac{t}{\tau}}=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{\tau}}\right)

זו התגובה של מערכת מסדר ראשון לכניסת מדרגה, כמו בנוסחאון.

4. מציבים τ=0.12 sec\tau=0.12\,\text{sec}:

vout(t)=3⋅(1−e−t0.12)v_{out}(t)=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{0.12}}\right)

כאשר tt בשניות ו-t≥0t\ge0.

5. משמעות: המוצא מתחיל מאפס ועולה אקספוננציאלית אל 33, עם קבוע זמן של 0.12 sec0.12\,\text{sec}. זו טעינה של קבל דרך נגד.

תשובה: vout(t)=3⋅(1−e−t0.12)v_{out}(t)=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{0.12}}\right)

(3)
תשובה:

vout(80 msec)≈1.46 Vv_{out}(80\,\text{msec})\approx1.46\,\text{V}

נתון: vout(t)=3⋅(1−e−t0.12)v_{out}(t)=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{0.12}}\right) מסעיף 2.

מבוקש: ערך המוצא ברגע t=80 msect=80\,\text{msec}.

1. ממירים את הזמן לשניות: t=80 msec=0.08 sect=80\,\text{msec}=0.08\,\text{sec}.

2. המעריך:

tτ=0.080.12=0.6667\frac{t}{\tau}=\frac{0.08}{0.12}=0.6667

3. האקספוננט:

e−0.6667=0.5134e^{-0.6667}=0.5134

4. מציבים:

vout(0.08)=3⋅(1−0.5134)=3⋅0.4866=1.46 Vv_{out}(0.08)=3\cdot(1-0.5134)=3\cdot0.4866=1.46\,\text{V}

בדיקת סבירות: עבר פחות מקבוע זמן אחד (0.08<0.120.08<0.12), ולכן המוצא עוד לא הגיע ל-63%63\% מהערך הסופי. הוא עומד על כ-49%49\% מ-33.

תשובה: vout(80 msec)≈1.46 Vv_{out}(80\,\text{msec})\approx1.46\,\text{V}

(4)
תשובה:

vout(t=∞)=3v_{out}(t=\infty)=3

נתון: vout(t)=3⋅(1−e−t0.12)v_{out}(t)=3\cdot\left(1-e^{-\frac{t}{0.12}}\right) מסעיף 2.

מבוקש: ערך המוצא במצב המתמיד.

1. כאשר t→∞t\to\infty האקספוננט שואף לאפס:

vout(t=∞)=3⋅(1−e−∞)=3⋅(1−0)=3v_{out}(t=\infty)=3\cdot\left(1-e^{-\infty}\right)=3\cdot(1-0)=3

2. בדיקה לפי משפט הערך הסופי, v(∞)=lim⁡s→0s⋅Vout(s)v(\infty)=\lim_{s\to0}s\cdot V_{out}(s):

lim⁡s→0s⋅3s⋅(0.12⋅s+1)=lim⁡s→030.12⋅s+1=3\lim_{s\to0}s\cdot\frac{3}{s\cdot(0.12\cdot s+1)}=\lim_{s\to0}\frac{3}{0.12\cdot s+1}=3

3. משמעות: במצב המתמיד הקבל טעון עד הסוף, לא זורם זרם דרך הנגד, ואין עליו מפל מתח. לכן המוצא שווה למבוא: 3 יחידות (3 V3\,\text{V}). ההגבר של המעגל במצב המתמיד הוא 11.

תשובה: vout(t=∞)=3v_{out}(t=\infty)=3

שאלה 5 · בקר PD: תגובה לאות שגיאה, ומשוואת בקר PID

א.

הסבירו מהו בקר מסוג PD. רשמו את משוואת בקר זה והסבירו משמעות כל משתנה במשוואה.

(4 נקודות)
ב.

באיור לשאלה 5 מתואר אות שגיאה במבוא בקר מסוג PD בעל הנתונים הבאים:

תפוקת הבקר כשהשגיאה שווה לאפס P0=36%P_0=36\%, קבועי הבקר: KP=3K_P=3, KD=4 secK_D=4\,\text{sec}.

חשבו את תגובת הבקר לאות המתואר באיור לשאלה, בזמנים: 0−0^-, 0+0^+, 3−3^-, 3+3^+, 6−6^-, 6+6^+, 8−8^-, 8+8^+.

העתיקו למחברתכם את אות השגיאה ושרטטו מתחתיו את אות התגובה של הבקר.

ציינו בשרטוטכם זמנים וערכי תגובה משמעותיים.

(11 נקודות)
ג.

מהו בקר מסוג PID? רשמו משוואת הבקר וסמנו בכל חלק של המשוואה את סוג הבקר שהיא מייצגת.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

בקר PD (Proportional Derivative) הוא בקר שהיציאה שלו מגיבה גם לגודל השגיאה (החלק היחסי, P) וגם לקצב השינוי שלה (החלק הנגזר, D). המשוואה: p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0, כאשר p(t)p(t) יציאת הבקר, e(t)e(t) השגיאה, KpK_p ההגבר היחסי, KDK_D ההגבר הנגזר (ביחידות זמן) ו-P0P_0 יציאת הבקר כשהשגיאה אפס.

מבוקש: להסביר מהו בקר PD, לרשום את המשוואה שלו ולהסביר כל משתנה בה.

מהו בקר PD. בקר PD (Proportional Derivative) הוא בקר שהיציאה שלו מורכבת משתי פעולות:

1. פעולה יחסית (P). היציאה מגיבה ביחס ישר לגודל השגיאה ברגע הנוכחי.

2. פעולה נגזרת (D). היציאה מגיבה לקצב השינוי של השגיאה (לנגזרת שלה). כשהשגיאה משתנה מהר, הבקר מגיב מיד וחזק, עוד לפני שהשגיאה הספיקה לגדול. כך התגובה מוקדמת יותר והתנודות מרוסנות. כשהשגיאה קבועה, החלק הנגזר שווה לאפס.

משוואת הבקר (מהנוסחאון):

p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0

משמעות המשתנים:

•p(t)p(t) - יציאת (תפוקת) הבקר, באחוזים.

•e(t)e(t) - השגיאה, באחוזים: ההפרש בין הערך הרצוי לבין הערך הנמדד.

•de(t)dt\frac{de(t)}{dt} - קצב השינוי של השגיאה, באחוזים לשנייה.

•KpK_p - ההגבר היחסי של הבקר (Proportional Gain), ללא יחידות.

•KDK_D - ההגבר הנגזר של הבקר (Derivative Gain), ביחידות של זמן (sec).

•P0P_0 - יציאת הבקר כאשר השגיאה שווה לאפס, באחוזים.

תשובה: בקר PD הוא בקר שהיציאה שלו מגיבה גם לגודל השגיאה (החלק היחסי) וגם לקצב השינוי שלה (החלק הנגזר). המשוואה: p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0, כאשר p(t)p(t) יציאת הבקר, e(t)e(t) השגיאה, KpK_p ההגבר היחסי, KDK_D ההגבר הנגזר (ביחידות זמן) ו-P0P_0 יציאת הבקר כשהשגיאה אפס.

סעיף ב

תשובה:

p(0−)=36%p(0^-)=36\%, p(0+)=60%p(0^+)=60\%, p(3−)=78%p(3^-)=78\%, p(3+)=54%p(3^+)=54\%, p(6−)=54%p(6^-)=54\%, p(6+)=18%p(6^+)=18\%, p(8−)=0%p(8^-)=0\%, p(8+)=36%p(8^+)=36\%. בשרטוט: קפיצה מ-36% ל-60% ב-t=0t=0, עלייה בקו ישר עד 78%, קפיצה ל-54% ב-t=3t=3, קו אופקי עד t=6t=6, קפיצה ל-18%, ירידה בקו ישר עד 0%, וקפיצה חזרה ל-36% ב-t=8t=8.

נתון: בקר PD עם KP=3K_P=3, KD=4 secK_D=4\,\text{sec} ו-P0=36%P_0=36\%, ואות השגיאה שבאיור לשאלה 5.

מבוקש: תפוקת הבקר ברגעים 0−0^-, 0+0^+, 3−3^-, 3+3^+, 6−6^-, 6+6^+, 8−8^-, 8+8^+, ושרטוט של תגובת הבקר מתחת לאות השגיאה.

משוואת הבקר, מסעיף א:

p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0

מציבים את הקבועים. המכפלה היא Kp⋅KD=3⋅4=12 secK_p\cdot K_D=3\cdot4=12\,\text{sec}, ולכן:

p(t)=3⋅e(t)+12⋅de(t)dt+36p(t)=3\cdot e(t)+12\cdot\frac{de(t)}{dt}+36

שלב 1: קריאת אות השגיאה. בכל קטע צריך את ערך השגיאה (באחוזים) ואת השיפוע שלה (באחוזים לשנייה):

קטע הזמןהשגיאה e(t)e(t)השיפוע dedt\frac{de}{dt}
לפני t=0t=00000
0<t<30<t<3עולה מ-00 ל-666−03−0=2\frac{6-0}{3-0}=2
3<t<63<t<6קבועה, 6600
6<t<86<t<8יורדת מ-66 ל-000−68−6=−3\frac{0-6}{8-6}=-3
אחרי t=8t=80000

הסימון 3−3^- פירושו רגע לפני t=3t=3, והסימון 3+3^+ פירושו רגע אחרי. בנקודות השבירה של הגרף השגיאה עצמה רציפה, אבל השיפוע שלה משתנה בבת אחת. לכן החלק הנגזר, ואיתו תפוקת הבקר, קופצים בנקודות האלה.

שלב 2: חישוב התפוקה בכל רגע.

1. p(0−)=3⋅0+12⋅0+36=36%p(0^-)=3\cdot0+12\cdot0+36=36\%

2. p(0+)=3⋅0+12⋅2+36=60%p(0^+)=3\cdot0+12\cdot2+36=60\%

3. p(3−)=3⋅6+12⋅2+36=78%p(3^-)=3\cdot6+12\cdot2+36=78\%

4. p(3+)=3⋅6+12⋅0+36=54%p(3^+)=3\cdot6+12\cdot0+36=54\%

5. p(6−)=3⋅6+12⋅0+36=54%p(6^-)=3\cdot6+12\cdot0+36=54\%

6. p(6+)=3⋅6+12⋅(−3)+36=18%p(6^+)=3\cdot6+12\cdot(-3)+36=18\%

7. p(8−)=3⋅0+12⋅(−3)+36=0%p(8^-)=3\cdot0+12\cdot(-3)+36=0\%

8. p(8+)=3⋅0+12⋅0+36=36%p(8^+)=3\cdot0+12\cdot0+36=36\%

שלב 3: השרטוט. מעתיקים את אות השגיאה, ומתחתיו, על אותו ציר זמן, משרטטים את p(t)p(t):

•לפני t=0t=0: קו אופקי ב-36%.

•ב-t=0t=0: קפיצה מעלה מ-36% ל-60%, כי החלק הנגזר נכנס בבת אחת.

•בין t=0t=0 ל-t=3t=3: קו ישר עולה מ-60% ל-78%. כאן החלק הנגזר קבוע ורק החלק היחסי גדל: p(t)=6⋅t+60p(t)=6\cdot t+60.

•ב-t=3t=3: קפיצה מטה מ-78% ל-54%, כי השיפוע של השגיאה מתאפס.

•בין t=3t=3 ל-t=6t=6: קו אופקי ב-54%.

•ב-t=6t=6: קפיצה מטה מ-54% ל-18%, כי השיפוע נעשה שלילי.

•בין t=6t=6 ל-t=8t=8: קו ישר יורד מ-18% ל-0%. כאן p(t)=3⋅e(t)p(t)=3\cdot e(t), כי החלק הנגזר (−36-36) מבטל בדיוק את P0P_0.

•ב-t=8t=8: קפיצה מעלה מ-0% ל-36%.

•אחרי t=8t=8: קו אופקי ב-36%.

על ציר הזמן מסמנים את הרגעים 0, 3, 6, 8, ועל ציר התפוקה את הערכים 0, 18, 36, 54, 60, 78.

הערה על הסרטוט המצורף: הרמה שבין t=3t=3 ל-t=6t=6 מסומנת בו על הציר במספר 51. הערך הנכון, לפי החישוב, הוא 54%.

תשובה: p(0−)=36%p(0^-)=36\%, p(0+)=60%p(0^+)=60\%, p(3−)=78%p(3^-)=78\%, p(3+)=54%p(3^+)=54\%, p(6−)=54%p(6^-)=54\%, p(6+)=18%p(6^+)=18\%, p(8−)=0%p(8^-)=0\%, p(8+)=36%p(8^+)=36\%.

סעיף ג

תשובה:

בקר PID משלב שלוש פעולות בקרה: יחסית (P), אינטגרלית (I) ונגזרת (D). המשוואה: p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KI⋅∫0te(t) dt+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_I\cdot\int_0^t e(t)\,dt+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0. האיבר הראשון הוא החלק היחסי (P), השני החלק האינטגרלי (I), השלישי החלק הנגזר (D), ו-P0P_0 קבוע.

מבוקש: להסביר מהו בקר PID, לרשום את המשוואה שלו, ולסמן איזה סוג בקר מייצג כל חלק במשוואה.

מהו בקר PID. בקר PID (Proportional Integral Derivative) משלב שלוש פעולות בקרה: יחסית, אינטגרלית ונגזרת. היציאה שלו מגיבה לגודל השגיאה ברגע הנוכחי, לשגיאה שהצטברה לאורך הזמן, ולקצב השינוי של השגיאה. השילוב נותן תגובה מהירה, בלי שגיאה במצב המתמיד ועם ריסון של תנודות.

משוואת הבקר (מהנוסחאון):

p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KI⋅∫0te(t) dt+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_I\cdot\int_0^t e(t)\,dt+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0

סימון החלקים:

החלק במשוואהסוג הבקרמה הוא עושה
Kp⋅e(t)K_p\cdot e(t)P - יחסי (Proportional)מגיב ביחס ישר לגודל השגיאה ברגע הנוכחי
Kp⋅KI⋅∫0te(t) dtK_p\cdot K_I\cdot\int_0^t e(t)\,dtI - אינטגרלי (Integral)מגיב לשגיאה שהצטברה לאורך הזמן, ומבטל את שגיאת המצב המתמיד
Kp⋅KD⋅de(t)dtK_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}D - נגזר (Derivative)מגיב לקצב השינוי של השגיאה, מקדים את התגובה ומרסן תנודות
P0P_0קבועיציאת הבקר כאשר השגיאה שווה לאפס

כאן KpK_p הוא ההגבר היחסי (ללא יחידות), KIK_I ההגבר האינטגרלי (ביחידות של 1sec\frac{1}{\text{sec}}) ו-KDK_D ההגבר הנגזר (ביחידות של sec).

תשובה: בקר PID משלב פעולה יחסית, אינטגרלית ונגזרת: p(t)=Kp⋅e(t)+Kp⋅KI⋅∫0te(t) dt+Kp⋅KD⋅de(t)dt+P0p(t)=K_p\cdot e(t)+K_p\cdot K_I\cdot\int_0^t e(t)\,dt+K_p\cdot K_D\cdot\frac{de(t)}{dt}+P_0. האיבר הראשון הוא החלק היחסי (P), השני החלק האינטגרלי (I), השלישי החלק הנגזר (D), ו-P0P_0 קבוע.

שאלה 6 · חוג סגור: פונקציית תמסורת ויציבות לפי ראוט

באיור לשאלה 6 מוצגת סכמת מלבנים של מערכת בקרה בחוג סגור:

א.

מהי פונקציית התמסורת: G(s)=C(s)R(s)G(s)=\frac{C(s)}{R(s)}?

(9 נקודות)
ב.

מהי המשוואה האופיינית של מערכת הבקרה?

(3 נקודות)
ג.

לפי הקריטריון של ראוט - Routh, מהו תחום הערכים של KK שעבורו מערכת הבקרה תהיה יציבה?

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

G(s)=C(s)R(s)=(s+1)2s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)G(s)=\frac{C(s)}{R(s)}=\frac{(s+1)^2}{s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)}

נתון (מאיור לשאלה 6): בענף הקדמי שני מלבנים בטור, G1(s)=0.5s+3G_1(s)=\frac{0.5}{s+3} ו-G2(s)=2s+2G_2(s)=\frac{2}{s+2}. בענף המשוב H(s)=K(s+1)2H(s)=\frac{K}{(s+1)^2}, והמשוב נכנס למסכם בסימן שלילי.

מבוקש: פונקציית התמסורת בחוג סגור, G(s)=C(s)R(s)G(s)=\frac{C(s)}{R(s)}.

נוסחת החוג הסגור למשוב שלילי היא הענף הקדמי חלקי אחד ועוד החוג הפתוח:

C(s)R(s)=G1(s)⋅G2(s)1+G1(s)⋅G2(s)⋅H(s)\frac{C(s)}{R(s)}=\frac{G_1(s)\cdot G_2(s)}{1+G_1(s)\cdot G_2(s)\cdot H(s)}

1. הענף הקדמי. מלבנים בטור מוכפלים זה בזה:

G1(s)⋅G2(s)=0.5s+3⋅2s+2=1(s+3)⋅(s+2)=1s2+5⋅s+6G_1(s)\cdot G_2(s)=\frac{0.5}{s+3}\cdot\frac{2}{s+2}=\frac{1}{(s+3)\cdot(s+2)}=\frac{1}{s^2+5\cdot s+6}

2. מציבים בנוסחת החוג הסגור:

G(s)=1s2+5⋅s+61+1s2+5⋅s+6⋅K(s+1)2G(s)=\frac{\frac{1}{s^2+5\cdot s+6}}{1+\frac{1}{s^2+5\cdot s+6}\cdot\frac{K}{(s+1)^2}}

3. מכפילים את המונה ואת המכנה ב-(s2+5⋅s+6)⋅(s+1)2(s^2+5\cdot s+6)\cdot(s+1)^2:

G(s)=(s+1)2(s+1)2⋅(s2+5⋅s+6)+KG(s)=\frac{(s+1)^2}{(s+1)^2\cdot(s^2+5\cdot s+6)+K}

4. פותחים את המכפלה שבמכנה, עם (s+1)2=s2+2⋅s+1(s+1)^2=s^2+2\cdot s+1, איבר אחר איבר:

(s2+2s+1)⋅(s2+5s+6)=s4+5s3+6s2+2s3+10s2+12s+s2+5s+6=s4+7s3+17s2+17s+6(s^2+2s+1)\cdot(s^2+5s+6)=s^4+5s^3+6s^2+2s^3+10s^2+12s+s^2+5s+6=s^4+7s^3+17s^2+17s+6

5. התוצאה:

G(s)=(s+1)2s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)G(s)=\frac{(s+1)^2}{s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)}

המונה, בצורה פתוחה, הוא s2+2⋅s+1s^2+2\cdot s+1.

תשובה: G(s)=C(s)R(s)=(s+1)2s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)G(s)=\frac{C(s)}{R(s)}=\frac{(s+1)^2}{s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)}

סעיף ב

תשובה:

s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)=0s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)=0

מבוקש: המשוואה האופיינית של מערכת הבקרה.

המשוואה האופיינית מתקבלת כשמשווים לאפס את המכנה של פונקציית התמסורת בחוג סגור. זה שקול לתנאי 1+G1(s)⋅G2(s)⋅H(s)=01+G_1(s)\cdot G_2(s)\cdot H(s)=0. השורשים שלה הם הקטבים של המערכת, והם שקובעים אם המערכת יציבה.

1. המכנה של G(s)G(s) מסעיף א:

s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)

2. משווים לאפס:

s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)=0s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)=0

המשוואה מסדר רביעי, כלומר למערכת ארבעה קטבים, והמיקום שלהם תלוי בהגבר KK.

תשובה: s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)=0s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)=0

סעיף ג

תשובה:

המערכת יציבה עבור −6<K<29.39-6<K<29.39.

נתון: המשוואה האופיינית מסעיף ב, s4+7⋅s3+17⋅s2+17⋅s+(K+6)=0s^4+7\cdot s^3+17\cdot s^2+17\cdot s+(K+6)=0.

מבוקש: תחום הערכים של KK שבו המערכת יציבה, לפי קריטריון ראוט.

קריטריון ראוט: בונים טבלה ממקדמי המשוואה האופיינית. המערכת יציבה אם כל האיברים בעמודה הראשונה של הטבלה חיוביים, כלומר אין בעמודה הזאת החלפת סימן.

המקדמים: a4=1a_4=1, a3=7a_3=7, a2=17a_2=17, a1=17a_1=17, a0=K+6a_0=K+6.

בניית הטבלה. בשתי השורות הראשונות רושמים את המקדמים לסירוגין: בשורת s4s^4 את a4,a2,a0a_4,a_2,a_0, ובשורת s3s^3 את a3,a1a_3,a_1. כל איבר בשורות הבאות מחושב משתי השורות שמעליו, לפי טבלת ראוט למערכת מסדר רביעי שבנוסחאון.

1. שורת s2s^2:

b1=a3⋅a2−a4⋅a1a3=7⋅17−1⋅177=1027=14.57b_1=\frac{a_3\cdot a_2-a_4\cdot a_1}{a_3}=\frac{7\cdot17-1\cdot17}{7}=\frac{102}{7}=14.57

b2=a3⋅a0−a4⋅0a3=7⋅(K+6)−1⋅07=K+6b_2=\frac{a_3\cdot a_0-a_4\cdot0}{a_3}=\frac{7\cdot(K+6)-1\cdot0}{7}=K+6

2. שורת s1s^1:

c1=b1⋅a1−a3⋅b2b1=14.57⋅17−7⋅(K+6)14.57=14.118−0.4804⋅Kc_1=\frac{b_1\cdot a_1-a_3\cdot b_2}{b_1}=\frac{14.57\cdot17-7\cdot(K+6)}{14.57}=14.118-0.4804\cdot K

3. שורת s0s^0:

d1=c1⋅b2−b1⋅0c1=b2=K+6d_1=\frac{c_1\cdot b_2-b_1\cdot0}{c_1}=b_2=K+6

הטבלה המלאה:

שורהעמודה ראשונהעמודה שנייהעמודה שלישית
s4s^4111717K+6K+6
s3s^377171700
s2s^214.5714.57K+6K+600
s1s^114.118−0.4804⋅K14.118-0.4804\cdot K0000
s0s^0K+6K+60000

תנאי היציבות. שלושת האיברים הראשונים בעמודה הראשונה (11, 77, 14.5714.57) חיוביים תמיד. נשארים שני תנאים:

1. מהשורה של s1s^1:

14.118−0.4804⋅K>0 ⇒ K<14.1180.4804=29.3914.118-0.4804\cdot K>0\ \Rightarrow\ K<\frac{14.118}{0.4804}=29.39

2. מהשורה של s0s^0:

K+6>0 ⇒ K>−6K+6>0\ \Rightarrow\ K>-6

שני התנאים צריכים להתקיים יחד:

−6<K<29.39-6<K<29.39

משמעות הגבולות: כאשר K=29.39K=29.39 שורת s1s^1 מתאפסת, ולמערכת יש זוג קטבים על הציר המדומה (תנודות קבועות, גבול היציבות). כאשר K=−6K=-6 האיבר החופשי של המשוואה האופיינית מתאפס, ויש קוטב בראשית הצירים.

תשובה: המערכת יציבה עבור −6<K<29.39-6<K<29.39.

שאלה 7 · כרטיסי מבוא ומוצא של בקר מתכנת

באיור לשאלה 7 מוצג חיבור נתונים ספרתיים לכרטיסי מבוא ומוצא של בקר מִתַּכנת. בכרטיס המוצא ישנם שמונה ממסרים אשר חלקם מופעלים (המגעות תפוסות) וחלקם אינם מופעלים.

א.

מהם סוגי כרטיסי המבוא בבקר המִתַּכנת הנתון? מה תפקידם של כרטיסים אלו?

(4 נקודות)
ב.

מהם סוגי כרטיסי המוצא בבקר המִתַּכנת הנתון? מה תפקידם של כרטיסים אלו?

(4 נקודות)
ג.

מהי תופעת הקשת החשמלית בכרטיסי המוצא בבקר המִתַּכנת?

(4 נקודות)
ד.

בהתייחס לאיור לשאלה 7, מהם מספרי המבואות שמזינים רמה לוגית 1?

מהם מספרי המבואות שמזינים רמה לוגית 0?

(4 נקודות)
ה.

בהתייחס לאיור לשאלה 7, מהם מספרי המוצאים שבהם הממסרים מופעלים?

מהם מספרי המוצאים שבהם הממסרים אינם מופעלים?

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

כרטיסי המבוא מתחלקים לשני סוגים: ספרתיים ותקביליים (אנלוגיים). כרטיס מבוא ספרתי מדווח לבקר על אירועים ועל מצבים לוגיים (0 או 1), למשל מתג פתוח או סגור. כרטיס מבוא תקבילי אוסף מידע כמותי על ערכים במערכת, כמו טמפרטורה, לחץ או מפלס. באיור לשאלה 7 כרטיס המבוא הוא ספרתי.

מבוקש: סוגי כרטיסי המבוא של הבקר המתכנת, והתפקיד של כל סוג.

כרטיסי המבוא מעבירים אל הבקר מידע מהשטח. הם מתחלקים לשני סוגים:

1. כרטיס מבוא ספרתי (דיגיטלי). כל מבוא מקבל אחד משני מצבים: יש מתח (1 לוגי) או אין מתח (0 לוגי). תפקיד הכרטיס הוא לדווח לבקר על אירועים ועל מצבים לוגיים, כדי שהבקר יוכל לבקר אותם: לחצן לחוץ או משוחרר, מתג גבול, חיישן קירבה, מגע עזר של מגען. הכרטיס גם מתאים את מתח השטח (בדרך כלל 24 V24\,\text{V} במתח ישר) לרמות המתח של המעבד, ומבודד ביניהם.

2. כרטיס מבוא תקבילי (אנלוגי). כל מבוא מקבל אות רציף, מתח (למשל 0 עד 10 V10\,\text{V}) או זרם (4 עד 20 mA20\,\text{mA}), וממיר אותו למספר בעזרת ממיר A/D. תפקיד הכרטיס הוא לאסוף מידע כמותי על הערכים שקיימים במערכת: טמפרטורה, לחץ, מפלס, ספיקה, מהירות.

בבקר שבאיור לשאלה 7 כרטיס המבוא הוא ספרתי: לכל מבוא מחובר מתג, שמחבר אליו את הקו של +24 V+24\,\text{V} או מנתק אותו. הנקודה Com של הכרטיס מחוברת לקוטב השני של הספק, וכך נסגר המעגל של כל מבוא.

תשובה: כרטיסי המבוא מתחלקים לשני סוגים: ספרתיים ותקביליים. כרטיס מבוא ספרתי מדווח לבקר על אירועים ועל מצבים לוגיים (0 או 1). כרטיס מבוא תקבילי אוסף מידע כמותי על הערכים שבמערכת. באיור לשאלה 7 כרטיס המבוא הוא ספרתי.

סעיף ב

תשובה:

כרטיסי המוצא מתחלקים לשני סוגים: ספרתיים ותקביליים (אנלוגיים). כרטיס מוצא ספרתי מפעיל או מפסיק את הצרכנים המבוקרים (נורות, מגענים, ברזים חשמליים). כרטיס מוצא תקבילי מאפשר ויסות רציף של משתני הצרכנים, כמו מהירות מנוע או מידת הפתיחה של שסתום. באיור לשאלה 7 כרטיס המוצא הוא ספרתי, מסוג ממסר.

מבוקש: סוגי כרטיסי המוצא של הבקר המתכנת, והתפקיד של כל סוג.

כרטיסי המוצא מעבירים את ההחלטות של הבקר אל הצרכנים שבשטח. גם הם מתחלקים לשני סוגים:

1. כרטיס מוצא ספרתי (דיגיטלי). כל מוצא נמצא באחד משני מצבים: מופעל או מופסק. תפקיד הכרטיס הוא להפעיל או להפסיק את האביזרים (הצרכנים) המבוקרים: נורות סימון, סלילי מגענים, ברזים חשמליים, מנועים קטנים. המיתוג נעשה בממסר (כמו באיור), בטרנזיסטור או בטריאק.

2. כרטיס מוצא תקבילי (אנלוגי). כל מוצא מוציא אות רציף, מתח (למשל 0 עד 10 V10\,\text{V}) או זרם (4 עד 20 mA20\,\text{mA}), שנוצר בממיר D/A. תפקיד הכרטיס הוא לאפשר ויסות של משתני הצרכנים: מהירות של מנוע דרך ממיר תדר, מידת הפתיחה של שסתום פרופורציונלי, עוצמת חימום.

בבקר שבאיור לשאלה 7 כרטיס המוצא הוא ספרתי, מסוג ממסר: יש בו שמונה ממסרים, והמגע של כל ממסר מחבר נורת סימון בין הקו Ph (פאזה) לקו N (אפס).

תשובה: כרטיסי המוצא מתחלקים לשני סוגים: ספרתיים ותקביליים. כרטיס מוצא ספרתי מפעיל או מפסיק את הצרכנים המבוקרים. כרטיס מוצא תקבילי מאפשר ויסות רציף של משתני הצרכנים. באיור לשאלה 7 כרטיס המוצא הוא ספרתי, מסוג ממסר.

סעיף ג

תשובה:

כשמגע של כרטיס המוצא מנתק צרכן השראתי (מנוע, סליל מגען, ברז חשמלי), הסליל מתנגד לשינוי הזרם ומפתח כא"מ נגדי (חוק לנץ). נוצרת קפיצת מתח גבוהה בין המגעים שנפתחים, והיא מתבטאת בקשת חשמלית (ניצוץ) שעוברת ביניהם ושוחקת אותם.

מבוקש: להסביר מהי תופעת הקשת החשמלית בכרטיסי המוצא של הבקר.

1. הצרכנים. כרטיסי המוצא הספרתיים נועדו להפעלת צרכנים. הצרכנים האלה הם בדרך כלל בעלי אופי השראתי: מנועים, סלילי מגענים וברזים חשמליים למיניהם.

2. מה קורה בניתוק. בסליל שזורם בו זרם אגורה אנרגיה מגנטית, והזרם דרכו לא יכול להיפסק בבת אחת. כשהמגע של כרטיס המוצא נפתח ומנתק את הזרם, מתפתח בסליל כא"מ נגדי שמתנגד לשינוי הזרם (חוק לנץ):

e=−L⋅didte=-L\cdot\frac{di}{dt}

כאשר LL ההשראות של הסליל ו-didt\frac{di}{dt} קצב השינוי של הזרם. הזרם יורד מהר מאוד, ולכן נוצרת קפיצת מתח גבוהה, הרבה מעל מתח ההזנה.

3. הקשת. קפיצת המתח מופיעה בין המגעים שזה עתה נפתחו, כשהמרווח ביניהם עוד קטן מאוד. האוויר שבמרווח נפרץ, והזרם ממשיך לזרום דרכו לרגע. זו הקשת החשמלית.

4. הנזק. הקשת מחממת את המגעים, שוחקת ומפחמת אותם, ועלולה לרתך אותם זה לזה. חיי הממסר מתקצרים, ונוצרות הפרעות חשמליות. במוצא מסוג טרנזיסטור קפיצת המתח עלולה להרוס את הטרנזיסטור.

5. ההגנה. במתח ישר מחברים במקביל לסליל דיודת הגנה, שדרכה הזרם של הסליל דועך. במתח חילופין מחברים במקביל מעגל של נגד וקבל, או וריסטור.

תשובה: כשמגע של כרטיס המוצא מנתק צרכן השראתי, הסליל מתנגד לשינוי הזרם ומפתח כא"מ נגדי (חוק לנץ). נוצרת קפיצת מתח גבוהה בין המגעים שנפתחים, והיא מתבטאת בקשת חשמלית שעוברת ביניהם ושוחקת אותם.

סעיף ד

תשובה:

רמה לוגית 1 (מתג סגור): מבואות 2, 6, 8, 12. רמה לוגית 0 (מתג פתוח): מבואות 1, 3, 4, 5, 7, 9, 10, 11, 13, 14, 15, 16.

מבוקש: לפי האיור לשאלה 7, אילו מבואות מקבלים רמה לוגית 1 ואילו מקבלים רמה לוגית 0.

הכלל: כל מבוא מחובר דרך מתג אל הקו של +24 V+24\,\text{V}.

•מתג סגור (מצויר כקו רצוף): המתח מגיע אל המבוא, והמבוא מקבל 1 לוגי.

•מתג פתוח (מצויר עם זרוע מורמת ורווח): המתח לא מגיע אל המבוא, והמבוא מקבל 0 לוגי.

1. באיור יש 16 מתגים, אחד לכל מבוא של הכרטיס. סופרים אותם מלמעלה למטה, מ-1 עד 16. המספרים שמודפסים באיור ליד הכרטיס מגיעים רק עד 14, והם לא נמצאים בדיוק מול הקווים. לכן סופרים את קווי המתגים עצמם.

2. עוברים על המתגים לפי הסדר:

מבואמצב המתגרמה לוגית
1פתוח0
2סגור1
3, 4, 5פתוחים0
6סגור1
7פתוח0
8סגור1
9, 10, 11פתוחים0
12סגור1
13, 14, 15, 16פתוחים0

3. בדיקה: 4 מתגים סגורים ו-12 פתוחים, יחד 16.

הערה: האיור לא מדויק. אם משייכים כל קו למספר המודפס הקרוב אליו (המספרים מגיעים רק עד 14), המתגים הסגורים נמצאים ליד המספרים 2, 6, 7 ו-11. התשובה שלמעלה סופרת את המתגים עצמם, כמו במחוון הרשמי.

תשובה:

•רמה לוגית 1: מבואות 2, 6, 8, 12.

•רמה לוגית 0: מבואות 1, 3, 4, 5, 7, 9, 10, 11, 13, 14, 15, 16.

סעיף ה

תשובה:

הממסרים מופעלים במוצאים 3, 6, 8. הממסרים אינם מופעלים במוצאים 1, 2, 4, 5, 7.

מבוקש: לפי האיור לשאלה 7, באילו מוצאים הממסרים מופעלים ובאילו לא.

הכלל: בכרטיס המוצא שמונה ממסרים, אחד לכל מוצא, ולכל ממסר מחוברת נורת סימון.

•ממסר מופעל: המגע שלו סגור ("המגעות תפוסות"). באיור הוא מצויר כמסגרת סגורה, והנורה שלו מחוברת בין הקו Ph לקו N.

•ממסר שאינו מופעל: המגע שלו פתוח. באיור הוא מצויר כזרוע אלכסונית מנותקת, והנורה שלו לא מקבלת מתח.

1. סופרים את המוצאים מלמעלה למטה, מ-1 עד 8. המספר 8 לא מודפס באיור, והמספרים 6 ו-7 מודפסים מעט מתחת למגעים שלהם. לכן סופרים את המגעים (או את הנורות) עצמם.

2. עוברים על המגעים לפי הסדר:

מוצאמצב המגעהממסר
1, 2פתוחיםלא מופעלים
3סגורמופעל
4, 5פתוחיםלא מופעלים
6סגורמופעל
7פתוחלא מופעל
8סגורמופעל

3. בדיקה: 3 ממסרים מופעלים ו-5 לא מופעלים, יחד 8. הנורות 3, 6 ו-8 דולקות.

תשובה:

•הממסרים מופעלים במוצאים 3, 6, 8.

•הממסרים אינם מופעלים במוצאים 1, 2, 4, 5, 7.

שאלה 8 · דיאגרמת סולם להפעלת שער חשמלי

באיור לשאלה 8 מוצגת דיאגרמת סולם להפעלת שער חשמלי המופעל מרחוק באמצעות טלפון. מערכת חיצונית מזהה את מספר הטלפון שממנו התקשרו ומפיקה לבקר אות המאפשר את פתיחת השער.

רכיבי הקלט והפלט של המערכת מוגדרים כפסוקים לוגיים שיכולים לקבל את הערכים '0' - שקר או '1' - אמת והם מוגדרים בטבלה הבאה:

קלטתיאור הקלטפלטתיאור הפלט
Aהתקבל אות לפתיחת השער (האות רגעי).Eמנוע השער פותח את השער.
Bחיישן מזהה עצם במסלול השער.Fמנוע השער סוגר את השער.
Cחיישן המזהה שהשער פתוח מופעל
Dחיישן המזהה שהשער סגור מופעל

הטיימר מכוון ל-10 שניות.

א.

כתבו את הפונקציה הלוגית למימוש החיבור בין מגעים A, B ו-D בשורה הראשונה של הדיאגרמה.

(3 נקודות)
ב.

מה הם התנאים להפעלת קוצב הזמן?

(5 נקודות)
ג.

מה הם התנאים לפתיחת השער?

(6 נקודות)
ד.

האם ערכו של המשתנה tmr.Q בזמן סגירת השער הוא '1' או '0'? נמקו את תשובתכם.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

O=A⋅D+BO=A\cdot D+B

מבוקש: הפונקציה הלוגית של החיבור בין המגעים A, B ו-D בשורה הראשונה של דיאגרמת הסולם שבאיור לשאלה 8.

כללי הקריאה של דיאגרמת סולם: מגעים בטור הם פעולת AND (כפל לוגי), ומגעים במקביל הם פעולת OR (חיבור לוגי). מגע פתוח (NO) מוליך כשהמשתנה שלו הוא 1.

1. המגע A והמגע D מחוברים בטור, ושניהם מגעים פתוחים: A⋅DA\cdot D.

2. המגע B, גם הוא מגע פתוח, מחובר במקביל לשניהם יחד. הענף שלו יוצא מהפס השמאלי וחוזר אל השורה אחרי המגע D: +B+B.

3. הסליל שבקצה השורה הוא המשתנה O. זהו משתנה עזר פנימי של הבקר (הוא לא מופיע בטבלת הקלט והפלט), והוא מקבל את התוצאה:

O=A⋅D+BO=A\cdot D+B

4. המשמעות לפי הטבלה: O נעשה 1 כאשר התקבל אות לפתיחת השער והשער סגור (A וגם D), או כאשר החיישן מזהה עצם במסלול השער (B). אפשר לקרוא ל-O "בקשה לפתיחה".

תשובה: O=A⋅D+BO=A\cdot D+B

סעיף ב

תשובה:

קוצב הזמן מופעל כאשר השער פתוח (C הוא 1) וגם החיישן לא מזהה עצם במסלול השער (B הוא 0): B‾⋅C\overline{B}\cdot C. כדי שהקוצב יסיים, שני התנאים צריכים להתקיים 10 שניות ברצף.

מבוקש: התנאים להפעלת קוצב הזמן tmr שבדיאגרמת הסולם.

1. קוצב הזמן נמצא בקצה השורה השלישית. לפניו שני מגעים בטור: מגע סגור (NC, מסומן בקו אלכסוני) של B, ומגע פתוח של C.

2. מגע סגור מוליך כשהמשתנה שלו הוא 0, ולכן הוא מייצג את B‾\overline{B}. הפונקציה הלוגית שמפעילה את הקוצב:

B‾⋅C\overline{B}\cdot C

3. לפי טבלת הקלט והפלט:

•B‾\overline{B}: B הוא 0, כלומר החיישן לא מזהה עצם במסלול השער.

•CC: C הוא 1, כלומר החיישן שמזהה שהשער פתוח מופעל (השער פתוח עד הסוף).

4. הקוצב הוא מסוג השהיית הפעלה (On Delay Timer), והוא מכוון ל-10 שניות. הוא סופר כל עוד שני התנאים מתקיימים. אם אחד מהם נפסק באמצע, למשל כשעצם נכנס למסלול השער, הקוצב מתאפס והספירה מתחילה מחדש. רק אחרי 10 שניות רצופות היציאה tmr.Q נעשית 1.

המשמעות: השער ממתין פתוח 10 שניות, כשהמסלול שלו פנוי, לפני שהוא מתחיל להיסגר.

תשובה: קוצב הזמן מופעל כאשר השער פתוח (C הוא 1) וגם החיישן לא מזהה עצם במסלול השער (B הוא 0): B‾⋅C\overline{B}\cdot C. כדי שהקוצב יסיים, שני התנאים צריכים להתקיים 10 שניות ברצף.

סעיף ג

תשובה:

השער נפתח (E הוא 1) כאשר השער עוד לא פתוח עד הסוף (C הוא 0), וגם מתקיים אחד מאלה: התקבל אות לפתיחה כשהשער סגור (A⋅DA\cdot D), או שהחיישן מזהה עצם במסלול השער (B). מרגע שהמנוע התחיל לפתוח, E מחזיק את עצמו עד שהשער פתוח: E=(A⋅D+B+E)⋅C‾E=(A\cdot D+B+E)\cdot\overline{C}.

מבוקש: התנאים לפתיחת השער, כלומר התנאים שבהם הפלט E (מנוע השער פותח את השער) הוא 1.

1. E הוא הסליל של השורה השנייה. לפניו המגע O במקביל למגע E, ואחריהם בטור מגע סגור (NC) של C:

E=(O+E)⋅C‾E=(O+E)\cdot\overline{C}

2. מציבים את O מסעיף א:

E=(A⋅D+B+E)⋅C‾E=(A\cdot D+B+E)\cdot\overline{C}

3. תנאי ההתחלה. מספיק שאחד משני אלה יתקיים:

•A הוא 1 וגם D הוא 1: התקבל אות לפתיחת השער, והשער סגור.

•B הוא 1: החיישן מזהה עצם במסלול השער. זה תנאי בטיחות: אם יש עצם במסלול בזמן שהשער לא פתוח עד הסוף (למשל בזמן סגירה), המנוע פותח את השער.

4. תנאי הכרחי. C הוא 0, כלומר השער עוד לא פתוח עד הסוף. רק אז המגע הסגור של C מוליך.

5. החזקה עצמית. האות A רגעי, והחיישן D משתחרר מיד כשהשער מתחיל לזוז. לכן O חוזר ל-0 אחרי רגע קצר. המגע E שבמקביל ל-O ממשיך להזין את הסליל, והמנוע ממשיך לפתוח את השער.

6. סיום הפתיחה. כשהשער נפתח עד הסוף, C נעשה 1. המגע הסגור של C נפתח, E חוזר ל-0, והמנוע נעצר.

תשובה: השער נפתח (E הוא 1) כאשר השער עוד לא פתוח עד הסוף (C הוא 0), וגם מתקיים אחד מאלה: התקבל אות לפתיחה כשהשער סגור (A⋅DA\cdot D), או שהחיישן מזהה עצם במסלול השער (B). מרגע שהמנוע התחיל לפתוח, E מחזיק את עצמו עד שהשער פתוח: E=(A⋅D+B+E)⋅C‾E=(A\cdot D+B+E)\cdot\overline{C}.

סעיף ד

תשובה:

'0'. ברגע שהשער מתחיל להיסגר הוא עוזב את המצב הפתוח, C יורד ל-0, התנאי B‾⋅C\overline{B}\cdot C של קוצב הזמן מפסיק להתקיים והקוצב מתאפס. המנוע ממשיך לסגור בזכות ההחזקה העצמית של F.

מבוקש: לקבוע אם tmr.Q הוא '1' או '0' בזמן שהשער נסגר, ולנמק.

עוקבים אחרי התהליך שלב אחר שלב:

1. השער פתוח עד הסוף (C הוא 1) ואין עצם במסלול שלו (B הוא 0). התנאי B‾⋅C\overline{B}\cdot C מתקיים, וקוצב הזמן סופר (השורה השלישית).

2. אחרי 10 שניות tmr.Q נעשה 1. הסליל F נמצא בשורה הרביעית:

F=(tmr.Q+F)⋅D‾F=(tmr.Q+F)\cdot\overline{D}

השער לא סגור (D הוא 0), ולכן המגע הסגור של D מוליך, F נדלק, והמנוע מתחיל לסגור את השער.

3. ברגע שהשער מתחיל לזוז הוא עוזב את המצב הפתוח. החיישן C משתחרר, ו-C יורד ל-0.

4. התנאי B‾⋅C\overline{B}\cdot C מפסיק להתקיים, והכניסה של קוצב הזמן נופלת. קוצב מסוג השהיית הפעלה מתאפס מיד כשהכניסה שלו נופלת, ולכן tmr.Q חוזר ל-0.

5. F לא נכבה: המגע F שבמקביל למגע tmr.Q מחזיק אותו (החזקה עצמית). הסגירה נמשכת עד שהחיישן D מזהה שהשער סגור. אז D נעשה 1, המגע הסגור של D נפתח, ו-F נכבה.

מסקנה: tmr.Q הוא 1 רק לרגע קצר בתחילת הסגירה, עד שהחיישן C משתחרר. לאורך הסגירה עצמה tmr.Q הוא 0. זו בדיוק הסיבה שבשורה הרביעית יש החזקה עצמית של F: בלעדיה המנוע היה נעצר מיד אחרי שהשער התחיל לזוז.

תשובה: '0'. ברגע שהשער מתחיל להיסגר הוא עוזב את המצב הפתוח, C יורד ל-0, התנאי B‾⋅C\overline{B}\cdot C של קוצב הזמן מפסיק להתקיים והקוצב מתאפס. המנוע ממשיך לסגור בזכות ההחזקה העצמית של F.

שאלה 9 · נכון/לא נכון: מתח המוצא של מגבר יחידה

באיור מספר 9 מוצג מעגל חשמלי עם מגבר שרת, הכולל משוב.

לפי נתוני האיור מתח המוצא הוא: Vout=14 VV_{out}=14\,\text{V}.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

פתרון

תשובה:

לא נכון. המגבר הוא מגבר יחידה (חוצץ), ולכן מתח המוצא שווה למתח המבוא: Vout=Vin=7 VV_{out}=V_{in}=7\,\text{V}.

נתון (מהאיור לשאלה 9): Vin=7 VV_{in}=7\,\text{V} מחובר לכניסה הלא מהפכת (+) של מגבר השרת. המוצא מחובר ישירות, בלי נגדים, אל הכניסה המהפכת (-). מתח ההזנה של המגבר הוא +14 V+14\,\text{V}.

מבוקש: לבדוק אם מתח המוצא הוא 14 V14\,\text{V}.

1. זיהוי החיבור. כל מתח המוצא מוחזר אל הכניסה המהפכת: זה משוב שלילי מלא. החיבור הזה נקרא מגבר יחידה (חוצץ), והוא מופיע בנוסחאון.

2. הכלל של מגבר אידיאלי עם משוב שלילי. המתחים בשתי הכניסות שווים: V+=V−V_+=V_-.

3. כאן V+=VinV_+=V_{in} ו-V−=VoutV_-=V_{out}, ולכן:

Vout=Vin=7 VV_{out}=V_{in}=7\,\text{V}

ההגבר של מגבר יחידה הוא 11.

4. ה-+14 V+14\,\text{V} שבאיור הוא מתח ההזנה של המגבר, לא אות. הוא רק קובע את הגבול העליון של המוצא. המוצא (7 V7\,\text{V}) נמוך ממנו, ולכן המגבר לא ברוויה.

למה לא "נכון": מתח של 14 V14\,\text{V} במוצא היה מתקבל רק אילו ההגבר היה 22 (למשל מגבר לא מהפך עם שני נגדים שווים), או אילו המגבר היה ברוויה. במגבר יחידה המוצא עוקב אחרי המבוא.

תשובה: לא נכון. המגבר הוא מגבר יחידה, ולכן Vout=Vin=7 VV_{out}=V_{in}=7\,\text{V}.

שאלה 10 · נכון/לא נכון: מהו פוטנציומטר

Potentiometer הוא מכשיר למדידת לחץ אוויר.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10

פתרון

תשובה:

לא נכון. פוטנציומטר (Potentiometer) הוא נגד משתנה, שמשמש כמחלק מתח וכחיישן של מיקום או זווית. הוא לא מודד לחץ אוויר.

מבוקש: לקבוע אם פוטנציומטר הוא מכשיר למדידת לחץ אוויר.

1. מהו פוטנציומטר. פוטנציומטר הוא נגד משתנה עם שלושה הדקים: שני הדקים בקצוות של מסלול התנגדות, והדק שלישי שמחובר למגע נע (זחלן) שמחליק על המסלול.

2. איך הוא פועל. כשמזיזים או מסובבים את הזחלן, ההתנגדות שבין הזחלן לכל אחד מהקצוות משתנה. כשמחברים מתח בין שני הקצוות, הפוטנציומטר הוא מחלק מתח, והמתח על הזחלן יחסי למיקום שלו.

3. למה הוא משמש. לכיוון של מתח או זרם במעגל, וכחיישן של מיקום: העתק קווי בפוטנציומטר קווי, וזווית סיבוב בפוטנציומטר סיבובי.

4. לחץ אוויר מודדים במכשירים אחרים: ברומטר (לחץ אטמוספרי), מנומטר או מתמר לחץ.

למה לא "נכון": ההיגד מייחס לפוטנציומטר תפקיד של מד לחץ. ייתכן שהבלבול נובע מהדמיון בין השמות של מכשירי מדידה שמסתיימים ב-meter, כמו Barometer ו-Manometer.

תשובה: לא נכון. פוטנציומטר הוא נגד משתנה, שמשמש כמחלק מתח וכחיישן של מיקום או זווית. הוא לא מודד לחץ אוויר.

שאלה 11 · נכון/לא נכון: מתח בנקודה של גשר ויטסטון

באיור לשאלה 11 מוצג גשר ויטסטון, שבתוכו מחובר חיישן טמפרטורה.

נתון: Vab=7.5 VV_{ab}=7.5\,\text{V}.

על פי נתוני השאלה, המתח בנקודה bb הוא: Vb=3.2 VV_b=3.2\,\text{V}.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11

פתרון

תשובה:

לא נכון. Va=6 VV_a=6\,\text{V}, ולכן Vb=Va−VabV_b=V_a-V_{ab}. עם הנתון Vab=7.5 VV_{ab}=7.5\,\text{V} מתקבל −1.5 V-1.5\,\text{V} (ערך שאינו אפשרי במעגל, כנראה הכוונה ל-Vab=0.75 VV_{ab}=0.75\,\text{V}, ואז Vb=5.25 VV_b=5.25\,\text{V}). בשני המקרים VbV_b אינו 3.2 V3.2\,\text{V}.

נתון (מהאיור לשאלה 11): V=12 VV=12\,\text{V}, R1=9.1 kΩR_1=9.1\,\text{k}\Omega, R2=17.9 kΩR_2=17.9\,\text{k}\Omega, R3=9.1 kΩR_3=9.1\,\text{k}\Omega, והמתח שמורה הוולטמטר Vab=7.5 VV_{ab}=7.5\,\text{V}.

מבוקש: לבדוק אם המתח בנקודה bb הוא 3.2 V3.2\,\text{V}.

קריאת המעגל:

•הקוטב השלילי של המקור מחובר לאדמה ולצומת התחתון של הגשר (0 V0\,\text{V}). הקוטב החיובי מחובר לצומת העליון (12 V12\,\text{V}).

•ענף אחד: R1R_1 מהצומת העליון אל aa, ו-R3R_3 מ-aa אל הצומת התחתון.

•ענף שני: R2R_2 מהצומת העליון אל bb, וחיישן הטמפרטורה מ-bb אל הצומת התחתון.

•הוולטמטר מחובר בין aa ל-bb. וולטמטר אידיאלי לא מעביר זרם, ולכן כל ענף הוא מחלק מתח עצמאי.

1. המתח בנקודה aa הוא המתח על R3R_3 במחלק המתח של הענף הראשון:

Va=V⋅R3R1+R3=12⋅9.19.1+9.1=12⋅9.118.2=6 VV_a=V\cdot\frac{R_3}{R_1+R_3}=12\cdot\frac{9.1}{9.1+9.1}=12\cdot\frac{9.1}{18.2}=6\,\text{V}

2. המתח VabV_{ab} הוא ההפרש Va−VbV_a-V_b, ולכן:

Vb=Va−Vab=6−7.5=−1.5 VV_b=V_a-V_{ab}=6-7.5=-1.5\,\text{V}

3. משווים: −1.5 V-1.5\,\text{V} שונה מ-3.2 V3.2\,\text{V}, ולכן ההיגד לא נכון.

הערה על הנתון: נקודה bb נמצאת בין הצומת העליון (12 V12\,\text{V}) לצומת התחתון (0 V0\,\text{V}), ולכן המתח בה לא יכול להיות שלילי. כלומר הנתון Vab=7.5 VV_{ab}=7.5\,\text{V} אינו אפשרי במעגל הזה. אם הכוונה הייתה ל-Vab=0.75 VV_{ab}=0.75\,\text{V}, מתקבל Vb=6−0.75=5.25 VV_b=6-0.75=5.25\,\text{V}, וגם הוא שונה מ-3.2 V3.2\,\text{V}. בשני המקרים ההיגד לא נכון.

למה לא "נכון": כדי שיתקיים Vb=3.2 VV_b=3.2\,\text{V} היה צריך להיות Vab=6−3.2=2.8 VV_{ab}=6-3.2=2.8\,\text{V}.

תשובה: לא נכון. Va=6 VV_a=6\,\text{V}, ולכן Vb=Va−VabV_b=V_a-V_{ab} אינו 3.2 V3.2\,\text{V}.

שאלה 12 · נכון/לא נכון: מהירות קווית ומהירות זוויתית של מסוע

באיור לשאלה 12 מוצג חלק ממערכת בקרה עבור מהירות תנועת מסוע.

נתון: המהירות הקווית של המסוע היא: v=1.6 [msec]v=1.6\,\left[\frac{\text{m}}{\text{sec}}\right].

הקוטר של גלגל המסוע: d=1.6 md=1.6\,\text{m}. לכן מהירות סיבוב המנוע היא: ω=2 [radsec]\omega=2\,\left[\frac{\text{rad}}{\text{sec}}\right].

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12

פתרון

תשובה:

נכון. הרדיוס הוא r=d2=0.8 mr=\frac{d}{2}=0.8\,\text{m}, ולכן ω=vr=1.60.8=2 radsec\omega=\frac{v}{r}=\frac{1.6}{0.8}=2\,\frac{\text{rad}}{\text{sec}}.

נתון: המהירות הקווית של המסוע v=1.6 msecv=1.6\,\frac{\text{m}}{\text{sec}}, וקוטר גלגל המסוע d=1.6 md=1.6\,\text{m}.

מבוקש: לבדוק אם מהירות הסיבוב היא ω=2 radsec\omega=2\,\frac{\text{rad}}{\text{sec}}.

הקשר בין מהירות קווית למהירות זוויתית: נקודה שנמצאת על היקף של גלגל מסתובב נעה במהירות קווית

v=ω⋅rv=\omega\cdot r

כאשר ω\omega המהירות הזוויתית (ברדיאן לשנייה) ו-rr רדיוס הגלגל. הרצועה של המסוע נעה במהירות של היקף הגלגל.

1. הרדיוס הוא חצי מהקוטר:

r=d2=1.62=0.8 mr=\frac{d}{2}=\frac{1.6}{2}=0.8\,\text{m}

2. המהירות הזוויתית:

ω=vr=1.60.8=2 radsec\omega=\frac{v}{r}=\frac{1.6}{0.8}=2\,\frac{\text{rad}}{\text{sec}}

3. התוצאה שווה לערך שבהיגד.

הערה: החישוב נותן את המהירות הזוויתית של גלגל המסוע, כלומר של הציר שיוצא מתיבת ההפחתה. יחס ההפחתה של התיבה לא נתון בשאלה, ולכן ההיגד מתייחס למהירות הסיבוב שמניעה את גלגל המסוע.

למה לא "לא נכון": התוצאה הייתה שונה רק אילו מחלקים בטעות בקוטר במקום ברדיוס, ואז מתקבל 1.61.6=1 radsec\frac{1.6}{1.6}=1\,\frac{\text{rad}}{\text{sec}}.

תשובה: נכון. ω=vr=1.60.8=2 radsec\omega=\frac{v}{r}=\frac{1.6}{0.8}=2\,\frac{\text{rad}}{\text{sec}}.

שאלה 13 · נכון/לא נכון: המתח המזערי במוצא ממיר D/A

באיור לשאלה 13 מוצגת מערכת המרה הכוללת מיקרו מחשב וממיר D/A בעל 9 סיביות.

מתח הייחוס הוא: Vref=12 VV_{ref}=12\,\text{V}, ולכן המתח המזערי האפשרי במוצא הממיר הוא: Vout(min)=0.96 VV_{out}(min)=0.96\,\text{V}.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13

פתרון

תשובה:

לא נכון. Vmin=Vref2n=1229=23.44 mVV_{min}=\frac{V_{ref}}{2^n}=\frac{12}{2^9}=23.44\,\text{mV}, ולא 0.96 V0.96\,\text{V}.

נתון: ממיר D/A של n=9n=9 סיביות, ומתח ייחוס Vref=12 VV_{ref}=12\,\text{V}.

מבוקש: לבדוק אם המתח המזערי האפשרי במוצא הממיר הוא 0.96 V0.96\,\text{V}.

ממיר D/A הופך מספר בינארי למתח. המתח המזערי שהממיר יכול להוציא (חוץ מאפס) מתקבל כשרק הסיבית הפחות משמעותית היא 1, והוא שווה לצעד אחד של הממיר.

1. מספר הצירופים של 99 סיביות:

2n=29=5122^n=2^9=512

2. גודל הצעד, כלומר המתח המזערי:

Vmin=Vref2n=12512=0.02344 V=23.44 mVV_{min}=\frac{V_{ref}}{2^n}=\frac{12}{512}=0.02344\,\text{V}=23.44\,\text{mV}

3. משווים: 23.44 mV23.44\,\text{mV} קטן בהרבה מ-0.96 V0.96\,\text{V} (שהם 960 mV960\,\text{mV}), פי 4141 בערך.

אם מחשבים את הצעד לפי מספר הצעדים שבין המתח המזערי למתח המרבי, 2n−1=5112^n-1=511, מתקבל 12511=23.48 mV\frac{12}{511}=23.48\,\text{mV}. גם זה רחוק מאוד מ-0.96 V0.96\,\text{V}.

למה לא "נכון": צעד של 0.96 V0.96\,\text{V} מתאים לממיר שמחלק את 12 V12\,\text{V} ל-120.96=12.5\frac{12}{0.96}=12.5 חלקים בלבד, כלומר לממיר עם פחות מ-44 סיביות, ולא לממיר של 99 סיביות.

תשובה: לא נכון. Vmin=Vref2n=1229=23.44 mVV_{min}=\frac{V_{ref}}{2^n}=\frac{12}{2^9}=23.44\,\text{mV}, ולא 0.96 V0.96\,\text{V}.

שאלה 14 · נכון/לא נכון: החזקה עצמית בבקרת מפלס

האיור לשאלה 14 מציג דיאגרמת סולם לבקרת מפלס השולטת בשסתום הכניסה למֵכל valve. המערכת כוללת חיישן מפלס אנלוגי הפועל בתחום של 0 עד 5 מטרים, המעביר את המפלס הנמדד למשתנה level. ערכו של המשתנה 1 שווה לערכו של המשתנה level כאשר המפלס הוא מטר אחד. ערכו של המשתנה 3 שווה לערכו של המשתנה level כאשר המפלס הוא 3 מטרים.

ניתן לקרוא לשורה בעלת צורה כזאת החזקה עצמית.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14

פתרון

תשובה:

נכון. המגע valve מחובר במקביל לתנאי ההפעלה (level<1level<1), ולכן השסתום ממשיך לפעול גם אחרי שהמפלס עלה מעל מטר אחד, עד שהמפלס מגיע ל-3 מטרים.

מבוקש: לקבוע אם השורה שבאיור לשאלה 14 היא שורה של החזקה עצמית.

קריאת השורה:

1. בלוק ההשוואה הראשון, level<1level<1, מוליך כשהמפלס נמוך ממטר אחד. זה תנאי ההפעלה.

2. במקביל לבלוק הזה מחובר מגע פתוח של valve, כלומר של הפלט של אותה שורה.

3. אחריהם, בטור, בלוק ההשוואה השני, level<3level<3. הוא מוליך כל עוד המפלס נמוך מ-3 מטרים. זה תנאי ההפסקה.

4. הפונקציה הלוגית של השורה:

valve=[(level<1)+valve]⋅(level<3)valve=\left[(level<1)+valve\right]\cdot(level<3)

מהלך הפעולה:

1. המפלס יורד מתחת למטר אחד: הבלוק הראשון מוליך, גם הבלוק השני מוליך, והשסתום valve נפתח. המכל מתחיל להתמלא.

2. המפלס עולה מעל מטר אחד: הבלוק הראשון מפסיק להוליך. המגע valve שבמקביל אליו סגור, והוא ממשיך להזין את הסליל. השסתום נשאר פתוח.

3. המפלס מגיע ל-3 מטרים: הבלוק השני מפסיק להוליך, והשסתום נסגר. גם המגע valve נפתח, ולכן השסתום יישאר סגור עד שהמפלס ירד שוב מתחת למטר אחד.

זו בדיוק ההגדרה של החזקה עצמית: מגע של הפלט מחובר במקביל לתנאי ההפעלה, וכך הפלט "זוכר" שהופעל וממשיך לפעול גם אחרי שתנאי ההפעלה נעלם, עד שתנאי ההפסקה קוטע את השורה.

למה לא "לא נכון": השורה לא הייתה החזקה עצמית אילו המגע valve שבמקביל היה חסר. אז השסתום היה נסגר מיד כשהמפלס עובר מטר אחד.

תשובה: נכון. המגע valve מחובר במקביל לתנאי ההפעלה (level<1level<1), ולכן השסתום "מחזיק" את עצמו וממשיך לפעול גם כשהמפלס גבוה ממטר אחד, עד 3 מטרים.

שאלה 15 · נכון/לא נכון: קוצב זמן מחזורי ומונה

באיור לשאלה 15 מוצג קטע של דיאגרמת סולם. קוצב הזמן tmr1 כֻּוון לפרק זמן של שתי שניות.

הערך של המשתנה A יהיה 1 לוגי לאחר תשע שניות מהפעלת start.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15

פתרון

תשובה:

לא נכון. קוצב הזמן נותן דופק כל 2 שניות, ולכן אחרי 9 שניות הערך הצבור של המונה הוא 4. 4 אינו גדול מ-5, ולכן A הוא 0 לוגי.

נתון: קוצב הזמן tmr1 מכוון ל-2 שניות, ודיאגרמת הסולם שבאיור לשאלה 15.

מבוקש: לבדוק אם A הוא 1 לוגי תשע שניות אחרי הפעלת start.

קוראים את הדיאגרמה שורה אחר שורה:

1. שורה ראשונה. מגע סגור (NC) של tmr1.Q בטור עם מגע פתוח של start מפעילים את קוצב הזמן tmr1 (השהיית הפעלה, 2 שניות). כל עוד start פעיל, הקוצב סופר. כשהוא מגיע ל-2 שניות, tmr1.Q נעשה 1. אז המגע הסגור של tmr1.Q שבתחילת השורה נפתח, והקוצב מאפס את עצמו: tmr1.Q חוזר ל-0, והספירה מתחילה מחדש. התוצאה: דופק קצר של tmr1.Q כל 2 שניות.

2. שורה שנייה. כל דופק של tmr1.Q מקדם את המונה ctr1 (Count Up) באחת.

3. שורה שלישית. בלוק ההשוואה בודק אם הערך הצבור של המונה, ctr1.ACC, גדול מ-5. רק אז A הוא 1. כלומר דרושים לפחות 6 דפקים.

4. כמה דפקים יש ב-9 שניות. הדפקים מגיעים ברגעים 2, 4, 6 ו-8 שניות: 4 דפקים. הדופק החמישי יגיע רק בשנייה העשירית.

5. לכן אחרי 9 שניות הערך הצבור הוא 4. התנאי 4>54>5 לא מתקיים, ו-A הוא 0 לוגי.

6. מתי A יהיה 1? רק אחרי הדופק השישי, כלומר אחרי 6⋅2=126\cdot2=12 שניות.

הערה: בשורה הרביעית start מפעיל גם בלוק Reset של המונה ctr1. איפוס יכול רק להקטין את הערך הצבור, ולכן גם אם מתחשבים בו, A נשאר 0.

למה לא "נכון": ההיגד היה נכון אילו עד השנייה התשיעית היו נספרים 6 דפקים לפחות, למשל אילו קוצב הזמן היה מכוון לשנייה וחצי או פחות.

תשובה: לא נכון. אחרי 9 שניות הערך הצבור של המונה הוא 4. 4 אינו גדול מ-5, ולכן A הוא 0 לוגי.

שאלה 16 · נכון/לא נכון: מספר מצבי הקלט בשורת סולם

באיור לשאלה 16 מוצגת שורה בדיאגרמת סולם.

במערכת המיוצגת על ידי דיאגרמת הסולם יש שמונה מצבי קלט אפשריים.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 16

פתרון

תשובה:

נכון. בשורה שלושה משתני קלט (A, B, C), וכל אחד מהם יכול להיות 0 או 1, ולכן יש 23=82^3=8 מצבי קלט אפשריים.

מבוקש: לקבוע כמה מצבי קלט אפשריים יש במערכת שבאיור לשאלה 16.

1. מזהים את הקלטים ואת הפלט. בשורה שלושה מגעים: A, B ו-C. אלה משתני הקלט. הסליל D שבקצה השורה הוא הפלט, והוא לא נספר כקלט.

2. מספר המצבים. כל משתנה קלט יכול לקבל שני ערכים, 0 או 1. עבור nn משתנים יש 2n2^n צירופים:

23=82^3=8

3. הפונקציה של השורה. A בטור עם החיבור המקבילי של B ו-C:

D=A⋅(B+C)D=A\cdot(B+C)

4. שמונת מצבי הקלט, והפלט בכל אחד מהם:

מצבABCD
10000
20010
30100
40110
51000
61011
71101
81111

למה לא "לא נכון": המספר היה שונה אילו היו בשורה מספר אחר של משתני קלט, למשל 4 מצבים לשני קלטים או 16 מצבים לארבעה קלטים.

תשובה: נכון. בשורה שלושה משתני קלט (A, B, C), ולכן יש 23=82^3=8 מצבי קלט אפשריים.

שאלה 17 · נכון/לא נכון: שתי פקודות Move בטור

באיור לשאלה 17 מוצג תיאור של שתי פקודות זהות הפועלות בבקר מִתַּכנת. A,B,CA,B,C הם משתנים שלמים.

אם A=3A=3, אז ביצוע פקודה ב יגרום לכך שיתקיים C=3C=3.

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 17

פתרון

תשובה:

נכון. פקודה א' מעתיקה את הערך 3 מהמשתנה AA למשתנה BB, ופקודה ב' מעתיקה את הערך 3 מהמשתנה BB למשתנה CC.

נתון: שתי פקודות Move שמחוברות בטור (איור לשאלה 17). בפקודה א' רשום A,BA,B, ובפקודה ב' רשום B,CB,C. הערך ההתחלתי: A=3A=3.

מבוקש: לבדוק אם אחרי ביצוע פקודה ב' מתקיים C=3C=3.

פקודת Move מעתיקה ערך ממשתנה המקור (הרשום ראשון) אל משתנה היעד (הרשום שני). משתנה המקור לא משתנה.

1. פקודה א', Move A,BA,B: הערך של AA מועתק אל BB. עכשיו B=3B=3.

2. פקודה ב', Move B,CB,C: הערך של BB מועתק אל CC. עכשיו C=3C=3.

3. שתי הפקודות נמצאות באותה שורה, והבקר מבצע אותן לפי הסדר: קודם פקודה א' ואחריה פקודה ב'. לכן כשפקודה ב' מתבצעת, BB כבר שווה ל-3.

4. בסוף שלושת המשתנים שווים: A=B=C=3A=B=C=3.

למה לא "לא נכון": ההיגד היה שגוי אילו פקודה ב' הייתה מתבצעת לפני פקודה א' (ואז CC היה מקבל את הערך הקודם של BB), או אילו Move הייתה מעתיקה בכיוון ההפוך.

תשובה: נכון. פקודה א' מעתיקה את הערך 3 מ-AA ל-BB, ופקודה ב' מעתיקה את הערך 3 מ-BB ל-CC.

שאלה 18 · נכון/לא נכון: טבלת אמת של דיאגרמת סולם

באיור א' לשאלה 18 מוצגת דיאגרמת סולם של בקר מִתַּכנת. באיור ב' לשאלה 18 מוצגת טבלת האמת של דיאגרמת הסולם.

איור א' לשאלה 18: דיאגרמת סולם של בקר מִתַּכנת.

איור ב' לשאלה 18: טבלת אמת לדיאגרמת הסולם המוצגת.

טבלת האמת של איור ב' נכונה (אין בה טעויות).

•נכון

•לא נכון

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 18

פתרון

תשובה:

לא נכון. הדיאגרמה מממשת את F=A⋅B+A⋅C+B⋅CF=A\cdot B+A\cdot C+B\cdot C, ולכן F=1F=1 גם בשורות 011, 101 ו-110. בטבלה שבאיור ב' רשום בשורות האלה 0.

מבוקש: לבדוק אם טבלת האמת שבאיור ב' לשאלה 18 מתאימה לדיאגרמת הסולם שבאיור א'.

שלב 1: הפונקציה של הדיאגרמה. מגעים בטור הם פעולת AND, וענפים במקביל הם פעולת OR. בדיאגרמה שלושה ענפים מקבילים, ובכל אחד שני מגעים פתוחים בטור:

1. הענף של A ו-B: A⋅BA\cdot B

2. הענף של A ו-C: A⋅CA\cdot C

3. הענף של B ו-C: B⋅CB\cdot C

הסליל F מקבל את החיבור של שלושתם:

F=A⋅B+A⋅C+B⋅CF=A\cdot B+A\cdot C+B\cdot C

המשמעות: F הוא 1 כאשר לפחות שניים מתוך שלושת הקלטים הם 1.

שלב 2: טבלת האמת הנכונה, מול הטבלה שבאיור ב'.

ABCA⋅BA\cdot BA⋅CA\cdot CB⋅CB\cdot CF הנכוןF באיור ב'
00000000
00100000
01000000
01100110
10000000
10101010
11010010
11111111

שלב 3: השוואה. בטבלה שבאיור ב' F הוא 1 רק בשורה 111. בשלוש שורות, 011, 101 ו-110, רשום בה 0, והערך הנכון הוא 1. יש בטבלה שלוש טעויות.

למה לא "נכון": הטבלה שבאיור ב' מתאימה לפונקציה F=A⋅B⋅CF=A\cdot B\cdot C, כלומר לשלושה מגעים בטור. היא לא מתאימה לדיאגרמה שבאיור א'.

תשובה: לא נכון. F=A⋅B+A⋅C+B⋅CF=A\cdot B+A\cdot C+B\cdot C, ולכן F=1F=1 גם בשורות 011, 101 ו-110. בטבלה שבאיור ב' רשום בשורות האלה 0.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.