דילוג לתוכן המרכזי

סיכום המודל הדואלי של האור – האפקט הפוטואלקטרי

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהמודל הדואלי של האור – האפקט הפוטואלקטרי: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

תזכורת: אור הוא גל אלקטרומגנטי

אור אדום, אור סגול וקרינה על-סגולה הם אותו דבר: גלים אלקטרומגנטיים. מה שמבדיל ביניהם הוא התדירות, ולכן גם אורך הגל.

במדויק: אור הוא גל אלקטרומגנטי, שמתקדם בריק במהירות c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^8\,\text{m/s}. התדירות ff ואורך הגל λ\lambda קשורים ב-c=λfc=\lambda f: ככל שאורך הגל קצר יותר, התדירות גבוהה יותר. עוצמת האור היא האנרגיה שהאור מעביר ביחידת זמן דרך יחידת שטח. לפי המודל הגלי, האנרגיה של הגל תלויה בעוצמה (במשרעת), והיא מגיעה אל החומר ברציפות.

כשמרחיקים מנורה ממשטח, העוצמה שמגיעה אל המשטח קטנה, אבל התדירות של האור לא משתנה. בהמשך הנושא נראה שזו בדיוק ההבחנה החשובה: העוצמה והתדירות משפיעות על דברים שונים.

תזכורת: עבודת הכוח החשמלי ואלקטרון-וולט

אלקטרון שעובר בין שתי נקודות בשדה חשמלי מאיץ או מאט. את השינוי באנרגיה הקינטית שלו קובעת העבודה של הכוח החשמלי, והיא תלויה רק בהפרש הפוטנציאלים.

במדויק: העבודה של הכוח החשמלי על מטען qq שעובר מנקודה AA לנקודה BB היא WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB}. אלקטרון-וולט (eV\text{eV}) היא יחידת אנרגיה: האנרגיה הקינטית שאלקטרון מקבל (או מאבד) כשהוא עובר הפרש פוטנציאלים של 1 V1\,\text{V}. 1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}. בנושא הזה כמעט כל האנרגיות נתונות ב-eV\text{eV}.

כשהאנרגיה ב-eV\text{eV} והמתח בוולט, המעבר ביניהם הוא "אותו מספר": אלקטרון שנעצר בדיוק על ידי הפרש פוטנציאלים של 0.33 V0.33\,\text{V} איבד 0.33 eV0.33\,\text{eV}, כלומר 0.33⋅1.6⋅10−19≈5.3⋅10−20 J0.33\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx5.3\cdot10^{-20}\,\text{J}.

1. פוטון, פונקציית עבודה ותדירות סף

פוטון: קוונט של אנרגיית האור

מאירים לוח מתכת בקרינה על-סגולה, ואלקטרונים עפים ממנו. מאירים את אותו לוח באור אדום חזק מאוד, ושום אלקטרון לא יוצא. איינשטיין הסביר זאת כך: האור מגיע ב"חבילות" של אנרגיה, וכל חבילה פועלת לבד.

במדויק: לפי המודל של איינשטיין, אור בתדירות ff מורכב מפוטונים: מנות (קוונטים) של אנרגיה, שהאנרגיה של כל אחת מהן היא Eph=hfE_{ph}=hf, כאשר hh הוא קבוע פלאנק. האנרגיה של האור מקוונטטת: היא נמסרת לחומר רק במנות שלמות של hfhf. באפקט הפוטואלקטרי פוטון אחד נבלע כולו באלקטרון אחד. עוצמת האור קובעת כמה פוטונים מגיעים ביחידת זמן, ולא את האנרגיה של כל פוטון.

את הרעיון של מנות אנרגיה הציע קודם פלאנק, כדי להסביר את הקרינה שנפלטת מגוף חם. איינשטיין הרחיב אותו: לא רק הפליטה מקוונטטת, אלא האור עצמו בנוי ממנות. פוטון של אור באורך גל 400 nm400\,\text{nm} נושא 1240400=3.1 eV\frac{1240}{400}=3.1\,\text{eV}, ופוטון של אור באורך גל 650 nm650\,\text{nm} נושא רק 1240650≈1.91 eV\frac{1240}{650}\approx1.91\,\text{eV}.

האפקט הפוטואלקטרי, פונקציית עבודה ותדירות סף

האלקטרונים במתכת חופשיים לנוע בתוכה, אבל לא לצאת ממנה: כדי לשלוף אלקטרון החוצה צריך "לשלם" אנרגיה. פוטון שנבלע באלקטרון משלם את המחיר, ומה שנשאר הופך לאנרגיה קינטית.

במדויק: האפקט הפוטואלקטרי הוא פליטה (עקירה) של אלקטרונים ממתכת כשפוגעת בה קרינה אלקטרומגנטית. פונקציית העבודה BB (גם "אנרגיית קשר") היא האנרגיה המזערית שצריך להשקיע כדי לשחרר אלקטרון מהמתכת; היא תכונה של המתכת בלבד. תדירות הסף f0f_0 היא התדירות המזערית של קרינה שעוד גורמת לפליטת אלקטרונים מהמתכת: hf0=Bhf_0=B. אורך גל הסף λ0=cf0\lambda_0=\frac{c}{f_0} הוא אורך הגל המרבי שעוד גורם לפליטה. קרינה בתדירות נמוכה מ-f0f_0 לא עוקרת אף אלקטרון, בכל עוצמה.

האלקטרונים במתכת קשורים בחוזקות שונות. BB היא האנרגיה שדרושה כדי לשחרר את האלקטרון הקשור הכי חלש. אלקטרון שקשור חזק יותר יוצא עם אנרגיה קינטית קטנה יותר, ולכן מהמשוואה של איינשטיין מקבלים רק את האנרגיה הקינטית המרבית.

גרף של EkE_k (המרבית) כפונקציה של אנרגיית הפוטון hfhf, למתכת עם B=2.0 eVB=2.0\,\text{eV}: קו ישר בשיפוע 11 (שני הצירים ב-eV\text{eV}). הוא חותך את ציר hfhf ב-NN, אנרגיית הסף hf0=Bhf_0=B. ההמשך המקווקו עד M=−BM=-B על ציר EkE_k הוא רק המשך מתמטי: שם אין פליטה. בנקודה PP, פוטון של 4 eV4\,\text{eV} נותן Ek=2 eVE_k=2\,\text{eV}.

hf (eV)Ek (eV)012345-2-1123NMP

אנרגיית הפוטון

- בתדירות: Eph=hfE_{ph}=hf.

- באורך גל: מ-c=λfc=\lambda f מקבלים Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}.

- בקיצור, ב-eV\text{eV}: E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]} (או 12400λ[A˚]\frac{12400}{\lambda[\text{Å}]}). זו אותה נוסחה, אחרי הצבת hh, cc והמרת יחידות.

- קבוע פלאנק (בטבלת הקבועים): h=6.63⋅10−34 J⋅s=4.14⋅10−15 eV⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}=4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}. כשהאנרגיה ב-eV\text{eV} משתמשים בערך ב-eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s}.

- 1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}.

שים לב

הנוסחה E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]} מתאימה רק לפוטונים. אל תשתמשו בה לאנרגיה של אלקטרון.

המשוואה של איינשטיין לאפקט הפוטואלקטרי

כשפוטון נבלע באלקטרון במתכת:

Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B

- EkE_k היא האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים, ו-BB פונקציית העבודה.

- תנאי לפליטה: Eph≥BE_{ph}\ge B, כלומר f≥f0f\ge f_0, או λ≤λ0\lambda\le\lambda_0.

- בסף (Ek=0E_k=0) מפתחים: hf0=B⇒f0=Bhhf_0=B\Rightarrow f_0=\frac{B}{h}, ו-hcλ0=B⇒λ0=hcB\frac{hc}{\lambda_0}=B\Rightarrow\lambda_0=\frac{hc}{B} (ב-eV\text{eV} ו-nm\text{nm}: λ0=1240B\lambda_0=\frac{1240}{B}).

המצבמה קורה
Eph<BE_{ph}<B (f<f0f<f_0)אין פליטה כלל, בכל עוצמה
Eph=BE_{ph}=Bאלקטרונים משתחררים בלי אנרגיה קינטית
Eph>BE_{ph}>Bנפלטים אלקטרונים, עם EkE_k עד Eph−BE_{ph}-B
דרך הפתרון

חישוב באפקט הפוטואלקטרי

1. מחשבים את אנרגיית הפוטון מהנתון: מאורך גל ב-nm\text{nm} לפי E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}; מתדירות לפי Eph=hfE_{ph}=hf.

2. את BB מוצאים מנתוני הסף: B=hf0B=hf_0 או B=1240λ0[nm]B=\frac{1240}{\lambda_0[\text{nm}]}.

3. משווים: אם Eph<BE_{ph}<B אין פליטה ואין זרם. אחרת, Ek=Eph−BE_k=E_{ph}-B מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B.

4. כשמבקשים תדירות או אורך גל שנותנים EkE_k מסוימת: קודם Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, ואז f=Ephhf=\frac{E_{ph}}{h}.

5. בודקים יחידות: eV\text{eV} עם hh ב-eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s}, ו-J\text{J} עם hh ב-J⋅s\text{J}\cdot\text{s}.

שים לב

הגדלת העוצמה של אור שהתדירות שלו מתחת לתדירות הסף לא תגרום לפליטה. עוצמה גדולה יותר פירושה יותר פוטונים, לא פוטונים עם יותר אנרגיה, וכל פוטון פועל על אלקטרון אחד.

שים לב

כש-Eph<BE_{ph}<B לא נפלט אלקטרון בכלל. זה לא "אלקטרון שנפלט בלי אנרגיה קינטית", ו"EkE_k שלילית" אינה קיימת.

דוגמה - זרם, פונקציית עבודה ותדירות מאורך גל הסף

מאירים את הפולט (קתודה) של תא פוטואלקטרי בשלוש אלומות אור, זו אחר זו. אורכי הגל של האלומות: λ1=200 nm\lambda_1=200\,\text{nm}, λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm}, λ3=650 nm\lambda_3=650\,\text{nm}. אורך גל הסף (המתאים לתדירות הסף) הוא λ0=539 nm\lambda_0=539\,\text{nm}.

א. לכל אחת מהאלומות, קבעו אם נוצר זרם בתא הפוטואלקטרי. אם לא נוצר זרם, נמקו מדוע.

ג. חשבו את פונקציית העבודה של המתכת שהפולט עשוי ממנה.

ד. חשבו את תדירות האור שיגרום לפליטת אלקטרונים שיש להם אנרגיה קינטית מרבית Ek=0.5 eVE_k=0.5\,\text{eV}.

פתרון

1. א: לפי Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}, ככל שאורך הגל קצר יותר, אנרגיית הפוטון גדולה יותר. בפוטון באורך גל הסף האנרגיה שווה ל-BB, ולכן נפלטים אלקטרונים רק כש-λ<λ0\lambda<\lambda_0.

2. λ1=200 nm\lambda_1=200\,\text{nm} ו-λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm} קצרים מ-539 nm539\,\text{nm}: נוצר זרם. λ3=650 nm\lambda_3=650\,\text{nm} ארוך מ-539 nm539\,\text{nm}: לא נוצר זרם. אנרגיית פוטון כזה, 1240650≈1.91 eV\frac{1240}{650}\approx1.91\,\text{eV}, קטנה מ-BB (סעיף ג), ופוטון אחד לא יכול לשחרר אלקטרון, בכל עוצמה.

3. ג: בסף Ek=0E_k=0, ולכן מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B: B=Eph(λ0)B=E_{ph}(\lambda_0). לפי E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}: B=1240539≈2.30 eVB=\frac{1240}{539}\approx2.30\,\text{eV}, כלומר 2.30⋅1.6⋅10−19≈3.68⋅10−19 J2.30\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx3.68\cdot10^{-19}\,\text{J}.

4. ד: לפי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B: Eph=0.5+2.30=2.80 eVE_{ph}=0.5+2.30=2.80\,\text{eV}.

5. לפי Eph=hfE_{ph}=hf, עם h=4.14⋅10−15 eV⋅sh=4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}: f=Ephh=2.804.14⋅10−15≈6.76⋅1014 Hzf=\frac{E_{ph}}{h}=\frac{2.80}{4.14\cdot10^{-15}}\approx6.76\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

תשובה

א. λ1\lambda_1 ו-λ2\lambda_2: נוצר זרם. λ3\lambda_3: לא נוצר זרם, כי λ3>λ0\lambda_3>\lambda_0 ואנרגיית הפוטון קטנה מפונקציית העבודה. ג. B≈2.30 eV≈3.68⋅10−19 JB\approx2.30\,\text{eV}\approx3.68\cdot10^{-19}\,\text{J}. ד. f≈6.76⋅1014 Hzf\approx6.76\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

2. תא פוטואלקטרי: מתח עצירה, זרם רוויה ועוצמת אור

תא פוטואלקטרי, מתח עצירה וזרם רוויה

כדי למדוד את האפקט הפוטואלקטרי סוגרים את המתכת בשפופרת ריק, ומולה שמים לוח שני. האלקטרונים שנעקרים עפים אל הלוח השני, והמעגל מודד אותם כזרם. בעזרת מקור מתח אפשר למשוך אותם קדימה, או לבלום אותם.

במדויק: תא פוטואלקטרי הוא שפופרת ריק ובה קתודה (פולט), שעליה מאירים, ואנודה (קולט), שאוספת את האלקטרונים. הזרם בתא נקבע לפי מספר האלקטרונים שמגיעים לאנודה ביחידת זמן. מתח העצירה V0V_0 הוא המתח המזערי בין הקתודה לאנודה, כשהקתודה בפוטנציאל גבוה מהאנודה, שבו גם האלקטרונים המהירים ביותר לא מגיעים לאנודה, והזרם מתאפס. זרם הרוויה הוא הזרם המרבי בתא: כשהמתח מאיץ וגדול מספיק, כל האלקטרונים שנעקרים ביחידת זמן מגיעים לאנודה, והגדלת המתח כבר לא מגדילה את הזרם.

גרף הזרם כפונקציה של המתח VV (מתח האנודה ביחס לקתודה) לשלוש אלומות על אותה קתודה. עקומות 11 ו-22: אותה תדירות f1f_1, ולכן אותו מתח עצירה, V01=0.8 VV_{01}=0.8\,\text{V} (העקומות חותכות את ציר המתח ב-−0.8 V-0.8\,\text{V}); לעקומה 11 עוצמה גדולה יותר, ולכן זרם רוויה גדול יותר. עקומה 33: תדירות נמוכה יותר f2f_2, ולכן מתח עצירה קטן יותר, V02=0.3 VV_{02}=0.3\,\text{V}.

f1, עוצמה גדולהf1, עוצמה קטנה
V (V)I-1.5-1.0-0.50.51.01.52.02.53.03.54.04.5123

ב-V=0V=0 כבר עובר זרם: האלקטרונים יוצאים מהקתודה עם אנרגיה קינטית, וחלק מהם מגיעים לאנודה גם בלי שדה מאיץ.

מתח העצירה והאנרגיה הקינטית המרבית

במתח העצירה האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים בדיוק לפני האנודה. לפי משפט העבודה-אנרגיה, העבודה של הכוח החשמלי על האלקטרון (מטען q=−eq=-e, מנקודה AA בקתודה לנקודה BB באנודה, VAB=V0V_{AB}=V_0) מאפסת את האנרגיה הקינטית המרבית שלו: −eV0=0−Ek-eV_0=0-E_k, ולכן

Ek=eV0E_k=eV_0

(הקשר הזה לא בדף; מפתחים אותו מ-WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB}.) ב-eV\text{eV}: מתח עצירה של V0V_0 וולט פירושו Ek=V0E_k=V_0 אלקטרון-וולט.

מציבים ב-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B:

hf=eV0+Bhf=eV_0+B

מה קובע את מתח העצירה ומה קובע את זרם הרוויה

משניםמתח העצירה (EkE_k המרבית)זרם הרוויה
התדירות גדלה (אורך הגל קטן), אותו מספר פוטונים ביחידת זמןגדללא משתנה
העוצמה גדלה, אותה תדירותלא משתנהגדל
המתח בין הקתודה לאנודהלא משתנה (EkE_k ברגע הפליטה תלויה רק ב-ff וב-BB)לא משתנה
מתכת אחרת לקתודה (פונקציית עבודה אחרת)משתנה: BB גדולה יותר נותנת V0V_0 קטן יותרנקבע לפי מספר הפוטונים ביחידת זמן

- זרם הרוויה פרופורציוני למספר האלקטרונים שנעקרים ביחידת זמן, כלומר למספר הפוטונים שפוגעים בקתודה ביחידת זמן.

- עוצמת האור פרופורציונית למספר הפוטונים שעוברים ביחידת זמן דרך יחידת שטח, כפול האנרגיה של כל פוטון.

דרך הפתרון

ניתוח עקומות זרם-מתח של תא פוטואלקטרי

1. מוצאים לכל עקומה את מתח העצירה: הנקודה שבה העקומה חותכת את ציר המתח בצד השלילי.

2. אותו מתח עצירה (על אותה קתודה) = אותה תדירות ואותו אורך גל. מתח עצירה גדול יותר = תדירות גבוהה יותר, אורך גל קצר יותר.

3. זרם רוויה גדול יותר = יותר פוטונים פוגעים בקתודה ביחידת זמן. באותה תדירות זה אומר עוצמה גדולה יותר (למשל, המקור קרוב יותר לתא).

4. לחישוב: Ek=eV0E_k=eV_0, Eph=1240λ[nm]E_{ph}=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}, ו-B=Eph−EkB=E_{ph}-E_k. בבדיקה: כל עקומה של אותה קתודה נותנת אותה BB.

שים לב

את אורך הגל קובעים לפי מתח העצירה, לא לפי גובה העקומה. גובה זרם הרוויה תלוי בעוצמה (במספר הפוטונים), לא באנרגיה של כל פוטון.

שים לב

במדידת מתח העצירה הקתודה מחוברת להדק החיובי של המקור, והאנודה להדק השלילי: השדה צריך לבלום אלקטרונים שנעים מהקתודה לאנודה.

שים לב

כשמקטינים את המתח המעכב מתחת למתח העצירה, האנרגיה הקינטית המרבית ברגע הפליטה לא משתנה. היא עדיין eV0eV_0. מה שמשתנה הוא רק שחלק מהאלקטרונים מגיעים עכשיו לאנודה, ועובר זרם.

שים לב

מתח עצירה של 0.33 V0.33\,\text{V} פירושו Ek=0.33 eVE_k=0.33\,\text{eV}, כלומר 0.33⋅1.6⋅10−19 J0.33\cdot1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}, ולא 0.33 J0.33\,\text{J}.

דוגמה - זיהוי אורך גל ועוצמה מעקומות זרם-מתח

תלמידה ערכה את ניסוי האפקט הפוטואלקטרי עם תא פוטואלקטרי מסוים ושני מקורות אור מונוכרומטי, שלכל אחד מהם עוצמת אור קבועה. מקור אחד פלט אור באורך גל 410 nm410\,\text{nm}, והאחר אור באורך גל 490 nm490\,\text{nm}. העקומות א-ג מתארות את הזרם II בתא כפונקציה של המתח VV בין האנודה (קולט) לקתודה (פולט). עקומות ב ו-ג חותכות את ציר המתח ב-V=−0.82 VV=-0.82\,\text{V}, ועקומה א חותכת אותו ב-V=−0.33 VV=-0.33\,\text{V}. זרם הרוויה של עקומה ג גדול מזה של עקומה ב.

גבא
V (V)I-1.5-1.0-0.50.51.01.52.02.53.03.54.04.5‫ג‬‫ב‬‫א‬

ב. לכל אחת משלוש העקומות א-ג, קבעו את אורך הגל המתאים לה. נמקו.

ג. חשבו בעזרת אחת העקומות את פונקציית העבודה של הקתודה (הפולט).

ה. הסבירו מה עשתה התלמידה כדי שיתקבלו שתי עקומות שונות עבור אותו אורך גל.

פתרון

1. ב: כל עקומה חותכת את ציר המתח במתח העצירה V0V_0, ו-eV0=EkeV_0=E_k המרבית. מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, עם אותה קתודה (אותה BB): אורך גל קצר יותר נותן פוטון עם יותר אנרגיה, ולכן מתח עצירה גדול יותר.

2. לעקומות ב ו-ג מתח העצירה הגדול, 0.82 V0.82\,\text{V}: אורך הגל 410 nm410\,\text{nm}. לעקומה א מתח העצירה הקטן, 0.33 V0.33\,\text{V}: אורך הגל 490 nm490\,\text{nm}.

3. ג: בעקומה א: לפי E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}, Eph=1240490≈2.53 eVE_{ph}=\frac{1240}{490}\approx2.53\,\text{eV}. האנרגיה הקינטית המרבית: Ek=eV0=0.33 eVE_k=eV_0=0.33\,\text{eV}.

4. לפי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B: B=2.53−0.33≈2.2 eVB=2.53-0.33\approx2.2\,\text{eV}, כלומר 2.2⋅1.6⋅10−19≈3.5⋅10−19 J2.2\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx3.5\cdot10^{-19}\,\text{J}. בדיקה בעקומה ב: 1240410−0.82≈3.02−0.82=2.2 eV\frac{1240}{410}-0.82\approx3.02-0.82=2.2\,\text{eV}, אותה תוצאה.

5. ה: בעקומות ב ו-ג אותו מתח עצירה, ולכן אותה אנרגיה לכל פוטון. זרם הרוויה שונה, ולכן מספר הפוטונים שפוגעים בקתודה ביחידת זמן שונה. העוצמה של המקור קבועה, ולכן התלמידה שינתה את המרחק בין המקור לתא: בעקומה ג המקור היה קרוב יותר.

תשובה

ב. עקומות ב ו-ג: 410 nm410\,\text{nm}; עקומה א: 490 nm490\,\text{nm}. ג. B≈2.2 eV≈3.5⋅10−19 JB\approx2.2\,\text{eV}\approx3.5\cdot10^{-19}\,\text{J}. ה. היא שינתה את עוצמת האור שמגיעה לקתודה (את המרחק בין המקור לתא); בעקומה ג העוצמה גדולה יותר.

3. מדידת קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף

קו ישר שמסתתר בניסוי

ניסוי מיליקן: מאירים את אותה קתודה באורכי גל שונים, ובכל פעם מודדים את מתח העצירה. אם משרטטים את מתח העצירה כפונקציה של התדירות מקבלים קו ישר. מהשיפוע שלו מוצאים את קבוע פלאנק, ומהחיתוך עם הצירים את פונקציית העבודה ואת תדירות הסף.

במדויק: מ-hf=eV0+Bhf=eV_0+B מקבלים V0=hef−BeV_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}: בתדירויות שמעל תדירות הסף, מתח העצירה הוא פונקציה קווית של התדירות ff (ושל 1λ\frac{1}{\lambda}), אבל לא של אורך הגל λ\lambda. השיפוע he\frac{h}{e} זהה לכל המתכות. מה שמשתנה ממתכת למתכת הוא החיתוך: נקודת החיתוך עם ציר התדירות היא תדירות הסף f0f_0, והמשך הקו חותך את ציר המתח ב-−Be-\frac{B}{e}.

שתי מתכות, עם B=2.0 eVB=2.0\,\text{eV} ו-B=3.0 eVB=3.0\,\text{eV}: שני קווים מקבילים בשיפוע he=4.14⋅10−15 V⋅s\frac{h}{e}=4.14\cdot10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}. תדירויות הסף: f01=2.04.14⋅10−15≈4.83⋅1014 Hzf_{01}=\frac{2.0}{4.14\cdot10^{-15}}\approx4.83\cdot10^{14}\,\text{Hz} ו-f02≈7.25⋅1014 Hzf_{02}\approx7.25\cdot10^{14}\,\text{Hz}. הקטעים המקווקווים הם רק המשך של הקו: בתדירות נמוכה מתדירות הסף אין פליטה, ואין מה למדוד.

f (10^14 Hz)V (V)036912-3-2-1123f01f02

שיפוע וחיתוכים בגרפים של האפקט הפוטואלקטרי

כל הגרפים נובעים מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, עם Eph=hf=hcλE_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda} ו-Ek=eV0E_k=eV_0:

הגרףהמשוואההשיפועחיתוך עם הציר האופקיחיתוך (של ההמשך) עם הציר האנכי
EkE_k כפונקציה של ffEk=hf−BE_k=hf-Bhhf0f_0−B-B
EkE_k כפונקציה של hfhf (שניהם ב-eV\text{eV})Ek=hf−BE_k=hf-B11hf0=Bhf_0=B−B-B
V0V_0 כפונקציה של ffV0=hef−BeV_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}he\frac{h}{e}f0f_0−Be-\frac{B}{e}
V0V_0 כפונקציה של 1λ\frac{1}{\lambda}V0=hce⋅1λ−BeV_0=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}hce\frac{hc}{e}1λ0\frac{1}{\lambda_0}−Be-\frac{B}{e}

•מהשיפוע ss: h=e⋅sh=e\cdot s בגרף V0V_0-ff, ו-h=e⋅sch=\frac{e\cdot s}{c} בגרף V0V_0-1λ\frac{1}{\lambda}.

•הערך המוחלט של החיתוך עם ציר V0V_0, בוולט, שווה ל-BB ב-eV\text{eV}.

דרך הפתרון

מציאת hh ו-BB מטבלת מדידות

1. מפתחים את הקשר בין מתח העצירה למשתנה הנמדד (לפי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, Eph=hf=hcλE_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda} ו-Ek=eV0E_k=eV_0).

2. בוחרים משתנה שנותן קו ישר: כשנתון λ\lambda, מוסיפים עמודה של 1λ\frac{1}{\lambda} (ב-1m\frac{1}{\text{m}}) או של f=cλf=\frac{c}{\lambda}.

3. משרטטים דיאגרמת פיזור ומעבירים קו מגמה אחד: ישר שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו (לא מחברים נקודה לנקודה).

4. שיפוע: משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו (לא מנקודות הטבלה). שמים לב לחזקה של העשר ביחידות הציר.

5. משווים את השיפוע לביטוי שפיתחתם ומחלצים את hh.

6. את BB מוצאים מהחיתוך של המשך הקו עם ציר המתח (−Be-\frac{B}{e}), ואת f0f_0 או λ0\lambda_0 מהחיתוך עם הציר האופקי.

שים לב

המשוואה V0=hce⋅1λ−BeV_0=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e} לא בדף. בכל שאלה מפתחים אותה מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B ומ-Eph=hfE_{ph}=hf, ומסבירים למה Ek=eV0E_k=eV_0.

שים לב

השיפוע של גרף V0V_0-1λ\frac{1}{\lambda} הוא לא hh. הוא hce\frac{hc}{e}, ביחידות V⋅m\text{V}\cdot\text{m}. כדי לקבל את hh צריך לכפול את השיפוע ב-ee ולחלק ב-cc; טעות נפוצה היא לשכוח לכפול ב-ee.

שים לב

הקטע של הגרף מתחת לתדירות הסף (המשך הקו עד הציר האנכי) לא נמדד ואי אפשר למדוד אותו: שם אין פליטה. משרטטים אותו מקווקו, כהמשך של קו המגמה בלבד.

דוגמה א - קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף מתח עצירה

תלמידה הרכיבה מעגל עם תא פוטואלקטרי שפונקציית העבודה שלו BB, ומדדה את מתח העצירה VV כשהאירה את הקתודה דרך מסננים שונים (על כל מסנן רשום אורך הגל λ\lambda שהוא מעביר).

אורך הגל λ\lambda (nm)(\text{nm})520520500500480480440440400400
מתח העצירה VV (V)(\text{V})0.20.20.30.30.40.40.60.60.90.9
1λ\frac{1}{\lambda} (1m)(\frac{1}{\text{m}})1.92⋅1061.92\cdot10^62.00⋅1062.00\cdot10^62.08⋅1062.08\cdot10^62.27⋅1062.27\cdot10^62.50⋅1062.50\cdot10^6

א. בלי להסתמך על המדידות, פתחו ביטוי של מתח העצירה VV כפונקציה של אורך הגל λ\lambda.

ב. סרטטו דיאגרמת פיזור של VV כפונקציה של 1λ\frac{1}{\lambda}, והוסיפו קו מגמה.

ג. חשבו את קבוע פלאנק על פי שיפוע הגרף.

ד. (1) מהי המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך בין קו המגמה לציר המתח VV? (2) מצאו את ערכה.

ה. חשבו את התדירות המינימלית f0f_0 שעבורה ייפלטו אלקטרונים מהקתודה.

פתרון

1. א: לפי Eph=hfE_{ph}=hf ו-c=λfc=\lambda f: Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}. לפי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, כש-EkE_k היא האנרגיה הקינטית המרבית. במתח העצירה העבודה של הכוח החשמלי מאפסת אותה: Ek=eVE_k=eV. לכן hcλ=eV+B\frac{hc}{\lambda}=eV+B, ו-V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}: קו ישר ב-1λ\frac{1}{\lambda}.

2. ב: חמש הנקודות כמעט על ישר אחד. קו המגמה V=1.2⋅10−6⋅1λ−2.1V=1.2\cdot10^{-6}\cdot\frac{1}{\lambda}-2.1 (בגרף הציר האופקי ב-106 1m10^6\,\frac{1}{\text{m}}, וההמשך המקווקו עד הצירים משמש לסעיפים ד-ה):

קו המגמה
1/λ (10^6 1/m)V (V)0.00.51.01.52.02.5-2.4-2.1-1.8-1.5-1.2-0.9-0.6-0.30.30.60.91.2-2.11.75

3. ג: שיפוע משתי נקודות על הקו, (1.90⋅106, 0.18)(1.90\cdot10^6,\,0.18) ו-(2.60⋅106, 1.02)(2.60\cdot10^6,\,1.02): 1.02−0.18(2.60−1.90)⋅106=0.840.70⋅106=1.2⋅10−6 V⋅m\frac{1.02-0.18}{(2.60-1.90)\cdot10^6}=\frac{0.84}{0.70\cdot10^6}=1.2\cdot10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m}.

4. לפי סעיף א, השיפוע הוא hce\frac{hc}{e}, ולכן h=e⋅1.2⋅10−6c=1.6⋅10−19⋅1.2⋅10−63⋅108=6.4⋅10−34 J⋅sh=\frac{e\cdot1.2\cdot10^{-6}}{c}=\frac{1.6\cdot10^{-19}\cdot1.2\cdot10^{-6}}{3\cdot10^8}=6.4\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}.

5. ד(1): החיתוך עם ציר VV הוא ב-1λ=0\frac{1}{\lambda}=0: V=−BeV=-\frac{B}{e}. הערך המוחלט שלו, בוולט, שווה לפונקציית העבודה ב-eV\text{eV}. זו נקודה של המשך הקו, לא מדידה.

6. ד(2): בהצבת 1λ=0\frac{1}{\lambda}=0 במשוואת הקו: V=−2.1 VV=-2.1\,\text{V}. לכן B=2.1 eV=2.1⋅1.6⋅10−19≈3.4⋅10−19 JB=2.1\,\text{eV}=2.1\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx3.4\cdot10^{-19}\,\text{J}.

7. ה: בתדירות הסף Ek=0E_k=0, ומ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B: hf0=Bhf_0=B, ולכן f0=Bh=3.36⋅10−196.4⋅10−34≈5.25⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{3.36\cdot10^{-19}}{6.4\cdot10^{-34}}\approx5.25\cdot10^{14}\,\text{Hz}. בדרך שקולה: הקו חותך את הציר האופקי ב-1λ0=2.11.2⋅10−6=1.75⋅106 1m\frac{1}{\lambda_0}=\frac{2.1}{1.2\cdot10^{-6}}=1.75\cdot10^6\,\frac{1}{\text{m}}, ו-f0=cλ0=3⋅108⋅1.75⋅106=5.25⋅1014 Hzf_0=\frac{c}{\lambda_0}=3\cdot10^8\cdot1.75\cdot10^6=5.25\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

תשובה

א. V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}. ב. קו מגמה V=1.2⋅10−6⋅1λ−2.1V=1.2\cdot10^{-6}\cdot\frac{1}{\lambda}-2.1. ג. h≈6.4⋅10−34 J⋅sh\approx6.4\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}. ד. (1) −Be-\frac{B}{e}: פונקציית העבודה (ב-eV\text{eV}) בסימן שלילי; (2) V=−2.1 VV=-2.1\,\text{V}, כלומר B=2.1 eV≈3.4⋅10−19 JB=2.1\,\text{eV}\approx3.4\cdot10^{-19}\,\text{J}. ה. f0≈5.25⋅1014 Hzf_0\approx5.25\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

דוגמה ב - נקודות החיתוך בגרף אנרגיה קינטית-אנרגיית פוטון

הגרף מתאר באופן איכותי את האנרגיה הקינטית EkE_k של האלקטרונים הנפלטים מקתודה כפונקציה של אנרגיית הפוטונים hfhf שפוגעים בה. שני הצירים ב-eV\text{eV}. MM ו-NN הן נקודות החיתוך של הגרף עם הצירים. את הקטע הרציף סרטטו לפי מדידות, ואת הקטע המקווקו MNMN לפי הארכה של הגרף עד הציר האנכי.

hf (eV)Ek (eV)NM

ד. היעזרו בנוסחה של האפקט הפוטואלקטרי וקבעו מהי המשמעות הפיזיקלית של כל אחת מהנקודות MM ו-NN.

ה. קבעו אם השיעור האופקי של NN קטן מהערך המוחלט של השיעור האנכי של MM, גדול ממנו או שווה לו. נמקו.

ו. הסבירו מדוע לא היה אפשר לבצע מדידות שלפיהן אפשר לסרטט את הקטע המקווקו MNMN.

פתרון

1. ד: מ-Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B: Ek=hf−BE_k=hf-B. זה קו ישר בשיפוע 11 (שני הצירים ב-eV\text{eV}), שחותך את הציר האנכי ב-−B-B.

2. NN (שם Ek=0E_k=0): hf=Bhf=B. זו אנרגיית הסף של הפוטון, האנרגיה הקטנה ביותר שעוד משחררת אלקטרון (מתאימה לתדירות הסף f0=Bhf_0=\frac{B}{h}).

3. MM (שם hf=0hf=0): Ek=−BE_k=-B. הערך המוחלט שלה הוא פונקציית העבודה של המתכת.

4. ה: השיעור האופקי של NN הוא BB, והערך המוחלט של השיעור האנכי של MM הוא BB: הם שווים. בגלל השיפוע 11 הקו נוטה ב-45∘45^\circ וחותך את שני הצירים באותו מרחק מהראשית.

5. ו: בקטע MNMN מתקיים hf<Bhf<B. פוטון כזה לא יכול לשחרר אלקטרון, ולכן לא נפלטים אלקטרונים: אין זרם ואין מתח עצירה למדוד. "אנרגיה קינטית שלילית" אינה קיימת, והקטע הוא רק הארכה מתמטית של הקו.

תשובה

ד. NN: אנרגיית הסף של הפוטון, hf0=Bhf_0=B. MM: −B-B, מינוס פונקציית העבודה. ה. שווה: שניהם שווים ל-BB. ו. בקטע MNMN אנרגיית הפוטון קטנה מפונקציית העבודה, לא נפלטים אלקטרונים, ואין מה למדוד.

4. המודל הגלי מול המודל החלקיקי – המודל הדואלי

גל או חלקיק? גם וגם

בהתאבכות בשני סדקים האור מתנהג כגל: הוא מתפצל, נפגש עם עצמו ויוצר פסים בהירים וכהים. באפקט הפוטואלקטרי אותו אור מתנהג כאוסף של חלקיקים, שכל אחד מהם פוגע באלקטרון אחד. אף אחד משני המודלים לבדו לא מסביר את שתי התופעות.

במדויק: לפי המודל הדואלי של האור, לאור (ולכל קרינה אלקטרומגנטית) יש גם אופי גלי וגם אופי חלקיקי. המודל הגלי מסביר את ההתפשטות של האור, התאבכות ועקיפה. המודל החלקיקי (פוטונים) מסביר את האינטראקציה של האור עם חומר באפקט הפוטואלקטרי: תדירות סף, פליטה מיידית, ואנרגיה קינטית שתלויה בתדירות ולא בעוצמה. אי אפשר להפריד בין המודלים: אנרגיית הפוטון hfhf כוללת את התדירות, שהיא מושג גלי.

גם בכיוון ההפוך: את תבנית ההתאבכות, שמראה את האופי הגלי, רואים על מסך, כלומר דרך אינטראקציה של האור עם חומר, שהיא תופעה בעלת אופי חלקיקי. בניסוי של טיילור מקטינים את עוצמת האור עד שעוברים במערכת פוטונים בודדים: כל פוטון משאיר נקודה אחת על המסך, אבל אחרי זמן רב הנקודות מצטברות לתבנית התאבכות של גל.

אילו תופעות מסביר כל מודל

התופעההמודל שמסביר אותהלמה
התאבכות (שני סדקים, סריג) ועקיפהגליסופרפוזיציה של גלים: חיזוק והחלשה
עקירת אלקטרונים ממתכת על ידי אורגלי וגם חלקיקיהגל מעביר אנרגיה למתכת; זה לבד לא סותר את הפיזיקה הקלאסית
תדירות סף לפליטהחלקיקיפוטון אחד צריך hf≥Bhf\ge B
EkE_k המרבית תלויה בתדירות ולא בעוצמהחלקיקיEk=hf−BE_k=hf-B; העוצמה קובעת רק את מספר הפוטונים
פליטה מיידית גם באור חלשחלקיקיכל פוטון מוסר את כל האנרגיה שלו בבת אחת
אפקט קומפטוןחלקיקיפוטון מתנגש באלקטרון כמו חלקיק

למה המודל הגלי לא מסביר את האפקט הפוטואלקטרי

לפי המודל הגלי האנרגיה של האור תלויה בעוצמה ומגיעה לקתודה ברציפות. מכאן שלוש תחזיות, שהניסוי סותר:

לפי המודל הגלי, היה צפוי ש...בניסוי
אור בכל תדירות יעקור אלקטרונים, אם הוא חזק מספיק או מאיר מספיק זמןיש תדירות סף: מתחתיה אין פליטה בכל עוצמה
הגדלת העוצמה תגדיל את האנרגיה הקינטית (את מתח העצירה)מתח העצירה תלוי רק בתדירות; העוצמה משנה רק את הזרם
באור חלש יעבור זמן עד שאלקטרון יצבור מספיק אנרגיההפליטה מיידית
דרך הפתרון

תשובה לשאלת "איזה מודל מסביר"

1. מתארים מה המודל הגלי צופה (האנרגיה תלויה בעוצמה ונמסרת ברציפות) ומה נמדד.

2. מצביעים על העובדה הניסויית שסותרת את התחזית: תדירות סף, אי-תלות של EkE_k בעוצמה, פליטה מיידית.

3. מסבירים במודל החלקיקי: פוטון אחד נבלע כולו באלקטרון אחד, Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, ולכן מה שקובע הוא hfhf של כל פוטון, ולא מספר הפוטונים.

4. אם השאלה על עוצמה: עוצמה = מספר הפוטונים ביחידת זמן (דרך יחידת שטח) כפול hfhf. היא משנה את הזרם, לא את EkE_k.

שים לב

עצם העקירה של אלקטרונים ממתכת על ידי קרינה לא סותרת את הפיזיקה הקלאסית. מה שהמודל הגלי לא מסביר הוא התלות בתדירות: תדירות הסף, ו-EkE_k שלא תלויה בעוצמה.

שים לב

המודל הדואלי לא אומר שהאור "לפעמים גל ולפעמים חלקיק" לפי בחירה. אי אפשר להפריד בין שני המודלים: גם בתופעה שבה מתבטא האופי החלקיקי, אנרגיית הפוטון hfhf כוללת את התדירות, שהיא מושג גלי.

דוגמה - מדוע המודל הגלי לא מסביר את האפקט

תלמיד מדד את מתח העצירה של האלקטרונים שנפלטים מקתודה של תא פוטואלקטרי כשהאיר אותה באור באורכי גל שונים. לפי תוצאות המדידות הוא סרטט גרף של מתח העצירה כפונקציה של 1λ\frac{1}{\lambda}, ומצא אורך גל סף של כ-588 nm588\,\text{nm}.

ו. הסבירו מדוע המודל הגלי של האור לא מסביר את האפקט הפוטואלקטרי.

פתרון

1. התחזית של המודל הגלי: האנרגיה של הגל נקבעת לפי העוצמה (המשרעת) שלו, והיא מגיעה לקתודה ברציפות.

2. תדירות סף: לפי המודל הגלי, אור בכל תדירות, אם הוא חזק מספיק (או מאיר מספיק זמן), אמור למסור לאלקטרון מספיק אנרגיה כדי לצאת. בניסוי יש אורך גל סף, כ-588 nm588\,\text{nm}: באורכי גל ארוכים ממנו אין פליטה כלל, בכל עוצמה.

3. EkE_k לא תלויה בעוצמה: לפי המודל הגלי, עוצמה גדולה יותר הייתה צריכה להגדיל את האנרגיה הקינטית, כלומר את מתח העצירה. בניסוי מתח העצירה תלוי רק בתדירות, והעוצמה משנה רק את מספר האלקטרונים (את הזרם).

4. אין השהיה: לפי המודל הגלי, באור חלש היה צריך לעבור זמן עד שאלקטרון יצבור מספיק אנרגיה. בניסוי הפליטה מיידית.

5. המודל החלקיקי מסביר את כל אלה: כל פוטון מוסר את כל האנרגיה שלו, hfhf, לאלקטרון אחד, ולכן Ek=hf−BE_k=hf-B.

תשובה

לפי המודל הגלי האנרגיה תלויה בעוצמה ונצברת ברציפות. לכן היה צפוי שכל אור חזק מספיק (בכל תדירות) יגרום לפליטה, ושהאנרגיה הקינטית תגדל עם העוצמה. בניסוי יש תדירות סף, הפליטה מיידית, והאנרגיה הקינטית תלויה רק בתדירות.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.