דילוג לתוכן המרכזי

סיכום עבודה ואנרגיה

פיזיקה לבגרות · 3 נושאים

כל מה שצריך לדעת בעבודה ואנרגיה: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

תזכורת מהדינמיקה: כוחות ותרשים כוחות

כל חישוב של עבודה מתחיל באותה שאלה כמו בדינמיקה: אילו כוחות פועלים על הגוף? קופסה שנגררת על רצפה: כוח הכובד, הכוח הנורמלי, כוח החיכוך והכוח שמושך אותה. לכל אחד מהם נחשב בנפרד כמה עבודה הוא עושה.

במדויק: על גוף פועלים כוחות, וכל אחד מהם מופעל על ידי גוף אחר. לפי החוק השני של ניוטון ΣF→=ma→\Sigma\vec F=m\vec a. כוח החיכוך הקינטי פועל על גוף שמחליק על משטח, גודלו fk=μkNf_k=\mu_kN וכיוונו נגד כיוון התנועה של הגוף ביחס למשטח. הכוח הנורמלי NN ניצב למשטח, וגודלו נקבע לפי כל הכוחות בכיוון הניצב: הוא שווה ל-mgmg רק על משטח אופקי, כשאף כוח אחר לא פועל בכיוון האנכי ולגוף אין תאוצה בכיוון האנכי.

שלוש דוגמאות לכוח נורמלי, כולן כשאין תאוצה בכיוון הניצב למשטח:

•משטח אופקי, בלי כוח נוסף: N=mgN=mg.

•מישור משופע בזווית α\alpha: N=mgcos⁡αN=mg\cos\alpha.

•משטח אופקי, וכוח FF מושך בזווית α\alpha מעל האופק: N=mg−Fsin⁡αN=mg-F\sin\alpha, ולכן גם החיכוך קטן יותר.

אנרגיה

מכונית בתנועה יכולה למחוץ קיר; משקולת שהרמנו לגובה יכולה, כשתיפול, לתקוע מסמר. לגוף יש "יכולת" כזאת בגלל התנועה שלו או בגלל המקום שלו. לזה קוראים אנרגיה, ובנושא הזה לומדים לחשב אותה ולעקוב אחריה.

במדויק: אנרגיה היא גודל סקלרי (בלי כיוון), ויחידתה ג'ול, 1 J=1 N⋅m1\,\text{J}=1\,\text{N}\cdot\text{m}. אנרגיה קינטית EkE_k היא אנרגיה שיש לגוף בגלל תנועתו. אנרגיה פוטנציאלית UU היא אנרגיה שקשורה למקום של הגוף ביחס לגופים אחרים שמפעילים עליו כוח משמר (כוח הכובד, כוח של קפיץ). עבודה היא הדרך שבה כוח מעביר אנרגיה אל הגוף או ממנו.

1. עבודה, משפט עבודה–אנרגיה ועבודת החיכוך

עבודה של כוח קבוע

דוחפים עגלת קניות לאורך מעבר בסופרמרקט: הכוח שלכם "עושה עבודה" ומגדיל את מהירות העגלה. אם תלחצו על העגלה כלפי מטה, בניצב לתנועה, היא לא תאיץ: כוח כזה לא עושה עבודה. העבודה תלויה בגודל הכוח, בהעתק, ובזווית שביניהם.

במדויק: עבודה של כוח קבוע בגודלו ובכיוונו, שפועל על גוף שנע לאורך העתק, היא W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s: FF גודל הכוח, Δs\Delta s גודל ההעתק, ו-θ\theta הזווית בין הכוח להעתק. בכתיבה לפי ציר: W=FxΔxW=F_x\Delta x, כאשר FxF_x הוא רכיב הכוח לאורך ציר התנועה ו-Δx\Delta x ההעתק, שניהם עם סימן. העבודה היא גודל סקלרי, ויחידתה ג'ול (J\text{J}).

קופסה נגררת לאורך רצפה. הכוח FF יוצר זווית θ\theta עם ההעתק Δs\Delta s. רק הרכיב של FF לאורך ההעתק, Fcos⁡θF\cos\theta, עושה עבודה; הרכיב הניצב, Fsin⁡θF\sin\theta, לא עושה עבודה (אבל הוא מקטין את הכוח הנורמלי).

FΔsθ

עבודה בפיזיקה אינה "מאמץ": מי שמחזיק משקולת בלי להזיז אותה מתעייף, אבל ההעתק אפס ולכן הוא לא עושה עליה עבודה.

סימן העבודה

הזווית בין הכוח להעתקcos⁡θ\cos\thetaהעבודהדוגמה
0∘≤θ<90∘0^\circ\le\theta<90^\circחיוביחיובית: הכוח מוסיף אנרגיה לגוףכוח שמושך בכיוון התנועה
θ=90∘\theta=90^\circ00אפסהכוח הנורמלי על משטח; כוח הכובד בתנועה אופקית
90∘<θ≤180∘90^\circ<\theta\le180^\circשלילישלילית: הכוח לוקח אנרגיה מהגוףחיכוך קינטי (θ=180∘\theta=180^\circ); כוח הכובד בעלייה

- עבודת כוח הכובד ליד פני כדור הארץ (שדה אחיד) תלויה רק בשינוי הגובה: Wmg=−mgΔhW_{mg}=-mg\Delta h. בעלייה היא שלילית, בירידה חיובית, ובתנועה אופקית אפס.

- העבודה הכוללת על גוף היא סכום העבודות של כל הכוחות שפועלים עליו, והיא שווה לעבודה של הכוח השקול.

אנרגיה קינטית

כדור באולינג שמתגלגל מהר מפיל יותר פינים מכדור איטי, וכדור כבד מפיל יותר מכדור קל באותה מהירות. האנרגיה של התנועה גדלה גם עם המסה וגם, מהר יותר, עם המהירות.

במדויק: אנרגיה קינטית של גוף שמסתו mm ומהירותו vv היא Ek=12mv2E_k=\frac12mv^2. היא גודל סקלרי וחיובי תמיד (או אפס), והיא תלויה רק בגודל המהירות ולא בכיוונה. היא תלויה במערכת הייחוס שבה מודדים את המהירות.

כשהמהירות גדלה פי 22, האנרגיה הקינטית גדלה פי 44. לכן מכונית שנוסעת ב-100 km/h100\,\text{km/h} צריכה דרך בלימה גדולה בערך פי 44 ממכונית שנוסעת ב-50 km/h50\,\text{km/h} (באותו כוח בלימה).

משפט עבודה-אנרגיה

העבודה הכוללת של כל הכוחות שפועלים על גוף שווה לשינוי באנרגיה הקינטית שלו:

W=ΔEk=12mv2−12mv02W=\Delta E_k=\tfrac12mv^2-\tfrac12mv_0^2

(בדף הנוסחאות WW מסומן עם הכיתוב "כוללת".)

העבודה הכוללתמה קורה לגודל המהירות
חיוביתגדל
אפסלא משתנה (גם אם הכיוון משתנה)
שליליתקטן

המשפט נכון לגוף נקודתי בכל מצב: לכוחות קבועים ולכוחות משתנים, לקו ישר ולמסלול עקום. היתרון שלו: לא צריך לדעת את התאוצה ואת הזמן, רק את הכוחות ואת הדרך.

עבודת כוח החיכוך

כוח החיכוך הקינטי על גוף שמחליק על משטח קבוע מכוון תמיד נגד התנועה (θ=180∘\theta=180^\circ), ולכן העבודה שלו שלילית:

Wf=fkΔscos⁡180∘=−fkΔs=−μkNΔsW_f=f_k\Delta s\cos180^\circ=-f_k\Delta s=-\mu_kN\Delta s

- Δs\Delta s הוא אורך הדרך לאורך המשטח (במישור משופע: לאורך המדרון, לא הגובה).

•את NN מוצאים מתרשים כוחות בכיוון הניצב למשטח. כוח נוסף שיש לו רכיב ניצב למשטח משנה את NN ולכן גם את החיכוך.

- הלוך וחזור על אותה מסילה, שבנויה מקטעים ישרים, כשאין כוח נוסף בניצב למשטח: בכל קטע NN זהה בשני הכיוונים, הדרך זהה, והחיכוך שוב נגד התנועה. לכן עבודת החיכוך בחזרה שווה לעבודתו בהלוך, ובסך הכול היא כפולה. החיכוך לא "מחזיר" אנרגיה.

הספק ממוצע

הספק הוא קצב ביצוע העבודה: כמה עבודה נעשית ביחידת זמן.

Pˉ=WΔt\bar P=\frac{W}{\Delta t}

יחידת ההספק היא ואט: 1 W=1 Js1\,\text{W}=1\,\frac{\text{J}}{\text{s}}. שני מנופים שמרימים אותו משא לאותו גובה עושים אותה עבודה, אבל למנוף שמרים אותו בזמן קצר יותר הספק גדול יותר.

דרך הפתרון

שימוש במשפט עבודה-אנרגיה

מתאים כשהשאלה עוסקת בעבודה, במהירות בשתי נקודות או בדרך, ולא בזמן.

1. בוחרים את הגוף ואת שתי הנקודות (התחלה וסוף) של קטע התנועה.

2. משרטטים תרשים כוחות ומוצאים את NN ואת fk=μkNf_k=\mu_kN אם יש חיכוך.

3. מחשבים את העבודה של כל כוח: W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s. כוח ניצב לתנועה: 00. כוח הכובד: −mgΔh-mg\Delta h. כוח משתנה: שטח מתחת לגרף.

4. כותבים W=ΔEkW=\Delta E_k, כאשר WW הוא סכום כל העבודות, עם הסימנים.

5. פותרים לגודל הנעלם, ובודקים שהסימן הגיוני (גוף שהאט: עבודה כוללת שלילית).

שים לב

הכוח הנורמלי על גוף שנע לאורך משטח קבוע ניצב לתנועה, ולכן לא עושה עבודה. אבל הוא קובע את גודל החיכוך, ולכן משפיע בעקיפין על האנרגיה.

שים לב

כוח שמושך בזווית מעל האופק מקטין את הכוח הנורמלי: N=mg−Fsin⁡αN=mg-F\sin\alpha. לכן החיכוך ועבודתו קטנים יותר, גם כשהרכיב האופקי של הכוח זהה. כוח שלוחץ את הגוף אל המשטח מגדיל את NN ואת החיכוך.

שים לב

מתקף ועבודה הם לא אותו דבר. כדור שפוגע ברצפה וניתר באותו גודל מהירות קיבל מתקף (התנע, שהוא וקטור, התהפך), אבל העבודה הכוללת עליו אפס (האנרגיה הקינטית, שהיא סקלר, לא השתנתה).

שים לב

עבודה של כוח מסוים יכולה להיות שלילית, ואז היא לא "גודל של עבודה". כשנשאלים על עבודת החיכוך כותבים אותה עם הסימן, למשל −20 J-20\,\text{J}.

דוגמה א - עבודת כל כוח ועבודה כוללת במישור משופע

מסילה ABCABC: הקטע ABAB חלק ומשופע בזווית α=30∘\alpha=30^\circ לאופק, והקטע BCBC אופקי. הנקודה AA בגובה h=2 mh=2\,\text{m} מעל BB. גוף שמסתו m=0.5 kgm=0.5\,\text{kg} נמצא במנוחה בנקודה BB. מושכים אותו מ-BB אל AA בכוח FF שכיוונו מקביל ל-ABAB וגודלו לא קבוע (ולא נתון). הגוף מגיע ל-AA במהירות אפס.

א. קבעו או חשבו את העבודה של הכוח הנורמלי ואת העבודה של כוח הכובד שפעלו על הגוף לאורך הקטע ABAB. פרטו את שיקוליכם.

ב. חשבו את העבודה הכוללת של הכוחות שפעלו על הגוף לאורך הקטע ABAB.

ג. חשבו את עבודת הכוח החיצוני FF שפעל על הגוף לאורך הקטע ABAB.

פתרון

1. א, הכוח הנורמלי: הוא ניצב למישור ABAB, וההעתק לאורך המישור. לפי W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s עם θ=90∘\theta=90^\circ: WN=0W_N=0.

2. א, כוח הכובד: הגוף עלה בגובה hh, וכוח הכובד מכוון כלפי מטה, ולכן Wmg=−mgh=−0.5⋅10⋅2=−10 JW_{mg}=-mgh=-0.5\cdot10\cdot2=-10\,\text{J}.

3. בדיקה לפי הנוסחה: אורך המדרון AB=hsin⁡30∘=4 mAB=\frac{h}{\sin30^\circ}=4\,\text{m}, ורכיב הכובד לאורך המדרון mgsin⁡30∘=2.5 Nmg\sin30^\circ=2.5\,\text{N}, נגד ההעתק: Wmg=−2.5⋅4=−10 JW_{mg}=-2.5\cdot4=-10\,\text{J}.

4. ב: לפי משפט עבודה-אנרגיה W=ΔEkW=\Delta E_k. הגוף התחיל במנוחה והגיע ל-AA במהירות אפס, ולכן W=0−0=0W=0-0=0.

5. ג: העבודה הכוללת היא סכום העבודות של שלושת הכוחות (אין חיכוך בקטע ABAB): 0=WF+WN+Wmg=WF+0−100=W_F+W_N+W_{mg}=W_F+0-10, ולכן WF=10 JW_F=10\,\text{J}.

6. את WFW_F אי אפשר לחשב ישר מ-FΔsF\Delta s, כי FF לא קבוע ולא נתון. משפט עבודה-אנרגיה עוקף את הבעיה.

תשובה

א. WN=0W_N=0, Wmg=−10 JW_{mg}=-10\,\text{J}. ב. W=0W=0. ג. WF=10 JW_F=10\,\text{J}.

דוגמה ב - עבודת החיכוך בעלייה ובחזרה

מסילה ABCABC בנויה ממישור משופע ABAB וממישור אופקי BCBC. בנקודה CC מקנים לגוף קטן שמסתו m=100 gm=100\,\text{g} מהירות v0=4 m/sv_0=4\,\text{m/s} לכיוון BB. הגוף עובר ב-BB וממשיך במעלה המישור המשופע. התנגדות האוויר זניחה.

א. בניסוי הראשון החיכוך זניח. חשבו את hh, הגובה של הנקודה AA שבה הגוף נעצר רגעית.

בסעיפים הבאים החיכוך בין הגוף למסילה לא זניח.

ב. בניסוי השני הגוף נעצר רגעית בנקודה A1A_1, שגובהה נמוך ב-20%20\% מגובה הנקודה AA. חשבו את עבודת כוח החיכוך מ-CC עד A1A_1.

ג. חשבו את גודל מהירות הגוף בניסוי השני כשהוא חולף שוב בנקודה CC.

ד. בניסוי השלישי פועל על הגוף, לאורך כל תנועתו מ-CC עד A1A_1, כוח חיצוני FF שגודלו קבוע וכיוונו בכל רגע בכיוון התנועה. גודל מהירות הגוף ב-A1A_1 שווה ל-4 m/s4\,\text{m/s}. חשבו את עבודת הכוח FF מ-CC עד A1A_1.

פתרון

1. א: הכוח הנורמלי ניצב לתנועה (WN=0W_N=0), ולכן לפי W=ΔEkW=\Delta E_k רק כוח הכובד עושה עבודה: −mgh=0−12mv02-mgh=0-\frac12mv_0^2, ומכאן h=v022g=422⋅10=0.8 mh=\frac{v_0^2}{2g}=\frac{4^2}{2\cdot10}=0.8\,\text{m}.

2. ב: h1=0.8h=0.8⋅0.8=0.64 mh_1=0.8h=0.8\cdot0.8=0.64\,\text{m}, ו-m=0.1 kgm=0.1\,\text{kg}. עכשיו עושים עבודה כוח הכובד והחיכוך: Wmg+Wf=ΔEkW_{mg}+W_f=\Delta E_k.

3. Wmg=−mgh1=−0.1⋅10⋅0.64=−0.64 JW_{mg}=-mgh_1=-0.1\cdot10\cdot0.64=-0.64\,\text{J} ו-ΔEk=0−12⋅0.1⋅42=−0.8 J\Delta E_k=0-\frac12\cdot0.1\cdot4^2=-0.8\,\text{J}. לכן Wf=−0.8+0.64=−0.16 JW_f=-0.8+0.64=-0.16\,\text{J}.

4. ג: בדרך חזרה מ-A1A_1 ל-CC גודל החיכוך בכל קטע זהה (אותו NN), הדרך זהה, והחיכוך שוב נגד התנועה: Wf′=−0.16 JW_f'=-0.16\,\text{J}. כוח הכובד עושה עכשיו עבודה חיובית: Wmg′=+mgh1=0.64 JW_{mg}'=+mgh_1=0.64\,\text{J}.

5. לפי W=ΔEkW=\Delta E_k מ-A1A_1 (מנוחה) עד CC: 12mvC2=0.64−0.16=0.48 J\frac12mv_C^2=0.64-0.16=0.48\,\text{J}, ולכן vC=2⋅0.480.1=9.6≈3.10 m/sv_C=\sqrt{\frac{2\cdot0.48}{0.1}}=\sqrt{9.6}\approx3.10\,\text{m/s}.

6. ד: FF מקביל למסילה, ולכן לא משנה את NN: החיכוך ועבודתו כמו בסעיף ב, Wf=−0.16 JW_f=-0.16\,\text{J}. גודל המהירות ב-A1A_1 שווה לגודלה ב-CC, ולכן ΔEk=0\Delta E_k=0.

7. WF+Wf+Wmg=0W_F+W_f+W_{mg}=0, ולכן WF=0.16+0.64=0.80 JW_F=0.16+0.64=0.80\,\text{J}.

תשובה

א. h=0.8 mh=0.8\,\text{m}. ב. Wf=−0.16 JW_f=-0.16\,\text{J}. ג. vC≈3.10 m/sv_C\approx3.10\,\text{m/s}. ד. WF=0.80 JW_F=0.80\,\text{J}.

2. עבודה של כוח משתנה (גרף כוח–מקום)

עבודה של כוח משתנה

מאוורר שנושב על תיבה דוחף אותה חזק כשהיא קרובה אליו, וחלש כשהיא רחוקה. הכוח משתנה לאורך הדרך, ולכן אי אפשר פשוט לכפול "כוח כפול דרך". מה עושים? מחלקים את הדרך לקטעים קטנים, שבכל אחד מהם הכוח כמעט קבוע, ומחברים.

במדויק: כשגוף נע לאורך ציר xx וכוח שכיוונו לאורך הציר משתנה עם המקום, העבודה שלו מ-x1x_1 עד x2x_2 היא W=∫x1x2Fx(x) dxW=\int_{x_1}^{x_2}F_x(x)\,dx. בגרף כוח-מקום זה השטח בין הגרף לציר המקום בקטע הזה: שטח מעל הציר נחשב חיובי ושטח מתחת לציר שלילי, כשהגוף נע בכיוון החיובי של הציר.

גוף נע בכיוון החיובי של ציר xx, ופועל עליו כוח F=6−2xF=6-2x (ב-N\text{N}, כש-xx ב-m\text{m}). מ-x=0x=0 עד x=3 mx=3\,\text{m} הכוח חיובי, והשטח הוא משולש: W1=12⋅3⋅6=9 JW_1=\frac12\cdot3\cdot6=9\,\text{J}. מ-x=3 mx=3\,\text{m} עד x=5 mx=5\,\text{m} הכוח שלילי, נגד התנועה: W2=−12⋅2⋅4=−4 JW_2=-\frac12\cdot2\cdot4=-4\,\text{J}. העבודה הכוללת של הכוח: 9−4=5 J9-4=5\,\text{J}.

x (m)F (N)012345-4-2246

העבודה כשטח מתחת לגרף כוח-מקום

העבודה של כוח שכיוונו לאורך ציר התנועה שווה לשטח בין גרף Fx(x)F_x(x) לציר xx, בין המקום ההתחלתי למקום הסופי. מחשבים את השטח בצורות פשוטות:

צורת הגרף בקטעהשטח
כוח קבוע (מלבן)F⋅ΔxF\cdot\Delta x
כוח שעולה קווית מאפס (משולש)12Δx⋅Fmax\frac12\Delta x\cdot F_{\text{max}}
כוח שעולה קווית מ-F1F_1 ל-F2F_2 (טרפז)F1+F22Δx\frac{F_1+F_2}{2}\Delta x

- הסימן: קובעים אותו גם לפי סימן הכוח וגם לפי כיוון ההעתק. כוח וכיוון תנועה באותו כיוון: עבודה חיובית; מנוגדים: שלילית.

- כוח של קפיץ Fsp=kΔℓF_{sp}=k\Delta\ell עולה קווית מאפס, ולכן גודל העבודה של כוח הקפיץ בין המצב הרפוי להתארכות Δℓ\Delta\ell הוא שטח משולש: 12Δℓ⋅kΔℓ=12k(Δℓ)2\frac12\Delta\ell\cdot k\Delta\ell=\frac12k(\Delta\ell)^2.

- משפט עבודה-אנרגיה נכון גם לכוח משתנה: W=ΔEkW=\Delta E_k, כשאת עבודת הכוח המשתנה לוקחים מהשטח.

דרך הפתרון

עבודה ומהירות מגרף כוח-מקום

1. מזהים בגרף את הקטע שבו הכוח פועל, ומחלקים את השטח למלבנים, משולשים וטרפזים.

2. מחשבים את השטח וקובעים את סימן העבודה: האם הכוח בכיוון התנועה או נגדה.

3. מחשבים את העבודה של שאר הכוחות. חיכוך: −μkNΔs-\mu_kN\Delta s. כוחות ניצבים לתנועה: 00.

4. משפט עבודה-אנרגיה: W=ΔEkW=\Delta E_k, וממנו המהירות.

5. מרחק לא ידוע (למשל איפה הגוף נעצר): מבטאים את השטח כפונקציה של המרחק (למשל משולש 12d⋅F(d)\frac12d\cdot F(d)), משווים לעבודה הדרושה ופותרים.

שים לב

כשהכוח משתנה, לא מחשבים W=F⋅dW=F\cdot d עם ערך אחד של הכוח (למשל הערך המרבי בגרף). העבודה היא השטח מתחת לגרף.

שים לב

מהגרף לבד אי אפשר לדעת לאיזה כיוון הגוף נע. גרף שנמצא מתחת לציר המקום נותן עבודה חיובית אם גם הגוף נע בכיוון השלילי של הציר. קודם קובעים את כיוון התנועה, ורק אז את סימן העבודה.

שים לב

כוח שתלוי רק במקום, כמו הרוח מהמאוורר, עושה עבודה שלילית כשהגוף נע נגדו, וכשהגוף חוזר באותה דרך הוא מחזיר את אותה עבודה בסימן חיובי. לכן, כשאין חיכוך, גוף כזה חוזר לנקודת ההתחלה באותו גודל מהירות. חיכוך, לעומת זאת, לוקח אנרגיה בשני הכיוונים.

דוגמה א - שטח מתחת לגרף, חיכוך ומקום העצירה

גוף שמסתו m=2 kgm=2\,\text{kg} מונח על משטח אופקי מחוספס. מקדם החיכוך הקינטי בין הגוף למשטח μ=0.2\mu=0.2. ציר xx מתחיל במקום הגוף, x0=0x_0=0, וכיוונו החיובי ימינה. מפעילים על הגוף כוח אופקי FF ימינה, והגוף מתחיל לנוע. בנקודה AA, xA=5 mx_A=5\,\text{m}, הכוח מפסיק לפעול, והגוף ממשיך עד שהוא נעצר בנקודה BB. גודל הכוח FF כפונקציה של מקום הגוף: 5 N5\,\text{N} מ-x=0x=0 עד x=3 mx=3\,\text{m}, ומשם עולה קווית עד 15 N15\,\text{N} ב-x=5 mx=5\,\text{m}:

x (m)F (N)012345051015

א. קבעו מהו הגודל הפיזיקלי שמבטא השטח בין הגרף לציר המקום כאשר הכוח FF פועל, וחשבו את גודל השטח.

ב. חשבו את עבודת כוח החיכוך מתחילת התנועה עד הנקודה AA.

ג. חשבו את מהירות הגוף בנקודה AA.

ד. חשבו את xBx_B, שיעור הנקודה BB שבה הגוף נעצר.

פתרון

1. א: השטח הוא העבודה של הכוח FF, לפי W=∫Fx(x) dxW=\int F_x(x)\,dx. מלבן מ-00 עד 3 m3\,\text{m}: 5⋅3=15 J5\cdot3=15\,\text{J}. טרפז מ-33 עד 5 m5\,\text{m}: 5+152⋅2=20 J\frac{5+15}{2}\cdot2=20\,\text{J}. סך הכול WF=35 JW_F=35\,\text{J}.

2. ב: FF אופקי, ולכן בציר האנכי N=mg=20 NN=mg=20\,\text{N}, ו-fk=μkN=0.2⋅20=4 Nf_k=\mu_kN=0.2\cdot20=4\,\text{N}, קבוע ונגד התנועה. לפי W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s: Wf=4⋅5⋅cos⁡180∘=−20 JW_f=4\cdot5\cdot\cos180^\circ=-20\,\text{J}.

3. ג: הכובד והנורמל ניצבים לתנועה. לפי W=ΔEkW=\Delta E_k מהמנוחה: WF+Wf=12mvA2W_F+W_f=\frac12mv_A^2, כלומר 12⋅2⋅vA2=35−20=15 J\frac12\cdot2\cdot v_A^2=35-20=15\,\text{J}, ולכן vA=15≈3.87 m/sv_A=\sqrt{15}\approx3.87\,\text{m/s}.

4. ד: אחרי AA פועל רק החיכוך (4 N4\,\text{N}). לפי W=ΔEkW=\Delta E_k מ-AA עד העצירה: −4⋅(xB−xA)=0−15-4\cdot(x_B-x_A)=0-15, ולכן xB−xA=3.75 mx_B-x_A=3.75\,\text{m}.

5. נשאל השיעור של BB, לא הדרך: xB=5+3.75=8.75 mx_B=5+3.75=8.75\,\text{m}.

תשובה

א. השטח הוא העבודה של FF: WF=35 JW_F=35\,\text{J}. ב. Wf=−20 JW_f=-20\,\text{J}. ג. vA≈3.87 m/sv_A\approx3.87\,\text{m/s}. ד. xB=8.75 mx_B=8.75\,\text{m}.

דוגמה ב - מרחק העצירה מתוך שטח משולש

תיבה שמסתה m=2 kgm=2\,\text{kg} נמצאת בנקודה AA על הקרקע. המשטח עולה מ-AA אל נקודה BB, ומשם ממשיך קטע אופקי BDBD שאורכו 4 m4\,\text{m}, בגובה h=0.8 mh=0.8\,\text{m} מעל הקרקע. החיכוך זניח. בנקודה DD מאוורר יוצר רוח אופקית, שמפעילה על התיבה כוח FF שמאלה (מ-DD לכיוון BB). גודל הכוח תלוי לינארית במרחק xx של התיבה מ-BB: הוא אפס ב-BB ו-8 N8\,\text{N} ב-DD. משמאל ל-BB הרוח לא משפיעה.

x (m)F (N)0123402468D

בנקודה AA מקנים לתיבה מהירות v0=5 m/sv_0=5\,\text{m/s} ימינה. בנקודה CC, בקטע BDBD, התיבה נעצרת רגעית.

ב. חשבו את עבודת הכוח F(x)F(x) מהנקודה BB עד הנקודה CC.

ג. חשבו את המרחק של הנקודה CC מהנקודה BB.

פתרון

1. ב, מהירות ב-BB: בין AA ל-BB אין חיכוך ואין רוח, ולכן לפי W=ΔEkW=\Delta E_k רק כוח הכובד עושה עבודה: −mgh=EkB−12mv02-mgh=E_{kB}-\frac12mv_0^2. מכאן EkB=12⋅2⋅52−2⋅10⋅0.8=25−16=9 JE_{kB}=\frac12\cdot2\cdot5^2-2\cdot10\cdot0.8=25-16=9\,\text{J}.

2. בקטע האופקי הכובד והנורמל ניצבים לתנועה, ולכן רק FF עושה עבודה. לפי W=ΔEkW=\Delta E_k מ-BB עד CC (עצירה): WF=0−9=−9 JW_F=0-9=-9\,\text{J}. העבודה שלילית כי הרוח נגד התנועה.

3. ג: מהגרף F=kxF=kx עם k=84=2 N/mk=\frac{8}{4}=2\,\text{N/m}, כלומר F=2xF=2x.

4. לפי W=∫Fx(x) dxW=\int F_x(x)\,dx, גודל העבודה עד המרחק dd הוא שטח המשולש: 12⋅d⋅2d=d2\frac12\cdot d\cdot2d=d^2.

5. d2=9d^2=9, ולכן d=3 md=3\,\text{m}. בדיקה: 3 m<4 m3\,\text{m}<4\,\text{m}, כלומר CC אכן בין BB ל-DD.

תשובה

ב. WF=−9 JW_F=-9\,\text{J}. ג. BC=3 mBC=3\,\text{m}.

3. שימור אנרגיה מכנית

כוח משמר ואנרגיה פוטנציאלית

מרימים ספר מהרצפה למדף: עושים נגד כוח הכובד עבודה. האנרגיה הזאת לא נעלמה: היא "שמורה" בגובה של הספר, וכשהוא ייפול היא תחזור כאנרגיה קינטית. כוח שמתנהג כך, ש"מחזיר" את העבודה, נקרא כוח משמר.

במדויק: כוח משמר הוא כוח שהעבודה שלו, כשגוף עובר מנקודה לנקודה, תלויה רק בנקודות ההתחלה והסוף ולא במסלול. לכן במסלול סגור העבודה שלו אפס. כוח הכובד וכוח של קפיץ משמרים; כוח החיכוך אינו משמר. לכוח משמר מתאימה אנרגיה פוטנציאלית UU, שמקיימת W=−ΔUW=-\Delta U: כשהכוח המשמר עושה עבודה חיובית, האנרגיה הפוטנציאלית קטנה באותו שיעור.

גוף עולה מ-BB ל-AA בגובה hh, פעם לאורך מדרון ופעם אנכית. בשני המסלולים עבודת הכובד −mgh-mgh: במדרון הדרך ארוכה יותר, אבל רק הרכיב mgsin⁡αmg\sin\alpha פועל לאורכה. עבודת החיכוך, לעומת זאת, גדלה עם אורך הדרך, ולכן היא תלויה במסלול.

אנרגיה פוטנציאלית כובדית ואלסטית

סוגהנוסחהאיפה היא אפס
כובדית, בשדה כבידה אחיד (ליד פני כדור הארץ)UG=mghU_G=mghבגובה שבחרנו כרמת ייחוס, h=0h=0
אלסטית, של קפיץUsp=12k(Δℓ)2U_{sp}=\frac12k(\Delta\ell)^2במצב רפוי של הקפיץ

- עבודת כוח משמר: W=−ΔUW=-\Delta U. למשל גוף שיורד בגובה Δh\Delta h: Wmg=−ΔUG=mgΔhW_{mg}=-\Delta U_G=mg\Delta h, חיובית.

•את רמת הייחוס h=0h=0 בוחרים כרצוננו, בדרך כלל בנקודה הנמוכה ביותר. רק הפרשים באנרגיה הפוטנציאלית קובעים את התשובה, ולכן הבחירה לא משנה את התוצאה, כל עוד משתמשים באותה רמה לאורך כל הפתרון.

- Δℓ\Delta\ell הוא השינוי באורך הקפיץ ביחס לאורכו הרפוי, גם במתיחה וגם בכיווץ.

שים לב

UG=mghU_G=mgh אינו "הנוסחה של האנרגיה הפוטנציאלית". הוא מתאים רק לכוח הכובד בשדה אחיד, ליד פני כדור הארץ. לקפיץ יש נוסחה אחרת, ולכל כוח משמר אחר יש ביטוי משלו.

אנרגיה מכנית ושימורה

רכבת הרים בלי חיכוך: למטה היא מהירה, למעלה איטית. האנרגיה עוברת מקינטית לפוטנציאלית ובחזרה, אבל הסכום שלהן לא משתנה. זה שימור האנרגיה המכנית.

במדויק: אנרגיה מכנית היא סכום האנרגיה הקינטית וכל סוגי האנרגיה הפוטנציאלית של הגוף: E=Ek+UE=E_k+U. האנרגיה המכנית נשמרת כשהעבודה של כל הכוחות הלא משמרים שפועלים על הגוף היא אפס: או שפועלים עליו רק כוחות משמרים, או שהכוחות האחרים (למשל כוח נורמלי של משטח קבוע) ניצבים לתנועה. הכלל הזה אינו חוק חדש: הוא נובע מחוקי ניוטון, דרך משפט עבודה-אנרגיה.

גוף שמסתו 1 kg1\,\text{kg} משוחרר ממנוחה בגובה 20 m20\,\text{m} (נקודה AA) ונופל בלי התנגדות אוויר. לפי גובה הגוף: UG=10hU_G=10h עולה עם הגובה, Ek=200−10hE_k=200-10h יורדת, והסכום E=200 JE=200\,\text{J} קבוע. בגובה 10 m10\,\text{m} (הנקודה BB) UG=Ek=100 JU_G=E_k=100\,\text{J}; בקרקע (h=0h=0, הנקודה CC) כל האנרגיה קינטית. בגרף: הקו העולה הוא UGU_G, הקו היורד הוא EkE_k, והקו האופקי הוא EE.

h (m)E (J)05101520050100150200ABC

שימור האנרגיה ועבודת הכוחות הלא משמרים

המצבמה כותבים
רק כוחות משמרים עושים עבודהEA=EBE_A=E_B, כלומר EkA+UA=EkB+UBE_{kA}+U_A=E_{kB}+U_B
גם כוחות לא משמרים עושים עבודה (חיכוך, כוח חיצוני)W=ΔE=EB−EAW=\Delta E=E_B-E_A, כאשר WW היא העבודה של הכוחות הלא משמרים בלבד

- חיכוך עושה עבודה שלילית, ולכן מקטין את האנרגיה המכנית. האנרגיה הכוללת לא אבדה: היא הפכה לאנרגיה פנימית של הגופים.

- כוח חיצוני בכיוון התנועה עושה עבודה חיובית ומגדיל את האנרגיה המכנית.

- שימור אנרגיה (כוללת) מתקיים תמיד. שימור אנרגיה מכנית מתקיים רק כשלא עושים עבודה כוחות לא משמרים.

דרך הפתרון

פתרון בעיה בעזרת אנרגיה

מתאים כשמבקשים מהירות, גובה או עבודה בין שתי נקודות, ולא זמן או תאוצה.

1. בוחרים שתי נקודות במסלול: אחת שבה הכול ידוע, ואחת שבה יש הנעלם.

2. בוחרים רמת ייחוס h=0h=0 (בדרך כלל הנקודה הנמוכה), וממירים יחידות ל-m\text{m} ול-kg\text{kg}.

3. בודקים אילו כוחות עושים עבודה: כוח ניצב לתנועה לא עושה עבודה; כובד וקפיץ משמרים; חיכוך וכוח חיצוני לא משמרים.

4. אם רק כוחות משמרים עושים עבודה: Ek+UE_k+U שווה בשתי הנקודות. אחרת: W=EB−EAW=E_B-E_A, עם עבודת הכוחות הלא משמרים.

5. כותבים בכל נקודה את כל סוגי האנרגיה: קינטית (אם יש מהירות), כובדית (אם יש גובה מעל רמת הייחוס), אלסטית (אם קפיץ מכווץ או מתוח).

6. פותרים ומציבים. בגוף שנזרק בזווית, בשיא המסלול נשארת אנרגיה קינטית של הרכיב האופקי.

שים לב

שימור תנע ושימור אנרגיה מכנית הם שני חוקים עם תנאים שונים. תנע נשמר במערכת סגורה (שקול הכוחות החיצוניים אפס), גם כשיש חיכוך בין חלקיה. אנרגיה מכנית נשמרת כשכוחות לא משמרים לא עושים עבודה. "מערכת סגורה" אינה "מערכת שפועלים בה רק כוחות משמרים".

שים לב

גוף שנזרק בזווית לא מגיע בשיא לגובה שבו הייתה כל האנרגיה פוטנציאלית: בשיא רק הרכיב האנכי של המהירות אפס, ונשארת לו אנרגיה קינטית של הרכיב האופקי.

שים לב

הכוח הנורמלי פועל על הגוף, אבל במסילה קבועה הוא ניצב לתנועה ולא עושה עבודה. לכן במסילה חלקה, גם מעוקלת, האנרגיה המכנית נשמרת.

דוגמה א - גובה התחלתי וגובה מרבי אחרי ניתוק

מסילה חלקה מסתיימת בנקודה EE, בגובה h=30 cmh=30\,\text{cm} מעל הקרקע. גוף קטן משוחרר ממנוחה מנקודה AA במסילה, בגובה HH מעל הקרקע. הגוף נע לאורך המסילה, ובנקודה EE מהירותו vE=4 m/sv_E=4\,\text{m/s} בכיוון α=37∘\alpha=37^\circ מעל האופק; משם הוא ממשיך באוויר. התנגדות האוויר זניחה.

א. חשבו את HH, גובה הנקודה AA מעל הקרקע.

ה. קבעו אם הגובה המרבי מעל הקרקע שאליו הגיע הגוף אחרי שניתק מהמסילה גדול מ-HH, קטן ממנו או שווה לו. נמקו (אין חובה לחשב).

פתרון

1. א: המסילה חלקה, והכוח הנורמלי ניצב לה ולא עושה עבודה. רק כוח הכובד, המשמר, עושה עבודה, ולכן האנרגיה המכנית נשמרת. רמת ייחוס: הקרקע. ממירים h=0.3 mh=0.3\,\text{m}.

2. EA=EEE_A=E_E: mgH=mgh+12mvE2mgH=mgh+\frac12mv_E^2, ולכן H=h+vE22g=0.3+422⋅10=1.1 mH=h+\frac{v_E^2}{2g}=0.3+\frac{4^2}{2\cdot10}=1.1\,\text{m}.

3. ה: גם באוויר פועל רק כוח הכובד, והאנרגיה המכנית נשארת mgHmgH.

4. בציר האופקי לא פועל כוח, ולכן בשיא המסלול נשאר הרכיב האופקי vx=vEcos⁡37∘≠0v_x=v_E\cos37^\circ\neq0: mgH=mghmax+12mvx2mgH=mgh_{\text{max}}+\frac12mv_x^2.

5. 12mvx2>0\frac12mv_x^2>0, ולכן hmax<Hh_{\text{max}}<H. (בחישוב: hmax=h+(vEsin⁡37∘)22g≈0.3+2.41220≈0.59 mh_{\text{max}}=h+\frac{(v_E\sin37^\circ)^2}{2g}\approx0.3+\frac{2.41^2}{20}\approx0.59\,\text{m}.)

תשובה

א. H=1.1 mH=1.1\,\text{m}. ה. הגובה המרבי קטן מ-HH (כ-0.59 m0.59\,\text{m}), כי בשיא נשארת לגוף אנרגיה קינטית.

דוגמה ב - עלייה במדרון עם חיכוך: איבוד אנרגיה

גוף קטן מונח בנקודה AA, בתחתית מדרון שנטוי בזווית 30∘30^\circ לאופק. בניסוי הראשון מקנים לגוף מהירות vAv_A במעלה המדרון. הגוף עולה עד הנקודה B1B_1, בגובה hB1=0.45 mh_{B_1}=0.45\,\text{m}, נעצר לרגע, וחוזר ל-AA באותו גודל מהירות vAv_A.

א. התבססו על שיקולי עבודה ואנרגיה וחשבו את vAv_A.

ב. בניסוי השני מחליפים את המדרון במדרון מחומר אחר, באותה זווית. גוף שמסתו m=0.2 kgm=0.2\,\text{kg} מקבל את אותה מהירות vAv_A, עולה רק עד הנקודה B2B_2, בגובה hB2=0.3 mh_{B_2}=0.3\,\text{m}, נעצר לרגע וחוזר ל-AA במהירות שגודלה שונה מ-vAv_A.

(1) קבעו או חשבו את האנרגיה הקינטית ואת האנרגיה הפוטנציאלית בנקודות AA ו-B2B_2 בזמן העלייה.

(2) חשבו את עבודת כוח החיכוך בעליית הגוף מ-AA עד B2B_2.

(3) חשבו את כוח החיכוך ff שפעל על הגוף בזמן העלייה.

פתרון

1. א: הגוף חזר לאותו גובה באותו גודל מהירות, ולכן W=ΔE=0W=\Delta E=0 בכל הדרך. חיכוך היה עושה עבודה שלילית גם בעלייה וגם בירידה, ולכן אין חיכוך, והאנרגיה המכנית נשמרת.

2. רמת ייחוס ב-AA. בין AA ל-B1B_1: 12mvA2=mghB1\frac12mv_A^2=mgh_{B_1}, ולכן vA=2ghB1=2⋅10⋅0.45=3 m/sv_A=\sqrt{2gh_{B_1}}=\sqrt{2\cdot10\cdot0.45}=3\,\text{m/s}.

3. ב(1): ב-AA: UA=0U_A=0, EkA=12⋅0.2⋅32=0.9 JE_{kA}=\frac12\cdot0.2\cdot3^2=0.9\,\text{J}. ב-B2B_2 הגוף נעצר: EkB2=0E_{kB_2}=0, UB2=mghB2=0.2⋅10⋅0.3=0.6 JU_{B_2}=mgh_{B_2}=0.2\cdot10\cdot0.3=0.6\,\text{J}.

4. ב(2): הכוח הלא משמר היחיד שעושה עבודה הוא החיכוך (הנורמל ניצב לתנועה). לפי W=ΔEW=\Delta E: Wf=EB2−EA=0.6−0.9=−0.3 JW_f=E_{B_2}-E_A=0.6-0.9=-0.3\,\text{J}.

5. ב(3): הדרך לאורך המדרון: d=hB2sin⁡30∘=0.30.5=0.6 md=\frac{h_{B_2}}{\sin30^\circ}=\frac{0.3}{0.5}=0.6\,\text{m}. החיכוך קבוע ונגד התנועה, ולכן לפי W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s: −0.3=−f⋅0.6-0.3=-f\cdot0.6, ומכאן f=0.5 Nf=0.5\,\text{N}, במורד המדרון.

תשובה

א. vA=3 m/sv_A=3\,\text{m/s}. ב(1). ב-AA: Ek=0.9 JE_k=0.9\,\text{J}, U=0U=0; ב-B2B_2: Ek=0E_k=0, U=0.6 JU=0.6\,\text{J}. ב(2). Wf=−0.3 JW_f=-0.3\,\text{J}. ב(3). f=0.5 Nf=0.5\,\text{N}, במורד המדרון.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.