דילוג לתוכן המרכזי

סיכום כבידה

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בכבידה: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

תזכורת: תנועה מעגלית קצובה

ירח שמקיף כוכב לכת, או לוויין שמקיף את כדור הארץ, נעים בקירוב במעגל, במהירות שגודלה קבוע. גודל המהירות לא משתנה, אבל הכיוון שלה משתנה כל הזמן, ולכן יש להם תאוצה.

במדויק: בתנועה מעגלית קצובה במסלול שרדיוסו rr וזמן המחזור שלה TT, גודל המהירות v=2πrTv=\frac{2\pi r}{T} קבוע, והתאוצה רדיאלית: היא מכוונת אל מרכז המעגל וגודלה aR=v2r=ω2ra_R=\frac{v^2}{r}=\omega^2r, כאשר ω=2πT\omega=\frac{2\pi}{T}. לפי החוק השני של ניוטון, סכום הרכיבים הרדיאליים של הכוחות שפועלים על הגוף שווה ל-maRma_R.

תזכורת: כוח משמר ואנרגיה פוטנציאלית

כשמעלים ספר ממדף נמוך למדף גבוה, לא משנה באיזו דרך מעלים אותו: העבודה של כוח הכובד תלויה רק בנקודת ההתחלה ובנקודת הסוף. כוח כזה נקרא משמר, ולו מתאימים אנרגיה פוטנציאלית.

במדויק: כוח הוא משמר כשהעבודה שלו על גוף שעובר בין שתי נקודות לא תלויה במסלול. לכוח משמר מתאימים אנרגיה פוטנציאלית UU, כך שהעבודה של הכוח שווה ל-−ΔU-\Delta U. רק הפרשים באנרגיה הפוטנציאלית מוגדרים, ואת רמת האפס בוחרים. כשהכוחות הלא משמרים לא מבצעים עבודה, האנרגיה המכנית E=Ek+UE=E_k+U נשמרת; כשהם מבצעים עבודה, היא שווה לשינוי ב-EE.

1. חוק הכבידה ושדה הכבידה

חוק הכבידה האוניברסלי

תפוח שנופל מעץ והירח שמקיף את כדור הארץ נמשכים בגלל אותו כוח: כדור הארץ מושך את שניהם, והמשיכה נחלשת ככל שמתרחקים ממנו. ולא רק כדור הארץ: כל שני גופים מושכים זה את זה, גם שני ספרים על שולחן. בין גופים קטנים הכוח פשוט זעיר.

במדויק: כל שני גופים נקודתיים שמסותיהם m1m_1 ו-m2m_2, במרחק rr זה מזה, מושכים זה את זה בכוח שגודלו F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}, לאורך הקו שמחבר ביניהם. G=6.67⋅10−11 N⋅m2/kg2G=6.67\cdot10^{-11}\,\text{N}\cdot\text{m}^2/\text{kg}^2 הוא קבוע הגרביטציה. החוק תקף גם לכדורים שצפיפותם אחידה, כאשר rr הוא המרחק בין מרכזי הכדורים. הכוח שגוף 1 מפעיל על גוף 2 והכוח שגוף 2 מפעיל על גוף 1 שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם.

המסות מופיעות בחוק באופן סימטרי, בהתאמה לחוק השלישי של ניוטון (F→1,2=−F→2,1\vec F_{1,2}=-\vec F_{2,1}): כדור הארץ מושך את הירח בכוח שגודלו שווה בדיוק לגודל הכוח שהירח מושך בו את כדור הארץ. ההשפעה של שני הכוחות שונה מאוד: מסת כדור הארץ גדולה פי כ-8181 ממסת הירח, ולכן התאוצה שהכוח נותן לו קטנה פי 8181.

חוק הכבידה

F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}

- rr הוא המרחק בין המרכזים, לא בין פני הגופים. לגוף בגובה hh מעל פני כדור שרדיוסו RR: r=R+hr=R+h.

•הכוח הפוך לריבוע המרחק: כשהמרחק גדל פי 22 הכוח קטן פי 44, וכשהמרחק גדל פי 33 הכוח קטן פי 99.

•הכוח יחסי לכל אחת משתי המסות.

•כשכמה גופים מושכים את אותו גוף, מחשבים כל כוח לחוד ומחברים את הכוחות כווקטורים.

שדה הכבידה ועוצמתו

כדור הארץ משפיע על כל נקודה סביבו, גם כשאין בה שום גוף. נוח לתאר את זה כשדה: לכל נקודה במרחב מתאים וקטור שאומר איזה כוח יפעל על כל קילוגרם שנשים שם.

במדויק: עוצמת שדה הכבידה g→∗\vec g^* בנקודה היא כוח הכבידה שפועל על גוף שנמצא בנקודה, חלקי מסת הגוף: g→∗=F→m\vec g^*=\frac{\vec F}{m}, ביחידות N/kg\text{N/kg} (שהן m/s2\text{m/s}^2). מחוץ לגרם שמיים כדורי שמסתו MM ורדיוסו RR, במרחק rr ממרכזו (r≥Rr\ge R), גודלה g∗=GMr2g^*=\frac{GM}{r^2} וכיוונה אל מרכז הגרם: זה שדה רדיאלי. גוף שהכוח היחיד שפועל עליו הוא כוח הכבידה של הגרם נע בתאוצה ששווה לעוצמת השדה במקומו. לכן על פני הגרם g∗g^* היא תאוצת הנפילה החופשית שם.

עוצמת שדה הכבידה של כדור הארץ כפונקציה של המרחק ממרכזו, מהפנים (r=Rr=R) והלאה. במרחק 2R2R (בגובה RR מעל הפנים) היא רבע מזו שעל הפנים, וב-4R4R היא 116\frac1{16} ממנה:

r (10^6 m)g* (N/kg)048121620242824681012R2R4R

בגבהים קטנים ביחס ל-RR השדה כמעט לא משתנה: זה שדה אחיד, ולכן ליד פני הארץ משתמשים ב-F=mgF=mg עם gg קבוע.

עוצמת שדה הכבידה של גרם שמיים

g∗=GMr2(r≥R)g^*=\frac{GM}{r^2}\qquad(r\ge R)

- MM היא מסת הגרם שיוצר את השדה, לא מסת הגוף שנמצא בשדה.

•על פני הגרם r=Rr=R, ו-g∗=GMR2g^*=\frac{GM}{R^2} היא תאוצת הנפילה החופשית שם. בכדור הארץ: 6.67⋅10−11⋅5.972⋅1024(6.378⋅106)2≈9.8 m/s2\frac{6.67\cdot10^{-11}\cdot5.972\cdot10^{24}}{(6.378\cdot10^6)^2}\approx9.8\,\text{m/s}^2.

- מסת גרם שמיים מתאוצת הנפילה על פניו: M=g∗R2GM=\frac{g^*R^2}{G}.

- כוח הכבידה על גוף שמסתו mm במקום מסוים: F=mg∗F=mg^*, עם g∗g^* של אותו מקום.

•גרף של g∗g^* כפונקציה של 1r2\frac{1}{r^2} הוא קו ישר דרך הראשית, ושיפועו GMGM.

דרך הפתרון

שקול כוחות הכבידה של שני גרמי שמיים

כשגוף נמשך על ידי שני גרמי שמיים (למשל חללית בדרך מכדור הארץ לירח):

1. מסמנים את המרחק של הגוף ממרכז כל אחד מהגרמים.

2. מחשבים כל כוח לחוד לפי F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}. הכיוון של כל כוח: אל מרכז הגרם שמפעיל אותו.

3. מחברים את הכוחות כווקטורים. על הקו שמחבר את המרכזים, בין שני הגרמים, הכוחות מנוגדים, וגודל השקול הוא ההפרש בין הגדלים.

4. נקודה שבה גודלי הכוחות שווים: GM1mr2=GM2m(d−r)2G\frac{M_1m}{r^2}=G\frac{M_2m}{(d-r)^2}, כאשר dd המרחק בין המרכזים. מוציאים שורש: d−rr=M2M1\frac{d-r}{r}=\sqrt{\frac{M_2}{M_1}}. הנקודה קרובה יותר לגרם הקל מביניהם.

שים לב

המרחק rr בחוק הכבידה ובעוצמת השדה נמדד ממרכז גרם השמיים. מי שמציב את הגובה מעל הפנים, או את רדיוס הגרם במקום רדיוס המסלול, מקבל תשובה שגויה.

שים לב

g∗=GMr2g^*=\frac{GM}{r^2} תקפה רק מחוץ לגרם השמיים ועל פניו (r≥Rr\ge R). בגרף של g∗g^* כפונקציה של 1r2\frac1{r^2} הערך הגדול ביותר של 1r2\frac1{r^2} מתאים ל-r=Rr=R, כלומר לפני הגרם.

שים לב

התאוצה של כוכב לכת בתנועתו סביב כוכב נקבעת לפי מסת הכוכב והמרחק ממנו. היא לא תאוצת הנפילה על פני כוכב הלכת: המשקל של גוף על פני כוכב הלכת נקבע לפי השדה של כוכב הלכת עצמו, GMR2\frac{GM}{R^2} עם המסה והרדיוס של כוכב הלכת.

דוגמה א - מסה ורדיוס של כוכב לכת מגרף השדה

סביב כוכב לכת דמיוני שמסתו MM ורדיוסו RR נעים לוויינים אחדים. הגרף מתאר את עוצמת שדה הכבידה, g∗g^*, כפונקצייה של 1r2\frac{1}{r^2}, עבור r≥Rr\ge R. rr הוא המרחק ממרכז כוכב הלכת. הגרף הוא קו ישר מהראשית, והוא מסתיים בנקודה 1r2=2.4⋅10−14 m−2\frac{1}{r^2}=2.4\cdot10^{-14}\,\text{m}^{-2}, g∗=9.5 N/kgg^*=9.5\,\text{N/kg}.

1/r^2 (10^-14 m^-2)g* (N/kg)0.00.40.81.21.62.02.42.801234567891011

ג. חשבו את המסה MM של כוכב הלכת הדמיוני.

ה. היעזרו בגרף וחשבו את הרדיוס RR של כוכב הלכת הדמיוני.

פתרון

1. ג: לפי g∗=GMr2=GM⋅1r2g^*=\frac{GM}{r^2}=GM\cdot\frac{1}{r^2}, הגרף של g∗g^* כפונקציה של 1r2\frac1{r^2} הוא קו ישר דרך הראשית, והשיפוע שלו הוא GMGM.

2. השיפוע, מהנקודות (0, 0)(0,\,0) ו-(2.4⋅10−14, 9.5)(2.4\cdot10^{-14},\,9.5): GM=9.5−02.4⋅10−14−0≈3.96⋅1014 N⋅m2/kgGM=\frac{9.5-0}{2.4\cdot10^{-14}-0}\approx3.96\cdot10^{14}\,\text{N}\cdot\text{m}^2/\text{kg}. שימו לב לגורם 10−1410^{-14} של הציר האופקי.

3. M=3.96⋅1014G=3.96⋅10146.67⋅10−11≈5.9⋅1024 kgM=\frac{3.96\cdot10^{14}}{G}=\frac{3.96\cdot10^{14}}{6.67\cdot10^{-11}}\approx5.9\cdot10^{24}\,\text{kg}.

4. ה: הגרף מתאר רק את התחום r≥Rr\ge R. ככל ש-rr קטן, 1r2\frac1{r^2} גדל, ולכן נקודת הקצה של הגרף מתאימה ל-r=Rr=R: 1R2=2.4⋅10−14 m−2\frac{1}{R^2}=2.4\cdot10^{-14}\,\text{m}^{-2}.

5. R=12.4⋅10−14≈6.45⋅106 mR=\frac{1}{\sqrt{2.4\cdot10^{-14}}}\approx6.45\cdot10^6\,\text{m}.

6. בדיקה: GMg∗(R)=3.96⋅10149.5≈6.45⋅106 m\sqrt{\frac{GM}{g^*(R)}}=\sqrt{\frac{3.96\cdot10^{14}}{9.5}}\approx6.45\cdot10^6\,\text{m}.

תשובה

ג. M≈5.9⋅1024 kgM\approx5.9\cdot10^{24}\,\text{kg}. ה. R≈6.45⋅106 mR\approx6.45\cdot10^6\,\text{m}.

דוגמה ב - הנקודה שבה משיכת כדור הארץ והירח שוות

חללית משוגרת מכדור הארץ על גבי טיל ונעה לעבר הירח. נתונים מהנוסחאון: מסת כדור הארץ 5.972⋅1024 kg5.972\cdot10^{24}\,\text{kg}, מסת הירח 7.35⋅1022 kg7.35\cdot10^{22}\,\text{kg}, ורדיוס מסלול הירח סביב כדור הארץ (המרחק בין המרכזים) 3.84⋅108 m3.84\cdot10^8\,\text{m}.

א. חשבו באיזה מרחק ממרכז כדור הארץ הגודל של כוח המשיכה שמפעיל כדור הארץ על הטיל שווה לגודל של כוח המשיכה שמפעיל הירח על הטיל.

פתרון

1. נתון ומטרה: הנקודה על הקו שמחבר את המרכזים, בין כדור הארץ לירח. נסמן ב-rr את המרחק שלה ממרכז כדור הארץ, ו-d=3.84⋅108 md=3.84\cdot10^8\,\text{m}; המרחק ממרכז הירח d−rd-r.

2. לפי F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}, עם מסת הטיל mm: GMEmr2=GMMm(d−r)2G\frac{M_Em}{r^2}=G\frac{M_Mm}{(d-r)^2}. GG ו-mm מצטמצמים.

3. מוציאים שורש: d−rr=MMME=7.35⋅10225.972⋅1024≈0.1109\frac{d-r}{r}=\sqrt{\frac{M_M}{M_E}}=\sqrt{\frac{7.35\cdot10^{22}}{5.972\cdot10^{24}}}\approx0.1109.

4. r=d1+0.1109=3.84⋅1081.1109≈3.46⋅108 mr=\frac{d}{1+0.1109}=\frac{3.84\cdot10^8}{1.1109}\approx3.46\cdot10^8\,\text{m}.

5. המרחק ממרכז הירח: d−r≈3.8⋅107 md-r\approx3.8\cdot10^7\,\text{m}. הנקודה קרובה לירח, כי מסתו קטנה פי כ-8181 ממסת כדור הארץ.

תשובה

א. r≈3.46⋅108 mr\approx3.46\cdot10^8\,\text{m} ממרכז כדור הארץ.

2. לוויינים במסלול מעגלי

לוויין במסלול מעגלי

לוויין שמקיף את כדור הארץ נופל כל הזמן לעברו: כוח הכבידה מושך אותו פנימה. אבל יש לו מהירות משיקית גדולה, ולכן בזמן שהוא נופל הוא גם מתקדם הצידה. במהירות המתאימה הוא נשאר כל הזמן באותו מרחק ממרכז כדור הארץ.

במדויק: גוף נע במסלול מעגלי סביב גרם שמיים כשהכוח היחיד שפועל עליו הוא כוח הכבידה של הגרם, ובמרחק rr ממרכז הגרם יש לו מהירות ניצבת לקו שמחבר אותו למרכז, בגודל המתאים ל-rr ולמסת הגרם MM. התנועה מעגלית קצובה: כוח הכבידה הוא הכוח השקול, הוא מכוון אל מרכז המסלול, והוא שגורם לתאוצה הרדיאלית: GMmr2=maRG\frac{Mm}{r^2}=ma_R. גודל המהירות קבוע, אבל כיוונה משתנה, ולכן הלוויין מואץ. זו נפילה חופשית: התאוצה שווה לעוצמת שדה הכבידה במסלול.

לוויין שמסתו mm סביב גרם שמסתו MM: הכוח היחיד הוא כוח הכבידה F→\vec F, מכוון אל המרכז, והמהירות v→\vec v משיקה למסלול, ניצבת לכוח:

vFMm

רדיוס המסלול rr נמדד ממרכז הגרם: לוויין בגובה hh מעל פני כדור שרדיוסו RR נע במסלול שרדיוסו r=R+hr=R+h.

המשוואה של מסלול מעגלי

החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי, כשכוח הכבידה הוא הכוח השקול:

GMmr2=maR,aR=v2r=ω2r=4π2rT2G\frac{Mm}{r^2}=ma_R,\qquad a_R=\frac{v^2}{r}=\omega^2r=\frac{4\pi^2r}{T^2}

מסת הלוויין mm מצטמצמת. מהמשוואה מפתחים (התוצאות לא בדף הנוסחאות):

גודלמציביםמקבלים
תאוצהmaR=GMmr2ma_R=G\frac{Mm}{r^2}aR=GMr2a_R=\frac{GM}{r^2}
מהירותv2r=GMr2\frac{v^2}{r}=\frac{GM}{r^2}v=GMrv=\sqrt{\frac{GM}{r}}
זמן מחזור4π2rT2=GMr2\frac{4\pi^2r}{T^2}=\frac{GM}{r^2}T=2πr3GMT=2\pi\sqrt{\frac{r^3}{GM}}
מסת הגרם המרכזי4π2rT2=GMr2\frac{4\pi^2r}{T^2}=\frac{GM}{r^2}M=4π2r3GT2M=\frac{4\pi^2r^3}{GT^2}

•אף אחד מהגדלים האלה לא תלוי במסת הלוויין.

•ככל שרדיוס המסלול גדול יותר: התאוצה קטנה, גודל המהירות קטן, וזמן המחזור גדל.

•מ-rr ו-TT של לוויין אחד אפשר לחשב את מסת הגרם שהוא מקיף.

לוויין שנמצא תמיד מעל אותה נקודה

לוויין תקשורת שנמצא כל הזמן מעל אותה נקודה על פני כדור הארץ מסתובב באותה מהירות זוויתית כמו הנקודה שמתחתיו. לכן זמן המחזור שלו הוא יממה: T=24 h=86400 sT=24\,\text{h}=86400\,\text{s}.

•רדיוס המסלול שלו (מהמשוואה של מסלול מעגלי) כ-4.22⋅107 m4.22\cdot10^7\,\text{m}, כלומר כ-3.59⋅107 m3.59\cdot10^7\,\text{m} מעל פני כדור הארץ.

•המהירות הזוויתית שלו שווה לזו של הנקודה, אבל המהירות הקווית שלו, v=ωrv=\omega r, גדולה בהרבה, כי רדיוס המסלול שלו גדול בהרבה.

דרך הפתרון

חישוב במסלול מעגלי

1. מזהים את הגרם המרכזי (מסה MM) ואת רדיוס המסלול ממרכזו: r=R+hr=R+h.

2. כותבים את החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי: GMmr2=maRG\frac{Mm}{r^2}=ma_R.

3. בוחרים ביטוי ל-aRa_R לפי מה שנתון ונשאל: v2r\frac{v^2}{r} כשמדובר במהירות, (2πT)2r\left(\frac{2\pi}{T}\right)^2r כשמדובר בזמן מחזור.

4. מפתחים ביטוי לגודל המבוקש, ורק אחר כך מציבים.

5. יחידות SI: זמן בשניות (ממירים דקות, שעות וימים), מרחקים במטרים (ממירים קילומטרים).

6. נשאלים על גובה מעל הפנים: מחסרים את רדיוס הגרם מרדיוס המסלול.

שים לב

v=GMrv=\sqrt{\frac{GM}{r}}, T=2πr3GMT=2\pi\sqrt{\frac{r^3}{GM}} ו-aR=GMr2a_R=\frac{GM}{r^2} לא בדף הנוסחאות. בכל תשובה מפתחים אותם מחוק הכבידה ומהחוק השני של ניוטון. חלק מהניקוד ניתן על הפיתוח.

שים לב

בתרשים הכוחות של לוויין יש כוח אחד: כוח הכבידה. לא מוסיפים "כוח צנטריפטלי": כוח הכבידה הוא עצמו הכוח השקול שמכוון אל המרכז.

שים לב

לוויין במסלול מעגלי לא במצב התמדה. גודל המהירות שלו קבוע, אבל כיוונה משתנה, ולכן יש לו תאוצה ושקול הכוחות עליו אינו אפס. "מהירות שגודלה קבוע" אינה "מהירות קבועה".

שים לב

אסטרונאוטים בתחנת חלל נראים מרחפים לא כי אין שם כבידה: בגובה 400 km400\,\text{km} עוצמת השדה היא כ-90%90\% מזו שעל פני הארץ. הם והתחנה נמצאים יחד בנפילה חופשית, באותה תאוצה, ולכן התחנה לא מפעילה עליהם כוח מגע.

שים לב

כשגודל המהירות של לוויין משתנה (למשל כשמנוע פועל לרגע), המסלול שלו נעשה אליפטי, ולא מעגלי ברדיוס אחר.

דוגמה - תאוצה וזמן מחזור של ירח סביב כוכב לכת

הירח מירנדה מקיף את כוכב הלכת אורנוס. הניחו שמסלולו מעגלי. רדיוס המסלול rM=13⋅107 mr_M=13\cdot10^7\,\text{m}, וזמן המחזור TMT_M. מסת אורנוס, מהנוסחאון: 86.81⋅1024 kg86.81\cdot10^{24}\,\text{kg}.

ב. חשבו את גודל התאוצה הרדיאלית של מירנדה בתנועתו סביב אורנוס.

ג. חשבו את זמן המחזור TMT_M של מירנדה בתנועתו סביב אורנוס.

פתרון

1. ב: הכוח היחיד שפועל על מירנדה הוא כוח הכבידה של אורנוס, והוא הכוח השקול הרדיאלי. לפי F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2} והחוק השני של ניוטון: GMmrM2=maRG\frac{Mm}{r_M^2}=ma_R, ולכן aR=GMrM2a_R=\frac{GM}{r_M^2}.

2. הצבה: aR=6.67⋅10−11⋅86.81⋅1024(13⋅107)2=5.79⋅10151.69⋅1016≈0.343 m/s2a_R=\frac{6.67\cdot10^{-11}\cdot86.81\cdot10^{24}}{(13\cdot10^7)^2}=\frac{5.79\cdot10^{15}}{1.69\cdot10^{16}}\approx0.343\,\text{m/s}^2, אל מרכז אורנוס.

3. ג: מהדף, aR=ω2ra_R=\omega^2r ו-ω=2πT\omega=\frac{2\pi}{T}. לכן aR=4π2rMTM2a_R=\frac{4\pi^2r_M}{T_M^2}, ומכאן TM=2πrMaRT_M=2\pi\sqrt{\frac{r_M}{a_R}}.

4. הצבה: TM=2π13⋅1070.3426=2π⋅1.948⋅104≈1.22⋅105 sT_M=2\pi\sqrt{\frac{13\cdot10^7}{0.3426}}=2\pi\cdot1.948\cdot10^4\approx1.22\cdot10^5\,\text{s}, כ-3434 שעות.

תשובה

ב. aR≈0.343 m/s2a_R\approx0.343\,\text{m/s}^2. ג. TM≈1.22⋅105 sT_M\approx1.22\cdot10^5\,\text{s} (כ-3434 שעות).

3. חוקי קפלר

שלושת חוקי קפלר

קפלר ניתח שנים של תצפיות מדויקות בכוכבי הלכת ומצא בהן שלושה כללים. הכללים מתארים איך כוכבי הלכת נעים, בלי להסביר למה. ההסבר בא אחר כך, מחוק הכבידה של ניוטון.

במדויק: חוקי קפלר מתארים תנועה של גופים סביב גרם שמיים מרכזי, בהשפעת הכבידה שלו בלבד:

1. החוק הראשון: המסלול של כל גוף הוא אליפסה, והגרם המרכזי נמצא באחד ממוקדי האליפסה, ולא במרכזה. מעגל הוא מקרה פרטי של אליפסה.

2. החוק השני: הקו שמחבר את הגרם המרכזי לגוף מכסה שטחים שווים בפרקי זמן שווים.

3. החוק השלישי: לכל הגופים שמקיפים אותו גרם מרכזי, היחס T2rˉ3\frac{T^2}{\bar r^3} זהה. TT הוא זמן המחזור, ו-rˉ\bar r הוא רדיוס המסלול הממוצע (במסלול מעגלי: רדיוס המסלול).

מסלול אליפטי, והשמש SS באחד המוקדים. KK היא הנקודה הקרובה ביותר לשמש, ו-DD הרחוקה ביותר. שני השטחים הצבועים שווים, ולכן כוכב הלכת עובר את הקשת שלהם באותו זמן: ליד KK קשת ארוכה, וליד DD קשת קצרה.

SKD

החוק השלישי של קפלר

(rˉ1rˉ2)3=(T1T2)2\left(\frac{\bar r_1}{\bar r_2}\right)^3=\left(\frac{T_1}{T_2}\right)^2

•תקף רק לשני גופים שמקיפים אותו גרם שמיים.

•ביחס אפשר להשאיר יחידות שאינן SI (ימים, 109 m10^9\,\text{m}), בתנאי ששני הגופים באותן יחידות.

•בידוד: T1=T2(rˉ1rˉ2)3/2T_1=T_2\left(\frac{\bar r_1}{\bar r_2}\right)^{3/2}, ו-rˉ1=rˉ2(T1T2)2/3\bar r_1=\bar r_2\left(\frac{T_1}{T_2}\right)^{2/3}.

- הקשר לחוק הכבידה: במסלול מעגלי, מ-GMmr2=m4π2rT2G\frac{Mm}{r^2}=m\frac{4\pi^2r}{T^2} מקבלים T2r3=4π2GM\frac{T^2}{r^3}=\frac{4\pi^2}{GM}. היחס תלוי רק במסת הגרם המרכזי: הוא זהה לכל הגופים שמקיפים אותו, ושונה בין גרמים מרכזיים שונים.

מהירות במסלול אליפטי

•הגוף נע מהר יותר כשהוא קרוב לגרם המרכזי, ולאט יותר כשהוא רחוק ממנו. גודל המהירות הגדול ביותר בנקודה הקרובה ביותר, והקטן ביותר בנקודה הרחוקה ביותר.

- נימוק לפי החוק השני: בפרק זמן קצר השטח שהקו מכסה הוא בקירוב משולש. כשהגוף רחוק, "הגובה" של המשולש גדול, ולכן כדי שהשטח יהיה שווה הקשת (הבסיס) קצרה יותר.

- נימוק לפי שימור אנרגיה: 12mvA2−GMmrA=12mvB2−GMmrB\frac12mv_A^2-\frac{GMm}{r_A}=\frac12mv_B^2-\frac{GMm}{r_B}. רחוק יותר: אנרגיה פוטנציאלית גדולה יותר, ולכן אנרגיה קינטית קטנה יותר.

•במסלול אליפטי כוח הכבידה לא ניצב למהירות (חוץ משתי הנקודות הקיצוניות), ולכן הוא מבצע עבודה: חיובית כשהגוף מתקרב, שלילית כשהוא מתרחק.

דרך הפתרון

איפה הגרם המרכזי: נימוק לפי חוקי קפלר

כשנתון מסלול אליפטי ונקודות שהגוף עובר ביניהן בפרקי זמן שווים:

1. החוק הראשון: הגרם המרכזי באחד ממוקדי האליפסה. לכן הוא לא במרכז האליפסה ולא בשום נקודה אחרת.

2. החוק השני: משווים את הקשתות שהגוף עובר בזמנים שווים. קשת ארוכה פירושה מהירות ממוצעת גדולה, כלומר קרוב לגרם; קשת קצרה פירושה רחוק מהגרם.

3. בוחרים את המוקד שקרוב לקשת הארוכה ורחוק מהקשת הקצרה.

שים לב

בנימוק על מיקום הגרם המרכזי חייבים להשתמש גם בחוק הראשון. החוק השני לבדו לא פוסל את מרכז האליפסה.

שים לב

v=GMrv=\sqrt{\frac{GM}{r}} וכל מסקנה אחרת מ-GMmr2=mv2rG\frac{Mm}{r^2}=m\frac{v^2}{r} תקפות רק במסלול מעגלי. במסלול אליפטי משווים מהירויות לפי החוק השני של קפלר או לפי שימור אנרגיה.

שים לב

החוק השלישי משווה רק גופים שמקיפים אותו גרם. אי אפשר לחשב את רדיוס מסלול הירח סביב כדור הארץ מנתונים של ירחי מאדים. לעומת זאת, היחס בין זמני המחזור של שני גופים סביב אותו גרם תלוי רק ביחס הרדיוסים, ולא במסת הגרם.

דוגמה א - השלמת טבלה לפי החוק השלישי

שבעה כוכבי לכת מקיפים את הכוכב הננסי Trappist-1. הניחו שהמסלולים שלהם מעגליים, ושההשפעה של כוכבי הלכת זה על זה זניחה. בטבלה חלק מהנתונים של רדיוס המסלול ושל זמן המחזור של שלושת כוכבי הלכת הקרובים ביותר לכוכב:

כוכב הלכתrr (109 m10^9\,\text{m})TT (ימים)
bb1.731.731.511.51
cc2.362.36?
dd?4.054.05

א. חשבו את הערכים החסרים בטבלה.

פתרון

1. כל כוכבי הלכת מקיפים את אותו כוכב, ולכן לפי החוק השלישי של קפלר: (rˉ1rˉ2)3=(T1T2)2\left(\frac{\bar r_1}{\bar r_2}\right)^3=\left(\frac{T_1}{T_2}\right)^2. אלה יחסים, ולכן אפשר לעבוד ביחידות של הטבלה.

2. TcT_c: Tc=Tb(rcrb)3/2=1.51⋅(2.361.73)3/2=1.51⋅1.593≈2.41T_c=T_b\left(\frac{r_c}{r_b}\right)^{3/2}=1.51\cdot\left(\frac{2.36}{1.73}\right)^{3/2}=1.51\cdot1.593\approx2.41 ימים.

3. rdr_d: rd=rb(TdTb)2/3=1.73⋅(4.051.51)2/3=1.73⋅1.930≈3.34r_d=r_b\left(\frac{T_d}{T_b}\right)^{2/3}=1.73\cdot\left(\frac{4.05}{1.51}\right)^{2/3}=1.73\cdot1.930\approx3.34, כלומר 3.34⋅109 m3.34\cdot10^9\,\text{m}.

4. בדיקה: ככל שכוכב הלכת רחוק יותר, זמן המחזור שלו ארוך יותר, כמו בטבלה.

תשובה

א. Tc≈2.41T_c\approx2.41 ימים; rd≈3.34⋅109 mr_d\approx3.34\cdot10^9\,\text{m}.

דוגמה ב - מיקום כוכב הלכת לפי החוק הראשון והשני

סביב כוכב לכת דמיוני נעים לוויינים אחדים. אחד הלוויינים מבצע תנועה שמסלולה אליפטי. על מסלול תנועתו מסומנות הנקודות AA, BB, CC. הנקודות QQ ו-PP הן מוקדי האליפסה, והנקודה OO היא מרכזה.

ABCPOQ

משך זמן תנועת הלוויין במעבר מנקודה AA לנקודה BB שווה למשך זמן תנועתו במעבר מנקודה BB לנקודה CC.

א. קבעו באיזו מן הנקודות הנתונות ממוקם כוכב הלכת הדמיוני. נמקו קביעתכם.

פתרון

1. החוק הראשון: המסלול אליפסה, וכוכב הלכת נמצא באחד ממוקדיה. לכן הוא ב-PP או ב-QQ, ולא במרכז OO.

2. החוק השני: הקו שמחבר את כוכב הלכת ללוויין מכסה שטחים שווים בזמנים שווים. לכן הלוויין נע מהר יותר כשהוא קרוב לכוכב הלכת, ולאט יותר כשהוא רחוק ממנו.

3. הקשת ABAB ארוכה מהקשת BCBC, והלוויין עובר את שתיהן באותו זמן. לכן המהירות הממוצעת שלו ב-ABAB גדולה יותר, והקשת ABAB קרובה יותר לכוכב הלכת מהקשת BCBC.

4. הקשת BCBC קרובה ל-QQ ורחוקה מ-PP. אילו כוכב הלכת היה ב-QQ, הלוויין היה נע ב-BCBC מהר יותר מאשר ב-ABAB, בסתירה לנתון. לכן כוכב הלכת ב-PP.

תשובה

א. בנקודה PP.

4. אנרגיה במסלול ומהירות מילוט

אנרגיה פוטנציאלית כובדית בשדה רדיאלי

ליד פני הארץ התרגלנו ל-UG=mghU_G=mgh. אבל לוויין נמצא בשדה שנחלש עם המרחק, ושם mghmgh כבר לא מתאים. צריך ביטוי שנכון בכל מרחק מגרם השמיים.

במדויק: האנרגיה הפוטנציאלית הכובדית של גוף שמסתו mm, במרחק rr ממרכז גרם שמיים כדורי שמסתו MM (r≥Rr\ge R), היא UG=−GMmrU_G=-\frac{GMm}{r}, כאשר רמת האפס נבחרה במרחק אינסופי (UG(r→∞)=0U_{G(r\to\infty)}=0). היא שלילית בכל מרחק סופי, וגדלה (מתקרבת לאפס) ככל שהגוף מתרחק. כוח הכבידה הוא כוח משמר, ולכן העבודה שלו בין שתי נקודות היא −ΔUG-\Delta U_G, ולא תלויה במסלול.

הסימן השלילי לא אומר שיש "פחות מכלום" אנרגיה: הוא נובע מבחירת האפס באינסוף. כדי להרחיק גוף מהגרם צריך לבצע עליו עבודה חיובית, ולכן בכל מרחק סופי האנרגיה הפוטנציאלית קטנה מזו שבאינסוף, כלומר שלילית.

אנרגיה פוטנציאלית, עבודה ושימור אנרגיה

UG=−GMmr(UG(r→∞)=0)U_G=-\frac{GMm}{r}\qquad\left(U_{G(r\to\infty)}=0\right)

- rr נמדד ממרכז הגרם.

- העבודה של כוח הכבידה כשהגוף עובר מ-r1r_1 ל-r2r_2: W=−ΔUG=GMm(1r2−1r1)W=-\Delta U_G=GMm\left(\frac{1}{r_2}-\frac{1}{r_1}\right). היא חיובית כשהגוף מתקרב, ושלילית כשהוא מתרחק.

- שימור אנרגיה מכנית כשרק הכבידה פועלת (בכל מסלול, גם אליפטי): 12mv12−GMmr1=12mv22−GMmr2\frac12mv_1^2-\frac{GMm}{r_1}=\frac12mv_2^2-\frac{GMm}{r_2}.

אנרגיה של לוויין במסלול מעגלי

מהמשוואה של מסלול מעגלי, GMmr2=mv2rG\frac{Mm}{r^2}=m\frac{v^2}{r}, מקבלים mv2=GMmrmv^2=\frac{GMm}{r}. לכן:

אנרגיההביטויהסימן
קינטיתEk=12mv2=GMm2r=−UG2E_k=\frac12mv^2=\frac{GMm}{2r}=-\frac{U_G}{2}חיובית
פוטנציאליתUG=−GMmrU_G=-\frac{GMm}{r}שלילית
כוללתE=Ek+UG=−GMm2rE=E_k+U_G=-\frac{GMm}{2r}שלילית

•ככל ש-rr גדל: EkE_k קטנה, UGU_G גדלה, ו-EE גדלה (מתקרבת לאפס).

•האנרגיה הכוללת שלילית: הלוויין קשור לגרם המרכזי.

•הביטויים ל-EkE_k ול-EE תקפים רק במסלול מעגלי.

אנרגיית קשר ומהירות מילוט

כדי ששיגור יוציא גוף מהשפעת הכבידה של כדור הארץ לתמיד, צריך לתת לו מספיק אנרגיה כדי "לטפס" עד מרחק עצום. אם הוא מקבל פחות, הוא חוזר, או נשאר במסלול סביב כדור הארץ.

במדויק: גוף נמלט מהשפעת הכבידה של גרם שמיים כשהוא מגיע למרחק אינסופי. האנרגיה הכוללת המזערית שמאפשרת זאת היא אפס: באינסוף UG=0U_G=0, ובמקרה הגבולי הגוף מגיע לשם במהירות אפס. אנרגיית הקשר של גוף שהאנרגיה הכוללת שלו EE שלילית היא האנרגיה המזערית שצריך להוסיף לו כדי שיימלט, −E-E; ללוויין במסלול מעגלי היא GMm2r\frac{GMm}{2r}. מהירות המילוט מפני גרם השמיים היא גודל המהירות המזערי שצריך לתת לגוף על פני הגרם כדי שיימלט, בלי הנעה נוספת ובלי התנגדות אוויר.

האנרגיות של לוויין במסלול מעגלי כפונקציה של רדיוס המסלול, ביחידות של GMmR\frac{GMm}{R} (רדיוס המסלול ביחידות של RR). EkE_k ו-EE שוות בגודלן ומנוגדות בסימן, ושתיהן מחצית מגודל UGU_G. ככל שהמסלול רחוק יותר, אנרגיית הקשר −E-E קטנה:

קינטיתפוטנציאליתכוללת
r (R)E (GMm/R)0123456-1.0-0.50.5‫קינטית‬‫פוטנציאלית‬‫כוללת‬

מהירות המילוט מפני כדור הארץ: 2⋅6.67⋅10−11⋅5.972⋅10246.378⋅106≈1.12⋅104 m/s\sqrt{\frac{2\cdot6.67\cdot10^{-11}\cdot5.972\cdot10^{24}}{6.378\cdot10^6}}\approx1.12\cdot10^4\,\text{m/s}. היא לא תלויה במסת הגוף.

מהירות מילוט ותוספת אנרגיה למילוט

הביטויים האלה לא בדף. מפתחים אותם משימור אנרגיה:

- מהירות המילוט מפני הגרם: בין פני הגרם (r=Rr=R) לאינסוף, 12mv2−GMmR=0+0\frac12mv^2-\frac{GMm}{R}=0+0, ולכן v=2GMRv=\sqrt{\frac{2GM}{R}}.

- תוספת האנרגיה המזערית לגוף במסלול מעגלי: ΔE=0−(−GMm2r)=GMm2r\Delta E=0-\left(-\frac{GMm}{2r}\right)=\frac{GMm}{2r}. רק מחצית מ-GMmr\frac{GMm}{r}, כי לגוף במסלול כבר יש אנרגיה קינטית.

מעבר בין מסלולים מעגליים

העבודה של הכוחות הלא משמרים (המנועים) שווה לשינוי באנרגיה המכנית הכוללת, W=ΔEW=\Delta E. בין שני מסלולים מעגליים:

W=E2−E1=−GMm2r2+GMm2r1=GMm2(1r1−1r2)W=E_2-E_1=-\frac{GMm}{2r_2}+\frac{GMm}{2r_1}=\frac{GMm}{2}\left(\frac{1}{r_1}-\frac{1}{r_2}\right)

•מעבר למסלול גבוה יותר דורש עבודה חיובית.

•העבודה היא מחצית מ-ΔUG\Delta U_G, כי במסלול הגבוה האנרגיה הקינטית קטנה.

דרך הפתרון

בעיות אנרגיה בשדה כבידה

1. מזהים את המצבים (נקודות במסלול, פני הגרם, אינסוף) ואת המרחקים שלהם ממרכז הגרם.

2. לכל מצב כותבים E=Ek+UGE=E_k+U_G, עם UG=−GMmrU_G=-\frac{GMm}{r}. במסלול מעגלי אפשר ישר E=−GMm2rE=-\frac{GMm}{2r}; במסלול אליפטי לא.

3. כשרק הכבידה פועלת: E1=E2E_1=E_2. כשפועל גם מנוע: W=E2−E1W=E_2-E_1.

4. באינסוף UG=0U_G=0, ובמקרה המזערי (הגוף בדיוק נמלט) גם Ek=0E_k=0.

5. פותרים, ושומרים על הסימנים: האנרגיה הפוטנציאלית והאנרגיה הכוללת של גוף קשור שליליות.

שים לב

"גדולה יותר" באנרגיה שלילית פירושה קרובה יותר לאפס. ללוויין במסלול שרדיוסו 2R12R_1 אנרגיה כוללת גדולה יותר מללוויין זהה במסלול R1R_1: −GMm4R1>−GMm2R1-\frac{GMm}{4R_1}>-\frac{GMm}{2R_1}, אף שהגודל המוחלט שלה קטן יותר.

שים לב

UG=mghU_G=mgh מתאים רק לשדה אחיד, קרוב לפני הגרם. בשאלות על לוויינים ועל מילוט משתמשים ב-UG=−GMmrU_G=-\frac{GMm}{r}.

שים לב

העבודה הדרושה כדי להעביר לוויין למסלול מעגלי גבוה יותר אינה ΔUG\Delta U_G: גם האנרגיה הקינטית משתנה (קטנה). מחשבים לפי השינוי באנרגיה הכוללת.

שים לב

לוויין כבד יותר באותו מסלול מעגלי נע באותה מהירות, אבל האנרגיה הכוללת שלו קטנה יותר (שלילית יותר), כי E=−GMm2rE=-\frac{GMm}{2r} יחסית למסה mm.

דוגמה א - מהירות במסלול אליפטי ועבודה להעלאת מסלול

הלוויין אקספלורר 1, שמסתו 14 kg14\,\text{kg}, נע סביב כדור הארץ במסלול אליפטי. הגובה המרבי שלו מעל פני כדור הארץ 2515 km2515\,\text{km}, והגובה המזערי 354 km354\,\text{km}. הניחו כי הלוויין נע רק בהשפעת כוח הכבידה של כדור הארץ. AA ו-BB הן שתי נקודות על המסלול: AA בחלק הרחוק של המסלול, סמוך לנקודת הגובה המרבי, ו-BB בחלק הקרוב, סמוך לנקודת הגובה המזערי.

א. קבעו אם כאשר הלוויין עובר בנקודה AA של המסלול האליפטי, גודל המהירות שלו גדול מגודל מהירותו כאשר הוא עובר בנקודה BB, שווה לו או קטן ממנו. נמקו את קביעתכם.

לוויין אחר, שמסתו זהה, נע סביב כדור הארץ במסלול מעגלי שרדיוסו 7.14⋅106 m7.14\cdot10^6\,\text{m}. מסת כדור הארץ, מהנוסחאון: 5.972⋅1024 kg5.972\cdot10^{24}\,\text{kg}.

ד. חשבו את העבודה הדרושה כדי להעביר לוויין זה למסלול מעגלי אחר, הגבוה ב-1000 km1000\,\text{km} ממסלולו הקודם.

פתרון

1. א: AA רחוקה ממרכז כדור הארץ יותר מ-BB: rA>rBr_A>r_B.

2. הכוח היחיד הוא כוח הכבידה, והוא משמר, ולכן האנרגיה המכנית נשמרת: 12mvA2−GMmrA=12mvB2−GMmrB\frac12mv_A^2-\frac{GMm}{r_A}=\frac12mv_B^2-\frac{GMm}{r_B}.

3. ב-AA האנרגיה הפוטנציאלית גדולה יותר (פחות שלילית), ולכן האנרגיה הקינטית קטנה יותר: vA<vBv_A<v_B. המסלול אליפטי, ולכן אי אפשר לנמק לפי v=GMrv=\sqrt{\frac{GM}{r}}.

4. ד: העבודה של המנועים שווה לשינוי באנרגיה הכוללת. מהדף, E=−GMm2rE=-\frac{GMm}{2r}, ולכן W=E2−E1=GMm2(1r1−1r2)W=E_2-E_1=\frac{GMm}{2}\left(\frac{1}{r_1}-\frac{1}{r_2}\right).

5. r1=7.14⋅106 mr_1=7.14\cdot10^6\,\text{m} ו-r2=r1+1.0⋅106=8.14⋅106 mr_2=r_1+1.0\cdot10^6=8.14\cdot10^6\,\text{m}:

W=6.67⋅10−11⋅5.972⋅1024⋅142(17.14⋅106−18.14⋅106)=2.79⋅1015⋅1.72⋅10−8≈4.8⋅107 JW=\frac{6.67\cdot10^{-11}\cdot5.972\cdot10^{24}\cdot14}{2}\left(\frac{1}{7.14\cdot10^6}-\frac{1}{8.14\cdot10^6}\right)=2.79\cdot10^{15}\cdot1.72\cdot10^{-8}\approx4.8\cdot10^7\,\text{J}.

תשובה

א. גודל המהירות ב-AA קטן מגודל המהירות ב-BB. ד. W≈4.8⋅107 JW\approx4.8\cdot10^7\,\text{J}.

דוגמה ב - ביטוי למהירות המילוט מכוכב לכת

סביב כוכב לכת דמיוני שמסתו MM ורדיוסו RR נעים לוויינים אחדים.

ד. בטאו את גודל מהירות המילוט מפניו של כוכב הלכת הדמיוני באמצעות MM, RR וקבועים פיזיקליים.

פתרון

1. מהירות המילוט היא גודל המהירות המזערי שצריך לתת לגוף על פני כוכב הלכת כדי שיגיע למרחק אינסופי.

2. רק כוח הכבידה פועל, והוא משמר, ולכן האנרגיה המכנית נשמרת בין פני הכוכב (r=Rr=R) לאינסוף.

3. מהדף, UG=−GMmrU_G=-\frac{GMm}{r}. על הפנים: E=12mv2−GMmRE=\frac12mv^2-\frac{GMm}{R}. באינסוף, במקרה המזערי: UG=0U_G=0 ו-Ek=0E_k=0.

4. 12mv2−GMmR=0\frac12mv^2-\frac{GMm}{R}=0, ולכן v=2GMRv=\sqrt{\frac{2GM}{R}}. מסת הגוף mm מצטמצמת.

תשובה

ד. v=2GMRv=\sqrt{\frac{2GM}{R}}.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.