דילוג לתוכן המרכזי

סיכום חוק קולון והשדה החשמלי

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בחוק קולון והשדה החשמלי: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

מטען חשמלי

מסרק פלסטיק שמשפשפים בשיער מושך פיסות נייר, ושתי לוחיות פלסטיק שמשפשפים באותה דרך דוחות זו את זו. את הכוחות האלה מסבירים בתכונה של החומר שנקראת מטען חשמלי.

במדויק: מטען חשמלי הוא תכונה של חלקיקים וגופים, שהיא מקור הכוח החשמלי. יש שני סוגי מטען, חיובי ושלילי: מטענים בעלי אותו סימן דוחים זה את זה, ומטענים בעלי סימנים מנוגדים מושכים זה את זה. יחידת המטען היא קולון (C\text{C}). באטום יש פרוטונים חיוביים בגרעין ואלקטרונים שליליים סביבו, ומטען האלקטרון שווה בגודלו למטען הפרוטון, e=1.60⋅10−19 Ce=1.60\cdot10^{-19}\,\text{C}. גוף ניטרלי הוא גוף שיש בו מספר שווה של מטענים חיוביים ושליליים, כלומר מטענו הכולל אפס; גוף טעון הוא גוף שיש בו עודף או חוסר של אלקטרונים.

השמות "חיובי" ו"שלילי" שרירותיים. הם נוחים, כי בבחירה הזאת המטען הכולל של רוב החומרים הוא אפס, ובכל תהליך סכום המטענים נשמר. הקולון הוא יחידה גדולה מאוד, ולכן בשאלות משתמשים בדרך כלל במיקרוקולון (1 μC=10−6 C1\,\mu\text{C}=10^{-6}\,\text{C}) ובננוקולון (1 nC=10−9 C1\,\text{nC}=10^{-9}\,\text{C}).

תזכורת מהמכניקה: כוח הכבידה ושיווי משקל

בפרק הזה נפגוש כוח חדש, הכוח החשמלי, אבל ננתח אותו בדיוק כמו כל כוח אחר במכניקה: תרשים כוחות, פירוק לרכיבים וחוקי ניוטון. כדאי גם לזכור את חוק הכבידה, כי חוק קולון דומה לו מאוד.

במדויק: כוח הוא וקטור, והכוח השקול על גוף הוא הסכום הווקטורי של כל הכוחות שפועלים עליו. גוף נמצא בשיווי משקל (במנוחה או בתנועה קצובה) כשהכוח השקול עליו אפס, כלומר סכום הרכיבים בכל ציר הוא אפס. לפי החוק השלישי של ניוטון, הכוח שגוף א מפעיל על גוף ב שווה בגודלו והפוך בכיוונו לכוח שגוף ב מפעיל על גוף א. חוק הכבידה אומר שגודל כוח המשיכה בין שתי מסות נקודתיות הוא F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}, ושדה הכבידה בנקודה הוא כוח הכבידה על גוף שמונח בה חלקי מסת הגוף.

1. חוק קולון ושיווי משקל של כדורים טעונים

חוק קולון

ככל ששני כדורים טעונים קרובים יותר זה לזה, הם מושכים (או דוחים) זה את זה חזק יותר. כשמכפילים את המרחק, הכוח לא קטן פי 22 אלא פי 44.

במדויק: חוק קולון: גודל הכוח החשמלי ששני מטענים נקודתיים q1q_1 ו-q2q_2, הנמצאים בריק במרחק rr זה מזה, מפעילים זה על זה הוא F=k∣q1q2∣r2F=k\frac{|q_1q_2|}{r^2}. הכוח פועל לאורך הקו המחבר את המטענים: כוח דחייה כשלמטענים אותו סימן, וכוח משיכה כשהסימנים מנוגדים. מטען נקודתי הוא גוף טעון שממדיו קטנים מאוד ביחס למרחק בינו לבין המטענים האחרים. כדור שהמטען מפולג עליו באופן אחיד וכדורי מתנהג כלפי מטענים שמחוצה לו כמו מטען נקודתי שנמצא במרכזו.

הכוח בין שני מטענים של 1 μC1\,\mu\text{C} כל אחד: במרחק 0.1 m0.1\,\text{m} הוא 0.9 N0.9\,\text{N}, במרחק כפול (0.2 m0.2\,\text{m}) הוא קטן פי 44, 0.225 N0.225\,\text{N}, ובמרחק משולש (0.3 m0.3\,\text{m}) הוא קטן פי 99, 0.1 N0.1\,\text{N}.

r (m)F (N)0.00.10.20.30.40.00.20.40.60.81.01.2FF/4F/9

חוק קולון והקבועים

גודלהנוסחה או הערךהערה
גודל הכוח בין שני מטענים נקודתיים (בריק)F=kq1q2r2F=k\frac{q_1q_2}{r^2}מציבים את גודלי המטענים; הכיוון נקבע לפי הסימנים
המקדם בחוק קולוןk=9⋅109 N⋅m2⋅C−2k=9\cdot10^9\,\text{N}\cdot\text{m}^2\cdot\text{C}^{-2}k=14πε0k=\frac{1}{4\pi\varepsilon_0}
דיאלקטריות הריקε0=8.85⋅10−12 C2⋅N−1⋅m−2\varepsilon_0=8.85\cdot10^{-12}\,\text{C}^2\cdot\text{N}^{-1}\cdot\text{m}^{-2}
המטען היסודיe=1.60⋅10−19 Ce=1.60\cdot10^{-19}\,\text{C}

- תנאי התוקף: מטענים נקודתיים (או כדורים שהמטען מפולג עליהם באופן אחיד וכדורי, ואז rr הוא המרחק בין המרכזים), בריק.

- כיוון: לאורך הקו המחבר את המטענים. אותו סימן: דחייה. סימנים מנוגדים: משיכה.

- החוק השלישי: הכוח ש-q1q_1 מפעיל על q2q_2 שווה בגודלו לכוח ש-q2q_2 מפעיל על q1q_1, גם כשהמטענים שונים.

כוח חשמלי מול כוח כבידה

תכונהכוח חשמלי (חוק קולון)כוח כבידה (חוק הכבידה)
מקור הכוחמטען חשמלימסה
הנוסחהF=kq1q2r2F=k\frac{q_1q_2}{r^2}F=Gm1m2r2F=G\frac{m_1m_2}{r^2}
תלות במרחקהפוך לריבוע המרחקהפוך לריבוע המרחק
סוג הכוחמשיכה או דחייהמשיכה בלבד
עוצמהחזק מאודחלש מאוד: בין שני חלקיקים טעונים הוא זניח לעומת הכוח החשמלי

עקרון הסופרפוזיציה של כוחות חשמליים

כשעל מטען פועלים כמה מטענים, מחשבים את הכוח של כל מטען בנפרד לפי חוק קולון, כאילו האחרים לא קיימים, ואז מחברים את הכוחות כווקטורים:

•כוחות על אותו ישר: מחברים עם סימנים לפי הכיוון.

•כוחות בכיוונים שונים: מפרקים לרכיבים xx ו-yy, מחברים כל ציר בנפרד, ומוצאים גודל F=Fx2+Fy2F=\sqrt{F_x^2+F_y^2} וכיוון.

דרך הפתרון

שיווי משקל של כדור טעון

כשכדור טעון במנוחה (תלוי בחוט, מונח על משטח, מוחזק):

1. משרטטים תרשים כוחות: כוח הכובד mgmg (כדור הארץ), מתיחות החוט TT (החוט, לאורך החוט), הכוח החשמלי FF (המטען האחר, לאורך הקו המחבר את המרכזים: משיכה או דחייה), ולפעמים כוח נורמלי.

2. בוחרים צירים, בדרך כלל אופקי ואנכי, ומפרקים את TT לרכיבים לפי הזווית הנתונה. בודקים אם הזווית נתונה ביחס לאנך או ביחס לתקרה.

3. כותבים ΣFx=0\Sigma F_x=0 ו-ΣFy=0\Sigma F_y=0. כשחוט נוטה בזווית θ\theta לאנך והכוח החשמלי אופקי, חילוק המשוואות נותן tan⁡θ=Fmg\tan\theta=\frac{F}{mg}.

4. מציבים את FF מחוק קולון, ומחלצים את הנעלם (מטען, מרחק, מסה). ממירים לפני ההצבה: גרם לקילוגרם, μC\mu\text{C} ו-nC\text{nC} לקולון, ס"מ למטר.

דרך הפתרון

ניתוח גרף ניסוי: איזה משתנה נותן קו ישר

כשהשאלה מבקשת לבחור משתנה חדש שהגרף לפיו יהיה ליניארי:

1. מפתחים מחוקי ניוטון ביטוי לגודל הנמדד (למשל TB=mg+kq2r2T_B=mg+\frac{kq^2}{r^2}).

2. כותבים אותו בצורה y=ax+by=ax+b: כאן y=TBy=T_B ו-x=1r2x=\frac{1}{r^2}. המשתנה החדש הוא מה שמוכפל בשיפוע, עם היחידות שלו (m−2\text{m}^{-2}).

3. משרטטים קו מגמה, מחשבים שיפוע משתי נקודות על הקו (לא מהטבלה), וקוראים את החיתוך עם הציר האנכי.

4. משווים: השיפוע הוא aa (כאן kq2kq^2), והחיתוך הוא bb (כאן mgmg), ומחלצים מהם את הנעלמים.

שים לב

שני מטענים שונים מפעילים זה על זה כוחות שווים בגודלם (החוק השלישי של ניוטון, וגם לפי חוק קולון שתלוי במכפלה q1q2q_1q_2). המטען הגדול לא "דוחה חזק יותר".

שים לב

כשהמרחק גדל פי 33, הכוח קטן פי 99, לא פי 33. לכן מטען גדול פי 33 במרחק גדול פי 33 מפעיל כוח קטן פי 33, והכוחות לא מתקזזים.

שים לב

בחוק קולון מציבים את גודלי המטענים, ואת כיוון הכוח קובעים בנפרד לפי הסימנים (משיכה או דחייה), ומסמנים אותו בתרשים הכוחות. סימן מינוס בתוצאה של FF לא מספיק כדי לתאר כיוון.

שים לב

המרת יחידות היא מקור נפוץ לטעויות: 1 nC=10−9 C1\,\text{nC}=10^{-9}\,\text{C}, 1 μC=10−6 C1\,\mu\text{C}=10^{-6}\,\text{C}, 1 g=10−3 kg1\,\text{g}=10^{-3}\,\text{kg}. הקידומות נמצאות בנוסחאון.

דוגמה א - מתיחות החוט כשהכוח החשמלי אנכי

שני כדורים קטנים AA ו-BB, כל אחד במסה mm, נמצאים בריק. כדור AA טעון במטען qq וכדור BB במטען −q-q. כדור AA קשור בחוט מבודד מלמטה, לזרוע קבועה שמתחתיו. כדור BB תלוי מעליו בחוט מבודד מזרוע שאפשר להזיז מעלה ומטה. מרכזי הכדורים על קו אנכי אחד, במרחק rr זה מזה, והמטען מפולג על כל כדור באופן אחיד.

א. (2) פתחו ביטוי של מתיחות החוט של כדור BB, TBT_B, כפונקציה של המרחק rr. השתמשו ב-mm, ב-qq ובקבועים פיזיקליים.

ה. המתיחות המרבית שכל חוט יכול לשאת בלי להיקרע היא Tmax⁡T_{\max}. מקרבים באיטיות את כדור BB לכדור AA עד שלפחות אחד החוטים נקרע. קבעו איזה חוט נקרע ראשון: החוט של AA, החוט של BB, או שניהם יחד. נמקו.

פתרון

1. א, תרשים הכוחות על BB: כוח הכובד mgmg כלפי מטה; מתיחות TBT_B כלפי מעלה; הכוח החשמלי FF מ-AA. המטענים מנוגדים, ולכן זו משיכה: מ-BB אל AA, כלפי מטה.

2. לפי חוק קולון מהדף, F=kq1q2r2F=k\frac{q_1q_2}{r^2}. המטען מפולג באופן אחיד, ולכן הכדורים מתנהגים כמטענים נקודתיים במרכזיהם: F=kq2r2F=\frac{kq^2}{r^2}.

3. BB במנוחה. לפי ΣF→=ma→=0\Sigma\vec F=m\vec a=0, בציר האנכי (חיובי כלפי מעלה): TB−mg−F=0T_B-mg-F=0, ולכן TB=mg+kq2r2T_B=mg+\frac{kq^2}{r^2}.

4. ה, כדור AA: הכוח החשמלי עליו שווה בגודלו, FF, ומכוון אל BB, כלומר כלפי מעלה. כוח הכובד mgmg כלפי מטה, ומתיחות החוט TAT_A כלפי מטה (החוט קשור לזרוע שמתחתיו). מ-ΣFy=0\Sigma F_y=0: F−mg−TA=0F-mg-T_A=0, ולכן TA=F−mgT_A=F-mg.

5. השוואה: TB−TA=(mg+F)−(F−mg)=2mg>0T_B-T_A=(mg+F)-(F-mg)=2mg>0. בכל מרחק המתיחות בחוט של BB גדולה יותר. כשמקרבים את הכדורים FF גדל, ושתי המתיחויות גדלות באותה מידה, ולכן TBT_B מגיע ראשון ל-Tmax⁡T_{\max}.

תשובה

א. TB=mg+kq2r2T_B=mg+\frac{kq^2}{r^2}. ה. החוט הקשור לכדור BB נקרע ראשון: TB−TA=2mg>0T_B-T_A=2mg>0 בכל מרחק.

דוגמה ב - מטען מזווית החוט, וכוח שקול משני מטענים

כדור AA טעון במטען חיובי ומוחזק במנוחה. כדור BB, במסה 10 g10\,\text{g}, טעון במטען שלילי ותלוי בחוט מבודד מהתקרה. מרכזי הכדורים באותו גובה, במרחק d=0.3 md=0.3\,\text{m} זה מזה, והערכים המוחלטים של המטענים שווים. במצב מנוחה החוט יוצר זווית של 60∘60^\circ עם התקרה. רדיוסי הכדורים קטנים מאוד ביחס למרחק ביניהם.

d60°BA

ב. חשבו את המטען של כדור BB.

ד. שלושה כדורים CC, HH ו-DD, טעונים כולם במטען חיובי, מוחזקים לאורך קו ישר, ו-HH ביניהם. qC=3qDq_C=3q_D, והמרחק בין CC ל-HH גדול פי 33 מהמרחק בין DD ל-HH. האם שקול הכוחות החשמליים ש-CC ו-DD מפעילים על HH שווה לאפס? נמקו.

פתרון

1. ב, תרשים הכוחות על BB: mgmg כלפי מטה; TT לאורך החוט, בזווית 60∘60^\circ לתקרה (30∘30^\circ לאנך); הכוח החשמלי FF אופקי, לעבר AA (משיכה).

TmgFB

2. לפי ΣF→=0\Sigma\vec F=0: בציר האנכי Tsin⁡60∘=mgT\sin60^\circ=mg, ובציר האופקי Tcos⁡60∘=FT\cos60^\circ=F. חילוק: tan⁡60∘=mgF\tan60^\circ=\frac{mg}{F}, ולכן F=mgtan⁡60∘=0.01⋅101.732≈5.77⋅10−2 NF=\frac{mg}{\tan60^\circ}=\frac{0.01\cdot10}{1.732}\approx5.77\cdot10^{-2}\,\text{N}.

3. לפי F=kq1q2r2F=k\frac{q_1q_2}{r^2} עם ∣qA∣=∣qB∣=q|q_A|=|q_B|=q ו-r=dr=d: F=kq2d2F=\frac{kq^2}{d^2}, ולכן q=dFk=0.3⋅5.77⋅10−29⋅109≈7.6⋅10−7 Cq=d\sqrt{\frac{F}{k}}=0.3\cdot\sqrt{\frac{5.77\cdot10^{-2}}{9\cdot10^9}}\approx7.6\cdot10^{-7}\,\text{C}.

4. BB טעון שלילית: qB≈−7.6⋅10−7 Cq_B\approx-7.6\cdot10^{-7}\,\text{C}.

5. ד: כל המטענים חיוביים, ולכן CC ו-DD דוחים את HH, בכיוונים הפוכים. נסמן DH=ℓDH=\ell. לפי חוק קולון: FD=kqDqHℓ2F_D=k\frac{q_Dq_H}{\ell^2}, ו-FC=k3qDqH(3ℓ)2=13⋅kqDqHℓ2=13FDF_C=k\frac{3q_Dq_H}{(3\ell)^2}=\frac13\cdot k\frac{q_Dq_H}{\ell^2}=\frac13F_D.

6. השקול: FD−FC=23FD≠0F_D-F_C=\frac23F_D\neq0, בכיוון הכוח של DD, כלומר הרחק מ-DD ולעבר CC.

תשובה

ב. qB≈−7.6⋅10−7 Cq_B\approx-7.6\cdot10^{-7}\,\text{C}. ד. לא: השקול הוא 23\frac23 מהכוח של DD, ומכוון לעבר CC.

2. מוליכים, טעינה בהשראה ושימור מטען

מוליכים ומבדדים

כשנוגעים בכדור מתכת טעון בכדור מתכת אחר, חלק מהמטען עובר אליו. כשנוגעים בכדור טעון במקל פלסטיק, כמעט כלום לא עובר. ההבדל הוא באלקטרונים: במתכת יש אלקטרונים שיכולים לנוע בחופשיות.

במדויק: מוליך הוא חומר שיש בו נושאי מטען שיכולים לנוע בחופשיות בכל החומר: במתכות אלה אלקטרונים חופשיים (היונים החיוביים נשארים כמעט קבועים במקומם), ובתמיסות מוליכות אלה יונים. מבדד הוא חומר שכמעט כל האלקטרונים בו קשורים היטב לאטומים ולמולקולות ואינם יכולים לנוע בחופשיות. בגוף מוצק, מה שעובר בטעינה הוא אלקטרונים: גוף נטען חיובית כשהוא מאבד אלקטרונים, ושלילית כשהוא מקבל אלקטרונים.

השראה אלקטרוסטטית (קיטוב)

כשמקרבים מקל טעון לכדור מתכת ניטרלי, בלי לגעת, האלקטרונים החופשיים בכדור זזים: נמשכים אל המקל או נדחים ממנו. הכדור נשאר ניטרלי בסך הכול, אבל צד אחד שלו נעשה חיובי והצד השני שלילי.

במדויק: השראה אלקטרוסטטית היא הפרדת מטענים (קיטוב) בגוף, שנוצרת בגלל נוכחות של גוף טעון או שדה חשמלי בקרבתו, בלי מגע. המטען הכולל של הגוף המקוטב לא משתנה. במוליך ההשראה חזקה מאוד, כי האלקטרונים החופשיים נעים בקלות; גם במבדד יש קיטוב, חלש יותר. בגלל הקיטוב גוף טעון מושך גם גוף ניטרלי: המטען המנוגד בגוף הניטרלי קרוב יותר לגוף הטעון מהמטען שסימנו זהה, ולכן כוח המשיכה גדול מכוח הדחייה.

שלושה כדורי מתכת ניטרליים AA, BB ו-CC נוגעים זה בזה בתוך שדה חשמלי אחיד שמכוון ימינה. על אלקטרון פועל כוח הפוך לכיוון השדה, ולכן האלקטרונים החופשיים נודדים שמאלה: בקצה השמאלי (AA) מצטבר מטען שלילי, ובקצה הימני (CC) נשאר מטען חיובי.

EEABC−−−+++

אם מפרידים את הכדורים בזמן שהם עדיין בשדה, המטענים נשארים כלואים: AA שלילי, CC חיובי, ו-BB ניטרלי. זו טעינה בהשראה.

שימור המטען וקוונטיזציה של המטען

- חוק שימור המטען: במערכת מבודדת סכום המטענים קבוע. בטעינה לא נוצר מטען "יש מאין"; המטענים רק עוברים ממקום למקום. אחרי מגע או חיבור של מוליכים: q1+q2=q1′+q2′q_1+q_2=q_1'+q_2'.

- שני כדורים מוליכים זהים (אותו רדיוס) שנגעו זה בזה ונפרדו: מטעמי סימטריה המטען הכולל מתחלק ביניהם שווה בשווה, q1′=q2′=q1+q22q_1'=q_2'=\frac{q_1+q_2}{2}.

- קוונטיזציה: כל מטען הוא כפולה שלמה של המטען היסודי ee. מספר האלקטרונים שעברו כשמטען גוף השתנה ב-ΔQ\Delta Q: N=∣ΔQ∣eN=\frac{|\Delta Q|}{e}.

- כיוון המעבר: גוף שמטענו גדל (נעשה חיובי יותר) איבד אלקטרונים; גוף שמטענו קטן קיבל אלקטרונים.

הנוסחאות האלה לא בנוסחאון, אבל מותר להשתמש בהן: הן ניסוח כמותי של חוק שימור המטען ושל הגדרת המטען היסודי.

מוליך בשיווי משקל אלקטרוסטטי

שיווי משקל אלקטרוסטטי הוא מצב שבו המטענים במוליך לא נעים, כלומר הכוח החשמלי השקול על כל מטען חופשי במוליך אפס. במצב הזה:

- השדה החשמלי בתוך החומר של המוליך אפס. (אילו היה שדה, האלקטרונים החופשיים היו נעים.)

- המטען העודף נמצא על פני המוליך, לא בתוכו.

•במוליך שאינו כדורי המטען מצטופף באזורי החודים.

•המעבר בין שני מצבי שיווי משקל (למשל בזמן מגע) מלווה בתנועה קצרה של מטענים: זרם חשמלי חולף.

דרכי טעינה

דרךמה קורההסימן שמתקבל
שפשוףאלקטרונים עוברים מגוף אחד לשנישני הגופים מקבלים מטענים שווים ומנוגדים
מגע (הולכה)מטען עובר בין מוליכים שנוגעים זה בזהאותו סימן כמו הגוף הטעון
השראהקיטוב בעזרת גוף טעון קרוב, ואז הפרדה (או הארקה) בזמן שהגוף הטעון עדיין קרובסימן מנוגד לגוף המשרה, בחלק הקרוב אליו
דרך הפתרון

טעינה בהשראה: קביעת סימני המטענים

1. מזהים את הגוף המשרה (או את כיוון השדה) ואת המוליכים שנוגעים זה בזה. מוליכים שנוגעים זה בזה הם מוליך אחד.

2. קובעים לאן נעים האלקטרונים החופשיים: אל גוף משרה חיובי (או הפוך לכיוון השדה, כי F→=qE→\vec F=q\vec E ו-q<0q<0), ומגוף משרה שלילי.

3. הקצה שאליו הגיעו האלקטרונים: שלילי. הקצה שממנו עזבו: חיובי. חלק באמצע שגם קיבל וגם מסר אותה כמות: ניטרלי.

4. אם מפרידים את החלקים לפני שמרחיקים את המשרה, המטענים נשארים. אם קודם מרחיקים את המשרה, האלקטרונים חוזרים והכול ניטרלי.

5. בודקים בשימור מטען: סכום המטענים של החלקים שווה למטען הכולל ההתחלתי (למשל qA=−qCq_A=-q_C כשהתחילו ניטרליים).

שים לב

"ניטרלי" הוא לא סוג שלישי של מטען. גוף ניטרלי נמשך לגוף טעון בגלל קיטוב: הנימוק השלם מזכיר גם את הקיטוב וגם את המרחק: המטען המנוגד קרוב יותר, ולכן המשיכה אליו חזקה מהדחייה של המטען הרחוק.

שים לב

"נמשך" פירושו שפועל כוח, לא רק שהגוף נע לכיוון מסוים. בנימוק כותבים מה הכוח, מי מפעיל אותו ולמה הוא בכיוון הזה.

שים לב

כדורים שהופרדו בזמן הטעינה בהשראה לא מאבדים את מטענם כשמוציאים אותם מהשדה: הם מבודדים זה מזה, ולמטען אין דרך לחזור.

דוגמה א - טעינה בהשראה בשדה אחיד ומספר אלקטרונים

שלושה כדורי מתכת זהים AA, BB ו-CC, לא טעונים, מוחזקים במקלות מבודדים לאורך קו ישר כך שהם נוגעים זה בזה, באזור שבו שדה חשמלי אחיד E→\vec E שמכוון מ-AA אל CC. אחרי זמן־מה מרחיקים בבת אחת את שלושת הכדורים זה מזה בעזרת המקלות, ורק אחר כך מוציאים אותם מהשדה.

א. קבעו לגבי כל כדור אם אחרי שהוציאו אותו מהשדה הוא טעון חיובית, טעון שלילית או ניטרלי. נמקו.

ד. התברר שמטען כדור CC אחרי התהליך הוא +2 μC+2\,\mu\text{C}. חשבו את השינוי במספר האלקטרונים בכדור CC בעקבות הטעינה.

פתרון

1. א: שלושת הכדורים נוגעים, ולכן הם מוליך אחד. על אלקטרון פועל F→=qE→\vec F=q\vec E עם q<0q<0, כלומר כוח הפוך לשדה: מ-CC לכיוון AA.

2. האלקטרונים החופשיים נודדים לכיוון AA. בקצה הזה (כדור AA) מצטבר עודף אלקטרונים, ובקצה השני (כדור CC) נשאר חוסר אלקטרונים.

3. מפרידים את הכדורים בתוך השדה, והמקלות מבודדים, ולכן המטענים נשארים בכל כדור גם אחרי ההוצאה: AA שלילי, CC חיובי. כדור BB גם קיבל אלקטרונים מ-CC וגם מסר אלקטרונים ל-AA באותה כמות, ולכן הוא ניטרלי.

4. בדיקה בשימור מטען: בהתחלה הכול ניטרלי, ולכן qA+qB+qC=0q_A+q_B+q_C=0, כלומר qA=−qCq_A=-q_C.

5. ד: CC היה ניטרלי ונטען חיובית, כלומר איבד אלקטרונים. מספרם: N=ΔQe=2⋅10−61.60⋅10−19=1.25⋅1013N=\frac{\Delta Q}{e}=\frac{2\cdot10^{-6}}{1.60\cdot10^{-19}}=1.25\cdot10^{13}.

תשובה

א. AA שלילי, BB ניטרלי, CC חיובי. ד. מספר האלקטרונים ב-CC קטן ב-1.25⋅10131.25\cdot10^{13}.

דוגמה ב - טיפות טעונות וטיפות ניטרליות ליד כדור טעון

טיפות שמן יוצאות מצינור מתכת לכיוון כדור שטעון במטען חיובי. חלק מהטיפות נטענו במטען חיובי, ויתר הטיפות נשארו ניטרליות. רואים שהטיפות הטעונות נדחות מהכדור, ואילו הטיפות הניטרליות נמשכות אליו.

ה. הסבירו מדוע הטיפות הטעונות נדחו מהכדור הטעון, ומדוע הטיפות הניטרליות נמשכו אליו.

פתרון

1. טיפות טעונות: גם הטיפה וגם הכדור טעונים חיובית. מטענים בעלי אותו סימן דוחים זה את זה (חוק קולון), ולכן על הטיפה פועל כוח הרחק מהכדור.

2. טיפות ניטרליות, קיטוב: השדה של הכדור מקטב את הטיפה: אלקטרונים נמשכים לצד הקרוב לכדור, ולכן הצד הקרוב שלילי והצד הרחוק חיובי. המטען הכולל של הטיפה נשאר אפס.

3. מרחק: על הצד השלילי פועל כוח משיכה, ועל הצד החיובי כוח דחייה. הצד השלילי קרוב יותר לכדור, והכוח החשמלי גדל כשהמרחק קטן, ולכן המשיכה חזקה מהדחייה.

4. הכוח השקול על הטיפה הניטרלית הוא כוח משיכה לעבר הכדור.

תשובה

ה. הטעונות נדחות כי לטיפה ולכדור מטען באותו סימן. הניטרליות מתקטבות: הצד השלילי שלהן קרוב יותר לכדור, ולכן המשיכה אליו גדולה מהדחייה של הצד החיובי, והשקול הוא משיכה.

3. שדה חשמלי של מטענים נקודתיים וקווי שדה

שדה חשמלי

מטען חשמלי "משנה" את המרחב סביבו: כל מטען אחר שנכניס לשם ירגיש כוח. במקום לחשב כל פעם מחדש את הכוח בין שני מטענים, מתארים את המרחב עצמו: בכל נקודה רושמים מה הכוח על כל קולון של מטען חיובי שיונח בה. זה השדה החשמלי.

במדויק: השדה החשמלי E→\vec E בנקודה הוא הכוח החשמלי F→\vec F שפועל על מטען בוחן qq המונח בנקודה, חלקי המטען: E→=F→q\vec E=\frac{\vec F}{q}. מטען בוחן הוא מטען קטן מספיק כדי שהכנסתו לא תשנה את השדה. השדה הוא וקטור: כיוונו הוא כיוון הכוח על מטען חיובי. השדה תלוי רק במטענים שיוצרים אותו ובמקום, ולא במטען הבוחן. יחידותיו NC\frac{\text{N}}{\text{C}} (ששוות ל-Vm\frac{\text{V}}{\text{m}}). שדה שנוצר על ידי מטענים שנמצאים במנוחה נקרא שדה אלקטרוסטטי.

זו אותה דרך חשיבה כמו בשדה הכבידה: שם הכוח על כל קילוגרם, כאן הכוח על כל קולון. ההבדל: מסה תמיד חיובית ולכן כוח הכבידה תמיד בכיוון השדה, אבל מטען יכול להיות שלילי, ואז הכוח הפוך לכיוון השדה.

כוח על מטען בשדה חשמלי

F→=qE→\vec F=q\vec E, וגודל הכוח F=∣q∣EF=|q|E.

המטעןכיוון הכוח
חיוביבכיוון השדה
שליליהפוך לכיוון השדה

השדה של מטען נקודתי

גודל השדה שיוצר מטען נקודתי qq במרחק rr ממנו (בריק): E=kqr2E=k\frac{q}{r^2} (מציבים את גודל המטען).

- כיוון: לאורך הקו מהמטען אל הנקודה. מטען חיובי: השדה מכוון הרחק ממנו. מטען שלילי: השדה מכוון אליו.

•הנוסחה נובעת מחוק קולון ומההגדרה E→=F→q\vec E=\frac{\vec F}{q}.

•גם מחוץ לכדור שהמטען מפולג עליו באופן אחיד וכדורי השדה הוא כמו של מטען נקודתי במרכז הכדור, ו-rr נמדד מהמרכז.

עקרון הסופרפוזיציה של שדות

השדה שיוצרים כמה מטענים בנקודה הוא הסכום הווקטורי של השדות שכל מטען יוצר בה לבדו: E→=∑i=1nE→i\vec E=\sum_{i=1}^{n}\vec E_i.

•כשכל השדות על ישר אחד: מחברים עם סימנים.

•כשהם בכיוונים שונים: מפרקים לרכיבים ומחברים כל ציר בנפרד. במצב סימטרי רכיבים מתקזזים, ולכן כדאי לחפש סימטריה לפני החישוב.

דרך הפתרון

חישוב שדה שקול של כמה מטענים נקודתיים

1. מסמנים את הנקודה, ומחשבים את המרחק rir_i מכל מטען אליה.

2. לכל מטען: הגודל Ei=k∣qi∣ri2E_i=k\frac{|q_i|}{r_i^2}, והכיוון: הרחק ממטען חיובי, אל מטען שלילי. משרטטים את כל החצים מהנקודה.

3. מפרקים לרכיבים (בדרך כלל לפי זוויות של משולש) ומחברים: Ex=∑EixE_x=\sum E_{ix}, Ey=∑EiyE_y=\sum E_{iy}.

4. הגודל E=Ex2+Ey2E=\sqrt{E_x^2+E_y^2}, והכיוון לפי tan⁡θ=EyEx\tan\theta=\frac{E_y}{E_x}, או במילים ("ניצב לצלע והרחק ממנה").

5. כשמבקשים את הכוח על מטען שמוצב בנקודה: F→=qE→\vec F=q\vec E.

איפה השדה של שני מטענים מתאפס

נקודה שבה E→=0\vec E=0 נמצאת על הישר שמחבר את המטענים, שם שני השדות בכיוונים הפוכים ובגדלים שווים, k∣q1∣r12=k∣q2∣r22k\frac{|q_1|}{r_1^2}=k\frac{|q_2|}{r_2^2}:

המטעניםאיפה השדה מתאפס
באותו סימןבין המטענים, קרוב יותר למטען הקטן (במטענים שווים: באמצע)
בסימנים מנוגדיםמחוץ לקטע, בצד של המטען הקטן בגודלו (במטענים שווים בגודלם: אין נקודה כזו)

קווי שדה

קשה לצייר חץ בכל נקודה במרחב, ולכן מציירים "מסלולים" שמראים לאן השדה מכוון: קווי שדה. כמו קווי זרימה של מים, הם מראים את הכיוון, ואיפה שהם צפופים השדה חזק.

במדויק: קו שדה חשמלי הוא קו דמיוני שהמשיק לו בכל נקודה הוא בכיוון השדה החשמלי בנקודה (כיוון הכוח על מטען בוחן חיובי). קווי השדה רציפים, יוצאים ממטענים חיוביים ונכנסים למטענים שליליים (או מגיעים מאין־סוף והולכים לאין־סוף). צפיפות הקווים מראה את עוצמת השדה. קווי שדה לא חותכים זה את זה, כי בכל נקודה יש לשדה כיוון אחד.

קווי השדה של מטען נקודתי חיובי יוצאים ממנו לכל הכיוונים, וככל שמתרחקים הם נעשים פחות צפופים, כמו ש-EE קטן עם המרחק:

+q

בקווי השדה של מטען שלילי החצים הפוכים: הקווים נכנסים אליו.

−q

קווי שדה הם כלי ציור בלבד: אין במציאות "קו" כזה, והציור הוא חתך דו־ממדי של מרחב תלת־ממדי.

מה קוראים בתרשים קווי שדה

מה רואיםמה זה אומר
כיוון המשיק לקו בנקודהכיוון השדה, וכיוון הכוח על מטען חיובי
קווים צפופיםשדה חזק
קווים יוצאים ממטעןהמטען חיובי
קווים נכנסים למטעןהמטען שלילי
מספר הקווים שיוצאים או נכנסיםפרופורציוני לגודל המטען (מספר שווה: מטענים שווים בגודלם)
קווים ישרים, מקבילים ובמרווחים שוויםשדה אחיד
שים לב

שדה וכוח הם לא אותו דבר. על מטען שלילי הכוח הפוך לכיוון השדה ולכיוון קו השדה. קודם קובעים את כיוון השדה בנקודה, ורק אחר כך את כיוון הכוח לפי סימן המטען.

שים לב

השדה קיים בכל נקודה במרחב, גם בנקודה שאין בה מטען: בכל נקודה יש לו גודל וכיוון. מטען שמכניסים לנקודה לא יוצר את השדה שם, הוא רק מרגיש אותו.

שים לב

מטען לא בהכרח נע לאורך קו השדה. קו השדה מראה את כיוון הכוח (ולכן את כיוון התאוצה), לא את כיוון המהירות.

דוגמה - שדה שקול בקודקוד משולש שווה צלעות

שני חלקיקים מוחזקים בקודקודים AA ו-BB של משולש שווה צלעות ABCABC שאורך צלעו 0.6 m0.6\,\text{m}. שני החלקיקים טעונים במטענים שווים, q1=q2=+40⋅10−9 Cq_1=q_2=+40\cdot10^{-9}\,\text{C}.

א. חשבו את השדה החשמלי השקול E→\vec E (גודל וכיוון) שיוצרים שני המטענים בקודקוד CC.

פתרון

1. א, הגדלים: שני המטענים במרחק r=0.6 mr=0.6\,\text{m} מ-CC. לפי E=kqr2E=k\frac{q}{r^2}: E1=E2=9⋅109⋅40⋅10−90.62=1000 NCE_1=E_2=\frac{9\cdot10^9\cdot40\cdot10^{-9}}{0.6^2}=1000\,\frac{\text{N}}{\text{C}}.

2. הכיוונים: המטענים חיוביים, ולכן E→1\vec E_1 מכוון לאורך הקו ACAC הרחק מ-AA, ו-E→2\vec E_2 לאורך BCBC הרחק מ-BB. כל אחד מהם יוצר זווית 30∘30^\circ עם האנך ל-ABAB שעובר דרך CC.

E1E2EABC

בציור E→2\vec E_2 מצויר מהראש של E→1\vec E_1 (חיבור וקטורים), והקו המקווקו מראה את הכיוון שלו מ-CC.

3. סכום: הרכיבים המקבילים ל-ABAB שווים והפוכים ומתקזזים. הרכיבים הניצבים ל-ABAB מתחברים: E=2⋅1000⋅cos⁡30∘≈1.73⋅103 NCE=2\cdot1000\cdot\cos30^\circ\approx1.73\cdot10^3\,\frac{\text{N}}{\text{C}}, בכיוון ניצב ל-ABAB והרחק ממנה.

תשובה

א. E≈1.73⋅103 NCE\approx1.73\cdot10^3\,\frac{\text{N}}{\text{C}}, ניצב לצלע ABAB והרחק ממנה.

4. שדה חשמלי אחיד ולוח טעון

שדה חשמלי אחיד

בין שני לוחות מתכת גדולים ומקבילים, אחד טעון חיובית והשני שלילית, השדה כמעט זהה בכל מקום: אותו גודל ואותו כיוון, מהלוח החיובי אל השלילי. מטען שנכניס שם ירגיש אותו כוח בכל נקודה.

במדויק: שדה חשמלי אחיד הוא שדה שגודלו וכיוונו זהים בכל הנקודות באזור מסוים. קווי השדה שלו ישרים, מקבילים ובמרווחים שווים. שדה כזה נוצר ליד לוח מישורי גדול מאוד ("לוח אין־סופי") שטעון בצפיפות מטען אחידה, ובין שני לוחות מקבילים כאלה שטעונים במטענים מנוגדים, הרחק משולי הלוחות.

בין שני לוחות מקבילים שטעונים במטענים מנוגדים השדה מכוון מהלוח החיובי אל הלוח השלילי, ואחיד בכל האזור שביניהם (רחוק מהשוליים):

E+−+−+−+−+−

השדה של לוח טעון

צפיפות מטען משטחית: σ=QA\sigma=\frac{Q}{A}, המטען ליחידת שטח (Cm2\frac{\text{C}}{\text{m}^2}).

גודל השדה של לוח אין־סופי שטעון בצפיפות אחידה σ\sigma: E=2πkσ=σ2ε0E=2\pi k\sigma=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}.

•השדה לא תלוי במרחק מהלוח: באותו גודל בכל נקודה, משני צדי הלוח.

- כיוון: ניצב ללוח. לוח חיובי: הרחק מהלוח, משני צדיו. לוח שלילי: אל הלוח.

•לוח סופי מתנהג כך בנקודות שקרובות אליו ביחס לממדיו, הרחק מהשוליים.

שני לוחות מקבילים

בין שני לוחות מקבילים גדולים שטעונים בצפיפויות +σ+\sigma ו-−σ-\sigma השדה אחיד, וגודלו E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0}, מהלוח החיובי אל השלילי (הרחק מהשוליים). מאין זה בא: מחברים את השדות של שני הלוחות לפי עקרון הסופרפוזיציה, וכל לוח יוצר σ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}:

האזורהשדה של הלוח החיוביהשדה של הלוח השליליהשדה השקול
בין הלוחותσ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}, מהחיובי והלאהσ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}, אל השליליE=σ2ε0+σ2ε0=σε0E=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}+\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}=\frac{\sigma}{\varepsilon_0}, מהחיובי אל השלילי
מחוץ ללוחותσ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}σ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}, בכיוון הפוך00

בנוסחאון E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0} מופיע בפרק "קיבול וקבלים", כגודל השדה בין לוחות קבל.

מטען בשדה אחיד

בשדה אחיד הכוח החשמלי F→=qE→\vec F=q\vec E קבוע בגודל ובכיוון. לכן:

•חלקיק שהכוח היחיד עליו הוא הכוח החשמלי נע בתאוצה קבועה a=∣q∣Ema=\frac{|q|E}{m}, ומשתמשים בנוסחאות של תנועה שוות תאוצה (ובזריקה, אם המהירות ההתחלתית ניצבת לשדה).

•גוף שגם כוח הכובד פועל עליו (טיפה, כדור): ΣF→=qE→+mg→\Sigma\vec F=q\vec E+m\vec g. למשל, טיפה חיובית בשדה כלפי מעלה: qE−mg=maqE-mg=ma, כלומר a=qmE−ga=\frac{q}{m}E-g (חיובי כלפי מעלה).

•גוף תלוי בחוט בשדה אופקי: החוט נוטה מהאנך בזווית α\alpha שמקיימת tan⁡α=∣q∣Emg\tan\alpha=\frac{|q|E}{mg}.

דרך הפתרון

כדור טעון תלוי בשדה אחיד או מול לוח

1. תרשים כוחות: mgmg כלפי מטה (כדור הארץ); TT לאורך החוט (החוט); qE→q\vec E (השדה, כלומר הלוחות או הלוח שיוצרים אותו). אם יש עוד מטען קרוב, מוסיפים כוח קולון ממנו.

2. סימן המטען: לפי כיוון הסטייה. סטייה בכיוון השדה: מטען חיובי. סטייה נגד השדה: מטען שלילי. ליד לוח חיובי, כדור שנמשך ללוח שלילי.

3. משוואות (כשהכוחות החשמליים אופקיים): Tcos⁡α=mgT\cos\alpha=mg ו-Tsin⁡α=ΣFxT\sin\alpha=\Sigma F_x (סכום הכוחות החשמליים האופקיים, עם סימנים).

4. חילוק: tan⁡α=ΣFxmg\tan\alpha=\frac{\Sigma F_x}{mg}. עם שדה בלבד: tan⁡α=∣q∣Emg\tan\alpha=\frac{|q|E}{mg}. ליד לוח: E=σ2ε0E=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}.

5. מחלצים את הנעלם. אם נתון גרף (למשל tan⁡α\tan\alpha כפונקציה של σ\sigma), משווים את השיפוע לביטוי שפיתחתם.

שים לב

השדה של לוח אין־סופי לא תלוי במרחק מהלוח. כשמחברים אותו לשדה של מטען נקודתי, רק השדה של המטען הנקודתי משתנה עם המרחק, ובנקודות רחוקות נשאר רק השדה של הלוח.

שים לב

ליחידות השדה שתי צורות שוות: NC=Vm\frac{\text{N}}{\text{C}}=\frac{\text{V}}{\text{m}}. בחישוב שיפוע מגרף כותבים את היחידות בצורה הפשוטה ביותר, ושמים לב לקנה המידה של הצירים (למשל 104 Vm10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}).

שים לב

כשכוח הכובד לא זניח (טיפה, כדור), הוא נכנס למשוואה יחד עם הכוח החשמלי. בגרף של aa כפונקציה של EE החיתוך עם ציר aa צריך להיות −g-g: זו בקרה טובה לתוצאות של ניסוי או הדמיה.

דוגמה א - מטען של כדור תלוי בשדה אופקי

כדור פלסטיק במסה m=0.2 gm=0.2\,\text{g} תלוי בחוט מהתקרה וטעון במטען q1q_1. באזור הכדור פועל שדה חשמלי אחיד ואופקי E→\vec E שמכוון ימינה. בעקבות השדה הכדור סטה ימינה בזווית α\alpha ביחס לאנך.

Eα

א. (1) פתחו ביטוי שקושר בין זווית הסטייה α\alpha לעוצמת השדה EE. השתמשו ב-mm, ב-q1q_1 ובקבועים פיזיקליים.

(2) כשעוצמת השדה הייתה E=5700 NCE=5700\,\frac{\text{N}}{\text{C}}, הכדור סטה בזווית α=14∘\alpha=14^\circ. קבעו את סימן המטען q1q_1 וחשבו את גודלו. נמקו.

פתרון

1. א(1), כוחות: mgmg כלפי מטה, TT לאורך החוט, והכוח החשמלי FE=q1EF_E=q_1E אופקי.

TmgqE

2. לפי ΣF→=0\Sigma\vec F=0: בציר האופקי q1E−Tsin⁡α=0q_1E-T\sin\alpha=0, ובציר האנכי Tcos⁡α−mg=0T\cos\alpha-mg=0. חילוק: tan⁡α=q1Emg\tan\alpha=\frac{q_1E}{mg}.

3. א(2), סימן: הכדור סטה ימינה, בכיוון השדה, ולכן הכוח החשמלי בכיוון השדה. לפי F→=qE→\vec F=q\vec E, המטען חיובי.

4. גודל: q1=mgtan⁡αE=0.2⋅10−3⋅10⋅tan⁡14∘5700≈8.75⋅10−8 Cq_1=\frac{mg\tan\alpha}{E}=\frac{0.2\cdot10^{-3}\cdot10\cdot\tan14^\circ}{5700}\approx8.75\cdot10^{-8}\,\text{C}.

תשובה

א. (1) tan⁡α=q1Emg\tan\alpha=\frac{q_1E}{mg}. (2) q1q_1 חיובי, q1≈8.75⋅10−8 Cq_1\approx8.75\cdot10^{-8}\,\text{C}.

דוגמה ב - לוח אין־סופי ומטען נקודתי: צפיפות ומטען מגרף

מטען נקודתי חיובי QQ מוחזק בראשית הצירים. לוח מישורי גדול מאוד, טעון בצפיפות משטחית חיובית אחידה σ\sigma, ניצב לציר xx בנקודה x=−d2x=-\frac{d}{2}. המערכת בריק, וההשפעה של המטען הנקודתי על σ\sigma זניחה.

א. בטאו את עוצמת השדה החשמלי E(x)E(x) לאורך ציר xx, עבור x>0x>0. השתמשו ב-σ\sigma, ב-QQ ובקבועים בסיסיים.

ב. הגרף מתאר את עוצמת השדה בכמה נקודות לאורך ציר xx, מהנקודה x=d=4 mx=d=4\,\text{m}, שבה E=1810 VmE=1810\,\frac{\text{V}}{\text{m}}. בנקודות הרחוקות (x=60x=60 עד 80 m80\,\text{m}) השדה כמעט לא משתנה, וערכו 1696 Vm1696\,\frac{\text{V}}{\text{m}}.

x (m)E (V/m)10203040506070809016801700172017401760178018001820(4, 1810)

(1) חשבו את צפיפות המטען σ\sigma. (2) חשבו את גודל המטען QQ.

פתרון

1. א: לפי סופרפוזיציה, E→=E→σ+E→Q\vec E=\vec E_\sigma+\vec E_Q. מהדף: Eσ=σ2ε0E_\sigma=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}, לא תלוי במרחק. הלוח חיובי וכל הנקודות x>0x>0 מימינו, ולכן השדה שלו בכיוון +x+x.

2. מהדף: EQ=kQr2E_Q=k\frac{Q}{r^2} עם r=xr=x. QQ חיובי, ולכן גם השדה שלו בכיוון +x+x. השדות באותו כיוון ומתחברים: E(x)=σ2ε0+kQx2E(x)=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}+\frac{kQ}{x^2}, בכיוון +x+x.

3. ב(1): כש-xx גדל, kQx2→0\frac{kQ}{x^2}\to0, ונשאר רק השדה של הלוח: σ2ε0≈1696 Vm\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}\approx1696\,\frac{\text{V}}{\text{m}}. לכן σ=2ε0Eσ=2⋅8.85⋅10−12⋅1696≈3.0⋅10−8 Cm2\sigma=2\varepsilon_0E_\sigma=2\cdot8.85\cdot10^{-12}\cdot1696\approx3.0\cdot10^{-8}\,\frac{\text{C}}{\text{m}^2}.

4. ב(2): מציבים x=d=4 mx=d=4\,\text{m}: 1810=1696+kQ421810=1696+\frac{kQ}{4^2}, ולכן Q=16⋅(1810−1696)9⋅109≈2.0⋅10−7 CQ=\frac{16\cdot(1810-1696)}{9\cdot10^9}\approx2.0\cdot10^{-7}\,\text{C}.

תשובה

א. E(x)=σ2ε0+kQx2E(x)=\frac{\sigma}{2\varepsilon_0}+\frac{kQ}{x^2}, בכיוון החיובי של ציר xx. ב. (1) σ≈3.0⋅10−8 Cm2\sigma\approx3.0\cdot10^{-8}\,\frac{\text{C}}{\text{m}^2}. (2) Q≈2.0⋅10−7 CQ\approx2.0\cdot10^{-7}\,\text{C}.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.