דילוג לתוכן המרכזי

חוקי ניוטון ותרשים כוחות - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · מכניקה - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036361) · דינמיקה · 22 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · שני ארגזים המורמים בחבלבאורך בגרות · בדרך לבגרות

פועל מרים בעזרת חבל ארגז AA שמסתו 2 kg2\,\text{kg}. מתחתיו תלוי בחבל שני ארגז BB שמסתו 1 kg1\,\text{kg} (ראו תרשים). הפועל מושך את החבל העליון אנכית כלפי מעלה בכוח FF.

מסות החבלים והתנגדות האוויר ניתנות להזנחה. הכיוון החיובי – כלפי מעלה.

א.

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על ארגז AA ואת תרשים הכוחות הפועלים על ארגז BB. ליד כל כוח ציינו את שמו ומה מפעיל אותו.

ב.

נתון: F=36 NF=36\,\text{N}. התייחסו לשני הארגזים כאל מערכת אחת, וחשבו את תאוצת המערכת.

ג.

חשבו את המתיחות בחבל התחתון.

ד.

ברגע מסוים, כשהארגזים נעים כלפי מעלה במהירות 2 m/s2\,\text{m/s}, מקטין הפועל את הכוח ל־F=30 NF=30\,\text{N}.

חשבו את תאוצת המערכת ואת המתיחות בחבל התחתון מרגע זה, ותארו את תנועת הארגזים.

ה.

אחר כך מקטין הפועל את הכוח ל־F=24 NF=24\,\text{N} (בזמן שהארגזים עולים במהירות 2 m/s2\,\text{m/s}).

חשבו את התאוצה ואת המתיחות בחבל התחתון, וקבעו אם הארגזים מתחילים מיד לנוע כלפי מטה. אם לא – חשבו כעבור כמה זמן הם נעצרים לרגע.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על AA: FF (החבל העליון, מעלה), mAgm_Ag (כדור הארץ, מטה), TT (החבל התחתון, מטה). על BB: mBgm_Bg (כדור הארץ, מטה), TT (החבל התחתון, מעלה).

על ארגז AA:

1. FF – כוח המתיחות של החבל העליון (שהפועל מושך), כלפי מעלה.

2. mAgm_Ag – כוח הכובד, מופעל על ידי כדור הארץ, כלפי מטה.

3. TT – כוח המתיחות של החבל התחתון, כלפי מטה.

על ארגז BB:

1. mBgm_Bg – כוח הכובד, מופעל על ידי כדור הארץ, כלפי מטה.

2. TT – כוח המתיחות של החבל התחתון, כלפי מעלה.

החבל התחתון חסר מסה, ולכן הוא מושך את שני הארגזים בכוחות שווים בגודלם TT.

סעיף ב

תשובה:

a=2 m/s2a=2\,\text{m/s}^2 כלפי מעלה

על המערכת (שני הארגזים והחבל התחתון) פועלים כוחות חיצוניים: FF כלפי מעלה וכוח הכובד הכולל (mA+mB)g(m_A+m_B)g כלפי מטה. המתיחות TT היא כוח פנימי. לפי החוק השני של ניוטון:

F−(mA+mB)g=(mA+mB)a  ⇒  a=FmA+mB−gF-(m_A+m_B)g=(m_A+m_B)a\;\Rightarrow\;a=\frac{F}{m_A+m_B}-g
a=363−10=2 m/s2a=\frac{36}{3}-10=2\,\text{m/s}^2

התאוצה חיובית – כלפי מעלה.

סעיף ג

תשובה:

T=12 NT=12\,\text{N}

משוואת הכוחות על BB:

T−mBg=mBa  ⇒  T=mB(g+a)=1⋅(10+2)=12 NT-m_Bg=m_Ba\;\Rightarrow\;T=m_B(g+a)=1\cdot(10+2)=12\,\text{N}

(בדיקה במשוואת AA: F−T−mAg=36−12−20=4=mAa=2⋅2F-T-m_Ag=36-12-20=4=m_Aa=2\cdot 2 ✓.)

טעות נפוצה: לכתוב T=mBg=10 NT=m_Bg=10\,\text{N} – החבל גם מאיץ את BB כלפי מעלה.

סעיף ד

תשובה:

a=0a=0, T=10 NT=10\,\text{N}; הארגזים ממשיכים לעלות במהירות קבועה 2 m/s2\,\text{m/s}

a=FmA+mB−g=303−10=0a=\frac{F}{m_A+m_B}-g=\frac{30}{3}-10=0
T=mB(g+a)=1⋅10=10 NT=m_B(g+a)=1\cdot 10=10\,\text{N}

השקול על כל ארגז אפס. לפי החוק הראשון של ניוטון, הארגזים ממשיכים לנוע במהירות שהייתה להם – 2 m/s2\,\text{m/s} כלפי מעלה – בתנועה קצובה.

טעות נפוצה: להסיק שהארגזים נעצרים כי "הכוח שווה למשקל" – שקול אפס פירושו מהירות קבועה, לא מנוחה.

סעיף ה

תשובה:

a=−2 m/s2a=-2\,\text{m/s}^2, T=8 NT=8\,\text{N}; לא – הם ממשיכים לעלות ומאטים, ונעצרים כעבור 1 s1\,\text{s}

a=243−10=−2 m/s2(כלפי מטה)a=\frac{24}{3}-10=-2\,\text{m/s}^2\quad(\text{כלפי מטה})
T=mB(g+a)=1⋅(10−2)=8 NT=m_B(g+a)=1\cdot(10-2)=8\,\text{N}

הארגזים אינם מתחילים מיד לרדת. התאוצה כלפי מטה ואילו המהירות כלפי מעלה – הארגזים ממשיכים לעלות ומאטים. הם נעצרים לרגע כאשר v=0v=0; לפי v=v0+atv=v_0+at:

0=2−2t  ⇒  t=1 s0=2-2t\;\Rightarrow\;t=1\,\text{s}

טעות נפוצה: לזהות את כיוון התאוצה (או השקול) עם כיוון התנועה.

שאלה 2 · תיבה הנמשכת בחיישן כוח: תאוצה, מסה וחיכוך מגרףבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תלמיד מושך תיבה שמסתה MM על פני שולחן אופקי בעזרת חוט המחובר לחיישן כוח, כמתואר בתרשים. החיישן מודד את גודל הכוח האופקי FF שהחוט מפעיל על התיבה, וחיישן תנועה מודד את תאוצת התיבה.

בכל מדידה התלמיד מושך בכוח קבוע אחר, והתיבה מחליקה על פני השולחן. תוצאות המדידות מוצגות בטבלה.

F (N)F\,(\text{N})334455667788
a (ms2)a\,(\frac{\text{m}}{\text{s}^2})0.420.421.171.172.042.042.762.763.633.634.384.38
א.

סרטטו את כל הכוחות הפועלים על התיבה בזמן שהיא מחליקה, וציינו מי מפעיל כל כוח.

ב.

סרטטו גרף של aa כפונקציה של FF, והעבירו את הקו הישר המתאים ביותר לנקודות. חשבו את שיפוע הקו.

ג.

היעזרו בחוק השני של ניוטון והראו כי a=1MF−fkMa=\frac{1}{M}F-\frac{f_k}{M}. היעזרו בשיפוע הגרף וחשבו את מסת התיבה MM.

ד.

מצאו בעזרת הגרף את גודל כוח החיכוך הקינטי הפועל על התיבה. (רמז: מהו הערך של aa בנקודה שבה הקו הישר חותך את ציר FF?)

ה.

חשבו את מקדם החיכוך הקינטי בין התיבה לשולחן.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

MgMg (מטה, כדור הארץ); NN (מעלה, השולחן); FF (אופקי בכיוון התנועה, החוט); fkf_k (אופקי נגד התנועה, השולחן).

על התיבה פועלים ארבעה כוחות:

1. כוח הכובד MgMg – אנכית כלפי מטה; מופעל על ידי כדור הארץ.

2. הכוח הנורמלי NN – אנכית כלפי מעלה; מופעל על ידי השולחן. אין תאוצה אנכית, ולכן N=MgN=Mg.

3. כוח המתיחות FF – אופקי, בכיוון התנועה (ימינה בתרשים); מופעל על ידי החוט.

4. כוח החיכוך הקינטי fkf_k – אופקי, נגד כיוון התנועה (שמאלה); מופעל על ידי השולחן.

סעיף ב

תשובה:

קו ישר שאינו עובר דרך הראשית: a≈0.8F−2a\approx 0.8F-2; שיפוע 0.8 kg−10.8\,\text{kg}^{-1}.

ציר אופקי: FF (00 עד 9 N9\,\text{N}). ציר אנכי: aa (00 עד 5 m/s25\,\text{m/s}^2). הנקודות מסתדרות בקירוב על קו ישר, שאינו עובר דרך הראשית:

F (N)a (m/s²)01234567890.00.51.01.52.02.53.03.54.04.55.0

שיפוע – משתי נקודות על הקו, למשל (3.5 N, 0.8 m/s2)(3.5\,\text{N},\,0.8\,\text{m/s}^2) ו־(8 N, 4.4 m/s2)(8\,\text{N},\,4.4\,\text{m/s}^2):

שיפוע=ΔaΔF=4.4−0.88−3.5=3.64.5=0.8 kg−1\text{שיפוע}=\frac{\Delta a}{\Delta F}=\frac{4.4-0.8}{8-3.5}=\frac{3.6}{4.5}=0.8\,\text{kg}^{-1}

סעיף ג

תשובה:

M=1.25 kgM=1.25\,\text{kg}

בכיוון האופקי (חיובי – כיוון התנועה), לפי ΣF=ma\Sigma F=ma:

F−fk=Ma  ⇒  a=1MF−fkMF-f_k=Ma\;\Rightarrow\;a=\frac{1}{M}F-\frac{f_k}{M}

החיכוך הקינטי fk=μkMgf_k=\mu_kMg אינו תלוי ב־FF, ולכן זו פונקציה קווית של FF ששיפועה 1M\frac{1}{M}.

1M=0.8  ⇒  M=10.8=1.25 kg\frac{1}{M}=0.8\;\Rightarrow\;M=\frac{1}{0.8}=1.25\,\text{kg}

סעיף ד

תשובה:

fk≈2.5 Nf_k\approx 2.5\,\text{N}

בנקודת החיתוך של הקו עם ציר FF מתקיים a=0a=0. לפי הביטוי מסעיף ג:

0=F0M−fkM  ⇒  fk=F00=\frac{F_0}{M}-\frac{f_k}{M}\;\Rightarrow\;f_k=F_0

כלומר כוח החיכוך שווה לערך של FF שבו הקו חותך את הציר. מן הקו: 0=0.8F0−2⇒F0=2.5 N0=0.8F_0-2\Rightarrow F_0=2.5\,\text{N}.

fk≈2.5 Nf_k\approx 2.5\,\text{N}

(בדרך נוספת: ממשוואת הקו, החיתוך עם ציר aa הוא −fkM=−2-\frac{f_k}{M}=-2, ולכן fk=2⋅1.25=2.5 Nf_k=2\cdot 1.25=2.5\,\text{N}.)

טעות נפוצה: להניח שהקו עובר דרך הראשית ולחשב את המסה מיחס בודד Fa\frac{F}{a} של מדידה אחת – בגלל החיכוך היחס Fa\frac{F}{a} אינו קבוע.

סעיף ה

תשובה:

μk=0.2\mu_k=0.2

לפי דף הנוסחאות fk=μkNf_k=\mu_kN, ו־N=MgN=Mg (סעיף א):

μk=fkMg=2.51.25⋅10=0.2\mu_k=\frac{f_k}{Mg}=\frac{2.5}{1.25\cdot 10}=0.2

שאלה 3 · כדור הנזרק באלכסון בזרם אוויר יורדבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בפארק מדע מאוורר גדול שמותקן גבוה מעל רחבה יוצר זרם אוויר אנכי כלפי מטה. כדור שמסתו m=0.4 kgm=0.4\,\text{kg} נזרק מקצה מרפסת שגובהה h=13 mh=13\,\text{m} מעל הרחבה, במהירות v0=10 m/sv_0=10\,\text{m/s} בזווית α=37∘\alpha=37^\circ מעל האופק (ראו תרשים; sin⁡37∘=0.6\sin37^\circ=0.6, cos⁡37∘=0.8\cos37^\circ=0.8).

בכל זמן התנועה זרם האוויר מפעיל על הכדור כוח קבוע F=1 NF=1\,\text{N} המכוון אנכית כלפי מטה. מלבד כוח זה וכוח הכובד אין כוחות אחרים על הכדור.

א.

חשבו את תאוצת הכדור בזמן התנועה, ואת המרחק האופקי שהכדור עובר מרגע הזריקה עד שהוא פוגע ברחבה.

ב.

חשבו את גודל מהירות הכדור ברגע הפגיעה ברחבה, ואת הזווית בין כיוון המהירות לבין הרחבה.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

a=12.5 m/s2a=12.5\,\text{m/s}^2 (כלפי מטה); t=2 st=2\,\text{s}; x=16 mx=16\,\text{m}

התאוצה. על הכדור פועלים שני כוחות, ושניהם אנכיים כלפי מטה: הכובד mg=0.4⋅10=4 Nmg=0.4\cdot10=4\,\text{N} והכוח F=1 NF=1\,\text{N}. לפי החוק השני של ניוטון:

a=mg+Fm=4+10.4=12.5 m/s2a=\frac{mg+F}{m}=\frac{4+1}{0.4}=12.5\,\text{m/s}^2

כלפי מטה. בציר האופקי אין כוח, ולכן ax=0a_x=0.

רכיבי המהירות ההתחלתית:

v0x=v0cos⁡37∘=8 m/s,v0y=v0sin⁡37∘=6 m/sv_{0x}=v_0\cos37^\circ=8\,\text{m/s},\qquad v_{0y}=v_0\sin37^\circ=6\,\text{m/s}

(הרכיב האנכי כלפי מעלה).

זמן התנועה – ציר אנכי, ראשית בנקודת הזריקה וכיוון חיובי כלפי מעלה:

y=v0yt−12at2  ⇒  −13=6t−6.25t2y=v_{0y}t-\tfrac12at^2\;\Rightarrow\;-13=6t-6.25t^2
6.25t2−6t−13=0  ⇒  t=6+36+32512.5=6+1912.5=2 s6.25t^2-6t-13=0\;\Rightarrow\;t=\frac{6+\sqrt{36+325}}{12.5}=\frac{6+19}{12.5}=2\,\text{s}

(הפתרון השלילי נפסל.)

המרחק האופקי – תנועה קצובה:

x=v0xt=8⋅2=16 mx=v_{0x}t=8\cdot2=16\,\text{m}

טעות נפוצה: להציב g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2 במשוואת התנועה האנכית. התאוצה נקבעת מכל הכוחות הפועלים, ולא רק מהכובד.

סעיף ב

תשובה:

v≈20.6 m/sv\approx20.6\,\text{m/s}, בזווית ≈67∘\approx67^\circ מתחת לאופק

רכיב אופקי: קבוע, vx=8 m/sv_x=8\,\text{m/s}.

רכיב אנכי:

vy=v0y−at=6−12.5⋅2=−19 m/sv_y=v_{0y}-at=6-12.5\cdot2=-19\,\text{m/s}

כלומר 19 m/s19\,\text{m/s} כלפי מטה.

גודל המהירות:

v=vx2+vy2=82+192=425≈20.6 m/sv=\sqrt{v_x^2+v_y^2}=\sqrt{8^2+19^2}=\sqrt{425}\approx20.6\,\text{m/s}

כיוון:

tan⁡β=∣vy∣vx=198≈2.38  ⇒  β≈67.2∘\tan\beta=\frac{|v_y|}{v_x}=\frac{19}{8}\approx2.38\;\Rightarrow\;\beta\approx67.2^\circ

מתחת לאופק.

שאלה 4 · כדור קישוט תלוי בחוט ונשען על קיר חלקבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כדור קישוט אחיד שמסתו m=4.8 kgm=4.8\,\text{kg} ורדיוסו r=14 cmr=14\,\text{cm} תלוי בחוט שקצהו קשור לקיר אנכי, והכדור נשען על הקיר בנקודה A (ראו תרשים). אורך החוט L=36 cmL=36\,\text{cm}, והמשך החוט עובר דרך מרכז הכדור. החיכוך בין הכדור לקיר זניח, ומסת החוט זניחה. נסמן ב־θ\theta את הזווית בין החוט לקיר.

א.

סרטטו תרשים כוחות של הכדור.

ב.

כתבו את משוואות שיווי המשקל של הכדור, ומצאו את sin⁡θ\sin\theta ואת cos⁡θ\cos\theta.

ג.

חשבו את הכוח שהכדור מפעיל על הקיר בנקודה A, ואת המתיחות בחוט.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

שלושה כוחות: כובד mgmg (מטה), מתיחות TT (לאורך החוט, אל נקודת הקשירה), כוח נורמלי NN מהקיר (אופקי, מהקיר החוצה).

על הכדור פועלים שלושה כוחות, וקווי הפעולה של שלושתם עוברים דרך מרכז הכדור:

- כובד mgmg – אנכית כלפי מטה, במרכז הכדור;

- מתיחות TT – לאורך החוט, אל נקודת הקשירה בקיר (למעלה ולכיוון הקיר);

- כוח נורמלי NN – בנקודה A, ניצב לקיר, כלומר אופקי ומכוון מהקיר החוצה.

אין כוח חיכוך, כי הקיר חלק.

סעיף ב

תשובה:

Tsin⁡θ=NT\sin\theta=N, Tcos⁡θ=mgT\cos\theta=mg; sin⁡θ=0.28\sin\theta=0.28, cos⁡θ=0.96\cos\theta=0.96

הכדור במנוחה, ולכן הכוח השקול עליו אפס (החוק הראשון של ניוטון). נפרק את המתיחות לרכיב אופקי (Tsin⁡θT\sin\theta, לכיוון הקיר) ולרכיב אנכי (Tcos⁡θT\cos\theta, כלפי מעלה):

ציר אופקי:

Tsin⁡θ=NT\sin\theta=N

ציר אנכי:

Tcos⁡θ=mgT\cos\theta=mg

הזווית. המשך החוט עובר דרך המרכז, ולכן נוצר משולש ישר־זווית: היתר הוא המרחק מנקודת הקשירה עד מרכז הכדור, L+r=36+14=50 cmL+r=36+14=50\,\text{cm}, והניצב שמול θ\theta הוא המרחק מהמרכז לקיר, r=14 cmr=14\,\text{cm}:

sin⁡θ=rL+r=1450=0.28,cos⁡θ=1−0.282=0.96\sin\theta=\frac{r}{L+r}=\frac{14}{50}=0.28,\qquad \cos\theta=\sqrt{1-0.28^2}=0.96

טעות נפוצה: לקחת את אורך החוט LL בלבד כיתר. המתיחות פועלת לאורך הקו עד מרכז הכדור.

סעיף ג

תשובה:

T=50 NT=50\,\text{N}; הכדור מפעיל על הקיר כוח 14 N14\,\text{N}, אופקי ולתוך הקיר

מהמשוואה האנכית:

T=mgcos⁡θ=4.8⋅100.96=50 NT=\frac{mg}{\cos\theta}=\frac{4.8\cdot10}{0.96}=50\,\text{N}

מהמשוואה האופקית:

N=Tsin⁡θ=50⋅0.28=14 NN=T\sin\theta=50\cdot0.28=14\,\text{N}

לפי החוק השלישי של ניוטון, הכדור מפעיל על הקיר כוח שגודלו שווה, 14 N14\,\text{N}, וכיוונו הפוך – אופקי, לתוך הקיר.

שאלה 5 · טבעת שנמשכת בחוטים: פירוק כוחות לרכיביםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

טבעת מתכת קטנה מונחת על שולחן אופקי, וכמה חוטים מושכים אותה במקביל לשולחן. מסתכלים על השולחן מלמעלה, ומשתמשים במערכת צירים x,yx,y במישור השולחן.

כל כוח נתון בגודלו ובזווית שלו ביחס לכיוון החיובי של ציר xx (זווית חיובית – נגד כיוון השעון, זווית שלילית – עם כיוון השעון):

כוחגודלזווית
F→1\vec F_140 N40\,\text{N}30∘30^\circ
F→2\vec F_215 N15\,\text{N}90∘90^\circ
F→3\vec F_320 N20\,\text{N}−60∘-60^\circ
F→4\vec F_425 N25\,\text{N}180∘180^\circ
F→5\vec F_530 N30\,\text{N}225∘225^\circ
א.

רשמו בלי חישוב את הרכיבים (Fx,Fy)(F_x,F_y) של F→2\vec F_2 ושל F→4\vec F_4. הסבירו מדוע הכוח F→4\vec F_4 היה זהה אילו זוויתו הייתה נתונה כ־−180∘-180^\circ.

ב.

חשבו את רכיבי הכוח F→1\vec F_1, ובדקו בעזרתם את גודלו.

ג.

חשבו את רכיבי הכוח F→3\vec F_3. מהי זווית הכוח אם מודדים אותה נגד כיוון השעון בלבד (בין 0∘0^\circ ל־360∘360^\circ)?

ד.

חשבו את רכיבי הכוח F→5\vec F_5. באיזה רביע הוא נמצא?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

F→2=(0, 15) N\vec F_2=(0,\,15)\,\text{N}, F→4=(−25, 0) N\vec F_4=(-25,\,0)\,\text{N}; 180∘180^\circ ו־−180∘-180^\circ הם אותו כיוון

F→2\vec F_2 בזווית 90∘90^\circ – לאורך הכיוון החיובי של ציר yy, ולכן אין לו רכיב xx: F→2=(0, 15) N\vec F_2=(0,\,15)\,\text{N}.

F→4\vec F_4 בזווית 180∘180^\circ – לאורך הכיוון השלילי של ציר xx: F→4=(−25, 0) N\vec F_4=(-25,\,0)\,\text{N}.

סיבוב של 180∘180^\circ נגד כיוון השעון או של 180∘180^\circ עם כיוון השעון מביא מהכיוון החיובי של ציר xx לאותו כיוון בדיוק – הכיוון השלילי של ציר xx. לכן 180∘180^\circ ו־−180∘-180^\circ מתארים אותו כוח. (באופן כללי, זוויות שההפרש ביניהן 360∘360^\circ מתארות אותו כיוון.)

סעיף ב

תשובה:

F→1≈(34.6, 20) N\vec F_1\approx(34.6,\,20)\,\text{N}

לכוח בגודל FF ובזווית θ\theta מציר xx:

Fx=Fcos⁡θ,Fy=Fsin⁡θF_x=F\cos\theta,\qquad F_y=F\sin\theta
F1x=40cos⁡30∘≈34.6 N,F1y=40sin⁡30∘=20 NF_{1x}=40\cos30^\circ\approx34.6\,\text{N},\qquad F_{1y}=40\sin30^\circ=20\,\text{N}

בדיקה בפיתגורס: 34.62+202≈40 N\sqrt{34.6^2+20^2}\approx40\,\text{N} ✓.

סעיף ג

תשובה:

F→3≈(10, −17.3) N\vec F_3\approx(10,\,-17.3)\,\text{N}; הזווית 300∘300^\circ

F3x=20cos⁡(−60∘)=10 N,F3y=20sin⁡(−60∘)≈−17.3 NF_{3x}=20\cos(-60^\circ)=10\,\text{N},\qquad F_{3y}=20\sin(-60^\circ)\approx-17.3\,\text{N}

הרכיב yy שלילי – הכוח מכוון אל מתחת לציר xx, ברביע הרביעי.

זווית של −60∘-60^\circ (עם כיוון השעון) שקולה לסיבוב נגד כיוון השעון של 360∘−60∘=300∘360^\circ-60^\circ=300^\circ.

סעיף ד

תשובה:

F→5≈(−21.2, −21.2) N\vec F_5\approx(-21.2,\,-21.2)\,\text{N}; ברביע השלישי

F5x=30cos⁡225∘≈−21.2 N,F5y=30sin⁡225∘≈−21.2 NF_{5x}=30\cos225^\circ\approx-21.2\,\text{N},\qquad F_{5y}=30\sin225^\circ\approx-21.2\,\text{N}

225∘225^\circ נמצאת בין 180∘180^\circ ל־270∘270^\circ, ולכן הכוח ברביע השלישי ושני רכיביו שליליים. הוא נוטה 45∘45^\circ מתחת לכיוון השלילי של ציר xx, ולכן שני הרכיבים שווים בגודלם.

טעות נפוצה: לחשב את הרכיבים עם הזווית החדה 45∘45^\circ ולקבל רכיבים חיוביים – כשעובדים עם הזווית החדה, את הסימנים קובעים לפי הרביע.

שאלה 6 · שלוש גוררות מושכות ספינה: הכוח השקול והתאוצהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שלוש סירות גוררות מושכות ספינת משא בנמל. הכבלים אופקיים, והתרשים מראה את הכוחות במבט מלמעלה (התרשים אינו בקנה מידה). ציר xx מצביע מזרחה וציר yy צפונה.

- F1=40 kNF_1=40\,\text{kN}, בזווית 25∘25^\circ מזרחית לכיוון החיובי של ציר yy;

- F2=25 kNF_2=25\,\text{kN}, בזווית 30∘30^\circ מזרחית לכיוון השלילי של ציר yy;

- F3=30 kNF_3=30\,\text{kN}, בזווית 20∘20^\circ מעל הכיוון השלילי של ציר xx.

מסת הספינה 5⋅105 kg5\cdot10^{5}\,\text{kg}. ברגע שבו מתחילה המשיכה הספינה נמצאת במנוחה, ואפשר להזניח באותו רגע את כוחות המים והרוח.

א.

חשבו את הרכיבים FxF_x ו־FyF_y של כל אחד משלושת הכוחות.

ב.

חשבו את הגודל ואת הכיוון של הכוח השקול הפועל על הספינה.

ג.

חשבו את גודל התאוצה של הספינה ברגע תחילת המשיכה, וקבעו את כיוונה.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

F→1≈(16.9, 36.3)\vec F_1\approx(16.9,\,36.3), F→2≈(12.5, −21.7)\vec F_2\approx(12.5,\,-21.7), F→3≈(−28.2, 10.3)\vec F_3\approx(-28.2,\,10.3) (ב־kN\text{kN})

קודם מתרגמים כל כיוון לזווית ביחס לכיוון החיובי של ציר xx:

- F→1\vec F_1: 25∘25^\circ מציר yy לכיוון מזרח: θ1=90∘−25∘=65∘\theta_1=90^\circ-25^\circ=65^\circ;

- F→2\vec F_2: 30∘30^\circ מציר −y-y לכיוון מזרח: θ2=−90∘+30∘=−60∘\theta_2=-90^\circ+30^\circ=-60^\circ;

- F→3\vec F_3: 20∘20^\circ מעל ציר −x-x: θ3=180∘−20∘=160∘\theta_3=180^\circ-20^\circ=160^\circ.

ואז Fx=Fcos⁡θF_x=F\cos\theta, Fy=Fsin⁡θF_y=F\sin\theta:

כוחFx (kN)F_x\,(\text{kN})Fy (kN)F_y\,(\text{kN})
F→1\vec F_140cos⁡65∘≈16.940\cos65^\circ\approx16.940sin⁡65∘≈36.340\sin65^\circ\approx36.3
F→2\vec F_225cos⁡(−60∘)=12.525\cos(-60^\circ)=12.525sin⁡(−60∘)≈−21.725\sin(-60^\circ)\approx-21.7
F→3\vec F_330cos⁡160∘≈−28.230\cos160^\circ\approx-28.230sin⁡160∘≈10.330\sin160^\circ\approx10.3

טעות נפוצה: להשתמש ב־cos⁡25∘\cos25^\circ לרכיב xx של F→1\vec F_1 – הזווית 25∘25^\circ נמדדת מציר yy, ולכן הרכיב xx הוא 40sin⁡25∘40\sin25^\circ (וזה אותו מספר כמו 40cos⁡65∘40\cos65^\circ).

סעיף ב

תשובה:

≈24.9 kN\approx24.9\,\text{kN}, בזווית ≈87∘\approx87^\circ מעל ציר xx (כמעט צפונה)

הכוח השקול הוא סכום וקטורי, ומחברים רכיב־רכיב:

ΣFx=16.9+12.5−28.2=1.2 kN\Sigma F_x=16.9+12.5-28.2=1.2\,\text{kN}
ΣFy=36.3−21.7+10.3=24.9 kN\Sigma F_y=36.3-21.7+10.3=24.9\,\text{kN}
ΣF=1.22+24.92≈24.9 kN\Sigma F=\sqrt{1.2^2+24.9^2}\approx24.9\,\text{kN}
tan⁡θ=24.91.2  ⇒  θ≈87∘\tan\theta=\frac{24.9}{1.2}\;\Rightarrow\;\theta\approx87^\circ

הכוח השקול מכוון כמעט צפונה, מעט מזרחה. הרכיבים המזרחיים של F→1\vec F_1 ו־F→2\vec F_2 כמעט מתבטלים מול הרכיב המערבי של F→3\vec F_3.

סעיף ג

תשובה:

a≈0.05 m/s2a\approx0.05\,\text{m/s}^2, בכיוון הכוח השקול

לפי החוק השני של ניוטון ΣF→=ma→\Sigma\vec F=m\vec a, התאוצה בכיוון הכוח השקול, וגודלה:

a=ΣFm=24.9⋅103 N5⋅105 kg≈0.05 m/s2a=\frac{\Sigma F}{m}=\frac{24.9\cdot10^{3}\,\text{N}}{5\cdot10^{5}\,\text{kg}}\approx0.05\,\text{m/s}^2

(יש להעביר kN\text{kN} ל־N\text{N} לפני ההצבה.)

שאלה 7 · מזחלת על קרח: מציאת הכוח השלישי מהתאוצהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שלושה ילדים מושכים בחבלים אופקיים מזחלת שמסתה 40 kg40\,\text{kg} על משטח קרח אופקי. החיכוך זניח. מסתכלים מלמעלה, עם מערכת צירים x,yx,y במישור הקרח. הזוויות נמדדות מהכיוון החיובי של ציר xx, נגד כיוון השעון.

•הילד הראשון מושך בכוח F1=120 NF_1=120\,\text{N} בזווית 60∘60^\circ;

•הילד השני מושך בכוח F2=90 NF_2=90\,\text{N} בזווית 180∘180^\circ;

•הכוח F→3\vec F_3 של הילד השלישי אינו ידוע.

המזחלת מאיצה בתאוצה שגודלה 1.5 m/s21.5\,\text{m/s}^2, בכיוון החיובי של ציר yy.

א.

חשבו את הגודל ואת הכיוון של הכוח השקול הפועל על המזחלת במישור הקרח.

ב.

חשבו את רכיבי הכוח F→3\vec F_3.

ג.

חשבו את הגודל ואת הכיוון של F→3\vec F_3.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

ΣF=60 N\Sigma F=60\,\text{N}, בכיוון החיובי של ציר yy

במישור האנכי כוח הכובד מתאזן עם הכוח הנורמלי, ולכן הכוח השקול הוא סכום שלושת כוחות החבלים.

לפי החוק השני של ניוטון ΣF→=ma→\Sigma\vec F=m\vec a, הכוח השקול בכיוון התאוצה:

ΣF=ma=40⋅1.5=60 N\Sigma F=ma=40\cdot1.5=60\,\text{N}

ברכיבים: ΣF→=(0, 60) N\Sigma\vec F=(0,\,60)\,\text{N}.

סעיף ב

תשובה:

F→3≈(30, −43.9) N\vec F_3\approx(30,\,-43.9)\,\text{N}

רכיבי הכוחות הידועים:

F→1=(120cos⁡60∘,  120sin⁡60∘)≈(60,  103.9) N\vec F_1=(120\cos60^\circ,\;120\sin60^\circ)\approx(60,\;103.9)\,\text{N}
F→2=(−90,  0) N\vec F_2=(-90,\;0)\,\text{N}

מתוך F→1+F→2+F→3=ΣF→\vec F_1+\vec F_2+\vec F_3=\Sigma\vec F, בכל ציר בנפרד:

F3x=ΣFx−F1x−F2x=0−60−(−90)=30 NF_{3x}=\Sigma F_x-F_{1x}-F_{2x}=0-60-(-90)=30\,\text{N}
F3y=ΣFy−F1y−F2y=60−103.9−0≈−43.9 NF_{3y}=\Sigma F_y-F_{1y}-F_{2y}=60-103.9-0\approx-43.9\,\text{N}

טעות נפוצה: להניח ש־F→3\vec F_3 לבדו צריך להיות בכיוון התאוצה – רק סכום הכוחות בכיוון התאוצה.

סעיף ג

תשובה:

F3≈53.2 NF_3\approx53.2\,\text{N}, בזווית ≈55.7∘\approx55.7^\circ מתחת לכיוון החיובי של ציר xx (≈−55.7∘\approx-55.7^\circ)

F3=302+(−43.9)2≈53.2 NF_3=\sqrt{30^2+(-43.9)^2}\approx53.2\,\text{N}

F3x>0F_{3x}>0 ו־F3y<0F_{3y}<0, ולכן הכוח ברביע הרביעי:

tan⁡α=43.930  ⇒  α≈55.7∘\tan\alpha=\frac{43.9}{30}\;\Rightarrow\;\alpha\approx55.7^\circ

F→3\vec F_3 מכוון 55.7∘55.7^\circ מתחת לכיוון החיובי של ציר xx (θ≈−55.7∘\theta\approx-55.7^\circ, או 304.3∘304.3^\circ).

הגיוני: F→1\vec F_1 מושך חזק מדי ב־yy (רכיב 103.9 N103.9\,\text{N}, יותר מה־60 N60\,\text{N} הדרושים), ו־F→2\vec F_2 מושך מערבה; F→3\vec F_3 משלים: מזרחה ודרומה.

שאלה 8 · דוברה בתעלה הנמשכת משתי הגדותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דוברה נמשכת לאורך תעלה ישרה בעזרת שני כבלים אופקיים, שכל אחד מהם מחובר לטרקטור הנוסע על גדה אחרת של התעלה (ראו תרשים, במבט מלמעלה; אורכי החצים אינם בקנה מידה).

ציר xx לאורך התעלה. הכבל הראשון מושך בכוח F→1\vec F_1 בזווית 35∘35^\circ מעל ציר xx, והכבל השני מושך בכוח F→2\vec F_2 בזווית 50∘50^\circ מתחת לציר xx.

ידוע שהכוח השקול של שני הכבלים מכוון בדיוק לאורך ציר xx, וגודלו 12 kN12\,\text{kN}.

א.

רשמו את המשוואות שמקיימים הגדלים F1F_1 ו־F2F_2: אחת לרכיבים בכיוון ציר xx ואחת לרכיבים בכיוון המאונך לו. הסבירו את המשוואה השנייה.

ב.

חשבו את F1F_1 ואת F2F_2.

ג.

הכבל הראשון קרוב יותר לכיוון התעלה מהכבל השני. הסבירו מדוע דווקא הוא מושך בכוח הגדול מבין השניים.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

F1cos⁡35∘+F2cos⁡50∘=12 kNF_1\cos35^\circ+F_2\cos50^\circ=12\,\text{kN}; F1sin⁡35∘=F2sin⁡50∘F_1\sin35^\circ=F_2\sin50^\circ

הכוח השקול הוא סכום וקטורי, ולכן כל רכיב שלו הוא סכום הרכיבים של שני הכוחות.

בכיוון xx: שני הרכיבים חיוביים, וסכומם הוא השקול:

F1cos⁡35∘+F2cos⁡50∘=12 kNF_1\cos35^\circ+F_2\cos50^\circ=12\,\text{kN}

בכיוון המאונך (yy): השקול לאורך ציר xx, ולכן רכיב ה־yy שלו אפס. F→1\vec F_1 מושך לכיוון הגדה העליונה ו־F→2\vec F_2 לכיוון הגדה התחתונה, ולכן:

F1sin⁡35∘−F2sin⁡50∘=0  ⇒  F1sin⁡35∘=F2sin⁡50∘F_1\sin35^\circ-F_2\sin50^\circ=0\;\Rightarrow\;F_1\sin35^\circ=F_2\sin50^\circ

סעיף ב

תשובה:

F1≈9.23 kNF_1\approx9.23\,\text{kN}, F2≈6.91 kNF_2\approx6.91\,\text{kN}

מהמשוואה השנייה: F1=F2 sin⁡50∘sin⁡35∘≈F2⋅0.7660.574≈1.335 F2F_1=F_2\,\frac{\sin50^\circ}{\sin35^\circ}\approx F_2\cdot\frac{0.766}{0.574}\approx1.335\,F_2.

מציבים במשוואה הראשונה:

1.335 F2⋅cos⁡35∘+F2cos⁡50∘=121.335\,F_2\cdot\cos35^\circ+F_2\cos50^\circ=12
F2 (1.335⋅0.819+0.643)=12  ⇒  F2⋅1.737≈12F_2\,(1.335\cdot0.819+0.643)=12\;\Rightarrow\;F_2\cdot1.737\approx12
F2≈6.91 kN,F1≈1.335⋅6.91≈9.23 kNF_2\approx6.91\,\text{kN},\qquad F_1\approx1.335\cdot6.91\approx9.23\,\text{kN}

בדיקה: 9.23cos⁡35∘+6.91cos⁡50∘≈7.56+4.44=12.0 kN9.23\cos35^\circ+6.91\cos50^\circ\approx7.56+4.44=12.0\,\text{kN} ✓.

סעיף ג

תשובה:

כדי לבטל את רכיב ה־yy של F→2\vec F_2, שהוא חלק גדול יותר מ־F2F_2, נדרש F1F_1 גדול יותר

הרכיבים המאונכים לתעלה חייבים להיות שווים בגודלם: F1sin⁡35∘=F2sin⁡50∘F_1\sin35^\circ=F_2\sin50^\circ.

הכבל השני נוטה בזווית גדולה יותר מהתעלה, ולכן חלק גדול יותר מהכוח שלו ניצב לתעלה (sin⁡50∘>sin⁡35∘\sin50^\circ>\sin35^\circ). כדי לאזן את הרכיב הזה, הכבל הראשון, שרק חלק קטן יותר מכוחו ניצב, צריך כוח גדול יותר.

טעות נפוצה: לחשוב שהכבל ה"ישר" יותר מושך פחות כי הוא "עובד ביעילות" – דווקא הוא נושא את רוב העומס לאורך התעלה.

שאלה 9 · שני כוחות על תיבה: הזווית ביניהם מתוך התאוצהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תיבה שמסתה 14 kg14\,\text{kg} מונחת על משטח אופקי חלק. שני כוחות אופקיים פועלים עליה: F1=30 NF_1=30\,\text{N} ו־F2=50 NF_2=50\,\text{N}. הזווית θ\theta בין כיווני שני הכוחות אינה ידועה.

מודדים שהתיבה מאיצה בתאוצה שגודלה 5 m/s25\,\text{m/s}^2.

א.

חשבו את גודל הכוח השקול הפועל על התיבה.

ב.

מניחים ציר xx בכיוון F→1\vec F_1, כך ש־F→2\vec F_2 יוצר זווית θ\theta עם ציר זה. בטאו את רכיבי הכוח השקול באמצעות θ\theta, וחשבו את θ\theta.

ג.

בין אילו ערכים יכולה להיות תאוצת התיבה, אם משנים רק את הזווית בין שני הכוחות?

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

ΣF=70 N\Sigma F=70\,\text{N}

המשטח חלק ואופקי: כוח הכובד והכוח הנורמלי מתאזנים, ואין חיכוך. לכן הכוח השקול הוא הסכום הווקטורי של F→1\vec F_1 ו־F→2\vec F_2.

לפי החוק השני של ניוטון:

ΣF=ma=14⋅5=70 N\Sigma F=ma=14\cdot5=70\,\text{N}

סעיף ב

תשובה:

ΣFx=30+50cos⁡θ\Sigma F_x=30+50\cos\theta, ΣFy=50sin⁡θ\Sigma F_y=50\sin\theta; θ=60∘\theta=60^\circ

הרכיבים:

ΣFx=30+50cos⁡θ,ΣFy=50sin⁡θ\Sigma F_x=30+50\cos\theta,\qquad \Sigma F_y=50\sin\theta

גודל השקול (פיתגורס):

(30+50cos⁡θ)2+(50sin⁡θ)2=702(30+50\cos\theta)^2+(50\sin\theta)^2=70^2

פותחים סוגריים ומשתמשים ב־cos⁡2θ+sin⁡2θ=1\cos^2\theta+\sin^2\theta=1:

900+3000cos⁡θ+2500=4900900+3000\cos\theta+2500=4900
cos⁡θ=15003000=0.5  ⇒  θ=60∘\cos\theta=\frac{1500}{3000}=0.5\;\Rightarrow\;\theta=60^\circ

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים 30+50=80 N30+50=80\,\text{N} – זה נכון רק כששני הכוחות באותו כיוון (θ=0\theta=0).

סעיף ג

תשובה:

≈1.43 m/s2≤a≤≈5.71 m/s2\approx1.43\,\text{m/s}^2\le a\le\approx5.71\,\text{m/s}^2

מקסימום: הכוחות באותו כיוון (θ=0∘\theta=0^\circ): ΣF=30+50=80 N\Sigma F=30+50=80\,\text{N}:

amax=8014≈5.71 m/s2a_{max}=\frac{80}{14}\approx5.71\,\text{m/s}^2

מינימום: הכוחות בכיוונים מנוגדים (θ=180∘\theta=180^\circ): ΣF=50−30=20 N\Sigma F=50-30=20\,\text{N}:

amin=2014≈1.43 m/s2a_{min}=\frac{20}{14}\approx1.43\,\text{m/s}^2

התאוצה הנמדדת, 5 m/s25\,\text{m/s}^2, אכן בתחום הזה.

שאלה 10 · ארבעה חבלים על טבעת: לסדר כוחות כדי לקבל שקול נתוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

ארבעה אנשים מושכים בחבלים אופקיים טבעת אחת המונחת על הקרקע. גודלי הכוחות שלהם:

כוחגודל
F→1\vec F_120 N20\,\text{N}
F→2\vec F_245 N45\,\text{N}
F→3\vec F_360 N60\,\text{N}
F→4\vec F_420 N20\,\text{N}

כל אדם יכול לבחור למשוך רק באחד מארבעה כיוונים: לאורך הכיוון החיובי או השלילי של ציר xx, או לאורך הכיוון החיובי או השלילי של ציר yy (הצירים במישור הקרקע).

א.

מצאו סידור של ארבעת הכוחות בכיווני הצירים, כך שגודל הכוח השקול יהיה 75 N75\,\text{N}. הסבירו את הבחירה. (רמז: משולש ישר־זווית.)

ב.

בסידור שמצאתם, כשהכוח השקול נמצא ברביע הראשון, חשבו את הזווית בין הכוח השקול לבין הכיוון החיובי של ציר xx.

ג.

מהו גודל הכוח השקול הגדול ביותר שאפשר לקבל בכיווני הצירים, ומה הסידור שנותן אותו? הסבירו מדוע אי אפשר לקבל שקול גדול יותר.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

למשל: F→2\vec F_2 לאורך +x+x, F→3\vec F_3 לאורך +y+y, ו־F→1\vec F_1, F→4\vec F_4 בכיוונים מנוגדים זה לזה

כשכל הכוחות לאורך הצירים, השקול מורכב מרכיב ΣFx\Sigma F_x ומרכיב ΣFy\Sigma F_y, וגודלו ΣFx2+ΣFy2\sqrt{\Sigma F_x^2+\Sigma F_y^2}.

מחפשים שני מספרים שמקיימים ΣFx2+ΣFy2=752\Sigma F_x^2+\Sigma F_y^2=75^2. מהגדלים הנתונים: 452+602=2025+3600=5625=75245^2+60^2=2025+3600=5625=75^2.

לכן:

- F→2=45 N\vec F_2=45\,\text{N} לאורך +x+x;

- F→3=60 N\vec F_3=60\,\text{N} לאורך +y+y;

•שני הכוחות של 20 N20\,\text{N} צריכים להתבטל זה עם זה – למשל F→1\vec F_1 לאורך +x+x ו־F→4\vec F_4 לאורך −x-x (או שניהם על ציר yy, בכיוונים מנוגדים).

אז ΣFx=45 N\Sigma F_x=45\,\text{N}, ΣFy=60 N\Sigma F_y=60\,\text{N} ו־ΣF=452+602=75 N\Sigma F=\sqrt{45^2+60^2}=75\,\text{N}.

(יש סידורים שקולים נוספים: אפשר להחליף את תפקידי הצירים, או לבחור כיוונים שליליים.)

סעיף ב

תשובה:

≈53.1∘\approx53.1^\circ (אם F→2\vec F_2 לאורך xx ו־F→3\vec F_3 לאורך yy); או ≈36.9∘\approx36.9^\circ אם התפקידים הפוכים

עם ΣFx=45 N\Sigma F_x=45\,\text{N} ו־ΣFy=60 N\Sigma F_y=60\,\text{N}:

tan⁡θ=ΣFyΣFx=6045  ⇒  θ≈53.1∘\tan\theta=\frac{\Sigma F_y}{\Sigma F_x}=\frac{60}{45}\;\Rightarrow\;\theta\approx53.1^\circ

אם בחרתם F→3\vec F_3 לאורך xx ו־F→2\vec F_2 לאורך yy, מתקבל tan⁡θ=4560\tan\theta=\frac{45}{60}, כלומר θ≈36.9∘\theta\approx36.9^\circ.

סעיף ג

תשובה:

145 N145\,\text{N}, כשכל הכוחות באותו כיוון

כשכל ארבעת הכוחות באותו כיוון (למשל כולם לאורך +x+x), הם מתחברים כמספרים:

ΣF=20+45+60+20=145 N\Sigma F=20+45+60+20=145\,\text{N}

גודל של סכום וקטורים אינו יכול להיות גדול מסכום הגדלים: כל רכיב שאינו בכיוון המשותף, או כל כוח בכיוון הפוך, רק מקטין את השקול.

שאלה 11 · תרשימי כוחות במחסן: ארגז, מנורה תלויה וארגז שנמשך משני צדדיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במחסן נמצאים כמה גופים במנוחה. בכל הסעיפים התייחסו לגופים כאל גופים נקודתיים, והזניחו את התנגדות האוויר.

א.

ארגז שמסתו m=12 kgm=12\,\text{kg} מונח במנוחה על רצפה אופקית. אין חיכוך בין הארגז לרצפה, ושום גוף אחר לא נוגע בארגז.

סרטטו את הכוחות הפועלים על הארגז, ציינו מי מפעיל כל כוח, וחשבו את גודלו של כל כוח.

ב.

מנורה שמסתה 1.5 kg1.5\,\text{kg} תלויה במנוחה על כבל אנכי הקשור לתקרה.

סרטטו את הכוחות הפועלים על המנורה, וחשבו את המתיחות בכבל.

ג.

ארגז אחר מונח על משטח חלק (אין חיכוך), ושני עובדים מושכים אותו בחבלים אופקיים בכיוונים מנוגדים. בתרשים מתוארים כל הכוחות הפועלים על הארגז ברגע מסוים, וגודלו של כל כוח רשום לידו.

בחרו מערכת צירים: ציר xx אופקי שכיוונו החיובי ימינה, וציר yy אנכי שכיוונו החיובי כלפי מעלה. כתבו את הרכיב של כל אחד מארבעת הכוחות בכל ציר, וחשבו את רכיבי שקול הכוחות על הארגז.

ד.

עובד שלישי רוצה להפעיל על הארגז שבסעיף ג כוח אופקי נוסף, כך ששקול כל הכוחות על הארגז יהיה אפס.

קבעו את גודלו ואת כיוונו של הכוח הנוסף.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

שני כוחות: כוח הכובד mg=120 Nmg=120\,\text{N} כלפי מטה (מפעיל: כדור הארץ) וכוח נורמלי N=120 NN=120\,\text{N} כלפי מעלה (מפעילה: הרצפה).

על הארגז פועלים רק כוחות של גופים שמשפיעים עליו:

- כוח הכובד mgmg – כדור הארץ מושך את הארגז כלפי מטה.

- הכוח הנורמלי NN – הרצפה, שהארגז נשען עליה, דוחפת אותו כלפי מעלה, בניצב לרצפה.

אין כוח חיכוך: הרצפה חלקה, וממילא אף כוח אופקי לא מנסה להזיז את הארגז.

גודל כוח הכובד מדף הנוסחאות:

F=mg=12⋅10=120 NF=mg=12\cdot10=120\,\text{N}

הארגז במנוחה, ולכן לפי החוק השני של ניוטון שקול הכוחות עליו אפס. בציר האנכי:

N−mg=0  ⇒  N=mg=120 NN-mg=0\;\Rightarrow\;N=mg=120\,\text{N}

טעות נפוצה: להוסיף לתרשים "כוח שהארגז מפעיל על הרצפה" – זה כוח שפועל על הרצפה, לא על הארגז (זוג הפעולה–תגובה של NN).

סעיף ב

תשובה:

כוח הכובד 15 N15\,\text{N} כלפי מטה ומתיחות הכבל כלפי מעלה; T=15 NT=15\,\text{N}.

על המנורה פועלים שני כוחות:

- כוח הכובד mgmg כלפי מטה (כדור הארץ).

- כוח המתיחות TT של הכבל – כבל יכול רק למשוך, ולכן הכוח לאורך הכבל, כלפי מעלה, לכיוון התקרה.

התקרה אינה נוגעת במנורה, ולכן היא לא מפעילה עליה כוח ישירות – היא פועלת רק דרך הכבל.

המנורה במנוחה, ולכן:

T−mg=0  ⇒  T=mg=1.5⋅10=15 NT-mg=0\;\Rightarrow\;T=mg=1.5\cdot10=15\,\text{N}

סעיף ג

תשובה:

ΣFx=35−12=23 N\Sigma F_x=35-12=23\,\text{N} (ימינה), ΣFy=40−40=0\Sigma F_y=40-40=0.

כל ארבעת הכוחות מקבילים לצירים, ולכן לכל כוח יש רכיב רק בציר אחד, והסימן נקבע לפי הכיוון:

כוחרכיב xxרכיב yy
כלפי מעלה00+40 N+40\,\text{N}
כלפי מטה00−40 N-40\,\text{N}
ימינה+35 N+35\,\text{N}00
שמאלה−12 N-12\,\text{N}00

סכום הרכיבים בכל ציר:

ΣFx=35−12=23 NΣFy=40−40=0\Sigma F_x=35-12=23\,\text{N}\qquad \Sigma F_y=40-40=0

שקול הכוחות הוא 23 N23\,\text{N} ימינה.

סעיף ד

תשובה:

23 N23\,\text{N} שמאלה.

כדי ששקול הכוחות יהיה אפס, הכוח הנוסף צריך לבטל את השקול שמצאנו בסעיף ג: כוח שווה לו בגודלו והפוך לו בכיוונו.

ΣFx=35−12+Fx=0  ⇒  Fx=−23 N\Sigma F_x=35-12+F_x=0\;\Rightarrow\;F_x=-23\,\text{N}

בציר yy השקול כבר אפס, ולכן לכוח הנוסף אין רכיב אנכי. הכוח הנוסף: 23 N23\,\text{N} שמאלה.

טעות נפוצה: לחבר את כל הגדלים (35+1235+12) בלי להתחשב בכיוונים – כוחות בכיוונים מנוגדים מחסרים זה מזה.

שאלה 12 · עציץ תלוי על שני כבלים: מתיחות בכל כבלבאורך בגרות · בדרך לבגרות

עציץ שמסתו (יחד עם האדמה שבו) m=5 kgm=5\,\text{kg} תלוי במנוחה בעזרת שני כבלים, A ו־B, הקשורים לקורה אופקית של פרגולה. שני הכבלים קשורים לעציץ באותה נקודה. כבל A יוצר זווית של 30∘30^\circ עם הקורה, וכבל B יוצר זווית של 45∘45^\circ עם הקורה (ראו תרשים).

מסות הכבלים זניחות, והתייחסו לעציץ כאל גוף נקודתי.

א.

סרטטו את הכוחות הפועלים על העציץ (בנקודת הקשירה), וסמנו את הזוויות שבין הכוחות לבין הכיוון האופקי.

ב.

בחרו מערכת צירים (ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי מעלה), וכתבו את תנאי שיווי המשקל של העציץ בכל אחד מהצירים.

ג.

חשבו את המתיחות בכל אחד משני הכבלים.

ד.

קבעו באיזה כבל המתיחות גדולה יותר. הסבירו את קביעתכם בעזרת תנאי שיווי המשקל בציר האופקי, בלי להסתמך על התוצאות המספריות.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

שלושה כוחות: כוח הכובד mgmg כלפי מטה, המתיחות TAT_A לאורך כבל A (שמאלה ומעלה, 30∘30^\circ מעל האופק) והמתיחות TBT_B לאורך כבל B (ימינה ומעלה, 45∘45^\circ מעל האופק).

על העציץ פועלים:

- כוח הכובד mgmg, אנכי כלפי מטה.

- המתיחות בכבל A, TAT_A: כבל מושך לאורכו, מהעציץ לכיוון נקודת הקשירה בקורה – שמאלה ומעלה.

- המתיחות בכבל B, TBT_B: ימינה ומעלה.

הקורה אופקית, ולכן הזווית שבין כל כבל לבין הקורה היא גם הזווית שבין כוח המתיחות לבין הכיוון האופקי (זוויות מתחלפות בין ישרים מקבילים): 30∘30^\circ עבור TAT_A ו־45∘45^\circ עבור TBT_B.

סעיף ב

תשובה:

xx: TBcos⁡45∘−TAcos⁡30∘=0T_B\cos45^\circ-T_A\cos30^\circ=0; yy: TAsin⁡30∘+TBsin⁡45∘−mg=0T_A\sin30^\circ+T_B\sin45^\circ-mg=0.

העציץ במנוחה, ולכן לפי החוק השני של ניוטון ΣF→=0\Sigma\vec F=0, כלומר שקול הרכיבים בכל ציר הוא אפס.

מפרקים כל מתיחות לרכיבים. לכוח שיוצר זווית α\alpha עם האופק: רכיב אופקי Tcos⁡αT\cos\alpha, רכיב אנכי Tsin⁡αT\sin\alpha.

ציר xx (TAT_A שמאלה, TBT_B ימינה):

TBcos⁡45∘−TAcos⁡30∘=0T_B\cos45^\circ-T_A\cos30^\circ=0

ציר yy (שני רכיבי המתיחות מעלה, כוח הכובד מטה):

TAsin⁡30∘+TBsin⁡45∘−mg=0T_A\sin30^\circ+T_B\sin45^\circ-mg=0

סעיף ג

תשובה:

TA≈36.6 NT_A\approx36.6\,\text{N}, TB≈44.8 NT_B\approx44.8\,\text{N}

מהמשוואה בציר xx:

TB=TA cos⁡30∘cos⁡45∘=TA⋅0.8660.707≈1.225 TAT_B=T_A\,\frac{\cos30^\circ}{\cos45^\circ}=T_A\cdot\frac{0.866}{0.707}\approx1.225\,T_A

מציבים במשוואה בציר yy, עם mg=5⋅10=50 Nmg=5\cdot10=50\,\text{N}:

0.5 TA+0.707⋅1.225 TA=50  ⇒  1.366 TA=50  ⇒  TA≈36.6 N0.5\,T_A+0.707\cdot1.225\,T_A=50\;\Rightarrow\;1.366\,T_A=50\;\Rightarrow\;T_A\approx36.6\,\text{N}
TB≈1.225⋅36.6≈44.8 NT_B\approx1.225\cdot36.6\approx44.8\,\text{N}

בדיקה: 36.6⋅0.5+44.8⋅0.707≈18.3+31.7=50 N36.6\cdot0.5+44.8\cdot0.707\approx18.3+31.7=50\,\text{N} ✓

טעות נפוצה: להניח שכל כבל נושא מחצית מהמשקל (25 N25\,\text{N}) – זה נכון רק כששני הכבלים אנכיים. הכבלים משופעים, ולכן המתיחויות גדולות יותר, ואף אחת מהן לא שווה ל־25 N25\,\text{N}.

סעיף ד

תשובה:

בכבל B – הכבל התלול יותר.

בציר האופקי הרכיבים האופקיים של שתי המתיחויות שווים בגודלם:

TAcos⁡30∘=TBcos⁡45∘T_A\cos30^\circ=T_B\cos45^\circ

כבל B תלול יותר (זווית גדולה יותר עם האופק), ולכן cos⁡45∘<cos⁡30∘\cos45^\circ<\cos30^\circ. כדי שהמכפלות יהיו שוות, הגורם השני חייב להיות גדול יותר: TB>TAT_B>T_A.

במילים: כבל תלול "מבזבז" חלק קטן יותר מהמתיחות שלו על הכיוון האופקי, ולכן כדי לאזן את המשיכה האופקית של הכבל השני הוא צריך מתיחות גדולה יותר – והוא נושא את רוב המשקל.

שאלה 13 · מזחלות על קרח חלק: תאוצה, מהירות ומציאת מסהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

ילד מושך מזחלת על משטח קרח אופקי. מסת המזחלת (עם המטען שעליה) היא m=40 kgm=40\,\text{kg}, והחיכוך בין המזחלת לקרח זניח.

בתחילה המזחלת במנוחה. ברגע t=0t=0 הילד מתחיל למשוך אותה בכוח אופקי קבוע F=120 NF=120\,\text{N} ימינה (ראו תרשים). התנגדות האוויר זניחה.

א.

בחרו מערכת צירים, וסרטטו את הכוחות הפועלים על המזחלת בזמן המשיכה.

ב.

חשבו את הכוח הנורמלי שהקרח מפעיל על המזחלת ואת תאוצת המזחלת.

ג.

חשבו את מהירות המזחלת 4 s4\,\text{s} אחרי תחילת המשיכה, ואת המרחק שעברה עד אז.

ד.

ילדה דוחפת מזחלת אחרת, על אותו קרח, בכוח אופקי קבוע של 90 N90\,\text{N} שמאלה. מהירות המזחלת שלה גדלה ב־1.5 m/s1.5\,\text{m/s} בכל שנייה.

מה מסת המזחלת של הילדה?

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי מעלה. שלושה כוחות: FF ימינה, mgmg מטה, NN מעלה.

נוח לבחור ציר xx בכיוון התנועה (אופקי ימינה) וציר yy אנכי כלפי מעלה – כך כל כוח מקביל לאחד הצירים.

על המזחלת פועלים:

- כוח המשיכה FF – אופקי, ימינה.

- כוח הכובד mgmg – מטה.

- הכוח הנורמלי NN – הקרח דוחף את המזחלת מעלה.

אין כוח חיכוך, כי החיכוך זניח.

סעיף ב

תשובה:

N=400 NN=400\,\text{N}; a=3 m/s2a=3\,\text{m/s}^2 ימינה.

ציר yy: המזחלת לא נעה אנכית, ולכן התאוצה בציר זה אפס:

N−mg=0  ⇒  N=mg=40⋅10=400 NN-mg=0\;\Rightarrow\;N=mg=40\cdot10=400\,\text{N}

ציר xx: הכוח היחיד בציר הוא FF. לפי החוק השני של ניוטון:

ΣFx=ma  ⇒  F=ma  ⇒  a=Fm=12040=3 m/s2\Sigma F_x=ma\;\Rightarrow\;F=ma\;\Rightarrow\;a=\frac{F}{m}=\frac{120}{40}=3\,\text{m/s}^2

התאוצה בכיוון הכוח – ימינה.

סעיף ג

תשובה:

v=12 m/sv=12\,\text{m/s}; Δx=24 m\Delta x=24\,\text{m}

הכוחות קבועים, ולכן התאוצה קבועה והתנועה שוות תאוצה, ממנוחה (v0=0v_0=0).

מדף הנוסחאות:

v=v0+at=0+3⋅4=12 m/sv=v_0+at=0+3\cdot4=12\,\text{m/s}
x−x0=v0t+12at2=12⋅3⋅42=24 mx-x_0=v_0t+\tfrac12at^2=\tfrac12\cdot3\cdot4^2=24\,\text{m}

סעיף ד

תשובה:

m=60 kgm=60\,\text{kg}

"המהירות גדלה ב־1.5 m/s1.5\,\text{m/s} בכל שנייה" פירושו תאוצה קבועה שגודלה a=1.5 m/s2a=1.5\,\text{m/s}^2, בכיוון הכוח (שמאלה).

גם כאן הכוח האופקי היחיד הוא כוח הדחיפה. לפי החוק השני של ניוטון (בגדלים):

F=ma  ⇒  m=Fa=901.5=60 kgF=ma\;\Rightarrow\;m=\frac{F}{a}=\frac{90}{1.5}=60\,\text{kg}

הכיוון (שמאלה) אינו משנה את החישוב: התאוצה תמיד בכיוון שקול הכוחות.

שאלה 14 · עגלה הקשורה לקיר בקפיץ אופקיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

עגלת צעצוע שמסתה m=2 kgm=2\,\text{kg} קשורה לקיר אנכי באמצעות קפיץ אופקי שקבועו k=250 N/mk=250\,\text{N/m} (ראו תרשים).

העגלה נעה על מסילה אופקית, והחיכוך בינה לבין המסילה זניח. מסת הקפיץ זניחה. בתחילה הקפיץ רפוי והעגלה במנוחה.

א.

דוחפים את העגלה לאט לעבר הקיר ומחזיקים אותה במנוחה כשהקפיץ מכווץ ב־12 cm12\,\text{cm}.

חשבו את גודל הכוח האופקי שיש להפעיל על העגלה במצב זה, וציינו את כיוונו.

ב.

כעת מושכים את העגלה לאט הרחק מהקיר ומחזיקים אותה במנוחה כשהקפיץ מוארך ב־8 cm8\,\text{cm}. חשבו את גודל הכוח שיש להפעיל וציינו את כיוונו.

ג.

מושכים את העגלה עד שהקפיץ מוארך ב־16 cm16\,\text{cm}, ומשחררים אותה ממנוחה.

חשבו את גודל התאוצה של העגלה מיד אחרי השחרור, וציינו את כיוונה.

ד.

האם תאוצת העגלה נשארת קבועה בזמן שהיא נעה לעבר הקיר, עד שהקפיץ חוזר לאורכו הרפוי? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

F=30 NF=30\,\text{N}, לכיוון הקיר

על העגלה פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי מהמסילה (אנכיים, מאזנים זה את זה), הכוח החיצוני FF וכוח הקפיץ (אופקיים).

הקפיץ המכווץ דוחף את העגלה הרחק מהקיר. העגלה במנוחה, ולכן לפי החוק הראשון של ניוטון השקול האופקי אפס, ו־FF שווה בגודלו לכוח הקפיץ ומכוון לעבר הקיר.

חוק הוק (מדף הנוסחאות), עם Δℓ=12 cm=0.12 m\Delta\ell=12\,\text{cm}=0.12\,\text{m}:

F=Fsp=kΔℓ=250⋅0.12=30 NF=F_{sp}=k\Delta\ell=250\cdot 0.12=30\,\text{N}

טעות נפוצה: להציב 1212 במקום 0.120.12 – קבוע הקפיץ נתון ב־N/m\text{N/m}, ולכן ההתארכות או ההתכווצות חייבת להיות במטרים.

סעיף ב

תשובה:

F=20 NF=20\,\text{N}, בכיוון הרחק מהקיר

הקפיץ המוארך מושך את העגלה לעבר הקיר, ולכן כדי שהעגלה תישאר במנוחה יש למשוך אותה הרחק מהקיר בכוח שגודלו כגודל כוח הקפיץ:

F=kΔℓ=250⋅0.08=20 NF=k\Delta\ell=250\cdot 0.08=20\,\text{N}

סעיף ג

תשובה:

a=20 m/s2a=20\,\text{m/s}^2, לכיוון הקיר

מיד אחרי השחרור הכוח האופקי היחיד על העגלה הוא כוח הקפיץ. ברגע זה הקפיץ עדיין מוארך ב־0.16 m0.16\,\text{m}:

Fsp=kΔℓ=250⋅0.16=40 NF_{sp}=k\Delta\ell=250\cdot 0.16=40\,\text{N}

כוח זה מכוון לעבר הקיר. לפי החוק השני של ניוטון:

a=Fspm=402=20 m/s2a=\frac{F_{sp}}{m}=\frac{40}{2}=20\,\text{m/s}^2

התאוצה מכוונת לעבר הקיר, בכיוון כוח הקפיץ.

סעיף ד

תשובה:

לא. גודל התאוצה קטן ככל שהקפיץ מתקצר, ומתאפס כשהקפיץ רפוי.

גודל כוח הקפיץ תלוי בהתארכות: Fsp=kΔℓF_{sp}=k\Delta\ell. בזמן שהעגלה נעה לעבר הקיר ההתארכות קטנה, ולכן גם הכוח השקול על העגלה קטן, וגם התאוצה a=kΔℓma=\frac{k\Delta\ell}{m} קטנה.

לדוגמה, כשההתארכות ירדה ל־8 cm8\,\text{cm}:

a=250⋅0.082=10 m/s2a=\frac{250\cdot 0.08}{2}=10\,\text{m/s}^2

כשהקפיץ חוזר לאורכו הרפוי Δℓ=0\Delta\ell=0, והתאוצה אפס (אבל המהירות אינה אפס – בנקודה זו היא הגדולה ביותר).

טעות נפוצה: להשתמש בנוסחאות של תנועה שוות־תאוצה (למשל v2=v02+2aΔxv^2=v_0^2+2a\Delta x עם a=20 m/s2a=20\,\text{m/s}^2) כדי לחשב את מהירות העגלה – התנועה כאן אינה שוות־תאוצה.

שאלה 15 · משקולת התלויה מהתקרה בקפיץ ונמשכת בכוח אנכיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

משקולת שמסתה m=1.5 kgm=1.5\,\text{kg} תלויה מהתקרה באמצעות קפיץ אנכי שקבועו k=200 N/mk=200\,\text{N/m} (ראו תרשים). אורכו של הקפיץ במצב רפוי הוא 30 cm30\,\text{cm}, ומסתו זניחה.

על המשקולת מפעילים כוח אנכי FF. בשאלה זו F>0F>0 פירושו כוח כלפי מטה, ו־F<0F<0 פירושו כוח כלפי מעלה.

בכל הסעיפים המשקולת במנוחה.

א.

נתון F=0F=0. חשבו את התארכות הקפיץ ואת אורכו.

ב.

נתון F=25 NF=25\,\text{N}. חשבו את התארכות הקפיץ.

ג.

נתון F=−7 NF=-7\,\text{N}. חשבו את התארכות הקפיץ.

ד.

חשבו את FF שעבורו התארכות הקפיץ כפולה מההתארכות שמצאתם בסעיף ב.

ה.

חשבו את FF שעבורו הקפיץ רפוי.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

Δℓ=7.5 cm\Delta\ell=7.5\,\text{cm}, אורך הקפיץ 37.5 cm37.5\,\text{cm}

על המשקולת פועלים כוח הכובד mg=15 Nmg=15\,\text{N} כלפי מטה וכוח הקפיץ כלפי מעלה (הקפיץ מוארך ומושך את המשקולת לעבר התקרה). המשקולת במנוחה, ולכן הכוחות שווים בגודלם:

kΔℓ=mg  ⇒  Δℓ=mgk=1.5⋅10200=0.075 m=7.5 cmk\Delta\ell=mg\;\Rightarrow\;\Delta\ell=\frac{mg}{k}=\frac{1.5\cdot 10}{200}=0.075\,\text{m}=7.5\,\text{cm}

אורך הקפיץ:

ℓ=30+7.5=37.5 cm\ell=30+7.5=37.5\,\text{cm}

סעיף ב

תשובה:

Δℓ=20 cm\Delta\ell=20\,\text{cm}

כעת פועלים כלפי מטה שני כוחות: mg=15 Nmg=15\,\text{N} ו־F=25 NF=25\,\text{N}. כוח הקפיץ כלפי מעלה מאזן את שניהם:

kΔℓ=mg+F=15+25=40 Nk\Delta\ell=mg+F=15+25=40\,\text{N}
Δℓ=40200=0.2 m=20 cm\Delta\ell=\frac{40}{200}=0.2\,\text{m}=20\,\text{cm}

סעיף ג

תשובה:

Δℓ=4 cm\Delta\ell=4\,\text{cm}

הסימן השלילי אומר שהכוח מכוון כלפי מעלה וגודלו 7 N7\,\text{N}. הוא "עוזר" לקפיץ להחזיק את המשקולת, ולכן הקפיץ צריך לספק רק את היתרה:

kΔℓ+7=mg  ⇒  kΔℓ=15−7=8 Nk\Delta\ell+7=mg\;\Rightarrow\;k\Delta\ell=15-7=8\,\text{N}
Δℓ=8200=0.04 m=4 cm\Delta\ell=\frac{8}{200}=0.04\,\text{m}=4\,\text{cm}

טעות נפוצה: להתעלם מהסימן ולחבר את הכוח לכובד (kΔℓ=15+7k\Delta\ell=15+7), כאילו גם הוא מכוון כלפי מטה.

סעיף ד

תשובה:

F=65 NF=65\,\text{N} (כלפי מטה)

ההתארכות הנדרשת: Δℓ=2⋅0.2=0.4 m\Delta\ell=2\cdot 0.2=0.4\,\text{m}. כוח הקפיץ:

kΔℓ=200⋅0.4=80 Nk\Delta\ell=200\cdot 0.4=80\,\text{N}

שיווי משקל:

kΔℓ=mg+F  ⇒  F=80−15=65 Nk\Delta\ell=mg+F\;\Rightarrow\;F=80-15=65\,\text{N}

טעות נפוצה: להכפיל פי 2 את FF מסעיף ב (50 N50\,\text{N}). ההתארכות פרופורציונית לכוח הכולל שהקפיץ מאזן (mg+Fmg+F), ולא ל־FF לבדו.

סעיף ה

תשובה:

F=−15 NF=-15\,\text{N} (כוח של 15 N15\,\text{N} כלפי מעלה)

כשהקפיץ רפוי כוח הקפיץ אפס, והכוח FF לבדו צריך לאזן את כוח הכובד:

0=mg+F  ⇒  F=−15 N0=mg+F\;\Rightarrow\;F=-15\,\text{N}

כלומר מחזיקים את המשקולת בכוח של 15 N15\,\text{N} כלפי מעלה.

שאלה 16 · גוש על קפיץ אנכי ושני כוחות חיצונייםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קפיץ אנכי שקבועו k=400 N/mk=400\,\text{N/m} מחובר בקצהו התחתון לרצפה, ולקצהו העליון מחובר גוש שמסתו m=8 kgm=8\,\text{kg} (ראו תרשים). מסת הקפיץ זניחה.

חבל מושך את הגוש כלפי מעלה בכוח FF, ובו־זמנית לוחצים על הגוש כלפי מטה בכוח שגודלו F2\frac{F}{2}.

בכל הסעיפים הגוש במנוחה.

א.

פרטו את הכוחות הפועלים על הגוש. בחרו ציר אנכי שכיוונו החיובי כלפי מעלה, וכתבו את משוואת שיווי המשקל של הגוש.

ב.

נתון F=0F=0. חשבו את התכווצות הקפיץ.

ג.

נתון F=60 NF=60\,\text{N}. חשבו את התכווצות הקפיץ.

ד.

חשבו את FF שעבורו הקפיץ מוארך ב־10 cm10\,\text{cm}.

ה.

נסמן ב־xx את התכווצות הקפיץ (x<0x<0 פירושו שהקפיץ מוארך). בטאו את xx (במטרים) כפונקציה של FF (בניוטונים), ומצאו עבור איזה FF הקפיץ רפוי.

ו.

הציבו בביטוי שמצאתם בסעיף ה את הערכים F=0F=0, F=60 NF=60\,\text{N} ו־F=240 NF=240\,\text{N}, והשוו לתשובות של סעיפים ב, ג ו־ד.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

כובד mgmg (מטה), FF (מעלה), F2\frac{F}{2} (מטה), כוח הקפיץ FspF_{sp} (מעלה כשהקפיץ מכווץ, מטה כשהוא מוארך). F−F2−mg+Fsp=0F-\frac{F}{2}-mg+F_{sp}=0

על הגוש פועלים ארבעה כוחות:

•כוח הכובד mg=80 Nmg=80\,\text{N}, כלפי מטה;

•כוח החבל FF, כלפי מעלה;

•כוח הלחיצה F2\frac{F}{2}, כלפי מטה;

•כוח הקפיץ: כשהקפיץ מכווץ הוא דוחף את הגוש כלפי מעלה, וכשהוא מוארך הוא מושך את הגוש כלפי מטה.

נסמן ב־FspF_{sp} את רכיב כוח הקפיץ בציר (חיובי כשהוא כלפי מעלה). הגוש במנוחה, ולכן השקול אפס:

F−F2−mg+Fsp=0  ⇒  Fsp=mg−F2F-\frac{F}{2}-mg+F_{sp}=0\;\Rightarrow\;F_{sp}=mg-\frac{F}{2}

שני הכוחות החיצוניים יחד שקולים לכוח אחד של F2\frac{F}{2} כלפי מעלה.

סעיף ב

תשובה:

20 cm20\,\text{cm}

כש־F=0F=0 רק הקפיץ מחזיק את הגוש: Fsp=mg=80 NF_{sp}=mg=80\,\text{N} כלפי מעלה, כלומר הקפיץ מכווץ.

kΔℓ=mg  ⇒  Δℓ=80400=0.2 m=20 cmk\Delta\ell=mg\;\Rightarrow\;\Delta\ell=\frac{80}{400}=0.2\,\text{m}=20\,\text{cm}

סעיף ג

תשובה:

12.5 cm12.5\,\text{cm}

מהמשוואה של סעיף א:

Fsp=mg−F2=80−30=50 NF_{sp}=mg-\frac{F}{2}=80-30=50\,\text{N}

הערך חיובי, כלומר הקפיץ דוחף כלפי מעלה – הוא מכווץ:

Δℓ=50400=0.125 m=12.5 cm\Delta\ell=\frac{50}{400}=0.125\,\text{m}=12.5\,\text{cm}

טעות נפוצה: להחסיר מ־mgmg את כל FF (80−6080-60) ולשכוח את הכוח F2\frac{F}{2} הלוחץ כלפי מטה.

סעיף ד

תשובה:

F=240 NF=240\,\text{N}

כשהקפיץ מוארך הוא מושך את הגוש כלפי מטה בכוח שגודלו

kΔℓ=400⋅0.1=40 Nk\Delta\ell=400\cdot 0.1=40\,\text{N}

כלומר Fsp=−40 NF_{sp}=-40\,\text{N}. מהמשוואה של סעיף א:

−40=80−F2  ⇒  F2=120 N  ⇒  F=240 N-40=80-\frac{F}{2}\;\Rightarrow\;\frac{F}{2}=120\,\text{N}\;\Rightarrow\;F=240\,\text{N}

סעיף ה

תשובה:

x=0.2−F800x=0.2-\frac{F}{800}; הקפיץ רפוי כש־F=160 NF=160\,\text{N}

כשהקפיץ מכווץ ב־xx הוא דוחף כלפי מעלה בכוח kxkx, ולכן Fsp=kxF_{sp}=kx (וזה נכון גם עבור x<0x<0: כוח כלפי מטה). מסעיף א:

kx=mg−F2  ⇒  x=mgk−F2k=80400−F800=0.2−F800kx=mg-\frac{F}{2}\;\Rightarrow\;x=\frac{mg}{k}-\frac{F}{2k}=\frac{80}{400}-\frac{F}{800}=0.2-\frac{F}{800}

הקפיץ רפוי כש־x=0x=0:

F800=0.2  ⇒  F=160 N\frac{F}{800}=0.2\;\Rightarrow\;F=160\,\text{N}

אז F2=80 N=mg\frac{F}{2}=80\,\text{N}=mg, ושני הכוחות החיצוניים לבדם מאזנים את הכובד.

סעיף ו

תשובה:

x=0.2 mx=0.2\,\text{m}, x=0.125 mx=0.125\,\text{m}, x=−0.1 mx=-0.1\,\text{m} – בהתאמה לסעיפים ב, ג ו־ד

- F=0F=0: x=0.2−0=0.2 mx=0.2-0=0.2\,\text{m} – התכווצות של 20 cm20\,\text{cm}, כמו בסעיף ב.

- F=60 NF=60\,\text{N}: x=0.2−60800=0.2−0.075=0.125 mx=0.2-\frac{60}{800}=0.2-0.075=0.125\,\text{m} – כמו בסעיף ג.

- F=240 NF=240\,\text{N}: x=0.2−240800=0.2−0.3=−0.1 mx=0.2-\frac{240}{800}=0.2-0.3=-0.1\,\text{m} – הסימן השלילי פירושו התארכות של 10 cm10\,\text{cm}, כמו בסעיף ד.

הביטוי האחד מתאר את כל המצבים, והסימן של xx אומר אם הקפיץ מכווץ או מוארך.

שאלה 17 · בדיקת חיכוך של נעל ספורט: תאוצה כפונקציה של כוחבאורך בגרות · ברמת בגרות

במעבדה של חברה לייצור נעלי ספורט בודקים את החיכוך בין סוליית נעל לבין משטח של מסלול ריצה. בתוך הנעל הניחו משקולות, והמסה הכוללת של הנעל והמשקולות היא mm. הנעל מונחת על משטח אופקי מחוספס. מקדם החיכוך (הסטטי והקינטי) בין הנעל למשטח הוא μ\mu.

חוט אופקי מחבר את הנעל לחיישן כוח, והחיישן מחובר למנוע המושך את החוט (ראו תרשים). מסת החוט ומסת החיישן ניתנות להזנחה.

בכל מדידה המנוע מושך את החוט בכוח אופקי קבוע FF, שגודלו נמדד בחיישן, ומודדים את גודל התאוצה aa של הנעל במהלך תנועתה. חוזרים על המדידה כמה פעמים, ובכל פעם משנים את גודל הכוח FF.

תוצאות המדידות מוצגות בטבלה שלפניכם:

F (N)F\,(\text{N})9.09.010.010.011.011.012.012.013.013.0
a (ms2)a\,\left(\frac{\text{m}}{\text{s}^2}\right)1.11.12.12.12.72.73.73.74.34.3
א.

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הנעל (עם המשקולות) בזמן שהיא נגררת. ליד כל כוח רשמו את שמו וציינו מי מפעיל אותו.

ב.

בלי להסתמך על תוצאות המדידות, פתחו ביטוי של תאוצת הנעל aa כפונקציה של הכוח FF.

בטאו את תשובתכם באמצעות הפרמטרים mm, μ\mu, gg.

ג.
(1)

סרטטו דיאגרמת פיזור (נקודות במערכת צירים) המתארת את גודל תאוצת הנעל aa כפונקציה של הכוח FF.

(2)

הוסיפו לדיאגרמת הפיזור את הישר המתאים לה ביותר (קו מגמה).

ד.

היעזרו בגרף שסרטטתם וענו על שני התת־סעיפים (1)–(2).

(1)

חשבו את mm, המסה הכוללת של הנעל והמשקולות.

(2)

חשבו את מקדם החיכוך μ\mu בין הנעל למשטח.

ה.

במדידה נוספת משך המנוע את החוט בכוח של F=6.0 NF=6.0\,\text{N}.

קבעו מה הייתה תאוצת הנעל במקרה זה. הסבירו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

ארבעה כוחות: כוח הכובד mgmg (כדור הארץ, מטה), הכוח הנורמלי NN (המשטח, מעלה), מתיחות החוט TT (החוט, אופקית לעבר המנוע), חיכוך קינטי fkf_k (המשטח, אופקית נגד כיוון התנועה).

הנעל נעה על המשטח לעבר המנוע (ימינה בתרשים). פועלים עליה ארבעה כוחות:

1. כוח הכובד mgmg – מופעל על ידי כדור הארץ, כיוונו אנכית כלפי מטה.

2. הכוח הנורמלי NN – מופעל על ידי המשטח, כיוונו אנכית כלפי מעלה.

3. כוח המתיחות TT – מופעל על ידי החוט, כיוונו אופקי לאורך החוט, לעבר המנוע (ימינה). גודלו הוא הכוח FF שמודד החיישן.

4. כוח החיכוך הקינטי fkf_k – מופעל על ידי המשטח, כיוונו אופקי, מנוגד לכיוון התנועה (שמאלה).

הכוחות האנכיים מאזנים זה את זה (N=mgN=mg), והשקול האופקי T−fkT-f_k גורם לתאוצה.

טעות נפוצה: לסמן כוח של המנוע או של החיישן כפועל ישירות על הנעל – על הנעל פועל רק החוט, באמצעות כוח המתיחות.

סעיף ב

תשובה:

a=1mF−μga=\frac{1}{m}F-\mu g

המתיחות בחוט. מסת החוט ומסת החיישן זניחות, ולכן המתיחות שווה לאורך כל החוט: על הנעל פועל כוח מתיחות T=FT=F.

בציר האנכי: הנעל אינה נעה אנכית:

N−mg=0  ⇒  N=mgN-mg=0\;\Rightarrow\;N=mg

ולכן כוח החיכוך הקינטי (מדף הנוסחאות fk=μkNf_k=\mu_kN):

fk=μmgf_k=\mu mg

בציר האופקי (כיוון חיובי – כיוון התנועה), לפי החוק השני של ניוטון ΣF=ma\Sigma F=ma:

T−fk=ma  ⇒  F−μmg=maT-f_k=ma\;\Rightarrow\;F-\mu mg=ma
a=Fm−μga=\frac{F}{m}-\mu g

הביטוי הוא פונקציה קווית של FF: שיפוע 1m\frac1m, וחיתוך עם ציר התאוצה −μg-\mu g.

סעיף ג(1)

תשובה:

חמש נקודות: (9.0,1.1)(9.0,1.1), (10.0,2.1)(10.0,2.1), (11.0,2.7)(11.0,2.7), (12.0,3.7)(12.0,3.7), (13.0,4.3)(13.0,4.3).

ציר אופקי: הכוח FF בניוטון (המשתנה שמשנים). ציר אנכי: התאוצה aa ב־m/s2\text{m/s}^2. כדאי להתחיל את הצירים מאפס, כדי שבהמשך יהיה אפשר לראות היכן קו המגמה חותך את ציר FF.

הנקודות (F [N], a [m/s2])(F\,[\text{N}],\,a\,[\text{m/s}^2]):

(9.0, 1.1)(9.0,\,1.1), (10.0, 2.1)(10.0,\,2.1), (11.0, 2.7)(11.0,\,2.7), (12.0, 3.7)(12.0,\,3.7), (13.0, 4.3)(13.0,\,4.3).

F (N)a (m/s²)012345678910111213140123456

הנקודות מסתדרות בקירוב לאורך קו ישר עולה – כפי שצפוי מהביטוי שפיתחנו בסעיף ב.

סעיף ג(2)

תשובה:

קו ישר בשיפוע ≈0.80 1kg\approx 0.80\,\frac{1}{\text{kg}}: a=0.80F−6.02a=0.80F-6.02; חותך את ציר FF ב־F≈7.5 NF\approx 7.5\,\text{N}.

מעבירים קו ישר אחד שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו בערך באופן שווה, ומאריכים אותו עד ציר FF:

F (N)a (m/s²)012345678910111213140123456

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו (לא מנקודות הטבלה), רחוקות זו מזו, למשל (9.0 N, 1.18 m/s2)(9.0\,\text{N},\,1.18\,\text{m/s}^2) ו־(13.0 N, 4.38 m/s2)(13.0\,\text{N},\,4.38\,\text{m/s}^2):

שיפוע=ΔaΔF=4.38−1.1813.0−9.0=3.204.0=0.80 m/s2N=0.80 1kg\text{שיפוע}=\frac{\Delta a}{\Delta F}=\frac{4.38-1.18}{13.0-9.0}=\frac{3.20}{4.0}=0.80\,\frac{\text{m/s}^2}{\text{N}}=0.80\,\frac{1}{\text{kg}}

משוואת הקו:

a=0.80F−6.02a=0.80F-6.02

(החיתוך עם ציר aa, בהארכת הקו: −6.02 m/s2-6.02\,\text{m/s}^2; החיתוך עם ציר FF: F=6.020.80≈7.5 NF=\frac{6.02}{0.80}\approx 7.5\,\text{N}.)

טעות נפוצה: לחבר את הנקודות בקו שבור, או להעביר את הקו דרך הראשית – לפי סעיף ב הקו אינו עובר בראשית.

סעיף ד(1)

תשובה:

m≈1.25 kgm\approx 1.25\,\text{kg}

לפי סעיף ב:

a=1mF−μga=\frac{1}{m}F-\mu g

משווים לקו המגמה a=0.80F−6.02a=0.80F-6.02: השיפוע שווה ל־1m\frac1m.

1m=0.80 1kg  ⇒  m=10.80=1.25 kg\frac{1}{m}=0.80\,\frac{1}{\text{kg}}\;\Rightarrow\;m=\frac{1}{0.80}=1.25\,\text{kg}

סעיף ד(2)

תשובה:

μ≈0.60\mu\approx 0.60

החיתוך של קו המגמה עם ציר aa (בהארכת הקו) שווה ל־−μg-\mu g:

−μg=−6.02  ⇒  μ=6.02g=6.0210≈0.60-\mu g=-6.02\;\Rightarrow\;\mu=\frac{6.02}{g}=\frac{6.02}{10}\approx 0.60

(דרך שקולה: בנקודת החיתוך עם ציר FF, a=0a=0, ולכן F0=μmgF_0=\mu mg: μ=F0mg=7.531.25⋅10≈0.60\mu=\frac{F_0}{mg}=\frac{7.53}{1.25\cdot 10}\approx 0.60.)

טעות נפוצה: להציב בביטוי זוג ערכים מהטבלה במקום להשתמש בקו המגמה – השאלה דורשת להיעזר בגרף.

סעיף ה

תשובה:

a=0a=0 – הנעל נשארת במנוחה.

קביעה: תאוצת הנעל אפס – הנעל אינה זזה.

הסבר: כדי שהנעל תתחיל לנוע, כוח המתיחות צריך לעלות על כוח החיכוך הסטטי המרבי. מקדם החיכוך הסטטי שווה כאן לקינטי (μ\mu), ולכן לפי דף הנוסחאות fs≤μsNf_s\le\mu_sN:

fs,max⁡=μmg≈0.60⋅1.25⋅10≈7.5 Nf_{s,\max}=\mu mg\approx 0.60\cdot 1.25\cdot 10\approx 7.5\,\text{N}

זהו בדיוק הערך שבו קו המגמה חותך את ציר FF (a=0a=0).

F=6.0 N<7.5 NF=6.0\,\text{N}<7.5\,\text{N}, ולכן החיכוך הסטטי מסוגל לאזן את כוח המתיחות: הוא מתכוונן לגודל fs=6.0 Nf_s=6.0\,\text{N} (קטן מהמרבי), שקול הכוחות אפס והנעל נשארת במנוחה, a=0a=0.

טעות נפוצה: להציב F=6.0 NF=6.0\,\text{N} במשוואת הקו ולקבל תאוצה שלילית (0.80⋅6.0−6.02≈−1.2 m/s20.80\cdot 6.0-6.02\approx -1.2\,\text{m/s}^2) – כוח חיכוך אינו יכול להניע את הנעל נגד כיוון המשיכה; המשוואה תקפה רק כשהנעל נעה.

שאלה 18 · מגדל נפילה בלונה פארק: ניתוח גרף מהירות–זמןבאורך בגרות · ברמת בגרות

במגדל נפילה בלונה פארק קרון ובו נוסעים מורם לראש המגדל, ומשם הוא משוחרר ממנוחה ונופל אנכית לאורך המגדל. בשלב הראשון הקרון נופל נפילה חופשית. בשלב השני מופעלת על הקרון מערכת בלמים, והוא מאט באופן אחיד עד שהוא נעצר.

על הקרון מותקן חיישן מהירות. בגרף שלפניכם מוצגת מהירות הקרון כפונקציה של הזמן (הכיוון החיובי – כלפי מעלה). בזמן t=0t=0 הקרון שוחרר ממנוחה בגובה HH מעל הקרקע, וברגע t=5.5 st=5.5\,\text{s} הוא נעצר בגובה 4 m4\,\text{m} מעל הקרקע, ונשאר במנוחה.

מסת הקרון יחד עם הנוסעים היא m=800 kgm=800\,\text{kg}. הזניחו את התנגדות האוויר ואת החיכוך בין הקרון למגדל.

א.

הגדירו את המושג "נפילה חופשית".

ב.

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הקרון בפרק הזמן 3 s<t<5.5 s3\,\text{s}<t<5.5\,\text{s}. ליד כל כוח רשמו את שמו.

ג.

חשבו את גודל הכוח שמערכת הבלמים מפעילה על הקרון.

ד.

חשבו את גובה הקרון מעל הקרקע ברגע שבו מערכת הבלמים התחילה לפעול.

ה.

חשבו את HH, הגובה מעל הקרקע שממנו שוחרר הקרון.

ו.

קבעו איזה מן התרשימים 1–4 שלפניכם מתאר נכון את גובה הקרון מעל הקרקע כפונקציה של הזמן.

נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

תנועה של גוף שהכוח היחיד הפועל עליו הוא כוח הכובד; תאוצתו שווה ל־gg ומכוונת כלפי מטה.

נפילה חופשית היא תנועה של גוף שהכוח היחיד הפועל עליו הוא כוח הכובד (התנגדות האוויר וכל כוח אחר אינם פועלים או זניחים).

לפי החוק השני של ניוטון, ΣF=ma\Sigma F=ma עם ΣF=mg\Sigma F=mg נותן a=ga=g: גוף בנפילה חופשית נע בתאוצה קבועה שגודלה g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2 ומכוונת כלפי מטה, בלי תלות במסתו.

בגרף רואים זאת בשלב 0<t<3 s0<t<3\,\text{s}: הקרון יוצא ממנוחה, ושיפוע גרף המהירות קבוע: −30−03=−10 m/s2\frac{-30-0}{3}=-10\,\text{m/s}^2.

טעות נפוצה: לחשוב שנפילה חופשית היא רק תנועה כלפי מטה – גוף שנזרק כלפי מעלה ונע רק בהשפעת הכובד נמצא גם הוא בנפילה חופשית.

סעיף ב

תשובה:

שני כוחות: כוח הכובד mgmg (כדור הארץ, אנכית מטה) וכוח הבלימה FF (מערכת הבלמים, אנכית מעלה), כאשר F>mgF>mg.

בפרק זמן זה פועלים על הקרון שני כוחות (החיכוך והתנגדות האוויר זניחים):

1. כוח הכובד mgmg – מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה.

2. כוח הבלימה FF – מופעל על ידי מערכת הבלמים, אנכית כלפי מעלה.

היחס בין אורכי החצים: בפרק זמן זה הקרון נע כלפי מטה (המהירות שלילית), וגודל מהירותו קטן – הוא מאט. לכן התאוצה מכוונת כלפי מעלה, ולפי החוק השני של ניוטון גם הכוח השקול מכוון כלפי מעלה: יש לסרטט את FF ארוך יותר מ־mgmg (בסעיף ג נמצא F=17,600 NF=17{,}600\,\text{N} לעומת mg=8,000 Nmg=8{,}000\,\text{N}).

טעות נפוצה: לסרטט את כוח הבלימה קטן מכוח הכובד כי הקרון "עדיין יורד" – כיוון הכוח השקול נקבע לפי כיוון התאוצה, לא לפי כיוון המהירות.

סעיף ג

תשובה:

F=17,600 NF=17{,}600\,\text{N} (כלפי מעלה)

תאוצת הקרון בשלב הבלימה – שיפוע גרף המהירות בין t=3 st=3\,\text{s} ל־t=5.5 st=5.5\,\text{s} (כיוון חיובי כלפי מעלה):

a=ΔvΔt=0−(−30)5.5−3=302.5=12 m/s2a=\frac{\Delta v}{\Delta t}=\frac{0-(-30)}{5.5-3}=\frac{30}{2.5}=12\,\text{m/s}^2

התאוצה חיובית – מכוונת כלפי מעלה.

החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי כלפי מעלה):

ΣF=ma  ⇒  F−mg=ma  ⇒  F=m(g+a)\Sigma F=ma\;\Rightarrow\;F-mg=ma\;\Rightarrow\;F=m(g+a)

הצבה:

F=800⋅(10+12)=17,600 NF=800\cdot(10+12)=17{,}600\,\text{N}

טעות נפוצה: לכתוב F=m(a−g)F=m(a-g) – הקרון מאט בתנועתו כלפי מטה, ולכן התאוצה כלפי מעלה ושני האיברים מתחברים.

סעיף ד

תשובה:

41.5 m41.5\,\text{m}

הבלמים התחילו לפעול ברגע t=3 st=3\,\text{s}. מרגע זה ועד t=5.5 st=5.5\,\text{s} הקרון ירד מרחק השווה לשטח הכלוא בין גרף המהירות לבין ציר הזמן. השטח הוא משולש שבסיסו 2.5 s2.5\,\text{s} וגובהו 30 m/s30\,\text{m/s}:

Δy2=12⋅2.5⋅30=37.5 m\Delta y_2=\tfrac12\cdot 2.5\cdot 30=37.5\,\text{m}

(או לפי הנוסחה x−x0=v0+v2t=30+02⋅2.5=37.5 mx-x_0=\frac{v_0+v}{2}t=\frac{30+0}{2}\cdot 2.5=37.5\,\text{m}.)

בסוף הבלימה הקרון נמצא בגובה 4 m4\,\text{m}, ולכן בתחילת הבלימה הוא היה בגובה:

h1=4+37.5=41.5 mh_1=4+37.5=41.5\,\text{m}

טעות נפוצה: לשכוח את 44 המטרים שמעל הקרקע שבהם הקרון נעצר.

סעיף ה

תשובה:

H=86.5 mH=86.5\,\text{m}

בשלב הראשון (00–3 s3\,\text{s}) הקרון נופל נפילה חופשית ממנוחה. לפי נוסחת המקום בתנועה שוות תאוצה מדף הנוסחאות:

x=x0+v0t+12at2x=x_0+v_0t+\tfrac12at^2

עם v0=0v_0=0 ו־a=ga=g (גודל ההעתק כלפי מטה):

Δy1=12gt12=12⋅10⋅32=45 m\Delta y_1=\tfrac12gt_1^2=\tfrac12\cdot 10\cdot 3^2=45\,\text{m}

(בדיקה בעזרת הגרף: שטח המשולש 12⋅3⋅30=45 m\tfrac12\cdot 3\cdot 30=45\,\text{m}.)

הגובה ההתחלתי הוא סכום המרחק שנפל בשלב הראשון והגובה שבו החלה הבלימה (סעיף ד):

H=Δy1+h1=45+41.5=86.5 mH=\Delta y_1+h_1=45+41.5=86.5\,\text{m}

סעיף ו

תשובה:

תרשים 3

קביעה: תרשים 3.

נימוק: שיפוע גרף הגובה–זמן בכל רגע שווה למהירות הקרון (חיובי כלפי מעלה). נבדוק את השיפוע לפי גרף המהירות:

- 0<t<3 s0<t<3\,\text{s}: הקרון יוצא ממנוחה – השיפוע ב־t=0t=0 הוא אפס (משיק אופקי). המהירות שלילית וגודלה גדל – הגרף יורד ונעשה תלול יותר ויותר (קעור כלפי מטה).

- 3<t<5.5 s3<t<5.5\,\text{s}: המהירות עדיין שלילית (הגובה ממשיך לקטון), אבל גודלה קטן עד אפס – הגרף נעשה מתון יותר ויותר (קעור כלפי מעלה) ומגיע לשיפוע אפס ברגע t=5.5 st=5.5\,\text{s}.

- t>5.5 st>5.5\,\text{s}: הקרון במנוחה בגובה 4 m4\,\text{m} – קו אופקי.

•המהירות משתנה ברציפות (אין קפיצה בגרף המהירות), ולכן לגרף הגובה אין "שבירה".

התיאור מתאים לתרשים 3 בלבד: בתרשים 1 הגרף מגיע לגובה הסופי בשיפוע תלול ונשבר (המהירות ב־5.5 s5.5\,\text{s} אינה אפס); בתרשים 2 ובתרשים 4 השיפוע ב־t=0t=0 אינו אפס (אבל הקרון יוצא ממנוחה), ובתרשים 2 גם צורת הקעירות הפוכה.

טעות נפוצה: לבחור בתרשים 1 – "פרבולה כלפי מטה" לכל התנועה – רק השלב הראשון הוא נפילה חופשית.

שאלה 19 · שני סלים על גלגלת: תאוצה כפונקציה של הפרש הכוחותבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידה עורכת ניסוי בעזרת המערכת המתוארת בתרשים שלפניכם.

על פני גלגלת קבועה עובר חוט, ובשני קצותיו תלויים שני סלים זהים. המסה של כל אחד מן הסלים היא M0M_0. מסת הגלגלת ומסת החוט זניחות, וכוחות החיכוך זניחים.

לרשות התלמידה 1212 משקולות, שהמסה של כל אחת מהן היא m1=25 grm_1=25\,\text{gr}.

בכל מדידה התלמידה מחלקת את כל 1212 המשקולות בין שני הסלים, משחררת את המערכת ממנוחה ומודדת בעזרת חיישן את גודל תאוצת הסלים.

במדידה הראשונה יש 77 משקולות בסל הימני ו־55 משקולות בסל השמאלי.

בכל מדידה נוספת התלמידה מעבירה משקולת אחת מן הסל השמאלי אל הסל הימני ומודדת שוב.

תוצאות המדידות מוצגות בטבלה שלפניכם.

מספר המדידההתאוצה a (ms2)a\,(\frac{\text{m}}{\text{s}^2})מספר המשקולות בסל הימנימספר המשקולות בסל השמאלי
110.530.537755
221.131.138844
331.641.649933
442.242.24101022
552.752.75111111
663.353.35121200
א.
(1)

סרטטו במחברתכם טבלה חדשה ובה 44 עמודות.

רשמו בטבלה את הנתונים עבור כל אחת מן המדידות, לפי הפירוט שלפניכם:

בעמודה הראשונה – מספר המדידה.

בעמודה השנייה – ההפרש Δm\Delta m בין מסת הסל הימני (עם המשקולות שבו) לבין מסת הסל השמאלי (עם המשקולות שבו), ב־kg\text{kg}.

בעמודה השלישית – ההפרש FF בין גודל כוח הכובד הפועל על הסל הימני (עם המשקולות) לבין גודל כוח הכובד הפועל על הסל השמאלי (עם המשקולות), ב־N\text{N}.

בעמודה הרביעית – התאוצה aa (ב־ms2\frac{\text{m}}{\text{s}^2}).

(2)

סרטטו גרף של aa כפונקציה של FF.

ב.
(1)

בנו תרשים של כל הכוחות הפועלים על הסל הימני (עם המשקולות) ועל הסל השמאלי (עם המשקולות), ורשמו ליד כל חץ את שם הכוח. סמנו את מסת הסל הימני עם המשקולות ב־mRm_R ואת מסת הסל השמאלי עם המשקולות ב־mLm_L.

(2)

ציינו מי מפעיל כל כוח.

ג.
(1)

פתחו ביטוי של aa כפונקציה של FF.

(2)

האם מתקבלת פונקציה לינארית (קווית)? הסבירו.

ד.

מצאו בעזרת הגרף את המסה M0M_0 של כל אחד מן הסלים.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א(1)

תשובה:

Δm=0.05, 0.10, 0.15, 0.20, 0.25, 0.30 kg\Delta m=0.05,\,0.10,\,0.15,\,0.20,\,0.25,\,0.30\,\text{kg}; F=0.5, 1.0, 1.5, 2.0, 2.5, 3.0 NF=0.5,\,1.0,\,1.5,\,2.0,\,2.5,\,3.0\,\text{N}.

שני הסלים זהים, ולכן מסותיהם מתקזזות בהפרש, ונשאר רק הפרש המשקולות:

Δm=(nימני−nשמאלי) m1=(nימני−nשמאלי)⋅0.025 kg\Delta m=(n_{\text{ימני}}-n_{\text{שמאלי}})\,m_1=(n_{\text{ימני}}-n_{\text{שמאלי}})\cdot 0.025\,\text{kg}

ההפרש בכוחות הכובד, לפי Fg=mgF_g=mg עם g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2: F=Δm gF=\Delta m\,g.

לדוגמה, במדידה 1: Δm=(7−5)⋅0.025=0.05 kg\Delta m=(7-5)\cdot 0.025=0.05\,\text{kg}, F=0.05⋅10=0.5 NF=0.05\cdot 10=0.5\,\text{N}.

מספר המדידהΔm (kg)\Delta m\,(\text{kg})F (N)F\,(\text{N})a (m/s2)a\,(\text{m/s}^2)
110.050.050.50.50.530.53
220.100.101.01.01.131.13
330.150.151.51.51.641.64
440.200.202.02.02.242.24
550.250.252.52.52.752.75
660.300.303.03.03.353.35

טעות נפוצה: לחשב את ההפרש לפי מספר המשקולות שהועברו – כל העברה של משקולת אחת מוסיפה משקולת לסל הימני וגם מורידה משקולת מן הסל השמאלי, ולכן ההפרש גדל ב־2m1=50 gr2m_1=50\,\text{gr} בכל מדידה.

סעיף א(2)

תשובה:

נקודות (F,a)(F,a) על קו ישר דרך הראשית; שיפוע כ־1.11 kg−11.11\,\text{kg}^{-1}: a≈1.11Fa\approx 1.11F.

ציר אופקי: FF (בניוטון, 00 עד 3.53.5). ציר אנכי: aa (ב־m/s2\text{m/s}^2, 00 עד 44).

הנקודות: (0.5, 0.53)(0.5,\,0.53), (1.0, 1.13)(1.0,\,1.13), (1.5, 1.64)(1.5,\,1.64), (2.0, 2.24)(2.0,\,2.24), (2.5, 2.75)(2.5,\,2.75), (3.0, 3.35)(3.0,\,3.35).

הנקודות מסתדרות בקירוב על קו ישר. מעבירים בעזרת סרגל את הישר המתאים להן ביותר; הוא עובר (בקירוב) דרך הראשית:

F (N)a (m/s²)0.00.51.01.52.02.53.03.50.00.51.01.52.02.53.03.54.0

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו, למשל (0, 0)(0,\,0) ו־(3.0 N, 3.33 m/s2)(3.0\,\text{N},\,3.33\,\text{m/s}^2):

שיפוע=ΔaΔF=3.33−03.0−0=1.11 m/s2N=1.11 kg−1\text{שיפוע}=\frac{\Delta a}{\Delta F}=\frac{3.33-0}{3.0-0}=1.11\,\frac{\text{m/s}^2}{\text{N}}=1.11\,\text{kg}^{-1}

סעיף ב(1)

תשובה:

סל ימני: mRgm_Rg (מטה), TT (מעלה). סל שמאלי: mLgm_Lg (מטה), TT (מעלה).

על הסל הימני (עם המשקולות), מסה mRm_R – שני כוחות:

1. כוח הכובד mRgm_Rg – אנכית כלפי מטה.

2. כוח המתיחות TT – אנכית כלפי מעלה, לאורך החוט.

על הסל השמאלי (עם המשקולות), מסה mLm_L – שני כוחות:

1. כוח הכובד mLgm_Lg – אנכית כלפי מטה.

2. כוח המתיחות TT – אנכית כלפי מעלה, לאורך החוט.

החוט והגלגלת חסרי מסה והגלגלת ללא חיכוך, ולכן גודל המתיחות שווה בשני צדי החוט. הסל הימני כבד יותר, ולכן בזמן התנועה T<mRgT<m_Rg ו־T>mLgT>m_Lg.

טעות נפוצה: לסמן על הסל הימני גם את כוח הכובד של הסל השמאלי (או להפך) – כל כוח כובד פועל רק על הגוף שלו; הסלים "מרגישים" זה את זה רק דרך המתיחות בחוט.

סעיף ב(2)

תשובה:

mRgm_Rg, mLgm_Lg – כדור הארץ; TT – החוט.

•כוחות הכובד mRgm_Rg ו־mLgm_Lg – מופעלים על ידי כדור הארץ.

•כוחות המתיחות TT על שני הסלים – מופעלים על ידי החוט.

סעיף ג(1)

תשובה:

a=FmR+mL=F2M0+12m1a=\dfrac{F}{m_R+m_L}=\dfrac{F}{2M_0+12m_1}

שני הסלים קשורים בחוט מתוח, ולכן גודל התאוצה של שניהם זהה, aa: הסל הימני יורד והסל השמאלי עולה. לפי החוק השני של ניוטון, ΣF=ma\Sigma F=ma, כשלכל סל הכיוון החיובי הוא כיוון תנועתו:

סל ימני (חיובי כלפי מטה): mRg−T=mRam_Rg-T=m_Ra

סל שמאלי (חיובי כלפי מעלה): T−mLg=mLaT-m_Lg=m_La

מחברים את שתי המשוואות (TT מתבטל):

(mR−mL)g=(mR+mL)a  ⇒  a=FmR+mL(m_R-m_L)g=(m_R+m_L)a\;\Rightarrow\;a=\frac{F}{m_R+m_L}

כאשר F=(mR−mL)gF=(m_R-m_L)g.

המסה הכוללת mR+mLm_R+m_L היא מסת שני הסלים וכל 1212 המשקולות: mR+mL=2M0+12m1m_R+m_L=2M_0+12m_1. לכן

a=12M0+12m1 Fa=\frac{1}{2M_0+12m_1}\,F

סעיף ג(2)

תשובה:

כן – aa יחסי ישר ל־FF, כי המסה הכוללת קבועה בכל המדידות.

כן. בביטוי a=FmR+mLa=\frac{F}{m_R+m_L} המכנה הוא המסה הכוללת של המערכת. בכל מדידה התלמידה רק מעבירה משקולת מסל לסל – אינה מוסיפה ואינה מוציאה משקולות – ולכן mR+mL=2M0+12m1m_R+m_L=2M_0+12m_1 זהה בכל המדידות.

משתנה רק FF, הכוח שמניע את המערכת. לכן aa יחסי ישר ל־FF: גרף a(F)a(F) הוא קו ישר שעובר דרך הראשית, ושיפועו 12M0+12m1\frac{1}{2M_0+12m_1} – בהתאם לגרף שסרטטנו בסעיף א.

טעות נפוצה: לחשוב שהפונקציה אינה לינארית כי mRm_R גדל ונמצא גם במכנה – mRm_R גדל אבל mLm_L קטן באותה מידה, והסכום קבוע.

סעיף ד

תשובה:

M0≈0.30 kgM_0\approx 0.30\,\text{kg} (לפי שיפוע הקו שמעבירים, תשובות בתחום 0.290.29–0.31 kg0.31\,\text{kg} מתקבלות)

לפי סעיף ג, שיפוע הגרף a(F)a(F) הוא 12M0+12m1\frac{1}{2M_0+12m_1}. מסעיף א(2): שיפוע =1.11 kg−1=1.11\,\text{kg}^{-1}.

12M0+12m1=1.11  ⇒  2M0+12m1=11.11≈0.90 kg\frac{1}{2M_0+12m_1}=1.11\;\Rightarrow\;2M_0+12m_1=\frac{1}{1.11}\approx 0.90\,\text{kg}
2M0=0.90−12⋅0.025=0.90−0.30=0.60 kg  ⇒  M0≈0.30 kg2M_0=0.90-12\cdot 0.025=0.90-0.30=0.60\,\text{kg}\;\Rightarrow\;M_0\approx 0.30\,\text{kg}

טעות נפוצה: לפרש את 1שיפוע\frac{1}{\text{שיפוע}} כמסת סל אחד – זו המסה של כל המערכת המואצת (שני הסלים וכל המשקולות).

שאלה 20 · חבילה מוצנחת ממסוק: ניתוח גרף מהירות–זמן עם התנגדות אווירבאורך בגרות · בינונית

מסוק מרחף במקום, וברגע t=0t=0 משחררים ממנו ממנוחה חבילת ציוד המחוברת למצנח. בתחילה המצנח סגור, וברגע מסוים הוא נפתח באופן אוטומטי. החבילה והמצנח ייחשבו גוף אחד, ״החבילה״, והיא נעה אנכית.

בגרף שלפניכם מוצג גודל המהירות של החבילה כפונקציה של הזמן, מרגע השחרור ועד אחרי הנחיתה.

א.

תארו במילים את תנועת החבילה בפרק הזמן 0≤t<16 s0\le t<16\,\text{s}. התייחסו לגודל המהירות ולגודל התאוצה.

ב.

מהי הסיבה לירידה החדה בגודל המהירות בפרק הזמן 16 s<t<17 s16\,\text{s}<t<17\,\text{s}? הסבירו.

ג.

(1) הסבירו כיצד אפשר לחשב בעזרת הגרף את המרחק שעברה החבילה מרגע השחרור ועד שהמצנח נפתח (אין צורך לחשב).

(2) חשבו את המרחק שעברה החבילה בפרק הזמן 20 s≤t≤50 s20\,\text{s}\le t\le50\,\text{s}.

ד.

הראו בעזרת הגרף שגודל התאוצה של החבילה ברגע השחרור הוא g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2 בקירוב. הסבירו מדוע זה צפוי.

ה.

על החבילה פועלים בזמן נפילתה שני כוחות: כוח הכובד וכוח התנגדות האוויר.

עבור כל אחד משני הכוחות קבעו אם הוא גדל, קטן או נשאר קבוע בפרק הזמן 0≤t<16 s0\le t<16\,\text{s}. הסבירו.

ו.

מסת החבילה (כולל המצנח) היא m=90 kgm=90\,\text{kg}. בפרק הזמן 0≤t<50 s0\le t<50\,\text{s} קבעו את הגודל המרבי של הכוח השקול הפועל על החבילה ואת גודלו המזערי. הסבירו את קביעותיכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

גודל המהירות גדל מאפס ומתקרב לערך קבוע של כ־40 m/s40\,\text{m/s}; גודל התאוצה קטן בהדרגה מכ־10 m/s210\,\text{m/s}^2 עד כמעט אפס. בסוף פרק הזמן החבילה נעה כמעט במהירות קבועה (מהירות סופית).

גודל המהירות: הגרף עולה – החבילה יוצאת ממנוחה ומהירותה גדלה. מהירותה מתקרבת לערך קבוע של כ־40 m/s40\,\text{m/s} ואינה עוברת אותו.

גודל התאוצה: התאוצה היא שיפוע גרף המהירות–זמן. בתחילת התנועה הגרף תלול (שיפוע של כ־10 m/s210\,\text{m/s}^2), ובהמשך הוא נעשה מתון יותר ויותר – גודל התאוצה קטן בהדרגה. בסביבות t≈14t\approx14–16 s16\,\text{s} הגרף כמעט אופקי: התאוצה כמעט אפס, והחבילה נעה כמעט במהירות קבועה – מהירות סופית.

טעות נפוצה: לומר שהחבילה ״מאטה״ כי התאוצה קטנה. כל עוד התאוצה בכיוון התנועה, המהירות ממשיכה לגדול – רק בקצב איטי יותר.

סעיף ב

תשובה:

ברגע t=16 st=16\,\text{s} המצנח נפתח. כוח התנגדות האוויר גדל מאוד ונעשה גדול בהרבה מכוח הכובד, ולכן הכוח השקול מכוון כלפי מעלה, נגד כיוון התנועה, והחבילה מאטה בחדות.

ברגע t=16 st=16\,\text{s} נפתח המצנח. שטח החתך של המצנח גדול מאוד, ולכן כוח התנגדות האוויר גדל בבת אחת לערך הגדול בהרבה מכוח הכובד.

לפי החוק השני של ניוטון, הכוח השקול מכוון כלפי מעלה – נגד כיוון התנועה – והחבילה מאטה בתאוצה גדולה. ככל שמהירותה קטנה, קטן גם כוח ההתנגדות, עד שהוא שווה שוב לכוח הכובד: מכאן והלאה החבילה נעה במהירות סופית חדשה וקטנה, כ־6 m/s6\,\text{m/s}.

סעיף ג

תשובה:

(1) המרחק שווה לשטח הכלוא בין גרף המהירות לבין ציר הזמן בין t=0t=0 ל־t=16 st=16\,\text{s} (אפשר לספור משבצות).

(2) 180 m180\,\text{m}

(1) המרחק שגוף עובר בפרק זמן שווה לשטח הכלוא בין גרף המהירות–זמן לבין ציר הזמן בפרק זמן זה. כאן הגרף מעוקל, ולכן אי אפשר להשתמש בנוסחאות של תנועה שוות תאוצה – מחשבים את השטח בין t=0t=0 ל־t=16 st=16\,\text{s} בקירוב, למשל בספירת משבצות הרשת (כל משבצת קטנה מייצגת 1 s⋅1 m/s=1 m1\,\text{s}\cdot1\,\text{m/s}=1\,\text{m}).

(2) בפרק הזמן 20 s≤t≤50 s20\,\text{s}\le t\le50\,\text{s} המהירות קבועה, 6 m/s6\,\text{m/s}, והשטח הוא מלבן:

d=v Δt=6⋅(50−20)=180 md=v\,\Delta t=6\cdot(50-20)=180\,\text{m}

סעיף ד

תשובה:

שיפוע המשיק לגרף ב־t=0t=0: המשיק עובר דרך (0,0)(0,0) ודרך (4 s, 40 m/s)(4\,\text{s},\,40\,\text{m/s}) בקירוב, ולכן a≈10 m/s2a\approx10\,\text{m/s}^2. ברגע השחרור המהירות אפס, ולכן אין התנגדות אוויר וכוח הכובד הוא הכוח היחיד.

התאוצה ברגע מסוים שווה לשיפוע המשיק לגרף המהירות–זמן באותו רגע. נסרטט את המשיק לגרף בראשית: הוא עובר דרך (0, 0)(0,\,0) ובקירוב דרך הנקודה (4 s, 40 m/s)(4\,\text{s},\,40\,\text{m/s}). לכן:

a(0)=ΔvΔt≈40−04−0=10 m/s2a(0)=\frac{\Delta v}{\Delta t}\approx\frac{40-0}{4-0}=10\,\text{m/s}^2

למה זה צפוי: כוח התנגדות האוויר תלוי במהירות. ברגע השחרור החבילה במנוחה, ולכן התנגדות האוויר אפס, והכוח היחיד הפועל עליה הוא כוח הכובד mgmg. לפי החוק השני של ניוטון mg=mamg=ma, כלומר a=ga=g.

טעות נפוצה: לחשב את התאוצה ההתחלתית כשיפוע ממוצע, למשל 4016=2.5 m/s2\frac{40}{16}=2.5\,\text{m/s}^2 – זו תאוצה ממוצעת לכל פרק הזמן ולא התאוצה ברגע t=0t=0.

סעיף ה

תשובה:

כוח הכובד קבוע; כוח התנגדות האוויר גדל (מאפס ועד שהוא כמעט שווה לכוח הכובד).

כוח הכובד mgmg – קבוע: המסה של החבילה ותאוצת הנפילה החופשית אינן משתנות (השינוי בגובה זניח).

כוח התנגדות האוויר – גדל. אפשר לנמק בשתי דרכים:

•התנגדות האוויר גדלה עם המהירות, והמהירות גדלה בפרק זמן זה.

•מהגרף: התאוצה (השיפוע) קטנה. לפי החוק השני של ניוטון, mg−f=mamg-f=ma (כיוון חיובי כלפי מטה). mgmg קבוע ו־aa קטן – לכן ff גדל. כש־aa מתקרב לאפס, ff מתקרב ל־mgmg.

סעיף ו

תשובה:

מרבי: כ־3.0⋅103 N3.0\cdot10^{3}\,\text{N} (כלפי מעלה), בפרק הזמן 16 s<t<17 s16\,\text{s}<t<17\,\text{s} שבו המצנח נפתח. מזערי: אפס, כשהחבילה נעה במהירות קבועה (t>17 st>17\,\text{s}, וגם בקירוב לפני פתיחת המצנח).

לפי החוק השני של ניוטון ΣF=ma\Sigma F=ma, ולכן גודל הכוח השקול גדול ביותר כשגודל התאוצה – שיפוע הגרף – גדול ביותר.

מרבי: השיפוע התלול ביותר בגרף הוא בירידה החדה. מהגרף, בין t=16 st=16\,\text{s} ל־t=17 st=17\,\text{s} המהירות יורדת מכ־39 m/s39\,\text{m/s} ל־6 m/s6\,\text{m/s}:

∣a∣≈39−617−16=33 m/s2|a|\approx\frac{39-6}{17-16}=33\,\text{m/s}^2
∣ΣF∣=m∣a∣≈90⋅33≈3.0⋅103 N|\Sigma F|=m|a|\approx90\cdot33\approx3.0\cdot10^{3}\,\text{N}

הכוח השקול מכוון כלפי מעלה. הוא גדול בהרבה מהכוח השקול ברגע השחרור, mg=900 Nmg=900\,\text{N} (שם השיפוע 10 m/s210\,\text{m/s}^2 בלבד).

מזערי: כשהחבילה נעה במהירות קבועה – בפרק הזמן 17 s<t<50 s17\,\text{s}<t<50\,\text{s} (וכמעט גם סמוך ל־t=16 st=16\,\text{s}) – התאוצה אפס, ולכן הכוח השקול אפס: כוח התנגדות האוויר שווה בגודלו לכוח הכובד.

טעות נפוצה: לחשוב שהכוח השקול המרבי הוא כוח הכובד, ברגע השחרור. בזמן פתיחת המצנח החבילה מאטה בתאוצה גדולה פי שלושה בערך מ־gg.

עוד 2 שאלות על חוקי ניוטון ותרשים כוחות

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. צנחן חופשי וכוח התנגדות האוויר: מהירות סופית (באורך בגרות · בינונית)

    צנחן קופץ ממנוחה ממטוס ונופל אנכית לפני שהוא פותח את המצנח. גודלו של כוח ההתנגדות שהאוויר מפעיל עליו נתון על ידי הביטוי f=kv2f=kv^2, כאשר vv…

  2. כדור הנזרק אופקית מגג בנוכחות רוח אופקית (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    מגג בניין שגובהו h=20 mh=20\,\text{m} זורקים כדור שמסתו m=0.5 kgm=0.5\,\text{kg} במהירות אופקית v0=6 m/sv_0=6\,\text{m/s}, בניצב לקיר הבניין (ראו תרשים).…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.