דילוג לתוכן המרכזי

סיכום השראה אלקטרומגנטית

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהשראה אלקטרומגנטית: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

תזכורת: כוח מגנטי על מטען נע ועל תיל

מכל מה שלמדנו במגנטיות, נושא ההשראה נשען בעיקר על עובדה אחת: שדה מגנטי מפעיל כוח על מטען שנע בו. מטען במנוחה לא מרגיש את השדה המגנטי.

במדויק: על מטען qq שנע במהירות vv בשדה מגנטי BB פועל כוח לורנץ שגודלו F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין המהירות לשדה. הכוח ניצב גם למהירות וגם לשדה, וכיוונו נקבע לפי כלל יד ימין (למטען חיובי; למטען שלילי הכוח הפוך). על תיל באורך ℓ\ell שזורם בו זרם II בשדה BB פועל כוח F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין התיל לשדה.

בהשראה משתמשים בכוח הזה פעמיים: פעם על נושאי המטען בתוך מוליך שנע בשדה (הם "נדחפים" לאורכו, וכך נוצר כא"מ), ופעם על התיל כולו כשכבר זורם בו זרם מושרה (וכך נוצר כוח שבולם את התנועה).

תזכורת: כא"מ ומקור מתח

סוללה "דוחפת" מטענים במעגל: היא נותנת לכל מטען שעובר דרכה אנרגיה. בהשראה נראה שגם מוליך שנע בשדה מגנטי, או לולאה שהשטף דרכה משתנה, מתנהגים בדיוק כמו סוללה.

במדויק: כא"מ ε\varepsilon של מקור הוא האנרגיה שהמקור נותן ליחידת מטען שעוברת דרכו. כשהמקור נותן אנרגיה למעגל, בתוך המקור הזרם זורם מההדק הנמוך בפוטנציאל אל ההדק הגבוה, ובמעגל החיצוני מההדק הגבוה אל הנמוך. כשלמקור התנגדות פנימית rr וזורם בו זרם II, מתח ההדקים הוא Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI; במעגל פתוח (I=0I=0) מתח ההדקים שווה לכא"מ.

תזכורת: השדה המגנטי של לולאה נושאת זרם

זרם הוא מקור של שדה מגנטי. כדי לקבוע את כיוון הזרם המושרה, צריך לדעת לאיזה כיוון לולאה עם זרם יוצרת שדה בתוכה.

במדויק: לולאה שזורם בה זרם יוצרת בתוכה שדה מגנטי שניצב למישורה. את הכיוון קובעים בכלל יד ימין (כלל הבורג): כשהאצבעות מתעקלות בכיוון הזרם בלולאה, האגודל מצביע לכיוון השדה בתוך הלולאה. בלולאה שמונחת על הדף: זרם נגד כיוון השעון יוצר בתוכה שדה החוצה מהדף, וזרם עם כיוון השעון יוצר שדה לתוך הדף.

1. כא"מ מושרה במוט נע על מסילות

כא"מ מושרה במוליך שנע בשדה מגנטי

מוט מתכת שמחליק על שתי מסילות בתוך שדה מגנטי לוקח איתו את האלקטרונים החופשיים שבו. הם נעים יחד איתו בתוך השדה, ולכן פועל עליהם כוח לורנץ שדוחף אותם לאורך המוט. בקצה אחד מצטבר מטען שלילי ובשני חיובי: המוט נעשה סוללה.

במדויק: כשמוליך נע בשדה מגנטי, כוח לורנץ שפועל על נושאי המטען החופשיים שבו מפריד מטענים בין קצותיו. ההפרדה נמשכת עד שהכוח החשמלי של המטענים שהצטברו מאזן את כוח לורנץ, ואז נשאר בין הקצוות הפרש פוטנציאלים (קבוע, כשהמהירות קבועה). המוליך מתנהג כמקור מתח, והכא"מ המושרה שלו הוא העבודה של כוח לורנץ על יחידת מטען לאורך המוליך. נוצר כא"מ רק כשהמוליך, המהירות והשדה אינם באותו מישור: מוט שנע לאורך עצמו, מוט שנע במקביל לשדה, ומוט שמונח במקביל לשדה לא מפרידים מטענים.

מוט MNMN נע ימינה במהירות vv, והשדה BB מכוון לתוך הדף. לפי כלל יד ימין על מטען חיובי במוט פועל כוח לורנץ כלפי MM, ולכן MM נטען חיובית ו-NN שלילית. כשהמוט מחובר דרך המסילות לנגד RR, נוצר מעגל סגור, והזרם זורם בתוך המוט מ-NN ל-MM ובנגד מהמסילה העליונה אל התחתונה.

RvMN××××××B+−

גודל הכא"מ המושרה במוליך נע

בשדה מגנטי אחיד, לתיל ישר שנע במהירות vv:

ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp

- ℓ⊥\ell_\perp: ההיטל של התיל על הכיוון הניצב למהירות.

- B⊥B_\perp: רכיב השדה בכיוון הניצב למישור התנועה (המישור של התיל והמהירות).

•במקרה הנפוץ, מוט ניצב למסילות שנע לאורכן, והשדה ניצב למישור המסילות: ε=vℓB\varepsilon=v\ell B.

מאיפה זה בא: על מטען qq במוט פועל לאורך המוט כוח לורנץ qvBqvB. העבודה שלו לאורך המוט היא qvB⋅ℓqvB\cdot\ell, ולכן העבודה ליחידת מטען, כלומר הכא"מ, היא vℓBv\ell B.

המוט כמקור מתח: קוטביות וזרם

מהאיך קובעים
הקצה הגבוה בפוטנציאלהקצה שאליו כוח לורנץ דוחף מטען חיובי (F→=qv→×B→\vec F=q\vec v\times\vec B, כלל יד ימין עם המהירות של המוט)
כיוון הזרם בתוך המוטמהקצה הנמוך בפוטנציאל אל הקצה הגבוה, כמו בתוך סוללה
כיוון הזרם במעגל החיצונימהקצה הגבוה אל הנמוך
עוצמת הזרםלפי חוק אוהם, V=RIV=RI, וחוקי המעגלים, כשהמוט הוא מקור עם כא"מ ε=vℓB\varepsilon=v\ell B (והתנגדות המוט היא ההתנגדות הפנימית שלו)

במעגל פתוח יש כא"מ ומתח בין קצות המוט, אבל אין זרם.

דרך הפתרון

מוט על מסילות: כא"מ, קוטביות וזרמים

1. הכא"מ: ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp; כשהמוט ניצב למסילות והשדה ניצב למישורן, ε=vℓB\varepsilon=v\ell B. ממירים יחידות ל-SI.

2. הקוטביות: כלל יד ימין על מטען חיובי שנע עם המוט. הקצה שאליו הוא נדחף הוא ההדק החיובי. מפרטים בתשובה איך הפעלתם את הכלל: מה מייצגות האצבעות, כף היד והאגודל.

3. המעגל השקול: מציירים את המוט כסוללה עם כא"מ ε\varepsilon (התנגדות פנימית = התנגדות המוט). מסילות חסרות התנגדות מחברות כל קצה של המוט ישירות לקצוות הנגדים. נגדים שמחוברים בין המסילות משני צדי המוט מחוברים במקביל.

4. הזרמים: לפי חוק אוהם וחוקי קירכהוף. בתוך המוט הזרם מההדק השלילי לחיובי, ובכל נגד מהמסילה של הקצה החיובי אל המסילה של הקצה השלילי.

שים לב

בכל שימוש בכלל יד ימין כותבים במפורש מה מייצגת כל אצבע (מהירות, שדה, כוח). תשובה "לפי כלל יד ימין" בלי פירוט עלולה לא לקבל ניקוד מלא.

שים לב

שני נגדים שמחברים את המסילות משני צדי המוט אינם בטור: כל אחד מהם סוגר לולאה נפרדת עם המוט, ושניהם מחוברים לאותם שני קצוות של המוט. לכן הם במקביל, והמתח על כל אחד הוא ε\varepsilon (כשהתנגדות המוט זניחה).

דוגמה - כא"מ, קוטביות וזרמים במוט בין שני נגדים

שתי מסילות חלקות ומקבילות, שהתנגדותן זניחה, מונחות על שולחן אופקי. המרחק ביניהן ℓ\ell. המסילה העליונה היא PQPQ והתחתונה KLKL. נגד R1R_1 מחבר את PP ל-KK (בקצה השמאלי), ונגד R2R_2 מחבר את QQ ל-LL (בקצה הימני). מוט מוליך MNMN, שהתנגדותו זניחה, נע על המסילות בניצב להן, במהירות קבועה vv ימינה; MM על המסילה העליונה ו-NN על התחתונה. המערכת בשדה מגנטי אחיד BB שמכוון לתוך הדף.

נתון: ℓ=0.1 m\ell=0.1\,\text{m}, v=5 m/sv=5\,\text{m/s}, B=10−2 TB=10^{-2}\,\text{T}, R1=5 ΩR_1=5\,\Omega, R2=10 ΩR_2=10\,\Omega.

א. קבעו לאיזו מהנקודות, MM או NN, יש פוטנציאל גבוה יותר. הסבירו.

ב. חשבו את הכא"מ המושרה בין MM ל-NN.

ג. חשבו את עוצמת הזרם וקבעו את כיוונו בכל אחד מהרכיבים: R1R_1, R2R_2 והמוט MNMN.

פתרון

1. א: המטענים החופשיים במוט נעים איתו ימינה בשדה שמכוון לתוך הדף. כלל יד ימין למטען חיובי: האצבעות בכיוון המהירות (ימינה), כף היד לכיוון השדה (לתוך הדף), והאגודל מראה את הכוח: לאורך המוט כלפי MM. מטען חיובי מצטבר ב-MM ושלילי ב-NN, ולכן הפוטנציאל של MM גבוה יותר.

2. ב: המוט ניצב למסילות והשדה ניצב למישורן, ולכן לפי ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp: ε=5⋅0.1⋅10−2=5⋅10−3 V\varepsilon=5\cdot0.1\cdot10^{-2}=5\cdot10^{-3}\,\text{V}.

3. ג, המעגל: המוט הוא מקור עם כא"מ ε\varepsilon ובלי התנגדות פנימית. המסילות מחברות את MM ל-PP ול-QQ, ואת NN ל-KK ול-LL. לכן R1R_1 ו-R2R_2 מחוברים במקביל להדקי המוט, ועל כל אחד מהם המתח ε\varepsilon.

4. הזרמים בנגדים, לפי V=RIV=RI: I1=εR1=5⋅10−35=1⋅10−3 AI_1=\frac{\varepsilon}{R_1}=\frac{5\cdot10^{-3}}{5}=1\cdot10^{-3}\,\text{A}, I2=εR2=5⋅10−310=5⋅10−4 AI_2=\frac{\varepsilon}{R_2}=\frac{5\cdot10^{-3}}{10}=5\cdot10^{-4}\,\text{A}.

5. הזרם במוט, לפי חוק הזרמים ΣI=0\Sigma I=0 בצומת: I=I1+I2=1.5⋅10−3 AI=I_1+I_2=1.5\cdot10^{-3}\,\text{A}.

6. הכיוונים: במעגל החיצוני הזרם יוצא מ-MM (הגבוה) וחוזר ל-NN: ב-R1R_1 מ-PP ל-KK, ב-R2R_2 מ-QQ ל-LL. בתוך המוט הזרם מ-NN ל-MM.

תשובה

א. ל-MM. ב. ε=5⋅10−3 V\varepsilon=5\cdot10^{-3}\,\text{V}. ג. ב-R1R_1: 1⋅10−3 A1\cdot10^{-3}\,\text{A} מ-PP ל-KK; ב-R2R_2: 5⋅10−4 A5\cdot10^{-4}\,\text{A} מ-QQ ל-LL; במוט: 1.5⋅10−3 A1.5\cdot10^{-3}\,\text{A} מ-NN ל-MM.

2. שטף מגנטי, חוק פארדיי וחוק לנץ בשדה משתנה

שטף מגנטי

דמיינו טבעת בתוך שדה מגנטי. כמה מהשדה "עובר דרכה"? זה תלוי בשלושה דברים: כמה חזק השדה, כמה גדולה הטבעת, ואיך היא מוטה. כשהטבעת ניצבת לקווי השדה עובר דרכה הכי הרבה; כשהיא מקבילה להם, לא עובר כלום.

במדויק: השטף המגנטי דרך משטח שטוח בשטח AA בשדה מגנטי אחיד BB הוא ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין השדה לבין הניצב למשטח. השטף הוא גודל סקלרי עם סימן, ויחידתו Wb=T⋅m2\text{Wb}=\text{T}\cdot\text{m}^2 (וובר). כשהשדה קיים רק בחלק מהמשטח, AA הוא השטח של החלק שבו יש שדה.

מבט מהצד על לולאה שמוטה בשדה אנכי: nn הוא הניצב למשטח הלולאה, ו-α\alpha היא הזווית בינו לבין השדה. לולאה ניצבת לשדה: α=0\alpha=0 והשטף מרבי, ϕB=BA\phi_B=BA. לולאה שמישורה מקביל לשדה: α=90∘\alpha=90^\circ והשטף אפס.

nBαO

מחוק פארדיי אפשר לראות שגם V⋅s\text{V}\cdot\text{s} היא יחידה של שטף: 1 Wb=1 V⋅s1\,\text{Wb}=1\,\text{V}\cdot\text{s}.

השטף המגנטי

ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha

בשדה אחיד ובמשטח שטוח. α\alpha היא הזווית בין B→\vec B לניצב למשטח (לא למשטח עצמו).

•משטח ניצב לשדה: ϕB=BA\phi_B=BA.

- השטף משתנה כשמשתנה אחד משלושת הגורמים: גודל השדה BB (או כיוונו), השטח AA שבתוך השדה, או הזווית α\alpha.

חוק פארדיי-לנץ

בכל פעם שהשטף המגנטי דרך מעגל משתנה, נוצר בו כא"מ מושרה:

ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}

- NN: מספר הכריכות, כשהשטף דרך כל כריכה הוא ϕB\phi_B. הכא"מ של הכריכות מצטבר.

•הכא"מ שווה לקצב השינוי של השטף, לא לשטף עצמו. בגרף שטף-זמן קצב השינוי הוא שיפוע המשיק (בגרף שדה-זמן, כשהשטח קבוע והשדה ניצב לו, מכפילים את השיפוע ב-AA).

•כשהשטף משתנה בקצב קבוע (גרף ישר): ∣ε∣=N∣ΔϕBΔt∣|\varepsilon|=N\left|\frac{\Delta\phi_B}{\Delta t}\right|. כשהשטח קבוע והשדה ניצב לו: ∣ε∣=NA∣dBdt∣|\varepsilon|=NA\left|\frac{dB}{dt}\right|.

- הזרם המושרה במעגל סגור בעל התנגדות RR: לפי חוק אוהם, I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}.

- הסימן מינוס הוא חוק לנץ: הכא"מ פועל נגד השינוי בשטף.

חוק לנץ: כיוון הזרם המושרה

הזרם המושרה זורם בכיוון שבו השדה המגנטי שהוא עצמו יוצר מתנגד לשינוי בשטף שגרם לו.

השטף דרך הלולאההשדה המושרה בתוך הלולאה
גדלמנוגד לשדה החיצוני
קטןבאותו כיוון של השדה החיצוני
לא משתנהאין שדה מושרה, אין כא"מ ואין זרם
דרך הפתרון

כיוון הזרם המושרה לפי חוק לנץ

1. קובעים את כיוון השדה החיצוני בתוך הלולאה (לתוך הדף, החוצה, למעלה...).

2. קובעים אם השטף בכיוון הזה גדל או קטן: לפי הגרף או הביטוי של B(t)B(t), לפי שינוי השטח שבתוך השדה, או לפי התקרבות או התרחקות של מגנט.

3. השדה המושרה: כשהשטף גדל, הוא מנוגד לשדה החיצוני; כשהשטף קטן, הוא באותו כיוון.

4. כיוון הזרם: כלל יד ימין ללולאה: האגודל בכיוון השדה המושרה, והאצבעות המתעקלות מראות את כיוון הזרם (עם כיוון השעון או נגדו, כפי שהלולאה נראית בתרשים).

דרך הפתרון

כא"מ וזרם משדה שמשתנה בזמן

1. השטף כפונקציה של הזמן: ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha, עם AA השטח שבתוך השדה, ביחידות m2\text{m}^2.

2. הכא"מ: גוזרים, ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}. מגרף: שיפוע המשיק (בקטע ישר - השיפוע של הקטע). מחלקים לקטעי זמן: בקטע שבו השדה קבוע הכא"מ אפס.

3. הזרם: I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}.

4. הכיוון: לפי חוק לנץ, או לפי הסימן של dϕBdt\frac{d\phi_B}{dt}: כל עוד הסימן לא מתחלף, כיוון הזרם לא מתחלף.

5. מטען שעבר: לפי I=dqdtI=\frac{dq}{dt}, המטען הוא השטח בין גרף הזרם לציר הזמן. כיוון ש-I=NR∣dϕBdt∣I=\frac{N}{R}\left|\frac{d\phi_B}{dt}\right|, מתקבל גם q=N∣ΔϕB∣Rq=\frac{N\left|\Delta\phi_B\right|}{R} (כל עוד הזרם לא החליף כיוון): המטען תלוי רק בשינוי הכולל בשטף, לא בקצב.

שים לב

הכא"מ תלוי בקצב השינוי של השדה, לא בערך שלו. כשהשדה גדול אבל קבוע, אין כא"מ. כשהשדה עובר דרך אפס ומחליף כיוון, אבל השיפוע של B(t)B(t) שומר על סימנו, כיוון הזרם לא מתהפך.

שים לב

חוק לנץ מתנגד לשינוי בשטף, לא לשדה עצמו. כשהשטף קטן, השדה המושרה הוא באותו כיוון כמו השדה החיצוני.

שים לב

לשטף תורם רק השטח שבו יש שדה. טבעת שמקיפה סילונית ארוכה: מחוץ לסילונית ארוכה השדה זניח, ולכן השטף הוא B⋅πr2B\cdot\pi r^2 עם רדיוס הסילונית, גם כשהטבעת גדולה ממנה, וגם כשהתיל של הטבעת עצמו נמצא באזור בלי שדה. לולאה גדולה יותר סביב אותו אזור שדה לא נותנת כא"מ גדול יותר.

שים לב

כא"מ מושרה נוצר גם במעגל פתוח: לולאה חתוכה מקבלת אותו כא"מ בין קצותיה, אבל לא זורם בה זרם.

שים לב

B(t)B(t) יכול להיות נתון בכל ביטוי שיודעים לגזור (פולינום, שורש, פונקציה טריגונומטרית, מעריכית, לוגריתמית, מכפלה, מנה או הרכבה), או רק כגרף. בגרף בלי ביטוי קוראים את הכא"מ מהשיפוע: איפה הגרף עולה, יורד, תלול או שטוח.

דוגמה א - שדה משתנה לפי ביטוי: שטף, כא"מ, זרם ומטען

מסגרת תיל ריבועית שצלעה a=50 cma=50\,\text{cm} והתנגדותה R=2 ΩR=2\,\Omega נמצאת בשדה מגנטי אחיד B→\vec B שמכוון לתוך הדף, בניצב למישור המסגרת. עוצמת השדה בשלושה פרקי זמן:

פרקהזמןB (T)B\,(\text{T})
I0≤t<0.2 s0\le t<0.2\,\text{s}0.090.09
II0.2 s≤t<1.0 s0.2\,\text{s}\le t<1.0\,\text{s}−t2+1.2t−0.11-t^2+1.2t-0.11
III1.0 s≤t<1.2 s1.0\,\text{s}\le t<1.2\,\text{s}0.090.09
t (s)B (T)0.00.20.40.60.81.01.20.000.050.100.150.200.250.30

א. בכל אחד משלושת פרקי הזמן, בטאו כפונקציה של tt או חשבו: (1) את השטף המגנטי ϕB\phi_B דרך המסגרת; (2) את הכא"מ ε\varepsilon במסגרת; (3) את עוצמת הזרם II במסגרת.

ב. קבעו אם הזרם במסגרת ברגע t=0.3 st=0.3\,\text{s} זורם עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון.

ג. סרטטו גרף של עוצמת הזרם II כפונקציה של הזמן, מ-t=0t=0 עד t=1.2 st=1.2\,\text{s}. הזרם חיובי כשהוא זורם עם כיוון השעון.

ד. (1) חשבו את המטען שעבר בתיל מ-t=0t=0 עד t=0.6 st=0.6\,\text{s}.

פתרון

1. א(1): A=a2=0.52=0.25 m2A=a^2=0.5^2=0.25\,\text{m}^2, והשדה ניצב למסגרת (α=0\alpha=0), לכן ϕB=BAcos⁡α=0.25B\phi_B=BA\cos\alpha=0.25B. פרק I: ϕB=0.09⋅0.25=0.0225 Wb\phi_B=0.09\cdot0.25=0.0225\,\text{Wb}. פרק II: ϕB=0.25(−t2+1.2t−0.11)=−0.25t2+0.3t−0.0275 (Wb)\phi_B=0.25(-t^2+1.2t-0.11)=-0.25t^2+0.3t-0.0275\,(\text{Wb}). פרק III: 0.0225 Wb0.0225\,\text{Wb}.

2. א(2): לפי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt} עם N=1N=1. בפרקים I ו-III השטף קבוע: ε=0\varepsilon=0. בפרק II: dϕBdt=−0.5t+0.3\frac{d\phi_B}{dt}=-0.5t+0.3, ולכן ε=0.5t−0.3 (V)\varepsilon=0.5t-0.3\,(\text{V}).

3. א(3): לפי V=RIV=RI: I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}. בפרקים I ו-III I=0I=0; בפרק II I=0.5t−0.32=0.25t−0.15 (A)I=\frac{0.5t-0.3}{2}=0.25t-0.15\,(\text{A}).

4. ב: ב-t=0.3 st=0.3\,\text{s} (לפני השיא שב-0.6 s0.6\,\text{s}) השדה לתוך הדף גדל, ולכן השטף לתוך הדף גדל. לפי חוק לנץ השדה המושרה בתוך המסגרת מכוון החוצה מהדף. כלל יד ימין ללולאה: האגודל החוצה מהדף, והאצבעות מתעקלות נגד כיוון השעון.

5. ג: באותו אופן, מ-0.6 s0.6\,\text{s} עד 1.0 s1.0\,\text{s} השטף קטן, והזרם עם כיוון השעון (חיובי). זה מתאים לביטוי I=0.25t−0.15I=0.25t-0.15: שלילי לפני 0.6 s0.6\,\text{s} וחיובי אחריו. הגרף: אפס עד 0.2 s0.2\,\text{s}, קו ישר מ-−0.1 A-0.1\,\text{A} דרך 00 (ב-0.6 s0.6\,\text{s}) עד +0.1 A+0.1\,\text{A} (ב-1.0 s1.0\,\text{s}), ואפס אחר כך.

t (s)I (A)0.00.20.40.60.81.01.2-0.10-0.050.050.10

6. ד(1): לפי I=dqdtI=\frac{dq}{dt}, המטען הוא השטח בין גרף הזרם לציר הזמן. עד 0.2 s0.2\,\text{s} אין זרם; מ-0.20.2 עד 0.6 s0.6\,\text{s} משולש שבסיסו 0.4 s0.4\,\text{s} וגובהו 0.1 A0.1\,\text{A}: q=12⋅0.4⋅0.1=0.02 Cq=\frac12\cdot0.4\cdot0.1=0.02\,\text{C}.

7. בדיקה: q=∣ΔϕB∣R=0.25⋅(0.25−0.09)2=0.02 Cq=\frac{|\Delta\phi_B|}{R}=\frac{0.25\cdot(0.25-0.09)}{2}=0.02\,\text{C}.

תשובה

א. פרקים I ו-III: ϕB=0.0225 Wb\phi_B=0.0225\,\text{Wb}, ε=0\varepsilon=0, I=0I=0. פרק II: ϕB=−0.25t2+0.3t−0.0275 (Wb)\phi_B=-0.25t^2+0.3t-0.0275\,(\text{Wb}), ε=0.5t−0.3 (V)\varepsilon=0.5t-0.3\,(\text{V}), I=0.25t−0.15 (A)I=0.25t-0.15\,(\text{A}). ב. נגד כיוון השעון. ג. I=0I=0 עד 0.2 s0.2\,\text{s}; קו ישר מ-−0.1 A-0.1\,\text{A} ל-+0.1 A+0.1\,\text{A} בין 0.20.2 ל-1.0 s1.0\,\text{s}; I=0I=0 מ-1.0 s1.0\,\text{s}. ד(1). q=0.02 Cq=0.02\,\text{C}.

דוגמה ב - כיוון השדה וזרם מגרף שדה-זמן

תיל מוליך KLMKLM בצורת משולש ישר זווית ושווה שוקיים: LL הוא קודקוד הזווית הישרה, MM מימינו ו-KK מעליו. התיל נמצא בשדה מגנטי אחיד שמשתנה עם הזמן וניצב למישור המשולש. התנגדות התיל R=1.2 ΩR=1.2\,\Omega, ושטח המשולש S=100 cm2S=100\,\text{cm}^2. הגרף מתאר את השדה כפונקציה של הזמן (ערך שלילי וערך חיובי הם שני כיווני השדה). ברגע t=15 mst=15\,\text{ms} השדה מחליף כיוון בבת אחת.

t (ms)B (T)05101520253035-0.4-0.20.20.40.6

נתון שבפרק הזמן 0<t<5 ms0<t<5\,\text{ms} זורם בתיל זרם מושרה מ-LL ל-MM.

א. מהו כיוון השדה המגנטי המושרה בתוך המשולש בפרק זמן זה: לתוך הדף או החוצה ממנו?

ב. מהו כיוון השדה המגנטי האחיד בפרק זמן זה? נמקו.

ג. חשבו את הזרם המושרה בתיל בכל אחד מפרקי הזמן: (1) 0<t<5 ms0<t<5\,\text{ms}; (2) 5 ms<t<15 ms5\,\text{ms}<t<15\,\text{ms}; (3) 15 ms<t<30 ms15\,\text{ms}<t<30\,\text{ms}. הכיוון החיובי של הזרם הוא מ-LL ל-MM.

פתרון

1. א: הזרם עובר L→M→K→LL\to M\to K\to L: מ-LL ימינה ל-MM, משם למעלה-שמאלה ל-KK ומטה חזרה ל-LL. זה נגד כיוון השעון. כלל יד ימין ללולאה: האצבעות מתעקלות נגד כיוון השעון, והאגודל מצביע החוצה מהדף.

2. ב: ב-0<t<5 ms0<t<5\,\text{ms} גודל השדה גדל מ-00 ל-0.5 T0.5\,\text{T}, ולכן גודל השטף גדל. לפי חוק לנץ השדה המושרה מנוגד לשדה החיצוני. השדה המושרה החוצה מהדף, ולכן השדה החיצוני לתוך הדף. מכאן: ערך שלילי בגרף = לתוך הדף.

3. ג(1): השדה ניצב למשולש והשטח קבוע, ולכן לפי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt} עם N=1N=1: ∣ε∣=S∣ΔBΔt∣|\varepsilon|=S\left|\frac{\Delta B}{\Delta t}\right|. S=100 cm2=0.01 m2S=100\,\text{cm}^2=0.01\,\text{m}^2: ∣ε∣=0.01⋅0.55⋅10−3=1 V|\varepsilon|=0.01\cdot\frac{0.5}{5\cdot10^{-3}}=1\,\text{V}, ולפי V=RIV=RI: I=11.2≈0.83 AI=\frac{1}{1.2}\approx0.83\,\text{A}. הכיוון נתון: מ-LL ל-MM, חיובי.

4. ג(2): השדה קבוע (−0.5 T-0.5\,\text{T}), השטף לא משתנה: ε=0\varepsilon=0 ו-I=0I=0.

5. ג(3): השדה יורד באופן קווי מ-0.5 T0.5\,\text{T} ל-00 ב-15 ms15\,\text{ms}: ∣ε∣=0.01⋅0.515⋅10−3≈0.333 V|\varepsilon|=0.01\cdot\frac{0.5}{15\cdot10^{-3}}\approx0.333\,\text{V}, ו-I=0.3331.2≈0.28 AI=\frac{0.333}{1.2}\approx0.28\,\text{A}.

6. הכיוון ב-ג(3): השדה עכשיו החוצה מהדף וגודלו קטן: השטף החוצה קטן. לפי חוק לנץ השדה המושרה החוצה מהדף, כמו בפרק הראשון, ולכן הזרם שוב מ-LL ל-MM. בדרך אחרת: בשני הפרקים ΔBΔt\frac{\Delta B}{\Delta t} שלילי (−100 T/s-100\,\text{T/s} ו-−33.3 T/s-33.3\,\text{T/s}), ולכן כיוון הזרם זהה.

תשובה

א. החוצה מהדף. ב. לתוך הדף. ג. (1) I≈0.83 AI\approx0.83\,\text{A}, מ-LL ל-MM; (2) I=0I=0; (3) I≈0.28 AI\approx0.28\,\text{A}, מ-LL ל-MM.

3. לולאה או מגנט בתנועה יחסית לשדה

כא"מ בלולאה שנעה ביחס לשדה

לולאת תיל שנכנסת לאזור של שדה מגנטי, מגנט שנופל דרך טבעת, טבעת שנעה לאזור שבו השדה חלש יותר: בכל אלה השדה עצמו לא משתנה בזמן, אבל השטף דרך הלולאה כן משתנה, כי הלולאה זזה ביחס לשדה.

במדויק: כשיש תנועה יחסית בין לולאה לבין שדה מגנטי, והתנועה משנה את השטף דרך הלולאה, נוצר בלולאה כא"מ מושרה. השטף יכול להשתנות כי השטח שבתוך השדה משתנה, כי הלולאה עוברת למקום שבו השדה שונה, או כי הזווית בין הלולאה לשדה משתנה. הכא"מ נתון באותו חוק, ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}. כשהלולאה נעה בשדה שלא משתנה בזמן, הכא"מ שקול גם לסכום של vℓ⊥B⊥v\ell_\perp B_\perp על החלקים של הלולאה שנעים בתוך השדה. תנועה שלא משנה את השטף לא יוצרת כא"מ בלולאה, גם כשהלולאה נעה בתוך השדה.

מסגרת ריבועית שצלעה 0.1 m0.1\,\text{m} נעה במהירות קבועה 0.05 m/s0.05\,\text{m/s} דרך רצועה של שדה אחיד B=0.4 TB=0.4\,\text{T} שרוחבה 0.2 m0.2\,\text{m}, וצלע אחת שלה מקבילה לגבול. בשתי השניות הראשונות היא נכנסת: השטף גדל בקצב קבוע עד 0.4⋅0.12=4⋅10−3 Wb0.4\cdot0.1^2=4\cdot10^{-3}\,\text{Wb}. אחר כך היא כולה בתוך השדה: השטף קבוע ואין כא"מ, למרות שהיא נעה. בשתי השניות האחרונות היא יוצאת, והשטף קטן.

t (s)φ (mWb)01234567012345

בכניסה וביציאה ∣ε∣=vℓB=0.05⋅0.1⋅0.4=2⋅10−3 V|\varepsilon|=v\ell B=0.05\cdot0.1\cdot0.4=2\cdot10^{-3}\,\text{V}, בסימנים מנוגדים: הזרם בכניסה וביציאה בכיוונים הפוכים.

מקרים של תנועה יחסית

המקרההשטףהכא"מ
מסגרת נכנסת לשדה אחיד, צלע מקבילה לגבול, מהירות קבועהגדל בקצב קבועקבוע: vℓBv\ell B (ℓ\ell - הצלע שחוצה את הגבול)
המסגרת כולה בתוך שדה אחידקבועאפס
מסגרת יוצאת מהשדהקטןקבוע, בסימן הפוך מהכניסה
אורך התיל שחוצה את הגבול משתנה (משולש, ריבוע שנכנס באלכסון)משתנה בקצב משתנהמשתנה עם הזמן
טבעת נעה בשדה לא אחיד (השדה תלוי במקום)משתנה כי BB במקום הטבעת משתנהלפי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}, כש-BB מחושב במקום הטבעת ברגע tt
מגנט מתקרב לכריכה / מתרחק ממנהגדל / קטןבסימנים מנוגדים; גדול יותר כשהמגנט מהיר יותר
דרך הפתרון

לולאה שנכנסת לשדה או יוצאת ממנו

1. הגאומטריה: מסמנים את המרחק שהלולאה חדרה לשדה ברגע tt, לפי המהירות (vtvt, או רכיב המהירות הניצב לגבול כשהתנועה באלכסון).

2. השטח שבתוך השדה A(t)A(t) מהגאומטריה (מלבן, משולש, ריבוע), והשטף ϕB=BA(t)\phi_B=BA(t) (כשהשדה ניצב ללולאה).

3. הכא"מ: ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}. בדיקה: סכום vℓ⊥B⊥v\ell_\perp B_\perp על הצלעות שבתוך השדה (הרכיב של המהירות הניצב לכל צלע).

4. הזרם: I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}, וכיוונו לפי חוק לנץ.

5. אחרי שהלולאה כולה בשדה האחיד: השטף קבוע, ε=0\varepsilon=0 ו-I=0I=0.

שים לב

מסגרת שנמצאת כולה בתוך שדה אחיד ונעה בו לא מקבלת כא"מ: השטף דרכה לא משתנה. התנועה עצמה לא מספיקה; צריך שינוי בשטף.

שים לב

"מהירות קבועה" לא אומרת "כא"מ קבוע". הכא"מ קבוע רק כשאורך התיל שחוצה את גבול השדה קבוע. במסגרת שנכנסת באלכסון, או במשולש, האורך הזה משתנה, ולכן גם הכא"מ והזרם.

שים לב

כשמגנט מתקרב לכריכה, השדה המושרה מנוגד לשדה של המגנט (הכריכה דוחה אותו). כשהוא מתרחק, השדה המושרה באותו כיוון כמו השדה של המגנט (הכריכה מושכת אותו). בשני המקרים הכריכה מתנגדת לתנועה.

דוגמה א - ריבוע שנכנס לשדה באלכסון

מסגרת ריבועית ABCDABCD עשויה תיל מוליך שהתנגדותו הכוללת RR. מושכים אותה במהירות קבועה vv בכיוון המשך האלכסון ACAC. האזור שמימין לקו MKMK ומתחת לקו MNMN (שני קווים ניצבים) הוא שדה מגנטי אחיד BB שמכוון לתוך הדף. צלעות הריבוע מקבילות לגבולות האזור. ברגע t0=0t_0=0 הקודקוד CC מגיע לקודקוד MM, וברגע t=Tt=T הקודקוד AA מגיע ל-MM. tt הוא רגע כלשהו בין t0t_0 ל-TT.

vABCDMNK××××××××B

א. (2) האם הזרם בתיל ברגע tt זורם עם כיוון השעון או נגדו? נמקו.

ב. בטאו באמצעות BB, vv ו-tt: (1) את השטף המגנטי דרך המסגרת ברגע tt; (2) את הכא"מ המושרה בתיל.

ג. האם בין t0t_0 ל-TT עוצמת הזרם במסגרת קבועה? נמקו.

פתרון

1. א(2): המסגרת נכנסת לשדה, ולכן השטף לתוך הדף גדל. לפי חוק לנץ השדה המושרה בתוך המסגרת החוצה מהדף. כלל יד ימין ללולאה: האגודל החוצה מהדף, והאצבעות מתעקלות נגד כיוון השעון.

2. ב(1), הגאומטריה: המסגרת נעה ב-45∘45^\circ לצלעות. בזמן tt היא עוברת vtvt, וכל אחד מהרכיבים, האופקי והאנכי, הוא d=vtcos⁡45∘=vt2d=vt\cos45^\circ=\frac{vt}{\sqrt2}. החלק שבתוך השדה הוא ריבוע קטן שצלעו dd, עם הקודקוד CC.

3. השטף: השדה ניצב למסגרת, ולכן לפי ϕB=BAcos⁡α\phi_B=BA\cos\alpha: ϕB=Bd2=B(vt2)2=Bv2t22\phi_B=Bd^2=B\left(\frac{vt}{\sqrt2}\right)^2=\frac{Bv^2t^2}{2}.

4. ב(2): לפי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt} עם N=1N=1: ∣ε∣=ddt(Bv2t22)=Bv2t|\varepsilon|=\frac{d}{dt}\left(\frac{Bv^2t^2}{2}\right)=Bv^2t.

5. בדיקה: בתוך השדה שתי צלעות באורך dd. רכיב המהירות הניצב לכל אחת הוא v2\frac{v}{\sqrt2}, ולפי ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp כל צלע תורמת v2⋅vt2⋅B=Bv2t2\frac{v}{\sqrt2}\cdot\frac{vt}{\sqrt2}\cdot B=\frac{Bv^2t}{2}. יחד: Bv2tBv^2t.

6. ג: לפי V=RIV=RI: I=εR=Bv2tRI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{Bv^2t}{R}. BB, vv ו-RR קבועים, ולכן הזרם גדל באופן קווי עם הזמן. ככל שהמסגרת חודרת עמוק יותר, הצלעות שבתוך השדה ארוכות יותר.

תשובה

א(2). נגד כיוון השעון. ב. (1) ϕB=Bv2t22\phi_B=\frac{Bv^2t^2}{2}; (2) ∣ε∣=Bv2t|\varepsilon|=Bv^2t. ג. לא: I=Bv2tRI=\frac{Bv^2t}{R} גדל באופן קווי עם הזמן.

דוגמה ב - מגנט נופל דרך כריכה: כיוון וסימן הכא"מ

משחררים מגנט מעל כריכה מעגלית מוליכה אופקית. הקוטב הצפוני NN של המגנט פונה כלפי מטה, לעבר הכריכה. המגנט לא מסתובב, והכוחות המגנטיים עליו זניחים, ולכן הוא נופל בנפילה חופשית בקירוב ועובר דרך הכריכה. הכריכה מחוברת לנגד RR, וחיישן מודד את המתח על הנגד. בגרף המתח-זמן שהתקבל: המתח שלילי בזמן ההתקרבות ומגיע לשיא שלילי AA של כ-−5 mV-5\,\text{mV}, מתאפס בנקודה BB, ואחר כך חיובי, עם שיא CC של כ-6 mV6\,\text{mV}, והפולס החיובי צר יותר בזמן.

ב. מהו כיוון השדה המגנטי המושרה בתוך הכריכה במהלך התקרבות המגנט? הסבירו.

ג. במהלך תנועת המגנט המתח משתנה משלילי לחיובי. הסבירו מדוע.

ד. המתח המרבי ביציאת המגנט מהכריכה (נקודה CC) גדול מהערך המוחלט של המתח בכניסתו (נקודה AA). הסבירו מדוע.

פתרון

1. ב: קווי השדה יוצאים מהקוטב הצפוני, ולכן בתוך הכריכה השדה של המגנט מכוון כלפי מטה. כשהמגנט מתקרב השדה בכריכה מתחזק: השטף כלפי מטה גדל. לפי חוק לנץ השדה המושרה מנוגד לשינוי, כלומר כלפי מעלה בתוך הכריכה (הכריכה דוחה את המגנט).

2. ג: בהתקרבות השטף כלפי מטה גדל, dϕBdt>0\frac{d\phi_B}{dt}>0. כשהמגנט עובר בכריכה השטף מרבי ולרגע לא משתנה, dϕBdt=0\frac{d\phi_B}{dt}=0: זו הנקודה BB. בהתרחקות השטף (עדיין כלפי מטה) קטן, dϕBdt<0\frac{d\phi_B}{dt}<0. לפי ε=−NdϕBdt\varepsilon=-N\frac{d\phi_B}{dt}, כשקצב השינוי של השטף מחליף סימן גם הכא"מ מחליף סימן, והזרם בנגד מתהפך.

3. ד: המגנט בנפילה חופשית, ולכן מהיר יותר ביציאה מאשר בכניסה. הוא עובר את אותם מרחקים מהכריכה (מעליה ומתחתיה) בזמן קצר יותר, ולכן אותו שינוי בשטף קורה מהר יותר: ∣dϕBdt∣\left|\frac{d\phi_B}{dt}\right| גדול יותר, ולפי ∣ε∣=N∣dϕBdt∣|\varepsilon|=N\left|\frac{d\phi_B}{dt}\right| הכא"מ, והמתח על הנגד, גדולים יותר.

תשובה

ב. כלפי מעלה. ג. בהתקרבות השטף גדל ובהתרחקות קטן, ולכן קצב השינוי של השטף, ואיתו הכא"מ, מחליף סימן. ד. ביציאה המגנט מהיר יותר, השטף משתנה מהר יותר, והכא"מ גדול יותר.

4. כוחות, אנרגייה ומהירות סופית בהשראה

הכוח המגנטי על הזרם המושרה

משקולת מושכת מוט על מסילות בתוך שדה מגנטי. בהתחלה המוט מאיץ, אבל ככל שהוא מהיר יותר, משהו בולם אותו יותר, עד שהוא נע במהירות קבועה. מה בולם? הזרם המושרה במוט נמצא בשדה מגנטי, ולכן פועל עליו כוח, והכוח הזה מכוון נגד התנועה.

במדויק: כשזורם זרם מושרה II במוליך שנמצא בשדה מגנטי, פועל עליו כוח מגנטי F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha. לפי חוק לנץ הכוח הזה מתנגד לתנועה שיצרה את הזרם. לכן כדי להזיז מוליך בשדה במהירות קבועה צריך כוח חיצוני, והעבודה של הכוח החיצוני היא מקור האנרגיה החשמלית שמתפתחת במעגל, ובסוף הופכת לחום בנגדים או לאור בנורה.

אילו הכוח על הזרם המושרה היה בכיוון התנועה, הוא היה מאיץ את המוליך, הזרם היה גדל, והכוח היה גדל עוד: האנרגיה הקינטית והחשמלית היו גדלות בלי שום מקור. זה סותר את שימור האנרגיה, ולכן חוק לנץ חייב להיות כמו שהוא.

מוט שמשקולת מושכת מתחיל ממנוחה. המהירות שלו גדלה, אבל התאוצה הולכת וקטנה, והמהירות מתקרבת למהירות סופית vtv_t:

tv

הכוח על מוט עם זרם מושרה

על מוליך באורך ℓ\ell שזורם בו זרם II בשדה BB:

F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha

למוט שנע במהירות vv על מסילות, כשההתנגדות הכוללת של המעגל היא RR (המוט ניצב לשדה), מפתחים:

•הכא"מ: ε=vℓB\varepsilon=v\ell B.

•הזרם, לפי V=RIV=RI: I=εR=BℓvRI=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{B\ell v}{R}.

•הכוח: F=IℓB=B2ℓ2vRF=I\ell B=\frac{B^2\ell^2v}{R}, נגד כיוון התנועה.

הכוח הבולם יחסי למהירות: ככל שהמוט מהיר יותר, הוא נבלם חזק יותר.

אנרגיה בהשראה

המצבמה קורה לאנרגיה
מוליך נמשך במהירות קבועההכוח החיצוני שווה בגודלו לכוח המגנטי והפוך לו. העבודה החיובית שלו הופכת לאנרגיה חשמלית, ובסוף לחום בנגדים; האנרגיה הקינטית לא משתנה
משקולת יורדת ומושכת מוטהאנרגיה הפוטנציאלית הכובדית של המשקולת הופכת לאנרגיה קינטית ולאנרגיה חשמלית. במהירות הסופית כולה הופכת לאנרגיה חשמלית
מעגל פתוחאין זרם, אין כוח מגנטי, ולא צריך כוח חיצוני כדי לשמור על מהירות קבועה
דרך הפתרון

מהירות סופית של מוט בהשראה

1. תרשים כוחות על המוט (ועל המשקולת, אם יש): הכוח המניע (מתיחות, רכיב של כוח הכובד, כוח חיצוני) והכוח המגנטי, נגד התנועה.

2. הביטויים: ε=vℓB\varepsilon=v\ell B, I=εRI=\frac{\varepsilon}{R}, F=IℓB=B2ℓ2vRF=I\ell B=\frac{B^2\ell^2v}{R}, עם RR ההתנגדות הכוללת של המעגל.

3. החוק השני של ניוטון: ΣF=ma\Sigma F=ma. ככל ש-vv גדלה הכוח המגנטי גדל, והתאוצה קטנה.

4. מהירות סופית: התאוצה מתאפסת, ΣF=0\Sigma F=0: הכוח המניע שווה ל-B2ℓ2vR\frac{B^2\ell^2v}{R}. למשקולת mm שמושכת את המוט: T=mgT=mg, ולכן v=mgRB2ℓ2v=\frac{mgR}{B^2\ell^2}.

5. כיוון הזרם: לפי כלל יד ימין על מטען חיובי במוט, או לפי חוק לנץ, ובודקים שהכוח המגנטי יצא נגד התנועה.

שים לב

גם הזרם תלוי במהירות (I=BℓvRI=\frac{B\ell v}{R}), ולכן בכוח הבולם BB ו-ℓ\ell מופיעים בריבוע: F=B2ℓ2vRF=\frac{B^2\ell^2v}{R}. הנוסחה לא בדף הנוסחאות: מפתחים אותה בכל תשובה מ-ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp, V=RIV=RI ו-F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha.

שים לב

מוט שנע במהירות קבועה במעגל סגור צריך כוח חיצוני, גם בלי חיכוך: הכוח המגנטי על הזרם המושרה בולם אותו. מקור האנרגיה הוא העבודה של הכוח החיצוני, לא השדה המגנטי.

שים לב

גם בלולאה שעומדת במקום בשדה שמשתנה פועלים כוחות על הזרם המושרה. כשהשטף גדל, הכוחות פועלים לכיווץ הלולאה (להקטין את השטח ואת השטף); כשהשטף קטן, הם פועלים להרחבתה. הכיוון נקבע לפי סימן השינוי בשטף, לא לפי עוצמת השדה.

דוגמה א - מהירות סופית של מוט שמשקולת מושכת

מוט מוליך CDCD יכול לנוע על מסילה אופקית ארוכה מאוד של שני פסים מוליכים מקבילים, שהמרחק ביניהם ℓ\ell. CC על הפס הקדמי ו-DD על הפס האחורי. בין קצות הפסים (מצד שמאל) מחוברת נורה שהתנגדותה RR. שדה מגנטי אחיד BB מכוון אנכית כלפי מטה, בניצב למישור המסילה. למוט קשור חוט אופקי שעובר מעל גלגלת מימין, ובקצהו תלויה משקולת שמסתה mm. כל כוחות החיכוך והתנגדויות הפסים והמוט זניחים. משחררים את המוט ממנוחה, והוא מתחיל לנוע ימינה, לעבר הגלגלת. בתרשים: מבט מלמעלה (השדה לתוך הדף).

RvCD××××××mB

ד. אחרי זמן מה המוט הגיע למהירות קבועה. נתון: R=7.2 ΩR=7.2\,\Omega, ℓ=0.8 m\ell=0.8\,\text{m}, m=0.05 kgm=0.05\,\text{kg}, B=1.8 TB=1.8\,\text{T}. חשבו את גודל המהירות הקבועה של המוט.

ה. קבעו את כיוון הזרם במוט CDCD. נמקו.

פתרון

1. ד, הכוחות: במהירות קבועה שקול הכוחות על המשקולת אפס, ולכן T=mgT=mg. על המוט פועלים בכיוון האופקי המתיחות (ימינה) והכוח המגנטי (שמאלה), ושקולם אפס.

2. הכוח המגנטי: לפי ε=vℓ⊥B⊥\varepsilon=v\ell_\perp B_\perp: ε=Bvℓ\varepsilon=Bv\ell. לפי V=RIV=RI: I=BvℓRI=\frac{Bv\ell}{R}. לפי F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha עם α=90∘\alpha=90^\circ: F=BvℓR⋅ℓB=B2ℓ2vRF=\frac{Bv\ell}{R}\cdot\ell B=\frac{B^2\ell^2v}{R}.

3. שיווי כוחות: B2ℓ2vR=mg\frac{B^2\ell^2v}{R}=mg, ולכן v=mgRB2ℓ2=0.05⋅10⋅7.21.82⋅0.82=3.62.0736≈1.74 m/sv=\frac{mgR}{B^2\ell^2}=\frac{0.05\cdot10\cdot7.2}{1.8^2\cdot0.8^2}=\frac{3.6}{2.0736}\approx1.74\,\text{m/s}.

4. ה: כלל יד ימין על מטען חיובי במוט: האצבעות בכיוון המהירות (ימינה, לעבר הגלגלת), כף היד לכיוון השדה (כלפי מטה), והאגודל מראה את הכוח: מהפס הקדמי אל הפס האחורי, כלומר אל DD. DD הוא ההדק החיובי של המוט, ובתוך המוט הזרם זורם מ-CC ל-DD.

5. בדיקה לפי חוק לנץ: הזרם C→DC\to D בשדה כלפי מטה: לפי F=IℓBF=I\ell B וכלל יד ימין (האצבעות בכיוון הזרם, מהקדמי לאחורי; כף היד כלפי מטה) הכוח על המוט מכוון שמאלה, נגד התנועה, כמו שחוק לנץ דורש.

תשובה

ד. v≈1.74 m/sv\approx1.74\,\text{m/s}. ה. מ-CC ל-DD.

דוגמה ב - כוח חיצוני במהירות קבועה ומקור האנרגיה

מוט מוליך MNMN, שהתנגדותו זניחה, נע ללא חיכוך על שתי מסילות אופקיות חסרות התנגדות במהירות קבועה v=5 m/sv=5\,\text{m/s} ימינה, בשדה מגנטי אחיד B=10−2 TB=10^{-2}\,\text{T} שמכוון לתוך הדף. המרחק בין המסילות ℓ=0.1 m\ell=0.1\,\text{m}. משני צדי המוט מחברים נגדים את המסילות זו לזו, והזרם המושרה במוט הוא 1.5⋅10−3 A1.5\cdot10^{-3}\,\text{A}, מ-NN (על המסילה התחתונה) ל-MM (על המסילה העליונה). התנגדות האוויר זניחה.

ד. קבעו אם על המוט MNMN מופעל כוח חיצוני. אם כן, חשבו את גודלו וקבעו את כיוונו; אם לא, נמקו.

ה. מהו מקור האנרגיה במערכת זו?

פתרון

1. ד, הכוח המגנטי: במוט זורם זרם בשדה מגנטי, ולכן פועל עליו כוח. כלל יד ימין: האצבעות בכיוון הזרם (מ-NN ל-MM, כלפי מעלה בדף), כף היד לכיוון השדה (לתוך הדף), והאגודל מראה את הכוח: שמאלה, נגד התנועה, כמו שחוק לנץ דורש.

2. הכוח החיצוני: המהירות קבועה, ולכן לפי החוק הראשון של ניוטון שקול הכוחות על המוט אפס. אין חיכוך, וכוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים ומאזנים זה את זה. לכן חייב לפעול כוח חיצוני ימינה, ששווה בגודלו לכוח המגנטי.

3. הגודל, לפי F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha עם α=90∘\alpha=90^\circ: F=1.5⋅10−3⋅0.1⋅10−2=1.5⋅10−6 NF=1.5\cdot10^{-3}\cdot0.1\cdot10^{-2}=1.5\cdot10^{-6}\,\text{N}.

4. ה: המהירות קבועה, ולכן האנרגיה הקינטית של המוט לא משתנה. הכוח החיצוני עושה עבודה חיובית, והכוח המגנטי עושה עבודה שלילית שווה לה בגודלה. העבודה של הכוח החיצוני היא שהופכת לאנרגיה חשמלית במעגל, ובסוף לחום בנגדים. השדה המגנטי עצמו לא משתנה ולא נותן אנרגיה.

תשובה

ד. כן: F=1.5⋅10−6 NF=1.5\cdot10^{-6}\,\text{N}, ימינה (בכיוון התנועה). ה. העבודה של הכוח החיצוני שמושך את המוט; היא הופכת לאנרגיה חשמלית ולחום בנגדים.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.