גוף קשור בחוט או בקפיץ במישור אופקי - שאלות ותרגילים
כיתות י"א-י"ב · מכניקה - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036361) · תנועה מעגלית · 17 שאלות
השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.
שאלה 1 · אסטרונאוטית מסובבת כלי על כבל בתחנת חללקצרה · קלה
בתחנת חלל, במצב של חוסר משקל, אסטרונאוטית מסובבת כלי עבודה שמסתו הקשור לקצה כבל שאורכו . הקצה השני של הכבל מוחזק במקום, והכלי נע במעגל שרדיוסו אורך הכבל, במהירות זוויתית קבועה . מסת הכבל זניחה.
מה גודל המהירות הקווית של הכלי?
מה גודל המתיחות בכבל?
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הכלי נע במעגל שרדיוסו :
סעיף ב
במצב של חוסר משקל הכוח היחיד על הכלי הוא מתיחות הכבל, והיא מכוונת לאורך הכבל, אל מרכז המעגל. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:
(או .)
שאלה 2 · ארגז על משטח מסתובב חלק, קשור לעמוד מרכזיקצרה · קלה
ארגז שמסתו מונח על משטח אופקי חלק (בלי חיכוך) שמסתובב סביב עמוד אנכי במרכזו. הארגז קשור בחוט אופקי שאורכו לעמוד, ומסתובב יחד עם המשטח בקצב של סיבובים בדקה. ממדי הארגז זניחים.
חשבו את המתיחות בחוט.
מגדילים את קצב הסיבוב ל־ סיבובים בדקה. פי כמה גדלה המתיחות בחוט? נמקו בלי לחשב אותה מחדש.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
המהירות הזוויתית: סיבובים בדקה הם , ולכן
הכוחות: כוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים ומתאזנים. אין חיכוך, ולכן הכוח האופקי היחיד הוא מתיחות החוט, אל העמוד:
סעיף ב
פי (כ־)
המתיחות היא , ומסה ואורך החוט לא השתנו. הכפלת קצב הסיבוב מכפילה את , והמתיחות תלויה ב־, ולכן היא גדלה פי :
טעות נפוצה: לענות "פי 2". המתיחות פרופורציונית לריבוע המהירות הזוויתית.
שאלה 3 · חוט קצר יותר – האם ייקרע?קצרה · בינונית
דסקית שמסתה קשורה בחוט שאורכו למסמר הנעוץ בשולחן אופקי חלק, ונעה במעגל אופקי סביב המסמר. החוט נקרע כשהמתיחות בו עולה על . מסת החוט והחיכוך זניחים.
הדסקית נעה במהירות שגודלה . מהי המתיחות בחוט? מהו גודל המהירות המרבי שבו החוט לא נקרע?
מחליפים את החוט בחוט שאורכו , שנקרע באותה מתיחות. תלמיד טוען: "ברדיוס קטן יותר הכוח הדרוש קטן יותר, ולכן החוט הקצר בטוח יותר". בדקו את הטענה בשני מקרים: (1) הדסקית נעה באותו גודל מהירות כמו בסעיף א, ; (2) הדסקית משלימה סיבוב באותו זמן כמו בסעיף א (אותה מהירות זוויתית).
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
;
על הדסקית פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי (מאוזנים, אנכיים) ומתיחות החוט – הכוח האופקי היחיד, אל המסמר. לכן המתיחות היא הכוח השקול הרדיאלי:
המהירות המרבית – כשהמתיחות מגיעה ל־:
סעיף ב
(1) – החוט נקרע; (2) – לא נקרע. הטענה נכונה רק באותה מהירות זוויתית
החוט נקרע: באותה מהירות, ברדיוס קטן יותר הכיוון משתנה מהר יותר ודרוש כוח גדול יותר.
(2) אותה מהירות זוויתית: בסעיף א , ולכן
החוט לא נקרע.
הטענה נכונה רק כשמשווים באותה מהירות זוויתית ( גדל עם ); באותו גודל מהירות () המצב הפוך. השאלה "מה נשאר קבוע" קובעת את התשובה.
שאלה 4 · ניסוי: מתיחות החוט וזמן המחזור של דסקית מסתובבתביניים · בינונית
בניסוי מניחים דסקית על משטח אופקי עגול שמנוע מסובב סביב ציר אנכי. במרכז המשטח מחובר ציר קבוע, ועליו מד כוח, והדסקית קשורה למד הכוח בחוט. רדיוס הסיבוב של הדסקית קבוע: . בין הדסקית למשטח כמעט אין חיכוך, והדסקית נעה בתנועה מעגלית קצובה.
מסובבים את המשטח בקצבים שונים. בכל קצב קוראים את מתיחות החוט במד הכוח, ומודדים בשעון עצר את הזמן שבו הדסקית משלימה סיבובים מלאים. התוצאות:
מדוע מודדים את הזמן של סיבובים ולא של סיבוב אחד?
פתחו ביטוי למתיחות החוט כתלות בזמן המחזור של הדסקית, במסתה וברדיוס .
הגרף של כתלות ב־ אינו קו ישר. איזה משתנה צריך להציב על הציר האופקי כדי שהגרף של יהיה קו ישר? חשבו את ערכיו לכל שורה בטבלה.
שרטטו את הגרף של כתלות במשתנה שבחרתם בסעיף ג, מצאו את שיפועו, ובעזרתו חשבו את מסת הדסקית. מסת הדסקית שנמדדה במאזניים היא . מהי השגיאה היחסית בניסוי, ומהו גורם אפשרי לשגיאה?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
כדי להקטין את השגיאה היחסית בזמן המחזור
את שעון העצר מפעילים ועוצרים ביד, ולכן יש שגיאה של כמה עשיריות שנייה בכל מדידה (זמן תגובה) – בלי קשר למשך המדידה. כשמודדים סיבובים ומחלקים ב־, השגיאה הזאת מתחלקת גם היא ב־, והשגיאה היחסית בזמן המחזור קטנה פי . בסיבוב אחד, שנמשך כשנייה או שתיים, שגיאה של היא שגיאה גדולה מאוד.
סעיף ב
הכוחות האנכיים (כובד ונורמלי) מתאזנים, ואין חיכוך, ולכן הכוח השקול על הדסקית הוא מתיחות החוט, אל מרכז המעגל. לפי החוק השני של ניוטון:
סעיף ג
:
לפי סעיף ב, , כלומר פרופורציונית ל־ (ולא ל־). לכן מציבים , והגרף צריך להיות קו ישר שעובר בראשית, ששיפועו .
זמן המחזור בכל שורה: .
סעיף ד
שיפוע , ; שגיאה יחסית כ־
הנקודות נמצאות בקירוב על קו ישר שעובר בראשית. לוקחים שתי נקודות רחוקות על הקו המתאים (לא בהכרח נקודות מדידה), למשל ו־:
השיפוע שווה ל־:
(תשובה בתחום – מתקבלת, לפי הקו שנבחר.)
גורמים אפשריים: שגיאת זמן תגובה בהפעלת שעון העצר; חיכוך קטן בין הדסקית למשטח (גם הוא תורם לכוח הרדיאלי, והמד לא מודד אותו); קריאה לא מדויקת של מד הכוח בזמן שהמשטח מסתובב; רדיוס שאינו בדיוק (נמדד עד מרכז הדסקית).
שאלה 5 · שני חרוזים על מוט מסתובב המחוברים בחוטביניים · בינונית
מוט דק וחלק מונח אופקית ומסתובב סביב ציר אנכי שעובר באמצעו, במהירות זוויתית קבועה. על המוט מושחלים שני חרוזים: שמסתו ו־ שמסתו , משני צדי הציר. החרוזים מחוברים זה לזה בחוט דק שאורכו , המתוח לאורך המוט ועובר ליד הציר בלי לגעת בו (ראו איור). החיכוך בין החרוזים למוט זניח, ומסת החוט זניחה. החרוזים נחשבים לגופים נקודתיים.


החרוזים מסתובבים עם המוט בלי לנוע לאורכו. הסבירו מדוע החוט מושך את שני החרוזים בכוח שגודלו שווה, ומצאו את מרחק כל חרוז מהציר.
המוט מסתובב ב־. מהי המתיחות בחוט?
מגדילים את המהירות הזוויתית ל־. האם מקומות החרוזים צריכים להשתנות כדי שימשיכו להסתובב בלי לנוע לאורך המוט? מהי המתיחות עכשיו?
ב־ החרוזים מוזזים מעט, יחד עם החוט, כך ש־ ו־. חשבו את הכוח השקול הרדיאלי הדרוש לכל חרוז כדי שימשיך במעגל ברדיוס החדש, והסבירו מה יקרה: האם החרוזים יחזרו למקומם מסעיף א?
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
,
לאורך המוט פועל על כל חרוז כוח אחד בלבד: מתיחות החוט, אל הציר (כי החוט מתוח לעבר החרוז השני, שנמצא בצד השני של הציר). המוט החלק מפעיל רק כוחות מאונכים לו, וכוח הכובד אנכי. החוט חסר מסה, ולכן המתיחות בו זהה לכל אורכו: גודל הכוח על שני החרוזים שווה.
המתיחות היא הכוח השקול הרדיאלי על כל חרוז, ושניהם מסתובבים באותה :
ועם :
החרוז הקל רחוק יותר מהציר.
סעיף ב
בדיקה עם : ✓
סעיף ג
המקומות לא משתנים;
התנאי מסעיף א אינו תלוי ב־ (היא מצטמצמת), ולכן אותם מרחקים מתאימים לכל מהירות זוויתית. רק המתיחות משתנה, ביחס ל־:
(פי ב־ – פי במתיחות.)
סעיף ד
דרוש ל־ ו־ ל־; החוט לא יכול לספק את שניהם, והחרוזים ימשיכו לזוז לצד של – לא יחזרו
החוט מושך את שני החרוזים באותו כוח , ולכן הוא לא יכול לתת לאחד ו־ לשני. כל ערך של ביניהם נותן ל־ פחות ממה שדרוש לו – והוא מתרחק מהציר – ול־ יותר ממה שדרוש לו – והוא מתקרב לציר. שתי התנועות הן באותו כיוון לאורך המוט: לצד של . ככל שהם זזים כך, ההפרש בין הכוחות הדרושים רק גדל, ולכן החרוזים לא חוזרים למקומם: מצב שיווי המשקל מסעיף א אינו יציב, וכל סטייה קטנה גדלה (עד שאחד החרוזים יגיע לקצה המוט).
שאלה 6 · גוף על דיסקה חלקה מסתובבת, קשור לשתי משקולותביניים · קשה
גוף שמסתו מונח על דיסקה אופקית חלקה שמסתובבת במהירות זוויתית קבועה . הגוף קשור משני צדדיו בשני חוטים (ראו איור):
•חוט אחד עובר דרך חור במרכז הדיסקה, ובקצהו תלויה משקולת שמסתה . המשקולת תלויה על ציר הסיבוב ואינה זזה מעלה או מטה.
•החוט השני עובר על גלגלת קטנה בשפת הדיסקה, ובקצהו תלויה משקולת שמסתה . הגלגלת מסתובבת עם הדיסקה, והחלק התלוי של החוט נטוי בזווית (לא ידועה) ביחס לאנך.
כל הגופים מסתובבים יחד עם הדיסקה, ורדיוס הסיבוב של כל אחד מהם קבוע. רדיוס הסיבוב של הוא . החוטים והגלגלת חסרי מסה, והגופים נקודתיים.

מהי המתיחות בחוט שקשור למשקולת ? נמקו.
מהי המתיחות בחוט שקשור למשקולת ?
מהי הזווית ?
מהו רדיוס הסיבוב של המשקולת ? רדיוס הדיסקה . מה אורך החלק התלוי של החוט, מהגלגלת עד ?
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
המשקולת תלויה על ציר הסיבוב, ולכן היא לא נעה במעגל (רדיוס הסיבוב שלה אפס) ונמצאת במנוחה. הכוח השקול עליה אפס:
סעיף ב
על פועלים בכיוון האופקי שני כוחות: אל מרכז הדיסקה ו־ החוצה, אל שפת הדיסקה (הדיסקה חלקה, אין חיכוך). הכוחות האנכיים מתאזנים. בכיוון הרדיאלי (חיובי אל המרכז):
טעות נפוצה: לכתוב . החוט של מושך את החוצה מהמרכז, ולכן הוא מוריד מהכוח השקול הרדיאלי.
סעיף ג
()
המשקולת נעה במעגל אופקי, ולכן אין לה תאוצה אנכית. על פועלים כוח הכובד והמתיחות לאורך החוט הנטוי. בכיוון האנכי:
סעיף ד
; אורך החלק התלוי
הרכיב האופקי של המתיחות מכוון אל ציר הסיבוב ומספק את הכוח הרדיאלי של :
אורך החלק התלוי: הגלגלת נמצאת במרחק מהציר, ו־ רחוקה ממנה עוד אופקית:
טעות נפוצה: להשתמש באורך החלק התלוי כרדיוס הסיבוב. רדיוס הסיבוב נמדד מציר הסיבוב, ולא משפת הדיסקה.
שאלה 7 · גוש פלסטלינה ודסקית קשורה: התנגשות ותנועה מעגלית במספריםבאורך בגרות · בדרך לבגרות
דסקית שמסתה מונחת על שולחן אוויר אופקי שהחיכוך בו ניתן להזנחה. הדסקית קשורה בחוט שאורכו ליתד הקבועה בשולחן (ראו תרשים, במבט מלמעלה).
גוש פלסטלינה שמסתו נע לאורך השולחן במהירות בכיוון הניצב לחוט, פוגע בדסקית ונדבק אליה. משך ההתנגשות קצר מאוד.

היעזרו בחוק שימור התנע וחשבו את גודל המהירות המשותפת של הדסקית והגוש מייד לאחר ההתנגשות.
חשבו כמה אנרגייה קינטית הפכה לצורות אנרגייה אחרות במהלך ההתנגשות. לאילו צורות?
לאחר ההתנגשות הדסקית והגוש נעים בתנועה מעגלית סביב היתד. חשבו את מתיחות החוט.
חשבו את זמן המחזור של התנועה המעגלית.
החוט נקרע כאשר המתיחות בו עולה על .
חשבו את גודל המהירות המרבית של גוש פלסטלינה זהה (שמסתו ), שבה הוא יכול לפגוע בדסקית כך שהחוט לא ייקרע.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
במהלך ההתנגשות הקצרה אין כוח חיצוני אופקי בכיוון התנועה (החוט ניצב לכיוון זה, השולחן חלק), ולכן התנע נשמר. מדף הנוסחאות:
סעיף ב
(מתוך ) – לחום ולעיוות הפלסטלינה.
לפני ההתנגשות (הדסקית במנוחה):
אחרי ההתנגשות:
(75% מהאנרגייה) הפכו לחום ולאנרגיית עיוות של הפלסטלינה – זו התנגשות פלסטית.
סעיף ג
החוט הוא הכוח האופקי היחיד ומספק את הכוח הצנטריפטלי; התנועה מעגלית קצובה ברדיוס :
סעיף ד
מדף הנוסחאות, בתנועה מעגלית קצובה:
סעיף ה
המהירות המשותפת המרבית – מתנאי המתיחות:
מהירות הגוש – משימור התנע:
טעות נפוצה: להציב את המסה של הגוש בלבד בנוסחת המתיחות – אחרי ההתנגשות נעים בתנועה המעגלית הדסקית והגוש יחד.
שאלה 8 · דסקית על שולחן אוויר ומשקולת תלויהבאורך בגרות · בדרך לבגרות
דסקית שמסתה נעה על שולחן אופקי חלק בתנועה מעגלית קצובה. הדסקית קשורה לחוט קל שעובר דרך חור קטן במרכז השולחן, ובקצהו התחתון של החוט תלויה משקולת שמסתה . המשקולת נמצאת במנוחה, ורדיוס המסלול של הדסקית הוא (ראו תרשים).
החיכוך בין החוט לשפת החור זניח.

סרטטו את תרשימי הכוחות הפועלים על הדסקית ועל המשקולת. איזה כוח גורם לדסקית לנוע במעגל?
הראו שגודל כוח המתיחות בחוט הוא , וחשבו את גודל מהירות הדסקית.
חשבו את זמן המחזור ואת המהירות הזוויתית של הדסקית.
מחליפים את המשקולת במשקולת שמסתה , וגורמים לדסקית לנוע שוב במעגל ברדיוס (המשקולת שוב במנוחה). פי כמה גדלה המהירות הזוויתית? חשבו אותה.
חוזרים למשקולת המקורית (). הפעם הדסקית נעה במהירות , והמשקולת שוב במנוחה.
האם רדיוס המסלול גדול מ־, קטן ממנו או שווה לו? חשבו אותו.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
דסקית: , (אנכיים) ומתיחות אל החור. משקולת: ו־. כוח המתיחות גורם לתנועה המעגלית.
על הדסקית: כוח הכובד (מטה, כדור הארץ), הכוח הנורמלי (מעלה, השולחן), וכוח המתיחות (אופקי, לאורך החוט אל החור – אל מרכז המעגל, מופעל על ידי החוט).
על המשקולת: כוח הכובד (מטה) וכוח המתיחות (מעלה).
ו־ מאזנים זה את זה. הכוח השקול על הדסקית הוא המתיחות , והיא הכוח הרדיאלי שגורם לתנועה המעגלית.
סעיף ב
;
המשקולת במנוחה, ולכן הכוח השקול עליה אפס:
על הדסקית, לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי ():
סעיף ג
;
מדף הנוסחאות :
ומ־:
סעיף ד
פי :
הכוח הרדיאלי הוא , ולפי החוק השני עם :
ברדיוס קבוע יחסית ל־. המסה גדלה פי , ולכן המהירות הזוויתית גדלה פי :
סעיף ה
גדול:
המשקולת במנוחה, ולכן המתיחות שוב – היא אינה תלויה במהירות הדסקית. הכוח הרדיאלי קבוע, ולכן במהירות גדולה יותר נדרש רדיוס גדול יותר:
טעות נפוצה: לחשוב שבמהירות גדולה יותר החוט "נמתח חזק יותר" – המתיחות נקבעת על ידי המשקולת שבמנוחה, והרדיוס הוא שמסתדר.
שאלה 9 · דסקית על שולחן עם חור ומשקולת תלויה: תחום הרדיוסיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות
דסקית שמסתה מונחת על שולחן אופקי. הדסקית קשורה לחוט קל העובר דרך חור קטן וחלק במרכז השולחן, ובקצהו השני של החוט תלויה משקולת שמסתה (ראו תרשים).
הדסקית נעה על השולחן במעגל אופקי שמרכזו בחור, בקצב קבוע של סיבובים בדקה, והמשקולת התלויה נמצאת במנוחה.
מקדם החיכוך הסטטי בין הדסקית לשולחן הוא .

חשבו את המתיחות בחוט.
מצאו את תחום הרדיוסים של המעגל שבהם הדסקית יכולה לנוע בקצב הנתון, בלי להחליק על השולחן ובלי שהמשקולת תזוז.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
המשקולת התלויה במנוחה, ולכן שקול הכוחות עליה אפס: המתיחות מאזנת את משקלה.
המתיחות זהה לאורך כל החוט (חוט קל וחור חלק), ולכן זו גם המתיחות שמושכת את הדסקית אל מרכז המעגל.
סעיף ב
(בדיוק: )
מהירות זוויתית: סיבובים בדקה הם , ולכן
הכוחות האופקיים על הדסקית: המתיחות אל המרכז, וכוח החיכוך הסטטי – אל המרכז או החוצה, לפי הצורך. הכוח הנורמלי , ולכן החיכוך המרבי:
הכוח הרדיאלי הדרוש הוא , והוא גדל עם .
רדיוס מרבי: הכוח הדרוש גדול מהמתיחות, והחיכוך מכוון אל המרכז ובגודלו המרבי:
רדיוס מזערי: הכוח הדרוש קטן מהמתיחות, והחיכוך מכוון החוצה ובגודלו המרבי:
לכן הדסקית יכולה לנוע בכל רדיוס בין כ־ לכ־. (בלי חיכוך היה מתאים רק רדיוס אחד: .)
טעות נפוצה: להניח שהחיכוך מכוון תמיד נגד התנועה או תמיד החוצה – כיוונו נקבע לפי מה שחסר (או עודף) כדי לקבל את הכוח הרדיאלי הדרוש.
שאלה 10 · טבעת על מוט מסתובב, קשורה בקפיץ לצירבאורך בגרות · בדרך לבגרות
במתקן הדגמה מוט אופקי חלק מסתובב סביב ציר אנכי העובר בקצהו. על המוט מושחלת טבעת קטנה שמסתה , והיא יכולה לנוע לאורכו ללא חיכוך.
הטבעת קשורה לציר באמצעות קפיץ אופקי שקבוע הקפיץ שלו ואורכו במצב רפוי (ראו תרשים).
המוט מסתובב בקצב קבוע וזמן המחזור שלו . הטבעת מסתובבת יחד עם המוט במעגל אופקי שרדיוסו סביב הציר. מסת הקפיץ זניחה, והטבעת נחשבת לגוף נקודתי.
בסעיפים א–ג השתמשו בפרמטרים הנתונים בלבד.

הביעו את תדירות הסיבוב של הטבעת.
הביעו את המהירות הזוויתית של הטבעת.
הביעו את רדיוס הסיבוב של הטבעת באמצעות , , ו־.
נתון: , , , .
חשבו את .
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
התדירות היא ההפכי של זמן המחזור:
סעיף ב
מדף הנוסחאות:
סעיף ג
הכוחות על הטבעת: במישור האנכי פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי מהמוט, והם מאזנים זה את זה. במישור האופקי פועל רק כוח הקפיץ (המוט חלק, ולכן אין חיכוך לאורכו). הקפיץ מתוח, ולכן הוא מושך את הטבעת אל הציר – זה הכוח שגורם לתאוצה הרדיאלית.
התארכות הקפיץ: אורך הקפיץ הוא ואורכו הרפוי , ולכן . מחוק הוק: .
מעבירים אגפים:
(לתוצאה יש משמעות רק כאשר .)
טעות נפוצה: לכתוב – חוק הוק עוסק בהתארכות הקפיץ, ולא באורכו.
סעיף ד
כלומר הקפיץ מתארך ב־. בדיקה: ו־ ✓.
שאלה 11 · דסקית הקשורה ליתד ומחליקה במעגל על קרחבאורך בגרות · בדרך לבגרות
דסקית הוקי שמסתה קשורה בחוט אופקי ליתד הנעוץ במשטח קרח אופקי וחלק. הדסקית מחליקה על הקרח סביב היתד במעגל ברדיוס , וגודל מהירותה קבוע (ראו תרשים, מבט מלמעלה).
ידוע שבמשך הדסקית עוברת לאורך המעגל דרך של .
מסת החוט והתנגדות האוויר ניתנות להזנחה.

חשבו את היקף המעגל שבו נעה הדסקית.
חשבו את גודל מהירות הדסקית.
חשבו את זמן המחזור של תנועת הדסקית.
חשבו את המהירות הזוויתית של הדסקית ואת גודל התאוצה הרדיאלית שלה.
חשבו את גודל כוח המתיחות בחוט.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
היקף מעגל ברדיוס :
סעיף ב
גודל המהירות קבוע, ולכן הוא שווה לדרך שעברה הדסקית חלקי הזמן:
סעיף ג
זמן המחזור הוא הזמן של הקפה אחת. מדף הנוסחאות :
דרך נוספת: הדרך היא בדיוק שני היקפים, ולכן ב־ הדסקית משלימה שתי הקפות, ו־.
סעיף ד
;
(אותה תוצאה מ־.) התאוצה מכוונת אל מרכז המעגל, כלומר אל היתד.
טעות נפוצה: לחשוב שאין תאוצה כי גודל המהירות קבוע. כיוון המהירות משתנה כל הזמן, ולכן יש תאוצה רדיאלית.
סעיף ה
על הדסקית פועלים כוח הכובד וכוח הנורמל מהקרח, שהם אנכיים ומאזנים זה את זה, וכוח המתיחות של החוט, שהוא אופקי ומכוון אל היתד. הקרח חלק, ולכן אין חיכוך. כוח המתיחות הוא אפוא הכוח השקול, והוא שגורם לתאוצה הרדיאלית. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:
שאלה 12 · שתי דסקיות על חוט אחד: מתיחות בשני קטעי החוטבאורך בגרות · בדרך לבגרות
על שולחן אופקי חלק נעוץ מסמר. שתי דסקיות קטנות קשורות לחוט, כך שהדסקית הפנימית, שמסתה , נמצאת במרחק מהמסמר, והדסקית החיצונית, שמסתה , נמצאת במרחק מהמסמר (ראו תרשים, מבט מלמעלה). קטע החוט הפנימי מחבר את המסמר לדסקית הפנימית, וקטע החוט החיצוני מחבר בין שתי הדסקיות.
המערכת מסתובבת סביב המסמר כך ששתי הדסקיות והמסמר נשארים כל הזמן על קו ישר אחד, במהירות זוויתית קבועה . מסת החוט זניחה, והדסקיות נחשבות לגופים נקודתיים.

חשבו את זמן המחזור של כל אחת מהדסקיות ואת גודל המהירות של כל אחת מהן.
חשבו את גודל התאוצה הרדיאלית של כל אחת מהדסקיות. מה כיוונה?
חשבו את המתיחות בקטע החוט החיצוני.
חשבו את המתיחות בקטע החוט הפנימי.
שני קטעי החוט עשויים מאותו חוט, ומגבירים לאט את קצב הסיבוב. איזה קטע ייקרע ראשון? נמקו בלי לחשב מספרים.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
לשתיהן; , .
הדסקיות והמסמר נשארים על קו אחד, ולכן שתי הדסקיות משלימות סיבוב באותו זמן ויש להן אותה מהירות זוויתית. מדף הנוסחאות, :
גודל המהירות, :
הדסקית החיצונית עוברת מעגל גדול יותר באותו זמן, ולכן מהירה יותר.
סעיף ב
, , שתיהן לכיוון המסמר.
מדף הנוסחאות, :
התאוצה הרדיאלית מכוונת אל מרכז המעגל, כלומר אל המסמר.
סעיף ג
על הדסקית החיצונית פועלים במישור האופקי רק כוח המתיחות של הקטע החיצוני , המכוון לאורך החוט אל המסמר. (כוח הכובד והכוח הנורמלי מהשולחן אנכיים ומאזנים זה את זה, והשולחן חלק.)
החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:
סעיף ד
על הדסקית הפנימית פועלים שני כוחות מתיחות אופקיים:
- של הקטע הפנימי, אל המסמר;
- של הקטע החיצוני, החוצה (לכיוון הדסקית החיצונית). לפי החוק השלישי של ניוטון, הקטע החיצוני מושך את שתי הדסקיות זו לעבר זו באותו כוח.
החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי אל המרכז):
טעות נפוצה: לכתוב ולשכוח שהקטע החיצוני מושך את הדסקית הפנימית החוצה.
סעיף ה
הקטע הפנימי: לכל מתקיים .
מסעיף ד, לכל מהירות זוויתית:
האיבר חיובי, ולכן תמיד גדולה מ־. כשמגבירים את שתי המתיחויות גדלות, אבל הקטע הפנימי מגיע ראשון למתיחות שהחוט מסוגל לשאת, ולכן הוא ייקרע ראשון.
במילים: הקטע הפנימי צריך לספק את הכוח הרדיאלי לשתי הדסקיות, והקטע החיצוני רק לדסקית החיצונית.
שאלה 13 · גוש פלסטלינה נדבק בדסקית קשורה על שולחן אווירבאורך בגרות · ברמת בגרות
דסקית שמסתה מונחת על שולחן אוויר אופקי, והחיכוך בינה לבין השולחן ניתן להזנחה. הדסקית קשורה בחוט שאורכו ליתד הקבועה בשולחן (ראו את התרשים, במבט מלמעלה).
בשלושה מקרים זרקו גוש פלסטלינה לעבר הדסקית. הגוש נע לאורך השולחן ופגע במרכז הדסקית במהירות שכיוונה ניצב לחוט. הגוש נדבק לדסקית.
בכל אחד מן המקרים מסת הדסקית הייתה .
מסת הגוש וגודל מהירותו בכל אחד מן המקרים היו כמפורט:
במקרה הראשון מסת הגוש הייתה וגודל מהירות פגיעתו בדסקית .
במקרה השני מסת הגוש הייתה וגודל מהירות פגיעתו בדסקית .
במקרה השלישי מסת הגוש הייתה וגודל מהירות פגיעתו בדסקית .

קבעו אם במקרה הראשון התקיים שימור אנרגייה מכנית במהלך ההתנגשות. נמקו.
בטאו באמצעות נתוני השאלה את גודל המהירות המשותפת של הדסקית והגוש מייד לאחר ההתנגשות בכל אחד משלושת המקרים.
נתון כי לאחר כל התנגשות הדסקית והגוש נעים בתנועה מעגלית סביב היתד.
בטאו את מתיחות החוט בתנועה זו בכל אחד משלושת המקרים.
קבעו באיזה משלושת המקרים הסיכוי שאחרי הפגיעה ייקרע החוט הוא הגבוה ביותר. נמקו את קביעתכם.
קבעו אם המתקף שהחוט מפעיל על הדסקית והגוש במהלך חצי סיבוב (לפני שהם פוגעים במכשול כלשהו) שווה לאפס. נמקו את קביעתכם.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
לא. זו התנגשות פלסטית (הגוש נדבק לדסקית); חלק מהאנרגייה הקינטית הפך לחום ולעיוות הפלסטלינה.
קביעה: לא התקיים שימור אנרגייה מכנית.
נימוק: הגוש נדבק לדסקית והם ממשיכים יחד – זו התנגשות פלסטית (אי־אלסטית לחלוטין). במהלכה הפלסטלינה מתעוותת ומתחממת, וחלק מהאנרגייה הקינטית הופך לאנרגיית חום ועיוות.
כמותית: מהירותם המשותפת (סעיף ב), ולכן
(השולחן אופקי, ולכן האנרגייה הפוטנציאלית אינה משתנה, והירידה באנרגייה הקינטית היא ירידה באנרגייה המכנית.)
סעיף ב
, ,
משך ההתנגשות קצר מאוד; בכיוון התנועה של הגוש (הניצב לחוט) לא פועל במהלכה כוח חיצוני אופקי – החוט ניצב לכיוון זה, והשולחן חלק. לכן התנע בכיוון זה נשמר. מדף הנוסחאות:
הדסקית במנוחה, ואחרי ההתנגשות הגופים נעים יחד במהירות :
מקרה 1:
מקרה 2:
מקרה 3:
שימו לב: בשלושת המקרים האנרגייה הקינטית של הגוש זהה (), אבל התנע שלו שונה (, , ).
סעיף ג
, ,
על השולחן האופקי החוט הוא הכוח האופקי היחיד, והוא מספק את הכוח הצנטריפטלי. התנועה מעגלית קצובה ברדיוס (אין חיכוך), ומדף הנוסחאות :
כאשר הוא התנע מסעיף ב.
מקרה 1: :
מקרה 2: :
מקרה 3: :
סעיף ד
במקרה השני – בו המתיחות הגדולה ביותר (לכל ערך של ו־).
החוט נקרע כאשר המתיחות עולה על המתיחות המרבית שהוא יכול לשאת, ולכן הסיכוי הגבוה ביותר הוא במקרה שבו המתיחות הגדולה ביותר.
משווים את המקרים למקרה הראשון:
לכן לכל ערכי ו־: במקרה השני (הגוש הכבד והאיטי) הסיכוי שהחוט ייקרע הוא הגבוה ביותר.
הסבר: . במקרה השני התנע גדול פי 2 (והמתיחות תלויה בריבועו), בעוד שהמסה במכנה גדלה פחות מפי 4.
טעות נפוצה: "האנרגייה הקינטית של הגוש זהה בשלושת המקרים, ולכן המתיחות זהה" – בהתנגשות הפלסטית לא נשמרת אנרגייה, והמהירות המשותפת נקבעת מהתנע.
סעיף ה
לא. התנע מתהפך: , וגודלו , אף שעבודת החוט אפס.
קביעה: המתקף אינו אפס.
נימוק: מדף הנוסחאות – נוסחת מתקף–תנע: . החוט הוא הכוח האופקי היחיד (הכובד והנורמל של השולחן מתקזזים), ולכן המתקף שלו שווה לשינוי התנע.
בחצי סיבוב גודל המהירות אינו משתנה (), אבל כיוונה מתהפך:
ולכן גודל המתקף , וכיוונו הפוך לכיוון המהירות מייד לאחר ההתנגשות.
טעות נפוצה: "המתיחות ניצבת למהירות, ולכן אינה עושה כלום" – כוח ניצב למהירות אינו מבצע עבודה (גודל המהירות והאנרגייה הקינטית קבועים), אבל הוא משנה את כיוון המהירות, ולכן מפעיל מתקף ומשנה את התנע.
שאלה 14 · גוף על פטיפון מסתובב, קשור בקפיץ לצירבאורך בגרות · ברמת בגרות
פטיפון אופקי מסתובב סביב ציר אנכי העובר במרכזו, בתדירות קבועה . על הפטיפון מונח גוף שמסתו , המחובר לציר באמצעות קפיץ קל ואופקי (ראו תרשים). הגוף מסתובב יחד עם הפטיפון, במרחק קבוע ממרכז הציר.
המרחק ותדירות הסיבוב נשארים קבועים בכל מהלך השאלה.

קבוע הקפיץ הוא , ובמצב זה הקפיץ מוארך ב־ ביחס לאורכו הרפוי.
במצב המתואר לא פועל כוח חיכוך בין גוף לבין הפטיפון.
התייחסו למצב זה, וסרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על גוף . ליד כל כוח רשמו את שמו, וציינו איזה כוח ממלא את תפקיד הכוח הרדיאלי (הצנטריפטלי).
חשבו את התדירות .
במקרה אחר החליפו את הקפיץ בקפיץ קשיח יותר, שקבוע הכוח שלו ואורכו הרפוי שווה לאורכו הרפוי של הקפיץ הקודם. המרחק והתדירות לא השתנו.
במצב זה פועל כוח חיכוך סטטי בין גוף לבין הפטיפון.
מהו גודלו ומהו כיוונו של כוח החיכוך הסטטי הפועל על גוף ?
חשבו את מקדם החיכוך הסטטי המינימלי בין הפטיפון לגוף , המאפשר תנועה זו.
בלי להחליף שוב את הקפיץ (קבוע הכוח ), הניחו על גוף גוף נוסף, , שמסתו .
במצב זה שני הגופים, ו־ , מסתובבים יחד עם הפטיפון בתנועה מעגלית שרדיוסה ותדירותה .
אילו מסת גוף הייתה גדולה פי ממסת גוף (), הסבירו מדוע במצב זה לא היה פועל כוח חיכוך סטטי בין גוף לבין הפטיפון.
אילו מסת גוף הייתה גדולה מ־ , קבעו את כיוון כוח החיכוך הסטטי שהפטיפון היה מפעיל על גוף . נמקו את קביעתכם.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(מטה), (מעלה), כוח הקפיץ (אופקי, אל הציר). כוח הקפיץ הוא הכוח השקול, והוא ממלא את תפקיד הכוח הרדיאלי.
על גוף פועלים שלושה כוחות:
1. כוח הכובד – מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה.
2. הכוח הנורמלי – מופעל על ידי הפטיפון, אנכית כלפי מעלה.
3. הכוח האלסטי של הקפיץ – הקפיץ מוארך, ולכן הוא מושך את לעבר הציר, כלומר אל מרכז המעגל.
(נתון שאין חיכוך.) הכובד והנורמלי מתאזנים, ולכן הכוח השקול הוא כוח הקפיץ – והוא מספק את הכוח הרדיאלי הדרוש לתנועה המעגלית.
טעות נפוצה: להוסיף "כוח צנטריפטלי" נפרד, או כוח החוצה – אין כוח כזה; תפקיד הכוח הרדיאלי ממלא כוח הקפיץ.
סעיף ב
כוח הקפיץ. לפי חוק הוק:
התנועה המעגלית. הכוח השקול על הוא , מכוון אל המרכז. לפי החוק השני של ניוטון עם :
סעיף ג
, מכוון מן הציר החוצה.
כוח הקפיץ החדש. אורך הקפיץ לא השתנה (הרדיוס קבוע, והאורך הרפוי זהה), ולכן ההתארכות שוב :
הכוח השקול הנדרש. ו־ לא השתנו, ולכן גם הכוח השקול הרדיאלי הדרוש ל־ לא השתנה:
החיכוך. הקפיץ מושך פנימה ב־, אבל דרוש שקול של בלבד. כיוון חיובי – אל המרכז:
החיכוך מכוון החוצה, הרחק מהציר: בלעדיו הקפיץ היה מושך את פנימה.
טעות נפוצה: להניח שבתנועה מעגלית החיכוך מכוון תמיד אל המרכז – כיוונו נקבע לפי נטיית הגוף לנוע ביחס למשטח, וכאן נוטה לנוע פנימה.
סעיף ד
כדי ש־ יישאר במנוחה ביחס לפטיפון, החיכוך הסטטי הדרוש צריך להיות קטן מהחיכוך הסטטי המרבי או שווה לו:
בציר האנכי אין תאוצה: . המקדם המזערי – כשהחיכוך הדרוש שווה בדיוק למרבי:
סעיף ה
כי אז כוח הקפיץ () שווה בדיוק לכוח השקול הדרוש לתנועה המעגלית של ו־ יחד: .
נתייחס ל־ ול־ כגוף אחד שמסתו , הנע במעגל שרדיוסו בתדירות .
כוח הקפיץ: האורך לא השתנה, ולכן .
הכוחות האופקיים על המערכת הם כוח הקפיץ והחיכוך מהפטיפון (החיכוך בין ל־ פנימי למערכת). לפי החוק השני:
כוח הקפיץ לבדו מספק בדיוק את הכוח הדרוש, ולכן ל־ אין נטייה להחליק ביחס לפטיפון – אין חיכוך סטטי.
סעיף ו
פנימה – אל הציר (אל מרכז המעגל).
קביעה: החיכוך מכוון פנימה, אל הציר.
נימוק: כאשר , המסה המסתובבת גדולה מ־, ולכן הכוח השקול הדרוש גדול מ־:
כוח הקפיץ נשאר פנימה (האורך קבוע), כלומר הוא קטן מהנדרש. בלי חיכוך הגופים היו נוטים להחליק החוצה, ולכן החיכוך הסטטי מכוון פנימה ומשלים את השקול:
טעות נפוצה: להעתיק את כיוון החיכוך מסעיף ג – כאן כוח הקפיץ חסר ולא עודף, ולכן כיוון החיכוך מתהפך.
שאלה 15 · גוש מסתובב על שולחן: החוט נקרע והגוש עף מהשולחןבאורך בגרות · ברמת בגרות
גוש מתכת קטן שמסתו מונח על שולחן אופקי חלק, וקשור בחוט שאורכו לציר אנכי שבמרכז השולחן. מנוע קטן מסובב את הציר, והגוש נע במעגל אופקי סביבו. אפשר להגביר את קצב הסיבוב לאט מאוד, כך שבכל רגע אפשר להתייחס לתנועה כתנועה מעגלית קצובה.
החוט נקרע כשהמתיחות בו מגיעה ל־. גובה השולחן מעל הרצפה הוא , ושפת השולחן ישרה (ראו תרשים, מבט מלמעלה).
מסת החוט והתנגדות האוויר זניחות, והגוש נחשב לגוף נקודתי.

בשלב מסוים גודל המהירות של הגוש . חשבו את המהירות הזוויתית של הגוש, את זמן המחזור שלו ואת המתיחות בחוט.
מגבירים את קצב הסיבוב עד שהחוט נקרע. חשבו את גודל המהירות של הגוש ואת המהירות הזוויתית שלו ברגע שלפני הקריעה.
החוט נקרע כשהגוש בנקודה שבתרשים. תארו את מסלול הגוש על השולחן מרגע הקריעה ועד שהוא מגיע לשפת השולחן, ואת אופן תנועתו. נמקו.
הגוש מגיע לשפת השולחן כשמהירותו מאונכת לשפה, ועוזב את השולחן. חשבו את הזמן מרגע שהגוש עוזב את השולחן עד שהוא פוגע ברצפה, ואת המרחק האופקי בין שפת השולחן לנקודת הפגיעה.
חוזרים על הניסוי עם חוט מאותו סוג (נקרע ב־), אבל אורכו . חשבו את גודל המהירות ואת המהירות הזוויתית של הגוש ברגע הקריעה, והשוו לתוצאות סעיף ב.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
; ; מתיחות .
מדף הנוסחאות, :
זמן המחזור, מ־:
במישור האופקי פועל על הגוש רק כוח המתיחות, המכוון אל הציר (כוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים ומאזנים זה את זה; השולחן חלק). לכן המתיחות היא הכוח הרדיאלי:
סעיף ב
; .
החוט נקרע כשהמתיחות, שהיא הכוח הרדיאלי, מגיעה ל־:
סעיף ג
קו ישר בכיוון המשיק למעגל בנקודה , במהירות קבועה של .
מרגע הקריעה אין עוד כוח מתיחות. במישור האופקי לא פועל על הגוש שום כוח (השולחן חלק), ובציר האנכי ו־ מאזנים זה את זה. לכן שקול הכוחות על הגוש אפס, ולפי החוק הראשון של ניוטון הוא ממשיך בקו ישר במהירות קבועה.
כיוון הקו הוא כיוון המהירות ברגע הקריעה: המשיק למעגל בנקודה (מאונך לחוט). גודל המהירות נשאר .
טעות נפוצה: לחשוב שהגוש "נזרק החוצה" בכיוון הרדיוס, הרחק מהציר, או שהוא ממשיך במסלול מעוקל. אין כוח שיעקם את המסלול, ואין כוח שידחוף אותו החוצה: הכוח שפעל עליו כל הזמן היה אל המרכז, והוא פשוט נעלם.
סעיף ד
; .
הגוש עוזב את השולחן במהירות אופקית (סעיף ג), ומכאן זו זריקה אופקית.
ציר אנכי: נפילה ממנוחה בתאוצה :
ציר אופקי: מהירות קבועה, בכיוון מאונך לשפה:
סעיף ה
(גדולה פי ); (קטנה פי ).
אותה מתיחות מרבית, עם :
השוואה: מ־ מתקבל , ולכן המהירות הקווית ברגע הקריעה גדלה פי . לעומת זאת, מ־ מתקבל , ולכן החוט הארוך נקרע בקצב סיבוב נמוך יותר: המהירות הזוויתית קטנה פי .
שאלה 16 · גוף על שולחן מסתובב: תחום התדירויות והרדיוסיםבאורך בגרות · מעל רמת בגרות
על שולחן אופקי שבמרכזו חור מונח גוף שמסתו . חבל קל העובר דרך החור מחבר את לגוף שמסתו , התלוי מתחת לשולחן על ציר הסיבוב (ראו תרשים). החיכוך בין החבל לשפת החור זניח.
השולחן מסתובב סביב ציר אנכי העובר בחור, בתדירות קבועה , וגוף נמצא במנוחה ביחס לשולחן, במרחק מן הציר. גוף במנוחה.
מקדם החיכוך הסטטי בין לשולחן הוא .

מצאו את תחום התדירויות שבהן גוף יכול להישאר במנוחה ביחס לשולחן במרחק . ציינו את כיוון כוח החיכוך בכל אחד מקצות התחום.
השולחן מסתובב בתדירות . מזיזים את גוף למרחקים שונים מן הציר (באותו מסלול רדיאלי). מצאו את תחום המרחקים שבהם יכול להישאר במנוחה ביחס לשולחן.
במערכת אחרת מאותו סוג, שבה , מדדו תלמידים את התדירות המזערית ואת התדירות המרבית שבהן הגוף שעל השולחן נשאר במנוחה, וקיבלו ו־ . הם לא מדדו את המרחק .
הראו כי ממדידת ו־ בלבד אפשר לחשב את (כשידוע ש־), בלי לדעת את , וחשבו את .
חזרו למערכת המקורית ( , , ), אך הניחו שאפשר להחליף את גוף בגוף שמסתו שונה. מהי המסה המרבית שעבורה נשאר במנוחה גם כשהשולחן אינו מסתובב? תארו את תחום התדירויות המותרות במקרה זה, ונמקו מדוע אין בו תדירות מזערית.
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
. בתדירות המזערית החיכוך מכוון החוצה, בתדירות המרבית – אל הציר.
מתיחות החבל: במנוחה, ולכן .
החיכוך הסטטי המרבי: .
הכוח השקול הדרוש ל־ הוא , אל הציר. המתיחות קבועה, ולכן החיכוך משלים את ההפרש – והוא יכול לפעול בשני הכיוונים, בגודל עד .
תדירות נמוכה – נוטה להימשך פנימה, והחיכוך מכוון החוצה. בקצה התחום:
תדירות גבוהה – נוטה להחליק החוצה, והחיכוך מכוון אל הציר:
לכן . (בתדירות המתיחות לבדה מספקת את הכוח הדרוש ואין חיכוך כלל.)
סעיף ב
, . המתיחות עדיין והחיכוך המרבי .
הכוח הדרוש גדל עם . התנאי:
קרוב לציר נמשך פנימה (החיכוך החוצה), ורחוק מהציר הוא נוטה להחליק החוצה (החיכוך פנימה).
סעיף ג
, ולכן .
מהמשוואות של סעיף א, עם ו־:
מחלקים זו בזו – , ו־ מצטמצמים:
עם :
הצבה: :
סעיף ד
. אז התחום הוא ; ל־: .
השולחן במנוחה: הכוח הדרוש אפס, ולכן החיכוך צריך לאזן את המתיחות לבדו:
תחום התדירויות: כש־ התנאי התחתון מתקיים כבר ב־ (אגף שמאל אינו חיובי), ולכן אין תדירות מזערית – החיכוך מסוגל להחזיק את מפני המשיכה פנימה בכל תדירות נמוכה. נשאר רק הגבול העליון:
עבור :
התחום: . ככל ש־ קטנה יותר, גם קטנה, כי פחות מתיחות זמינה לספק את הכוח הרדיאלי.
שאלה 17 · דסקית על דסקה מסתובבת קשורה למשקולת: חיכוך פנימה או החוצהבאורך בגרות · מעל רמת בגרות
דסקה אופקית מסתובבת סביב ציר אנכי העובר במרכזה. במרכז הדסקה יש חור קטן.
על הדסקה, במרחק מן הציר, מונחת דסקית קטנה שמסתה . הדסקית קשורה לחוט העובר דרך החור, ובקצהו השני של החוט, מתחת לדסקה, תלויה משקולת שמסתה (ראו תרשים). המשקולת תלויה במנוחה על ציר הסיבוב.
מקדם החיכוך הסטטי בין הדסקית לדסקה הוא . החוט חסר מסה, ואין חיכוך בין החוט לשפת החור. התייחסו לדסקית כאל גוף נקודתי.

הדסקה מסתובבת במהירות זוויתית קבועה , והדסקית אינה מחליקה. חשבו את גודל כוח החיכוך הפועל על הדסקית וקבעו את כיוונו.
חשבו את תחום המהירויות הזוויתיות של הדסקה שבו הדסקית נשארת במנוחה ביחס לדסקה.
סרטטו סקיצה של גרף כוח החיכוך הפועל על הדסקית כפונקציה של , בתחום שמצאתם בסעיף ב (כוח חיובי – כוח המכוון אל הציר). סמנו על הגרף את ערכי הקצוות, וחשבו את המהירות הזוויתית שבה כוח החיכוך מתאפס.
תלמיד טוען: "רוחב התחום של שבו הדסקית אינה מחליקה אינו תלוי במסת הדסקית."
בדקו את הטענה באופן כללי, ובדקו אותה גם עבור דסקית שמסתה (בלי לשנות את שאר הנתונים). האם הטענה נכונה תמיד? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 17
סעיף א
, מכוון החוצה – הרחק מן הציר.
המתיחות: המשקולת במנוחה, ולכן . החוט מושך את הדסקית אל הציר.
הכוח הרדיאלי הנדרש לתנועה המעגלית של הדסקית:
המתיחות () גדולה מן הכוח הנדרש, ולכן החיכוך הסטטי חייב "לעזור" נגדה. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי – אל הציר):
הסימן השלילי פירושו שהחיכוך מכוון החוצה, וגודלו (קטן מ־, ולכן הדסקית אכן אינה מחליקה).
טעות נפוצה: להניח שהחיכוך תמיד מכוון אל מרכז המעגל – החיכוך הסטטי מכוון כך שיחד עם שאר הכוחות ייתן בדיוק את הכוח הרדיאלי הנדרש; כאן, בלעדיו, הדסקית הייתה נמשכת פנימה.
סעיף ב
החיכוך הסטטי המרבי: .
סף תחתון – בקצב נמוך הדסקית נוטה להימשך פנימה, והחיכוך המרבי מכוון החוצה:
סף עליון – בקצב גבוה הדסקית נוטה להחליק החוצה, והחיכוך המרבי מכוון פנימה:
בכל קצב בין שני הספים החיכוך הנדרש קטן מ־ והדסקית אינה מחליקה. מתחת ל־ היא תחליק פנימה (המשקולת יורדת), ומעל – החוצה (המשקולת עולה).
סעיף ג
(ב־), מ־ עד ; החיכוך מתאפס ב־.
מן החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי – אל הציר):
זו פונקציה קווית של : שיפוע , וחיתוך .
•בקצה התחתון : (מרבי, החוצה).
•בקצה העליון : (מרבי, פנימה).
החיכוך מתאפס כשהמתיחות לבדה מספקת את הכוח הרדיאלי:
מתחת לקצב זה החיכוך מכוון החוצה, ומעליו – פנימה.
סעיף ד
באופן כללי הרוחב – אינו תלוי ב־, אבל רק כל עוד . עבור התחום – הטענה נכשלת.
באופן כללי, מסעיף ב:
המסה מצטמצמת – שינוי המסה רק "מזיז" את מרכז התחום ().
אבל החישוב מניח ש־, כלומר . עבור : . הנוסחה נותנת – חסר משמעות: החיכוך המרבי חזק מן המתיחות, והדסקית נשארת במקומה גם כשהדסקה אינה מסתובבת כלל. לכן התחום מתחיל ב־:
רוחב התחום ולא .
מסקנה: הטענה נכונה רק כל עוד ; כשהדסקית כבדה מספיק, הסף התחתון "נחתך" באפס והתחום צר יותר.
שאלות מבחינות הבגרות על השיעור
השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.
- קליע ננעץ בגוף הקשור בחוט: התנגשות ותנועה מעגלית · קיץ 2026, שאלה 5
- שולחן מסתובב: גוף קשור לסלסלה תלויה · קיץ 2022, שאלה 3