דילוג לתוכן המרכזי

גוף קשור בחוט או בקפיץ במישור אופקי - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · מכניקה - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036361) · תנועה מעגלית · 17 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · אסטרונאוטית מסובבת כלי על כבל בתחנת חללקצרה · קלה

בתחנת חלל, במצב של חוסר משקל, אסטרונאוטית מסובבת כלי עבודה שמסתו 0.8 kg0.8\,\text{kg} הקשור לקצה כבל שאורכו 0.6 m0.6\,\text{m}. הקצה השני של הכבל מוחזק במקום, והכלי נע במעגל שרדיוסו אורך הכבל, במהירות זוויתית קבועה ω=5 rad/s\omega=5\,\text{rad/s}. מסת הכבל זניחה.

א.

מה גודל המהירות הקווית של הכלי?

ב.

מה גודל המתיחות בכבל?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

v=3 m/sv=3\,\text{m/s}

הכלי נע במעגל שרדיוסו r=0.6 mr=0.6\,\text{m}:

v=ωr=5⋅0.6=3 m/sv=\omega r=5\cdot0.6=3\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

FT=12 NF_T=12\,\text{N}

במצב של חוסר משקל הכוח היחיד על הכלי הוא מתיחות הכבל, והיא מכוונת לאורך הכבל, אל מרכז המעגל. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:

FT=mω2r=0.8⋅52⋅0.6=12 NF_T=m\omega^2r=0.8\cdot5^2\cdot0.6=12\,\text{N}

(או FT=mv2r=0.8⋅320.6=12 NF_T=\frac{mv^2}{r}=\frac{0.8\cdot3^2}{0.6}=12\,\text{N}.)

שאלה 2 · ארגז על משטח מסתובב חלק, קשור לעמוד מרכזיקצרה · קלה

ארגז שמסתו 1.5 kg1.5\,\text{kg} מונח על משטח אופקי חלק (בלי חיכוך) שמסתובב סביב עמוד אנכי במרכזו. הארגז קשור בחוט אופקי שאורכו 0.8 m0.8\,\text{m} לעמוד, ומסתובב יחד עם המשטח בקצב של 3030 סיבובים בדקה. ממדי הארגז זניחים.

א.

חשבו את המתיחות בחוט.

ב.

מגדילים את קצב הסיבוב ל־6060 סיבובים בדקה. פי כמה גדלה המתיחות בחוט? נמקו בלי לחשב אותה מחדש.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

FT=1.2π2≈11.8 NF_T=1.2\pi^2\approx11.8\,\text{N}

המהירות הזוויתית: 3030 סיבובים בדקה הם f=3060=0.5 Hzf=\frac{30}{60}=0.5\,\text{Hz}, ולכן

ω=2πf=π rad/s\omega=2\pi f=\pi\,\text{rad/s}

הכוחות: כוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים ומתאזנים. אין חיכוך, ולכן הכוח האופקי היחיד הוא מתיחות החוט, אל העמוד:

FT=mω2L=1.5⋅π2⋅0.8=1.2π2≈11.8 NF_T=m\omega^2L=1.5\cdot\pi^2\cdot0.8=1.2\pi^2\approx11.8\,\text{N}

סעיף ב

תשובה:

פי 44 (כ־47.4 N47.4\,\text{N})

המתיחות היא FT=mω2LF_T=m\omega^2L, ומסה ואורך החוט לא השתנו. הכפלת קצב הסיבוב מכפילה את ω\omega, והמתיחות תלויה ב־ω2\omega^2, ולכן היא גדלה פי 22=42^2=4:

FT′=4⋅11.8≈47.4 NF_T'=4\cdot11.8\approx47.4\,\text{N}

טעות נפוצה: לענות "פי 2". המתיחות פרופורציונית לריבוע המהירות הזוויתית.

שאלה 3 · חוט קצר יותר – האם ייקרע?קצרה · בינונית

דסקית שמסתה 0.25 kg0.25\,\text{kg} קשורה בחוט שאורכו 0.4 m0.4\,\text{m} למסמר הנעוץ בשולחן אופקי חלק, ונעה במעגל אופקי סביב המסמר. החוט נקרע כשהמתיחות בו עולה על 40 N40\,\text{N}. מסת החוט והחיכוך זניחים.

א.

הדסקית נעה במהירות שגודלה 6 m/s6\,\text{m/s}. מהי המתיחות בחוט? מהו גודל המהירות המרבי שבו החוט לא נקרע?

ב.

מחליפים את החוט בחוט שאורכו 0.2 m0.2\,\text{m}, שנקרע באותה מתיחות. תלמיד טוען: "ברדיוס קטן יותר הכוח הדרוש קטן יותר, ולכן החוט הקצר בטוח יותר". בדקו את הטענה בשני מקרים: (1) הדסקית נעה באותו גודל מהירות כמו בסעיף א, 6 m/s6\,\text{m/s}; (2) הדסקית משלימה סיבוב באותו זמן כמו בסעיף א (אותה מהירות זוויתית).

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

T=22.5 NT=22.5\,\text{N}; vmax=8 m/sv_{max}=8\,\text{m/s}

על הדסקית פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי (מאוזנים, אנכיים) ומתיחות החוט – הכוח האופקי היחיד, אל המסמר. לכן המתיחות היא הכוח השקול הרדיאלי:

T=mv2r=0.25⋅620.4=22.5 NT=\frac{mv^2}{r}=\frac{0.25\cdot6^2}{0.4}=22.5\,\text{N}

המהירות המרבית – כשהמתיחות מגיעה ל־40 N40\,\text{N}:

vmax=Tmaxrm=40⋅0.40.25=8 m/sv_{max}=\sqrt{\frac{T_{max}r}{m}}=\sqrt{\frac{40\cdot0.4}{0.25}}=8\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

(1) T=45 NT=45\,\text{N} – החוט נקרע; (2) T=11.25 NT=11.25\,\text{N} – לא נקרע. הטענה נכונה רק באותה מהירות זוויתית

(1) אותו גודל מהירות:

T=mv2r=0.25⋅360.2=45 N>40 NT=\frac{mv^2}{r}=\frac{0.25\cdot36}{0.2}=45\,\text{N}>40\,\text{N}

החוט נקרע: באותה מהירות, ברדיוס קטן יותר הכיוון משתנה מהר יותר ודרוש כוח גדול יותר.

(2) אותה מהירות זוויתית: בסעיף א ω=vr=60.4=15 rad/s\omega=\frac{v}{r}=\frac{6}{0.4}=15\,\text{rad/s}, ולכן

T=mω2r=0.25⋅152⋅0.2=11.25 N<40 NT=m\omega^2r=0.25\cdot15^2\cdot0.2=11.25\,\text{N}<40\,\text{N}

החוט לא נקרע.

הטענה נכונה רק כשמשווים באותה מהירות זוויתית (T=mω2rT=m\omega^2r גדל עם rr); באותו גודל מהירות (T=mv2rT=\frac{mv^2}{r}) המצב הפוך. השאלה "מה נשאר קבוע" קובעת את התשובה.

שאלה 4 · ניסוי: מתיחות החוט וזמן המחזור של דסקית מסתובבתביניים · בינונית

בניסוי מניחים דסקית על משטח אופקי עגול שמנוע מסובב סביב ציר אנכי. במרכז המשטח מחובר ציר קבוע, ועליו מד כוח, והדסקית קשורה למד הכוח בחוט. רדיוס הסיבוב של הדסקית קבוע: R=20 cmR=20\,\text{cm}. בין הדסקית למשטח כמעט אין חיכוך, והדסקית נעה בתנועה מעגלית קצובה.

מסובבים את המשטח בקצבים שונים. בכל קצב קוראים את מתיחות החוט FTF_T במד הכוח, ומודדים בשעון עצר את הזמן t10t_{10} שבו הדסקית משלימה 1010 סיבובים מלאים. התוצאות:

t10 (s)t_{10}\,(\text{s})FT (N)F_T\,(\text{N})
20.020.00.500.50
17.617.60.630.63
15.215.20.860.86
13.113.11.141.14
11.511.51.511.51
10.010.01.961.96
א.

מדוע מודדים את הזמן של 1010 סיבובים ולא של סיבוב אחד?

ב.

פתחו ביטוי למתיחות החוט FTF_T כתלות בזמן המחזור TT של הדסקית, במסתה mm וברדיוס RR.

ג.

הגרף של FTF_T כתלות ב־TT אינו קו ישר. איזה משתנה צריך להציב על הציר האופקי כדי שהגרף של FTF_T יהיה קו ישר? חשבו את ערכיו לכל שורה בטבלה.

ד.

שרטטו את הגרף של FTF_T כתלות במשתנה שבחרתם בסעיף ג, מצאו את שיפועו, ובעזרתו חשבו את מסת הדסקית. מסת הדסקית שנמדדה במאזניים היא 0.26 kg0.26\,\text{kg}. מהי השגיאה היחסית בניסוי, ומהו גורם אפשרי לשגיאה?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

כדי להקטין את השגיאה היחסית בזמן המחזור

את שעון העצר מפעילים ועוצרים ביד, ולכן יש שגיאה של כמה עשיריות שנייה בכל מדידה (זמן תגובה) – בלי קשר למשך המדידה. כשמודדים 1010 סיבובים ומחלקים ב־1010, השגיאה הזאת מתחלקת גם היא ב־1010, והשגיאה היחסית בזמן המחזור קטנה פי 1010. בסיבוב אחד, שנמשך כשנייה או שתיים, שגיאה של 0.2 s0.2\,\text{s} היא שגיאה גדולה מאוד.

סעיף ב

תשובה:

FT=4π2mRT2F_T=\frac{4\pi^2mR}{T^2}

הכוחות האנכיים (כובד ונורמלי) מתאזנים, ואין חיכוך, ולכן הכוח השקול על הדסקית הוא מתיחות החוט, אל מרכז המעגל. לפי החוק השני של ניוטון:

FT=mω2R,ω=2πT  ⇒  FT=4π2mRT2F_T=m\omega^2R,\qquad \omega=\frac{2\pi}{T}\;\Rightarrow\;F_T=\frac{4\pi^2mR}{T^2}

סעיף ג

תשובה:

1T2\frac{1}{T^2}: 0.25, 0.323, 0.433, 0.583, 0.756, 1.00 s−20.25,\ 0.323,\ 0.433,\ 0.583,\ 0.756,\ 1.00\ \text{s}^{-2}

לפי סעיף ב, FT=(4π2mR)⋅1T2F_T=\left(4\pi^2mR\right)\cdot\frac{1}{T^2}, כלומר FTF_T פרופורציונית ל־1T2\frac{1}{T^2} (ולא ל־TT). לכן מציבים x=1T2x=\frac{1}{T^2}, והגרף צריך להיות קו ישר שעובר בראשית, ששיפועו 4π2mR4\pi^2mR.

זמן המחזור בכל שורה: T=t1010T=\frac{t_{10}}{10}.

T (s)T\,(\text{s})1T2 (s−2)\frac{1}{T^2}\,(\text{s}^{-2})FT (N)F_T\,(\text{N})
2.002.000.2500.2500.500.50
1.761.760.3230.3230.630.63
1.521.520.4330.4330.860.86
1.311.310.5830.5831.141.14
1.151.150.7560.7561.511.51
1.001.001.0001.0001.961.96

סעיף ד

תשובה:

שיפוע ≈1.97 N⋅s2\approx1.97\,\text{N}\cdot\text{s}^2, m≈0.25 kgm\approx0.25\,\text{kg}; שגיאה יחסית כ־4%4\%

הנקודות נמצאות בקירוב על קו ישר שעובר בראשית. לוקחים שתי נקודות רחוקות על הקו המתאים (לא בהכרח נקודות מדידה), למשל (0,0)(0,0) ו־(1.00, 1.97)(1.00,\,1.97):

slope=ΔFTΔ(1T2)≈1.97 N1.00 s−2=1.97 N⋅s2\text{slope}=\frac{\Delta F_T}{\Delta\left(\frac{1}{T^2}\right)}\approx\frac{1.97\,\text{N}}{1.00\,\text{s}^{-2}}=1.97\,\text{N}\cdot\text{s}^2

השיפוע שווה ל־4π2mR4\pi^2mR:

m=slope4π2R=1.974π2⋅0.2≈0.25 kgm=\frac{\text{slope}}{4\pi^2R}=\frac{1.97}{4\pi^2\cdot0.2}\approx0.25\,\text{kg}

(תשובה בתחום 0.240.24–0.26 kg0.26\,\text{kg} מתקבלת, לפי הקו שנבחר.)

שגיאה יחסית:

∣0.25−0.26∣0.26≈0.04=4%\frac{|0.25-0.26|}{0.26}\approx0.04=4\%

גורמים אפשריים: שגיאת זמן תגובה בהפעלת שעון העצר; חיכוך קטן בין הדסקית למשטח (גם הוא תורם לכוח הרדיאלי, והמד לא מודד אותו); קריאה לא מדויקת של מד הכוח בזמן שהמשטח מסתובב; רדיוס שאינו בדיוק 20 cm20\,\text{cm} (נמדד עד מרכז הדסקית).

שאלה 5 · שני חרוזים על מוט מסתובב המחוברים בחוטביניים · בינונית

מוט דק וחלק מונח אופקית ומסתובב סביב ציר אנכי שעובר באמצעו, במהירות זוויתית קבועה. על המוט מושחלים שני חרוזים: AA שמסתו 0.2 kg0.2\,\text{kg} ו־BB שמסתו 0.4 kg0.4\,\text{kg}, משני צדי הציר. החרוזים מחוברים זה לזה בחוט דק שאורכו 60 cm60\,\text{cm}, המתוח לאורך המוט ועובר ליד הציר בלי לגעת בו (ראו איור). החיכוך בין החרוזים למוט זניח, ומסת החוט זניחה. החרוזים נחשבים לגופים נקודתיים.

א.

החרוזים מסתובבים עם המוט בלי לנוע לאורכו. הסבירו מדוע החוט מושך את שני החרוזים בכוח שגודלו שווה, ומצאו את מרחק כל חרוז מהציר.

ב.

המוט מסתובב ב־ω=5 rad/s\omega=5\,\text{rad/s}. מהי המתיחות בחוט?

ג.

מגדילים את המהירות הזוויתית ל־10 rad/s10\,\text{rad/s}. האם מקומות החרוזים צריכים להשתנות כדי שימשיכו להסתובב בלי לנוע לאורך המוט? מהי המתיחות עכשיו?

ד.

ב־ω=5 rad/s\omega=5\,\text{rad/s} החרוזים מוזזים מעט, יחד עם החוט, כך ש־rA=42 cmr_A=42\,\text{cm} ו־rB=18 cmr_B=18\,\text{cm}. חשבו את הכוח השקול הרדיאלי הדרוש לכל חרוז כדי שימשיך במעגל ברדיוס החדש, והסבירו מה יקרה: האם החרוזים יחזרו למקומם מסעיף א?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

rA=40 cmr_A=40\,\text{cm}, rB=20 cmr_B=20\,\text{cm}

לאורך המוט פועל על כל חרוז כוח אחד בלבד: מתיחות החוט, אל הציר (כי החוט מתוח לעבר החרוז השני, שנמצא בצד השני של הציר). המוט החלק מפעיל רק כוחות מאונכים לו, וכוח הכובד אנכי. החוט חסר מסה, ולכן המתיחות בו זהה לכל אורכו: גודל הכוח TT על שני החרוזים שווה.

המתיחות היא הכוח השקול הרדיאלי על כל חרוז, ושניהם מסתובבים באותה ω\omega:

T=mAω2rA=mBω2rB  ⇒  mArA=mBrB  ⇒  rA=2rBT=m_A\omega^2r_A=m_B\omega^2r_B\;\Rightarrow\;m_Ar_A=m_Br_B\;\Rightarrow\;r_A=2r_B

ועם rA+rB=0.6 mr_A+r_B=0.6\,\text{m}:

rB=0.2 m ,rA=0.4 mr_B=0.2\,\text{m}\,,\qquad r_A=0.4\,\text{m}

החרוז הקל רחוק יותר מהציר.

סעיף ב

תשובה:

T=2 NT=2\,\text{N}

T=mAω2rA=0.2⋅52⋅0.4=2 NT=m_A\omega^2r_A=0.2\cdot5^2\cdot0.4=2\,\text{N}

בדיקה עם BB: mBω2rB=0.4⋅25⋅0.2=2 Nm_B\omega^2r_B=0.4\cdot25\cdot0.2=2\,\text{N} ✓

סעיף ג

תשובה:

המקומות לא משתנים; T=8 NT=8\,\text{N}

התנאי mArA=mBrBm_Ar_A=m_Br_B מסעיף א אינו תלוי ב־ω\omega (היא מצטמצמת), ולכן אותם מרחקים מתאימים לכל מהירות זוויתית. רק המתיחות משתנה, ביחס ל־ω2\omega^2:

T=0.2⋅102⋅0.4=8 NT=0.2\cdot10^2\cdot0.4=8\,\text{N}

(פי 22 ב־ω\omega – פי 44 במתיחות.)

סעיף ד

תשובה:

דרוש 2.1 N2.1\,\text{N} ל־AA ו־1.8 N1.8\,\text{N} ל־BB; החוט לא יכול לספק את שניהם, והחרוזים ימשיכו לזוז לצד של AA – לא יחזרו

A:  mAω2rA=0.2⋅25⋅0.42=2.1 NB:  mBω2rB=0.4⋅25⋅0.18=1.8 NA:\;m_A\omega^2r_A=0.2\cdot25\cdot0.42=2.1\,\text{N}\qquad B:\;m_B\omega^2r_B=0.4\cdot25\cdot0.18=1.8\,\text{N}

החוט מושך את שני החרוזים באותו כוח TT, ולכן הוא לא יכול לתת 2.1 N2.1\,\text{N} לאחד ו־1.8 N1.8\,\text{N} לשני. כל ערך של TT ביניהם נותן ל־AA פחות ממה שדרוש לו – והוא מתרחק מהציר – ול־BB יותר ממה שדרוש לו – והוא מתקרב לציר. שתי התנועות הן באותו כיוון לאורך המוט: לצד של AA. ככל שהם זזים כך, ההפרש בין הכוחות הדרושים רק גדל, ולכן החרוזים לא חוזרים למקומם: מצב שיווי המשקל מסעיף א אינו יציב, וכל סטייה קטנה גדלה (עד שאחד החרוזים יגיע לקצה המוט).

שאלה 6 · גוף על דיסקה חלקה מסתובבת, קשור לשתי משקולותביניים · קשה

גוף שמסתו m1=2 kgm_1=2\,\text{kg} מונח על דיסקה אופקית חלקה שמסתובבת במהירות זוויתית קבועה ω=2.5 rad/s\omega=2.5\,\text{rad/s}. הגוף קשור משני צדדיו בשני חוטים (ראו איור):

•חוט אחד עובר דרך חור במרכז הדיסקה, ובקצהו תלויה משקולת שמסתה m2=1.5 kgm_2=1.5\,\text{kg}. המשקולת תלויה על ציר הסיבוב ואינה זזה מעלה או מטה.

•החוט השני עובר על גלגלת קטנה בשפת הדיסקה, ובקצהו תלויה משקולת שמסתה m3=0.8 kgm_3=0.8\,\text{kg}. הגלגלת מסתובבת עם הדיסקה, והחלק התלוי של החוט נטוי בזווית α\alpha (לא ידועה) ביחס לאנך.

כל הגופים מסתובבים יחד עם הדיסקה, ורדיוס הסיבוב של כל אחד מהם קבוע. רדיוס הסיבוב של m1m_1 הוא R1=0.4 mR_1=0.4\,\text{m}. החוטים והגלגלת חסרי מסה, והגופים נקודתיים.

א.

מהי המתיחות בחוט שקשור למשקולת m2m_2? נמקו.

ב.

מהי המתיחות בחוט שקשור למשקולת m3m_3?

ג.

מהי הזווית α\alpha?

ד.

מהו רדיוס הסיבוב R3R_3 של המשקולת m3m_3? רדיוס הדיסקה 0.6 m0.6\,\text{m}. מה אורך החלק התלוי של החוט, מהגלגלת עד m3m_3?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

FT2=15 NF_{T2}=15\,\text{N}

המשקולת m2m_2 תלויה על ציר הסיבוב, ולכן היא לא נעה במעגל (רדיוס הסיבוב שלה אפס) ונמצאת במנוחה. הכוח השקול עליה אפס:

FT2=m2g=1.5⋅10=15 NF_{T2}=m_2g=1.5\cdot10=15\,\text{N}

סעיף ב

תשובה:

FT3=10 NF_{T3}=10\,\text{N}

על m1m_1 פועלים בכיוון האופקי שני כוחות: FT2F_{T2} אל מרכז הדיסקה ו־FT3F_{T3} החוצה, אל שפת הדיסקה (הדיסקה חלקה, אין חיכוך). הכוחות האנכיים מתאזנים. בכיוון הרדיאלי (חיובי אל המרכז):

FT2−FT3=m1ω2R1F_{T2}-F_{T3}=m_1\omega^2R_1
FT3=15−2⋅2.52⋅0.4=15−5=10 NF_{T3}=15-2\cdot2.5^2\cdot0.4=15-5=10\,\text{N}

טעות נפוצה: לכתוב FT2+FT3=m1ω2R1F_{T2}+F_{T3}=m_1\omega^2R_1. החוט של m3m_3 מושך את m1m_1 החוצה מהמרכז, ולכן הוא מוריד מהכוח השקול הרדיאלי.

סעיף ג

תשובה:

α≈37∘\alpha\approx37^\circ (cos⁡α=0.8\cos\alpha=0.8)

המשקולת m3m_3 נעה במעגל אופקי, ולכן אין לה תאוצה אנכית. על m3m_3 פועלים כוח הכובד והמתיחות FT3F_{T3} לאורך החוט הנטוי. בכיוון האנכי:

FT3cos⁡α=m3g  ⇒  cos⁡α=0.8⋅1010=0.8  ⇒  α≈37∘F_{T3}\cos\alpha=m_3g\;\Rightarrow\;\cos\alpha=\frac{0.8\cdot10}{10}=0.8\;\Rightarrow\;\alpha\approx37^\circ

סעיף ד

תשובה:

R3=1.2 mR_3=1.2\,\text{m}; אורך החלק התלוי 1 m1\,\text{m}

הרכיב האופקי של המתיחות מכוון אל ציר הסיבוב ומספק את הכוח הרדיאלי של m3m_3:

FT3sin⁡α=m3ω2R3  ⇒  R3=FT3sin⁡αm3ω2=10⋅0.60.8⋅2.52=65=1.2 mF_{T3}\sin\alpha=m_3\omega^2R_3\;\Rightarrow\;R_3=\frac{F_{T3}\sin\alpha}{m_3\omega^2}=\frac{10\cdot0.6}{0.8\cdot2.5^2}=\frac{6}{5}=1.2\,\text{m}

אורך החלק התלוי: הגלגלת נמצאת במרחק 0.6 m0.6\,\text{m} מהציר, ו־m3m_3 רחוקה ממנה עוד Lsin⁡αL\sin\alpha אופקית:

R3=0.6+Lsin⁡α  ⇒  L=1.2−0.60.6=1 mR_3=0.6+L\sin\alpha\;\Rightarrow\;L=\frac{1.2-0.6}{0.6}=1\,\text{m}

טעות נפוצה: להשתמש באורך החלק התלוי Lsin⁡αL\sin\alpha כרדיוס הסיבוב. רדיוס הסיבוב נמדד מציר הסיבוב, ולא משפת הדיסקה.

שאלה 7 · גוש פלסטלינה ודסקית קשורה: התנגשות ותנועה מעגלית במספריםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דסקית שמסתה M=0.15 kgM=0.15\,\text{kg} מונחת על שולחן אוויר אופקי שהחיכוך בו ניתן להזנחה. הדסקית קשורה בחוט שאורכו L=0.5 mL=0.5\,\text{m} ליתד הקבועה בשולחן (ראו תרשים, במבט מלמעלה).

גוש פלסטלינה שמסתו m=0.05 kgm=0.05\,\text{kg} נע לאורך השולחן במהירות v=8 msv=8\,\frac{\text{m}}{\text{s}} בכיוון הניצב לחוט, פוגע בדסקית ונדבק אליה. משך ההתנגשות קצר מאוד.

א.

היעזרו בחוק שימור התנע וחשבו את גודל המהירות המשותפת של הדסקית והגוש מייד לאחר ההתנגשות.

ב.

חשבו כמה אנרגייה קינטית הפכה לצורות אנרגייה אחרות במהלך ההתנגשות. לאילו צורות?

ג.

לאחר ההתנגשות הדסקית והגוש נעים בתנועה מעגלית סביב היתד. חשבו את מתיחות החוט.

ד.

חשבו את זמן המחזור של התנועה המעגלית.

ה.

החוט נקרע כאשר המתיחות בו עולה על 2.5 N2.5\,\text{N}.

חשבו את גודל המהירות המרבית של גוש פלסטלינה זהה (שמסתו 0.05 kg0.05\,\text{kg}), שבה הוא יכול לפגוע בדסקית כך שהחוט לא ייקרע.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

u=2 m/su=2\,\text{m/s}

במהלך ההתנגשות הקצרה אין כוח חיצוני אופקי בכיוון התנועה (החוט ניצב לכיוון זה, השולחן חלק), ולכן התנע נשמר. מדף הנוסחאות:

mAvA+mBvB=mAuA+mBuB  ⇒  mv+0=(M+m)um_Av_A+m_Bv_B=m_Au_A+m_Bu_B\;\Rightarrow\;mv+0=(M+m)u
u=mvM+m=0.05⋅80.15+0.05=0.40.2=2 m/su=\frac{mv}{M+m}=\frac{0.05\cdot 8}{0.15+0.05}=\frac{0.4}{0.2}=2\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

1.2 J1.2\,\text{J} (מתוך 1.6 J1.6\,\text{J}) – לחום ולעיוות הפלסטלינה.

לפני ההתנגשות (הדסקית במנוחה):

Ek=12mv2=12⋅0.05⋅82=1.6 JE_k=\tfrac12mv^2=\tfrac12\cdot 0.05\cdot 8^2=1.6\,\text{J}

אחרי ההתנגשות:

Ek′=12(M+m)u2=12⋅0.2⋅22=0.4 JE_k'=\tfrac12(M+m)u^2=\tfrac12\cdot 0.2\cdot 2^2=0.4\,\text{J}
ΔEk=0.4−1.6=−1.2 J\Delta E_k=0.4-1.6=-1.2\,\text{J}

1.2 J1.2\,\text{J} (75% מהאנרגייה) הפכו לחום ולאנרגיית עיוות של הפלסטלינה – זו התנגשות פלסטית.

סעיף ג

תשובה:

T=1.6 NT=1.6\,\text{N}

החוט הוא הכוח האופקי היחיד ומספק את הכוח הצנטריפטלי; התנועה מעגלית קצובה ברדיוס LL:

T=(M+m)u2L=0.2⋅220.5=1.6 NT=\frac{(M+m)u^2}{L}=\frac{0.2\cdot 2^2}{0.5}=1.6\,\text{N}

סעיף ד

תשובה:

Tמחזור=π2≈1.57 sT_{\text{מחזור}}=\dfrac{\pi}{2}\approx 1.57\,\text{s}

מדף הנוסחאות, בתנועה מעגלית קצובה:

v=2πrT  ⇒  T=2πLu=2π⋅0.52≈1.57 sv=\frac{2\pi r}{T}\;\Rightarrow\;T=\frac{2\pi L}{u}=\frac{2\pi\cdot 0.5}{2}\approx 1.57\,\text{s}

סעיף ה

תשובה:

vmax⁡=10 m/sv_{\max}=10\,\text{m/s}

המהירות המשותפת המרבית – מתנאי המתיחות:

T=(M+m)u2L≤2.5  ⇒  umax⁡=2.5⋅0.50.2=6.25=2.5 m/sT=\frac{(M+m)u^2}{L}\le 2.5\;\Rightarrow\;u_{\max}=\sqrt{\frac{2.5\cdot 0.5}{0.2}}=\sqrt{6.25}=2.5\,\text{m/s}

מהירות הגוש – משימור התנע:

mvmax⁡=(M+m)umax⁡  ⇒  vmax⁡=0.2⋅2.50.05=10 m/smv_{\max}=(M+m)u_{\max}\;\Rightarrow\;v_{\max}=\frac{0.2\cdot 2.5}{0.05}=10\,\text{m/s}

טעות נפוצה: להציב את המסה של הגוש בלבד בנוסחת המתיחות – אחרי ההתנגשות נעים בתנועה המעגלית הדסקית והגוש יחד.

שאלה 8 · דסקית על שולחן אוויר ומשקולת תלויהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דסקית שמסתה m=0.05 kgm=0.05\,\text{kg} נעה על שולחן אופקי חלק בתנועה מעגלית קצובה. הדסקית קשורה לחוט קל שעובר דרך חור קטן במרכז השולחן, ובקצהו התחתון של החוט תלויה משקולת שמסתה M=0.2 kgM=0.2\,\text{kg}. המשקולת נמצאת במנוחה, ורדיוס המסלול של הדסקית הוא r=0.4 mr=0.4\,\text{m} (ראו תרשים).

החיכוך בין החוט לשפת החור זניח.

א.

סרטטו את תרשימי הכוחות הפועלים על הדסקית ועל המשקולת. איזה כוח גורם לדסקית לנוע במעגל?

ב.

הראו שגודל כוח המתיחות בחוט הוא 2 N2\,\text{N}, וחשבו את גודל מהירות הדסקית.

ג.

חשבו את זמן המחזור ואת המהירות הזוויתית של הדסקית.

ד.

מחליפים את המשקולת במשקולת שמסתה 0.4 kg0.4\,\text{kg}, וגורמים לדסקית לנוע שוב במעגל ברדיוס 0.4 m0.4\,\text{m} (המשקולת שוב במנוחה). פי כמה גדלה המהירות הזוויתית? חשבו אותה.

ה.

חוזרים למשקולת המקורית (M=0.2 kgM=0.2\,\text{kg}). הפעם הדסקית נעה במהירות 5 ms5\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, והמשקולת שוב במנוחה.

האם רדיוס המסלול גדול מ־0.4 m0.4\,\text{m}, קטן ממנו או שווה לו? חשבו אותו.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

דסקית: mgmg, NN (אנכיים) ומתיחות TT אל החור. משקולת: MgMg ו־TT. כוח המתיחות גורם לתנועה המעגלית.

על הדסקית: כוח הכובד mgmg (מטה, כדור הארץ), הכוח הנורמלי NN (מעלה, השולחן), וכוח המתיחות TT (אופקי, לאורך החוט אל החור – אל מרכז המעגל, מופעל על ידי החוט).

על המשקולת: כוח הכובד MgMg (מטה) וכוח המתיחות TT (מעלה).

mgmg ו־NN מאזנים זה את זה. הכוח השקול על הדסקית הוא המתיחות TT, והיא הכוח הרדיאלי שגורם לתנועה המעגלית.

סעיף ב

תשובה:

T=Mg=2 NT=Mg=2\,\text{N}; v=4 m/sv=4\,\text{m/s}

המשקולת במנוחה, ולכן הכוח השקול עליה אפס:

T=Mg=0.2⋅10=2 NT=Mg=0.2\cdot 10=2\,\text{N}

על הדסקית, לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}):

T=mv2r  ⇒  v=Trm=2⋅0.40.05=16=4 m/sT=m\frac{v^2}{r}\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{Tr}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot 0.4}{0.05}}=\sqrt{16}=4\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

T≈0.63 sT\approx 0.63\,\text{s}; ω=10 rad/s\omega=10\,\text{rad/s}

מדף הנוסחאות v=2πrTv=\frac{2\pi r}{T}:

T=2πrv=2π⋅0.44≈0.63 sT=\frac{2\pi r}{v}=\frac{2\pi\cdot 0.4}{4}\approx 0.63\,\text{s}

ומ־v=ωrv=\omega r:

ω=vr=40.4=10 rad/s\omega=\frac{v}{r}=\frac{4}{0.4}=10\,\text{rad/s}

סעיף ד

תשובה:

פי 2\sqrt2: ω≈14.1 rad/s\omega\approx 14.1\,\text{rad/s}

הכוח הרדיאלי הוא MgMg, ולפי החוק השני עם aR=ω2ra_R=\omega^2r:

Mg=mω2r  ⇒  ω=MgmrMg=m\omega^2r\;\Rightarrow\;\omega=\sqrt{\frac{Mg}{mr}}

ברדיוס קבוע ω\omega יחסית ל־M\sqrt M. המסה גדלה פי 22, ולכן המהירות הזוויתית גדלה פי 2\sqrt2:

ω=0.4⋅100.05⋅0.4=200≈14.1 rad/s\omega=\sqrt{\frac{0.4\cdot 10}{0.05\cdot 0.4}}=\sqrt{200}\approx 14.1\,\text{rad/s}

סעיף ה

תשובה:

גדול: r=0.625 mr=0.625\,\text{m}

המשקולת במנוחה, ולכן המתיחות שוב T=Mg=2 NT=Mg=2\,\text{N} – היא אינה תלויה במהירות הדסקית. הכוח הרדיאלי קבוע, ולכן במהירות גדולה יותר נדרש רדיוס גדול יותר:

T=mv2r  ⇒  r=mv2T=0.05⋅522=0.625 mT=m\frac{v^2}{r}\;\Rightarrow\;r=\frac{mv^2}{T}=\frac{0.05\cdot 5^2}{2}=0.625\,\text{m}

טעות נפוצה: לחשוב שבמהירות גדולה יותר החוט "נמתח חזק יותר" – המתיחות נקבעת על ידי המשקולת שבמנוחה, והרדיוס הוא שמסתדר.

שאלה 9 · דסקית על שולחן עם חור ומשקולת תלויה: תחום הרדיוסיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דסקית שמסתה M=2 kgM=2\,\text{kg} מונחת על שולחן אופקי. הדסקית קשורה לחוט קל העובר דרך חור קטן וחלק במרכז השולחן, ובקצהו השני של החוט תלויה משקולת שמסתה m=3 kgm=3\,\text{kg} (ראו תרשים).

הדסקית נעה על השולחן במעגל אופקי שמרכזו בחור, בקצב קבוע של 9090 סיבובים בדקה, והמשקולת התלויה נמצאת במנוחה.

מקדם החיכוך הסטטי בין הדסקית לשולחן הוא μs=0.25\mu_s=0.25.

א.

חשבו את המתיחות בחוט.

ב.

מצאו את תחום הרדיוסים של המעגל שבהם הדסקית יכולה לנוע בקצב הנתון, בלי להחליק על השולחן ובלי שהמשקולת תזוז.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

T=30 NT=30\,\text{N}

המשקולת התלויה במנוחה, ולכן שקול הכוחות עליה אפס: המתיחות מאזנת את משקלה.

T=mg=3⋅10=30 NT=mg=3\cdot10=30\,\text{N}

המתיחות זהה לאורך כל החוט (חוט קל וחור חלק), ולכן זו גם המתיחות שמושכת את הדסקית אל מרכז המעגל.

סעיף ב

תשובה:

0.14 m≲r≲0.20 m0.14\,\text{m}\lesssim r\lesssim0.20\,\text{m} (בדיוק: 0.141 m≤r≤0.197 m0.141\,\text{m}\le r\le0.197\,\text{m})

מהירות זוויתית: 9090 סיבובים בדקה הם f=9060=1.5 Hzf=\frac{90}{60}=1.5\,\text{Hz}, ולכן

ω=2πf=3π≈9.42 rad/s,ω2≈88.8 rad2/s2\omega=2\pi f=3\pi\approx9.42\,\text{rad/s},\qquad\omega^2\approx88.8\,\text{rad}^2/\text{s}^2

הכוחות האופקיים על הדסקית: המתיחות T=30 NT=30\,\text{N} אל המרכז, וכוח החיכוך הסטטי – אל המרכז או החוצה, לפי הצורך. הכוח הנורמלי N=Mg=20 NN=Mg=20\,\text{N}, ולכן החיכוך המרבי:

fs,max⁡=μsN=0.25⋅20=5 Nf_{s,\max}=\mu_sN=0.25\cdot20=5\,\text{N}

הכוח הרדיאלי הדרוש הוא Mω2rM\omega^2r, והוא גדל עם rr.

רדיוס מרבי: הכוח הדרוש גדול מהמתיחות, והחיכוך מכוון אל המרכז ובגודלו המרבי:

T+μsMg=Mω2rmax⁡  ⇒  rmax⁡=30+52⋅88.8≈0.197 mT+\mu_sMg=M\omega^2r_{\max}\;\Rightarrow\;r_{\max}=\frac{30+5}{2\cdot88.8}\approx0.197\,\text{m}

רדיוס מזערי: הכוח הדרוש קטן מהמתיחות, והחיכוך מכוון החוצה ובגודלו המרבי:

T−μsMg=Mω2rmin⁡  ⇒  rmin⁡=30−52⋅88.8≈0.141 mT-\mu_sMg=M\omega^2r_{\min}\;\Rightarrow\;r_{\min}=\frac{30-5}{2\cdot88.8}\approx0.141\,\text{m}

לכן הדסקית יכולה לנוע בכל רדיוס בין כ־14 cm14\,\text{cm} לכ־20 cm20\,\text{cm}. (בלי חיכוך היה מתאים רק רדיוס אחד: r=TMω2≈0.169 mr=\frac{T}{M\omega^2}\approx0.169\,\text{m}.)

טעות נפוצה: להניח שהחיכוך מכוון תמיד נגד התנועה או תמיד החוצה – כיוונו נקבע לפי מה שחסר (או עודף) כדי לקבל את הכוח הרדיאלי הדרוש.

שאלה 10 · טבעת על מוט מסתובב, קשורה בקפיץ לצירבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במתקן הדגמה מוט אופקי חלק מסתובב סביב ציר אנכי העובר בקצהו. על המוט מושחלת טבעת קטנה שמסתה mm, והיא יכולה לנוע לאורכו ללא חיכוך.

הטבעת קשורה לציר באמצעות קפיץ אופקי שקבוע הקפיץ שלו kk ואורכו במצב רפוי rr (ראו תרשים).

המוט מסתובב בקצב קבוע וזמן המחזור שלו TT. הטבעת מסתובבת יחד עם המוט במעגל אופקי שרדיוסו RR סביב הציר. מסת הקפיץ זניחה, והטבעת נחשבת לגוף נקודתי.

בסעיפים א–ג השתמשו בפרמטרים הנתונים בלבד.

א.

הביעו את תדירות הסיבוב של הטבעת.

ב.

הביעו את המהירות הזוויתית של הטבעת.

ג.

הביעו את רדיוס הסיבוב RR של הטבעת באמצעות kk, rr, mm ו־TT.

ד.

נתון: m=0.5 kgm=0.5\,\text{kg}, k=200 N/mk=200\,\text{N/m}, r=30 cmr=30\,\text{cm}, T=0.2π s≈0.63 sT=0.2\pi\,\text{s}\approx0.63\,\text{s}.

חשבו את RR.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

f=1Tf=\frac{1}{T}

התדירות היא ההפכי של זמן המחזור:

f=1Tf=\frac{1}{T}

סעיף ב

תשובה:

ω=2πT\omega=\frac{2\pi}{T}

מדף הנוסחאות:

ω=2πf=2πT\omega=2\pi f=\frac{2\pi}{T}

סעיף ג

תשובה:

R=krk−mω2=krk−4π2mT2R=\frac{kr}{k-m\omega^2}=\frac{kr}{k-\frac{4\pi^2m}{T^2}}

הכוחות על הטבעת: במישור האנכי פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי מהמוט, והם מאזנים זה את זה. במישור האופקי פועל רק כוח הקפיץ (המוט חלק, ולכן אין חיכוך לאורכו). הקפיץ מתוח, ולכן הוא מושך את הטבעת אל הציר – זה הכוח שגורם לתאוצה הרדיאלית.

התארכות הקפיץ: אורך הקפיץ הוא RR ואורכו הרפוי rr, ולכן Δℓ=R−r\Delta\ell=R-r. מחוק הוק: Fsp=k(R−r)F_{sp}=k(R-r).

ציר רדיאלי:

k(R−r)=mω2Rk(R-r)=m\omega^2R

מעבירים אגפים:

kR−mω2R=kr  ⇒  R=krk−mω2=krk−4π2mT2kR-m\omega^2R=kr\;\Rightarrow\;R=\frac{kr}{k-m\omega^2}=\frac{kr}{k-\frac{4\pi^2m}{T^2}}

(לתוצאה יש משמעות רק כאשר k>mω2k>m\omega^2.)

טעות נפוצה: לכתוב Fsp=kRF_{sp}=kR – חוק הוק עוסק בהתארכות הקפיץ, ולא באורכו.

סעיף ד

תשובה:

R=0.4 m=40 cmR=0.4\,\text{m}=40\,\text{cm}

ω=2πT=2π0.2π=10 rad/s\omega=\frac{2\pi}{T}=\frac{2\pi}{0.2\pi}=10\,\text{rad/s}
R=krk−mω2=200⋅0.3200−0.5⋅102=60150=0.4 mR=\frac{kr}{k-m\omega^2}=\frac{200\cdot0.3}{200-0.5\cdot10^2}=\frac{60}{150}=0.4\,\text{m}

כלומר הקפיץ מתארך ב־10 cm10\,\text{cm}. בדיקה: k(R−r)=200⋅0.1=20 Nk(R-r)=200\cdot0.1=20\,\text{N} ו־mω2R=0.5⋅100⋅0.4=20 Nm\omega^2R=0.5\cdot100\cdot0.4=20\,\text{N} ✓.

שאלה 11 · דסקית הקשורה ליתד ומחליקה במעגל על קרחבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דסקית הוקי שמסתה m=0.2 kgm=0.2\,\text{kg} קשורה בחוט אופקי ליתד הנעוץ במשטח קרח אופקי וחלק. הדסקית מחליקה על הקרח סביב היתד במעגל ברדיוס R=1.5 mR=1.5\,\text{m}, וגודל מהירותה קבוע (ראו תרשים, מבט מלמעלה).

ידוע שבמשך 4 s4\,\text{s} הדסקית עוברת לאורך המעגל דרך של 6π m6\pi\,\text{m}.

מסת החוט והתנגדות האוויר ניתנות להזנחה.

א.

חשבו את היקף המעגל שבו נעה הדסקית.

ב.

חשבו את גודל מהירות הדסקית.

ג.

חשבו את זמן המחזור של תנועת הדסקית.

ד.

חשבו את המהירות הזוויתית של הדסקית ואת גודל התאוצה הרדיאלית שלה.

ה.

חשבו את גודל כוח המתיחות בחוט.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

3π≈9.42 m3\pi\approx9.42\,\text{m}

היקף מעגל ברדיוס RR:

ℓ=2πR=2π⋅1.5=3π≈9.42 m\ell=2\pi R=2\pi\cdot1.5=3\pi\approx9.42\,\text{m}

סעיף ב

תשובה:

v=1.5π≈4.71 m/sv=1.5\pi\approx4.71\,\text{m/s}

גודל המהירות קבוע, ולכן הוא שווה לדרך שעברה הדסקית חלקי הזמן:

v=6π4=1.5π≈4.71 m/sv=\frac{6\pi}{4}=1.5\pi\approx4.71\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

T=2 sT=2\,\text{s}

זמן המחזור הוא הזמן של הקפה אחת. מדף הנוסחאות v=2πrTv=\frac{2\pi r}{T}:

T=2πRv=3π1.5π=2 sT=\frac{2\pi R}{v}=\frac{3\pi}{1.5\pi}=2\,\text{s}

דרך נוספת: הדרך 6π m6\pi\,\text{m} היא בדיוק שני היקפים, ולכן ב־4 s4\,\text{s} הדסקית משלימה שתי הקפות, ו־T=2 sT=2\,\text{s}.

סעיף ד

תשובה:

ω=π≈3.14 rad/s\omega=\pi\approx3.14\,\text{rad/s}; aR=1.5π2≈14.8 m/s2a_R=1.5\pi^2\approx14.8\,\text{m/s}^2

ω=2πT=2π2=π≈3.14 rad/s\omega=\frac{2\pi}{T}=\frac{2\pi}{2}=\pi\approx3.14\,\text{rad/s}
aR=ω2R=π2⋅1.5≈14.8 m/s2a_R=\omega^2R=\pi^2\cdot1.5\approx14.8\,\text{m/s}^2

(אותה תוצאה מ־aR=v2R=(1.5π)21.5a_R=\frac{v^2}{R}=\frac{(1.5\pi)^2}{1.5}.) התאוצה מכוונת אל מרכז המעגל, כלומר אל היתד.

טעות נפוצה: לחשוב שאין תאוצה כי גודל המהירות קבוע. כיוון המהירות משתנה כל הזמן, ולכן יש תאוצה רדיאלית.

סעיף ה

תשובה:

FT=0.3π2≈2.96 NF_T=0.3\pi^2\approx2.96\,\text{N}

על הדסקית פועלים כוח הכובד וכוח הנורמל מהקרח, שהם אנכיים ומאזנים זה את זה, וכוח המתיחות של החוט, שהוא אופקי ומכוון אל היתד. הקרח חלק, ולכן אין חיכוך. כוח המתיחות הוא אפוא הכוח השקול, והוא שגורם לתאוצה הרדיאלית. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:

FT=maR=0.2⋅1.5π2=0.3π2≈2.96 NF_T=ma_R=0.2\cdot1.5\pi^2=0.3\pi^2\approx2.96\,\text{N}

שאלה 12 · שתי דסקיות על חוט אחד: מתיחות בשני קטעי החוטבאורך בגרות · בדרך לבגרות

על שולחן אופקי חלק נעוץ מסמר. שתי דסקיות קטנות קשורות לחוט, כך שהדסקית הפנימית, שמסתה m1=0.3 kgm_1=0.3\,\text{kg}, נמצאת במרחק r1=0.4 mr_1=0.4\,\text{m} מהמסמר, והדסקית החיצונית, שמסתה m2=0.2 kgm_2=0.2\,\text{kg}, נמצאת במרחק r2=0.8 mr_2=0.8\,\text{m} מהמסמר (ראו תרשים, מבט מלמעלה). קטע החוט הפנימי מחבר את המסמר לדסקית הפנימית, וקטע החוט החיצוני מחבר בין שתי הדסקיות.

המערכת מסתובבת סביב המסמר כך ששתי הדסקיות והמסמר נשארים כל הזמן על קו ישר אחד, במהירות זוויתית קבועה ω=5 rad/s\omega=5\,\text{rad/s}. מסת החוט זניחה, והדסקיות נחשבות לגופים נקודתיים.

א.

חשבו את זמן המחזור של כל אחת מהדסקיות ואת גודל המהירות של כל אחת מהן.

ב.

חשבו את גודל התאוצה הרדיאלית של כל אחת מהדסקיות. מה כיוונה?

ג.

חשבו את המתיחות בקטע החוט החיצוני.

ד.

חשבו את המתיחות בקטע החוט הפנימי.

ה.

שני קטעי החוט עשויים מאותו חוט, ומגבירים לאט את קצב הסיבוב. איזה קטע ייקרע ראשון? נמקו בלי לחשב מספרים.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

T=2π5≈1.26 sT=\frac{2\pi}{5}\approx1.26\,\text{s} לשתיהן; v1=2 m/sv_1=2\,\text{m/s}, v2=4 m/sv_2=4\,\text{m/s}.

הדסקיות והמסמר נשארים על קו אחד, ולכן שתי הדסקיות משלימות סיבוב באותו זמן ויש להן אותה מהירות זוויתית. מדף הנוסחאות, ω=2πT\omega=\frac{2\pi}{T}:

T=2πω=2π5≈1.26 sT=\frac{2\pi}{\omega}=\frac{2\pi}{5}\approx1.26\,\text{s}

גודל המהירות, v=ωrv=\omega r:

v1=5⋅0.4=2 m/s,v2=5⋅0.8=4 m/sv_1=5\cdot0.4=2\,\text{m/s},\qquad v_2=5\cdot0.8=4\,\text{m/s}

הדסקית החיצונית עוברת מעגל גדול יותר באותו זמן, ולכן מהירה יותר.

סעיף ב

תשובה:

a1=10 m/s2a_1=10\,\text{m/s}^2, a2=20 m/s2a_2=20\,\text{m/s}^2, שתיהן לכיוון המסמר.

מדף הנוסחאות, aR=ω2ra_R=\omega^2r:

a1=52⋅0.4=10 m/s2,a2=52⋅0.8=20 m/s2a_1=5^2\cdot0.4=10\,\text{m/s}^2,\qquad a_2=5^2\cdot0.8=20\,\text{m/s}^2

התאוצה הרדיאלית מכוונת אל מרכז המעגל, כלומר אל המסמר.

סעיף ג

תשובה:

T2=4 NT_2=4\,\text{N}

על הדסקית החיצונית פועלים במישור האופקי רק כוח המתיחות של הקטע החיצוני T2T_2, המכוון לאורך החוט אל המסמר. (כוח הכובד והכוח הנורמלי מהשולחן אנכיים ומאזנים זה את זה, והשולחן חלק.)

החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי:

T2=m2ω2r2=0.2⋅25⋅0.8=4 NT_2=m_2\omega^2r_2=0.2\cdot25\cdot0.8=4\,\text{N}

סעיף ד

תשובה:

T1=7 NT_1=7\,\text{N}

על הדסקית הפנימית פועלים שני כוחות מתיחות אופקיים:

- T1T_1 של הקטע הפנימי, אל המסמר;

- T2T_2 של הקטע החיצוני, החוצה (לכיוון הדסקית החיצונית). לפי החוק השלישי של ניוטון, הקטע החיצוני מושך את שתי הדסקיות זו לעבר זו באותו כוח.

החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי אל המרכז):

T1−T2=m1ω2r1  ⇒  T1=4+0.3⋅25⋅0.4=4+3=7 NT_1-T_2=m_1\omega^2r_1\;\Rightarrow\;T_1=4+0.3\cdot25\cdot0.4=4+3=7\,\text{N}

טעות נפוצה: לכתוב T1=m1ω2r1=3 NT_1=m_1\omega^2r_1=3\,\text{N} ולשכוח שהקטע החיצוני מושך את הדסקית הפנימית החוצה.

סעיף ה

תשובה:

הקטע הפנימי: לכל ω\omega מתקיים T1=T2+m1ω2r1>T2T_1=T_2+m_1\omega^2r_1>T_2.

מסעיף ד, לכל מהירות זוויתית:

T1=T2+m1ω2r1T_1=T_2+m_1\omega^2r_1

האיבר m1ω2r1m_1\omega^2r_1 חיובי, ולכן T1T_1 תמיד גדולה מ־T2T_2. כשמגבירים את ω\omega שתי המתיחויות גדלות, אבל הקטע הפנימי מגיע ראשון למתיחות שהחוט מסוגל לשאת, ולכן הוא ייקרע ראשון.

במילים: הקטע הפנימי צריך לספק את הכוח הרדיאלי לשתי הדסקיות, והקטע החיצוני רק לדסקית החיצונית.

שאלה 13 · גוש פלסטלינה נדבק בדסקית קשורה על שולחן אווירבאורך בגרות · ברמת בגרות

דסקית שמסתה MM מונחת על שולחן אוויר אופקי, והחיכוך בינה לבין השולחן ניתן להזנחה. הדסקית קשורה בחוט שאורכו LL ליתד הקבועה בשולחן (ראו את התרשים, במבט מלמעלה).

בשלושה מקרים זרקו גוש פלסטלינה לעבר הדסקית. הגוש נע לאורך השולחן ופגע במרכז הדסקית במהירות שכיוונה ניצב לחוט. הגוש נדבק לדסקית.

משך זמן ההתנגשות קצר מאוד.

בכל אחד מן המקרים מסת הדסקית הייתה MM.

מסת הגוש וגודל מהירותו בכל אחד מן המקרים היו כמפורט:

במקרה הראשון מסת הגוש הייתה mm וגודל מהירות פגיעתו בדסקית vv.

במקרה השני מסת הגוש הייתה 4m4m וגודל מהירות פגיעתו בדסקית 0.5v0.5v.

במקרה השלישי מסת הגוש הייתה 0.25m0.25m וגודל מהירות פגיעתו בדסקית 2v2v.

א.

קבעו אם במקרה הראשון התקיים שימור אנרגייה מכנית במהלך ההתנגשות. נמקו.

ב.

בטאו באמצעות נתוני השאלה את גודל המהירות המשותפת של הדסקית והגוש מייד לאחר ההתנגשות בכל אחד משלושת המקרים.

ג.

נתון כי לאחר כל התנגשות הדסקית והגוש נעים בתנועה מעגלית סביב היתד.

בטאו את מתיחות החוט בתנועה זו בכל אחד משלושת המקרים.

ד.

קבעו באיזה משלושת המקרים הסיכוי שאחרי הפגיעה ייקרע החוט הוא הגבוה ביותר. נמקו את קביעתכם.

ה.

קבעו אם המתקף שהחוט מפעיל על הדסקית והגוש במהלך חצי סיבוב (לפני שהם פוגעים במכשול כלשהו) שווה לאפס. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

לא. זו התנגשות פלסטית (הגוש נדבק לדסקית); חלק מהאנרגייה הקינטית הפך לחום ולעיוות הפלסטלינה.

קביעה: לא התקיים שימור אנרגייה מכנית.

נימוק: הגוש נדבק לדסקית והם ממשיכים יחד – זו התנגשות פלסטית (אי־אלסטית לחלוטין). במהלכה הפלסטלינה מתעוותת ומתחממת, וחלק מהאנרגייה הקינטית הופך לאנרגיית חום ועיוות.

כמותית: מהירותם המשותפת u1=mvM+mu_1=\frac{mv}{M+m} (סעיף ב), ולכן

Ek,אחרי=12(M+m)u12=(mv)22(M+m)=mM+m⋅12mv2<12mv2E_{k,\text{אחרי}}=\tfrac12(M+m)u_1^2=\frac{(mv)^2}{2(M+m)}=\frac{m}{M+m}\cdot\tfrac12mv^2<\tfrac12mv^2

(השולחן אופקי, ולכן האנרגייה הפוטנציאלית אינה משתנה, והירידה באנרגייה הקינטית היא ירידה באנרגייה המכנית.)

סעיף ב

תשובה:

u1=mvM+mu_1=\dfrac{mv}{M+m}, u2=2mvM+4mu_2=\dfrac{2mv}{M+4m}, u3=0.5mvM+0.25mu_3=\dfrac{0.5mv}{M+0.25m}

משך ההתנגשות קצר מאוד; בכיוון התנועה של הגוש (הניצב לחוט) לא פועל במהלכה כוח חיצוני אופקי – החוט ניצב לכיוון זה, והשולחן חלק. לכן התנע בכיוון זה נשמר. מדף הנוסחאות:

mAvA+mBvB=mAuA+mBuBm_Av_A+m_Bv_B=m_Au_A+m_Bu_B

הדסקית במנוחה, ואחרי ההתנגשות הגופים נעים יחד במהירות uu:

mגושvגוש=(M+mגוש) u  ⇒  u=mגושvגושM+mגושm_{\text{גוש}}v_{\text{גוש}}=(M+m_{\text{גוש}})\,u\;\Rightarrow\;u=\frac{m_{\text{גוש}}v_{\text{גוש}}}{M+m_{\text{גוש}}}

מקרה 1: u1=mvM+mu_1=\dfrac{mv}{M+m}

מקרה 2: u2=4m⋅0.5vM+4m=2mvM+4mu_2=\dfrac{4m\cdot 0.5v}{M+4m}=\dfrac{2mv}{M+4m}

מקרה 3: u3=0.25m⋅2vM+0.25m=0.5mvM+0.25mu_3=\dfrac{0.25m\cdot 2v}{M+0.25m}=\dfrac{0.5mv}{M+0.25m}

שימו לב: בשלושת המקרים האנרגייה הקינטית של הגוש זהה (12mv2\tfrac12mv^2), אבל התנע שלו שונה (mvmv, 2mv2mv, 0.5mv0.5mv).

סעיף ג

תשובה:

T1=(mv)2(M+m)LT_1=\dfrac{(mv)^2}{(M+m)L}, T2=4(mv)2(M+4m)LT_2=\dfrac{4(mv)^2}{(M+4m)L}, T3=(mv)2(4M+m)LT_3=\dfrac{(mv)^2}{(4M+m)L}

על השולחן האופקי החוט הוא הכוח האופקי היחיד, והוא מספק את הכוח הצנטריפטלי. התנועה מעגלית קצובה ברדיוס LL (אין חיכוך), ומדף הנוסחאות aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}:

T=(M+mגוש)u2L=p2(M+mגוש)LT=\frac{(M+m_{\text{גוש}})u^2}{L}=\frac{p^2}{(M+m_{\text{גוש}})L}

כאשר p=(M+mגוש)u=mגושvגושp=(M+m_{\text{גוש}})u=m_{\text{גוש}}v_{\text{גוש}} הוא התנע מסעיף ב.

מקרה 1: p1=mvp_1=mv:

T1=(mv)2(M+m)LT_1=\frac{(mv)^2}{(M+m)L}

מקרה 2: p2=2mvp_2=2mv:

T2=4(mv)2(M+4m)LT_2=\frac{4(mv)^2}{(M+4m)L}

מקרה 3: p3=0.5mvp_3=0.5mv:

T3=0.25(mv)2(M+0.25m)L=(mv)2(4M+m)LT_3=\frac{0.25(mv)^2}{(M+0.25m)L}=\frac{(mv)^2}{(4M+m)L}

סעיף ד

תשובה:

במקרה השני – בו המתיחות הגדולה ביותר (לכל ערך של MM ו־mm).

החוט נקרע כאשר המתיחות עולה על המתיחות המרבית שהוא יכול לשאת, ולכן הסיכוי הגבוה ביותר הוא במקרה שבו המתיחות הגדולה ביותר.

משווים את המקרים למקרה הראשון:

T2T1=4(M+m)M+4m=4M+4mM+4m>1(כי 4M>M)\frac{T_2}{T_1}=\frac{4(M+m)}{M+4m}=\frac{4M+4m}{M+4m}>1\quad(\text{כי }4M>M)
T3T1=M+m4M+m<1\frac{T_3}{T_1}=\frac{M+m}{4M+m}<1

לכן T2>T1>T3T_2>T_1>T_3 לכל ערכי MM ו־mm: במקרה השני (הגוש הכבד והאיטי) הסיכוי שהחוט ייקרע הוא הגבוה ביותר.

הסבר: T=p2(M+mגוש)LT=\frac{p^2}{(M+m_{\text{גוש}})L}. במקרה השני התנע גדול פי 2 (והמתיחות תלויה בריבועו), בעוד שהמסה במכנה גדלה פחות מפי 4.

טעות נפוצה: "האנרגייה הקינטית של הגוש זהה בשלושת המקרים, ולכן המתיחות זהה" – בהתנגשות הפלסטית לא נשמרת אנרגייה, והמהירות המשותפת נקבעת מהתנע.

סעיף ה

תשובה:

לא. התנע מתהפך: J=ΔpJ=\Delta p, וגודלו 2(M+mגוש)u≠02(M+m_{\text{גוש}})u\neq 0, אף שעבודת החוט אפס.

קביעה: המתקף אינו אפס.

נימוק: מדף הנוסחאות – נוסחת מתקף–תנע: Jכולל=ΔpJ_{\text{כולל}}=\Delta p. החוט הוא הכוח האופקי היחיד (הכובד והנורמל של השולחן מתקזזים), ולכן המתקף שלו שווה לשינוי התנע.

בחצי סיבוב גודל המהירות אינו משתנה (uu), אבל כיוונה מתהפך:

Δp→=(M+mגוש)(−u→)−(M+mגוש)u→  ⇒  ∣Δp∣=2(M+mגוש)u\Delta\vec p=(M+m_{\text{גוש}})(-\vec u)-(M+m_{\text{גוש}})\vec u\;\Rightarrow\;|\Delta p|=2(M+m_{\text{גוש}})u

ולכן גודל המתקף 2(M+mגוש)u≠02(M+m_{\text{גוש}})u\neq 0, וכיוונו הפוך לכיוון המהירות מייד לאחר ההתנגשות.

טעות נפוצה: "המתיחות ניצבת למהירות, ולכן אינה עושה כלום" – כוח ניצב למהירות אינו מבצע עבודה (גודל המהירות והאנרגייה הקינטית קבועים), אבל הוא משנה את כיוון המהירות, ולכן מפעיל מתקף ומשנה את התנע.

שאלה 14 · גוף על פטיפון מסתובב, קשור בקפיץ לצירבאורך בגרות · ברמת בגרות

פטיפון אופקי מסתובב סביב ציר אנכי העובר במרכזו, בתדירות קבועה ff . על הפטיפון מונח גוף BB שמסתו mB=0.25 kgm_B=0.25\,\text{kg} , המחובר לציר באמצעות קפיץ קל ואופקי (ראו תרשים). הגוף מסתובב יחד עם הפטיפון, במרחק קבוע r=0.30 mr=0.30\,\text{m} ממרכז הציר.

המרחק rr ותדירות הסיבוב ff נשארים קבועים בכל מהלך השאלה.

קבוע הקפיץ הוא k=20 Nmk=20\,\frac{\text{N}}{\text{m}} , ובמצב זה הקפיץ מוארך ב־5 cm5\,\text{cm} ביחס לאורכו הרפוי.

במצב המתואר לא פועל כוח חיכוך בין גוף BB לבין הפטיפון.

א.

התייחסו למצב זה, וסרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על גוף BB . ליד כל כוח רשמו את שמו, וציינו איזה כוח ממלא את תפקיד הכוח הרדיאלי (הצנטריפטלי).

ב.

חשבו את התדירות ff .

ג.

במקרה אחר החליפו את הקפיץ בקפיץ קשיח יותר, שקבוע הכוח שלו k′=50 Nmk'=50\,\frac{\text{N}}{\text{m}} ואורכו הרפוי שווה לאורכו הרפוי של הקפיץ הקודם. המרחק rr והתדירות ff לא השתנו.

במצב זה פועל כוח חיכוך סטטי בין גוף BB לבין הפטיפון.

מהו גודלו ומהו כיוונו של כוח החיכוך הסטטי הפועל על גוף BB ?

ד.

חשבו את מקדם החיכוך הסטטי μs\mu_s המינימלי בין הפטיפון לגוף BB , המאפשר תנועה זו.

ה.

בלי להחליף שוב את הקפיץ (קבוע הכוח k′k'), הניחו על גוף BB גוף נוסף, CC , שמסתו mCm_C .

במצב זה שני הגופים, BB ו־CC , מסתובבים יחד עם הפטיפון בתנועה מעגלית שרדיוסה rr ותדירותה ff .

אילו מסת גוף CC הייתה גדולה פי 1.51.5 ממסת גוף BB (mC=1.5 mBm_C=1.5\,m_B), הסבירו מדוע במצב זה לא היה פועל כוח חיכוך סטטי בין גוף BB לבין הפטיפון.

ו.

אילו מסת גוף CC הייתה גדולה מ־1.5 mB1.5\,m_B , קבעו את כיוון כוח החיכוך הסטטי שהפטיפון היה מפעיל על גוף BB . נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

mBgm_Bg (מטה), NN (מעלה), כוח הקפיץ FspF_{sp} (אופקי, אל הציר). כוח הקפיץ הוא הכוח השקול, והוא ממלא את תפקיד הכוח הרדיאלי.

על גוף BB פועלים שלושה כוחות:

1. כוח הכובד mBgm_Bg – מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה.

2. הכוח הנורמלי NN – מופעל על ידי הפטיפון, אנכית כלפי מעלה.

3. הכוח האלסטי של הקפיץ FspF_{sp} – הקפיץ מוארך, ולכן הוא מושך את BB לעבר הציר, כלומר אל מרכז המעגל.

(נתון שאין חיכוך.) הכובד והנורמלי מתאזנים, ולכן הכוח השקול הוא כוח הקפיץ – והוא מספק את הכוח הרדיאלי הדרוש לתנועה המעגלית.

טעות נפוצה: להוסיף "כוח צנטריפטלי" נפרד, או כוח החוצה – אין כוח כזה; תפקיד הכוח הרדיאלי ממלא כוח הקפיץ.

סעיף ב

תשובה:

f≈0.58 Hzf\approx 0.58\,\text{Hz}

כוח הקפיץ. לפי חוק הוק:

Fsp=k Δℓ=20⋅0.05=1.0 NF_{sp}=k\,\Delta\ell=20\cdot 0.05=1.0\,\text{N}

התנועה המעגלית. הכוח השקול על BB הוא FspF_{sp}, מכוון אל המרכז. לפי החוק השני של ניוטון עם aR=ω2ra_R=\omega^2r:

Fsp=mBω2r  ⇒  ω=FspmBr=1.00.25⋅0.30=13.33≈3.65 rad/sF_{sp}=m_B\omega^2r\;\Rightarrow\;\omega=\sqrt{\frac{F_{sp}}{m_Br}}=\sqrt{\frac{1.0}{0.25\cdot 0.30}}=\sqrt{13.33}\approx 3.65\,\text{rad/s}
f=ω2π=3.652π≈0.58 Hzf=\frac{\omega}{2\pi}=\frac{3.65}{2\pi}\approx 0.58\,\text{Hz}

סעיף ג

תשובה:

fs=1.5 Nf_s=1.5\,\text{N}, מכוון מן הציר החוצה.

כוח הקפיץ החדש. אורך הקפיץ לא השתנה (הרדיוס rr קבוע, והאורך הרפוי זהה), ולכן ההתארכות שוב 5 cm5\,\text{cm}:

Fsp′=k′Δℓ=50⋅0.05=2.5 NF'_{sp}=k'\Delta\ell=50\cdot 0.05=2.5\,\text{N}

הכוח השקול הנדרש. rr ו־ff לא השתנו, ולכן גם הכוח השקול הרדיאלי הדרוש ל־BB לא השתנה:

mBω2r=0.25⋅13.33⋅0.30=1.0 Nm_B\omega^2r=0.25\cdot 13.33\cdot 0.30=1.0\,\text{N}

החיכוך. הקפיץ מושך פנימה ב־2.5 N2.5\,\text{N}, אבל דרוש שקול של 1.0 N1.0\,\text{N} בלבד. כיוון חיובי – אל המרכז:

Fsp′−fs=mBω2r  ⇒  fs=2.5−1.0=1.5 NF'_{sp}-f_s=m_B\omega^2r\;\Rightarrow\;f_s=2.5-1.0=1.5\,\text{N}

החיכוך מכוון החוצה, הרחק מהציר: בלעדיו הקפיץ היה מושך את BB פנימה.

טעות נפוצה: להניח שבתנועה מעגלית החיכוך מכוון תמיד אל המרכז – כיוונו נקבע לפי נטיית הגוף לנוע ביחס למשטח, וכאן BB נוטה לנוע פנימה.

סעיף ד

תשובה:

μs=0.6\mu_s=0.6

כדי ש־BB יישאר במנוחה ביחס לפטיפון, החיכוך הסטטי הדרוש צריך להיות קטן מהחיכוך הסטטי המרבי או שווה לו:

fs≤μsNf_s\le\mu_sN

בציר האנכי אין תאוצה: N=mBg=0.25⋅10=2.5 NN=m_Bg=0.25\cdot 10=2.5\,\text{N}. המקדם המזערי – כשהחיכוך הדרוש שווה בדיוק למרבי:

μs,min⁡=fsN=1.52.5=0.6\mu_{s,\min}=\frac{f_s}{N}=\frac{1.5}{2.5}=0.6

סעיף ה

תשובה:

כי אז כוח הקפיץ (2.5 N2.5\,\text{N}) שווה בדיוק לכוח השקול הדרוש לתנועה המעגלית של BB ו־CC יחד: (mB+mC)ω2r=2.5mBω2r=2.5 N(m_B+m_C)\omega^2r=2.5m_B\omega^2r=2.5\,\text{N}.

נתייחס ל־BB ול־CC כגוף אחד שמסתו mB+mC=2.5mB=0.625 kgm_B+m_C=2.5m_B=0.625\,\text{kg}, הנע במעגל שרדיוסו rr בתדירות ff.

הכוח השקול הדרוש:

(mB+mC)ω2r=0.625⋅13.33⋅0.30=2.5 N(m_B+m_C)\omega^2r=0.625\cdot 13.33\cdot 0.30=2.5\,\text{N}

כוח הקפיץ: האורך לא השתנה, ולכן Fsp′=2.5 NF'_{sp}=2.5\,\text{N}.

הכוחות האופקיים על המערכת B+CB+C הם כוח הקפיץ והחיכוך מהפטיפון (החיכוך בין CC ל־BB פנימי למערכת). לפי החוק השני:

Fsp′−fs=(mB+mC)ω2r  ⇒  fs=2.5−2.5=0F'_{sp}-f_s=(m_B+m_C)\omega^2r\;\Rightarrow\;f_s=2.5-2.5=0

כוח הקפיץ לבדו מספק בדיוק את הכוח הדרוש, ולכן ל־BB אין נטייה להחליק ביחס לפטיפון – אין חיכוך סטטי.

סעיף ו

תשובה:

פנימה – אל הציר (אל מרכז המעגל).

קביעה: החיכוך מכוון פנימה, אל הציר.

נימוק: כאשר mC>1.5mBm_C>1.5m_B, המסה המסתובבת גדולה מ־0.625 kg0.625\,\text{kg}, ולכן הכוח השקול הדרוש גדול מ־2.5 N2.5\,\text{N}:

(mB+mC)ω2r>2.5 N(m_B+m_C)\omega^2r>2.5\,\text{N}

כוח הקפיץ נשאר 2.5 N2.5\,\text{N} פנימה (האורך קבוע), כלומר הוא קטן מהנדרש. בלי חיכוך הגופים היו נוטים להחליק החוצה, ולכן החיכוך הסטטי מכוון פנימה ומשלים את השקול:

Fsp′+fs=(mB+mC)ω2r  ⇒  fs=(mB+mC)ω2r−Fsp′>0(פנימה)F'_{sp}+f_s=(m_B+m_C)\omega^2r\;\Rightarrow\;f_s=(m_B+m_C)\omega^2r-F'_{sp}>0\quad(\text{פנימה})

טעות נפוצה: להעתיק את כיוון החיכוך מסעיף ג – כאן כוח הקפיץ חסר ולא עודף, ולכן כיוון החיכוך מתהפך.

שאלה 15 · גוש מסתובב על שולחן: החוט נקרע והגוש עף מהשולחןבאורך בגרות · ברמת בגרות

גוש מתכת קטן שמסתו m=0.5 kgm=0.5\,\text{kg} מונח על שולחן אופקי חלק, וקשור בחוט שאורכו R=1.0 mR=1.0\,\text{m} לציר אנכי שבמרכז השולחן. מנוע קטן מסובב את הציר, והגוש נע במעגל אופקי סביבו. אפשר להגביר את קצב הסיבוב לאט מאוד, כך שבכל רגע אפשר להתייחס לתנועה כתנועה מעגלית קצובה.

החוט נקרע כשהמתיחות בו מגיעה ל־18 N18\,\text{N}. גובה השולחן מעל הרצפה הוא h=0.8 mh=0.8\,\text{m}, ושפת השולחן ישרה (ראו תרשים, מבט מלמעלה).

מסת החוט והתנגדות האוויר זניחות, והגוש נחשב לגוף נקודתי.

א.

בשלב מסוים גודל המהירות של הגוש 4 m/s4\,\text{m/s}. חשבו את המהירות הזוויתית של הגוש, את זמן המחזור שלו ואת המתיחות בחוט.

ב.

מגבירים את קצב הסיבוב עד שהחוט נקרע. חשבו את גודל המהירות של הגוש ואת המהירות הזוויתית שלו ברגע שלפני הקריעה.

ג.

החוט נקרע כשהגוש בנקודה PP שבתרשים. תארו את מסלול הגוש על השולחן מרגע הקריעה ועד שהוא מגיע לשפת השולחן, ואת אופן תנועתו. נמקו.

ד.

הגוש מגיע לשפת השולחן כשמהירותו מאונכת לשפה, ועוזב את השולחן. חשבו את הזמן מרגע שהגוש עוזב את השולחן עד שהוא פוגע ברצפה, ואת המרחק האופקי בין שפת השולחן לנקודת הפגיעה.

ה.

חוזרים על הניסוי עם חוט מאותו סוג (נקרע ב־18 N18\,\text{N}), אבל אורכו 2.0 m2.0\,\text{m}. חשבו את גודל המהירות ואת המהירות הזוויתית של הגוש ברגע הקריעה, והשוו לתוצאות סעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

ω=4 rad/s\omega=4\,\text{rad/s}; T=π2≈1.57 sT=\frac{\pi}{2}\approx1.57\,\text{s}; מתיחות 8 N8\,\text{N}.

מדף הנוסחאות, v=ωrv=\omega r:

ω=vR=41.0=4 rad/s\omega=\frac{v}{R}=\frac{4}{1.0}=4\,\text{rad/s}

זמן המחזור, מ־ω=2πT\omega=\frac{2\pi}{T}:

T=2πω=2π4=π2≈1.57 sT=\frac{2\pi}{\omega}=\frac{2\pi}{4}=\frac{\pi}{2}\approx1.57\,\text{s}

במישור האופקי פועל על הגוש רק כוח המתיחות, המכוון אל הציר (כוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים ומאזנים זה את זה; השולחן חלק). לכן המתיחות היא הכוח הרדיאלי:

FT=mv2R=0.5⋅421.0=8 NF_T=m\frac{v^2}{R}=0.5\cdot\frac{4^2}{1.0}=8\,\text{N}

סעיף ב

תשובה:

v=6 m/sv=6\,\text{m/s}; ω=6 rad/s\omega=6\,\text{rad/s}.

החוט נקרע כשהמתיחות, שהיא הכוח הרדיאלי, מגיעה ל־18 N18\,\text{N}:

mv2R=18  ⇒  v=18⋅1.00.5=36=6 m/sm\frac{v^2}{R}=18\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{18\cdot1.0}{0.5}}=\sqrt{36}=6\,\text{m/s}
ω=vR=6 rad/s\omega=\frac{v}{R}=6\,\text{rad/s}

סעיף ג

תשובה:

קו ישר בכיוון המשיק למעגל בנקודה PP, במהירות קבועה של 6 m/s6\,\text{m/s}.

מרגע הקריעה אין עוד כוח מתיחות. במישור האופקי לא פועל על הגוש שום כוח (השולחן חלק), ובציר האנכי NN ו־mgmg מאזנים זה את זה. לכן שקול הכוחות על הגוש אפס, ולפי החוק הראשון של ניוטון הוא ממשיך בקו ישר במהירות קבועה.

כיוון הקו הוא כיוון המהירות ברגע הקריעה: המשיק למעגל בנקודה PP (מאונך לחוט). גודל המהירות נשאר 6 m/s6\,\text{m/s}.

טעות נפוצה: לחשוב שהגוש "נזרק החוצה" בכיוון הרדיוס, הרחק מהציר, או שהוא ממשיך במסלול מעוקל. אין כוח שיעקם את המסלול, ואין כוח שידחוף אותו החוצה: הכוח שפעל עליו כל הזמן היה אל המרכז, והוא פשוט נעלם.

סעיף ד

תשובה:

t=0.4 st=0.4\,\text{s}; 2.4 m2.4\,\text{m}.

הגוש עוזב את השולחן במהירות אופקית v0=6 m/sv_0=6\,\text{m/s} (סעיף ג), ומכאן זו זריקה אופקית.

ציר אנכי: נפילה ממנוחה בתאוצה gg:

h=12gt2  ⇒  t=2hg=2⋅0.810=0.4 sh=\tfrac12gt^2\;\Rightarrow\;t=\sqrt{\frac{2h}{g}}=\sqrt{\frac{2\cdot0.8}{10}}=0.4\,\text{s}

ציר אופקי: מהירות קבועה, בכיוון מאונך לשפה:

x=v0t=6⋅0.4=2.4 mx=v_0t=6\cdot0.4=2.4\,\text{m}

סעיף ה

תשובה:

v=62≈8.5 m/sv=6\sqrt2\approx8.5\,\text{m/s} (גדולה פי 2\sqrt2); ω=32≈4.2 rad/s\omega=3\sqrt2\approx4.2\,\text{rad/s} (קטנה פי 2\sqrt2).

אותה מתיחות מרבית, עם R=2.0 mR=2.0\,\text{m}:

v=18⋅2.00.5=72=62≈8.5 m/sv=\sqrt{\frac{18\cdot2.0}{0.5}}=\sqrt{72}=6\sqrt2\approx8.5\,\text{m/s}
ω=vR=622=32≈4.2 rad/s\omega=\frac{v}{R}=\frac{6\sqrt2}{2}=3\sqrt2\approx4.2\,\text{rad/s}

השוואה: מ־FT=mv2RF_T=m\frac{v^2}{R} מתקבל vmax⁡∝Rv_{\max}\propto\sqrt R, ולכן המהירות הקווית ברגע הקריעה גדלה פי 2\sqrt2. לעומת זאת, מ־FT=mω2RF_T=m\omega^2R מתקבל ωmax⁡∝1R\omega_{\max}\propto\frac{1}{\sqrt R}, ולכן החוט הארוך נקרע בקצב סיבוב נמוך יותר: המהירות הזוויתית קטנה פי 2\sqrt2.

שאלה 16 · גוף על שולחן מסתובב: תחום התדירויות והרדיוסיםבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

על שולחן אופקי שבמרכזו חור מונח גוף BB שמסתו mB=0.4 kgm_B=0.4\,\text{kg} . חבל קל העובר דרך החור מחבר את BB לגוף AA שמסתו mA=0.2 kgm_A=0.2\,\text{kg} , התלוי מתחת לשולחן על ציר הסיבוב (ראו תרשים). החיכוך בין החבל לשפת החור זניח.

השולחן מסתובב סביב ציר אנכי העובר בחור, בתדירות קבועה ff , וגוף BB נמצא במנוחה ביחס לשולחן, במרחק r=0.5 mr=0.5\,\text{m} מן הציר. גוף AA במנוחה.

מקדם החיכוך הסטטי בין BB לשולחן הוא μs=0.25\mu_s=0.25 .

א.

מצאו את תחום התדירויות ff שבהן גוף BB יכול להישאר במנוחה ביחס לשולחן במרחק r=0.5 mr=0.5\,\text{m} . ציינו את כיוון כוח החיכוך בכל אחד מקצות התחום.

ב.

השולחן מסתובב בתדירות f=0.50 Hzf=0.50\,\text{Hz} . מזיזים את גוף BB למרחקים שונים מן הציר (באותו מסלול רדיאלי). מצאו את תחום המרחקים r′r' שבהם BB יכול להישאר במנוחה ביחס לשולחן.

ג.

במערכת אחרת מאותו סוג, שבה mA=mBm_A=m_B , מדדו תלמידים את התדירות המזערית ואת התדירות המרבית שבהן הגוף שעל השולחן נשאר במנוחה, וקיבלו fmin⁡=0.30 Hzf_{\min}=0.30\,\text{Hz} ו־fmax⁡=0.45 Hzf_{\max}=0.45\,\text{Hz} . הם לא מדדו את המרחק rr .

הראו כי ממדידת fmin⁡f_{\min} ו־fmax⁡f_{\max} בלבד אפשר לחשב את μs\mu_s (כשידוע ש־mA=mBm_A=m_B), בלי לדעת את rr , וחשבו את μs\mu_s .

ד.

חזרו למערכת המקורית (mB=0.4 kgm_B=0.4\,\text{kg} , μs=0.25\mu_s=0.25 , r=0.5 mr=0.5\,\text{m}), אך הניחו שאפשר להחליף את גוף AA בגוף שמסתו mA′m_A' שונה. מהי המסה המרבית mA′m_A' שעבורה BB נשאר במנוחה גם כשהשולחן אינו מסתובב? תארו את תחום התדירויות המותרות במקרה זה, ונמקו מדוע אין בו תדירות מזערית.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

0.36 Hz≤f≤0.62 Hz0.36\,\text{Hz}\le f\le 0.62\,\text{Hz}. בתדירות המזערית החיכוך מכוון החוצה, בתדירות המרבית – אל הציר.

מתיחות החבל: AA במנוחה, ולכן T=mAg=0.2⋅10=2 NT=m_Ag=0.2\cdot 10=2\,\text{N}.

החיכוך הסטטי המרבי: fs,max⁡=μsmBg=0.25⋅0.4⋅10=1 Nf_{s,\max}=\mu_sm_Bg=0.25\cdot 0.4\cdot 10=1\,\text{N}.

הכוח השקול הדרוש ל־BB הוא mBω2rm_B\omega^2r, אל הציר. המתיחות קבועה, ולכן החיכוך משלים את ההפרש – והוא יכול לפעול בשני הכיוונים, בגודל עד 1 N1\,\text{N}.

תדירות נמוכה – BB נוטה להימשך פנימה, והחיכוך מכוון החוצה. בקצה התחום:

T−fs,max⁡=mBωmin⁡2r  ⇒  ωmin⁡2=2−10.4⋅0.5=5  ⇒  ωmin⁡≈2.24 rad/sT-f_{s,\max}=m_B\omega_{\min}^2r\;\Rightarrow\;\omega_{\min}^2=\frac{2-1}{0.4\cdot 0.5}=5\;\Rightarrow\;\omega_{\min}\approx 2.24\,\text{rad/s}
fmin⁡=ωmin⁡2π≈0.36 Hzf_{\min}=\frac{\omega_{\min}}{2\pi}\approx 0.36\,\text{Hz}

תדירות גבוהה – BB נוטה להחליק החוצה, והחיכוך מכוון אל הציר:

T+fs,max⁡=mBωmax⁡2r  ⇒  ωmax⁡2=2+10.4⋅0.5=15  ⇒  ωmax⁡≈3.87 rad/sT+f_{s,\max}=m_B\omega_{\max}^2r\;\Rightarrow\;\omega_{\max}^2=\frac{2+1}{0.4\cdot 0.5}=15\;\Rightarrow\;\omega_{\max}\approx 3.87\,\text{rad/s}
fmax⁡≈0.62 Hzf_{\max}\approx 0.62\,\text{Hz}

לכן 0.36 Hz≤f≤0.62 Hz0.36\,\text{Hz}\le f\le 0.62\,\text{Hz}. (בתדירות f=12π10≈0.50 Hzf=\frac{1}{2\pi}\sqrt{10}\approx 0.50\,\text{Hz} המתיחות לבדה מספקת את הכוח הדרוש ואין חיכוך כלל.)

סעיף ב

תשובה:

0.25 m≤r′≤0.76 m0.25\,\text{m}\le r'\le 0.76\,\text{m}

ω=2π⋅0.50=π rad/s\omega=2\pi\cdot 0.50=\pi\,\text{rad/s}, ω2≈9.87 s−2\omega^2\approx 9.87\,\text{s}^{-2}. המתיחות עדיין 2 N2\,\text{N} והחיכוך המרבי 1 N1\,\text{N}.

הכוח הדרוש mBω2r′m_B\omega^2r' גדל עם r′r'. התנאי:

T−fs,max⁡≤mBω2r′≤T+fs,max⁡T-f_{s,\max}\le m_B\omega^2r'\le T+f_{s,\max}
rmin⁡′=2−10.4⋅9.87≈0.25 m,rmax⁡′=2+10.4⋅9.87≈0.76 mr'_{\min}=\frac{2-1}{0.4\cdot 9.87}\approx 0.25\,\text{m},\qquad r'_{\max}=\frac{2+1}{0.4\cdot 9.87}\approx 0.76\,\text{m}

קרוב לציר BB נמשך פנימה (החיכוך החוצה), ורחוק מהציר הוא נוטה להחליק החוצה (החיכוך פנימה).

סעיף ג

תשובה:

(fmax⁡fmin⁡)2=mA+μsmBmA−μsmB=1+μs1−μs\left(\frac{f_{\max}}{f_{\min}}\right)^2=\frac{m_A+\mu_sm_B}{m_A-\mu_sm_B}=\frac{1+\mu_s}{1-\mu_s}, ולכן μs=2.25−12.25+1≈0.38\mu_s=\frac{2.25-1}{2.25+1}\approx 0.38.

מהמשוואות של סעיף א, עם T=mAgT=m_Ag ו־fs,max⁡=μsmBgf_{s,\max}=\mu_sm_Bg:

mBωmin⁡2r=mAg−μsmBg,mBωmax⁡2r=mAg+μsmBgm_B\omega_{\min}^2r=m_Ag-\mu_sm_Bg,\qquad m_B\omega_{\max}^2r=m_Ag+\mu_sm_Bg

מחלקים זו בזו – mBm_B, rr ו־gg מצטמצמים:

(fmax⁡fmin⁡)2=ωmax⁡2ωmin⁡2=mA+μsmBmA−μsmB\left(\frac{f_{\max}}{f_{\min}}\right)^2=\frac{\omega_{\max}^2}{\omega_{\min}^2}=\frac{m_A+\mu_sm_B}{m_A-\mu_sm_B}

עם mA=mBm_A=m_B:

(fmax⁡fmin⁡)2=1+μs1−μs\left(\frac{f_{\max}}{f_{\min}}\right)^2=\frac{1+\mu_s}{1-\mu_s}

הצבה: (0.450.30)2=2.25\left(\frac{0.45}{0.30}\right)^2=2.25:

2.25(1−μs)=1+μs  ⇒  μs=1.253.25≈0.382.25(1-\mu_s)=1+\mu_s\;\Rightarrow\;\mu_s=\frac{1.25}{3.25}\approx 0.38

סעיף ד

תשובה:

mA′≤0.1 kgm_A'\le 0.1\,\text{kg}. אז התחום הוא 0≤f≤fmax⁡0\le f\le f_{\max}; ל־mA′=0.1 kgm_A'=0.1\,\text{kg}: fmax⁡=12π10≈0.50 Hzf_{\max}=\frac{1}{2\pi}\sqrt{10}\approx 0.50\,\text{Hz}.

השולחן במנוחה: הכוח הדרוש אפס, ולכן החיכוך צריך לאזן את המתיחות לבדו:

mA′g≤μsmBg  ⇒  mA′≤μsmB=0.25⋅0.4=0.1 kgm_A'g\le\mu_sm_Bg\;\Rightarrow\;m_A'\le\mu_sm_B=0.25\cdot 0.4=0.1\,\text{kg}

תחום התדירויות: כש־mA′≤0.1 kgm_A'\le 0.1\,\text{kg} התנאי התחתון mA′g−μsmBg≤mBω2rm_A'g-\mu_sm_Bg\le m_B\omega^2r מתקיים כבר ב־ω=0\omega=0 (אגף שמאל אינו חיובי), ולכן אין תדירות מזערית – החיכוך מסוגל להחזיק את BB מפני המשיכה פנימה בכל תדירות נמוכה. נשאר רק הגבול העליון:

mBωmax⁡2r=mA′g+μsmBgm_B\omega_{\max}^2r=m_A'g+\mu_sm_Bg

עבור mA′=0.1 kgm_A'=0.1\,\text{kg}:

ωmax⁡2=1+10.4⋅0.5=10  ⇒  fmax⁡=102π≈0.50 Hz\omega_{\max}^2=\frac{1+1}{0.4\cdot 0.5}=10\;\Rightarrow\;f_{\max}=\frac{\sqrt{10}}{2\pi}\approx 0.50\,\text{Hz}

התחום: 0≤f≤0.50 Hz0\le f\le 0.50\,\text{Hz}. ככל ש־mA′m_A' קטנה יותר, גם fmax⁡f_{\max} קטנה, כי פחות מתיחות זמינה לספק את הכוח הרדיאלי.

שאלה 17 · דסקית על דסקה מסתובבת קשורה למשקולת: חיכוך פנימה או החוצהבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

דסקה אופקית מסתובבת סביב ציר אנכי העובר במרכזה. במרכז הדסקה יש חור קטן.

על הדסקה, במרחק r=25 cmr=25\,\text{cm} מן הציר, מונחת דסקית קטנה שמסתה m=0.2 kgm=0.2\,\text{kg}. הדסקית קשורה לחוט העובר דרך החור, ובקצהו השני של החוט, מתחת לדסקה, תלויה משקולת שמסתה M=0.1 kgM=0.1\,\text{kg} (ראו תרשים). המשקולת תלויה במנוחה על ציר הסיבוב.

מקדם החיכוך הסטטי בין הדסקית לדסקה הוא μs=0.3\mu_s=0.3. החוט חסר מסה, ואין חיכוך בין החוט לשפת החור. התייחסו לדסקית כאל גוף נקודתי.

א.

הדסקה מסתובבת במהירות זוויתית קבועה ω=4 rads\omega=4\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}, והדסקית אינה מחליקה. חשבו את גודל כוח החיכוך הפועל על הדסקית וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את תחום המהירויות הזוויתיות של הדסקה שבו הדסקית נשארת במנוחה ביחס לדסקה.

ג.

סרטטו סקיצה של גרף כוח החיכוך הפועל על הדסקית כפונקציה של ω2\omega^2, בתחום שמצאתם בסעיף ב (כוח חיובי – כוח המכוון אל הציר). סמנו על הגרף את ערכי הקצוות, וחשבו את המהירות הזוויתית שבה כוח החיכוך מתאפס.

ד.

תלמיד טוען: "רוחב התחום של ω2\omega^2 שבו הדסקית אינה מחליקה אינו תלוי במסת הדסקית."

בדקו את הטענה באופן כללי, ובדקו אותה גם עבור דסקית שמסתה m=0.4 kgm=0.4\,\text{kg} (בלי לשנות את שאר הנתונים). האם הטענה נכונה תמיד? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

0.2 N0.2\,\text{N}, מכוון החוצה – הרחק מן הציר.

המתיחות: המשקולת במנוחה, ולכן T=Mg=0.1⋅10=1 NT=Mg=0.1\cdot 10=1\,\text{N}. החוט מושך את הדסקית אל הציר.

הכוח הרדיאלי הנדרש לתנועה המעגלית של הדסקית:

FR=mω2r=0.2⋅42⋅0.25=0.8 NF_R=m\omega^2r=0.2\cdot 4^2\cdot 0.25=0.8\,\text{N}

המתיחות (1 N1\,\text{N}) גדולה מן הכוח הנדרש, ולכן החיכוך הסטטי חייב "לעזור" נגדה. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי – אל הציר):

T+f=mω2r  ⇒  f=0.8−1=−0.2 NT+f=m\omega^2r\;\Rightarrow\;f=0.8-1=-0.2\,\text{N}

הסימן השלילי פירושו שהחיכוך מכוון החוצה, וגודלו 0.2 N0.2\,\text{N} (קטן מ־μsmg=0.6 N\mu_smg=0.6\,\text{N}, ולכן הדסקית אכן אינה מחליקה).

טעות נפוצה: להניח שהחיכוך תמיד מכוון אל מרכז המעגל – החיכוך הסטטי מכוון כך שיחד עם שאר הכוחות ייתן בדיוק את הכוח הרדיאלי הנדרש; כאן, בלעדיו, הדסקית הייתה נמשכת פנימה.

סעיף ב

תשובה:

2.83 rads≤ω≤5.66 rads2.83\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}\le\omega\le 5.66\,\frac{\text{rad}}{\text{s}}

החיכוך הסטטי המרבי: fmax⁡=μsmg=0.3⋅0.2⋅10=0.6 Nf_{\max}=\mu_smg=0.3\cdot 0.2\cdot 10=0.6\,\text{N}.

סף תחתון – בקצב נמוך הדסקית נוטה להימשך פנימה, והחיכוך המרבי מכוון החוצה:

T−μsmg=mωmin⁡2r  ⇒  ωmin⁡2=1−0.60.2⋅0.25=8  ⇒  ωmin⁡≈2.83 rad/sT-\mu_smg=m\omega_{\min}^2r\;\Rightarrow\;\omega_{\min}^2=\frac{1-0.6}{0.2\cdot 0.25}=8\;\Rightarrow\;\omega_{\min}\approx 2.83\,\text{rad/s}

סף עליון – בקצב גבוה הדסקית נוטה להחליק החוצה, והחיכוך המרבי מכוון פנימה:

T+μsmg=mωmax⁡2r  ⇒  ωmax⁡2=1+0.60.05=32  ⇒  ωmax⁡≈5.66 rad/sT+\mu_smg=m\omega_{\max}^2r\;\Rightarrow\;\omega_{\max}^2=\frac{1+0.6}{0.05}=32\;\Rightarrow\;\omega_{\max}\approx 5.66\,\text{rad/s}

בכל קצב בין שני הספים החיכוך הנדרש קטן מ־0.6 N0.6\,\text{N} והדסקית אינה מחליקה. מתחת ל־ωmin⁡\omega_{\min} היא תחליק פנימה (המשקולת יורדת), ומעל ωmax⁡\omega_{\max} – החוצה (המשקולת עולה).

סעיף ג

תשובה:

f=0.05 ω2−1f=0.05\,\omega^2-1 (ב־N\text{N}), מ־(8, −0.6)(8,\,-0.6) עד (32, 0.6)(32,\,0.6); החיכוך מתאפס ב־ω≈4.47 rad/s\omega\approx 4.47\,\text{rad/s}.

מן החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי (חיובי – אל הציר):

T+f=mω2r  ⇒  f=mr ω2−Mg=0.05 ω2−1(N)T+f=m\omega^2r\;\Rightarrow\;f=mr\,\omega^2-Mg=0.05\,\omega^2-1\quad(\text{N})

זו פונקציה קווית של ω2\omega^2: שיפוע mr=0.05 kg⋅mmr=0.05\,\text{kg}\cdot\text{m}, וחיתוך −Mg=−1 N-Mg=-1\,\text{N}.

•בקצה התחתון ω2=8\omega^2=8: f=−0.6 Nf=-0.6\,\text{N} (מרבי, החוצה).

•בקצה העליון ω2=32\omega^2=32: f=+0.6 Nf=+0.6\,\text{N} (מרבי, פנימה).

ω² (rad²/s²)f (N)04812162024283236-1.0-0.8-0.6-0.4-0.20.20.40.60.81.0

החיכוך מתאפס כשהמתיחות לבדה מספקת את הכוח הרדיאלי:

Mg=mω02r  ⇒  ω02=10.05=20  ⇒  ω0≈4.47 rad/sMg=m\omega_0^2r\;\Rightarrow\;\omega_0^2=\frac{1}{0.05}=20\;\Rightarrow\;\omega_0\approx 4.47\,\text{rad/s}

מתחת לקצב זה החיכוך מכוון החוצה, ומעליו – פנימה.

סעיף ד

תשובה:

באופן כללי הרוחב 2μsgr=24 rad2/s2\frac{2\mu_sg}{r}=24\,\text{rad}^2/\text{s}^2 – אינו תלוי ב־mm, אבל רק כל עוד μsm<M\mu_sm<M. עבור m=0.4 kgm=0.4\,\text{kg} התחום 0≤ω2≤220\le\omega^2\le 22 – הטענה נכשלת.

באופן כללי, מסעיף ב:

ωmin⁡2=Mg−μsmgmr=Mgmr−μsgr,ωmax⁡2=Mgmr+μsgr\omega_{\min}^2=\frac{Mg-\mu_smg}{mr}=\frac{Mg}{mr}-\frac{\mu_sg}{r},\qquad \omega_{\max}^2=\frac{Mg}{mr}+\frac{\mu_sg}{r}
ωmax⁡2−ωmin⁡2=2μsgr=2⋅0.3⋅100.25=24 rad2/s2\omega_{\max}^2-\omega_{\min}^2=\frac{2\mu_sg}{r}=\frac{2\cdot 0.3\cdot 10}{0.25}=24\,\text{rad}^2/\text{s}^2

המסה מצטמצמת – שינוי המסה רק "מזיז" את מרכז התחום (Mgmr\frac{Mg}{mr}).

אבל החישוב מניח ש־ωmin⁡2>0\omega_{\min}^2>0, כלומר μsmg<Mg\mu_smg<Mg. עבור m=0.4 kgm=0.4\,\text{kg}: μsmg=0.3⋅0.4⋅10=1.2 N>Mg=1 N\mu_smg=0.3\cdot 0.4\cdot 10=1.2\,\text{N}>Mg=1\,\text{N}. הנוסחה נותנת ωmin⁡2=1−1.20.1<0\omega_{\min}^2=\frac{1-1.2}{0.1}<0 – חסר משמעות: החיכוך המרבי חזק מן המתיחות, והדסקית נשארת במקומה גם כשהדסקה אינה מסתובבת כלל. לכן התחום מתחיל ב־ω=0\omega=0:

ωmax⁡2=1+1.20.4⋅0.25=22  ⇒  0≤ω2≤22\omega_{\max}^2=\frac{1+1.2}{0.4\cdot 0.25}=22\;\Rightarrow\;0\le\omega^2\le 22

רוחב התחום 22 rad2/s222\,\text{rad}^2/\text{s}^2 ולא 2424.

מסקנה: הטענה נכונה רק כל עוד μsm<M\mu_sm<M; כשהדסקית כבדה מספיק, הסף התחתון "נחתך" באפס והתחום צר יותר.

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.