דילוג לתוכן המרכזי

סיכום השדה המגנטי

פיזיקה לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת בהשדה המגנטי: המושגים, הנוסחאות, דרכי פתרון בצעדים, גרפים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

שדה מגנטי

מחט של מצפן מסתובבת ליד מגנט, וגם ליד תיל שזורם בו זרם. במרחב סביב מגנט או סביב זרם יש משהו שמשפיע על המחט: שדה מגנטי.

במדויק: שדה מגנטי B→\vec B הוא גודל וקטורי שמוגדר בכל נקודה במרחב סביב מגנטים וזרמים. כיוון השדה בנקודה הוא הכיוון שאליו מצביע הקוטב הצפוני של מחט מגנטית שמונחת בנקודה. השדה מפעיל כוח על מטענים נעים (ולכן על זרם), ולא על מטען נח. יחידת השדה המגנטי היא טסלה (T\text{T}). מקורות השדה הם מגנטים וזרמים חשמליים.

קווי שדה מגנטי

כמו בשדה החשמלי, מציירים את השדה המגנטי בעזרת קווים: מפזרים מצפנים קטנים ומחברים את הכיוונים שלהם לקווים.

במדויק: קו שדה מגנטי הוא קו שהמשיק לו בכל נקודה הוא בכיוון השדה המגנטי בנקודה. הצפיפות של הקווים מראה את עוצמת השדה. קווי השדה המגנטי הם תמיד קווים סגורים: מחוץ למגנט הם יוצאים מהקוטב הצפוני ונכנסים לקוטב הדרומי, ובתוך המגנט הם ממשיכים מהדרומי לצפוני. זה בניגוד לקווי השדה האלקטרוסטטי, שמתחילים במטען חיובי (או באינסוף) ומסתיימים במטען שלילי (או באינסוף).

תזכורת: הכוח החשמלי על מטען

בפרק האלקטרוסטטיקה ראינו ששדה חשמלי מפעיל כוח על כל מטען שנמצא בו: F→=qE→\vec F=q\vec E. כדאי לזכור את התכונות שלו, כי הכוח המגנטי שונה ממנו בכמה דברים חשובים.

במדויק: הכוח החשמלי F→=qE→\vec F=q\vec E פועל על מטען נע וגם נח. על מטען חיובי הוא בכיוון השדה החשמלי, ועל מטען שלילי בכיוון ההפוך. הוא יכול לעשות עבודה, ולכן לשנות את גודל המהירות של המטען.

תזכורת: תנועה מעגלית קצובה

חלקיק טעון בשדה מגנטי נע הרבה פעמים במעגל. לכן נזכיר מה צריך כדי שגוף ינוע במעגל במהירות שגודלה קבוע.

במדויק: בתנועה מעגלית קצובה ברדיוס rr ובמהירות vv יש לגוף תאוצה רדיאלית (אל מרכז המעגל) aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}. לכן סכום הרכיבים הרדיאליים של הכוחות הוא ΣFR=maR=mv2r\Sigma F_R=ma_R=m\frac{v^2}{r}. אין כאן כוח נוסף "צנטריפטלי": בשדה מגנטי (כשכוחות אחרים זניחים), הכוח המגנטי עצמו הוא הכוח השקול שמכוון אל המרכז. זמן המחזור TT מקיים v=2πrTv=\frac{2\pi r}{T}.

1. שדה מגנטי של תיל ישר, כריכה וסילונית

זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי

מניחים מצפן ליד תיל ישר ומפעילים זרם: המחט סוטה. מפסיקים את הזרם: המחט חוזרת לצפון. הזרם עצמו יוצר שדה מגנטי, בדיוק כמו מגנט.

במדויק: כל זרם חשמלי יוצר סביבו שדה מגנטי. סביב תיל ישר וארוך קווי השדה הם מעגלים שמרכזם בתיל, במישורים הניצבים לתיל. גודל השדה בנקודה יחסי ישר לזרם II ויחסי הפוך למרחק rr מהתיל. כיוון השדה הוא המשיק למעגל, לפי כלל יד ימין.

קווי השדה סביב תיל שהזרם בו יוצא מהדף, במבט מלמעלה: מעגלים סביב התיל II, והשדה מסתובב נגד כיוון השעון.

BI

גודל השדה של תיל עם זרם 10 A10\,\text{A} כפונקציה של המרחק: לפי B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}, ב-5 cm5\,\text{cm} (AA) השדה 40 μT40\,\mu\text{T}, ב-10 cm10\,\text{cm} (BB) 20 μT20\,\mu\text{T}, וב-20 cm20\,\text{cm} (CC) 10 μT10\,\mu\text{T}. כשהמרחק גדל פי 22, השדה קטן פי 22.

r (m)B (μT)0.000.050.100.150.200.2501020304050ABC

השדה של שלושה מקורות

מקורגודל השדהאיפהתנאי
תיל ישר וארוךB=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}במרחק rr מהתילהתיל ארוך מאוד ביחס ל-rr
סליל מעגלי (כללי)B=μ0NIL2+(2R)2B=\mu_0\frac{NI}{\sqrt{L^2+(2R)^2}}במרכז הסלילאורך LL, רדיוס RR, NN כריכות
סליל מעגלי דק (כריכה)B=μ0NI2RB=\mu_0\frac{NI}{2R}במרכז הסלילR≫LR\gg L
סילונית ארוכהB=μ0NILB=\mu_0\frac{NI}{L}בתוך הסילוניתR≪LR\ll L

- μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A} (מדף הקבועים).

•בסילונית, NL\frac{N}{L} הוא מספר הכריכות ליחידת אורך ("צפיפות הליפופים", ביחידות 1m\frac{1}{\text{m}}). השדה בתוכה אחיד ומקביל לציר, ולא תלוי ברדיוס.

•שני המקרים הפרטיים יוצאים מהנוסחה הכללית: כש-R≫LR\gg L השורש שווה בקירוב ל-2R2R, וכש-R≪LR\ll L הוא שווה בקירוב ל-LL.

כיוון השדה: כלל יד ימין

מקוראיך מחזיקים את יד ימיןמה מקבלים
תיל ישרהאגודל בכיוון הזרםהאצבעות המתעקלות מראות את כיוון קווי השדה המעגליים
כריכה או סילוניתהאצבעות מתעקלות בכיוון הזרם בכריכותהאגודל מראה את כיוון השדה במרכז הכריכה, או בתוך הסילונית

•זרם נגד כיוון השעון (כפי שרואים אותו) יוצר במרכז הכריכה שדה אל המתבונן, וזרם בכיוון השעון יוצר שדה הרחק מהמתבונן.

•סילונית מתנהגת כמו מגנט מוט: הקצה שממנו השדה יוצא הוא הקוטב הצפוני שלה.

דרך הפתרון

חישוב שדה של תיל, כריכה או סילונית

1. מזהים את המקור ובודקים את התנאי: תיל ארוך? כריכה דקה (R≫LR\gg L)? סילונית ארוכה (R≪LR\ll L)?

2. ממירים יחידות ל-SI: סנטימטרים למטרים. בסילונית מחשבים את NL\frac{N}{L}, או משתמשים ישר בצפיפות הליפופים.

3. כותבים את הנוסחה מהדף ומציבים. הגודל לא תלוי בכיוון הזרם.

4. קובעים כיוון לפי כלל יד ימין, ומתארים במילים איך הפעלתם אותו (מה האגודל ומה האצבעות).

5. כשיש כמה מקורות, מחשבים את השדה של כל אחד בנפרד ומחברים כווקטורים.

שים לב

כיוון השדה בסילונית נקבע לפי כיוון הסיבוב של הזרם בכריכות, ולא לפי הכיוון שבו הזרם "מתקדם" לאורך הסילונית.

שים לב

בתוך סילונית ארוכה השדה אחיד: אותו גודל ואותו כיוון בכל נקודה בפנים, קרוב לציר וקרוב לדופן. השדה של תיל, לעומת זאת, קטן ככל שמתרחקים ממנו.

דוגמה - שדה של סילונית מול שדה של תיל על צירה

בסילונית ארוכה זורם זרם I1=0.1 AI_1=0.1\,\text{A}, וצפיפות הליפופים שלה היא 6,0006{,}000 ליפופים למטר. לאורך ציר הסילונית מניחים תיל מוליך ארוך מאוד, שזורם בו זרם I3=20 AI_3=20\,\text{A}.

ד. חשבו באיזה מרחק מציר הסילונית גודל השדה B1B_1 של הסילונית שווה לגודל השדה B3B_3 של התיל.

פתרון

1. נתון ומטרה: NL=6000 1m\frac{N}{L}=6000\,\frac{1}{\text{m}}, I1=0.1 AI_1=0.1\,\text{A}, I3=20 AI_3=20\,\text{A}. מחפשים מרחק rr מהציר שבו B3=B1B_3=B_1.

2. השדה של הסילונית: לפי B=μ0NILB=\mu_0\frac{NI}{L}: B1=4π⋅10−7⋅6000⋅0.1≈7.54⋅10−4 TB_1=4\pi\cdot10^{-7}\cdot6000\cdot0.1\approx7.54\cdot10^{-4}\,\text{T}. הוא אחיד בכל פנים הסילונית.

3. השדה של התיל: לפי B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}: B3=μ0I32πrB_3=\mu_0\frac{I_3}{2\pi r}. הוא קטן כשמתרחקים מהתיל.

4. השוואה: μ0I32πr=μ0NLI1\mu_0\frac{I_3}{2\pi r}=\mu_0\frac{N}{L}I_1, ולכן r=I32πNLI1r=\frac{I_3}{2\pi\frac{N}{L}I_1}.

5. הצבה: r=202π⋅6000⋅0.1≈5.3⋅10−3 mr=\frac{20}{2\pi\cdot6000\cdot0.1}\approx5.3\cdot10^{-3}\,\text{m}, כלומר כ-5.3 mm5.3\,\text{mm} מהציר, בכל נקודה על מעגל ברדיוס זה סביב הציר.

תשובה

ד. r≈5.3⋅10−3 mr\approx5.3\cdot10^{-3}\,\text{m} (כ-5.3 mm5.3\,\text{mm}).

2. מצפן, חיבור שדות והשדה המגנטי של כדור הארץ

השדה המגנטי של כדור הארץ

מצפן שאין לידו מגנטים או זרמים מצביע צפונה. הסיבה: כדור הארץ עצמו מתנהג כמו מגנט ענק.

במדויק: לכדור הארץ יש שדה מגנטי, כמו של מגנט מוט. הקוטב הצפוני הגאוגרפי הוא למעשה קוטב מגנטי דרומי, ולכן הקוטב הצפוני של המחט נמשך אליו. בישראל לשדה יש רכיב אופקי BE∥B_{E\parallel} שמכוון צפונה ורכיב אנכי. מצפן רגיל, שמסתובב רק במישור האופקי, מגיב רק לרכיב האופקי. הזווית שבין השדה לאופק נקראת רכינה, ומצפן אנכי מראה אותה.

חיבור שדות מגנטיים

מצפן ליד תיל נושא זרם "מרגיש" שני שדות בבת אחת: של כדור הארץ ושל התיל. הוא לא בוחר אחד מהם, אלא מצביע לכיוון שלישי.

במדויק: שדות מגנטיים מקיימים את עקרון הסופרפוזיציה: השדה השקול בנקודה הוא הסכום הווקטורי של השדות שכל מקור יוצר בה לבד. מחט מצפן מצביעה בכיוון השדה השקול (במישור האופקי), ולא בכיוון השדה של מקור אחד.

מצפן שמצפון לתיל אנכי. במבט מלמעלה, הצפון למעלה. נניח שהרכיב האופקי של השדה הארצי הוא BE∥=3⋅10−5 TB_{E\parallel}=3\cdot10^{-5}\,\text{T}, צפונה, והשדה של התיל B1=1.6⋅10−5 TB_1=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T} ניצב לו (התיל עם זרם 8 A8\,\text{A}, במרחק 10 cm10\,\text{cm}). המחט מצביעה לאורך השקול BB, בזווית α\alpha מהצפון: tan⁡α=1.63\tan\alpha=\frac{1.6}{3}, ולכן α≈28∘\alpha\approx28^\circ.

BᴇB₁Bα

מצפן בשני שדות ניצבים

כשהשדה של המקור B1B_1 אופקי וניצב לרכיב האופקי של השדה הארצי BE∥B_{E\parallel}, זווית הסטייה α\alpha של המחט מהצפון מקיימת:

tan⁡α=B1BE∥\tan\alpha=\frac{B_1}{B_{E\parallel}}

- תיל אנכי במרחק xx מהמצפן: B1=μ0I2πxB_1=\mu_0\frac{I}{2\pi x}, ולכן tan⁡α\tan\alpha יחסי ל-1x\frac{1}{x} ול-II.

- כריכות שמישורן בכיוון צפון-דרום והמצפן במרכזן (גלוונומטר טנגנטי): השדה במרכז ניצב למישור הכריכות, כלומר מזרח-מערב, ו-B1=μ0NI2RB_1=\mu_0\frac{NI}{2R}. לכן tan⁡α\tan\alpha יחסי לזרם.

•כשהשדות אינם ניצבים, מחברים אותם כווקטורים לפי רכיבים.

•הנוסחה tan⁡α=B1BE∥\tan\alpha=\frac{B_1}{B_{E\parallel}} לא בדף: מפתחים אותה ממשולש השדות.

דרך הפתרון

מדידת הרכיב האופקי של השדה הארצי בגרף

1. משרטטים משולש שדות: BE∥B_{E\parallel} צפונה, השדה של המקור ניצב לו, והשקול בכיוון המחט.

2. מפתחים ביטוי: tan⁡α=B1BE∥\tan\alpha=\frac{B_1}{B_{E\parallel}}, ומציבים את B1B_1 מהדף.

3. בוחרים משתנה חדש שהופך את הקשר לקווי: למשל tan⁡α\tan\alpha כפונקציה של 1x\frac1x (תיל), או של II (כריכות).

4. משרטטים קו מגמה ומחשבים שיפוע משתי נקודות על הקו.

5. משווים את השיפוע לביטוי. למשל בתיל השיפוע הוא μ0I2πBE∥\frac{\mu_0I}{2\pi B_{E\parallel}}, ומבודדים את BE∥B_{E\parallel}.

6. כשיש נקודת חיתוך עם ציר: בודקים מה המשמעות הפיזיקלית שלה (למשל, tan⁡α=0\tan\alpha=0: השדות של המקורות מבטלים זה את זה).

7. בדיקת סבירות: לרכיב האופקי של השדה הארצי בישראל מתקבל ערך של כמה עשרות מיקרוטסלה (בסביבות 3⋅10−5 T3\cdot10^{-5}\,\text{T}).

שים לב

כשהמחט מצביעה בדיוק צפונה, אין זה אומר שאין זרם: ייתכן שהשדות של כמה מקורות מבטלים זה את זה במקום המצפן, ונשאר רק השדה הארצי.

שים לב

שני זרמים שווים ומנוגדים בשתי כריכות לא מבטלים בהכרח זה את זה: השדה במרכז כריכה תלוי גם ברדיוס (B=μ0NI2RB=\mu_0\frac{NI}{2R}), ולכן הכריכה הקטנה יוצרת שדה חזק יותר.

דוגמה - מצפן בין שני תילים

קבוצת תלמידים רוצה למצוא את הרכיב האופקי BE∥B_{E\parallel} של השדה המגנטי הארצי. הם מתחו תיל ישר וארוך, תיל 1, בניצב לשולחן אופקי, והניחו מצפן קטן על השולחן במרחק xx צפונה מהתיל. כשזרם I1I_1 זורם בתיל, מחט המצפן סוטה מהצפון בזווית α\alpha.

ב. פתחו ביטוי של tan⁡α\tan\alpha כפונקציה של המרחק xx ושל הפרמטרים BE∥B_{E\parallel}, I1I_1, μ0\mu_0.

ו. התלמידים מתחו תיל ישר וארוך נוסף, תיל 2, בניצב לשולחן, כך שהמצפן נמצא על הקו הישר שמחבר את התילים, באמצע ביניהם: תיל 2 מצפון למצפן ותיל 1 מדרום לו. בתיל 1 זרם I1=5 AI_1=5\,\text{A}, החוצה מהשולחן (כלפי מעלה). כשבתיל 2 לא זרם זרם, המחט סטתה מהצפון בזווית α\alpha נגד כיוון השעון (במבט מלמעלה). כשבתיל 2 זרם זרם I2I_2, המחט סטתה באותה זווית α\alpha, אבל עם כיוון השעון. קבעו מהו כיוון הזרם בתיל 2, ומהי עוצמתו I2I_2. נמקו.

פתרון

1. ב, השדות במקום המצפן: הרכיב האופקי של השדה הארצי BE∥B_{E\parallel} מכוון צפונה, לאורך הקו שבין התיל למצפן. השדה של התיל משיק למעגל סביב התיל, ולכן ניצב לקו הזה. לפי B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}: B1=μ0I12πxB_1=\mu_0\frac{I_1}{2\pi x}.

2. המחט מצביעה בכיוון השקול. במשולש השדות, B1B_1 הוא הניצב שמול α\alpha ו-BE∥B_{E\parallel} הניצב שליד α\alpha: tan⁡α=B1BE∥=μ0I12πBE∥⋅1x\tan\alpha=\frac{B_1}{B_{E\parallel}}=\frac{\mu_0I_1}{2\pi B_{E\parallel}}\cdot\frac1x.

3. ו, מה משתנה: נסמן ב-dd את המרחק של המצפן מכל תיל. השדה הארצי לא משתנה. כדי שהמחט תסטה באותה זווית לצד השני, השדה השקול של שני התילים צריך להיות שווה בגודלו ל-B1B_1 והפוך לו בכיוון: B→1+B→2=−B→1\vec B_1+\vec B_2=-\vec B_1, כלומר B→2=−2B→1\vec B_2=-2\vec B_1.

4. עוצמה: שני התילים באותו מרחק dd, ולכן μ0I22πd=2μ0I12πd\mu_0\frac{I_2}{2\pi d}=2\mu_0\frac{I_1}{2\pi d}, ומכאן I2=2I1=2⋅5=10 AI_2=2I_1=2\cdot5=10\,\text{A}.

5. כיוון: תיל 1 מדרום למצפן, וזרמו כלפי מעלה. לפי כלל יד ימין לתיל (האגודל בכיוון הזרם, כלפי מעלה), האצבעות מסתובבות סביבו נגד כיוון השעון במבט מלמעלה, ולכן מצפון לו השדה B→1\vec B_1 מכוון מערבה. B→2\vec B_2 צריך להיות מזרחה. המצפן נמצא מדרום לתיל 2. אגודל כלפי מעלה נותן שוב סיבוב נגד כיוון השעון, ומדרום לתיל הסיבוב הזה מכוון מזרחה. לכן I2I_2 זורם החוצה מהשולחן, באותו כיוון כמו I1I_1.

תשובה

ב. tan⁡α=μ0I12πBE∥⋅1x\tan\alpha=\frac{\mu_0I_1}{2\pi B_{E\parallel}}\cdot\frac1x. ו. I2=10 AI_2=10\,\text{A}, החוצה מהשולחן (באותו כיוון כמו I1I_1).

3. כוח על תיל נושא זרם ומאזני זרם

כוח על תיל נושא זרם

תולים מוט מוליך בין קוטבי מגנט פרסה ומפעילים זרם: המוט זז הצידה, או מתרומם קצת. השדה המגנטי מפעיל כוח על המטענים שנעים בתיל, ולכן על התיל כולו.

במדויק: על קטע תיל באורך ℓ\ell שזורם בו זרם II, בשדה מגנטי אחיד BB, פועל כוח שגודלו F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין כיוון הזרם לכיוון השדה. הכוח ניצב גם לשדה וגם לתיל. הוא מרבי כשהתיל ניצב לשדה, ואפס כשהתיל מקביל לשדה. גודל השדה המגנטי מוגדר בעזרת הכוח הזה: B=FIℓB=\frac{F}{I\ell} כשהתיל ניצב לשדה, בדומה ל-E=FqE=\frac{F}{q} בשדה החשמלי. מכאן 1 T=1 NA⋅m1\,\text{T}=1\,\frac{\text{N}}{\text{A}\cdot\text{m}}.

הכוח על קטע של 10 cm10\,\text{cm} עם זרם 5 A5\,\text{A} בשדה 0.2 T0.2\,\text{T}, כפונקציה של הזווית בין התיל לשדה: מרבי, 0.1 N0.1\,\text{N}, ב-90∘90^\circ; חצי ממנו ב-30∘30^\circ; ואפס ב-0∘0^\circ וב-180∘180^\circ.

α (°)F (N)03060901201501800.000.020.040.060.080.100.1230°90°180°

גודל הכוח

F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha

- ℓ\ell הוא האורך של החלק שנמצא בתוך השדה בלבד.

- α\alpha היא הזווית בין התיל (כיוון הזרם) לבין השדה. ניצב: F=IℓBF=I\ell B. מקביל (α=0∘\alpha=0^\circ או 180∘180^\circ): F=0F=0.

•הכוח יחסי לזרם: כשמהפכים את כיוון הזרם, הכוח מתהפך.

כיוון הכוח: כלל יד ימין

הכוח ניצב למישור שבו נמצאים התיל והשדה. כדי לדעת לאיזה צד:

- האצבעות בכיוון הזרם, ומכופפים אותן לכיוון השדה (או: השדה יוצא מכף היד).

- האגודל מראה את כיוון הכוח.

בכתיב וקטורי: F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B. בתשובה בבגרות כותבים מה מראות האצבעות, מה מראה האגודל ומה יוצא מכף היד.

דרך הפתרון

מאזני זרם ותיל תלוי בשדה

1. כיוון הכוח מהמדידה: אם מתיחות החוטים קטנה כשהזרם גדל, הכוח המגנטי על המוט כלפי מעלה. אם הוריית מאזניים שהמגנט מונח עליהם גדלה, הכוח על המגנט כלפי מטה, ולכן (לפי החוק השלישי של ניוטון) הכוח על התיל כלפי מעלה.

2. כיוון השדה או הזרם: מכלל יד ימין, עם תיאור מלא של אופן השימוש.

3. תרשים כוחות ומשוואה: הגוף במנוחה, ולכן ΣF→=0\Sigma\vec F=0. למשל מוט שתלוי בשני חוטים: 2T+IℓB−mg=02T+I\ell B-mg=0.

4. ביטוי קווי: מבודדים את הגודל הנמדד כפונקציה של הזרם: T=mg2−ℓB2IT=\frac{mg}{2}-\frac{\ell B}{2}I.

5. מהגרף: השיפוע ונקודת החיתוך של קו המגמה נותנים את BB ואת mm.

שים לב

כשמשתמשים בכלל יד ימין, לא מספיק לכתוב "לפי כלל יד ימין": חובה לפרט את אופן השימוש (האצבעות בכיוון הזרם, השדה יוצא מכף היד, האגודל בכיוון הכוח).

שים לב

תיל שמונח לאורך קווי השדה (למשל לאורך ציר של סילונית) לא מרגיש כוח מגנטי, יהיה הזרם בו גדול ככל שיהיה: sin⁡0∘=0\sin0^\circ=0.

שים לב

במאזני זרם שבהם אותו זרם עובר בסילונית וגם בקטע התיל שבתוכה, השדה של הסילונית יחסי ל-II, והכוח יחסי לשדה וגם לזרם בתיל. לכן F=Iℓμ0NILF=I\ell\mu_0\frac{NI}{L} יחסי ל-I2I^2. כשהופכים את קוטביות המקור, גם השדה וגם הזרם בתיל מתהפכים, וכיוון הכוח לא משתנה.

שים לב

כשהמגנט מונח על מאזניים והתיל מוחזק מעליו, המאזניים מודדים את הכוח שהתיל מפעיל על המגנט. הוא שווה בגודלו לכוח המגנטי על התיל והפוך לו בכיוון.

דוגמה - מוט תלוי בשדה: מתיחות כפונקציה של הזרם

מוט מוליך שמסתו mm תלוי בשני חוטים מוליכים, והמתיחות בשני החוטים זהה. המוט עובר בין קוטבי מגנט פרסה, בניצב לשדה המגנטי האחיד BB, ואינו נוגע במגנט. אורך הקטע של המוט שנמצא בשדה הוא L=10 cmL=10\,\text{cm}. חיישן כוח מודד את המתיחות TT באחד החוטים. ככל שהזרם ii במוט גדל, המתיחות קטנה:

i (A)i\,(\text{A})1.01.03.03.05.05.07.07.09.09.0
T (N)T\,(\text{N})0.0900.0900.0750.0750.0450.0450.0350.0350.0100.010

ב. פתחו ביטוי של המתיחות בחוט כפונקציה של עוצמת הזרם ii, בעזרת mm, BB, LL. מחוץ למגנט השדה זניח, ובתוכו הוא אחיד.

ד. קו המגמה של הנקודות בגרף TT כפונקציה של ii הוא הישר T=0.101−0.010 iT=0.101-0.010\,i (TT בניוטון, ii באמפר). חשבו את המסה mm של המוט ואת עוצמת השדה BB.

קו המגמה
i (A)T (N)0123456789100.000.020.040.060.080.100.12

ה. מוציאים את מגנט הפרסה, ומניחים את המוט לאורך הציר של סילונית שזורם בה זרם קבוע. קבעו איך תיראה המתיחות כפונקציה של הזרם במוט. נמקו.

פתרון

1. ב, הכוחות על המוט: כוח הכובד mgmg כלפי מטה; שתי מתיחויות TT כלפי מעלה; והכוח המגנטי. המתיחות קטנה כשהזרם גדל, ולכן הכוח המגנטי כלפי מעלה.

2. לפי F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha, עם α=90∘\alpha=90^\circ ורק הקטע LL שבשדה: FB=iLBF_B=iLB.

3. המוט במנוחה: ΣF=2T+iLB−mg=0\Sigma F=2T+iLB-mg=0, ולכן T=mg2−BL2 iT=\frac{mg}{2}-\frac{BL}{2}\,i.

4. ד: קו המגמה חותך את ציר TT ב-0.101 N0.101\,\text{N}, ושיפועו 0.001−0.10110−0=−0.010 N/A\frac{0.001-0.101}{10-0}=-0.010\,\text{N/A}. משווים לביטוי.

5. המסה, מנקודת החיתוך: mg2=0.101\frac{mg}{2}=0.101, ולכן m=2⋅0.10110≈0.020 kgm=\frac{2\cdot0.101}{10}\approx0.020\,\text{kg}.

6. השדה, מהשיפוע: BL2=0.010\frac{BL}{2}=0.010, ולכן B=2⋅0.0100.1=0.20 TB=\frac{2\cdot0.010}{0.1}=0.20\,\text{T}.

7. ה: בתוך סילונית השדה מקביל לציר, והמוט לאורך הציר, ולכן הזרם מקביל לשדה: F=iLBsin⁡0∘=0F=iLB\sin0^\circ=0. נשארים כוח הכובד והמתיחויות, T=mg2≈0.10 NT=\frac{mg}{2}\approx0.10\,\text{N}, קבוע לכל זרם: גרף אופקי.

תשובה

ב. T=mg2−BL2 iT=\frac{mg}{2}-\frac{BL}{2}\,i. ד. m≈0.020 kgm\approx0.020\,\text{kg}, B≈0.20 TB\approx0.20\,\text{T}. ה. המתיחות קבועה (mg2\frac{mg}{2}) ולא תלויה בזרם: קו אופקי.

4. כוח לורנץ ותנועה מעגלית בשדה מגנטי

כוח לורנץ

זרם בתיל הוא מטענים שנעים. אם השדה המגנטי מפעיל כוח על תיל נושא זרם, הוא מפעיל כוח גם על כל מטען בודד שנע בו, ואפילו על פרוטון שעף לבד בחלל.

במדויק: על מטען qq שנע במהירות vv בשדה מגנטי BB פועל כוח מגנטי (כוח לורנץ) שגודלו F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין המהירות לשדה. הכוח ניצב גם למהירות וגם לשדה. על מטען נח, או על מטען שנע במקביל לשדה, לא פועל כוח מגנטי. מכיוון שהכוח ניצב תמיד למהירות, העבודה שלו אפס: שדה מגנטי קבוע בזמן לא משנה את גודל המהירות של המטען ואת האנרגיה הקינטית שלו, אלא רק את כיוון התנועה.

פרוטון בשדה אחיד שמכוון לתוך הדף (מסומן ×\times). בכל נקודה הכוח FF ניצב למהירות vv ומכוון אל מרכז המעגל, והפרוטון מסתובב נגד כיוון השעון. אלקטרון באותו שדה היה מסתובב בכיוון ההפוך.

vFvFvFO×××××××××

גודל וכיוון הכוח, והשוואה לכוח החשמלי

F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha

כיוון, למטען חיובי: האצבעות בכיוון המהירות, השדה יוצא מכף היד, והאגודל מראה את הכוח (F→=qv→×B→\vec F=q\vec v\times\vec B). למטען שלילי הכוח בכיוון ההפוך.

תכונהכוח חשמליכוח מגנטי
על איזה מטען פועלנע וגם נחרק נע (ולא במקביל לשדה)
כיוון על מטען חיוביבכיוון השדה החשמליניצב למישור של v→\vec v ו-B→\vec B
עבודהעושה עבודהאינו עושה עבודה
גודלF=qEF=qEF=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha

תנועה מעגלית בשדה מגנטי אחיד

כשמטען נכנס לשדה אחיד בניצב לשדה, הכוח המגנטי ניצב תמיד למהירות וגם קבוע בגודלו (qvBqvB). לכן המטען נע בתנועה מעגלית קצובה במישור הניצב לשדה, והכוח המגנטי הוא הכוח השקול הרדיאלי.

הרדיוס (לא בדף; מפתחים): לפי ΣFR=maR\Sigma F_R=ma_R עם F=qvBsin⁡90∘F=qvB\sin90^\circ ו-aR=v2Ra_R=\frac{v^2}{R}:

qvB=mv2R  ⇒  R=mvqBqvB=m\frac{v^2}{R}\;\Rightarrow\;R=\frac{mv}{qB}

זמן המחזור (לא בדף; מפתחים): מציבים v=2πRTv=\frac{2\pi R}{T} בביטוי של RR:

R=mqB⋅2πRT  ⇒  T=2πmqBR=\frac{m}{qB}\cdot\frac{2\pi R}{T}\;\Rightarrow\;T=\frac{2\pi m}{qB}

- TT לא תלוי במהירות ולא ברדיוס: חלקיק מהיר נע במעגל גדול יותר, באותו זמן מחזור.

•בקטע של מסלול (חצי מעגל, רבע מעגל) הזמן הוא החלק המתאים של TT.

מהירות בזווית לשדה: תנועה בורגית

מפרקים את המהירות לשני רכיבים, ביחס לקווי השדה:

רכיב המהירותהכוח המגנטי עליוהתנועה
מקביל לשדה, v∥v_\parallelאפס (sin⁡0∘=0\sin0^\circ=0)קצובה לאורך קווי השדה
ניצב לשדה, v⊥v_\perpqv⊥Bqv_\perp B, ניצב ל-v⊥v_\perp ולשדהמעגלית קצובה במישור הניצב לשדה, ברדיוס R=mv⊥qBR=\frac{mv_\perp}{qB}

שתי התנועות יחד יוצרות תנועה בורגית (סליל) שהציר שלה מקביל לקווי השדה. תנועה מעגלית היא רק המקרה שבו v∥=0v_\parallel=0.

דרך הפתרון

חלקיק טעון בשדה מגנטי

1. כיוון הכוח או השדה: כלל יד ימין, עם תיאור מלא: האצבעות בכיוון המהירות, השדה יוצא מכף היד, האגודל בכיוון הכוח. במטען שלילי הופכים את התוצאה. בתנועה מעגלית הכוח מכוון אל מרכז המעגל: מכאן אפשר למצוא גם את כיוון השדה מתוך צורת המסלול.

2. רדיוס: מפתחים R=mvqBR=\frac{mv}{qB} מ-ΣFR=maR\Sigma F_R=ma_R, ומציבים (מסות ומטענים מדף הקבועים).

3. זמן: מפתחים T=2πmqBT=\frac{2\pi m}{qB}. בחצי מעגל t=T2t=\frac T2, ברבע מעגל t=T4t=\frac T4.

4. מעבר בין אזורים: גודל המהירות לא משתנה בשדה מגנטי, ולכן החלקיק נכנס לאזור הבא באותו גודל מהירות. מרחק בין נקודות כניסה ויציאה בחצי מעגל הוא 2R2R.

שים לב

דגש מהבגרות: נבחנים רבים לא פירטו את אופן השימוש בכלל יד ימין, וחלקם אף לא ציינו אותו. בכל שימוש בכלל יש לפרט באופן מלא את אופן השימוש בו: לאן מכוונות האצבעות, מה יוצא מכף היד ולאן מצביע האגודל. תשובה בלי הפירוט עלולה לפגוע בציון.

שים לב

הביטויים R=mvqBR=\frac{mv}{qB} ו-T=2πmqBT=\frac{2\pi m}{qB} אינם בדף הנוסחאות. בכל תשובה מפתחים אותם מ-F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha, מ-aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r} ומ-v=2πrTv=\frac{2\pi r}{T}. שימוש בהם בלי פיתוח עלול לפגוע בציון.

שים לב

המטען נע במעגל לא רק מפני שהכוח ניצב למהירות, אלא מפני שגודל הכוח קבוע (בשדה אחיד ובמהירות ניצבת לשדה). כשיש רכיב מהירות לאורך השדה, המסלול בורגי ולא מעגלי.

דוגמה - פרוטון בשדה אנכי: כוח, רדיוס, מחזור ובורג

שדה מגנטי אחיד B1=0.02 TB_1=0.02\,\text{T} מכוון כלפי מטה, במאונך לקרקע. פרוטון נכנס לאזור השדה במהירות v=106 msv=10^6\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, שכיוונה אופקי שמאלה במישור הדף (והשדה כלפי מטה במישור הדף). השפעת הכבידה זניחה.

א. חשבו את הכוח (גודל וכיוון) שפועל על הפרוטון עם כניסתו לשדה.

ב. (1) חשבו את רדיוס הסיבוב R1R_1 של הפרוטון. (2) חשבו את זמן המחזור T1T_1 של תנועתו.

ד. מפסיקים את B1B_1 ומפעילים שדה מגנטי אחיד אחר, B2B_2, שקווי השדה שלו נמצאים בזווית חדה לקרקע. פרוטון נכנס אליו שוב במהירות אופקית שמאלה, ומבצע תנועה בורגית. הסבירו מדוע. רמז: פרקו את המהירות לרכיב ניצב ולרכיב מקביל לקווי השדה.

פתרון

1. א, גודל: המהירות אופקית והשדה אנכי, α=90∘\alpha=90^\circ. לפי F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha: F=1.6⋅10−19⋅106⋅0.02=3.2⋅10−15 NF=1.6\cdot10^{-19}\cdot10^6\cdot0.02=3.2\cdot10^{-15}\,\text{N}.

2. א, כיוון: כלל יד ימין למטען חיובי: האצבעות בכיוון המהירות (שמאלה), השדה (מטה) יוצא מכף היד, והאגודל מצביע החוצה מהדף. הכוח אופקי, ניצב גם למהירות וגם לשדה.

3. ב(1): הכוח המגנטי הוא הכוח השקול, ניצב למהירות וקבוע בגודלו, ולכן התנועה מעגלית קצובה. לפי ΣFR=maR\Sigma F_R=ma_R: qvB1=mpv2R1qvB_1=m_p\frac{v^2}{R_1}, ולכן R1=mpvqB1=1.67⋅10−27⋅1061.6⋅10−19⋅0.02≈0.52 mR_1=\frac{m_pv}{qB_1}=\frac{1.67\cdot10^{-27}\cdot10^6}{1.6\cdot10^{-19}\cdot0.02}\approx0.52\,\text{m}.

4. ב(2): לפי v=2πRTv=\frac{2\pi R}{T}: T1=2πR1v=2π⋅0.522106≈3.3⋅10−6 sT_1=\frac{2\pi R_1}{v}=\frac{2\pi\cdot0.522}{10^6}\approx3.3\cdot10^{-6}\,\text{s}. (באופן כללי T=2πmpqBT=\frac{2\pi m_p}{qB}, בלי תלות במהירות.)

5. ד, הרכיב המקביל לשדה: לפי F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha, ברכיב הזה α=0∘\alpha=0^\circ ולכן אין עליו כוח. גם כל הכוח המגנטי ניצב לשדה, כך שאין לו רכיב לאורך השדה. הרכיב המקביל נשאר קבוע: התקדמות במהירות קבועה לאורך קווי השדה.

6. ד, הרכיב הניצב לשדה: עליו פועל כוח qv⊥B2qv_\perp B_2, קבוע בגודלו וניצב תמיד ל-v⊥v_\perp. לכן במישור הניצב לשדה התנועה מעגלית קצובה.

7. שתי התנועות קורות יחד: הפרוטון מסתובב במעגל ובאותו זמן מתקדם בקצב קבוע לאורך קווי השדה. המסלול הוא בורג שצירו מקביל לשדה.

תשובה

א. F=3.2⋅10−15 NF=3.2\cdot10^{-15}\,\text{N}, החוצה מהדף. ב. (1) R1≈0.52 mR_1\approx0.52\,\text{m}; (2) T1≈3.3⋅10−6 sT_1\approx3.3\cdot10^{-6}\,\text{s}. ד. הרכיב המקביל לשדה לא מושפע (תנועה קצובה לאורך השדה), והרכיב הניצב יוצר תנועה מעגלית במישור הניצב לשדה. השילוב הוא תנועה בורגית.

5. בורר מהירויות, ספקטרומטר מסות וציקלוטרון

בורר מהירויות

יש לכם אלומה של חלקיקים במהירויות שונות, ואתם רוצים רק את אלה שנעים במהירות מסוימת. מעבירים אותם בין שני לוחות טעונים, בתוך שדה מגנטי: רק החלקיקים במהירות הנכונה עוברים ישר.

במדויק: בורר מהירויות הוא אזור שיש בו שדה חשמלי ושדה מגנטי אחידים, ניצבים זה לזה וניצבים למהירות החלקיקים. על חלקיק טעון פועלים כוח חשמלי qEqE וכוח מגנטי qvBqvB בכיוונים מנוגדים. חלקיק נע בקו ישר רק אם הכוחות מאזנים זה את זה, qE=qvBqE=qvB, כלומר רק במהירות v=EBv=\frac{E}{B}. המהירות הזאת לא תלויה במטען ובמסה של החלקיק.

יון חיובי נע ימינה בין שני לוחות. השדה המגנטי לתוך הדף (×\times): לפי כלל יד ימין הכוח המגנטי qvBqvB כלפי מעלה. לכן הכוח החשמלי qEqE צריך להיות כלפי מטה, והשדה החשמלי (על מטען חיובי, בכיוון הכוח) מכוון מטה: הלוח העליון חיובי.

vqvBqE+++−−−××××

ספקטרומטר מסות

אחרי בורר המהירויות לכל החלקיקים יש אותה מהירות. אם עכשיו נכניס אותם לשדה מגנטי בלבד, כל אחד יסתובב ברדיוס אחר, לפי המסה והמטען שלו.

במדויק: ספקטרומטר מסות (בתכנית: ספקטרוגרף מסות) מפריד בין חלקיקים טעונים לפי היחס mq\frac{m}{q}. החלקיקים יוצאים מבורר מהירויות באותה מהירות vv ונכנסים לשדה מגנטי אחיד בניצב לו. שם הם נעים בחצי מעגל ברדיוס R=mvqBR=\frac{mv}{qB}: ככל ש-mq\frac mq גדול יותר, הרדיוס גדול יותר. המרחק בין נקודת הכניסה לנקודת הפגיעה הוא 2R2R.

ציקלוטרון

שדה מגנטי לא יכול להאיץ חלקיק, אבל הוא יכול להחזיר אותו שוב ושוב לאותו מקום. הציקלוטרון מנצל את זה: בכל פעם שהחלקיק עובר ברווח קטן, שדה חשמלי מאיץ אותו עוד קצת.

במדויק: ציקלוטרון בנוי משני חצאי עיגול שבהם שדה מגנטי אחיד, ורווח ביניהם שבו שדה חשמלי שמהפך את כיוונו בכל חצי הקפה. בחצאי העיגול החלקיק נע בחצי מעגל במהירות שגודלה קבוע, וברווח השדה החשמלי מאיץ אותו. אחרי כל האצה הרדיוס גדל (R=mvqBR=\frac{mv}{qB}), אבל זמן חצי ההקפה לא משתנה: t=πmqBt=\frac{\pi m}{qB}, בלי תלות במהירות. לכן אפשר להפוך את השדה החשמלי במרווחי זמן קבועים.

שלושת המכשירים

מכשירהשדותמה קורה לחלקיקהקשר המרכזי (מפתחים)
בורר מהירויותE→⊥B→\vec E\perp\vec B, שניהם ניצבים ל-v→\vec vעובר בקו ישר רק אם הכוחות מתאזניםqE=qvB⇒v=EBqE=qvB\Rightarrow v=\frac EB
ספקטרומטר מסותבורר, ואחריו BB בלבדחצי מעגל ברדיוס שתלוי ב-mq\frac mqR=mvqBR=\frac{mv}{qB}
ציקלוטרוןBB בחצאי העיגול, EE ברווחמואץ ברווח, מסתובב בחצאי העיגול ברדיוס הולך וגדלt1/2=πmqBt_{1/2}=\frac{\pi m}{qB}

בכל השורות הנוסחאות מהדף הן F=qvBsin⁡αF=qvB\sin\alpha ו-F→=qE→\vec F=q\vec E. השדה החשמלי בין לוחות: E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}.

דרך הפתרון

בורר מהירויות: גודל וכיוון השדות

1. כיוון הכוח המגנטי: כלל יד ימין לפי כיוון המהירות, כיוון השדה המגנטי וסימן המטען.

2. כיוון הכוח החשמלי: החלקיק נע בקו ישר, ולכן ΣF→=0\Sigma\vec F=0: הכוח החשמלי הפוך לכוח המגנטי.

3. כיוון השדה החשמלי: על מטען חיובי בכיוון הכוח החשמלי, על שלילי בכיוון ההפוך. הלוח שהשדה יוצא ממנו טעון חיובית.

4. גודל: qE=qvBqE=qvB, ולכן E=vBE=vB או B=EvB=\frac Ev. כשנתון מתח בין הלוחות: E=VABdE=\frac{V_{AB}}{d}.

5. מה קורה כשמשנים משהו: בלי BB, הכוח החשמלי מסיט את החלקיק ועושה עליו עבודה; בלי EE, החלקיק נע בקשת מעגל במהירות שגודלה קבוע.

שים לב

דגש מהבגרות: נבחנים קבעו את כיוון השדה החשמלי בלי להתייחס לכיוון הכוח ולסימן המטען. קובעים קודם את כיוון הכוח החשמלי, ורק אחר כך את כיוון השדה, לפי סימן המטען.

שים לב

בורר מהירויות שמכוון ליונים חיוביים מעביר בקו ישר גם יונים שליליים באותה מהירות, בלי שינוי בשדות: כשהמטען מתהפך, שני הכוחות מתהפכים, ועדיין מאזנים זה את זה.

שים לב

בציקלוטרון רק השדה החשמלי מגדיל את גודל המהירות. השדה המגנטי רק מכופף את המסלול, ולכן בכל חצי עיגול גודל המהירות קבוע.

דוגמה א - אלומת פרוטונים בבורר מהירויות

אלומת פרוטונים נעה במהירות v=106 msv=10^6\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ונכנסת בין שני לוחות מתכת מקבילים PP ו-QQ. בין הלוחות יש שדה חשמלי אחיד E→\vec E ושדה מגנטי אחיד B→2\vec B_2 שכיוונו החוצה מהדף. האלומה נעה בין הלוחות במקביל להם, ימינה ובאלכסון כלפי מטה במישור הדף. הלוח QQ נמצא מעל מסלול האלומה, והלוח PP מתחתיו. האלומה עוברת בין הלוחות בלי לשנות כיוון, וממשיכה בקו ישר עד שהיא פוגעת במסך שניצב לתנועתה, בנקודה MM. הכבידה זניחה.

ב. הפרש הפוטנציאלים בין הלוחות הוא ΔV=800 V\Delta V=800\,\text{V}, והמרחק ביניהם Δx=5 cm\Delta x=5\,\text{cm}. חשבו את גודל השדה החשמלי E→\vec E בין הלוחות, וציינו את כיוונו: מהלוח PP ללוח QQ או להפך.

ג. חשבו את גודל השדה המגנטי B→2\vec B_2.

ד. מפסיקים את B→2\vec B_2. האלומה משנה כיוון, יוצאת מבין הלוחות בלי לפגוע בהם ופוגעת במסך בנקודה אחרת. קבעו אם גודל המהירות של הפרוטונים בפגיעה במסך עכשיו קטן מגודל המהירות בפגיעה ב-MM, גדול ממנו או שווה לו. נמקו.

פתרון

1. ב, גודל: לפי E=−ΔVΔxE=-\frac{\Delta V}{\Delta x}, בגודל: E=8000.05=1.6⋅104 VmE=\frac{800}{0.05}=1.6\cdot10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}.

2. ב, כיוון הכוח המגנטי: כלל יד ימין למטען חיובי: האצבעות בכיוון המהירות (ימינה ומטה), השדה (החוצה מהדף) יוצא מכף היד, והאגודל מצביע בניצב ללוחות, אל הלוח PP.

3. ב, כיוון השדה: האלומה נעה בקו ישר, ולכן ΣF→=0\Sigma\vec F=0: הכוח החשמלי מכוון אל הלוח QQ. הפרוטונים חיוביים, ולכן השדה החשמלי בכיוון הכוח: מהלוח PP ללוח QQ.

4. ג: הכוחות שווים בגודלם: qE=qvB2qE=qvB_2, ולכן B2=Ev=1.6⋅104106=1.6⋅10−2 TB_2=\frac Ev=\frac{1.6\cdot10^4}{10^6}=1.6\cdot10^{-2}\,\text{T}.

5. ד, כשהשדה פעל: הפרוטונים נעו בניצב לשדה החשמלי, ולכן הכוח החשמלי לא עשה עליהם עבודה, וגם הכוח המגנטי לא עושה עבודה. גודל המהירות ב-MM נשאר 106 ms10^6\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

6. ד, בלי B→2\vec B_2: פועל רק הכוח החשמלי, והאלומה מתעקמת בכיוון שלו (אל QQ). לכן הוא עושה עליה עבודה חיובית, והאנרגיה הקינטית גדלה. אחרי הלוחות אין כוח, והמהירות לא משתנה עד המסך: גודל המהירות בפגיעה גדול יותר.

תשובה

ב. E=1.6⋅104 VmE=1.6\cdot10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}, מהלוח PP ללוח QQ. ג. B2=1.6⋅10−2 TB_2=1.6\cdot10^{-2}\,\text{T}. ד. גדול יותר.

דוגמה ב - ציקלוטרון: זמן חצי הקפה ושדה מגרף

בציקלוטרון שני חצאי עיגול MM ו-NN, ובהם שדה מגנטי אחיד B→\vec B, ניצב למסלול. ביניהם אזור CC שבו שדה חשמלי שמאיץ את החלקיקים בכל מעבר. מסת הפרוטון mp=1.67⋅10−27 kgm_p=1.67\cdot10^{-27}\,\text{kg}.

ב. הוכיחו כי זמן התנועה של פרוטון בחצי העיגול MM שווה לזמן התנועה שלו בחצי העיגול NN.

ג. חוקרים מדדו את גודל מהירות הפרוטון מרגע כניסתו ל-MM, דרך האזור CC, ועד יציאתו מ-NN. בגרף: עד 7 ns7\,\text{ns} המהירות קבועה, 2⋅105 ms2\cdot10^5\,\frac{\text{m}}{\text{s}}; מ-77 עד 10 ns10\,\text{ns} היא עולה באופן קווי ל-2.4⋅105 ms2.4\cdot10^5\,\frac{\text{m}}{\text{s}}; ומ-1010 עד 17 ns17\,\text{ns} היא קבועה שוב. חשבו בעזרת הגרף את גודל השדה המגנטי B→\vec B.

t (ns)v (10⁵ m/s)012345678910111213141516170.00.40.81.21.62.02.42.8
פתרון

1. ב, הרדיוס: בחצי עיגול פועל רק הכוח המגנטי, ניצב למהירות וקבוע בגודלו, ולכן התנועה מעגלית קצובה. לפי ΣFR=maR\Sigma F_R=ma_R עם F=qvBsin⁡90∘F=qvB\sin90^\circ: qvB=mv2rqvB=m\frac{v^2}{r}, ולכן r=mvqBr=\frac{mv}{qB}.

2. ב, הזמן: בחצי עיגול הפרוטון עובר דרך πr\pi r במהירות קבועה vv: t=πrv=πv⋅mvqB=πmqBt=\frac{\pi r}{v}=\frac{\pi}{v}\cdot\frac{mv}{qB}=\frac{\pi m}{qB}.

3. הביטוי לא תלוי במהירות וברדיוס, ו-BB שווה בשני חצאי העיגול. לכן tM=tNt_M=t_N: ב-NN הפרוטון מהיר יותר, אבל גם המסלול שלו ארוך יותר באותו יחס.

4. ג, קריאת הגרף: המהירות קבועה בחצאי העיגול ועולה רק ב-CC. לכן התנועה ב-MM נמשכה t=7 ns=7⋅10−9 st=7\,\text{ns}=7\cdot10^{-9}\,\text{s} (וגם ב-NN, מ-1010 עד 17 ns17\,\text{ns}).

5. ג, חישוב: מ-t=πmpeBt=\frac{\pi m_p}{eB}: B=πmpe t=π⋅1.67⋅10−271.6⋅10−19⋅7⋅10−9≈4.7 TB=\frac{\pi m_p}{e\,t}=\frac{\pi\cdot1.67\cdot10^{-27}}{1.6\cdot10^{-19}\cdot7\cdot10^{-9}}\approx4.7\,\text{T}.

תשובה

ב. t=πmqBt=\frac{\pi m}{qB} לא תלוי במהירות, ו-BB שווה בשני חצאי העיגול, ולכן tM=tNt_M=t_N. ג. B≈4.7 TB\approx4.7\,\text{T}.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.