דילוג לתוכן המרכזי

סיכום דינמיקה

פיזיקה לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת בדינמיקה: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

כוח וכוח שקול

כשדוחפים עגלה, מושכים חבל או שכדור הארץ מושך אבן, גוף אחד פועל על גוף אחר. לפעולה הזאת קוראים כוח. לכוח יש גודל וגם כיוון, ולכן מציירים אותו כחץ.

במדויק: כוח הוא גודל וקטורי שמתאר פעולה של גוף אחד על גוף אחר. כל כוח הוא צד אחד של אינטראקציה בין שני גופים, ולכן לכל כוח יש מפעיל ומקבל. היחידה היא ניוטון: 1 N=1 kg⋅m/s21\,\text{N}=1\,\text{kg}\cdot\text{m/s}^2. הכוח השקול ΣF→\Sigma\vec F של כמה כוחות שפועלים על גוף הוא הכוח היחיד שתוצאת פעולתו זהה לתוצאת פעולתם של כל הכוחות יחד. מחשבים אותו בחיבור וקטורי: בפועל, מחברים בנפרד את הרכיבים בכל ציר.

על תיבה פועלים כוח של 8 N8\,\text{N} ימינה וכוח של 3 N3\,\text{N} שמאלה. בציר אופקי שהכיוון החיובי שלו ימינה: ΣFx=8−3=5 N\Sigma F_x=8-3=5\,\text{N}. השקול הוא 5 N5\,\text{N} ימינה, ולתיבה תהיה אותה תאוצה כאילו פעל עליה רק הכוח הזה.

תזכורת: תאוצה

מקינמטיקה: תאוצה היא הקצב שבו המהירות משתנה. בדינמיקה שואלים מה גורם לה.

במדויק: תאוצה היא קצב השינוי של וקטור המהירות, a→=dv→dt\vec a=\frac{d\vec v}{dt}. יש תאוצה בכל פעם שהמהירות משתנה: בגודל או בכיוון. גוף שמאט נע בתאוצה שמכוונת נגד המהירות, וגוף שנע במהירות קבועה (בגודל ובכיוון) נע בלי תאוצה.

מסה ומשקל

קשה יותר להזיז, להאיץ או לעצור משאית מאשר עגלת סופר. קשה גם יותר להרים אותה. המסה מודדת את שתי התכונות האלה.

במדויק: מסה mm (ביחידות kg\text{kg}) היא מדד לשתי תכונות של גוף: ההתמדה שלו (כמה קשה לשנות את מהירותו) ועצמת כוח הכובד שפועל עליו. המסה לא תלויה במקום. משקל הוא כוח הכובד שכדור הארץ מפעיל על הגוף, F=mgF=mg, ביחידות ניוטון, ומכוון אנכית כלפי מטה. גוף שמסתו 50 kg50\,\text{kg} נמשך לכדור הארץ בכוח של 500 N500\,\text{N}.

1. חוקי ניוטון ותרשים כוחות

התמדה: החוק הראשון של ניוטון

ספר שמחליק על שולחן נעצר אחרי רגע. על משטח חלק יותר הוא מחליק רחוק יותר, ועל משטח חלק לגמרי הוא לא היה נעצר בכלל. הוא נעצר רק כי החיכוך פועל עליו, לא כי "נגמר לו הכוח".

במדויק: החוק הראשון של ניוטון (חוק ההתמדה): קיימת מערכת ייחוס (מערכת אינרציאלית, ובקירוב טוב: הקרקע) שביחס אליה מהירותו של גוף שלא פועלים עליו כוחות אינה משתנה, לא בגודל ולא בכיוון. אותו דבר נכון לגוף שהכוח השקול שפועל עליו אפס. מצב התמדה הוא מנוחה או תנועה קצובה בקו ישר; ΣF→=0\Sigma\vec F=0 לא אומר שהגוף במנוחה.

התמדה יכולה להתקיים גם בציר אחד בלבד. בזריקה אופקית לא פועל על הגוף כוח אופקי, ולכן רכיב המהירות האופקי שלו קבוע, גם כשבציר האנכי המהירות משתנה כל הזמן.

תרשים כוחות

לפני כל חישוב בדינמיקה מציירים את הגוף לבד, ועליו את כל הכוחות שפועלים עליו. זה תרשים הכוחות, והוא הצעד הראשון בכל שאלה.

במדויק: תרשים כוחות של גוף הוא ציור של הגוף ושל כל הכוחות שגופים אחרים מפעילים עליו, וכל כוח מסומן בחץ שיוצא מהגוף, בכיוון הכוח ובאורך שמתאים לגודלו (בערך). ליד כל כוח רושמים את שמו ואת מי מפעיל אותו. בתרשים אין כוחות שהגוף מפעיל על גופים אחרים, ואין "כוח תנועה".

תיבה נגררת ימינה על משטח אופקי מחוספס בעזרת חוט אופקי. על התיבה פועלים ארבעה כוחות: כוח הכובד mgmg (כדור הארץ, כלפי מטה), הכוח הנורמלי NN (המשטח, כלפי מעלה), כוח המתיחות TT (החוט, ימינה) וכוח החיכוך הקינטי ff (המשטח, נגד כיוון התנועה). בציר האנכי אין תאוצה, ולכן NN ו-mgmg באותו אורך. כאן T>fT>f, והתיבה מאיצה ימינה.

mgNTf

החוק השני של ניוטון

הכוח השקול שפועל על גוף שווה למסת הגוף כפול התאוצה שלו: ΣF→=ma→\Sigma\vec F=m\vec a.

•זו משוואה וקטורית: כיוון התאוצה הוא תמיד כיוון הכוח השקול. כיוון המהירות יכול להיות כל כיוון.

•בפועל כותבים משוואה לכל ציר: ΣFx=max\Sigma F_x=ma_x ו-ΣFy=may\Sigma F_y=ma_y. בציר שבו הגוף לא מאיץ (למשל ניצב למשטח) ΣF=0\Sigma F=0.

- מצב התמדה הוא המקרה a→=0\vec a=0: אז ΣF→=0\Sigma\vec F=0.

החוק השלישי של ניוטון

כשגוף 1 מפעיל כוח על גוף 2, גם גוף 2 מפעיל כוח על גוף 1: F→1,2=−F→2,1\vec F_{1,2}=-\vec F_{2,1}.

•שני הכוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם, תמיד, גם כשהגופים מאיצים וגם כשאחד מהם הרבה יותר כבד.

•הם פועלים על גופים שונים, ולכן לעולם לא מופיעים יחד באותו תרשים כוחות ולא מבטלים זה את זה.

•הם מאותו סוג (למשל: שניהם כוחות מגע, או שניהם כוחות כובד).

הכוחות שמופיעים בתרשים

כוחמי מפעילכיווןגודל
כוח הכובד mgmgכדור הארץאנכית כלפי מטהF=mgF=mg
כוח נורמלי NNהמשטחניצב למשטח, הרחק ממנומה שנדרש: מוצאים מהחוק השני בציר הניצב
כוח מתיחות TTהחוטלאורך החוט, הרחק מהגוףמה שנדרש: מוצאים מהחוק השני
כוח חיכוך ffהמשטחמקביל למשטחfs≤μsNf_s\le\mu_sN, fk=μkNf_k=\mu_kN
כוח אלסטי FspF_{sp}קפיץלאורך הקפיץ, לכיוון המצב הרפויFsp=kΔℓF_{sp}=k\Delta\ell

Δℓ\Delta\ell הוא השינוי באורך הקפיץ ביחס למצבו הרפוי (התארכות או התקצרות), ו-kk קבוע הקפיץ ביחידות N/m\text{N/m}.

דרך הפתרון

תרשים כוחות ומשוואות לפי צירים

1. בוחרים את הגוף (או כל גוף בנפרד) ומציירים את תרשים הכוחות שלו: כל כוח עם שם ומפעיל.

2. מגדירים מערכת צירים וכיוון חיובי. נוח לבחור ציר אחד בכיוון התאוצה (או בכיוון התנועה) וציר ניצב לו.

3. מפרקים לרכיבים כל כוח שאינו על אחד הצירים.

4. כותבים את החוק השני בכל ציר: ΣFx=max\Sigma F_x=ma_x, ΣFy=may\Sigma F_y=ma_y, עם הסימנים לפי הצירים.

5. פותרים, ובודקים יחידות וסימן: תאוצה שלילית פירושה תאוצה נגד הכיוון החיובי שבחרתם.

שים לב

גוף לא חייב לנוע בכיוון הכוח השקול. התאוצה בכיוון השקול. גוף שנע כלפי מטה ומאט מקבל כוח שקול כלפי מעלה.

שים לב

ΣF→=0\Sigma\vec F=0 פירושו מהירות קבועה, לא בהכרח מנוחה. גוף שנע במהירות קבועה ממשיך לנוע כשהשקול מתאפס.

שים לב

הכוח הנורמלי וכוח הכובד על ספר שמונח על שולחן אינם זוג כוחות של החוק השלישי: שניהם פועלים על הספר. הכוח שמשלים את כוח הכובד לזוג הוא הכוח שהספר מפעיל על כדור הארץ.

שים לב

בתרשים כוחות אורכי החצים צריכים להתאים לגדלי הכוחות. גוף שמאיץ כלפי מעלה: החץ של הכוח כלפי מעלה ארוך מהחץ של כוח הכובד. גוף במנוחה: החצים מתאזנים.

דוגמה - גוף שיורד ומאט: כיוון הכוח השקול

גשושית שמסתה m=164 kgm=164\,\text{kg} נוחתת אנכית על הירח. גודל תאוצת הנפילה החופשית בקרבת הירח הוא gM=1.67 m/s2g_M=1.67\,\text{m/s}^2, ומתייחסים רק לכוחות שהירח והמנועים מפעילים. הגרף מתאר את מהירות הגשושית כפונקציה של הזמן (הכיוון החיובי כלפי מעלה). מרגע t=0t=0 עד t=10 st=10\,\text{s} המנועים פועלים; מ-t=10 st=10\,\text{s} ועד הנחיתה ב-t=12.45 st=12.45\,\text{s} הגשושית בנפילה חופשית.

t (s)v (m/s)02468101214-25-20-15-10-55

ב. סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הגשושית מרגע t=0t=0 עד t=10 st=10\,\text{s}. ליד כל כוח רשמו את שמו.

ג. חשבו את גודל הכוח שמנועי הגשושית מפעילים.

פתרון

1. ב: פועלים שני כוחות: כוח הכובד mgMmg_M (הירח, כלפי מטה) וכוח המנועים FF (הגזים שהמנועים פולטים, כלפי מעלה).

2. מהגרף: המהירות שלילית (הגשושית יורדת) וגודלה קטן, כלומר היא מאטה. לכן התאוצה, וגם הכוח השקול, מכוונים כלפי מעלה: בתרשים FF ארוך מ-mgMmg_M.

Fmg

3. ג, התאוצה: שיפוע הגרף מ-00 עד 10 s10\,\text{s}: a=ΔvΔt=0−(−20)10−0=2 m/s2a=\frac{\Delta v}{\Delta t}=\frac{0-(-20)}{10-0}=2\,\text{m/s}^2, כלפי מעלה.

4. החוק השני (חיובי כלפי מעלה): ΣF=ma⇒F−mgM=ma⇒F=m(a+gM)\Sigma F=ma\Rightarrow F-mg_M=ma\Rightarrow F=m(a+g_M).

5. הצבה: F=164⋅(2+1.67)=164⋅3.67≈602 NF=164\cdot(2+1.67)=164\cdot3.67\approx602\,\text{N}. לשם השוואה, mgM≈274 Nmg_M\approx274\,\text{N}.

תשובה

ב. כוח הכובד mgMmg_M כלפי מטה וכוח המנועים FF כלפי מעלה, כאשר F>mgMF>mg_M. ג. F≈602 NF\approx602\,\text{N}.

2. חיכוך סטטי וקינטי

חיכוך סטטי וחיכוך קינטי

דוחפים ארון כבד, והוא לא זז. דוחפים חזק יותר, ועדיין לא. ופתאום הוא "נקרע" מהמקום ומחליק, ואז קל יותר להמשיך לדחוף. בהתחלה פעל עליו חיכוך סטטי, ואחר כך חיכוך קינטי.

במדויק: כוח חיכוך הוא הרכיב המקביל למשטח המגע של הכוח שמשטח מפעיל על גוף. חיכוך סטטי fsf_s פועל כשאין החלקה בין הגוף למשטח: הגודל שלו הוא מה שנדרש כדי למנוע החלקה, לכל היותר μsN\mu_sN, והכיוון שלו מנוגד לכיוון שבו הגוף היה מחליק בלעדיו. חיכוך קינטי fkf_k פועל כשהגוף מחליק על המשטח: הגודל שלו μkN\mu_kN, והכיוון שלו מנוגד לכיוון המהירות של הגוף ביחס למשטח. μs\mu_s ו-μk\mu_k הם מקדמי החיכוך (בלי יחידות), ובדרך כלל μk≤μs\mu_k\le\mu_s.

מושכים אופקית תיבה שמונחת על משטח אופקי, N=10 NN=10\,\text{N}, μs=0.5\mu_s=0.5, μk=0.3\mu_k=0.3, ומגדילים לאט את כוח המשיכה FF. כל עוד F≤5 NF\le5\,\text{N} התיבה במנוחה, והחיכוך הסטטי שווה ל-FF. ב-F=5 N=μsNF=5\,\text{N}=\mu_sN התיבה על סף תנועה. מעבר לזה היא מחליקה, והחיכוך קינטי וקבוע: μkN=3 N\mu_kN=3\,\text{N}.

F (N)f (N)01234567890123456μsNμkN

גודל כוח החיכוך

חיכוךמתיגודלכיוון
סטטיאין החלקה בין הגוף למשטחמה שנדרש לפי החוק השני, fs≤μsNf_s\le\mu_sNנגד כיוון ההחלקה שהיה קורה בלעדיו
סטטי, סף תנועההגוף עדיין במנוחה, והחיכוך בערכו המרביfs=μsNf_s=\mu_sNכנ"ל
קינטיהגוף מחליק על המשטחfk=μkNf_k=\mu_kN, קבוענגד כיוון המהירות ביחס למשטח

•החיכוך תלוי בכוח הנורמלי, לא בכוח הכובד. N=mgN=mg רק על משטח אופקי, כשאין כוחות אנכיים אחרים ואין תאוצה אנכית.

כוח נטוי על משטח אופקי

גוף על משטח אופקי נמשך בכוח FF בזווית θ\theta מעל האופק. בציר האנכי אין תאוצה:

N+Fsin⁡θ−mg=0⇒N=mg−Fsin⁡θN+F\sin\theta-mg=0\Rightarrow N=mg-F\sin\theta

לכן הכוח הנורמלי, וגם החיכוך הקינטי fk=μk(mg−Fsin⁡θ)f_k=\mu_k(mg-F\sin\theta), קטנים מאשר במשיכה אופקית. בדחיפה בזווית θ\theta מתחת לאופק: N=mg+Fsin⁡θN=mg+F\sin\theta. בציר האופקי פועל רק הרכיב Fcos⁡θF\cos\theta.

חיכוך שמניע גוף

גוף לא יכול להאיץ את עצמו. כדי לנוע הוא מפעיל כוח על גוף אחר, ולפי החוק השלישי הגוף האחר מפעיל עליו כוח. הולך רגל ומכונית דוחפים את הקרקע אחורה, והקרקע מפעילה עליהם חיכוך סטטי קדימה (הגלגל או הנעל לא מחליקים). זה הכוח שמאיץ אותם. בבלימה החיכוך מכוון אחורה.

דרך הפתרון

האם הגוף זז? בדיקה לפי סף התנועה

1. מניחים שהגוף במנוחה ומוצאים מהחוק השני את החיכוך הסטטי הנדרש כדי שהשקול יתאפס.

2. מחשבים את NN מהציר הניצב, ואת החיכוך הסטטי המרבי μsN\mu_sN.

3. אם החיכוך הנדרש ≤μsN\le\mu_sN: הגוף נשאר במנוחה, והחיכוך שווה לנדרש (לא ל-μsN\mu_sN).

4. אחרת הגוף מחליק: מציבים fk=μkNf_k=\mu_kN נגד כיוון התנועה, ומוצאים את התאוצה מהחוק השני.

שים לב

fs=μsNf_s=\mu_sN רק בסף תנועה. בכל מצב אחר של מנוחה החיכוך הסטטי הוא "כוח מסתגל": קטן מ-μsN\mu_sN ושווה בדיוק למה שנדרש לאיזון. מי שמציב μsN\mu_sN בגוף שנח רחוק מהסף מקבל תשובה שגויה.

שים לב

משוואה שפיתחתם לגוף נע, כמו a=Fm−μga=\frac{F}{m}-\mu g, לא נכונה כשהכוח קטן מהחיכוך הסטטי המרבי. אם היא נותנת תאוצה שלילית, הגוף פשוט נשאר במנוחה: חיכוך לא מניע גוף נגד כיוון המשיכה.

דוגמה - מסה ומקדם חיכוך מקו המגמה

תיבה שמסתה mm מונחת על משטח אופקי מחוספס. התיבה קשורה בחוט אופקי שעובר דרך גלגלת בקצה המשטח, ותלמידה מושכת את הקצה החופשי של החוט אנכית כלפי מטה בכוח FF. מסת החוט ומסת הגלגלת זניחות. מקדם החיכוך (הסטטי והקינטי) בין התיבה למשטח הוא μ\mu. התלמידה שינתה את FF ומדדה את גודל התאוצה aa של התיבה בזמן תנועתה:

F (N)F\,(\text{N})3.53.54.04.04.54.55.05.05.55.5
a (m/s2)a\,(\text{m/s}^2)1.91.92.72.73.43.44.24.25.05.0

היא סרטטה את הנקודות ואת קו המגמה a=1.54F−3.49a=1.54F-3.49, שחותך את ציר FF ב-F0≈2.27 NF_0\approx2.27\,\text{N}:

F (N)a (m/s²)0.00.51.01.52.02.53.03.54.04.55.05.56.06.50123456F0

ב. בלי להסתמך על תוצאות המדידות, פתחו ביטוי של תאוצת התיבה aa כפונקציה של FF, באמצעות mm, μ\mu ו-gg.

ד. היעזרו בגרף וחשבו: (1) את מסת התיבה mm; (2) את מקדם החיכוך μ\mu.

ה. התלמידה משכה את החוט בכוח F=1.5 NF=1.5\,\text{N}. קבעו מה הייתה תאוצת התיבה, והסבירו.

פתרון

1. ב, הכוחות על התיבה: mgmg כלפי מטה, NN כלפי מעלה, מתיחות TT לעבר הגלגלת וחיכוך קינטי fkf_k נגד התנועה. החוט והגלגלת אידאליים, ולכן T=FT=F.

2. בציר האנכי: N−mg=0⇒N=mgN-mg=0\Rightarrow N=mg, ולפי fk=μkNf_k=\mu_kN: fk=μmgf_k=\mu mg.

3. בציר האופקי (חיובי בכיוון התנועה), לפי ΣF=ma\Sigma F=ma: F−μmg=ma⇒a=1mF−μgF-\mu mg=ma\Rightarrow a=\frac{1}{m}F-\mu g. זה קו ישר: שיפוע 1m\frac1m, וחיתוך עם ציר aa ב-−μg-\mu g.

4. ד(1): משווים לקו המגמה: 1m=1.54 kg−1⇒m=11.54≈0.65 kg\frac1m=1.54\,\text{kg}^{-1}\Rightarrow m=\frac{1}{1.54}\approx0.65\,\text{kg}.

5. ד(2): −μg=−3.49⇒μ=3.4910≈0.35-\mu g=-3.49\Rightarrow\mu=\frac{3.49}{10}\approx0.35.

6. ה: התיבה זזה רק אם FF גדול מהחיכוך הסטטי המרבי: μmg≈0.35⋅0.65⋅10≈2.27 N\mu mg\approx0.35\cdot0.65\cdot10\approx2.27\,\text{N}, בדיוק F0F_0. כאן F=1.5 N<2.27 NF=1.5\,\text{N}<2.27\,\text{N}, ולכן החיכוך הסטטי מתאזן עם המתיחות (fs=1.5 Nf_s=1.5\,\text{N}), השקול אפס והתיבה נשארת במנוחה. הצבה בקו המגמה הייתה נותנת a≈−1.2 m/s2a\approx-1.2\,\text{m/s}^2, שאין לו משמעות: הקו נכון רק כשהתיבה נעה.

תשובה

ב. a=1mF−μga=\frac{1}{m}F-\mu g. ד. (1) m≈0.65 kgm\approx0.65\,\text{kg}; (2) μ≈0.35\mu\approx0.35. ה. a=0a=0: התיבה נשארת במנוחה.

3. מישור משופע

גוף על מישור משופע

ילד על מגלשה, ארגז על רמפה של משאית: כוח הכובד מושך כלפי מטה, אבל הגוף יכול לנוע רק לאורך המשטח. לכן מפרקים את כוח הכובד לשני רכיבים: אחד לאורך המישור ואחד ניצב לו.

במדויק: על גוף שמונח על מישור משופע בזווית α\alpha לאופק, כוח הכובד mgmg מתפרק לרכיב mgsin⁡αmg\sin\alpha במורד המישור ולרכיב mgcos⁡αmg\cos\alpha ניצב למישור, לתוכו. כשבכיוון הניצב פועלים רק הכוח הנורמלי והרכיב הזה, והגוף לא מאיץ בכיוון הזה, N=mgcos⁡αN=mg\cos\alpha. החיכוך מקביל למישור.

תרשים הכוחות של גוף שנח על מישור משופע: כוח הכובד mgmg אנכית מטה, הכוח הנורמלי NN ניצב למישור, וחיכוך סטטי ff במעלה המישור. הגוף במנוחה, ולכן N=mgcos⁡αN=mg\cos\alpha ו-f=mgsin⁡αf=mg\sin\alpha.

mgNfα

התאוצה על מישור משופע

כשאין כוחות נוספים מלבד mgmg, NN והחיכוך. מכל מקרה מפתחים את התאוצה מ-ΣF=ma\Sigma F=ma לאורך המישור, עם N=mgcos⁡αN=mg\cos\alpha:

מצבהחיכוךהתאוצה (גודל)
מישור חלקאיןa=gsin⁡αa=g\sin\alpha, במורד, גם בעלייה וגם בירידה
הגוף במנוחהסטטי, במעלה המישורa=0a=0, fs=mgsin⁡αf_s=mg\sin\alpha
סף תנועהfs=μsNf_s=\mu_sNa=0a=0, ומכאן tan⁡α=μs\tan\alpha=\mu_s
מחליק במורדקינטי, במעלהa=g(sin⁡α−μkcos⁡α)a=g(\sin\alpha-\mu_k\cos\alpha), במורד
מחליק במעלהקינטי, במורדa=g(sin⁡α+μkcos⁡α)a=g(\sin\alpha+\mu_k\cos\alpha), במורד

•הדרך לאורך המישור מגובה hh: d=hsin⁡αd=\frac{h}{\sin\alpha}.

דרך הפתרון

פתרון בעיה על מישור משופע

1. מציירים תרשים כוחות: mgmg אנכית, NN ניצב למישור, חיכוך מקביל למישור נגד כיוון התנועה (או נגד כיוון ההחלקה, אם הגוף במנוחה).

2. בוחרים צירים: ציר מקביל למישור (חיובי בכיוון התנועה) וציר ניצב לו.

3. מפרקים רק את mgmg: mgsin⁡αmg\sin\alpha לאורך המישור, mgcos⁡αmg\cos\alpha בניצב.

4. ציר ניצב: N−mgcos⁡α=0N-mg\cos\alpha=0. ציר מקביל: ΣF=ma\Sigma F=ma.

5. את המהירות והדרך מוצאים מנוסחאות התנועה שוות התאוצה, עם d=hsin⁡αd=\frac{h}{\sin\alpha} לאורך המישור.

שים לב

גוף שנזרק במעלה מישור עם חיכוך: בעלייה החיכוך פועל במורד, ובירידה במעלה. לכן התאוצה בעלייה גדולה מהתאוצה בירידה. כיוון החיכוך תלוי בכיוון המהירות, ולכן מחשבים כל שלב בנפרד.

שים לב

mgsin⁡αmg\sin\alpha הוא רכיב של כוח הכובד, לא כוח נוסף. בתרשים הכוחות מציירים רק mgmg, NN והחיכוך, ולא מוסיפים "כוח במורד".

שים לב

כשמקטינים את זווית המישור, גוף שנח עליו נשאר במנוחה, והחיכוך הסטטי קטן (fs=mgsin⁡αf_s=mg\sin\alpha), אף ש-NN גדל. מי שמחשב את החיכוך לפי μN\mu N מסיק בטעות שהוא גדל.

דוגמה - מנוחה, סף תנועה והחלקה על מישור משופע

גוף קטן שמסתו mm מונח בגובה hh על מישור משופע, שאת זווית השיפוע שלו α\alpha אפשר לשנות. בזווית α0\alpha_0 הגוף במנוחה. מקדם החיכוך הסטטי בין הגוף למישור הוא μs\mu_s, ומקדם החיכוך הקינטי μk\mu_k.

ב. הקטינו את זווית השיפוע לזווית α1<α0\alpha_1<\alpha_0. קבעו אם גודלו של כוח החיכוך הפועל על הגוף גדל, קטן או לא השתנה. נמקו.

ג. הגדילו את הזווית לזווית α2\alpha_2, שבה הגוף על סף תנועה. (1) רשמו את שתי משוואות הכוחות במצב זה. (2) בטאו את α2\alpha_2 באמצעות נתוני השאלה.

ד. הגדילו שוב את הזווית, ל-α3=22∘\alpha_3=22^\circ, והגוף מחליק ממנוחה במורד המישור. נתון: μk=0.24\mu_k=0.24, h=0.3 mh=0.3\,\text{m}. חשבו את גודל מהירות הגוף בתחתית המישור.

פתרון

1. ב: בזווית α0\alpha_0 הגוף במנוחה. בזווית קטנה יותר רכיב הכובד במורד קטן, ו-μsN=μsmgcos⁡α\mu_sN=\mu_smg\cos\alpha גדל, ולכן הגוף נשאר במנוחה. לאורך המישור: fs−mgsin⁡α=0⇒fs=mgsin⁡αf_s-mg\sin\alpha=0\Rightarrow f_s=mg\sin\alpha. כי sin⁡α1<sin⁡α0\sin\alpha_1<\sin\alpha_0, החיכוך קטן.

2. ג(1): בסף תנועה הגוף עדיין במנוחה, והחיכוך הסטטי מרבי, fs=μsNf_s=\mu_sN. לאורך המישור: mgsin⁡α2=μsNmg\sin\alpha_2=\mu_sN. בניצב: N=mgcos⁡α2N=mg\cos\alpha_2.

3. ג(2): מציבים: mgsin⁡α2=μsmgcos⁡α2⇒tan⁡α2=μsmg\sin\alpha_2=\mu_smg\cos\alpha_2\Rightarrow\tan\alpha_2=\mu_s.

4. ד, התאוצה: החיכוך קינטי, fk=μkN=μkmgcos⁡α3f_k=\mu_kN=\mu_kmg\cos\alpha_3, במעלה המישור. לפי ΣF=ma\Sigma F=ma לאורך המישור (חיובי במורד): mgsin⁡α3−μkmgcos⁡α3=ma⇒a=g(sin⁡α3−μkcos⁡α3)=10(0.375−0.24⋅0.927)≈1.52 m/s2mg\sin\alpha_3-\mu_kmg\cos\alpha_3=ma\Rightarrow a=g(\sin\alpha_3-\mu_k\cos\alpha_3)=10(0.375-0.24\cdot0.927)\approx1.52\,\text{m/s}^2.

5. הדרך לאורך המישור: d=hsin⁡α3=0.30.375≈0.80 md=\frac{h}{\sin\alpha_3}=\frac{0.3}{0.375}\approx0.80\,\text{m}.

6. המהירות: לפי v2=v02+2a(x−x0)v^2=v_0^2+2a(x-x_0) עם v0=0v_0=0: v=2ad=2⋅1.52⋅0.80≈1.56 m/sv=\sqrt{2ad}=\sqrt{2\cdot1.52\cdot0.80}\approx1.56\,\text{m/s}.

תשובה

ב. החיכוך קטן. ג. (1) mgsin⁡α2=μsNmg\sin\alpha_2=\mu_sN, N=mgcos⁡α2N=mg\cos\alpha_2; (2) tan⁡α2=μs\tan\alpha_2=\mu_s. ד. v≈1.56 m/sv\approx1.56\,\text{m/s}.

4. מערכות גופים וגלגלות

גופים קשורים בחוט ובגלגלת

שתי משקולות תלויות משני צדי גלגלת: הכבדה יורדת, והקלה עולה. החוט קושר ביניהן, ולכן הן לא נעות כל אחת לחוד.

במדויק: בבעיות האלה החוט אידאלי: מסתו זניחה והוא לא נמתח, והגלגלת אידאלית: מסתה זניחה ואין חיכוך בציר שלה. אז המתיחות שווה לאורך כל החוט, גם אחרי שהוא עובר דרך הגלגלת (הגלגלת משנה רק את כיוון החוט). וכיוון שאורך החוט קבוע, לגופים שבשני קצותיו אותו גודל של העתק, של מהירות ושל תאוצה. השוויון הזה נובע מהגאומטריה של החוט, לא מהחוק השני.

מכונת אטווד: שתי מסות m1>m2m_1>m_2 תלויות משני צדי גלגלת. על כל מסה פועלים כוח הכובד שלה ואותה מתיחות TT. m1m_1 מאיצה כלפי מטה ו-m2m_2 כלפי מעלה, ולכן m2g<T<m1gm_2g<T<m_1g.

m₁gTm₂gTm₁m₂

מערכות נפוצות

חוט וגלגלת אידאליים, תאוצה משותפת בגודל aa. מפתחים מהמשוואות של כל גוף (התוצאות לא בדף):

מערכתהמשוואותהתאוצה
מכונת אטווד, m1>m2m_1>m_2m1g−T=m1am_1g-T=m_1a, T−m2g=m2aT-m_2g=m_2aa=m1−m2m1+m2ga=\frac{m_1-m_2}{m_1+m_2}g
עגלה MM על שולחן חלק ומשקולת תלויה mmT=MaT=Ma, mg−T=mamg-T=maa=mM+mga=\frac{m}{M+m}g
שני גופים תלויים זה מתחת לזה, נמשכים בכוח FF כלפי מעלהF−T−mAg=mAaF-T-m_Ag=m_Aa, T−mBg=mBaT-m_Bg=m_Baa=FmA+mB−ga=\frac{F}{m_A+m_B}-g

•את המתיחות מוצאים מהמשוואה של גוף אחד: למשל באטווד T=m2(g+a)T=m_2(g+a).

דרך הפתרון

מערכת גופים: משוואה לכל גוף

1. מציירים תרשים כוחות נפרד לכל גוף. המתיחות TT מופיעה בשניהם, באותו גודל.

2. מסבירים למה לגופים אותו גודל תאוצה: החוט לא נמתח, ולכן כל אורך שגוף אחד עובר, גם השני עובר.

3. לכל גוף בוחרים כיוון חיובי בכיוון התאוצה שלו (למשל באטווד: למטה עבור m1m_1, למעלה עבור m2m_2).

4. כותבים ΣF=ma\Sigma F=ma לכל גוף.

5. מחברים את המשוואות: TT מתבטל, ומקבלים את aa. אחר כך מציבים במשוואה של גוף אחד כדי לקבל את TT.

6. בודקים את הביטוי: יחידות; מקרי גבול (באטווד: m1=m2⇒a=0m_1=m_2\Rightarrow a=0, m2→0⇒a→gm_2\to0\Rightarrow a\to g).

שים לב

בבגרות דורשים להצדיק שהתאוצות שוות בגודלן ולא להניח זאת: אורך החוט קבוע, ולכן ההעתקים, המהירויות והתאוצות של שני הגופים שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם.

שים לב

המתיחות לא שווה למשקל של הגוף התלוי כשהמערכת מאיצה: משקולת שמאיצה כלפי מטה מותחת את החוט בפחות מ-mgmg. וכוח חיצוני שמושך שני גופים לא שווה למתיחות בחוט שביניהם: הוא מאיץ את שני הגופים, והמתיחות מאיצה רק את אחד מהם.

דוגמה א - מכונת אטווד: ביטוי לתאוצה ויחס המסות

מכונת אטווד בנויה מגלגלת שמחוברת לתקרה, מחוט שכרוך סביבה ומשתי מסות m1m_1 ו-m2m_2 שקשורות לקצות החוט (m1>m2m_1>m_2). אורך החוט קבוע. התנגדות האוויר, החיכוך בציר הגלגלת, מסת הגלגלת ומסת החוט זניחים.

ג. בטאו את תאוצת המערכת באמצעות m1m_1, m2m_2 וקבועים פיזיקליים.

ד. כשהמערכת שוחררה ממנוחה, המסה m1m_1 עברה 1 m1\,\text{m} בשנייה הראשונה לתנועתה. חשבו את היחס m1m2\frac{m_1}{m_2}.

ה. m1m_1 נעה כלפי מטה ו-m2m_2 כלפי מעלה, בתאוצה שגודלה קבוע. הסבירו מדוע גודל התאוצה של שתי המסות שווה.

פתרון

1. ג: על כל מסה פועלים כוח הכובד ומתיחות TT, זהה בשתיהן. לכל מסה חיובי בכיוון התאוצה שלה, ולפי ΣF=ma\Sigma F=ma: m1g−T=m1am_1g-T=m_1a ו-T−m2g=m2aT-m_2g=m_2a.

2. מחברים: (m1−m2)g=(m1+m2)a⇒a=m1−m2m1+m2g(m_1-m_2)g=(m_1+m_2)a\Rightarrow a=\frac{m_1-m_2}{m_1+m_2}g. בדיקה: m1=m2m_1=m_2 נותן a=0a=0.

3. ד, התאוצה: ממנוחה, לפי x=x0+v0t+12at2x=x_0+v_0t+\frac12at^2: 1=12a⋅12⇒a=2 m/s21=\frac12a\cdot1^2\Rightarrow a=2\,\text{m/s}^2.

4. יחס המסות: m1−m2m1+m2=ag=0.2\frac{m_1-m_2}{m_1+m_2}=\frac{a}{g}=0.2. עם k=m1m2k=\frac{m_1}{m_2}: k−1k+1=0.2⇒0.8k=1.2⇒k=1.5\frac{k-1}{k+1}=0.2\Rightarrow0.8k=1.2\Rightarrow k=1.5.

5. ה: שתי המסות קשורות לאותו חוט, ואורכו קבוע. כשמסה m1m_1 יורדת מרחק מסוים, החוט בצד שלה מתארך בדיוק באותו מרחק, והחוט בצד של m2m_2 מתקצר באותו מרחק, כלומר m2m_2 עולה אותו מרחק. ההעתקים שווים בגודלם בכל פרק זמן, ולכן גם המהירויות, וגם התאוצות.

תשובה

ג. a=m1−m2m1+m2ga=\frac{m_1-m_2}{m_1+m_2}g. ד. m1m2=1.5\frac{m_1}{m_2}=1.5. ה. אורך החוט קבוע, ולכן ההעתקים, המהירויות והתאוצות של המסות שווים בגודלם.

דוגמה ב - כוח חיצוני מגרף המתיחות בחוט

שני גופים, AA ו-BB, קשורים זה לזה בחוט: BB תלוי מתחת ל-AA. גוף AA נמשך אנכית כלפי מעלה בכוח חיצוני F1F_1 שגודלו יכול להשתנות. חיישן כוח על החוט מודד את המתיחות. מסת החוט והחיישן זניחה, והכיוון החיובי כלפי מעלה. הגרף מתאר את המתיחות שנמדדה כפונקציה של הזמן. עד הרגע t=0.3 st=0.3\,\text{s} המערכת הייתה במנוחה. mA=3 kgm_A=3\,\text{kg}.

t (s)T (N)0.00.20.40.60.81.01.202468101214

ג. חשבו את mBm_B.

ד. חשבו את גודל הכוח F1F_1 בכל אחד מפרקי הזמן 0<t<0.3 s0<t<0.3\,\text{s}, 0.3 s<t<0.8 s0.3\,\text{s}<t<0.8\,\text{s} ו-0.8 s<t<1.2 s0.8\,\text{s}<t<1.2\,\text{s}.

ה. קבעו לכל אחד מפרקי הזמן 0.3 s<t<0.8 s0.3\,\text{s}<t<0.8\,\text{s} ו-0.8 s<t<1.2 s0.8\,\text{s}<t<1.2\,\text{s} מהו סוג התנועה (מנוחה / תנועה קצובה / תנועה בתאוצה), והסבירו.

פתרון

1. המשוואות (חיובי כלפי מעלה, תאוצה משותפת aa): גוף BB: T−mBg=mBaT-m_Bg=m_Ba. גוף AA: F1−T−mAg=mAaF_1-T-m_Ag=m_Aa. בחיבור: F1=(mA+mB)(g+a)F_1=(m_A+m_B)(g+a).

2. ג: עד 0.3 s0.3\,\text{s} המערכת במנוחה, a=0a=0, ומהגרף T=10 NT=10\,\text{N}: mB=Tg=1010=1 kgm_B=\frac{T}{g}=\frac{10}{10}=1\,\text{kg}.

3. ד: מגוף BB: a=TmB−ga=\frac{T}{m_B}-g. ב-0<t<0.3 s0<t<0.3\,\text{s}: a=0a=0, F1=4⋅10=40 NF_1=4\cdot10=40\,\text{N}. ב-0.3<t<0.8 s0.3<t<0.8\,\text{s}: T=12 NT=12\,\text{N}, a=12−10=2 m/s2a=12-10=2\,\text{m/s}^2, F1=4⋅12=48 NF_1=4\cdot12=48\,\text{N}. ב-0.8<t<1.2 s0.8<t<1.2\,\text{s}: T=10 NT=10\,\text{N}, a=0a=0, F1=40 NF_1=40\,\text{N}.

4. ה, 0.3<t<0.8 s0.3<t<0.8\,\text{s}: T>mBgT>m_Bg, השקול על BB כלפי מעלה, a=2 m/s2a=2\,\text{m/s}^2: תנועה בתאוצה כלפי מעלה, ממנוחה.

5. ה, 0.8<t<1.2 s0.8<t<1.2\,\text{s}: T=mBgT=m_Bg, השקול אפס, אבל המערכת כבר נעה: לפי v=v0+atv=v_0+at, v=0+2⋅0.5=1 m/sv=0+2\cdot0.5=1\,\text{m/s} כלפי מעלה. לפי החוק הראשון היא ממשיכה במהירות הזאת: תנועה קצובה.

תשובה

ג. mB=1 kgm_B=1\,\text{kg}. ד. 40 N40\,\text{N}, 48 N48\,\text{N}, 40 N40\,\text{N}. ה. 0.30.3 עד 0.8 s0.8\,\text{s}: תנועה בתאוצה (2 m/s22\,\text{m/s}^2 כלפי מעלה); 0.80.8 עד 1.2 s1.2\,\text{s}: תנועה קצובה כלפי מעלה ב-1 m/s1\,\text{m/s}.

5. מעלית ומשקל מדומה

מה מראים המאזניים במעלית

כשמעלית מתחילה לעלות, מרגישים "כבדים", וכשהיא נעצרת בעלייה מרגישים "קלים". המסה לא השתנתה, וגם כוח הכובד לא. מה שהשתנה הוא הכוח שהרצפה, או המאזניים, דוחפים בו אתכם.

במדויק: מאזניים מודדים את גודל הכוח שהגוף לוחץ עליהם, וזה לפי החוק השלישי גודל הכוח הנורמלי NN שהם מפעילים על הגוף. מאזניים שמכוילים בקילוגרמים מראים Ng\frac{N}{g}. משקל מדומה הוא הכוח NN הזה, שהמאזניים מודדים (ולא כוח הכובד). במעלית שמאיצה N≠mgN\ne mg, ולכן ההוריה שונה מהמסה, אף שכוח הכובד mgmg לא השתנה.

תרשים הכוחות של אדם על מאזניים במעלית שתאוצתה aa כלפי מעלה: NN כלפי מעלה ו-mgmg כלפי מטה. השקול מכוון כמו התאוצה, ולכן N>mgN>mg.

Nmga

הכוח הנורמלי במעלית

מהחוק השני, חיובי כלפי מעלה: N−mg=ma⇒N=m(g+a)N-mg=ma\Rightarrow N=m(g+a), כאשר aa עם סימן.

תאוצת המעליתמתיההוריה
a=0a=0מנוחה, או תנועה קצובה למעלה או למטהN=mgN=mg, ההוריה שווה למסה
כלפי מעלהמתחילה לעלות, או מאטה בירידהN=m(g+∣a∣)>mgN=m(g+|a|)>mg
כלפי מטהמתחילה לרדת, או מאטה בעלייהN=m(g−∣a∣)<mgN=m(g-|a|)<mg
a=ga=g כלפי מטהנפילה חופשיתN=0N=0
דרך הפתרון

מהוריית המאזניים לתנועת המעלית

1. מוצאים את המסה מהוריה שבה המעלית במנוחה (או בתנועה קצובה).

2. בכל קטע: NN שווה להוריה (בקילוגרמים) כפול gg.

3. מהחוק השני: a=N−mgma=\frac{N-mg}{m}. הסימן נותן את כיוון התאוצה.

4. כיוון התנועה קובעים מהקטע הראשון שבו המעלית יוצאת ממנוחה: היא נעה בכיוון התאוצה שלה.

5. בונים גרף מהירות-זמן: קטע ישר בכל פרק זמן של תאוצה קבועה, v=v0+atv=v_0+at.

שים לב

ההוריה תלויה רק בתאוצה, לא בכיוון המהירות. הוריה גדולה מהמסה מתאימה גם למעלית שמתחילה לעלות וגם למעלית שמאטה בירידה. הוריה ששווה למסה לא אומרת מנוחה: גם בתנועה קצובה N=mgN=mg.

שים לב

כותבים את החוק השני ביחס לקרקע, שהיא מערכת ייחוס אינרציאלית (בקירוב), ולא ביחס למעלית המואצת. בתרשים יש רק NN ו-mgmg: לא מוסיפים כוח בגלל התאוצה.

דוגמה - תאוצה וכיוון תנועה מהוריית המאזניים

תלמידה נכנסה למעלית, נעמדה על מאזני רצפה ביתיים ולחצה על לחצן של קומה אחרת. המעלית התחילה לנוע ונעצרה רק כשהגיעה לקומה האחרת. הגרף מתאר את הוריית המאזניים Ng\frac{N}{g} (ב-kg\text{kg}) בזמן שהתלמידה עמדה עליהם: 50 kg50\,\text{kg} בקטע AA (00 עד 2 s2\,\text{s}), 52.5 kg52.5\,\text{kg} בקטע BB (22 עד 4 s4\,\text{s}), 50 kg50\,\text{kg} בקטע CC (44 עד 10 s10\,\text{s}), 47.5 kg47.5\,\text{kg} בקטע DD (1010 עד 12 s12\,\text{s}) ו-50 kg50\,\text{kg} בקטע EE (1212 עד 14 s14\,\text{s}).

t (s)N/g (kg)012345678910111213141544464850525456ABCDE

ב. קבעו את מצב המעלית בכל אחד מהקטעים AA עד EE: מנוחה, תנועה קצובה או תנועה במהירות משתנה.

ג. חשבו את גודל תאוצת המעלית בכל אחד מהקטעים.

ד. קבעו אם המעלית עלתה, ירדה או שאי אפשר לקבוע. הסבירו.

פתרון

1. הכוחות: על התלמידה פועלים mgmg ו-NN, וההוריה היא Ng\frac{N}{g}. לפי החוק השני (חיובי כלפי מעלה): N−mg=maN-mg=ma. בקטע AA המעלית עוד לא זזה, ולכן m=50 kgm=50\,\text{kg} ו-mg=500 Nmg=500\,\text{N}.

2. ב: AA: מנוחה (לפני תחילת התנועה). BB: ההוריה שונה מ-50 kg50\,\text{kg}, יש תאוצה: מהירות משתנה. CC: הוריה 50 kg50\,\text{kg}, תאוצה אפס, אבל המעלית כבר נעה: תנועה קצובה. DD: מהירות משתנה. EE: תאוצה אפס, והמעלית כבר נעצרה: מנוחה.

3. ג: a=N−mgma=\frac{N-mg}{m}. בקטעים AA, CC, EE: N=500 NN=500\,\text{N}, a=0a=0. בקטע BB: N=52.5⋅10=525 NN=52.5\cdot10=525\,\text{N}, a=525−50050=0.5 m/s2a=\frac{525-500}{50}=0.5\,\text{m/s}^2 (כלפי מעלה). בקטע DD: N=475 NN=475\,\text{N}, a=475−50050=−0.5 m/s2a=\frac{475-500}{50}=-0.5\,\text{m/s}^2, גודל 0.5 m/s20.5\,\text{m/s}^2 (כלפי מטה).

4. ד: המעלית התחילה ממנוחה, ובקטע BB, שבו התחילה לנוע, התאוצה כלפי מעלה. גוף שיוצא ממנוחה נע בכיוון התאוצה, ולכן המעלית עלתה: האיצה כלפי מעלה, נעה במהירות קבועה, והאטה (תאוצה כלפי מטה) עד שנעצרה.

תשובה

ב. AA: מנוחה; BB: מהירות משתנה; CC: תנועה קצובה; DD: מהירות משתנה; EE: מנוחה. ג. AA, CC, EE: a=0a=0; BB ו-DD: a=0.5 m/s2a=0.5\,\text{m/s}^2. ד. המעלית עלתה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.