דילוג לתוכן המרכזי

כוח בין זרמים מקבילים - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · השדה המגנטי · 12 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · שני תילים מקבילים עם זרמים שונים: גודל הכוחקצרה · קלה

שני תילים ישרים, ארוכים ומקבילים נמצאים במרחק d=4 cmd=4\,\text{cm} זה מזה. בתיל אחד זורם זרם I1=8 AI_1=8\,\text{A}, ובשני זרם I2=5 AI_2=5\,\text{A} באותו כיוון. μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

חשבו את הכוח ליחידת אורך בין התילים. האם זו משיכה או דחייה?

ב.

מה הכוח הפועל על קטע באורך 2.5 m2.5\,\text{m} מן התיל השני? האם על קטע באותו אורך מן התיל הראשון, שזרמו גדול יותר, פועל כוח גדול יותר?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

Fℓ=2⋅10−4 Nm\frac{F}{\ell}=2\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}, משיכה

Fℓ=μ02π⋅I1I2d=2⋅10−7⋅8⋅50.04=2⋅10−4 Nm\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{I_1I_2}{d}=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{8\cdot5}{0.04}=2\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

זרמים באותו כיוון – התילים נמשכים זה אל זה.

סעיף ב

תשובה:

F=5⋅10−4 NF=5\cdot10^{-4}\,\text{N}; לא – על שני התילים פועלים כוחות שווים בגודלם.

F=2⋅10−4⋅2.5=5⋅10−4 NF=2\cdot10^{-4}\cdot2.5=5\cdot10^{-4}\,\text{N}

הכוח תלוי במכפלה I1I2I_1I_2, שהיא אותה מכפלה לשני התילים, ולפי החוק השלישי של ניוטון התילים מפעילים זה על זה כוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם. לכן גם על התיל הראשון פועל 5⋅10−4 N5\cdot10^{-4}\,\text{N}.

שאלה 2 · שני מוליכים בכבל חשמל: הכוח ביניהם בזרם רגיל ובקצרקצרה · בינונית

כבל חשמל של מכשיר ביתי מכיל שני מוליכים ישרים ומקבילים, שהמרחק בין ציריהם d=5 mmd=5\,\text{mm}. באחד מהם הזרם זורם אל המכשיר ובאחר הוא חוזר ממנו, כך שבכל רגע הזרמים בשני המוליכים שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם. μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

בפעולה רגילה הזרם הוא I=15 AI=15\,\text{A}. חשבו את הכוח ליחידת אורך שכל מוליך מפעיל על האחר, וקבעו אם זו משיכה או דחייה.

ב.

בזמן קצר חשמלי הזרם במוליכים עולה לרגע ל־600 A600\,\text{A}. פי כמה גדל הכוח, ומה הכוח ליחידת אורך?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

Fℓ=9⋅10−3 Nm\frac{F}{\ell}=9\cdot10^{-3}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}, דחייה

Fℓ=μ02πI1I2d=2⋅10−7⋅15⋅155⋅10−3=9⋅10−3 Nm\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\frac{I_1I_2}{d}=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{15\cdot15}{5\cdot10^{-3}}=9\cdot10^{-3}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

הזרמים מנוגדים, ולכן המוליכים דוחים זה את זה.

הסבר: השדה של מוליך אחד במקום השני ניצב אליו; לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B זרמים מקבילים באותו כיוון נמשכים, וזרמים מנוגדים נדחים.

סעיף ב

תשובה:

פי 16001600; Fℓ=14.4 Nm\frac{F}{\ell}=14.4\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

הכוח יחסי למכפלת הזרמים, וכאן שני הזרמים גדלים פי 60015=40\frac{600}{15}=40 – ולכן הכוח גדל פי 402=160040^2=1600:

Fℓ=1600⋅9⋅10−3=14.4 Nm\frac{F}{\ell}=1600\cdot9\cdot10^{-3}=14.4\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

טעות נפוצה: לכתוב שהכוח גדל פי 4040 – כל אחד משני הזרמים גדל פי 4040.

שאלה 3 · תיל המרחף מעל תיל אחרקצרה · בינונית

תיל ישר וארוך מקובע על שולחן אופקי, וזורם בו זרם I1=80 AI_1=80\,\text{A}. מעליו, במקביל לו, נמצא תיל דק וחופשי שמסת כל מטר ממנו היא 4 g4\,\text{g}, וזורם בו זרם I2=25 AI_2=25\,\text{A}. התיל העליון מרחף במנוחה (תנועתו הצידית מוגבלת במסילות מבודדות). g=10 ms2g=10\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}, μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

האם הזרמים בשני התילים באותו כיוון או בכיוונים מנוגדים? באיזה גובה מעל התיל התחתון מרחף התיל העליון?

ב.

דוחפים את התיל העליון מעט כלפי מטה ומשחררים. האם הוא יחזור לגובה שמצאתם? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

בכיוונים מנוגדים; d=1 cmd=1\,\text{cm}

התיל העליון מרחף, ולכן הכוח המגנטי עליו מכוון כלפי מעלה – דחייה, כלומר הזרמים בכיוונים מנוגדים.

שיווי משקל לכל מטר של התיל העליון:

μ02π⋅I1I2d=λg⇒d=2⋅10−7⋅80⋅250.004⋅10=4⋅10−40.04=0.01 m=1 cm\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{I_1I_2}{d}=\lambda g\quad\Rightarrow\quad d=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot80\cdot25}{0.004\cdot10}=\frac{4\cdot10^{-4}}{0.04}=0.01\,\text{m}=1\,\text{cm}

סעיף ב

תשובה:

כן – שיווי המשקל יציב בכיוון האנכי.

כשהתיל העליון יורד, המרחק dd קטן והכוח המגנטי, שהוא הפוך ל־dd, גדל ונעשה גדול מן המשקל – הכוח השקול כלפי מעלה מחזיר אותו. אם הוא עולה מעט, הכוח המגנטי קטן מן המשקל והוא יורד בחזרה. לכן שיווי המשקל יציב בכיוון האנכי.

שאלה 4 · שלושה תילים בקודקודי משולש שווה צלעות: הכוח על כל תילקצרה · בינונית

שלושה תילים ישרים, ארוכים ומקבילים ניצבים לדף ועוברים בקודקודי משולש שווה צלעות ABCABC שאורך צלעו a=5 cma=5\,\text{cm}. בכל תיל זורם זרם I=10 AI=10\,\text{A} החוצה מן הדף (ראו איור). μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

חשבו את הכוח השקול ליחידת אורך (גודל וכיוון) הפועל על התיל AA.

ב.

הופכים את כיוון הזרם בתיל AA בלבד (עכשיו הוא לתוך הדף). מה הכוח השקול ליחידת אורך (גודל וכיוון) על התיל BB?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

≈6.9⋅10−4 Nm\approx6.9\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}, לכיוון מרכז המשולש

כל זוג תילים: זרמים באותו כיוון – משיכה, בגודל

f=μ02π⋅I2a=2⋅10−7⋅1000.05=4⋅10−4 Nmf=\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{I^2}{a}=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{100}{0.05}=4\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

על AA פועלים שני כוחות כאלה, אחד לכיוון BB ואחד לכיוון CC, והזווית ביניהם 60∘60^\circ. הרכיבים האופקיים מבטלים זה את זה, והאנכיים מתחברים:

FA=2fcos⁡30∘=3 f≈6.9⋅10−4 NmF_A=2f\cos30^\circ=\sqrt3\,f\approx6.9\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

כלפי מטה, לכיוון מרכז המשולש.

סעיף ב

תשובה:

4⋅10−4 Nm4\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}, במקביל לצלע ACAC, בכיוון מ־AA אל CC

על BB פועלים עכשיו:

•מ־AA: זרמים מנוגדים – דחייה, גודל ff, בכיוון מ־AA אל BB.

•מ־CC: זרמים באותו כיוון – משיכה, גודל ff, בכיוון מ־BB אל CC.

שני הכוחות שווים בגודלם, ואפשר לחבר אותם כווקטורים כמו שתי צלעות של המשולש: AB→+BC→=AC→\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BC}=\overrightarrow{AC}. כל צלע באורך aa ייצגה כוח ff, ולכן הסכום מיוצג על ידי AC→\overrightarrow{AC} – שאורכה גם היא aa:

FB=f=4⋅10−4 NmF_B=f=4\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

במקביל לצלע ACAC, בכיוון מ־AA אל CC (הזווית בין שני הכוחות היא 120∘120^\circ, ולכן השקול שווה לכל אחד מהם).

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים (2f2f) או לחשב כאילו הזווית בין הכוחות 60∘60^\circ.

שאלה 5 · שני תילים תלויים בחוטים נדחים זה מזהביניים · בינונית

שני תילים ישרים וארוכים, שמסת כל מטר מהם λ=10 g/m\lambda=10\,\text{g/m}, תלויים במקביל זה לזה על חוטים קלים ומבודדים שאורכם ℓ=25 cm\ell=25\,\text{cm}. החוטים של שני התילים קשורים לאותו ציר אופקי. התילים מחוברים בטור בקצה אחד, כך שאותו זרם עובר בהם "הלוך" ו"חזור". כשזורם זרם II, התילים מתרחקים זה מזה ונחים כשהמרחק ביניהם d=2 cmd=2\,\text{cm} (ראו איור – מבט מן הקצה). g=10 ms2g=10\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}, μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

הסבירו מדוע התילים מתרחקים זה מזה.

ב.

מה הזווית θ\theta שכל חוט יוצר עם האנך? חשבו את הכוח המגנטי ליחידת אורך הפועל על כל תיל.

ג.

חשבו את הזרם II.

ד.

מכפילים את הזרם ל־40 A40\,\text{A}. תלמיד טוען: "הכוח פרופורציוני ל־I2I^2, ולכן המרחק בין התילים יגדל פי 4." האם הוא צודק? מצאו את המרחק החדש (הזוויות נשארות קטנות).

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

הזרמים בתילים מנוגדים בכיוונם, ולכן התילים נדחים.

התילים מחוברים בטור בקצה אחד: הזרם עובר בתיל הראשון לכיוון אחד, מסתובב בחיבור וחוזר בתיל השני בכיוון ההפוך. זרמים מקבילים בכיוונים מנוגדים דוחים זה את זה, ולכן התילים מתרחקים.

סעיף ב

תשובה:

θ≈2.3∘\theta\approx2.3^\circ; Fℓ≈4.0⋅10−3 Nm\frac{F}{\ell}\approx4.0\cdot10^{-3}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

מן הגאומטריה, כל תיל זז d2\frac{d}{2} מן האנך:

sin⁡θ=d/2ℓ=0.010.25=0.04⇒θ≈2.3∘\sin\theta=\frac{d/2}{\ell}=\frac{0.01}{0.25}=0.04\quad\Rightarrow\quad\theta\approx2.3^\circ

על כל מטר של תיל פועלים: כובד λg\lambda g כלפי מטה, כוח מגנטי אופקי F/ℓF/\ell ומתיחות החוטים. משיווי משקל:

Fℓ=λgtan⁡θ=0.01⋅10⋅0.04≈4.0⋅10−3 Nm\frac{F}{\ell}=\lambda g\tan\theta=0.01\cdot10\cdot0.04\approx4.0\cdot10^{-3}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

(בזווית קטנה tan⁡θ≈sin⁡θ\tan\theta\approx\sin\theta.)

סעיף ג

תשובה:

I≈20 AI\approx20\,\text{A}

Fℓ=μ02π⋅I2d⇒I2=4.0⋅10−3⋅0.022⋅10−7=400⇒I≈20 A\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{I^2}{d}\quad\Rightarrow\quad I^2=\frac{4.0\cdot10^{-3}\cdot0.02}{2\cdot10^{-7}}=400\quad\Rightarrow\quad I\approx20\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

לא; המרחק גדל פי 2 בלבד, ל־d≈4 cmd\approx4\,\text{cm}.

התלמיד שכח שהכוח תלוי גם במרחק: כשהתילים מתרחקים, הכוח ביניהם קטן. בזוויות קטנות tan⁡θ≈sin⁡θ=d2ℓ\tan\theta\approx\sin\theta=\frac{d}{2\ell}, ושיווי המשקל נותן:

λg⋅d2ℓ=μ02π⋅I2d⇒d2=μ02π⋅2ℓI2λg⇒d∝I\lambda g\cdot\frac{d}{2\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{I^2}{d}\quad\Rightarrow\quad d^2=\frac{\mu_0}{2\pi}\cdot\frac{2\ell I^2}{\lambda g}\quad\Rightarrow\quad d\propto I

לכן כשהזרם מוכפל, המרחק מוכפל: d≈4 cmd\approx4\,\text{cm}. בדיקה: d2=2⋅10−7⋅2⋅0.25⋅4020.01⋅10=1.6⋅10−3 m2d^2=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot2\cdot0.25\cdot40^2}{0.01\cdot10}=1.6\cdot10^{-3}\,\text{m}^2, d=0.04 md=0.04\,\text{m}.

שאלה 6 · שלושה תילים מקבילים במרחקים שונים: הכוח על כל תילביניים · קשה

שלושה תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים, ניצבים לדף ועוברים לאורך קו ישר אחד (ראו איור): תיל AA בנקודה x=0x=0, תיל BB בנקודה x=5 cmx=5\,\text{cm} ותיל CC בנקודה x=15 cmx=15\,\text{cm}. הזרמים:

•ב־AA: 10 A10\,\text{A} החוצה מן הדף;

•ב־BB: 5 A5\,\text{A} החוצה מן הדף;

•ב־CC: 10 A10\,\text{A} לתוך הדף.

μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

חשבו את הכוח ליחידת אורך (גודל וכיוון) הפועל על התיל BB.

ב.

חשבו את הכוח ליחידת אורך (גודל וכיוון) הפועל על התיל AA ועל התיל CC. בדקו שסכום שלושת הכוחות אפס, והסבירו מדוע זה צריך לקרות.

ג.

משאירים את AA ו־CC במקומם ואת הזרמים כפי שהם, ומזיזים את התיל BB לאורך הקו בין AA ל־CC. האם יש מקום ביניהם שבו הכוח על BB הוא אפס? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

3.0⋅10−4 Nm3.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}, לכיוון −x-x (אל AA)

נשתמש ב־Fℓ=μ02πI1I2d\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\frac{I_1I_2}{d}, עם μ02π=2⋅10−7\frac{\mu_0}{2\pi}=2\cdot10^{-7}.

- AA על BB: זרמים באותו כיוון – משיכה, כלומר לכיוון AA (−x-x): 2⋅10−7⋅10⋅50.05=2.0⋅10−4 Nm2\cdot10^{-7}\cdot\frac{10\cdot5}{0.05}=2.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

- CC על BB: זרמים מנוגדים – דחייה, כלומר הרחק מ־CC (−x-x): 2⋅10−7⋅10⋅50.10=1.0⋅10−4 Nm2\cdot10^{-7}\cdot\frac{10\cdot5}{0.10}=1.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

שני הכוחות באותו כיוון: FBℓ=3.0⋅10−4 Nm\frac{F_B}{\ell}=3.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} לכיוון −x-x.

סעיף ב

תשובה:

על AA: ≈6.7⋅10−5 Nm\approx6.7\cdot10^{-5}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} לכיוון +x+x; על CC: ≈2.33⋅10−4 Nm\approx2.33\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} לכיוון +x+x. הסכום אפס.

על AA:

- BB על AA: משיכה, לכיוון +x+x: 2.0⋅10−4 Nm2.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} (החוק השלישי של ניוטון).

- CC על AA: דחייה, לכיוון −x-x: 2⋅10−7⋅10⋅100.15≈1.33⋅10−4 Nm2\cdot10^{-7}\cdot\frac{10\cdot10}{0.15}\approx1.33\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

השקול: 2.0⋅10−4−1.33⋅10−4≈6.7⋅10−5 Nm2.0\cdot10^{-4}-1.33\cdot10^{-4}\approx6.7\cdot10^{-5}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} לכיוון +x+x.

על CC:

- AA על CC: דחייה, לכיוון +x+x: 1.33⋅10−4 Nm1.33\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

- BB על CC: דחייה, לכיוון +x+x: 1.0⋅10−4 Nm1.0\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

השקול: ≈2.33⋅10−4 Nm\approx2.33\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{m}} לכיוון +x+x.

בדיקה: 6.7⋅10−5−3.0⋅10−4+2.33⋅10−4=06.7\cdot10^{-5}-3.0\cdot10^{-4}+2.33\cdot10^{-4}=0. כל כוח בין שני תילים מופיע פעמיים, פעם על כל תיל, בכיוונים מנוגדים (החוק השלישי של ניוטון), ולכן סכום כל הכוחות הפנימיים במערכת הוא אפס.

סעיף ג

תשובה:

לא. בכל נקודה בין AA ל־CC שני הכוחות על BB מכוונים לכיוון −x-x.

בכל נקודה בין AA ל־CC: AA מושך את BB אליו – לכיוון −x-x; CC דוחה את BB ממנו – גם לכיוון −x-x (כי CC מימין ל־BB). שני הכוחות תמיד באותו כיוון ואינם יכולים לבטל זה את זה, ולכן אין בין התילים נקודה שבה הכוח על BB אפס.

טעות נפוצה: לחפש נקודה שבה גודלי שני הכוחות שווים בלי לבדוק את הכיוונים.

שאלה 7 · שני תילים ארוכים מקביליםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני תילים ארוכים מאוד, (1)(1) ו־(2)(2), מתוחים במקביל זה לזה במרחק 6 cm6\,\text{cm} (ראו תרשים). בתיל (1)(1) עובר זרם I1=30 AI_1=30\,\text{A} ובתיל (2)(2) זרם I2=20 AI_2=20\,\text{A}, שניהם באותו כיוון.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי שיוצר תיל (1)(1) במקום שבו נמצא תיל (2)(2), וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (2)(2), וקבעו את כיוונו.

ג.

תלמיד טוען: "הזרם בתיל (1)(1) גדול יותר, ולכן הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על תיל (2)(2) גדול מן הכוח שתיל (2)(2) מפעיל על תיל (1)(1)."

האם התלמיד צודק? חשבו את הכוח שתיל (2)(2) מפעיל על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (1)(1).

ד.

מרחיקים את התילים זה מזה, למרחק 12 cm12\,\text{cm}. חשבו את הכוח החדש על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (2)(2).

ה.

התילים שוב במרחק 6 cm6\,\text{cm}, אך הופכים את כיוון הזרם בתיל (2)(2). כיצד ישתנו הגודל והכיוון של הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על תיל (2)(2)? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

B1=1.0⋅10−4 TB_1=1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T}, אל תוך הדף.

מדף הנוסחאות, השדה של תיל ארוך:

B=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅302π⋅0.06=1.0⋅10−4 TB=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 30}{2\pi\cdot 0.06}=1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T}

כיוון – לפי כלל יד ימין לתיל (אגודל בכיוון הזרם ימינה, האצבעות המתכופפות מראות את כיוון השדה): מתחת לתיל (1)(1) השדה מכוון אל תוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

F=1.0⋅10−3 NF=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}, לעבר תיל (1)(1) (משיכה).

הזרם בתיל (2)(2) ניצב לשדה של תיל (1)(1), ולכן (מדף הנוסחאות):

F=I2ℓB1sin⁡90∘=20⋅0.5⋅1.0⋅10−4=1.0⋅10−3 NF=I_2\ell B_1\sin 90^\circ=20\cdot 0.5\cdot 1.0\cdot 10^{-4}=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}

כיוון: זרם ימינה בשדה אל תוך הדף – לפי כלל יד ימין הכוח כלפי מעלה, לעבר תיל (1)(1). זרמים באותו כיוון נמשכים.

סעיף ג

תשובה:

לא. גם הכוח על תיל (1)(1) הוא 1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}, לעבר תיל (2)(2).

קביעה: התלמיד אינו צודק.

השדה של תיל (2)(2) במקום תיל (1)(1):

B2=μ0I22πr=4π⋅10−7⋅202π⋅0.06≈6.67⋅10−5 TB_2=\frac{\mu_0I_2}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 20}{2\pi\cdot 0.06}\approx 6.67\cdot 10^{-5}\,\text{T}

הכוח על 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (1)(1):

F=I1ℓB2=30⋅0.5⋅6.67⋅10−5=1.0⋅10−3 NF=I_1\ell B_2=30\cdot 0.5\cdot 6.67\cdot 10^{-5}=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}

התיל בעל הזרם הגדול "יוצר" שדה חזק יותר, אבל התיל השני "מגיב" בזרם קטן יותר – המכפלה I1I2I_1I_2 זהה. הכוחות שווים בגודלם והפוכים בכיוונם, כפי שקובע החוק השלישי של ניוטון.

סעיף ד

תשובה:

F=5.0⋅10−4 NF=5.0\cdot 10^{-4}\,\text{N} (חצי מן הכוח הקודם).

מדף הנוסחאות, הכוח ליחידת אורך:

Fℓ=μ0I1I22πd\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0I_1I_2}{2\pi d}

הכוח הפוך למרחק: כשהמרחק גדל פי 22 הכוח קטן פי 22:

F=4π⋅10−7⋅30⋅20⋅0.52π⋅0.12=5.0⋅10−4 NF=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 30\cdot 20\cdot 0.5}{2\pi\cdot 0.12}=5.0\cdot 10^{-4}\,\text{N}

סעיף ה

תשובה:

הגודל לא ישתנה (1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N} על 0.5 m0.5\,\text{m}); הכיוון יתהפך – דחייה, הרחק מתיל (1)(1).

השדה של תיל (1)(1) במקום תיל (2)(2) לא השתנה (אותו זרם, אותו מרחק): 1.0⋅10−4 T1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T} אל תוך הדף. גודל הזרם בתיל (2)(2) לא השתנה, ולכן גודל הכוח F=I2ℓB1F=I_2\ell B_1 נשאר 1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}.

כיוון הזרם בתיל (2)(2) התהפך, ולכן לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B גם כיוון הכוח מתהפך: עכשיו הכוח כלפי מטה, הרחק מתיל (1)(1) – זרמים מנוגדים דוחים זה את זה.

שאלה 8 · כוחות על כריכה מלבנית מתחת לתיל ארוךבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תיל ישר וארוך מאוד מתוח אופקית, ובו זורם זרם I1=40 AI_1=40\,\text{A} ימינה. מתחת לתיל מונחת על מאזניים כריכה מלבנית מוליכה שמסתה 3 g3\,\text{g}. מישור הכריכה אנכי, והתיל נמצא במישור זה.

הצלעות האופקיות של הכריכה – aa (העליונה) ו־cc (התחתונה) – מקבילות לתיל, ואורך כל אחת מהן 0.5 m0.5\,\text{m}. אורך הצלעות האנכיות bb ו־dd הוא 12 cm12\,\text{cm}. הצלע aa נמצאת 4 cm4\,\text{cm} מתחת לתיל (ראו תרשים).

בכריכה זורם זרם I2=5 AI_2=5\,\text{A}; בצלע aa כיוונו ימינה – באותו כיוון כמו I1I_1. יש להזניח את השדה המגנטי של כדור הארץ.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי שיוצר הזרם I1I_1 במקום הצלע aa, וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על הצלע aa, וקבעו את כיוונו.

ג.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על הצלע cc, וקבעו את כיוונו. הסבירו מדוע הוא קטן מהכוח על הצלע aa.

ד.

הסבירו מדוע הכוחות המגנטיים הפועלים על הצלעות bb ו־dd מבטלים זה את זה.

ה.

חשבו את הוריית המאזניים.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

Ba=2⋅10−4 TB_a=2\cdot10^{-4}\,\text{T}, אל תוך הדף.

גודל השדה סביב תיל ישר וארוך (מדף הנוסחאות):

B=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅402π⋅0.04=2⋅10−4 TB=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot40}{2\pi\cdot0.04}=2\cdot10^{-4}\,\text{T}

כיוון: לפי כלל יד ימין, מתחת לתיל שבו הזרם זורם ימינה השדה מכוון אל תוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

Fa=5⋅10−4 NF_a=5\cdot10^{-4}\,\text{N}, כלפי מעלה (לעבר התיל).

הצלע ניצבת לשדה, ולכן:

Fa=I2ℓBa=5⋅0.5⋅2⋅10−4=5⋅10−4 NF_a=I_2\ell B_a=5\cdot0.5\cdot2\cdot10^{-4}=5\cdot10^{-4}\,\text{N}

כיוון: הזרמים ב־aa ובתיל באותו כיוון, ולכן התילים נמשכים – הכוח על aa כלפי מעלה, לעבר התיל. (כלל יד ימין: זרם ימינה בשדה אל תוך הדף – כוח כלפי מעלה.)

סעיף ג

תשובה:

Fc=1.25⋅10−4 NF_c=1.25\cdot10^{-4}\,\text{N}, כלפי מטה.

הצלע cc נמצאת במרחק 4+12=16 cm4+12=16\,\text{cm} מהתיל:

Bc=μ0I12π⋅0.16=2⋅10−7⋅400.16=5⋅10−5 TB_c=\frac{\mu_0I_1}{2\pi\cdot0.16}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot40}{0.16}=5\cdot10^{-5}\,\text{T}
Fc=I2ℓBc=5⋅0.5⋅5⋅10−5=1.25⋅10−4 NF_c=I_2\ell B_c=5\cdot0.5\cdot5\cdot10^{-5}=1.25\cdot10^{-4}\,\text{N}

כיוון: בכריכה הזרם מקיף את המלבן, ולכן ב־cc הוא זורם שמאלה – מנוגד ל־I1I_1. תילים עם זרמים מנוגדים דוחים זה את זה: הכוח על cc כלפי מטה.

הכוח קטן יותר כי cc רחוקה פי 4 מהתיל, והשדה של תיל ישר יחסי הפוך למרחק – קטן פי 4.

סעיף ד

תשובה:

הצלעות נמצאות באותם מרחקים מהתיל ונושאות זרמים מנוגדים – הכוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם (אופקיים).

הצלעות bb ו־dd אנכיות ונמצאות באותו טווח מרחקים מהתיל (44 עד 16 cm16\,\text{cm}), ולכן השדה לאורך כל אחת מהן זהה נקודה מול נקודה. הזרם עולה באחת ויורד באחרת (הוא מקיף את המלבן), ולכן לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B הכוחות עליהן אופקיים, שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם (שניהם פונים פנימה או שניהם החוצה). סכומם אפס.

סעיף ה

תשובה:

N≈0.0296 NN\approx0.0296\,\text{N} (לעומת 0.0300 N0.0300\,\text{N} ללא זרם).

הכוח המגנטי השקול על הכריכה (הכוחות על bb ו־dd מתבטלים):

F=Fa−Fc=5⋅10−4−1.25⋅10−4=3.75⋅10−4 Nכלפי מעלהF=F_a-F_c=5\cdot10^{-4}-1.25\cdot10^{-4}=3.75\cdot10^{-4}\,\text{N}\quad\text{כלפי מעלה}

הכריכה במנוחה. הכוחות האנכיים: mgmg (מטה), הכוח הנורמלי NN מהמאזניים (מעלה), FF (מעלה):

N+F=mg  ⇒  N=mg−F=3⋅10−3⋅10−3.75⋅10−4≈0.0296 NN+F=mg\;\Rightarrow\;N=mg-F=3\cdot10^{-3}\cdot10-3.75\cdot10^{-4}\approx0.0296\,\text{N}

הוריית המאזניים קטנה מעט מהמשקל (0.0300 N0.0300\,\text{N}), כי השקול המגנטי מושך את הכריכה לעבר התיל.

טעות נפוצה: לחבר את FaF_a ו־FcF_c במקום להחסיר – הם בכיוונים מנוגדים.

שאלה 9 · מאזני זרם של שני תילים מקבילים: מסת רוכבבאורך בגרות · ברמת בגרות

נתונה מערכת למדידת המסה של גופים קטנים מאוד (מאזני זרם). המערכת מורכבת מתיל ישר וארוך CDCD המקובע אופקית על שני עמודים, ממסגרת מתכת קלה בצורת האות U, ממקור מתח אידיאלי ε\varepsilon, נגד משתנה RR, מפסק SS, מד־זרם אידיאלי, תילים מוליכים אידיאליים, וכמה "רוכבים" זהים – פיסות תיל קטנות מכופפות.

באמצעות המערכת מבקשים למדוד את המסה של רוכב, m0m_0.

המסגרת יכולה להסתובב סביב הציר MNMN, הנשען על שני להבים מוליכים. הקטע הקדמי של המסגרת, abab, שאורכו ℓab\ell_{ab}, אופקי ונמצא בדיוק מעל התיל CDCD ומקביל לו. כאשר המסגרת מאוזנת אופקית, המרחק בין abab לבין CDCD הוא rr (קטן מאוד לעומת ℓab\ell_{ab}).

התיל CDCD והמסגרת מחוברים בטור (הזרם נכנס למסגרת ויוצא ממנה דרך הלהבים), כמתואר בתרשים.

במצב ההתחלתי המפסק SS פתוח, לא זורם זרם במערכת, והמסגרת מאוזנת אופקית.

מניחים רוכב אחד על הקטע abab, והקטע יורד מעט. סוגרים את המפסק, ובאמצעות הנגד המשתנה משנים את עוצמת הזרם עד שהכוח המגנטי שהתיל CDCD מפעיל על הקטע abab מאזן את הכוח שהרוכב מפעיל עליו, והמסגרת חוזרת למצב מאוזן אופקית. ההשפעה המגנטית של התיל CDCD על שאר חלקי המסגרת זניחה.

א.

קבעו אם הכוח המגנטי שהתיל CDCD מפעיל על הקטע abab לאחר סגירת המפסק מכוון כלפי מעלה או כלפי מטה. נמקו.

ב.

חוזרים על המדידות כמה פעמים, ובכל פעם מניחים על הקטע abab רוכב נוסף, משנים את עוצמת הזרם עד לחזרת המסגרת למצב אופקי, ורושמים את עוצמת הזרם ואת ריבוע עוצמת הזרם.

תוצאות הניסוי מוצגות בטבלה שלהלן.

מספר הרוכבים KKI (A)I\,(\text{A})I2 (A2)I^2\,(\text{A}^2)
112.92.98.48.4
223.93.915.215.2
335.05.025.025.0
445.65.631.431.4
556.46.441.041.0

בטאו את הגודל של הכוח המגנטי FBF_B שהתיל CDCD מפעיל על הקטע abab, כפונקצייה של עוצמת הזרם II (השתמשו בפרמטרים II, ℓab\ell_{ab}, rr, μ0\mu_0).

ג.

בטאו את ריבוע עוצמת הזרם (I2I^2) כפונקצייה של מספר הרוכבים (KK) שהונחו על הקטע abab.

ד.

על פי התוצאות המוצגות בטבלה:

(1)

סרטטו דיאגרמת פיזור (נקודות במערכת צירים) של ריבוע עוצמת הזרם (I2I^2) כפונקצייה של מספר הרוכבים (KK).

(2)

הוסיפו לדיאגרמת הפיזור את הישר המתאים לה ביותר (קו מגמה).

ה.

נתון: ℓab=25 cm\ell_{ab}=25\,\text{cm}, r=2.0 mmr=2.0\,\text{mm}.

על פי הערך של שיפוע הגרף, חשבו את המסה של רוכב, m0m_0.

ו.

הופכים את הקוטביות של מקור המתח.

האם במצב זה אפשר להשתמש במערכת כדי למדוד מסה של גופים קטנים? נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

כלפי מעלה (הזרמים ב־CDCD וב־abab מנוגדים – דחייה).

כיוון הזרמים. במקור המתח הקו הארוך והדק הוא ההדק החיובי, והוא בצד שמאל. הזרם יוצא ממנו אל הקצה CC, זורם לאורך התיל מ־CC אל DD (ימינה), משם אל הלהב NN, לאורך הצלע הימנית של המסגרת אל bb, לאורך הקטע abab מ־bb אל aa (שמאלה), אל הלהב MM וחזרה דרך הנגד המשתנה, המד־זרם והמפסק אל המקור.

כלומר בתיל CDCD הזרם ימינה, ובקטע abab – שמאלה: הזרמים מנוגדים.

השדה של CDCD במקום של abab. לפי כלל יד ימין לתיל ישר: זרם ימינה יוצר מעל התיל שדה המכוון אל הצופה (מן הדף החוצה, אופקית).

הכוח על abab. לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B: זרם שמאלה ושדה אל הצופה נותנים כוח כלפי מעלה. זו התוצאה המוכרת: תילים מקבילים שזרמיהם מנוגדים דוחים זה את זה.

הכוח כלפי מעלה מאזן את הכוח כלפי מטה שהרוכב מפעיל על abab – בהתאם לתיאור הניסוי.

סעיף ב

תשובה:

FB=μ0ℓab2πr I2F_B=\dfrac{\mu_0\ell_{ab}}{2\pi r}\,I^2

התיל CDCD והמסגרת מחוברים בטור, ולכן אותו זרם II עובר בשניהם.

מדף הנוסחאות, הכוח ליחידת אורך בין שני תילים ארוכים ומקבילים:

Fℓ=μ02πI1I2d\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0}{2\pi}\frac{I_1I_2}{d}

כאן I1=I2=II_1=I_2=I, d=rd=r, ואורך הקטע שעליו פועל הכוח ℓ=ℓab\ell=\ell_{ab}:

FB=μ0ℓab2πr I2F_B=\frac{\mu_0\ell_{ab}}{2\pi r}\,I^2

(אפשר גם בשני שלבים: השדה של CDCD במרחק rr הוא B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}, והכוח על abab הניצב לשדה הוא F=IℓabBF=I\ell_{ab}B.)

טעות נפוצה: לבטא את הכוח כיחסי ל־II – הזרם מופיע פעמיים: הוא יוצר את השדה וגם זורם בקטע abab.

סעיף ג

תשובה:

I2=2πr m0gμ0ℓab KI^2=\dfrac{2\pi r\,m_0g}{\mu_0\ell_{ab}}\,K

במצב מאוזן הכוח המגנטי כלפי מעלה מאזן את הכוח שהרוכבים מפעילים כלפי מטה על הקטע abab (הכוחות פועלים על אותו קטע, ולכן גם הסיבוב סביב MNMN מאוזן).

KK רוכבים במנוחה מפעילים כוח השווה למשקלם, Km0gKm_0g:

FB=Km0gF_B=Km_0g

מציבים את הביטוי מסעיף ב:

μ0ℓab2πr I2=Km0g  ⇒  I2=2πr m0gμ0ℓab K\frac{\mu_0\ell_{ab}}{2\pi r}\,I^2=Km_0g\;\Rightarrow\;I^2=\frac{2\pi r\,m_0g}{\mu_0\ell_{ab}}\,K

כלומר I2I^2 יחסי ישר ל־KK: הגרף של I2I^2 כפונקצייה של KK צפוי להיות קו ישר העובר דרך הראשית, ששיפועו 2πr m0gμ0ℓab\frac{2\pi r\,m_0g}{\mu_0\ell_{ab}}.

סעיף ד(1)

תשובה:

חמש נקודות: (1,8.4)(1,8.4), (2,15.2)(2,15.2), (3,25.0)(3,25.0), (4,31.4)(4,31.4), (5,41.0)(5,41.0).

ציר אופקי: מספר הרוכבים KK (מ־00 עד 66). ציר אנכי: I2I^2 ביחידות A2\text{A}^2 (מ־00 עד 5050).

הנקודות (K, I2 [A2])(K,\,I^2\,[\text{A}^2]):

(1, 8.4)(1,\,8.4), (2, 15.2)(2,\,15.2), (3, 25.0)(3,\,25.0), (4, 31.4)(4,\,31.4), (5, 41.0)(5,\,41.0).

KI² (A²)012345605101520253035404550

הנקודות מסתדרות בקירוב לאורך קו ישר עולה, כפי שצפוי מסעיף ג.

סעיף ד(2)

תשובה:

קו ישר בשיפוע ≈8.1 A2\approx 8.1\,\text{A}^2 לרוכב: I2≈8.1K−0.2I^2\approx 8.1K-0.2 (עובר כמעט בראשית).

מעבירים קו ישר אחד בין הנקודות, כך שהן מפוזרות סביבו משני צדיו בערך באופן שווה. לפי סעיף ג הקו התאורטי עובר בראשית, והקו המתאים לנתונים אכן עובר קרוב מאוד אליה (חותך את הציר האנכי בכ־−0.2 A2-0.2\,\text{A}^2 – סטייה קטנה בתחום שגיאת המדידה).

KI² (A²)012345605101520253035404550

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו (לא מנקודות הטבלה), רחוקות זו מזו, למשל (0.5, 3.85)(0.5,\,3.85) ו־(5.5, 44.35)(5.5,\,44.35):

שיפוע=Δ(I2)ΔK=44.35−3.855.5−0.5=40.55=8.1 A2\text{שיפוע}=\frac{\Delta(I^2)}{\Delta K}=\frac{44.35-3.85}{5.5-0.5}=\frac{40.5}{5}=8.1\,\text{A}^2

(לרוכב אחד.)

טעות נפוצה: לחשב את השיפוע משתי נקודות סמוכות בטבלה (למשל (2,15.2)(2,15.2) ו־(3,25.0)(3,25.0)) – מתקבל 9.8 A29.8\,\text{A}^2, רחוק מן המגמה.

סעיף ה

תשובה:

m0≈2.0⋅10−5 kgm_0\approx 2.0\cdot 10^{-5}\,\text{kg} (כ־20 mg20\,\text{mg})

מסעיף ג, שיפוע הגרף של I2I^2 כפונקצייה של KK:

שיפוע=2πr m0gμ0ℓab  ⇒  m0=שיפוע⋅μ0ℓab2πr g\text{שיפוע}=\frac{2\pi r\,m_0g}{\mu_0\ell_{ab}}\;\Rightarrow\;m_0=\frac{\text{שיפוע}\cdot\mu_0\ell_{ab}}{2\pi r\,g}

נתונים (ביחידות SI): ℓab=0.25 m\ell_{ab}=0.25\,\text{m}, r=2.0⋅10−3 mr=2.0\cdot 10^{-3}\,\text{m}, μ02π=2⋅10−7 T⋅mA\frac{\mu_0}{2\pi}=2\cdot 10^{-7}\,\frac{\text{T}\cdot\text{m}}{\text{A}}, שיפוע 8.1 A28.1\,\text{A}^2:

m0=8.1⋅2⋅10−7⋅0.252.0⋅10−3⋅10≈2.0⋅10−5 kgm_0=\frac{8.1\cdot 2\cdot 10^{-7}\cdot 0.25}{2.0\cdot 10^{-3}\cdot 10}\approx 2.0\cdot 10^{-5}\,\text{kg}

כלומר מסת רוכב היא כ־2020 מיליגרם.

טעות נפוצה: להשאיר את rr ב־mm\text{mm} או את ℓab\ell_{ab} ב־cm\text{cm}.

סעיף ו

תשובה:

כן. הזרם מתהפך גם ב־CDCD וגם ב־abab; הזרמים נשארים מנוגדים, והכוח (דחייה, FB∝I2F_B\propto I^2) נשאר כלפי מעלה.

קביעה: כן, אפשר.

נימוק: התיל CDCD והמסגרת מחוברים בטור, ולכן היפוך הקוטביות הופך את כיוון הזרם בשניהם: ב־CDCD הזרם זורם עכשיו מ־DD אל CC, וב־abab – מ־aa אל bb.

•השדה ש־CDCD יוצר מעל עצמו מתהפך (עכשיו הוא מכוון אל תוך הדף).

•גם כיוון הזרם ב־abab מתהפך.

לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B, כששני הגורמים מתהפכים הכוח אינו משתנה – הוא נשאר כלפי מעלה. במילים אחרות: הזרמים בשני התילים נשארים מנוגדים זה לזה, והתילים ממשיכים לדחות זה את זה. בהתאם, הגודל FB=μ0ℓab2πrI2F_B=\frac{\mu_0\ell_{ab}}{2\pi r}I^2 תלוי בריבוע הזרם ואינו רגיש לסימנו. לכן המערכת פועלת בדיוק כמו קודם.

טעות נפוצה: לחשוב שהיפוך הקוטביות הופך את הדחייה למשיכה – זה היה קורה רק אם הזרם היה מתהפך באחד התילים בלבד.

שאלה 10 · מאזני זרם: כריכה תלויה מעל תיל ארוךבאורך בגרות · ברמת בגרות

כריכה ריבועית KLMNKLMN, בת n=100n=100 ליפופים צמודים, שאורך צלעה a=0.1 ma=0.1\,\text{m}, תלויה על מד־כוח (קפיץ) במישור אנכי.

מתחת לכריכה מתוח תיל אופקי ארוך מאוד, הנמצא באותו מישור אנכי, מקביל לצלע KNKN ובמרחק y=ay=a ממנה (ראו תרשים).

בתיל הארוך עובר זרם I1=20 AI_1=20\,\text{A}, ובכל ליפוף של הכריכה עובר זרם I2=2 AI_2=2\,\text{A}. כיווני הזרמים מוצגים בתרשים.

א.

מצאו את הכוח (גודל וכיוון) שהתיל הארוך מפעיל על הצלע KNKN של הכריכה (על כל הליפופים יחד).

ב.

מצאו את הכוח (גודל וכיוון) שהתיל הארוך מפעיל על הכריכה כולה.

ג.

מצאו את הכוח (גודל וכיוון) שהכריכה מפעילה על התיל הארוך. הסבירו.

ד.

בלי לחשב, קבעו אם גודל הכוח שהתיל הארוך מפעיל על הצלע האנכית KLKL גדול מגודל הכוח שהוא מפעיל על הצלע העליונה LMLM, קטן ממנו או שווה לו. הסבירו.

ה.

מרימים בהדרגה את נקודת התלייה של מד־הכוח, כך שהמרחק yy של הצלע KNKN מן התיל גדל (הצלע KNKN נשארת מקבילה לתיל).

איזה מן הגרפים א–ד שלהלן מתאר נכון את גודל הכוח השקול שהתיל מפעיל על הכריכה כפונקצייה של המרחק yy? (התעלמו מזרמים הנוצרים בהשראה אלקטרומגנטית.)

הסבירו את תשובתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

FKN=8⋅10−4 NF_{KN}=8\cdot 10^{-4}\,\text{N}, דחייה – כלפי מעלה (הרחק מן התיל).

הצלע KNKN מקבילה לתיל. לפי התרשים, בתיל הזרם ימינה ובצלע KNKN שמאלה (מ־NN אל KK) – זרמים מנוגדים.

מדף הנוסחאות, הכוח ליחידת אורך בין שני תילים ארוכים מקבילים:

Fℓ=μ0I1I22πd\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0I_1I_2}{2\pi d}

בצלע יש n=100n=100 קטעי תיל זהים, ולכן:

FKN=nμ0I1I2 a2πa=100⋅4π⋅10−7⋅20⋅2⋅0.12π⋅0.1=8⋅10−4 NF_{KN}=n\frac{\mu_0I_1I_2\,a}{2\pi a}=100\cdot\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 20\cdot 2\cdot 0.1}{2\pi\cdot 0.1}=8\cdot 10^{-4}\,\text{N}

כיוון: זרמים מקבילים בכיוונים מנוגדים דוחים זה את זה – הכוח על KNKN כלפי מעלה, הרחק מן התיל.

טעות נפוצה: לשכוח את מספר הליפופים, או להניח שהזרמים "נמשכים" בלי לבדוק את כיווניהם.

סעיף ב

תשובה:

F=4⋅10−4 NF=4\cdot 10^{-4}\,\text{N}, כלפי מעלה (הרחק מן התיל).

הזרם בכריכה זורם N→K→L→M→NN\to K\to L\to M\to N.

הצלע KNKN (מרחק aa, זרם מנוגד לתיל): דחייה, 8⋅10−4 N8\cdot 10^{-4}\,\text{N} כלפי מעלה (סעיף א).

הצלע LMLM (מרחק 2a=0.2 m2a=0.2\,\text{m}, הזרם בה מ־LL אל MM – ימינה, באותו כיוון כמו בתיל): משיכה, כלפי מטה:

FLM=nμ0I1I2 a2π⋅2a=100⋅2⋅10−7⋅20⋅2⋅0.10.2=4⋅10−4 NF_{LM}=n\frac{\mu_0I_1I_2\,a}{2\pi\cdot 2a}=100\cdot 2\cdot 10^{-7}\cdot\frac{20\cdot 2\cdot 0.1}{0.2}=4\cdot 10^{-4}\,\text{N}

הצלעות KLKL ו־MNMN (ניצבות לתיל): שתיהן במרחקים מ־aa עד 2a2a, כלומר באותו שדה לאורכן. הזרמים בהן מנוגדים (K→LK\to L כלפי מעלה, M→NM\to N כלפי מטה), ולכן הכוחות עליהן (אופקיים, מקבילים לתיל) שווים בגודלם והפוכים בכיוונם – מבטלים זה את זה.

הכוח השקול (חיובי – כלפי מעלה):

F=FKN−FLM=8⋅10−4−4⋅10−4=4⋅10−4 NF=F_{KN}-F_{LM}=8\cdot 10^{-4}-4\cdot 10^{-4}=4\cdot 10^{-4}\,\text{N}

כלפי מעלה – הוראת מד־הכוח קטנה ב־4⋅10−4 N4\cdot 10^{-4}\,\text{N} לעומת המצב ללא זרם.

טעות נפוצה: לחבר את הכוחות על KNKN ועל LMLM – הזרמים בהן מנוגדים, ולכן הכוחות בכיוונים מנוגדים.

סעיף ג

תשובה:

4⋅10−4 N4\cdot 10^{-4}\,\text{N}, כלפי מטה (הרחק מן הכריכה).

לפי החוק השלישי של ניוטון, הכוח שהכריכה מפעילה על התיל שווה בגודלו לכוח שהתיל מפעיל על הכריכה והפוך לו בכיוונו.

התיל דוחה את הכריכה כלפי מעלה בכוח 4⋅10−4 N4\cdot 10^{-4}\,\text{N} (סעיף ב), ולכן הכריכה דוחה את התיל בכוח

F=4⋅10−4 NF=4\cdot 10^{-4}\,\text{N}

כלפי מטה, הרחק מן הכריכה (ניצב לתיל, במישור הכריכה).

סעיף ד

תשובה:

הכוח על KLKL גדול מן הכוח על LMLM.

קביעה: הכוח על KLKL גדול יותר.

נימוק: בשתי הצלעות אותו זרם ואותו מספר ליפופים, ואורכן שווה (aa). בשתיהן הזרם ניצב לשדה המגנטי של התיל (השדה ניצב למישור הכריכה), ולכן לפי

F=IℓBsin⁡α,sin⁡α=1F=I\ell B\sin\alpha,\qquad \sin\alpha=1

הכוח תלוי רק בעוצמת השדה לאורך הצלע.

עוצמת השדה של תיל ארוך B=μ0I12πrB=\frac{\mu_0I_1}{2\pi r} קטנה ככל שמתרחקים ממנו.

•כל נקודות הצלע LMLM נמצאות במרחק 2a2a – בשדה B(2a)B(2a), החלש ביותר בכריכה.

•נקודות הצלע KLKL נמצאות במרחקים מ־aa (ב־KK) עד 2a2a (ב־LL). בכל נקודה שלה, חוץ מ־LL, השדה גדול מ־B(2a)B(2a).

לכן הכוח על KLKL גדול מן הכוח על LMLM.

(לבדיקה בלבד, בחישוב אינטגרלי: FKL=nμ0I1I22πln⁡2≈5.5⋅10−4 N>4⋅10−4 NF_{KL}=n\frac{\mu_0I_1I_2}{2\pi}\ln 2\approx 5.5\cdot 10^{-4}\,\text{N}>4\cdot 10^{-4}\,\text{N}.)

סעיף ה

תשובה:

גרף ב: הכוח קטן כש־yy גדל, באופן לא קווי, ושואף לאפס.

קביעה: גרף ב.

נימוק: כשהצלע KNKN במרחק yy מן התיל, הצלע LMLM במרחק y+ay+a. הכוחות על KLKL ו־MNMN ממשיכים לבטל זה את זה, ולכן (כמו בסעיף ב):

F(y)=nμ0I1I2 a2π(1y−1y+a)=nμ0I1I2 a22π y(y+a)F(y)=n\frac{\mu_0I_1I_2\,a}{2\pi}\left(\frac1y-\frac{1}{y+a}\right)=n\frac{\mu_0I_1I_2\,a^2}{2\pi\,y(y+a)}

- FF קטן כש־yy גדל – גרף ג (קבוע) וגרף ד (עולה) שגויים.

•הירידה אינה קווית: במרחקים גדולים FF יחסי בקירוב ל־1y2\frac{1}{y^2}, והוא שואף לאפס רק כש־y→∞y\to\infty – הוא אינו מתאפס במרחק סופי. גרף א (קו ישר שמגיע לאפס) שגוי.

•גרף ב – עקומה יורדת שקצב ירידתה הולך וקטן ושואפת לאפס – מתאים.

(לדוגמה: ב־y=ay=a הכוח 4⋅10−4 N4\cdot 10^{-4}\,\text{N}; ב־y=2ay=2a המכנה y(y+a)y(y+a) גדל מ־2a22a^2 ל־6a26a^2, והכוח קטן פי 33, ל־כ־1.3⋅10−4 N1.3\cdot 10^{-4}\,\text{N}.)

שאלה 11 · כריכה תלויה על מד כוח מעל תיל ארוךבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמיד ערך ניסוי במערכת המוצגת בתרשים שלפניכם. כריכה מלבנית מוליכה תלויה על מד כוח (דינמומטר), ומישורה אנכי. אורכי הצלעות של הכריכה a=c=0.5 ma=c=0.5\,\text{m} (הצלעות האופקיות) ו־b=d=20 cmb=d=20\,\text{cm} (הצלעות האנכיות). מסת הכריכה, mm, אינה נתונה.

במרחק h=5 cmh=5\,\text{cm} מתחת לצלע aa של הכריכה מתוח תיל מוליך ישר וארוך מאוד ביחס לצלעות הכריכה. התיל נמצא במישור הכריכה ומקביל לצלעות aa ו־cc. בתיל זורם זרם שעוצמתו I1I_1 וכיוונו שמאלה (ראו תרשים).

מהלך הניסוי: התלמיד העביר בכריכה כמה זרמים בזה אחר זה. כל אחד מן הזרמים היה בעוצמה אחרת, אך כולם באותו הכיוון (כיוון זה אינו נתון). בכל מדידה קרא התלמיד את עוצמת הזרם בכריכה, I2I_2, ואת הוריית מד הכוח, TT.

בכל מהלך הניסוי לא השתנו המרחקים הנתונים ועוצמת הזרם בתיל, I1I_1.

הצגת תוצאות המדידות: על פי תוצאות המדידות סרטט התלמיד גרף המתאר את הוריית מד הכוח, TT, כפונקציה של עוצמת הזרם בכריכה, I2I_2.

בשאלה זו יש להזניח את השפעת השדה המגנטי של כדור הארץ ואת השפעת התילים המובילים את הזרם אל הכריכה.

א.
(1)

מהו הכיוון של הכוח המגנטי השקול הפועל על הכריכה? נמקו את תשובתכם.

(2)

קבעו אם גודל הכוח המגנטי הפועל על צלע aa קטן מגודל הכוח המגנטי הפועל על צלע cc, גדול ממנו או שווה לו. נמקו את קביעתכם.

ב.
(1)

מהו הכיוון של הזרם I2I_2 בצלע aa – ימינה או שמאלה? נמקו את תשובתכם.

(2)

סרטטו את הכריכה המלבנית. על כל אחת מצלעות הכריכה סמנו את הכיוון של הכוח המגנטי שהשדה המגנטי שמקורו ב־I1I_1 מפעיל עליה.

ג.

בטאו את הוריית מד הכוח, TT, כפונקציה של עוצמת הזרם בכריכה, I2I_2.

השתמשו בקבועים: aa , bb , hh , mm , gg , I1I_1 , μ0\mu_0.

ד.

חשבו את mm, מסת הכריכה.

ה.

חשבו את עוצמת הזרם בתיל, I1I_1.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א(1)

תשובה:

הכוח המגנטי השקול מכוון כלפי מעלה (הרחק מהתיל).

תשובה: כלפי מעלה.

נימוק: על הכריכה פועלים כוח הכובד mgmg (מטה), הכוח שמפעיל מד הכוח TT (מעלה) והכוח המגנטי השקול FF. הכריכה במנוחה, ולכן T=mg−F↑T=mg-F_{\uparrow} (כאשר F↑F_{\uparrow} הוא רכיב הכוח המגנטי כלפי מעלה).

מהגרף: כש־I2=0I_2=0 (אין כוח מגנטי) ההוריה 0.0500 N0.0500\,\text{N}, וככל ש־I2I_2 גדל ההוריה קטנה. כלומר הכוח המגנטי "נושא" חלק ממשקל הכריכה – הוא מכוון כלפי מעלה.

סעיף א(2)

תשובה:

הכוח על צלע aa גדול מהכוח על צלע cc (פי 5).

קביעה: גדול ממנו.

נימוק: הצלעות aa ו־cc מקבילות לתיל, באותו אורך ונושאות אותו זרם I2I_2. השדה המגנטי של תיל ישר וארוך,

B=μ0I12πrB=\frac{\mu_0I_1}{2\pi r}

קטן ככל שהמרחק מהתיל גדל. צלע aa נמצאת במרחק h=0.05 mh=0.05\,\text{m} מהתיל, וצלע cc במרחק h+b=0.25 mh+b=0.25\,\text{m}. הכוח על תיל נושא זרם הניצב לשדה הוא F=I2ℓBF=I_2\ell B, ולכן:

FaFc=BaBc=h+bh=0.250.05=5\frac{F_a}{F_c}=\frac{B_a}{B_c}=\frac{h+b}{h}=\frac{0.25}{0.05}=5

סעיף ב(1)

תשובה:

ימינה – מנוגד לכיוון I1I_1.

תשובה: ימינה.

נימוק: הכוחות על הצלעות bb ו־dd שווים ומנוגדים (הן נמצאות באותם מרחקים מהתיל ונושאות זרמים מנוגדים), ולכן הכוח השקול נקבע על ידי הכוחות על aa ועל cc. בצלעות aa ו־cc הזרמים מנוגדים, ולכן הכוחות עליהן מנוגדים, והכוח על aa גדול יותר (סעיף א(2)). לכן כיוון הכוח השקול הוא כיוון הכוח על aa – כלפי מעלה, כלומר הרחק מהתיל: התיל דוחה את צלע aa.

שני תילים מקבילים דוחים זה את זה כשהזרמים בהם מנוגדים. I1I_1 זורם שמאלה, ולכן I2I_2 בצלע aa זורם ימינה.

(בדיקה בכלל יד ימין: מעל תיל שבו הזרם זורם שמאלה, השדה מכוון אל תוך הדף; על זרם ימינה בשדה אל תוך הדף פועל כוח כלפי מעלה.)

סעיף ב(2)

תשובה:

aa: מעלה; cc: מטה; bb (שמאל): ימינה; dd (ימין): שמאלה – הכוחות על bb ו־dd שווים ומנוגדים.

השדה: באזור הכריכה (מעל התיל) השדה של I1I_1 (הזורם שמאלה) מכוון אל תוך הדף, וגודלו קטן עם המרחק מהתיל.

כיוון הזרם בכריכה: בצלע aa ימינה (סעיף ב(1)); לכן בצלע dd (הימנית) כלפי מעלה, בצלע cc שמאלה ובצלע bb (השמאלית) כלפי מטה – נגד כיוון השעון.

הכוחות (לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B, כולם במישור הדף):

- צלע aa (זרם ימינה, מנוגד ל־I1I_1): כוח כלפי מעלה – דחייה מהתיל.

- צלע cc (זרם שמאלה, באותו כיוון כמו I1I_1): כוח כלפי מטה – משיכה לעבר התיל; קטן פי 5 מהכוח על aa.

- צלע bb (זרם מטה): כוח ימינה (לתוך הכריכה).

- צלע dd (זרם מעלה): כוח שמאלה (לתוך הכריכה).

הצלעות bb ו־dd נמצאות באותם מרחקים מהתיל ונושאות זרמים מנוגדים, ולכן הכוחות עליהן שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם.

סעיף ג

תשובה:

T=mg−μ0I1a2π(1h−1h+b)I2T=mg-\dfrac{\mu_0I_1a}{2\pi}\left(\dfrac1h-\dfrac1{h+b}\right)I_2

הכריכה במנוחה, ולכן שקול הכוחות עליה אפס. הכוחות על bb ו־dd מתבטלים, ובציר האנכי (חיובי כלפי מעלה):

T+Fa−Fc−mg=0  ⇒  T=mg−Fa+FcT+F_a-F_c-mg=0\;\Rightarrow\;T=mg-F_a+F_c

גודל השדה סביב תיל ישר וארוך: B=μ0I12πrB=\dfrac{\mu_0I_1}{2\pi r}. הכוח על צלע באורך aa הניצבת לשדה: F=I2aBF=I_2aB:

Fa=I2aμ0I12πh,Fc=I2aμ0I12π(h+b)F_a=I_2a\frac{\mu_0I_1}{2\pi h},\qquad F_c=I_2a\frac{\mu_0I_1}{2\pi(h+b)}

לכן:

T=mg−μ0I1a2π(1h−1h+b)I2T=mg-\frac{\mu_0I_1a}{2\pi}\left(\frac1h-\frac1{h+b}\right)I_2

זהו קשר קווי: נקודת החיתוך עם ציר TT היא mgmg, והשיפוע שלילי: −μ0I1a2π(1h−1h+b)-\dfrac{\mu_0I_1a}{2\pi}\left(\dfrac1h-\dfrac1{h+b}\right) – בהתאם לגרף היורד.

סעיף ד

תשובה:

m=5⋅10−3 kg=5 gm=5\cdot10^{-3}\,\text{kg}=5\,\text{g}

לפי הביטוי מסעיף ג, כש־I2=0I_2=0 מתקיים T=mgT=mg. מהגרף, ב־I2=0I_2=0 ההוריה 0.0500 N0.0500\,\text{N}:

m=T(0)g=0.050010=5⋅10−3 kgm=\frac{T(0)}{g}=\frac{0.0500}{10}=5\cdot10^{-3}\,\text{kg}

סעיף ה

תשובה:

I1=50 AI_1=50\,\text{A}

השיפוע מהגרף – משתי נקודות על הקו, (0,  0.0500)(0,\;0.0500) ו־(20 A,  0.0484 N)(20\,\text{A},\;0.0484\,\text{N}):

שיפוע=ΔTΔI2=0.0484−0.050020−0=−8⋅10−5 NA\text{שיפוע}=\frac{\Delta T}{\Delta I_2}=\frac{0.0484-0.0500}{20-0}=-8\cdot10^{-5}\,\frac{\text{N}}{\text{A}}

השוואה לביטוי מסעיף ג:

μ0I1a2π(1h−1h+b)=8⋅10−5  ⇒  I1=2π⋅8⋅10−5μ0a(1h−1h+b)\frac{\mu_0I_1a}{2\pi}\left(\frac1h-\frac1{h+b}\right)=8\cdot10^{-5}\;\Rightarrow\;I_1=\frac{2\pi\cdot8\cdot10^{-5}}{\mu_0a\left(\frac1h-\frac1{h+b}\right)}

הצבה (h=0.05 mh=0.05\,\text{m}, h+b=0.25 mh+b=0.25\,\text{m}, a=0.5 ma=0.5\,\text{m}, μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A}):

1h−1h+b=10.05−10.25=20−4=16 m−1\frac1h-\frac1{h+b}=\frac1{0.05}-\frac1{0.25}=20-4=16\,\text{m}^{-1}
I1=8⋅10−52⋅10−7⋅0.5⋅16=50 AI_1=\frac{8\cdot10^{-5}}{2\cdot10^{-7}\cdot0.5\cdot16}=50\,\text{A}

טעות נפוצה: להציב מרחקים בסנטימטרים, או לחשב רק לפי 1h\frac1h ולשכוח את הכוח על צלע cc (מתקבל 40 A40\,\text{A}).

שאלה 12 · כריכה על מאזניים: מרחק לא ידוע וניתוקבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

כריכה מלבנית מוליכה וקלה מונחת על מאזניים, ומישורה אנכי. אורך הצלעות האופקיות שלה a=0.8 ma=0.8\,\text{m} ואורך הצלעות האנכיות b=10 cmb=10\,\text{cm}. מעל הכריכה, במרחק hh מעל הצלע העליונה, מתוח תיל ישר וארוך מאוד, המקביל לצלעות האופקיות ונמצא במישור הכריכה. בתיל זורם זרם I1=80 AI_1=80\,\text{A} ימינה (ראו תרשים; התרשים אינו בקנה מידה). המרחק hh אינו נתון.

כאשר אין זרם בכריכה, הוריית המאזניים היא 8.0⋅10−3 N8.0\cdot10^{-3}\,\text{N}. כאשר מעבירים בכריכה זרם I2=6.0 AI_2=6.0\,\text{A}, הוריית המאזניים היא 11.2⋅10−3 N11.2\cdot10^{-3}\,\text{N}.

יש להזניח את השדה המגנטי של כדור הארץ ואת השפעת התילים המובילים את הזרם אל הכריכה.

א.

קבעו את כיוון הזרם בצלע העליונה של הכריכה (ימינה או שמאלה). נמקו.

ב.

חשבו את המרחק hh.

ג.

הופכים את כיוון הזרם בכריכה. מהי עוצמת הזרם I2I_2 שבה הכריכה מפסיקה ללחוץ על המאזניים?

ד.

מגדילים את הזרם (בכיוון ההפוך) מעט מעבר לערך שמצאתם בסעיף ג. תארו את תנועת הכריכה. האם קיים מקום בדרכה אל התיל שבו היא תיעצר בשיווי משקל? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

שמאלה – מנוגד ל־I1I_1.

ההוריה גדלה כשעובר זרם, ולכן הכוח המגנטי השקול על הכריכה מכוון כלפי מטה (הרחק מהתיל).

על הצלעות האנכיות הכוחות שווים ומנוגדים (אותם מרחקים, זרמים מנוגדים). על הצלעות האופקיות הכוחות מנוגדים (זרמים מנוגדים), והכוח על הצלע העליונה גדול יותר כי היא קרובה יותר לתיל (B=μ0I12πrB=\frac{\mu_0I_1}{2\pi r}). לכן הכוח השקול בכיוון הכוח על הצלע העליונה – כלפי מטה: התיל דוחה אותה.

תילים מקבילים נדחים כשהזרמים בהם מנוגדים, ולכן בצלע העליונה הזרם זורם שמאלה.

סעיף ב

תשובה:

h=2 cmh=2\,\text{cm}

הקשר בין ההוריה לזרם. כמו בכל כריכה כזאת (הכוחות על הצלעות האנכיות מתבטלים):

N=mg+μ0I1a2π(1h−1h+b)I2=mg+μ0I1ab2π h(h+b) I2N=mg+\frac{\mu_0I_1a}{2\pi}\left(\frac1h-\frac1{h+b}\right)I_2=mg+\frac{\mu_0I_1ab}{2\pi\,h(h+b)}\,I_2

השיפוע מהמדידות:

k=ΔNΔI2=11.2⋅10−3−8.0⋅10−36.0=5.33⋅10−4 NAk=\frac{\Delta N}{\Delta I_2}=\frac{11.2\cdot10^{-3}-8.0\cdot10^{-3}}{6.0}=5.33\cdot10^{-4}\,\frac{\text{N}}{\text{A}}

השוואה:

h(h+b)=μ0I1ab2πk=2⋅10−7⋅80⋅0.8⋅0.15.33⋅10−4=2.4⋅10−3 m2h(h+b)=\frac{\mu_0I_1ab}{2\pi k}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot80\cdot0.8\cdot0.1}{5.33\cdot10^{-4}}=2.4\cdot10^{-3}\,\text{m}^2
h2+0.1h−0.0024=0  ⇒  h=−0.1+0.01+0.00962=−0.1+0.142=0.02 mh^2+0.1h-0.0024=0\;\Rightarrow\;h=\frac{-0.1+\sqrt{0.01+0.0096}}{2}=\frac{-0.1+0.14}{2}=0.02\,\text{m}

(הפתרון השלילי נפסל.)

טעות נפוצה: לכתוב את הכוח רק על הצלע העליונה, μ0I1a2πhI2\frac{\mu_0I_1a}{2\pi h}I_2 – מתקבל h=2.4 cmh=2.4\,\text{cm}, שגוי.

סעיף ג

תשובה:

I2=15 AI_2=15\,\text{A}

כשהזרם הפוך, הכוח המגנטי השקול מכוון כלפי מעלה (משיכה לעבר התיל), וגודלו kI2kI_2 – אותו שיפוע. ההוריה:

N=mg−kI2N=mg-kI_2

הכריכה מפסיקה ללחוץ על המאזניים כש־N=0N=0:

I2=mgk=8.0⋅10−35.33⋅10−4=15 AI_2=\frac{mg}{k}=\frac{8.0\cdot10^{-3}}{5.33\cdot10^{-4}}=15\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

הכריכה מתרוממת ומאיצה לעבר התיל; אין מקום של שיווי משקל, כי הכוח המגנטי גדל ככל שהיא מתקרבת.

כשהזרם גדול מ־15 A15\,\text{A}, הכוח המגנטי כלפי מעלה גדול מ־mgmg, והכריכה מתנתקת מהמאזניים ומתחילה לעלות לעבר התיל.

כשהכריכה עולה, hh קטן. גודל הכוח המגנטי השקול

F=μ0I1ab2π h(h+b) I2F=\frac{\mu_0I_1ab}{2\pi\,h(h+b)}\,I_2

גדל כש־hh קטן (המכנה קטן). לכן בכל מקום גבוה יותר הכוח כלפי מעלה גדול עוד יותר מ־mgmg, השקול כלפי מעלה גדל, והכריכה מאיצה עד שהיא פוגעת בתיל. אין מקום שבו F=mgF=mg מעל נקודת הניתוק, ולכן אין שיווי משקל בדרך.

(שיווי המשקל ברגע הניתוק אינו יציב: כל תזוזה קטנה כלפי מעלה מגדילה את הכוח המגנטי ומרחיקה את הכריכה ממנו.)

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.