תזכורת: אור הוא גל אלקטרומגנטי
אור אדום, אור סגול וקרינה על-סגולה הם אותו דבר: גלים אלקטרומגנטיים. מה שמבדיל ביניהם הוא התדירות, ולכן גם אורך הגל.
במדויק: אור הוא גל אלקטרומגנטי, שמתקדם בריק במהירות . התדירות ואורך הגל קשורים ב-: ככל שאורך הגל קצר יותר, התדירות גבוהה יותר. עוצמת האור היא האנרגיה שהאור מעביר ביחידת זמן דרך יחידת שטח. לפי המודל הגלי, האנרגיה של הגל תלויה בעוצמה (במשרעת), והיא מגיעה אל החומר ברציפות.
כשמרחיקים מנורה ממשטח, העוצמה שמגיעה אל המשטח קטנה, אבל התדירות של האור לא משתנה. בהמשך הנושא נראה שזו בדיוק ההבחנה החשובה: העוצמה והתדירות משפיעות על דברים שונים.
תזכורת: עבודת הכוח החשמלי ואלקטרון-וולט
אלקטרון שעובר בין שתי נקודות בשדה חשמלי מאיץ או מאט. את השינוי באנרגיה הקינטית שלו קובעת העבודה של הכוח החשמלי, והיא תלויה רק בהפרש הפוטנציאלים.
במדויק: העבודה של הכוח החשמלי על מטען שעובר מנקודה לנקודה היא . אלקטרון-וולט () היא יחידת אנרגיה: האנרגיה הקינטית שאלקטרון מקבל (או מאבד) כשהוא עובר הפרש פוטנציאלים של . . בנושא הזה כמעט כל האנרגיות נתונות ב-.
כשהאנרגיה ב- והמתח בוולט, המעבר ביניהם הוא "אותו מספר": אלקטרון שנעצר בדיוק על ידי הפרש פוטנציאלים של איבד , כלומר .
1. פוטון, פונקציית עבודה ותדירות סף
פוטון: קוונט של אנרגיית האור
מאירים לוח מתכת בקרינה על-סגולה, ואלקטרונים עפים ממנו. מאירים את אותו לוח באור אדום חזק מאוד, ושום אלקטרון לא יוצא. איינשטיין הסביר זאת כך: האור מגיע ב"חבילות" של אנרגיה, וכל חבילה פועלת לבד.
במדויק: לפי המודל של איינשטיין, אור בתדירות מורכב מפוטונים: מנות (קוונטים) של אנרגיה, שהאנרגיה של כל אחת מהן היא , כאשר הוא קבוע פלאנק. האנרגיה של האור מקוונטטת: היא נמסרת לחומר רק במנות שלמות של . באפקט הפוטואלקטרי פוטון אחד נבלע כולו באלקטרון אחד. עוצמת האור קובעת כמה פוטונים מגיעים ביחידת זמן, ולא את האנרגיה של כל פוטון.
את הרעיון של מנות אנרגיה הציע קודם פלאנק, כדי להסביר את הקרינה שנפלטת מגוף חם. איינשטיין הרחיב אותו: לא רק הפליטה מקוונטטת, אלא האור עצמו בנוי ממנות. פוטון של אור באורך גל נושא , ופוטון של אור באורך גל נושא רק .
האפקט הפוטואלקטרי, פונקציית עבודה ותדירות סף
האלקטרונים במתכת חופשיים לנוע בתוכה, אבל לא לצאת ממנה: כדי לשלוף אלקטרון החוצה צריך "לשלם" אנרגיה. פוטון שנבלע באלקטרון משלם את המחיר, ומה שנשאר הופך לאנרגיה קינטית.
במדויק: האפקט הפוטואלקטרי הוא פליטה (עקירה) של אלקטרונים ממתכת כשפוגעת בה קרינה אלקטרומגנטית. פונקציית העבודה (גם "אנרגיית קשר") היא האנרגיה המזערית שצריך להשקיע כדי לשחרר אלקטרון מהמתכת; היא תכונה של המתכת בלבד. תדירות הסף היא התדירות המזערית של קרינה שעוד גורמת לפליטת אלקטרונים מהמתכת: . אורך גל הסף הוא אורך הגל המרבי שעוד גורם לפליטה. קרינה בתדירות נמוכה מ- לא עוקרת אף אלקטרון, בכל עוצמה.
האלקטרונים במתכת קשורים בחוזקות שונות. היא האנרגיה שדרושה כדי לשחרר את האלקטרון הקשור הכי חלש. אלקטרון שקשור חזק יותר יוצא עם אנרגיה קינטית קטנה יותר, ולכן מהמשוואה של איינשטיין מקבלים רק את האנרגיה הקינטית המרבית.
גרף של (המרבית) כפונקציה של אנרגיית הפוטון , למתכת עם : קו ישר בשיפוע (שני הצירים ב-). הוא חותך את ציר ב-, אנרגיית הסף . ההמשך המקווקו עד על ציר הוא רק המשך מתמטי: שם אין פליטה. בנקודה , פוטון של נותן .
אנרגיית הפוטון
- בתדירות: .
- באורך גל: מ- מקבלים .
- בקיצור, ב-: (או ). זו אותה נוסחה, אחרי הצבת , והמרת יחידות.
- קבוע פלאנק (בטבלת הקבועים): . כשהאנרגיה ב- משתמשים בערך ב-.
- .
הנוסחה מתאימה רק לפוטונים. אל תשתמשו בה לאנרגיה של אלקטרון.
המשוואה של איינשטיין לאפקט הפוטואלקטרי
כשפוטון נבלע באלקטרון במתכת:
- היא האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים, ו- פונקציית העבודה.
- תנאי לפליטה: , כלומר , או .
- בסף () מפתחים: , ו- (ב- ו-: ).
חישוב באפקט הפוטואלקטרי
1. מחשבים את אנרגיית הפוטון מהנתון: מאורך גל ב- לפי ; מתדירות לפי .
2. את מוצאים מנתוני הסף: או .
3. משווים: אם אין פליטה ואין זרם. אחרת, מ-.
4. כשמבקשים תדירות או אורך גל שנותנים מסוימת: קודם , ואז .
5. בודקים יחידות: עם ב-, ו- עם ב-.
הגדלת העוצמה של אור שהתדירות שלו מתחת לתדירות הסף לא תגרום לפליטה. עוצמה גדולה יותר פירושה יותר פוטונים, לא פוטונים עם יותר אנרגיה, וכל פוטון פועל על אלקטרון אחד.
כש- לא נפלט אלקטרון בכלל. זה לא "אלקטרון שנפלט בלי אנרגיה קינטית", ו" שלילית" אינה קיימת.
דוגמה - זרם, פונקציית עבודה ותדירות מאורך גל הסף
מאירים את הפולט (קתודה) של תא פוטואלקטרי בשלוש אלומות אור, זו אחר זו. אורכי הגל של האלומות: , , . אורך גל הסף (המתאים לתדירות הסף) הוא .
א. לכל אחת מהאלומות, קבעו אם נוצר זרם בתא הפוטואלקטרי. אם לא נוצר זרם, נמקו מדוע.
ג. חשבו את פונקציית העבודה של המתכת שהפולט עשוי ממנה.
ד. חשבו את תדירות האור שיגרום לפליטת אלקטרונים שיש להם אנרגיה קינטית מרבית .
1. א: לפי , ככל שאורך הגל קצר יותר, אנרגיית הפוטון גדולה יותר. בפוטון באורך גל הסף האנרגיה שווה ל-, ולכן נפלטים אלקטרונים רק כש-.
2. ו- קצרים מ-: נוצר זרם. ארוך מ-: לא נוצר זרם. אנרגיית פוטון כזה, , קטנה מ- (סעיף ג), ופוטון אחד לא יכול לשחרר אלקטרון, בכל עוצמה.
3. ג: בסף , ולכן מ-: . לפי : , כלומר .
4. ד: לפי : .
5. לפי , עם : .
א. ו-: נוצר זרם. : לא נוצר זרם, כי ואנרגיית הפוטון קטנה מפונקציית העבודה. ג. . ד. .
2. תא פוטואלקטרי: מתח עצירה, זרם רוויה ועוצמת אור
תא פוטואלקטרי, מתח עצירה וזרם רוויה
כדי למדוד את האפקט הפוטואלקטרי סוגרים את המתכת בשפופרת ריק, ומולה שמים לוח שני. האלקטרונים שנעקרים עפים אל הלוח השני, והמעגל מודד אותם כזרם. בעזרת מקור מתח אפשר למשוך אותם קדימה, או לבלום אותם.
במדויק: תא פוטואלקטרי הוא שפופרת ריק ובה קתודה (פולט), שעליה מאירים, ואנודה (קולט), שאוספת את האלקטרונים. הזרם בתא נקבע לפי מספר האלקטרונים שמגיעים לאנודה ביחידת זמן. מתח העצירה הוא המתח המזערי בין הקתודה לאנודה, כשהקתודה בפוטנציאל גבוה מהאנודה, שבו גם האלקטרונים המהירים ביותר לא מגיעים לאנודה, והזרם מתאפס. זרם הרוויה הוא הזרם המרבי בתא: כשהמתח מאיץ וגדול מספיק, כל האלקטרונים שנעקרים ביחידת זמן מגיעים לאנודה, והגדלת המתח כבר לא מגדילה את הזרם.
גרף הזרם כפונקציה של המתח (מתח האנודה ביחס לקתודה) לשלוש אלומות על אותה קתודה. עקומות ו-: אותה תדירות , ולכן אותו מתח עצירה, (העקומות חותכות את ציר המתח ב-); לעקומה עוצמה גדולה יותר, ולכן זרם רוויה גדול יותר. עקומה : תדירות נמוכה יותר , ולכן מתח עצירה קטן יותר, .
ב- כבר עובר זרם: האלקטרונים יוצאים מהקתודה עם אנרגיה קינטית, וחלק מהם מגיעים לאנודה גם בלי שדה מאיץ.
מתח העצירה והאנרגיה הקינטית המרבית
במתח העצירה האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים בדיוק לפני האנודה. לפי משפט העבודה-אנרגיה, העבודה של הכוח החשמלי על האלקטרון (מטען , מנקודה בקתודה לנקודה באנודה, ) מאפסת את האנרגיה הקינטית המרבית שלו: , ולכן
(הקשר הזה לא בדף; מפתחים אותו מ-.) ב-: מתח עצירה של וולט פירושו אלקטרון-וולט.
מציבים ב-:
מה קובע את מתח העצירה ומה קובע את זרם הרוויה
- זרם הרוויה פרופורציוני למספר האלקטרונים שנעקרים ביחידת זמן, כלומר למספר הפוטונים שפוגעים בקתודה ביחידת זמן.
- עוצמת האור פרופורציונית למספר הפוטונים שעוברים ביחידת זמן דרך יחידת שטח, כפול האנרגיה של כל פוטון.
ניתוח עקומות זרם-מתח של תא פוטואלקטרי
1. מוצאים לכל עקומה את מתח העצירה: הנקודה שבה העקומה חותכת את ציר המתח בצד השלילי.
2. אותו מתח עצירה (על אותה קתודה) = אותה תדירות ואותו אורך גל. מתח עצירה גדול יותר = תדירות גבוהה יותר, אורך גל קצר יותר.
3. זרם רוויה גדול יותר = יותר פוטונים פוגעים בקתודה ביחידת זמן. באותה תדירות זה אומר עוצמה גדולה יותר (למשל, המקור קרוב יותר לתא).
4. לחישוב: , , ו-. בבדיקה: כל עקומה של אותה קתודה נותנת אותה .
את אורך הגל קובעים לפי מתח העצירה, לא לפי גובה העקומה. גובה זרם הרוויה תלוי בעוצמה (במספר הפוטונים), לא באנרגיה של כל פוטון.
במדידת מתח העצירה הקתודה מחוברת להדק החיובי של המקור, והאנודה להדק השלילי: השדה צריך לבלום אלקטרונים שנעים מהקתודה לאנודה.
כשמקטינים את המתח המעכב מתחת למתח העצירה, האנרגיה הקינטית המרבית ברגע הפליטה לא משתנה. היא עדיין . מה שמשתנה הוא רק שחלק מהאלקטרונים מגיעים עכשיו לאנודה, ועובר זרם.
מתח עצירה של פירושו , כלומר , ולא .
דוגמה - זיהוי אורך גל ועוצמה מעקומות זרם-מתח
תלמידה ערכה את ניסוי האפקט הפוטואלקטרי עם תא פוטואלקטרי מסוים ושני מקורות אור מונוכרומטי, שלכל אחד מהם עוצמת אור קבועה. מקור אחד פלט אור באורך גל , והאחר אור באורך גל . העקומות א-ג מתארות את הזרם בתא כפונקציה של המתח בין האנודה (קולט) לקתודה (פולט). עקומות ב ו-ג חותכות את ציר המתח ב-, ועקומה א חותכת אותו ב-. זרם הרוויה של עקומה ג גדול מזה של עקומה ב.
ב. לכל אחת משלוש העקומות א-ג, קבעו את אורך הגל המתאים לה. נמקו.
ג. חשבו בעזרת אחת העקומות את פונקציית העבודה של הקתודה (הפולט).
ה. הסבירו מה עשתה התלמידה כדי שיתקבלו שתי עקומות שונות עבור אותו אורך גל.
1. ב: כל עקומה חותכת את ציר המתח במתח העצירה , ו- המרבית. מ-, עם אותה קתודה (אותה ): אורך גל קצר יותר נותן פוטון עם יותר אנרגיה, ולכן מתח עצירה גדול יותר.
2. לעקומות ב ו-ג מתח העצירה הגדול, : אורך הגל . לעקומה א מתח העצירה הקטן, : אורך הגל .
3. ג: בעקומה א: לפי , . האנרגיה הקינטית המרבית: .
4. לפי : , כלומר . בדיקה בעקומה ב: , אותה תוצאה.
5. ה: בעקומות ב ו-ג אותו מתח עצירה, ולכן אותה אנרגיה לכל פוטון. זרם הרוויה שונה, ולכן מספר הפוטונים שפוגעים בקתודה ביחידת זמן שונה. העוצמה של המקור קבועה, ולכן התלמידה שינתה את המרחק בין המקור לתא: בעקומה ג המקור היה קרוב יותר.
ב. עקומות ב ו-ג: ; עקומה א: . ג. . ה. היא שינתה את עוצמת האור שמגיעה לקתודה (את המרחק בין המקור לתא); בעקומה ג העוצמה גדולה יותר.
3. מדידת קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף
קו ישר שמסתתר בניסוי
ניסוי מיליקן: מאירים את אותה קתודה באורכי גל שונים, ובכל פעם מודדים את מתח העצירה. אם משרטטים את מתח העצירה כפונקציה של התדירות מקבלים קו ישר. מהשיפוע שלו מוצאים את קבוע פלאנק, ומהחיתוך עם הצירים את פונקציית העבודה ואת תדירות הסף.
במדויק: מ- מקבלים : בתדירויות שמעל תדירות הסף, מתח העצירה הוא פונקציה קווית של התדירות (ושל ), אבל לא של אורך הגל . השיפוע זהה לכל המתכות. מה שמשתנה ממתכת למתכת הוא החיתוך: נקודת החיתוך עם ציר התדירות היא תדירות הסף , והמשך הקו חותך את ציר המתח ב-.
שתי מתכות, עם ו-: שני קווים מקבילים בשיפוע . תדירויות הסף: ו-. הקטעים המקווקווים הם רק המשך של הקו: בתדירות נמוכה מתדירות הסף אין פליטה, ואין מה למדוד.
שיפוע וחיתוכים בגרפים של האפקט הפוטואלקטרי
כל הגרפים נובעים מ-, עם ו-:
•מהשיפוע : בגרף -, ו- בגרף -.
•הערך המוחלט של החיתוך עם ציר , בוולט, שווה ל- ב-.
מציאת ו- מטבלת מדידות
1. מפתחים את הקשר בין מתח העצירה למשתנה הנמדד (לפי , ו-).
2. בוחרים משתנה שנותן קו ישר: כשנתון , מוסיפים עמודה של (ב-) או של .
3. משרטטים דיאגרמת פיזור ומעבירים קו מגמה אחד: ישר שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו (לא מחברים נקודה לנקודה).
4. שיפוע: משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו (לא מנקודות הטבלה). שמים לב לחזקה של העשר ביחידות הציר.
5. משווים את השיפוע לביטוי שפיתחתם ומחלצים את .
6. את מוצאים מהחיתוך של המשך הקו עם ציר המתח (), ואת או מהחיתוך עם הציר האופקי.
המשוואה לא בדף. בכל שאלה מפתחים אותה מ- ומ-, ומסבירים למה .
השיפוע של גרף - הוא לא . הוא , ביחידות . כדי לקבל את צריך לכפול את השיפוע ב- ולחלק ב-; טעות נפוצה היא לשכוח לכפול ב-.
הקטע של הגרף מתחת לתדירות הסף (המשך הקו עד הציר האנכי) לא נמדד ואי אפשר למדוד אותו: שם אין פליטה. משרטטים אותו מקווקו, כהמשך של קו המגמה בלבד.
דוגמה א - קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף מתח עצירה
תלמידה הרכיבה מעגל עם תא פוטואלקטרי שפונקציית העבודה שלו , ומדדה את מתח העצירה כשהאירה את הקתודה דרך מסננים שונים (על כל מסנן רשום אורך הגל שהוא מעביר).
א. בלי להסתמך על המדידות, פתחו ביטוי של מתח העצירה כפונקציה של אורך הגל .
ב. סרטטו דיאגרמת פיזור של כפונקציה של , והוסיפו קו מגמה.
ג. חשבו את קבוע פלאנק על פי שיפוע הגרף.
ד. (1) מהי המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך בין קו המגמה לציר המתח ? (2) מצאו את ערכה.
ה. חשבו את התדירות המינימלית שעבורה ייפלטו אלקטרונים מהקתודה.
1. א: לפי ו-: . לפי , כש- היא האנרגיה הקינטית המרבית. במתח העצירה העבודה של הכוח החשמלי מאפסת אותה: . לכן , ו-: קו ישר ב-.
2. ב: חמש הנקודות כמעט על ישר אחד. קו המגמה (בגרף הציר האופקי ב-, וההמשך המקווקו עד הצירים משמש לסעיפים ד-ה):
3. ג: שיפוע משתי נקודות על הקו, ו-: .
4. לפי סעיף א, השיפוע הוא , ולכן .
5. ד(1): החיתוך עם ציר הוא ב-: . הערך המוחלט שלו, בוולט, שווה לפונקציית העבודה ב-. זו נקודה של המשך הקו, לא מדידה.
6. ד(2): בהצבת במשוואת הקו: . לכן .
7. ה: בתדירות הסף , ומ-: , ולכן . בדרך שקולה: הקו חותך את הציר האופקי ב-, ו-.
א. . ב. קו מגמה . ג. . ד. (1) : פונקציית העבודה (ב-) בסימן שלילי; (2) , כלומר . ה. .
דוגמה ב - נקודות החיתוך בגרף אנרגיה קינטית-אנרגיית פוטון
הגרף מתאר באופן איכותי את האנרגיה הקינטית של האלקטרונים הנפלטים מקתודה כפונקציה של אנרגיית הפוטונים שפוגעים בה. שני הצירים ב-. ו- הן נקודות החיתוך של הגרף עם הצירים. את הקטע הרציף סרטטו לפי מדידות, ואת הקטע המקווקו לפי הארכה של הגרף עד הציר האנכי.
ד. היעזרו בנוסחה של האפקט הפוטואלקטרי וקבעו מהי המשמעות הפיזיקלית של כל אחת מהנקודות ו-.
ה. קבעו אם השיעור האופקי של קטן מהערך המוחלט של השיעור האנכי של , גדול ממנו או שווה לו. נמקו.
ו. הסבירו מדוע לא היה אפשר לבצע מדידות שלפיהן אפשר לסרטט את הקטע המקווקו .
1. ד: מ-: . זה קו ישר בשיפוע (שני הצירים ב-), שחותך את הציר האנכי ב-.
2. (שם ): . זו אנרגיית הסף של הפוטון, האנרגיה הקטנה ביותר שעוד משחררת אלקטרון (מתאימה לתדירות הסף ).
3. (שם ): . הערך המוחלט שלה הוא פונקציית העבודה של המתכת.
4. ה: השיעור האופקי של הוא , והערך המוחלט של השיעור האנכי של הוא : הם שווים. בגלל השיפוע הקו נוטה ב- וחותך את שני הצירים באותו מרחק מהראשית.
5. ו: בקטע מתקיים . פוטון כזה לא יכול לשחרר אלקטרון, ולכן לא נפלטים אלקטרונים: אין זרם ואין מתח עצירה למדוד. "אנרגיה קינטית שלילית" אינה קיימת, והקטע הוא רק הארכה מתמטית של הקו.
ד. : אנרגיית הסף של הפוטון, . : , מינוס פונקציית העבודה. ה. שווה: שניהם שווים ל-. ו. בקטע אנרגיית הפוטון קטנה מפונקציית העבודה, לא נפלטים אלקטרונים, ואין מה למדוד.
4. המודל הגלי מול המודל החלקיקי – המודל הדואלי
גל או חלקיק? גם וגם
בהתאבכות בשני סדקים האור מתנהג כגל: הוא מתפצל, נפגש עם עצמו ויוצר פסים בהירים וכהים. באפקט הפוטואלקטרי אותו אור מתנהג כאוסף של חלקיקים, שכל אחד מהם פוגע באלקטרון אחד. אף אחד משני המודלים לבדו לא מסביר את שתי התופעות.
במדויק: לפי המודל הדואלי של האור, לאור (ולכל קרינה אלקטרומגנטית) יש גם אופי גלי וגם אופי חלקיקי. המודל הגלי מסביר את ההתפשטות של האור, התאבכות ועקיפה. המודל החלקיקי (פוטונים) מסביר את האינטראקציה של האור עם חומר באפקט הפוטואלקטרי: תדירות סף, פליטה מיידית, ואנרגיה קינטית שתלויה בתדירות ולא בעוצמה. אי אפשר להפריד בין המודלים: אנרגיית הפוטון כוללת את התדירות, שהיא מושג גלי.
גם בכיוון ההפוך: את תבנית ההתאבכות, שמראה את האופי הגלי, רואים על מסך, כלומר דרך אינטראקציה של האור עם חומר, שהיא תופעה בעלת אופי חלקיקי. בניסוי של טיילור מקטינים את עוצמת האור עד שעוברים במערכת פוטונים בודדים: כל פוטון משאיר נקודה אחת על המסך, אבל אחרי זמן רב הנקודות מצטברות לתבנית התאבכות של גל.
אילו תופעות מסביר כל מודל
למה המודל הגלי לא מסביר את האפקט הפוטואלקטרי
לפי המודל הגלי האנרגיה של האור תלויה בעוצמה ומגיעה לקתודה ברציפות. מכאן שלוש תחזיות, שהניסוי סותר:
תשובה לשאלת "איזה מודל מסביר"
1. מתארים מה המודל הגלי צופה (האנרגיה תלויה בעוצמה ונמסרת ברציפות) ומה נמדד.
2. מצביעים על העובדה הניסויית שסותרת את התחזית: תדירות סף, אי-תלות של בעוצמה, פליטה מיידית.
3. מסבירים במודל החלקיקי: פוטון אחד נבלע כולו באלקטרון אחד, , ולכן מה שקובע הוא של כל פוטון, ולא מספר הפוטונים.
4. אם השאלה על עוצמה: עוצמה = מספר הפוטונים ביחידת זמן (דרך יחידת שטח) כפול . היא משנה את הזרם, לא את .
עצם העקירה של אלקטרונים ממתכת על ידי קרינה לא סותרת את הפיזיקה הקלאסית. מה שהמודל הגלי לא מסביר הוא התלות בתדירות: תדירות הסף, ו- שלא תלויה בעוצמה.
המודל הדואלי לא אומר שהאור "לפעמים גל ולפעמים חלקיק" לפי בחירה. אי אפשר להפריד בין שני המודלים: גם בתופעה שבה מתבטא האופי החלקיקי, אנרגיית הפוטון כוללת את התדירות, שהיא מושג גלי.
דוגמה - מדוע המודל הגלי לא מסביר את האפקט
תלמיד מדד את מתח העצירה של האלקטרונים שנפלטים מקתודה של תא פוטואלקטרי כשהאיר אותה באור באורכי גל שונים. לפי תוצאות המדידות הוא סרטט גרף של מתח העצירה כפונקציה של , ומצא אורך גל סף של כ-.
ו. הסבירו מדוע המודל הגלי של האור לא מסביר את האפקט הפוטואלקטרי.
1. התחזית של המודל הגלי: האנרגיה של הגל נקבעת לפי העוצמה (המשרעת) שלו, והיא מגיעה לקתודה ברציפות.
2. תדירות סף: לפי המודל הגלי, אור בכל תדירות, אם הוא חזק מספיק (או מאיר מספיק זמן), אמור למסור לאלקטרון מספיק אנרגיה כדי לצאת. בניסוי יש אורך גל סף, כ-: באורכי גל ארוכים ממנו אין פליטה כלל, בכל עוצמה.
3. לא תלויה בעוצמה: לפי המודל הגלי, עוצמה גדולה יותר הייתה צריכה להגדיל את האנרגיה הקינטית, כלומר את מתח העצירה. בניסוי מתח העצירה תלוי רק בתדירות, והעוצמה משנה רק את מספר האלקטרונים (את הזרם).
4. אין השהיה: לפי המודל הגלי, באור חלש היה צריך לעבור זמן עד שאלקטרון יצבור מספיק אנרגיה. בניסוי הפליטה מיידית.
5. המודל החלקיקי מסביר את כל אלה: כל פוטון מוסר את כל האנרגיה שלו, , לאלקטרון אחד, ולכן .
לפי המודל הגלי האנרגיה תלויה בעוצמה ונצברת ברציפות. לכן היה צפוי שכל אור חזק מספיק (בכל תדירות) יגרום לפליטה, ושהאנרגיה הקינטית תגדל עם העוצמה. בניסוי יש תדירות סף, הפליטה מיידית, והאנרגיה הקינטית תלויה רק בתדירות.