דילוג לתוכן המרכזי

שטף מגנטי, חוק פארדיי וחוק לנץ בשדה משתנה - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · השראה אלקטרומגנטית · 34 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · מהשטף הנמדד אל הזווית, ומה קורה כשהופכים את המסגרתקצרה · קלה

מסגרת תיל מלבנית שממדיה 0.5 m×0.2 m0.5\,\text{m}\times0.2\,\text{m} מונחת על שולחן אופקי. במעבדה יש שדה מגנטי אחיד שגודלו B=0.05 TB=0.05\,\text{T}, והוא נטוי בזווית θ\theta ביחס למישור השולחן. השטף המגנטי דרך המסגרת הוא ΦB=3⋅10−3 Wb\Phi_B=3\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

א.

מצאו את הזווית θ\theta שבין השדה למישור המסגרת.

ב.

הופכים את המסגרת על השולחן (מסובבים אותה ב-180∘180^\circ סביב אחת מצלעותיה, כך שהיא שוב מונחת על השולחן), בלי לשנות את השדה. מה גודל השינוי בשטף דרך המסגרת? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

θ≈37∘\theta\approx37^\circ (sin⁡θ=0.6\sin\theta=0.6; כלומר כ-53∘53^\circ בין השדה לניצב למסגרת)

שטח המסגרת:

A=0.5⋅0.2=0.1 m2A=0.5\cdot0.2=0.1\,\text{m}^2

השטף נקבע לפי הזווית α\alpha שבין השדה לניצב למשטח: ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha. הזווית בין השדה למישור היא θ=90∘−α\theta=90^\circ-\alpha, ולכן ΦB=BAsin⁡θ\Phi_B=BA\sin\theta:

sin⁡θ=ΦBBA=3⋅10−30.05⋅0.1=0.6  ⇒  θ≈37∘\sin\theta=\frac{\Phi_B}{BA}=\frac{3\cdot10^{-3}}{0.05\cdot0.1}=0.6\;\Rightarrow\;\theta\approx37^\circ

טעות נפוצה: לכתוב ΦB=BAcos⁡θ\Phi_B=BA\cos\theta עם הזווית שבין השדה למישור, ולקבל 53∘53^\circ.

סעיף ב

תשובה:

∣ΔΦB∣=6⋅10−3 Wb|\Delta\Phi_B|=6\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

אחרי ההיפוך המסגרת שוב במישור השולחן, ולכן גודל השטף לא השתנה – אבל הניצב שלה (ביחס לכיוון ההקפה של המסגרת) התהפך, ולכן השטף ביחס למסגרת מחליף סימן: מ-+3⋅10−3 Wb+3\cdot10^{-3}\,\text{Wb} ל-−3⋅10−3 Wb-3\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

∣ΔΦB∣=2⋅3⋅10−3=6⋅10−3 Wb|\Delta\Phi_B|=2\cdot3\cdot10^{-3}=6\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: לענות "אין שינוי, כי המסגרת שוב על השולחן". השטף נמדד ביחס למסגרת עצמה, וקווי השדה עוברים עכשיו דרכה מהצד השני.

שאלה 2 · שטף דרך מסגרת שבכל חצי שלה שדה אחרקצרה · בינונית

מסגרת מלבנית מונחת במישור xyxy. אורכה בכיוון xx הוא 0.5 m0.5\,\text{m} ורוחבה בכיוון yy הוא 0.3 m0.3\,\text{m}. בחצי השמאלי של המסגרת השדה המגנטי אחיד: B→1=0.4 T z^\vec B_1=0.4\,\text{T}\,\hat z. בחצי הימני השדה אחיד אחר: B→2=(0.6 x^−0.2 z^) T\vec B_2=(0.6\,\hat x-0.2\,\hat z)\,\text{T} (ראו תרשים). את השטף מחשבים ביחס לניצב בכיוון +z^+\hat z.

א.

חשבו את השטף המגנטי הכולל דרך המסגרת.

ב.

משנים רק את השדה בחצי הימני. מה צריך להיות רכיב zz שלו כדי שהשטף הכולל יהיה אפס? האם רכיב xx שלו משפיע על התשובה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

ΦB=0.015 Wb\Phi_B=0.015\,\text{Wb}

השדה לא אחיד על פני כל המסגרת, ולכן מחשבים את השטף דרך כל חצי לחוד ומחברים. שטח כל חצי:

A1/2=0.25⋅0.3=0.075 m2A_{1/2}=0.25\cdot0.3=0.075\,\text{m}^2

דרך משטח במישור xyxy עובר רק רכיב zz של השדה; רכיב xx מקביל למשטח ואינו תורם לשטף.

Φ1=B1zA1/2=0.4⋅0.075=0.03 Wb\Phi_1=B_{1z}A_{1/2}=0.4\cdot0.075=0.03\,\text{Wb}
Φ2=B2zA1/2=(−0.2)⋅0.075=−0.015 Wb\Phi_2=B_{2z}A_{1/2}=(-0.2)\cdot0.075=-0.015\,\text{Wb}
ΦB=Φ1+Φ2=0.015 Wb\Phi_B=\Phi_1+\Phi_2=0.015\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב בחצי הימני את גודל השדה ∣B→2∣=0.62+0.22≈0.63 T|\vec B_2|=\sqrt{0.6^2+0.2^2}\approx0.63\,\text{T}, או לשכוח שרכיב zz שלו שלילי.

סעיף ב

תשובה:

B2z=−0.4 TB_{2z}=-0.4\,\text{T}; רכיב xx לא משפיע.

כדי שהשטף הכולל יתאפס צריך Φ2=−Φ1\Phi_2=-\Phi_1, ומכיוון ששני החצאים שווי שטח:

B2z=−B1z=−0.4 TB_{2z}=-B_{1z}=-0.4\,\text{T}

רכיב xx מקביל למישור המסגרת, ולכן אינו תורם לשטף בכלל – כל ערך שלו מתאים.

שאלה 3 · סליל שטוח בשדה שגדל בקצב קבוע: כא"מ, זרם וכיווןקצרה · בינונית

סליל שטוח עגול בעל N=20N=20 כריכות ורדיוס a=10 cma=10\,\text{cm} מונח במישור xyxy. ההתנגדות הכוללת של הסליל היא R=2 ΩR=2\,\Omega, וקצותיו מחוברים זה לזה. בכל המרחב יש שדה מגנטי אחיד בכיוון +z+z, שגודלו משתנה עם הזמן לפי:

B(t)=0.2+0.5tB(t)=0.2+0.5t

(BB בטסלה, tt בשניות).

א.

חשבו את הכא"מ המושרה בסליל.

ב.

חשבו את עוצמת הזרם בסליל, וקבעו את כיוונו כפי שהוא נראה למתבונן שמסתכל מלמעלה (מכיוון +z+z). נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

∣ε∣=0.1π≈0.31 V|\varepsilon|=0.1\pi\approx0.31\,\text{V}

השטף דרך כריכה אחת: ΦB=B⋅πa2\Phi_B=B\cdot\pi a^2. לפי חוק פארדיי לסליל בעל NN כריכות:

∣ε∣=Nπa2∣dBdt∣=20⋅π⋅0.12⋅0.5=0.1π≈0.31 V|\varepsilon|=N\pi a^2\left|\frac{dB}{dt}\right|=20\cdot\pi\cdot0.1^2\cdot0.5=0.1\pi\approx0.31\,\text{V}

הערך ההתחלתי 0.2 T0.2\,\text{T} לא משפיע: הכא"מ תלוי רק בקצב השינוי של השדה.

טעות נפוצה: להציב את BB עצמו במקום את קצב השינוי שלו, או לשכוח את NN.

סעיף ב

תשובה:

I=0.05π≈0.16 AI=0.05\pi\approx0.16\,\text{A}, עם כיוון השעון במבט מלמעלה.

I=∣ε∣R=0.1π2=0.05π≈0.16 AI=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{0.1\pi}{2}=0.05\pi\approx0.16\,\text{A}

השטף בכיוון +z+z גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר בתוך הסליל שדה בכיוון −z-z, נגד הגידול. זרם שיוצר שדה המתרחק מהמתבונן זורם עם כיוון השעון כשמסתכלים מלמעלה (כלל יד ימין: אגודל ל-−z-z).

שאלה 4 · אותו תיל, ריבוע או מעגל: באיזו לולאה הזרם גדול יותר?קצרה · בינונית

מתיל שאורכו 1.2 m1.2\,\text{m} והתנגדותו R=0.3 ΩR=0.3\,\Omega בונים לולאה סגורה ומניחים אותה ניצבת לשדה מגנטי אחיד שקטן בקצב קבוע של 0.5 T/s0.5\,\text{T/s}. פעם אחת כופפים את התיל לריבוע, ופעם אחרת לעיגול.

א.

חשבו את הזרם המושרה בכל אחת משתי הלולאות.

ב.

מה היחס בין הזרמים? האם תלוי באורך התיל או בקצב השינוי של השדה? איזו צורה של לולאה מאותו תיל נותנת את הזרם הגדול ביותר?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

ריבוע: I=0.15 AI=0.15\,\text{A}; עיגול: I≈0.19 AI\approx0.19\,\text{A}

ההתנגדות זהה (אותו תיל), ולכן ההבדל רק בשטח.

ריבוע: צלע 0.3 m0.3\,\text{m}, A=0.09 m2A=0.09\,\text{m}^2:

ε=A∣dBdt∣=0.09⋅0.5=0.045 V,I=0.0450.3=0.15 A\varepsilon=A\left|\frac{dB}{dt}\right|=0.09\cdot0.5=0.045\,\text{V},\qquad I=\frac{0.045}{0.3}=0.15\,\text{A}

עיגול: 2πr=1.2⇒r=0.6π≈0.19 m2\pi r=1.2\Rightarrow r=\frac{0.6}{\pi}\approx0.19\,\text{m}, A=πr2=0.36π≈0.115 m2A=\pi r^2=\frac{0.36}{\pi}\approx0.115\,\text{m}^2:

ε≈0.115⋅0.5≈0.057 V,I≈0.0570.3≈0.19 A\varepsilon\approx0.115\cdot0.5\approx0.057\,\text{V},\qquad I\approx\frac{0.057}{0.3}\approx0.19\,\text{A}

סעיף ב

תשובה:

IcircleIsquare=4π≈1.27\frac{I_{circle}}{I_{square}}=\frac{4}{\pi}\approx1.27, לא תלוי בהם; העיגול נותן את הזרם המרבי.

לתיל באורך ℓ\ell: Asquare=ℓ216A_{square}=\frac{\ell^2}{16} ו-Acircle=ℓ24πA_{circle}=\frac{\ell^2}{4\pi}, ולכן

IcircleIsquare=AcircleAsquare=164π=4π≈1.27\frac{I_{circle}}{I_{square}}=\frac{A_{circle}}{A_{square}}=\frac{16}{4\pi}=\frac{4}{\pi}\approx1.27

אורך התיל, ההתנגדות וקצב השינוי מתקצרים ביחס. הזרם יחסי לשטח הלולאה, ומכל הצורות בעלות אותו היקף לעיגול השטח הגדול ביותר – לכן הוא נותן את הזרם הגדול ביותר.

שאלה 5 · סליל מחובר לקבל בשדה הדועך: מטען, קוטביות ופריקהביניים · בינונית

סליל ריבועי שטוח בעל N=50N=50 כריכות ואורך צלע a=8 cma=8\,\text{cm} מונח במישור הדף. קצות הסליל מחוברים ללוחות PP ו-QQ של קבל שקיבולו C=10 μFC=10\,\mu\text{F} (ראו תרשים; בתרשים מצוירת כריכה אחת). בכל אזור הסליל יש שדה מגנטי אחיד אל מחוץ לדף, וגודלו קטן בקצב קבוע של 0.25 T/s0.25\,\text{T/s}. התנגדות התיילים קטנה מאוד, כך שהקבל נטען כמעט מיד.

א.

חשבו את הכאמ המושרה בסליל.

ב.

כשהקבל טעון, מה המטען שעל כל אחד מלוחותיו? איזה לוח טעון חיובית, PP או QQ? נמקו.

ג.

באיזה קצב צריך השדה להשתנות כדי שהמטען על הקבל יהיה 2 μC2\,\mu\text{C} והלוח PP יהיה החיובי?

ד.

ברגע מסוים השדה מפסיק להשתנות ונשאר קבוע. מה יקרה לקבל מכאן והלאה? אם יזרום זרם בסליל, באיזה כיוון (עם כיוון השעון או נגדו)? נמקו. (חזרו למצב של סעיפים א-ב.)

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V}

השטף דרך כריכה אחת: ΦB=Ba2\Phi_B=Ba^2, ולפי חוק פארדיי לסליל של NN כריכות:

∣ε∣=Na2∣dBdt∣=50⋅0.082⋅0.25=0.08 V|\varepsilon|=Na^2\left|\frac{dB}{dt}\right|=50\cdot0.08^2\cdot0.25=0.08\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

q=0.8 μCq=0.8\,\mu\text{C}; הלוח QQ חיובי.

המעגל פתוח, ולכן בסוף אין זרם, ומתח הקבל שווה לכא"מ:

q=Cε=10⋅10−6⋅0.08=8⋅10−7 C=0.8 μCq=C\varepsilon=10\cdot10^{-6}\cdot0.08=8\cdot10^{-7}\,\text{C}=0.8\,\mu\text{C}

קוטביות: השטף אל מחוץ לדף קטן. לפי חוק לנץ, אילו המעגל היה סגור, הזרם המושרה היה יוצר בתוך הסליל שדה אל מחוץ לדף – כלומר זורם נגד כיוון השעון. בצלע הימנית, שבה נמצא הפתח, נגד כיוון השעון פירושו כלפי מעלה. הסליל מתנהג כמו סוללה: בתוכו הזרם זורם מההדק השלילי אל החיובי. לאורך הסליל, נגד כיוון השעון, המטען נדחף מההדק העליון (המחובר ל-PP), סביב הלולאה, אל ההדק התחתון (המחובר ל-QQ). לכן QQ חיובי ו-PP שלילי.

בדיקה: מחוץ לסליל הזרם יוצא מההדק החיובי, עובר דרך הקבל כלפי מעלה ונכנס בהדק העליון – כלומר כלפי מעלה בצד ימין, נגד כיוון השעון ✓.

טעות נפוצה: לקבוע את הקוטביות לפי כיוון השדה עצמו ולא לפי השינוי בשטף.

סעיף ג

תשובה:

השדה (החוצה מהדף) צריך לגדול בקצב 0.625 T/s0.625\,\text{T/s}.

ε=qC=2⋅10−610⋅10−6=0.2 V⇒∣dBdt∣=εNa2=0.250⋅0.0064=0.625 T/s\varepsilon=\frac{q}{C}=\frac{2\cdot10^{-6}}{10\cdot10^{-6}}=0.2\,\text{V}\quad\Rightarrow\quad\left|\frac{dB}{dt}\right|=\frac{\varepsilon}{Na^2}=\frac{0.2}{50\cdot0.0064}=0.625\,\text{T/s}

כדי להפוך את הקוטביות צריך שינוי שטף בכיוון ההפוך: השדה אל מחוץ לדף גדל (או שדה אל תוך הדף קטן) באותו קצב.

סעיף ד

תשובה:

הקבל נפרק דרך הסליל; זרם הפריקה זורם בסליל עם כיוון השעון, עד שהקבל מתרוקן.

כשהשדה קבוע אין כא"מ מושרה, והסליל הוא סתם תיל שמחבר את שני לוחות הקבל. הקבל נפרק דרכו: הזרם יוצא מהלוח החיובי QQ, נכנס לסליל בהדק התחתון, עובר בצלע הימנית התחתונה כלפי מטה, סביב הלולאה, ויוצא בהדק העליון אל PP. בצלע הימנית הוא זורם כלפי מטה – עם כיוון השעון, הפוך לכיוון שבו הכא"מ דחף את המטען בזמן הטעינה.

אחרי הפריקה על הקבל אין מטען.

טעות נפוצה: לחשוב שהקבל נשאר טעון כי "אין מה שיפרוק אותו" – הסליל הוא מוליך שמקצר אותו.

שאלה 6 · לולאה בצורת שמונה בשדה גדל: הכא"מים של שתי העיניים מתנגדיםביניים · קשה

תיל באורך 1.2 m1.2\,\text{m} שהתנגדותו הכוללת R=0.6 ΩR=0.6\,\Omega כופף ללולאה סגורה בצורת "שמונה": שני ריבועים, אחד בצלע 20 cm20\,\text{cm} ואחד בצלע 10 cm10\,\text{cm}, שמחוברים זה לזה בהצלבה של התיל (בנקודת ההצלבה התיילים מבודדים זה מזה ואינם נוגעים). הלולאה מונחת במישור הדף, ובכל האזור יש שדה מגנטי אחיד אל תוך הדף שגדל בקצב קבוע של 0.6 T/s0.6\,\text{T/s} (ראו תרשים; ההצלבה עצמה קטנה מאוד, ובתרשים היא מוגדלת כדי שיהיה אפשר לראות אותה – התייחסו לשתי העיניים כריבועים מושלמים).

א.

מטיילים לאורך התיל ועוברים פעם אחת בכל הלולאה. הראו שבריבוע אחד עוברים עם כיוון השעון ובשני נגד כיוון השעון. חשבו את הכא"מ הכולל ואת הזרם בלולאה.

ב.

קבעו את כיוון הזרם בריבוע הגדול ובריבוע הקטן (עם כיוון השעון או נגדו). תלמיד אומר: "לפי חוק לנץ, בכל אחד מהריבועים הזרם צריך להיות נגד כיוון השעון". הסבירו מה שגוי בטענה.

ג.

הופכים את הריבוע הקטן על ציר ההצלבה (מסובבים אותו ב-180∘180^\circ כך שההצלבה "נפתחת"), בלי לשנות את השדה. מה הזרם עכשיו?

ד.

מאותו תיל בונים לולאות "שמונה" מוצלבות אחרות: שני ריבועים בצלעות xx ו-yy שסכום היקפיהם 1.2 m1.2\,\text{m}. בטאו את הזרם באמצעות x−yx-y. מה הזרם הגדול ביותר שאפשר לקבל כך, ומה הצורה שנותנת אותו? מתי הזרם אפס?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

ε=0.018 V\varepsilon=0.018\,\text{V}, I=0.03 AI=0.03\,\text{A}

נניח שבריבוע הגדול עוברים נגד כיוון השעון: לאורך הצלע העליונה שמאלה, הצלע השמאלית למטה, הצלע התחתונה ימינה. מהפינה הימנית-תחתונה התיל עולה בהצלבה אל הפינה העליונה של הריבוע הקטן, ממשיך ימינה לאורך הצלע העליונה שלו, למטה ושמאלה לאורך הצלע התחתונה – זה עם כיוון השעון – וחוזר בהצלבה אל הפינה הימנית-עליונה של הגדול. ההצלבה הופכת את כיוון ההקפה.

לכן הכא"מים של שתי העיניים מנוגדים בסימנם, וכל אחד מהם הוא A dBdtA\,\frac{dB}{dt}:

ε=dBdt (A1−A2)=0.6⋅(0.04−0.01)=0.018 V\varepsilon=\frac{dB}{dt}\,(A_1-A_2)=0.6\cdot(0.04-0.01)=0.018\,\text{V}
I=εR=0.0180.6=0.03 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.018}{0.6}=0.03\,\text{A}

טעות נפוצה: לחבר את השטחים (0.05 m20.05\,\text{m}^2) כאילו זו לולאה כפולה רגילה.

סעיף ב

תשובה:

בריבוע הגדול – נגד כיוון השעון; בריבוע הקטן – עם כיוון השעון.

יש זרם אחד בכל הלולאה, והכא"מ של הריבוע הגדול מנצח. השטף אל תוך הדף גדל, ולכן בריבוע הגדול הזרם יוצר שדה אל מחוץ לדף – נגד כיוון השעון. לפי סעיף א, אותו זרם עובר בריבוע הקטן עם כיוון השעון, ושם הוא דווקא יוצר שדה אל תוך הדף.

חוק לנץ חל על השטף הכולל דרך הלולאה כולה, עם כיוון ההקפה של הלולאה – לא על כל עין לחוד. מבחינת הלולאה כולה השטף "נטו" הוא B(A1−A2)B(A_1-A_2), והזרם מתנגד לגידול שלו.

סעיף ג

תשובה:

I=0.05 AI=0.05\,\text{A}

ההיפוך הופך את כיוון ההקפה בריבוע הקטן ביחס לשדה, ועכשיו בשתי העיניים מקיפים באותו כיוון. הכא"מים מתחברים:

ε=0.6⋅(0.04+0.01)=0.03 V,I=0.030.6=0.05 A\varepsilon=0.6\cdot(0.04+0.01)=0.03\,\text{V},\qquad I=\frac{0.03}{0.6}=0.05\,\text{A}

(ההתנגדות לא השתנתה – אותו תיל.)

סעיף ד

תשובה:

I=0.3 (x−y)I=0.3\,(x-y) (ב-A\text{A}, x,yx,y במטרים); המרבי 0.09 A0.09\,\text{A} כשהריבוע הקטן מתכווץ לאפס – ריבוע יחיד בצלע 30 cm30\,\text{cm}; אפס כש-x=yx=y.

4x+4y=1.2⇒x+y=0.3 m4x+4y=1.2\Rightarrow x+y=0.3\,\text{m}.

ε=dBdt(x2−y2)=dBdt(x+y)(x−y)=0.6⋅0.3 (x−y)=0.18 (x−y)\varepsilon=\frac{dB}{dt}(x^2-y^2)=\frac{dB}{dt}(x+y)(x-y)=0.6\cdot0.3\,(x-y)=0.18\,(x-y)
I=εR=0.3 (x−y)I=\frac{\varepsilon}{R}=0.3\,(x-y)

הזרם גדל עם ההפרש בין הצלעות, והמרבי כש-y→0y\to0, x=0.3 mx=0.3\,\text{m} – בעצם ריבוע יחיד:

Imax=0.3⋅0.3=0.09 AI_{max}=0.3\cdot0.3=0.09\,\text{A}

כש-x=y=0.15 mx=y=0.15\,\text{m} שני השטחים שווים, הכא"מים מבטלים זה את זה ו-I=0I=0 – למרות שהשדה גדל ויש שטף דרך כל עין.

(בדיקה: x=0.2x=0.2, y=0.1y=0.1 נותן 0.03 A0.03\,\text{A} ✓.)

שאלה 7 · טבעת סביב סילונית שזרמה גדל: שטף, כא"מ מושרה וכיווןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סילונית ארוכה שרדיוסה r=4 cmr=4\,\text{cm} וצפיפות הליפופים בה NL=1000 m−1\frac{N}{L}=1000\,\text{m}^{-1} מחוברת למקור זרם. סביב הסילונית, באמצעה, מונחת טבעת מוליכה שרדיוסה R=6 cmR=6\,\text{cm}, כך שציר הסילונית מאונך למישור הטבעת ועובר דרך מרכזה (ראו תרשים 1). התנגדות הטבעת 0.02 Ω0.02\,\Omega.

הזרם I1I_1 בסילונית משתנה בזמן כמתואר בתרשים 2. כשמביטים בסילונית מצד ימין לאורך הציר, הזרם בה זורם נגד כיוון מחוגי השעון.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי בתוך הסילונית ברגע t=0.05 st=0.05\,\text{s}. מה עוצמת השדה בנקודות שעל הטבעת עצמה (מחוץ לסילונית)?

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך הטבעת ברגע t=0.05 st=0.05\,\text{s}.

ג.

חשבו את הכא"מ המושרה בטבעת ואת הזרם בה בפרק הזמן 0<t<0.05 s0<t<0.05\,\text{s}.

ד.

קבעו מהו כיוון הזרם המושרה בטבעת בפרק הזמן 0<t<0.05 s0<t<0.05\,\text{s} – עם כיוון מחוגי השעון או נגדו, כשמביטים מצד ימין. נמקו בעזרת חוק לנץ.

ה.

קבעו מה הכא"מ המושרה בטבעת בפרק הזמן 0.05<t<0.10 s0.05<t<0.10\,\text{s}. תלמיד טוען: "בפרק זמן זה השדה בסילונית הוא הגדול ביותר, ולכן הזרם בטבעת הוא הגדול ביותר". הסבירו מדוע הטענה שגויה.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

B≈3.8⋅10−3 TB\approx 3.8\cdot 10^{-3}\,\text{T} בתוך הסילונית; מחוץ לה – זניח (בקירוב אפס).

מהגרף, ב־t=0.05 st=0.05\,\text{s} הזרם I1=3 AI_1=3\,\text{A}. מדף הנוסחאות, בתוך סילונית ארוכה:

B=μ0NIL=μ0NLI=1.257⋅10−6⋅1000⋅3≈3.77⋅10−3 TB=\frac{\mu_0NI}{L}=\mu_0\frac{N}{L}I=1.257\cdot 10^{-6}\cdot 1000\cdot 3\approx 3.77\cdot 10^{-3}\,\text{T}

מחוץ לסילונית ארוכה השדה זניח, ולכן על התיל של הטבעת עצמו השדה בקירוב אפס.

סעיף ב

תשובה:

Φ≈1.9⋅10−5 Wb\Phi\approx 1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha, עם α=0\alpha=0 (השדה ניצב למישור הטבעת).

השדה קיים רק בתוך הסילונית, ולכן השטח שדרכו עובר השטף הוא שטח החתך של הסילונית πr2\pi r^2 – לא שטח הטבעת πR2\pi R^2:

ΦB=Bπr2=3.77⋅10−3⋅π⋅0.042≈1.9⋅10−5 Wb\Phi_B=B\pi r^2=3.77\cdot 10^{-3}\cdot\pi\cdot 0.04^2\approx 1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב R=6 cmR=6\,\text{cm} – בין הסילונית לטבעת אין שדה, ולכן החלק הזה של שטח הטבעת אינו תורם לשטף.

סעיף ג

תשובה:

ε≈3.8⋅10−4 V\varepsilon\approx 3.8\cdot 10^{-4}\,\text{V}, I2≈0.019 AI_2\approx 0.019\,\text{A}

בפרק הזמן הזה הזרם (ולכן גם השטף) גדל באופן קווי, מ־00 עד 1.9⋅10−5 Wb1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}. לפי חוק פארדיי–לנץ (כריכה אחת), גודל הכא"מ:

∣ε∣=ΔΦBΔt=1.9⋅10−5−00.05≈3.8⋅10−4 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=\frac{1.9\cdot 10^{-5}-0}{0.05}\approx 3.8\cdot 10^{-4}\,\text{V}

הכא"מ קבוע בכל פרק הזמן, כי קצב השינוי של הזרם קבוע. הזרם בטבעת, לפי חוק אוהם:

I2=εRטבעת=3.8⋅10−40.02≈0.019 AI_2=\frac{\varepsilon}{R_{\text{טבעת}}}=\frac{3.8\cdot 10^{-4}}{0.02}\approx 0.019\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

עם כיוון מחוגי השעון (מנוגד לזרם בסילונית).

הזרם בסילונית זורם נגד כיוון השעון במבט מימין, ולכן לפי כלל יד ימין השדה בתוכה מכוון לאורך הציר אל הצופה (ימינה). בפרק הזמן הזה הזרם גדל, ולכן השטף ימינה דרך הטבעת גדל.

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי בשטף – שדה שמאלה בתוך הטבעת. זרם שיוצר שדה שמאלה (הרחק מהצופה) זורם, במבט מימין, עם כיוון מחוגי השעון – מנוגד לזרם בסילונית.

סעיף ה

תשובה:

ε=0\varepsilon=0 ואין זרם בטבעת – השטף גדול אבל קבוע.

בפרק הזמן 0.05<t<0.10 s0.05<t<0.10\,\text{s} הזרם בסילונית קבוע (3 A3\,\text{A}, לפי הגרף), ולכן גם השדה והשטף דרך הטבעת קבועים:

ε=−ΔΦBΔt=0\varepsilon=-\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=0

אין כא"מ מושרה, ולכן אין זרם בטבעת.

הטענה שגויה כי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולא בגודל השטף. השטף גדול ביותר בפרק זמן זה – אבל הוא אינו משתנה.

טעות נפוצה: לקשר בין גודל השדה לבין גודל הכא"מ המושרה.

שאלה 8 · מסגרת ריבועית בשדה שמשתנה בקצב קבוע: כא"מ, זרם ומטעןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מסגרת תיל ריבועית שאורך צלעה a=20 cma=20\,\text{cm} והתנגדותה R=0.4 ΩR=0.4\,\Omega נמצאת בשדה מגנטי אחיד שכיוונו לתוך הדף, בניצב למישור המסגרת (ראו תרשים 1). עוצמת השדה משתנה עם הזמן כמתואר בתרשים 2.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך המסגרת ברגע t=1 st=1\,\text{s} וברגע t=3 st=3\,\text{s}.

ב.

חשבו את גודל הכא"מ המושרה במסגרת בכל אחד מפרקי הזמן: 00–2 s2\,\text{s}, 22–4 s4\,\text{s}, 44–5 s5\,\text{s}, 55–6 s6\,\text{s}.

ג.

חשבו את עוצמת הזרם במסגרת בפרקי הזמן 00–2 s2\,\text{s} ו־44–5 s5\,\text{s}, וקבעו בכל אחד מהם אם הזרם זורם עם כיוון השעון או נגדו.

ד.

חשבו את כמות המטען שעברה בתיל בפרק הזמן 00–2 s2\,\text{s} ובפרק הזמן 44–5 s5\,\text{s}. הסבירו מדוע התקבלה אותה תוצאה למרות שהזרמים שונים.

ה.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על הצלע הימנית של המסגרת ברגע t=1 st=1\,\text{s}, וקבעו את כיוונו (אל תוך המסגרת או החוצה ממנה).

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

ϕ(1)=0.01 Wb\phi(1)=0.01\,\text{Wb}, ϕ(3)=0.02 Wb\phi(3)=0.02\,\text{Wb}

שטח המסגרת A=a2=0.22=0.04 m2A=a^2=0.2^2=0.04\,\text{m}^2. השדה ניצב למישור המסגרת, ולכן ϕB=BA\phi_B=BA.

•ב־t=1 st=1\,\text{s}, מהגרף B=0.25 TB=0.25\,\text{T}: ϕ=0.25⋅0.04=0.01 Wb\phi=0.25\cdot 0.04=0.01\,\text{Wb}.

•ב־t=3 st=3\,\text{s}, B=0.5 TB=0.5\,\text{T}: ϕ=0.5⋅0.04=0.02 Wb\phi=0.5\cdot 0.04=0.02\,\text{Wb}.

סעיף ב

תשובה:

0.01 V0.01\,\text{V}; 00; 0.02 V0.02\,\text{V}; 00

לפי חוק פארדיי, ∣ε∣=∣ΔϕB∣Δt|\varepsilon|=\frac{|\Delta\phi_B|}{\Delta t} כשהשטף משתנה בקצב קבוע (קטע ישר בגרף):

- 00–2 s2\,\text{s}: Δϕ=0.02 Wb\Delta\phi=0.02\,\text{Wb}, ∣ε∣=0.022=0.01 V|\varepsilon|=\frac{0.02}{2}=0.01\,\text{V}.

- 22–4 s4\,\text{s}: השדה קבוע – ε=0\varepsilon=0.

- 44–5 s5\,\text{s}: ∣Δϕ∣=0.02 Wb|\Delta\phi|=0.02\,\text{Wb}, ∣ε∣=0.021=0.02 V|\varepsilon|=\frac{0.02}{1}=0.02\,\text{V}.

- 55–6 s6\,\text{s}: אין שדה ואין שינוי – ε=0\varepsilon=0.

סעיף ג

תשובה:

00–2 s2\,\text{s}: 0.025 A0.025\,\text{A} נגד כיוון השעון; 44–5 s5\,\text{s}: 0.05 A0.05\,\text{A} עם כיוון השעון.

לפי חוק אוהם I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}:

- 00–2 s2\,\text{s}: I=0.010.4=0.025 AI=\frac{0.01}{0.4}=0.025\,\text{A}. השטף לתוך הדף גדל; לפי חוק לנץ הזרם יוצר בתוך המסגרת שדה החוצה מן הדף – לפי כלל יד ימין זה זרם נגד כיוון השעון.

- 44–5 s5\,\text{s}: I=0.020.4=0.05 AI=\frac{0.02}{0.4}=0.05\,\text{A}. השטף לתוך הדף קטן; הזרם יוצר שדה לתוך הדף בתוך המסגרת – זרם עם כיוון השעון.

סעיף ד

תשובה:

0.05 C0.05\,\text{C} בכל אחד מהם.

הזרם קבוע בכל פרק, ולכן q=IΔtq=I\Delta t:

- 00–2 s2\,\text{s}: q=0.025⋅2=0.05 Cq=0.025\cdot 2=0.05\,\text{C}.

- 44–5 s5\,\text{s}: q=0.05⋅1=0.05 Cq=0.05\cdot 1=0.05\,\text{C}.

הסבר: q=IΔt=∣ε∣RΔt=∣Δϕ∣Δt⋅RΔt=∣Δϕ∣Rq=I\Delta t=\frac{|\varepsilon|}{R}\Delta t=\frac{|\Delta\phi|}{\Delta t\cdot R}\Delta t=\frac{|\Delta\phi|}{R}. כמות המטען תלויה רק בשינוי הכולל בשטף, ובשני הפרקים השטף השתנה באותו גודל (0.02 Wb0.02\,\text{Wb}). בפרק השני השינוי מהיר פי 22 – הזרם כפול, אבל הזמן חצי.

סעיף ה

תשובה:

F=1.25⋅10−3 NF=1.25\cdot 10^{-3}\,\text{N}, אל תוך המסגרת (שמאלה).

ברגע t=1 st=1\,\text{s}: I=0.025 AI=0.025\,\text{A} (נגד כיוון השעון), B=0.25 TB=0.25\,\text{T}. מדף הנוסחאות, הכוח על תיל נושא זרם (α=90∘\alpha=90^\circ):

F=IℓB=0.025⋅0.2⋅0.25=1.25⋅10−3 NF=I\ell B=0.025\cdot 0.2\cdot 0.25=1.25\cdot 10^{-3}\,\text{N}

כיוון: בזרם נגד כיוון השעון, בצלע הימנית הזרם זורם כלפי מעלה. לפי כלל יד ימין (F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B): מעלה ×\times לתוך הדף = שמאלה, כלומר אל תוך המסגרת. זה מתאים לחוק לנץ: השטף גדל, והכוחות "מנסים" להקטין את שטח המסגרת.

שאלה 9 · לולאה ריבועית שחציה בשדה מגנטי הגדל בשני קצביםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

לולאה ריבועית מוליכה, שאורך צלעה 30 cm30\,\text{cm} והתנגדותה הכוללת R=0.6 ΩR=0.6\,\Omega, מונחת במישור הדף. השדה המגנטי שורר רק באזור המסומן בקווקוו, והגבול שלו עובר באמצע הלולאה, כך שמחצית משטח הלולאה נמצאת בתוך השדה (תרשים 1). השדה אחיד, מכוון לתוך הדף ומאונך למישור הלולאה.

גודל השדה המגנטי משתנה עם הזמן כמתואר בגרף שבתרשים 2.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך הלולאה ברגע t=60 mst=60\,\text{ms}.

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה בלולאה ואת הזרם בה בפרק הזמן 0<t<60 ms0<t<60\,\text{ms}.

ג.

קבעו את כיוון הזרם בלולאה בפרק הזמן 0<t<60 ms0<t<60\,\text{ms} – בכיוון השעון או נגד כיוון השעון (כפי שרואים בתרשים 1). נמקו.

ד.

חשבו את הזרם בלולאה בפרק הזמן 60 ms<t<90 ms60\,\text{ms}<t<90\,\text{ms}, וקבעו אם כיוונו זהה לכיוון הזרם בסעיף ג או הפוך לו. נמקו.

ה.

חוזרים על הניסוי כשהלולאה מוזזת כך שהיא נמצאת כולה בתוך אזור השדה. חשבו את הזרם בלולאה בפרק הזמן 0<t<60 ms0<t<60\,\text{ms}, והסבירו את השינוי לעומת סעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

ϕB=1.8⋅10−2 Wb\phi_B=1.8\cdot 10^{-2}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות: ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, כאשר AA הוא השטח שדרכו עובר השדה – מחצית משטח הלולאה:

A=12⋅0.302=0.045 m2A=\tfrac12\cdot 0.30^2=0.045\,\text{m}^2

ב־t=60 mst=60\,\text{ms} מן הגרף B=0.4 TB=0.4\,\text{T}, והשדה ניצב ללולאה (cos⁡α=1\cos\alpha=1):

ϕB=0.4⋅0.045=1.8⋅10−2 Wb\phi_B=0.4\cdot 0.045=1.8\cdot 10^{-2}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב את כל שטח הלולאה (0.09 m20.09\,\text{m}^2) – בחלק שמחוץ לאזור אין שדה ואין שטף.

סעיף ב

תשובה:

ε=0.3 V\varepsilon=0.3\,\text{V}, I=0.5 AI=0.5\,\text{A}

מדף הנוסחאות, חוק פאראדיי (לולאה אחת, N=1N=1). השדה גדל בקצב קבוע, ולכן:

∣ε∣=ΔϕBΔt=AΔBΔt=0.045⋅0.460⋅10−3=0.3 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\phi_B}{\Delta t}=A\frac{\Delta B}{\Delta t}=0.045\cdot\frac{0.4}{60\cdot 10^{-3}}=0.3\,\text{V}

הזרם (חוק אוהם):

I=εR=0.30.6=0.5 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.3}{0.6}=0.5\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

נגד כיוון השעון.

השדה מכוון לתוך הדף וגודלו גדל – השטף "פנימה" גדל. לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי, כלומר שדה מושרה החוצה מן הדף בתוך הלולאה.

לפי כלל יד ימין ללולאה, כדי שהשדה בתוכה יהיה החוצה מן הדף, הזרם צריך לזרום נגד כיוון השעון.

סעיף ד

תשובה:

I=2 AI=2\,\text{A} – פי 44 מבסעיף ב; הכיוון זהה (נגד כיוון השעון).

בפרק זמן זה השדה גדל מ־0.40.4 ל־1.2 T1.2\,\text{T} בתוך 30 ms30\,\text{ms}:

∣ε∣=AΔBΔt=0.045⋅0.830⋅10−3=1.2 VI=1.20.6=2 A|\varepsilon|=A\frac{\Delta B}{\Delta t}=0.045\cdot\frac{0.8}{30\cdot 10^{-3}}=1.2\,\text{V}\qquad I=\frac{1.2}{0.6}=2\,\text{A}

הכיוון: השדה (לתוך הדף) עדיין גדל, ולכן לפי חוק לנץ הזרם באותו כיוון כמו קודם – נגד כיוון השעון. הזרם גדל כי קצב השינוי (שיפוע הגרף) גדול פי 44: 0.830\frac{0.8}{30} לעומת 0.460 T/ms\frac{0.4}{60}\,\text{T/ms}.

טעות נפוצה: לחשוב שהכיוון מתהפך כי "הגרף משנה את שיפועו" – הכיוון מתהפך רק כשהשטף מתחיל לקטון.

סעיף ה

תשובה:

I=1 AI=1\,\text{A} – פי 22 מבסעיף ב.

עכשיו כל שטח הלולאה, A′=0.09 m2A'=0.09\,\text{m}^2, נמצא בשדה – פי 22 מקודם. אותו קצב שינוי של השדה יוצר קצב שינוי כפול של השטף:

∣ε′∣=A′ΔBΔt=0.09⋅0.40.06=0.6 VI′=0.60.6=1 A|\varepsilon'|=A'\frac{\Delta B}{\Delta t}=0.09\cdot\frac{0.4}{0.06}=0.6\,\text{V}\qquad I'=\frac{0.6}{0.6}=1\,\text{A}

ההתנגדות של הלולאה לא השתנתה (אותו תיל), ולכן הזרם גדל פי 22.

שאלה 10 · כריכה בשדה מגנטי משתנה: גרף מקוטעבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כריכה מלבנית בת N=50N=50 ליפופים, שממדיה 10 cm×20 cm10\,\text{cm}\times 20\,\text{cm} והתנגדותה הכוללת 2 Ω2\,\Omega, מונחת כך שמישורה ניצב לשדה מגנטי אחיד. הגרף שלפניכם מתאר את עוצמת השדה המגנטי כפונקצייה של הזמן.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך ליפוף אחד של הכריכה ברגע t=2 st=2\,\text{s}.

ב.

השתמשו בחוק פאראדיי וחשבו את הכא"מ המושרה בכריכה ואת הזרם בה בפרק הזמן 0<t<2 s0<t<2\,\text{s}.

ג.

תלמידה טוענת: "בפרק הזמן 2<t<4 s2<t<4\,\text{s} השדה המגנטי הוא הגדול ביותר, ולכן הזרם בכריכה הוא הגדול ביותר." האם היא צודקת? נמקו.

ד.

חשבו את הזרם בכריכה בפרק הזמן 4<t<5 s4<t<5\,\text{s}, וקבעו אם כיוונו זהה לכיוון הזרם בפרק הזמן 0<t<2 s0<t<2\,\text{s} או מנוגד לו. נמקו.

ה.

סרטטו גרף של הזרם בכריכה כפונקצייה של הזמן, בין t=0t=0 ל־t=5 st=5\,\text{s}. בחרו את כיוון הזרם בפרק הזמן 0<t<2 s0<t<2\,\text{s} ככיוון החיובי.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

Φ=8⋅10−3 Wb\Phi=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

שטח הכריכה: A=0.1⋅0.2=0.02 m2A=0.1\cdot 0.2=0.02\,\text{m}^2. השדה ניצב למישור הכריכה, ומן הגרף B(2 s)=0.4 TB(2\,\text{s})=0.4\,\text{T}. מדף הנוסחאות:

ΦB=BAcos⁡0∘=0.4⋅0.02=8⋅10−3 Wb\Phi_B=BA\cos 0^\circ=0.4\cdot 0.02=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

סעיף ב

תשובה:

ε=0.2 V\varepsilon=0.2\,\text{V}, I=0.1 AI=0.1\,\text{A}

בפרק זמן זה השדה גדל באופן קווי, ולכן קצב השינוי קבוע:

ΔBΔt=0.4−02=0.2 T/s\frac{\Delta B}{\Delta t}=\frac{0.4-0}{2}=0.2\,\text{T/s}

חוק פאראדיי (מדף הנוסחאות):

∣ε∣=NΔΦBΔt=NAΔBΔt=50⋅0.02⋅0.2=0.2 V|\varepsilon|=N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=NA\frac{\Delta B}{\Delta t}=50\cdot 0.02\cdot 0.2=0.2\,\text{V}

חוק אוהם:

I=εR=0.22=0.1 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.2}{2}=0.1\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

לא. בפרק זמן זה השדה קבוע, השטף אינו משתנה, ולכן אין כא"מ מושרה ואין זרם.

קביעה: היא אינה צודקת.

נימוק: לפי חוק פאראדיי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, לא בגודלו. בפרק הזמן 2<t<4 s2<t<4\,\text{s} השדה קבוע (0.4 T0.4\,\text{T}), ולכן השטף קבוע ו־ΔΦΔt=0\frac{\Delta\Phi}{\Delta t}=0. הכא"מ המושרה אפס, ובכריכה אין זרם.

סעיף ד

תשובה:

I=0.2 AI=0.2\,\text{A}, בכיוון מנוגד לזרם בפרק הזמן 0<t<2 s0<t<2\,\text{s}.

בפרק זמן זה השדה קטן מ־0.4 T0.4\,\text{T} לאפס בשנייה אחת:

∣ΔBΔt∣=0.41=0.4 T/s\left|\frac{\Delta B}{\Delta t}\right|=\frac{0.4}{1}=0.4\,\text{T/s}
∣ε∣=NA∣ΔBΔt∣=50⋅0.02⋅0.4=0.4 V,I=0.42=0.2 A|\varepsilon|=NA\left|\frac{\Delta B}{\Delta t}\right|=50\cdot 0.02\cdot 0.4=0.4\,\text{V},\qquad I=\frac{0.4}{2}=0.2\,\text{A}

הזרם גדול פי 22 מאשר בשלב הראשון, כי השדה משתנה מהר פי 22.

כיוון: לפי חוק לנץ, כשהשדה גדל הזרם יוצר שדה מנוגד לשדה החיצוני, וכשהשדה קטן הזרם יוצר שדה באותו כיוון כמו השדה החיצוני. לכן הזרם בפרק הזמן 4<t<5 s4<t<5\,\text{s} זורם בכיוון מנוגד לזרם בפרק הזמן 0<t<2 s0<t<2\,\text{s}.

סעיף ה

תשובה:

I=+0.1 AI=+0.1\,\text{A} ב־00–2 s2\,\text{s}; I=0I=0 ב־22–4 s4\,\text{s}; I=−0.2 AI=-0.2\,\text{A} ב־44–5 s5\,\text{s}.

מן הסעיפים הקודמים, בכל פרק זמן הקצב קבוע ולכן הזרם קבוע:

- 0<t<2 s0<t<2\,\text{s}: I=+0.1 AI=+0.1\,\text{A}

- 2<t<4 s2<t<4\,\text{s}: I=0I=0

- 4<t<5 s4<t<5\,\text{s}: I=−0.2 AI=-0.2\,\text{A} (כיוון הפוך)

t (s)I (A)0123456-0.25-0.20-0.15-0.10-0.050.050.100.150.20

הגרף הוא "מדרגות": הזרם אינו תלוי בערך השדה אלא בשיפוע של גרף B(t)B(t) בכל קטע.

שאלה 11 · טבעת הנעה במהירות קבועה בשדה המשתנה עם המקוםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שדה מגנטי B→\vec B מכוון בכיוון החיובי של ציר ה־xx, ועוצמתו גדלה עם xx על פי הקשר Bx(x)=B0+K⋅xB_x(x)=B_0+K\cdot x, כאשר B0=0.1 TB_0=0.1\,\text{T} ו־K=0.4K=0.4 (ביחידות SI). רכיבי השדה בכיוונים האחרים זניחים.

טבעת מוליכה, שהשטח שהיא תוחמת A=5⋅10−3 m2A=5\cdot10^{-3}\,\text{m}^2 והתנגדותה R=0.02 ΩR=0.02\,\Omega, נעה לאורך ציר ה־xx בכיוון החיובי במהירות קבועה v=3 msv=3\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, כשמישורה ניצב לציר (ראו תרשים). ברגע t=0t=0 הטבעת עוברת בנקודה x=0x=0.

א.

רשמו מהן היחידות של הקבוע KK.

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך הטבעת כשהיא בנקודה x=0x=0 וכשהיא בנקודה x=0.25 mx=0.25\,\text{m}.

ג.

מקום הטבעת הוא x=vtx=vt. הראו שהשטף דרך הטבעת הוא ΦB(t)=A(B0+Kvt)\Phi_B(t)=A(B_0+Kvt), וחשבו בעזרת חוק פרדיי את גודל הכא"מ המושרה בטבעת.

ד.

חשבו את עוצמת הזרם בטבעת.

ה.

קבעו את כיוון הזרם בטבעת – עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון – כפי שהוא נראה למתבונן העומד על ציר ה־xx בצדו החיובי, כשהטבעת מתקרבת אליו. נמקו.

ו.

אילו הטבעת הייתה נעה באותה מהירות בתחום שבו השדה אחיד, B=B0B=B_0, האם היה זורם בה זרם? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

Tm\dfrac{\text{T}}{\text{m}}

המכפלה K⋅xK\cdot x היא שדה מגנטי (טסלה), ו־xx נמדד במטרים, ולכן

[K]=Tm[K]=\frac{\text{T}}{\text{m}}

K=0.4 T/mK=0.4\,\text{T/m}: השדה מתחזק ב־0.4 T0.4\,\text{T} על כל מטר בכיוון xx.

סעיף ב

תשובה:

Φ(0)=5⋅10−4 Wb\Phi(0)=5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}; Φ(0.25)=1⋅10−3 Wb\Phi(0.25)=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

מישור הטבעת ניצב לשדה, ולכן ΦB=BAcos⁡0∘=BA\Phi_B=BA\cos 0^\circ=BA.

•ב־x=0x=0: B=0.1 TB=0.1\,\text{T}, ו־Φ=0.1⋅5⋅10−3=5⋅10−4 Wb\Phi=0.1\cdot 5\cdot10^{-3}=5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}.

•ב־x=0.25 mx=0.25\,\text{m}: B=0.1+0.4⋅0.25=0.2 TB=0.1+0.4\cdot 0.25=0.2\,\text{T}, ו־Φ=0.2⋅5⋅10−3=1⋅10−3 Wb\Phi=0.2\cdot 5\cdot10^{-3}=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}.

השטף גדל ככל שהטבעת מתקדמת.

סעיף ג

תשובה:

ε=AKv=6⋅10−3 V\varepsilon=AKv=6\cdot10^{-3}\,\text{V} (קבוע בזמן).

מציבים x=vtx=vt בביטוי לשדה:

ΦB(t)=B(x) A=A(B0+K vt)\Phi_B(t)=B(x)\,A=A\left(B_0+K\,vt\right)

לפי חוק פרדיי (טבעת אחת):

∣ε∣=∣dΦBdt∣=AKv|\varepsilon|=\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|=AKv

הצבה:

∣ε∣=5⋅10−3⋅0.4⋅3=6⋅10−3 V|\varepsilon|=5\cdot10^{-3}\cdot 0.4\cdot 3=6\cdot10^{-3}\,\text{V}

השטף גדל באופן קווי עם הזמן, ולכן הכא"מ קבוע.

(בדיקה מסעיף ב: הטבעת עוברת 0.25 m0.25\,\text{m} בזמן 0.253 s\frac{0.25}{3}\,\text{s}, והשטף גדל ב־5⋅10−4 Wb5\cdot10^{-4}\,\text{Wb}: 5⋅10−40.25/3=6⋅10−3 V\frac{5\cdot10^{-4}}{0.25/3}=6\cdot10^{-3}\,\text{V} ✓.)

סעיף ד

תשובה:

I=0.3 AI=0.3\,\text{A}

לפי חוק אוהם:

I=εR=6⋅10−30.02=0.3 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{6\cdot10^{-3}}{0.02}=0.3\,\text{A}

סעיף ה

תשובה:

עם כיוון השעון (בעיני המתבונן).

השדה מכוון בכיוון +x+x – אל המתבונן – והשטף בכיוון זה גדל (סעיף ב).

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר בתוך הטבעת שדה המתנגד לשינוי, כלומר שדה בכיוון −x-x – הרחק מהמתבונן.

לפי כלל יד ימין, זרם שיוצר בתוך הלולאה שדה המכוון הרחק מהמתבונן זורם עם כיוון השעון בעיניו.

סעיף ו

תשובה:

לא – השטף לא היה משתנה.

קביעה: לא.

נימוק: בשדה אחיד ΦB=B0A\Phi_B=B_0A בכל מקום, ולכן כשהטבעת נעה לאורך הציר השטף דרכה אינו משתנה. לפי חוק פרדיי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולכן ε=0\varepsilon=0 ואין זרם – אף שהטבעת נעה בתוך שדה מגנטי.

טעות נפוצה: לחשוב שתנועה בשדה מגנטי תמיד משרה זרם – נדרש שינוי בשטף.

שאלה 12 · מסגרת מלבנית נכנסת לשדה מגנטיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מסגרת מלבנית עשויה תיל מוליך. מידותיה 20 cm×10 cm20\,\text{cm}\times 10\,\text{cm}, והתנגדותה הכוללת R=0.5 ΩR=0.5\,\Omega.

המסגרת נמשכת ימינה במהירות קבועה v=2 m/sv=2\,\text{m/s} אל אזור רחב מאוד שבו שורר שדה מגנטי אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T} שכיוונו אל תוך הדף. הצלע הקדמית של המסגרת, שאורכה 10 cm10\,\text{cm}, מקבילה לגבול אזור השדה (ראו תרשים).

ברגע t=0t=0 הצלע הקדמית מגיעה לגבול השדה.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך המסגרת כאשר היא כולה בתוך השדה, ואת הזמן שעובר מהרגע t=0t=0 עד שהמסגרת נכנסת כולה לשדה.

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה במסגרת בזמן כניסתה לשדה, ואת הזרם במסגרת.

ג.

קבעו את כיוון הזרם במסגרת בזמן הכניסה – עם כיוון מחוגי השעון או נגדו. נמקו.

ד.

חשבו את גודל הכוח החיצוני הדרוש כדי לשמור על מהירות קבועה של המסגרת בזמן כניסתה לשדה, וקבעו את כיוונו.

ה.

סרטטו גרף של הכא"מ המושרה במסגרת כפונקציה של הזמן, מהרגע t=0t=0 ועד t=0.3 st=0.3\,\text{s}. הסבירו מדוע לאחר שהמסגרת נכנסה כולה לשדה אין בה זרם, אף שהיא ממשיכה לנוע בתוך השדה.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

ϕB=8⋅10−3 Wb\phi_B=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}; t1=0.1 st_1=0.1\,\text{s}

השטף (מדף הנוסחאות ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, השדה ניצב למסגרת):

ϕB=BA=0.4⋅(0.20⋅0.10)=8⋅10−3 Wb\phi_B=BA=0.4\cdot(0.20\cdot 0.10)=8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

הזמן: המסגרת נכנסת כולה כשהיא עוברת דרך השווה לאורכה בכיוון התנועה, 20 cm20\,\text{cm}:

t1=0.202=0.1 st_1=\frac{0.20}{2}=0.1\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V}; I=0.16 AI=0.16\,\text{A}

רק הצלע הקדמית (באורך ℓ=0.10 m\ell=0.10\,\text{m}) נמצאת בשדה ונעה בניצב לו. מדף הנוסחאות:

ε=vℓ⊥B⊥=2⋅0.10⋅0.4=0.08 V\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp=2\cdot 0.10\cdot 0.4=0.08\,\text{V}

(בדיקה: השטף גדל באופן אחיד מ־00 ל־8⋅10−3 Wb8\cdot 10^{-3}\,\text{Wb} בתוך 0.1 s0.1\,\text{s}: ε=ΔϕΔt=8⋅10−30.1=0.08 V\varepsilon=\frac{\Delta\phi}{\Delta t}=\frac{8\cdot 10^{-3}}{0.1}=0.08\,\text{V}.)

לפי חוק אוהם:

I=εR=0.080.5=0.16 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.08}{0.5}=0.16\,\text{A}

טעות נפוצה: להציב את אורך המסגרת (20 cm20\,\text{cm}) במקום אורך הצלע הקדמית שחוצה את קווי השדה.

סעיף ג

תשובה:

נגד כיוון מחוגי השעון.

השטף דרך המסגרת מכוון אל תוך הדף והוא גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר שדה המתנגד לשינוי – כלומר שדה מתוך הדף בתוך המסגרת. לפי כלל יד ימין, שדה כזה נוצר על ידי זרם נגד כיוון השעון.

סעיף ד

תשובה:

F=6.4⋅10−3 NF=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}, ימינה (בכיוון התנועה).

על הצלע הקדמית, נושאת הזרם, פועל כוח מגנטי (מדף הנוסחאות F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha, α=90∘\alpha=90^\circ):

FB=IℓB=0.16⋅0.10⋅0.4=6.4⋅10−3 NF_B=I\ell B=0.16\cdot 0.10\cdot 0.4=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}

לפי חוק לנץ כוח זה מתנגד לתנועה – מכוון שמאלה. (על החלקים של הצלעות העליונה והתחתונה שבתוך השדה פועלים כוחות שווים והפוכים, והם מבטלים זה את זה.)

המהירות קבועה, ולכן שקול הכוחות אפס: הכוח החיצוני שווה בגודלו לכוח המגנטי ומכוון ימינה:

F=6.4⋅10−3 NF=6.4\cdot 10^{-3}\,\text{N}

סעיף ה

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V} מ־00 עד 0.1 s0.1\,\text{s}, ואחר כך ε=0\varepsilon=0 עד 0.3 s0.3\,\text{s}.

- מ־00 עד 0.1 s0.1\,\text{s}: המסגרת נכנסת, והכא"מ קבוע: 0.08 V0.08\,\text{V}.

- מ־0.10.1 עד 0.3 s0.3\,\text{s}: המסגרת כולה בתוך השדה האחיד – ε=0\varepsilon=0.

t (s)ε (V)0.000.050.100.150.200.250.300.000.020.040.060.080.10

הסבר: הכא"מ המושרה במסגרת נקבע לפי קצב השינוי של השטף דרכה (חוק פרדיי). כשהמסגרת כולה בתוך שדה אחיד, השטף דרכה קבוע (BABA), ולכן הכא"מ הכולל אפס. (במונחי כוח לורנץ: בצלע הקדמית ובצלע האחורית מושרים כא"מים שווים, והם פועלים זה נגד זה בלולאה.)

טעות נפוצה: לחשוב שכל תנועה בשדה מגנטי משרה זרם – נדרש שינוי בשטף.

שאלה 13 · מסגרת ריבועית בשדה הגדל בקצב קבועבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מסגרת ריבועית שאורך צלעה 20 cm20\,\text{cm} עשויה מתיל שהתנגדותו הסגולית ρ=5⋅10−7 Ωm\rho=5\cdot10^{-7}\,\Omega\text{m} ושטח החתך שלו 0.4 mm20.4\,\text{mm}^2. המסגרת מונחת באזור שבו פועל שדה מגנטי אחיד שכיוונו "אל תוך הדף", בניצב למישור המסגרת (ראו תרשים).

החל מרגע t=0t=0 עוצמת השדה גדלה בקצב קבוע, מאפס ועד 0.5 T0.5\,\text{T} ברגע t=2 st=2\,\text{s}.

א.

חשבו את התנגדות המסגרת.

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך המסגרת ברגע t=2 st=2\,\text{s}.

ג.

השתמשו בחוק פאראדיי וחשבו את גודל הכא"מ המושרה במסגרת בפרק הזמן 2 s>t>02\,\text{s}>t>0.

ד.

חשבו את עוצמת הזרם במסגרת, וקבעו את כיוונו (עם כיוון השעון או נגדו). נמקו את קביעת הכיוון.

ה.

מכינים מסגרת ריבועית חדשה מאותו סוג תיל, שאורך צלעה כפול (40 cm40\,\text{cm}), ומציבים אותה באותו שדה. פי כמה תשתנה עוצמת הזרם? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

R=1 ΩR=1\,\Omega

אורך התיל הוא היקף הריבוע: ℓ=4⋅0.2=0.8 m\ell=4\cdot0.2=0.8\,\text{m}. שטח החתך: A=0.4 mm2=4⋅10−7 m2A=0.4\,\text{mm}^2=4\cdot10^{-7}\,\text{m}^2.

R=ρℓA=5⋅10−7⋅0.84⋅10−7=1 ΩR=\rho\frac{\ell}{A}=5\cdot10^{-7}\cdot\frac{0.8}{4\cdot10^{-7}}=1\,\Omega

סעיף ב

תשובה:

ΦB=0.02 Wb\Phi_B=0.02\,\text{Wb}

שטח המסגרת: A=0.22=0.04 m2A=0.2^2=0.04\,\text{m}^2. השדה ניצב למישור המסגרת:

ΦB=BAcos⁡0∘=0.5⋅0.04=0.02 Wb\Phi_B=BA\cos0^\circ=0.5\cdot0.04=0.02\,\text{Wb}

סעיף ג

תשובה:

∣ε∣=0.01 V|\varepsilon|=0.01\,\text{V}

השדה גדל בקצב קבוע, ולכן גם השטף גדל בקצב קבוע, מ־00 ל־0.02 Wb0.02\,\text{Wb} בתוך 2 s2\,\text{s}:

∣ε∣=NΔΦBΔt=1⋅0.02−02=0.01 V|\varepsilon|=N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=1\cdot\frac{0.02-0}{2}=0.01\,\text{V}

סעיף ד

תשובה:

I=0.01 AI=0.01\,\text{A}, נגד כיוון השעון.

עוצמה:

I=∣ε∣R=0.011=0.01 AI=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{0.01}{1}=0.01\,\text{A}

כיוון: השטף אל תוך הדף גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי – בתוך המסגרת שדה החוצה מן הדף. לפי כלל יד ימין, זרם כזה זורם נגד כיוון השעון.

סעיף ה

תשובה:

הזרם יגדל פי 2 (ל־0.02 A0.02\,\text{A}).

- השטח גדל פי 22=42^2=4, ולכן גם השטף וקצב שינויו – הכא"מ גדל פי 4: ∣ε′∣=0.04 V|\varepsilon'|=0.04\,\text{V}.

- ההתנגדות: אורך התיל (ההיקף) גדל פי 2, ושטח החתך לא השתנה – ההתנגדות גדלה פי 2: R′=2 ΩR'=2\,\Omega.

I′=∣ε′∣R′=0.042=0.02 AI'=\frac{|\varepsilon'|}{R'}=\frac{0.04}{2}=0.02\,\text{A}

הזרם גדל פי 42=2\frac{4}{2}=2.

טעות נפוצה: לענות "פי 4" בלי לשים לב שגם ההתנגדות גדלה.

שאלה 14 · לולאה ריבועית בשדה שנעלם: שטף, כא"מ ומטעןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

לולאה מוליכה ריבועית, שאורך צלעה a=10 cma=10\,\text{cm} והתנגדותה R=0.2 ΩR=0.2\,\Omega, נמצאת בשדה מגנטי אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T}. השדה ניצב למישור הלולאה וכיוונו אל תוך הדף (ראו תרשים).

ברגע t=0t=0 מתחילים להקטין את השדה בקצב קבוע, והוא מתאפס ברגע t=0.5 st=0.5\,\text{s}.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך הלולאה ברגע t=0t=0.

ב.

השתמשו בחוק פארדיי וחשבו את גודל הכא"מ המושרה בלולאה בזמן שהשדה קטן.

ג.

חשבו את עוצמת הזרם המושרה בלולאה, וקבעו את כיוונו (עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון). נמקו.

ד.

מחזירים את השדה ל־0.4 T0.4\,\text{T}, וחוזרים על הניסוי, אך הפעם השדה מתאפס (בקצב קבוע) תוך 0.25 s0.25\,\text{s}.

חשבו את הכא"מ ואת הזרם במקרה זה, ואת המטען שעבר בלולאה בכל אחד משני הניסויים. מה אפשר להסיק?

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

ΦB=4⋅10−3 Wb\Phi_B=4\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות, שטף מגנטי דרך משטח:

ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha

השדה ניצב למישור הלולאה, ולכן α=0\alpha=0, cos⁡α=1\cos\alpha=1. שטח הלולאה A=a2=0.12=0.01 m2A=a^2=0.1^2=0.01\,\text{m}^2:

ΦB=0.4⋅0.01=4⋅10−3 Wb\Phi_B=0.4\cdot 0.01=4\cdot 10^{-3}\,\text{Wb}

סעיף ב

תשובה:

∣ε∣=8⋅10−3 V|\varepsilon|=8\cdot 10^{-3}\,\text{V}

מדף הנוסחאות, חוק פארדיי (כריכה אחת):

ε=−dΦBdt\varepsilon=-\frac{d\Phi_B}{dt}

השדה קטן בקצב קבוע, ולכן השטף קטן בקצב קבוע מ־4⋅10−3 Wb4\cdot 10^{-3}\,\text{Wb} לאפס תוך 0.5 s0.5\,\text{s}:

∣ε∣=ΔΦBΔt=4⋅10−30.5=8⋅10−3 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=\frac{4\cdot 10^{-3}}{0.5}=8\cdot 10^{-3}\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

I=0.04 AI=0.04\,\text{A}, עם כיוון השעון.

העוצמה – לפי חוק אוהם:

I=∣ε∣R=8⋅10−30.2=0.04 AI=\frac{|\varepsilon|}{R}=\frac{8\cdot 10^{-3}}{0.2}=0.04\,\text{A}

הכיוון – לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה המתנגד לשינוי בשטף. השטף אל תוך הדף קטן, ולכן הזרם המושרה יוצר בתוך הלולאה שדה אל תוך הדף (מנסה לשמר את השטף). לפי כלל יד ימין (אגודל אל תוך הדף בתוך הלולאה), הזרם זורם עם כיוון השעון.

טעות נפוצה: לבחור תמיד שדה מושרה הפוך לשדה החיצוני – כאן השדה החיצוני קטן, ולכן השדה המושרה בכיוונו.

סעיף ד

תשובה:

∣ε∣=16⋅10−3 V|\varepsilon|=16\cdot 10^{-3}\,\text{V}, I=0.08 AI=0.08\,\text{A}; המטען בשני הניסויים q=0.02 Cq=0.02\,\text{C} – אינו תלוי במהירות השינוי.

הכא"מ והזרם: אותו שינוי שטף בחצי זמן:

∣ε′∣=4⋅10−30.25=16⋅10−3 V,I′=16⋅10−30.2=0.08 A|\varepsilon'|=\frac{4\cdot 10^{-3}}{0.25}=16\cdot 10^{-3}\,\text{V},\qquad I'=\frac{16\cdot 10^{-3}}{0.2}=0.08\,\text{A}

המטען: הזרם קבוע בכל ניסוי, ולכן q=IΔtq=I\Delta t:

q1=0.04⋅0.5=0.02 C,q2=0.08⋅0.25=0.02 Cq_1=0.04\cdot 0.5=0.02\,\text{C},\qquad q_2=0.08\cdot 0.25=0.02\,\text{C}

מסקנה: כשהשינוי מהיר פי 22, הכא"מ והזרם גדלים פי 22, אבל הזרם זורם חצי זמן – והמטען שעובר זהה. באופן כללי:

q=IΔt=ΔΦBR Δt⋅Δt=ΔΦBRq=I\Delta t=\frac{\Delta\Phi_B}{R\,\Delta t}\cdot\Delta t=\frac{\Delta\Phi_B}{R}

המטען תלוי רק בשינוי השטף ובהתנגדות, ולא בקצב השינוי.

שאלה 15 · סליל בין קטבי מגנט: הוצאה מהשדה, היפוך ומטען שעברבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סליל מעגלי שטוח בעל N=200N=200 כריכות, שהשטח של כל כריכה בו A=5 cm2A=5\,\text{cm}^2, נמצא בין קטבי מגנט חזק. בין הקטבים שורר שדה מגנטי אחיד B=0.3 TB=0.3\,\text{T}, הניצב למישור הסליל (ראו תרשים). קצות הסליל מחוברים לנגד R=10 ΩR=10\,\Omega; התנגדות הסליל והתילים זניחה. חיישן מתח המחובר למחשב מודד את הכא"מ המושרה בסליל.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך כריכה אחת של הסליל.

ב.

מוציאים את הסליל מבין הקטבים אל מקום שבו השדה זניח, בתוך 0.05 s0.05\,\text{s}, כך שהשטף דרכו קטן בקצב קבוע. חשבו את הכא"מ המושרה בסליל ואת עוצמת הזרם בנגד בזמן ההוצאה.

ג.

חשבו את המטען שעבר בנגד בזמן ההוצאה, והראו שהמטען שעובר בנגד שווה ל־q=N ∣ΔΦB∣Rq=\frac{N\,|\Delta\Phi_B|}{R} – כלומר אינו תלוי בזמן שבו הוצא הסליל.

ד.

מחזירים את הסליל למקומו בין הקטבים (מישורו ניצב לשדה), ואז הופכים אותו – מסובבים אותו ב־180∘180^\circ סביב קוטר שלו – בתוך 0.1 s0.1\,\text{s}. חשבו את השינוי בשטף דרך כריכה אחת ואת המטען שעובר בנגד במהלך ההיפוך.

ה.

במהלך ההיפוך הכא"מ המושרה אינו קבוע, והמחשב מציג גרף של הכא"מ כפונקציה של הזמן. מה מייצג השטח הכלוא בין הגרף לציר הזמן, ומה ערכו?

תלמיד חוזר על ההיפוך מהר פי 22. קבעו אם השטח מתחת לגרף ואם המטען שעובר בנגד יגדלו, יקטנו או לא ישתנו. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

ΦB=1.5⋅10−4 Wb\Phi_B=1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות: ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha. השדה ניצב למישור הכריכה, ולכן cos⁡α=1\cos\alpha=1:

ΦB=0.3⋅5⋅10−4=1.5⋅10−4 Wb\Phi_B=0.3\cdot 5\cdot 10^{-4}=1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב 5 cm25\,\text{cm}^2 כ־5⋅10−2 m25\cdot 10^{-2}\,\text{m}^2 – 1 cm2=10−4 m21\,\text{cm}^2=10^{-4}\,\text{m}^2.

סעיף ב

תשובה:

∣ε∣=0.6 V|\varepsilon|=0.6\,\text{V}; I=0.06 AI=0.06\,\text{A}

חוק פארדיי (מדף הנוסחאות): ε=−NΔΦBΔt\varepsilon=-N\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t} כשהקצב קבוע. השטף דרך כל כריכה ירד מ־1.5⋅10−4 Wb1.5\cdot 10^{-4}\,\text{Wb} לאפס:

∣ε∣=N∣ΔΦB∣Δt=200⋅1.5⋅10−40.05=0.6 V|\varepsilon|=N\frac{|\Delta\Phi_B|}{\Delta t}=200\cdot\frac{1.5\cdot 10^{-4}}{0.05}=0.6\,\text{V}
I=εR=0.610=0.06 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.6}{10}=0.06\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

q=3⋅10−3 Cq=3\cdot 10^{-3}\,\text{C}; q=IΔt=N∣ΔΦB∣R Δt⋅Δt=N∣ΔΦB∣Rq=I\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R\,\Delta t}\cdot\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}

הזרם קבוע, ולכן:

q=IΔt=0.06⋅0.05=3⋅10−3 Cq=I\Delta t=0.06\cdot 0.05=3\cdot 10^{-3}\,\text{C}

באופן כללי:

q=IΔt=∣ε∣RΔt=N∣ΔΦB∣R Δt⋅Δt=N∣ΔΦB∣Rq=I\Delta t=\frac{|\varepsilon|}{R}\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R\,\Delta t}\cdot\Delta t=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}

זמן ההוצאה מצטמצם: הוצאה מהירה יותר נותנת כא"מ וזרם גדולים יותר, אבל לזמן קצר יותר – והמטען זהה. (בדיקה: 200⋅1.5⋅10−410=3⋅10−3 C\frac{200\cdot 1.5\cdot 10^{-4}}{10}=3\cdot 10^{-3}\,\text{C} ✓.)

סעיף ד

תשובה:

∣ΔΦB∣=3⋅10−4 Wb|\Delta\Phi_B|=3\cdot 10^{-4}\,\text{Wb} (פי 22 מהשטף); q=6⋅10−3 Cq=6\cdot 10^{-3}\,\text{C}

לפני ההיפוך השטף דרך כריכה הוא +BA+BA. אחרי סיבוב של 180∘180^\circ אותו שדה עובר דרך הכריכה מהצד השני, והשטף (ביחס לאותו כיוון חיובי של הכריכה) הוא −BA-BA:

∣ΔΦB∣=BA−(−BA)=2BA=2⋅1.5⋅10−4=3⋅10−4 Wb|\Delta\Phi_B|=BA-(-BA)=2BA=2\cdot 1.5\cdot 10^{-4}=3\cdot 10^{-4}\,\text{Wb}

לפי סעיף ג:

q=N∣ΔΦB∣R=200⋅3⋅10−410=6⋅10−3 Cq=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}=\frac{200\cdot 3\cdot 10^{-4}}{10}=6\cdot 10^{-3}\,\text{C}

המטען כפול מבסעיף ב, אף שההיפוך איטי יותר – מה שקובע הוא שינוי השטף, לא משך הזמן.

טעות נפוצה: לחשוב שבהיפוך השטף "חוזר לאותו ערך" ולכן ΔΦB=0\Delta\Phi_B=0 – השדה עובר עכשיו דרך הכריכה בכיוון ההפוך.

סעיף ה

תשובה:

השטח =N∣ΔΦB∣=0.06 V⋅s=N|\Delta\Phi_B|=0.06\,\text{V}\cdot\text{s}. בהיפוך מהיר יותר השטח והמטען לא ישתנו (הכא"מ גדל, אבל לזמן קצר יותר).

השטח מתחת לגרף הכא"מ כפונקציה של הזמן הוא סכום של ε Δt\varepsilon\,\Delta t על פני פרקי זמן קטנים. לפי חוק פארדיי בכל פרק זמן קטן ∣ε∣Δt=N∣ΔΦB∣|\varepsilon|\Delta t=N|\Delta\Phi_B|, ולכן השטח שווה לשינוי הכולל:

S=N∣ΔΦB∣=200⋅3⋅10−4=0.06 V⋅sS=N|\Delta\Phi_B|=200\cdot 3\cdot 10^{-4}=0.06\,\text{V}\cdot\text{s}

(היחידה V⋅s\text{V}\cdot\text{s} שווה ל־Wb\text{Wb} – יחידת שטף.)

היפוך מהיר פי 2: שינוי השטף זהה (2BA2BA לכל כריכה), ולכן השטח מתחת לגרף לא ישתנה – הגרף יהיה גבוה יותר (כא"מ גדול יותר) וצר יותר (זמן קצר יותר). המטען q=N∣ΔΦB∣R=6⋅10−3 Cq=\frac{N|\Delta\Phi_B|}{R}=6\cdot 10^{-3}\,\text{C} גם הוא לא ישתנה.

שאלה 16 · טבעת בשדה מגנטי הדועך בקצב קבוע: כיוון, כא"מ, זרם ומטעןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

טבעת מוליכה שרדיוסה r=0.2 mr=0.2\,\text{m} והתנגדותה החשמלית R=2 ΩR=2\,\Omega נמצאת בשדה מגנטי אחיד המאונך למישור הטבעת ומכוון אל מחוץ לדף (ראו תרשים).

בתחילה עוצמת השדה 1.5 T1.5\,\text{T}. מרגע מסוים עוצמת השדה מתחילה לקטון בקצב קבוע של 0.05 T/s0.05\,\text{T/s}, עד שהשדה מתאפס.

א.

מהו כיוון הזרם המושרה בטבעת (בכיוון השעון או נגד כיוון השעון, כפי שרואים בתרשים)? נמקו.

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה בטבעת.

ג.

חשבו את עוצמת הזרם המושרה בטבעת.

ד.

איזה מטען כולל עובר דרך חתך של הטבעת מהרגע שבו השדה מתחיל לקטון ועד שהוא מתאפס?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

נגד כיוון השעון

השטף המגנטי דרך הטבעת מכוון אל מחוץ לדף וקטן. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי – כלומר שדה אל מחוץ לדף בתוך הטבעת, ש"מנסה" לשמור על השטף.

לפי כלל יד ימין (אצבעות בכיוון הזרם, האגודל בכיוון השדה שבתוך הלולאה), שדה אל מחוץ לדף בתוך הטבעת נוצר על ידי זרם נגד כיוון השעון.

טעות נפוצה: לקבוע שהשדה המושרה תמיד מנוגד לשדה החיצוני. הוא מנוגד לשינוי – וכאן השדה קטן, ולכן השדה המושרה באותו כיוון כמו השדה החיצוני.

סעיף ב

תשובה:

ε≈6.28⋅10−3 V\varepsilon\approx6.28\cdot10^{-3}\,\text{V}

שטח הטבעת:

A=πr2=π⋅0.22≈0.126 m2A=\pi r^2=\pi\cdot0.2^2\approx0.126\,\text{m}^2

השדה ניצב למישור הטבעת (α=0\alpha=0), והשטח קבוע, ולכן קצב שינוי השטף הוא AΔBΔtA\frac{\Delta B}{\Delta t}. לפי חוק פארדיי (כריכה אחת):

∣ε∣=ΔΦBΔt=AΔBΔt=0.126⋅0.05≈6.28⋅10−3 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=A\frac{\Delta B}{\Delta t}=0.126\cdot0.05\approx6.28\cdot10^{-3}\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

I≈3.14⋅10−3 AI\approx3.14\cdot10^{-3}\,\text{A}

I=εR=6.28⋅10−32≈3.14⋅10−3 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{6.28\cdot10^{-3}}{2}\approx3.14\cdot10^{-3}\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

q≈9.4⋅10−2 Cq\approx9.4\cdot10^{-2}\,\text{C}

זמן הדעיכה: השדה קטן מ־1.5 T1.5\,\text{T} לאפס בקצב 0.05 T/s0.05\,\text{T/s}:

Δt=1.50.05=30 s\Delta t=\frac{1.5}{0.05}=30\,\text{s}

הזרם קבוע לאורך כל הזמן הזה, ולכן:

q=IΔt=3.14⋅10−3⋅30≈9.4⋅10−2 Cq=I\Delta t=3.14\cdot10^{-3}\cdot30\approx9.4\cdot10^{-2}\,\text{C}

בדיקה: q=ΔΦBR=1.5⋅0.1262≈9.4⋅10−2 Cq=\frac{\Delta\Phi_B}{R}=\frac{1.5\cdot0.126}{2}\approx9.4\cdot10^{-2}\,\text{C} – המטען תלוי רק בשינוי הכולל של השטף ולא בקצב.

שאלה 17 · שטף מגנטי דרך ארבע מסגרותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתרשים ארבע מסגרות מלבניות במישור הדף, כל אחת באזור של שדה מגנטי אחיד:

1. מסגרת ריבועית שצלעה 20 cm20\,\text{cm}, בשדה B1=0.5 TB_1=0.5\,\text{T} אל תוך הדף.

2. מסגרת שמידותיה 30 cm×10 cm30\,\text{cm}\times10\,\text{cm}, בשדה B2=0.2 TB_2=0.2\,\text{T} אל מחוץ לדף.

3. מסגרת שמידותיה 40 cm×20 cm40\,\text{cm}\times20\,\text{cm}; השדה B3=0.3 TB_3=0.3\,\text{T} אל תוך הדף קיים רק בחציה השמאלי (20 cm×20 cm20\,\text{cm}\times20\,\text{cm}), ובחציה הימני אין שדה.

4. מסגרת ריבועית שצלעה 25 cm25\,\text{cm}, בשדה B4=0.8 TB_4=0.8\,\text{T} המכוון במישור הדף (במקביל לשתי צלעות).

א.

חשבו את גודל השטף המגנטי דרך מסגרת 1.

ב.

חשבו את גודל השטף המגנטי דרך מסגרת 2. האם כיוון השדה (אל מחוץ לדף) משנה את גודל השטף?

ג.

חשבו את גודל השטף המגנטי דרך מסגרת 3.

ד.

חשבו את השטף המגנטי דרך מסגרת 4. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

Φ1=0.02 Wb\Phi_1=0.02\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות, שטף מגנטי:

ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha

כאשר α\alpha היא הזווית בין השדה לבין הניצב למשטח. השדה ניצב לדף, כלומר מקביל לניצב למסגרת: α=0∘\alpha=0^\circ.

Φ1=0.5⋅(0.2⋅0.2)⋅cos⁡0∘=0.5⋅0.04=0.02 Wb\Phi_1=0.5\cdot(0.2\cdot0.2)\cdot\cos0^\circ=0.5\cdot0.04=0.02\,\text{Wb}

סעיף ב

תשובה:

Φ2=6⋅10−3 Wb\Phi_2=6\cdot10^{-3}\,\text{Wb}; הכיוון לא משנה את הגודל.

Φ2=0.2⋅(0.3⋅0.1)=0.2⋅0.03=6⋅10−3 Wb\Phi_2=0.2\cdot(0.3\cdot0.1)=0.2\cdot0.03=6\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

כיוון השדה קובע רק את סימן השטף (ביחס לכיוון ניצב שבוחרים), לא את גודלו.

סעיף ג

תשובה:

Φ3=0.012 Wb\Phi_3=0.012\,\text{Wb}

בנוסחה ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha השטח AA הוא השטח שבו יש שדה בתוך המסגרת – רק החצי השמאלי:

A=0.2⋅0.2=0.04 m2A=0.2\cdot0.2=0.04\,\text{m}^2
Φ3=0.3⋅0.04=0.012 Wb\Phi_3=0.3\cdot0.04=0.012\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב את כל שטח המסגרת (0.08 m20.08\,\text{m}^2) ולקבל ערך כפול.

סעיף ד

תשובה:

Φ4=0\Phi_4=0

השדה מכוון במישור המסגרת, כלומר ניצב לניצב שלה: α=90∘\alpha=90^\circ:

Φ4=0.8⋅(0.25)2⋅cos⁡90∘=0\Phi_4=0.8\cdot(0.25)^2\cdot\cos90^\circ=0

קווי השדה עוברים לאורך המסגרת ואף אחד מהם לא חוצה אותה – השדה חזק, אבל השטף אפס.

שאלה 18 · שטף דרך משטח כשהשדה נטויבאורך בגרות · בדרך לבגרות

משטח מלבני שמידותיו 50 cm×40 cm50\,\text{cm}\times40\,\text{cm} נמצא בשדה מגנטי אחיד שגודלו B=0.6 TB=0.6\,\text{T}.

בתרשים המשטח נראה מהצד (כקו עבה), והקו המקווקו nn הוא הניצב למשטח. בודקים שני מצבים:

- מצב (1): קווי השדה יוצרים זווית של 30∘30^\circ עם המשטח.

- מצב (2): קווי השדה יוצרים זווית של 40∘40^\circ עם הניצב למשטח.

א.

חשבו את השטף המגנטי דרך המשטח במצב (1).

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך המשטח במצב (2).

ג.

משטח מלבני אחר, שמידותיו 60 cm×50 cm60\,\text{cm}\times50\,\text{cm}, נמצא בשדה מגנטי אחיד שקוויו יוצרים זווית של 53∘53^\circ עם הניצב למשטח. השטף המגנטי דרכו הוא 0.072 Wb0.072\,\text{Wb}. חשבו את גודל השדה המגנטי (cos⁡53∘≈0.6\cos53^\circ\approx0.6).

ד.

בכמה מעלות לכל הפחות יש לסובב את המשטח של מצב (1) (סביב ציר הניצב לדף) כדי שהשטף דרכו יהיה מרבי, ומה יהיה אז השטף?

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

Φ=0.06 Wb\Phi=0.06\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות:

ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha

כאשר α\alpha היא הזווית בין השדה לניצב למשטח. הזווית עם המשטח היא 30∘30^\circ, ולכן:

α=90∘−30∘=60∘\alpha=90^\circ-30^\circ=60^\circ

עם A=0.5⋅0.4=0.2 m2A=0.5\cdot0.4=0.2\,\text{m}^2:

Φ=0.6⋅0.2⋅cos⁡60∘=0.12⋅0.5=0.06 Wb\Phi=0.6\cdot0.2\cdot\cos60^\circ=0.12\cdot0.5=0.06\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב cos⁡30∘\cos30^\circ ישירות ולקבל 0.104 Wb0.104\,\text{Wb} – הזווית בנוסחה נמדדת מהניצב, לא מהמשטח.

סעיף ב

תשובה:

Φ≈0.092 Wb\Phi\approx0.092\,\text{Wb}

כאן הזווית נתונה ישירות מהניצב, α=40∘\alpha=40^\circ:

Φ=0.6⋅0.2⋅cos⁡40∘≈0.12⋅0.766≈0.092 Wb\Phi=0.6\cdot0.2\cdot\cos40^\circ\approx0.12\cdot0.766\approx0.092\,\text{Wb}

סעיף ג

תשובה:

B=0.4 TB=0.4\,\text{T}

A=0.6⋅0.5=0.3 m2A=0.6\cdot0.5=0.3\,\text{m}^2
ΦB=BAcos⁡α  ⇒  B=ΦBAcos⁡α=0.0720.3⋅0.6=0.4 T\Phi_B=BA\cos\alpha\;\Rightarrow\;B=\frac{\Phi_B}{A\cos\alpha}=\frac{0.072}{0.3\cdot0.6}=0.4\,\text{T}

סעיף ד

תשובה:

60∘60^\circ; Φmax=0.12 Wb\Phi_{max}=0.12\,\text{Wb}

השטף מרבי כש־cos⁡α=1\cos\alpha=1, כלומר כשהשדה מקביל לניצב (α=0∘\alpha=0^\circ). במצב (1) α=60∘\alpha=60^\circ, ולכן צריך לסובב את המשטח ב־60∘60^\circ (כך שהשדה יהיה ניצב למשטח):

Φmax=BA=0.6⋅0.2=0.12 Wb\Phi_{max}=BA=0.6\cdot0.2=0.12\,\text{Wb}

שאלה 19 · שטף כפונקצייה של הזמן דרך מעגל שמוט מגדילבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מסילה מוליכה בצורת Π\Pi שוכבת במישור הדף: שתי מסילות מקבילות שהמרחק ביניהן L=0.8 mL=0.8\,\text{m}, המחוברות בקצה הימני דרך הצלע ADAD. מוט מוליך BCBC מונח על המסילות, והוא סוגר עם הצלע ADAD את המעגל ABCDABCD (ראו תרשים).

הכול נמצא בשדה מגנטי אחיד B=0.5 TB=0.5\,\text{T} המכוון אל תוך הדף. ברגע t=0t=0 המוט נמצא במרחק x0x_0 מהצלע ADAD, ומאותו רגע הוא נע שמאלה, הרחק מ־ADAD, במהירות קבועה v=0.2 m/sv=0.2\,\text{m/s}.

ידוע שברגע t=0t=0 השטף המגנטי דרך המעגל ABCDABCD הוא Φ0=0.12 Wb\Phi_0=0.12\,\text{Wb}.

א.

חשבו את x0x_0.

ב.

כתבו ביטוי לשטף המגנטי דרך המעגל ABCDABCD כפונקצייה של הזמן.

ג.

חשבו את השטף דרך המעגל ברגע t=5 st=5\,\text{s}.

ד.

חשבו את הכא"מ המושרה במעגל, וקבעו את כיוון הזרם המושרה במעגל (עם כיוון השעון או נגדו). נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

x0=0.3 mx_0=0.3\,\text{m}

השדה ניצב למישור המעגל (α=0∘\alpha=0^\circ), ושטח המעגל הוא Lx0Lx_0:

Φ0=BLx0  ⇒  x0=Φ0BL=0.120.5⋅0.8=0.3 m\Phi_0=BLx_0\;\Rightarrow\;x_0=\frac{\Phi_0}{BL}=\frac{0.12}{0.5\cdot0.8}=0.3\,\text{m}

סעיף ב

תשובה:

Φ(t)=0.12+0.08t\Phi(t)=0.12+0.08t (ב־Wb\text{Wb}, כש־tt בשניות)

המוט מתרחק מ־ADAD, ולכן המרחק ביניהם גדל: x(t)=x0+vtx(t)=x_0+vt. השטף:

Φ(t)=BL x(t)=BL(x0+vt)=0.5⋅0.8⋅(0.3+0.2t)=0.12+0.08t\Phi(t)=BL\,x(t)=BL(x_0+vt)=0.5\cdot0.8\cdot(0.3+0.2t)=0.12+0.08t

השטף גדל באופן קווי עם הזמן.

סעיף ג

תשובה:

Φ=0.52 Wb\Phi=0.52\,\text{Wb}

Φ(5)=0.12+0.08⋅5=0.52 Wb\Phi(5)=0.12+0.08\cdot5=0.52\,\text{Wb}

(באותו רגע המוט במרחק 0.3+0.2⋅5=1.3 m0.3+0.2\cdot5=1.3\,\text{m} מ־ADAD, ושטח המעגל 0.8⋅1.3=1.04 m20.8\cdot1.3=1.04\,\text{m}^2.)

סעיף ד

תשובה:

ε=0.08 V\varepsilon=0.08\,\text{V}; נגד כיוון השעון.

מדף הנוסחאות, חוק פארדיי–לנץ (כריכה אחת):

∣ε∣=∣dΦBdt∣|\varepsilon|=\left|\frac{d\Phi_B}{dt}\right|

השטף משתנה בקצב קבוע, השיפוע של Φ(t)\Phi(t):

∣ε∣=0.08 V|\varepsilon|=0.08\,\text{V}

בדיקה: ε=vLB=0.2⋅0.8⋅0.5=0.08 V\varepsilon=vLB=0.2\cdot0.8\cdot0.5=0.08\,\text{V} ✓

כיוון: השטף אל תוך הדף גדל. לפי חוק לנץ הזרם המושרה יוצר בתוך המעגל שדה אל מחוץ לדף, כלומר זורם נגד כיוון השעון.

שאלה 20 · שדה נטוי שמתהפך בקצב קבוע: הזרם לא מחליף כיוון כשהשדה מתאפסבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סליל שטוח בעל N=100N=100 כריכות, ששטח כל כריכה A=40 cm2A=40\,\text{cm}^2, מחובר לנגד. ההתנגדות הכוללת של המעגל (הסליל והנגד) היא R=2 ΩR=2\,\Omega.

הסליל נמצא בשדה מגנטי אחיד של אלקטרומגנט. כיוון קווי השדה קבוע, והוא יוצר זווית α=60∘\alpha=60^\circ עם הניצב nn למישור הסליל (בתרשים הסליל נראה מהצד):

החל מהרגע t=0t=0 משנים את הזרם באלקטרומגנט, והשדה משתנה כמו בגרף. ערך חיובי של BB פירושו שדה בכיוון החץ שבתרשים, וערך שלילי – שדה בכיוון ההפוך:

t (s)B (T)0.00.10.20.30.40.50.6-0.5-0.4-0.3-0.2-0.10.10.20.30.40.50.6
א.

חשבו את השטף המגנטי דרך כריכה אחת של הסליל ברגע t=0t=0.

ב.

חשבו את הכא"מ המושרה בסליל ואת עוצמת הזרם במעגל בפרק הזמן 0<t<0.4 s0<t<0.4\,\text{s}.

ג.

ברגע t=0.2 st=0.2\,\text{s} השדה המגנטי מתאפס. מהי עוצמת הזרם בסליל ברגע זה? נמקו.

ד.

האם כיוון הזרם בסליל ברגע t=0.1 st=0.1\,\text{s} זהה לכיוונו ברגע t=0.3 st=0.3\,\text{s}, או הפוך לו? נמקו בעזרת חוק לנץ.

ה.

חשבו את המטען שעובר דרך הנגד בפרק הזמן 0<t<0.4 s0<t<0.4\,\text{s}. האם זורם זרם בסליל אחרי t=0.4 st=0.4\,\text{s}?

ו.

מסובבים את הסליל כך שהניצב למישורו מקביל לקווי השדה, וחוזרים על אותו שינוי של השדה. פי כמה ישתנה הזרם בפרק הזמן 0<t<0.4 s0<t<0.4\,\text{s}?

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

ΦB=1⋅10−3 Wb\Phi_B=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין השדה לבין הניצב למשטח. מהגרף B(0)=0.5 TB(0)=0.5\,\text{T}, ו־A=40 cm2=4⋅10−3 m2A=40\,\text{cm}^2=4\cdot10^{-3}\,\text{m}^2:

ΦB=0.5⋅4⋅10−3⋅cos⁡60∘=0.5⋅4⋅10−3⋅0.5=1⋅10−3 Wb\Phi_B=0.5\cdot4\cdot10^{-3}\cdot\cos60^\circ=0.5\cdot4\cdot10^{-3}\cdot0.5=1\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: לקחת את הזווית בין השדה לבין מישור הסליל. בנוסחה α\alpha נמדדת מהניצב.

סעיף ב

תשובה:

ε=0.5 V\varepsilon=0.5\,\text{V}, I=0.25 AI=0.25\,\text{A}

השדה משתנה בקצב קבוע, ולכן גם השטף משתנה בקצב קבוע והכא"מ קבוע. השטף דרך כריכה עובר מ־+1⋅10−3 Wb+1\cdot10^{-3}\,\text{Wb} ל־−1⋅10−3 Wb-1\cdot10^{-3}\,\text{Wb} (אותו גודל, כיוון הפוך):

ΔΦB=−1⋅10−3−1⋅10−3=−2⋅10−3 Wb\Delta\Phi_B=-1\cdot10^{-3}-1\cdot10^{-3}=-2\cdot10^{-3}\,\text{Wb}

לפי חוק פארדיי-לנץ (מדף הנוסחאות ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt}), בגודל:

∣ε∣=N∣ΔΦB∣Δt=100⋅2⋅10−30.4=0.5 V|\varepsilon|=N\frac{|\Delta\Phi_B|}{\Delta t}=100\cdot\frac{2\cdot10^{-3}}{0.4}=0.5\,\text{V}
I=εR=0.52=0.25 AI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{0.5}{2}=0.25\,\text{A}

טעות נפוצה: לחשב את שינוי השטף רק מ־1⋅10−31\cdot10^{-3} עד אפס – השדה ממשיך ומתהפך, והשינוי הכולל כפול.

סעיף ג

תשובה:

0.25 A0.25\,\text{A} – אותו זרם כמו בכל פרק הזמן.

הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולא בגודל השטף ברגע מסוים. בגרף B(t)B(t) הוא קו ישר אחד מ־t=0t=0 עד t=0.4 st=0.4\,\text{s}, כלומר שיפוע קבוע – גם ברגע שבו B=0B=0. לכן ברגע t=0.2 st=0.2\,\text{s} הכא"מ עדיין 0.5 V0.5\,\text{V} והזרם 0.25 A0.25\,\text{A}.

טעות נפוצה: "אין שדה – אין זרם". שטף אפס ברגע מסוים אינו אומר שהשטף לא משתנה.

סעיף ד

תשובה:

זהה.

נסמן את כיוון החץ שבתרשים כ"כיוון החיובי".

- ב־t=0.1 st=0.1\,\text{s}: השדה בכיוון החיובי, וגודלו קטן. השטף בכיוון החיובי קטן, ולכן הזרם המושרה יוצר שדה בכיוון החיובי (כדי להתנגד לירידה).

- ב־t=0.3 st=0.3\,\text{s}: השדה בכיוון השלילי, וגודלו גדל. השטף בכיוון השלילי גדל, ולכן הזרם המושרה יוצר שדה בכיוון החיובי (כדי להתנגד לגידול).

בשני הרגעים השדה המושרה באותו כיוון, ולכן הזרם באותו כיוון. במילים אחרות: השטף כל הזמן "יורד" באותו קצב (השיפוע של B(t)B(t) שלילי וקבוע), ולכן לפי ε=−NdΦBdt\varepsilon=-N\frac{d\Phi_B}{dt} סימן הכא"מ לא משתנה.

סעיף ה

תשובה:

q=0.1 Cq=0.1\,\text{C}; אחרי 0.4 s0.4\,\text{s} אין זרם.

הזרם קבוע, ולכן מדף הנוסחאות I=ΔqΔtI=\frac{\Delta q}{\Delta t}:

q=I Δt=0.25⋅0.4=0.1 Cq=I\,\Delta t=0.25\cdot0.4=0.1\,\text{C}

אחרי t=0.4 st=0.4\,\text{s} השדה קבוע (−0.5 T-0.5\,\text{T}), השטף קבוע, ולכן ε=0\varepsilon=0 ואין זרם – למרות שהשדה אינו אפס.

סעיף ו

תשובה:

הזרם יגדל פי 2 (ל־0.5 A0.5\,\text{A}).

כעת α=0∘\alpha=0^\circ ו־cos⁡0∘=1\cos0^\circ=1 במקום cos⁡60∘=0.5\cos60^\circ=0.5. השטף בכל רגע, ולכן גם קצב השינוי שלו, גדל פי 10.5=2\frac{1}{0.5}=2. הכא"מ גדל פי 2 ל־1 V1\,\text{V}, וההתנגדות לא השתנתה, ולכן:

I=12=0.5 AI=\frac{1}{2}=0.5\,\text{A}

עוד 14 שאלות על שטף מגנטי, חוק פארדיי וחוק לנץ בשדה משתנה

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. השראה: טבעת בתוך סילונית עם זרם חילופין (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמידי פיזיקה הרכיבו מעגל חשמלי ובו מקור מתח חילופין, סילונית ארוכה ותילים אידיאליים. רדיוס הסילונית הוא rr, אורכה LL ומספר הליפופים בה…

  2. השראה: סליל מלבני בשדה מגנטי שעוצמתו יורדת ועולה (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    על סליל מלבני שטוח ובו N=10N=10 כריכות מופעל שדה מגנטי אחיד B→\vec B שכיוונו החוצה מן הדף ובניצב למישור הסליל (ראו תרשים 1). נתון: מידות…

  3. לולאה בצורת מעוין בשדה מגנטי משתנה (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    נתון תיל מוליך ABCDABCD שצורתו ריבוע המוצב כמעוין (האלכסון ACAC אנכי והאלכסון BDBD אופקי), כמתואר בתרשים 1. התיל נמצא בתוך שדה מגנטי אחיד…

  4. השראה: מסגרת מלבנית בשדה מגנטי הולך וקטן (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים א שלפניכם מוצגת (במבט מלמעלה) מסגרת מלבנית שממדיה 5 m×2 m5\,\text{m}\times 2\,\text{m}. המסגרת עשויה מתיל שהתנגדותו הסגולית…

  5. סליל הנופל בשדה מגנטי המשתנה עם הגובה (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    סליל ריבועי שטוח בעל NN כריכות מוחזק במצב אופקי מעל קוטב של מגנט חזק. בתחום שבו נע הסליל השדה המגנטי B→\vec B אנכי ומכוון כלפי מעלה,…

  6. השראה: מסגרת משולשת נכנסת לשדה מגנטי בקודקוד (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים שלפניכם מוצגת מסגרת משולשת ABCABC, העשויה תיל מוליך ואחיד שהתנגדותו הכוללת היא RR. המשולש שווה־שוקיים וישר־זווית: הזווית בקודקוד CC…

  7. טבעת מוליכה בשדה של אלקטרומגנט (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    טבעת מעגלית שרדיוסה r=10 cmr=10\,\text{cm} עשויה מתיל של סגסוגת שהתנגדותה הסגולית ρ=5.0⋅10−7 Ωm\rho=5.0\cdot10^{-7}\,\Omega\text{m} ושטח החתך שלו…

  8. סליל ריבועי בשדה של אלקטרומגנט: כא"מ מושרה וחוק לנץ (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים א מוצג סליל ריבועי שטוח בעל N=20N=20 כריכות. אורך צלע הסליל a=5 cma=5\,\text{cm}. אלקטרומגנט יוצר שדה מגנטי אחיד, הניצב למישור הסליל…

  9. עגלה עם מגנט העוברת דרך כריכה על מסילה משופעת (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    עגלה קטנה, שעליה מגנט מוט, משוחררת ממנוחה על מסילה משופעת. בהמשך המסילה מוצבת כריכה מעגלית מוליכה, הניצבת למסילה, כך שהמגנט עובר דרך מרכז…

  10. מוט על תיל בצורת U בשדה שגדל בזמן: מתי המוט מתחיל לזוז (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תיל נחושת שהתנגדותו זניחה כופף בצורת האות U, והוא מונח על שולחן אופקי. על שתי הזרועות של התיל מונח מוט מוליך PQPQ שמסתו m=20 gm=20\,\text{g},…

  11. כריכה מעגלית בשדה שעולה, קבוע ויורד: שטף, זרם, כיוון ומטען (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    כריכה מעגלית שרדיוסה a=0.1 ma=0.1\,\text{m} עשויה מתיל שהתנגדותו ליחידת אורך r=0.2 Ω/mr=0.2\,\Omega/\text{m}. הכריכה נמצאת בשדה מגנטי אחיד המאונך…

  12. בעיה הפוכה בהשראה: משחזרים את השדה מגרף הזרם (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    מסגרת תיל ריבועית שאורך צלעה a=0.5 ma=0.5\,\text{m} והתנגדותה R=0.5 ΩR=0.5\,\Omega נמצאת בשדה מגנטי אחיד שכיוונו לתוך הדף, בניצב למישור המסגרת…

  13. מסגרת בשדה גדל: זמן, כוחות וצורת התיל (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    תיל שאורכו 0.8 m0.8\,\text{m}, שטח החתך שלו 0.5 mm20.5\,\text{mm}^2 והתנגדותו הסגולית ρ=2.5⋅10−8 Ωm\rho=2.5\cdot 10^{-8}\,\Omega\text{m}, כופף למסגרת ריבועית…

  14. מסגרת ריבועית נכנסת לשדה באלכסון: שני שלבים (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    מסגרת ריבועית עשויה תיל מוליך. אורך צלעה a=20 cma=20\,\text{cm}, והתנגדותה הכוללת R=0.25 ΩR=0.25\,\Omega. המסגרת נמשכת ימינה במהירות קבועה…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.