דילוג לתוכן המרכזי

סיכום מעגלי זרם ישר

פיזיקה לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת במעגלי זרם ישר: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

פוטנציאל ומתח (תזכורת)

באלקטרוסטטיקה ראינו שלכל נקודה בשדה חשמלי יש פוטנציאל, ושהכוח החשמלי מבצע עבודה על מטען שעובר בין שתי נקודות בפוטנציאלים שונים. במעגל חשמלי קורה בדיוק אותו דבר: מטענים עוברים בתילים ובנגדים מנקודה לנקודה.

במדויק: המתח בין שתי נקודות AA ו-BB הוא הפרש הפוטנציאלים VAB=VA−VBV_{AB}=V_A-V_B, ביחידות וולט (1 V=1 J/C1\,\text{V}=1\,\text{J/C}). העבודה של הכוח החשמלי על מטען qq שעובר מ-AA ל-BB היא WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB}. לכן המתח על רכיב הוא העבודה של השדה החשמלי ליחידת מטען שעובר דרכו. כשיש מתח בין קצות מוליך, יש בתוכו שדה חשמלי, והשדה מפעיל כוח על נושאי המטען.

מעגל חשמלי: המתח גורם לזרם

פנס דולק רק כשהמעגל סגור: מהסוללה, דרך הנורה, וחזרה לסוללה. הסוללה יוצרת מתח, המתח יוצר שדה חשמלי בתוך התילים והנורה, והשדה מניע את המטענים.

במדויק: מעגל חשמלי הוא מסלול סגור של מוליכים שמחובר למקור מתח. המושג הראשוני הוא המתח (הפרש הפוטנציאלים): הוא גורם לזרם, ולא להפך. מחוץ למקור הזרם עובר בכל קטע מהפוטנציאל הגבוה לנמוך. בתוך המקור מנגנון לא חשמלי (למשל כימי) מעביר את המטענים מהפוטנציאל הנמוך לגבוה. בתיל אידאלי (התנגדות זניחה) כל הנקודות באותו פוטנציאל.

שתי צורות החיבור הבסיסיות: רכיבים מחוברים בטור כשהם באותו ענף, זה אחרי זה, בלי הסתעפות ביניהם, ולכן עובר בהם אותו זרם. רכיבים מחוברים במקביל כששני הקצוות של כל אחד מהם מחוברים לאותן שתי נקודות, ולכן יש עליהם אותו מתח.

1. זרם, חוק אוהם והתנגדות של מוליך

זרם חשמלי ועוצמת הזרם

כשמחברים נורה לסוללה, מטענים מתחילים לנוע בתיל, כולם באותו כיוון כללי. ככל שבכל שנייה עוברים יותר מטענים דרך חתך התיל, הזרם חזק יותר.

במדויק: זרם חשמלי הוא תנועה מכוונת של מטענים חשמליים. עוצמת הזרם II היא כמות המטען שעוברת דרך חתך המוליך ביחידת זמן: הזרם הממוצע I=ΔqΔtI=\frac{\Delta q}{\Delta t} והזרם הרגעי I=dqdtI=\frac{dq}{dt}. היחידה היא אמפר, 1 A=1 C/s1\,\text{A}=1\,\text{C/s}. כיוון הזרם הוא כיוון התנועה של מטענים חיוביים, כלומר כיוון השדה החשמלי במוליך. במתכת נעים בפועל האלקטרונים, בכיוון ההפוך לכיוון הזרם; בתמיסה אלקטרוליטית נעים יונים.

בגרף מטען-זמן הזרם הרגעי הוא שיפוע המשיק. בגרף זרם-זמן המטען שעבר הוא השטח בין הגרף לציר הזמן. למשל, זרם שעולה באופן קווי מ-00 ל-0.4 A0.4\,\text{A} ב-2 s2\,\text{s}, ואחר כך נשאר קבוע עד t=5 st=5\,\text{s}:

t (s)I (A)0123450.00.10.20.30.40.5

המטען שעבר: שטח המשולש ועוד שטח המלבן, 12⋅2⋅0.4+3⋅0.4=1.6 C\frac12\cdot2\cdot0.4+3\cdot0.4=1.6\,\text{C}.

זרם ממוצע וזרם רגעי

גודלהנוסחהבגרף
זרם ממוצעI=ΔqΔtI=\frac{\Delta q}{\Delta t}שיפוע המיתר בגרף מטען-זמן
זרם רגעיI=dqdtI=\frac{dq}{dt}שיפוע המשיק בגרף מטען-זמן
מטען שעברהשטח מתחת לגרף זרם-זמן

•בענף אחד, בלי הסתעפות, הזרם זהה בכל נקודה: מטען לא נוצר, לא נעלם ולא מצטבר בדרך. הזרם לא "מתבזבז" בנגדים.

התנגדות וחוק אוהם

אותו מתח, כשמחברים אותו לתיל עבה וקצר ולתיל דק וארוך, נותן זרמים שונים: התיל הדק "מתנגד" יותר לזרם. ההתנגדות אומרת כמה מתח צריך כדי להעביר דרך הרכיב זרם של אמפר אחד.

במדויק: ההתנגדות של רכיב היא היחס בין המתח על קצותיו לזרם שעובר בו: R=VIR=\frac{V}{I}, ביחידות אוהם (1 Ω=1 V/A1\,\Omega=1\,\text{V/A}). חוק אוהם: במוליך מתכתי בטמפרטורה קבועה הזרם ביחס ישר למתח, כלומר ההתנגדות קבועה ולא תלויה במתח. רכיב כזה נקרא אוהמי, וגרף הזרם כתלות במתח שלו (אופיין) הוא קו ישר דרך הראשית. ברכיב לא אוהמי, למשל נורת להט שהתנגדותה גדלה כשהיא מתחממת, היחס VI\frac{V}{I} משתנה מנקודה לנקודה.

אופיין של נגד (4 Ω4\,\Omega) ושל נורת להט:

נגדנורה
V (V)I (A)0.00.51.01.52.02.53.03.54.00.00.20.40.60.81.01.2PQ‫נגד‬

בנגד היחס VI\frac VI זהה בכל נקודה: 41.0=4 Ω\frac{4}{1.0}=4\,\Omega. בנורה, בנקודה PP: 10.3≈3.3 Ω\frac{1}{0.3}\approx3.3\,\Omega; בנקודה QQ: 40.6≈6.7 Ω\frac{4}{0.6}\approx6.7\,\Omega. ככל שהמתח גדל הנורה מתחממת והתנגדותה גדלה, ולכן הגרף שלה הולך ומשתטח.

חוק אוהם

V=RIV=RI: המתח על רכיב שווה להתנגדות שלו כפול הזרם שעובר בו.

•מציבים את המתח ואת הזרם של אותו רכיב, לא של רכיב אחר ולא של כל המעגל.

•ברכיב אוהמי RR קבוע, ולכן אפשר לחשב ממנו את הזרם גם במתח אחר.

•ברכיב לא אוהמי אין התנגדות קבועה: את הזרם ואת המתח קוראים ישירות מגרף האופיין שלו.

התנגדות של מוליך

R=ρℓA=λℓR=\rho\frac{\ell}{A}=\lambda\ell

גודלהמשמעותיחידה
ℓ\ellאורך המוליךm\text{m}
AAשטח החתךm2\text{m}^2
ρ\rhoההתנגדות הסגולית: תכונה של החומרΩ⋅m\Omega\cdot\text{m}
λ=ρA\lambda=\frac{\rho}{A}ההתנגדות ליחידת אורך של מוליך אחידΩ/m\Omega/\text{m}

•ההתנגדות ביחס ישר לאורך, וביחס הפוך לשטח החתך.

- המרת יחידות: 1 mm2=10−6 m21\,\text{mm}^2=10^{-6}\,\text{m}^2, 1 cm2=10−4 m21\,\text{cm}^2=10^{-4}\,\text{m}^2.

•במוליך אחיד המתח בין שתי נקודות ביחס ישר למרחק ביניהן. על זה בנוי הנגד המשתנה: מגע נייד (גררה) משנה את אורך הקטע שהזרם עובר בו.

שים לב

המתח על נגד לא נגרם על ידי הזרם: להפך, המתח (השדה החשמלי במוליך) הוא שגורם לזרם. לכן יכול להיות מתח גם במקום שלא עובר בו זרם, למשל בין הדקי מקור במעגל פתוח או בין קצות מפסק פתוח.

שים לב

ההתנגדות בנקודה על גרף אופיין היא VI\frac{V}{I} של הנקודה (ההופכי של שיפוע המיתר מהראשית אליה), לא ההופכי של שיפוע המשיק בנקודה.

שים לב

עם רכיב לא אוהמי לא מחשבים "התנגדות" כדי למצוא זרם: קוראים את הזרם ואת המתח ישירות מהגרף. נקודת החיתוך של שני אופיינים היא המצב שבו לשני הרכיבים אותו זרם וגם אותו מתח. בחיבור במקביל (אותו מתח, זרמים שונים) קוראים כל רכיב בנקודה אחרת על הגרף שלו.

דוגמה - רכיב אוהמי מגרף אופיין והתנגדות סגולית

נתונים שני רכיבים חשמליים לא ידועים AA ו-BB. הגרף מתאר את הזרם כתלות במתח (גרף אופיין) של כל אחד מהם.

V (V)I (A)0.00.51.01.52.02.53.03.54.00.00.10.20.30.40.50.60.70.80.9AB

א. קבעו לאיזה מן הרכיבים AA או BB יש התנגדות קבועה. נמקו את קביעתכם.

ב. נתון כי הרכיב שהתנגדותו קבועה הוא תיל מוליך שאורכו ℓ=2 m\ell=2\,\text{m} ושטח החתך שלו 0.45 mm20.45\,\text{mm}^2. חשבו את ההתנגדות הסגולית של התיל.

פתרון

1. א: לפי V=RIV=RI, ההתנגדות היא היחס R=VIR=\frac{V}{I}. הגרף של AA הוא קו ישר שעובר בראשית: הזרם ביחס ישר למתח, והיחס זהה בכל נקודה: RA=2.00.4=4.00.8=5 ΩR_A=\frac{2.0}{0.4}=\frac{4.0}{0.8}=5\,\Omega.

2. הגרף של BB אינו קו ישר. ב-1.0 V1.0\,\text{V} הזרם כ-0.30 A0.30\,\text{A}, כלומר 1.00.30≈3.3 Ω\frac{1.0}{0.30}\approx3.3\,\Omega; ב-4.0 V4.0\,\text{V} הזרם כ-0.53 A0.53\,\text{A}, כלומר 4.00.53≈7.5 Ω\frac{4.0}{0.53}\approx7.5\,\Omega. ההתנגדות של BB משתנה. לכן לרכיב AA יש התנגדות קבועה.

3. ב: לפי R=ρℓAR=\rho\frac{\ell}{A}: ρ=RAℓ\rho=\frac{RA}{\ell}. ממירים את שטח החתך: 0.45 mm2=0.45⋅10−6 m20.45\,\text{mm}^2=0.45\cdot10^{-6}\,\text{m}^2.

4. מציבים R=5 ΩR=5\,\Omega: ρ=5⋅0.45⋅10−62=1.125⋅10−6≈1.1⋅10−6 Ω⋅m\rho=\frac{5\cdot0.45\cdot10^{-6}}{2}=1.125\cdot10^{-6}\approx1.1\cdot10^{-6}\,\Omega\cdot\text{m}.

תשובה

א. לרכיב AA (RA=5 ΩR_A=5\,\Omega). ב. ρ≈1.1⋅10−6 Ω⋅m\rho\approx1.1\cdot10^{-6}\,\Omega\cdot\text{m}.

2. כא"מ, התנגדות פנימית ומתח הדקים

כא"מ, התנגדות פנימית ומתח הדקים

סוללה היא כמו "משאבה" של מטענים: היא מעלה כל מטען שעובר דרכה לפוטנציאל גבוה יותר, על חשבון אנרגיה כימית. אבל גם בתוך הסוללה יש חומר שמתנגד לזרם, ולכן כשעובר זרם, חלק מהמתח "נופל" בתוכה.

במדויק: הכא"מ ε\varepsilon של מקור מתח הוא האנרגיה שהמקור מעניק לכל יחידת מטען שעוברת דרכו (ביחידות V=J/C\text{V}=\text{J/C}). ההתנגדות הפנימית rr היא ההתנגדות של המקור עצמו. מתח ההדקים VabV_{ab} הוא המתח בין שני הדקי המקור. הכא"מ וההתנגדות הפנימית קבועים ומאפיינים את המקור, ואילו מתח ההדקים תלוי בזרם שעובר במקור. רק כשלא עובר זרם (מעגל פתוח) מתח ההדקים שווה לכא"מ. מקור אידאלי הוא מקור שהתנגדותו הפנימית זניחה, ולכן מתח ההדקים שלו שווה לכא"מ בכל זרם.

מקור עם ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V} ו-r=2 Ωr=2\,\Omega: גרף מתח ההדקים כתלות בזרם הוא קו ישר יורד.

I (A)V (V)0123456702468101214ε‫קצר‬

החיתוך עם ציר המתח (I=0I=0) הוא הכא"מ. השיפוע הוא −r-r: בכל אמפר נוסף מתח ההדקים יורד ב-2 V2\,\text{V} (למשל ב-2 A2\,\text{A} הוא 8 V8\,\text{V}). החיתוך עם ציר הזרם הוא זרם הקצר, εr=6 A\frac{\varepsilon}{r}=6\,\text{A}: ההדקים מחוברים בתיל בלי התנגדות, ומתח ההדקים אפס.

מתח ההדקים

Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI (aa, bb - הדקי המקור; II - הזרם שעובר במקור).

מצבהזרם במקורמתח ההדקים
מעגל פתוחI=0I=0Vab=εV_{ab}=\varepsilon
נגד חיצוני RRI=εR+rI=\frac{\varepsilon}{R+r}Vab=ε−rI=IRV_{ab}=\varepsilon-rI=IR
קצר (בלי התנגדות חיצונית)I=εrI=\frac{\varepsilon}{r}Vab=0V_{ab}=0

הזרם במעגל עם נגד חיצוני לא נמצא בדף, ומפתחים אותו: מתח ההדקים הוא המתח על הנגד החיצוני, Vab=IRV_{ab}=IR. לכן IR=ε−rI⇒I=εR+rIR=\varepsilon-rI\Rightarrow I=\frac{\varepsilon}{R+r}.

דרך הפתרון

מציאת הכא"מ וההתנגדות הפנימית ממדידות

1. מזהים מה מודד כל מכשיר: מד מתח בין הדקי המקור מודד את מתח ההדקים, ומד זרם בענף של המקור מודד את II.

2. משתי מדידות: כותבים V1=ε−rI1V_1=\varepsilon-rI_1 ו-V2=ε−rI2V_2=\varepsilon-rI_2, מחסרים: r=V1−V2I2−I1r=\frac{V_1-V_2}{I_2-I_1}, ומציבים באחת המשוואות כדי למצוא את ε\varepsilon.

3. מגרף מתח ההדקים כתלות בזרם: מעבירים קו מגמה ישר. rr הוא מינוס השיפוע, ו-ε\varepsilon הוא החיתוך עם ציר המתח (מאריכים את הקו עד I=0I=0). את השיפוע מחשבים משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו, ולא משתי נקודות מדידה.

4. כשנמדדת ההתנגדות החיצונית RR ולא המתח: מפתחים ε=IR+Ir⇒R=ε⋅1I−r\varepsilon=IR+Ir\Rightarrow R=\varepsilon\cdot\frac1I-r. בגרף של RR כתלות ב-1I\frac1I מתקבל קו ישר: השיפוע הוא ε\varepsilon, והחיתוך עם הציר האנכי הוא −r-r.

שים לב

כשעובר זרם, מתח ההדקים אינו הכא"מ. ככל שהזרם גדול יותר, המתח על ההתנגדות הפנימית rIrI גדול יותר ומתח ההדקים קטן יותר. לכן כשמקטינים את ההתנגדות החיצונית, הזרם גדל ומתח ההדקים קטן.

שים לב

היחס VI\frac{V}{I} של נקודה בגרף מתח ההדקים הוא ההתנגדות החיצונית באותו מצב, ולא rr. את rr מקבלים רק מהשיפוע של הקו.

שים לב

I=εR+rI=\frac{\varepsilon}{R+r} אינה בדף הנוסחאות. בבגרות מפתחים אותה מ-Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI ומחוק אוהם (או מחוק המתחים של קירכהוף), ולא כותבים אותה ישר.

דוגמה א - זיהוי גרפים וכא"מ מגרף מתח-זרם

תלמידים הרכיבו מעגל חשמלי: מקור מתח לא אידאלי שהכא"מ שלו ε\varepsilon והתנגדותו הפנימית rr, נגד RR שהתנגדותו קבועה, נגד משתנה MKMK עם מגע נייד PP (הזרם עובר בקטע PKPK), מד זרם AA ושני מדי מתח V1V_1 ו-V2V_2. מכשירי המדידה והתילים אידאליים. המקור, מד הזרם, הקטע PKPK של הנגד המשתנה והנגד RR מחוברים בטור בלולאה אחת. מד המתח V1V_1 מחובר בין הדקי המקור, ומד המתח V2V_2 מחובר במקביל לנגד RR.

התלמידים הזיזו את המגע הנייד, ובכל פעם רשמו את הוריית מד הזרם ואת הוריות שני מדי המתח. מהתוצאות הם סרטטו את גרף א ואת גרף ב באותה מערכת צירים:

גרף אגרף ב
I (A)V (V)0.00.51.01.52.00510152025‫א‬‫ב‬

א. קבעו איזה מן הגרפים א-ב התקבל על פי התוצאות שנמדדו במד המתח V1V_1, ואיזה - במד המתח V2V_2. נמקו את קביעותיכם.

ב. קבעו או חשבו את הכא"מ ε\varepsilon ואת ההתנגדות הפנימית rr של מקור המתח.

ד. אחד מערכי הזרם שבגרף נמדד במצב שבו ההתנגדות של הנגד המשתנה הייתה מרבית. חשבו את ההתנגדות של הנגד המשתנה במצב זה.

פתרון

1. א: V1V_1 מודד את מתח ההדקים, Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI: הוא קטן באופן קווי כשהזרם גדל, ולכן הוא גרף א (היורד). V2V_2 מודד את המתח על הנגד הקבוע, V=RIV=RI: הוא ביחס ישר לזרם, קו עולה שהמשכו עובר בראשית, ולכן הוא גרף ב.

2. ב: גרף א הוא הקו Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI: השיפוע −r-r, והחיתוך עם ציר המתח ε\varepsilon. משתי נקודות על הקו, (0.5 A, 22 V)(0.5\,\text{A},\,22\,\text{V}) ו-(2.0 A, 16 V)(2.0\,\text{A},\,16\,\text{V}): השיפוע 16−222.0−0.5=−4 Ω\frac{16-22}{2.0-0.5}=-4\,\Omega, ולכן r=4 Ωr=4\,\Omega.

3. מציבים נקודה: 22=ε−4⋅0.522=\varepsilon-4\cdot0.5, ולכן ε=24 V\varepsilon=24\,\text{V}.

4. ד: כל הרכיבים בטור, ולכן ההתנגדות המרבית של הנגד המשתנה נותנת את הזרם הקטן ביותר: I=0.5 AI=0.5\,\text{A}. בזרם הזה V1=22 VV_1=22\,\text{V} ו-V2=4 VV_2=4\,\text{V}.

5. לפי חוק המתחים של קירכהוף, מתח ההדקים מתחלק בין RR לבין הנגד המשתנה (מד הזרם אידאלי): VPK=22−4=18 VV_{PK}=22-4=18\,\text{V}. לפי חוק אוהם: RPK=180.5=36 ΩR_{PK}=\frac{18}{0.5}=36\,\Omega.

6. בדיקה: מגרף ב R=40.5=8 ΩR=\frac{4}{0.5}=8\,\Omega, ו-εr+R+RPK=244+8+36=0.5 A\frac{\varepsilon}{r+R+R_{PK}}=\frac{24}{4+8+36}=0.5\,\text{A}.

תשובה

א. גרף א - V1V_1 (מתח ההדקים); גרף ב - V2V_2 (המתח על RR). ב. ε=24 V\varepsilon=24\,\text{V}, r=4 Ωr=4\,\Omega. ד. 36 Ω36\,\Omega.

דוגמה ב - כא"מ והתנגדות פנימית מגרף מתוקנן

תלמידה הרכיבה מעגל פשוט: מקור מתח לא אידאלי שהכא"מ שלו ε\varepsilon והתנגדותו הפנימית rr לא ידועים, נגד משתנה MNMN עם גררה SS ומד זרם אידאלי, כולם בטור. היא שינתה את מיקום הגררה, ובכל פעם מדדה את הזרם II ואת ההתנגדות של החלק הפעיל בנגד המשתנה, RMSR_{MS}.

א. פתחו ביטוי של RMSR_{MS} כפונקציה של הזרם II ושל ε\varepsilon ו-rr.

ב. מתוצאות המדידות סרטטה התלמידה דיאגרמת פיזור (RMSR_{MS} על הציר האנכי) והעבירה קו מגמה ישר, אבל לא ציינה את שם הציר האופקי ואת יחידותיו:

?R (Ω)0.00.10.20.30.40.50.60.70.802468101214161820

רשמו את שם הציר האופקי ואת יחידותיו. נמקו את תשובתכם.

ג. על פי דיאגרמת הפיזור והביטוי מסעיף א, חשבו: (1) את הכא"מ ε\varepsilon; (2) את ההתנגדות הפנימית rr.

פתרון

1. א: המקור, מד הזרם והחלק הפעיל בטור, ולכן עובר בכולם אותו זרם. מתח ההדקים הוא המתח על החלק הפעיל: Vab=IRMSV_{ab}=IR_{MS}. לפי Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI: IRMS=ε−rIIR_{MS}=\varepsilon-rI, ולכן RMS=εI−rR_{MS}=\frac{\varepsilon}{I}-r.

2. ב: כותבים RMS=ε⋅1I−rR_{MS}=\varepsilon\cdot\frac1I-r. ε\varepsilon ו-rr קבועים, ולכן RMSR_{MS} פונקציה קווית של 1I\frac1I: קו ישר עולה. הציר האופקי הוא 1I\frac1I, ביחידות 1A\frac{1}{\text{A}}. (עם II על הציר האופקי היינו מקבלים עקומה יורדת.)

3. ג(1): הכא"מ הוא השיפוע. משתי נקודות על הקו, (0.2, 3.0)(0.2,\,3.0) ו-(0.8, 17.0)(0.8,\,17.0): ε=17.0−3.00.8−0.2≈23.3 V\varepsilon=\frac{17.0-3.0}{0.8-0.2}\approx23.3\,\text{V} (יחידות השיפוע Ω⋅A=V\Omega\cdot\text{A}=\text{V}).

4. ג(2): מציבים נקודה על הקו בביטוי: r=ε⋅1I−RMS=23.33⋅0.2−3.0≈1.7 Ωr=\varepsilon\cdot\frac1I-R_{MS}=23.33\cdot0.2-3.0\approx1.7\,\Omega. זה מינוס החיתוך של המשך הקו עם הציר האנכי.

תשובה

א. RMS=εI−rR_{MS}=\frac{\varepsilon}{I}-r. ב. הציר האופקי הוא 1I\frac1I, ביחידות 1A\frac{1}{\text{A}}. ג. (1) ε≈23.3 V\varepsilon\approx23.3\,\text{V}; (2) r≈1.7 Ωr\approx1.7\,\Omega.

3. חיבור נגדים, נגד משתנה ומחלק מתח

חיבור בטור, חיבור במקביל והתנגדות שקולה

בשרשרת נורות ישנה, כשנורה אחת נשרפת כל השרשרת כבה: הנורות מחוברות בטור. בבית, כשמכבים מנורה אחת, המקרר ממשיך לעבוד: המכשירים מחוברים במקביל.

במדויק: נגדים מחוברים בטור כשהם באותו ענף, זה אחרי זה, בלי צומת ביניהם: עובר בהם אותו זרם, והמתח על כולם הוא סכום המתחים. נגדים מחוברים במקביל כששני הקצוות של כל אחד מהם מחוברים לאותן שתי נקודות: יש עליהם אותו מתח, והזרם הכולל הוא סכום הזרמים. ההתנגדות השקולה של צירוף נגדים היא ההתנגדות של נגד יחיד שאפשר להחליף בו את הצירוף, בלי לשנות את הזרם ואת המתחים בשאר המעגל.

התנגדות שקולה

גודלבטורבמקביל
זרםזהה בכל הנגדיםהזרם הכולל הוא סכום הזרמים
מתחהמתח הכולל הוא סכום המתחיםזהה על כל הנגדים
התנגדות שקולהRT=ΣRiR_T=\Sigma R_i1RT=Σ1Ri\frac{1}{R_T}=\Sigma\frac{1}{R_i}
לעומת כל נגדגדולה מהגדול שבהםקטנה מהקטן שבהם
חלוקההמתח מתחלק ביחס ישר להתנגדויותהזרם מתחלק ביחס הפוך להתנגדויות

מפתחים מהדף (לא כתוב בו): שני נגדים במקביל, RT=R1R2R1+R2R_T=\frac{R_1R_2}{R_1+R_2}; nn נגדים זהים RR במקביל, RT=RnR_T=\frac{R}{n}.

נגד משתנה: חיבור ראוסטטי וחיבור פוטנציומטרי

בעמעם של מנורה מסובבים כפתור, והאור נחלש או מתחזק. בפנים יש נגד משתנה: מגע נייד שזז לאורך מוליך אחיד ומשנה את הקטע שהזרם עובר בו.

במדויק: נגד משתנה הוא מוליך אחיד MNMN עם מגע נייד (גררה) PP. בחיבור ראוסטטי משתמשים בקצה אחד ובמגע הנייד: הקטע הפעיל מחובר בטור לצרכן, והזזת המגע משנה את ההתנגדות במעגל ואיתה את הזרם. בחיבור פוטנציומטרי (מחלק מתח) שני הקצוות של הנגד מחוברים למקור, והצרכן מחובר בין קצה אחד למגע הנייד, כלומר במקביל לקטע של הנגד. הצרכן מקבל חלק מהמתח: אפס כשהמגע בקצה שאליו הצרכן מחובר, ועד כל המתח שעל הנגד כשהמגע בקצה השני.

במחלק מתח בלי צרכן, המתח על הקטע MPMP הוא החלק MPMN\frac{MP}{MN} מהמתח על הנגד כולו, כי במוליך אחיד ההתנגדות ביחס ישר לאורך. כשמחברים צרכן במקביל לקטע MPMP, ההתנגדות השקולה של הקטע עם הצרכן קטנה מ-RMPR_{MP}, ולכן הצרכן מקבל פחות מהחלק הזה. בחיבור ראוסטטי אי אפשר להוריד את הזרם בצרכן לאפס: גם בהתנגדות המרבית של הנגד עובר זרם.

דרך הפתרון

ניתוח מעגל: התנגדות שקולה, זרם, מתחים

1. מזהים מה בטור ומה במקביל. נקודות שמחוברות בתיל אידאלי הן נקודה אחת. מפסק סגור הוא תיל, ומפסק פתוח הוא נתק. רכיב ששני קצותיו מחוברים בתיל בלי התנגדות מקוצר: אין עליו מתח ולא עובר בו זרם.

2. מחשבים התנגדות שקולה מבפנים החוצה: קודם כל צירוף מקבילי, אחר כך מחברים בטור.

3. הזרם הכולל: מפתחים I=εRT+rI=\frac{\varepsilon}{R_T+r}.

4. חוזרים פנימה: המתח על כל צירוף לפי V=RIV=RI, ובצירוף מקבילי הזרם בכל ענף לפי Ii=VRiI_i=\frac{V}{R_i}.

5. בודקים: סכום המתחים על החלק החיצוני שווה למתח ההדקים, וסכום הזרמים בענפים שווה לזרם הכולל.

6. כשנתונות הוריות של מדי מתח: מתחילים מהן. מתח ההדקים נותן את הזרם הכולל, I=ε−VabrI=\frac{\varepsilon-V_{ab}}{r}, ומתח על נגד ידוע נותן את הזרם בו.

דרך הפתרון

מה משתנה כשמשנים רכיב אחד

1. קובעים איך השתנתה ההתנגדות השקולה של כל המעגל: נגד שמוסיפים במקביל מקטין אותה; הארכת קטע של נגד משתנה שמחובר בטור מגדילה אותה.

2. מכאן הזרם הכולל: I=εRT+rI=\frac{\varepsilon}{R_T+r}.

3. מכאן מתח ההדקים, Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI, והמתח על רכיבים קבועים שעובר בהם הזרם הכולל, V=RIV=RI.

4. את המתח על החלק שהשתנה מוצאים כהפרש: מתח ההדקים פחות המתחים על החלקים הקבועים. לא מסיקים אותו מ-V=RIV=RI כשגם II וגם RR שלו משתנים.

שים לב

שינוי במקום אחד משנה את כל המעגל: את הזרם הכולל, את מתח ההדקים ואת המתחים על כל הרכיבים. אי אפשר לנתח רק את הרכיב שהשתנה.

שים לב

נגד שמוסיפים במקביל מקטין את ההתנגדות השקולה, גם כשהוא גדול מאוד. הזרם הכולל גדל, אבל הזרם בכל אחד מהענפים הקיימים יכול דווקא לקטון, כי הזרם מתחלק בין יותר ענפים.

שים לב

מגע נייד באמצע הנגד המשתנה לא אומר שהמתח מתחלק חצי-חצי כשמחובר נגד במקביל לאחד החצאים: הצירוף המקבילי מקטין את ההתנגדות של החצי הזה, והוא מקבל פחות מחצי מהמתח.

דוגמה - מחלק מתח עם נגד מקבילי

במעגל יש מקור מתח בעל כא"מ ε=20 V\varepsilon=20\,\text{V} והתנגדות פנימית r=2 Ωr=2\,\Omega, נגד R1=8 ΩR_1=8\,\Omega, נגד משתנה MNMN עם מגע נייד PP, שני מדי מתח אידאליים ותילים שהתנגדותם זניחה.

המקור מחובר לשני הקצוות MM ו-NN של הנגד המשתנה. הנגד R1R_1 מחובר בין הקצה MM לבין המגע הנייד PP, כלומר במקביל לקטע MPMP, והצירוף הזה מחובר בטור לקטע PNPN. מד המתח V1V_1 מחובר במקביל ל-R1R_1, ומד המתח V2V_2 מחובר בין הדקי המקור.

ב. התלמידים הציבו את המגע הנייד PP בדיוק באמצע הנגד המשתנה MNMN. קבעו אם V1V_1 גדול מ-V22\frac{V_2}{2}, קטן ממנו או שווה לו. נמקו את קביעתכם.

ג. התלמידים הציבו את המגע הנייד PP בנקודה חדשה. הוריית מד המתח V1V_1 הייתה 12 V12\,\text{V}, והוריית מד המתח V2V_2 הייתה 15 V15\,\text{V}. חשבו את התנגדות הקטע MPMP בנגד המשתנה, RMPR_{MP}.

ד. חשבו את ההתנגדות של הנגד המשתנה כולו, RMNR_{MN}.

פתרון

1. ב: כש-PP באמצע, RMP=RPNR_{MP}=R_{PN}. ההתנגדות השקולה של צירוף מקבילי קטנה מכל אחת מההתנגדויות שבו: R∥<RMP=RPNR_{\parallel}<R_{MP}=R_{PN}.

2. בצירוף המקבילי ובקטע PNPN עובר אותו זרם II (הם בטור), ולכן לפי V=RIV=RI: V1=IR∥<IRPN=VPNV_1=IR_{\parallel}<IR_{PN}=V_{PN}. V2V_2 הוא המתח על כל החלק החיצוני: V2=V1+VPN>2V1V_2=V_1+V_{PN}>2V_1, ולכן V1<V22V_1<\frac{V_2}{2}.

3. ג: V2V_2 הוא מתח ההדקים. לפי Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI: I=ε−V2r=20−152=2.5 AI=\frac{\varepsilon-V_2}{r}=\frac{20-15}{2}=2.5\,\text{A}.

4. הזרם ב-R1R_1 לפי חוק אוהם: I1=V1R1=128=1.5 AI_1=\frac{V_1}{R_1}=\frac{12}{8}=1.5\,\text{A}. לפי חוק הזרמים של קירכהוף, בקטע MPMP עובר השאר: IMP=2.5−1.5=1 AI_{MP}=2.5-1.5=1\,\text{A}.

5. על MPMP אותו מתח כמו על R1R_1 (במקביל): RMP=121=12 ΩR_{MP}=\frac{12}{1}=12\,\Omega.

6. ד: המתח על PNPN הוא מתח ההדקים פחות המתח על הצירוף המקבילי: VPN=15−12=3 VV_{PN}=15-12=3\,\text{V}. ב-PNPN עובר כל הזרם: RPN=32.5=1.2 ΩR_{PN}=\frac{3}{2.5}=1.2\,\Omega.

7. שני הקטעים בטור: RMN=RMP+RPN=12+1.2=13.2 ΩR_{MN}=R_{MP}+R_{PN}=12+1.2=13.2\,\Omega.

תשובה

ב. V1<V22V_1<\frac{V_2}{2}. ג. RMP=12 ΩR_{MP}=12\,\Omega. ד. RMN=13.2 ΩR_{MN}=13.2\,\Omega.

4. חוקי קירכהוף ומעגלים עם כמה מקורות

צומת, ענף ולולאה

במעגל עם שתי סוללות שמזינות יחד נורה, אי אפשר תמיד לפרק את המעגל לטור ומקביל. צריך כלים כלליים יותר: מה קורה בכל צומת, ומה קורה לאורך כל מסלול סגור.

במדויק: צומת היא נקודה במעגל שנפגשים בה שלושה תילים או יותר. ענף הוא קטע מעגל בין שתי צמתים בלי הסתעפות, ולכן עובר בכל רכיביו אותו זרם. לולאה היא מסלול סגור במעגל. חוקי קירכהוף הם שני חוקים: חוק הזרמים (בכל צומת) הוא מקרה פרטי של שימור המטען, וחוק המתחים (לאורך כל לולאה) הוא מקרה פרטי של שימור האנרגיה.

חוקי קירכהוף

חוקהנוסחהמה הוא אומרמה נשמר
חוק הזרמיםΣI=0\Sigma I=0בכל צומת, סכום הזרמים הנכנסים שווה לסכום הזרמים היוצאים (נכנס בסימן אחד, יוצא בסימן ההפוך)מטען: מטען לא מצטבר בצומת
חוק המתחיםΣε=ΣIR\Sigma\varepsilon=\Sigma IRלאורך כל לולאה, סכום הכא"מים שווה לסכום מפלי המתח IRIR על הנגדים, כולל ההתנגדויות הפנימיותאנרגיה: מטען שמקיף לולאה חוזר לאותו פוטנציאל

הסימנים בחוק המתחים: בוחרים כיוון הקפה ללולאה. כא"מ שכיוון ההקפה עובר בו מההדק השלילי לחיובי נכתב בסימן ++, ובכיוון ההפוך בסימן −-. מפל מתח IRIR נכתב בסימן ++ כשהזרם בנגד בכיוון ההקפה, ובסימן −- כשהוא נגדו.

דרך הפתרון

פתרון מעגל עם שני מקורות

1. מסמנים זרם, עם כיוון, בכל ענף. כשהכיוון לא ידוע, בוחרים כיוון כלשהו.

2. חוק הזרמים באחת משתי הצמתים, למשל I3=I1+I2I_3=I_1+I_2. (במעגל עם שתי צמתים המשוואה של הצומת השנייה זהה, ולא מוסיפה מידע.)

3. חוק המתחים בשתי לולאות שונות: בכל לולאה הכא"מים בצד אחד ומפלי המתח IRIR בצד השני, עם סימנים לפי כיוון ההקפה.

4. שלוש משוואות בשלושה זרמים: פותרים. זרם שיצא שלילי זורם בכיוון ההפוך לזה שבחרתם.

5. מתח בין שתי נקודות: הולכים לאורך מסלול מנקודה לנקודה ומחברים את השינויים בפוטנציאל. מעבר דרך נגד בכיוון הזרם: הפוטנציאל יורד ב-IRIR. מעבר דרך מקור מההדק השלילי לחיובי: הפוטנציאל עולה ב-ε\varepsilon (ובמקור לא אידאלי, עם הזרם, יורד גם ב-rIrI).

חיבור מקורות

מפתחים מחוק המתחים (לא בדף):

חיבורהכא"מ השקולההתנגדות הפנימית השקולה
בטור, כל המקורות באותו כיווןεT=Σεi\varepsilon_T=\Sigma\varepsilon_irT=Σrir_T=\Sigma r_i
במקביל, nn מקורות זהיםεT=ε\varepsilon_T=\varepsilonrT=rnr_T=\frac{r}{n}

•מקור בטור שמחובר הפוך לאחרים: הכא"מ שלו נכתב בסימן מינוס.

•חיבור במקביל נדון רק במקורות זהים. מעגל עם מקורות שונים בענפים שונים פותרים בחוקי קירכהוף.

שים לב

הנוסחה VAB=ΣIR−ΣεV_{AB}=\Sigma IR-\Sigma\varepsilon הוסרה מדף הנוסחאות. מתח בין שתי נקודות מחשבים בהליכה לאורך מסלול ביניהן, עם חוק אוהם ועם הכא"מים שבדרך.

שים לב

בחוק המתחים כוללים גם את ההתנגדות הפנימית: במקור לא אידאלי מוסיפים את rIrI לצד של מפלי המתח, למשל ε=IR+Ir\varepsilon=IR+Ir במעגל של מקור ונגד.

שים לב

התכנית מגבילה את חוקי קירכהוף למעגלים עם שתי צמתים: אין צורך לטפל במעגל עם יותר משתי צמתים ושני מקורות כא"מ. מכשירי מדידה ומפסקים לא נחשבים צמתים נוספים.

דוגמה - שני מקורות ונורה: משוואות קירכהוף

מעגל חשמלי בנוי משלושה ענפים שמחוברים בין שתי צמתים, שמאלית וימנית:

•ענף עליון: מקור מתח אידאלי ε1\varepsilon_1 ונגד R1R_1 בטור;

•ענף אמצעי: נורה LL;

•ענף תחתון: מקור מתח אידאלי ε2\varepsilon_2 ונגד R2R_2 בטור.

בשני המקורות ההדק החיובי פונה לצומת השמאלית. הזרם I1I_1 בענף העליון והזרם I2I_2 בענף התחתון זורמים לכיוון הצומת השמאלית, והזרם I3I_3 עובר בנורה. נתון: ε1=18 V\varepsilon_1=18\,\text{V}, ε2=30.4 V\varepsilon_2=30.4\,\text{V}, R1=10 ΩR_1=10\,\Omega, R2=12 ΩR_2=12\,\Omega, והתנגדות הנורה קבועה, RL=4 ΩR_L=4\,\Omega. במעגל מחוברים מד זרם אידאלי בטור לנורה ומד מתח אידאלי במקביל לנגד R2R_2.

ד. כתבו משוואות שאפשר לחשב לפיהן את עוצמת הזרם I3I_3 שעובר בנורה. אין צורך לחשב.

ה. הוריית מד הזרם היא 2.5 A2.5\,\text{A}, והוריית מד המתח היא 20.4 V20.4\,\text{V}. חשבו את עוצמת הזרם שעובר במקור המתח ε1\varepsilon_1.

פתרון

1. ד, חוק הזרמים: I1I_1 ו-I2I_2 נכנסים לצומת השמאלית, ומשם יוצא הזרם I3I_3 דרך הנורה (משמאל לימין). בצומת השמאלית: I3=I1+I2I_3=I_1+I_2.

2. חוק המתחים בלולאה העליונה (ε1\varepsilon_1, R1R_1 והנורה), בכיוון הזרם I1I_1: ε1=I1R1+I3RL\varepsilon_1=I_1R_1+I_3R_L.

3. חוק המתחים בלולאה התחתונה (ε2\varepsilon_2, R2R_2 והנורה), בכיוון הזרם I2I_2: ε2=I2R2+I3RL\varepsilon_2=I_2R_2+I_3R_L.

4. שלוש משוואות בשלושה נעלמים I1I_1, I2I_2, I3I_3, ולכן אפשר לחשב מהן את I3I_3.

5. ה: מד המתח מודד את המתח על R2R_2. לפי חוק אוהם: I2=20.412=1.7 AI_2=\frac{20.4}{12}=1.7\,\text{A}. מד הזרם מודד את I3=2.5 AI_3=2.5\,\text{A}.

6. לפי חוק הזרמים: I1=I3−I2=2.5−1.7=0.8 AI_1=I_3-I_2=2.5-1.7=0.8\,\text{A}.

7. בדיקה בלולאה העליונה: 0.8⋅10+2.5⋅4=18 V=ε10.8\cdot10+2.5\cdot4=18\,\text{V}=\varepsilon_1. בלולאה התחתונה: 1.7⋅12+2.5⋅4=30.4 V=ε21.7\cdot12+2.5\cdot4=30.4\,\text{V}=\varepsilon_2.

תשובה

ד. I3=I1+I2I_3=I_1+I_2; ε1=I1R1+I3RL\varepsilon_1=I_1R_1+I_3R_L; ε2=I2R2+I3RL\varepsilon_2=I_2R_2+I_3R_L. ה. I1=0.8 AI_1=0.8\,\text{A}.

5. מכשירי מדידה: מד זרם ומד מתח

מד זרם ומד מתח

כדי לדעת כמה זרם עובר בנורה, צריך "לפתוח" את התיל ולהכניס את מד הזרם לדרכו של הזרם. כדי לדעת מה המתח על הנורה, נוגעים בשני קצותיה עם שני הדקי מד המתח, בלי לנתק שום דבר.

במדויק: מד זרם (אמפרמטר) מודד את הזרם שעובר דרכו, ולכן מחברים אותו בטור לרכיב. מד מתח (וולטמטר) מודד את המתח בין שתי הנקודות שהדקיו מחוברים אליהן, ולכן מחברים אותו במקביל לרכיב. מכשיר מדידה אידאלי לא משנה את המעגל: ההתנגדות של מד זרם אידאלי אפס (אין עליו מתח), וההתנגדות של מד מתח אידאלי אינסופית (לא עובר בו זרם).

מה מודד כל מכשיר

מכשירהחיבורההתנגדות (אידאלי)אם מחברים אותו הפוך
מד זרםבטור00במקביל לרכיב: הוא מקצר את הרכיב
מד מתחבמקבילאינסופיתבטור: הזרם בענף מתאפס, ואין מפלי מתח על הנגדים בענף

•מד מתח בין הדקי המקור מודד את מתח ההדקים. במעגל פתוח (או כשמד מתח אידאלי מחובר בטור במעגל של מקור אחד) הוא מודד את הכא"מ.

•כדי לדעת מה מד מתח מודד, הולכים מכל אחד מהדקיו לאורך תילים (שאין עליהם מתח) עד הרכיבים. המתח הנמדד הוא המתח על כל מה שבין שתי הנקודות האלה.

•מד זרם מודד רק את הזרם בענף שהוא נמצא בו, לא את הזרם הכולל.

מכשיר מדידה לא אידאלי

מכשירמה הוא עושה למעגלההשפעה
מד זרם לא אידאלימוסיף התנגדות בטורההתנגדות של הענף גדלה, והזרם בענף קטן מהזרם בלי המכשיר
מד מתח לא אידאלימוסיף התנגדות במקביל, ועובר בו זרםההתנגדות של הקטע הנמדד קטנה, והמתח עליו קטן מהמתח בלי המכשיר

•מד מתח טוב: ההתנגדות שלו גדולה בהרבה מההתנגדות של הרכיב שהוא מודד. מד זרם טוב: ההתנגדות שלו קטנה בהרבה מההתנגדויות במעגל.

•הדיון כאן איכותי בלבד.

שים לב

מד מתח שבין שני הדקיו יש כמה רכיבים מודד את המתח על כולם יחד. לפני שמשתמשים בהוריה, עוקבים אחרי התילים ובודקים בין אילו שתי נקודות הוא מחובר.

שים לב

כשמד המתח מחובר ישירות להדקי המקור, מד זרם לא אידאלי לא משנה את הקו בגרף מתח ההדקים כתלות בזרם: ε\varepsilon ו-rr לא השתנו, והקשר עדיין Vab=ε−rIV_{ab}=\varepsilon-rI. הנקודות רק זזות לאורך אותו קו, לזרם קטן יותר ולמתח גדול יותר.

שים לב

מכשיר לא אידאלי משנה את ההתנגדות הכללית, ולכן את הזרם בכל המעגל. כשיש במעגל רכיב לא אוהמי, אי אפשר להניח שהתנגדותו נשארת קבועה: קובעים את השינוי מגרף האופיין, ולפעמים צריך לפסול כל אפשרות (גדל, קטן, לא משתנה) עד שנשארת אחת.

דוגמה - מה מודד כל מכשיר: מוטות במקביל

תלמידה הרכיבה מעגל חשמלי מהרכיבים האלה: סוללה שהכא"מ שלה ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V} והתנגדותה הפנימית זניחה; נגד RR שהתנגדותו קבועה; שני מוטות מוליכים זהים שהתנגדות כל אחד מהם RxR_x, ולהם התנגדות אחידה ליחידת אורך λ\lambda; מכשירי מדידה אידאליים - מד זרם AA, מד מתח V1V_1 ומד מתח V2V_2; ותילים שהתנגדותם זניחה.

שני המוטות מחוברים במקביל זה לזה, בין תיל אנכי שמאלי לתיל אנכי ימני. בין שני התילים האלה מחוברים בענף העליון גם הנגד RR והסוללה, בטור. מד הזרם מחובר בטור למוט העליון בלבד. מד המתח V1V_1 מחובר בין הקצה השמאלי של RR לקצה הימני של הסוללה. מד המתח V2V_2 מחובר בין התיל השמאלי לבין מגע נייד PP שנוגע במוט העליון. MM הוא הקצה השמאלי של המוט העליון.

נתון: הוריית מד הזרם היא I=1.25 AI=1.25\,\text{A}, והוריית מד המתח V1V_1 היא 8 V8\,\text{V}.

א. חשבו את ההתנגדות RxR_x של כל אחד מן המוטות.

ב. חשבו את ההתנגדות של הנגד RR.

ג. כאשר המגע הנייד PP נמצא במרחק L=40 cmL=40\,\text{cm} מימין לנקודה MM, הוריית מד המתח V2V_2 היא 6 V6\,\text{V}. חשבו את λ\lambda.

פתרון

1. מה מודד כל מכשיר: מד הזרם בטור למוט העליון, ולכן 1.25 A1.25\,\text{A} הוא הזרם במוט העליון בלבד. V1V_1 מחובר בין התיל השמאלי לתיל הימני (על פני RR והסוללה יחד). שני המוטות מחוברים בין אותם שני תילים, ולכן לפי חוק המתחים V1V_1 הוא גם המתח על כל מוט (על מד הזרם האידאלי אין מתח).

2. א: לפי V=RIV=RI על המוט העליון: Rx=V1I=81.25=6.4 ΩR_x=\frac{V_1}{I}=\frac{8}{1.25}=6.4\,\Omega.

3. ב: המוטות זהים ובאותו מתח, ולכן עובר בכל אחד מהם אותו זרם. לפי חוק הזרמים, הזרם הכולל שעובר ב-RR ובסוללה הוא 2⋅1.25=2.5 A2\cdot1.25=2.5\,\text{A}.

4. לפי חוק המתחים בלולאה של הסוללה, RR ומוט: ε=VR+V1\varepsilon=V_R+V_1, ולכן VR=12−8=4 VV_R=12-8=4\,\text{V}, ו-R=42.5=1.6 ΩR=\frac{4}{2.5}=1.6\,\Omega. בדיקה: RT=1.6+6.42=4.8 ΩR_T=1.6+\frac{6.4}{2}=4.8\,\Omega, ו-124.8=2.5 A\frac{12}{4.8}=2.5\,\text{A}.

5. ג: התיל השמאלי באותו פוטנציאל כמו MM, ולכן V2V_2 הוא המתח על הקטע MPMP שאורכו L=0.4 mL=0.4\,\text{m}. מד המתח אידאלי ולא מושך זרם, ולכן בקטע עובר 1.25 A1.25\,\text{A}.

6. RMP=λLR_{MP}=\lambda L, ולפי חוק אוהם V2=IλLV_2=I\lambda L: λ=V2IL=61.25⋅0.4=12 Ω/m\lambda=\frac{V_2}{IL}=\frac{6}{1.25\cdot0.4}=12\,\Omega/\text{m}.

תשובה

א. Rx=6.4 ΩR_x=6.4\,\Omega. ב. R=1.6 ΩR=1.6\,\Omega. ג. λ=12 Ω/m\lambda=12\,\Omega/\text{m}.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.