מה בודקים בבגרות בתנ"ך
הבגרות בתנ"ך לא בודקת אם שיננתם את הסיפורים. היא בודקת אם אתם יודעים לקרוא פרק, למצוא בו את מה שנשאל, ולהסביר אותו בעזרת הפסוקים.
במדויק: החוזר מתאר שלושה רבדים בשאלות: ראייה כוללת של היחידה - איסוף מידע, אירועים ודמויות ורעיונות מרכזיים; העמקה והרחבה - איתור קושי ופתרונו, כלים פרשניים, זיקה לטקסטים אחרים בתנ"ך ומחוצה לו וריבוי דעות; והערכה - טיעון והנמקה, ערכים ודילמות ערכיות שעולות מהטקסט.
1. השאלונים, הפרקים והמיקוד
המיקוד בתנ"ך
לפני שמתחילים לחזור, צריך לדעת מה בכלל נבחן. בתנ"ך לא לומדים את כל הפרקים שבתוכנית: מאז הקורונה הבגרות נבחנת על רשימה מצומצמת של פרקים, ומתוך חמשת נושאי הבחירה לומדים נושא אחד בלבד.
במדויק: תוכנית הלימודים "מצומצמת בפרקי הלימוד" בכל נושא, ויש בה "בחירה של נושא אחד בלבד מנושאי הבחירה". הנושאים: סיפורי האבות (אברהם, יצחק ויעקב), סיפורי יוסף, סיפור התהוות האומה (שמות), נושא בחירה אחד (שיבת ציון, נביא ונבואה, חוק וחברה, מזמורי תהלים או ספרות החכמה) וקטע להבנה ולניתוח. בשאלון 1262 (30%, לאקסטרנים ולנבחני משנה): סיפורי ראשית העולם והאנושות, ועל אהבה וחסד או בין שאול לדוד.
הסיכומים כאן כוללים רק את הפרקים שבמיקוד. מי שלומד בבית ספר נבחן בחלק של ה-30% (סיפורי ראשית, ועל אהבה וחסד או בין שאול לדוד) בהערכה בית ספרית, ולכן הנושאים האלה חשובים בעיקר לנבחני שאלון 1262.
השאלונים
לפני שעונים
1. קוראים את הנחיות המענה של המועד. בכל מועד מאז 2020 פורסמו הנחיות מיוחדות שגוברות על מה שכתוב בשער השאלון: על כמה שאלות וסעיפים עונים, וכמה נקודות כל סעיף.
2. בוחרים את השאלות לפי הפרקים שלמדתם, לא לפי הסעיף הראשון.
3. מסמנים בכל סעיף את טווח הפסוקים ("קראו פסוקים א'–ד'") ואת המשימות: (1), (2), "ציינו", "הסבירו", "בססו".
4. הנקודות קובעות את האורך: תת-סעיף של 3 נקודות הוא משפט או שניים; תת-סעיף של 4-5 נקודות - טענה, ציטוט והסבר.
התנ"ך שמותר להביא לבחינה הוא "תנ"ך שלם בלי פירושים, בלי תוספות ובלי תרגום" (מותר תנ"ך עם מפות). השאלון לא מדפיס את הפסוקים - קוראים אותם בתנ"ך שלכם, ולכן חשוב להתרגל למצוא פרק ופסוק מהר.
דוגמה - איזה סעיפים עונים לפי הנחיות המועד
הנחיות המענה בקיץ תשפ"ו לפרק השני (שמות) ולפרק השלישי (נושאי הבחירה) של שאלון 1261: "מכלל השאלות בשני הפרקים יש לענות על שני סעיפים בלבד – סעיף אחד מבין סעיפי א, וסעיף אחד נוסף מבין סעיפי ב או ג". למדתם את שמות ואת נושא הבחירה חוק וחברה. על מה עונים?
1. שני סעיפים בלבד מכל השאלות בשני הפרקים יחד, ולא שאלה שלמה מכל פרק.
2. סעיף א אחד - מאחת השאלות על שמות (שאלות 4-5) או משאלת חוק וחברה (שאלה 8).
3. סעיף ב או ג אחד - מכל אחת מהשאלות האלה, גם משאלה אחרת.
4. הנקודות: סעיף א - 12, סעיף ב או ג - 16, ובסך הכול 28.
עונים על שני סעיפים: סעיף א אחד (12 נקודות) וסעיף ב או ג אחד (16 נקודות), מתוך השאלות על שמות ועל חוק וחברה. סך הכול 28 נקודות.
2. לענות מתוך הכתוב: איתור מידע, הקשר וביסוס
ביסוס על הכתוב
כמעט כל סעיף בבגרות בתנ"ך מסתיים במילים "בססו את דבריכם על הכתוב". הבודק לא מסתפק בכך שאתם יודעים מה קרה: הוא רוצה לראות איפה זה כתוב.
במדויק: ביסוס הוא ציטוט של מילים מהפסוקים (או הפניה מדויקת לפרק ולפסוק) שמראות את מה שטענתם, ואחריו הסבר שמחבר בין הציטוט לטענה. שאלה של איסוף מידע וביסוס שואלת מה עשתה, החליטה, יזמה או ביקשה דמות, ומה קרה בעקבות המעשה. שאלה של הבנת ההקשר מבקשת דוגמה לרעיון (למשל הבטחת הארץ, עקרות האישה, יחסים בתוך המשפחה) והסבר שלה.
בסעיפי א נמצאות בעיקר שאלות של מידע, הקשר ונושא מרכזי; בסעיפי ב ו-ג - השאלות שדורשות העמקה (פרשנות, השוואה, טענות). לכן סעיף א הוא בדרך כלל המקום לנקודות בטוחות - בתנאי שמבססים.
מילות ההוראה
טענה, ציטוט, הסבר
1. טענה: משפט אחד שעונה בדיוק על מה שנשאל.
2. ציטוט: כמה מילים מהפסוק, במירכאות, עם מספר הפסוק אם אפשר. לא מעתיקים פסוק שלם.
3. הסבר: איך הציטוט מראה את הטענה. ציטוט בלי הסבר לא מקבל את כל הנקודות.
כשהשאלה אומרת "על פי פסוק ד'", התשובה צריכה לבוא מפסוק ד'. תשובה נכונה מפסוק אחר לא נחשבת.
דוגמה - הציווי לאברם והקושי בקיומו
קראו בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'–ד'.
(1) הסבירו מה ה׳ מצווה על אברם לעשות, ומהו הקושי הנרמז בפסוק ד' בנוגע לקיום הציווי. (4 נקודות)
(2) ציינו הבטחה אחת של ה׳ לאברם, והסבירו מדוע הבטחה זו עשויה לעודד אותו לקיים את הצו האלוהי. בססו את תשובתכם על הכתוב. (4 נקודות)
1. (1) הציווי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (פסוק א) - לעזוב ארץ, משפחה ובית אב וללכת לארץ שאינה ידועה לו.
2. הקושי - רק מפסוק ד': "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" - אדם מבוגר נדרש לעקור את חייו. אפשר גם: "וילך אתו לוט" - אברם אינו נפרד לגמרי ממשפחתו.
3. (2) הבטחה וביסוס: "ואעשך לגוי גדול" (פסוק ב).
4. הסבר: אברם חשוך ילדים ועוזב את בית אביו; ההבטחה מפצה אותו על הניתוק - במקום המשפחה שהוא עוזב, ייצא ממנו עם שלם.
(1) ה׳ מצווה על אברם לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו וללכת לארץ שאינה ידועה לו; הקושי בפסוק ד' - גילו המבוגר (75), או: "וילך אתו לוט". (2) "ואעשך לגוי גדול" - אברם חשוך ילדים, וההבטחה מפצה על הניתוק מבית אביו (אפשר גם: גדולת שם או ברכה).
3. שאלת פרשנות: הקושי, התשובה והאם היא מיישבת
שאלת פרשנות
פרשנים - חז"ל, רש"י, רמב"ן, ופרשנים וחוקרים בני זמננו - קראו את הפסוקים ונתקלו בשאלות: למה הדמות עשתה כך? למה המילה הזאת כאן? בבגרות מביאים את דברי הפרשן, ואתם צריכים להבין על מה הוא עונה.
במדויק: בשאלת פרשנות שואלים שלושה דברים: מהי השאלה ששואל הפרשן או מהו הקושי שהוא מעלה; מה התשובה שלו - איך הוא מיישב את הקושי ועל מה בפסוקים הוא מבסס אותה; ולפעמים האם הפירוש מיישב את הקושי, לדעתכם, ולמה.
דברי הפרשן מודפסים בשאלון במלואם. כשכתוב "מעובד על פי", הנוסח פשוט יותר מהמקור, אבל עונים לפי מה שמודפס.
סוגי קושי
שאלת פרשנות
1. מאתרים את הפסוק שהפרשן מפרש (כתוב בכותרת: "פירושו לפסוק י'") וקוראים אותו לפני הפירוש.
2. השאלה: מנסחים אותה כשאלה, למשל "למה..." - מה בפסוק הפריע לפרשן.
3. התשובה: במילים שלכם, ועם הביטוי מדברי הפרשן שמראה אותה.
4. הקשר לפסוקים: מראים על איזו מילה בכתוב הפרשן נשען.
5. שאלת "האם מיישב": עמדה (כן או לא, או "חלקית"), ונימוק מהכתוב.
הקושי שהתלמידים נתקלים בו בשאלות האלה הוא הקשר בין הפרשן לפסוקים. דוח התובנות של קיץ תשפ"ד מציין: "היה קושי להתמודד עם הקשר בין דבריו של הפרשן לבין פסוקים נידונים". לא מספיק להסביר את הפירוש - צריך להראות על מה בכתוב הוא עונה.
דוגמה - רמב"ן על אברם ושרי במצרים
קראו בראשית, פרק י"ב, פסוקים י'–י"ט ואת הפרשנות שלפניכם.
"ודע שאברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, נחשבת לחטא, כי האלוהים ברעב יפדנו ממוות." (מעובד על פי פירוש רמב"ן לפסוק י')
(1) על פי רמב"ן, מה הם שני חטאיו של אברם, ומהו המשותף לשני החטאים? (4 נקודות)
(2) הביאו דוגמה אחת מן הכתוב שיכולה להסביר את מעשיו של אברם. הסבירו את דבריכם. (4 נקודות)
1. שני החטאים מדברי הפרשן: "שהביא אשתו הצדקת במכשול" - ביקש משרי לומר שהיא אחותו ("אמרי נא אחתי את", פסוק יג), והיא נלקחה לבית פרעה; ו"יציאתו מן הארץ" - ירד למצרים מהארץ שה׳ ציווה עליו ללכת אליה.
2. המשותף: רמב"ן אומר "והיה לו לבטוח בשם" - בשני המקרים אברם פעל מתוך פחד ובכוחות עצמו, במקום לסמוך על ה׳.
3. (2) מה יכול להסביר את אברם - מהכתוב: "והרגו אתי ואתך יחיו" (פסוק יב) - הוא חשש ממוות ממשי. אפשר גם: "כי כבד הרעב בארץ" (פסוק י) - הירידה נועדה להציל חיים.
(1) חטא אחד: הביא את שרי "במכשול" כשביקש שתאמר שהיא אחותו, והיא נלקחה לבית פרעה; חטא שני: יצא מן הארץ שנצטווה ללכת אליה בגלל הרעב. המשותף: חוסר ביטחון בה׳ - פעל מתוך פחד במקום לסמוך שה׳ יציל. (2) "והרגו אתי ואתך יחיו" - סכנת מוות ממשית; או "כי כבד הרעב בארץ" - הירידה נעשתה כדי להציל חיים.
4. שאלת השוואה: בין שני כתובים ובין כתוב לקטע חוץ-מקראי
שאלת השוואה
התנ"ך מספר לא פעם סיפורים שדומים זה לזה: דמות שחוזרת למצב שכבר הייתה בו, שני מזמורים על אותו נושא, חוק שמופיע בשני ספרים. ההשוואה מראה מה השתנה - ומה לומדים מזה.
במדויק: בשאלת השוואה מציינים נקודת דמיון אחת והבדל אחד (או שני הבדלים) בין שני הכתובים, ואחר כך מסבירים מה לומדים מההבדל: על השינוי שחל בדמות, או את הלקח והמסר. בהשוואה לקטע חוץ-מקראי (קטע מן המחקר, משיר או ממדרש) מסבירים גם מה הקטע תורם להבנת הכתוב.
השאלות האלה בונות על פרקים מאותו נושא (יהודה בפרק ל"ז ובפרק מ"ד) או על פרק מנושא אחר (תהלים קכ"ח מול בראשית ג'). לכן כדאי לחזור על כל נושא כיחידה אחת ולא כפרקים נפרדים.
שני סוגי ההשוואה
שאלת השוואה
1. קובעים פרמטר: על מה משווים - התנהגות, יחס לאב, מניע, תוצאה.
2. הבדל = שני צדדים באותו פרמטר: "בפרק ל"ז יהודה... ואילו בפרק מ"ד...", עם ציטוט מכל כתוב.
3. מה לומדים: משפט אחד שמסביר את ההבדל - השינוי, הלקח או התרומה.
הבדל צריך להיות באותו עניין בשני הכתובים. "בפרק ל"ז יהודה מציע למכור את יוסף, ובפרק מ"ד יהודה מדבר ארוכות" - אלה שני פרטים, לא הבדל.
דוגמה - יהודה במכירת יוסף ויהודה מול יוסף
קראו בראשית, פרק מ"ד, פסוקים ל"ב–ל"ד וגם בראשית, פרק ל"ז, פסוקים כ"ו–כ"ח.
מהו ההבדל בין התנהגותו של יהודה בנוגע לבנימין בפרק מ"ד ובין התנהגותו בנוגע ליוסף בפרק ל"ז, ומה אפשר ללמוד מהבדל זה על השינוי שחל ביהודה? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על הכתוב. (4 נקודות)
1. הפרמטר: היחס של יהודה לאח הצעיר ולאב.
2. פרק ל"ז: "מה בצע כי נהרג את אחינו... לכו ונמכרנו לישמעאלים" (פסוקים כו–כז) - יהודה מציע למכור את יוסף, ולא חושב על הצער של יעקב.
3. פרק מ"ד: "ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני" (פסוק לג), "פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (פסוק לד) - יהודה מוכן להיות עבד במקום בנימין, בגלל הצער של האב.
4. מה לומדים: יהודה עבר מאדישות ומחשבה על רווח - לאחריות ולערבות לאחיו.
בפרק ל"ז יהודה מציע למכור את יוסף ("מה בצע") בלי להתחשב באב; בפרק מ"ד הוא מציע את עצמו לעבד במקום בנימין ומתחשב בצער האב. השינוי: מאדישות ורווח - לאחריות, ערבות ותשובה.
5. "יש הטוענים... ויש הטוענים" ושאלת עמדה
שתי טענות ועמדה
הכתוב בתנ"ך לא אומר לנו תמיד מה לחשוב על דמות או על מעשה, ולכן אפשר לקרוא אותו בשתי דרכים. השאלות האלה בודקות אם אתם יודעים להראות את שתי הקריאות - ולבחור ביניהן בעזרת הכתוב.
במדויק: בשאלת "יש הטוענים... ויש הטוענים" מסבירים כל אחת מהטענות ומבססים אותה על הכתוב, ואחר כך בודקים אם פסוק נוסף עולה בקנה אחד עם הטענה הראשונה או השנייה, ומנמקים. בשאלת עמדה (דיון ערכי או ביקורת על דמות) כותבים מה העמדה שלכם על התנהגות של דמות, או על דרישה של החוק, הנביא, המנהיג או המשורר - ומנמקים ומבססים על הכתוב.
בשאלת עמדה אין תשובה אחת נכונה. הנקודות ניתנות על עמדה ברורה, נימוק ענייני וביסוס על הכתוב - לא על הצד שבחרתם.
שני סוגי השאלה
"יש הטוענים... ויש הטוענים"
1. מנסחים כל טענה מחדש במשפט אחד, כדי לוודא שהבנתם אותה.
2. לכל טענה ציטוט אחר מהטווח - אותו ציטוט לא יכול להוכיח שתי טענות הפוכות, אלא אם מסבירים איך כל טענה קוראת אותו.
3. בפסוק הנוסף: קובעים לאיזו טענה הוא מתאים, מצטטים את המילים שמכריעות, ומסבירים למה.
בשאלת עמדה כותבים עמדה אחת ברורה. "יש בזה צד חיובי וגם צד שלילי" בלי הכרעה לא עונה על השאלה - אלא אם כן השאלה מבקשת את שני הצדדים.
דוגמה א - יוסף מזכיר את אלוהים: האדרה או צניעות
קראו בראשית, פרק מ"ה, פסוקים ד'–י'.
(1) בדברי יוסף בפסוקים ה'–ט' הוא מזכיר כמה פעמים את אלוהים. יש הטוענים שהוא עושה זאת מתוך רצון להאדיר את עצמו, ויש הטוענים שהוא עושה זאת דווקא מתוך רצון להצטנע. הסבירו את שתי הטענות האלה על פי הפסוקים. (4 נקודות)
(2) קראו פסוק ט' ופסוק י"ג. איזו מן הטענות שבתת-סעיף (1) אפשר לבסס על דברי יוסף בפסוקים אלה? נמקו את תשובתכם. (4 נקודות)
1. טענת ההאדרה: יוסף מציג את עצמו כשליח האל שהציל את המשפחה, ומפרט את מעמדו: "וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים" (פסוק ח).
2. טענת הצניעות: יוסף לא מייחס את גדולתו לעצמו אלא לאל, ומסיר את האשמה מהאחים: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים" (פסוק ח).
3. (2) הפסוק הנוסף: "שמני אלהים לאדון לכל מצרים" (פסוק ט) ו"והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים" (פסוק יג) - יוסף מבקש לספר לאביו על כבודו, ולכן אפשר לבסס את טענת ההאדרה. אפשר גם להכריע לצניעות: "שמני אלהים", והכבוד נועד לשכנע את יעקב לרדת.
(1) האדרה: יוסף מציג את עצמו כשליח האל ומושיע המשפחה - "וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו"; הצטנעות: מייחס את גדולתו לאל ומסיר אשמה מן האחים - "לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים". (2) האדרה - "שמני אלהים לאדון לכל מצרים", "והגדתם לאבי את כל כבודי" (או: צניעות - "שמני אלהים", והכבוד נועד לשכנע את יעקב).
דוגמה ב - "צדק צדק תרדף" וחברה מתוקנת
קראו דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ח–כ'.
יש הטוענים כי המילה "תרדף" (פסוק כ') מלמדת שצדק אינו בא מעצמו אלא יש לפעול למענו באופן יזום. על פי טענה זו, הסבירו כיצד לדעתכם הדרישה "צדק צדק תרדף" (פסוק כ') יכולה להוביל לחברה מתוקנת. (4 נקודות)
1. מה הטענה אומרת: "תרדף" - לא מספיק להימנע מעוול; צריך לחפש את הצדק ולפעול למענו.
2. העמדה - מה זה עושה לחברה: מי שרודף צדק חושף שחיתות, מתקן עוולות ועוזר לחלש. כך נוצרים אמון במוסדות ושלטון חוק.
3. ביסוס: הפסוק עצמו קושר את הצדק להמשך הקיום: "למען תחיה וירשת את הארץ" (פסוק כ).
רדיפת צדק יזומה - לא להסתפק בהימנעות מעוול אלא לחשוף שחיתות, לתקן עוולות ולסייע לחלש; כך נוצרים אמון במוסדות, שלטון חוק וסולידריות. הפסוק עצמו קושר זאת להמשך הקיום - "למען תחיה וירשת את הארץ".
6. אמצעי ספרותי ומושגי יסוד
אמצעי ספרותי
הכתוב בתנ"ך קצר מאוד, ולכן כל חזרה על מילה, כל דימוי וכל שאלה רטורית נמצאים שם בכוונה. שאלת האמצעי הספרותי בודקת אם אתם מזהים את הכלי - ומבינים מה הוא מוסיף.
במדויק: בשאלה על אמצעי ספרותי או רטורי (מילה, שורש או ביטוי מנחה, חזרה, דימוי או מטפורה, מצלול, ריבוי או רצף פעלים, שאלה רטורית, אירוניה, כינויים לדמות) מדגימים את האמצעי מהקטע, ומסבירים מה הוא תורם להבנת המסופר או הדמות. בשאלה על מושג יסוד (מידה כנגד מידה, שכר ועונש, סוגי גמול, תפיסת אלוהות) מסבירים איך המושג בא לידי ביטוי בקטע, ומבססים על הכתוב.
רשימת המושגים של הפיקוח (תפיסות, מושגים, ערכים ואמצעים אמנותיים) היא הרשימה שממנה השאלות לוקחות את המונחים. כדאי להכיר לפחות את המושגים שבטבלאות כאן.
אמצעים ספרותיים נפוצים
מושגי יסוד
שאלת אמצעי ספרותי
1. שם האמצעי: אם השאלה לא קבעה אותו - מזהים ורושמים.
2. הדגמה: מצטטים את המילים מהקטע. במילה מנחה - לפחות שתי הופעות.
3. התרומה: משפט שמתחיל ב"האמצעי מדגיש ש..." ומחבר אותו לדמות, למסר או לרגש בקטע.
דוח התובנות של קיץ תשפ"ג מזכיר שתלמידים לא הכירו את סגנון הלשון המקראית, "כגון "שאלה רטורית" "מילה מנחה"". זיהוי בלי הסבר התרומה מקבל רק חלק מהנקודות.
דוגמה - "עוד" ו"עולם" בנבואת יחזקאל
קראו יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים כ"א–כ"ו.
בפסוקים אלה המילים "עוד" ו"עולם" הן מילים מנחות. הסבירו מהו המסר הלאומי ומהו המסר הדתי שהנביא יחזקאל מבקש להעביר לעם באמצעות מילים אלה. (8 נקודות)
1. "עוד" - מה לא יחזור מהעבר:
•לאומי: "ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (פסוק כב) - לא יהיה עוד פילוג.
•דתי: "ולא יטמאו עוד בגלוליהם" (פסוק כג) - לא תהיה עוד עבודת אלילים.
2. "עולם" - מה יימשך לנצח:
•לאומי: "וישבו עליה... עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (פסוק כה).
•דתי: "ברית עולם" ו"ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם" (פסוק כו).
3. התרומה של המילים המנחות: יחד הן אומרות שהגאולה העתידה סופית - העבר לא יחזור, והעתיד לא ייגמר.
"עוד" - שלילת העבר: לא יהיה עוד פילוג לשתי ממלכות (לאומי) ולא יטמאו עוד בגילולים (דתי). "עולם" - נצחיות העתיד: ישיבה בארץ ומלכות בית דוד "עד עולם" (לאומי); "ברית עולם" ומקדש בתוכם "לעולם" (דתי). יחד: הגאולה העתידה סופית ובלתי הפיכה.
7. מורכבות של דמות: לחיוב ולשלילה
מורכבות של דמות
בתנ"ך אין דמויות מושלמות. גם אברהם, משה ודוד טועים, מהססים ופוחדים. הבגרות שואלת שוב ושוב על הצדדים השונים של הדמויות האלה.
במדויק: בשאלה על מורכבות של דמות (או של המניעים שלה או של המצב) מסבירים את ההתנהגות של הדמות באופן חיובי ומבססים על הכתוב, ומסבירים אותה באור שלילי ומבססים על הכתוב. לפעמים השאלה מבקשת גם עמדה: האם התכונה חיובית או שלילית.
אחד הרעיונות הגדולים שהחוזר מונה לסיפורי יוסף הוא "אין דמויות מופת בתנ"ך". זה המפתח לשאלות האלה: מחפשים בכל דמות גם את מה שמסביר את מעשיה וגם את מה שאפשר לבקר.
שתי הקריאות
שאלת מורכבות של דמות
1. מתארים את ההתנהגות במשפט אחד, באופן ניטרלי.
2. קריאה חיובית: מניע, ציטוט, הסבר.
3. קריאה שלילית: ביקורת, ציטוט אחר (או אותו ציטוט בקריאה אחרת), הסבר.
4. לא מערבבים: כל קריאה בפסקה משלה.
"חיובית" ו"שלילית" נשענים על הכתוב, לא על הרגשה. "משה פחדן" בלי ציטוט לא מקבל נקודות; "משה שואל 'מי אנכי כי אלך אל פרעה' - הוא מפקפק ביכולתו" כן.
דוגמה - הספק של משה בסנה: חיובי או שלילי
קראו שמות, פרק ג', פסוקים י'–י"ח. משה מביע ספקות בנוגע ליכולתו לעמוד מול פרעה ובנוגע ליכולתו להנהיג את העם.
לדעתכם, האם הטלת ספק היא תכונה חיובית או שלילית עבור מנהיג? נמקו את דבריכם.
1. ההתנהגות: משה שואל "מי אנכי כי אלך אל פרעה" (פסוק יא) ו"ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם" (פסוק יג).
2. קריאה חיובית: הספק מעיד על ענווה ועל הבנת האחריות, ועוזר להיערך מראש - משה צופה שהעם ישאל "מה שמו".
3. ביסוס מהתגובה של אלוהים: אלוהים לא גוער במשה אלא עונה לו: "כי אהיה עמך" (פסוק יב).
4. עמדה מסויגת: הספק חיובי כל עוד הוא לא משתק את המנהיג.
עמדה מנומקת. למשל: חיובית - מעידה על ענווה ועל הבנת גודל האחריות, ומאפשרת להיערך מראש למכשולים (משה מצפה לשאלת העם "מה שמו"); אלוהים אינו גוער בו אלא עונה. בכפוף לכך שהספק אינו משתק.
8. קטע להבנה ולניתוח
קטע להבנה ולניתוח
הפרק האחרון בשאלון הוא קטע שלא למדתם - פרק מספר אחר בתנ"ך, למשל שמואל א ט' (שאול והאתונות) או מלכים א י"ב (פילוג הממלכה). אין מה לשנן לקראתו; הוא בודק אם אתם יודעים לקרוא פרק בתנ"ך לבד.
במדויק: קטע להבנה ולניתוח הוא פרק מחוץ לתוכנית. בשאלון 1261 עונים על סעיף א (חובה, 7 נקודות) ועל אחד מהסעיפים ב–ד (5 נקודות). בשאלונים 1215 ו-1225 הקטע שווה 20 נקודות. השאלות הן מאותם סוגים כמו בשאר השאלון: מידע, פרשן, מילה מנחה, דמות.
בתשפ"ו הנחיות המענה שינו את הניקוד: סעיף א ועוד סעיף אחד, 8 נקודות כל אחד. בודקים את ההנחיות של המועד.
מבנה הפרק
קטע שלא למדתם
1. קוראים את כל הטווח שבשאלה פעם אחת ברצף, לפני שקוראים את הסעיפים.
2. מי, איפה, מה רוצים: רושמים לעצמכם את הדמויות ואת המטרה של כל אחת.
3. עונים רק מהקטע: לא צריך ידע מבחוץ. כל טענה - עם ציטוט מהפסוקים שבטווח.
4. בוחרים את הסעיף הנוסף לפי הסוג שאתם הכי בטוחים בו (מידע, פרשן, מילה מנחה).
דוח התובנות של חורף תשפ"ו: "יש לחזק את המיומנות של העיון העצמי בתנ"ך. ההישגים בקטע להבנה וניתוח היו נמוכים". הדרך לתרגל: לקרוא פרקים שלא למדתם ולנסות לענות על שאלות הבגרות עליהם.
דוגמה - שאול מחפש את האתונות
קראו שמואל א, פרק ט', פסוקים א'–ד' ופסוקים ט"ו–י"ז.
(1) על פי פסוקים א'–ד', איזו משימה הטיל אביו של שאול על בנו? (3 נקודות)
(2) על פי פסוקים ט"ו–ט"ז, מה גילה ה׳ לשמואל בנוגע למטרת השליחות הלאומית של שאול? (4 נקודות)
1. (1) מפסוק ג בלבד: "קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את האתנת" - קיש שולח את שאול לחפש את האתונות שאבדו.
2. (2) מפסוק טז: "ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים".
3. ההסבר: ה׳ גילה לשמואל שלמחרת יגיע איש מבנימין, ושמואל ימשח אותו למנהיג כדי להושיע את העם מפלשתים - "כי באה צעקתו אלי".
(1) לצאת עם אחד הנערים ולחפש את האתונות שאבדו לקיש. (2) ה׳ גילה לשמואל שלמחרת יגיע איש מבנימין, ושמואל ימשח אותו לנגיד על ישראל כדי להושיע את העם מיד פלשתים, כי ה׳ שמע את צעקת העם.