דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט מערכות הספק ומתקני חשמל לטכנאים 97164 - אביב 2026 מועד א'

הנדסת חשמל · סמל 97164 · 6 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

אותו שאלון משמש גם את סמל 93624 של התכנית הקודמת.

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט במערכות הספק ומתקני חשמל לטכנאים, אביב 2026 מועד א', כל 6 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: יש לענות על ארבע שאלות מתוך השאלות 1-6.

ערך כל שאלה – 25 נקודות.

בסך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. מהדורה אחרונה של חוק ותקנות בנושא חשמל בהוצאת המוסד לבטיחות ולגיהות.

3. דפי נוסחאות יצורפו לשאלון הבחינה.

אין להעביר חומר עזר, ספרים ומחשבונים בין הנבחנים.

נוסחאון מה"ט במערכות הספק ומתקני חשמל - להורדה ב-PDF, 24 עמודים.

שאלה 1 · מרכז אנרגיה: זרם, כבל הזנה ושיפור מקדם הספק

לוח חשמל של מרכז אנרגיה במבנה ציבורי מוזן מ"חברת חשמל".

מתח הנקוב: Un=400 V/50 HzU_n=400\,\text{V}/50\,\text{Hz}

המתקן ממוקם במרחק של 115 מטר מנקודת החיבור לרשת החשמל.

שיטת התקנת כבלי ההזנה היא: כבלים רב גידים הטמונים באדמה במישרין, צמודים.

טמפרטורת האדמה היא 40∘C40^\circ\text{C}, ההתנגדות הטרמית הסגולית של הקרקע היא 2 Km/W2\,\text{Km/W}.

הכבלים הם בעלי מוליכי חמרן ובידוד XLPE (NA2XY)

טבלת העומסים המוזנים מהלוח:

סוג העומסמספר צרכניםהספק חשמלי לצרכן בודד (kW)נצילות %מקדם הספקמקדם ביקוש
מדחסים355920.850.7
משאבות620900.820.75
מפחים105880.80.9

טבלה לשאלה 1

א.

חשבו את הזרם המקסימלי בקו ההזנה של הלוח הראשי ובחרו את גודל המפסק האוטומטי הראשי.

ערכים נקובים של מפסקים אוטומטים

2A; 4A; 6A; 10A; 16A; 20A; 25A; 32A; 40A; 50A; 63A; 80A; 100A; 125A; 160A; 200A; 250A; 400A; 500A; 630A; 800A; 1000A; 1250A

(5 נקודות)
ב.

מה יהיה שטח החתך המינימלי של כבל ההזנה של המפעל בהנחה שבחירת כבל ההזנה מבוססת על שיקולי העמסת יתר ומפל מתח לאורך קו ההזנה, שלא יעלה על 3% בלבד. ההיגב ההשראתי של הכבל הוא 0.1 Ω/km0.1\,\Omega/\text{km}

(8 נקודות)
ג.

חשבו את גודל סוללות הקבלים הנדרשות על מנת לשפר את מקדם ההספק של המתקן לפי שיטת "קיזוז מרכזי" ל-0.92 לפחות (הספק, קיבול ונגדי פריקה), יש לתכנן את קווי ההזנה ללוח קבלים ולסוללות שנבחרו.

לוח הקבלים מחובר ללוח הראשי של מרכז האנרגיה.

לרשות המרכז סוללות קבלים של Un=400 VU_n=400\,\text{V}, 20 kVAr20\,\text{kVAr}.

(8 נקודות)
ד.

את הקבלים בסוללה ניתן לחבר בחיבור כוכב או בחיבור משולש.

מהי שיטת החיבורים העדיפה לדעתכם, נמקו והראו על ידי חישוב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

Imax≈481 AI_{max}\approx481\,\text{A} (P=276.7 kWP=276.7\,\text{kW}, Q=186 kVArQ=186\,\text{kVAr}, S=333.4 kVAS=333.4\,\text{kVA}); מפסק ראשי 500 A500\,\text{A}

נתון: טבלת העומסים, Un=400 VU_n=400\,\text{V}.

מבוקש: הזרם המרבי בקו ההזנה והמפסק הראשי.

הרעיון: לכל קבוצת צרכנים מחשבים את ההספק הנצרך מהרשת בעומס מרבי: מכפילים את ההספק הנקוב במספר הצרכנים ובמקדם הביקוש, ומחלקים בנצילות כדי לקבל את ההספק החשמלי הנכנס. אחר כך מחשבים את ההספק הריאקטיבי של הקבוצה, מסכמים, ומחשבים את הזרם.

1. מדחסים:

P1=n⋅P⋅Kdbeta=3⋅55⋅0.70.92=125.54 kWP_1=\frac{n\cdot P\cdot K_d}{\\beta}=\frac{3\cdot55\cdot0.7}{0.92}=125.54\,\text{kW}

tan⁡φ1=tan⁡(arccos⁡0.85)=0.620\tan\varphi_1=\tan(\arccos0.85)=0.620, Q1=125.54⋅0.620=77.80 kVArQ_1=125.54\cdot0.620=77.80\,\text{kVAr}

2. משאבות:

P2=6⋅20⋅0.750.90=100.0 kWP_2=\frac{6\cdot20\cdot0.75}{0.90}=100.0\,\text{kW}

tan⁡φ2=tan⁡(arccos⁡0.82)=0.698\tan\varphi_2=\tan(\arccos0.82)=0.698, Q2=100⋅0.698=69.80 kVArQ_2=100\cdot0.698=69.80\,\text{kVAr}

3. מפחים:

P3=10⋅5⋅0.90.88=51.14 kWP_3=\frac{10\cdot5\cdot0.9}{0.88}=51.14\,\text{kW}

tan⁡φ3=tan⁡(arccos⁡0.8)=0.75\tan\varphi_3=\tan(\arccos0.8)=0.75, Q3=51.14⋅0.75=38.35 kVArQ_3=51.14\cdot0.75=38.35\,\text{kVAr}

4. סיכום:

P=125.54+100+51.14=276.68 kWP=125.54+100+51.14=276.68\,\text{kW}

Q=77.80+69.80+38.35=185.96 kVArQ=77.80+69.80+38.35=185.96\,\text{kVAr}

S=P2+Q2=276.682+185.962=333.36 kVAS=\sqrt{P^2+Q^2}=\sqrt{276.68^2+185.96^2}=333.36\,\text{kVA}, cos⁡φ=276.68333.36=0.83\cos\varphi=\frac{276.68}{333.36}=0.83

5. הזרם המרבי בקו ההזנה:

Imax=S3⋅Un=333.36⋅1033⋅400=481.2 AI_{max}=\frac{S}{\sqrt3\cdot U_n}=\frac{333.36\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=481.2\,\text{A}

6. המפסק הראשי צריך להיות בעל זרם נקוב In≥ImaxI_n\ge I_{max}. הערך התקני הקרוב מעל 481.2 A481.2\,\text{A} הוא 500 A500\,\text{A}.

תשובה: Imax≈481 AI_{max}\approx481\,\text{A}, מפסק אוטומטי ראשי 500 A500\,\text{A}.

סעיף ב

תשובה:

כבל יחיד אינו מספיק; נדרשים כבלים במקביל - 4 כבלי חמרן 3×185 mm23\times185\,\text{mm}^2 (או 3 כבלים 3×300 mm23\times300\,\text{mm}^2); מפל המתח כ-1.1%<3%1.1\%<3\%

נתון: מפסק In=500 AI_n=500\,\text{A} (סעיף א), כבלי NA2XY (חמרן, XLPE) טמונים ישירות באדמה וצמודים, אדמה 40∘C40^\circ\text{C}, 2 Km/W2\,\text{Km/W}, l=115 ml=115\,\text{m}, X0=0.1 Ω/kmX_0=0.1\,\Omega/\text{km}, ρAl=134 Ω⋅mm2m\rho_{Al}=\frac{1}{34}\,\frac{\Omega\cdot mm^2}{m}.

מבוקש: שטח החתך המינימלי שעומד בהעמסה ובמפל מתח של עד 3%.

שיקול העמסה.

1. כדי שהמפסק יגן על הכבל מפני העמסת יתר נדרש IZ′≥In=500 AI_Z'\ge I_n=500\,\text{A}, כאשר IZ′=IZ⋅K2⋅K3⋅K5I_Z'=I_Z\cdot K_2\cdot K_3\cdot K_5 (IZI_Z - הזרם המותר מטבלת התקנות לכבל חמרן XLPE טמון באדמה).

2. מקדמי תיקון (ערכי הטבלאות שבהם משתמשים): טמפרטורת אדמה 40∘C40^\circ\text{C} לבידוד 90∘C90^\circ\text{C}: K2=0.91K_2=0.91; התנגדות תרמית 2 Km/W2\,\text{Km/W}: K3=1.05K_3=1.05; כבלים צמודים באדמה: לשני כבלים K5=0.75K_5=0.75, לשלושה 0.650.65, לארבעה 0.600.60.

3. כבל יחיד: נדרש IZ≥5000.91⋅1.05=523 AI_Z\ge\frac{500}{0.91\cdot1.05}=523\,\text{A}, ואין כבל חמרן תלת מופעי כזה בטבלה (הגדול, 300 mm2300\,\text{mm}^2, נושא 286 A286\,\text{A}; 240 mm2240\,\text{mm}^2 - 253 A253\,\text{A}; 185 mm2185\,\text{mm}^2 - 219 A219\,\text{A}). לכן מתקינים כמה כבלים במקביל. לכל מספר כבלים nn נדרש לכל כבל:

IZ≥Inn⋅K2⋅K3⋅K5I_Z\ge\frac{I_n}{n\cdot K_2\cdot K_3\cdot K_5}

•n=2n=2: IZ≥5002⋅0.91⋅1.05⋅0.75=349 AI_Z\ge\frac{500}{2\cdot0.91\cdot1.05\cdot0.75}=349\,\text{A} - אין כבל מתאים.

•n=3n=3: IZ≥5003⋅0.91⋅1.05⋅0.65=268 AI_Z\ge\frac{500}{3\cdot0.91\cdot1.05\cdot0.65}=268\,\text{A} - כבל 300 mm2300\,\text{mm}^2 (286 A286\,\text{A}).

•n=4n=4: IZ≥5004⋅0.91⋅1.05⋅0.60=218 AI_Z\ge\frac{500}{4\cdot0.91\cdot1.05\cdot0.60}=218\,\text{A} - כבל 185 mm2185\,\text{mm}^2 (219 A219\,\text{A}).

הפתרון בעל שטח החתך הכולל הקטן ביותר: 4 כבלים של 185 mm2185\,\text{mm}^2 (סך הכול 740 mm2740\,\text{mm}^2, לעומת 900 mm2900\,\text{mm}^2 בשלושה כבלים של 300 mm2300\,\text{mm}^2).

בדיקה: IZ′=4⋅219⋅0.91⋅1.05⋅0.60=502 A≥500 AI_Z'=4\cdot219\cdot0.91\cdot1.05\cdot0.60=502\,\text{A}\ge500\,\text{A}.

שיקול מפל מתח.

4. ארבעה כבלים במקביל: ההתנגדות וההיגב מתחלקים ב-4:

R=ρ⋅ln⋅A=134⋅1154⋅185=4.57⋅10−3 ΩR=\frac{\rho\cdot l}{n\cdot A}=\frac{\frac{1}{34}\cdot115}{4\cdot185}=4.57\cdot10^{-3}\,\Omega

X=X0⋅ln=0.1⋅0.1154=2.88⋅10−3 ΩX=\frac{X_0\cdot l}{n}=\frac{0.1\cdot0.115}{4}=2.88\cdot10^{-3}\,\Omega

5. מפל המתח:

ΔU=P⋅R+Q⋅XUn=276.68⋅103⋅4.57⋅10−3+185.96⋅103⋅2.88⋅10−3400=4.50 V\Delta U=\frac{P\cdot R+Q\cdot X}{U_n}=\frac{276.68\cdot10^3\cdot4.57\cdot10^{-3}+185.96\cdot10^3\cdot2.88\cdot10^{-3}}{400}=4.50\,\text{V}

ΔU%=4.50400⋅100=1.12%<3%\Delta U_\%=\frac{4.50}{400}\cdot100=1.12\%<3\%

(גם בשלושה כבלים של 300 mm2300\,\text{mm}^2: ΔU%=1.10%\Delta U_\%=1.10\%.)

שיקול מפל המתח לבדו היה מחייב לפחות כ-352 mm2352\,\text{mm}^2 חמרן בסך הכול, כך ששיקול ההעמסה הוא הקובע.

תשובה: ההעמסה קובעת: 4 כבלי NA2XY 3×185 mm23\times185\,\text{mm}^2 במקביל (לחלופין 3 כבלים 3×300 mm23\times300\,\text{mm}^2), ומפל המתח כ-1.1%1.1\%.

סעיף ג

תשובה:

QC=68.1 kVArQ_C=68.1\,\text{kVAr} ⇐ 4 סוללות ×20=80 kVAr\times20=80\,\text{kVAr} (cos⁡φ=0.934\cos\varphi=0.934); C=132.6 μFC=132.6\,\mu\text{F} לפאזה לסוללה (משולש); נגד פריקה ≤186 kΩ\le186\,\text{k}\Omega; הזנת לוח הקבלים 115.5 A115.5\,\text{A} (מפסק 200 A200\,\text{A}), לכל סוללה 28.9 A28.9\,\text{A} (מפסק 50 A50\,\text{A})

נתון: P=276.68 kWP=276.68\,\text{kW}, Q=185.96 kVArQ=185.96\,\text{kVAr} (סעיף א), סוללות 20 kVAr20\,\text{kVAr} ל-400 V400\,\text{V}.

מבוקש: מספר הסוללות, הקיבול, נגדי הפריקה וזרמי ההזנה.

1. ההספק הריאקטיבי הנדרש.

tan⁡φ1=QP=185.96276.68=0.672\tan\varphi_1=\frac{Q}{P}=\frac{185.96}{276.68}=0.672, tan⁡φ2=tan⁡(arccos⁡0.92)=0.426\tan\varphi_2=\tan(\arccos0.92)=0.426

QC=P⋅(tan⁡φ1−tan⁡φ2)=276.68⋅(0.672−0.426)=68.09 kVArQ_C=P\cdot(\tan\varphi_1-\tan\varphi_2)=276.68\cdot(0.672-0.426)=68.09\,\text{kVAr}

מספר הסוללות: 68.0920=3.4\frac{68.09}{20}=3.4 ⇐ 4 סוללות, QC=80 kVArQ_C=80\,\text{kVAr}.

בדיקה: Q′=185.96−80=105.96 kVArQ'=185.96-80=105.96\,\text{kVAr}, cos⁡φ′=276.68276.682+105.962=0.934≥0.92\cos\varphi'=\frac{276.68}{\sqrt{276.68^2+105.96^2}}=0.934\ge0.92.

2. קיבול של סוללה אחת (חיבור משולש, על כל קבל U=400 VU=400\,\text{V}; ההשוואה לכוכב בסעיף ד):

C=QC3⋅2πf⋅U2=20⋅1033⋅2π⋅50⋅4002=132.6 μFC=\frac{Q_C}{3\cdot2\pi f\cdot U^2}=\frac{20\cdot10^3}{3\cdot2\pi\cdot50\cdot400^2}=132.6\,\mu\text{F} לכל פאזה.

לכל ארבע הסוללות: 4⋅132.6=530.5 μF4\cdot132.6=530.5\,\mu\text{F} לפאזה.

3. נגדי פריקה. הקבל צריך להתפרק למתח בטוח לאחר ניתוקו. נניח דרישה לפריקה עד 50 V50\,\text{V} תוך דקה (t=60 st=60\,\text{s}), מהמתח המרבי U0=2⋅400=565.7 VU_0=\sqrt2\cdot400=565.7\,\text{V}:

R=tC⋅ln⁡U0UC=60132.6⋅10−6⋅ln⁡565.750=60132.6⋅10−6⋅2.426=186.5 kΩR=\frac{t}{C\cdot\ln\frac{U_0}{U_C}}=\frac{60}{132.6\cdot10^{-6}\cdot\ln\frac{565.7}{50}}=\frac{60}{132.6\cdot10^{-6}\cdot2.426}=186.5\,\text{k}\Omega

כלומר נגד פריקה של 180 kΩ180\,\text{k}\Omega לכל היותר על כל קבל (ענף משולש).

4. קווי הזנה.

זרם לוח הקבלים: IC=QC3⋅U=80⋅1033⋅400=115.5 AI_C=\frac{Q_C}{\sqrt3\cdot U}=\frac{80\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=115.5\,\text{A}

למעגלי קבלים מתכננים את המפסק לכ-1.43⋅IC1.43\cdot I_C (זרמים הרמוניים וסבולת הקבלים): 1.43⋅115.5=165 A1.43\cdot115.5=165\,\text{A} ⇐ מפסק 200 A200\,\text{A} בלוח הראשי, וכבל ההזנה ללוח הקבלים ייבחר לזרם זה.

זרם סוללה אחת: I=20⋅1033⋅400=28.9 AI=\frac{20\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=28.9\,\text{A}, 1.43⋅28.9=41.3 A1.43\cdot28.9=41.3\,\text{A} ⇐ מפסק 50 A50\,\text{A} ומגען לכל סוללה.

תשובה: 4 סוללות של 20 kVAr20\,\text{kVAr} (80 kVAr80\,\text{kVAr}), C=132.6 μFC=132.6\,\mu\text{F} לפאזה לסוללה, נגד פריקה עד כ-186 kΩ186\,\text{k}\Omega, הזנת לוח הקבלים 115.5 A115.5\,\text{A} במפסק 200 A200\,\text{A}, ולכל סוללה מפסק 50 A50\,\text{A}.

סעיף ד

תשובה:

חיבור משולש: לאותו 20 kVAr20\,\text{kVAr} נדרש CΔ=132.6 μFC_\Delta=132.6\,\mu\text{F} לפאזה לעומת CY=397.9 μFC_Y=397.9\,\mu\text{F} בכוכב (פי 3)

ההספק הריאקטיבי של סוללה תלת מופעית: QC=3⋅ω⋅C⋅UC2Q_C=3\cdot\omega\cdot C\cdot U_C^2, כאשר UCU_C הוא המתח על כל קבל. נשווה את הקיבול הדרוש לסוללה של 20 kVAr20\,\text{kVAr} בשני החיבורים.

1. משולש: על כל קבל מתח שלוב UC=400 VU_C=400\,\text{V}:

CΔ=QC3⋅ω⋅UC2=20⋅1033⋅2π⋅50⋅4002=132.6 μFC_\Delta=\frac{Q_C}{3\cdot\omega\cdot U_C^2}=\frac{20\cdot10^3}{3\cdot2\pi\cdot50\cdot400^2}=132.6\,\mu\text{F}

2. כוכב: על כל קבל מתח מופע UC=4003=230.9 VU_C=\frac{400}{\sqrt3}=230.9\,\text{V}:

CY=20⋅1033⋅2π⋅50⋅230.92=397.9 μFC_Y=\frac{20\cdot10^3}{3\cdot2\pi\cdot50\cdot230.9^2}=397.9\,\mu\text{F}

3. היחס: CYCΔ=397.9132.6=3\frac{C_Y}{C_\Delta}=\frac{397.9}{132.6}=3. כיוון שההספק תלוי בריבוע המתח, בכוכב המתח על הקבל קטן פי 3\sqrt3 ונדרש קיבול גדול פי 3.

מסקנה: בחיבור משולש נדרש קיבול קטן פי 3 לאותו הספק, ולכן הקבלים קטנים וזולים יותר. החיסרון - הקבלים צריכים להיות מתאימים למתח השלוב (400 V400\,\text{V}), אבל במתח נמוך זה אינו בעיה. לכן במתח נמוך מקובל לחבר את סוללות הקבלים במשולש (ובחיבור זה גם זרם הקבל קטן: 200003⋅400=16.7 A\frac{20000}{3\cdot400}=16.7\,\text{A} בכל קבל לעומת 28.9 A28.9\,\text{A} בכוכב).

תשובה: חיבור משולש עדיף: CΔ=132.6 μFC_\Delta=132.6\,\mu\text{F} לעומת CY=397.9 μFC_Y=397.9\,\mu\text{F} לפאזה (פי 3), כלומר קבלים קטנים וזולים יותר לאותו הספק.

שאלה 2 · רשת רדיאלית: זרמי קטעים, מתחים והפסדים

באיור לשאלה 2 נתונה רשת תלת מופעית במתח נמוך.

הרשת מוזנת מ"חברת חשמל" - Un=400 VU_n=400\,\text{V}

ידוע שמוליכי הרשת מנחושת γ=57 mΩmm2\gamma=57\,\frac{m}{\Omega mm^2}

שטח החתך 50 mm250\,mm^2.

ההיגב השראתי של מוליכי הרשת X0=0.1 Ω/kmX_0=0.1\,\Omega/\text{km}

א.

חשבו את הזרם בכל אחד מקטעי הרשת, יש להציג את הערכים בביטוי מרוכב (פולארי או קרתזי).

(7 נקודות)
ב.

בנקודה C נמדד מתח של 405 V405\,\text{V}, חשבו את המתח בנקודה A.

(6 נקודות)
ג.

קבעו את הנקודה בה המתח מזערי וחשבו את ערכו.

(6 נקודות)
ד.

חשבו את הפסדי ההספק הפעילים הכוללים ברשת.

בחישוב זרמי העומסים, יש להתחשב במתח נומינלי.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

IˉAB=178.6−j31.9=181.4∠−10.1∘ A\bar I_{AB}=178.6-j31.9=181.4\angle-10.1^\circ\,\text{A}; IˉBC=132.6+j14.1=133.4∠6.1∘ A\bar I_{BC}=132.6+j14.1=133.4\angle6.1^\circ\,\text{A}; IˉCD=53.3−j37.2=65.0∠−34.9∘ A\bar I_{CD}=53.3-j37.2=65.0\angle-34.9^\circ\,\text{A}

נתון: עומסים בנקודות B (השראתי), C (קיבולי) ו-D (השראתי), Un=400 VU_n=400\,\text{V} (זרמי העומסים מחושבים במתח הנומינלי).

מבוקש: הזרם בקטעים AB, BC, CD כמספר מרוכב.

הרשת מוזנת מנקודה A, והזרמים זורמים מ-A לכיוון D. נבחר את מתח המופע כפאזור ייחוס בזווית 0∘0^\circ; לעומס השראתי הזרם מפגר (זווית שלילית), ולקיבולי הזרם מקדים (זווית חיובית).

1. זרם העומס ב-B (נתון ישירות): φB=arccos⁡0.707=45∘\varphi_B=\arccos0.707=45^\circ

IˉB=65∠−45∘=45.96−j45.97 A\bar I_B=65\angle-45^\circ=45.96-j45.97\,\text{A}

2. זרם העומס ב-C (קיבולי): φC=arccos⁡0.84=32.86∘\varphi_C=\arccos0.84=32.86^\circ

IC=P3⋅Un⋅cos⁡φ=55⋅1033⋅400⋅0.84=94.51 AI_C=\frac{P}{\sqrt3\cdot U_n\cdot\cos\varphi}=\frac{55\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400\cdot0.84}=94.51\,\text{A}

IˉC=94.51∠32.86∘=79.39+j51.28 A\bar I_C=94.51\angle32.86^\circ=79.39+j51.28\,\text{A}

3. זרם העומס ב-D (השראתי): φD=arccos⁡0.82=34.92∘\varphi_D=\arccos0.82=34.92^\circ

ID=S3⋅Un=45⋅1033⋅400=64.95 AI_D=\frac{S}{\sqrt3\cdot U_n}=\frac{45\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=64.95\,\text{A}

IˉD=64.95∠−34.92∘=53.26−j37.18 A\bar I_D=64.95\angle-34.92^\circ=53.26-j37.18\,\text{A}

4. זרמי הקטעים לפי חוק הזרמים של קירכהוף (כל קטע נושא את זרמי העומסים שאחריו):

IˉCD=IˉD=53.26−j37.18=64.95∠−34.92∘ A\bar I_{CD}=\bar I_D=53.26-j37.18=64.95\angle-34.92^\circ\,\text{A}

IˉBC=IˉC+IˉD=(79.39+53.26)+j(51.28−37.18)=132.65+j14.10=133.39∠6.07∘ A\bar I_{BC}=\bar I_C+\bar I_D=(79.39+53.26)+j(51.28-37.18)=132.65+j14.10=133.39\angle6.07^\circ\,\text{A}

IˉAB=IˉB+IˉBC=(45.96+132.65)+j(−45.97+14.10)=178.60−j31.87=181.42∠−10.12∘ A\bar I_{AB}=\bar I_B+\bar I_{BC}=(45.96+132.65)+j(-45.97+14.10)=178.60-j31.87=181.42\angle-10.12^\circ\,\text{A}

שימו לב: העומס הקיבולי ב-C מקזז חלק מהזרם הריאקטיבי, ולכן הזרם בקטע BC מקדים מעט.

תשובה: IˉAB=181.4∠−10.1∘ A\bar I_{AB}=181.4\angle-10.1^\circ\,\text{A}, IˉBC=133.4∠6.1∘ A\bar I_{BC}=133.4\angle6.1^\circ\,\text{A}, IˉCD=65.0∠−34.9∘ A\bar I_{CD}=65.0\angle-34.9^\circ\,\text{A}.

סעיף ב

תשובה:

UA≈414.8 VU_A\approx414.8\,\text{V} (מפל ΔUAB=7.41 V\Delta U_{AB}=7.41\,\text{V}, ΔUBC=2.35 V\Delta U_{BC}=2.35\,\text{V})

נתון: UC=405 VU_C=405\,\text{V}, זרמי הקטעים מסעיף א.

מבוקש: UAU_A. המתח ב-A גבוה מהמתח ב-C במפלי המתח בקטעים AB ו-BC: UA=UC+ΔUAB+ΔUBCU_A=U_C+\Delta U_{AB}+\Delta U_{BC}.

1. התנגדות והיגב של כל קטע (R=lγ⋅AR=\frac{l}{\gamma\cdot A}, X=X0⋅lX=X_0\cdot l):

RAB=6557⋅50=0.02281 ΩR_{AB}=\frac{65}{57\cdot50}=0.02281\,\Omega, XAB=0.1⋅0.065=0.0065 ΩX_{AB}=0.1\cdot0.065=0.0065\,\Omega

RBC=3057⋅50=0.01053 ΩR_{BC}=\frac{30}{57\cdot50}=0.01053\,\Omega, XBC=0.1⋅0.030=0.0030 ΩX_{BC}=0.1\cdot0.030=0.0030\,\Omega

RCD=2057⋅50=0.00702 ΩR_{CD}=\frac{20}{57\cdot50}=0.00702\,\Omega, XCD=0.1⋅0.020=0.0020 ΩX_{CD}=0.1\cdot0.020=0.0020\,\Omega

2. מפל המתח השלוב בקטע (רכיב פעיל IaI_a ורכיב ריאקטיבי IrI_r של הזרם, IrI_r חיובי לזרם מפגר):

ΔU=3⋅(Ia⋅R+Ir⋅X)\Delta U=\sqrt3\cdot(I_a\cdot R+I_r\cdot X)

3. קטע AB: Ia=178.60 AI_a=178.60\,\text{A}, Ir=31.87 AI_r=31.87\,\text{A} (מפגר):

ΔUAB=3⋅(178.60⋅0.02281+31.87⋅0.0065)=7.41 V\Delta U_{AB}=\sqrt3\cdot(178.60\cdot0.02281+31.87\cdot0.0065)=7.41\,\text{V}

4. קטע BC: Ia=132.65 AI_a=132.65\,\text{A}, Ir=−14.10 AI_r=-14.10\,\text{A} (מקדים, ולכן הרכיב הריאקטיבי מקטין את המפל):

ΔUBC=3⋅(132.65⋅0.01053−14.10⋅0.0030)=2.35 V\Delta U_{BC}=\sqrt3\cdot(132.65\cdot0.01053-14.10\cdot0.0030)=2.35\,\text{V}

5. המתח ב-A:

UA=UC+ΔUBC+ΔUAB=405+2.35+7.41=414.76 VU_A=U_C+\Delta U_{BC}+\Delta U_{AB}=405+2.35+7.41=414.76\,\text{V}

(ובנקודה B: UB=405+2.35=407.35 VU_B=405+2.35=407.35\,\text{V}.)

תשובה: UA≈414.8 VU_A\approx414.8\,\text{V}.

סעיף ג

תשובה:

הנקודה D; UD≈404.2 VU_D\approx404.2\,\text{V} (מפל של 10.5 V10.5\,\text{V}, 2.6%2.6\% מ-A)

ברשת רדיאלית המוזנת מצד אחד, המתח יורד לאורך הקו כל עוד מפל המתח בכל קטע חיובי. נבדוק את הקטע האחרון CD.

1. קטע CD: Ia=53.26 AI_a=53.26\,\text{A}, Ir=37.18 AI_r=37.18\,\text{A} (מפגר):

ΔUCD=3⋅(53.26⋅0.00702+37.18⋅0.0020)=0.78 V\Delta U_{CD}=\sqrt3\cdot(53.26\cdot0.00702+37.18\cdot0.0020)=0.78\,\text{V}

2. המפלים בכל הקטעים חיוביים (7.417.41, 2.352.35, 0.78 V0.78\,\text{V}), ולכן המתח יורד לאורך כל הקו ומזערי בקצה, בנקודה D:

UD=UC−ΔUCD=405−0.78=404.22 VU_D=U_C-\Delta U_{CD}=405-0.78=404.22\,\text{V}

3. המפל הכולל מ-A: ΔUAD=414.76−404.22=10.54 V\Delta U_{AD}=414.76-404.22=10.54\,\text{V}, כלומר 10.54400⋅100=2.6%\frac{10.54}{400}\cdot100=2.6\%.

תשובה: המתח המזערי בנקודה D, UD≈404.2 VU_D\approx404.2\,\text{V}.

סעיף ד

תשובה:

ΔP≈2.90 kW\Delta P\approx2.90\,\text{kW} (2.25+0.56+0.09 kW2.25+0.56+0.09\,\text{kW})

ההפסדים הפעילים בכל קטע של רשת תלת מופעית: ΔPi=3⋅Ii2⋅Ri\Delta P_i=3\cdot I_i^2\cdot R_i, עם גודל הזרם מסעיף א וההתנגדות מסעיף ב.

1. ΔPAB=3⋅181.422⋅0.02281=2252 W\Delta P_{AB}=3\cdot181.42^2\cdot0.02281=2252\,\text{W}

2. ΔPBC=3⋅133.392⋅0.01053=562 W\Delta P_{BC}=3\cdot133.39^2\cdot0.01053=562\,\text{W}

3. ΔPCD=3⋅64.952⋅0.00702=89 W\Delta P_{CD}=3\cdot64.95^2\cdot0.00702=89\,\text{W}

4. סך הכול: ΔP=2252+562+89=2903 W\Delta P=2252+562+89=2903\,\text{W}

תשובה: ΔP≈2.90 kW\Delta P\approx2.90\,\text{kW}.

שאלה 3 · חתך כבל, זרמי קצר ועמידות דינמית של פסים

מפעל תעשייתי מוזן משנאי 22/0.4 kV22/0.4\,\text{kV}, 1600 kVA1600\,\text{kVA}.

הספק הקצר של הרשת המזינה את השנאי 400 MVA400\,\text{MVA}.

נתוני השנאי S=1600 KVAS=1600\,\text{KVA} uk=6%u_k=6\% ΔPFe=2.5 kW\Delta P_{Fe}=2.5\,\text{kW} ΔPcu=15 kW\Delta P_{cu}=15\,\text{kW}.

הזנת הלוח הראשי נעשית באמצעות שישה כבלים רב - גידיים העשויים נחושת בעל בידוד 90∘C90^\circ\text{C}, המונחים על מגש רשת בשכבה אחת.

טמפרטורה אופפת 50∘C50^\circ\text{C}.

ההתנגדות הסגולית של הנחושת ρ=157 Ωmm2m\rho=\frac{1}{57}\,\frac{\Omega mm^2}{m}.

ההיגב ההשראתי של המוליכים בכבל X0=0.077 Ω/kmX_0=0.077\,\Omega/\text{km}.

א.

קבעו את שטח החתך של המוליכים בכבל ההזנה של המפעל.

בהנחה שהספק הצריכה של המפעל שווה ל-60% מהספק השנאי.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את כושר הניתוק של הנתיכים בתחנת ההשנאה בצד המתח הגבוה ובצד המתח הנמוך.

(8 נקודות)
ג.

חשבו את העמידות הדינמית של פסי הצבירה המותקנים בלוח הראשי העשויים נחושת, אם ידוע ששטח חתך פסי הצבירה הוא 10x6010\text{x}60 ממ"ר והמרחק בין מרכזי הצבירה הוא 20 cm20\,\text{cm} והמרחק בין המבודדים 80 ס"מ, σ=1400 kg/cm2\sigma=1400\,kg/cm^2.

האם העמידות הדינמית תקינה?

(8 נקודות)
ד.

במידה והעמידות הדינמית אינה תקינה מה ניתן לעשות כדי לתקן את המצב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

150 mm2150\,\text{mm}^2 נחושת (6 כבלים, 231 A231\,\text{A} לכבל, נדרש IZ≥371 AI_Z\ge371\,\text{A})

נתון: S=0.6⋅1600=960 kVAS=0.6\cdot1600=960\,\text{kVA}, 6 כבלים רב-גידיים נחושת XLPE על מגש רשת בשכבה אחת, 50∘C50^\circ\text{C}.

מבוקש: חתך המוליכים.

1. זרם המפעל וזרם כל כבל:

I=S3⋅U=960⋅1033⋅400=1385.6 AI=\frac{S}{\sqrt3\cdot U}=\frac{960\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=1385.6\,\text{A}, IB=1385.66=230.9 AI_B=\frac{1385.6}{6}=230.9\,\text{A}

2. מקדמי תיקון:

•טמפרטורה אופפת 50∘C50^\circ\text{C} לבידוד 90∘C90^\circ\text{C} (ייחוס 30∘C30^\circ\text{C}): K1=90−5090−30=0.82K_1=\sqrt{\frac{90-50}{90-30}}=0.82

- 6 כבלים רב-גידיים צמודים על מגש בשכבה אחת: K4≈0.76K_4\approx0.76 (ערך הטבלה שבו משתמשים)

3. הזרם המתמיד הנדרש מהטבלה (כבל בתנאי ייחוס):

IZ≥IBK1⋅K4=230.90.82⋅0.76=370.6 AI_Z\ge\frac{I_B}{K_1\cdot K_4}=\frac{230.9}{0.82\cdot0.76}=370.6\,\text{A}

4. כבל נחושת XLPE תלת מופעי באוויר על מגש: 120 mm2120\,\text{mm}^2 נושא כ-346 A346\,\text{A} (לא מספיק), 150 mm2150\,\text{mm}^2 נושא כ-399 A399\,\text{A}.

בדיקה: IZ′=399⋅0.82⋅0.76=248.7 A≥230.9 AI_Z'=399\cdot0.82\cdot0.76=248.7\,\text{A}\ge230.9\,\text{A}.

תשובה: 6 כבלים עם מוליכי נחושת בחתך 150 mm2150\,\text{mm}^2 (למשל 3×150+70 mm23\times150+70\,\text{mm}^2).

סעיף ב

תשובה:

צד 22 kV: Ik≈11.5 kAI_k\approx11.5\,\text{kA} (440 MVA440\,\text{MVA}); צד 0.4 kV: Ik≈39.7 kAI_k\approx39.7\,\text{kA} (27.5 MVA27.5\,\text{MVA})

כושר הניתוק של מבטח צריך להיות לפחות זרם הקצר המרבי במקום התקנתו. מחשבים את זרם הקצר התלת מופעי המרבי Ikmax=1.1⋅Un3⋅ZkI_{kmax}=\frac{1.1\cdot U_n}{\sqrt3\cdot Z_k} בכל צד של השנאי.

צד המתח הגבוה (22 kV).

1. עכבת הרשת: Xs=Un2Sk=222400=1.21 ΩX_s=\frac{U_n^2}{S_k}=\frac{22^2}{400}=1.21\,\Omega

2. Ikmax=1.1⋅22⋅1033⋅1.21=11.55 kAI_{kmax}=\frac{1.1\cdot22\cdot10^3}{\sqrt3\cdot1.21}=11.55\,\text{kA}

3. הספק הניתוק: S=3⋅22⋅11.55=440 MVAS=\sqrt3\cdot22\cdot11.55=440\,\text{MVA}

צד המתח הנמוך (0.4 kV). כל העכבות מחושבות בצד המשני:

4. רשת: Xs=0.42400=0.4 mΩX_s=\frac{0.4^2}{400}=0.4\,\text{m}\Omega

5. שנאי:

RTR=ΔPcu⋅Un2Sn2=15⋅103⋅4002(1600⋅103)2=0.9375 mΩR_{TR}=\frac{\Delta P_{cu}\cdot U_n^2}{S_n^2}=\frac{15\cdot10^3\cdot400^2}{(1600\cdot10^3)^2}=0.9375\,\text{m}\Omega

ZTR=uk%⋅Un2100⋅Sn=6⋅4002100⋅1600⋅103=6.0 mΩZ_{TR}=\frac{u_k\%\cdot U_n^2}{100\cdot S_n}=\frac{6\cdot400^2}{100\cdot1600\cdot10^3}=6.0\,\text{m}\Omega

XTR=ZTR2−RTR2=62−0.93752=5.926 mΩX_{TR}=\sqrt{Z_{TR}^2-R_{TR}^2}=\sqrt{6^2-0.9375^2}=5.926\,\text{m}\Omega

6. עכבת הקצר בהדקי המשני:

Zˉk=0.9375+j(0.4+5.926)=0.9375+j6.326 mΩ\bar Z_k=0.9375+j(0.4+5.926)=0.9375+j6.326\,\text{m}\Omega, ∣Zk∣=6.395 mΩ|Z_k|=6.395\,\text{m}\Omega

7. Ikmax=1.1⋅4003⋅6.395⋅10−3=39.72 kAI_{kmax}=\frac{1.1\cdot400}{\sqrt3\cdot6.395\cdot10^{-3}}=39.72\,\text{kA}

8. הספק הניתוק: S=3⋅0.4⋅39.72=27.5 MVAS=\sqrt3\cdot0.4\cdot39.72=27.5\,\text{MVA}

תשובה: בצד 22 kV כושר ניתוק של לפחות 11.5 kA11.5\,\text{kA} (440 MVA440\,\text{MVA}); בצד 0.4 kV לפחות 39.7 kA39.7\,\text{kA} (בפועל נבחר ערך תקני כמו 50 kA50\,\text{kA}).

סעיף ג

תשובה:

Ik≈32.3 kAI_k\approx32.3\,\text{kA}, Ish≈61.7 kAI_{sh}\approx61.7\,\text{kA}, F≈268 kgfF\approx268\,\text{kgf}, σ≈1788 kg/cm2>1400\sigma\approx1788\,\text{kg/cm}^2>1400 - העמידות אינה תקינה (פסים מאונכים)

נתון: פסי נחושת 10×60 mm10\times60\,\text{mm} (b=1 cmb=1\,\text{cm}, h=6 cmh=6\,\text{cm}), d=20 cmd=20\,\text{cm}, l=80 cml=80\,\text{cm}, מאמץ כפיפה מותר σmax=1400 kg/cm2\sigma_{max}=1400\,\text{kg/cm}^2.

מבוקש: מאמץ הכפיפה בפסים בקצר תלת מופעי והשוואה למותר.

הדרך: זרם קצר בלוח הראשי ← זרם הלם ← הכוח בין הפסים ← מאמץ הכפיפה.

1. זרם הקצר בלוח הראשי. לעכבה בהדקי המשני (סעיף ב) מוסיפים את עכבת 6 הכבלים במקביל, באורך 85 m85\,\text{m} וחתך 150 mm2150\,\text{mm}^2 (סעיף א):

Rc=ρ⋅ln⋅A=157⋅856⋅150=1.657 mΩR_c=\frac{\rho\cdot l}{n\cdot A}=\frac{\frac{1}{57}\cdot85}{6\cdot150}=1.657\,\text{m}\Omega, Xc=X0⋅ln=0.077⋅0.0856=1.091 mΩX_c=\frac{X_0\cdot l}{n}=\frac{0.077\cdot0.085}{6}=1.091\,\text{m}\Omega

Zˉk=(0.9375+1.657)+j(6.326+1.091)=2.594+j7.417 mΩ\bar Z_k=(0.9375+1.657)+j(6.326+1.091)=2.594+j7.417\,\text{m}\Omega, ∣Zk∣=7.858 mΩ|Z_k|=7.858\,\text{m}\Omega

Ikmax=1.1⋅4003⋅7.858⋅10−3=32.33 kAI_{kmax}=\frac{1.1\cdot400}{\sqrt3\cdot7.858\cdot10^{-3}}=32.33\,\text{kA}

2. זרם ההלם. RkXk=2.5947.417=0.35\frac{R_k}{X_k}=\frac{2.594}{7.417}=0.35; מטבלת מקדם ההלם, בין 0.30.3 (Ksh=1.4K_{sh}=1.4) ל-0.40.4 (Ksh=1.3K_{sh}=1.3): Ksh≈1.35K_{sh}\approx1.35

Ish=2⋅Ik⋅Ksh=2⋅32.33⋅1.35=61.72 kAI_{sh}=\sqrt2\cdot I_k\cdot K_{sh}=\sqrt2\cdot32.33\cdot1.35=61.72\,\text{kA}

3. הכוח על פס בקטע בין שני מבודדים:

F3ph=1.76⋅Ish2⋅ld⋅100=1.76⋅61.722⋅8020⋅100=268.2 kgfF_{3ph}=\frac{1.76\cdot I_{sh}^2\cdot l}{d\cdot100}=\frac{1.76\cdot61.72^2\cdot80}{20\cdot100}=268.2\,\text{kgf}

4. מומנט ההתנגדות. הפסים בלוח מותקנים בדרך כלל במצב מאונך מקבילי (הצד הרחב של הפסים פונה זה לזה), והכוח פועל בכיוון העובי bb:

W=b2⋅h6=12⋅66=1 cm3W=\frac{b^2\cdot h}{6}=\frac{1^2\cdot6}{6}=1\,\text{cm}^3

5. מאמץ הכפיפה:

σ=F⋅l12⋅W=268.2⋅8012⋅1=1788 kg/cm2\sigma=\frac{F\cdot l}{12\cdot W}=\frac{268.2\cdot80}{12\cdot1}=1788\,\text{kg/cm}^2

6. השוואה: 1788>1400 kg/cm21788>1400\,\text{kg/cm}^2 - הפסים לא יעמדו בכוחות הקצר.

אפשר לחשב גם את המרחק המרבי המותר בין המבודדים:

lmax=σmax⋅12⋅W⋅d⋅1001.76⋅Ish2=1400⋅12⋅1⋅20⋅1001.76⋅61.722=70.8 cm<80 cml_{max}=\sqrt{\frac{\sigma_{max}\cdot12\cdot W\cdot d\cdot100}{1.76\cdot I_{sh}^2}}=\sqrt{\frac{1400\cdot12\cdot1\cdot20\cdot100}{1.76\cdot61.72^2}}=70.8\,\text{cm}<80\,\text{cm}

(אילו הפסים היו מותקנים במצב מאוזן: W=h2⋅b6=62⋅16=6 cm3W=\frac{h^2\cdot b}{6}=\frac{6^2\cdot1}{6}=6\,\text{cm}^3 ו-σ=268.2⋅8012⋅6=298 kg/cm2\sigma=\frac{268.2\cdot80}{12\cdot6}=298\,\text{kg/cm}^2, והעמידות הייתה תקינה.)

תשובה: Ish≈61.7 kAI_{sh}\approx61.7\,\text{kA}, F≈268 kgfF\approx268\,\text{kgf}, σ≈1788 kg/cm2>1400 kg/cm2\sigma\approx1788\,\text{kg/cm}^2>1400\,\text{kg/cm}^2 - העמידות הדינמית אינה תקינה.

סעיף ד

תשובה:

להקטין את המרחק בין המבודדים ל-70 cm70\,\text{cm} לכל היותר, או להגדיל את המרחק בין הפסים (לפחות כ-26 cm26\,\text{cm}), או להתקין את הפסים במצב מאוזן / פס גדול יותר, או להקטין את זרם הקצר

מאמץ הכפיפה הוא σ=1.76⋅Ish2⋅l2d⋅100⋅12⋅W\sigma=\frac{1.76\cdot I_{sh}^2\cdot l^2}{d\cdot100\cdot12\cdot W}, ולכן אפשר להקטין אותו בכל אחת מהדרכים:

1. הקטנת המרחק בין המבודדים ll (המאמץ ביחס ל-l2l^2): לפי סעיף ג lmax=70.8 cml_{max}=70.8\,\text{cm}. עם l=70 cml=70\,\text{cm}:

σ=1788⋅(7080)2=1369 kg/cm2<1400\sigma=1788\cdot\left(\frac{70}{80}\right)^2=1369\,\text{kg/cm}^2<1400 - תקין.

2. הגדלת המרחק בין הפסים dd: נדרש

d≥1.76⋅Ish2⋅l2100⋅12⋅W⋅σmax=1.76⋅61.722⋅802100⋅12⋅1⋅1400=25.5 cmd\ge\frac{1.76\cdot I_{sh}^2\cdot l^2}{100\cdot12\cdot W\cdot\sigma_{max}}=\frac{1.76\cdot61.72^2\cdot80^2}{100\cdot12\cdot1\cdot1400}=25.5\,\text{cm}, למשל 26 cm26\,\text{cm}.

3. הגדלת מומנט ההתנגדות WW: התקנת הפסים במצב מאוזן (W=6 cm3W=6\,\text{cm}^3, σ=298 kg/cm2\sigma=298\,\text{kg/cm}^2), או פס בחתך גדול יותר (למשל 10×8010\times80: W=12⋅86=1.33 cm3W=\frac{1^2\cdot8}{6}=1.33\,\text{cm}^3, σ=1341 kg/cm2\sigma=1341\,\text{kg/cm}^2).

4. הקטנת זרם הקצר: סליל מגביל זרם, הזנה בעכבה גדולה יותר, או מבטחים מגבילי זרם לפני הפסים, כך שזרם ההלם קטן.

תשובה: הדרך הפשוטה - להוסיף מבודדים כך שהמרחק ביניהם יהיה עד 70 cm70\,\text{cm}; לחלופין להרחיק את הפסים ל-26 cm26\,\text{cm} לפחות, להתקין אותם במצב מאוזן או בחתך גדול יותר, או להגביל את זרם הקצר.

שאלה 4 · תאורת מגרש חנייה: עוצמת הארה בנקודות

עבור תאורת מגרש חנייה הותקנו עמודי תאורה מתכתיים בגובה של עשרה מטר.

בראש כל עמוד תאורה הותקן גוף תאורה ובו נורת LED בהספק של 200 W200\,\text{W} בעלת יעילות אורית של 150 Lm/W150\,\text{Lm/W}.

פיזור האור של גופי התאורה מתואר בדיאגרמה פולרית המופיעה באיורים לשאלה.

עוצמת האור בדיאגרמה נתונה cd/kLumen\text{cd/kLumen}

א.

חשבו את רמת ההארה בנקודה A (אמצע המגרש).

(10 נקודות)
ב.

חשבו את רמת ההארה בנקודה B (יש להתחשב בעמודים 1 ו 2 בלבד)

(10 נקודות)
ג.

הסבירו בצורה מילולית מהו ההבדל בין עוצמת האור לבין עוצמת ההארה?

מנו את הגורמים המשפיעים על נצילות ההארה.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

EA≈104 lxE_A\approx104\,\text{lx} (כ-52.6 lx52.6\,\text{lx} מעמוד 2 וכ-25.7 lx25.7\,\text{lx} מכל אחד מעמודים 1 ו-3)

נתון: H=10 mH=10\,\text{m}, P=200 WP=200\,\text{W}, beta=150 lm/W\\beta=150\,\text{lm/W}, עקומת עוצמת האור ב-cd/klm\text{cd/klm}. מהאיור: העמודים נמצאים 1 m1\,\text{m} מחוץ לשפת המגרש, המרחק ביניהם 12 m12\,\text{m}, רוחב המגרש 10 m10\,\text{m}.

מבוקש: עוצמת ההארה האופקית בנקודה A.

עוצמת ההארה האופקית מגוף תאורה אחד: E=Iγ⋅cos⁡3γH2E=\frac{I_\gamma\cdot\cos^3\gamma}{H^2}, כאשר γ\gamma היא הזווית בין האנך מתחת לגוף לבין הקרן לנקודה, ו-IγI_\gamma נקראת מהעקומה הפולרית (בזווית γ\gamma, הערך ב-cd/klm\text{cd/klm} מוכפל בשטף ב-klm\text{klm}).

1. שטף האור של גוף תאורה: Φ=P⋅beta=200⋅150=30000 lm=30 klm\Phi=P\cdot\\beta=200\cdot150=30000\,\text{lm}=30\,\text{klm}

2. מיקום A: על קו האמצע של המגרש, מול עמוד 2. המרחק האופקי מקו העמודים: 1+5=6 m1+5=6\,\text{m}.

3. עמוד 2: d2=6 md_2=6\,\text{m}

tan⁡γ2=610=0.6\tan\gamma_2=\frac{6}{10}=0.6, γ2=30.96∘\gamma_2=30.96^\circ, cos⁡γ2=0.8575\cos\gamma_2=0.8575

מהעקומה (מישור רוחבי) בזווית 31∘31^\circ: כ-278 cd/klm278\,\text{cd/klm}, ולכן I=278⋅30=8340 cdI=278\cdot30=8340\,\text{cd}

E2=8340⋅0.85753102=8340⋅0.6305100=52.6 lxE_2=\frac{8340\cdot0.8575^3}{10^2}=\frac{8340\cdot0.6305}{100}=52.6\,\text{lx}

4. עמודים 1 ו-3 (סימטריים): d1=122+62=13.42 md_1=\sqrt{12^2+6^2}=13.42\,\text{m}

tan⁡γ1=13.4210=1.342\tan\gamma_1=\frac{13.42}{10}=1.342, γ1=53.30∘\gamma_1=53.30^\circ, cos⁡γ1=0.5976\cos\gamma_1=0.5976

מהעקומה בזווית 53.3∘53.3^\circ: כ-402 cd/klm402\,\text{cd/klm}, ולכן I=402⋅30=12060 cdI=402\cdot30=12060\,\text{cd}

E1=E3=12060⋅0.59763100=12060⋅0.2134100=25.7 lxE_1=E_3=\frac{12060\cdot0.5976^3}{100}=\frac{12060\cdot0.2134}{100}=25.7\,\text{lx}

5. סכום התרומות:

EA=E2+2⋅E1=52.6+2⋅25.7=104.1 lxE_A=E_2+2\cdot E_1=52.6+2\cdot25.7=104.1\,\text{lx}

(הקריאה מהעקומה מקורבת; העקומה כמעט זהה בשני המישורים, ולכן לעמודים 1 ו-3 משתמשים באותה עקומה לפי הזווית γ\gamma.)

תשובה: EA≈104 lxE_A\approx104\,\text{lx}.

סעיף ב

תשובה:

EB≈54.5 lxE_B\approx54.5\,\text{lx} (כ-34.2 lx34.2\,\text{lx} מעמוד 1 וכ-20.3 lx20.3\,\text{lx} מעמוד 2)

נתון: כמו בסעיף א. הנקודה B נמצאת בשפה הרחוקה של המגרש, מול עמוד 1, כלומר 1+10=11 m1+10=11\,\text{m} מקו העמודים.

מבוקש: עוצמת ההארה ב-B מעמודים 1 ו-2.

1. עמוד 1: d1=11 md_1=11\,\text{m}

tan⁡γ1=1110=1.1\tan\gamma_1=\frac{11}{10}=1.1, γ1=47.73∘\gamma_1=47.73^\circ, cos⁡γ1=0.6727\cos\gamma_1=0.6727

מהעקומה בזווית 47.7∘47.7^\circ: כ-374 cd/klm374\,\text{cd/klm}, ולכן I=374⋅30=11220 cdI=374\cdot30=11220\,\text{cd}

E1=I⋅cos⁡3γ1H2=11220⋅0.67273102=11220⋅0.3044100=34.2 lxE_1=\frac{I\cdot\cos^3\gamma_1}{H^2}=\frac{11220\cdot0.6727^3}{10^2}=\frac{11220\cdot0.3044}{100}=34.2\,\text{lx}

2. עמוד 2: d2=122+112=16.28 md_2=\sqrt{12^2+11^2}=16.28\,\text{m}

tan⁡γ2=16.2810=1.628\tan\gamma_2=\frac{16.28}{10}=1.628, γ2=58.44∘\gamma_2=58.44^\circ, cos⁡γ2=0.5234\cos\gamma_2=0.5234

מהעקומה בזווית 58.4∘58.4^\circ: כ-473 cd/klm473\,\text{cd/klm}, ולכן I=473⋅30=14190 cdI=473\cdot30=14190\,\text{cd}

E2=14190⋅0.52343100=14190⋅0.1434100=20.3 lxE_2=\frac{14190\cdot0.5234^3}{100}=\frac{14190\cdot0.1434}{100}=20.3\,\text{lx}

3. סכום:

EB=E1+E2=34.2+20.3=54.5 lxE_B=E_1+E_2=34.2+20.3=54.5\,\text{lx}

תשובה: EB≈54.5 lxE_B\approx54.5\,\text{lx}.

סעיף ג

תשובה:

עוצמת האור (cd\text{cd}) - שטף האור של המקור ליחידת זווית מרחבית בכיוון מסוים, תכונה של המקור; עוצמת ההארה (lx=lm/m2\text{lx}=\text{lm/m}^2) - שטף האור הנופל על יחידת שטח, תלויה במרחק ובזווית. נצילות ההארה תלויה בגוף התאורה ובפיזור שלו, במידות השטח ובגובה התלייה, במקדמי ההחזרה ובמיקום גופי התאורה (ובזיהום/הזדקנות).

1. עוצמת האור II (יחידה: קנדלה, cd=lm/sr\text{cd}=\text{lm/sr}) - כמות שטף האור שמקור האור פולט בכיוון מסוים, ליחידת זווית מרחבית. זו תכונה של המקור (גוף התאורה), והיא מתוארת בעקומה הפולרית; היא אינה תלויה במרחק מהמקור.

2. עוצמת ההארה EE (יחידה: לוקס, lx=lm/m2\text{lx}=\text{lm/m}^2) - שטף האור הנופל על יחידת שטח של משטח מואר. היא תלויה בעוצמת האור לכיוון הנקודה, במרחק מהמקור (יורדת עם ריבוע המרחק) ובזווית הפגיעה במשטח: E=I⋅cos⁡αr2E=\frac{I\cdot\cos\alpha}{r^2}.

3. נצילות ההארה - היחס בין שטף האור המגיע למשטח העבודה לבין השטף שהמקורות פולטים. הגורמים המשפיעים:

•נצילות גוף התאורה ועקומת פיזור האור שלו (כמה מהאור מופנה כלפי מטה, אל השטח המואר);

•מידות השטח המואר ביחס לגובה התלייה (מקדם החדר / היחס בין הרוחב לגובה);

•מקדמי ההחזרה של התקרה, הקירות והרצפה (בתאורת פנים);

•מיקום גופי התאורה והמרחקים ביניהם - כמה אור "בורח" מחוץ לשטח;

•צבע ומצב המשטחים, וכן זיהום גופי התאורה והירידה בשטף עם הזמן (מקדם התחזוקה).

תשובה: עוצמת האור היא תכונת המקור בכיוון נתון (cd\text{cd}), ועוצמת ההארה היא השטף ליחידת שטח על המשטח (lx\text{lx}). נצילות ההארה תלויה בגוף התאורה ובפיזורו, בגיאומטריה של השטח וגובה התלייה, במקדמי ההחזרה, במיקום הגופים ובתחזוקה.

שאלה 5 · עומס לא סימטרי: זרם אפס, הפסדים ונתק אפס

שנאי 22/0.4 kV22/0.4\,\text{kV} מזין 3 עומסים כפי שמתואר בתרשים:

S1=50 kVAS_1=50\,\text{kVA}, cos⁡φ=0.8\cos\varphi=0.8

S2=100 kVAS_2=100\,\text{kVA}, cos⁡φ=0.9\cos\varphi=0.9

S3=75 kVAS_3=75\,\text{kVA}, cos⁡φ=0.85\cos\varphi=0.85

א.

חשבו את הזרם בכל אחד ממוליכי המופעים L1, L2, L3 ובמוליך האפס N (הזניחו את עכבת המוליכים).

(10 נקודות)
ב.

האם קיימים איבודי הספק במוליך האפס?

חשבו את האיבודים, אם ידוע שעכבת מוליך האפס 0.035+0.024j Ω0.035+0.024j\,\Omega

(10 נקודות)
ג.

איך תתנהג הרשת במקרה של נתק במוליך האפס (הסבירו מילולי בלבד).

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

Iˉ1=216.5∠−36.9∘ A\bar I_1=216.5\angle-36.9^\circ\,\text{A}, Iˉ2=433.0∠−145.8∘ A\bar I_2=433.0\angle-145.8^\circ\,\text{A}, Iˉ3=324.8∠88.2∘ A\bar I_3=324.8\angle88.2^\circ\,\text{A}, IˉN=181.6∠−164.5∘ A\bar I_N=181.6\angle-164.5^\circ\,\text{A}

נתון: שלושה עומסים חד מופעיים, כל אחד מחובר בין מופע לאפס (מהתרשים), מתח שלוב 400 V400\,\text{V}.

מבוקש: זרמי המופעים וזרם האפס.

נסמן את הזרמים Iˉ1,Iˉ2,Iˉ3\bar I_1, \bar I_2, \bar I_3 מהשנאי אל העומסים במוליכי המופעים, ואת IˉN\bar I_N חוזר מהעומסים לנקודת הכוכב במוליך האפס. כיוון שעכבת המוליכים מוזנחת, על כל עומס מתח המופע של השנאי.

1. מתחי המופעים (פאזור ייחוס Uˉ1\bar U_1):

Uph=4003=230.94 VU_{ph}=\frac{400}{\sqrt3}=230.94\,\text{V}; Uˉ1=230.94∠0∘\bar U_1=230.94\angle0^\circ, Uˉ2=230.94∠−120∘\bar U_2=230.94\angle-120^\circ, Uˉ3=230.94∠120∘ V\bar U_3=230.94\angle120^\circ\,\text{V}

2. גודל הזרמים I=SUphI=\frac{S}{U_{ph}}, והזווית - זווית המתח פחות φ\varphi (עומסים השראתיים):

I1=50⋅103230.94=216.51 AI_1=\frac{50\cdot10^3}{230.94}=216.51\,\text{A}, φ1=arccos⁡0.8=36.87∘\varphi_1=\arccos0.8=36.87^\circ ⇐ Iˉ1=216.51∠−36.87∘=173.21−j129.90 A\bar I_1=216.51\angle-36.87^\circ=173.21-j129.90\,\text{A}

I2=100⋅103230.94=433.01 AI_2=\frac{100\cdot10^3}{230.94}=433.01\,\text{A}, φ2=arccos⁡0.9=25.84∘\varphi_2=\arccos0.9=25.84^\circ ⇐ Iˉ2=433.01∠(−120−25.84)∘=433.01∠−145.84∘=−358.31−j243.13 A\bar I_2=433.01\angle(-120-25.84)^\circ=433.01\angle-145.84^\circ=-358.31-j243.13\,\text{A}

I3=75⋅103230.94=324.76 AI_3=\frac{75\cdot10^3}{230.94}=324.76\,\text{A}, φ3=arccos⁡0.85=31.79∘\varphi_3=\arccos0.85=31.79^\circ ⇐ Iˉ3=324.76∠(120−31.79)∘=324.76∠88.21∘=10.13+j324.60 A\bar I_3=324.76\angle(120-31.79)^\circ=324.76\angle88.21^\circ=10.13+j324.60\,\text{A}

3. זרם האפס לפי חוק הזרמים של קירכהוף בנקודת הכוכב של העומסים:

IˉN=Iˉ1+Iˉ2+Iˉ3=(173.21−358.31+10.13)+j(−129.90−243.13+324.60)\bar I_N=\bar I_1+\bar I_2+\bar I_3=(173.21-358.31+10.13)+j(-129.90-243.13+324.60)

IˉN=−174.97−j48.43=181.55∠−164.53∘ A\bar I_N=-174.97-j48.43=181.55\angle-164.53^\circ\,\text{A}

תשובה: IL1=216.5 AI_{L1}=216.5\,\text{A}, IL2=433.0 AI_{L2}=433.0\,\text{A}, IL3=324.8 AI_{L3}=324.8\,\text{A}, IN≈181.6 AI_N\approx181.6\,\text{A} (IˉN=181.6∠−164.5∘ A\bar I_N=181.6\angle-164.5^\circ\,\text{A}).

סעיף ב

תשובה:

כן, כי העומס לא סימטרי (IN≠0I_N\ne0): ΔPN=IN2⋅RN≈1.15 kW\Delta P_N=I_N^2\cdot R_N\approx1.15\,\text{kW}

ברשת עם עומס סימטרי סכום זרמי המופעים הוא אפס, ובמוליך האפס לא זורם זרם ואין בו הפסדים. כאן העומס אינו סימטרי, ולכן לפי סעיף א זורם במוליך האפס זרם של 181.55 A181.55\,\text{A}, ויש בו הפסדי הספק.

נתון: ZˉN=0.035+j0.024 Ω\bar Z_N=0.035+j0.024\,\Omega, IN=181.55 AI_N=181.55\,\text{A}.

1. הפסדי ההספק הפעיל נקבעים רק מהחלק האקטיבי של העכבה:

ΔPN=IN2⋅RN=181.552⋅0.035=1153.7 W\Delta P_N=I_N^2\cdot R_N=181.55^2\cdot0.035=1153.7\,\text{W}

2. לשם השלמה, ההספק הריאקטיבי במוליך: ΔQN=IN2⋅XN=181.552⋅0.024=791 VAr\Delta Q_N=I_N^2\cdot X_N=181.55^2\cdot0.024=791\,\text{VAr}, ומפל המתח עליו UN=IN⋅∣ZN∣=181.55⋅0.0424=7.7 VU_N=I_N\cdot|Z_N|=181.55\cdot0.0424=7.7\,\text{V} (הסטת נקודת הכוכב של העומסים).

תשובה: כן, יש הפסדים כי העומס לא סימטרי: ΔPN≈1.15 kW\Delta P_N\approx1.15\,\text{kW}.

סעיף ג

תשובה:

נקודת הכוכב של העומסים "צפה" ונעה: המתחים על העומסים אינם שווים עוד - עומס קטן (עכבה גדולה, כאן S1S_1) מקבל מתח גבוה מ-230 V230\,\text{V} ועלול להיפגע, ועומס גדול (S2S_2) מקבל מתח נמוך; גופים מחוברים לאפס עלולים להתחשמל.

1. כשמוליך האפס מתנתק, זרם האפס אינו יכול לזרום, ולכן סכום זרמי המופעים חייב להיות אפס. העומסים נשארים מחוברים בכוכב בין שלושת המופעים, אבל נקודת הכוכב שלהם אינה מקובעת עוד לנקודת הכוכב של השנאי - היא "צפה".

2. כיוון שהעומסים שונים, נקודת הכוכב שלהם זזה (הסטת אפס), והמתחים על העומסים אינם שווים עוד ל-230 V230\,\text{V}: המתח מתחלק לפי העכבות.

3. העומס בעל העכבה הגדולה ביותר (ההספק הקטן ביותר - כאן S1S_1) יקבל מתח גבוה מהנקוב, שעלול להגיע קרוב למתח השלוב 400 V400\,\text{V} במקרים קיצוניים, וציוד עלול להישרף. העומס בעל ההספק הגדול (S2S_2) יקבל מתח נמוך מהנקוב - מנועים עלולים להתחמם ולא להתניע, ומכשירים לא יפעלו כראוי.

4. בנוסף, במתקן שבו גופי הציוד מחוברים לאפס (איפוס), נתק במוליך האפס עלול להעמיד את הגופים במתח מסוכן. לכן מוליך האפס אינו מוגן במבטח ואין לנתק אותו לבדו.

תשובה: בנתק אפס נקודת הכוכב של העומסים צפה, המתחים על העומסים אינם סימטריים: הפאזה בעלת העומס הקטן מקבלת מתח יתר והפאזה בעלת העומס הגדול מתח חסר, עם סכנה לציוד ולבני אדם.

שאלה 6 · שאלות ברירה: הארקה, מא"זים ושיטות הגנה

לפניכם מספר סעיפים עם שאלות ברירה, עליכם לבחור את התשובה הנכונה בכל סעיף, יש לענות על כל הסעיפים.

א.

איזו טענה מהטענות הבאות אינה נכונה לגבי הארקת שיטה:

1. אסור להתקין הארקת שיטה כאשר ההגנה בפני חשמול היא ע"י הפרד מגן.

2. במתקנים לזרם ישר מותר להשתמש בצנרת מתכתית לאספקת מים כאלקטרודה להארקת שיטה.

3. מטרת הארקת שיטה היא ייצוב מתח השיטה לאדמה.

4. משמשת כהגנה בפני עליית מתח במקרה של חדירת מתח ממקור שמחוץ לשיטה.

(5 נקודות)
ב.

נתון אופיין זרם/זמן של מא"זים מסוג C ו-D המתאימים לזרם נקוב 20 A20\,\text{A}.

1. מא"ז C.

2. אי אפשר לדעת מתוך האופיינים.

3. שניהם מתוכננים להיפסק בפרק זמן זהה.

4. מא"ז D.

(5 נקודות)
ג.

מהי שיטת ההגנה המוצגת בשרטוט?

1. TT.

2. TN-S.

3. IT.

4. TN-C-S.

(5 נקודות)
ד.

מוליך בעל חתך אחיד עובר בכמה קטעים ששוררים בהם תנאים שונים.

כיצד יש לבחור את ערך הזרם המירבי המותר של המוליך, לעניין בחינת ההתאמה של מבטח לדרישות התקנות להגנה מפני זרם העמסת יתר בלבד?

1. יש לבחון את ערכו של זרם העמסה המרבי לכל מקטע ולבחור את הערך הנמוך ביותר עבור כל המקטעים.

2. יש לבחון את ערכו של זרם העמסה המרבי לכל מקטע ולבחור את הערך הממוצע עבור כל המקטעים.

3. יש לבחון את ערכו של זרם העמסה המרבי לכל מקטע ולבחור את הערך הגבוה ביותר עבור כל המקטעים.

4. יש לבחון את ערכו של זרם העמסה המרבי בהתאם למקטע הארוך ביותר.

(5 נקודות)
ה.

אחד התנאים לביצוע איפוס הוא קיום הארקת יסוד.

מדוע תנאי זה הכרחי בשיטת האיפוס ואינו הכרחי בשיטת הארקת הגנה T.T.?

1. אם מתנתק מוליך הארקה של לוח ראשי, מתח המגע יעלה על 50 וולט.

2. אם מתנתק חיבור להארקת היסוד מתח המגע יעלה על 50 וולט.

3. אם מתנתק מוליך האפס בקו הזינה, תובטח השוואת פוטנציאליים.

4. בהארקת יסוד אנו מבטיחים זרימת זרם גדולה דרך האדמה.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

תשובה 2

בודקים כל טענה:

1. נכונה - בתקנות נקבע שלא תותקן הארקת שיטה כאשר ההגנה בפני חשמול מבוססת על הפרד מגן (וכן זינה צפה ומתח נמוך מאוד), כי ההגנה מבוססת דווקא על בידוד המעגל מהאדמה.

2. לא נכונה - בזרם ישר זרם דלף קבוע דרך צנרת המים גורם לקורוזיה אלקטרוליטית של הצנרת, ולכן אסור להשתמש בצנרת מים מתכתית כאלקטרודת הארקה במתקני זרם ישר.

3. נכונה - הארקת השיטה מקבעת את פוטנציאל נקודת הכוכב (האפס) ביחס לאדמה ובכך מייצבת את מתחי הפאזות לאדמה.

4. נכונה - בחדירת מתח גבוה (למשל ממתח גבוה בשנאי או ממגע בין קווים) הארקת השיטה מגבילה את עליית המתח במתקן.

תשובה: 2

סעיף ב

תשובה:

תשובה 1 (מא"ז C מנתק מהר יותר)

בשאלון לא מודפסת השאלה עצמה; מהאפשרויות ברור שנשאל איזה מבין שני המא"זים ינתק מהר יותר בזרם יתר / זרם קצר. נשווה את האופיינים (In=20 AI_n=20\,\text{A}):

1. התחום התרמי (העמסת יתר, עד כ-5⋅In5\cdot I_n): שני האופיינים כמעט זהים - הרצועה בין 1.13⋅In1.13\cdot I_n (לא ינתק תוך שעה) ל-1.45⋅In1.45\cdot I_n (ינתק תוך שעה), עם אותה ירידה בזמן.

2. התחום המגנטי (ניתוק מיידי, פחות מ-0.1 s0.1\,\text{s}):

•מא"ז C: בין 5⋅In5\cdot I_n ל-10⋅In10\cdot I_n, כלומר 100100 עד 200 A200\,\text{A}.

•מא"ז D: בין 10⋅In10\cdot I_n ל-20⋅In20\cdot I_n, כלומר 200200 עד 400 A400\,\text{A}.

3. דוגמה: בזרם של 200 A200\,\text{A} (10⋅In10\cdot I_n) מא"ז C מנתק בוודאות באופן מיידי (כ-0.010.01 עד 0.02 s0.02\,\text{s}), ואילו מא"ז D עלול לנתק רק בתחום התרמי, אחרי עד כ-2 s2\,\text{s}. בזרם של 150 A150\,\text{A} (7.5⋅In7.5\cdot I_n) מא"ז C עשוי לנתק מיד, ומא"ז D ינתק רק אחרי כ-0.80.8 עד 2.5 s2.5\,\text{s}.

לכן, בזרם קצר מא"ז C מנתק מהר יותר (או לפחות לא לאט יותר) ממא"ז D. מא"ז D מיועד לעומסים בעלי זרם התנעה גבוה (מנועים, שנאים), ולכן הסף המגנטי שלו גבוה.

תשובה: 1 - מא"ז C.

סעיף ג

תשובה:

תשובה 2 (TN-S)

מהשרטוט:

•נקודת הכוכב של השנאי מוארקת ישירות (אלקטרודת הארקה בתחנה) - האות הראשונה T.

•גוף הצרכן אינו מחובר לאלקטרודה משלו, אלא למוליך הגנה נפרד שמגיע מפס ההארקה של המקור - האות השנייה N.

•מוליך האפס N ומוליך ההגנה PE יוצאים כמוליכים נפרדים כבר מהמקור ונשארים נפרדים לכל האורך (חמישה מוליכים: L1, L2, L3, N, PE) - S.

לכן השיטה היא TN-S. (ב-TN-C-S היה קטע משותף PEN לפני ההפרדה; ב-TT הגוף מוארק באלקטרודה נפרדת; ב-IT המקור אינו מוארק.)

תשובה: 2 - TN-S.

סעיף ד

תשובה:

תשובה 1

הזרם המותר של מוליך תלוי בתנאי ההתקנה (טמפרטורת סביבה, קיבוץ, אופן ההנחה). כשאותו מוליך עובר בכמה קטעים, אותו זרם זורם בכולם, והמוליך יתחמם יותר מהמותר בקטע שבו תנאי הקירור הגרועים ביותר. כדי שהמבטח יגן על המוליך לכל אורכו, הוא צריך להתאים לזרם המותר בקטע החלש ביותר, כלומר לערך הנמוך ביותר מבין הקטעים (לא לממוצע, לא לגבוה ביותר ולא לפי אורך הקטע).

תשובה: 1 - בוחרים את הערך הנמוך ביותר.

סעיף ה

תשובה:

תשובה 3

בשיטת האיפוס (TN) גופי הציוד במבנה מחוברים למוליך האפס של הרשת (PEN). אם מוליך האפס מתנתק בקו הזינה, כל הגופים המאופסים עלולים לקבל מתח מופע דרך העומסים, ואין עוד מסלול מוגדר לזרם התקלה. הארקת היסוד מחברת את מוליך האפס בכניסה למבנה לגוף המבנה כולו (הברזל ביסודות, צנרת, שלד), וכך כל החלקים המתכתיים והרצפה נמצאים באותו פוטנציאל - השוואת פוטנציאלים. גם כשהאפס בזינה מנותק, אדם במבנה אינו נחשף להפרש מתחים מסוכן.

בשיטת הארקת הגנה (TT) הגופים אינם תלויים במוליך האפס של הרשת - הם מחוברים לאלקטרודה של המתקן, ולכן נתק אפס בזינה אינו מעביר מתח לגופים, והארקת היסוד אינה תנאי הכרחי.

האפשרויות האחרות: 1 ו-2 אינן מסבירות את ההבדל בין השיטות; 4 שגויה - מטרת הארקת היסוד היא השוואת פוטנציאלים, לא הזרמת זרם גדול לאדמה.

תשובה: 3.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.