דילוג לתוכן המרכזי

סיכום פוטנציאל חשמלי, קיבול וקבלים

פיזיקה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בפוטנציאל חשמלי, קיבול וקבלים: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

תזכורת: כוח משמר ואנרגיה פוטנציאלית

במכניקה ראיתם שכשמרימים ספר ואחר כך מורידים אותו לאותו מקום, כוח הכובד "מחזיר" את כל העבודה. כוח כזה מאפשר לשמור עבודה בצורת אנרגיה ולקבל אותה בחזרה. הכוח החשמלי בין מטענים נייחים מתנהג בדיוק כך.

במדויק: כוח משמר הוא כוח שהעבודה שלו בין שתי נקודות תלויה רק בנקודת ההתחלה ובנקודת הסוף, ולא במסלול (ולכן במסלול סגור היא אפס). לכוח משמר מגדירים אנרגיה פוטנציאלית UU, כך שהעבודה שלו היא W=−ΔUW=-\Delta U. את רמת האפס של UU בוחרים, ורק הפרשים ב-UU מוגדרים באופן חד-ערכי. משפט עבודה-אנרגיה: עבודת כל הכוחות שווה לשינוי באנרגיה הקינטית, W=ΔEkW=\Delta E_k. הכוח החשמלי בין מטענים נייחים (הכוח האלקטרוסטטי) הוא כוח משמר, ולכן השדה האלקטרוסטטי הוא שדה משמר.

תזכורת: השדה החשמלי

מטען "משנה" את המרחב סביבו: כל מטען אחר שמניחים בקרבתו מרגיש כוח. את התכונה הזאת של המרחב מתארים בשדה.

במדויק: השדה החשמלי בנקודה הוא הכוח החשמלי שפועל על מטען בוחן חיובי קטן שמונח בנקודה, חלקי המטען: E→=F→q\vec E=\frac{\vec F}{q}, ולכן F→=qE→\vec F=q\vec E. היחידה N/C\text{N/C}. השדה הוא וקטור: על מטען חיובי הכוח בכיוון השדה, ועל מטען שלילי בכיוון ההפוך. גודל השדה של מטען נקודתי הוא E=kqr2E=k\frac{q}{r^2}, והשדה של כמה מטענים הוא סכום וקטורי של השדות של כל אחד מהם.

1. פוטנציאל, הפרש פוטנציאלים ומשטחים שווי פוטנציאל

פוטנציאל חשמלי והפרש פוטנציאלים

כמו שגובה במפה אומר כמה אנרגיית גובה תהיה לכל קילוגרם שתעלו לשם, הפוטנציאל החשמלי אומר כמה אנרגיה חשמלית תהיה לכל קולון שתביאו לנקודה. הפוטנציאל הוא תכונה של הנקודה בשדה, ולא של המטען שמביאים אליה.

במדויק: הפרש הפוטנציאלים (המתח) בין הנקודות AA ו-BB, VAB=VA−VBV_{AB}=V_A-V_B, הוא העבודה שעושה הכוח החשמלי על מטען בוחן חיובי קטן (שלא משנה את השדה) כשהוא עובר מ-AA ל-BB, חלקי המטען: VAB=WA→BqV_{AB}=\frac{W_{A\to B}}{q}. העבודה לא תלויה במסלול, כי השדה משמר. הפוטנציאל בנקודה VAV_A מוגדר רק ביחס לנקודת ייחוס שבה בוחרים V=0V=0, בדרך כלל באין-סוף: VAV_A הוא הפרש הפוטנציאלים בין AA לאין-סוף. הפוטנציאל הוא סקלר (מספר עם סימן, בלי כיוון). היחידה: וולט, 1 V=1 J/C1\,\text{V}=1\,\text{J/C}.

הגדרה שקולה: VB−VAV_B-V_A הוא העבודה ליחידת מטען שכוח חיצוני עושה נגד השדה, כשהוא מעביר מטען חיובי מ-AA ל-BB בלי לשנות את גודל מהירותו.

שינוי של נקודת הייחוס משנה את הפוטנציאל בכל נקודה באותו קבוע, אבל לא משנה שום הפרש פוטנציאלים. לכן כל מה שאפשר למדוד (עבודה, שינוי באנרגיה, מתח של וולטמטר) תלוי רק בהפרשים.

פוטנציאל של מטען נקודתי ושל כמה מטענים

- מטען נקודתי qq, במרחק rr ממנו (עם V=0V=0 באין-סוף): V=kqrV=k\frac{q}{r}. מציבים את qq עם הסימן: סביב מטען חיובי הפוטנציאל חיובי, וסביב מטען שלילי הוא שלילי.

- כמה מטענים: הפוטנציאל בנקודה הוא הסכום האלגברי של הפוטנציאלים של כל מטען בנפרד: VA=kq1r1+kq2r2+…V_A=k\frac{q_1}{r_1}+k\frac{q_2}{r_2}+\dots (חיבור של מספרים עם סימנים, בלי רכיבים וזוויות).

- הסימונים בדף: VAB=VA−VBV_{AB}=V_A-V_B (המתח בין AA ל-BB) ו-ΔV=VB−VA\Delta V=V_B-V_A (השינוי בפוטנציאל במעבר מ-AA ל-BB). שימו לב: ΔV=−VAB\Delta V=-V_{AB}.

גודלשדה E→\vec Eפוטנציאל VV
סוגוקטורסקלר
מטען נקודתיE=kqr2E=k\frac{q}{r^2}, כיוון: מהמטען החיובי והלאה, אל המטען השליליV=kqrV=k\frac{q}{r}, עם סימן
כמה מטעניםסכום וקטורי (רכיבים)סכום אלגברי
שים לב

שדה אפס לא אומר פוטנציאל אפס, ולהפך. באמצע הקטע שבין שני מטענים חיוביים שווים השדה אפס (השדות מבטלים זה את זה), אבל הפוטנציאל שם חיובי: סכום של שני מספרים חיוביים. באמצע בין מטען חיובי למטען שלילי שווים הפוטנציאל אפס, אבל השדה לא.

משטחים שווי פוטנציאל

במפה טופוגרפית מסמנים קווי גובה: על כל קו הגובה זהה, וכשהקווים צפופים המדרון תלול. באותו אופן מסמנים סביב מטענים משטחים שבהם הפוטנציאל זהה.

במדויק: משטח שווה פוטנציאל הוא משטח שבכל הנקודות שלו הפוטנציאל זהה, V=constV=\text{const}. סביב מטען נקודתי אלה ספירות שמרכזן במטען, ובשדה אחיד אלה מישורים ניצבים לשדה.

סביב מטען חיובי: עיגולים שווי פוטנציאל (חתך של הספירות) בהפרשים שווים של 20 V20\,\text{V} (6060, 4040 ו-20 V20\,\text{V}, ברדיוסים 11, 1.51.5 ו-3 m3\,\text{m} כש-kQ=60 V⋅mkQ=60\,\text{V}\cdot\text{m}), וקווי שדה רדיאליים שחוצים אותם בזווית ישרה. ככל שמתרחקים מהמטען השדה חלש יותר, ולכן העיגולים מתרחקים זה מזה.

Q60 V40 V20 V

תכונות של משטחים שווי פוטנציאל

1. בהעברת מטען על פני משטח שווה פוטנציאל לא נעשית עבודה חשמלית: WA→B=qVAB=0W_{A\to B}=qV_{AB}=0.

2. קווי השדה ניצבים למשטחים שווי הפוטנציאל בכל נקודה.

3. השדה מכוון מפוטנציאל גבוה לנמוך ("במורד הפוטנציאל"). לכן לאורך קו שדה הפוטנציאל יורד.

4. במקום שבו משטחים בהפרשי פוטנציאל שווים צפופים, השדה חזק יותר.

5. מוליך טעון בשיווי משקל אלקטרוסטטי הוא גוף שווה פוטנציאל: כל הנקודות שלו, בתוכו ועל פניו, באותו פוטנציאל.

הקשר בין שדה אחיד להפרש פוטנציאלים

בשדה חשמלי אחיד, לאורך ציר xx שמקביל לשדה:

E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}

•גודל השדה הוא השינוי בפוטנציאל לכל מטר. לכן היחידה V/m\text{V/m} שווה ל-N/C\text{N/C}.

- סימן המינוס: השדה מכוון לכיוון שבו הפוטנציאל יורד. כש-VV עולה עם xx, השדה בכיוון השלילי של הציר.

- בגרף פוטנציאל-מקום: השדה הוא מינוס השיפוע. קטע ישר = שדה אחיד בקטע; קטע אופקי = E=0E=0.

•בין לוחות קבל, שהמרחק ביניהם dd והמתח ביניהם VABV_{AB}: E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}. בין שתי נקודות בשדה הזה, הפרש הפוטנציאלים תלוי רק במרחק ביניהן לאורך השדה.

דרך הפתרון

שדה ופוטנציאל בנקודה ממערכת מטענים

1. מסמנים את הנקודה ומוצאים את המרחק שלה מכל מטען (פיתגורס כשצריך). ממירים cm\text{cm} ל-m\text{m}.

2. פוטנציאל: מחשבים kqirik\frac{q_i}{r_i} לכל מטען עם הסימן, ומחברים מספרים.

3. שדה: מחשבים לכל מטען את הגודל k∣qi∣ri2k\frac{|q_i|}{r_i^2}, מסמנים בתרשים את הכיוון (מהמטען החיובי והלאה, אל המטען השלילי), מפרקים לרכיבים ומחברים.

4. סימטריה: רכיבים שווים ומנוגדים מתבטלים. כך מוצאים מהר נקודה שבה השדה אפס.

5. הפוך, מקו שווה פוטנציאל: בוחרים נקודה שהפוטנציאל שלה והמרחקים שלה מהמטענים ידועים, כותבים V=∑kqiriV=\sum k\frac{q_i}{r_i} ומבודדים את המטען הלא ידוע.

דרך הפתרון

שדה מגרף פוטנציאל-מקום

1. מחלקים את הגרף לקטעים ישרים. בכל קטע ישר השדה אחיד.

2. בכל קטע: E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}, אחרי המרה למטרים. הסימן הוא הכיוון ביחס לציר.

3. קטע אופקי: E=0E=0.

4. הכוח על מטען: F→=qE→\vec F=q\vec E. מטען חיובי שמשתחרר ממנוחה נע לפוטנציאל נמוך, ומטען שלילי לפוטנציאל גבוה.

שים לב

את כיוון השדה קובעים לפי השינוי בפוטנציאל, ולא לפי הסימן שלו. באזור שבו הפוטנציאל חיובי ועולה עם xx, השדה בכיוון השלילי של הציר.

שים לב

הכוח על מטען תלוי בשדה, כלומר בשיפוע של גרף הפוטנציאל, ולא בערך של הפוטנציאל. בנקודה שבה V=3 VV=3\,\text{V}, על קטע שבו VV יורד ב-6 V6\,\text{V} לאורך 4 cm4\,\text{cm}, השדה הוא 150 V/m150\,\text{V/m}, והכוח הוא qEqE עם השדה הזה.

דוגמה א - מטען לא ידוע מקו שווה פוטנציאל

שני מטענים נקודתיים חיוביים נמצאים על ציר yy: המטען Q=6⋅10−10 CQ=6\cdot10^{-10}\,\text{C} בנקודה (0 , 6 cm)(0\,,\,6\,\text{cm}) והמטען qq בנקודה (0 , −6 cm)(0\,,\,-6\,\text{cm}). נתון Q>qQ>q. הפוטנציאל באין-סוף נבחר להיות אפס, ויש להזניח את כוח הכבידה.

ב. האם יש נקודה כלשהי במרחב (מלבד באין-סוף) שבה הפוטנציאל החשמלי שווה לאפס? אם כן, בטאו את מיקומה. אם לא, הסבירו מדוע.

בתרשים של הקווים שווי הפוטנציאל של המערכת, הקו שערכו 72 V72\,\text{V} חותך את ציר xx בנקודה P=(8 cm , 0)P=(8\,\text{cm}\,,\,0).

ג. היעזרו בנתון וחשבו את הגודל של המטען qq.

6 cm8 cmQqOP10 cm10 cm
פתרון

1. ב: הפוטנציאל הוא סקלר, ובכל נקודה במרחק r1r_1 מ-QQ ו-r2r_2 מ-qq הוא הסכום האלגברי V=kQr1+kqr2V=k\frac{Q}{r_1}+k\frac{q}{r_2}.

2. שני המטענים חיוביים והמרחקים חיוביים וסופיים, ולכן שני האיברים חיוביים, והסכום חיובי בכל נקודה. אין נקודה (מלבד באין-סוף) שבה V=0V=0.

3. ג, המרחקים: הנקודה PP נמצאת 8 cm8\,\text{cm} מהראשית, וכל מטען 6 cm6\,\text{cm} מהראשית. לפי פיתגורס: r=62+82=10 cm=0.1 mr=\sqrt{6^2+8^2}=10\,\text{cm}=0.1\,\text{m} משני המטענים.

4. לפי V=kqrV=k\frac{q}{r} לכל מטען, וסכום: VP=kQr+kqr⇒q=rVPk−QV_P=k\frac{Q}{r}+k\frac{q}{r}\Rightarrow q=\frac{rV_P}{k}-Q.

5. הצבה: q=0.1⋅729⋅109−6⋅10−10=8⋅10−10−6⋅10−10=2⋅10−10 Cq=\frac{0.1\cdot72}{9\cdot10^9}-6\cdot10^{-10}=8\cdot10^{-10}-6\cdot10^{-10}=2\cdot10^{-10}\,\text{C}.

תשובה

ב. אין נקודה כזו: בכל נקודה V=kQr1+kqr2>0V=k\frac{Q}{r_1}+k\frac{q}{r_2}>0. ג. q=2⋅10−10 Cq=2\cdot10^{-10}\,\text{C}.

דוגמה ב - גרף שדה-מקום מגרף פוטנציאל-מקום

בגרף מוצג הפוטנציאל החשמלי VV שנמדד לאורך ציר xx במערכת מטענים מסוימת: מ-x=0x=0 (V=0V=0) הפוטנציאל עולה בקו ישר עד 6 V6\,\text{V} ב-x=2 cmx=2\,\text{cm}, נשאר 6 V6\,\text{V} עד x=4 cmx=4\,\text{cm}, ויורד בקו ישר עד 00 ב-x=8 cmx=8\,\text{cm}.

x (cm)V (V)012345678901234567

ד. סרטטו גרף המתאר את השדה החשמלי כפונקציה של xx, עבור התחום שבין x=0x=0 לבין x=8 cmx=8\,\text{cm}.

פתרון

1. הכלל: לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}. בכל קטע הגרף ישר, ולכן השדה קבוע בקטע ושווה למינוס השיפוע. ממירים cm\text{cm} ל-m\text{m}.

2. 0<x<2 cm0<x<2\,\text{cm}: E=−6−00.02=−300 V/mE=-\frac{6-0}{0.02}=-300\,\text{V/m}. השדה בכיוון השלילי של ציר xx (הפוטנציאל עולה ימינה).

3. 2<x<4 cm2<x<4\,\text{cm}: ΔV=0\Delta V=0, ולכן E=0E=0.

4. 4<x<8 cm4<x<8\,\text{cm}: E=−0−60.08−0.04=+150 V/mE=-\frac{0-6}{0.08-0.04}=+150\,\text{V/m}, בכיוון החיובי של הציר.

5. הגרף הוא שלושה קטעים אופקיים:

x (cm)E (V/m)0123456789-350-300-250-200-150-100-5050100150200
תשובה

E=−300 V/mE=-300\,\text{V/m} ב-0<x<2 cm0<x<2\,\text{cm}; E=0E=0 ב-2<x<4 cm2<x<4\,\text{cm}; E=+150 V/mE=+150\,\text{V/m} ב-4<x<8 cm4<x<8\,\text{cm}.

2. עבודה ואנרגייה של מטען בשדה, האצת חלקיקים

אנרגיה פוטנציאלית חשמלית

כשמקרבים שני מטענים חיוביים, צריך לדחוף אותם זה לעבר זה. העבודה הזאת לא הולכת לאיבוד: כשמשחררים אותם, הם נדחים ומקבלים מהירות. העבודה "נאגרה" כאנרגיה פוטנציאלית חשמלית.

במדויק: האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של מטען qq בנקודה שבה הפוטנציאל VV היא UE=qVU_E=qV (עם אותה נקודת ייחוס של VV). למערכת של שני מטענים נקודתיים במרחק rr: UE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r}, עם UE=0U_E=0 כשהם רחוקים מאוד. הכוח החשמלי משמר, ולכן העבודה שלו מ-AA ל-BB היא WA→B=qVAB=−ΔUEW_{A\to B}=qV_{AB}=-\Delta U_E. ההבדל בין המושגים: פוטנציאל (V\text{V}) הוא תכונה של נקודה בשדה; אנרגיה פוטנציאלית (J\text{J}) היא של מטען שנמצא בנקודה.

סימן UEU_E אומר משהו: UE>0U_E>0 לשני מטענים באותו סימן (צריך להשקיע עבודה כדי לקרב אותם), ו-UE<0U_E<0 למטענים בסימנים מנוגדים (הם נמשכים, וצריך להשקיע עבודה כדי להרחיק אותם לאין-סוף).

מטען חיובי שמשתחרר ממנוחה נע לפוטנציאל נמוך, ומטען שלילי לפוטנציאל גבוה. בשני המקרים UEU_E קטנה והאנרגיה הקינטית גדלה.

עבודה ואנרגיה בשדה חשמלי

גודלהנוסחההערה
אנרגיה פוטנציאלית חשמליתUE=qVU_E=qVqq ו-VV עם סימנים
של שני מטענים נקודתייםUE=kq1q2rU_E=k\frac{q_1q_2}{r}UE=0U_E=0 כש-r→∞r\to\infty
עבודת הכוח החשמליWA→B=qVAB=q(VA−VB)W_{A\to B}=qV_{AB}=q(V_A-V_B)לא תלויה במסלול
עבודת כוח חיצוני (בלי שינוי במהירות)W=ΔUE=q(VB−VA)W=\Delta U_E=q(V_B-V_A)למשל הבאת מטען מאין-סוף והחזקתו

- משפט עבודה-אנרגיה: Wtotal=ΔEkW_{\text{total}}=\Delta E_k. כשרק הכוח החשמלי עושה עבודה: qVAB=12mvB2−12mvA2qV_{AB}=\frac12mv_B^2-\frac12mv_A^2.

- שימור אנרגיה (רק כוחות משמרים עושים עבודה): 12mvA2+qVA=12mvB2+qVB\frac12mv_A^2+qV_A=\frac12mv_B^2+qV_B.

•כוח הכובד על חלקיקים כמו אלקטרון ופרוטון זניח לעומת הכוח החשמלי, ולכן מזניחים אותו כשהשאלה אומרת זאת.

האצה של חלקיק טעון בשדה חשמלי

- בשדה אחיד (בין לוחות): הכוח F=qEF=qE קבוע, ולפי החוק השני של ניוטון התאוצה a=qEma=\frac{qE}{m} קבועה. התנועה שוות תאוצה, ואפשר לפתור בנוסחאות הקינמטיקה או באנרגיה.

- בשדה לא אחיד (סביב מטענים נקודתיים) התאוצה משתנה, ולכן פותרים רק באנרגיה.

- המהירות אחרי האצה (נוסחה שלא בדף, מפתחים אותה): חלקיק שמתחיל ממנוחה ועובר הפרש פוטנציאלים VV בכיוון שבו הכוח עליו עושה עבודה חיובית: ∣q∣V=12mv2−0⇒v=2∣q∣Vm|q|V=\frac12mv^2-0\Rightarrow v=\sqrt{\frac{2|q|V}{m}}.

- בלימה: חלקיק שנע נגד הכוח החשמלי נעצר בנקודה שבה כל האנרגיה הקינטית שלו הפכה ל-UEU_E. הוא מגיע ליעד רק אם 12mv02≥∣qΔV∣\frac12mv_0^2\ge|q\Delta V|.

אלקטרון-וולט

אלקטרון-וולט (eV\text{eV}) הוא יחידה של אנרגיה: האנרגיה הקינטית שמקבל חלקיק שמטענו ee (אלקטרון או פרוטון) כשהוא מואץ דרך הפרש פוטנציאלים של 1 V1\,\text{V}.

- 1 eV=1.6⋅10−19 C⋅1 V=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}\cdot1\,\text{V}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}.

•חלקיק שמטענו ee שמואץ ממנוחה דרך VV וולט מקבל אנרגיה קינטית של VV אלקטרון-וולט. חלקיק שמטענו 2e2e מקבל פי 2.

•אנרגיות קשר של אלקטרונים באטומים הן בסדר גודל של כמה eV\text{eV}.

דרך הפתרון

חלקיק טעון בשדה: שימור אנרגיה

1. מזהים את נקודת ההתחלה AA ואת נקודת הסוף BB, ואת הפוטנציאל בכל אחת (מגרף, מקו שווה פוטנציאל, או מ-V=∑kqiriV=\sum k\frac{q_i}{r_i}).

2. בודקים שרק הכוח החשמלי עושה עבודה (הכבידה זניחה).

3. כותבים WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB} עם סימן המטען, ואת משפט עבודה-אנרגיה W=ΔEkW=\Delta E_k (או שימור Ek+UEE_k+U_E).

4. מבודדים את המבוקש (מהירות, הפרש פוטנציאלים, נקודת עצירה) ומציבים ביחידות SI.

5. בקרה: בודקים שהמהירות גדלה כשהכוח בכיוון התנועה וקטנה כשהוא נגדה, ושהיא קטנה בהרבה ממהירות האור.

שים לב

מציבים את המטען עם הסימן. מטען שלילי שנע מפוטנציאל 50 kV50\,\text{kV} ל-40 kV40\,\text{kV} (מתרחק ממטען חיובי) מאט; מי ששוכח את הסימן מקבל שהמהירות גדלה.

שים לב

העבודה החשמלית בין לוחות תלויה רק במתח ביניהם, qVqV. אם מקרבים את הלוחות כשהמתח קבוע, השדה גדל אבל הדרך קצרה יותר, והעבודה (וגם מהירות החלקיק בסוף) לא משתנה.

שים לב

בודקים שהתשובה הגיונית: מהירות של חלקיק שגדולה ממהירות האור היא סימן לטעות הצבה (למשל חזקה של 1010 או cm\text{cm} במקום m\text{m}). מספר הספרות המשמעותיות בתוצאה צריך להתאים לנתונים, ולא לכל מה שהמחשבון מציג.

דוגמה - חלקיק שלילי בין שלושה לוחות טעונים

שלושה לוחות AA, BB, CC, ארוכים מאוד וטעונים, מוצבים במקביל זה לזה: AA ב-x=0x=0, BB ב-x=0.5 mx=0.5\,\text{m} ו-CC ב-x=0.75 mx=0.75\,\text{m}. במרכז לוח BB יש חור קטן. הגרף מתאר את הפוטנציאל בין הלוחות כפונקציה של xx (בגרף xx בסנטימטרים): VA=0V_A=0, VB=50 VV_B=50\,\text{V}, VC=−100 VV_C=-100\,\text{V}, ובין כל שני לוחות הגרף ישר.

x (cm)V (V)-25255075100-100-75-50-252550ABC

חלקיק טעון שלילית משוחרר ממנוחה ממרכז הלוח AA. כוח הכבידה זניח.

ג. הסבירו מדוע תנועת החלקיק בין הלוח AA ללוח BB היא תנועה שוות תאוצה.

ד. חשבו את המהירות המרבית של החלקיק בתנועתו בין הלוח AA ללוח BB. נתון: מסת החלקיק m=8⋅10−25 kgm=8\cdot10^{-25}\,\text{kg} ומטענו q=−6.4⋅10−19 Cq=-6.4\cdot10^{-19}\,\text{C}.

ה. החלקיק נכנס לאזור שבין הלוח BB ללוח CC דרך החור הקטן שבלוח BB. האם החלקיק יגיע ללוח CC? נמקו.

פתרון

1. ג: בין AA ל-BB הגרף ישר, ולכן לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x} השדה אחיד: ∣E∣=500.5=100 V/m|E|=\frac{50}{0.5}=100\,\text{V/m}. הכוח היחיד F=qEF=qE קבוע, ולפי ΣF=ma\Sigma F=ma התאוצה קבועה. השדה מכוון מ-BB אל AA (במורד הפוטנציאל), והמטען שלילי, ולכן הכוח מכוון מ-AA אל BB.

2. ד: החלקיק מואץ לאורך כל הדרך עד BB, ולכן המהירות המרבית שלו היא בלוח BB. לפי WA→B=qVABW_{A\to B}=qV_{AB}: W=(−6.4⋅10−19)(0−50)=3.2⋅10−17 JW=(-6.4\cdot10^{-19})(0-50)=3.2\cdot10^{-17}\,\text{J}.

3. לפי Wtotal=ΔEkW_{\text{total}}=\Delta E_k, ממנוחה: W=12mv2⇒v=2Wm=2⋅3.2⋅10−178⋅10−25≈8.94⋅103 m/sW=\frac12mv^2\Rightarrow v=\sqrt{\frac{2W}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot3.2\cdot10^{-17}}{8\cdot10^{-25}}}\approx8.94\cdot10^3\,\text{m/s}.

4. ה: בין BB ל-CC הפוטנציאל יורד, השדה מכוון מ-BB אל CC, והכוח על המטען השלילי מכוון אחורה, אל BB. החלקיק מאט.

5. העבודה החשמלית מ-BB עד CC: WB→C=q(VB−VC)=(−6.4⋅10−19)(50+100)=−9.6⋅10−17 JW_{B\to C}=q(V_B-V_C)=(-6.4\cdot10^{-19})(50+100)=-9.6\cdot10^{-17}\,\text{J}. לחלקיק יש רק 3.2⋅10−17 J3.2\cdot10^{-17}\,\text{J} אנרגיה קינטית, פחות ממה שהיה עליו לאבד, ולכן הוא לא יגיע ל-CC.

6. נקודת העצירה: Ek+qVE_k+qV נשמר, והחלקיק התחיל ממנוחה ב-V=0V=0, ולכן הוא נעצר שוב בנקודה שבה V=0V=0: 50−600(x−0.5)=0⇒x≈0.583 m50-600(x-0.5)=0\Rightarrow x\approx0.583\,\text{m}, ומשם חוזר אל BB.

תשובה

ג. השדה בין AA ל-BB אחיד (100 V/m100\,\text{V/m}), ולכן הכוח qEqE קבוע והתאוצה קבועה. ד. vmax≈8.94⋅103 m/sv_{max}\approx8.94\cdot10^3\,\text{m/s} (בלוח BB). ה. לא: החלקיק נעצר ב-x≈0.583 mx\approx0.583\,\text{m}, לפני לוח CC, וחוזר לעבר BB.

3. כדור מוליך טעון וחיבור כדורים מוליכים

כדור מוליך טעון

כשטוענים כדור מתכת, המטענים העודפים דוחים זה את זה ובורחים כמה שאפשר זה מזה: אל פני הכדור. אחרי רגע קצר הם נעצרים, והכדור במצב יציב.

במדויק: בכדור מוליך טעון בשיווי משקל אלקטרוסטטי (כשהמטענים כבר לא נעים) כל המטען העודף נמצא על פני הכדור, והשדה החשמלי בתוך המוליך אפס (אילו היה שם שדה, הוא היה מזיז את האלקטרונים החופשיים). לכן כל הכדור הוא גוף שווה פוטנציאל. כשהכדור רחוק ממטענים אחרים, המטען מפוזר על פניו באחידות, ומחוץ לכדור השדה והפוטנציאל זהים לאלה של מטען נקודתי QQ שנמצא במרכזו. אותו דבר נכון לקליפה כדורית מוליכה.

כדור ברדיוס R=0.3 mR=0.3\,\text{m} עם פוטנציאל 90 kV90\,\text{kV} על פניו (Q=3⋅10−6 CQ=3\cdot10^{-6}\,\text{C}): בתוך הכדור הפוטנציאל קבוע, 90 kV90\,\text{kV}, ומחוצה לו הוא יורד כמו 1r\frac1r (למשל 50 kV50\,\text{kV} ב-0.54 m0.54\,\text{m} ו-30 kV30\,\text{kV} ב-0.9 m0.9\,\text{m}).

r (m)V (kV)0.00.30.60.91.21.50102030405060708090100R

השדה אפס בכל תוך הכדור, קופץ על פניו ל-300 kN/C300\,\text{kN/C}, ויורד מחוצה לו כמו 1r2\frac{1}{r^2}.

r (m)E (kN/C)0.00.30.60.91.21.5050100150200250300R

שדה ופוטנציאל של כדור מוליך

כדור (או קליפה) ברדיוס RR עם מטען QQ, רחוק ממטענים אחרים; rr הוא המרחק ממרכז הכדור:

מקוםהשדההפוטנציאל
בתוך הכדור, r<Rr<RE=0E=0קבוע, שווה לפוטנציאל על פני הכדור: V=kQRV=k\frac{Q}{R}
על פני הכדור, r=Rr=RE=kQR2E=k\frac{Q}{R^2} (מחוץ לפני השטח)V=kQRV=k\frac{Q}{R}
מחוץ לכדור, r>Rr>RE=kQr2E=k\frac{Q}{r^2}V=kQrV=k\frac{Q}{r}

הביטויים לא מופיעים כך בדף: כותבים את E=kqr2E=k\frac{q}{r^2} ו-V=kqrV=k\frac{q}{r} של מטען נקודתי, ומנמקים שמחוץ לכדור הוא מתנהג כמטען נקודתי במרכזו. בתוך הכדור הפוטנציאל קבוע כי E=0E=0, ולכן לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x} אין שינוי בפוטנציאל.

שים לב

בתוך הכדור לא מציבים r<Rr<R ב-V=kQrV=k\frac{Q}{r}: שם הפוטנציאל קבוע ושווה לפוטנציאל על פני הכדור. ומחוץ לכדור rr נמדד מהמרכז, ולא מפני הכדור.

חיבור כדורים מוליכים והארקה

שני כדורי מתכת טעונים שמחברים בתיל מוליך הופכים למוליך אחד. מטען זורם בתיל עד שאין סיבה להמשיך לזרום.

במדויק: אחרי החיבור עוברים בתיל אלקטרונים, כל עוד יש הפרש פוטנציאלים בין הכדורים: האלקטרונים נעים מהכדור שהפוטנציאל שלו נמוך אל זה שהפוטנציאל שלו גבוה. המעבר נפסק כשהפוטנציאלים שווים. המטען הכולל נשמר. הארקה היא חיבור של גוף טעון לכדור הארץ, שהפוטנציאל שלו אפס: מטען עובר עד שהגוף מפסיק להיות טעון.

חלוקת המטען בין שני כדורים מחוברים

שני כדורים מוליכים ברדיוסים R1R_1 ו-R2R_2, רחוקים מאוד זה מזה, מחוברים בתיל דק:

- שימור מטען: q1+q2=q1′+q2′q_1+q_2=q_1'+q_2' (ניסוח של חוק שימור המטען, מותר בלי שהוא בדף).

- שוויון פוטנציאלים: kq1′R1=kq2′R2⇒q1′q2′=R1R2k\frac{q_1'}{R_1}=k\frac{q_2'}{R_2}\Rightarrow\frac{q_1'}{q_2'}=\frac{R_1}{R_2}. המטען מתחלק ביחס ישר לרדיוסים; רק בכדורים זהים הוא מתחלק שווה בשווה.

- מספר האלקטרונים שעברו: N=∣Δq∣eN=\frac{|\Delta q|}{e}, כאשר Δq\Delta q הוא השינוי במטען של אחד הכדורים.

- למה "רחוקים מאוד": אז הפוטנציאל של כל כדור נקבע רק על ידי המטען שלו, והמטען עליו מפוזר באחידות. כשהכדורים קרובים, כל אחד תורם לפוטנציאל של השני ומשנה את פיזור המטען עליו, ו-V=kQRV=k\frac{Q}{R} כבר לא נכון.

דרך הפתרון

חיבור כדורים מוליכים

1. מחשבים את הפוטנציאל של כל כדור לפני החיבור, V=kqRV=k\frac{q}{R}.

2. כיוון המעבר: אלקטרונים עוברים מהפוטנציאל הנמוך לגבוה. הכדור שהפוטנציאל שלו גבוה יותר מקבל אלקטרונים, והמטען שלו (עם הסימן) קטן.

3. כותבים שתי משוואות: שימור מטען ושוויון פוטנציאלים, ופותרים.

4. בודקים: הפוטנציאלים אחרי החיבור שווים, וסכום המטענים לא השתנה.

5. מספר האלקטרונים: N=∣Δq∣eN=\frac{|\Delta q|}{e}, עם e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

שים לב

מה שמשתווה בחיבור הוא הפוטנציאל, לא המטען. גם הכיוון של מעבר האלקטרונים נקבע לפי הפוטנציאלים, ולא לפי איזה כדור טעון ביותר מטען.

דוגמה א - שדה ופוטנציאל בתוך כדור מוליך ומחוצה לו

כדור מוליך (קליפה כדורית) טעון במטען חיובי QQ. רדיוס הכדור R=30 cmR=30\,\text{cm}, והפוטנציאל על פניו 90,000 V90{,}000\,\text{V}. הפוטנציאל באין-סוף אפס, והמטען מפוזר על פני הכדור באחידות. הנקודה OO היא מרכז הכדור, הנקודה PP נמצאת 12 cm12\,\text{cm} משמאל למרכז, והנקודה AA נמצאת מימין לכדור, על הקו שווה הפוטנציאל שערכו 50,000 V50{,}000\,\text{V}.

א. חשבו את המרחק AOAO.

ג. (1) מהו גודל השדה החשמלי בנקודה PP? (2) מהו הפוטנציאל בנקודה PP?

פתרון

1. א, המטען: מחוץ לכדור ועל פניו הוא מתנהג כמטען נקודתי במרכזו. לפי V=kqrV=k\frac{q}{r} עם r=R=0.3 mr=R=0.3\,\text{m}: Q=VRk=90,000⋅0.39⋅109=3⋅10−6 CQ=\frac{VR}{k}=\frac{90{,}000\cdot0.3}{9\cdot10^9}=3\cdot10^{-6}\,\text{C}.

2. המרחק: VA=kQrA⇒rA=kQVA=9⋅109⋅3⋅10−650,000=0.54 mV_A=k\frac{Q}{r_A}\Rightarrow r_A=\frac{kQ}{V_A}=\frac{9\cdot10^9\cdot3\cdot10^{-6}}{50{,}000}=0.54\,\text{m}.

3. ג(1): PP נמצאת 12 cm12\,\text{cm} מהמרכז, כלומר בתוך הכדור (12<3012<30). בתוך מוליך בשיווי משקל אלקטרוסטטי השדה אפס: EP=0E_P=0.

4. ג(2): לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}, כש-E=0E=0 הפוטנציאל לא משתנה. לכן בכל תוך הכדור הוא שווה לפוטנציאל על פניו: VP=90,000 VV_P=90{,}000\,\text{V}.

תשובה

א. AO=0.54 mAO=0.54\,\text{m}. ג. (1) EP=0E_P=0. (2) VP=90,000 VV_P=90{,}000\,\text{V}.

דוגמה ב - חלוקת מטען בין שתי מעטפות מחוברות

מעטפת כדורית מתכתית א' שרדיוסה R1=10 cmR_1=10\,\text{cm} טעונה במטען Q1=+2 nCQ_1=+2\,\text{nC} שצפיפותו אחידה. מעטפת כדורית מתכתית ב', שנמצאת במרחק גדול מאוד ממעטפת א', ברדיוס R2=60 cmR_2=60\,\text{cm}, טעונה במטען חיובי Q2=10 nCQ_2=10\,\text{nC} שצפיפותו אחידה. הפוטנציאל באין-סוף אפס. חיברו את שתי המעטפות בתיל מוליך שהתנגדותו זניחה.

ג. חשבו את המטען (גודל וסימן) על כל אחת מהמעטפות זמן רב לאחר החיבור.

ד. החיבור גרם לתנועת אלקטרונים בין שתי המעטפות. ציינו אם עברו אלקטרונים ממעטפת א' אל מעטפת ב' או להפך, וחשבו את מספרם.

פתרון

1. ג, שימור מטען: Q1′+Q2′=Q1+Q2=2+10=12 nCQ_1'+Q_2'=Q_1+Q_2=2+10=12\,\text{nC}.

2. שוויון פוטנציאלים: אחרי זמן רב המטענים לא נעים, ולכן הפוטנציאלים שווים. המעטפות רחוקות מאוד, ולכן לכל אחת V=kQRV=k\frac{Q}{R}: kQ1′R1=kQ2′R2⇒Q2′=R2R1Q1′=6Q1′k\frac{Q_1'}{R_1}=k\frac{Q_2'}{R_2}\Rightarrow Q_2'=\frac{R_2}{R_1}Q_1'=6Q_1'.

3. מציבים: 7Q1′=12 nC⇒Q1′=127≈1.71 nC7Q_1'=12\,\text{nC}\Rightarrow Q_1'=\frac{12}{7}\approx1.71\,\text{nC} ו-Q2′=727≈10.29 nCQ_2'=\frac{72}{7}\approx10.29\,\text{nC}, שניהם חיוביים. בדיקה: לשתיהן V≈154 VV\approx154\,\text{V}.

4. ד, הכיוון: לפני החיבור V1=kQ1R1=9⋅109⋅2⋅10−90.1=180 VV_1=k\frac{Q_1}{R_1}=\frac{9\cdot10^9\cdot2\cdot10^{-9}}{0.1}=180\,\text{V} ו-V2=9⋅109⋅10⋅10−90.6=150 VV_2=\frac{9\cdot10^9\cdot10\cdot10^{-9}}{0.6}=150\,\text{V}. אלקטרונים עוברים מהפוטנציאל הנמוך לגבוה: ממעטפת ב' אל מעטפת א'. ואכן המטען החיובי של א' קטן.

5. המספר: ∣ΔQ1∣=2−127=27 nC≈2.86⋅10−10 C|\Delta Q_1|=2-\frac{12}{7}=\frac27\,\text{nC}\approx2.86\cdot10^{-10}\,\text{C}, ולכן N=∣ΔQ1∣e=2.86⋅10−101.6⋅10−19≈1.79⋅109N=\frac{|\Delta Q_1|}{e}=\frac{2.86\cdot10^{-10}}{1.6\cdot10^{-19}}\approx1.79\cdot10^9.

תשובה

ג. Q1′≈+1.71 nCQ_1'\approx+1.71\,\text{nC}, Q2′≈+10.29 nCQ_2'\approx+10.29\,\text{nC}. ד. אלקטרונים עברו ממעטפת ב' אל מעטפת א'; מספרם N≈1.79⋅109N\approx1.79\cdot10^9.

4. קבל לוחות, קיבול וחיבור קבלים

קבל וקיבול

קבל הוא "מחסן" של מטען ושל אנרגיה: שני לוחות מתכת קרובים, שמקור מתח מעביר אלקטרונים מאחד מהם לשני. ככל שהמתח גדול יותר, נאגר יותר מטען. הקיבול אומר כמה מטען נאגר לכל וולט.

במדויק: קבל הוא שני מוליכים, מופרדים בחומר מבודד (ריק, אוויר או דיאלקטרן), שעליהם מטענים שווים בגודלם והפוכים בסימנם, +Q+Q ו-−Q-Q. מטען הקבל QQ הוא הערך המוחלט של המטען על אחד הלוחות (ולא הסכום, שהוא אפס). הקיבול הוא היחס בין מטען הקבל למתח בין הלוחות: C=QVC=\frac{Q}{V}. היחידה פרד, 1 F=1 C/V1\,\text{F}=1\,\text{C/V}. הקיבול לא תלוי במטען ובמתח, אלא רק בגאומטריה של הקבל ובחומר שבין הלוחות.

קבל לוחות: שני לוחות מקבילים בשטח AA במרחק dd. בין הלוחות (רחוק מהשוליים) השדה אחיד, מכוון מהלוח החיובי לשלילי, וקווי השדה ישרים ובמרווחים שווים.

d+Q-QE

קבל לוחות

- הקיבול: C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d}. הקיבול גדל כששטח הלוחות גדל וכשהמרחק קטן. ε0=8.85⋅10−12 C2/(N⋅m2)\varepsilon_0=8.85\cdot10^{-12}\,\text{C}^2/(\text{N}\cdot\text{m}^2) (מטבלת הקבועים).

- דיאלקטרן: חומר מבודד בין הלוחות מגדיל את הקיבול פי המקדם הדיאלקטרי היחסי εr\varepsilon_r (εr=1\varepsilon_r=1 בריק). ההסבר איכותי: המולקולות בחומר מתקטבות, והמטענים שעל פני החומר מחלישים את השדה בין הלוחות.

- השדה בין הלוחות: E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}. כשבין הלוחות ריק: E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0}, כאשר σ=QA\sigma=\frac{Q}{A} היא צפיפות המטען על לוח.

שים לב

הקיבול תמיד חיובי. כשנתון "המטען על הלוח התחתון −1.3 nC-1.3\,\text{nC}", מטען הקבל הוא 1.3 nC1.3\,\text{nC}, ומציבים אותו בלי מינוס.

האנרגיה בקבל טעון

כדי להפריד מטענים בין הלוחות צריך לעשות עבודה נגד המשיכה ביניהם, והיא נאגרת בקבל כאנרגיה חשמלית:

U=12QVAB=12CVAB2=Q22CU=\frac12QV_{AB}=\frac12CV_{AB}^2=\frac{Q^2}{2C}

הפיתוח: כשמעבירים את המטען אל הלוחות במנות קטנות, המתח בין הלוחות גדל ביחס ישר למטען שכבר עליהם, V=qCV=\frac{q}{C}. כדי להעביר עוד מנה קטנה של מטען צריך עבודה של המתח הרגעי כפול המנה. לכן העבודה הכוללת היא השטח מתחת לגרף מתח-מטען: משולש שבסיסו QQ וגובהו VV, U=12QVU=\frac12QV. מציבים Q=CVQ=CV ומקבלים את שתי הצורות האחרות.

q (μC)V (V)0123456701234

חיבור שני קבלים בטור ובמקביל

חיבורמה שווהמה מתחלקהקיבול השקול
בטור (קבלים שלא היו טעונים)המטען על כל קבל, שווה למטען על הקבל השקולהמתח: V=V1+V2V=V_1+V_21CT=1C1+1C2\frac{1}{C_T}=\frac{1}{C_1}+\frac{1}{C_2}
במקבילהמתח על כל קבלהמטען: Q=Q1+Q2Q=Q_1+Q_2CT=C1+C2C_T=C_1+C_2

•בטור הקיבול השקול קטן מהקיבול הקטן מבין השניים; במקביל הוא גדול מכל אחד מהם.

•בבגרות לא מנתחים מעגלים עם יותר משני קבלים בטור או במקביל.

שים לב

בחיבור בטור המטען על שני הקבלים זהה, והמתח מתחלק ביניהם (על הקבל הקטן יותר מתח גדול יותר). לא מחלקים את המטען לפי הקיבולים.

דרך הפתרון

שינוי בקבל: מחובר למקור או מנותק

1. קובעים מה קבוע: קבל שמחובר למקור מתח שומר על המתח VV; קבל מנותק שומר על המטען QQ (אין לו לאן לזרום).

2. מחשבים את הקיבול החדש לפי C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d}.

3. מוצאים את הגודל השני מ-C=QVC=\frac{Q}{V}, ואת השדה מ-E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d} או מ-E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0}.

כשמקרבים את הלוחות (dd קטן)מחובר למקורמנותק
קבועVVQQ
הקיבול CCגדלגדל
המטען Q=CVQ=CVגדללא משתנה
המתח V=QCV=\frac{Q}{C}לא משתנהקטן
השדהגדל (E=VdE=\frac{V}{d})לא משתנה (E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0})
האנרגיהגדלה (12CV2\frac12CV^2)קטנה (Q22C\frac{Q^2}{2C})

כשמרחיקים את הלוחות כל החצים מתהפכים.

שים לב

בקבל מנותק לא נכון לומר "המתח נשאר": מה שנשמר הוא המטען. כשמגדילים פי 2 את המרחק בין הלוחות, המתח גדל פי 2 והשדה לא משתנה. גם לנמק "המרחק גדל, ולכן לפי E=VdE=\frac{V}{d} השדה קטן" זו טעות, כי גם המתח השתנה.

דוגמה א - קיבול, שטח הלוחות וחיבור קבלים

קבל לוחות שקיבולו C1C_1 מורכב משני לוחות מוליכים אופקיים זהים, שהמרחק ביניהם d=15 mmd=15\,\text{mm}, ובין הלוחות ריק (εr=1\varepsilon_r=1). הקבל מחובר למקור מתח VV, והמטען על הלוח התחתון הוא Q=−1.3 nCQ=-1.3\,\text{nC}. בין הלוחות שתי נקודות MM ו-NN, והמרחק האנכי ביניהן 6 mm6\,\text{mm}. הערך המוחלט של הפרש הפוטנציאלים בין הנקודות הוא 88 V88\,\text{V}.

א. (1) חשבו את הקיבול C1C_1. (2) חשבו את השטח של כל אחד מן הלוחות.

ד. חיברו לקבל קבל נוסף C2C_2, שהמרחק בין לוחותיו גם הוא dd, אך שטח הלוחות שלו קטן פי 22, וגם בין לוחותיו ריק. בפעם הראשונה חיברו את הקבלים בטור, ובפעם השנייה במקביל. בכל פעם חוברו הקבלים, כשאינם טעונים, למקור המתח VV. מצאו את גודל המטען על הקבל C1C_1 בכל אחד מאופני החיבור.

פתרון

1. א(1), השדה: בין הלוחות השדה אחיד ואנכי. לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}: E=886⋅10−3≈1.47⋅104 V/mE=\frac{88}{6\cdot10^{-3}}\approx1.47\cdot10^4\,\text{V/m}.

2. המתח: לפי E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}: V=Ed=1.467⋅104⋅15⋅10−3=220 VV=Ed=1.467\cdot10^4\cdot15\cdot10^{-3}=220\,\text{V}.

3. הקיבול: מטען הקבל הוא 1.3 nC1.3\,\text{nC} (בלי סימן). לפי C=QVC=\frac{Q}{V}: C1=1.3⋅10−9220≈5.91⋅10−12 FC_1=\frac{1.3\cdot10^{-9}}{220}\approx5.91\cdot10^{-12}\,\text{F}.

4. א(2): לפי C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d}: A=C1dε0=5.91⋅10−12⋅15⋅10−38.85⋅10−12≈0.010 m2A=\frac{C_1d}{\varepsilon_0}=\frac{5.91\cdot10^{-12}\cdot15\cdot10^{-3}}{8.85\cdot10^{-12}}\approx0.010\,\text{m}^2.

5. ד, הקיבול C2C_2: אותו dd ושטח קטן פי 2, ולכן C2=C12C_2=\frac{C_1}{2}.

6. בטור: 1CT=1C1+2C1=3C1⇒CT=C13\frac{1}{C_T}=\frac{1}{C_1}+\frac{2}{C_1}=\frac{3}{C_1}\Rightarrow C_T=\frac{C_1}{3}. המטען על כל קבל שווה למטען על הקבל השקול: Q1=CTV=C1V3=1.33≈0.43 nCQ_1=C_TV=\frac{C_1V}{3}=\frac{1.3}{3}\approx0.43\,\text{nC} (ואכן C1V=1.3 nCC_1V=1.3\,\text{nC}).

7. במקביל: על כל קבל מתח המקור, ולכן Q1=C1V=1.3 nCQ_1=C_1V=1.3\,\text{nC}.

תשובה

א. (1) C1≈5.9⋅10−12 FC_1\approx5.9\cdot10^{-12}\,\text{F} (המתח V=220 VV=220\,\text{V}). (2) A≈0.010 m2A\approx0.010\,\text{m}^2. ד. בטור Q1≈0.43 nCQ_1\approx0.43\,\text{nC}; במקביל Q1=1.3 nCQ_1=1.3\,\text{nC}.

דוגמה ב - קבל מנותק: הרחקת הלוחות

קבל לוחות שקיבולו C=20 μFC=20\,\mu\text{F}, שבין לוחותיו אין חומר דיאלקטרי (εr=1\varepsilon_r=1), מחובר זמן רב מאוד לסוללה אידאלית שמתחה 50 V50\,\text{V}, והמתח עליו שווה למתח הסוללה. פותחים את המפסק, כך שהקבל מנותק מהסוללה, ומגדילים פי 22 את המרחק בין הלוחות.

ד. חשבו את המתח על הקבל לאחר השינוי.

ה. קבעו אם לאחר השינוי עוצמת השדה החשמלי בין הלוחות גדלה, קטנה או לא השתנתה. הסבירו.

פתרון

1. ד, המטען לפני השינוי: המתח על הקבל שווה למתח הסוללה, 50 V50\,\text{V}. לפי C=QVC=\frac{Q}{V}: Q=CV=20⋅10−6⋅50=1⋅10−3 CQ=CV=20\cdot10^{-6}\cdot50=1\cdot10^{-3}\,\text{C}.

2. מה נשמר: הקבל מנותק, ולכן המטען נשמר: Q=1⋅10−3 CQ=1\cdot10^{-3}\,\text{C}.

3. הקיבול החדש: לפי C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d}, הגדלת dd פי 2 מקטינה את הקיבול פי 2: C′=10 μFC'=10\,\mu\text{F}.

4. המתח: V′=QC′=1⋅10−310⋅10−6=100 VV'=\frac{Q}{C'}=\frac{1\cdot10^{-3}}{10\cdot10^{-6}}=100\,\text{V}.

5. ה: לפי E=σε0E=\frac{\sigma}{\varepsilon_0} עם σ=QA\sigma=\frac{Q}{A}: המטען ושטח הלוחות לא השתנו, ולכן השדה לא השתנה. בדיקה לפי E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}: 1002d=50d\frac{100}{2d}=\frac{50}{d}, אותו שדה.

תשובה

ד. V′=100 VV'=100\,\text{V}. ה. עוצמת השדה לא השתנתה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.