דילוג לתוכן המרכזי

לולאה או מגנט בתנועה יחסית לשדה - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · השראה אלקטרומגנטית · 20 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · סליל על עגלה נכנס לאזור שדהקצרה · קלה

על עגלת צעצוע מותקן סליל מלבני שטוח בעל N=40N=40 כריכות. רוחב הסליל, בניצב לכיוון התנועה, הוא L=5 cmL=5\,\text{cm}, והתנגדותו R=1.5 ΩR=1.5\,\Omega; קצות הסליל מחוברים זה לזה. העגלה נעה במהירות קבועה v=0.3 m/sv=0.3\,\text{m/s} ונכנסת לאזור רחב שבו שדה מגנטי אחיד B=0.5 TB=0.5\,\text{T}, הניצב למישור הסליל. מחוץ לאזור אין שדה.

א.

חשבו את הכא"מ המושרה ואת הזרם בסליל בזמן שהוא נכנס לאזור השדה.

ב.

מה הכא"מ כשהסליל כולו בתוך אזור השדה ועדיין נע? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

ε=0.3 V\varepsilon=0.3\,\text{V}, I=0.2 AI=0.2\,\text{A}

בזמן הכניסה רק הצלע הקדמית של כל כריכה נמצאת בשדה, והשטף גדל בקצב BLvBLv בכל כריכה:

ε=NBLv=40⋅0.5⋅0.05⋅0.3=0.3 V\varepsilon=NBLv=40\cdot0.5\cdot0.05\cdot0.3=0.3\,\text{V}
I=εR=0.31.5=0.2 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.3}{1.5}=0.2\,\text{A}

טעות נפוצה: לשכוח את NN ולקבל 7.5 mV7.5\,\text{mV}.

סעיף ב

תשובה:

ε=0\varepsilon=0

כשהסליל כולו בתוך השדה האחיד, השטף דרכו קבוע (ΦB=NBA\Phi_B=NBA) ולא משתנה עם התנועה, ולכן אין כא"מ מושרה ואין זרם.

שאלה 2 · מגנט עובר דרך טבעת תלויה: כיוון הזרם ולאן הטבעת נדחפתקצרה · בינונית

טבעת אלומיניום קלה תלויה על שני חוטים, כך שמישורה אנכי והציר שלה אופקי. משמאל לטבעת, על הציר שלה, מחזיקים מגנט מוט אופקי שהקוטב הדרומי (SS) שלו פונה אל הטבעת. מזיזים את המגנט במהירות ימינה, לאורך הציר: הוא מתקרב לטבעת, עובר דרכה וממשיך ימינה עד שהוא רחוק ממנה. את כיוון הזרם מתארים כפי שהוא נראה לצופה שעומד משמאל לטבעת ומסתכל ימינה, לאורך הציר.

א.

מה כיוון הזרם בטבעת (עם כיוון השעון או נגדו, בעיני הצופה) כשהמגנט מתקרב לטבעת משמאל, ומה כיוונו כשהמגנט כבר מימין לטבעת ומתרחק ממנה? נמקו.

ב.

לאיזה כיוון נדחפת הטבעת (ימינה או שמאלה) בכל אחד משני השלבים? נמקו בעזרת הקטבים של הטבעת, ובדקו שהתשובה מתאימה לחוק לנץ.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

בהתקרבות – עם כיוון השעון; בהתרחקות – נגד כיוון השעון (בעיני הצופה שמשמאל).

התקרבות: קווי השדה נכנסים לקוטב הדרומי. הטבעת נמצאת מימין לקוטב SS, ולכן השדה של המגנט בתוכה פונה שמאלה (אל הקוטב), והשטף שמאלה גדל. לפי חוק לנץ הזרם יוצר בתוך הטבעת שדה ימינה – כלומר הרחק מהצופה שמשמאל. לפי כלל יד ימין זה זרם עם כיוון השעון בעיניו.

התרחקות: המגנט מימין לטבעת, והקוטב הקרוב לטבעת הוא עכשיו הצפוני (NN, הקצה האחורי). קווי השדה יוצאים מהקוטב הצפוני, ולכן משמאלו, בטבעת, השדה עדיין פונה שמאלה – אבל השטף קטן. הזרם יוצר שדה שמאלה, אל הצופה – נגד כיוון השעון בעיניו.

טעות נפוצה: לחשוב שהזרם לא מתהפך "כי המגנט ממשיך לנוע באותו כיוון", או שהשדה של המגנט בטבעת מתהפך כשהוא עובר דרכה.

סעיף ב

תשובה:

בשני השלבים הטבעת נדחפת ימינה – בכיוון תנועת המגנט.

התקרבות: הזרם יוצר בטבעת שדה ימינה, ולכן לטבעת יש קוטב SS בצידה השמאלי (שם קווי השדה שלה נכנסים). הוא פונה אל הקוטב SS של המגנט – קטבים שווים דוחים: הטבעת נדחפת ימינה (והמגנט – שמאלה).

התרחקות: הזרם יוצר בטבעת שדה שמאלה, ולכן לטבעת יש קוטב SS בצידה הימני. הוא פונה אל הקוטב NN של המגנט – קטבים שונים מושכים: הטבעת נמשכת ימינה, אחרי המגנט.

בשני השלבים הכוח מתנגד לתנועה היחסית: בהתקרבות הוא מנסה להרחיק אותם, ובהתרחקות – לקרב אותם. לכן הכוח על המגנט תמיד נגד תנועתו (שמאלה), והטבעת תמיד נגררת בכיוון תנועת המגנט – כפי שחוק לנץ דורש.

שאלה 3 · מטוטלת מגנטית מעל טבעת שלמה וטבעת חתוכה: לאן הלכה האנרגייהקצרה · בינונית

משקולת של מטוטלת היא מגנט קטן שמסתו m=50 gm=50\,\text{g}. בנקודה הנמוכה של המסלול המגנט עובר מעט מעל טבעת נחושת המונחת על השולחן. מרחיקים את המטוטלת הצידה, כך שהמגנט נמצא h=20 cmh=20\,\text{cm} מעל הנקודה הנמוכה של המסלול, ומשחררים ממנוחה. בודקים לאיזה גובה המגנט עולה בצד השני אחרי מעבר אחד מעל הטבעת, בשלושה מצבים: עם טבעת שלמה, עם טבעת זהה שחתוכה בנקודה אחת (יש בה מרווח צר), ובלי טבעת בכלל. התנגדות האוויר והחיכוך בציר זניחים, g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2.

א.

דרגו את הגבהים שאליהם המגנט עולה בצד השני בשלושת המצבים. נמקו.

ב.

עם הטבעת השלמה המגנט עולה בצד השני לגובה 17 cm17\,\text{cm}. כמה אנרגייה הפכה לחום בטבעת במעבר הזה? הסבירו איזה כוח עשה את העבודה שהעבירה אותה.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

hno ring=hcut=20 cm>hclosedh_{\text{no ring}}=h_{\text{cut}}=20\,\text{cm}>h_{\text{closed}}

גם בטבעת החתוכה מושרה כא"מ כשהשטף דרכה משתנה, אבל המעגל פתוח – אין זרם, ולכן אין כוח מגנטי בין הטבעת למגנט. המטוטלת מתנהגת בדיוק כמו בלי טבעת, ובלי הפסדי אנרגייה המגנט עולה שוב ל-20 cm20\,\text{cm}.

בטבעת השלמה זורם זרם מושרה, ולפי חוק לנץ הכוח בינה לבין המגנט מתנגד לתנועה היחסית – גם כשהמגנט מתקרב אליה וגם כשהוא מתרחק ממנה. הכוח הזה מאט את המגנט, והוא עולה לגובה קטן יותר.

טעות נפוצה: לחשוב שבטבעת החתוכה אין כא"מ. יש כא"מ (אפשר למדוד מתח בין קצות החתך) – אין זרם.

סעיף ב

תשובה:

Q=0.015 JQ=0.015\,\text{J}

בשתי נקודות ההיפוך המגנט במנוחה, ולכן כל האנרגייה המכנית שלו היא אנרגייה פוטנציאלית. ההפרש בין הגבהים הוא Δh=0.20−0.17=0.03 m\Delta h=0.20-0.17=0.03\,\text{m}:

Q=mgΔh=0.05⋅10⋅0.03=0.015 JQ=mg\Delta h=0.05\cdot10\cdot0.03=0.015\,\text{J}

(אין חיכוך ואין התנגדות אוויר, ולכן כל האנרגייה שאבדה הפכה לחום בטבעת.)

הכוח המגנטי שהטבעת מפעילה על המגנט פונה בכל רגע נגד מהירות המגנט ביחס לטבעת, ולכן הוא עושה עבודה שלילית על המגנט; האנרגייה הזאת עוברת לזרם המושרה ומתפתחת כחום בהתנגדות הטבעת.

שאלה 4 · מסוע מעביר מסגרת דרך אזור שדה רחב ממנה: שלבים, כוח, הספק וחוםביניים · בינונית

במפעל, מסוע מעביר שמאלה במהירות קבועה v=0.6 m/sv=0.6\,\text{m/s} מסגרת נחושת מלבנית סגורה, השוכבת במישור המסוע. אורך המסגרת בכיוון התנועה הוא d=0.3 md=0.3\,\text{m}, רוחבה L=0.15 mL=0.15\,\text{m}, והתנגדותה הכוללת R=0.3 ΩR=0.3\,\Omega.

בדרכה המסגרת עוברת בין קטבים של אלקטרומגנט רחב, שיוצרים רצועה ברוחב w=0.45 mw=0.45\,\text{m} (בכיוון התנועה), ארוכה מאוד בכיוון הניצב, ובה שדה מגנטי אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T} הניצב למסוע – בתרשים, שבו המסוע הוא מישור הדף, אל מחוץ לדף. מחוץ לרצועה אין שדה. ברגע t=0t=0 הצלע השמאלית של המסגרת נכנסת לרצועה (ראו תרשים).

א.

תארו את גודל הכא"מ המושרה במסגרת כפונקציה של הזמן, מ-t=0t=0 ועד שהמסגרת יוצאת כולה מהרצועה. ציינו את גבולות כל שלב.

ב.

חשבו את עוצמת הזרם במסגרת וקבעו את כיוונו (עם כיוון השעון או נגדו, כפי שהוא נראה בתרשים) בכל שלב. נמקו.

ג.

המסגרת מונחת על המסוע ואינה מחליקה עליו, כך שהמסוע מפעיל עליה את הכוח הדרוש כדי שתנוע במהירות קבועה. מצאו את גודל הכוח הזה ואת כיוונו בכל שלב (מלבד הכוחות המגנטיים אין כוחות אופקיים אחרים).

ד.

חשבו את ההספק של הכוח שמפעיל המסוע ואת הספק החום במסגרת בזמן הכניסה, ואת החום הכולל שמתפתח במסגרת במעבר כולו. אחר כך מסובבים את המסגרת על המסוע ב-90∘90^\circ, כך שהצלע הארוכה ניצבת לכיוון התנועה, ומעבירים אותה שוב באותה מהירות. פי כמה ישתנה החום הכולל? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

0<t<0.5 s0<t<0.5\,\text{s}: ε=0.036 V\varepsilon=0.036\,\text{V};   0.5<t<0.75 s\;0.5<t<0.75\,\text{s}: ε=0\varepsilon=0;   0.75<t<1.25 s\;0.75<t<1.25\,\text{s}: ε=0.036 V\varepsilon=0.036\,\text{V}

כניסה: הצלע השמאלית בשדה והצלע הימנית מחוצה לו. המסגרת נכנסת כולה אחרי dv=0.30.6=0.5 s\frac{d}{v}=\frac{0.3}{0.6}=0.5\,\text{s}. בזמן הזה:

ε=vLB=0.6⋅0.15⋅0.4=0.036 V\varepsilon=vLB=0.6\cdot0.15\cdot0.4=0.036\,\text{V}

כולה בפנים: השטף קבוע, ולכן ε=0\varepsilon=0. הצלע השמאלית מגיעה לקצה הרצועה כשהיא עוברת w=0.45 mw=0.45\,\text{m}, ב-t=0.450.6=0.75 st=\frac{0.45}{0.6}=0.75\,\text{s}.

יציאה: רק הצלע הימנית בשדה, עד שגם היא יוצאת – עוד 0.5 s0.5\,\text{s}, כלומר עד t=1.25 st=1.25\,\text{s}. שוב ε=0.036 V\varepsilon=0.036\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

I=0.12 AI=0.12\,\text{A}; בכניסה – עם כיוון השעון; כשהיא כולה בפנים – אין זרם; ביציאה – נגד כיוון השעון.

I=εR=0.0360.3=0.12 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.036}{0.3}=0.12\,\text{A}

כניסה: השטף אל מחוץ לדף גדל. לפי חוק לנץ הזרם יוצר בתוך המסגרת שדה אל תוך הדף – עם כיוון השעון.

כולה בפנים: השטף לא משתנה – אין זרם.

יציאה: השטף אל מחוץ לדף קטן, והזרם יוצר שדה אל מחוץ לדף – נגד כיוון השעון.

טעות נפוצה: לחשוב שכשהמסגרת כולה בשדה יש זרם "כי היא נעה בשדה". בשתי הצלעות האנכיות מושרים כא"מ שווים שמבטלים זה את זה לאורך הלולאה.

סעיף ג

תשובה:

בכניסה וביציאה: 7.2⋅10−3 N7.2\cdot10^{-3}\,\text{N} שמאלה; כשהיא כולה בפנים: אפס.

בכל רגע רק צלע אנכית אחת נושאת זרם בתוך השדה (בצלעות האופקיות שבתוך השדה הכוחות מנוגדים ומתבטלים):

FB=ILB=0.12⋅0.15⋅0.4=7.2⋅10−3 NF_B=ILB=0.12\cdot0.15\cdot0.4=7.2\cdot10^{-3}\,\text{N}

לפי חוק לנץ הכוח המגנטי מתנגד לתנועה, כלומר ימינה, גם בכניסה וגם ביציאה (בדיקה בכניסה: בצלע השמאלית הזרם עולה, השדה החוצה מהדף, ולפי כלל יד ימין הכוח ימינה ✓).

לכן הכוח שהמסוע מפעיל: 7.2⋅10−3 N7.2\cdot10^{-3}\,\text{N} שמאלה בכניסה וביציאה, ואפס כשהמסגרת כולה בפנים.

סעיף ד

תשובה:

P=4.32⋅10−3 WP=4.32\cdot10^{-3}\,\text{W} (שני ההספקים שווים); Q=4.32⋅10−3 JQ=4.32\cdot10^{-3}\,\text{J}; אחרי הסיבוב – פי 2.

PF=Fv=7.2⋅10−3⋅0.6=4.32⋅10−3 W,PR=I2R=0.122⋅0.3=4.32⋅10−3 WP_F=Fv=7.2\cdot10^{-3}\cdot0.6=4.32\cdot10^{-3}\,\text{W},\qquad P_R=I^2R=0.12^2\cdot0.3=4.32\cdot10^{-3}\,\text{W}

ההספקים שווים: כל העבודה של הכוח החיצוני הופכת לחום (המהירות קבועה, האנרגייה הקינטית לא משתנה).

זרם זורם במשך 0.5+0.5=1 s0.5+0.5=1\,\text{s}:

Q=PRt=4.32⋅10−3⋅1=4.32⋅10−3 JQ=P_Rt=4.32\cdot10^{-3}\cdot1=4.32\cdot10^{-3}\,\text{J}

באופן כללי, הצלע הניצבת לתנועה היא LL והאורך בכיוון התנועה הוא dd:

Q=(vLB)2R⋅2dv=2B2L2d vRQ=\frac{(vLB)^2}{R}\cdot\frac{2d}{v}=\frac{2B^2L^2d\,v}{R}

אחרי הסיבוב L′=0.3 mL'=0.3\,\text{m} ו-d′=0.15 md'=0.15\,\text{m} (הרצועה עדיין רחבה מהמסגרת), וההתנגדות לא השתנתה (אותו תיל). L2dL^2d גדל מ-0.152⋅0.30.15^2\cdot0.3 ל-0.32⋅0.150.3^2\cdot0.15 – פי 2: הכא"מ והזרם גדלים פי 2 וההספק פי 4, אבל הזרם זורם חצי מהזמן. (Q′=8.64⋅10−3 JQ'=8.64\cdot10^{-3}\,\text{J}.)

שאלה 5 · מסגרת חוצה גבול בין שדה נכנס לשדה יוצאביניים · בינונית

מסגרת ריבועית מוליכה בצלע L=0.2 mL=0.2\,\text{m} והתנגדות R=0.4 ΩR=0.4\,\Omega נעה ימינה במהירות קבועה v=1 m/sv=1\,\text{m/s} במישור הדף. משמאל לקו x=0x=0 יש שדה מגנטי אחיד B=0.5 TB=0.5\,\text{T} אל תוך הדף, ומימין לו שדה אחיד באותו גודל אל מחוץ לדף. שני האזורים רחבים מאוד. בהתחלה המסגרת כולה בצד השמאלי (ראו תרשים). נסמן ב-xx את המרחק שהצלע הימנית של המסגרת עברה מעבר לקו הגבול (0≤x≤L0\le x\le L).

א.

בטאו את השטף דרך המסגרת כפונקציה של xx (שטף אל תוך הדף – חיובי). מה השטף בתחילת המעבר, באמצעו ובסופו?

ב.

חשבו את הכא"מ ואת הזרם במסגרת בזמן המעבר, וקבעו את כיוון הזרם. תלמיד טוען: "באמצע המעבר השטף אפס, ולכן ברגע הזה אין זרם". האם הוא צודק?

ג.

מה הכוח החיצוני הדרוש כדי לשמור על מהירות קבועה בזמן המעבר, ומה החום שמתפתח במסגרת במעבר כולו?

ד.

משווים למקרה שבו מימין לקו הגבול אין שדה בכלל, ושאר הנתונים זהים. פי כמה קטנים בו הזרם, הכוח החיצוני והחום?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

ΦB=BL(L−2x)\Phi_B=BL(L-2x); 0.02 Wb0.02\,\text{Wb}, 00, −0.02 Wb-0.02\,\text{Wb}

חלק המסגרת שעדיין משמאל לגבול, בשטח L(L−x)L(L-x), נמצא בשדה הנכנס; החלק שמימין, בשטח LxLx, בשדה היוצא:

ΦB=BL(L−x)−BLx=BL(L−2x)\Phi_B=BL(L-x)-BLx=BL(L-2x)

x=0x=0: ΦB=0.5⋅0.04=0.02 Wb\Phi_B=0.5\cdot0.04=0.02\,\text{Wb}; x=L/2x=L/2: ΦB=0\Phi_B=0; x=Lx=L: ΦB=−0.02 Wb\Phi_B=-0.02\,\text{Wb}.

סעיף ב

תשובה:

ε=0.2 V\varepsilon=0.2\,\text{V}, I=0.5 AI=0.5\,\text{A} עם כיוון השעון, לאורך כל המעבר; התלמיד טועה.

ε=∣dΦBdt∣=2BLdxdt=2BLv=2⋅0.5⋅0.2⋅1=0.2 V\varepsilon=\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|=2BL\frac{dx}{dt}=2BLv=2\cdot0.5\cdot0.2\cdot1=0.2\,\text{V}

(אפשר גם כך: בכל צלע אנכית מושרה BLvBLv, ושני הכא"מים מתחברים לאורך הלולאה כי השדות מנוגדים.)

I=0.20.4=0.5 AI=\frac{0.2}{0.4}=0.5\,\text{A}

השטף אל תוך הדף קטן כל הזמן, ולכן הזרם יוצר שדה אל תוך הדף – עם כיוון השעון.

הכא"מ תלוי בקצב השינוי של השטף, לא בשטף עצמו. השטף עובר דרך אפס בקצב קבוע, ולכן גם באמצע יש זרם של 0.5 A0.5\,\text{A} – התלמיד טועה.

סעיף ג

תשובה:

F=0.1 NF=0.1\,\text{N} ימינה; Q=0.02 JQ=0.02\,\text{J}

שתי הצלעות האנכיות נושאות זרם בשדה. בצלע הימנית (שדה יוצא) הזרם עם כיוון השעון זורם כלפי מטה, ובשמאלית (שדה נכנס) – כלפי מעלה. לפי כלל יד ימין על שתיהן פועל כוח שמאלה – נגד התנועה – וכל אחד בגודל ILBILB:

FB=2ILB=2⋅0.5⋅0.2⋅0.5=0.1 NF_B=2ILB=2\cdot0.5\cdot0.2\cdot0.5=0.1\,\text{N}

הכוח החיצוני: 0.1 N0.1\,\text{N} ימינה. (בצלעות האופקיות הכוחות מתבטלים.)

המעבר נמשך Lv=0.2 s\frac{L}{v}=0.2\,\text{s}:

Q=I2Rt=0.52⋅0.4⋅0.2=0.02 JQ=I^2Rt=0.5^2\cdot0.4\cdot0.2=0.02\,\text{J}

בדיקה: W=F⋅L=0.1⋅0.2=0.02 JW=F\cdot L=0.1\cdot0.2=0.02\,\text{J} ✓

סעיף ד

תשובה:

הזרם – פי 2, הכוח – פי 4, החום – פי 4.

רק צלע אחת בשדה: ε=BLv\varepsilon=BLv, חצי מקודם, ולכן גם II קטן פי 2.

הכוח: רק צלע אחת, עם חצי מהזרם: F=ILBF=ILB – קטן פי 4 (0.025 N0.025\,\text{N}).

החום: Q=I2RtQ=I^2Rt עם אותו זמן – קטן פי 4 (0.005 J0.005\,\text{J}).

שאלה 6 · מסגרת ליד תיל ארוך: כשמזיזים אותה לאורכו ומתרחקים ממנוביניים · קשה

בתיל ישר וארוך מאוד זורם זרם I0=100 AI_0=100\,\text{A} כלפי מעלה. מימין לתיל, באותו מישור, נמצאת מסגרת מלבנית מנחושת שהתנגדותה R=0.01 ΩR=0.01\,\Omega. הצלעות המקבילות לתיל באורך a=0.2 ma=0.2\,\text{m}, והצלעות הניצבות לו באורך b=0.1 mb=0.1\,\text{m}. המרחק מהתיל לצלע הקרובה הוא rr (ראו תרשים). השדה המגנטי של התיל: B=μ0I02πdB=\frac{\mu_0I_0}{2\pi d} במרחק dd ממנו; μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A}. השדה המגנטי של הזרם המושרה עצמו זניח.

א.

מזיזים את המסגרת במהירות קבועה במקביל לתיל (כלפי מעלה), כש-rr לא משתנה. בצלעות הניצבות לתיל מושרה כא"מ, כי הן נעות בשדה. האם זורם זרם במסגרת? נמקו בשתי דרכים.

ב.

עכשיו מזיזים את המסגרת הרחק מהתיל (ימינה) במהירות קבועה v=4 m/sv=4\,\text{m/s}. חשבו את הכא"מ ואת הזרם ברגע שבו r=0.1 mr=0.1\,\text{m}.

ג.

קבעו את כיוון הזרם במסגרת (עם כיוון השעון או נגדו) בשתי דרכים: לפי חוק לנץ, ולפי הכוח על מטען חיובי בצלע הקרובה לתיל.

ד.

חשבו את הכוח השקול שהתיל מפעיל על המסגרת באותו רגע וקבעו את כיוונו. הסבירו את הכיוון גם בעזרת הכוח בין זרמים מקבילים, ובדקו שהוא מתאים לחוק לנץ.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

לא, אין זרם.

דרך השטף: השדה של התיל תלוי רק במרחק ממנו. בתנועה במקביל לתיל כל נקודה של המסגרת שומרת על המרחק שלה, ולכן השטף לא משתנה ואין כא"מ בלולאה.

דרך הכא"מ בצלעות: בצלעות המקבילות לתיל המהירות היא לאורך הצלע עצמה, ולכן לא מושרה בהן כא"מ. בשתי הצלעות הניצבות לתיל מושרים כא"מים, אבל הן נעות באותה מהירות דרך אותו שדה, ולכן הכא"מים שווים ושניהם מכוונים לאותו צד (רחוק מהתיל או קרוב אליו). לאורך הלולאה הם מתבטלים.

טעות נפוצה: "יש צלעות שחותכות קווי שדה, לכן יש זרם". הכא"מ הכולל לאורך הלולאה הוא שקובע.

סעיף ב

תשובה:

ε=8⋅10−5 V\varepsilon=8\cdot10^{-5}\,\text{V}, I=8 mAI=8\,\text{mA}

עכשיו הצלעות המקבילות לתיל חותכות את השדה, אבל השדה בכל אחת מהן שונה:

B1=μ0I02πr=2⋅10−7⋅1000.1=2⋅10−4 TB2=μ0I02π(r+b)=2⋅10−7⋅1000.2=10−4 TB_1=\frac{\mu_0I_0}{2\pi r}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot100}{0.1}=2\cdot10^{-4}\,\text{T}\qquad B_2=\frac{\mu_0I_0}{2\pi(r+b)}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot100}{0.2}=10^{-4}\,\text{T}

בשתי הצלעות מושרים כא"מים B1avB_1av ו-B2avB_2av באותו כיוון (שתיהן נעות ימינה בשדה הנכנס לדף), ולכן לאורך הלולאה הם מתנגדים זה לזה:

ε=av(B1−B2)=0.2⋅4⋅(2⋅10−4−10−4)=8⋅10−5 V\varepsilon=av(B_1-B_2)=0.2\cdot4\cdot(2\cdot10^{-4}-10^{-4})=8\cdot10^{-5}\,\text{V}
I=εR=8⋅10−50.01=8⋅10−3 A=8 mAI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{8\cdot10^{-5}}{0.01}=8\cdot10^{-3}\,\text{A}=8\,\text{mA}

(הצלעות הניצבות לתיל נעות לאורכן – לא מושרה בהן כא"מ.)

טעות נפוצה: לחשב B1avB_1av בלבד, או להשתמש בשדה ממוצע אחד כפול השטח.

סעיף ג

תשובה:

עם כיוון השעון.

כיוון השדה: לפי כלל יד ימין, מימין לתיל שזרמו כלפי מעלה השדה אל תוך הדף.

לנץ: המסגרת מתרחקת לאזור של שדה חלש יותר, ולכן השטף אל תוך הדף קטן. הזרם יוצר בתוך המסגרת שדה אל תוך הדף – עם כיוון השעון.

כוח על מטען: בצלע הקרובה, v→\vec v ימינה ו-B→\vec B אל תוך הדף; F→=qv→×B→\vec F=q\vec v\times\vec B פונה כלפי מעלה. בצלע הרחוקה הכוח גם כלפי מעלה אבל חלש יותר, ולכן הצלע הקרובה "מנצחת": בצלע השמאלית הזרם עולה – עם כיוון השעון ✓.

סעיף ד

תשובה:

F=1.6⋅10−7 NF=1.6\cdot10^{-7}\,\text{N}, לכיוון התיל (שמאלה).

על הצלעות הניצבות לתיל פועלים כוחות שווים ומנוגדים (זרמים מנוגדים באותו שדה), והם מתבטלים. על הצלעות המקבילות:

F1=IaB1=8⋅10−3⋅0.2⋅2⋅10−4=3.2⋅10−7 NF_1=IaB_1=8\cdot10^{-3}\cdot0.2\cdot2\cdot10^{-4}=3.2\cdot10^{-7}\,\text{N}
F2=IaB2=8⋅10−3⋅0.2⋅10−4=1.6⋅10−7 NF_2=IaB_2=8\cdot10^{-3}\cdot0.2\cdot10^{-4}=1.6\cdot10^{-7}\,\text{N}

בצלע הקרובה הזרם כלפי מעלה – באותו כיוון כמו בתיל, ולכן היא נמשכת לתיל. בצלע הרחוקה הזרם כלפי מטה – מנוגד, ולכן היא נדחית. המשיכה חזקה יותר כי הצלע קרובה יותר:

F=F1−F2=3.2⋅10−7−1.6⋅10−7=1.6⋅10−7 NF=F_1-F_2=3.2\cdot10^{-7}-1.6\cdot10^{-7}=1.6\cdot10^{-7}\,\text{N}

והכוח השקול פונה לכיוון התיל.

הכוח מתנגד לתנועה (המסגרת מתרחקת והכוח מושך אותה חזרה) – בדיוק מה שחוק לנץ דורש. לכן כדי לשמור על מהירות קבועה צריך כוח חיצוני של 1.6⋅10−7 N1.6\cdot10^{-7}\,\text{N} ימינה.

שאלה 7 · טבעת הנעה במהירות קבועה בשדה המשתנה עם המקוםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שדה מגנטי B→\vec B מכוון בכיוון החיובי של ציר ה־xx, ועוצמתו גדלה עם xx על פי הקשר Bx(x)=B0+K⋅xB_x(x)=B_0+K\cdot x, כאשר B0=0.1 TB_0=0.1\,\text{T} ו־K=0.4K=0.4 (ביחידות SI). רכיבי השדה בכיוונים האחרים זניחים.

טבעת מוליכה, שהשטח שהיא תוחמת A=5⋅10−3 m2A=5\cdot10^{-3}\,\text{m}^2 והתנגדותה R=0.02 ΩR=0.02\,\Omega, נעה לאורך ציר ה־xx בכיוון החיובי במהירות קבועה v=3 msv=3\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, כשמישורה ניצב לציר (ראו תרשים). ברגע t=0t=0 הטבעת עוברת בנקודה x=0x=0.

א.

רשמו מהן היחידות של הקבוע KK.

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך הטבעת כשהיא בנקודה x=0x=0 וכשהיא בנקודה x=0.25 mx=0.25\,\text{m}.

ג.

מקום הטבעת הוא x=vtx=vt. הראו שהשטף דרך הטבעת הוא ΦB(t)=A(B0+Kvt)\Phi_B(t)=A(B_0+Kvt), וחשבו בעזרת חוק פרדיי את גודל הכא"מ המושרה בטבעת.

ד.

חשבו את עוצמת הזרם בטבעת.

ה.

קבעו את כיוון הזרם בטבעת – עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון – כפי שהוא נראה למתבונן העומד על ציר ה־xx בצדו החיובי, כשהטבעת מתקרבת אליו. נמקו.

ו.

אילו הטבעת הייתה נעה באותה מהירות בתחום שבו השדה אחיד, B=B0B=B_0, האם היה זורם בה זרם? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

Tm\dfrac{\text{T}}{\text{m}}

המכפלה K⋅xK\cdot x היא שדה מגנטי (טסלה), ו־xx נמדד במטרים, ולכן

[K]=Tm[K]=\frac{\text{T}}{\text{m}}

K=0.4 T/mK=0.4\,\text{T/m}: השדה מתחזק ב־0.4 T0.4\,\text{T} על כל מטר בכיוון xx.

סעיף ב

תשובה:

Φ(0)=5⋅10−4 Wb\Phi(0)=5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}; Φ(0.25)=1⋅10−3 Wb\Phi(0.25)=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

מישור הטבעת ניצב לשדה, ולכן ΦB=BAcos⁡0∘=BA\Phi_B=BA\cos 0^\circ=BA.

•ב־x=0x=0: B=0.1 TB=0.1\,\text{T}, ו־Φ=0.1⋅5⋅10−3=5⋅10−4 Wb\Phi=0.1\cdot 5\cdot10^{-3}=5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}.

•ב־x=0.25 mx=0.25\,\text{m}: B=0.1+0.4⋅0.25=0.2 TB=0.1+0.4\cdot 0.25=0.2\,\text{T}, ו־Φ=0.2⋅5⋅10−3=1⋅10−3 Wb\Phi=0.2\cdot 5\cdot10^{-3}=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

השטף גדל ככל שהטבעת מתקדמת.

סעיף ג

תשובה:

ε=AKv=6⋅10−3 V\varepsilon=AKv=6\cdot10^{-3}\,\text{V} (קבוע בזמן).

מציבים x=vtx=vt בביטוי לשדה:

ΦB(t)=B(x) A=A(B0+K vt)\Phi_B(t)=B(x)\,A=A\left(B_0+K\,vt\right)

לפי חוק פרדיי (טבעת אחת):

∣ε∣=∣dΦBdt∣=AKv|\varepsilon|=\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|=AKv

הצבה:

∣ε∣=5⋅10−3⋅0.4⋅3=6⋅10−3 V|\varepsilon|=5\cdot10^{-3}\cdot 0.4\cdot 3=6\cdot10^{-3}\,\text{V}

השטף גדל באופן קווי עם הזמן, ולכן הכא"מ קבוע.

(בדיקה מסעיף ב: הטבעת עוברת 0.25 m0.25\,\text{m} בזמן 0.253 s\frac{0.25}{3}\,\text{s}, והשטף גדל ב־5⋅10−4 Wb5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}: 5⋅10−40.25/3=6⋅10−3 V\frac{5\cdot10^{-4}}{0.25/3}=6\cdot10^{-3}\,\text{V} ✓.)

סעיף ד

תשובה:

I=0.3 AI=0.3\,\text{A}

לפי חוק אוהם:

I=εR=6⋅10−30.02=0.3 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{6\cdot10^{-3}}{0.02}=0.3\,\text{A}

סעיף ה

תשובה:

עם כיוון השעון (בעיני המתבונן).

השדה מכוון בכיוון +x+x – אל המתבונן – והשטף בכיוון זה גדל (סעיף ב).

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר בתוך הטבעת שדה המתנגד לשינוי, כלומר שדה בכיוון −x-x – הרחק מהמתבונן.

לפי כלל יד ימין, זרם שיוצר בתוך הלולאה שדה המכוון הרחק מהמתבונן זורם עם כיוון השעון בעיניו.

סעיף ו

תשובה:

לא – השטף לא היה משתנה.

קביעה: לא.

נימוק: בשדה אחיד ΦB=B0A\Phi_B=B_0A בכל מקום, ולכן כשהטבעת נעה לאורך הציר השטף דרכה אינו משתנה. לפי חוק פרדיי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולכן ε=0\varepsilon=0 ואין זרם – אף שהטבעת נעה בתוך שדה מגנטי.

טעות נפוצה: לחשוב שתנועה בשדה מגנטי תמיד משרה זרם – נדרש שינוי בשטף.

שאלה 8 · מסגרת מלבנית נכנסת לשדה מגנטיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מסגרת מלבנית עשויה תיל מוליך. מידותיה 20 cm×10 cm20\,\text{cm}\times 10\,\text{cm}, והתנגדותה הכוללת R=0.5 ΩR=0.5\,\Omega.

המסגרת נמשכת ימינה במהירות קבועה v=2 m/sv=2\,\text{m/s} אל אזור רחב מאוד שבו שורר שדה מגנטי אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T} שכיוונו אל תוך הדף. הצלע הקדמית של המסגרת, שאורכה 10 cm10\,\text{cm}, מקבילה לגבול אזור השדה (ראו תרשים).

ברגע t=0t=0 הצלע הקדמית מגיעה לגבול השדה.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך המסגרת כאשר היא כולה בתוך השדה, ואת הזמן שעובר מהרגע t=0t=0 עד שהמסגרת נכנסת כולה לשדה.

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה במסגרת בזמן כניסתה לשדה, ואת הזרם במסגרת.

ג.

קבעו את כיוון הזרם במסגרת בזמן הכניסה – עם כיוון מחוגי השעון או נגדו. נמקו.

ד.

חשבו את גודל הכוח החיצוני הדרוש כדי לשמור על מהירות קבועה של המסגרת בזמן כניסתה לשדה, וקבעו את כיוונו.

ה.

סרטטו גרף של הכא"מ המושרה במסגרת כפונקציה של הזמן, מהרגע t=0t=0 ועד t=0.3 st=0.3\,\text{s}. הסבירו מדוע לאחר שהמסגרת נכנסה כולה לשדה אין בה זרם, אף שהיא ממשיכה לנוע בתוך השדה.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

ϕB=8⋅10−3 Wb\phi_B=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}; t1=0.1 st_1=0.1\,\text{s}

השטף (מדף הנוסחאות ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, השדה ניצב למסגרת):

ϕB=BA=0.4⋅(0.20⋅0.10)=8⋅10−3 Wb\phi_B=BA=0.4\cdot(0.20\cdot 0.10)=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

הזמן: המסגרת נכנסת כולה כשהיא עוברת דרך השווה לאורכה בכיוון התנועה, 20 cm20\,\text{cm}:

t1=0.202=0.1 st_1=\frac{0.20}{2}=0.1\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V}; I=0.16 AI=0.16\,\text{A}

רק הצלע הקדמית (באורך ℓ=0.10 m\ell=0.10\,\text{m}) נמצאת בשדה ונעה בניצב לו. מדף הנוסחאות:

ε=vℓ⊥B⊥=2⋅0.10⋅0.4=0.08 V\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp=2\cdot 0.10\cdot 0.4=0.08\,\text{V}

(בדיקה: השטף גדל באופן אחיד מ־00 ל־8⋅10−3 Wb8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb} בתוך 0.1 s0.1\,\text{s}: ε=ΔϕΔt=8⋅10−30.1=0.08 V\varepsilon=\frac{\Delta\phi}{\Delta t}=\frac{8\cdot 10^{-3}}{0.1}=0.08\,\text{V}.)

לפי חוק אוהם:

I=εR=0.080.5=0.16 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.08}{0.5}=0.16\,\text{A}

טעות נפוצה: להציב את אורך המסגרת (20 cm20\,\text{cm}) במקום אורך הצלע הקדמית שחוצה את קווי השדה.

סעיף ג

תשובה:

נגד כיוון מחוגי השעון.

השטף דרך המסגרת מכוון אל תוך הדף והוא גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר שדה המתנגד לשינוי – כלומר שדה מתוך הדף בתוך המסגרת. לפי כלל יד ימין, שדה כזה נוצר על ידי זרם נגד כיוון השעון.

סעיף ד

תשובה:

F=6.4⋅10−3 NF=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}, ימינה (בכיוון התנועה).

על הצלע הקדמית, נושאת הזרם, פועל כוח מגנטי (מדף הנוסחאות F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha, α=90∘\alpha=90^\circ):

FB=IℓB=0.16⋅0.10⋅0.4=6.4⋅10−3 NF_B=I\ell B=0.16\cdot 0.10\cdot 0.4=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}

לפי חוק לנץ כוח זה מתנגד לתנועה – מכוון שמאלה. (על החלקים של הצלעות העליונה והתחתונה שבתוך השדה פועלים כוחות שווים והפוכים, והם מבטלים זה את זה.)

המהירות קבועה, ולכן שקול הכוחות אפס: הכוח החיצוני שווה בגודלו לכוח המגנטי ומכוון ימינה:

F=6.4⋅10−3 NF=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}

סעיף ה

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V} מ־00 עד 0.1 s0.1\,\text{s}, ואחר כך ε=0\varepsilon=0 עד 0.3 s0.3\,\text{s}.

- מ־00 עד 0.1 s0.1\,\text{s}: המסגרת נכנסת, והכא"מ קבוע: 0.08 V0.08\,\text{V}.

- מ־0.10.1 עד 0.3 s0.3\,\text{s}: המסגרת כולה בתוך השדה האחיד – ε=0\varepsilon=0.

t (s)ε (V)0.000.050.100.150.200.250.300.000.020.040.060.080.10

הסבר: הכא"מ המושרה במסגרת נקבע לפי קצב השינוי של השטף דרכה (חוק פרדיי). כשהמסגרת כולה בתוך שדה אחיד, השטף דרכה קבוע (BABA), ולכן הכא"מ הכולל אפס. (במונחי כוח לורנץ: בצלע הקדמית ובצלע האחורית מושרים כא"מים שווים, והם פועלים זה נגד זה בלולאה.)

טעות נפוצה: לחשוב שכל תנועה בשדה מגנטי משרה זרם – נדרש שינוי בשטף.

שאלה 9 · סליל בין קטבי מגנט: הוצאה מהשדה, היפוך ומטען שעברבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סליל מעגלי שטוח בעל N=200N=200 כריכות, שהשטח של כל כריכה בו A=5 cm2A=5\,\text{cm}^2, נמצא בין קטבי מגנט חזק. בין הקטבים שורר שדה מגנטי אחיד B=0.3 TB=0.3\,\text{T}, הניצב למישור הסליל (ראו תרשים). קצות הסליל מחוברים לנגד R=10 ΩR=10\,\Omega; התנגדות הסליל והתילים זניחה. חיישן מתח המחובר למחשב מודד את הכא"מ המושרה בסליל.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך כריכה אחת של הסליל.

ב.

מוציאים את הסליל מבין הקטבים אל מקום שבו השדה זניח, בתוך 0.05 s0.05\,\text{s}, כך שהשטף דרכו קטן בקצב קבוע. חשבו את הכא"מ המושרה בסליל ואת עוצמת הזרם בנגד בזמן ההוצאה.

ג.

חשבו את המטען שעבר בנגד בזמן ההוצאה, והראו שהמטען שעובר בנגד שווה ל־q=N ∣ΔΦB∣Rq=\frac{N\,|\Delta\Phi_B|}{R} – כלומר אינו תלוי בזמן שבו הוצא הסליל.

ד.

מחזירים את הסליל למקומו בין הקטבים (מישורו ניצב לשדה), ואז הופכים אותו – מסובבים אותו ב־180∘180^\circ סביב קוטר שלו – בתוך 0.1 s0.1\,\text{s}. חשבו את השינוי בשטף דרך כריכה אחת ואת המטען שעובר בנגד במהלך ההיפוך.

ה.

במהלך ההיפוך הכא"מ המושרה אינו קבוע, והמחשב מציג גרף של הכא"מ כפונקציה של הזמן. מה מייצג השטח הכלוא בין הגרף לציר הזמן, ומה ערכו?

תלמיד חוזר על ההיפוך מהר פי 22. קבעו אם השטח מתחת לגרף ואם המטען שעובר בנגד יגדלו, יקטנו או לא ישתנו. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

ΦB=1.5⋅10−4 Wb\Phi_B=1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות: ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha. השדה ניצב למישור הכריכה, ולכן cos⁡α=1\cos\alpha=1:

ΦB=0.3⋅5⋅10−4=1.5⋅10−4 Wb\Phi_B=0.3\cdot 5\cdot 10^{-4}=1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב 5 cm25\,\text{cm}^2 כ־5⋅10−2 m25\cdot 10^{-2}\,\text{m}^2 – 1 cm2=10−4 m21\,\text{cm}^2=10^{-4}\,\text{m}^2.

סעיף ב

תשובה:

∣ε∣=0.6 V|\varepsilon|=0.6\,\text{V}; I=0.06 AI=0.06\,\text{A}

חוק פארדיי (מדף הנוסחאות): ε=−NΔΦBΔt\varepsilon=-N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t} כשהקצב קבוע. השטף דרך כל כריכה ירד מ־1.5⋅10−4 Wb1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb} לאפס:

∣ε∣=N∣ΔΦB∣Δt=200⋅1.5⋅10−40.05=0.6 V|\varepsilon|=N\frac{|\Delta\Phi_B|}{\Delta t}=200\cdot\frac{1.5\cdot 10^{-4}}{0.05}=0.6\,\text{V}
I=εR=0.610=0.06 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.6}{10}=0.06\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

q=3⋅10−3 Cq=3\cdot 10^{-3}\,\text{C}; q=IΔt=N∣ΔΦB∣R Δt⋅Δt=N∣ΔΦB∣Rq=I\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R\,\Delta t}\cdot\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}

הזרם קבוע, ולכן:

q=IΔt=0.06⋅0.05=3⋅10−3 Cq=I\Delta t=0.06\cdot 0.05=3\cdot 10^{-3}\,\text{C}

באופן כללי:

q=IΔt=∣ε∣RΔt=N∣ΔΦB∣R Δt⋅Δt=N∣ΔΦB∣Rq=I\Delta t=\frac{|\varepsilon|}{R}\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R\,\Delta t}\cdot\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}

זמן ההוצאה מצטמצם: הוצאה מהירה יותר נותנת כא"מ וזרם גדולים יותר, אבל לזמן קצר יותר – והמטען זהה. (בדיקה: 200⋅1.5⋅10−410=3⋅10−3 C\frac{200\cdot 1.5\cdot 10^{-4}}{10}=3\cdot 10^{-3}\,\text{C} ✓.)

סעיף ד

תשובה:

∣ΔΦB∣=3⋅10−4 Wb|\Delta\Phi_B|=3\cdot 10^{-4}\,\text{Wb} (פי 22 מהשטף); q=6⋅10−3 Cq=6\cdot 10^{-3}\,\text{C}

לפני ההיפוך השטף דרך כריכה הוא +BA+BA. אחרי סיבוב של 180∘180^\circ אותו שדה עובר דרך הכריכה מהצד השני, והשטף (ביחס לאותו כיוון חיובי של הכריכה) הוא −BA-BA:

∣ΔΦB∣=BA−(−BA)=2BA=2⋅1.5⋅10−4=3⋅10−4 Wb|\Delta\Phi_B|=BA-(-BA)=2BA=2\cdot 1.5\cdot 10^{-4}=3\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

לפי סעיף ג:

q=N∣ΔΦB∣R=200⋅3⋅10−410=6⋅10−3 Cq=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}=\frac{200\cdot 3\cdot 10^{-4}}{10}=6\cdot 10^{-3}\,\text{C}

המטען כפול מבסעיף ב, אף שההיפוך איטי יותר – מה שקובע הוא שינוי השטף, לא משך הזמן.

טעות נפוצה: לחשוב שבהיפוך השטף "חוזר לאותו ערך" ולכן ΔΦB=0\Delta\Phi_B=0 – השדה עובר עכשיו דרך הכריכה בכיוון ההפוך.

סעיף ה

תשובה:

השטח =N∣ΔΦB∣=0.06 V⋅s=N|\Delta\Phi_B|=0.06\,\text{V}\cdot\text{s}. בהיפוך מהיר יותר השטח והמטען לא ישתנו (הכא"מ גדל, אבל לזמן קצר יותר).

השטח מתחת לגרף הכא"מ כפונקציה של הזמן הוא סכום של ε Δt\varepsilon\,\Delta t על פני פרקי זמן קטנים. לפי חוק פארדיי בכל פרק זמן קטן ∣ε∣Δt=N∣ΔΦB∣|\varepsilon|\Delta t=N|\Delta\Phi_B|, ולכן השטח שווה לשינוי הכולל:

S=N∣ΔΦB∣=200⋅3⋅10−4=0.06 V⋅sS=N|\Delta\Phi_B|=200\cdot 3\cdot 10^{-4}=0.06\,\text{V}\cdot\text{s}

(היחידה V⋅s\text{V}\cdot\text{s} שווה ל־Wb\text{Wb} – יחידת שטף.)

היפוך מהיר פי 2: שינוי השטף זהה (2BA2BA לכל כריכה), ולכן השטח מתחת לגרף לא ישתנה – הגרף יהיה גבוה יותר (כא"מ גדול יותר) וצר יותר (זמן קצר יותר). המטען q=N∣ΔΦB∣R=6⋅10−3 Cq=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}=6\cdot 10^{-3}\,\text{C} גם הוא לא ישתנה.

שאלה 10 · כיוון הזרם בטבעת הנכנסת לשדה מגנטיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

טבעת מוליכה עגולה נעה במישור הדף במהירות קבועה. בשני המצבים שבתרשים יש אזור של שדה מגנטי אחיד שגבולו מסומן בקו מקווקו, ומחוץ לאזור אין שדה:

- מצב (1): השדה באזור שמימין לקו המקווקו מכוון אל מחוץ לדף. הטבעת נמצאת משמאל לאזור ונעה ימינה, אל תוכו.

- מצב (2): השדה באזור שמתחת לקו המקווקו מכוון אל תוך הדף. מחצית הטבעת כבר בתוך האזור, והיא נעה כלפי מטה.

א.

במצב (1): קבעו את כיוון הזרם המושרה בטבעת (עם כיוון השעון או נגדו) מהרגע שבו היא מתחילה להיכנס לאזור השדה. נמקו.

ב.

במצב (2): קבעו את כיוון הזרם המושרה בטבעת. נמקו.

ג.

במצב (2) הטבעת ממשיכה לנוע מטה עד שהיא כולה בתוך אזור השדה, ושם היא ממשיכה לנוע באותה מהירות. האם זורם בה זרם מושרה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

עם כיוון השעון.

כשהטבעת נכנסת לאזור, החלק שלה שבתוך השדה גדל, ולכן השטף אל מחוץ לדף דרכה גדל.

לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי בשטף, כלומר שדה אל תוך הדף בתוך הטבעת. לפי כלל יד ימין זרם שיוצר שדה אל תוך הדף בתוך הטבעת זורם עם כיוון השעון.

סעיף ב

תשובה:

נגד כיוון השעון.

הטבעת נעה מטה, אל תוך האזור, ולכן החלק שלה שבשדה גדל, והשטף אל תוך הדף דרכה גדל.

הזרם המושרה יוצר בתוך הטבעת שדה אל מחוץ לדף כדי להתנגד לגידול, ולכן הוא זורם נגד כיוון השעון.

טעות נפוצה: לקבוע שהשדה המושרה תמיד מנוגד לשדה החיצוני – הוא מנוגד לשינוי בשטף. אילו הטבעת יצאה מהאזור (נעה מעלה), השטף היה קטן והשדה המושרה היה באותו כיוון של השדה החיצוני.

סעיף ג

תשובה:

לא.

כשהטבעת כולה בתוך שדה אחיד, כל שטחה בשדה, והשטף דרכה ΦB=BA\Phi_B=BA קבוע (השדה, השטח והזווית לא משתנים).

לפי חוק פארדיי ε=−dΦBdt=0\varepsilon=-\frac{d\Phi_B}{dt}=0, ולכן אין כא"מ מושרה ואין זרם, למרות שהטבעת נעה בתוך השדה.

שאלה 11 · מגנט על עגלה עובר דרך סליל: קריאת גרף הכא"מבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מגנט מוט מודבק לעגלה ממונעת, שנעה במהירות קבועה לאורך הציר של סליל קבוע. לסליל N=200N=200 כריכות, והוא מחובר לנגד. ההתנגדות הכוללת של המעגל (הסליל והנגד) היא 4 Ω4\,\Omega. הקוטב הצפוני NN של המגנט פונה אל הסליל (ראו תרשים). הסליל רחב מספיק, והעגלה נוסעת על מסילה שעוברת בתוכו: המגנט עובר דרך הסליל כולו ויוצא מצדו השני.

מחשב שמחובר לסליל רושם את הכא"מ המושרה בו. הגרף מקורב בקטעים ישרים, ובאמצע המעבר (t=0.3 st=0.3\,\text{s}) מרכז המגנט נמצא במרכז הסליל:

t (s)ε (mV)0.00.10.20.30.40.50.6-50-40-30-20-101020304050
א.

הסבירו מדוע הכא"מ חיובי בפרק הזמן 0.1<t<0.3 s0.1<t<0.3\,\text{s}, שלילי בפרק הזמן 0.3<t<0.5 s0.3<t<0.5\,\text{s}, ושווה לאפס ברגע t=0.3 st=0.3\,\text{s}.

ב.

קבעו את כיוון הזרם בסליל (עם כיוון השעון או נגדו), כפי שהוא נראה למי שמסתכל על הסליל מצד שמאל (הצד שממנו המגנט מגיע), בזמן ההתקרבות ובזמן ההתרחקות. נמקו בעזרת חוק לנץ.

ג.

השטח שבין הגרף לבין ציר הזמן בפרק הזמן 0.1<t<0.3 s0.1<t<0.3\,\text{s} שווה ל־N ΔΦBN\,\Delta\Phi_B, כאשר ΔΦB\Delta\Phi_B הוא שינוי השטף דרך כריכה אחת. חשבו את השטף המרבי דרך כריכה אחת. (הניחו שכשהמגנט רחוק השטף זניח.)

ד.

חשבו את המטען שעבר דרך הנגד בזמן ההתקרבות (0.1<t<0.3 s0.1<t<0.3\,\text{s}). מהו המטען הכולל שעבר דרך הנגד במעבר כולו?

ה.

חוזרים על הניסוי כשהעגלה נעה במהירות כפולה. תארו כיצד ישתנה גרף הכא"מ: משך הפולסים, הכא"מ המרבי והשטח של כל פולס. נמקו.

ו.

המנוע של העגלה צריך להשקיע עבודה כדי לשמור על מהירות קבועה. הסבירו מדוע: באיזה כיוון פועל הכוח המגנטי של הסליל על המגנט בזמן ההתקרבות ובזמן ההתרחקות? מה היה קורה אילו הנגד היה מנותק מהסליל?

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

השטף דרך הסליל גדל עד t=0.3 st=0.3\,\text{s} ואז קטן; ב־t=0.3 st=0.3\,\text{s} הוא מרבי וקצב השינוי שלו אפס.

כשהמגנט מתקרב לסליל ונכנס אליו, השטף המגנטי דרך הכריכות גדל, ולפי חוק פארדיי ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt} מושרה כא"מ. כשהמגנט מתרחק, השטף קטן, וקצב השינוי בסימן הפוך – לכן הכא"מ בסימן הפוך.

ברגע t=0.3 st=0.3\,\text{s} מרכז המגנט במרכז הסליל, והשטף מרבי. ברגע הזה השטף מפסיק לגדול ומתחיל לקטון, כלומר קצב השינוי שלו אפס, ולכן ε=0\varepsilon=0.

טעות נפוצה: "כשהשטף מרבי הכא"מ מרבי". הכא"מ תלוי בקצב השינוי של השטף, לא בגודלו.

סעיף ב

תשובה:

בהתקרבות: נגד כיוון השעון; בהתרחקות: עם כיוון השעון.

השדה של מגנט יוצא מהקוטב הצפוני, ולכן בתוך הסליל השדה של המגנט מכוון ימינה (מהמגנט אל הסליל והלאה).

התקרבות: השטף ימינה גדל. הזרם המושרה יוצר בתוך הסליל שדה שמאלה, כלומר לכיוון הצופה שעומד משמאל. זרם שהשדה שלו מכוון אל הצופה נראה לו נגד כיוון השעון (כלל יד ימין). במילים אחרות: הצד השמאלי של הסליל הופך לקוטב צפוני ודוחה את הקוטב הצפוני של המגנט.

התרחקות: השטף ימינה קטן. הזרם המושרה יוצר שדה ימינה (מתרחק מהצופה), כדי להתנגד לירידה. הצופה רואה זרם עם כיוון השעון.

סעיף ג

תשובה:

Φmax=2⋅10−5 Wb\Phi_{max}=2\cdot10^{-5}\,\text{Wb}

השטח הוא משולש שבסיסו 0.2 s0.2\,\text{s} וגובהו 40 mV=0.04 V40\,\text{mV}=0.04\,\text{V}:

S=12⋅0.2⋅0.04=4⋅10−3 V⋅sS=\tfrac12\cdot0.2\cdot0.04=4\cdot10^{-3}\,\text{V}\cdot\text{s}

השטף עולה מאפס (המגנט רחוק) עד הערך המרבי, ולכן:

NΦmax=4⋅10−3  ⇒  Φmax=4⋅10−3200=2⋅10−5 WbN\Phi_{max}=4\cdot10^{-3}\;\Rightarrow\;\Phi_{max}=\frac{4\cdot10^{-3}}{200}=2\cdot10^{-5}\,\text{Wb}

(יחידות: V⋅s=Wb\text{V}\cdot\text{s}=\text{Wb}.)

סעיף ד

תשובה:

1⋅10−3 C1\cdot10^{-3}\,\text{C} בזמן ההתקרבות; במעבר כולו – אפס.

הזרם בכל רגע I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}, ולכן המטען (השטח שמתחת לגרף הזרם) הוא השטח שמתחת לגרף הכא"מ חלקי RR:

q=SR=4⋅10−34=1⋅10−3 Cq=\frac{S}{R}=\frac{4\cdot10^{-3}}{4}=1\cdot10^{-3}\,\text{C}

בזמן ההתרחקות עובר מטען שווה בכיוון ההפוך (השטח השלילי שווה בגודלו לחיובי, כי השטף חוזר מהערך המרבי לאפס). לכן המטען הכולל במעבר הוא אפס.

סעיף ה

תשובה:

משך כל פולס קטן פי 2, הכא"מ המרבי גדל פי 2 (80 mV80\,\text{mV}), והשטח של כל פולס לא משתנה.

- משך: המגנט עובר את אותו מרחק במחצית הזמן, ולכן כל פולס נמשך 0.1 s0.1\,\text{s} במקום 0.2 s0.2\,\text{s}.

- שטח: השטח שווה ל־N ΔΦB=NΦmaxN\,\Delta\Phi_B=N\Phi_{max}, והשטף המרבי תלוי רק במגנט ובסליל – לא במהירות. לכן השטח לא משתנה.

- שיא: אותו שינוי שטף קורה בחצי הזמן, ולכן הקצב, והכא"מ בכל נקודה מקבילה, כפולים: השיא 80 mV80\,\text{mV}. (בדיקה: משולש שבסיסו 0.1 s0.1\,\text{s} וגובהו 0.08 V0.08\,\text{V} – שטחו 4⋅10−3 V⋅s4\cdot10^{-3}\,\text{V}\cdot\text{s}, כמו קודם.)

סעיף ו

תשובה:

הכוח של הסליל מתנגד לתנועה בשני השלבים (דחייה בהתקרבות, משיכה בהתרחקות – שניהם שמאלה). במעגל פתוח אין זרם ואין כוח.

התקרבות: הצד השמאלי של הסליל הוא קוטב צפוני (סעיף ב) ודוחה את הקוטב הצפוני של המגנט – כוח שמאלה, נגד התנועה.

התרחקות: הזרם התהפך: מצד שמאל הוא נראה עם כיוון השעון, כלומר מצד ימין – נגד כיוון השעון. לכן הצד הימני של הסליל הוא עכשיו קוטב צפוני. המגנט כבר מימין לסליל, והקוטב הדרומי שלו (הקוטב האחורי) פונה אל הצד הימני של הסליל – הסליל מושך אותו אחורה: כוח שמאלה, שוב נגד התנועה.

בשני השלבים הכוח מנוגד לתנועה, ולכן המנוע צריך להפעיל כוח קדימה ולהשקיע עבודה. העבודה הזו הופכת לחום בנגד ובסליל (המהירות קבועה, והאנרגייה הקינטית לא משתנה).

מעגל פתוח: עדיין מושרה כא"מ, אבל אין זרם, ולכן אין לסליל שדה משלו ואין כוח על המגנט. המנוע לא צריך להשקיע עבודה (בהזנחת חיכוך) – ואין גם חום.

שאלה 12 · משחזרים מהירות, רוחב אזור ושדה מגרף הזרם בסלילבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סליל מלבני שטוח בעל N=20N=20 כריכות, שמידותיו a=10 cma=10\,\text{cm} (בכיוון התנועה) ו־h=5 cmh=5\,\text{cm}, וההתנגדות הכוללת שלו R=2 ΩR=2\,\Omega, נע ימינה במהירות קבועה במישור הדף. הוא עובר דרך אזור (מסומן באפור) שבו יש שדה מגנטי אחיד הניצב לדף. מחוץ לאזור אין שדה. רוחב האזור DD, גודל השדה, כיוונו (אל הדף או ממנו) ומהירות הסליל – אינם ידועים.

ברגע t=0t=0 הצלע הימנית של הסליל מגיעה לגבול השמאלי של האזור. הגרף מראה את הזרם בסליל. זרם חיובי פירושו זרם נגד כיוון השעון (החץ המסומן + בתרשים):

t (s)I (A)0.000.050.100.150.200.250.300.350.400.45-0.10-0.050.050.100.15
א.

מה קורה בפרק הזמן 0<t<0.1 s0<t<0.1\,\text{s}? חשבו את מהירות הסליל.

ב.

מה קורה בפרק הזמן 0.1<t<0.25 s0.1<t<0.25\,\text{s}, ומה קורה ברגע t=0.25 st=0.25\,\text{s}? חשבו את רוחב האזור DD.

ג.

חשבו את גודל השדה המגנטי.

ד.

האם השדה באזור מכוון אל תוך הדף או אל מחוץ לדף? נמקו.

ה.

חשבו את המטען שעבר בסליל בזמן הכניסה לאזור, ובדקו את התשובה בעזרת שינוי השטף.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

הסליל נכנס לאזור; v=1 m/sv=1\,\text{m/s}

כל עוד רק הצלע הימנית בתוך השדה, החלק של הסליל שבשדה גדל, השטף משתנה, וזורם זרם. הזרם נפסק ברגע שהסליל כולו בתוך האזור – כשהצלע השמאלית חוצה את הגבול. עד אז הסליל עבר מרחק השווה לאורכו aa:

v=at=0.10.1=1 m/sv=\frac{a}{t}=\frac{0.1}{0.1}=1\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

הסליל כולו בתוך השדה (שטף קבוע); ב־0.25 s0.25\,\text{s} הצלע הימנית יוצאת מהאזור. D=0.25 mD=0.25\,\text{m}

בפרק הזמן הזה הסליל כולו בתוך שדה אחיד, השטף דרכו קבוע ולכן אין זרם. ברגע t=0.25 st=0.25\,\text{s} מתחיל זרם בכיוון ההפוך – השטף מתחיל לקטון, כלומר הצלע הימנית מגיעה לגבול הימני של האזור.

מ־t=0t=0 (הצלע הימנית בגבול השמאלי) עד t=0.25 st=0.25\,\text{s} (הצלע הימנית בגבול הימני) הצלע עברה את רוחב האזור:

D=v t=1⋅0.25=0.25 mD=v\,t=1\cdot0.25=0.25\,\text{m}

בדיקה: היציאה נמשכת 0.250.25–0.35 s0.35\,\text{s}, כלומר 0.1 s0.1\,\text{s} – שוב הזמן לעבור את אורך הסליל.

סעיף ג

תשובה:

B=0.2 TB=0.2\,\text{T}

בזמן הכניסה I=0.1 AI=0.1\,\text{A}, ולכן הכא"מ:

ε=IR=0.1⋅2=0.2 V\varepsilon=IR=0.1\cdot2=0.2\,\text{V}

בכל כריכה רק הצלע הימנית (אורך hh) נעה בתוך השדה, ובה מושרה vhBvhB. הכריכות מחוברות בטור, ולכן הכא"מ של הסליל גדול פי NN:

ε=N vhB  ⇒  B=εNvh=0.220⋅1⋅0.05=0.2 T\varepsilon=N\,vhB\;\Rightarrow\;B=\frac{\varepsilon}{Nvh}=\frac{0.2}{20\cdot1\cdot0.05}=0.2\,\text{T}

טעות נפוצה: לשכוח את NN – ואז מקבלים שדה גדול פי 20.

סעיף ד

תשובה:

אל תוך הדף.

בזמן הכניסה השטף דרך הסליל גדל (בכיוון השדה, יהיה אשר יהיה). הזרם בזמן זה חיובי – נגד כיוון השעון – ולפי כלל יד ימין הוא יוצר בתוך הסליל שדה אל מחוץ לדף.

לפי חוק לנץ השדה המושרה מנוגד לשינוי, כלומר מנוגד לשדה שהשטף שלו גדל. לכן השדה באזור מכוון אל תוך הדף.

סעיף ה

תשובה:

q=0.01 Cq=0.01\,\text{C}

מהגרף, הזרם קבוע בזמן הכניסה:

q=I Δt=0.1⋅0.1=0.01 Cq=I\,\Delta t=0.1\cdot0.1=0.01\,\text{C}

בדיקה: בכניסה השטף דרך כריכה עולה מאפס ל־B⋅ah=0.2⋅0.1⋅0.05=1⋅10−3 WbB\cdot ah=0.2\cdot0.1\cdot0.05=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}. לפי חוק פארדיי ε=NΔΦBΔt\varepsilon=N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t} ו־q=IΔt=εRΔtq=I\Delta t=\frac{\varepsilon}{R}\Delta t, ולכן:

q=N ΔΦBR=20⋅1⋅10−32=0.01 Cq=\frac{N\,\Delta\Phi_B}{R}=\frac{20\cdot1\cdot10^{-3}}{2}=0.01\,\text{C}

שאלה 13 · לולאה בצורת מעוין בשדה מגנטי משתנהבאורך בגרות · ברמת בגרות

נתון תיל מוליך ABCDABCD שצורתו ריבוע המוצב כמעוין (האלכסון ACAC אנכי והאלכסון BDBD אופקי), כמתואר בתרשים 1. התיל נמצא בתוך שדה מגנטי אחיד השורר באזור המלבני המסומן בקו מקווקו. עוצמתו של השדה המגנטי משתנה עם הזמן, וכיוונו מאונך למישור הלולאה.

נתון: התנגדות התיל היא R=0.8 ΩR=0.8\,\Omega. השטח התחום על ידי התיל הוא S=200 cm2S=200\,\text{cm}^2.

הגרף שבתרשים 2 מתאר את השדה המגנטי כפונקצייה של הזמן (שימו לב ליחידות המידה). ערך חיובי של BB מתאר שדה בכיוון שבו השדה מכוון בפרק הזמן 0<t<10 ms0<t<10\,\text{ms}.

נתון כי בפרק הזמן 0<t<10 ms0<t<10\,\text{ms}, זורם בתיל זרם חשמלי מושרה שכיוונו מ־AA ל־BB.

א.

מהו הכיוון של השדה המגנטי המושרה בתוך הלולאה בפרק זמן זה – לתוך מישור הדף או החוצה ממנו?

ב.

מהו הכיוון של השדה המגנטי האחיד (החיצוני) בפרק זמן זה? נמקו את קביעתכם.

ג.

חשבו את הזרם המושרה בתיל, בכל אחד משלושת פרקי הזמן המוגדרים בתת־סעיפים (1)–(3) שלפניכם.

הכיוון החיובי של הזרם מוגדר מ־AA ל־BB.

(1)

פרק הזמן 0<t<10 ms0<t<10\,\text{ms}

(2)

פרק הזמן 10 ms<t<20 ms10\,\text{ms}<t<20\,\text{ms}

(3)

פרק הזמן 20 ms<t<50 ms20\,\text{ms}<t<50\,\text{ms}

ד.

חשבו את ההספק החשמלי בתיל ברגע t=35 mst=35\,\text{ms}.

ה.

במקרה אחר, באותה מערכת, השדה המגנטי אחיד וקבוע בזמן, וכיוונו יוצא ממישור הלולאה ומאונך לו. הלולאה נעה ימינה (בכיוון האלכסון DBDB) במהירות קבועה, ויוצאת מתוך האזור שבו פועל השדה המגנטי.

התייחסו לפרק הזמן מרגע שבו הלולאה מתחילה לצאת מן השדה ועד ליציאת כולה מן השדה, וקבעו אם עוצמת הזרם המושרה בפרק זמן זה היא קבועה או משתנה. אם היא משתנה – תארו כיצד. נמקו את קביעתכם.

ו.

במערכת אחרת נתונה סילונית ארוכה, שהזרם בה – ולכן גם השדה המגנטי בתוכה – משתנה עם הזמן. סביב הסילונית מוצבות שתי טבעות מוליכות שמישורן ניצב לציר הסילונית: טבעת 1, שרדיוסה מעט גדול מרדיוס הסילונית, וטבעת 2, שרדיוסה גדול פי 2 מרדיוס טבעת 1 (תרשים 3).

לפניכם טענה: הכא"מ המושרה בטבעת 2 גדול פי 4 מהכא"מ המושרה בטבעת 1, כי השטח התחום על ידה גדול פי 4.

קבעו אם הטענה נכונה או שגויה. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

לתוך מישור הדף.

הזרם זורם מ־AA (הקדקוד העליון) אל BB (הקדקוד הימני), ומשם אל CC ו־DD – כלומר בכיוון השעון.

לפי כלל יד ימין ללולאה: כשהאצבעות מתעקלות בכיוון השעון, האגודל מצביע לתוך הדף. לכן השדה המגנטי שהזרם המושרה יוצר בתוך הלולאה מכוון לתוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

החוצה ממישור הדף.

קביעה: השדה החיצוני מכוון החוצה ממישור הדף.

נימוק: בפרק הזמן 0<t<10 ms0<t<10\,\text{ms} גודל השדה גדל (מ־00 ל־0.3 T0.3\,\text{T}), ולכן גודל השטף דרך הלולאה גדל. לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי בשטף – כלומר שדה מושרה מנוגד לשדה החיצוני. השדה המושרה מכוון לתוך הדף (סעיף א), ולכן השדה החיצוני מכוון החוצה מן הדף.

טעות נפוצה: לקבוע שהשדה החיצוני בכיוון השדה המושרה – כך זה רק כאשר השטף קטן.

סעיף ג(1)

תשובה:

I=+0.75 AI=+0.75\,\text{A} (מ־AA ל־BB)

מדף הנוסחאות, חוק פאראדיי (כריכה אחת): ε=−dϕBdt\varepsilon=-\frac{d\phi_B}{dt}, והשטף ϕB=BS\phi_B=BS (השדה ניצב למישור הלולאה). השטח קבוע, ולכן:

∣ε∣=S∣ΔBΔt∣|\varepsilon|=S\left|\frac{\Delta B}{\Delta t}\right|

קצב השינוי מן הגרף:

ΔBΔt=0.3−010⋅10−3=30 Ts\frac{\Delta B}{\Delta t}=\frac{0.3-0}{10\cdot 10^{-3}}=30\,\frac{\text{T}}{\text{s}}

עם S=200 cm2=0.02 m2S=200\,\text{cm}^2=0.02\,\text{m}^2:

∣ε∣=0.02⋅30=0.6 VI=∣ε∣R=0.60.8=0.75 A|\varepsilon|=0.02\cdot 30=0.6\,\text{V}\qquad I=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{0.6}{0.8}=0.75\,\text{A}

לפי הנתון הכיוון מ־AA ל־BB: I=+0.75 AI=+0.75\,\text{A}.

סעיף ג(2)

תשובה:

I=0I=0

בפרק זמן זה השדה קבוע (0.3 T0.3\,\text{T}), והשטף דרך הלולאה אינו משתנה. לפי חוק פאראדיי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולכן ε=0\varepsilon=0 ו־I=0I=0.

טעות נפוצה: לחשוב שכשהשדה בערכו המרבי גם הזרם מרבי – אין השראה בלי שינוי בשטף.

סעיף ג(3)

תשובה:

I=−0.5 AI=-0.5\,\text{A} (מ־BB ל־AA, בכל פרק הזמן)

קצב השינוי של השדה קבוע בכל פרק הזמן (קו ישר אחד):

ΔBΔt=−0.3−0.3(50−20)⋅10−3=−20 Ts\frac{\Delta B}{\Delta t}=\frac{-0.3-0.3}{(50-20)\cdot 10^{-3}}=-20\,\frac{\text{T}}{\text{s}}
∣ε∣=0.02⋅20=0.4 V∣I∣=0.40.8=0.5 A|\varepsilon|=0.02\cdot 20=0.4\,\text{V}\qquad |I|=\frac{0.4}{0.8}=0.5\,\text{A}

הכיוון. בפרק הראשון השדה (בכיוון החיובי) גדל והזרם היה חיובי. כאן ΔBΔt\frac{\Delta B}{\Delta t} שלילי – השינוי בשטף הפוך, ולכן גם הזרם הפוך: I=−0.5 AI=-0.5\,\text{A}, מ־BB ל־AA.

הזרם אינו משנה כיוון ב־t=35 mst=35\,\text{ms}, אף שהשדה עצמו מתאפס ומשנה שם כיוון: לפני 35 ms35\,\text{ms} שדה החוצה קטן, ואחרי – שדה פנימה גדל; בשני המקרים השינוי בשטף הוא "פנימה", והשדה המושרה מכוון החוצה.

טעות נפוצה: לפצל את הפרק ב־t=35 mst=35\,\text{ms} ולהפוך שם את כיוון הזרם – הכא"מ תלוי בשיפוע הגרף, לא בסימן של BB.

סעיף ד

תשובה:

P=0.2 WP=0.2\,\text{W}

ברגע t=35 mst=35\,\text{ms} השדה המגנטי עצמו שווה לאפס, אבל קצב השינוי שלו הוא −20 Ts-20\,\frac{\text{T}}{\text{s}}, כמו בכל פרק הזמן 20<t<50 ms20<t<50\,\text{ms}. לכן הזרם ברגע זה הוא ∣I∣=0.5 A|I|=0.5\,\text{A} (תת־סעיף ג(3)).

ההספק החשמלי בתיל (מדף הנוסחאות P=VIP=VI, ועם V=IRV=IR):

P=I2R=0.52⋅0.8=0.2 WP=I^2R=0.5^2\cdot 0.8=0.2\,\text{W}

טעות נפוצה: לענות P=0P=0 "כי אין שדה" – הזרם המושרה תלוי בקצב השינוי של השדה, לא בערכו.

סעיף ה

תשובה:

עוצמת הזרם משתנה: גדלה (באופן קווי) עד שהאלכסון ACAC יוצא מן השדה, ואחר כך קטנה (באופן קווי) עד אפס.

קביעה: עוצמת הזרם משתנה.

נימוק: מדף הנוסחאות, הכא"מ המושרה בתיל הנע בשדה: ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp, כאשר ℓ⊥\ell_\perp הוא אורך התיל שבתוך השדה בניצב למהירות – כאן, אורך הקטע של גבול השדה (הקו האנכי) הכלוא בתוך הלולאה. (באופן שקול: ∣ε∣=BΔSבשדהΔt|\varepsilon|=B\frac{\Delta S_{\text{בשדה}}}{\Delta t}, וקצב הקטנת השטח שבתוך השדה הוא vℓ⊥v\ell_\perp.)

הלולאה יוצאת ימינה, והקדקוד BB יוצא ראשון. בתחילת היציאה הקטע האנכי של הגבול שבתוך הלולאה קצר מאוד; ככל שהלולאה מתקדמת הוא מתארך באופן קווי עד שהוא שווה לאלכסון ACAC (כאשר האלכסון ACAC עובר בגבול), ואחר כך מתקצר באופן קווי עד אפס (כאשר הקדקוד DD יוצא).

BB ו־vv קבועים, ולכן הכא"מ – והזרם I=εRI=\frac{\varepsilon}{R} – גדלים באופן קווי ואחר כך קטנים באופן קווי.

טעות נפוצה: להסיק "שדה קבוע ומהירות קבועה – זרם קבוע" – זה נכון רק ללולאה שהצלע היוצאת שלה ניצבת למהירות לכל אורכה (למשל ריבוע שצלעו מקבילה לגבול).

סעיף ו

תשובה:

הטענה שגויה – הכא"מ שווה בשתי הטבעות.

קביעה: הטענה שגויה.

נימוק: לפי חוק פאראדיי, הכא"מ המושרה בטבעת שווה לקצב השינוי של השטף המגנטי דרכה: ε=−dϕBdt\varepsilon=-\frac{d\phi_B}{dt}. השדה המגנטי של סילונית ארוכה קיים (בקירוב) רק בתוך הסילונית; מחוץ לה השדה זניח. לכן השטף דרך כל אחת מן הטבעות הוא השטף דרך חתך הסילונית בלבד:

ϕB=B⋅Aסילונית\phi_B=B\cdot A_{\text{סילונית}}

גם הטבעת הקטנה וגם הגדולה מקיפות את כל החתך של הסילונית, ולכן השטף דרכן זהה בכל רגע, וקצב השינוי שלו זהה – הכא"מ המושרה שווה בשתי הטבעות. השטח הנוסף של הטבעת הגדולה נמצא באזור שבו אין שדה, והוא אינו תורם לשטף.

שאלה 14 · סליל הנופל בשדה מגנטי המשתנה עם הגובהבאורך בגרות · ברמת בגרות

סליל ריבועי שטוח בעל NN כריכות מוחזק במצב אופקי מעל קוטב של מגנט חזק. בתחום שבו נע הסליל השדה המגנטי B→\vec B אנכי ומכוון כלפי מעלה, ועוצמתו גדלה ככל שמתקרבים אל המגנט על פי הקשר B(z)=B0+K⋅zB(z)=B_0+K\cdot z, כאשר zz הוא המרחק מתחת לנקודה שבה הסליל מוחזק בהתחלה. רכיבי השדה בכיוונים האחרים ניתנים להזנחה.

ברגע t0=0t_0=0 משחררים את הסליל ממנוחה, והוא נופל נפילה חופשית כשמישורו נשאר אופקי. התנגדות האוויר והשפעת הזרם המושרה על תנועת הסליל זניחות.

בתרשים שלפניכם מתוארים הסליל והשדה המגנטי במבט מלמעלה. הכיוון "כלפי מעלה" הוא "החוצה מן הדף".

א.

נתון כי ערכו של הקבוע KK הוא 0.20.2, על פי מערכת היחידות SI.

רשמו מהן היחידות של הקבוע KK.

ב.

הסבירו מדוע במהלך נפילת הסליל זורם בו זרם חשמלי.

ג.

השטח של כל כריכה של הסליל הוא AA, והתנגדות הסליל היא RR.

פתחו ביטוי לשטף המגנטי דרך כריכה אחת של הסליל כפונקציה של הזמן tt והפרמטרים B0B_0, gg, KK ו־AA.

ד.

פתחו ביטוי לעוצמת הזרם בסליל כפונקציה של הזמן tt והפרמטרים NN, RR, gg, KK ו־AA.

ה.

הזרם בסליל נמדד ברגעים שונים. תוצאות המדידות מוצגות בגרף שלפניכם. שימו לב: הזרם נמדד במיליאמפר.

נתון: A=25 cm2A=25\,\text{cm}^2, R=5 ΩR=5\,\Omega, g=10 ms2g=10\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}.

על פי שיפוע הגרף, חשבו את מספר הכריכות NN של הסליל.

ו.

קבעו אם ברגע t=0.2 st=0.2\,\text{s} הזרם בסליל זורם עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון, במבט מלמעלה (כפי שהסליל נראה בתרשים). נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

Tm\dfrac{\text{T}}{\text{m}} (טסלה למטר)

בביטוי B=B0+K⋅zB=B_0+K\cdot z כל איבר הוא שדה מגנטי, ולכן יחידותיו טסלה. המכפלה K⋅zK\cdot z נמדדת בטסלה ו־zz במטרים, ולכן

[K]=[B][z]=Tm[K]=\frac{[B]}{[z]}=\frac{\text{T}}{\text{m}}

כלומר K=0.2 T/mK=0.2\,\text{T/m}: השדה מתחזק ב־0.2 T0.2\,\text{T} על כל מטר של ירידה.

סעיף ב

תשובה:

הסליל נופל לאזור שבו השדה חזק יותר, ולכן השטף דרכו משתנה (גדל); לפי חוק פרדיי נוצר בו כא"מ מושרה, והסליל הוא מעגל סגור – לכן זורם בו זרם.

השטף המגנטי דרך כריכה (מדף הנוסחאות): ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha. מישור הסליל אופקי והשדה אנכי, ולכן cos⁡α=1\cos\alpha=1 ו־ΦB=BA\Phi_B=BA.

הסליל נופל, ו־zz גדל. בכיוון זה השדה B=B0+KzB=B_0+Kz גדל, ולכן השטף דרך הסליל משתנה (גדל) עם הזמן.

לפי חוק פרדיי–לנץ, ε=−NΔΦBΔt\varepsilon=-N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}: שינוי בשטף המגנטי דרך לולאה משרה בה כא"מ. הסליל הוא מעגל סגור מוליך, ולכן הכא"מ המושרה מניע בו זרם, I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}.

טעות נפוצה: לנמק שזורם זרם "כי הסליל נע בשדה" – בשדה אחיד, נפילה כזאת לא הייתה משנה את השטף ולא היה נוצר זרם; הסיבה היא שהשדה משתנה עם הגובה.

סעיף ג

תשובה:

ΦB(t)=A(B0+12Kg t2)\Phi_B(t)=A\left(B_0+\tfrac12 Kg\,t^2\right)

מקום הסליל כפונקציה של הזמן. הסליל משתחרר ממנוחה ב־z=0z=0 ונופל בתאוצה קבועה gg (כיוון חיובי כלפי מטה). לפי נוסחת התנועה שוות התאוצה:

z=z0+v0t+12at2=12gt2z=z_0+v_0t+\tfrac12at^2=\tfrac12gt^2

השדה במקום הסליל:

B=B0+K⋅12gt2B=B_0+K\cdot\tfrac12gt^2

השטף דרך כריכה: מישור הכריכה ניצב לשדה, ולכן ΦB=BAcos⁡0∘=BA\Phi_B=BA\cos 0^\circ=BA:

ΦB(t)=A(B0+12Kg t2)\Phi_B(t)=A\left(B_0+\tfrac12Kg\,t^2\right)

סעיף ד

תשובה:

I(t)=NAKgR tI(t)=\dfrac{NAKg}{R}\,t

הכא"מ המושרה לפי חוק פרדיי–לנץ (NN כריכות):

ε=−NdΦBdt=−Nddt[A(B0+12Kg t2)]=−NAKg t\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt}=-N\frac{d}{dt}\left[A\left(B_0+\tfrac12Kg\,t^2\right)\right]=-NAKg\,t

גודל הכא"מ: ∣ε∣=NAKg t|\varepsilon|=NAKg\,t (הסימן מבטא את כיוון הזרם – ראו סעיף ו).

הזרם לפי חוק אוהם:

I=∣ε∣R=NAKgR tI=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{NAKg}{R}\,t

עוצמת הזרם גדלה באופן קווי עם הזמן – משום שמהירות הנפילה גדלה באופן קווי, והשדה משתנה באופן קווי עם המקום.

טעות נפוצה: לשכוח את מספר הכריכות NN – הכא"מ בכל כריכה מצטרף.

סעיף ה

תשובה:

N=100N=100

לפי סעיף ד, I=NAKgR tI=\frac{NAKg}{R}\,t – גרף I(t)I(t) הוא קו ישר דרך הראשית ששיפועו

שיפוע=NAKgR  ⇒  N=שיפוע⋅RAKg\text{שיפוע}=\frac{NAKg}{R}\;\Rightarrow\;N=\frac{\text{שיפוע}\cdot R}{AKg}

השיפוע משתי נקודות על הקו, (0.05 s, 5 mA)(0.05\,\text{s},\,5\,\text{mA}) ו־(0.30 s, 30 mA)(0.30\,\text{s},\,30\,\text{mA}), אחרי המרה לאמפר:

שיפוע=ΔIΔt=30⋅10−3−5⋅10−30.30−0.05=25⋅10−30.25=0.1 As\text{שיפוע}=\frac{\Delta I}{\Delta t}=\frac{30\cdot10^{-3}-5\cdot10^{-3}}{0.30-0.05}=\frac{25\cdot10^{-3}}{0.25}=0.1\,\frac{\text{A}}{\text{s}}

הצבה (A=25 cm2=2.5⋅10−3 m2A=25\,\text{cm}^2=2.5\cdot10^{-3}\,\text{m}^2, K=0.2 T/mK=0.2\,\text{T/m}, g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2):

N=0.1⋅52.5⋅10−3⋅0.2⋅10=100N=\frac{0.1\cdot 5}{2.5\cdot10^{-3}\cdot 0.2\cdot 10}=100

טעות נפוצה: לשכוח שהזרם בגרף נמדד במיליאמפר, או לא להמיר cm2\text{cm}^2 ל־m2\text{m}^2.

סעיף ו

תשובה:

עם כיוון השעון (במבט מלמעלה).

קביעה: הזרם זורם עם כיוון השעון במבט מלמעלה.

נימוק: לפי סעיף ג, dΦBdt=AKg t>0\frac{d\Phi_B}{dt}=AKg\,t>0 ברגע t=0.2 st=0.2\,\text{s}: השטף בכיוון כלפי מעלה ("החוצה מן הדף") גדל. (ב־t=0.2 st=0.2\,\text{s} הסליל נמצא z=12⋅10⋅0.22=0.2 mz=\tfrac12\cdot 10\cdot 0.2^2=0.2\,\text{m} מתחת לנקודת השחרור.)

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה מגנטי המתנגד לשינוי בשטף – כלומר שדה בתוך הסליל כלפי מטה ("אל תוך הדף"), שמנסה לבלום את הגידול.

לפי כלל יד ימין, זרם שיוצר בתוך הלולאה שדה המכוון אל תוך הדף זורם בלולאה עם כיוון השעון כפי שהיא נראית בדף.

טעות נפוצה: לבחור כיוון שיוצר שדה באותו כיוון כמו השדה הקיים – כאן השטף גדל, ולכן השדה המושרה מנוגד לשדה הקיים.

שאלה 15 · השראה: מסגרת משולשת נכנסת לשדה מגנטי בקודקודבאורך בגרות · ברמת בגרות

בתרשים שלפניכם מוצגת מסגרת משולשת ABCABC, העשויה תיל מוליך ואחיד שהתנגדותו הכוללת היא RR. המשולש שווה־שוקיים וישר־זווית: הזווית בקודקוד CC היא 90∘90^\circ.

מושכים את המסגרת ימינה במהירות קבועה שגודלה vv, בכיוון המאונך לצלע ABAB, כמתואר בתרשים.

מימין לקו הישר MNMN יש שדה מגנטי אחיד שגודלו BB וכיוונו אל מחוץ לדף (ראו תרשים). אזור השדה רחב מאוד. הצלע ABAB מקבילה לקו MNMN.

ברגע t0=0t_0=0 הקודקוד CC של המסגרת מגיע לקו MNMN, וברגע t=Tt=T הצלע ABAB מגיעה לקו MNMN.

tt הוא רגע כלשהו בין הרגע t0t_0 לרגע TT.

א.
(1)

מדוע זורם בתיל זֶרם ברגע tt?

(2)

האם כיוון הזרם בתיל ברגע tt הוא בכיוון התנועה של מחוגי השעון או בכיוון המנוגד לכיוון התנועה של מחוגי השעון? נמקו.

ב.

בתת־סעיפים (1)-(2) שלפניכם בטאו את הגדלים ברגע tt (t<T)(t<T) באמצעות BB, vv ו־tt.

(1)

השטף המגנטי דרך המשולש התחום על ידי המסגרת.

(2)

הכא"מ המושרה בתיל.

ג.

האם בפרק הזמן שבין t0t_0 ל־TT עוצמת הזרם במסגרת היא קבועה? נמקו.

ד.

לאחר הרגע TT, המסגרת ממשיכה לנוע בתוך השדה המגנטי.

(1)

סרטטו גרף איכותי (ללא מספרים) המתאר את השטף המגנטי דרך המשולש התחום על ידי המסגרת כפונקציה של הזמן, מן הרגע t0t_0 ועד הרגע 2T2T.

(2)

סרטטו גרף איכותי (ללא מספרים) המתאר את הכא"מ המושרה בתיל כפונקציה של הזמן, מן הרגע t0t_0 ועד הרגע 2T2T.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א(1)

תשובה:

כי השטף המגנטי דרך המסגרת משתנה (גדל), ולכן מושרה בה כא"מ, והמסגרת היא מעגל סגור.

בין t0t_0 ל־TT המסגרת נכנסת בהדרגה לאזור השדה המגנטי: השטח של החלק מהמשולש שנמצא בתוך השדה גדל עם הזמן, ולכן השטף המגנטי דרך המסגרת (ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, כאשר AA הוא השטח שבתוך השדה) משתנה – הוא גדל.

לפי חוק פרדיי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}, שינוי בשטף משרה במסגרת כוח אלקטרומניע. המסגרת היא מעגל סגור שהתנגדותו RR, ולכן הכא"מ המושרה גורם לזרם I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}.

סעיף א(2)

תשובה:

בכיוון מחוגי השעון.

קביעה: הזרם זורם בכיוון מחוגי השעון.

נימוק: לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה מגנטי שמתנגד לשינוי בשטף. השטף דרך המסגרת הוא "מחוץ לדף" והוא גדל, ולכן הזרם המושרה יוצר בתוך המסגרת שדה מגנטי אל תוך הדף. לפי כלל יד ימין, זרם שיוצר בתוך לולאה שדה אל תוך הדף זורם בה בכיוון השעון.

טעות נפוצה: להעתיק את התשובה ממקרה שבו השדה אל תוך הדף – כיוון השדה כאן הפוך, ולכן גם כיוון הזרם.

סעיף ב(1)

תשובה:

ϕB=Bv2t2\phi_B=Bv^2t^2

הגאומטריה. עד הרגע tt הקודקוד CC חדר לתוך השדה למרחק x=vtx=vt. החלק של המסגרת שבתוך השדה הוא משולש קטן התחום בין שתי השוקיים לבין הקו MNMN. כל שוק יוצרת זווית 45∘45^\circ עם כיוון התנועה (המשולש ישר־זווית ושווה־שוקיים), ולכן המשולש הקטן דומה למשולש ABCABC: גובהו xx ובסיסו (על MNMN) 2x2x.

Aבשדה=12⋅2x⋅x=x2=v2t2A_{\text{בשדה}}=\tfrac12\cdot 2x\cdot x=x^2=v^2t^2

השטף. מדף הנוסחאות ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha; השדה ניצב למישור המסגרת, ולכן α=0\alpha=0:

ϕB=Bv2t2\phi_B=Bv^2t^2

(בדיקה: ב־t=Tt=T כל המשולש בתוך השדה. גובהו h=vTh=vT, בסיסו 2h2h ושטחו h2h^2, כלומר ϕB=Bv2T2\phi_B=Bv^2T^2 – בהתאמה לביטוי.)

טעות נפוצה: לקחת את שטח המשולש שבשדה כ־12x2\tfrac12x^2 – הבסיס שעל MNMN הוא 2x2x, לא xx.

סעיף ב(2)

תשובה:

∣ε∣=2Bv2t|\varepsilon|=2Bv^2t

מדף הנוסחאות, חוק פרדיי–לנץ עם N=1N=1:

ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}

גוזרים את ביטוי השטף מתת־סעיף (1):

∣ε∣=ddt(Bv2t2)=2Bv2t|\varepsilon|=\frac{d}{dt}\left(Bv^2t^2\right)=2Bv^2t

(בדיקה בדרך אחרת: לפי ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp מדף הנוסחאות, החלקים של שתי השוקיים שבתוך השדה שקולים לתיל שהיטלו על הכיוון הניצב למהירות הוא המיתר שעל MNMN, שאורכו ℓ⊥=2vt\ell_\perp=2vt. לכן ε=v⋅2vt⋅B=2Bv2t\varepsilon=v\cdot 2vt\cdot B=2Bv^2t.)

סעיף ג

תשובה:

לא. הזרם גדל באופן קווי עם הזמן: I=2Bv2tRI=\frac{2Bv^2t}{R}.

קביעה: עוצמת הזרם אינה קבועה – היא גדלה.

נימוק: לפי חוק אוהם I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}, ומסעיף ב:

I=2Bv2tRI=\frac{2Bv^2t}{R}

BB, vv ו־RR קבועים, ולכן הזרם יחסי לזמן tt – גדל באופן קווי מאפס (ב־t0t_0) ועד 2Bv2TR\frac{2Bv^2T}{R} (ב־TT).

הסיבה הפיזיקלית: ככל שהמסגרת חודרת עמוק יותר, רוחב החלק שלה החוצה את הקו MNMN גדל, ולכן השטח שנכנס לשדה ביחידת זמן גדל.

טעות נפוצה: להסיק שהזרם קבוע "כי המהירות קבועה" – זה נכון למסגרת מלבנית שצלעה מקבילה לגבול, אך כאן הרוחב החוצה את הגבול גדל.

סעיף ד(1)

תשובה:

מ־t0t_0 עד TT: פרבולה עולה (ϕ∝t2\phi\propto t^2) מאפס ועד Bv2T2Bv^2T^2; מ־TT עד 2T2T: קו אופקי בערך זה.

- מ־t0t_0 עד TT: ϕB=Bv2t2\phi_B=Bv^2t^2 – חלק של פרבולה שמתחילה באפס עם שיפוע אפס ומתעקלת כלפי מעלה.

- מ־TT עד 2T2T: כל המסגרת בתוך השדה האחיד (אזור השדה רחב מאוד), ולכן השטף קבוע ומרבי: ϕB=Bv2T2\phi_B=Bv^2T^2 – קו אופקי.

tφ_B

(על הציר האופקי: הנקודה 11 מייצגת את הרגע TT והנקודה 22 את 2T2T.)

סעיף ד(2)

תשובה:

מ־t0t_0 עד TT: קו ישר עולה מאפס ועד 2Bv2T2Bv^2T; ברגע TT הכא"מ יורד בבת אחת לאפס ונשאר אפס עד 2T2T.

הכא"מ הוא קצב השינוי של השטף (שיפוע הגרף הקודם):

- מ־t0t_0 עד TT: ∣ε∣=2Bv2t|\varepsilon|=2Bv^2t – קו ישר שעולה מאפס ועד ערך מרבי 2Bv2T2Bv^2T.

- מ־TT עד 2T2T: השטף קבוע, ולכן ε=0\varepsilon=0. ברגע TT הכא"מ יורד בבת אחת לאפס.

tε

(על הציר האופקי: 11 מייצג את TT ו־22 את 2T2T.)

טעות נפוצה: לסרטט כא"מ שאינו אפס אחרי TT "כי המסגרת עדיין נעה בשדה" – כשכל המסגרת בתוך שדה אחיד השטף אינו משתנה, והכא"מ הכולל במסגרת אפס.

שאלה 16 · עגלה עם מגנט העוברת דרך כריכה על מסילה משופעתבאורך בגרות · ברמת בגרות

עגלה קטנה, שעליה מגנט מוט, משוחררת ממנוחה על מסילה משופעת. בהמשך המסילה מוצבת כריכה מעגלית מוליכה, הניצבת למסילה, כך שהמגנט עובר דרך מרכז הכריכה (ראו תרשים). הקוטב SS של המגנט פונה קדימה – בכיוון התנועה.

הנח כי המגנט אינו מסתובב, וכי החיכוך והכוחות המגנטיים הפועלים על העגלה ניתנים להזנחה; לכן העגלה נעה במורד המסילה בתאוצה קבועה.

הכריכה מחוברת לנגד RR. לקצות הנגד מחובר חיישן מתח המחובר למחשב.

במהלך תנועת העגלה מתקבל על צג המחשב הגרף שלפניכם (t=0t=0 – רגע שחרור העגלה).

השתמשו בחוק פארדיי, בחוק לנץ או בשניהם כדי לענות על הסעיפים שלפניכם.

א.

הסבירו מדוע נוצר מתח בין קצות הנגד.

ב.

מהו כיוון השדה המגנטי המושרה בתוך הכריכה בזמן שהמגנט מתקרב אליה – בכיוון תנועת העגלה או בכיוון ההפוך? הסבירו את תשובתכם.

ג.

במהלך תנועת העגלה, המתח הנמדד משתנה משלילי לחיובי. הסבירו מדוע.

ד.

הערך המרבי של המתח בנקודה CC בגרף גדול מן הערך המוחלט של המתח בנקודה AA. הסבירו מדוע.

ה.

בלא קשר לנתוני השאלה, הראו שאפשר להציג את יחידת השדה המגנטי, טסלה (T\text{T}), כ־V⋅sm2\frac{\text{V}\cdot\text{s}}{\text{m}^2}.

ו.

היעזרו בגרף וחשבו בקירוב את השינוי בשטף המגנטי דרך הכריכה מרגע שחרור העגלה (t=0t=0) עד הרגע המתאים לנקודה AA.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

השדה של המגנט בכריכה משתנה כשהעגלה נעה, ולכן השטף המגנטי דרכה משתנה; לפי חוק פארדיי נוצר בכריכה כא"מ מושרה, שגורם לזרם בנגד ולמתח עליו.

השדה המגנטי של המגנט אינו אחיד – הוא חזק ליד המגנט וחלש רחוק ממנו. לכן השטף המגנטי דרך הכריכה, ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha, תלוי במקום המגנט ביחס לכריכה.

כשהעגלה נעה, המרחק בין המגנט לכריכה משתנה, והשטף דרך הכריכה משתנה עם הזמן. לפי חוק פארדיי:

ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt}

שינוי השטף יוצר בכריכה כא"מ מושרה. הכריכה סגורה דרך הנגד, ולכן עובר בנגד זרם מושרה ונוצר מתח בין קצותיו (V=IRV=IR) – אותו מודד החיישן.

טעות נפוצה: לכתוב שהמתח נוצר "כי יש שדה מגנטי בכריכה" – מתח מושרה נוצר רק כשהשטף משתנה.

סעיף ב

תשובה:

בכיוון תנועת העגלה.

תשובה: השדה המושרה בתוך הכריכה מכוון בכיוון תנועת העגלה (במורד המסילה).

הסבר: הקוטב SS של המגנט פונה קדימה, לעבר הכריכה. קווי השדה המגנטי נכנסים לקוטב הדרומי, ולכן בתוך הכריכה (שנמצאת לפני המגנט) השדה של המגנט מכוון אחורה – לעבר המגנט, בכיוון ההפוך לתנועה. כשהמגנט מתקרב, השדה בכריכה מתחזק – השטף בכיוון "אחורה" גדל.

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה המתנגד לשינוי בשטף שגרם לו. השטף "אחורה" גדל, ולכן השדה המושרה מכוון נגדו – קדימה, בכיוון תנועת העגלה.

(הכריכה מתנהגת כמגנט שהקוטב הדרומי שלו פונה לעבר הקוטב SS של המגנט המתקרב – ודוחה אותו.)

טעות נפוצה: לקבוע שהשדה המושרה תמיד הפוך לכיוון התנועה, או תמיד הפוך לשדה המגנט – הוא מנוגד לשינוי בשטף.

סעיף ג

תשובה:

בהתקרבות השטף גדל ובהתרחקות הוא קטן; קצב השינוי של השטף מחליף סימן, ולכן גם הכא"מ המושרה מחליף סימן.

- בזמן התקרבות המגנט לכריכה (עד הנקודה BB בגרף) השטף דרך הכריכה גדל.

- כשהמגנט נמצא במרכז הכריכה השטף מרבי, ולרגע אינו משתנה: dΦBdt=0\frac{d\Phi_B}{dt}=0 – זו הנקודה BB, שבה המתח אפס.

- בזמן התרחקות המגנט אחרי הכריכה השטף (עדיין באותו כיוון) קטן.

לפי חוק פארדיי, ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt}: כשקצב השינוי של השטף מחליף סימן, גם הכא"מ המושרה מחליף סימן – הזרם בנגד זורם בכיוון ההפוך, והמתח הנמדד עובר משלילי לחיובי.

לפי חוק לנץ: בהתקרבות השדה המושרה קדימה (נגד הגדלת השטף), ובהתרחקות – אחורה (נגד הקטנת השטף); כיוון הזרם בכריכה מתהפך.

סעיף ד

תשובה:

העגלה מאיצה במורד המסילה, ולכן ביציאה מהכריכה המגנט מהיר יותר; השטף משתנה מהר יותר, והכא"מ המושרה גדול יותר.

העגלה נעה בתאוצה קבועה במורד המסילה, ולכן מהירותה גדלה כל הזמן. בזמן ההתרחקות מהכריכה (נקודה CC) המגנט מהיר יותר מאשר בזמן ההתקרבות (נקודה AA).

השטף דרך הכריכה תלוי רק במקום המגנט ביחס אליה. בשני המקרים המגנט עובר באותם מרחקים מהכריכה (לפניה ואחריה), והשטף משתנה באותה מידה – אבל ביציאה המגנט עובר את המרחקים האלה בזמן קצר יותר. לכן קצב שינוי השטף ∣dΦBdt∣\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right| ביציאה גדול יותר, ולפי חוק פארדיי

∣ε∣=N∣dΦBdt∣|\varepsilon|=N\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|

הכא"מ המושרה – והמתח על הנגד – גדול יותר: ∣VC∣>∣VA∣|V_C|>|V_A|.

(בגרף רואים זאת גם בכך שהפולס החיובי צר יותר מהפולס השלילי: אותו שינוי בשטף מתרחש בזמן קצר יותר.)

טעות נפוצה: להסביר זאת בכך שאחד הקטבים "חזק יותר" – שני הקטבים שקולים; ההבדל נובע מהמהירות.

סעיף ה

תשובה:

מ־ε=−NdΦdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi}{dt}: [Φ]=V⋅s[\Phi]=\text{V}\cdot\text{s}, ומ־Φ=BA\Phi=BA: [B]=V⋅sm2[B]=\frac{\text{V}\cdot\text{s}}{\text{m}^2}.

דרך 1 – חוק פארדיי והגדרת השטף. מדף הנוסחאות ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt}, ו־NN חסר יחידות. לכן יחידת השטף היא יחידת הכא"מ כפול יחידת הזמן: [ΦB]=V⋅s[\Phi_B]=\text{V}\cdot\text{s}.

מהגדרת השטף ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha (cos⁡α\cos\alpha חסר יחידות):

[B]=[ΦB][A]=V⋅sm2[B]=\frac{[\Phi_B]}{[A]}=\frac{\text{V}\cdot\text{s}}{\text{m}^2}

דרך 2 – מהכוח על מטען נע. מ־F=qvBF=qvB:

[B]=NC⋅ms=N⋅sC⋅m[B]=\frac{\text{N}}{\text{C}\cdot\frac{\text{m}}{\text{s}}}=\frac{\text{N}\cdot\text{s}}{\text{C}\cdot\text{m}}

ומאחר ש־N⋅m=J=V⋅C\text{N}\cdot\text{m}=\text{J}=\text{V}\cdot\text{C}, כלומר N=V⋅Cm\text{N}=\frac{\text{V}\cdot\text{C}}{\text{m}}:

[B]=V⋅C⋅sm⋅C⋅m=V⋅sm2[B]=\frac{\text{V}\cdot\text{C}\cdot\text{s}}{\text{m}\cdot\text{C}\cdot\text{m}}=\frac{\text{V}\cdot\text{s}}{\text{m}^2}

סעיף ו

תשובה:

∣ΔΦB∣≈3.4⋅10−4 V⋅s|\Delta\Phi_B|\approx 3.4\cdot 10^{-4}\,\text{V}\cdot\text{s} (כ־77 משבצות; 66–7.57.5 משבצות, כלומר 3.0⋅10−43.0\cdot 10^{-4}–3.8⋅10−4 V⋅s3.8\cdot 10^{-4}\,\text{V}\cdot\text{s}, סביר)

הכריכה היא כריכה אחת (N=1N=1). מחוק פארדיי:

ε=−dΦBdt  ⇒  ΔΦB=−∫ε dt\varepsilon=-\frac{d\Phi_B}{dt}\;\Rightarrow\;\Delta\Phi_B=-\int\varepsilon\,dt

כלומר גודל השינוי בשטף שווה לשטח שבין גרף המתח לבין ציר הזמן. (המתח בין קצות הנגד שווה לכא"מ המושרה, כי התנגדות הכריכה זניחה והחיישן אידיאלי.)

שטח משבצת אחת: רוחב 0.05 s0.05\,\text{s}, גובה 1 mV=10−3 V1\,\text{mV}=10^{-3}\,\text{V}:

0.05⋅10−3=5⋅10−5 V⋅s0.05\cdot 10^{-3}=5\cdot 10^{-5}\,\text{V}\cdot\text{s}

מספר המשבצות בין העקומה לציר הזמן מ־t=0t=0 עד t=0.45 st=0.45\,\text{s} (נקודה AA):

•מ־00 עד 0.30 s0.30\,\text{s} העקומה קרובה לציר (המתח קטן מ־0.6 mV0.6\,\text{mV}) – כ־11 משבצת בסך הכול;

•מ־0.300.30 עד 0.35 s0.35\,\text{s} – כמשבצת אחת (0.60.6 עד 1.2 mV1.2\,\text{mV});

•מ־0.350.35 עד 0.40 s0.40\,\text{s} – כ־1.71.7 משבצות (1.21.2 עד 2.5 mV2.5\,\text{mV});

•מ־0.400.40 עד 0.45 s0.45\,\text{s} – כ־3.23.2 משבצות (המתח עולה בערכו המוחלט מכ־2.5 mV2.5\,\text{mV} עד כ־3.9 mV3.9\,\text{mV}).

סך הכול כ־6.96.9 משבצות:

∣ΔΦB∣≈6.9⋅5⋅10−5≈3.4⋅10−4 V⋅s|\Delta\Phi_B|\approx 6.9\cdot 5\cdot 10^{-5}\approx 3.4\cdot 10^{-4}\,\text{V}\cdot\text{s}

השטף גדל בפרק זמן זה (המגנט מתקרב לכריכה). ספירת משבצות היא הערכה – תוצאה של 66 עד 7.57.5 משבצות סבירה.

טעות נפוצה: לחשב שטח של משולש אחד מ־00 עד AA (12⋅0.45⋅3.9 mV\tfrac12\cdot 0.45\cdot 3.9\,\text{mV}) – העקומה קרובה לאפס רוב הזמן, ומקבלים תוצאה גדולה בהרבה מהשטח האמיתי.

שאלה 17 · מסגרת ריבועית חוצה אזור שדה: גרף שטף, כא"מ, זרם וכוחבאורך בגרות · ברמת בגרות

מסגרת ריבועית מוליכה שאורך צלעה L=0.4 mL=0.4\,\text{m} והתנגדותה R=2 ΩR=2\,\Omega נגררת ימינה במהירות קבועה v=0.5 m/sv=0.5\,\text{m/s} במישור הדף. בדרכה היא חוצה אזור שבו שדה מגנטי אחיד B=1.5 TB=1.5\,\text{T} המכוון אל תוך הדף (×\times). רוחב האזור w=1 mw=1\,\text{m}, והוא ארוך מאוד בכיוון האנכי; מחוץ לו אין שדה (ראו תרשים).

נסמן ב־xx את המרחק שהצלע הימנית של המסגרת עברה מעבר לגבול השמאלי של האזור. כיוון חיובי לזרם במסגרת: נגד כיוון השעון.

א.

מצאו את השטף המגנטי דרך המסגרת כפונקציה של xx, מרגע שהמסגרת מתחילה להיכנס לאזור ועד שהיא יוצאת ממנו לגמרי. שרטטו גרף מדויק עם קנה מידה.

ב.

מהו הכא"מ המושרה במסגרת בכל אחד משלושת השלבים?

ג.

מהי עוצמת הזרם במסגרת בכל שלב, ומהו סימנו לפי הכיוון החיובי שנבחר? נמקו בעזרת חוק לנץ.

ד.

מהו הכוח החיצוני (גודל וכיוון) שיש להפעיל על המסגרת בכל שלב כדי שמהירותה תישאר קבועה? הזניחו כוחות אחרים פרט לכוח המגנטי.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

0≤x≤0.4 m0\le x\le0.4\,\text{m}: ΦB=0.6x\Phi_B=0.6x; 0.4≤x≤1 m0.4\le x\le1\,\text{m}: ΦB=0.24 Wb\Phi_B=0.24\,\text{Wb}; 1≤x≤1.4 m1\le x\le1.4\,\text{m}: ΦB=0.6(1.4−x)\Phi_B=0.6(1.4-x) (ב־Wb\text{Wb}, xx במטרים)

השדה ניצב למסגרת, ולכן ΦB=BA\Phi_B=BA, כאשר AA הוא שטח החלק של המסגרת שבתוך האזור.

- כניסה (0≤x≤L=0.4 m0\le x\le L=0.4\,\text{m}): החלק שבשדה הוא מלבן L×xL\times x:

ΦB=BLx=1.5⋅0.4⋅x=0.6x\Phi_B=BLx=1.5\cdot0.4\cdot x=0.6x

- כל המסגרת בשדה (0.4≤x≤w=1 m0.4\le x\le w=1\,\text{m}):

ΦB=BL2=1.5⋅0.16=0.24 Wb\Phi_B=BL^2=1.5\cdot0.16=0.24\,\text{Wb}

- יציאה (1≤x≤w+L=1.4 m1\le x\le w+L=1.4\,\text{m}): הצלע השמאלית נמצאת ב־x−Lx-L, והחלק שבשדה באורך w−(x−L)=1.4−xw-(x-L)=1.4-x:

ΦB=BL(1.4−x)=0.6(1.4−x)\Phi_B=BL(1.4-x)=0.6(1.4-x)
x (m)Φ (Wb)0.00.20.40.60.81.01.21.40.000.050.100.150.200.250.30

סעיף ב

תשובה:

כניסה ויציאה: ∣ε∣=0.3 V|\varepsilon|=0.3\,\text{V}; כשהמסגרת כולה בשדה: 00

מחוק פארדיי, ∣ε∣=∣dΦBdt∣=∣dΦBdx∣⋅v|\varepsilon|=\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|=\left|\frac{d\Phi_B}{dx}\right|\cdot v:

- כניסה: השיפוע בגרף 0.6 Wb/m0.6\,\text{Wb/m}, ולכן ∣ε∣=0.6⋅0.5=0.3 V|\varepsilon|=0.6\cdot0.5=0.3\,\text{V}.

- בתוך האזור: השטף קבוע, ε=0\varepsilon=0.

- יציאה: השיפוע −0.6 Wb/m-0.6\,\text{Wb/m}, ולכן שוב ∣ε∣=0.3 V|\varepsilon|=0.3\,\text{V}.

אותה תוצאה מ־ε=vℓ⊥B⊥=0.5⋅0.4⋅1.5=0.3 V\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp=0.5\cdot0.4\cdot1.5=0.3\,\text{V} עבור הצלע האנכית היחידה שנמצאת בשדה.

סעיף ג

תשובה:

כניסה: I=+0.15 AI=+0.15\,\text{A} (נגד כיוון השעון); בתוך האזור: 00; יציאה: I=−0.15 AI=-0.15\,\text{A} (עם כיוון השעון)

I=∣ε∣R=0.32=0.15 AI=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{0.3}{2}=0.15\,\text{A}

- כניסה: השטף אל תוך הדף גדל. הזרם המושרה יוצר בתוך המסגרת שדה אל מחוץ לדף, ולכן זורם נגד כיוון השעון: I=+0.15 AI=+0.15\,\text{A}.

- בתוך האזור: אין שינוי שטף, אין זרם.

- יציאה: השטף אל תוך הדף קטן. הזרם יוצר שדה אל תוך הדף כדי "לפצות", ולכן זורם עם כיוון השעון: I=−0.15 AI=-0.15\,\text{A}.

סעיף ד

תשובה:

כניסה ויציאה: F=0.09 NF=0.09\,\text{N} ימינה; בתוך האזור: 00

בכניסה הזרם זורם בצלע הימנית (שבשדה) כלפי מעלה (נגד כיוון השעון). מדף הנוסחאות:

FB=ILBsin⁡α=0.15⋅0.4⋅1.5=0.09 NF_B=ILB\sin\alpha=0.15\cdot0.4\cdot1.5=0.09\,\text{N}

כלל יד ימין: זרם כלפי מעלה ושדה אל תוך הדף נותנים כוח שמאלה. ביציאה הזרם עם כיוון השעון, ובצלע השמאלית (שבשדה) הוא זורם כלפי מעלה, ולכן גם אז הכוח 0.09 N0.09\,\text{N} שמאלה. בשני המקרים הכוח המגנטי מתנגד לתנועה (חוק לנץ). על חלקי הצלעות האופקיות שבשדה פועלים כוחות שווים ומנוגדים שמבטלים זה את זה.

המהירות קבועה, ולכן הכוח החיצוני ימינה, 0.09 N0.09\,\text{N}, בכניסה וביציאה, ואפס כשהמסגרת כולה בשדה.

טעות נפוצה: לחשוב שביציאה, כשהזרם מחליף כיוון, גם הכוח מחליף כיוון ו"מושך" את המסגרת החוצה. גם הזרם וגם הצלע שבשדה מתחלפים, והכוח תמיד בולם.

שאלה 18 · מסגרת רחבה עוברת דרך רצועת שדה צרה: שלושה שלביםבאורך בגרות · ברמת בגרות

מסגרת מוליכה מלבנית שאורכה a=0.4 ma=0.4\,\text{m} (בכיוון התנועה) ורוחבה h=0.25 mh=0.25\,\text{m} נמצאת במישור הדף. ההתנגדות של המסגרת R=0.25 ΩR=0.25\,\Omega.

המסגרת נגררת ימינה במהירות קבועה v=2.5 m/sv=2.5\,\text{m/s} דרך רצועה של שדה מגנטי אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T} המכוון אל תוך הדף. רוחב הרצועה d=0.15 md=0.15\,\text{m} – קטן מאורך המסגרת. מחוץ לרצועה אין שדה, והרצועה ארוכה מאוד בכיוון האנכי.

ברגע t=0t=0 הצלע הימנית של המסגרת מגיעה לגבול השמאלי של הרצועה (ראו תרשים). המסגרת נשארת במישור הדף כל הזמן.

א.

חלקו את התנועה, מ־t=0t=0 ועד שהמסגרת יוצאת לגמרי מהשדה, לשלושה שלבים. לכל שלב קבעו מתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר, ותארו מה קורה לשטף המגנטי דרך המסגרת. מהו השטף המרבי?

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה ואת עוצמת הזרם במסגרת בשלב 1. הראו שאותה תוצאה מתקבלת גם מחוק פארדיי וגם מהנוסחה לכא"מ בתיל נע.

ג.

קבעו את כיוון הזרם במסגרת (עם כיוון השעון או נגדו) בשלב 1 ובשלב 3. נמקו.

ד.

בשלב 2 המסגרת נעה, וחלק מהצלעות העליונה והתחתונה שלה נמצא בתוך השדה. הסבירו מדוע בכל זאת לא זורם במסגרת זרם – פעם בעזרת חוק פארדיי, ופעם בעזרת הכא"מ בתילים הנעים.

ה.

חשבו את הכוח החיצוני (גודל וכיוון) הדרוש כדי לגרור את המסגרת במהירות קבועה, בכל אחד משלושת השלבים. הזניחו כוחות אחרים פרט לכוח המגנטי.

ו.

חשבו את האנרגייה החשמלית שהופכת לחום במסגרת במשך כל המעבר דרך הרצועה, והראו שהיא שווה לעבודה של הכוח החיצוני.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

שלב 1: 00–0.06 s0.06\,\text{s}, השטף גדל; שלב 2: 0.060.06–0.16 s0.16\,\text{s}, השטף קבוע; שלב 3: 0.160.16–0.22 s0.22\,\text{s}, השטף קטן לאפס. Φmax=0.015 Wb\Phi_{max}=0.015\,\text{Wb}.

נעקוב אחרי שתי הצלעות האנכיות של המסגרת:

- שלב 1 – הצלע הימנית חוצה את הרצועה. היא עוברת מרחק dd בזמן dv=0.152.5=0.06 s\frac{d}{v}=\frac{0.15}{2.5}=0.06\,\text{s}. החלק של המסגרת שבשדה גדל, והשטף גדל.

- שלב 2 – הרצועה כולה בתוך המסגרת. הצלע הימנית כבר יצאה מהרצועה, והצלע השמאלית עוד לא הגיעה אליה. הצלע השמאלית מגיעה לגבול השמאלי של הרצועה כשהמסגרת עברה מרחק aa, ברגע av=0.42.5=0.16 s\frac{a}{v}=\frac{0.4}{2.5}=0.16\,\text{s}. בשלב הזה השטח שבשדה הוא כל הרצועה שבתוך המסגרת, h⋅dh\cdot d, והשטף קבוע:

Φmax=Bhd=0.4⋅0.25⋅0.15=0.015 Wb\Phi_{max}=Bhd=0.4\cdot0.25\cdot0.15=0.015\,\text{Wb}

- שלב 3 – הצלע השמאלית חוצה את הרצועה, מ־0.16 s0.16\,\text{s} עד a+dv=0.552.5=0.22 s\frac{a+d}{v}=\frac{0.55}{2.5}=0.22\,\text{s}. השטף קטן מ־0.015 Wb0.015\,\text{Wb} לאפס.

סעיף ב

תשובה:

ε=0.25 V\varepsilon=0.25\,\text{V}, I=1 AI=1\,\text{A}

תיל נע: רק הצלע הימנית נמצאת בשדה ונעה בניצב לו, ואורכה hh:

ε=vℓ⊥B⊥=2.5⋅0.25⋅0.4=0.25 V\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp=2.5\cdot0.25\cdot0.4=0.25\,\text{V}

חוק פארדיי: השטף גדל באופן אחיד מאפס ל־0.015 Wb0.015\,\text{Wb} במשך 0.06 s0.06\,\text{s}:

∣ε∣=ΔΦBΔt=0.0150.06=0.25 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=\frac{0.015}{0.06}=0.25\,\text{V}

זרם:

I=εR=0.250.25=1 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.25}{0.25}=1\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

שלב 1: נגד כיוון השעון; שלב 3: עם כיוון השעון.

שלב 1: השטף אל תוך הדף גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר בתוך המסגרת שדה אל מחוץ לדף, ולכן הוא זורם נגד כיוון השעון.

שלב 3: השטף אל תוך הדף קטן. הזרם המושרה יוצר שדה אל תוך הדף כדי להתנגד לירידה, ולכן הוא זורם עם כיוון השעון.

סעיף ד

תשובה:

אין זרם: השטף קבוע, ובצלעות האופקיות אין כא"מ כי הן נעות לאורכן; הצלעות האנכיות מחוץ לשדה.

חוק פארדיי: בשלב 2 השטח שבשדה הוא כל הרצועה שבין הצלעות (h⋅dh\cdot d), והוא לא משתנה בזמן. השטף קבוע, ולכן ε=−dΦBdt=0\varepsilon=-\frac{d\Phi_B}{dt}=0.

תילים נעים: בנוסחה ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp, ℓ⊥\ell_\perp הוא ההיטל של התיל על הכיוון הניצב למהירות. הצלעות העליונה והתחתונה נעות לאורכן (הן אופקיות והמהירות אופקית), ולכן ℓ⊥=0\ell_\perp=0 ואין בהן כא"מ. הצלעות האנכיות, שבהן יכול היה להיות כא"מ, נמצאות מחוץ לשדה (B=0B=0). לכן הכא"מ הכולל אפס.

טעות נפוצה: "חלק מהמסגרת בתוך השדה והיא זזה – לכן יש זרם". קובע רק שינוי של השטף.

סעיף ה

תשובה:

שלבים 1 ו־3: 0.1 N0.1\,\text{N} ימינה; שלב 2: אפס.

שלב 1: על הצלע הימנית, שבשדה, זורם זרם I=1 AI=1\,\text{A} כלפי מעלה (המסגרת נגד כיוון השעון, וזו הצלע הימנית). מדף הנוסחאות:

F=IℓBsin⁡α=1⋅0.25⋅0.4⋅sin⁡90∘=0.1 NF=I\ell B\sin\alpha=1\cdot0.25\cdot0.4\cdot\sin90^\circ=0.1\,\text{N}

כלל יד ימין: זרם כלפי מעלה, שדה אל הדף – הכוח שמאלה, נגד התנועה (כצפוי מחוק לנץ). על חלקי הצלעות האופקיות שבשדה פועלים כוחות שווים והפוכים (למעלה ולמטה), והם מבטלים זה את זה.

שלב 3: הצלע השמאלית בשדה, הזרם עם כיוון השעון – בצלע השמאלית כלפי מעלה, באותה עוצמה. גם כאן הכוח 0.1 N0.1\,\text{N} שמאלה.

שלב 2: אין זרם, ולכן אין כוח מגנטי.

המהירות קבועה, ולכן הכוח השקול אפס: הכוח החיצוני מאזן את הכוח המגנטי – 0.1 N0.1\,\text{N} ימינה בשלבים 1 ו־3, ואפס בשלב 2.

סעיף ו

תשובה:

0.03 J0.03\,\text{J}

זרם זורם רק בשלבים 1 ו־3, בכל אחד 0.06 s0.06\,\text{s}, ובהספק:

P=I2R=12⋅0.25=0.25 WP=I^2R=1^2\cdot0.25=0.25\,\text{W}
Q=P⋅t=0.25⋅(0.06+0.06)=0.03 JQ=P\cdot t=0.25\cdot(0.06+0.06)=0.03\,\text{J}

עבודת הכוח החיצוני: בכל אחד מהשלבים 1 ו־3 הכוח 0.1 N0.1\,\text{N} פועל לאורך מרחק d=0.15 md=0.15\,\text{m}:

W=0.1⋅0.15+0.1⋅0.15=0.03 JW=0.1\cdot0.15+0.1\cdot0.15=0.03\,\text{J}

העבודה שווה לחום, כי האנרגייה הקינטית של המסגרת לא משתנה.

שאלה 19 · מסגרת ריבועית נכנסת לשדה באלכסון: שני שלביםבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

מסגרת ריבועית עשויה תיל מוליך. אורך צלעה a=20 cma=20\,\text{cm}, והתנגדותה הכוללת R=0.25 ΩR=0.25\,\Omega.

המסגרת נמשכת ימינה במהירות קבועה v=2 m/sv=2\,\text{m/s}, בכיוון אחד מאלכסוניה, אל אזור רחב מאוד שבו שורר שדה מגנטי אחיד B=0.5 TB=0.5\,\text{T} שכיוונו אל תוך הדף. גבול אזור השדה הוא קו ישר המאונך לכיוון התנועה (ראו תרשים).

ברגע t=0t=0 הקודקוד הקדמי של המסגרת מגיע לגבול השדה.

א.

בטאו את הכא"מ המושרה במסגרת ברגע tt, כל עוד האלכסון האנכי של המסגרת (הניצב לתנועה) טרם הגיע לגבול השדה, באמצעות BB, vv ו־tt. חשבו באיזה רגע t1t_1 האלכסון האנכי מגיע לגבול.

ב.

מהו הכא"מ המרבי במהלך כניסת המסגרת לשדה, ובאיזה רגע הוא מתקבל? סרטטו גרף של גודל הכא"מ כפונקציה של הזמן, מהרגע t=0t=0 ועד t=0.2 st=0.2\,\text{s}.

ג.

האם כיוון הזרם במסגרת מתהפך ברגע t1t_1? קבעו את כיוון הזרם במהלך הכניסה (עם כיוון מחוגי השעון או נגדו), ונמקו.

ד.

חשבו את גודל הכוח החיצוני הדרוש כדי לשמור על מהירות קבועה של המסגרת ברגע t1t_1.

ה.

משווים לכניסה אחרת: אותה מסגרת נכנסת לאותו שדה באותה מהירות, אך כשאחת מצלעותיה מקבילה לגבול השדה.

השוו בין שתי הכניסות מבחינת: הכא"מ המרבי, משך הכניסה, והמטען הכולל שעובר בתיל במהלך הכניסה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

∣ε∣=2Bv2t|\varepsilon|=2Bv^2t; t1=a2 v≈0.071 st_1=\frac{a}{\sqrt2\,v}\approx 0.071\,\text{s}

הגאומטריה. הצלעות יוצרות זווית 45∘45^\circ עם כיוון התנועה. ברגע tt הקודקוד הקדמי חדר למרחק x=vtx=vt, והחלק שבתוך השדה הוא משולש ישר־זווית שווה־שוקיים שגובהו xx ובסיסו (על הגבול) 2x2x:

A=12⋅2x⋅x=x2=v2t2  ⇒  ϕB=Bv2t2A=\tfrac12\cdot 2x\cdot x=x^2=v^2t^2\;\Rightarrow\;\phi_B=Bv^2t^2

הכא"מ (חוק פרדיי–לנץ, N=1N=1):

∣ε∣=dϕBdt=2Bv2t|\varepsilon|=\frac{d\phi_B}{dt}=2Bv^2t

הרגע t1t_1: חצי האלכסון של הריבוע הוא a22=a2\frac{a\sqrt2}{2}=\frac{a}{\sqrt2}, ולכן

t1=a2 v=0.202⋅2≈0.0707 st_1=\frac{a}{\sqrt2\,v}=\frac{0.20}{\sqrt2\cdot 2}\approx 0.0707\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

εmax⁡=2 Bav≈0.28 V\varepsilon_{\max}=\sqrt2\,Bav\approx 0.28\,\text{V} ברגע t1≈0.071 st_1\approx 0.071\,\text{s}; הגרף "משולש": עולה בקו ישר עד t1t_1, יורד בקו ישר לאפס ב־0.141 s0.141\,\text{s}, ואחר כך אפס.

הכא"מ שווה ל־vBℓ⊥vB\ell_\perp, כאשר ℓ⊥\ell_\perp הוא אורך המיתר שהמסגרת חוצה על גבול השדה (ההיטל של החלק שבשדה על הכיוון הניצב למהירות).

- עד t1t_1: המיתר גדל: ℓ⊥=2vt\ell_\perp=2vt, ולכן ε=2Bv2t\varepsilon=2Bv^2t – עולה בקו ישר.

- ב־t1t_1: המיתר הוא האלכסון כולו, a2a\sqrt2 – הערך המרבי:

εmax⁡=Bv a2=0.5⋅2⋅0.20⋅1.414≈0.283 V\varepsilon_{\max}=Bv\,a\sqrt2=0.5\cdot 2\cdot 0.20\cdot 1.414\approx 0.283\,\text{V}

- מ־t1t_1 עד 2t1≈0.141 s2t_1\approx 0.141\,\text{s}: המיתר קטן באופן סימטרי, והכא"מ יורד בקו ישר לאפס.

- אחרי 0.141 s0.141\,\text{s}: המסגרת כולה בשדה – השטף קבוע, ε=0\varepsilon=0.

עם המספרים: 2Bv2=2⋅0.5⋅4=4 V/s2Bv^2=2\cdot 0.5\cdot 4=4\,\text{V/s}, כלומר ε=4t\varepsilon=4t בשלב הראשון ו־ε=4(0.1414−t)\varepsilon=4(0.1414-t) בשני.

t (s)ε (V)-0.020.020.040.060.080.100.120.140.160.180.200.220.000.050.100.150.200.250.300.35

סעיף ג

תשובה:

לא מתהפך; הזרם נגד כיוון מחוגי השעון לאורך כל הכניסה.

קביעה: הכיוון אינו מתהפך – הזרם זורם נגד כיוון מחוגי השעון בכל זמן הכניסה.

נימוק: כיוון הזרם המושרה נקבע לפי סימן השינוי בשטף, לא לפי השאלה אם הכא"מ גדל או קטן. לאורך כל הכניסה השטח שבתוך השדה גדל (אחרי t1t_1 הוא גדל לאט יותר, אך עדיין גדל), כלומר השטף אל תוך הדף גדל כל הזמן. לפי חוק לנץ הזרם יוצר שדה מתוך הדף בתוך המסגרת – זרם נגד כיוון השעון.

טעות נפוצה: להסיק שהזרם מתהפך ב־t1t_1 "כי הכא"מ מתחיל לרדת" – ירידה בגודל הכא"מ אינה שינוי בסימנו.

סעיף ד

תשובה:

F=2B2a2vR=0.16 NF=\frac{2B^2a^2v}{R}=0.16\,\text{N}

הזרם ברגע t1t_1:

I=εmax⁡R=0.2830.25≈1.13 AI=\frac{\varepsilon_{\max}}{R}=\frac{0.283}{0.25}\approx 1.13\,\text{A}

הכוח המגנטי. בתוך השדה נמצאות שתי צלעות, כל אחת באורך aa (עד האלכסון), בזווית 45∘45^\circ לכיוון התנועה. על כל אחת פועל כוח IaBIaB (מדף הנוסחאות F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha עם α=90∘\alpha=90^\circ, כי השדה ניצב לתיל), הניצב לצלע.

פירוק לרכיבים: הרכיבים הניצבים לכיוון התנועה מבטלים זה את זה (הזרם בשתי הצלעות זורם בכיוונים "סימטריים"), והרכיבים לאורך כיוון התנועה מצטרפים – שניהם מכוונים נגד התנועה (לנץ):

FB=2⋅IaBcos⁡45∘=IB⋅a2F_B=2\cdot IaB\cos 45^\circ=IB\cdot a\sqrt2

כלומר הכוח שקול לכוח על תיל ישר באורך המיתר a2a\sqrt2.

FB=1.13⋅0.5⋅0.283≈0.16 NF_B=1.13\cdot 0.5\cdot 0.283\approx 0.16\,\text{N}

המהירות קבועה, ולכן הכוח החיצוני שווה לו בגודלו ומכוון בכיוון התנועה. בביטוי כללי: F=B2(a2)2vR=2B2a2vR=0.16 NF=\frac{B^2(a\sqrt2)^2v}{R}=\frac{2B^2a^2v}{R}=0.16\,\text{N}.

טעות נפוצה: לחבר את גודלי הכוחות על שתי הצלעות (2IaB2IaB) בלי להתחשב בכיוונם.

סעיף ה

תשובה:

בכניסה בצלע: ε=0.20 V\varepsilon=0.20\,\text{V} קבוע במשך 0.10 s0.10\,\text{s}; באלכסון: מרבי 0.28 V0.28\,\text{V}, משך 0.14 s0.14\,\text{s}. המטען זהה בשתיהן: q=Ba2R=0.08 Cq=\frac{Ba^2}{R}=0.08\,\text{C}.

כניסה בצלע: הצלע הקדמית באורך aa חוצה את קווי השדה, והכא"מ קבוע:

ε=Bav=0.5⋅0.20⋅2=0.20 V,t=av=0.10 s\varepsilon=Bav=0.5\cdot 0.20\cdot 2=0.20\,\text{V},\qquad t=\frac av=0.10\,\text{s}

כניסה באלכסון: εmax⁡=2 Bav≈0.28 V\varepsilon_{\max}=\sqrt2\,Bav\approx 0.28\,\text{V} – גדול פי 2\sqrt2, אך משך הכניסה ארוך פי 2\sqrt2: a2v≈0.14 s\frac{a\sqrt2}{v}\approx 0.14\,\text{s}.

המטען הכולל: בכל רגע I=∣ε∣R=1R∣dϕBdt∣I=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac1R\left|\frac{d\phi_B}{dt}\right|. הזרם הוא קצב זרימת המטען (I=dqdtI=\frac{dq}{dt}), ולכן כל עוד הכיוון אינו מתהפך:

q=ΔϕBRq=\frac{\Delta\phi_B}{R}

בשתי הכניסות השטף משתנה מאפס ל־Ba2Ba^2, ולכן המטען זהה:

q=Ba2R=0.5⋅0.040.25=0.08 Cq=\frac{Ba^2}{R}=\frac{0.5\cdot 0.04}{0.25}=0.08\,\text{C}

(בדיקה: בכניסה בצלע q=It=0.200.25⋅0.10=0.08 Cq=It=\frac{0.20}{0.25}\cdot 0.10=0.08\,\text{C}; באלכסון – השטח מתחת לגרף ε(t)\varepsilon(t) הוא 12⋅0.1414⋅0.283=0.02 V⋅s\tfrac12\cdot 0.1414\cdot 0.283=0.02\,\text{V}\cdot\text{s}, ומחולק ב־RR נותן 0.08 C0.08\,\text{C}.)

המטען תלוי רק בשינוי השטף ובהתנגדות – לא באופן הכניסה ולא במהירות.

שאלה 20 · מסגרת מוליכה הנגררת דרך אזור של שדה מגנטיבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

מסגרת מוליכה מלבנית, שאורך צלעותיה a=0.2 ma=0.2\,\text{m} ו־b=0.1 mb=0.1\,\text{m} והתנגדותה R=0.4 ΩR=0.4\,\Omega, מונחת על שולחן אופקי חלק. משמאל לימין נמצא אזור ברוחב D=0.3 mD=0.3\,\text{m} שבו שדה מגנטי אחיד B=0.5 TB=0.5\,\text{T}, הניצב לשולחן וכיוונו אל תוך הדף; מחוץ לאזור אין שדה (ראו תרשים).

כוח חיצוני גורר את המסגרת ימינה במהירות קבועה v=2 m/sv=2\,\text{m/s}, כך שהצלע aa ניצבת לכיוון התנועה, עד שהמסגרת עוברת את כל אזור השדה. ברגע t=0t=0 הצלע הקדמית של המסגרת נכנסת לאזור השדה.

א.

סרטטו גרף של עוצמת הזרם המושרה במסגרת כפונקציה של הזמן, מרגע t=0t=0 ועד שהמסגרת יוצאת כולה מאזור השדה. ציינו בכל פרק זמן את כיוון הזרם (עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון). נמקו.

ב.

חשבו את העבודה שעושה הכוח החיצוני במהלך כל המעבר של המסגרת דרך אזור השדה, והראו שהיא שווה לאנרגיה החשמלית שהתפתחה במסגרת כחום.

ג.

חוזרים על הניסוי, אך הפעם גוררים את המסגרת במהירות קבועה 2v2v. פי כמה תשתנה העבודה של הכוח החיצוני במהלך כל המעבר? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

00–0.05 s0.05\,\text{s}: I=0.5 AI=0.5\,\text{A} נגד כיוון השעון; 0.050.05–0.15 s0.15\,\text{s}: I=0I=0; 0.150.15–0.2 s0.2\,\text{s}: I=0.5 AI=0.5\,\text{A} עם כיוון השעון.

שלב 1 – כניסה (00–0.05 s0.05\,\text{s}). רק הצלע הקדמית (באורך aa) נמצאת בשדה ונעה בו. מדף הנוסחאות, כא"מ מושרה בתיל מוליך הנע בשדה:

ε=Bℓv=Bav=0.5⋅0.2⋅2=0.2 V\varepsilon=B\ell v=Bav=0.5\cdot 0.2\cdot 2=0.2\,\text{V}
I=εR=0.20.4=0.5 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.2}{0.4}=0.5\,\text{A}

שלב זה נמשך עד שהמסגרת כולה בשדה: t1=bv=0.12=0.05 st_1=\frac{b}{v}=\frac{0.1}{2}=0.05\,\text{s}.

כיוון: השטף אל תוך הדף דרך המסגרת גדל; לפי חוק לנץ הזרם יוצר בתוך המסגרת שדה החוצה מהדף, ולכן הזרם נגד כיוון השעון.

שלב 2 – המסגרת כולה בשדה (0.050.05–0.15 s0.15\,\text{s}). D>bD>b, ולכן יש פרק זמן שבו המסגרת כולה בתוך השדה. השטף דרכה קבוע (BABA), ולכן אין כא"מ ואין זרם. (שתי הצלעות aa נעות בשדה, אך הכא"מ שלהן שווים ומתקזזים בלולאה.) השלב נמשך עד שהצלע הקדמית מגיעה לקצה האזור: t2=Dv=0.32=0.15 st_2=\frac{D}{v}=\frac{0.3}{2}=0.15\,\text{s}.

שלב 3 – יציאה (0.150.15–0.2 s0.2\,\text{s}). רק הצלע האחורית בשדה: אותו כא"מ, 0.2 V0.2\,\text{V}, ואותו זרם, 0.5 A0.5\,\text{A}. השטף אל תוך הדף קטן, ולכן הזרם יוצר שדה אל תוך הדף – עם כיוון השעון. השלב מסתיים ב־t3=D+bv=0.42=0.2 st_3=\frac{D+b}{v}=\frac{0.4}{2}=0.2\,\text{s}.

הגרף (זרם חיובי = נגד כיוון השעון):

t (s)I (A)0.000.050.100.150.200.25-0.6-0.5-0.4-0.3-0.2-0.10.10.20.30.40.50.60.7

טעות נפוצה: לחשוב שכל עוד המסגרת בתוך השדה זורם בה זרם – זרם נוצר רק כשהשטף משתנה.

סעיף ב

תשובה:

W=0.01 JW=0.01\,\text{J}, ואכן Qחום=I2R Δt=0.01 JQ_{\text{חום}}=I^2R\,\Delta t=0.01\,\text{J}.

הכוח החיצוני. כשזורם זרם, השדה מפעיל כוח על הצלע הנמצאת בשדה (בכניסה – הצלע הקדמית, ביציאה – האחורית). לפי חוק לנץ הכוח הזה מתנגד לתנועה (שמאלה). גודלו, מדף הנוסחאות:

FB=IℓB=0.5⋅0.2⋅0.5=0.05 NF_B=I\ell B=0.5\cdot 0.2\cdot 0.5=0.05\,\text{N}

(הכוחות על הצלעות האופקיות שווים והפוכים ומתקזזים.) המהירות קבועה, ולכן לפי החוק השני של ניוטון הכוח החיצוני שווה לו בגודלו, F=0.05 NF=0.05\,\text{N} ימינה – אבל רק בשלבי הכניסה והיציאה. כשהמסגרת כולה בשדה אין זרם, ואין צורך בכוח (השולחן חלק).

העבודה. בכל אחד משני השלבים המסגרת עוברת מרחק b=0.1 mb=0.1\,\text{m}:

W=F⋅2b=0.05⋅0.2=0.01 JW=F\cdot 2b=0.05\cdot 0.2=0.01\,\text{J}

החום. הזרם 0.5 A0.5\,\text{A} זורם בסך הכל 2⋅0.05=0.1 s2\cdot 0.05=0.1\,\text{s}:

Qחום=I2R Δt=0.52⋅0.4⋅0.1=0.01 JQ_{\text{חום}}=I^2R\,\Delta t=0.5^2\cdot 0.4\cdot 0.1=0.01\,\text{J}

העבודה של הכוח החיצוני שווה לחום – האנרגיה הקינטית של המסגרת לא השתנתה, וכל העבודה הפכה לאנרגיה חשמלית ומשם לחום (שימור אנרגיה; זהו חוק לנץ כנובע משימור אנרגיה).

טעות נפוצה: לחשב את העבודה לאורך כל הדרך D+bD+b – בשלב שבו המסגרת כולה בשדה אין כוח מגנטי.

סעיף ג

תשובה:

העבודה תגדל פי 2 (ל־0.02 J0.02\,\text{J}).

קביעה: העבודה גדלה פי 22.

נימוק: נבטא את העבודה באופן כללי:

•הכא"מ ε=Bav\varepsilon=Bav יחסי למהירות, ולכן גם הזרם I=BavRI=\frac{Bav}{R}.

•הכוח החיצוני שווה לכוח המגנטי: F=IaB=B2a2vRF=IaB=\frac{B^2a^2v}{R} – יחסי למהירות.

•הדרך שבה הכוח פועל, 2b2b, אינה תלויה במהירות.

W=F⋅2b=2B2a2bR vW=F\cdot 2b=\frac{2B^2a^2b}{R}\,v

לכן כשהמהירות גדלה פי 22, העבודה גדלה פי 22: W′=0.02 JW'=0.02\,\text{J}.

(בדיקה דרך החום: הזרם גדל פי 22, ההספק I2RI^2R פי 44, והזמן שבו זורם זרם קטן פי 22 – החום גדל פי 22 ✓.)

טעות נפוצה: לחשוב שהעבודה אינה תלויה במהירות "כי הדרך זהה" – הכוח הנדרש עצמו גדל עם המהירות.

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.