כוח וכוח שקול
כשדוחפים עגלה, מושכים חבל או שכדור הארץ מושך אבן, גוף אחד פועל על גוף אחר. לפעולה הזאת קוראים כוח. לכוח יש גודל וגם כיוון, ולכן מציירים אותו כחץ.
במדויק: כוח הוא גודל וקטורי שמתאר פעולה של גוף אחד על גוף אחר. כל כוח הוא צד אחד של אינטראקציה בין שני גופים, ולכן לכל כוח יש מפעיל ומקבל. היחידה היא ניוטון: . הכוח השקול של כמה כוחות שפועלים על גוף הוא הכוח היחיד שתוצאת פעולתו זהה לתוצאת פעולתם של כל הכוחות יחד. מחשבים אותו בחיבור וקטורי: בפועל, מחברים בנפרד את הרכיבים בכל ציר.
על תיבה פועלים כוח של ימינה וכוח של שמאלה. בציר אופקי שהכיוון החיובי שלו ימינה: . השקול הוא ימינה, ולתיבה תהיה אותה תאוצה כאילו פעל עליה רק הכוח הזה.
תזכורת: תאוצה
מקינמטיקה: תאוצה היא הקצב שבו המהירות משתנה. בדינמיקה שואלים מה גורם לה.
במדויק: תאוצה היא קצב השינוי של וקטור המהירות, . יש תאוצה בכל פעם שהמהירות משתנה: בגודל או בכיוון. גוף שמאט נע בתאוצה שמכוונת נגד המהירות, וגוף שנע במהירות קבועה (בגודל ובכיוון) נע בלי תאוצה.
מסה ומשקל
קשה יותר להזיז, להאיץ או לעצור משאית מאשר עגלת סופר. קשה גם יותר להרים אותה. המסה מודדת את שתי התכונות האלה.
במדויק: מסה (ביחידות ) היא מדד לשתי תכונות של גוף: ההתמדה שלו (כמה קשה לשנות את מהירותו) ועצמת כוח הכובד שפועל עליו. המסה לא תלויה במקום. משקל הוא כוח הכובד שכדור הארץ מפעיל על הגוף, , ביחידות ניוטון, ומכוון אנכית כלפי מטה. גוף שמסתו נמשך לכדור הארץ בכוח של .
1. חוקי ניוטון ותרשים כוחות
התמדה: החוק הראשון של ניוטון
ספר שמחליק על שולחן נעצר אחרי רגע. על משטח חלק יותר הוא מחליק רחוק יותר, ועל משטח חלק לגמרי הוא לא היה נעצר בכלל. הוא נעצר רק כי החיכוך פועל עליו, לא כי "נגמר לו הכוח".
במדויק: החוק הראשון של ניוטון (חוק ההתמדה): קיימת מערכת ייחוס (מערכת אינרציאלית, ובקירוב טוב: הקרקע) שביחס אליה מהירותו של גוף שלא פועלים עליו כוחות אינה משתנה, לא בגודל ולא בכיוון. אותו דבר נכון לגוף שהכוח השקול שפועל עליו אפס. מצב התמדה הוא מנוחה או תנועה קצובה בקו ישר; לא אומר שהגוף במנוחה.
התמדה יכולה להתקיים גם בציר אחד בלבד. בזריקה אופקית לא פועל על הגוף כוח אופקי, ולכן רכיב המהירות האופקי שלו קבוע, גם כשבציר האנכי המהירות משתנה כל הזמן.
תרשים כוחות
לפני כל חישוב בדינמיקה מציירים את הגוף לבד, ועליו את כל הכוחות שפועלים עליו. זה תרשים הכוחות, והוא הצעד הראשון בכל שאלה.
במדויק: תרשים כוחות של גוף הוא ציור של הגוף ושל כל הכוחות שגופים אחרים מפעילים עליו, וכל כוח מסומן בחץ שיוצא מהגוף, בכיוון הכוח ובאורך שמתאים לגודלו (בערך). ליד כל כוח רושמים את שמו ואת מי מפעיל אותו. בתרשים אין כוחות שהגוף מפעיל על גופים אחרים, ואין "כוח תנועה".
תיבה נגררת ימינה על משטח אופקי מחוספס בעזרת חוט אופקי. על התיבה פועלים ארבעה כוחות: כוח הכובד (כדור הארץ, כלפי מטה), הכוח הנורמלי (המשטח, כלפי מעלה), כוח המתיחות (החוט, ימינה) וכוח החיכוך הקינטי (המשטח, נגד כיוון התנועה). בציר האנכי אין תאוצה, ולכן ו- באותו אורך. כאן , והתיבה מאיצה ימינה.
החוק השני של ניוטון
הכוח השקול שפועל על גוף שווה למסת הגוף כפול התאוצה שלו: .
•זו משוואה וקטורית: כיוון התאוצה הוא תמיד כיוון הכוח השקול. כיוון המהירות יכול להיות כל כיוון.
•בפועל כותבים משוואה לכל ציר: ו-. בציר שבו הגוף לא מאיץ (למשל ניצב למשטח) .
- מצב התמדה הוא המקרה : אז .
החוק השלישי של ניוטון
כשגוף 1 מפעיל כוח על גוף 2, גם גוף 2 מפעיל כוח על גוף 1: .
•שני הכוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם, תמיד, גם כשהגופים מאיצים וגם כשאחד מהם הרבה יותר כבד.
•הם פועלים על גופים שונים, ולכן לעולם לא מופיעים יחד באותו תרשים כוחות ולא מבטלים זה את זה.
•הם מאותו סוג (למשל: שניהם כוחות מגע, או שניהם כוחות כובד).
הכוחות שמופיעים בתרשים
הוא השינוי באורך הקפיץ ביחס למצבו הרפוי (התארכות או התקצרות), ו- קבוע הקפיץ ביחידות .
תרשים כוחות ומשוואות לפי צירים
1. בוחרים את הגוף (או כל גוף בנפרד) ומציירים את תרשים הכוחות שלו: כל כוח עם שם ומפעיל.
2. מגדירים מערכת צירים וכיוון חיובי. נוח לבחור ציר אחד בכיוון התאוצה (או בכיוון התנועה) וציר ניצב לו.
3. מפרקים לרכיבים כל כוח שאינו על אחד הצירים.
4. כותבים את החוק השני בכל ציר: , , עם הסימנים לפי הצירים.
5. פותרים, ובודקים יחידות וסימן: תאוצה שלילית פירושה תאוצה נגד הכיוון החיובי שבחרתם.
גוף לא חייב לנוע בכיוון הכוח השקול. התאוצה בכיוון השקול. גוף שנע כלפי מטה ומאט מקבל כוח שקול כלפי מעלה.
פירושו מהירות קבועה, לא בהכרח מנוחה. גוף שנע במהירות קבועה ממשיך לנוע כשהשקול מתאפס.
הכוח הנורמלי וכוח הכובד על ספר שמונח על שולחן אינם זוג כוחות של החוק השלישי: שניהם פועלים על הספר. הכוח שמשלים את כוח הכובד לזוג הוא הכוח שהספר מפעיל על כדור הארץ.
בתרשים כוחות אורכי החצים צריכים להתאים לגדלי הכוחות. גוף שמאיץ כלפי מעלה: החץ של הכוח כלפי מעלה ארוך מהחץ של כוח הכובד. גוף במנוחה: החצים מתאזנים.
דוגמה - גוף שיורד ומאט: כיוון הכוח השקול
גשושית שמסתה נוחתת אנכית על הירח. גודל תאוצת הנפילה החופשית בקרבת הירח הוא , ומתייחסים רק לכוחות שהירח והמנועים מפעילים. הגרף מתאר את מהירות הגשושית כפונקציה של הזמן (הכיוון החיובי כלפי מעלה). מרגע עד המנועים פועלים; מ- ועד הנחיתה ב- הגשושית בנפילה חופשית.
ב. סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הגשושית מרגע עד . ליד כל כוח רשמו את שמו.
ג. חשבו את גודל הכוח שמנועי הגשושית מפעילים.
1. ב: פועלים שני כוחות: כוח הכובד (הירח, כלפי מטה) וכוח המנועים (הגזים שהמנועים פולטים, כלפי מעלה).
2. מהגרף: המהירות שלילית (הגשושית יורדת) וגודלה קטן, כלומר היא מאטה. לכן התאוצה, וגם הכוח השקול, מכוונים כלפי מעלה: בתרשים ארוך מ-.
3. ג, התאוצה: שיפוע הגרף מ- עד : , כלפי מעלה.
4. החוק השני (חיובי כלפי מעלה): .
5. הצבה: . לשם השוואה, .
ב. כוח הכובד כלפי מטה וכוח המנועים כלפי מעלה, כאשר . ג. .
2. חיכוך סטטי וקינטי
חיכוך סטטי וחיכוך קינטי
דוחפים ארון כבד, והוא לא זז. דוחפים חזק יותר, ועדיין לא. ופתאום הוא "נקרע" מהמקום ומחליק, ואז קל יותר להמשיך לדחוף. בהתחלה פעל עליו חיכוך סטטי, ואחר כך חיכוך קינטי.
במדויק: כוח חיכוך הוא הרכיב המקביל למשטח המגע של הכוח שמשטח מפעיל על גוף. חיכוך סטטי פועל כשאין החלקה בין הגוף למשטח: הגודל שלו הוא מה שנדרש כדי למנוע החלקה, לכל היותר , והכיוון שלו מנוגד לכיוון שבו הגוף היה מחליק בלעדיו. חיכוך קינטי פועל כשהגוף מחליק על המשטח: הגודל שלו , והכיוון שלו מנוגד לכיוון המהירות של הגוף ביחס למשטח. ו- הם מקדמי החיכוך (בלי יחידות), ובדרך כלל .
מושכים אופקית תיבה שמונחת על משטח אופקי, , , , ומגדילים לאט את כוח המשיכה . כל עוד התיבה במנוחה, והחיכוך הסטטי שווה ל-. ב- התיבה על סף תנועה. מעבר לזה היא מחליקה, והחיכוך קינטי וקבוע: .
גודל כוח החיכוך
•החיכוך תלוי בכוח הנורמלי, לא בכוח הכובד. רק על משטח אופקי, כשאין כוחות אנכיים אחרים ואין תאוצה אנכית.
כוח נטוי על משטח אופקי
גוף על משטח אופקי נמשך בכוח בזווית מעל האופק. בציר האנכי אין תאוצה:
לכן הכוח הנורמלי, וגם החיכוך הקינטי , קטנים מאשר במשיכה אופקית. בדחיפה בזווית מתחת לאופק: . בציר האופקי פועל רק הרכיב .
חיכוך שמניע גוף
גוף לא יכול להאיץ את עצמו. כדי לנוע הוא מפעיל כוח על גוף אחר, ולפי החוק השלישי הגוף האחר מפעיל עליו כוח. הולך רגל ומכונית דוחפים את הקרקע אחורה, והקרקע מפעילה עליהם חיכוך סטטי קדימה (הגלגל או הנעל לא מחליקים). זה הכוח שמאיץ אותם. בבלימה החיכוך מכוון אחורה.
האם הגוף זז? בדיקה לפי סף התנועה
1. מניחים שהגוף במנוחה ומוצאים מהחוק השני את החיכוך הסטטי הנדרש כדי שהשקול יתאפס.
2. מחשבים את מהציר הניצב, ואת החיכוך הסטטי המרבי .
3. אם החיכוך הנדרש : הגוף נשאר במנוחה, והחיכוך שווה לנדרש (לא ל-).
4. אחרת הגוף מחליק: מציבים נגד כיוון התנועה, ומוצאים את התאוצה מהחוק השני.
רק בסף תנועה. בכל מצב אחר של מנוחה החיכוך הסטטי הוא "כוח מסתגל": קטן מ- ושווה בדיוק למה שנדרש לאיזון. מי שמציב בגוף שנח רחוק מהסף מקבל תשובה שגויה.
משוואה שפיתחתם לגוף נע, כמו , לא נכונה כשהכוח קטן מהחיכוך הסטטי המרבי. אם היא נותנת תאוצה שלילית, הגוף פשוט נשאר במנוחה: חיכוך לא מניע גוף נגד כיוון המשיכה.
דוגמה - מסה ומקדם חיכוך מקו המגמה
תיבה שמסתה מונחת על משטח אופקי מחוספס. התיבה קשורה בחוט אופקי שעובר דרך גלגלת בקצה המשטח, ותלמידה מושכת את הקצה החופשי של החוט אנכית כלפי מטה בכוח . מסת החוט ומסת הגלגלת זניחות. מקדם החיכוך (הסטטי והקינטי) בין התיבה למשטח הוא . התלמידה שינתה את ומדדה את גודל התאוצה של התיבה בזמן תנועתה:
היא סרטטה את הנקודות ואת קו המגמה , שחותך את ציר ב-:
ב. בלי להסתמך על תוצאות המדידות, פתחו ביטוי של תאוצת התיבה כפונקציה של , באמצעות , ו-.
ד. היעזרו בגרף וחשבו: (1) את מסת התיבה ; (2) את מקדם החיכוך .
ה. התלמידה משכה את החוט בכוח . קבעו מה הייתה תאוצת התיבה, והסבירו.
1. ב, הכוחות על התיבה: כלפי מטה, כלפי מעלה, מתיחות לעבר הגלגלת וחיכוך קינטי נגד התנועה. החוט והגלגלת אידאליים, ולכן .
2. בציר האנכי: , ולפי : .
3. בציר האופקי (חיובי בכיוון התנועה), לפי : . זה קו ישר: שיפוע , וחיתוך עם ציר ב-.
4. ד(1): משווים לקו המגמה: .
5. ד(2): .
6. ה: התיבה זזה רק אם גדול מהחיכוך הסטטי המרבי: , בדיוק . כאן , ולכן החיכוך הסטטי מתאזן עם המתיחות (), השקול אפס והתיבה נשארת במנוחה. הצבה בקו המגמה הייתה נותנת , שאין לו משמעות: הקו נכון רק כשהתיבה נעה.
ב. . ד. (1) ; (2) . ה. : התיבה נשארת במנוחה.
3. מישור משופע
גוף על מישור משופע
ילד על מגלשה, ארגז על רמפה של משאית: כוח הכובד מושך כלפי מטה, אבל הגוף יכול לנוע רק לאורך המשטח. לכן מפרקים את כוח הכובד לשני רכיבים: אחד לאורך המישור ואחד ניצב לו.
במדויק: על גוף שמונח על מישור משופע בזווית לאופק, כוח הכובד מתפרק לרכיב במורד המישור ולרכיב ניצב למישור, לתוכו. כשבכיוון הניצב פועלים רק הכוח הנורמלי והרכיב הזה, והגוף לא מאיץ בכיוון הזה, . החיכוך מקביל למישור.
תרשים הכוחות של גוף שנח על מישור משופע: כוח הכובד אנכית מטה, הכוח הנורמלי ניצב למישור, וחיכוך סטטי במעלה המישור. הגוף במנוחה, ולכן ו-.
התאוצה על מישור משופע
כשאין כוחות נוספים מלבד , והחיכוך. מכל מקרה מפתחים את התאוצה מ- לאורך המישור, עם :
•הדרך לאורך המישור מגובה : .
פתרון בעיה על מישור משופע
1. מציירים תרשים כוחות: אנכית, ניצב למישור, חיכוך מקביל למישור נגד כיוון התנועה (או נגד כיוון ההחלקה, אם הגוף במנוחה).
2. בוחרים צירים: ציר מקביל למישור (חיובי בכיוון התנועה) וציר ניצב לו.
3. מפרקים רק את : לאורך המישור, בניצב.
4. ציר ניצב: . ציר מקביל: .
5. את המהירות והדרך מוצאים מנוסחאות התנועה שוות התאוצה, עם לאורך המישור.
גוף שנזרק במעלה מישור עם חיכוך: בעלייה החיכוך פועל במורד, ובירידה במעלה. לכן התאוצה בעלייה גדולה מהתאוצה בירידה. כיוון החיכוך תלוי בכיוון המהירות, ולכן מחשבים כל שלב בנפרד.
הוא רכיב של כוח הכובד, לא כוח נוסף. בתרשים הכוחות מציירים רק , והחיכוך, ולא מוסיפים "כוח במורד".
כשמקטינים את זווית המישור, גוף שנח עליו נשאר במנוחה, והחיכוך הסטטי קטן (), אף ש- גדל. מי שמחשב את החיכוך לפי מסיק בטעות שהוא גדל.
דוגמה - מנוחה, סף תנועה והחלקה על מישור משופע
גוף קטן שמסתו מונח בגובה על מישור משופע, שאת זווית השיפוע שלו אפשר לשנות. בזווית הגוף במנוחה. מקדם החיכוך הסטטי בין הגוף למישור הוא , ומקדם החיכוך הקינטי .
ב. הקטינו את זווית השיפוע לזווית . קבעו אם גודלו של כוח החיכוך הפועל על הגוף גדל, קטן או לא השתנה. נמקו.
ג. הגדילו את הזווית לזווית , שבה הגוף על סף תנועה. (1) רשמו את שתי משוואות הכוחות במצב זה. (2) בטאו את באמצעות נתוני השאלה.
ד. הגדילו שוב את הזווית, ל-, והגוף מחליק ממנוחה במורד המישור. נתון: , . חשבו את גודל מהירות הגוף בתחתית המישור.
1. ב: בזווית הגוף במנוחה. בזווית קטנה יותר רכיב הכובד במורד קטן, ו- גדל, ולכן הגוף נשאר במנוחה. לאורך המישור: . כי , החיכוך קטן.
2. ג(1): בסף תנועה הגוף עדיין במנוחה, והחיכוך הסטטי מרבי, . לאורך המישור: . בניצב: .
3. ג(2): מציבים: .
4. ד, התאוצה: החיכוך קינטי, , במעלה המישור. לפי לאורך המישור (חיובי במורד): .
5. הדרך לאורך המישור: .
6. המהירות: לפי עם : .
ב. החיכוך קטן. ג. (1) , ; (2) . ד. .
4. מערכות גופים וגלגלות
גופים קשורים בחוט ובגלגלת
שתי משקולות תלויות משני צדי גלגלת: הכבדה יורדת, והקלה עולה. החוט קושר ביניהן, ולכן הן לא נעות כל אחת לחוד.
במדויק: בבעיות האלה החוט אידאלי: מסתו זניחה והוא לא נמתח, והגלגלת אידאלית: מסתה זניחה ואין חיכוך בציר שלה. אז המתיחות שווה לאורך כל החוט, גם אחרי שהוא עובר דרך הגלגלת (הגלגלת משנה רק את כיוון החוט). וכיוון שאורך החוט קבוע, לגופים שבשני קצותיו אותו גודל של העתק, של מהירות ושל תאוצה. השוויון הזה נובע מהגאומטריה של החוט, לא מהחוק השני.
מכונת אטווד: שתי מסות תלויות משני צדי גלגלת. על כל מסה פועלים כוח הכובד שלה ואותה מתיחות . מאיצה כלפי מטה ו- כלפי מעלה, ולכן .
מערכות נפוצות
חוט וגלגלת אידאליים, תאוצה משותפת בגודל . מפתחים מהמשוואות של כל גוף (התוצאות לא בדף):
•את המתיחות מוצאים מהמשוואה של גוף אחד: למשל באטווד .
מערכת גופים: משוואה לכל גוף
1. מציירים תרשים כוחות נפרד לכל גוף. המתיחות מופיעה בשניהם, באותו גודל.
2. מסבירים למה לגופים אותו גודל תאוצה: החוט לא נמתח, ולכן כל אורך שגוף אחד עובר, גם השני עובר.
3. לכל גוף בוחרים כיוון חיובי בכיוון התאוצה שלו (למשל באטווד: למטה עבור , למעלה עבור ).
4. כותבים לכל גוף.
5. מחברים את המשוואות: מתבטל, ומקבלים את . אחר כך מציבים במשוואה של גוף אחד כדי לקבל את .
6. בודקים את הביטוי: יחידות; מקרי גבול (באטווד: , ).
בבגרות דורשים להצדיק שהתאוצות שוות בגודלן ולא להניח זאת: אורך החוט קבוע, ולכן ההעתקים, המהירויות והתאוצות של שני הגופים שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם.
המתיחות לא שווה למשקל של הגוף התלוי כשהמערכת מאיצה: משקולת שמאיצה כלפי מטה מותחת את החוט בפחות מ-. וכוח חיצוני שמושך שני גופים לא שווה למתיחות בחוט שביניהם: הוא מאיץ את שני הגופים, והמתיחות מאיצה רק את אחד מהם.
דוגמה א - מכונת אטווד: ביטוי לתאוצה ויחס המסות
מכונת אטווד בנויה מגלגלת שמחוברת לתקרה, מחוט שכרוך סביבה ומשתי מסות ו- שקשורות לקצות החוט (). אורך החוט קבוע. התנגדות האוויר, החיכוך בציר הגלגלת, מסת הגלגלת ומסת החוט זניחים.
ג. בטאו את תאוצת המערכת באמצעות , וקבועים פיזיקליים.
ד. כשהמערכת שוחררה ממנוחה, המסה עברה בשנייה הראשונה לתנועתה. חשבו את היחס .
ה. נעה כלפי מטה ו- כלפי מעלה, בתאוצה שגודלה קבוע. הסבירו מדוע גודל התאוצה של שתי המסות שווה.
1. ג: על כל מסה פועלים כוח הכובד ומתיחות , זהה בשתיהן. לכל מסה חיובי בכיוון התאוצה שלה, ולפי : ו-.
2. מחברים: . בדיקה: נותן .
3. ד, התאוצה: ממנוחה, לפי : .
4. יחס המסות: . עם : .
5. ה: שתי המסות קשורות לאותו חוט, ואורכו קבוע. כשמסה יורדת מרחק מסוים, החוט בצד שלה מתארך בדיוק באותו מרחק, והחוט בצד של מתקצר באותו מרחק, כלומר עולה אותו מרחק. ההעתקים שווים בגודלם בכל פרק זמן, ולכן גם המהירויות, וגם התאוצות.
ג. . ד. . ה. אורך החוט קבוע, ולכן ההעתקים, המהירויות והתאוצות של המסות שווים בגודלם.
דוגמה ב - כוח חיצוני מגרף המתיחות בחוט
שני גופים, ו-, קשורים זה לזה בחוט: תלוי מתחת ל-. גוף נמשך אנכית כלפי מעלה בכוח חיצוני שגודלו יכול להשתנות. חיישן כוח על החוט מודד את המתיחות. מסת החוט והחיישן זניחה, והכיוון החיובי כלפי מעלה. הגרף מתאר את המתיחות שנמדדה כפונקציה של הזמן. עד הרגע המערכת הייתה במנוחה. .
ג. חשבו את .
ד. חשבו את גודל הכוח בכל אחד מפרקי הזמן , ו-.
ה. קבעו לכל אחד מפרקי הזמן ו- מהו סוג התנועה (מנוחה / תנועה קצובה / תנועה בתאוצה), והסבירו.
1. המשוואות (חיובי כלפי מעלה, תאוצה משותפת ): גוף : . גוף : . בחיבור: .
2. ג: עד המערכת במנוחה, , ומהגרף : .
3. ד: מגוף : . ב-: , . ב-: , , . ב-: , , .
4. ה, : , השקול על כלפי מעלה, : תנועה בתאוצה כלפי מעלה, ממנוחה.
5. ה, : , השקול אפס, אבל המערכת כבר נעה: לפי , כלפי מעלה. לפי החוק הראשון היא ממשיכה במהירות הזאת: תנועה קצובה.
ג. . ד. , , . ה. עד : תנועה בתאוצה ( כלפי מעלה); עד : תנועה קצובה כלפי מעלה ב-.
5. מעלית ומשקל מדומה
מה מראים המאזניים במעלית
כשמעלית מתחילה לעלות, מרגישים "כבדים", וכשהיא נעצרת בעלייה מרגישים "קלים". המסה לא השתנתה, וגם כוח הכובד לא. מה שהשתנה הוא הכוח שהרצפה, או המאזניים, דוחפים בו אתכם.
במדויק: מאזניים מודדים את גודל הכוח שהגוף לוחץ עליהם, וזה לפי החוק השלישי גודל הכוח הנורמלי שהם מפעילים על הגוף. מאזניים שמכוילים בקילוגרמים מראים . משקל מדומה הוא הכוח הזה, שהמאזניים מודדים (ולא כוח הכובד). במעלית שמאיצה , ולכן ההוריה שונה מהמסה, אף שכוח הכובד לא השתנה.
תרשים הכוחות של אדם על מאזניים במעלית שתאוצתה כלפי מעלה: כלפי מעלה ו- כלפי מטה. השקול מכוון כמו התאוצה, ולכן .
הכוח הנורמלי במעלית
מהחוק השני, חיובי כלפי מעלה: , כאשר עם סימן.
מהוריית המאזניים לתנועת המעלית
1. מוצאים את המסה מהוריה שבה המעלית במנוחה (או בתנועה קצובה).
2. בכל קטע: שווה להוריה (בקילוגרמים) כפול .
3. מהחוק השני: . הסימן נותן את כיוון התאוצה.
4. כיוון התנועה קובעים מהקטע הראשון שבו המעלית יוצאת ממנוחה: היא נעה בכיוון התאוצה שלה.
5. בונים גרף מהירות-זמן: קטע ישר בכל פרק זמן של תאוצה קבועה, .
ההוריה תלויה רק בתאוצה, לא בכיוון המהירות. הוריה גדולה מהמסה מתאימה גם למעלית שמתחילה לעלות וגם למעלית שמאטה בירידה. הוריה ששווה למסה לא אומרת מנוחה: גם בתנועה קצובה .
כותבים את החוק השני ביחס לקרקע, שהיא מערכת ייחוס אינרציאלית (בקירוב), ולא ביחס למעלית המואצת. בתרשים יש רק ו-: לא מוסיפים כוח בגלל התאוצה.
דוגמה - תאוצה וכיוון תנועה מהוריית המאזניים
תלמידה נכנסה למעלית, נעמדה על מאזני רצפה ביתיים ולחצה על לחצן של קומה אחרת. המעלית התחילה לנוע ונעצרה רק כשהגיעה לקומה האחרת. הגרף מתאר את הוריית המאזניים (ב-) בזמן שהתלמידה עמדה עליהם: בקטע ( עד ), בקטע ( עד ), בקטע ( עד ), בקטע ( עד ) ו- בקטע ( עד ).
ב. קבעו את מצב המעלית בכל אחד מהקטעים עד : מנוחה, תנועה קצובה או תנועה במהירות משתנה.
ג. חשבו את גודל תאוצת המעלית בכל אחד מהקטעים.
ד. קבעו אם המעלית עלתה, ירדה או שאי אפשר לקבוע. הסבירו.
1. הכוחות: על התלמידה פועלים ו-, וההוריה היא . לפי החוק השני (חיובי כלפי מעלה): . בקטע המעלית עוד לא זזה, ולכן ו-.
2. ב: : מנוחה (לפני תחילת התנועה). : ההוריה שונה מ-, יש תאוצה: מהירות משתנה. : הוריה , תאוצה אפס, אבל המעלית כבר נעה: תנועה קצובה. : מהירות משתנה. : תאוצה אפס, והמעלית כבר נעצרה: מנוחה.
3. ג: . בקטעים , , : , . בקטע : , (כלפי מעלה). בקטע : , , גודל (כלפי מטה).
4. ד: המעלית התחילה ממנוחה, ובקטע , שבו התחילה לנוע, התאוצה כלפי מעלה. גוף שיוצא ממנוחה נע בכיוון התאוצה, ולכן המעלית עלתה: האיצה כלפי מעלה, נעה במהירות קבועה, והאטה (תאוצה כלפי מטה) עד שנעצרה.
ב. : מנוחה; : מהירות משתנה; : תנועה קצובה; : מהירות משתנה; : מנוחה. ג. , , : ; ו-: . ד. המעלית עלתה.