גל: הפרעה שמתקדמת בתווך
זורקים אבן לבריכה, ומעגלים מתפשטים על פני המים. עלה שצף על המים עולה ויורד כשהמעגל עובר בו, אבל לא נסחף איתו. מה שמתקדם הוא ההפרעה, לא המים.
במדויק: גל מכני הוא הפרעה למצב שיווי המשקל של תווך חומרי (חבל, קפיץ, מים, אוויר), שמתקדמת בתווך. כל חלקיק של התווך רק נע סביב מקומו, וההפרעה עוברת מחלקיק לחלקיק. גל מתקדם מעביר אנרגיה ותנע ממקום למקום, בלי להעביר מסה. פולס הוא הפרעה בודדת; גל מחזורי הוא רצף הפרעות שחוזרות על עצמן.
גל אלקטרומגנטי (אור, גלי רדיו) הוא גל מסוג אחר: הוא לא צריך תווך, ומה שמשתנה בו הם שדה חשמלי ושדה מגנטי. רוב התופעות שבנושא (החזרה, סופרפוזיציה, התאבכות, עקיפה) משותפות לשני הסוגים, ולכן לומדים אותן קודם על חבל ועל אמבט גלים, ואחר כך בודקים אותן באור.
עקרון הסופרפוזיציה
שני פולסים שנעים זה לקראת זה בחבל לא מתנגשים ולא מקפצים אחורה: הם עוברים זה דרך זה, וכל אחד ממשיך בדרכו בדיוק כמו שהיה.
במדויק: כששני גלים (או יותר) נמצאים באותו רגע באותה נקודה בתווך, ההעתק של הנקודה הוא הסכום האלגברי של ההעתקים שכל גל היה יוצר בה לבדו. אחרי החפיפה כל גל ממשיך עם אותה צורה, אותה מהירות ואותו כיוון, כאילו לא פגש את השני. התאבכות בונה: ההפרעות מחזקות זו את זו; התאבכות הורסת: ההפרעות מחלישות או מבטלות זו את זו.
שני פולסים מלבניים בגובה , אחד מעל החבל ואחד מתחתיו, נעים זה לקראת זה. ברגע שהם חופפים לגמרי ההעתק בכל נקודה הוא , והחבל נראה ישר. הפולסים לא נעלמו: ברגע הזה האנרגיה שלהם היא אנרגיה קינטית של נקודות החבל, ורגע אחר כך שניהם מופיעים שוב, כל אחד בצד השני.
תזכורת: זמן מחזור ותדירות
נדנדה שחוזרת לאותו מקום כל שניות מבצעת חצי תנודה בכל שנייה. גם מקור של גל מחזורי חוזר על תנועתו שוב ושוב, ואת הקצב הזה מתארים בשני גדלים.
במדויק: זמן מחזור הוא הזמן של תנודה שלמה אחת, עד שהנקודה חוזרת לאותו מצב (אותו העתק ואותו כיוון תנועה), ביחידות . תדירות היא מספר התנודות בשנייה, ביחידות . הם הופכיים זה לזה: .
1. פולסים וגלים מחזוריים בחבל ובקפיץ
פולס רוחב ופולס אורך
מניעים את קצה החבל פעם אחת למעלה ולמטה, ו"גבעה" רצה לאורכו. נקודה בחבל שהגבעה עוברת בה עולה ויורדת, אבל לא זזה ימינה.
במדויק: בפולס רוחב חלקיקי התווך נעים בניצב לכיוון ההתפשטות של הפולס (חבל, קפיץ שמזיזים את קצהו הצידה). בפולס אורך החלקיקים נעים במקביל לכיוון ההתפשטות (קפיץ שדוחפים את קצהו לאורכו, קול באוויר). ההעתק של נקודה בתווך הוא המרחק שלה ממקום שיווי המשקל, עם סימן, והמשרעת היא ההעתק המרבי.
פולס רוחב בחבל, ברגע אחד. הפולס מתקדם ימינה במהירות . הנקודה , שלפני השיא (בצד שאליו הפולס מתקדם), עולה: השיא מגיע אליה. הנקודה , שמאחורי השיא, יורדת: השיא כבר עבר בה והיא חוזרת לשיווי משקל.
אחרי שהפולס עובר, כל נקודה חוזרת למקומה. צורת הפולס כמעט לא משתנה בזמן התנועה.
גל מחזורי: אורך גל
כשמחולל תנודות מזיז את קצה החבל למעלה ולמטה שוב ושוב, החבל מקבל צורה של שיאים ושפלים שחוזרים על עצמם, וכל הצורה הזאת רצה לאורך החבל.
במדויק: בגל מחזורי כל נקודה בתווך מתנודדת בתדירות של המקור. אורך הגל הוא המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות בתווך שנמצאות באותו מצב תנודה (למשל בין שני שיאים סמוכים), ביחידות . בזמן מחזור אחד הגל מתקדם בדיוק אורך גל אחד.
גל בחבל ברגע אחד: (בין שני שיאים סמוכים) ו- (מקו שיווי המשקל עד שיא). החץ האופקי מסמן אורך גל אחד, והחץ האנכי את המשרעת.
שתי תמונות של גל
•המשרעת היא ההעתק המרבי מקו שיווי המשקל, לא המרחק בין שיא לשפל.
•משני הגרפים יחד מקבלים את מהירות הגל: .
מהירות גל מחזורי
- התדירות נקבעת על ידי המקור: כל נקודה בתווך מתנודדת בתדירות שבה המקור מתנודד.
- המהירות נקבעת על ידי התווך: בתווך אחיד היא קבועה, ובחבל או במיתר היא תלויה במתיחות ובמסה ליחידת אורך. בחבל, בקפיץ ובמיתר היא לא תלויה בתדירות, במשרעת או בצורת ההפרעה; פולס וגל מחזורי באותו חבל מתקדמים באותה מהירות.
•לכן כשמשנים את התדירות באותו תווך, משתנה אורך הגל: .
•הפולס נע במהירות קבועה, ולכן המרחק שהוא עובר הוא .
לא אומרת ש"הגדלת התדירות מגדילה את המהירות". באותו תווך המהירות קבועה, ולכן תדירות גדולה יותר נותנת אורך גל קצר יותר.
מהירות הגל (כמה מהר ההפרעה מתקדמת לאורך החבל) אינה מהירות החלקיקים של התווך. בגל רוחב החלקיקים נעים בניצב לחבל, ומהירותם משתנה כל הזמן: אפס בשיא ובשפל, ומרבית בקו שיווי המשקל.
החזרה ומעבר לתווך אחר
פולס שמגיע לקצה החבל מוחזר. פולס שמגיע לחיבור עם חבל אחר מתפצל לפולס מוחזר ולפולס עובר.
- "כבד" = מסה גדולה יותר ליחידת אורך. בשני חבלים מחוברים המתיחות שווה, והגל איטי יותר בחבל הכבד.
•הפולס העובר תמיד זקוף. הפולס המוחזר מתהפך רק כשהוא פוגע בתווך "כבד" יותר (הקיר הוא המקרה הקיצוני).
כיוון התנועה של נקודה בגל מתקדם
1. מזהים לאן הגל (או הפולס) מתקדם.
2. בגל רוחב הנקודה נעה רק למעלה או למטה, לא לאורך החבל.
3. כל נקודה מעתיקה את ההעתק של הנקודה שמאחוריה (בצד שממנו הגל בא). אם הנקודה שמאחוריה גבוהה ממנה, היא עולה; אם נמוכה ממנה, היא יורדת.
4. דרך אחרת: מזיזים את כל הצורה מעט בכיוון ההתקדמות, ובודקים אם הנקודה עלתה או ירדה.
5. נקודה בשיא או בשפל נמצאת ברגע הזה במנוחה רגעית.
כשנתונים גרף העתק-מקום וגרף העתק-זמן של אותו גל, לא מחליפים ביניהם: את קוראים רק מגרף המקום, ואת רק מגרף הזמן.
דוגמה - אורך גל, זמן מחזור ומקום הנקודה P
בחבל אופקי מתוח ואחיד מתפשט ימינה גל מחזורי. נמדד מהקצה השמאלי של החבל, ו- הוא ההעתק של נקודות החבל מקו שיווי המשקל. היא נקודה מסוימת בחבל. הגרף הראשון מתאר את צורת החבל ברגע , והשני את ההעתק של הנקודה כפונקציה של הזמן מרגע .
א. קבעו את ערך המשרעת של הגל.
ב. חשבו את גודל מהירות ההתפשטות של הגל.
ג. קבעו אם הנקודה נמצאת במרחק מהקצה השמאלי של החבל או במרחק ממנו. נמקו.
1. א: ההעתק משתנה בין ל-, ולכן (ולא , המרחק בין שיא לשפל).
2. ב, אורך הגל מגרף העתק-מקום: בין שני שיאים סמוכים, ו-, ולכן .
3. זמן המחזור מגרף העתק-זמן: חוזרת להעתק בתנועה כלפי מעלה אחרי , ולכן .
4. לפי : .
5. ג: לפי הגרף השני, ברגע הנקודה בקו שיווי המשקל ומתחילה לעלות. בגרף הראשון ההעתק אפס גם ב- וגם ב-, ולכן בודקים את כיוון התנועה.
6. הגל מתקדם ימינה, ולכן כל נקודה מעתיקה את הנקודה שמשמאלה. משמאל ל- יש שיא (), ולכן היא עולה. משמאל ל- יש שפל (), ולכן היא יורדת. לכן נמצאת ב-.
א. . ב. . ג. נמצאת במרחק מהקצה השמאלי.
2. גל עומד במיתר
גל עומד
פורטים על מיתר של גיטרה, והמיתר נראה כמו "בטן" אחת שרוטטת במקומה. שום דבר לא רץ לאורך המיתר: הקצוות עומדים, והאמצע עולה ויורד.
במדויק: גל עומד נוצר מסופרפוזיציה של שני גלים מחזוריים באותה תדירות ובאותה משרעת, שמתקדמים בכיוונים מנוגדים באותו תווך (למשל גל וההחזרה שלו מקצה המיתר). בגל עומד הצורה לא מתקדמת. יש נקודות צומת שנמצאות כל הזמן במנוחה, וביניהן נקודות שמתנודדות במשרעות שונות, המרבית באמצע בין שני צמתים. כל הנקודות שבין שני צמתים סמוכים נעות יחד, באותו כיוון, ונקודות בקטעים סמוכים נעות בכיוונים מנוגדים.
מיתר באורך שקשור בשני קצותיו, בגל עומד עם שלוש "בטנים" (). הקו המלא והקו המקווקו הם שני מצבי הקיצון של המיתר. בכל קצה צומת, וגם בשתי נקודות בפנים; המרחק בין צמתים סמוכים הוא .
גל עומד במיתר שקצותיו קשורים
בכל קצה קשור יש צומת, ולכן לאורך המיתר נכנס מספר שלם של חצאי אורך גל:
- = מספר ה"בטנים" לאורך המיתר. מספר הצמתים (כולל הקצוות) הוא . המרחק בין צמתים סמוכים: .
- התדירויות המותרות (מפתחים, לא בדף): , ולפי :
כלומר כל התדירויות המותרות הן כפולות שלמות של התדירות הנמוכה ביותר . בתדירות אחרת לא נוצר גל עומד.
•כל נקודה (פרט לצמתים) מתנודדת בתדירות המקור, וזמן המחזור שלה .
מציאת התדירויות של גל עומד
1. סופרים בתרשים את מספר ה"בטנים" (לא את מספר הצמתים).
2. מ- מוצאים .
3. מהירות הגל נקבעת על ידי המיתר. אם נתונה תדירות של מצב אחד, מוצאים ממנו , והיא נשארת קבועה כשמשנים את התדירות.
4. .
5. כדי לבדוק אם תדירות נתונה יוצרת גל עומד, מחשבים : רק מספר שלם מתאים.
"בטן" אחת היא חצי אורך גל, לא אורך גל שלם. במיתר עם בטן אחת .
כשמשנים את תדירות המחולל באותו מיתר ובאותה מתיחות, מהירות הגל לא משתנה. משתנה אורך הגל, ולכן משתנה מספר הבטנים.
בגל עומד הצורה לא מתקדמת. הזמן שבו נקודה עוברת משיא לשפל הוא של תנודת הנקודה, ולא זמן שבו הגל עובר מרחק כלשהו לאורך המיתר.
דוגמה - מהירות הגל ותדירויות מותרות במיתר
מיתר באורך מחובר בקצה אחד למחולל תנודות ובקצה האחר לנקודה קבועה; שני הקצוות הם נקודות צומת. כשתדירות המחולל , נוצר במיתר גל עומד עם בטן אחת:
ב. חשבו את מהירות התפשטות הגל במיתר.
שינו את תדירות המחולל, ונוצר במיתר גל עומד עם שלוש בטנים:
ד. חשבו את תדירות המחולל שיצרה את הגל העומד הזה.
ה. קבעו אם כאשר ישנו את תדירות המחולל ל- ייווצר גל עומד במיתר. נמקו.
1. ב: בטן אחת, כלומר . לפי : .
2. לפי : .
3. ד: שלוש בטנים, : . המהירות לא השתנתה (אותו מיתר, אותה מתיחות), ולכן . בדיקה: .
4. ה: התדירויות שבהן נוצר גל עומד הן : .
5. עבור : , לא מספר שלם. לא נכנס מספר שלם של חצאי אורך גל לאורך המיתר, ולכן לא ייווצר גל עומד.
ב. . ד. . ה. לא ייווצר גל עומד: אינה כפולה שלמה של ().
3. התאבכות משני מקורות (גלי מים)
התאבכות משני מקורות נקודתיים
באמבט גלים שני כדורים קטנים טובלים במים באותו קצב. מכל אחד יוצאים גלים מעגליים, והם עוברים זה דרך זה. יש מקומות שבהם המים מתנודדים חזק מאוד, ויש קווים שלמים שבהם המים כמעט שקטים.
במדויק: כששני מקורות נקודתיים שווי מופע (אותה תדירות, ושניהם יוצרים שיא באותו רגע) שולחים גלים לאותו תווך, בכל נקודה הגלים מצטרפים לפי עקרון הסופרפוזיציה. נקודה שבה הגלים מגיעים תמיד באותו מופע (שיא עם שיא, שפל עם שפל) היא נקודת התאבכות בונה, והמשרעת בה היא סכום המשרעות. נקודה שבה הם מגיעים תמיד במופע הפוך (שיא עם שפל) היא נקודת התאבכות הורסת, ובמשרעות שוות היא במנוחה. נקודות כאלה יוצרות קווי מקסימום וקווי צומת (מינימום).
שני מקורות ו- במרחק . הקווים המלאים הם קווי המקסימום (; הקו הוא האנך האמצעי), והקווים המקווקווים הם קווי הצומת. כל הקווים הם היפרבולות, ורחוק מהמקורות הם כמעט ישרים שיוצאים מאמצע הקטע .
תנאי הפרש הדרכים
לנקודה שמרחקיה מהמקורות ו-, במקורות שווי מופע:
•הקו המרכזי () הוא האנך האמצעי לקטע בין המקורות: שם הפרש הדרכים אפס.
•בתרשים של חזיתות גל (שיאים בקו מלא, שפלים בקו מקווקו): בין שני קווים מלאים סמוכים של אותו מקור יש , ובין קו מלא לקו מקווקו סמוך . מלא עם מלא או מקווקו עם מקווקו = בונה; מלא עם מקווקו = הורסת.
קווי מקסימום וצומת רחוק מהמקורות
כשהמרחק מהמקורות גדול מאוד לעומת , הקווים כמעט ישרים, ומתארים אותם לפי הזווית שלהם עם הקו המרכזי. הוא המרחק של הנקודה מהקו המרכזי, ו- המרחק שלה מאמצע הקטע בין המקורות:
- מספר קווי המקסימום: , ולכן . הסדר המרבי הוא המספר השלם הגדול ביותר שקטן מ-, ויש קו כזה משני צדי הקו המרכזי.
- הגדלת או הקטנת (תדירות גבוהה יותר באותו תווך) מקטינה את הזוויות: הקווים צפופים יותר, ויש יותר קווים.
מציאת אורך גל ותדירות באמבט גלים
1. מזהים על איזה קו הנקודה נמצאת ומה הסדר שלו: סופרים קווי מקסימום מהקו המרכזי (), או משווים את מספר אורכי הגל מכל מקור.
2. כותבים את התנאי: לקו מקסימום, או לקו צומת, ומוצאים .
3. תדירות הגל שווה לתדירות המקורות. מ- מוצאים את הגודל החסר.
4. כשנתונים זווית או מרחקים רחוק מהמקורות, משתמשים ב-.
מפגש של שפל עם שפל הוא התאבכות בונה, בדיוק כמו שיא עם שיא: שם נוצר שפל עמוק פי שניים, וחצי מחזור אחר כך שיא גבוה פי שניים. התאבכות הורסת היא רק שיא עם שפל.
באמבט גלים התמונה דינמית: על קו מקסימום מגיעים שיאים ושפלים בזה אחר זה, והנקודות מתנודדות במשרעת גדולה. מה שקבוע בזמן הוא מקום הקווים, לא ההעתק.
התנאים בטבלה נכונים רק למקורות שווי מופע. אם המקורות הפוכי מופע, קווי המקסימום וקווי הצומת מתחלפים: האנך האמצעי הופך לקו צומת, כל קו מקסימום הופך לקו צומת וכל קו צומת לקו מקסימום. על הפרש מופע אחר עונים רק באופן איכותי: התבנית זזה.
דוגמה - אורך גל ותדירות מקו מקסימום
שני כדורים קטנים, ו-, מתנודדים באמבט גלים באותה תדירות. הם מקורות נקודתיים שווי מופע ושווי משרעת. בתרשים של תבנית ההתאבכות השיאים של כל גל מסורטטים בקווים מלאים והשפלים בקווים מקווקווים.
ב. הנקודה נמצאת על קו המקסימום מסדר ראשון (). נתון: , . חשבו את אורך הגל .
ג. דרך הנקודה עוברים שני קווים מקווקווים, אחד של כל מקור. דרך הנקודה עוברים קו מלא של מקור אחד וקו מקווקו של המקור השני. קבעו בכל אחת מהנקודות אם נוצרת בה התאבכות בונה, התאבכות הורסת או שהיא נקודת ביניים. נמקו.
ד. נתון: מהירות ההתפשטות של הגלים . חשבו את תדירות התנודות של הכדורים.
1. ב: על קו מקסימום של מקורות שווי מופע, ולכן , עם .
2. .
3. ג, נקודה : נפגשים בה שפל של גל אחד ושפל של הגל השני: הגלים באותו מופע, וההעתקים מתחברים. המקורות שווי מופע ושווי תדירות, ולכן ההתאמה נשמרת בכל רגע: התאבכות בונה.
4. נקודה : נפגשים בה שיא ושפל: הגלים במופע הפוך, ובמשרעות שוות ההעתקים מבטלים זה את זה בכל רגע: התאבכות הורסת.
5. ד: תדירות הגל שווה לתדירות התנודות של הכדורים. לפי : .
ב. . ג. : התאבכות בונה (שפל עם שפל); : התאבכות הורסת (שיא עם שפל). ד. .
4. התאבכות אור בשני סדקים (ניסוי יאנג)
ניסוי יאנג
מאירים בלייזר לוחית עם שני סדקים צרים וקרובים, ועל מסך רחוק לא מופיעים שני כתמים, אלא שורה של פסים מוארים וחשוכים לסירוגין. זו התאבכות, כמו באמבט גלים, ולכן היא עדות לכך שלאור יש תכונות של גל.
במדויק: בניסוי יאנג אור חד-צבעי מאיר שני סדקים צרים מאוד, במרחק זה מזה. שני הסדקים מוארים מאותו מקור, ולכן הם מקורות אור קוהרנטיים: אותה תדירות והפרש מופע קבוע בזמן (כשהאור פוגע בניצב, הם שווי מופע). על מסך במרחק מתקבלת תבנית התאבכות: פס מואר במרכז (שם הפרש הדרכים אפס), ופסים מוארים וחשוכים לסירוגין משני צדיו, במרווחים שווים (בזוויות קטנות).
המבנה של הניסוי: היא הזווית בין הקו המרכזי לקו מאמצע הסדקים אל נקודה על המסך, המרחק של מהנקודה שמול אמצע הסדקים, ו- המרחק מהסדקים למסך.
כש- שני הקווים מהסדקים ל- כמעט מקבילים, והפרש הדרכים הוא בקירוב .
נוסחת יאנג
ניסוי יאנג הוא התאבכות משני מקורות שווי מופע, ולכן מקומות הפסים נקבעים לפי (מואר) ו- (חשוך).
בזוויות קטנות (, ואז ) הפסים במרווחים שווים, והמרחק בין שני פסים מוארים סמוכים (או שני חשוכים סמוכים), רוחב הפס , הוא:
•מקום הפס המואר מסדר מהמרכז: . מקום הפס החשוך מסדר : .
- יחסי ל- ול-, והפוך ל-. אור אדום (אורך גל ארוך) נותן פסים רחבים יותר מאור כחול.
חישוב מתבנית התאבכות
1. ממירים הכול למטרים: , , .
2. מוצאים את רוחב הפס : מרחק בין פסים מוארים מתחלק ב- מרווחים; המרחק מהמרכז עד המואר מסדר מתחלק ב-.
3. בודקים אם הזווית קטנה (). אם כן, .
4. אם הזווית לא קטנה, מחשבים ומשתמשים ב-.
5. כשמשווים שני צבעים באותה מערכת ( ו- קבועים): .
סופרים מרווחים, לא פסים: קווים תוחמים רק מרווחים, ובין המרכז למואר מסדר יש מרווחים.
שני מקורות קוהרנטיים צריכים גם אותה תדירות וגם הפרש מופע קבוע. שתי נורות זהות פולטות באותה תדירות, אבל הפרש המופע ביניהן משתנה באקראי, ולכן הן לא יוצרות תבנית התאבכות יציבה. לכן בניסוי מאירים את שני הסדקים מאותו מקור.
אור לבן: במרכז הפרש הדרכים אפס לכל אורכי הגל, ולכן הפס המרכזי לבן. בסדר הראשון כל צבע מגיע למקום אחר (), ומתקבל פס צבעוני: סגול קרוב למרכז ואדום רחוק ממנו.
דוגמה א - שני צבעים באותה מערכת סדקים
אור לבן עובר פעם דרך מסנן כחול ופעם דרך מסנן אדום, ואחר כך דרך שני חריצים צרים במרחק זה מזה. על מסך במרחק מהחריצים () מתקבלת פעם תבנית התאבכות של אור אדום ופעם של אור כחול. בשרטוט שתי התבניות זו מעל זו, באותו קנה מידה: פסי אור שמופרדים בקווים כהים דקים. באותו קטע של המסך יש בתבנית שישה קווים ובתבנית שמונה קווים, והקווים הראשון והאחרון של שתי התבניות באותם מקומות.
א. ידוע שאורך הגל של אור אדום גדול מזה של אור כחול. קבעו אם תבנית היא של אור אדום או של אור כחול. נמקו.
ב. אורך הגל של האור האדום גדול ב- מזה של האור הכחול. חשבו את אורך הגל של כל צבע.
ג. רוחב כל פס אור בתבנית של האור הכחול הוא . חשבו את המרחק בין החריצים.
1. א: לפי , באותם ו- רוחב הפס יחסי לאורך הגל. בתבנית הפסים רחבים יותר, ולכן אורך הגל שלה גדול יותר: זה האור האדום.
2. ב: באותו קטע יש ב- שישה קווים, כלומר מרווחים, וב- שמונה קווים, כלומר מרווחים: , ולכן .
3. עם : , ולכן ו-.
4. ג: רוחב פס אור הוא המרחק בין שני קווים כהים סמוכים (קווי מינימום), כלומר . מ-: .
5. הצבה במטרים: . אכן .
א. תבנית היא של האור האדום. ב. , . ג. .
דוגמה ב - מקסימום ראשון בזווית שאינה קטנה
מקור גלי מיקרו פולט קרינה באורך גל יחיד אל לוח מתכת עם שני סדקים צרים, בניצב ללוח. המרחק בין מרכזי הסדקים . במקביל ללוח, במרחק ממנו, יש מסילה ארוכה מאוד ועליה גלאי. הנקודה על המסילה נמצאת מול אמצע המרחק בין הסדקים, ובה העוצמה מרבית. מזיזים את הגלאי מ-, ובמרחק ממנה נמדד לראשונה שוב מקסימום.
ד. חשבו את אורך הגל.
1. נתון ומטרה: המקסימום הראשון אחרי הוא הקו מסדר , עם . הזווית לא קטנה ( הוא כרבע מ-), ולכן לא מחליפים את ב-.
2. מהדף: , ולכן .
3. הוא המרחק מאמצע הסדקים לגלאי: .
4. (כ-).
5. . הקירוב היה נותן , כ- יותר.
.
5. עקיפה בסדק יחיד
עקיפה
שומעים מישהו שמדבר בחדר הסמוך גם כשלא רואים אותו: הקול "מתכופף" דרך הפתח של הדלת. גלי מים שעוברים דרך פתח צר במחסום מתפשטים אחריו לכל הכיוונים, כמו ממקור נקודתי.
במדויק: עקיפה היא שינוי כיוון ההתפשטות של גל כשהוא עובר דרך פתח או ליד מכשול, כך שהוא מגיע גם לאזור ה"צל". העקיפה בולטת כשרוחב הפתח קרוב לאורך הגל או קטן ממנו. אור שעובר דרך סדק יחיד צר יוצר על מסך תבנית עקיפה: פס מואר רחב במרכז, ומשני צדיו פסים מוארים חלשים וצרים יותר, ביניהם קווי צומת. את התבנית מסבירים כהתאבכות של גלים מרצף של מקורות נקודתיים לאורך הסדק (עקרון הויגנס: כל נקודה בחזית הגל היא מקור לגל חדש).
סדק ברוחב ומסך רחוק. הקווים המקווקווים יוצאים מאמצע הסדק אל שני קווי הצומת הראשונים (), בזווית משני צדי המרכז. הפס המואר המרכזי משתרע ביניהם, ורוחבו כפול מהרוחב של כל פס צדדי.
קווי הצומת בסדק יחיד
הוא רוחב הסדק, ו- הוא הסדר של קו הצומת (חשוך). בסדק יחיד הנוסחה עם שלם נותנת מינימום, לא מקסימום.
בזוויות קטנות () מפתחים (לא בדף):
•קו הצומת הראשון: .
- רוחב הפס המרכזי (בין שני קווי הצומת הראשונים, משני הצדדים): .
- רוחב כל פס צדדי (בין שני קווי צומת סמוכים): , חצי מהפס המרכזי.
•סדק צר יותר או אורך גל ארוך יותר: התבנית רחבה יותר.
שני סדקים מול סדק יחיד
בשתי התבניות יש פס מואר מרכזי אחד, ושאר הפסים המוארים בזוגות משני צדיו.
הוא המרחק ממרכז התבנית לקו הצומת הראשון. רוחב הפס המרכזי כולו כפול: .
אל תחליפו בין הנוסחאות: ב- (שני סדקים, סריג) שלם נותן מקסימום, וב- (סדק יחיד) שלם נותן צומת.
דוגמה - רוחב הכתם המרכזי והשוואה לשני סדקים
תלמידים ערכו ניסוי עם לוחית שבה סדק יחיד ברוחב , מקור אור חד-צבעי באורך גל ומסך מקביל ללוחית במרחק ממנה. הם מדדו את רוחב כתם האור המרכזי על המסך.
א. בטאו את כפונקציה של , ו-.
ה. התלמידים החליפו את הלוחית בלוחית עם שני סדקים צרים מאוד במרחק זה מזה. בשתי הלוחיות הכתם המרכזי במרכז המסך. נתון: . קבעו איזה היגד נכון, ונמקו:
1. רוחב הכתם המרכזי שהתקבל בשתי הלוחיות שווה.
2. רוחב הכתמים המשניים שהתקבלו בשתי הלוחיות שווה.
3. מספר פסי המקסימום שהתקבלו על המסך זוגי בשתי הלוחיות.
1. א: הכתם המרכזי משתרע בין שני קווי הצומת מסדר , אחד מכל צד. מהדף: (בזוויות קטנות ).
2. עבור : . רוחב הכתם המרכזי כפול: .
3. ה, סדק יחיד: הכתם המרכזי , וכל כתם משני (בין צמתים סמוכים) .
4. שני סדקים: לפי כל הכתמים, גם המרכזי, ברוחב .
5. עם : היגד 1 שגוי (הכתם המרכזי בסדק יחיד רחב פי ). היגד 2 נכון: הכתמים המשניים בשתיהן ברוחב . היגד 3 שגוי: בשתיהן יש מקסימום מרכזי אחד ושאר המקסימומים בזוגות, ולכן המספר אי-זוגי.
א. . ה. היגד 2 נכון.
6. סריג עקיפה
סריג עקיפה
מסתכלים על מנורה דרך סריג, ורואים את האור מתפרק לקשת צבעים. אותה תופעה כמו בשני סדקים, רק עם אלפי סדקים, ולכן הפסים המוארים חדים ובהירים, ורחוקים זה מזה.
במדויק: סריג עקיפה הוא לוחית עם מספר גדול מאוד של סדקים צרים, שווים וקרובים זה לזה, במרווחים שווים. קבוע הסריג הוא המרחק בין מרכזי סדקים סמוכים. הוא מספר הסדקים ליחידת אורך, ו-. הפסים המוארים מתקבלים באותן זוויות כמו בשני סדקים במרחק , אבל הם צרים וחדים הרבה יותר, וביניהם כמעט חושך. לכן בסריג מודדים אורכי גל בדיוק, ומזהים חומרים לפי הקווים שהם פולטים.
קווי מקסימום בסריג
- הסדר המרבי: , ולכן . הסדר המרבי הוא המספר השלם הגדול ביותר שקטן מ-.
- מספר הקווים בתבנית: (המרכזי, וקו מכל צד לכל סדר).
•בסריג הזוויות בדרך כלל גדולות, ולכן לא משתמשים בקירוב . המרחק על מסך במרחק ניצב : .
- אור לבן: בסדר קו לבן (כל אורכי הגל באותה זווית). בכל סדר אחר ספקטרום רציף: סגול קרוב למרכז, אדום רחוק.
חישוב בסריג עקיפה
1. מחשבים את במטרים. סדקים לס"מ: .
2. מוצאים את הזווית: נתונה, או מ- כשנתונים מרחקים על מסך, או מ- כשנתון המרחק לנקודה עצמה.
3. , או כשאורך הגל נתון.
4. סדר מרבי: המספר השלם הגדול ביותר שקטן מ- (לא מעגלים כלפי מעלה).
5. חפיפה בין סדרים באור לבן: משווים את הזווית של הקצה האדום בסדר לזווית של הקצה הסגול בסדר .
נתון בדרך כלל בסדקים לס"מ (או למ"מ). הוא ההופכי שלו, וממירים למטרים לפני ההצבה.
כש- הסדר המרבי הוא , לא : בסדר היה יוצא .
באור לבן (-) הסדר הראשון והשני לא חופפים: , בכל סריג. סדרים גבוהים יותר כן יכולים לחפוף.
דוגמה - אורכי גל וסדר מרבי במנורת כספית
סריג עקיפה שבו חריצים לס"מ משמש למדידת אורכי גל. אור ממנורת כספית עבר דרך הסריג, והתקבלו קווים צבעוניים מסדר ראשון, בזוויות , , ו- מהאנך האמצעי.
א. חשבו את אורך הגל של כל אחד מארבעת הקווים.
ב. עבור אורך הגל של הקו שבזווית , חשבו את הסדר המרבי שאפשר לקבל בסריג הזה (הניחו שהמסך אינו מוגבל).
הנורה הוחלפה בנורת להט, מקור אור לבן בתחום עד .
ד. קבעו אם יש חפיפה בין תבנית האור בסדר הראשון לבין תבנית האור בסדר השני. נמקו.
1. א: .
2. מהדף, , ובסדר ראשון :
-
-
-
-
3. ב: , ולכן . שלם, ולכן .
4. ד: הקצה החיצוני של הסדר הראשון הוא האדום: , .
5. הקצה הפנימי של הסדר השני הוא הסגול: , .
6. : הסדר הראשון נגמר לפני שהשני מתחיל, ואין חפיפה.
א. , , , . ב. . ד. אין חפיפה: הסדר הראשון בין כ- ל-, והסדר השני מתחיל רק בכ-.
7. גלים אלקטרומגנטיים וספקטרום
גל אלקטרומגנטי
אור השמש מגיע אלינו דרך החלל הריק, שאין בו שום חומר שיכול לרטוט. לכן האור לא יכול להיות גל מכני: מה שמתנודד בו הוא שדה חשמלי ושדה מגנטי.
במדויק: גל אלקטרומגנטי הוא שדה חשמלי ושדה מגנטי שמשתנים בזמן ויוצרים זה את זה. השדות מאונכים זה לזה ומאונכים לכיוון ההתפשטות, ולכן זהו גל רוחב. המקור שלו הוא מטען חשמלי מואץ. הוא לא צריך תווך: בריק הוא מתקדם במהירות האור , בלי קשר לתדירות שלו או למהירות המקור. הוא יכול להתקדם גם בחומר, ואז מהירותו קטנה יותר ותלויה בחומר. האנרגיה שהוא נושא נקבעת על ידי משרעת השדה החשמלי.
גל מכני מתבטא בשינויים שהוא יוצר בתווך: תנועה של חלקיקי החבל או המים. גל אלקטרומגנטי מתבטא בשינויים בעוצמות של השדה החשמלי והשדה המגנטי. האנרגיה שלו קשורה לשדות, ולא לחלקיקים של תווך.
מהירות, תדירות ואורך גל
גם לגל אלקטרומגנטי . בריק :
- התדירות נקבעת על ידי המקור ולא משתנה במעבר מתווך לתווך.
- המהירות ואורך הגל תלויים בתווך: בחומר המהירות קטנה מ-, ולכן גם קטן.
•אורך הגל הפוך לתדירות: התדירות המרבית בתחום נותנת את אורך הגל המזערי.
הספקטרום האלקטרומגנטי
גלי רדיו, האור שאנחנו רואים וקרני רנטגן הם אותו דבר: גלים אלקטרומגנטיים. ההבדל ביניהם הוא רק בתדירות, ולכן גם באורך הגל.
במדויק: הספקטרום האלקטרומגנטי הוא כל התחום של תדירויות הגלים האלקטרומגנטיים. לכל התחומים אותה מהירות בריק, , והם גלי רוחב; הם נבדלים בתדירות ובאורך הגל, ולכן גם במקורות, בדרכי הגילוי ובשימושים. בסדר של תדירות עולה (אורך גל יורד): גלי רדיו, גלי מיקרו, תת-אדום, אור נראה, על-סגול, רנטגן, גמא.
התחומים לפי סדר התדירות (לא בקנה מידה). החץ מראה את כיוון העלייה בתדירות; אורך הגל קטן באותו כיוון.
התחומים ושימושיהם
התדירות של גל לא תלויה בתווך; המהירות ואורך הגל כן. היגד כמו "התדירות של גל אלקטרומגנטי תלויה בתווך שבו הוא מתפשט" שגוי.
קרינה תת-אדומה אינה "קרינה של חום". היא קרינה אלקטרומגנטית שחלק גדול ממנה נבלע בחומר, ולכן היא מחממת אותו.
בשאלה על תחום תדירויות: אורך הגל המזערי מתאים לתדירות המרבית, ולהפך.
דוגמה - תכונות הגל ואורך גל מזערי של מיקרו
א. קבעו איזה מהיגדים 1-4 לא נכון, ונמקו.
1. גלים אלקטרומגנטיים הם גלי רוחב.
2. מהירות ההתפשטות של גל אלקטרומגנטי תלויה בתווך שבו הוא מתפשט.
3. אורך הגל של גל אלקטרומגנטי תלוי בתווך שבו הוא מתפשט.
4. תדירותו של גל אלקטרומגנטי תלויה בתווך שבו הוא מתפשט.
ב. גלי מיקרו הם בתחום התדירויות שבין ל-. חשבו את אורך הגל המזערי של גלי המיקרו בריק.
1. א: התדירות נקבעת על ידי המקור, ובמעבר מתווך לתווך מספר התנודות בשנייה לא משתנה. לכן היגד 4 לא נכון.
2. שאר ההיגדים נכונים: השדות מתנודדים בניצב לכיוון ההתפשטות (1); המהירות בחומר קטנה מ- ותלויה בחומר (2); ולפי עם קבוע, גם אורך הגל משתנה (3).
3. ב: בריק , ולכן . אורך הגל המזערי מתאים לתדירות המרבית, .
4. .
א. היגד 4 לא נכון: התדירות נקבעת על ידי המקור ואינה תלויה בתווך. ב. .