תזכורת: מודל החלקיקים
כל חומר בנוי מחלקיקים קטנים מאוד, שאי אפשר לראות בעין. החלקיקים אף פעם לא עומדים במקום: גם בשולחן שנראה דומם הם רועדים כל הזמן.
במדויק: לפי מודל החלקיקים, החומר בנוי מחלקיקים שנמצאים בתנועה מתמדת, ובין החלקיקים יש ריק. במוצק החלקיקים רועדים סביב מקום קבוע (תנודה), בנוזל הם קרובים זה לזה ומחליקים זה על זה, ובגז הם רחוקים זה מזה ונעים בחופשיות. ככל שהחומר חם יותר, החלקיקים שלו נעים מהר יותר.
1. סוגי אנרגיה
אנרגיה
בכל פעם שמשהו קורה, נורה נדלקת, כדור מתגלגל, מים מתחממים, מעורבת בזה אנרגיה. אנרגיה היא לא חומר ואי אפשר להחזיק אותה ביד, אבל רואים מה היא עושה.
במדויק: אנרגיה היא גודל פיזיקלי שמופיע בצורות שונות (סוגי אנרגיה). אנרגיה יכולה לעבור מגוף אחד לגוף אחר, ויכולה להיות מומרת מסוג אחד לסוג אחר. יחידת המידה של אנרגיה היא ג'אול.
לגוף אחד יכולים להיות כמה סוגי אנרגיה בבת אחת. ציפור שעפה מעל עץ נעה (אנרגיית תנועה), נמצאת בגובה (אנרגיית גובה), יש בגופה מזון מעוכל (אנרגיה כימית), והגוף שלה חם (אנרגיה תרמית).
סוגי האנרגיה
זיהוי סוגי האנרגיה של גוף
שואלים על הגוף את השאלות האלה, אחת אחרי השנייה. כל "כן" הוא סוג אנרגיה:
1. האם הוא נמצא בגובה? אנרגיית גובה.
2. האם הוא נע? אנרגיית תנועה.
3. האם הוא מתוח, דחוס או כפוף? אנרגיה אלסטית.
4. האם יש בו דלק, מזון או סוללה? אנרגיה כימית.
5. האם זורם בו זרם חשמלי? אנרגיה חשמלית.
6. האם הוא משמיע קול או פולט אור? אנרגיית קול או קרינה.
7. לכל גוף יש אנרגיה תרמית, כי החלקיקים שלו תמיד נעים. ככל שהוא חם יותר, יש לו יותר.
להבדיל בין סוג אנרגיה למקור אנרגיה. רוח, פחם ונפט הם מקורות. כששואלים על סוג האנרגיה, עונים "אנרגיית התנועה של הרוח" ולא "אנרגיית רוח", ו"האנרגיה הכימית של הפחם" ולא "אנרגיית פחם".
"חום" אינו משהו שנמצא בתוך הגוף. בגוף יש אנרגיה תרמית, וחום הוא האנרגיה שעוברת ממנו לגוף קר יותר. לכן לא אומרים "יש לי חום" אלא "הטמפרטורה של הגוף שלי גבוהה".
דוגמה - פנס דולק על מדף גבוה
פנס עם סוללות מונח דולק על מדף גבוה. הנורה של הפנס חמה. אילו סוגי אנרגיה יש בפנס?
1. הפנס נמצא בגובה, על המדף: יש לו אנרגיית גובה.
2. הפנס לא זז: אין לו אנרגיית תנועה.
3. בסוללות יש חומרים שמגיבים ויוצרים זרם: אנרגיה כימית.
4. בחוטים של הפנס זורם זרם: אנרגיה חשמלית.
5. הנורה פולטת אור: קרינה.
6. הנורה חמה: יש לה אנרגיה תרמית, וממנה עובר חום לאוויר שסביבה.
גובה, כימית, חשמלית, קרינה (אור) ותרמית. אנרגיית תנועה אין, כי הפנס לא זז.
2. המרות אנרגיה
המרת אנרגיה
כשמים נופלים במפל, הם יורדים בגובה ובאותו זמן נעים מהר יותר. סוג אחד של אנרגיה קטן, וסוג אחר גדל: האנרגיה הומרה.
במדויק: המרת אנרגיה היא שינוי של האנרגיה מסוג אחד לסוג אחר. בהמרה האנרגיה מסוג אחד קטנה, והאנרגיה מסוג אחר גדלה. בגוף נופל, אנרגיית גובה מומרת לאנרגיית תנועה.
בהמרה לא נוצרת אנרגיה חדשה ולא נעלמת אנרגיה. מה שקטן בסוג אחד מופיע בסוג אחר. כשזורקים כדור למעלה, אנרגיית התנועה שלו מומרת לאנרגיית גובה, והוא מאט. בדרך למטה אנרגיית הגובה מומרת בחזרה לאנרגיית תנועה, והוא מאיץ.
המרות אנרגיה נפוצות
זיהוי המרות אנרגיה בתהליך
1. מתארים את המצב בהתחלה ואת המצב בסוף (גובה, מהירות, טמפרטורה, אור, קול).
2. שואלים: איזה סוג אנרגיה קטן? זה הסוג שממנו ממירים.
3. שואלים: איזה סוג אנרגיה גדל? זה הסוג שאליו ממירים.
4. בודקים אם משהו התחמם או השמיע קול. אם כן, חלק מהאנרגיה הומר גם לאנרגיה תרמית או לקול.
5. רושמים תרשים זרימה: הסוג ההתחלתי, חץ, והסוגים שמתקבלים. למשל: חשמלית ← תנועה + תרמית + קול.
במכשיר חשמלי לא כל האנרגיה הופכת למה שרצינו. חלק ממנה תמיד מומר לאנרגיה תרמית: מחשב, טלוויזיה ומטען מתחממים, אף שלא נועדו לחמם.
המרה אחת יכולה להוביל לסוגים אחדים בבת אחת. בנורה האנרגיה החשמלית מומרת גם לאור וגם לאנרגיה תרמית. בנורת להט (נורה עם חוט דק שמאיר) רוב האנרגיה הופכת דווקא לאנרגיה תרמית.
דוגמה - תרשים זרימה של מייבש שיער
מייבש שיער פועל: הוא מחובר לחשמל, מפזר זרם של אוויר חם ומשמיע רעש. תארו את המרות האנרגיה במייבש בתרשים זרימה.
1. בהתחלה: למייבש נכנס זרם חשמלי, כלומר אנרגיה חשמלית.
2. מה קטן: האנרגיה החשמלית. היא לא נאגרת במייבש, אלא מומרת מיד לסוגים אחרים.
3. מה גדל: המאוורר שבתוכו מסתובב ומזיז את האוויר (אנרגיית תנועה), הסליל שבתוכו מתחמם ומחמם את האוויר (אנרגיה תרמית).
4. בדיקה: המייבש מרעיש, ולכן חלק מהאנרגיה הומר גם לקול.
5. תרשים זרימה: חשמלית ← תנועה + תרמית + קול.
חשמלית ← תנועה (של המאוורר והאוויר) + תרמית (של הסליל והאוויר) + קול.
3. מעברי אנרגיה, והמרות ומעברים יחד
מעבר אנרגיה
כדור ביליארד מתגלגל ופוגע בכדור שעומד. הכדור הראשון כמעט נעצר, והשני מתחיל לנוע. אנרגיית התנועה עברה מכדור לכדור, וסוג האנרגיה לא השתנה.
במדויק: מעבר אנרגיה הוא מעבר של אנרגיה מגוף אחד לגוף אחר. במעבר משתנה המקום של האנרגיה, כלומר באיזה גוף היא נמצאת. למשל: כוס תה מתקררת, כי אנרגיה עוברת ממנה לאוויר שסביבה.
מעבר והמרה קורים הרבה פעמים יחד. כשזורקים כדור למעלה, אנרגיה עוברת מהיד אל הכדור, ובזמן שהכדור עולה, אנרגיית התנועה שלו מומרת לאנרגיית גובה.
המרה מול מעבר
המרות ומעברים יחד
ברוב התהליכים יש גם המרות וגם מעברים:
- חימום מים על כיריים גז: האנרגיה הכימית של הגז מומרת לאנרגיה תרמית של הלהבה (המרה). מהלהבה עובר חום לסיר ומהסיר למים (מעבר).
- נסיעה של מכונית: האנרגיה הכימית של הדלק מומרת לאנרגיית תנועה של המכונית ולאנרגיה תרמית של המנוע (המרה). מהמנוע החם עובר חום לאוויר שסביבו (מעבר).
מעקב אחר אנרגיה: המרה או מעבר?
1. רושמים את הגופים שמשתתפים בתהליך: מאיפה האנרגיה מתחילה ולאן היא מגיעה.
2. מחלקים את התהליך לשלבים.
3. בכל שלב שואלים: האם הסוג השתנה? זו המרה. האם האנרגיה עברה לגוף אחר? זה מעבר. יכול להיות שניהם.
4. משרטטים תרשים זרימה: הגופים במלבנים, וליד כל חץ כותבים את סוג האנרגיה והאם זו המרה או מעבר.
5. בסוף בודקים איזה גוף התחמם. כמעט תמיד חלק מהאנרגיה עובר לסביבה כחום.
מעבר אינו המרה. כשכדור ביליארד פוגע בכדור אחר, אנרגיית תנועה עוברת לכדור השני ונשארת אנרגיית תנועה. לא צריך שהסוג ישתנה כדי שהאנרגיה תעבור.
גם התקררות היא מעבר אנרגיה. לכוס תה שמתקררת יש פחות אנרגיה תרמית, אבל האנרגיה לא נעלמה: היא עברה מהתה לאוויר ולשולחן, והם התחממו מעט.
דוגמה - חימום מים במערבל יד
דניאל מערבל מים בקערה בעזרת מערבל יד שמסובבים בידית, במשך כמה דקות. מד טמפרטורה מראה שהמים התחממו מעט. תארו את המרות האנרגיה ואת מעברי האנרגיה בתהליך.
1. הגופים: הגוף של דניאל, המערבל, המים.
2. בגוף של דניאל: האנרגיה הכימית מהמזון מומרת לאנרגיית תנועה של היד (המרה).
3. מהיד לידית ולמקצפים של המערבל: אנרגיית תנועה עוברת מגוף לגוף (מעבר).
4. מהמקצפים למים: המים מתחילים להסתובב, אנרגיית תנועה עוברת למים (מעבר).
5. בתוך המים: שכבות המים מתחככות זו בזו ובדפנות, ואנרגיית התנועה של המים מומרת לאנרגיה תרמית (המרה). לכן הטמפרטורה עולה.
6. תרשים זרימה: דניאל (כימית ← תנועה) ← מערבל (תנועה) ← מים (תנועה ← תרמית).
שתי המרות (כימית ← תנועה בגוף של דניאל, תנועה ← תרמית במים) ושני מעברים (מהיד למערבל, מהמערבל למים).
4. חום, טמפרטורה ואנרגיה תרמית
טמפרטורה, אנרגיה תרמית וחום
בדלי מים פושרים ובכוס מים פושרים מאותו ברז, מד הטמפרטורה מראה את אותו מספר. אבל בדלי יש הרבה יותר מים, ולכן יש בו הרבה יותר אנרגיה תרמית. מכאן שטמפרטורה ואנרגיה תרמית הן לא אותו דבר.
במדויק: טמפרטורה היא מדד לאנרגיית התנועה הממוצעת של חלקיקי החומר. היא לא תלויה במסת הגוף. אנרגיה תרמית היא סכום אנרגיות התנועה של כל חלקיקי החומר, ולכן היא תלויה במסת הגוף. חום הוא אנרגיה שעוברת בין גופים שהטמפרטורות שלהם שונות.
אפשר לחשוב על כיתה: הטמפרטורה דומה לציון הממוצע של התלמידים, והאנרגיה התרמית דומה לסכום כל הציונים. בכיתה גדולה הסכום גדול יותר, גם אם הממוצע זהה.
שלושה מושגים, שלושה דברים שונים
טמפרטורה ואנרגיה תרמית הן תכונות של גוף ברגע מסוים. חום קיים רק כשאנרגיה עוברת.
השוואת טמפרטורה ואנרגיה תרמית של שני גופים
1. טמפרטורה: משווים את מה שמראה מד הטמפרטורה. הכמות לא משנה.
2. אנרגיה תרמית, אותו חומר ואותה טמפרטורה: לגוף עם המסה הגדולה יותר יש יותר אנרגיה תרמית, כי יש בו יותר חלקיקים.
3. אנרגיה תרמית, אותו חומר ואותה מסה: לגוף החם יותר יש יותר אנרגיה תרמית, כי כל חלקיק נע מהר יותר.
4. כשגוף אחד חם יותר וגוף אחר גדול הרבה יותר, הטמפרטורה לבדה לא מספיקה כדי להחליט. צריך להתחשב גם במסה: לאמבטיה פושרת יש הרבה יותר אנרגיה תרמית מאשר לכוס מים רותחים.
"מד חום" מודד טמפרטורה, לא חום. לא אומרים "לחולה יש חום" אלא "לחולה יש טמפרטורה גבוהה".
חם יותר לא אומר יותר אנרגיה. ניצוץ ממדורה חם מאוד, אבל הוא זעיר, ולכן יש לו מעט אנרגיה תרמית: נגיעה בו כמעט לא שורפת.
כשמחלקים כוס מים לשתי כוסות קטנות, הטמפרטורה בכל כוס נשארת כמו שהייתה, אבל האנרגיה התרמית בכל כוס היא רק חלק מזו שהייתה בכוס המלאה.
דוגמה - כוס רותחת מול אמבטיה פושרת
בכוס יש מים רותחים בטמפרטורה . באמבטיה יש מים פושרים בטמפרטורה . באיזו מהן הטמפרטורה גבוהה יותר, ובאיזו יש יותר אנרגיה תרמית? הסבירו.
1. טמפרטורה: משווים את המספרים. , ולכן הטמפרטורה בכוס גבוהה יותר. החלקיקים בכוס נעים בממוצע מהר יותר.
2. אנרגיה תרמית: היא סכום האנרגיות של כל החלקיקים, ולכן תלויה גם בכמות המים.
3. באמבטיה יש מאות ליטרים של מים, ובכוס רק מעט. יש באמבטיה הרבה מאוד חלקיקים יותר מאשר בכוס.
4. גם אם כל חלקיק באמבטיה נע לאט יותר, הסכום של כולם גדול בהרבה.
הטמפרטורה גבוהה יותר בכוס. האנרגיה התרמית גדולה יותר באמבטיה, כי יש בה הרבה יותר מים.
5. מעבר חום מגוף לגוף
מעבר חום
שמים בקבוק חלב קר בסיר של מים חמים. אחרי זמן מה החלב מתחמם והמים מתקררים, עד ששניהם באותה טמפרטורה. אז השינוי נפסק.
במדויק: כששני גופים בטמפרטורות שונות נמצאים במגע, עוברת אנרגיה (חום) מהגוף שהטמפרטורה שלו גבוהה יותר לגוף שהטמפרטורה שלו נמוכה יותר. מעבר החום נמשך עד מצב יציב, שבו הטמפרטורה של שני הגופים שווה.
הגוף החם מתקרר, והגוף הקר מתחמם. הטמפרטורה המשותפת בסוף נמצאת בין שתי הטמפרטורות ההתחלתיות. אם לא ממשיכים לחמם את הגוף החם (למשל, הוא לא עומד על אש), בסוף גם הוא וגם הסביבה יגיעו לאותה טמפרטורה. לכן כוס תה שנשכחה על השולחן מגיעה לטמפרטורת החדר.
כיוון המעבר ומתי הוא נפסק
•חום עובר תמיד מהחם אל הקר, אף פעם לא להפך מעצמו.
•מה שקובע את הכיוון הוא הטמפרטורה, לא הגודל של הגוף ולא כמות האנרגיה התרמית בו.
•המעבר נפסק כשהטמפרטורות שוות. גם אז החלקיקים ממשיכים לנוע, אבל הטמפרטורות כבר לא משתנות.
•ככל שהפרש הטמפרטורות גדול יותר, החום עובר מהר יותר. כשההפרש קטן, המעבר מאט.
מעבר החום בגרף טמפרטורה-זמן
שני גופים במגע, בתוך כלי מבודד:
הקו העליון (הגוף החם) יורד, הקו התחתון (הגוף הקר) עולה, והם מתקרבים זה לזה עד שהם נפגשים. מהרגע שהם נפגשים הקווים אופקיים: הטמפרטורות שוות ומעבר החום נפסק. בהתחלה, כשההפרש גדול, הקווים תלולים: החום עובר מהר. ככל שההפרש קטן, הקווים נעשים מתונים: המעבר מאט.
הסבר מעבר חום במודל החלקיקים
1. מזהים איזה גוף חם יותר: החלקיקים שלו נעים בממוצע מהר יותר.
2. במקום שבו הגופים נוגעים זה בזה, החלקיקים המהירים של הגוף החם מתנגשים בחלקיקים האיטיים של הגוף הקר.
3. בהתנגשויות החלקיקים המהירים מעבירים אנרגיית תנועה לאיטיים: האיטיים מאיצים, והמהירים מאטים.
4. לכן הטמפרטורה של הגוף הקר עולה, והטמפרטורה של הגוף החם יורדת.
5. כשהתנועה הממוצעת של החלקיקים בשני הגופים שווה, כלומר הטמפרטורות שוות, מעבר החום נפסק.
"קור" לא עובר. כשמכניסים קרח לכוס מיץ, הקרח לא מעביר קור למיץ: חום עובר מהמיץ אל הקרח. המיץ מאבד אנרגיה ולכן מתקרר.
מעיל לא מחמם: הוא רק מאט את מעבר החום מהגוף החם שלנו לאוויר הקר. מעיל שמונח על כיסא נשאר בטמפרטורת החדר.
דוגמה - כפית מתכת בכוס תה חם
מאיה הכניסה כפית מתכת בטמפרטורת החדר, , לכוס תה בטמפרטורה .
א. מדוע הכפית מתחממת והתה מתקרר, ולא להפך?
ב. מתי ייפסק מעבר החום בין התה לכפית?
1. א: התה חם יותר מהכפית, כלומר חלקיקי התה נעים בממוצע מהר יותר מחלקיקי הכפית.
2. חלקיקי התה המהירים מתנגשים בחלקיקי הכפית שבתוך התה ומעבירים להם אנרגיית תנועה.
3. חלקיקי הכפית מאיצים: הכפית מתחממת. חלקיקי התה מאטים: התה מתקרר.
4. חום עובר תמיד מהטמפרטורה הגבוהה לנמוכה, ולכן הכפית לא יכולה לחמם את התה.
5. ב: המעבר ייפסק כשהטמפרטורה של הכפית תהיה שווה לטמפרטורה של התה. (לאורך זמן שניהם מוסרים חום גם לאוויר, ובסוף יגיעו לטמפרטורת החדר.)
א. חום עובר מהתה החם אל הכפית הקרה, כי חלקיקי התה המהירים מעבירים אנרגיית תנועה לחלקיקי הכפית. ב. כשהטמפרטורות של התה ושל הכפית יהיו שוות.
6. הולכה, הסעה וקרינה
שלוש דרכים למעבר חום
ידית של מחבת מתחממת גם כשרק התחתית שלה על האש. מים בסיר מתחממים גם למעלה, רחוק מהלהבה. והשמש מחממת אותנו מרחוק, דרך החלל הריק. אלה שלוש דרכים שונות שבהן חום עובר.
במדויק: הולכה היא מעבר חום בתוך גוף, או בין גופים שנוגעים זה בזה, באמצעות תנודות של חלקיקי החומר בלבד. הסעה היא מעבר חום בנוזל או בגז באמצעות תנועה של החומר עצמו (ערבול). קרינה היא מעבר חום בלי צורך במגע ובלי צורך בחומר: היא נעה גם בריק, וכשגוף בולע אותה הוא מתחמם.
הולכה, הסעה וקרינה
מוליכים ומבודדים
- מוליכי חום טובים: מתכות (נחושת, אלומיניום, ברזל). לכן סירים עשויים ממתכת.
- מוליכי חום גרועים (מבודדים): עץ, פלסטיק, צמר, קלקר, ובעיקר אוויר שלא זז. לכן ידיות של סירים עשויות מפלסטיק או מעץ.
•האוויר הכלוא בין שתי זגוגיות של חלון כפול, בתוך שמיכה ובתוך מעיל, הוא מה שמבודד.
זיהוי דרך מעבר החום
1. האם יש בין הגופים חומר שמחבר אותם? אם אין (למשל חלל ריק), או שהחומר שביניהם כמעט לא מתחמם, זו קרינה.
2. האם החום עובר בנוזל או בגז, והחומר החם עצמו זורם ממקום למקום? זו הסעה.
3. האם החום עובר בתוך מוצק, או בין גופים שנוגעים זה בזה, בלי שהחומר זז? זו הולכה.
4. בודקים אם יש יותר מדרך אחת. בתנור חימום בחדר, למשל, יש קרינה (מרגישים אותה על הפנים) וגם הסעה (האוויר החם עולה ומסתובב בחדר).
הסעה לא קורית במוצק, כי החלקיקים שלו לא יכולים לזרום. במוצק החום עובר רק בהולכה.
ידית מתכת וידית עץ באותו חדר נמצאות באותה טמפרטורה, ובכל זאת המתכת מרגישה קרה יותר. המתכת מוליכה חום טוב, ולכן חום עובר מהיד אל המתכת מהר יותר. היד מרגישה כמה מהר היא מאבדת חום, לא מה הטמפרטורה.
קרינה מחממת גוף רק כשהוא בולע אותה. משטח כהה בולע יותר מהקרינה שפוגעת בו ולכן מתחמם יותר, ומשטח לבן או מבריק מחזיר את רובה. לכן ביום שמש חולצה שחורה מתחממת יותר מחולצה לבנה.
דוגמה - סיר מים על כיריים
סיר מתכת עם ידית מתכת עומד על להבה של כיריים, ובתוכו מים. זהו את הדרך העיקרית שבה עובר חום בכל אחד מהמקרים:
א. מהתחתית החיצונית של הסיר אל התחתית הפנימית.
ב. מהמים שבתחתית הסיר אל המים שלמעלה.
ג. מהסיר אל קצה הידית.
ד. מהלהבה אל היד של מי שעומד ליד הכיריים, בלי לגעת.
1. א: החום עובר דרך דופן מתכת מוצקה, והמתכת לא זזה: הולכה.
2. ב: המים בתחתית מתחממים, עולים למעלה, ומים קרים יותר יורדים במקומם. החומר עצמו זורם: הסעה.
3. ג: החום עובר לאורך הידית המוצקה, מחלקיק לחלקיק: הולכה.
4. ד: היד נמצאת בצד הלהבה ולא נוגעת בה. האוויר החם עולה למעלה ולא הצידה, ולכן לא הוא שמחמם את היד. החום מגיע בלי מגע ובלי זרימה של חומר: קרינה.
א. הולכה. ב. הסעה. ג. הולכה. ד. קרינה.
7. חימום, קירור ושינוי מצב צבירה
חימום וקירור
כשמחממים חמאה במחבת, היא נמסה. כשמכניסים מים למקפיא, הם קופאים. חימום וקירור יכולים לשנות לחומר את הטמפרטורה, את הנפח ואת מצב הצבירה.
במדויק: חימום של גוף הוא הוספת אנרגיה אליו, וקירור הוא הוצאת אנרגיה ממנו. מעבר ממצב צבירה מסודר יותר למצב חופשי יותר (מוצק ← נוזל ← גז) קורה כשהחומר קולט אנרגיה. המעבר ההפוך קורה כשהחומר פולט אנרגיה.
במודל החלקיקים: כשמחממים מוצק, החלקיקים שלו רועדים חזק יותר. בנקודת ההיתוך התנודות חזקות מספיק כדי שהחלקיקים יתחילו להחליק זה על זה: המוצק הופך לנוזל. בנקודת הרתיחה החלקיקים מקבלים מספיק אנרגיה כדי להתרחק זה מזה ולנוע בחופשיות: הנוזל הופך לגז.
מעברים בין מצבי צבירה
הטמפרטורה בזמן שינוי מצב צבירה
כשמחממים קרח מ- בקצב קבוע:
•בקטעים המשופעים הטמפרטורה עולה, והחומר במצב צבירה אחד (קרח, ואחר כך מים).
•בקטע האופקי ב- הקרח נמס. ממשיכים לחמם, אבל הטמפרטורה לא משתנה עד שכל הקרח נמס.
•בקטע האופקי ב- המים רותחים, ושוב הטמפרטורה קבועה.
•בזמן היתוך ורתיחה האנרגיה שנקלטת לא מגדילה את מהירות החלקיקים. בהיתוך היא משמשת לשחרור החלקיקים ממקומם הקבוע, וברתיחה להרחקת החלקיקים זה מזה.
קריאת גרף חימום או קירור
1. מזהים אם הגרף עולה (חימום) או יורד (קירור).
2. בכל קטע משופע: הטמפרטורה משתנה, ויש מצב צבירה אחד.
3. בכל קטע אופקי: הטמפרטורה קבועה בזמן שעדיין מחממים או מקררים. זה שינוי מצב צבירה, וקוראים מהציר את נקודת ההיתוך, הקיפאון או הרתיחה.
4. קובעים את מצב הצבירה לפני הקטע האופקי ואחריו.
5. כותבים אם האנרגיה נקלטת (היתוך, רתיחה) או נפלטת (קיפאון, התעבות).
להוסיף חום לא תמיד אומר להעלות טמפרטורה. בזמן שמים רותחים ממשיכים לחמם אותם, והטמפרטורה נשארת קבועה. זו עוד סיבה לכך שחום וטמפרטורה הם לא אותו דבר.
התאדות מקררת. כשזיעה מתאדה מהעור, היא קולטת אנרגיה מהגוף, והעור מתקרר.
גם קיפאון הוא שחרור של אנרגיה: מים שקופאים במקפיא מוסרים חום לאוויר הקר של המקפיא. הם לא "מקבלים קור".
דוגמה - קוביות קרח מתחממות בסיר
יונתן חימם קוביות קרח בסיר, על אש קטנה, ומדד את הטמפרטורה כל דקות:
א. מה קרה לקרח בין הדקה ה- לדקה ה-?
ב. האש דלקה כל הזמן. מדוע הטמפרטורה לא עלתה בזמן הזה?
ג. מה מצב הצבירה בדקה ה-?
1. א: בין הדקה ה- לדקה ה- הטמפרטורה קבועה, , אף שממשיכים לחמם. זה קטע אופקי: שינוי מצב צבירה. היא נקודת ההיתוך של הקרח, ולכן הקרח נמס.
2. ב: גם בזמן הזה עבר חום מהאש לקרח, והקרח קלט אנרגיה. האנרגיה לא הגדילה את מהירות החלקיקים, ולכן הטמפרטורה לא עלתה. היא שימשה לשחרור החלקיקים ממקומם הקבוע, כך שיוכלו להחליק זה על זה.
3. ג: אחרי הדקה ה- הטמפרטורה עולה שוב, והיא מעל ומתחת ל-. כל הקרח כבר נמס.
א. הקרח נמס ב-. ב. האנרגיה שנקלטה שימשה להיתוך ולא להגברת תנועת החלקיקים. ג. נוזל (מים).
8. חוק שימור האנרגיה
חוק שימור האנרגיה
כדור שנופל על הרצפה קופץ שוב ושוב, כל פעם נמוך יותר, עד שהוא נעצר. נראה כאילו האנרגיה שלו נעלמה, אבל היא לא נעלמה: היא הומרה לאנרגיה תרמית של הכדור, של הרצפה ושל האוויר, שהתחממו מעט, וגם לקול.
במדויק: חוק שימור האנרגיה: בזמן המרות אנרגיה ומעברי אנרגיה במערכת סגורה, האנרגיה הכוללת נשמרת. אנרגיה לא נוצרת יש מאין ולא נעלמת. היא רק משנה את הסוג שלה או את הגוף שבו היא נמצאת.
מערכת סגורה היא קבוצת גופים שאנרגיה לא נכנסת אליה ולא יוצאת ממנה. כשבוחרים את המערכת "כדור, רצפה ואוויר בחדר", כל האנרגיה של הכדור נשארת בתוכה, ולכן האנרגיה הכוללת לא משתנה, גם אחרי שהכדור נעצר.
לאן הולכת האנרגיה
בדרך כלל, בכל המרה ובכל מעבר של אנרגיה, הסביבה מתחממת. האנרגיה שהגיעה לסביבה עדיין קיימת, אבל קשה להשתמש בה שוב:
אנרגיה שהושקעה = אנרגיה שנוצלה + אנרגיה שעברה לסביבה (בעיקר כחום)
תופעות שבהן נדמה שהאנרגיה נעלמה
ייצוג המרות אנרגיה במודל עמודות
כדור נופל על רצפה, קופץ כמה פעמים ונעצר. בכל שלב גובה העמודה מראה כמה אנרגיה יש מכל סוג (בזמן הנפילה מזניחים את התנגדות האוויר):
הסוגים מתחלפים, אבל הגובה הכולל של העמודה לא משתנה: זה חוק השימור. תרשים זרימה (גובה ← תנועה ← תרמית וקול) מראה טוב את סדר ההמרות. מודל העמודות מראה טוב את הכמויות ואת השימור.
הסבר "לאן נעלמה האנרגיה" בעזרת חוק השימור
1. מגדירים את המערכת: אילו גופים בתוכה (כולל הרצפה, האוויר, המשטח).
2. רושמים אילו סוגי אנרגיה היו בהתחלה ובאילו גופים.
3. רושמים מה יש בסוף. מה קטן?
4. מחפשים לאן זה הלך: איזה גוף התחמם, האם היה קול, האם אנרגיה עברה לגוף אחר.
5. מסכמים: האנרגיה לא נעלמה, היא הומרה לסוג אחר או עברה לגוף אחר. האנרגיה הכוללת במערכת נשמרה.
"הכדור נעצר, ולכן איבד את האנרגיה שלו" היא טענה שגויה. הכדור איבד את אנרגיית התנועה שלו, אבל היא עברה לרצפה ולאוויר והומרה לאנרגיה תרמית ולקול. האנרגיה הכוללת לא קטנה.
כדור שנופל לא יכול לקפוץ בחזרה לגובה גבוה מהגובה שממנו נפל, ובדרך כלל גם לא לאותו גובה. לשם כך הוא היה צריך לקבל אנרגיה מבחוץ. מאותה סיבה אי אפשר לבנות מכונה שתעבוד לנצח בלי להכניס אליה אנרגיה.
בשפת יום-יום אומרים "צרכנו אנרגיה" או "בזבזנו אנרגיה". בפיזיקה האנרגיה לא נצרכת: היא הופכת לסוג שקשה להשתמש בו, בעיקר אנרגיה תרמית שהתפזרה בסביבה.
דוגמה - כדור שהתגלגל על דשא ונעצר
נועם בעט בכדור, והכדור התגלגל על הדשא, האט ונעצר. נועם אמר: "הכדור איבד את כל האנרגיה שלו, והיא נעלמה." האם נועם צודק? הסבירו בעזרת חוק שימור האנרגיה.
1. המערכת: נועם, הכדור, הדשא והאוויר.
2. בהתחלה: הרגל של נועם העבירה אנרגיה לכדור (מעבר), ולכדור הייתה אנרגיית תנועה.
3. בסוף: הכדור עומד, ואין לו אנרגיית תנועה.
4. לאן היא הלכה: בזמן הגלגול הכדור התחכך בדשא ובאוויר. אנרגיית התנועה הומרה לאנרגיה תרמית, והכדור, הדשא והאוויר התחממו מעט. עבר גם קצת קול.
5. מסקנה: האנרגיה לא נעלמה. היא הומרה ועברה לגופים אחרים, והאנרגיה הכוללת של המערכת נשמרה.
נועם טועה. אנרגיית התנועה של הכדור לא נעלמה: היא הומרה לאנרגיה תרמית (וקצת קול) ועברה לדשא ולאוויר. האנרגיה הכוללת נשמרה.