תזכורת: מסה
לכל גוף יש כמות מסוימת של חומר. שקית עם ק"ג אורז מכילה יותר חומר משקית עם ק"ג, ולכן המסה שלה גדולה יותר.
במדויק: מסה היא כמות החומר שבגוף. מודדים אותה בגרמים (ג') ובקילוגרמים (ק"ג), ק"ג גרם. משווים מסות במאזני כפות. המסה של גוף לא משתנה כשמעבירים אותו ממקום למקום.
תזכורת: צפיפות
קובייה קטנה של ברזל וקובייה באותו גודל של עץ: לקובייה של הברזל מסה גדולה הרבה יותר. החומר שלה "צפוף" יותר.
במדויק: צפיפות של חומר היא המסה של יחידת נפח אחת מהחומר. גוף שהצפיפות שלו קטנה מזו של המים צף במים, וגוף שהצפיפות שלו גדולה מזו של המים שוקע. בגוף חלול (סירה, כדור מלא אוויר) קובעת הצפיפות הממוצעת: המסה של הגוף כולו, כולל האוויר שבתוכו, ביחס לנפח הכולל שלו.
תזכורת: אנרגיה
אוכל נותן לנו אנרגיה, סוללה נותנת אנרגיה לפנס, ודלק נותן אנרגיה למכונית. אנרגיה היא מה שמאפשר לגרום לשינויים: לזוז, לחמם, להאיר.
במדויק: אנרגיה היא גודל שיש לו סוגים: אנרגיית תנועה, אנרגיית גובה, אנרגיה כימית, אנרגיה חשמלית, חום ועוד. אנרגיה עוברת מגוף לגוף ומומרת מסוג לסוג, אבל הכמות הכוללת שלה במערכת סגורה נשמרת.
1. כוח כגורם לשינוי, ואיזון כוחות
כוח
בועטים בכדור שעומד, והוא מתחיל לנוע. לוחצים על ספוג, והוא נמעך. בשני המקרים משהו השתנה, כי גוף אחד דחף או משך גוף אחר. לדחיפה או למשיכה כזאת קוראים כוח.
במדויק: כוח הוא דחיפה או משיכה שגוף אחד מפעיל על גוף אחר. כוח יכול לשנות את הצורה של הגוף שהוא פועל עליו, או את התנועה שלו: את גודל המהירות או את כיוון התנועה.
איך יודעים שפעל כוח? מחפשים שינוי: גוף התחיל לזוז, עצר, האיץ, האט, פנה, או שינה צורה. לפעמים השינוי בצורה קטן מכדי לראות אותו: גם שולחן שמניחים עליו ספר מתכופף מעט. כאן מדברים על שינויים שרואים בעין.
שלושה סוגי שינוי שכוח גורם
כוח אחד יכול לגרום כמה שינויים יחד: מחבט שפוגע בכדור גם מועך אותו לרגע וגם הופך את כיוונו.
איזון כוחות
על גוף פועלים בדרך כלל כמה כוחות בבת אחת. מה שקובע מה יקרה לתנועה שלו הוא היחס ביניהם:
ניתוח הכוחות על גוף
1. בוחרים גוף אחד ושואלים רק מה פועל עליו.
2. מחפשים את הגופים שנוגעים בו: יד, חבל, רצפה, שולחן, אוויר, מים. כל אחד מהם יכול להפעיל עליו כוח.
3. מוסיפים כוחות בלי מגע: כדור הארץ מושך כל גוף כלפי מטה, ולפעמים יש גם מגנט.
4. מציירים לכל כוח חץ שיוצא מהגוף, בכיוון הכוח, ואורכו לפי גודל הכוח.
5. משווים בכל כיוון: האם הכוחות מאוזנים? לפי הטבלה קובעים מה יקרה לתנועה.
לא נכון ש"צריך כוח כדי שגוף ימשיך לנוע". גוף שנע ממשיך לנוע גם בלי שדוחפים אותו. כדור מתגלגל על הדשא עוצר בגלל החיכוך עם הדשא, ולא כי "נגמר לו הכוח".
גוף שנע במהירות קבועה אינו צריך כוח גדול יותר בכיוון התנועה. הכוחות עליו מאוזנים: הכוח קדימה שווה לכוחות שמעכבים אותו. כוחות מאוזנים גם לא "מבטלים" זה את זה ולא נעלמים: כל אחד מהם קיים ופועל.
דוגמה - ארגז שנגרר במהירות קבועה
יונתן גורר ארגז על הרצפה בעזרת חבל. החבל מתוח אופקית, והארגז נע ימינה במהירות קבועה.
א. אילו כוחות פועלים על הארגז?
ב. מה גדול יותר: הכוח שהחבל מושך את הארגז ימינה, או כוח החיכוך שמעכב אותו?
1. בוחרים גוף: הארגז.
2. גופים שנוגעים בארגז: החבל מושך אותו ימינה; הרצפה דוחפת אותו כלפי מעלה (כוח נורמלי) ומפעילה עליו כוח חיכוך שמאלה, נגד כיוון התנועה.
3. כוח בלי מגע: כדור הארץ מושך את הארגז כלפי מטה (המשקל).
4. תרשים הכוחות:
5. הארגז נע במהירות קבועה ובכיוון קבוע, כלומר אין שינוי בתנועה. לכן הכוחות מאוזנים: הכוח של החבל שווה לחיכוך, והכוח של הרצפה כלפי מעלה שווה למשקל.
א. ארבעה כוחות: החבל (ימינה), החיכוך (שמאלה), המשקל (למטה), הכוח של הרצפה (למעלה).
ב. הם שווים. במהירות קבועה הכוחות מאוזנים.
2. כוח כפעולה הדדית בין גופים
פעולה הדדית (אינטראקציה)
עמדו על גלגליות ודחפו קיר: אתם תיסעו אחורה. אתם דחפתם את הקיר, אבל מי דחף אתכם? הקיר. כוח אף פעם לא בא לבד: כשגוף אחד פועל על גוף אחר, גם השני פועל עליו.
במדויק: כוח הוא תמיד חלק מפעולה הדדית (אינטראקציה) בין שני גופים. בכל אינטראקציה פועלים שני כוחות: גוף א על גוף ב, וגוף ב על גוף א. שני הכוחות שווים בגודלם, מנוגדים בכיוונם, ופועלים על גופים שונים.
גם גוף דומם מפעיל כוח: הקיר דוחף את היד, הרצפה דוחפת את הרגליים, הכיסא דוחף את מי שיושב עליו. ועוד דוגמאות:
•אדם דוחף עגלה, והעגלה דוחפת את האדם בכוח שווה בכיוון ההפוך.
•מכונית חונה לוחצת על הקרקע בגלל המשקל שלה, והקרקע דוחפת אותה כלפי מעלה בכוח שווה.
•כדור הארץ מושך תפוח כלפי מטה, והתפוח מושך את כדור הארץ כלפי מעלה באותו גודל.
זוג כוחות הדדיים לעומת כוחות מאוזנים
שני המצבים נראים דומים ("שני כוחות שווים ומנוגדים"), אבל הם שונים:
זיהוי זוג כוחות הדדיים
1. כותבים את הכוח במשפט מלא: "א מפעיל כוח על ב".
2. מחליפים את התפקידים: "ב מפעיל כוח על א". זה בן הזוג.
3. בן הזוג: שווה בגודלו, מנוגד בכיוונו, ופועל על הגוף האחר.
4. בדיקה: אם שני הכוחות שמצאתם פועלים על אותו גוף, הם אינם זוג הדדי.
לא נכון ש"הגוף הכבד או המהיר מפעיל כוח גדול יותר בהתנגשות". משאית שמתנגשת באופנוע, זבוב שפוגע בשמשה: הכוחות שווים. התוצאות שונות, כי הגופים שונים: לגוף עם מסה קטנה המהירות משתנה יותר, וגוף חלש נמעך יותר.
שני הכוחות של אינטראקציה לא מבטלים זה את זה, כי הם פועלים על גופים שונים. כשהולכים, הרגל דוחפת את הרצפה אחורה, והרצפה דוחפת את ההולך קדימה. רק הכוח שפועל על ההולך משנה את התנועה שלו. גוף גם לא יכול לדחוף את עצמו: מה שמניע אותו הוא תמיד כוח של גוף אחר.
דוגמה א - שני מדי כוח מחוברים
תמר מחברת שני מדי כוח זה לזה בקרסים. את מד הכוח השמאלי היא קושרת לקיר, ואת הימני היא מושכת ימינה ביד. מד הכוח הימני מראה ניוטון. מה מראה מד הכוח השמאלי? ומה יקרה אם תמר תמשוך חזק יותר?
1. מזהים את האינטראקציה בין שני מדי הכוח: הימני מושך את השמאלי ימינה, והשמאלי מושך את הימני שמאלה.
2. אלה זוג כוחות הדדיים, ולכן הם שווים בגודלם.
3. כל מד כוח מראה את הכוח שמושך אותו, ולכן שניהם מראים אותו מספר.
4. אם תמר תמשוך חזק יותר, הכוח בין שני מדי הכוח יגדל, ושניהם יראו מספר גדול יותר, אבל שוב שווה.
גם השמאלי מראה ניוטון. כשמושכים חזק יותר, שניהם עולים יחד ותמיד מראים אותו מספר.
דוגמה ב - עומדים על מאזניים ודוחפים את המשקוף
אריאל עומד על מאזני אדם. מעל הראש שלו יש משקוף נמוך, והוא דוחף אותו כלפי מעלה בשתי ידיו. האם המאזניים יראו עכשיו פחות, יותר או אותו דבר כמו כשהוא רק עומד? הסבירו.
1. אריאל דוחף את המשקוף כלפי מעלה. לפי הפעולה ההדדית, המשקוף דוחף את אריאל כלפי מטה באותו גודל.
2. עכשיו פועלים על אריאל שני כוחות כלפי מטה: המשקל שלו והכוח של המשקוף. כלפי מעלה פועל רק הכוח של המאזניים.
3. אריאל עומד במקום, ולכן הכוחות עליו מאוזנים: הכוח של המאזניים שווה לשני הכוחות כלפי מטה יחד, כלומר גדול מהמשקל שלו.
4. לפי הפעולה ההדדית בין אריאל למאזניים, אריאל לוחץ על המאזניים באותו כוח, וזה מה שהם מראים.
המאזניים יראו יותר מהרגיל. המשקוף דוחף את אריאל כלפי מטה, ולכן הוא לוחץ על המאזניים חזק יותר.
3. סוגי כוחות, מאפייני כוח ומדידתו
מאפייני כוח
"דחפתי את הדלת" לא אומר מספיק. האם דחפתם חזק או חלש? פנימה או החוצה? ליד הידית או ליד הצירים? כל אחת מהתשובות משנה את מה שיקרה לדלת.
במדויק: לכל כוח יש שלושה מאפיינים: גודל (כמה חזק, ביחידות ניוטון), כיוון, ונקודת אחיזה (המקום שבו הכוח פועל על הגוף, בכוחות שפועלים במגע). מתארים כוח בחץ: החץ יוצא מנקודת האחיזה, מצביע לכיוון הכוח, ואורכו גדל ככל שהכוח גדול יותר.
שני חצים באותו אורך פירושם כוחות שווים בגודלם, גם אם הכיוונים שונים. בתרשים כוחות מציירים כל כוח בחץ נפרד, וכותבים ליד כל חץ מי מפעיל אותו.
סוגי כוחות
מדידת כוח
- המכשיר: דינמומטר (מד כוח). בתוכו קפיץ: ככל שהכוח גדול יותר, הקפיץ נמתח יותר, והמחוג זז על הסקאלה.
- היחידה: ניוטון (נ'). כדי לתת תחושה: תפוח קטן נמשך לכדור הארץ בכוח של בערך ניוטון.
- איך מודדים: מחזיקים את הדינמומטר בכיוון שבו פועל הכוח (למשל, תולים גוף ומחזיקים אנכית), מחכים שהמחוג יעמוד, וקוראים את המספר.
ציור תרשים כוחות
1. מציירים את הגוף (מלבן או נקודה).
2. לכל כוח: חץ שיוצא מנקודת האחיזה. לכוח בלי מגע (משקל) החץ יוצא ממרכז הגוף.
3. הכיוון של החץ הוא כיוון הכוח: משיכה של חבל לאורך החבל, כוח נורמלי בניצב למשטח, משקל כלפי מטה, חיכוך לאורך המשטח.
4. האורך לפי הגודל: כוחות שווים בחצים שווים, כוח גדול בחץ ארוך יותר.
5. ליד כל חץ כותבים איזה גוף מפעיל אותו.
נקודת האחיזה משנה את התוצאה. דוחפים דלת באותו כוח ובאותו כיוון: ליד הידית היא נפתחת בקלות, וליד הצירים כמעט לא זזה.
דינמומטר מודד כוח בניוטון. הוא לא מודד מסה, ובפיזיקה לא כותבים כוח בקילוגרמים.
דוגמה - זיהוי כוחות וסוגיהם על ספר שנדחף
ספר מונח על שולחן. מאיה דוחפת אותו ימינה ביד, והוא מחליק על השולחן. אילו כוחות פועלים על הספר? לכל כוח כתבו מי מפעיל אותו, מה הכיוון, ואם הוא פועל במגע או בלי מגע.
1. גופים שנוגעים בספר: היד והשולחן.
2. היד דוחפת את הספר ימינה: כוח דחיפה, במגע.
3. השולחן מפעיל שני כוחות: כוח נורמלי כלפי מעלה, וכוח חיכוך שמאלה, נגד ההחלקה. שניהם במגע.
4. בלי מגע: כדור הארץ מושך את הספר כלפי מטה, זה כוח הכבידה (המשקל).
5. תרשים הכוחות:
ארבעה כוחות: דחיפה של היד (ימינה, במגע), חיכוך מהשולחן (שמאלה, במגע), כוח נורמלי מהשולחן (למעלה, במגע), משקל מכדור הארץ (למטה, בלי מגע).
4. כוח החיכוך
כוח החיכוך
כדור שמגלגלים על הדשא מאט ונעצר. על קרח קשה ללכת, כי הרגליים מחליקות. בשני המקרים פועל אותו כוח: כוח החיכוך. פעם הוא מאט, ופעם הוא מה שמאפשר לנו לזוז.
במדויק: כוח החיכוך פועל בין גופים שנמצאים במגע, גם בין גוף למשטח וגם בין גוף לתווך (אוויר או מים) שהוא נע בו. הוא פועל לאורך משטח המגע, ומתנגד להחלקה של שני הגופים זה על זה.
דוגמאות: בין הצמיג לכביש בזמן נסיעה, בין המכונית לאוויר (התנגדות האוויר), בין השחיין למים. החיכוך נובע מכך שאף משטח אינו חלק לגמרי: הבליטות הזעירות של שני המשטחים נתפסות זו בזו.
מה משפיע על גודל החיכוך
חיכוך מסייע וחיכוך מעכב
קביעת הכיוון של כוח החיכוך
1. מוצאים את שני המשטחים שנוגעים זה בזה.
2. שואלים: לאיזה כיוון הגוף מחליק על המשטח, או היה מחליק אילו לא היה חיכוך?
3. כוח החיכוך על הגוף פועל בכיוון ההפוך.
4. דוגמה: בהליכה הרגל דוחפת את הרצפה אחורה ונוטה להחליק אחורה, ולכן החיכוך על הרגל פועל קדימה. זה הכוח שמניע את ההולך.
לא נכון ש"חיכוך תמיד מפריע לתנועה". בלי חיכוך אי אפשר ללכת: על קרח הרגליים מחליקות אחורה. נעל עם פחות חיכוך לא תקל על ההליכה, אלא תקשה עליה.
המנוע של המכונית מסובב את הגלגלים, אבל מה שדוחף את המכונית קדימה הוא הכביש: כוח החיכוך בין הצמיגים לכביש. על כביש מכוסה שמן הגלגלים מסתובבים במקום והמכונית לא זזה.
דוגמה - ניסוי: איך המשטח משפיע על החיכוך
דניאל רוצה לבדוק אם סוג המשטח משפיע על הכוח שצריך כדי להזיז קובייה מעץ. הוא מושך את הקובייה בעזרת דינמומטר על שלושה משטחים, וקורא את הכוח ברגע שהקובייה מתחילה לזוז:
א. מה משנים בניסוי, מה מודדים, ומה צריך להשאיר קבוע?
ב. מה המסקנה?
1. משנים: את סוג המשטח.
2. מודדים: את הכוח שצריך כדי להזיז את הקובייה, בדינמומטר.
3. משאירים קבוע את כל השאר: אותה קובייה (אותו משקל), אותו צד של הקובייה על המשטח, מושכים אופקית ובאותה צורה. אחרת לא נדע מה גרם להבדל.
4. קוראים את הטבלה: ככל שהמשטח מחוספס יותר, הכוח שצריך גדול יותר.
5. ברגע שהקובייה מתחילה לזוז, הכוח של הדינמומטר בערך שווה לחיכוך. לכן הכוח שנמדד מראה כמה גדול החיכוך.
א. משנים את המשטח, מודדים את הכוח, ומשאירים קבועים את הקובייה ואת אופן המשיכה.
ב. ככל שהמשטח מחוספס יותר, כוח החיכוך גדול יותר.
5. כבידה, משקל ומסה
כבידה ומשקל
מפילים מפתח, והוא נופל למטה. אף אחד לא נגע בו, אבל משהו משך אותו: כדור הארץ. המשיכה הזאת היא הסיבה שיש לנו משקל.
במדויק: כבידה היא כוח משיכה שקיים בין כל שני גופים שיש להם מסה. המשקל של גוף הוא הכוח שבו גרם השמים (כדור הארץ, הירח, מאדים) מושך אותו. הכיוון שלו הוא אל מרכז גרם השמים, כלומר "למטה" בכל מקום על פני הכדור. משקל הוא כוח, ולכן מודדים אותו בדינמומטר, ביחידות ניוטון.
גם שני תפוחים מושכים זה את זה, אבל הכוח זעיר מכדי להרגיש. רק כשאחד הגופים ענק, כמו כוכב לכת, הכבידה מורגשת. כדור הארץ מושך את הירח, וזה מה שמחזיק את הירח סביבו.
איך יודעים שהמשקל הוא כוח? הוא גורם לכל השינויים שכוח גורם: אדם שמתיישב על ספה, והיא שוקעת (שינוי צורה); כדור שנופל, ומהירותו גדלה (שינוי מהירות); כדור שנזרק הצידה, ומסלולו מתעקם כלפי מטה (שינוי כיוון).
משקל לעומת מסה
המשקל של אותו גוף במקומות שונים
תיק שהמסה שלו ק"ג נמדד בדינמומטר על פני גרמי שמים שונים:
המסה זהה בכל השורות. המשקל משתנה, כי כל גרם שמים מושך בכוח שונה. הירח מושך הכי חלש, ושם המשקל קטן בערך פי מאשר על כדור הארץ.
בדיקת טענה על משקל ומסה
1. שואלים: האם הטענה מדברת על כמות החומר (מסה) או על המשיכה (משקל)?
2. בודקים את היחידה: ק"ג שייך למסה, ניוטון שייך למשקל.
3. אם הטענה אומרת שמשהו השתנה בגלל מעבר למקום אחר: המשקל יכול להשתנות, המסה לא.
4. מנסחים מחדש את הטענה במושג הנכון.
לא נכון ש"על הירח לאדם יש פחות מסה". על הירח אין לאדם פחות חומר בגוף, ולכן המסה שלו לא השתנתה. מה שקטן הוא המשקל, כי הירח מושך חלש יותר.
לא נכון ש"המשקל הוא תכונה קבועה של הגוף". המשקל תלוי במקום: על פסגת הר גבוה הוא קטן מעט, ועל הירח הוא קטן הרבה. בשפת יום-יום "שוקלים ק"ג עגבניות", אבל בפיזיקה ק"ג היא יחידה של מסה.
כשעציץ נופל מהמרפסת, כוח הכבידה עליו כמעט זהה לאורך כל הנפילה. מה שגדל הוא המהירות, ולא הכוח. גובה של כמה קומות כמעט לא משנה את המרחק ממרכז כדור הארץ.
דוגמה - אסטרונאוטית על הירח
מסתה של אסטרונאוטית עם החליפה שלה היא ק"ג. על כדור הארץ דינמומטר גדול מראה שמשקלה ניוטון.
א. מה תהיה המסה שלה על הירח?
ב. האם משקלה על הירח יהיה ניוטון, יותר או פחות? הסבירו.
ג. מדוע על הירח קל לה יותר לקפוץ?
1. א: מסה היא כמות החומר. בדרך לירח לא נוסף ולא נגרע חומר, ולכן המסה נשארת ק"ג.
2. ב: משקל הוא הכוח שבו גרם השמים מושך את הגוף. הירח מושך חלש יותר מכדור הארץ, ולכן המשקל יהיה קטן מ- ניוטון. לפי הטבלה, בערך פי פחות.
3. ג: הירח מושך אותה כלפי מטה בכוח קטן, ולכן אותה דחיפה של הרגליים מרימה אותה גבוה יותר.
א. ק"ג, כמו על כדור הארץ.
ב. פחות מ- ניוטון, כי הירח מושך חלש יותר.
ג. משקלה על הירח קטן, ולכן הירח מושך אותה חזרה חלש יותר.
6. הכוח המגנטי והאלקטרומגנט
הכוח המגנטי
מגנט מושך מהדק ממרחק של כמה סנטימטרים, בלי לגעת בו. ושני מגנטים: פעם הם נצמדים, ואם הופכים אחד מהם, הם בורחים זה מזה.
במדויק: הכוח המגנטי פועל גם בלי מגע: בין מגנטים, ובין מגנט לבין חומרים מסוימים, בעיקר ברזל, ניקל וקובלט. לכל מגנט שני קטבים: צפוני (N) ודרומי (S). קטבים שונים נמשכים, קטבים זהים נדחים. ככל שהמרחק גדל, הכוח המגנטי קטן.
המשיכה המגנטית היא גם היא פעולה הדדית: המגנט מושך את המהדק, והמהדק מושך את המגנט באותו גודל. אם המגנט קל ותלוי על חוט, רואים אותו זז לעבר מסמר ברזל כבד.
משיכה ודחייה
ככל שמרחיקים את הגופים זה מזה, המשיכה או הדחייה נחלשות.
האלקטרומגנט
אלקטרומגנט הוא סליל של חוט מוליך מלופף סביב ליבה (בדרך כלל ברזל). כשעובר בחוט זרם חשמלי, הסליל הופך למגנט.
שימושים בכוח המגנטי
ניסוי: מה משפיע על כוח האלקטרומגנט
1. בוחרים גורם אחד לבדיקה, למשל מספר הליפופים.
2. משנים רק אותו: ליפופים, ליפופים, ליפופים.
3. משאירים קבוע את כל השאר: אותה סוללה (אותו זרם), אותה ליבה, אותו סוג מהדקים.
4. מודדים: כמה מהדקים האלקטרומגנט מרים.
5. מסיקים: האם הכוח גדל כשהגורם גדל.
מגנט לא מושך כל מתכת. הוא מושך ברזל (ופלדה), ניקל וקובלט. פחית אלומיניום, מטבע נחושת וטבעת זהב לא נמשכים.
מגנט רגיל ואלקטרומגנט מפעילים אותו סוג כוח: כוח מגנטי. ההבדל הוא רק שאת האלקטרומגנט אפשר להדליק, לכבות ולחזק.
דוגמה - אלקטרומגנט שלא מצליח להרים מטען
במגרש גרוטאות, אלקטרומגנט של מנוף לא מצליח להרים מכונית ישנה. הציעו שלוש דרכים להגביר את פעולתו, ונמקו. האם כדאי להחליף את ליבת הברזל בליבה מאלומיניום?
1. נזכרים בגורמים שמשפיעים על כוח האלקטרומגנט: הזרם, מספר הליפופים וחומר הליבה.
2. דרך ראשונה: להגדיל את הזרם בסליל (מקור חשמל חזק יותר). זרם חזק יותר יוצר מגנט חזק יותר.
3. דרך שנייה: להוסיף ליפופים לסליל.
4. דרך שלישית: לקרב את האלקטרומגנט עד שייגע במכונית, כי הכוח המגנטי גדל כשהמרחק קטן.
5. ליבה מאלומיניום לא תעזור, אלא תחליש: ליבת ברזל מחזקת מאוד את האלקטרומגנט, ואלומיניום אינו חומר מגנטי.
להגדיל את הזרם, להוסיף ליפופים, ולהצמיד את האלקטרומגנט למטען. לא להחליף לאלומיניום: ליבת הברזל היא שמחזקת את המגנט.
7. לחץ במוצקים, בנוזלים ובאוויר
לחץ
הולכים בשלג עמוק בנעליים רגילות ושוקעים עד הברכיים. נועלים מגלשיים ועוברים על אותו שלג בלי לשקוע. המשקל לא השתנה. מה שהשתנה הוא השטח שעליו המשקל מתחלק.
במדויק: לחץ הוא הכוח שפועל על כל יחידת שטח. הלחץ גדל כשהכוח גדל, או כששטח המגע קטן. הלחץ קטן כשהכוח קטן, או כששטח המגע גדל.
אותו כוח יכול ליצור לחץ קטן מאוד או גדול מאוד: הכול תלוי בשטח. לכן מחט חדה חודרת לבד בקלות, וקצה עיפרון בלי חוד לא.
לחץ במוצקים: מגדילים ומקטינים
לחץ בנוזל
נוזל לוחץ על הדפנות ועל התחתית של הכלי, ועל כל גוף שנמצא בתוכו.
•הלחץ גדל עם העומק: הוא תלוי בגובה עמוד הנוזל שמעל הנקודה.
•בעומק נתון הלחץ שווה בכל הכיוונים: למטה, למעלה ולצדדים.
לחץ האוויר
האוויר שמסביבנו לוחץ על כל גוף, וזה לחץ האוויר (הלחץ האטמוספרי).
•בגובה נתון הוא שווה בכל הכיוונים, ולכן בדרך כלל לא מרגישים אותו.
•הוא קטן ככל שעולים לגובה, ומשתנה גם עם הטמפרטורה ועם תנועת האוויר.
השוואת לחצים בשני מצבים
1. משווים את הכוחות: האם הכוח זהה בשני המצבים? (אותו אדם, אותו פטיש, אותו משקל)
2. משווים את שטחי המגע.
3. אם הכוח זהה: היכן שהשטח קטן יותר, הלחץ גדול יותר.
4. אם השטח זהה: היכן שהכוח גדול יותר, הלחץ גדול יותר.
5. מסבירים את התוצאה בעזרת הלחץ: שקיעה, חדירה, כאב או נוחות.
לחץ אינו כוח. אדם שוכב על מזרן ואדם עומד עליו לוחצים על המזרן באותו כוח, המשקל שלהם. בשכיבה השטח גדול, ולכן הלחץ קטן והוא שוקע פחות.
פחית שרוקנו ממנה אוויר לא נמעכת כי "הריק מושך את הדפנות פנימה". האוויר שבחוץ דוחף אותה, ובפנים אין מספיק אוויר שידחוף בחזרה. ולחץ בנוזל לא פועל רק כלפי מטה: הוא פועל בכל הכיוונים.
דוגמה א - רצועה רחבה לעומת רצועה צרה
לרוני שני תיקים זהים עם אותם ספרים. לאחד רצועת כתף רחבה, ולשני רצועה צרה. איזה תיק נוח יותר לשאת על הכתף? הסבירו בעזרת המושג לחץ.
1. משווים כוחות: התיקים והספרים זהים, ולכן כל תיק לוחץ על הכתף באותו כוח.
2. משווים שטחים: הרצועה הרחבה נוגעת בשטח גדול יותר של הכתף.
3. אותו כוח על שטח גדול יותר יוצר לחץ קטן יותר.
4. לחץ קטן פירושו פחות כוח על כל סנטימטר רבוע של הכתף, ולכן פחות כאב.
התיק עם הרצועה הרחבה. הכוח זהה, אבל הוא מתחלק על שטח גדול יותר, ולכן הלחץ על הכתף קטן יותר.
דוגמה ב - עמוד המים במגדל מים
בשכונה יש מגדל מים. בבניין אחד, הדירה בקומה הראשונה מקבלת זרם מים חזק, והדירה בקומה העליונה מקבלת זרם חלש. הסבירו את ההבדל. מה אפשר לעשות כדי לשפר את הזרם בקומה העליונה?
1. הלחץ במים תלוי בגובה עמוד המים שמעל הנקודה: ככל שהנקודה נמוכה יותר מפני המים שבמגדל, הלחץ שם גדול יותר.
2. הקומה הראשונה נמוכה, ומעליה עמוד מים גבוה עד פני המים במגדל. הלחץ גדול, והזרם חזק.
3. הקומה העליונה קרובה לגובה פני המים שבמגדל. עמוד המים מעליה נמוך, הלחץ קטן, והזרם חלש.
4. כדי לשפר: להגביה את המיכל של מגדל המים (או להוסיף משאבה).
בקומה הראשונה עמוד המים מעל הברז גבוה יותר, ולכן הלחץ גדול יותר. כדי לשפר בקומה העליונה, מגביהים את המיכל.
8. כוח העילוי: ציפה ושקיעה
כוח העילוי
בבריכה קל להרים חבר שבחוץ קשה להרים. כדור ים שדוחפים מתחת למים קופץ למעלה ברגע שעוזבים אותו. המים דוחפים כלפי מעלה כל גוף שנמצא בתוכם.
במדויק: כוח העילוי הוא כוח שנוזל מפעיל כלפי מעלה על גוף שטבול בו. הגודל שלו שווה למשקל הנוזל שהגוף דחה (הנוזל שהגוף תפס את מקומו). כוח עילוי פועל גם בגזים, למשל באוויר.
ככל שחלק גדול יותר מהגוף טבול, הוא דוחה יותר נוזל, ולכן העילוי גדל. כשהגוף כבר טבול כולו, דחיפה עמוק יותר לא מגדילה את העילוי. העילוי תלוי גם בסוג הנוזל: במי מלח העילוי גדול יותר מאשר במים מתוקים, ולכן ביצה ששוקעת במים מתוקים יכולה לצוף במים מלוחים.
ציפה ושקיעה
משווים את כוח העילוי על הגוף כשהוא טבול כולו למשקל שלו:
שימושים: מצופים ללימוד שחייה, אוניות שצפות בים, ספינות אוויר שמרחפות באוויר.
מדידת העילוי בדינמומטר
•תולים גוף על דינמומטר באוויר: הדינמומטר מראה את המשקל של הגוף.
•טובלים את הגוף במים, והוא עדיין תלוי: הדינמומטר מראה פחות.
•הסיבה: עכשיו גם המים דוחפים את הגוף כלפי מעלה, ולכן הדינמומטר צריך להחזיק פחות. ההפרש בין שתי הקריאות הוא כוח העילוי.
קביעה אם גוף יצוף
1. מזהים את הנוזל (או הגז) שהגוף נמצא בו.
2. משווים את הצפיפות הממוצעת של הגוף לצפיפות הנוזל. בגוף חלול מחשיבים גם את האוויר שבתוכו.
3. לחלופין משווים כוחות: מה גדול יותר כשהגוף טבול כולו, העילוי או המשקל?
4. מסיקים: צפיפות קטנה יותר (עילוי גדול מהמשקל) פירושה צף. צפיפות גדולה יותר (עילוי קטן מהמשקל) פירושה שוקע.
5. גוף שכבר צף במנוחה על פני הנוזל: העילוי עליו שווה למשקל שלו, לא גדול ממנו.
לא נכון ש"על גוף ששוקע לא פועל כוח עילוי". גם על אבן בקרקעית פועל עילוי, אבל הוא קטן מהמשקל שלה ולכן לא מספיק כדי להרים אותה. בגלל זה קל יותר להרים אבן בתוך המים.
לא נכון ש"גוף כבד שוקע וגוף קל צף". אונייה של אלפי טונות צפה, ומסמר קטן שוקע. מה שקובע הוא היחס בין המשקל לבין העילוי, כלומר הצפיפות הממוצעת, ולא המשקל לבדו.
דוגמה א - אבן תלויה בדינמומטר בתוך מים
גל תולה אבן על דינמומטר. באוויר הדינמומטר מראה ניוטון. כשהאבן טבולה כולה במים, הוא מראה ניוטון.
א. מדוע הדינמומטר מראה פחות כשהאבן במים?
ב. אילו כוחות פועלים על האבן כשהיא במים?
ג. אם גל ינתק את החוט, האם האבן תשקע?
1. א: באוויר הדינמומטר מחזיק את כל המשקל: ניוטון. במים הוא מחזיק רק ניוטון, כי המים דוחפים את האבן כלפי מעלה. ההפרש בין שתי הקריאות הוא כוח העילוי.
2. ב: על האבן פועלים שלושה כוחות. כדור הארץ מושך אותה למטה (המשקל). הדינמומטר מושך אותה למעלה, והמים דוחפים אותה למעלה (העילוי). היא תלויה במנוחה, ולכן הכוחות מאוזנים:
3. ג: גם כשהאבן טבולה כולה, הדינמומטר עדיין צריך להחזיק אותה: הוא מראה יותר מאפס. כלומר העילוי לבדו לא מספיק כדי להחזיק את האבן, והוא קטן מהמשקל. בלי החוט נשארים רק המשקל כלפי מטה והעילוי הקטן ממנו כלפי מעלה, ולכן האבן שוקעת.
א. המים דוחפים את האבן כלפי מעלה (כוח העילוי), ולכן הדינמומטר צריך להחזיק פחות.
ב. משקל (למטה), הדינמומטר (למעלה), עילוי (למעלה).
ג. כן. הדינמומטר עדיין נושא חלק מהמשקל, ולכן העילוי קטן מהמשקל.
דוגמה ב - אוניית ברזל צפה, כדור ברזל שוקע
מדוע כדור מלא מברזל שוקע במים, ואוניית ברזל ענקית צפה? ומה יקרה לסירה מפלסטלינה שצפה, אם נמעך אותה לכדור?
1. כדור מלא מברזל: הצפיפות שלו היא הצפיפות של הברזל, גדולה מזו של המים. הוא דוחה מעט מים, העילוי קטן מהמשקל, והוא שוקע.
2. אונייה: הברזל שלה יוצר גוף חלול וגדול, מלא באוויר. היא דוחה כמות גדולה של מים, ולכן העילוי עליה גדול.
3. הצפיפות הממוצעת של האונייה (ברזל ואוויר יחד) קטנה מזו של המים, והיא צפה.
4. סירה מפלסטלינה: כסירה היא דוחה הרבה מים וצפה. כשמועכים אותה לכדור, אותה מסה תופסת נפח קטן, היא דוחה מעט מים, העילוי קטן מהמשקל, והיא שוקעת.
הצורה החלולה של האונייה דוחה הרבה מים, ולכן הצפיפות הממוצעת שלה קטנה מזו של המים. הפלסטלינה המעוכה תשקע.
9. המנוף והמישור המשופע
המנוף
לפתוח מכסה של פחית צבע באצבעות קשה מאוד. עם מברג ארוך, שמכניסים מתחת למכסה ולוחצים על הקצה השני שלו, זה קל. המברג משמש כאן מנוף.
במדויק: מנוף הוא מוט שמסתובב סביב נקודת משען. זרוע הכוח היא המרחק מנקודת המשען עד המקום שבו מפעילים את הכוח. זרוע המשא היא המרחק מנקודת המשען עד המשא. במנוף שנקודת המשען שלו בין שני הקצוות, מפעילים כוח כלפי מטה בצד אחד, והמשא בצד השני עולה.
דוגמאות למנופים שנקודת המשען שלהם באמצע: נדנדה, מאזני כפות, מספריים (שני מנופים שמחוברים בבורג), לום שעוקר מסמרים.
עיקרון המנוף
ככל שזרוע הכוח ארוכה יותר בהשוואה לזרוע המשא, הכוח שצריך קטן יותר.
המישור המשופע
מישור משופע הוא משטח נטוי שמעלים עליו משא, במקום להרים אותו ישר למעלה.
- העיקרון: דוחפים את המשא במעלה המישור בכוח קטן מהכוח שצריך כדי להרים אותו ישר למעלה, אבל לאורך דרך ארוכה יותר.
•ככל שהמישור מתון יותר (פחות תלול), הכוח קטן יותר והדרך ארוכה יותר.
•דוגמאות: כבש (רמפה) לכיסא גלגלים או למשאית, כביש מתפתל במעלה הר, מדרגות.
זיהוי החלקים של מנוף
1. מוצאים את נקודת המשען: הנקודה שהמוט מסתובב סביבה ואינה זזה.
2. מוצאים את המקום שבו מפעילים כוח (יד, רגל, מנוע).
3. מוצאים את המשא: מה שמרימים, חותכים או מזיזים.
4. משווים את זרוע הכוח לזרוע המשא, ולפי העיקרון קובעים אם המנוף מגביר את הכוח.
מנוף ומישור משופע מגבירים כוח, אבל לא חוסכים אנרגיה. יש להם מחיר: הכוח הקטן פועל לאורך דרך ארוכה יותר. בלום, היד יורדת הרבה כדי שהמסמר יעלה מעט.
במספריים חותכים קרטון עבה קרוב לבורג, ולא בקצה הלהבים: כך זרוע המשא קצרה, והכוח על הקרטון גדול יותר.
דוגמה א - איפה יושב אבא על הנדנדה
נועה יושבת בקצה הימני של נדנדה. אבא שלה, שכבד ממנה הרבה, רוצה לשבת בצד השמאלי כך שהנדנדה תהיה מאוזנת.
האם אבא צריך לשבת בקצה השמאלי, או קרוב יותר לנקודת המשען? הסבירו.
1. החלקים: נקודת המשען באמצע. המשקל של נועה פועל בצד ימין, והמשקל של אבא בצד שמאל.
2. אם הזרועות שוות, הכוחות צריכים להיות שווים כדי לאזן. אבל אבא כבד יותר, ולכן בקצה השמאלי הוא יכריע את הנדנדה לצד שלו.
3. לפי עיקרון המנוף: כוח גדול צריך זרוע קצרה, וכוח קטן צריך זרוע ארוכה.
4. לכן אבא צריך לשבת קרוב יותר לנקודת המשען, ונועה נשארת בקצה, על הזרוע הארוכה.
קרוב יותר לנקודת המשען. הכוח שלו גדול, ולכן הוא צריך זרוע קצרה מזו של נועה.
דוגמה ב - שלושה כבשים לאותה משאית
פועלים צריכים לדחוף חבית כבדה לתוך משאית. יש להם שלושה כבשים (רמפות) שמגיעים לאותו גובה: באורך מטר, מטר ו- מטר. באיזה כבש יצטרכו את הכוח הקטן ביותר? מה המחיר?
1. כל הכבשים מגיעים לאותו גובה, ולכן הכבש הארוך ביותר הוא המתון ביותר.
2. לפי עיקרון המישור המשופע: ככל שהמישור מתון יותר, הכוח שצריך קטן יותר.
3. המחיר: על הכבש הארוך דוחפים לאורך דרך ארוכה יותר, מטר במקום מטר.
בכבש של מטר, המתון ביותר. המחיר הוא דרך ארוכה יותר.
10. כוח לעומת אנרגיה
כוח ואנרגיה: שני מושגים שונים
ביום-יום אומרים "אין לי כוח" כשמתכוונים שאין לנו אנרגיה. בפיזיקה אלה שני דברים שונים. כוח הוא דחיפה או משיכה ברגע מסוים בין שני גופים. אנרגיה היא מה שמאפשר לגוף או למערכת לגרום לשינויים.
במדויק: כוח הוא פעולה הדדית בין שני גופים. יש לו גודל וכיוון, ומודדים אותו בניוטון. אנרגיה היא גודל שאין לו כיוון. יש לה סוגים שמומרים זה לזה, והכמות הכוללת שלה נשמרת במערכת סגורה. מודדים אותה בג'אול.
אפשר לתאר כל תופעה בשתי "שפות". בשפת הכוחות שואלים: אילו גופים פועלים זה על זה, ומה קורה לתנועה. בשפת האנרגיה שואלים: אילו סוגי אנרגיה יש בהתחלה ובסוף, ולאן עברה האנרגיה.
ההבדלים בין כוח לאנרגיה
הקשר: אנרגיה מאפשרת להפעיל כוח
כדי להפעיל כוח לאורך דרך צריך אנרגיה, ומי שמפעיל את הכוח משתמש באנרגיה שלו:
•שרירים ממירים אנרגיה כימית מהמזון, ומפעילים כוח כשמרימים תיק.
•מנוע של מכונית ממיר אנרגיה כימית של דלק (או אנרגיה חשמלית) לאנרגיית תנועה. הוא מסובב את הגלגלים, והכביש דוחף את המכונית קדימה.
•מנוף חשמלי ממיר אנרגיה חשמלית כדי להרים משא.
ניתוח תופעה בשתי שפות
1. שפת הכוחות: בוחרים גוף. מוצאים את הגופים שפועלים עליו ואת כיוון הכוחות. בודקים אם הכוחות מאוזנים, ומסיקים מה קורה לתנועה.
2. שפת האנרגיה: רושמים אילו סוגי אנרגיה יש בהתחלה ואילו בסוף. כותבים את ההמרות בחצים (למשל: אנרגיית גובה ← אנרגיית תנועה + חום). בודקים שלא "נוצרה" ולא "נעלמה" אנרגיה.
3. משווים: הכוחות מסבירים למה התנועה משתנה, והאנרגיה מסבירה לאן עוברת האנרגיה.
לא נכון ש"כדור שנבעט נושא איתו את הכוח של הבעיטה". הכוח של הרגל פועל רק כל עוד הרגל נוגעת בכדור. אחר כך הכדור ממשיך לנוע בלי כוח שדוחף אותו קדימה. מה שהכדור "לוקח" איתו הוא אנרגיית תנועה, לא כוח.
מנוף מאפשר להרים משא כבד בכוח קטן, אבל לא "מייצר" אנרגיה: המשא מקבל לכל היותר את האנרגיה שהשקענו כשדחפנו לאורך הדרך הארוכה.
דוגמה - כדור מתגלגל במורד מדרון
כדור משוחרר בראש מדרון, מתגלגל למטה ומהירותו גדלה. תארו את התופעה בשפת הכוחות ובשפת האנרגיה.
1. שפת הכוחות: על הכדור פועלים כוח הכבידה של כדור הארץ, כלפי מטה, והכוח של המדרון: כוח נורמלי וכוח חיכוך שמעכב את התנועה.
2. הכוחות לא מאוזנים: כוח הכבידה מושך את הכדור במורד חזק יותר מהחיכוך, ולכן מהירות הכדור גדלה.
3. שפת האנרגיה: בהתחלה לכדור יש אנרגיית גובה. בזמן הגלגול היא הופכת לאנרגיית תנועה, וחלק קטן ממנה הופך לחום בגלל החיכוך.
4. הכמות הכוללת נשמרת: אנרגיית הגובה שאבדה שווה לאנרגיית התנועה שנוספה ועוד החום.
כוחות: כבידה (למטה), כוח נורמלי, חיכוך. הם לא מאוזנים, ולכן המהירות גדלה.
אנרגיה: אנרגיית גובה ← אנרגיית תנועה + חום.
11. תנועה: מהירות, תאוצה ותאוטה
מהירות, תאוצה ותאוטה
מכונית ברחוב עירוני נוסעת לאט, וברכבת מהירה עוברים הרבה קילומטרים בכל שעה. כדי לתאר תנועה צריך שני דברים: כמה מהר, ולאן.
במדויק: תנועה מתוארת על ידי גודל המהירות וכיוון התנועה. מהירות היא הדרך שגוף עובר ביחידת זמן. בתנועה במהירות קבועה: . תאוצה היא הגדלה של המהירות, ותאוטה היא הקטנה של המהירות.
מהירות של מ'/ש' פירושה שבכל שנייה הגוף עובר מטר. גוף שמשנה כיוון משנה את התנועה שלו, גם אם גודל המהירות לא השתנה. גם זה שינוי שכוח גורם.
נוסחת המהירות ויחידותיה
היא המהירות, היא הדרך ו- הוא הזמן. יחידות המהירות: מטר לשנייה (מ'/ש') וקילומטר לשעה (קמ"ש). מ'/ש' קמ"ש.
תנועה וכוחות בגרף דרך-זמן
פענוח גרף דרך-זמן
1. קוראים את הצירים: מה מודדים בכל ציר, ובאילו יחידות.
2. מחלקים את הגרף לקטעים: ישר עולה, מתעקם, אופקי.
3. לכל קטע קובעים: מהירות קבועה, תאוצה, תאוטה או עמידה.
4. בקטע ישר מחשבים מהירות: הדרך שנוספה בקטע חלקי הזמן שעבר בו.
5. רושמים יחידה, ובודקים שהתשובה סבירה.
משווים מהירויות רק באותה יחידה. מ'/ש' נראה פחות מ- קמ"ש, אבל מ'/ש' קמ"ש, וזה יותר.
גרף דרך-זמן אינו ציור של המסלול. קו שמתעקם בגרף לא אומר שהמכונית פנתה, אלא שהמהירות שלה השתנתה.
דוגמה א - חישוב מהירות והשוואה ביחידות שונות
עידו רץ מטר ב- שניות. אחותו רוכבת על אופניים במהירות קמ"ש. מי מהיר יותר?
1. נתון: מטר, שניות. מחפשים את המהירות של עידו.
2. מ'/ש'.
3. היחידות שונות, ולכן ממירים: קמ"ש.
4. משווים: .
עידו מהיר יותר: מ'/ש', שהם קמ"ש, לעומת קמ"ש.
דוגמה ב - קטעי האצה, נסיעה קבועה והאטה בגרף
הגרף מתאר את הדרך שעברה מכונית מהרגע שיצאה מרמזור.
א. באילו קטעי זמן המכונית מאיצה, נוסעת במהירות קבועה, מאטה ועומדת?
ב. מה המהירות שלה בקטע הקבוע?
1. בין ל- שניות הקו מתעקם ונעשה תלול יותר: המכונית מאיצה.
2. בין ל- שניות הקו ישר: מהירות קבועה.
3. בין ל- שניות הקו נעשה מתון יותר: המכונית מאטה.
4. מ- שניות הקו אופקי: המכונית עומדת.
5. ב: בקטע הקבוע הדרך גדלה מ- ל- מטר, כלומר מטר, ב- שניות. מ'/ש'.
א. האצה - ש', מהירות קבועה - ש', האטה - ש', עמידה אחרי ש'.
ב. מ'/ש', שהם קמ"ש.